## Reshimot Shiurim on Kiddushin Daf 5b

###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:1
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:1)

**גמ'. מה לכסף שכן פודין בו הקדשות ומעשר שני, ביאה תוכיח.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:2
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:2)

**כבר** הבאנו שיטת הרמב"ם דמחילין חלות נישואין בארוסה או ביחוד הראוי לביאה או בביאה עצמה. וא"כ צ"ע על הגמרא, דהרי הגמ' רצתה לעשות קו"ח מכסף לחופה, דהיינו אם כסף עושה קידושין ולא נישואין אזי חופה דעושה נישואין קו"ח דגם עושה קידושין. ובקו"ח הזה, חופה מהוה הקנין ה"חמור" כי הוא עושה נישואין וכסף רק עושה אירוסין. והקו"ח נדחית כי יש לכסף כח לפדות הקדש ומע"ש. ואז הגמרא רצתה להביא מביאה לענות על הפירכא הזאת. אבל לפי הרמב"ם האיך אפשר להביא ביאה כחלק של הקו"ח להוכיח דחופה עושה אירוסין, אם ביאה עצמו עושה גם אירוסין וגם נישואין. וא"כ אין חופה יותר "חמור" מביאה וכל הקו"ח מופרך, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:3
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:3)

**גמ'. אמר ליה רב פפא לאביי למימרא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:4
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:4)

**בענין ידות**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:5
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:5)

א
**שיטת הרמב"ם בידות נדרים ונזירות**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:6
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:6)

**כתב** הרמב"ם (פ"א מהל' נזירות הל"ה-ו) וז"ל אין אומרין בנזירות עד שיוציא כשפתיו דבר שמשמעו אצל כל העם כענין שבלבו אלא כיון שגמר בלבו והוציא בשפתיו דברים שעניינם שיהיה נזיר אע"פ שהן עניינות רחוקות ואע"פ שאין במשמען לשון נזירות הרי הוא נזיר כיצד הרי שהיה נזיר עובר לפניו ואמר אהיה הרי זה נזיר הואיל ובלבו היה שיהיה כמו זה ואע"פ שלא פירש ואמר אהיה כמו זה וכו' עכ"ל. פשטות לשון הרמב"ם מורה שאף כשמשמעות ההפלאה אינה לנזירות עכ"ז חלה הנזירות משום שידים שאינן מוכיחות הויין ידים.²¹²

footnotes:
²¹² וע"ע לכל הסוגיא ברשימות שיעורים לנדרים (ג: ענין ידות).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:7
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:7)

**מאידך** לגבי נדרים כתב הרמב"ם (פ"א מהל' נדרים הלכ"ג) וז"ל האומר לחבירו מודר אני ממך משמע דבר זה שלא ידבר עמו וכו' אבל אם אמר לו מודר אני ממך שלא אוכל לך וכו' הרי זה אסור לאכול וכו' עכ"ל. ומבואר דלגבי נדרים פסק הרמב"ם כמ"ד שידים שא"מ לא הויין ידים. וצ"ע בסתירה בין מש"כ הרמב"ם בהל' נדרים להל' נזירות.²¹³

footnotes:
²¹³ עיין בקרן אורה (נזיר ב: ד"ה דלמא) דגם הקשה מעין זה על הרמב"ם.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:8
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:8)

**והנה** דין ידות נלמד מפסוק בנזירות "נזיר להזיר לעשות ידות נזירות כנזירות" וכמבואר בגמ' נדרים (ג.), ואילו נדר נלמד מנזירות (שם) מהיקש "לנדר נדר נזיר להזיר מקיש נדרים לנזירות מה נזירות עשה בו ידות נזירות כנזירות אף נדרים עשה בהם ידות נדרים כנדרים".²¹⁴

footnotes:
²¹⁴ עיי"ש דיש חילוקי דעות בגמרא לגבי המקור לידים.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:9
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:9)

**ויתכן** דלרמב"ם ישנן שתי הלכות שונות בנזירות: א) דין כללי דידים מהני כדיבור שלם, ב) דין מסוים בנזירות דאף ידים שאינן מוכיחות הויין ידים. ורק הדין הכללי נלמד מנזירות לנדרים ולא הדין המסוים. וכן משמע מלשון הרמב"ם בהלכות נזירות דיש דין מיוחד דידים שאינן מוכיחות הויין ידים אצל נזירות.²¹⁵ אבל צ"ע בכל זה. ובלאו הכי צ"ע על הרמב"ם דלא הביא הלשון "יד" במשנה תורה בהלכות נדרים או בהלכות נזירות.

footnotes:
²¹⁵ עיין בלשון הרמב"ם פהמ"ש (פרק א דנזיר משנה א) דגם משמע דזה דין מיוחד בנזירות וז"ל זה שאמר אהא, אהא נוה, אינן כנויי נזירות, אלא הם חלוקי הנזירות והן הנקראין ידות, כלומר חלוקי הדברים המורים על ענין הנזירות וכו' ובא להשמיענו שאין אנו צריכים בנזירות פיו ולבו שוין, אלא כיון שהיה בלבו ואף על פי שפיו אינו מורה על ענין זה הוראה גמורה הרי זה חייב בנזירות עכ"ל. ונראה מדבריו דיש דין מיוחד בהלכות נזירות דלא בעינן פיו ולבו שוה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:10
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:10)

**ויש** להעיר דאפילו להרמב"ם דידים שאין מוכיחות הויין ידים אצל נזירות, עדיין סובר דאם אין נזיר הולך לפניו והוא אומר אהא אין הנזירות חלה אע"פ דהתכוון לנזירות כמבואר בדבריו (פרק א מהלכות נזירות הל"ו). וצ"ל דבלא היה נזיר עובר לפניו הלשון כל כך מרוחק מנזירות דאינו נחשב בכלל כידים שאין מוכיחות אלא כפיטפוטי מלים בעלמא.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:11
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:11)

ב
**ידות בגיטין וקידושין לפי הרמב"ם**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:12
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:12)

**כתב** הרמב"ם (פ"ד מהל' גירושין הל' י"א) וז"ל היה בו משמעות שני ענינים או שהיה בכתבו עיקום או בלבול עד שאפשר שיקרא ממנו ענין אחר הואיל ונקרא לענין הגירושין ויש בו משמע גירושין הרי זה פסול עכ"ל. לפי הרמב"ם, הגט כשר מן התורה ופסול מדרבנן בעלמא כשיש בו שתי משמעויות - הן לגירושין הן שלא לגירושין. ומדברי הרמב"ם "ויש בו משמע גירושין" נראה דהלשון בגט משמע כשני הפירושים באופן שוה, ואעפ"כ הגט כשר מדאורייתא. והרי שלדעתו לא בעינן ידים מוכיחות בגט. ואילו בהלכות אישות (פרק ג הל"א) כתב וז"ל והאיש הוא שאומר דברים שמשמען שקונה אותה לו לאשה עכ"ל. וכמו"כ כתב שם בהל"ו וז"ל הדברים שיאמר האיש כשיקדש צריך שיהיה משמעם שהוא קונה האשה עכ"ל. מדיוק לשונות הרמב"ם עולה שבקידושין זקוקים לידים מוכיחות כדי שיהיו קידושי ודאי. וכן פסק (פ"ד מהל' אישות הל"ב) בשאלת הגמרא כשאמר לה ואת שהיא ספק מקודשת. וצ"ע מ"ש גירושין מקידושין.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:13
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:13)

**ויתכן** לתרץ דגם בהלכות גירושין הרמב"ם בעי לשון מוכיח לשם גירושין, דהרי כתב "הואיל ונקרא לענין הגירושין". ומשמע מזה דאע"פ דיש ללשון הכתוב בגט שתי משמעויות, פשטות הלשון מוכיח דלגירושין נתכוון. וא"כ בקידושין ובגירושין הרמב"ם מצריך ידים מוכיחות כדי להיות קידושין וגירושין ודאי כמו שפסק לעיל לגבי נדרים. אמנם יש להעיר מגירסת הטור (אבן העזר סימן קכה) בדברי הרמב"ם וז"ל הואיל ונקרא לענין אחר אע"פ שיש בו משמעות גירושין ויש בו מענין גירושין ה"ז פסול עכ"ל. ומבואר בגירסת הטור דעיקר משמעות הלשון אינו לגירושין ועדיין הגט חל מדאורייתא. ומשמע עוד מגירסת הטור דאפילו אם עיקר המשמעות אינו לגירושין אלא לענין אחר עדיין הגט כשר מדין ידים שאין מוכיחות. וצ"ע דהרי נתבאר לעיל דלשון דאינו משמע מועיל לענין נזירות מדין ידים שאין מוכיחות כי יש בנזירות גזירת הכתוב מיוחדת. ואפילו נדרים דהוקשו לנזירות אינן חלין בידים שאינן מוכיחות. וא"כ בע"כ צ"ל לגבי גירושין דלכל הפחות בעינן דשתי המשמעויות תהיו מחצה על מחצה כדי שהגט יחול.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:14
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:14)

**והשתא** דאתינן להכי לפי גירסת הטור ברמב"ם הדרא קושיא לדוכתא, דמאי שנא קידושין דבעינן אומדנא דמוכח דלשם קידושין נתכוון מגירושין דסגי בלשון דמשמע לשני אופנים בשוה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:15
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:15)

**ונראה** דיש לחלק בין האמירה בקידושין לבין הלשון הכתוב בגט. דלשון הכתוב בגט מהוה דין בספירת דברים דבגט, ואע"פ דיש לזה דינים מיוחדים לגט כדמבואר בהמשך, עדיין מדרגת בהירות הלשון תלוי במשפטי הלשון דבכל התורה כולה. ובזה מהני לשון דמשמע לשני האופנים בשוה.²¹⁶ משא"כ בקידושין אין דין האמירה תלוי במשפטי הלשון דבכל התורה כולה, אלא דיש דין מיוחד דנתינת הכסף הקידושין צ"ל בתורת קידושין. ודבר זה נלמד מהלכות נתינת הגט (לעומת לשון הכתוב בגט). דהנה הרמב"ם כ' (פ"א מהל גירושין הל"א) ז"ל ועשרה דברים הן עיקר הגירושין מן התורה ואלו הן א' שלא יגרש האיש אלא ברצונו וכו' ג' ושיהיה ענין הכתב שגרשה והסירה מקניינו ד' ושיהיה עניינו דבר הכורת בינו לבינה וכו' ט' שיתנהו לה בתורת גירושין וכו' עכ"ל. וביאר הגר"מ זצ"ל שכל עשרת הדברים האלו שמנה הרמב"ם לעיקר הגט חלין דוקא בגירושין ואינם שייכים לשאר התורה. ולפי"ז ביאר הגר"מ זצ"ל את הדבר הראשון ברשימת הרמב"ם, דהיינו שיגרש האיש ברצונו. שהרי לכאורה קשה, דאף קנינים אחרים שבתורה זקוקים לדעת בעלים ולמה איפוא מביא הרמב"ם את דין רצון הבעל כדין מיוחד בגיטין. ונראה דהרמב"ם נתכוין להטעים שבגירושין יש דין מיוחד של רצון השונה מדעת מקנה שבכהת"כ שכן בגיטין מצויים דיני מודעה ביטול הגט וגט מעושה, ולכן דין זה נכלל ברשימת הרמב"ם.

footnotes:
²¹⁶ לכאורה צ"ע בזה דהרי נחלקו התנאים במשנה (גיטין פה.) לגבי לשון הכתוב בגט, וז"ל גופו של גט, הרי את מותרת לכל אדם, רבי יהודה אומר ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין למהך להתנסבא לכל גבר דיתצביין עכ"ל. ובגמרא שם (פה:) מבואר דנחלקו בידים שאין מוכיחות וז"ל במאי קמיפלגי, רבנן סברי ידים שאין מוכיחות הויין ידים ואף על גב דלא כתב לה ודן מוכחא מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה, ור' יהודה סבר ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים וטעמא דכתב לה ודן דמוכחא מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה, אבל לא כתב לה ודן אמרי בדיבורא גרשה ושטרא ראיה בעלמא הוא עכ"ל. והרי יש דיון בגמרא בידות לגבי לשון הכתוב בגט ונחלקו התנאים אם בעינן ידים מוכיחות או לא. ועיין בשיעורי הרב למסכת גיטין (חלק ב' עמוד רצו) דביאר דחכמים סבורים כמש"כ בפנים דלשון הכתוב בגט נידון כמשפטי הלשון של שאר שטרות. אבל רבי יהודה סבור דהדין דספירת דברים מחייב בהירות מוחלטת דהגירושין נעשית ע"י גט זה ולכן בעינן ידים מוכיחות לנקודה הזאת. לפי זה נחלקו התנאים אם לשון הכתוב בשטר נידון במשפטי הלשון דבכהת"כ או בעינן דוקא ידים מוכיחות. ונחלקו מפרשי הרמב"ם בדעתו. דעיין במגיד משנה (פרק ד מהלכות גירושין הלי"ב) דנקט דהרמב"ם פסק כרבי יהודה (וכן מבואר בפירוש המשניות שם) אבל הלחם משנה (פרק א מהלכות גירושין הל"ד) סבר דהרמב"ם פסק כחכמים. ולכאורה לפי זה טענת רבינו זצ"ל כאן דלגבי לשון הכתוב בגט דלא בעינן ידים מוכיחות תלויה במחלוקת המגיד משנה והלחם משנה בדעת הרמב"ם.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:16
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:16)

**והנה** דין ספירת הדברים המיוחד לגט (מספרים ג' וד' ברמב"ם) מצוי בכמה הלכות כגון בנוגע לכתיבת תנאים בגט (עיין ברמב"ם ובמגיד משנה פ"א מהל' גירושין הל"ד), ובהלכות כתיבת שמות בגיטין (גיטין לד: ועיין באה"ע סי' קכ"ט). ונראה דדין ספירת הדברים בגט חלוק מדין הלשונות בשאר שטרות שכן הלכה מסוימת היא בגיטין. והכשר ידות בגט נוגע לדין ספירת הדברים בגט.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:17
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:17)

**ונראה** דאף דין הנתינה בתורת גירושין הוא דין מיוחד לגט (מספר ט') ועיין ברמב"ם (פ"א להל' גירושין הל"ט י"א), ומוכח שדין תורת הגירושין אינו הוכחת דעת מקנה בעלמא כי אם הלכה מסוימת בגירושין. ודומה שהוא הדין בקידושין שהוקשו לגיטין (ה.) ולכן זקוקים לנתינה בתורת קידושין. ולפי זה י"ל דהאמירה של המקדש אינו דין אמירה בפני עצמו כמו שמצינו בהלכות הפלאה אלא האמירה מגדיר את נתינת הכסף כנתינה לשם קידושין.²¹⁷ ולפיכך היכא דעסוקין באותו ענין לא בעי בכלל אמירת הבעל (ו.) כי יש הוכחה מהמצב עצמו דהנתינה היתה לשם קידושין. והנידון בידות הקידושין שייך לדין של תורת הקידושין שדומה לתורת הגירושין.

footnotes:
²¹⁷ לכאורה רבינו זצ"ל חולק על דברי הגר"ח זצ"ל לגבי הדין אמירה דקידושין. דעיין בברכת שמואל (קידושין סימן א) דהביא מהגר"ח זצ"ל דהאמירה דקידושין הוא חלק מהמעשה קיחה, ולפי רבינו זצ"ל האמירה רק נצרכת להחיל חלות תורת קידושין על מעשה הקידושין.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:18
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:18)

**ולפי"ז** נראה לבאר את החילוק בפסקי הרמב"ם בדין ידות בין הלשון דכתוב בגט לבין האמירה בקידושין. בנוגע לספירת הדברים בגט פסק הרמב"ם דידים שאינן מוכיחות הויין ידים כי אע"פ דיש דינים מיוחדים בספירת הדברים בגט (כמו בכתיבת תנאים וכדומה) עדיין לגבי מדריגת בהירות הלשון הדין דספירת דברים בגט תלוי במשפטי הלשון דבכל התורה כולה. ולכן לשון שאפשר להתפרש בשני אופנים בשוה מועיל לדין ספירת דברים בגט. מאידך בקידושין מכיון דהאמירה מחילה חלות תורת קידושין על הנתינה, פסק הרמב"ם דבעינן אומדנא דמוכח בשעת הקידושין ומשמעות בעלמא אינה מועלת. ²¹⁸

footnotes:
²¹⁸ לכאורה כל זה צ"ע, דלפי"ד רבינו זצ"ל הדין דנתינה בתורת קידושין נלמד מגירושין. ובגירושין עצמו הרי פסק הרמב"ם (פרק א מהלכות גירושין הלי"א) דלכתחילה הבעל צריך לומר הרי זה גיטך כשנותן הגט אבל הגט כשר מדאורייתא בלי אמירה. וא"כ לכאורה רואים מזה דהדין דבעינן נתינה בתורת גירושין לא מצריך אמירת הבעל וגם ראוי להיות ככה בקידושין. ורבינו זצ"ל דן בזה לקמן בשיעורים (ו. בענין נתינת הגט ושטר קידושין בשתיקה).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:19
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:19)

**לסיכום,** לפי דעת הרמב"ם יש ג' דינים בידות. בנזירות אפילו לשון דמשמע בעיקר לא לנזירות מועיל להפלאה, בגיטין לשון המשתמע לשני פירושים בשוה מועיל, ולגבי נתינה בתורת קידושין בעינן אומדנא דמוכח דנתכוון לשם קידושין.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:20
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:20)

ג
**שיטת התוס' בגדר הדין ידות**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:21
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:21)

**התוס'** (ה: ד"ה הכא) גם כן חידשו אליבא דשמואל דיש ג' דינים בידות. דכשאמר הרי את מקודשת והשמיט המלה "לי" לא מהני דהו"ל ידים דאין מוכיחות כלל. ונחלקו התנאים והאמוראים בידים שאין מוכיחות דעלמא כגון מי שנדר בסתם "מודרני ממך" בלי לפרש במה מודר ממנו. וידים מוכיחות מהני לכו"ע.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:22
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:22)

**והנה** לכאורה היה אפשר להשוות הג' דרגות של תוס' לג' דרגות בשיטת הרמב"ם. אבל בודאי ההשוואה הזאת אינה נכונה. דהרי לפי הרמב"ם כל הג' דרגות תלויות בעד כמה כוונת הדיבור ברורה. ולפי התוס' הא דידים שאין מוכיחות כלל דלא מהני לכו"ע הוא כשאיש נותן פרוטה לאשה ואומר לה הרי את מקודשת בלי המלה "לי". ולכאורה קשה לומר דיש כאן אומדנא דמוכח דלא נתכוון לקדשה לעצמו דהרי נתן לה הפרוטה ואמר לה הרי את מקודשת.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:23
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:23)

**ויוצא** מזה דלשיטת התוס' הדין דידות אינו תלוי בעד כמה הכוונה ברורה אלא דס"ל דיש דין אחר בהלכות ידות. דהנה יש לחקור בעצם הדין דידות – איזה מין חסרון בלשון גמור הושלם ע"י הריבוי דידות. דיש לומר כמש"נ בשיטת הרמב"ם דכל דיני ידות תלויים אך ורק בבהירות כוונת המלים. דהיינו, אם כוונת המדבר ברורה למדי, אזי הדיבור מוגדר כלשון גמור ופועל חלויות גם בלי הריבוי דידות. ורק בעינן הגזה"כ דידות היכא דיש להסתפק בכוונת המילים. מאידך יש לומר דאפי' עם כוונת הדיבור ברורה ומובן לכל, יש עוד דין דכדי להיות חלות שם דיבור גמור בעינן משפט שלם ולא מקוטע. וכל היכא דהמשפט אינו שלם, אפי' עם הכוונה ברורה, בעינן הגזה"כ דידות להשלים את המילים החסרים של המשפט.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:24
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:24)

**ויש** להוכיח כצד הראשון דלשון גמור מוגדר רק ע"פ בהירות הכוונה מגמרא בנדרים (ו.) וז"ל בעי רב פפא יש יד לקידושין או לא, היכי דמי אילימא דאמר לה לאשה הרי את מקודשת לי ואמר לחבירתה ואת נמי, פשיטא היינו קידושין עצמן, אלא כגון דאמר לה לאשה הרי את מקודשת לי ואמר לה לחבירתה ואת עכ"ל. ויש עוד ספק בגמ' שם בסוגיא וז"ל בעי רב פפא יש יד לפאה או אין יד לפאה, היכי דמי אילימא דאמר הדין אוגיא ליהוי פאה והדין נמי, ההיא פיאה מעלייתא היא, כי קא מיבעיא ליה כגון דאמר והדין ולא אמר נמי עכ"ל. הרי פשיטא לגמרא דאם אמר לאשה השניה "ואת נמי" או לאוגיא השני "והדין נמי" דמהני אפילו בלי הדין דידות. אמנם "ואת נמי" או "והדין נמי" אינו משפט שלם בהלכות קידושין או פיאה ועדיין הגמרא קובעת דלשונות אלו מוגדרות כלשון גמור דמהני גם בלי החידוש דידות. ומוכח מזה דרק בעינן החידוש דידות כשיש ספק בכוונתו.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:25
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:25)

**מאידך** יש מהראשונים דמשמע דיסוד דין היד הוא להשלים את עצם הדיבור אפילו אם כוונתו ברורה. דעיין בראשונים ריש נדרים דנחלקו אי עיקר נדר בהתפסה או לא. ועיי"ש במאירי (נדרים ב. ד"ה אמר המאירי צריך שתדע) דסובר דגם אם עיקר הנדר הוא רק ע"י התפסה, אעפ"כ אם אמר ככר זה עלי נדר בלי התפסה הנדר חל מדין ידות. הרי כאן הכוונה ברורה ורק חסר השלמת המשפט ובזה חל הדין דידות. ומצינו דבר דומה בשיטת הרא"ש (שבועות פרק ד סימן כד) לגבי הצורך לשם ה' בשבועה. דהרא"ש סבור דבעינן שם ה' כדי שיחול השבועה, אבל אם השמיט את השם אזי השבועה חלה מדין ידות. וגם כאן, הרי כוונת הנשבע ברורה ורק השמיט מלה אחת ובזה חל הדין דידות. אולם הרמב"ם (פרק ב מהלכות שבועות ה"ד) חולק על הרא"ש בזה, וז"ל אמר אלה או ארור או שבועה ולא הזכיר שם ולא כינוי הרי זה אסור בדבר שנשבע עליו, אבל אינו לוקה ולא מביא קרבן אם עבר על שבועתו עד שיהיה בה שם מן השמות המיוחדים או כינוי מן הכינויין כמו שבארנו עכ"ל.²¹⁹ והרי מבואר מדבריו דהדין דידות אינו משלים את המלים החסרים מהמשפט לעשותו כאילו הוא הזכיר שם ה' ע"פ דין, דא"כ למה אינו לוקה.²²⁰ ויוצא מזה שהרמב"ם אזיל לשיטתו דחלות שם לשון גמור תלוי אך ורק בבהירות הכוונה והדין דידות חל רק כשיש ספק בכוונתו ולא להשלים משפט בלתי שלם.

footnotes:
²¹⁹ ובביאור שיטת הרמב"ם דהשבועה חל אבל אין חיוב מלקות וקרבן עיין ברשימות שיעורים מסכת שבועות (יט: עמוד ז').
²²⁰ יתכן דבשאר הדיבורים חל דין ידות להשלים את הדיבור משא"כ בהזכרת שם שמים דצריכה דוקא ביטוי מפורש.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:26
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:26)

**וא"כ** לכאורה קשה על שיטת מאירי והרא"ש מהגמרא בנדרים (ו:) בנוגע לקידושין ופאה, דהרי הלשון "ואת נמי" מוגדר כלשון גמור דלא בעי החידוש דיד וצ"ע דהרי לשיטתם בעינן הריבוי דידות כדי להשלים משפט מקוטע. ונראה לחלק לפי דעתם בין חלות שם לשון גמור בשבועות ונדרים לבין חלות שם לשון גמור בקידושין ופאה. שבועות ונדרים הם דיני הפלאה, והפלאה חלה רק בדיבור שלם וברור. ולכן בעינן החידוש דידות אפילו היכא דכוונתו ברורה, כל עוד דהמשפט מקוטע. משא"כ בקידושין ופאה דאינם חלויות דהפלאה, לשון גמור מוגדר על פי בהירות הכוונה. וכל זמן דהכוונה ברורה אפילו אם המשפט מקוטע הרי הוא מוגדר כלשון גמור ולא בעינן החידוש דידות. ולכן הגמרא קובעת דמשפט מקוטע כגון "ואת נמי" מוגדר כלשון גמור בלי החידוש דידות.²²¹

footnotes:
²²¹ אך לפי"ז קשה למה הקשה בגמרא מנזיר דבעינן נזיר עובר לפניו על קידושין, דשאני נזירות דצריך הפלאה. וי"ל דנזיר עובר לפניו אינו משנה את ההפלאה אלא את ההוכחה ובזה דומה לנזירות לקידושין.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:27
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:27)

**ונראה** לבאר הג' הדרגות דהתוס' בסוגיין, על פי שיטת הרא"ש והמאירי. דהדרגא הראשונה דידים מוכיחות דמועיל בנדרים ובנזיר הוא כשהכוונה ברורה אבל המשפט אינו שלם. ובכהת"כ חוץ מהפלאה כמו בקידושין ובפאה פשיטא דדי בכך אפי' בלי חלות דין דידות דהרי כוונתו ברורה. הדרגא השניה דידים שאין מוכיחות דנחלקו עליו האמוראים כשהמשמעות לא ברורה לגמרי, אבל עדיין יש אומדנא דמוכח לגבי כוונתו. והדרגא השלישית דידים שאין מוכיחות כלל הוא כשהלשון משמע לשני אופנים בשוה כמו הציור דהרי את מקודשת ולא אמר לי.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:28
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:28)

ד
**גדר דין אמירה בקידושין**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:29
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:29)

**ולפי** מה שנתבאר נראה שיש חילוק גדול בין חלות דין ההפלאה בנדרים לבין דין האמירה בקידושין. דבקידושין הוכחנו דגם לפי הרמב"ם וגם לפי הרא"ש, האמירה אינו דין אמירה בפני עצמו דנצרך בנוסף לנתינת הכסף כחלק של מעשה הקיחה, אלא דהאמירה הויא רק גילוי דעת המקדש בעלמא המחיל חלות שם תורת קידושין על נתינת הכסף. ולפי זה יש לבאר את ספיקת הגמרא בנדרים (ו:) היכא דהמקדש אמר "ואת" לאשה שניה, אי אמרינן ידות בקידושין. דאין הספק האם הדין דידות משלים את המשפט, דהרי רק בעינן ידות ליצור משפט שלם בדיני הפלאה. אלא הספק הוא האם דרגת האומדנא דמוכח דנתכוונו לשם קידושין דנוצר ע"י אמירת "ואת", סגי להעניק חלות שם "תורת קידושין" לנתינה. ובאופן דומה יש לבאר את מחלוקת התנאים לקמן (ו.) אם מענין לענין באותו ענין מועיל לקידושין. דנחלקו התנאים אם דרגת האומדנא דמוכח דנתכוונו לשם קידושין מספיק להגדיר את נתינת הכסף כנתינה בתורת קידושין או לא.²²²

footnotes:
²²² וע"ע בשיעורים לקמן (ט. ד"ה ואמר רבא אמר רב נחמן כתב לו על הנייר, בסוף דברי רבינו זצ"ל שם).


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:30
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:30)

ה
**ביאור דברי הרמב"ן**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:31
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:31)

**ולגבי** הפסק, עיין ברמב"ן (ה: ד"ה ואמר שמואל) דהוכיח מהגמרא בנדרים (ה:) דפסקינן כרבא (שם) דידים שאין מוכיחות לא הוי ידים. ואילו לגבי גיטין וקידושין הרמב"ן הסתפק אם חוששין לחלות קידושין וגיטין בידים שאינן מוכיחות, וז"ל ובוודאי בנדרים פ"ק מוכחא מילתא דהלכתא ידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים, דפלוגתא דאביי ורבא היא דרבא סבר לא הויין ידים וקיי"ל כרבא, הילכך הרי את מקודשת הרי את מאורסת אינה מקודשת לגמרי, אלא מיהו י"ל צריכה גט דעד כאן לא קאמרינן לא הויין ידים אלא שאינה מקודשת גמורה אבל מיחש חיישינן עכ"ל. אמנם בסוף דבריו הסיק הרמב"ן דגם בקידושין בעינן ידים מוכיחות ובלי זה אין חוששין לקידושין ולגירושין כלל, וז"ל וי"ל כל היכא דלא הוו מוכיחות אינם כלום בין בגיטין בין בקידושין עכ"ל. ויש לעיין בסברת השקלא וטריא ברמב"ן, דמה סברת ההו"א דידים דאין מוכיחות מועילות בקידושין אם אינן מועילות בנדרים, ומה סברת מסקנתו דבעינן ידים מוכיחות גם בגיטין וקידושין.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:32
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:32)

**ונראה** לבאר ע"פ מש"נ לעיל דבעינן ידים מוכיחות רק בנדרים משום דהוי חלות דין הפלאה, ודוקא שם ידים דאינן מוכיחות אינן כלום. ואילו דיני קידושין וגיטין דאינם דיני הפלאה ורק צריך מילים עם כוונה ברורה, אזי יש להסתפק דקידושין וגיטין חלים בידים דאינן מוכיחות. אבל הרמב"ן הסיק דגם בקידושין וגיטין אין חוששין לקידושין וגיטין בלי ידים מוכיחות כי אע"פ דאין דין הפלאה בגיטין ובקידושין, מ"מ יש דין מיוחד של נתינה בתורת גיטין וקידושין וכמש"נ לעיל בשיטת הרמב"ם. והדין הזה מצריך לשון דלכל הפחות יוצר אומדנא דמוכח דנתכוון לשם קידושין, כנ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:33
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:33)

**וגם** נראה לפרש מסקנת הרמב"ן באופן אחר. די"ל דהאמירה בקידושין אינו מדיני הפלאה וגם אינו דין בהחלת חלות תורת קידושין על הנתינה, אלא דהוי גילוי דעת בעלמא כמו שנצרך בשאר קניינים. וא"כ היינו חושבים דידים שאינן מוכיחות לכל הפחות יהיו ספק קידושין, כי כל דין האמירה הוי אך לגילוי דעת ועכשיו ע"י הדיבור יש לנו ספק בדעתו. אבל עדיין י"ל דאמירה דרק יוצרת ספק לגבי דעת המקדש אינה יוצרת אפי' ספק קידושין. כי בקידושין בעינן עדי קיום וכל עוד דאין אומדנא דמוכח לגבי כוונת המקדש, והעדים באמת מסתפקים בכוונתו חסרה עדות לקיום הדבר ואין כאן אפילו ספק חלות קידושין.²²³ ולכן בעינן ידים מוכיחות דהיינו אומדנא דמוכח דכוונתו לשם קידושין, לא מחמת מדין הפלאה או כדי להחיל חלות של תורת קידושין על הנתינה, אלא מחמת הצורך לעדות לקיום הדבר.²²⁴

footnotes:
²²³ ע"ע בזה בשיעורים לקמן (ו. בענין נתינה בשתיקה).
²²⁴ לפי זה יש טעם להחמיר בגדרי דיבור וידות בקידושין מבנדרים. ועיין בברכת שמואל (קידושין סימן א' אות ט') דהביא מהמרדכי שיטה כזאת – דלשון דסגי לנדרים אינו מועיל לקידושין. וביאר את זה לפי שיטת הגר"ח זצ"ל הנ"ל דהאמירה בקידושין מהוה חלק מהמעשה קיחה ולכן יש לו חומרות על הלשון דנדרים.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:34
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 5b:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/5b:34)

ע"כ ענין ידות