## Reshimot Shiurim on Sanhedrin Daf 21b

###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:1
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:1)

**גמ'. אלא אימא גזרו על ייחוד דפנויה.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:2
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:2)

**עיין** ברמב"ם (פ"א מהל' אישות ה"ד) וז"ל משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר לא תהיה קדשה מבנות ישראל, לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה מפני שבעל קדשה עכ"ל. ומבואר דלשיטת הרמב"ם הבועל פנויה לשם זנות בלא קידושין עובר בלאו דלא תהיה קדשה ולוקה, וצ"ע א"כ מדוע הוצרכו לגזור איסור יחוד עם הפנויה, והרי לשיטת הרמב"ם יש איסור דאורייתא של יחוד עם עריות, דעיין ברמב"ם (פכ"ב מהל' איסורי ביאה ה"ב) וז"ל ואיסור ייחוד העריות מפי הקבלה עכ"ל. ומש"כ מפי הקבלה ר"ל דהוי איסור דאורייתא מהלכה למשה מסיני. ונראה דהרמב"ם סובר דמפי הקבלה נלמד דאיסור יחוד מה"ת עם העריות הוי בכלל האיסור של לא תקרבו לגלות ערוה, אלא דחיוב מלקות אינו אלא על קירוב בשר ממש (עיין ברמב"ם פכ"א מהל' איסורי ביאה ה"א), אבל מפי הקבלה נתחדש דיחוד הוי בכלל האיסור של קירוב בשר, ואינו סתם איסור להתייחד מפני המכשול שמא יבוא לידי בעילה אלא דהיחוד נחשב עפ"י דין כקירוב בשר. ולפי"ז צ"ע לשיטת הרמב"ם מדוע הוצרכו לגזור איסור יחוד עם הפנויה, והרי מאחר שחל בה איסור ביאה מה"ת והוי חייבי לאווין מ"ש משאר עריות דאסור להתייחד עמם מדאורייתא מהלל"מ.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:3
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:3)

**וי"ל** דהרמב"ם סובר דאיסור יחוד מדאורייתא אינו אלא בעריות דהיינו בחייבי כריתות ואילו בחייבי לאווין איסור יחוד הוא רק משום שגזרו איסור יחוד על פנויה, דלשיטת הרמב"ם הלאו דקירוב בשר הוא רק בחייבי כריתות, וכדמשמע ממש"כ (בפכ"א מהל' איסורי ביאה ה"א) וז"ל כל הבא על ערוה מן העריות דרך איברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו' ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה עכ"ל. ומשמע דאיסור לא תקרבו לגלות ערוה אינו אלא בעריות כלומר בחייבי כריתות,¹⁹⁵ ולפי"ז י"ל דאיסור יחוד מה"ת נמי אינו אלא בחייבי כריתות, משא"כ חייבי לאווין איסור יחוד הוא משום שגזרו על יחוד עם הפנויה.

footnotes:
¹⁹⁵ ועיין בהגהות הגרע"א זצ"ל (יו"ד סימן קנ"ז ס"ק י') דלא אמרינן יהרג ואל יעבור בחייבי לאווין דאינן חלות שם ערוה אלא איסור ביאה בעלמא, משא"כ חייבי כריתות הוי חלות שם ערוה וחל בהם דין יהרג ואל יעבור. ויתכן דזה יסוד הספק של הר"ן (סנהדרין עד. ד"ה חוץ מע"א וג"ע ושפ"ד) אי חל דין יהרג ואל יעבור בביאת בהמה, דנסתפק אי הוי חלות שם איסור עריות או איסור ביאה בעלמא.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:4
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:4)

**אמנם** עוד י"ל דאע"ג דחל איסור יחוד מה"ת בחייבי לאווין מ"מ הוצרכו לגזור איסור מיוחד להתייחד עם הפנויה, די"ל דאיסור יחוד מה"ת חל רק באשה שהיא עצמה אסורה לו כגון ממזרת או גרושה לכהן, משא"כ בפנויה אין האשה עצמה אסורה לו, אלא דיש בה איסור ביאה בלי קידושין, אבל אם הוא רוצה הריהו יכול לקדשה ולבא עליה בהיתר, ובכה"ג ליכא איסור יחוד מה"ת ואינו אסור אלא מגזירה מדרבנן.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:5
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:5)

**גמ'. תנו רבנן לא ירבה לו סוסים יכול אפילו כדי מרכבתו ופרשיו תלמוד לומר לו לו אינו מרבה אבל מרבה הוא כדי רכבו ופרשיו הא מה אני מקיים סוסים, סוסים הבטלנין. מניין שאפילו סוס אחד והוא בטל שהוא בלא ירבה תלמוד לומר למען הרבות סוס. וכי מאחר דאפילו סוס אחד והוא בטל קאי בלא ירבה, סוסים למה לי לעבור בלא תעשה על כל סוס וסוס.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:6
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:6)

**עיין** ברמב"ם (פ"ג מהל' מלכים ה"ג) וז"ל ולא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו, אפילו סוס אחד פנוי להיות רץ לפניו כדרך שעושין שאר המלכים אסור, ואם הוסיף לוקה עכ"ל. מפשטות הגמ' דכתיב "סוסים לעבור בל"ת על כל סוס וסוס", משמע דלוקה על כל סוס וסוס שמוסיף. אמנם מלשון הרמב"ם משמע דאינו לוקה אלא על הראשון שהוסיף, דלא כתב שלוקה על כל סוס וסוס (ועיין בכס"מ וברדב"ז שם). וי"ל דלפי הרמב"ם עיקר הלאו דלא ירבה לו סוסים היינו עצם הריבוי של סוסים שלא לצורך, ואין חילוק בין אם הוסיף סוס א' להוסיף מאה סוסים, דהאיסור הוא מה שהרבה סוסים שלא לצורך, ולוקה על עצם הריבוי ואינו לוקה על כל סוס וסוס. והא דאמרינן בגמ' "לעבור על כל סוס וסוס" י"ל דר"ל דיש איסור בפנ"ע על ריבוי כל סוס וסוס אבל אין זה עיקר הלאו אלא הוי איסור טפל, ואינו לוקה אלא על עיקר הלאו דהיינו על גוף הריבוי ולא על האיסור הטפל של ריבוי כל סוס וסוס בפני עצמו.¹⁹⁶ ונראה דלגבי האיסור להרבות כסף וזהב להניח בגנזיו אינו עובר על כל אחד ואחד שמוסיף, דאין כאן דבר מסוים למדוד ההוספה והריבוי, משא"כ בריבוי נשים או סוסים דכ"א שמוסיף הוי איסור בפנ"ע.

footnotes:
¹⁹⁶ ועיין ברמב"ם בספה"מ שורש ט', וברשימות שיעורים למס' שבועות ונדרים בענין לאו שבכללות.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:7
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:7)

**אמנם** יש לעיין בדברי הרמב"ם דפסק שלוקה על הלאו דריבוי סוסים, דלכאורה כשקונה הסוס לצורך ליכא שום איסור וכל האיסור הוא משום שמחשב בעת הקנייה לקנות את הסוס כדי שיתבטלו ולא להשתמש בה, וא"כ לכאורה הוי לאו שאין בו מעשה ואמאי לוקה. ולכאורה דין זה דומה למש"כ הרמב"ם (פ"ה מהל' מלכים ה"ח) וז"ל מותר לחזור לארץ מצרים לסחורה ולפרקמטיא ולכבוש ארצות אחרות ואין אסור אלא להשתקע שם ואין לוקין על לאו זה שבעת הכניסה מותר הוא ואם יחשב לישב ולהשתקע אין בו מעשה עכ"ל. ומבואר מדברי הרמב"ם דעצם הכניסה אינה מעשה איסור דיתכן ליכנס בהיתר לסחורה ופרקמטיא או כדי לכבוש ארצות אחרות, והאיסור הוא רק אם נכנס למצרים ע"מ להשתקע, ואע"פ שהכניסה הוי מעשה מ"מ הוי לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו, דיסוד האיסור היינו השהייה במצרים בכוונה להשתקע ועל מחשבה להשתקע אין מלקות. ולכאורה ה"ה לגבי איסור ריבוי סוס י"ל דמכיון דהאיסור תלוי במחשבתו ולא בעצם המעשה של קנין הסוס, אלא האיסור הוא במה שיש לו ריבוי סוסים שלא לצורך, א"כ לכאורה הו"ל לאו שאין בו מעשה, וצ"ע אמאי פסק הרמב"ם דלוקה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:8
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:8)

**והנה** בנוגע לאיסור לשוב מצרים ולהשתקע שם, פסק הרמב"ם שאינו לוקה משום דהו"ל לאו שאין בו מעשה. ונראה דס"ל דשהייה לא חשיב כמעשה ללקות עליה. וכן משמע ממה שפסק הרמב"ם (בפ"ו מהל' נזירות ה"ט) וז"ל נכנס לשם בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו פרע עליו את המעזיבה ונטמא אע"פ ששהה שם אינו לוקה עכ"ל. ומבואר דס"ל דשהייה לא הוי מעשה ואינו לוקה. ולכאורה צ"ע בזה, דהרמב"ם (פ"ג מהל' אבל ה"ד) פסק וז"ל כהן שנכנס לאהל המת או לבית הקברות בשגגה ואחר שידע התרו בו אם קפץ ויצא פטור ואם ישב שם כדי השתחויה כמו שביארנו בעניין טומאת מקדש הרי זה לוקה עכ"ל. וכמו"כ פסק לגבי נזיר (פ"ה מהל' נזירות ה"ט) וז"ל נכנס לאהל המת או לבית הקברות בשגגה ואחר שנודע לו התרו בו ולא קפץ ויצא אלא עמד שם הרי זה לוקה עכ"ל. וצ"ע דכאן פסק דלוקה על השהייה, ומשמע דס"ל דשהייה הוי מעשה וצ"ע בסתירה בדברי הרמב"ם. וי"ל דהרמב"ם (פ"ג מהל' אבל ה"ד) מיירי באופן שנכנס לאהל המת בשגגה דעשה מעשה איסור אלא דפטור מעונש מאחר שהיה שוגג, ובכהאי גוונא אם שהה במזיד שיעור דכדי השתחוואה אזי הריהו חייב, דהשהייה במזיד מפקיע את הפטור של הכניסה בשוגג, והשהייה מצטרפת למעשה הכניסה וחייב מלקות על מעשה הכניסה. משא"כ בפ"ו מהל' נזירות (ה"ט) מיירי שנכנס בשידה תיבה ומגדל דלא עשה מעשה עבירה של כניסה, ואח"כ בא חבירו ופרע את המעזיבה ובכה"ג אינו לוקה מחמת השהייה, דאי אפשר לצרף את השהייה למעשה עבירה, דהוא לא עשה מעשה עבירה של כניסה לבית הקברות אלא חבירו הכניסו ע"י שפרע את המעזיבה, ובכה"ג אין השהייה מצטרפת לכניסה, ולכן אינו לוקה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:9
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:9)

**ועיין** בתוס' נזיר (דף יז. ד"ה אילימא) שכתבו דשהייה הוי לאו שיש בו מעשה ללקות על השהייה. ונראה דאפילו לפי תוס' דנזיר לוקה על השהייה בבית הקברות מ"מ מודו דאין לוקין על השהייה במצרים דאין האיסור עצם השהייה במצרים דהרי מותר לשהות ולהשתקע במצרים לשם סחורה ופרקמטיא, אלא האיסור היא השהייה בכוונה להשתקע שם בלבד, ומכיון שהאיסור תלוי במחשבתו וכוונתו הוי לאו שאין בו מעשה דאין לוקין על מחשבה. משא"כ בנזיר עצם השהייה בבית הקברות הוי מעשה איסור דמתטמא הנזיר למת, ואין האיסור תלוי במחשבה, ומשו"ה לוקין על השהייה דחשיב כמעשה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:10
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:10)

**בענין איסור ישיבה במצרים**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:11
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:11)

**והנה** לגבי האיסור לשוב למצרים עיין ברמב"ם (פ"ה מהל' מלכים ה"ח) שכתב וז"ל ויראה לי שאם כבש מלך ישראל ארץ מצרים על פי בית דין שהיא מותרת, ולא הזהירה תורה אלא לשוב לה יחידים או לשכון בה והיא ביד גויים מפני שמעשיה מקולקלין מכל הארצות שנא' כמעשה ארץ מצרים וכו' עכ"ל. ודבריו צ"ב, דלכאורה אם כבש מלך ישראל את ארץ מצרים עפ"י ב"ד אזי חל במצרים דין א"י דחל דין כיבוש רבים, וכדפסק הרמב"ם (בפ"ה מהל' מלכים ה"ו) וז"ל כל הארצות שכובשין ישראל במלך על פי בית דין, הרי זה כבוש רבים והרי היא כארץ ישראל שכבש יהושע לכל דבר וכו' עכ"ל. וא"כ מה החידוש שמותר לשכון במצרים לאחר שנכבשה ע"י מלך ישראל עפ"י ב"ד, דלכאורה פקע ממנה שם מצרים ועכשיו היא ארץ ישראל, ומדוע כתב הרמב"ם "ויראה לי" דמשמע דהוי חידוש שלו שאין לו מקורות. ועוד צ"ע מדוע תלה הרמב"ם שיסוד האיסור לשוב למצרים ולשכון בה כשהיא ביד גויים הוא מפני שמעשיה מקולקלין, ולכן כשנכבשה ע"י מלך ישראל מותר לישב ולשכון בה, דתיפוק ליה דמותר לישב בה משום דהויא ארץ ישראל.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:12
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:12)

**והנה** בדין כיבוש יחיד נחלקו הראשונים האם זה תלוי בכיבוש שלא על פי ב"ד לצורך המלך ולא לצורך כל ישראל, או בכיבוש קודם שנכבשו כל הארצות של א"י האמורה בתורה (עיין בסוגיא בגיטין דף ח: וברש"י ד"ה כיבוש יחיד, ובתוס' דף ח. ד"ה כיבוש יחיד). ועיין ברמב"ם (פ"ה מהל' מלכים ה"ו) וז"ל כל הארצות שכובשין ישראל במלך על פי בית דין, הרי זה כבוש רבים והרי היא כארץ ישראל שכבש יהושע לכל דבר, והוא שכבשו אחר כבוש כל ארץ ישראל האמורה בתורה עכ"ל, ומבואר דהרמב"ם ס"ל כתרווייהו דכדי שיהיה כיבוש רבים בעינן כיבוש עפ"י בית דין וכן שיכבוש לאחר שכבשו את כל א"י האמורה בתורה. ולפי"ז יש לעיין במש"כ הרמב"ם (בפ"ה מהל' מלכים ה"ח) דמותר לשוב למצרים ולשכון בה כשהיא נכבשה ע"י מלך ישראל עפ"י ב"ד, דלא הזכיר הרמב"ם דמותר לשכון בה רק אם נכבשה לאחר שכבשו את כל א"י האמורה בתורה, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:13
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:13)

**ונראה** לבאר דיש ב' דינים בכיבוש רבים בא"י: א) קנין ממון לכל כלל ישראל, ב) דין קידוש בקדושת א"י. ונראה דדין כיבוש רבים בא"י חלוק מדין כיבוש מלחמה בעלמא, דילפינן (בגיטין לח.) מקרא ד"וישב ממנו שבי", דעמון ומואב טיהרו בסיחון, דחל קנין ממון ושינוי בעלות ע"י כיבוש מלחמה. דדין זה נאמר גם ביחיד, דחל קנין ממון ליחיד מדין כיבוש מלחמה. אולם בדין כיבוש א"י נאמרה הלכה בפ"ע דאם מלך כובש את א"י עפ"י ב"ד הגדול ודעת רוב ישראל אזי חל קנין ממון בא"י לכל כלל ישראל. ונראה דדין זה נלמד מקרא (דברים י"א:כ"ד) "דכל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה". אולם יש עוד דין דכיבוש רבים מקדשת את א"י דחל חלות קדושת א"י ע"י כיבוש רבים. ועיין בספרי (פ' עקב פ' נ"א) וז"ל כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו, אם ללמד על תחומי ארץ ישראל הרי כבר נאמר מן המדבר והלבנון מה תלמוד לומר כל המקום אשר תדרוך, אמר להם כל מקום שתכבשו חוץ ממקומות האלו הרי הוא שלכם, או רשות בידם לכבש חוצה לארץ עד שלא יכבשו ארץ ישראל תלמוד לומר וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם ואחר כך כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו, שלא תהא ארץ ישראל מטמאה בגלולים ואתם חוזרים ומכבשים חוצה לארץ אלא משתכבשו ארץ ישראל תהו רשאים לכבש חוצה לארץ, וכו', ואם תאמר מפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגות שם אמרת דוד עשה שלא כתורה, התורה אמרה משתכבשו ארץ ישראל תהו רשאים לכבש חוצה לארץ והוא לא עשה כן אלא חזר וכבש ארם נהרים וארם צובה ואת היבוסי סמוך לירושלם לא הוריש, אמר לו המקום את היבוסי סמוך לפלטורין שלך לא הורשת היאך אתה חוזר ומכבש ארם נהרים וארם צובה עכ"ל. ומבואר דיש דין בכיבוש רבים דצריך לכבוש קודם את א"י האמורה בתורה ואח"כ יכולים לכבוש שאר ארצות. ונראה לומר דדין זה דצריך לכבוש קודם את כל א"י האמורה בתורה ואח"כ שאר ארצות הוי הלכה מסוימת בקידוש א"י ובחלות קדושת א"י מדין כיבוש רבים. אמנם אם מלך כבש עפ"י ב"ד שאר ארצות לפני שכבש כל א"י האמורה בתורה חל חלות דין כיבוש רבים לענין דין קנין ממון, דהוי קנין ממון של כל כלל ישראל. ונראה דחל חלות שם א"י מחמת הקנין ממון, ונמצא דיתכן שיחול חלות שם א"י אע"פ דלא חלה חלות קדושת א"י. ויש ב' דינים שונים: א) חלות שם א"י, ב) קדושת א"י.¹⁹⁷ ולפי"ז י"ל דזוהי כוונת הרמב"ם (פ"ה מהל' מלכים ה"ח) שכתב "ויראה לי שאם כבש ארץ מצרים מלך ישראל עפ"י בי"ד שהיא מותרת", ויש לדקדק דהרמב"ם השמיט שנכבשה אחרי שכבשו את כל א"י האמורה בתורה. ונראה דהרמב"ם מחדש דאם מלך כבש את מצרים עפ"י ב"ד דאזי חל בה קנין ממון של כל ישראל וחלות שם א"י, ומשו"ה פקע האיסור לישב במצרים ואע"פ שלא חל בה קדושת א"י, דנכבשה קודם שכבש שאר ארצות דא"י. אמנם אילו כבש מלך את מצרים מעצמו בלי רשות ב"ד הגדול אזי הוי רק כיבוש יחיד וחלות דין כיבוש מלחמה מדין וישב ממנו שבי, ולא פקע מיניה חלות שם ארץ מצרים ועדיין הוי בכלל האיסור לשוב ולשכון במצרים. ודומה להיכא דקנה יחיד קרקע במצרים דבודאי עדיין אסור לישב בה אע"פ דהוי ממון של ישראל מכיון דלא פקע מיניה שם מצרים. והחידוש של הרמב"ם הוא דוקא באופן שכבש מלך ישראל את מצרים עפ"י ב"ד הגדול דחל בה דין כיבוש רבים וחלות שם א"י, דאזי מותר לישב בה אע"פ שלא נתקדשה עדיין בקדושת א"י וכגון דנכבשה לפני שכבש שאר א"י האמורה בתורה.

footnotes:
¹⁹⁷ ועיין ברשימות שיעורים למס' ב"מ פרק הזהב דף נג: בענין א"י וקדושתה (עמ' ש"ח – שי"ד).


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:14
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:14)

ב


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:15
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:15)

**בענין שם א"י וקדושת א"י**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:16
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:16)

**ועיין** ברמב"ם (פ"א מהל' תרומות הל"ג-ד') וז"ל הארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען כגון ארם נהרים וארם צובה אחלב וכיוצא בהן אע"פ שמלך ישראל הוא ועפ"י ב"ד הגדול הוא עושה אינו כא"י לכל דבר, ולא כחוצה לארץ לכל דבר כגון בבל ומצרים, אלא יצאו מכלל חוצה לארץ ולהיותן כא"י לא הגיעו, ומפני מה ירדו ממעלת א"י מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל א"י אלא נשאר בה מז' עממים, ואילו תפס כל ארץ כנען לגבולותיה ואח"כ כבש ארצות אחרות היה כיבושו כולו כא"י לכל דבר. והארצות שכבש דוד הן הנקראין סוריא. סוריא יש דברים שהיא בהן כא"י ויש דברים שהיא בהן כחו"ל. והקונה בה קרקע כקונה בא"י לענין תרומות ומעשרות ושביעית, והכל בסוריה מדברי סופרים עכ"ל. ויש לעיין מהי כוונת הרמב"ם במש"כ "הארצות שכבש דוד וכו' אינו כא"י לכל דבר ולא כחו"ל לכל דבר וכו' אלא יצאו מכלל חו"ל ולהיותן כא"י לא הגיעו", דמשמע דמיירי בדין דאורייתא, וצ"ב בדברי הרמב"ם.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:17
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:17)

**ועיין** בגמרא גיטין (דף ח:) וז"ל והקונה שדה בסוריא כקונה בפרוארי ירושלים. למאי הלכתה, אמר רב ששת לומר שכותבין עליו אונו ואפילו בשבת. בשבת ס"ד. כדאמר רבא אומר לעכו"ם ועושה ה"נ אומר לעכו"ם ועושה ואע"ג דאמירה לעכו"ם שבות משום ישוב א"י לא גזור רבנן עכ"ל, ופסק הרמב"ם (פ"ו מהל' שבת הי"א) וז"ל הלוקח בית בארץ ישראל מן הנכרי מותר לו לומר לנכרי לכתוב לו שטר בשבת, שאמירה לנכרי בשבת אסורה מדבריהם ומשום ישוב ארץ ישראל לא גזרו בדבר זה, וכן הלוקח בית מהם בסוריא שסוריא כארץ ישראל לדבר זה עכ"ל. ומשמע דהרמב"ם סובר דחל בסוריא דין ישוב הארץ מדאורייתא ולפיכך פסק דבקונה בית בסוריא מותר לומר לנכרי לכתוב שטר בשבת. ונראה דהרמב"ם סובר דדין סוריה הוא דין דאורייתא דחל בה חלות שם א"י מדאורייתא, אך ליכא בסוריא חלות דין קדושת הארץ. וזהו כוונתו במש"כ (פ"ו הל' שבת הי"א) "שסוריא כארץ ישראל לדבר זה", דר"ל דאע"פ שפסק (פ"א תרומות ה"ב) דכיבוש יחיד לא שמיה כיבוש (ובגמ' בגיטין ח: מבואר דלמ"ד כיבוש יחיד שמיה כיבוש כותבין שטר בשבת בקונה בית בסוריא), מ"מ חל בסוריא חלות שם ארץ ישראל מדין קנין ממון, דנכבשה ע"י דוד המלך עפ"י ב"ד הגדול והוי חלות שם כיבוש רבים לגבי קנין ממון מדין "כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם לכם יהיה", אמנם מאחר שדוד המלך כבשה לפני שכבש את כל א"י האמורה בתורה לא חלה בסוריא חלות דין קדושת א"י, וכדנתבאר לעיל. וי"ל דמאחר שחלה בסוריא חלות שם א"י מה"ת משו"ה חל בסוריה מצות ישוב הארץ מדאורייתא, ומשו"ה כותבין עליו שטר אפילו בשבת. אולם מצוות תו"מ אינן חלין בסוריה אלא מדרבנן (וכדפסק בפ"א מהל' תרומות ה"ד). ונראה דזהו הביאור במש"כ הרמב"ם דסוריה "יצאה מכלל חו"ל" - דחל בה שם א"י, "ולהיות כא"י לא הגיעה" - דלא נתקדשה בקדושת א"י.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:18
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:18)

**ועיין** ברמב"ם (פ"א מהל' תרומות ה"ו) וז"ל וחוצה לארץ נחלקת לשניים ארץ מצרים ושנער ועמון ומואב המצוות נוהגות בהם מדברי סופרים ונביאים ושאר הארצות אין תרומות ומעשרות נוהגות בהן עכ"ל. ונראה דיש חילוק בין דין תרו"מ בארץ שנער ועמון ומואב דחלין מדרבנן מטעם גזירה בעלמא אע"פ שהן חו"ל, משא"כ בסוריא חל חיוב תרו"מ מדרבנן מחמת חלות שם א"י שחל בה מה"ת. ומשו"ה כתב הרמב"ם (פ"א תרומות ה"ד) לגבי סוריא "יש דברים שהיא בהן כא"י", "והקונה בה קרקע כקונה בא"י לעניין תרומות ומעשרות ושביעית והכל מדברי סופרים", ואילו לגבי ארץ שנער ועמון ומואב (שם ה"ו) כתב רק דתרו"מ נוהגות בהם מדברי סופרים, ולא כתב שהן כא"י - דבאמת הארצות הסמוכות אינן חייבות בתרו"מ בתורת א"י אלא רק מגזירה דרבנן בעלמא ואין בהן שם א"י כלל¹⁹⁸. ולפי"ז יש לבאר נמי את מש"כ הרמב"ם (פ"ד מהל' שמיטה ויובל הכ"ז) וז"ל סוריא אע"פ שאין שביעית נוהגת בה מה"ת גזרו עליה שתהיה אסורה בעבודה בשביעית כארץ ישראל כדי שלא יניחו א"י וילכו וישתקעו שם, אבל עמון ומואב ומצרים ושנער אע"פ שהם חייבות במעשרות מדבריהם אין שביעית נוהגת בהן עכ"ל. ונראה דהחילוק בין סוריא לעמון ומואב ושנער הוא דסוריא נתחייבה בתרומות ומעשרות מדרבנן בתורת א"י, דחל בסוריא חלות שם א"י, ומשו"ה אף שביעית נוהגת בסוריא מדרבנן. משא"כ עמון ומואב ושנער דנתחייבו בתרו"מ רק מגזירה דרבנן בעלמא בתורת חו"ל, ואין בהן חלות שם א"י אין שביעית נוהגת בהן.

footnotes:
¹⁹⁸ וכן דייק הגר"ח זצ"ל בחידושי רבנו חיים הלוי (פ"א מהל' תרומות הכ"ב), עיי"ש.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:19
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:19)

**ונראה** דיש כמה הלכות התלויות בחלות שם א"י ולא בקדושת א"י, וכדלהלן:


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:20
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:20)

**א)** לגבי מצות עגלה ערופה כתב הרמב"ם (פ"י מהל' רוצח הל"א) וז"ל אין דין עגלה ערופה נוהג אלא בא"י וכן בעבר הירדן עכ"ל, ויש לדקדק דהרמב"ם לא חילק בין המקומות שהחזיקו בהן עולי בבל שחל בם קדושת הארץ מה"ת ונתקדשו לשעתה ולעת"ל דנתקדשו בקדושה שנייה לבין המקומות שהחזיקו בהן רק עולי מצרים בלבד דלית להו קדושת הארץ מה"ת (עיין ברמב"ם פ"א מהל' תרומות ה"א – ה"ה). ומשמע מזה דסובר דמצות עגלה ערופה נוהגת בכל א"י ואף במקומות שהחזיקו בהן עולי מצרים בלבד ולא נתקדשו בקדושת הארץ השניה. ומוכח מכאן דמצות עגלה ערופה תלויה בשם א"י ולא בקדושת א"י. וכן מוכח ממה שפסק דמצות עגלה ערופה נוהגת בעבר הירדן, והרי הרמב"ם פסק (פ"ד מהל' שמיטה ויובל הכ"ח) דשביעית נוהגת בעבר הירדן מדרבנן וספיחי עבר הירדן מותרין באכילה, דלא תהא עבר הירדן חמורה ממקומות בא"י שהחזיקו בהן עולי מצרים בלבד. ומבואר דהרמב"ם סובר דעבר הירדן לא נתקדשה בקדושה שניה דלא החזיקו בה עולי בבל (עיי"ש בראב"ד וברדב"ז), ואעפ"כ פסק דנוהג בה דין עגלה ערופה, ומוכח דדין עגלה ערופה תלוי בשם א"י ולא בקדושת א"י.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:21
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:21)

**ב)** בנוגע לסמיכת זקנים כתב הרמב"ם (פ"ד מהל' סנהדרין הל"ו) וז"ל אין סומכין זקנים בחוצה לארץ כו' וכל א"י שהחזיקו בה עולי מצרים ראויה לסמיכה עכ"ל. ומבואר להדיא ברמב"ם שמצות סמיכת זקנים חלה בכל א"י שהחזיקו בה עולי מצרים, ומוכח דמצות סמיכת זקנים תלויה בחלות שם א"י, ואע"פ דהוי מקום שלא החזיקו בה עולי בבל וחסרה בה קדושת הארץ.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:22
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:22)

**ג)** כתב הרמב"ם (פ"ה מהל' קדוש החדש הל"ג) ז"ל זה שאנו מחשבין בזה"ז כל א' וא' בעירו ואומרין שר"ח ביום פלוני ויו"ט ביום פלוני לא בחשבון שלנו אנו קובעין ולא עליו אנו סומכין. שאין מעברין שנים וקובעין חדשים בחוצה לארץ ואין אנו סומכין אלא על חשבון בני א"י וקביעתם. וזה שאנו מחשבין לגלות הדבר בלבד הוא. כיון שאנו יודעין שעל חשבון זה הן סומכין אנו מחשבין לידע יום שקבעו בו בני א"י אי זה יום הוא. וקביעת בני א"י אותו הוא שיהיה ר"ח או יו"ט, לא מפני חשבון שאנו מחשבין עכ"ל. ומפורש שקביעת בני א"י קובעת ר"ח אף בזה"ז, וקידוש החדש ועיבור שנה בא"י אינם תלויים בקדושת הארץ אי קיימת בזה"ז או לא, או במקומות שהחזיקו בהן עולי בבל וקידשום או לא, אלא שקביעת בני א"י כולה קובעת, ונראה מזה דקביעת ר"ח תלוי בחלות שם א"י ולא בקדושת הארץ.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:23
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:23)

**וע"ע** בתוס' (לעיל דף יא: ד"ה אין) שכ' בשם הירושלמי שבזמן שאין יכולין לעבר את השנה בא"י מעברין אותה בחו"ל. והירושלמי הביא ראייה מיחזקאל הנביא ומברוך בן נריה שעברו שנה בחו"ל ואע"פ שעברו אחרי החורבן שבטלה קדושת הארץ, ומוכרח שקדה"ח ועיבור השנה תלויים בחפצא דא"י ולא בקדושת א"י.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:24
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:24)

**ויש** לעיין האם דינים אלו חלין בסוריא או לא. ויתכן דאע"פ שחל בסוריא חלות שם א"י דהוי קנין ממון של כלל ישראל מ"מ לגבי הדינים התלוים בחלות שם א"י דכיבוש עולי מצרים כגון עגלה ערופה, וסמיכת זקנים וקדה"ח, י"ל דסוריא חלוקה ממקומות שכבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל, ואין דינים אלו נוהגים בסוריא. והטעם בזה הוא דמקומות שכבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל נתקדשו ע"י כיבוש עולי מצרים וחל בהן קדושת א"י מדאורייתא פעם אחת בכיבוש יהושע, וי"ל דמשו"ה חל בהן חלות שם א"י לגבי הנך דינים אע"פ שלא נתקדשו ע"י עולי בבל ואין בהן קדושת א"י. משא"כ בסוריא שמעולם לא נתקדשה כלל בקדושת א"י, וחל בה רק חלות דין קנין ממון וחלות שם א"י בעלמא מחמת קנין ממון י"ל דקנין ממון דא"י אינו מועיל לגבי סמיכה וקדה"ח ועגלה ערופה. ונמצא דיש ג' חילוקי דינים בזה: א) דיש ארץ ישראל שחל בה חלות דין קדושת א"י, ב) דין הארצות שנקדשו בקידוש עולי מצרים ולא נתקדשו בעולי בבל דחל בהן חלות שם א"י בלי קדושת א"י, דמועיל לגבי עגלה ערופה, סמיכה, וקדה"ח, ג) דין סוריא דהוי חלות שם א"י מחמת שהיא קנין ממון של כלל ישראל אבל לא נתקדשה מעולם בקדושת א"י ואינה כא"י לגבי סמיכה, עגלה ערופה, וקדה"ח.¹⁹⁹ אולם הרמב"ם מחדש דאיסור ישיבה במצרים תלוי בחלות שם א"י מחמת קנין ממון, ואם כבש מלך ישראל את מצרים עפ"י ב"ד הגדול אע"פ שעדיין לא כבש את כל א"י האמורה בתורה, וחל קנין ממון ושם א"י במצרים אזי מותר לשכון במצרים אע"פ שלא נתקדשה בקדושת א"י.

footnotes:
¹⁹⁹ ועיין עוד ברשימות שיעורים למס' ב"מ דף נג: בענין א"י וקדושתה שהאריך רבינו זצ"ל בכ"ז.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:25
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:25)

**גמ'. וכותב לו ס"ת לשמו וכו' אמר רבא אע"פ שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת מצוה לכתוב משלו שנא' ועתה כתבו לכם וכו' איתביה אביי וכותב לו ס"ת לשמו שלא יתנאה בשל אחרים מלך אין הדיוט לא לא צריכי לשתי תורות.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:26
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:26)

**לפום** ריהטא מבואר דמלך חייב לכתוב ב' ספרי תורה אפילו היכא שהניחו לו אבותיו כמה ס"ת. אולם עיין ברמב"ם (פ"ג מהל' מלכים ה"א) וז"ל בעת שישב המלך על כסא מלכותו כותב לו ס"ת לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו, ומגיהו מספר העזרה עפ"י ב"ד של שבעים ואחד אם לא הניחו לו אבותיו או שאבד כותב שני ספרי תורה אחד מניחו בבית גנזיו שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל, והשני לא יזוז מלפניו וכו' עכ"ל. ומשמע דרק היכא שלא הניחו לו אבותיו ס"ת כלל אזי חייב המלך לכתוב שני ס"ת, אבל אם הניחו לו אבותיו ס"ת אחד אזי הריהו חייב לכתוב לעצמו עוד ס"ת. וצ"ע בזה דהרי בהדיוט קיי"ל דאינו מועיל לו ס"ת שהניחו אבותיו דחייב לכתוב ס"ת לעצמו, ולכאורה אם מלך מחוייב לכתוב ב' ספרי תורה אמאי מועיל לו ס"ת שהניחו לו אבותיו לגבי אחד מהן, דלכאורה לעולם יהיה חייב לכתוב לעצמו שני ס"ת.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:27
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:27)

**ונראה** לבאר דיש ב' קיומים במצות ספר תורה: א) מצות כתיבת ס"ת הנלמד מקרא (דברים לא:יט) ד"ועתה כתבו לכם את השירה הזאת", וכדמבואר ברמב"ם (פ"ז מהל' ס"ת ה"א) וז"ל מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה, כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות, ואף על פי שהניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה לכתוב משלו וכו' עכ"ל, דחל מצות כתיבה על קרקפתא דגברא שכל אחד מישראל יכתוב ספר תורה לעצמו, ב) מצוה שיהיה לו ס"ת כדי ללמוד ממנה. ונראה שדין זה נלמד מסוף הפסוק "ולמדה את בנ"י שימה בפיהם", דיש קיום שיהיה לו ס"ת ללמוד ממנו. ולכאורה יש להביא ראיה לזה משיטת הרא"ש (הל' ס"ת אות א') דהאידנא מקיימים מצות כתיבת ס"ת ע"י קניית ספרים (חומשים משניות וגמרות), ומוכח דחל קיום מצוה בזה שיש לו ספר ללמוד ממנו. וכן משמע מהא דאיתא במנחות (ל.) "הלוקח ספר תורה מן השוק כחוטף מצוה מן השוק", ופרש"י (ד"ה כחוטף מצוה) וז"ל ומצוה עבד אבל אי כתב הוה מצוה יתירה טפי עכ"ל, ומשמע דאם קנה ס"ת בשוק יש לו קיום מצוה במה שיש לו ס"ת ללמוד ממנו, אך אין לו קיום מצוה של כתיבת ס"ת. ונמצא דבישראל שהניחו לו אבותיו ס"ת בירושה אע"פ שחל קיום מצוה דיש לו ס"ת ללמוד ממנו, אך הריהו מחוייב לכתוב ס"ת לעצמו כדי לקיים המצוה של כתיבת ס"ת. ונראה דבנוגע למצות כתיבת ס"ת וחובת כתיבה המוטלת על כל יחיד ויחיד מישראל אין חילוק בין מלך להדיוט, דכמו שיש מצוה על הדיוט לכתוב ס"ת לעצמו כמו"כ יש חיוב על המלך לכתוב ס"ת, ומלך נמי הוי בכלל המצוה ד"ועתה כתבו לכם את השירה הזאת", ומצד מצות כתיבת ס"ת מלך מקיים את חובתו בכתיבת ס"ת א'. אמנם לגבי הדין שצריך שיהיה לו ס"ת ללמוד ממנו יש חילוק בין מלך להדיוט, דיש דין שיהיה למלך ב' ספרי תורה, ואילו הדיוט יש דין שיהיה לו רק ס"ת אחד.²⁰⁰ ולכן אם הניחו לו אבותיו של המלך ס"ת, אזי מקיים הוא את הדין שיהיה לו ס"ת והריהו מחוייב לכתוב עוד ס"ת כדי לקיים מצות כתיבת ס"ת, וכשהוא כותב ס"ת הריהו מקיים את הדין שיהיה לו ב' ס"ת - שכותב עוד ס"ת בנוסף לזה שהניחו לו אבותיו. ומשו"כ פסק הרמב"ם שאם הניחו לו אבותיו ס"ת הריהו חייב לכתוב רק עוד ס"ת, דבזה מקיים מצות כתיבת ס"ת והדין שיהיה למלך ב' ס"ת.

footnotes:
²⁰⁰ וכן משמע מלשון הרמב"ם במנין המצות הקצר (ריש הל' הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה) וז"ל לכתוב המלך ספר שני לעצמו כדי שיהיו לו שני ספרי תורה עכ"ל, דיסוד המצוה הוא כדי שיהיה למלך ב' ס"ת.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:28
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:28)

**אמנם** לפי"ז צ"ע מדוע באופן שלא הניחו לו אבותיו ס"ת כלל פסק הרמב"ם שמלך חייב לכתוב ב' ס"ת, דלמה אינו יכול לקנות ס"ת א' בשוק ולכתוב לעצמו עוד ס"ת, דאזי יקיים את מצות כתיבת ס"ת בזה שכותב ס"ת א' ויקיים את הדין שיהיו לו שתי ס"ת בזה שיקנה עוד ס"ת. ונראה לבאר דהרמב"ם סובר דיש ב' דינים במצות כתיבת ס"ת: א) מצות מעשה כתיבת ס"ת המוטלת על כל איש מישראל, ב) דין בפ"ע דכל היכא שאין לו ס"ת כלל וצריך להשיג ס"ת אזי בעינן שישיג את הס"ת דוקא ע"י כתיבה ולא ע"י מקח וממכר, דבגמ' מנחות דף ל. איתא "הלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק", כלומר דאע"פ שמקיים את המצוה שיהיה לו ס"ת ברשותו כשלוקח ס"ת מהשוק מ"מ לא קיים את המצוה כמצותה והו"ל כחוטף מצוה משום דחל עליו חיוב מיוחד להשיג את הס"ת ע"י מעשה כתיבה ולא ע"י קנייה מהשוק. אך שאני ירושת ס"ת דעי"ז דיש לו ס"ת בירושה אינו נחשב לחוטף מצוה שלא כמצותה, כי הירושה באה לו ממילא משמים. וכשיש לו ס"ת בירושה מקיים את הקיום שיהיה לו ס"ת כמצותה. ולפיכך באופן שהניחו לו אבותיו ס"ת, דמקיים ההלכה שיהיה לו ס"ת, וחל עליו רק חובת מעשה כתיבת ס"ת אזי ס"ל להרמב"ם שמלך מקיים דין זה בכתיבת עוד ס"ת א', דאזי מקיים ב' הלכות: א) מצות כתיבת ס"ת, ב) הדין שיהיה למלך ב' ספרי תורה. משא"כ אם אין למלך ס"ת כלל אזי חל עליו ההלכה שהוא חייב להשיג ס"ת דוקא ע"י כתיבה, ואינו יכול לקנות א' מן השוק, ולכן פסק הרמב"ם דבאופן כזה המלך חייב לכתוב ב' ס"ת. ואילו שאר ראשונים ס"ל דדין כתיבה הוי שיעור במצות "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו" דאינו מקיים המצוה בזה שיש לו ב' ס"ת אא"כ הס"ת באו לרשותו ע"י כתיבה, ולדידהו המלך תמיד חייב לכתוב לעצמו ב' ס"ת, וגם אם ירש ס"ת מאבותיו.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:29
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:29)

**ועוד** יש לעיין בדין ס"ת של מלך, דכתב הרמב"ם (פ"ז מהל' ספר תורה ה"ב) וז"ל והמלך מצוה עליו לכתוב ספר תורה אחד לעצמו לשם המלך יתר על ספר שיהיה לו כשהוא הדיוט שנאמר והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו וגו', ומגיהין אותו מספר העזרה ע"פ בית דין הגדול וכו' עכ"ל. וצ"ב במש"כ שצריך לכתוב ס"ת לעצמו לשם המלך, דמשמע שצריך לכתוב הס"ת לשם מלך זה בדוקא, והקשה הגר"מ זצ"ל דלכאורה אין חלות קדושה מיוחדת בס"ת של מלך יותר מס"ת של הדיוט, ואיזה דין לשמה חל כאן, דבפשטות הסופר רק צריך לכתוב את הס"ת לשם קדושת ס"ת, וא"כ מהי כוונת הרמב"ם דצריך לכתוב הס"ת לשם המלך דאיזה חלות דין לשמה חל דבעינן לכתוב ס"ת לשם המלך. ועוד צ"ע במש"כ הרמב"ם "ומגיהין אותו מספר העזרה ע"פ ב"ד הגדול", דלמה צריך להגיה ס"ת של מלך דוקא מספר העזרה ועל פי ב"ד הגדול, דלכאורה אם יש ספק במסורת כתיבת ס"ת בעלמא אזי הדין הוא דמגיהין אותו מספר העזרה, ומהו יסוד הדין המיוחד להגיה את ס"ת של המלך מספר העזרה וע"פ ב"ד הגדול.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:30
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:30)

**ונראה** דמבואר מזה דכמו שיש חלות שם קדושה מיוחדת ודינים מיוחדים בספר העזרה כמו כן חלה קדושה מיוחדת ודינים מיוחדים בס"ת של מלך. דבנוגע לס"ת שבעזרה חל דין דבעינן לקרות מספר העזרה בהקהל, וכה"ג קורא בו ביוה"כ (כדמבואר ברש"י ב"ב יד: ד"ה ספר העזרה), ומוכח דחל חלות קדושה מיוחדת בספר תורה שבעזרה, וס"ת שבעזרה מהוה חלות שם קדושת ס"ת בפנ"ע. וי"ל דה"ה ס"ת של מלך מהוה חלות שם ס"ת בפנ"ע, ויש בה קדושה מיוחדת ודינים מיוחדים כדין ס"ת שבעזרה²⁰¹. וי"ל דמש"ה חל דין כתיבה לשם המלך כדי להשוות ולהחיל חלות שם ס"ת דמלך בחפצא של הספר תורה. אמנם לכאורה לפי"ז סגי במה שנכתב הס"ת לשם המלך וא"צ שיכתב לשם מלך זה בדוקא אלא סגי בזה שנכתב לשם המלכות, וצ"ע דמלשון הרמב"ם משמע קצת שצריך לכתוב לשם מלך זה בדוקא, וצ"ע מ"ט בעי כתיבה לשם מלך זה.

footnotes:
²⁰¹ ועיין ברשימות שיעורים למס' סוכה דף ט. בענין עבוד לשמה (עמ' מ"ב) שרבינו זצ"ל ביאר בשם מרן הגר"ח זצ"ל את דברי הרמב"ם (פ"ז מהל' ספר תורה ה"ב) שמגיהין ס"ת של מלך "עפ"י ס"ת שבעזרה על פי ב"ד של ע"א" עפ"י דברי הירושלמי (תענית פ"ד ה"ב) "ג' ספרים מצאו בעזרה בא' מצאו כתוב מעון אלהי קדם ובשנים כתוב מענה אלהי קדם וקיימו שנים ובטלו אחד וכו'", ומבואר מהירושלמי דחל דין מסוים דהס"ת שבעזרה קובע את המסורת של הפסוקים שבתורה ושל כל ס"ת שבישראל, ולכן אזלינן בתר רוב ספרים שבעזרה ולא בתר הגירסה שברוב ס"ת שבכלל ישראל, דחל דין מסוים דס"ת שבעזרה הוי ס"ת של המסורה, ולכן נמסרו הס"ת שבעזרה לרשותם של ב"ד הגדול של ע"א דהם בעלי המסורה, והם אחראים על מסורת התורה, ודוקא ס"ת שנמסר לסנהדרין יכול להחשב ס"ת שבעזרה שקובעים על ידו מסורת התורה לישראל. ולפי"ז נמצא דס"ת שבעזרה מהווה חלות שם ספר תורה בפנ"ע, דהוי ס"ת של המסורה של התורה שבכתב. וי"ל דכאשר מלך כותב את הס"ת שלו עפ"י ספר תורה שבעזרה אזי חל חלות קדושת ס"ת מיוחדת בדומה לס"ת שבעזרה וצריך לכוון בכתיבת ס"ת של מלך לשם קדושת ס"ת של מלך הנכתב לפי ס"ת של המסורה שבעזרה. ויתכן דגם ס"ת של מלך נעשה לספר תורה של המסורה כדין ס"ת שבעזרה ויכולים לקבוע על פיו את המסורה של תורה שבכתב לגבי שאר ס"ת, ויל"ע בזה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:31
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:31)

**והנה** עוד יש להעיר בדברי הרמב"ם (פ"ז מהל' ס"ת ה"ג) שכתב וז"ל אחד מניחו בבית גנזיו והשני לא יסור ממנו אלא בלילה בלבד וכשיכנס לבית המרחץ או לבית הכסא או לישן על מטתו עכ"ל, ומשמע דבלילה אין חיוב שיהיה הס"ת עמו תמיד. וצ"ע דבספרי איתא וקרא בו כל ימי חייו לרבות את הלילות, ולכאורה זה דלא כהרמב"ם²⁰². וי"ל דכמו שמצינו לגבי תפילין דאין מניחין תפילין בלילה אף למ"ד לילה הוי זמן תפילין משום איסור דרבנן דשמא ישן ויסיח דעתו מהן, ה"ה בס"ת של מלך חל איסור דרבנן לישאהו עמו בלילה שמא ישן או יסיח דעתו מן הס"ת. וי"ל דס"ת של מלך שנושאו המלך על זרועו ולובשו הוי כתפילין דחל בו איסור היסח הדעת, וי"ל דזוהי כוונת הרמב"ם שכתב (פ"ג מהל' מלכים ה"א) וז"ל והשני לא יזוז מלפניו עכ"ל, דר"ל שחל איסור על המלך להסיח דעת מן הס"ת, וכן משמע קצת מדברי הגמ' "דעושה אותו כמין קמיע ותולה בזרועו שנא' שויתי ה' לנגדי תמיד", ד"שויתי ה' לנגדי תמיד" מורה על תמידות המחשבה ולא רק שיהיה ס"ת על זרועו בכל עת. ולפי"ז י"ל דיש איסור דרבנן שמלך ישא עליו את הס"ת בלילה שמא יסיח דעתו ממנו, בדומה לאיסור ללבוש תפילין בלילה²⁰³. ונראה דהרמב"ם סובר דהא דאיתא בספרי ד"כל ימי חייו" לרבות את הלילות היינו מדאורייתא, אבל מדרבנן אסור לישא הס"ת עמו בלילה שמא ישן ויסיח דעתו מן הס"ת.

footnotes:
²⁰² ועיין באור שמח פ"ז מהל' ס"ת ה"ג ששינה את הגירסה בדברי הרמב"ם דצ"ל "והשני לא יסור ממנו אפילו בלילה, בלבד כשיכנס לבית המרחץ או לבית הכסא או לישן על מטתו", ולדבריו אין סתירה בין הספרי לדברי הרמב"ם.
²⁰³ ועיין במעשה רוקח על הרמב"ם (פ"ז מהלכות ס"ת ה"ג) שכתב דכיון דבלילה איכא למיחש שמא ישן ויפיח בתפילין וכמ"ש התוס' פרק כיצד מברכין דף מ"ד (ד"ה ולבני מערבא וכו') דאף לדידן דקי"ל לילה זמן תפילין מ"מ אין מניחים אותם גזרה שמא יפיח בהם, להכי החמיר רבינו בענין זה דאף שהוא פסק לעיל פ"ד דלילה לאו זמן תפילין מ"מ גבי ס"ת דליכא מיעוטא י"ל כמ"ש התוס'.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:32
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:32)

**ועוד** נראה דבאמת הרמב"ם פסק כספרי שכתב (פ"ג מהל' מלכים ה"ה) וז"ל אלא יהיה עוסק בתורה ובצרכי ישראל ביום ובלילה, שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו עכ"ל. ונראה דהרמב"ם סובר דדרשת הספרי אינה לענין שיהיה תולה ס"ת בזרועו בין ביום ובין בלילה אלא דמיירי לענין חיוב תלמוד תורה, דחל חיוב מיוחד על המלך לעסוק בתורה ביום ובלילה, ודין זה נלמד מקרא "וקרא בו כל ימי חייו" והוא דין מדיני המלך שיהיה עוסק בתורה ביום ובלילה ויהיה דבוק בתלמוד תורה יותר משאר העם, וכמש"כ הרמב"ם (שם ה"ו) וז"ל לפיכך דבקו הכתוב בתורה יתר משאר העם שנאמר כל ימי חייו עכ"ל. ואילו לגבי המצוה שיהיה המלך נושא עמו ס"ת ס"ל להרמב"ם שאין חיוב זה נוהג בלילה דומיא דתפילין, דחיישינן שמא ישן ויסיח דעת מן הס"ת.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:33
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:33)

**גמ'. אמר מר זוטרא וכו' בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:34
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:34)

**עיין** בריטב"א (מגילה דף ב: ד"ה מיהו ודאי) שהוכיח דאע"פ דאמרינן בסוגיין שהתורה ניתנה בכתב עברי מ"מ על כרחך הלוחות היו כתובים בכתב אשורית דאמרינן דמ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין, וזה שייך רק בכתב אשורית ולא בכתב עברי. וי"ל דה"ה דספר העזרה שכתב משה רבינו נמי היה נכתב בכתב אשורית, דדוחק לומר דספר תורה של משה רבינו נכתב בכתב עברי דאזי י"ל דס"ת שכתבו משה רבינו נפסל בימי עזרא, וזה אינו עולה על הדעת. ונראה דאף בימי בית ראשון שהיו כותבין ס"ת בכתב עברי י"ל דס"ת של משה היה כשר אע"פ שנכתב בכתב אשורית מאחר דחל בו חלות שם ס"ת שבעזרה דהוי דין בפנ"ע, והיה כשר בתורת ספר העזרה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:35
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:35)

**ובדרך** אגב יש להעיר בפסק הרמב"ם (פ"ז מהל' ס"ת ה"ח - ה"ט) שכתב וז"ל ויזהר באותיות הגדולות ובאותיות הקטנות ובאותיות הנקודות ואותיות המשונות כגון הפאי"ן הלפופות והאותיות העקומות כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש, ויזהר בתגין ובמניינן יש אות שיש עליה תג אחד ויש אות שיש עליה שבעה, וכל התגין כצורת זייני"ן הן דקין כחוט השערה. כל הדברים האלו לא נאמרו אלא למצוה מן המובחר, ואם שינה בתיקון זה או שלא דקדק בתגין וכתב כל האותיות כתיקונן או שקרב את השיטין או הרחיקן או האריכן או קצרן הואיל ולא הדביקן אות באות ולא חיסר ולא הותיר ולא הפסיד צורת אות אחת ולא שינה בפתוחות וסתומות הרי זה ספר כשר עכ"ל. וצ"ע דמהו החילוק בין התגין ובין חסרות ויתרות ופתוחה וסתומה דלכאורה הכל הוי בכלל מסורה של כתיבת ס"ת, וא"כ למה אין כתיבת התגין כתיקונן מעכב בהכשר הס"ת. וי"ל דהרמב"ם סובר דרק מה שהוא חלק מהמסורה דס"ת גם בכתב אשורית וגם בכתב עברי מעכב בס"ת, דהוי דין בצורת הספר תורה, וכגון פתוחות וסתומות וחסרות ויתרות. משא"כ תגין אינן הלכה בצורת ספר תורה דהרי בכתב עברי ליכא תגין²⁰⁴, ובתחילה כתבו ס"ת בכתב עברי, ועל כרחך דתגין הוי הלכה בצורת האותיות בכתב אשורית כהלכה לכתחילה, ואינן מעכבין בהכשר הס"ת. וכגון באותיות דשעטנ"ז ג"ץ אין דין שצורת האות שי"ן בעי תגין מדין ס"ת, דהרי בכתב עברי לא בעי תגין, אלא הדין הוא דלכתחילה צריך לשים תגין ע"ג האותיות הכתובות בכתב אשורית, דבכתב אשורית צורת האות שי"ן בעי תגין, וי"ל דרק ההלכות שנוהגין בין בכתב עברי ובין בכתב אשורית הן מעכבין בס"ת שהן דינים בצורת הס"ת עצמה.

footnotes:
²⁰⁴ עיין בחידושי הגרי"ז מנחות דף כט: ובשיעורי הגרי"ד בן הגרי"ז למנחות שנדפסו בקובץ חידו"ת ישורון כרך ט'.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:36
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:36)

**בענין כבוד כהונה בזה"ז ומחילת הכהן**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:37
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:37)

**עיין** בהגהות המרדכי (גיטין אות תס"א) שכתב וז"ל מעשה בכהן שיצק מים ע"י ר"ת והקשה לו תלמיד הא שנינו בירושלמי המשתמש בכהונה מעל, והשיב לו אין בהם קדושה בזמן הזה דקי"ל בגדיהם עליהם קדושה עליהם ואי לא לא. והקשה א"כ כל מיני קדושה לא ליעבד להו, ושתיק ר"ת, והשיב ה"ר פטר דנהי דיש בהן קדושה יכול למחול כדאמרינן פ"ק דקדושין אין כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום, והשתא בלא הך טעמי תקשי היאך מצי משתעביד ביה אלא ודאי מצי מחיל, והלכך איצטריך לטעמא לבעל מום דא"כ היה נרצע עכ"ל. וצ"ע בדברי ר"ת דבזה"ז אין בהם קדושה דאין בגדיהם עליהן, דאטו מי נימא דלר"ת בזה"ז ליכא איסור גרושה לכהן או איסור לטמא למתים, דזה אינו עולה על הדעת. ועכצ"ל דר"ת סובר דיש ב' דינים בקדושת כהונה: א) קדושת כהן דהוי זרעו של אהרן הכהן, ב) קדושת כהן במקדש, שמקודש לעבודה. ור"ת סובר דחלות קדושת כהן במקדש תלוי בבגדים, דבזמן שבגדיהם עליהן וראויין לעבודה ואזי חלה בכהן קדושת כהן במקדש. ולר"ת חיוב כבוד מדין וקדשתו תלוי בקדושת כהן במקדש ולא בקדושה דזרע אהרן, ומשו"ה ס"ל דבזה"ז דליכא קדושת כהן במקדש דאין בגדיהם עליהם אין חיוב כבוד לכהן. אלא דיש להקשות ע"ז דבגמ' גיטין (דף נט:) איתא "וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון", ומבואר דאף בזה"ז חל מצות וקדשתו לכבד את הכהנים לפתוח ראשון בקרה"ת ולברך ראשון ברכהמ"ז, וצ"ע בדברי ר"ת. וי"ל דהגמ' בגיטין מיירי לענין דין קדימה לפתוח ראשון במצוות ובדברים שבקדושה, ודין זה חל בכהן שקדוש בקדושת כהונה דזרע אהרן, ונוהג אף בזה"ז. משא"כ בציור שכהן יצק מים על ידו של ר"ת דלא מיירי מענין קדימה במצוות ודברים שבקדושה אלא באיסור השתמשות בכהן ס"ל לר"ת דאיסור זה תלוי בקדושת כהן במקדש, ומאחר דאין בגדיהם עליהן אין איסור השתמשות בכהן נוהג בזה"ז.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:38
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 21b:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/21b:38)

**ובשיטת** רבינו פטר דמהני מחילה יש להעיר דבתוספתא (סנהדרין פ"ד ה"א) נחלקו ר"י ורבנן אי כהן יכול למחול על כבודו ומצות וקדשתו, וצ"ע דא"כ תירוצו של רבינו פטר תלוי במחלוקת תנאים. וי"ל דהתם נחלקו רק לענין אי יכול למחול בזיונו, אבל בדבר שאינו בזיון לכהן מהני מחילה לכו"ע. ונראה דליצוק מים על ידיו של ר"ת לא הוי בזיון לכהן אלא ביטול מצות כבוד הכהן, ולכו"ע מועילה מחילת הכהן על כבודו.