## Reshimot Shiurim on Nedarim Daf 71b

###### Reshimot Shiurim on Nedarim 71b:1
[Reshimot Shiurim on Nedarim 71b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/71b:1)

גמ'. גירושין כשתיקה דמיא או כהקמה דמיא. לשם הסברת בעיית הגמרא יש לחקור בדין שתיקה ביום שמעו המשווה הקמה, – אם מובן הדבר הוא שהתורה זיכתה לו לבעל זמן יום שמעו להפר, וכששתק ועבר הזמן, פקעה זכות ההפרה שלו, וממילא חלה הקמה מן השמים. או"ד עצם אי – ההפרה לזמן יום שמעו נחשב למעשה הקמה של הבעל ודומה איפוא להקמה בפה. נ"מ לגירושין. אין סברא לדמות גירושין למעשה הקמה בפה. לפי"ז גירושין כשתיקה דמיא, ואינה כשתיקה ביום שמעו המהוה מעשה הקמה. מאידך ע"י הגירושין נוצר מצב בלי אפשרות של הפרה. ויתכן לדמותו למי ששתק ועבר יום שמעו שאף שם נוצר מצב שאי אפשר לו להפר – והקמה חלה ממילא מן השמים אליבא דצד הראשון של חקירתנו בדין יום שמעו. הוא הדין בגירושין י"ל שמשפקעה האפשרות של הפרה חלה הקמה ממילא מן השמים.


###### Reshimot Shiurim on Nedarim 71b:2
[Reshimot Shiurim on Nedarim 71b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/71b:2)

ב

ביארנו שאם גירושין כשתיקה דמיא שתיקה ביום שמעו מהווה מעשה הקמה ולכן רק אי – הפרה בפועל לכל הזמן של יום שמעו נחשב למעשה הקמה – ולא גירושין. וכתב בפי' הרא"ש (דף עב. ד"ה ושמע בעל וגירשה וכו') וז"ל דוקא דאהדרה ביומיה אבל אם עבר היום לא מצי מיפר אפילו הוו גרושין כשתיקה אע"ג דלא היתה תחתיו בסוף היום ומיהו בירושלמי דפרקין לא משמע הכי דגריס בירושלמי גבי פלוגתא דר' יוסי בר"י ורבנן אי הפרת נדרים הויא מעת לעת או עד שתחשך דוקא נשתתק וחזר לדבורו על דעתיה דר' יוסי בר"י נותנין לו כ"ד שעות ולרבנן לעולם הוא מיפר והולך עד שיחזור לדבורו לפני שקיעת החמה, חזר לדבורו לפני שקיעת החמה שעה אחת שוב אינו יכול להפר. אלמא שעות שאינו ראוי להפר אינן מן המנין, עכ"ל. לדעת הרא"ש חלוקים הבבלי והירושלמי אם שעות שאינן ראויות להפרה עולות ליום שמעו. לפי הנ"ל שאי – ההפרה ביום שמעו מהווה מעשה הקמה מסתבר כירושלמי שרק השעות הראויות להפרה ואינו מפר בהן עולות ליום שמעו ולא שעות שאינן ראויות להפרה, כי כשאינו מפר דוקא בכל אותן השעות שיכול להפר בהן חשוב כאילו קיים בפה. מאידך הבבלי סובר שאף שעות שאינן ראויות להפרה עולות ליום שמעו כי יום שמעו זמן הפרה הוא וכשעבר הזמן זכות ההפרה פקעה ממילא ואע"פ שקיום לא חל. ותהיה נ"מ לענין נתרוקנה רשות לאב, כי מסתבר לשיטת הבבלי שהארוס עצמו אינו יכול להפר אחרי שעבר יום שמעו לפי שפקעה זכות הפרתו. מאידך אם הארוס מת האב יוכל להפר, כי רק כשהארוס קיים את הנדר לא נתרוקנה רשותו לאב ואילו כאן לא קיים הארוס את הנדר אלא שעבר זמן הפרתו.¹

footnotes:
¹ עיין בתוס' רי"ד לסוגיין, וע"ע בשו"ת הגרע"א זצ"ל אות קמ"ד.


###### Reshimot Shiurim on Nedarim 71b:3
[Reshimot Shiurim on Nedarim 71b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/71b:3)

ג

והנה הבאנו את המחלוקת בין הבבלי לבין הירושלמי שלפי הירושלמי מי ששמע את נדר אשתו בתחילת היום ונשתתק בסוף היום כשנתרפא למחרת יכול להפר, ולדעת הרא"ש חולק הבבלי על זה וסובר שאינו יכול להפר למחרת. ויש להתבונן מה יהיה הדין במי שנשתתק כל היום – אם יכול להפר למחרת או לא. ונראה שבאופן זה גם הבבלי יודה שמפר למחרת כי היה אנוס כל היום שלא היתה לו יכולת להפר כלל ביום שמעו. יום שמעו מהוה זמן שלפחות היתה לו היכולת להפר בתחלתו, אולם אם לא היה יכול להפר כלל אין הזמן חשוב ליום שמעו. לפי"ז יום שמעו לשיטת הירושלמי תלוי בגברא – זאת אומרת שהגברא צריך להיות בר הפרה כל הזמן של יום שמעו. אליבא דבבלי, לעומת זאת, יום שמעו תלוי בנדר – דהיינו שחל דין יום שמעו אם הנדר היה בר הפרה בתחלת הזמן ואינו תלוי ביכולת הגברא להפר כל הזמן.