## Reshimot Shiurim on Nedarim Daf 10b ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:1 [Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/10b:1) **ענין מכלל לאו אתה שומע הן** ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:2 [Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/10b:2) א גמ'. מחלוקת ר"מ והחכמים. לפום ריהטא חלוקים ר"מ והחכמים בשנים: א) בכלל משמעות לשון דלאו או הן בכהת"כ; ב) בפרט בהלכות תנאים. וכן יוצא ממס' קידושין (סא.-סב.) שכן מבואר במשנה שם וז"ל ר"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנא' ויאמר אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן וכתיב ואם לא יעברו חלוצים וכו' עכ"ל, הרי שדינו של ר"מ מתייחס בעיקר להלכות התנאים בדומה לדין הן קודם ללאו. ברם הסוגיא שם הרחיבה את הדיון לפי ר"מ והחכמים לפסוקים רבים הכתובים בלשון לאו או הן לבדן שאינם שייכים לחלות דין תנאים כגון הפסוק של ואם לא יתחטא וגו', עיי"ש. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:3 [Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/10b:3) יובנו בכך דברי הרמב"ן בהלכות נדרים (דף ג' בדפוס ווילנא) שמאחר שפסק שלא כר"מ כי אם כחכמים שאמרו מכלל לאו אתה שומע הן מקשה מתנאי בני גד ובני ראובן וז"ל ופליגי רבנן עליה והלכה כרבים, ואע"ג דקי"ל דכל תנאי שאינו כתנאי בנ"ג ובנ"ר אינו תנאי וכו' הנהו לאו בתנאי כפול שייכן דטעמא דרבנן בת"כ לאו משום דלא גמרי' מתנאי בנ"ג ובנ"ר וכו' ושמעת מינה דאיכא מילי דגמרי' מתנאי בנ"ג ובנ"ג ואיכא מילי דלא גמרי' וכו' עכ"ל, ועולה שהרמב"ן סובר שלדעת ר"מ יש דין במשמעות לשון בכהת"כ ועוד דין בהלכות תנאים שיהיה תנאי כפול כמו תנאי בנ"ג ובנ"ר. (וכמו"כ מדוייק בספר הזכות לרמב"ן למס' גיטין דף לח. בדפי הרי"ף דפוס ווילנא, עיי"ש ואכמ"ל) ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:4 [Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/10b:4) והנה במסכת שבועות (לו:) מבואר שלרבי מאיר "כי לית ליה בממונא באיסורא אית ליה ושאני סוטה דאיסורא דאית ביה ממונא הוא", ופירש"י "גביית כתובתה". ועולה השאלה הרי אליבא דרוב ראשונים כתובת אשה מדרבנן היא ובכן ליכא בסוטה ממון דאורייתא. עוד הרי לפום ריהטא עיקר דין הסוטה חל בנוגע לאיסור ולא לממון ומה מובן הגמ' שיש בסוטה ממון. וביאר הגר"ח זצ"ל שהגמרא ר"ל שקיים בסוטה דין תנאים. ישנן שתי שבועות בסוטה (סוטה יח.): שבועה ראשונה היא שבועה לשעבר שנשבעת שלא זינתה, והשניה – להבא, שאם שבועתה הראשונה היתה אמתית הנקי; ואם שיקרה בראשונה – חינקי ומקבלת היא עליה את אלות התורה. ומאחר שבשבועת הסוטה השניה יש תנאי המצרף את הקללות של השניה לשבועה הראשונה זקוקה שבועת סוטה לתנאי כפול כי לחלות דין תנאים דרוש, אליבא דר"מ, תנאי כפול בין בממונא ובין באיסורא. והמלים "איסורא דאית ביה ממונא" לאו דוקא הן אלא כוונת הגמרא היא שאיסור סוטה יש בו דין תנאים בדומה לתנאי בני גד ובני ראובן הנוגע לממון.¹ רק באיסורא, סובר רבי מאיר, מכלל לאו וכו' ולא בחלות דין תנאים. footnotes: ¹ אמנם הפירוש דחוק בלשון הגמרא. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:5 [Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/10b:5) והוסיף הגר"ח זצ"ל שכך יוצא מדברי התוס' בקידושין (סב. ד"ה הנקי כתיב) שנדחקו שם לפרש שבשבועת הסוטה תנאי קודם למעשה והוא דין מדיני התנאים של ב"ג וב"ר. ומבואר איפוא שלפי התוס' יש בסוטה חלות דין תנאים, ועקב כך התנאי צריך להיות כפול. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:6 [Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/10b:6) אמנם מהתוס' בקידושין (דף ו: ד"ה לא) יוצא איפוא אחרת מהרמב"ן: וז"ל דאיכא תנאי דלא בעי כפול כגון הכא שהיה בדעתו שיברך חבירו על אתרוג שלו וכו' עכ"ל, אליבא דהתוס' כשיש אומדנא דמוכח אין התניית תנאי כפול מעכבת ואף ששאר משפטי התנאים מעכבים, ועיי"ש. מבואר שתנאי כפול אינו מדין משפטי התנאים אלא מדין משמעות הלשון בלבד, ומאחר שהמשמעות איפוא קיימת אמרי' מכלל לאו אתה שומע הן ואף שאין התנאי כפול.¹ footnotes: ¹ וע"ע בספר רשימות שיעורים למס' סוכה (דף רי"א - רי"ג). אך יתכן שאכן תנאי כפול חל ממשפטי התנאים אף אליבא דהתוס' - אלא שסוברים שכמשמעות הלשון קיימת אין חיוב ממשפטי התנאים לכפול את התנאי, ודו"ק. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:7 [Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/10b:7) ב כתב הרמב"ם בפ"א מהל' נדרים הל' י"ח וז"ל האומר לחבירו מה שאוכל עמך לא יהא חולין או לא יהא כשר או לא יהי דכי או לא יהא טהור הרי זה כמי שאמר לו כל מה שאוכל עמך יהא קרבן שהוא אסור עכ"ל, ולכאורה פסק כחכמים שמכלל לאו אתה שומע הן. לעומת זאת בהל' כ' שם פסק כר"מ וז"ל חולין שאוכל לך וכו' חולין שלא אוכל לך החולין שלא אוכל לך כחולין שלא אוכל לך הרי זה מותר עכ"ל, הרי שאין אומרים מכלל לאו אתה שומע הן. וכבר השיג עליו הראב"ד שם וז"ל א"א זה המחבר מזכי שטרא לבי תרי הוא למעלה פוסק כחכמים וכו' והכא קאמר וכו' כר"מ וכו' עכ"ל. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:8 [Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/10b:8) ומסתבר שהרמב"ם מפרש שסוף הסוגיא במס' נדרים (דף יא:) סותרת את תחילתה (יא.). בתחילת הסוגיא הניחה הגמרא שאף לשון "לא חולין" תלוי במחלוקת בין ר"מ וחכמים, ואילו למסקנת הסוגיא (דף יא:) חל לשון "לא חולין" אפילו אליבא דר"מ מאחר שאין שום ספק שמובנו ל"קרבן יהא". המחלוקת בין ר"מ להחכמים מוגבלת איפוא למקום שכוונת הלשון אינה ודאית, דהיינו כשניתן לדייק ולשער ממשמעות הלשון אחרת כגון ב"חולין לא אוכל לך" שניתן לדייק ממנו שאם אוכל יהא אסור. בכעין זה סבר ר"מ שמכלל לאו אי אתה שומע הן. אולם בלשון שלילי פשוט כגון "לא חולין" או "לא כשר" אף לדעת ר"מ מכלל לאו אתה שומע הן. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:9 [Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/10b:9) ברם לפי"ז יקשה ממה שפסק הרמב"ם שלשון שלילי פשוט אינו מחייב בקללת נשיא, וכפי שכתב בפכ"ו מהל' סנהדרין (הל"ד) וז"ל או שהיתה הקללה באה מכלל הדברים כגון שאמר אל יהי פלוני ברוך לה' או אל יברכהו קל וכיוצא בדברים אלו אינו לוקה עכ"ל (והוא כסוגיא בשבועות דף לו.), ומ"ש קללה מנדר. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:10 [Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/10b:10) וקרוב לומר שהרמב"ם סובר שלשון שלילי פשוט שפיר מוכיח על כוונת המדבר, אלא שעכ"ז חסר לשון מפורש. עקב זה מתבאר ההבדל בין נדרים לקללת נשיא. בנדרים הואיל ונתחדש דין ידות והוכחת נדר אין דין שצריך לשון מפורש ולשון שלילי מועיל מטעם ידות. מאידך בקללה ליכא חלות דין ידות וזקוקה ללשון מפורש. ולפיכך מי שקילל בלשון שלילי שאינו אלא ידות פטור. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:11 [Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/10b:11) ועיין שם ברמב"ם (בהל' סנהדרין פכ"ו) שצירף פטור דין קללה הבאה מכלל שלילת ברכה ביחד עם דין המקלל בלי שם. ועולה השאלה מה המשותף בהם. וצריך לומר שזהו מובן מאליו שסתם קללה הוא לה' כי קללה לדבר אחר שאינו ה' יתב' אינה קללה בכלל. עכ"ז קיי"ל שהמקלל בלי הזכרת השם בפירוש פטור, והוא משום שצריכים קללה לה' מפורשת ולא סגי שמשמעותה ודאי קללה לה'. ה"ה במקלל באופן של שלילת ברכה שהוא פטור הואיל ואינו לשון קללה מפורש. משום כך כללם הרמב"ם יחד בהלכה אחת.¹ footnotes: ¹ אמנם נדר בלשון שלילי, אליבא דהרמב"ם מועיל מטעם יד וכמבואר בפנים. אך נדר בלשון מכלל לאו אתה וכו' הזקוק לדיוק משמעותו פטור. ועלינו להבין למה לא יחול אף הוא מדין ידות נדרים. ורבינו נ"י עמד על זה בשיעוריו אבל לא הבנתי היטב את דבריו הקדושים, וה' יתב' יאיר עינינו בתורתו הק'. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:12 [Reshimot Shiurim on Nedarim 10b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/10b:12) ג לאור הנ"ל מוסברים דברי רש"י בשבועות (לו: ד"ה ושאני סוטה וכו') שחייבין להפוך גירסת המשנה (עיי"ש בסוגיא ואכמ"ל) ולומר שר"מ פוטר מחמת שיש בשבועה ממון (ממון דשבועת העדות) כי לפי הגרסא במתני' שר"מ מחייב (משום שהיא איסורא) למה פטרו רבנן. אך צ"ע כי התינח בשבועה שיש בה ממון, אבל עדיין יקשה מ"ט פוטר ר"מ בקללה, הלא באיסורין מודה ר"מ. ונראה שלרש"י עלינו לחלק בין ר"מ לרבנן. אליבא דר"מ אף שדלעתו באיסורין מכלל לאו אתה וכו' עכ"ז חסר לשון מפורש ואינו אלא דין הוכחה בעלמא. לכן סובר שהמקלל בלשון מכלל לאו וכו' פטור כי קללה מחייבת דוקא כשהיא בלשון מפורש. הרבנן לעומתו, סוברים מכלל לאו וכו' בכהת"כ ואפילו בנוגע לתנאי ממון. יוצא, איפוא, שהם סוברים שמכלל לאו וכו' מובנו כאילו פירש לשון הן והתנאי איפוא תנאי כפול ממש. עקב כך לדעת רש"י לא ניתן לומר לחכמים שקללה שאני כי צריכים בה לשון מפורש שכן לשיטתם במכלל לאו וכו' יש לשון מפורש והמקלל צ"ל חייב, ודו"ק.