## Reshimot Shiurim on Kiddushin Daf 73b

###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:1
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:1)

**גמ'. אהא דאמר רב יהודה אמר רבי אבא אמר רבי יהודה בר זבדי אמר רב כל זמן שבשוק אביו ואמו נאמנים עליו וכו' ובשני רעבון, אע"פ שנאסף מן השוק אביו ואמו נאמנים עליו.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:2
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:2)

**יש** לעיין מדוע בשנה רגילה האב והאם נאמנים כל זמן שהוא בשוק אבל אין נאמנים אחרי שיצא עליו שם אסופי. ויש לבאר בב' אופנים: א) יתכן דכל הנאמנות דהאב והאם הוי רק לפני שהוא נאסף מן השוק אבל אין להם נאמנות כלל לאחר שנאסף, ב) בעצם יש לאב ואם נאמנות לגבי הולד בכל מצב אפי' כשהוא נאסף מן השוק, אבל יש כח בנאמנות שלהם רק כדי למנוע ממנו שם אסופי. אמנם לאחר שהולד נאסף וחל בו שם אסופי ונוצר בו חזקה דמעיקרא, אין הנאמנות שלהם יכולה להוציא מן החזקה דמעיקרא.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:3
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:3)

**ונראה** דבזה ניתן לבאר את המחלוקת דרש"י והרמב"ם בהבנת הקולא דשני רעבון. דרש"י (ד"ה בשני רעבון) כתב וז"ל שהרבה נשלכין לא רצו חכמים לפוסלם מחמת יציאת קול עכ"ל. כלומר, דכל הדין דאסופי הוי חומרא מדרבנן וחז"ל לא רצו להחמיר בשני רעבון דהרבה תינוקים נשלכים לרחוב. אמנם עיין ברמב"ם (פרק טו מהלכות איסו"ב הל"ל) וז"ל הולד שהיה מושלך בדרך ובא אחד ואמר בני הוא ואני השלכתיו נאמן וכן אמו נאמנת, נאסף מן השוק ובאו אביו ואמר אחר כן ואמרו בננו הוא אין נאמנין, הואיל ויצא עליו שם אסופי, ובשני רעבון נאמנין שמפני רעב השליכוהו והן רוצין שיזונו אותם אחרים ולפיכך שתקו עד שנאסף עכ"ל. ומשמע מדבריו דבשני רעבון נאמנים האב או האם להעיד דהם השליכו אותו לרחוב כדי שיזונו אותו ונאמנים מכיון דיש אומנדא דזה מה שקרה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:4
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:4)

**ונראה** דהרמב"ם נקט כצד הראשון לעיל דבעצם אין לאב ואם נאמנות כלל אחרי שכבר יצא עליו שם אסופי. ולכן הרמב"ם הבין דבשני רעבון הם נאמנים לאחר שנאסף מן השוק מפני דבאופן כזה יש אומדנא להאמינם כאילו העידו לפני שנאסף מן השוק. מאידך רש"י יכול ללמוד כצד השני, דהיינו דבעצם האב והאם נאמנים אפי' לאחר שנאסף מן השוק אלא דבעלמא חז"ל החמירו לומר דהנאמנות שלהם אינה מהניא נגד החזקה דשם אסופי. אמנם בשני רעבון חז"ל הקילו לומר דהאב והאם שפיר נאמנים אפי' כנגד החזקה של חלות שם דאסופי דכבר חלה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:5
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:5)

**גמ'. אמר רב חסדא שלשה נאמנים לאלתר, אלו הן אסופי, חיה, ופוטרת חברותיה.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:6
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:6)

**יש** לעיין ביסוד הנאמנות דאב, אם וחיה בנוגע לדין הולד. דהרי לכאורה דין הולד הוי דבר שבערוה דצריך ב' עדים כמו דאיתא לעיל (סו:) דצריך ב' עדים לקבוע דאדם הוי בן גרושה או בן חלוצה, וז"ל התחיל רבי עקיבא לדון מקוה פסולו ביחיד ובעל מום פסולו ביחיד, ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו בשנים עכ"ל. וכמו"כ איתא בתחילת הסוגיא שם (סו.) בנוגע לזנות, וז"ל איבעיא להו אשתו זינתה בעד אחד ושותק מהו, אמר אביי נאמן, רבא אמר אינו נאמן הוי דבר שבערוה, ואין דבר שבערוה פחות משנים עכ"ל. ובהמשך של הגמ' שם מבואר דגם דין הולד תלוי במחלוקת אביי ורבא. ומכיון דפסקינן כרבא רואים דדין הולד ביוחסין הוי דבר שבערוה דצריך ב' עדים. וא"כ קשה סוגיא דידן דהיאך האב, האם או החיה נאמנים, אם כל אחד רק הוי עד א'.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:7
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:7)

**ובפשטות** י"ל דנאמנות האב, האם או החיה מבוססים על דינים מיוחדים. דבנוגע לאב ואם י"ל דנאמנותם ביוחסין דהולד שלהם נלמד מגזה"כ דיכיר דמובא לקמן בסוגיא (עד.).³⁴ ובנוגע לחיה יש אומדנא דמידק דייק ובגלל זה יש לה יותר נאמנות מעד א' דעלמא. וכן מבואר מדברי הרמב"ם (פרק טו מהלכות איסו"ב הל' ל"ב) וז"ל נאמנת חיה לומר זה הבן כהן הוא או לוי או נתין או ממזר מפני שלא הוחזק ואין אנו יודעין יחוסן, בד"א בשהוחזקה בנאמנות ולא ערער עליה אדם, אבל אם ערער עליה אפילו אחד ואמר בשקר מעידה אינה נאמנת והרי הבן בחזקת כשר ואין לו ייחוס עכ"ל. הרי הרמב"ם דייק וכתב דהחיה נאמנת רק היכא דהוחזקה בנאמנות ומשמע דיש לה יותר נאמנות מאדם בעלמא.³⁵

footnotes:
³⁴ יש להעיר דנחלקו הראשונים בנוגע לדין יכיר האם שייך לאם. דהרי הרשב"א (ד"ה ת"ר) נקט דהאם נאמנת מדין תקנת חכמים. אמנם עיין בתוס' הרא"ש (עד. ד"ה חיה לאלתר ואמו כל שבעה) דגם האם וגם החיה נאמנים מדין יכיר וז"ל כולהו ילפינן להו מדחזינן שהאמינה תורה לאב להעיד על בנו ובכור אע"פ שהוא קרוב לפי שרגיל האב להכיר בבניו יותר מאחר ילפינן נמי מיניה להאמין חיה לאלתר ואמו כל שבעה לפי שאין רגיל לידע אחר שהוא לשם עכ"ל.
³⁵ ואולי דנאמנת משום דאומן לא מרע אומנתיה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:8
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:8)

**אמנם** לכאורה יתכן לבאר את הסוגיא דידן באופן אחר. דהרי הוכחנו מהסוגיא לעיל (סו.-סו:) דקביעת יוחסין הוי דבר שבערוה וצריך ב' עדים. ויש להעיר דבסוגיא לעיל העדים באים לפסול את הולד בפסול יוחסין ומבואר בגמ' דבעי ב' עדים. אבל יתכן דרק לפסול בעי ב' עדים אבל לקבוע דהתינוק הוא בן של אב ואם כשרים או שהוא כהן זה אינו נחשב כדבר שבערוה וצריך רק עד א' בלבד.³⁶ וא"כ בסוגיא דידן יתכן דחיה נאמנת בעלמא מדין עד א' נאמן באיסורין ורק כשהיא בא לפסול ולומר דבן זה נתין וממזר אזי היא צריכה דין מיוחד דנאמנות כדי להיות נאמן.³⁷

footnotes:
³⁶ והשווה לדברי הפני יהושע (ד"ה ת"ר) דבאמת נקט דעד א' נאמן באיסורין מהני לקבוע ייחוס הולד – בין להכשיר ובין לפסול – היכא דאין לולד חזקה מעיקרא. וזה דרק חיה נאמנת ולא סתם עד א' בעלמא הוא מפני מעלה עשו ביוחסין ורק האמינו את החיה דדייקא טפי.
³⁷ עיין בשו"ת רעק"א (קמא סימן קכד – בסוף) דהוכיח מדברי הר"ן בסוגייתנו דאפי' להכשיר נחשב כדבר שבערוה דצריך ב' עדים וז"ל אולם העומדים לנגדי דברי הר"ן והה"מ דנתנו טעם דהאם נאמנת לומר לכשר נבעלתי להתיר בנה לקהל משום דד"ת ספק ממזר מותר בקהל, משמע אלו היה דאורייתא לא היתה נאמנת הרי דעד אחד אינו נאמן בהיתר דממזר אף במקום שלא אתחזק איסורא עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:9
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:9)

**אמנם** אע"פ דמסברא יתכן לומר דחיה נאמנת מדין עד אחד, פירוש זה קשה. דהרי בהמשך הסוגיא (עד.) רב נחמן חידש דחיה ג"כ נאמנת לומר דולד זה הוא הבכור. ובקביעת הבכור יש נ"מ לדיני ממונות ופשיטא דאינו דין איסור בעלמא ולכאורה מוכח מזה דחיה נאמנת יותר מעד א' דעלמא. וכמו"כ משמעות לשון הרמב"ם הוא דכל נאמנות החיה נובעת מזה דהוחזקה בנאמנותה, ומשמע דהיא צריכה יותר נאמנות מעד א' דעלמא.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:10
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:10)

**ונראה** לבאר את שיטת הרמב"ם דצריך נאמנות מיוחדת לכל דיני יוחסין ולא סגי בעד א' נאמן באיסורין ע"פ מה שהבאנו לעיל בדעת הרמב"ם (דף עג. ד"ה רוב כשרים אצלה) דאין הולכין ביוחסין בתר הרוב מפני דדיני יוחסין הוו דבר שבערוה דצריך ב' עדים. ויוצא דלפי הרמב"ם כל דיני יוחסין, בין לקבוע דאדם הוא מישראל, בין לקבוע דהוא ממזר ובין לקבוע דהוא כהן, הוו דבר שבערוה וצריך ב' עדים.³⁸

footnotes:
³⁸ וע"ע בזה ברשימות שיעורים לשבועות (לג: ד"ה שאני כהן) דהגר"ח זצ"ל הבין מהרמב"ם (פרק כ מהלכות איסו"ב הל"ב) דצריך ב' עדים להעיד דפלוני כהן כדי שיהיה כהן מיוחס משום דלהחזיק גברא ככהן הוי דבר שבערוה. והשווה לדברי האבני נזר (חו"מ סימן מ) דהביא מדברי הריטב"א וז"ל שלא אמרינן ע"א נאמן באיסורין אלא במעיד על גוף האיסור ולא במעיד על האדם עכ"ל. ונראה מדבריו דכל פעם דהנידון הוא גברא, אזי צריך ב' עדים ולא סגי בעד אחד נאמן באיסורין.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:11
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:11)

**גמ'. תנו רבנן נאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי, זה נתין וזה ממזר.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:12
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:12)

**נחלקו** רש"י והרמב"ם בהיכי תמצי דהגמ'. דרש"י (ד"ה זה כהן וזה לוי) פירש וז"ל נשים שילדו בבית אחת אשת כהן ולוי נתין וממזר עכ"ל. דהיינו, דהברייתא איירי רק היכא דנשים רבות ילדו בבית אחד והחיה נאמנת לומר דהולד הזה נולד מהאשה הזאת. אבל אם יש תינוק אחד ולא ידעינן את הייחוס שלו, אזי אין החיה נאמנת לייחס אותו. ונראה לבאר דרש"י הבין דאין החיה נאמנת לקבוע ייחוס הולד באופן ישיר, דא"כ היא היתה יכולה לפסול את הולד אפי' אם לא הוחזק דיש תינוק כזה בבית. אלא דגדר נאמנות החיה הוא דהיא נאמנת בנוגע למציאות הלידה דמה אירע בפועל, כלומר דהיכא דיש ספק איזה תינוק נולד מאיזה אשה אזי החיה נאמנת לומר דתינוק זה נולד מאשה זאת. וממילא, מכיון דהיא נאמנת בנוגע למציאות הלידה, ממילא דיני יוחסין של האם חלין על הולד. וזה מסתבר דהרי קשה להבין שורש הנאמנות דחיה דהרי מדוע היא נאמנת בענייני יוחסין. ולפי הנ"ל יוצא דבאמת אין לה נאמנות לקבוע יוחסין באופן ישיר, אלא דהיא נאמנת לגבי מה קרה בפועל תחת היד והפיקוח שלה בשעת הלידה וזה קובע היוחסין.³⁹

footnotes:
³⁹ והשווה לדברי הר"ן (ל: בדפי הרי"ף) דנאמנות דהחיה הוי מתקנת חכמים בעלמא מפני "דעל פי הרוב אי אפשר בענין אחר." וא"כ פשיטא דנתנו לה רק את הנאמנות הנצרכת ולא שהיא ראוי להיות נאמן ע"פ דין בענייני יוחסין.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:13
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:13)

**אמנם** עיין ברמב"ם (פרק טו מהלכות איסו"ב הל' ל"ב) דלכאורה הבין את הגמ' באופן אחר, וז"ל נאמנת חיה לומר זה הבן כהן הוא או לוי או נתין או ממזר מפני שלא הוחזק ואין אנו יודעין יחוסן עכ"ל. ומשמע מדבריו דלא איירי רק היכא דהרבה נשים ילדו בבית אחד והחיה מספרת מי האם של כל ולד, אלא דיש אשה אחת בבית דילדה וברור מי היא אם הולד, והחיה נאמנת לקבוע הייחוס של הולד, דהיינו שתעיד על יחוס הוולד בעלמא. ולכאורה זה תמוה דהרי מדוע יש לה נאמנות כזאת. ואולי צריך לדחוק בלשון הרמב"ם דאע"פ דיש רק אשה אחת בבית דילדה ולד אחד, מ"מ הרמב"ם איירי היכא דיש ספק מי היא באמת האם של הולד והחיה נאמנת לספר דהאשה הזאת היא אם הולד, דהיינו נמי להעיד על המציאות דהלידה. אבל זה לא משמע מדברי הרמב"ם. אלא נראה כמו שביארנו למעלה (דף עג: גמ'. אמר רב חסדא שלשה נאמנים לאלתר) דלפי הרמב"ם החיה נאמנת בגלל "שהוחזקה בנאמנות" והיא נאמנת ביוחסין יותר מאדם דעלמא משום דמידק דייקא יותר מעד א' דעלמא, ולכן אפי' נאמנת היא להעיד על יחוס של הוולד שאיננו תלוי במציאות של הלידה.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:14
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:14)

**גמ'. אבל קרא עליה ערער אינה נאמנת, ערער דמאי וכו' אלא ערער תרי, ואיבעית אימא וכו' אבל היכא דליכא חזקה דכשרות חד נמי מהימן.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:15
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:15)

**נחלקו** ב' התירוצים בגמ' האם חיה נאמנת נגד ערעור דחד אפי' היכא דליכא חזקת כשרות לולד. דלפי התירוץ הראשון רק ב' עדים נאמנים נגד החיה, ולפי התירוץ השני אפי' עד א' נאמן נגד החיה. ונראה לבאר את התירוץ הראשון דיש לחיה דין נאמנות מיוחדת ולכן היא נאמנת יותר מעד א' דעלמא דרוצה לערער על הולד. אבל לכאורה קצת צ"ע בתירוץ השני דהרי למה חיה אינה נאמנת נגד עד א' אם לכאורה כו"ע מודו דיש דין נאמנות מיוחדת וראוי להאמין לה יותר מעד א' דעלמא. וצ"ל דאע"פ דהיא נאמנת יותר מעד א' דעלמא, מ"מ יש כח לעד המכחישה לערער על הנאמנות שלה.⁴⁰

footnotes:
⁴⁰ והשווה לדברי הר"ן (ל: בדפי הרי"ף) וז"ל ואע"ג דהימנוה רבנן ואמרי' (יבמות דף פח:) דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים היינו כשהדבר בענין שראוי להאמין בו עד אחד במילתא דעבידא לאגלויי אבל הכא אין החיה נאמנת אלא מפני שעל הרוב אי אפשר בלאו הכי הלכך כל שבא עד אחד ומכחישה אפילו לאחר שהעידה אינה נאמנת עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:16
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:16)

**רש"י ד"ה שלא קרא עליה ערער.**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:17
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:17)

א
**מחלוקת רש"י והרמב"ם בגדר הערעור**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:18
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:18)

**רש"י** ביאר דהערעור הוא דהולד הזה הוי ממזר. ולכאורה צ"ב דהרי הברייתא מיירי בנאמנות החיה בנוגע לייחוס דכהן, לוי, נתין וממזר ולמה רש"י בחר דהערעור הוי דוקא דהולד ממזר. ונראה לבאר דבהמשך הסוגיא הגמ' אומרת דאין לולד חזקת כשרות. ורש"י דייק מזה דהגמ' איירי דוקא היכא דהערעור בא לפסול את הולד כמו שהעד א' טוען דהוא ממזר. כלומר, דב' הדעות בגמ' האם החיה נאמנת נגד עד א' או לא, הוא דוקא היכא דהחיה טוענת דהולד כשר והעד א' מכחיש אותה וטוען דהולד פסול. אבל הגמ' לא איירי כלל היכא דשניהם טוענים דהולד כשר אלא דהחיה טוענת דהוא כהן והעד א' מכחיש אותה וטוען דהוא לוי.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:19
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:19)

**ונראה** לבאר דבאופן זה פשיטא לגמ' דהערעור מהני והחיה אינה נאמנת לקבוע דהוא כהן. ויוצא דלפי התירוץ הראשון בגמ' אע"פ דחיה נאמנת נגד עד א' היכא דהעד בא לפסול את הולד, מ"מ היא אינה נאמנת לקבוע דהוא כהן אם יש עד א' דמכחיש אותה. והסברא בזה הוא כנ"ל בשיעורים (עג: ד"ה אמר רב חסדא) דאולי צריך יותר נאמנות לפסול גברא מלהכשיר גברא. דהרי מהגמ' לעיל מוכח דכדי לקבוע דכהן הוי בן גרושה צריך ב' עדים וצדדנו לעיל דיתכן דכדי להכשיר צריך רק עד א'. ואולי כמו"כ הכא בערעור דחד. דאם העד א' בא לפסול את הולד אזי הוא אינו נאמן נגד החיה דבא להכשיר דהרי עד א' לפסול אינו נחשב לעדות ביוחסין וכן לא לערער על החיה. ואילו אם שניהם באים להכשיר אלא דהחיה טוענת דהולד כהן והעד טוען דהולד לוי, אזי העד נאמן להכחישה ולמנוע את קביעת הולד ככהן.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:20
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:20)

**ונראה** דהרמב"ם חלוק עם רש"י בכמה נקודות ונבאר את שיטתו. דביארנו לעיל בדעת הרמב"ם דאף לקבוע דהולד כהן או לוי ג"כ הוי דבר שבערוה וצריך ב' עדים, אלא דיש לחיה כח נאמנות מיוחדת והיא נאמנת כב' עדים. ובנוגע לערעור הרמב"ם גם לא חילק בין ערעור לפסול ובין ערעור לקבוע דהתינוק כהן אלא דפסק (פרק טו מהלכות איסו"ב הל' ל"ב) כלישנא בתרא דערעור דעד אחד מהני נגד החיה, וז"ל נאמנת חיה לומר זה הבן כהן הוא או לוי או נתין או ממזר מפני שלא הוחזק ואין אנו יודעין יחוסן, בד"א בשהוחזקה בנאמנות ולא ערער עליה אדם, אבל אם ערער עליה אפילו אחד ואמר בשקר מעידה אינה נאמנת והרי הבן בחזקת כשר ואין לו ייחוס עכ"ל. ולכאורה פסקי הרמב"ם צ"ב. דהרי אם יש לחיה נאמנות כתרי עדים למה ערעור דחד מהני כנגדה, הרי אין מקום לערעור דחד במקום שתים. ואילו היה הרמב"ם פוסק כלישנא קמא דצריך ערעור דתרי היה מובן דאז יש הכחשה בין החיה דדינה כב' עדים לבין ב' עדים ממש. אבל צ"ע למה ערעור דחד מהני נגד החיה דנאמנת כתרי.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:21
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:21)

**ונראה** לבאר ע"פ דיוק אחר ברמב"ם, דהיינו דהוא חולק על רש"י בנוגע לתוכן הערעור. דלפי רש"י העד מכחיש את החיה ומעיד דהולד הוי ממזר. אמנם מדברי הרמב"ם (פרק טו מהלכות איסו"ב הל' ל"ב) וז"ל נאמנת חיה לומר זה הבן כהן הוא או לוי או נתין או ממזר מפני שלא הוחזק ואין אנו יודעין יחוסן, בד"א בשהוחזקה בנאמנות ולא ערער עליה אדם, אבל אם ערער עליה אפילו אחד ואמר בשקר מעידה אינה נאמנת והרי הבן בחזקת כשר ואין לו ייחוס עכ"ל, נראה דאין העד מכחיש אותה בנוגע לולד זה אלא דמערער נגד החיה בתורת גברא דהיא שקרנית באופן כללי.⁴¹ ונמצא דהעד א' מערער על הנאמנות המיוחדת דהתורה נתנת לחיה שמעיד העד שלא שייך לחיה הזו נאמנות מכיון שהיא שקרנית, ומשו"ה היא חוזרת להיות כעד א' בעלמא ואינה נאמנת בדיני יוחסין.

footnotes:
⁴¹ ועיין במאירי (עג: ד"ה נשים) דנקט דבגמ' כתוב "ערער עליו" אמנם הרמב"ם גרס "ערער עליה".


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:22
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:22)

**ויש** להעיר דהמגיד משנה הבין בדעת הרמב"ם כמו רש"י דהערעור הוי בנוגע לייחוס דהולד הזה. ולפי דבריו צ"ב כנ"ל, למה עד אחד המערער נאמן נגד החיה דנאמנת כתרי. אבל לכאורה לפי הפירוש שלנו ברמב"ם קשה מהתירוץ השני בגמ' דחילק בין היכא דיש לולד חזקת כשרות להיכא דאין לו חזקת כשרות. דבשלמא אם הערעור הוי נגד הולד אזי שפיר מובן למה חזקת הכשרות דהולד מהני כדי לדחות את הערעור דהעד. אבל אם הערעור הוי נגד החיה עצמה, למה הדין דערעור דעד א' תלוי בחזקת כשרות דהולד, הרי העד בא לערער נגד נאמנות החיה באופן כללי. ואולי מפני זה ביאר המגיד משנה את הרמב"ם שלא כפשוטו ונקט דגם לפי הרמב"ם הערעור הוי נגד כשרות דהולד.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:23
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:23)

ב
**כשר ואין לו ייחוס**


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:24
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:24)

**ובסוף** דבריו הרמב"ם פסק דהיכא דיש ערעור אזי הולד בחזקת כשר ואין לו ייחוס. ולכאורה צ"ב דהרי בלי הנאמנות דהחיה הולד ראוי להיות ספק ממזר או ספק פסול אחר ולמה כתב הרמב"ם דהולד בחזקת כשר. ובמיוחד זה קשה לפי המגיד משנה דהעד א' מערער על כשרות הולד וטוען דהולד פסול, דאזי יש לנו חד כנגד חד וראוי לומר דהולד הוי ספק כשר ספק פסול.⁴²

footnotes:
⁴² וכן הקשה המאירי ולכן הסיק שלא כהרמב"ם וז"ל והדברים מתמיהים הן לענין פירוש הן לענין פסק שאם אין לו יחוס למה הוא כשר והרי יש כאן ספק ממזרות עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:25
[Reshimot Shiurim on Kiddushin 73b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Kiddushin/r/73b:25)

**וי"ל** דהרמב"ם מיירי בולד בעלמא דנולד מאשה בעלמא, דמלכתחילה יש לו חזקת כשרות בעלמא בלי שנדע את ייחוס הולד בפרט. וכבר קבענו לעיל (עג: ד"ה אמר רב חסדא) דלפי הרמב"ם בדרך כלל קביעת יוחסין הוי דבר שבערוה דצריך ב' עדים אלא דבלי הערעור יש דין נאמנות מיוחדת לחיה. וא"כ י"ל דהכחשת חד נגד חד אינו גורם חלות שם ספק כלל כדי דהולד יהיה ספק פסול, אלא דהערעור מהני רק לגרוע את הכח הנאמנות המיוחדת של החיה ונשאר כחד כנגד חד שאינו ספק כלל בדיני יוחסין. ונמצא שאין לאחד מהן נאמנות – דהרי הערעור מגרע את הנאמנות דהחיה, והעד א' בעצמו אינו נאמן לבדו בהלכות יוחסין מדהוי דבר שבערוה דצריך ב' עדים. ולכן הולד נשאר כשר, אבל בלי דין יחוס מסוים וכמצבו מלכתחילה לפני נאמנות דהחיה. משא"כ אילו היה מצב של תרי ותרי, דב' עדים היו מעידים דהולד כשר וב' עדים היו מעידים דהולד פסול, דאזי נוצר חלות שם ספק ביוחסין והולד באמת הוי ספק ממזר. אך חד כנגד חד אינו ספק כלל ליוחסין.