## Reshimot Shiurim on Nedarim Daf 78a ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 78a:1 [Reshimot Shiurim on Nedarim 78a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/78a:1) גמ'. אין שאלה בהקדש. לב"ש הסובר הקדש בטעות הוי הקדש אף אין נשאלין על הקדש. והנה אם התרת חכם מיוסדת בקביעת הנדר לנדר טעות שיטתו מוסברת. אולם ביארנו למעלה (דף עז: ד"ה פותחין בחרטה) שלשיטת הרמב"ם והראב"ד ישנם שני דיני התרת חכם: א) פתח המיוסד בחלות טעות בנדר; ב) חרטה המיוסדת בהיתר מיוחד. ולפי"ז אליבא דב"ש עולה הקושיא למה אין שאלה בהקדש מדין חרטה. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 78a:2 [Reshimot Shiurim on Nedarim 78a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/78a:2) ונראה שהפקעת נדר מדין טעות קובעת שהנודר הוא הבעלים על נדרו ולפיכך אם טעה נדרו בטל. אולם מכיון שלב"ש אין טעות בהקדש יוצא שהנודר אינו נחשב לבעלים על חלות הקדשו, ומאחר שאינו בעלים על ההקדש אינו יכול להשאל עליו כי חכם נזקק לשאלת בעלים דוקא. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 78a:3 [Reshimot Shiurim on Nedarim 78a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/78a:3) שם. רמב"ם (פ"ד מהל' נדרים הל' ח) ז"ל וכשם שהאב או הבעל מפר נדרי איסר כך מפר נדרי הקדשות הדומין לנדרי האיסר ע"כ. צ"ע בכוונת הרמב"ם ב"נדרי הקדשות הדומין לנדרי האיסר". ויתכן שהרמב"ם מחלק בנדרי הקדש בין אם התחייבה האשה בנדר "הרי עלי" להביא קרבן לבין נדר "הרי זו קרבן". דוקא נדר "הרי זו קרבן" ניתן להפר שכן חלו איסורי נדר ומעילה בחפצא והפרת הבעל מתירה אותם האיסורים. מאידך נדר "הרי עלי" אינו מטיל איסורים בחפצא ורק חובה על הגברא להפריש ולהקריב קרבן ואינו דומה איפוא לנדרי איסור, ועקב כך אינו מפר.¹ footnotes: ¹ צ"ע מ"ש נדר של הרי עלי משבועה להבא לעשות דבר בקום ועשה שלכאורה ניתנת להפרת הבעל ואע"פ שאין בשבועה זו הטלת איסורים ורק התחייבות לעשות דבר בקום ועשה מחמת השבועה. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 78a:4 [Reshimot Shiurim on Nedarim 78a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/78a:4) ומסתבר שאין הבעל מפר תרומה שהפרישה אשתו כי אין החפצא של תרומה דבר הנדור ואיסורי התרומה אינם איסורי נדר כלל, ובעל מפר רק איסורי נדר ולא איסורים אחרים, ואע"פ שהפרשת תרומה מעשה הפלאה היא וניתנת להתרת נדרים,¹ שאני התרת נדרים שהיא מיוסדת במעשה הפלאה, ואילו הפרת הבעל מיוסדת באיסורי נדר. footnotes: ¹ עיין רמב"ם פ"ד מהל' תרומות הל' י"ז ועי' נדרים נט. בפי' הרא"ש שם. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 78a:5 [Reshimot Shiurim on Nedarim 78a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/78a:5) שם. גמ'. ביחיד מומחה. הרמב"ן מצריך סמיכה להתרת נדרים. הרמב"ם לעומתו סובר שכל חכם מובהק יכול להתיר. בביאור דעת הרמב"ם נראה שדין סמוך נאמר כשיש חלות שם הוראה דכהת"כ. אמנם התרת הנדרים שונה משאר הוראות, שהרי בשאלה דעלמא הבאה לפני חכם אפשר לו להורות מותר או אסור. מאידך בהתרת נדרים יש חלות הוראה רק בחכם שמורה להתיר, אבל אם החכם לא ימצא פתח להתיר את הנדר וימנע מלהתירו אין בכך הוראה שהנדר אסור אלא המנעות מהשאלה. בהתאם לכך סובר הרמב"ם שאינה זקוקה לסמוך שלא כדין ההוראות האחרות שבתורה. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 78a:6 [Reshimot Shiurim on Nedarim 78a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/78a:6) והר"ן (עח:) כתב וז"ל דמש"ה נקטיה כי היכי דלהוי שרי נדרי בדוכתא דאיכא חשיבי מיניה ואי לאו רשותא לא יאי לתלמידא למשרי נדרא באתרא דרביה וכו' עכ"ל. הר"ן סובר שלהתרת נדרים צריכים רשות מיוחדת מגדול העיר. והגדול שבעיר מעכב על חכמים אחרים מלהתיר בלי רשותו. ונראה שאין בכך רק דין כבוד רב בעלמא. כי אילו כך אם כבר התיר התלמיד בלי רשות היה בדין שההיתר שלו יחול למרות שעבר על האיסור של כבוד הרב. וצ"ל שבגלל העיכוב של כבוד הרב ליכא שום סמכות לתלמיד להתיר נדרים, ואין התירו היתר אף בדיעבד וכפי שמשמע מן הירושלמי. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 78a:7 [Reshimot Shiurim on Nedarim 78a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/78a:7) דומה לכך בהלכות קידוש החודש כאשר אסור לבי"ד של ג' דעלמא לקדש את החדש בלי הרשות של הב"ד הגדול.¹ אולם כשבי"ד הגדול אינו קיים אפשר לו לבי"ד של ג' דעלמא לקדש את החודש בלי רשותם. יסוד ההלכה שכבודם של הבי"ד הגדול מעכב ומונע את הסמכות מבי"ד דעלמא לקדש, ויוצא שאין זו הלכה בכבוד חכמים בעלמא אלא הפקעת הסמכות והיכולת לקדש את החודש בזמן שיש ב"ד הגדול. כן הדבר לענייננו, שבמקום שיש חכם הגדול ממנו אסור לחכם להתיר נדרים ואם התיר אף בדיעבד אינו היתרו היתר. footnotes: ¹ עי' רמב"ם פ"ה מהל' סנהדרין (הל' א') ועי' במצות עשה קנ"ג בספר המצוות לרמב"ם במגילת אסתר ובלב שמח שם. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 78a:8 [Reshimot Shiurim on Nedarim 78a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/78a:8) דרך אגב, בכך ניתן ליישב מש"כ הרמב"ם בפ"א מהל' מלכים (הל"ג) שיהושע נתמנה להיות מלך ע"פ משה רבינו ובית דינו. וקשה, שהרי משה רבינו במקום ע"א ולמה היה צורך לב"ד נוסף למשה כדי למנות את יהושע. ולפי דרכנו שאף שהיתה הסמכות למשה למנות את יהושע למלך בלי ב"ד, בכל זאת מדין כבוד חכמים שיתף אותם במינוי. ברם כבוד חכמים שבהתרת נדרים ובקידוש החודש מרחיק לכת יותר שכן הוא מעכב את הסמכות להורות וכנ"ל. מאידך מסתבר שבנוגע למשה רבינו לא היה עיכוב בסמכותו למנות מלך מצד השבעים זקנים אלא דין לכתחילה של כבוד חכמים.¹ footnotes: ¹ עיין ביאור אחר ברשימות למעלה דף י"ט - כ"א. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 78a:9 [Reshimot Shiurim on Nedarim 78a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/78a:9) בא"ד דהפרת נדרים נמסרה ליותר מובהקין שבדור וכו' כל שהוא רב מובהק בדורו מתיר וכו' עכ"ל . לדעת הר"ן רק גדולי הדור יכולים להתיר נדרים ביחיד.¹ והנה בהוראה דעלמא ליכא דין של גדול הדור, אך לגבי עיבור שנה מצוי דין גדול הדור לענין הסכמת הנשיא (פ"ד מהל' קה"ח הלי"ב). ונראה שקדה"ח ועבור השנה מהווים מעשי בי"ד ולא הוראות בעלמא, ובמעשה בי"ד שייכת חלות דין גדול הדור. כן לגבי התרת נדרים שאינה מעשה הוראה בעלמא אלא אף חלות מתיר ולכן שייך דין גדול הדור שדוקא לו יש הזכות להתיר נדרים לבדו. וכן אנו מוצאים בשיטת הרי"ף המפורסמת לתקוע בשופר בשבת אצל גדול הדור כי אין כאן הוראה אלא מעשה בי"ד של תקיעת שופר.² footnotes: ¹ עי' בבית יוסף יו"ד סי' רכ"ח שמפרש שזו היא שיטת הרמב"ם וז"ל הב"י אבל הרמב"ם סתם וכתב יבא הנשבע לחכם המובהק או לג' הדיוטות אם אין שם מומחה נראה החכם מובהק בדורו... היינו לומר שיהיה חכם מובהק בדורו כעין שהיה רב נחמן מובהק בדורו שהיה אחד מהחכמים גדולים שבדורו. ע"כ. ² עי' בפי' רבנו מנוח לפ"ב מהל' שופר הל' ט'. ###### Reshimot Shiurim on Nedarim 78a:10 [Reshimot Shiurim on Nedarim 78a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Nedarim/r/78a:10) ומסתבר שלפי הרמב"ן שהחכם צריך שיהיה סמוך הסמיכה מעכבת בחלות שם הוראה מדאורייתא. הראיה לכך מזקן ממרא שצ"ל סמוך (רמב"ם פ"ג מהל' ממרים הל"ה), ולכאורה יפלא מה לי אם הוא סמוך או לא והלא בין כה וכה מורה נגד ב"ד הגדול והוראתו לאו כלום הוא ולמה לא יתחייב מיתה אא"כ הוא סמוך. אמנם הטעם לזה הוא שלסמוך חל שם הוראה דאורייתא על המראתו וחייב שכן הורה נגד בי"ד הגדול. ואילו אינו סמוך אין לדבריו נגד הסנהדרין הגדול חלות שם הוראה והו"ל התנגדות בעלמא לפסקם שאינה מחייבתו.¹ ונראה לפי"ז שלשיטת הרמב"ן מהווה התרת נדרים חלות שם הוראה ולפיכך צריך החכם להיות סמוך כדי שהיתרו יחשב חלות הוראה מדאורייתא. אליבא דרמב"ם, לעומת זאת, אין התרת נדרים חלות הוראה אלא חלות מתיר ולפיכך אינו דורש סמוך. אולם עלינו ליישב סברא זו עם פסק הרמב"ם בפ"ד מהל' סנהדרין (הל"ח) שאפשר לסמוך חכם להתיר נדרים, והרי התרת נדרים אינה זקוקה לחלות הוראה. וצ"ל שלרמב"ם חלות שם הוראה וסמיכה אינן מעכבות בהתרת נדרים, ועכ"ז התרת נדרים נתפסת בחלות הוראה, וכשיש סמוך המתיר נדרים הו"ל חלות הוראה ולא היתר בעלמא, וניתן איפוא לסמוך חכם להתרת נדרים. footnotes: ¹ בפירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ' אלו הן הנחנקין (מהד' קפאח): ז"ל ואינו נעשה זקן ממרא עד שיהא חכם שהגיע להוראה שדבריו נשמעין ויש לו להורות שהרי אמר יתעלה כי יפלא ממך דבר וכו', מי שלא יעלם ממנו אלא הדבר שאינו מצוי הקשה אבל תלמיד שלא הגיע להוראה הרי הכל אצלו פלא ע"כ.