## Reshimot Shiurim on Nedarim Daf 77a ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:1 [Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/77a:1) גמ'. תנאי היא וכו'. הרמב"ם מביא את ההלכות שמפירין נדרים בשבת בין לצורך השבת ובין שלא לצורך השבת ושנשאלין על הנדרים שהן לצורך שבת בפכ"ד מהל' שבת (הל"ו) בין ההלכות של ממצוא חפצך ודבר דבר שהן בכלל דיני מעשה חול בשבת. וסיים הרמב"ם שהפרה ושאלה מותרות כל אחת כדינה "שדברים אלו מצוה הן". ומתבקשת השאלה במה נחשבת הפרה למצוה. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:2 [Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/77a:2) ויתכן שהתכוון למה שכתב בסוף הל' נדרים (פי"ג הלכ"ה) וז"ל אמרו חכמים כל הנודר כאילו בנה במה, ואם עבר ונדר מצוה להשאל על נדרו כדי שלא יהא מכשול לפניו עכ"ל. הסרת המכשול היא המצוה בהפרת נדרים. אך לא הונח לנו בכך שהרי הרמב"ם סיים שם וז"ל בד"א בנדרי איסר אבל נדרי הקדש מצוה לקיימן ולא ישאל עליהן אלא מדוחק שנא' נדרי לה' אשלם עכ"ל. ובהיתר ההפרה בשבת אין הבחנה בין נדרי איסור לבין נדרי הקדש. עוד יש להתבונן במה שהגמרא תולה את דין ההפרה בשבת בשיעור יום שמעו – אם הוא עד חשיכה ההפרה בשבת מותרת, אבל אם הוא מעת לעת אז ההפרה אסורה. ועיין בר"ן ובראשונים על הדף שההבדל הוא שאם הפרה מעת לעת ואפשר להפר בחול אחרי שבת אין צורך שיפר דוקא בשבת, ולכן אין ההפרה דוחה שבת. מאידך למ"ד עד חשיכה א"א להפר בחול אחרי שבת – ולכן ההפרה דוחה את השבת. אך הרמב"ם לא כתב במשנה תורה את הביאור הזה. עוד עלינו לדון באשה שנדרה בערב שבת ולא הפר לה בעלה עד השבת וכלתה מעת לעת בשבת הרי יוצא לפי אותה סברא שהבעל יכול להפר בשבת אפילו אליבא דמ"ד מעת לעת כי במקרה זה א"א לו להפר במו"ש. וכן כתב הרא"ש לסוגיין. ברם מפשטות הגמרא – שאינה מחלקת ככה ושקובעת שאם ההפרה מעת לעת ההפרה בשבת אסורה – אינה מורה כך. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:3 [Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/77a:3) לכן נראה לומר שלדעת הרמב"ם מעשה הפרה כמעשה חול תלוי אם ההפרה עד שחשיכה או מעת לעת. אליבא דמ"ד עד שחשיכה הפרה בשבת היא חלות המוגבלת לשבת, והואיל חלות ההפרה משתייכת לשבת עצמה ולא לחול, לכן היא בכלל חפצי שמים הנעשים בשבת. מאידך אליבא דמ"ד מעת לעת חלות ההפרה היא חלות שאינה מוגבלת ושמשתייכת דוקא לשבת וההפרה הו"ל חלות המשתייכת אף לחול ולאו דוקא לשבת, ולפיכך איננה בכלל חפצי שמים הנעשים בשבת. לאור זה אינו מדובר בקיום מצוה ממש, כי קיום מצוה ממש מותר בשבת בכל אופן ולאו דוקא כשמוגבל לשבת עצמה. ונחשב בכל אופן לחפצי שמים שנעשים בשבת. ואילו חלות הפרה אינה קיום מצוה ממש אלא ענין וחלות של מצוה, כלומר הכשר וצורך מצוה, ובכן דינה תלוי באפשרות שתחול בחול או רק בשבת כהנ"ל. לפי"ז אף בציור שאשה נדרה בע"ש ולא הפר לה בעלה קודם השבת אסור לו להפר לה בשבת למ"ד הפרת נדרים מעת לעת כי אע"פ שלמעשה א"א לו להפר במו"ש עכ"ז עצם חלות שם ההפרה חשובה למעשה חול כי אין חלותה מוגבלת לשבת ואינה בכלל חפצי שמים הנעשים בשבת, ודו"ק היטב כי בכך מבוארת שיטת הרמב"ם מכל התמיהות הנ"ל. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:4 [Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/77a:4) שם. גמ'. ונשאלין לנדרים שהן לצורך השבת. התרת נדרים אינה בכלל דין דעלמא האסור בשבת, אבל אם ההתרה שלא לצורך שבת הו"ל מעשה חול שאסור בשבת. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:5 [Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/77a:5) שם. גמ'. ביחיד מומחה. בנוגע ליחיד מומחה הובאה בר"ן (דף כג. ד"ה והיתר נדרים וכו') מחלוקת בין הרמב"ן לבין הרמב"ם. לדעת הרמב"ן יחיד מומחה המתיר נדרים הוא סמוך, ואילו הרמב"ם (פרק ו' מהל' שבועות הל"ה) סובר שאפילו חכם מובהק שאינו סמוך מתיר נדרים. ועיין לקמן (דף עח.) בר"ן ד"ה ביחיד מומחה. ונראה שלפי הרמב"ן התרת נדרים מהווה חלות הוראה, והוראה מדאורייתא זקוקה לסמוך. מאידך הרמב"ם סובר שהתרת נדרים מהווה מתיר מיוחד ואינה תלויה בחלות שם הוראה בכהת"כ ולכן אף מי שאינו סמוך להוראה בכהת"כ יכול להתיר נדר.¹ footnotes: ¹ עכ"ז אף לרמב"ם התרת נדרים ניתנת להוראת סמוך וכדפסק בפ"ד מהל' סנהדרין (הל"ח) שסומכין להתרת נדרים. וה"ה שסומכים לכל שאלת איסור והיתר וכגון חלות הסמיכה לפי הרמב"ם לראיית כתמים, עי"ש. מאידך אליבא דהרמב"ן הוראת סמוך מעכבת בהתרת נדרים. אך לא בי"ד של ג' דיינים כי איסורין הוא ולא דיני ממונות או דיני נפשות ודי בחכם אחד. ברם גירות וחליצה צריכות בי"ד של ג' כי אע"פ שאיסורין הן עכ"ז קיימות גזיה"כ מיוחדות בכל א' וא' לחייב בהן בי"ד של ג'.ועלינו לדעת שכשסמוך מורה בעניני איסור והיתר חלות שם הוראה חלה. ואילו בזה"ז כשחכם מורה שאלת איסורין אין חלות הוראה מדאורייתא ואינה אלא גילוי מילתא בעלמא שכך ההלכה. בדרך זו ביאר הגר"מ זצ"ל את המילים בתפילה - "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה" - "שופטינו" ר"ל דיינים הדנים דיני תורה וכמו בי"ד של כ"ג וע"א. "ויועצינו" ר"ל סמוכים לעניני איסור והיתר. כי בזה"ז אין לנו חלות שם הוראה מדאורייתא כל זמן שבעו"ה אין סמיכה. לע"ל בעזה"י הסמיכה תוחזר למקומה ונזכה לחלות שם הוראה מדאורייתא (מו"ר זצ"ל). ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:6 [Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/77a:6) ועלינו לעמוד על הבחנת הגמ' בין יחיד מומחה לבין שלשה הדיוטות אליבא דשיטותיהם השונות של הרמב"ם והרמב"ן, וז"ל הגמ' סבר רב יוסף למימר נשאלין נדרים בשבת ביחיד מומחה אין בשלשה הדיוטות לא משום דמחזי כדינא עכ"ל. ונראה לפי הרמב"ן שמאחר שיחיד מומחה הוא סמוך ומורה הוראה תוכן ההוראה הוא שהנדר הוא טעות. אמנם החכם אינו המתיר, אך עיקר הוראתו שהנדר טעות והותר הנדר מאליו שכן כל נדר טעות בטל מעיקרו. ויוצא שאין כאן מעשה דיין כי אין החכם עצמו המתיר אלא דין שמים הוא המתיר ומותר בשבת. ג' הדיוטות לעומת זה מהווים חפצא של ב"ד ודיניהם דין בכהת"כ ולפיכך אסור להם לדון היתר נדרים בשבת. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:7 [Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/77a:7) לשיטת הרמב"ם חכם אינו מורה הוראה כי אין לו סמיכה להורות. החכם שאינו בר דין כלל מתיר את הנדר ישיר בלי הוראה. ולכן מותר לו להתיר נדר בשבת כי אינו סמוך ואינו בר הוראה ולא בר דין כלל. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:8 [Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/77a:8) שם. גמ'. אפילו מעומד אפילו בקרובים ואפילו בלילה. לשם ביאור הקולות בהתרת הנדרים נראה שעלינו להניח שאע"פ שג' הדיוטות מהווים חפצא של ב"ד בכל זאת בהתרת נדרים ליכא הלכה של ישיבת ב"ד. הנה החלות של ישיבת ב"ד בב"ד דעלמא מבוארת ברמב"ם בפ"ג מהל' סנהדרין (הל"א-ד' ובהל"ז) וז"ל עד אימתי יושבין הדיינין בדין סנהדרי קטנה ובי"ד של שלשה יושבין מאחר תפלת השחר עד סוף שש שעות ביום אבל בית דין הגדול היו יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים וכו' אין בי"ד של ע"א צריכין שיהיו יושבין כולן כאחד במקומן שבמקדש כו' כל מי שהיה לו עסק יצא לעשות חפצו וחוזר והוא שלא יפחתו מכ"ג יושבין תמיד כל זמן ישיבתן וכו' אין מתחילין את הדינין בלילה כו' כל בי"ד של ישראל שהוא הגון שכינה עמהם. לפיכך צריכין הדיינים לישב באימה ויראה ועטיפה וכובד ראש ואסור להקל ראש או לשחק או לספר בשיחה בטילה בבית דין אלא בדברי תורה וחכמה עכ"ל. הדיינים חייבים לדון דוקא מתוך כובד ראש וישיבת הדיינים בבי"ד דעלמא מהווה חלות של כובד ראש בשעת הדין. הלכה זו קיימת בבי"ד דעלמא, אולם התרת נדרים מתבצעת גם בלי כובד ראש ולפיכך אינה צריכה ישיבת ב"ד וב"ד מתיר נדרים אף מעומד. כדי להדגיש זאת סיפרה הגמרא (דף עו:) שחייא בר רב שדי גירא ובדיק, זאת אומרת שהיתר נדרים חל בלי כובד הראש וישיבה לדין.¹ ונראה שאף לילה הלכה בישיבת הדיינים וכפי שפסק הרמב"ם שאין יושבים להתחיל דין בלילה, ומאחר שאין ישיבת בי"ד בהתרת הנדרים ה"ה שאין פסול לילה. footnotes: ¹ השווה דברי רש"י והר"ן. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:9 [Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/77a:9) אשר לקביעת הפסולים בהתרת נדרים נראה לומר שפסול לדין דעלמא מוגבל לדין המתייחס לגברא העומד להשפט – כמו בדיני ממונות ובדיני נפשות. דיינים פסולים לדון קרוביהם כשהקרובים נשפטים לפניהם. ואילו בהתרת נדרים אין נידון ואין גברא שעומד לדין כי לענין זה היא כחלות של איסור והיתר ואין ההיתר חל כהוראה על הגברא אלא להתיר את האיסור. המבקש התרה לנדרו דומה למי שישאל שאלת כשרות של תרנגולתו לפני סנהדרין שבודאי גם קרובי בעל התרנגולת היושבים בסנהדרין כשרים להורות שכן הוראתם מתייחסת לתרנגולת ולא לבעל. כן הדבר בהתרת נדרים: קרובי בעל הנדר יכולים להתיר נדרו כי היתרם מכוון לאיסור ולא לגברא.¹ ומאחר שקרובים לנשאל מתירים את נדרו ה"ה שקרובים זה לזה כשרים להיות בב"ד אחד של התרת נדרים. רק בדין דעלמא שהקרובים לנידון פסולים לדון חל אף דין שאם שני דיינים קרובים זה לזה הם פסולים. ואילו בהתרת נדרים שקרוב לנשאל כשר ה"ה ששני קרובים זה לזה כשרים להיות בבי"ד.² עוד יתכן ששני קרובים זה לזה פסולים לשבת ביחד בדין, ומאחר שאין ישיבת בי"ד בהתרת נדרים אין פסול שני קרובים חל. footnotes: ¹ עיין ברשימות שיעורים לשבועות ונדרים חלק א' דף צ"ח ובדף קמ"ט, ושם מבואר שחלוקים הרמב"ם עם תוס' האם התרת נדרים משתייכת רק לאיסור הנדר או"ד אף לגברא הנשאל היתר נדרו מהחכם, ונ"מ לשליח של הנשאל לבקש התרה, עיי"ש והדברים נעימים. ² לפי"ז צ"ע בקידוש החדש. עיין ברמב"ם פרק ס"ז מהל' עדות (הל' ד' - ה') ז"ל וכן שאר מיני פסולין כשם שפוסלין בעדות כך פוסלין בדיינים ולפיכך אין סומכין בסנהדרין שנים הקרובים זה לזה וכו' אבל אלו שמוסיפין עד שבע לעבר השנים וכו' יראה לי שאם היה בהן קרובים אין בכך כלום עכ"ל. וע"ע בפ' י"א מהל' סנהדרין (הל"ז) ובפרש"י לסנהדרין (דף לו.) ד"ה הטמאות והטהרות. וצ"ל שבקה"ח יש דין מיוחד הפוסל קרובים למרות סברת רבינו. ויתכן שמקורו בגמרא ר"ה (דף כה:) ז"ל אמר קרא כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב אימת הוי חק בגמר דין וקא קרי ליה רחמנא משפט מה משפט ביום אף ה"נ ביום עכ"ל, והגמרא קובעת ע"פ גזיה"כ שכל דיני משפט חלים בב"ד של קה"ח וה"ה למדים שדיינים הקרובים זה לזה פסולים לבי"ד של קה"ח. ועיין שם בגמרא שאע"פ שמומחה לרבים דן דיני ממונות יחידי עכ"ז קה"ח חמור וזקוק לב"ד של שלשה ע"פ גזיה"כ וז"ל ואימא הכא נמי, אין לך מומחה לרבים בישראל יותר משה רבינו וקאמר ליה הקב"ה עד דאיכא אהרן בהדך דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם עכ"ל. (וצ"ע, היאך הצטרפו אהרן עם משה רבינו לקיה"ח - הרי שנים הקרובים זה לזה פסולים לב"ד של קה"ח כדנ"ל). ועיין בשיעורים למעלה (דף ג') במנין אב ובנו למנין הסנהדרין במשא ומתן ובהסבר הגר"ח זצ"ל לפסק הרמב"ם. והוא מעין סברת רבינו כאן לענין התרת נדרים שחסר גמר דין על נידון. ולפי"ז יתכן שזה ההבדל בין שלשה לקה"ח לז' בעיבור השנה - שלשלשה יש כל דיני ב"ד ומשפט ואילו השבעה באים רק להורות את עיבור השנה ולא לקבע את חלות המשפט, ועיין ברדב"ז שם. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:10 [Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/77a:10) לאור האמור, מוסבר פסקו של מרן הגאון רע"א זצ"ל שאשה פסולה להתרת נדרים המהווה חלות דין, ואין האשה דומה לקרובים שהם כשרים להתרת נדרים מטעם שפסול קורבה לא שייך וכדנ"ל.¹ footnotes: ¹ צ"ע בדין רשע לענין התרת נדרים, ולפי ההסבר של מרן הרב זצוק"ל מסתבר שרשע פסול. ויתכן שרשע פסול אך ורק כשיש ישיבת בי"ד ולכן כשר להתרת נדרים. ואשה שונה מרשע שאינה בת דין בכלל, עיין בשיעורים לריש פ' שבועת העדות, ואכמ"ל, עיי"ש. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:11 [Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/77a:11) בכך גם מובן למה מתירין נדרים בשבת כי איסור הדין בשבת חל רק כשיש ישיבת בי"ד והיא שאסורה בשבת, ומאחר שאין ישיבת בי"ד בהתרת הנדרים מותרת היא בשבת. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:12 [Reshimot Shiurim on Nedarim 77a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/77a:12) והנה פשטות דברי הראב"ד בפי"א מסנה' (הל"ח, עיי"ש) מורה שאף בבי"ד נאמר הדין של נמצא א' מהן קרוב או פסול כולם בטלים. לפי"ז יל"ע אם אשה תשב בבי"ד של התרת נדרים האם תפסול את שאר האנשים או לא. ומסתבר שלא תפסול אותם כי דין נמצא א' מהן וכו' חל דוקא בישיבת בי"ד. אולם בהתרת נדרים ליכא חלות ישיבת בי"ד והו"ל ג' דיינים שאין ביניהם צירוף להוות חפצא של בי"ד אחד ולא יחול איפוא דין נמצא א' מהן וכו'.¹ footnotes: ¹ עיין למעלה בדף הראשון של הרשימות שרבנו זצ"ל דן באשה שהיא עדה אם יש דין נמצא אחד מהם קרוב או פסול משום שהיא מופקעת לגמרי מדין עד, ואותה סברא שייכת גם בדיין להתרת נדרים. ועיין ברשימות שיעורים לשבועות ונדרים חלק א' דף ק"נ.