## Reshimot Shiurim on Sanhedrin Daf 28b

###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:1
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/28b:1)

**בענין תרי אישות**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:2
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/28b:2)

**עיין** ברש"י (ד"ה גיסו) דבן גיסו פסול להעיד, וכ"כ התוס' (בד"ה גיסו), אבל חתן גיסו כשר להעיד. והוסיפו התוס' שאם חתן גיסו כשר דהוי ראשון בשני עם תרי אישות, כש"כ דשני בשני ע"י תרי אישות כשר. אמנם הרי"ף והרמב"ם חולקים על התוס', דכתב הרי"ף דאף חתן גיסו מאחות אשתו פסול, וכן כתב הרמב"ם (פי"ג מהל' עדות ה"ט). ועיין ברמב"ם (שם ה"ז) דשני בשני ע"י תרי אישות כשר וכדעת התוס', אלא שהרמב"ם והרי"ף פסלו ראשון בשני בתרי אישות וזהו חתן גיסו דלא כרש"י ותוס' דס"ל דחתן גיסו כשר. ויל"ע בביאור שיטת הרמב"ם שמחלק בין שני בשני בתרי אישות דכשר ואילו ראשון בשני עם תרי אישות פסול.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:3
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/28b:3)

**ונראה** לומר דהדין דבעל כאשתו ואשה כבעלה היינו רק כשהפסול של האשה הוא פסול עצמאי בתורת קרוב, אבל עם הפסול אינו פסול עצמאי באופן ישיר אזי לא חל דין אשה כבעלה. והנה במשנה איתא שפסלו בניהם וחתניהם, ולא מנו את כל הקרובים הפסולים, ונראה דנכללו במשנה ב' מיני פסול, דראשון בראשון וראשון בשני השנויים במשנה להדיא הויין פסולין בפנ"ע שחלין באופן ישיר, ואילו בניהם וחתניהם אינן נפסלים מחמת שהן שני בשני ובתורת פסול עצמאי בפנ"ע דשני בשני, אלא הן נפסלין מחמת שהן בנים של מי שהוא פסול בעצמו. והא דנקט במשנה בניהם וחתניהם אין זה סימן בעלמא והתנא קיצר בלשונו, אלא דחל חלות דין פסול בפנ"ע של בנים - שאם האב פסול אזי גם הבן פסול. אבל הפסול דהוי פסול עצמאי בתורת עצמו היינו רק ראשון בראשון וראשון בשני. ונראה דהביאור בזה הוא דעפ"י זה חלין דיני קורבה בירושה, דרק ראשון בראשון וראשון בשני יורשים בתורת עצמם בירושה ישירה, ואילו שאר יורשים זוכים בירושה מדין משמוש נחלה. דהא בפרשת ירושה כתיב אב ובן ובת ואח ואחי אב. ונראה דרק אלו הם יורשים בפני עצמן באופן ישיר²³⁷. ולפי"ז י"ל דזוהי המחלוקת בין משנת רבי עקיבא למשנה ראשונה אם דוקא דרגות אלו המנויים בפרשת ירושה הם פסולים בתורת עצמן או דכל הראוי לירש בפועל פסול. ונראה דמה שמנו במשנת ר"ע רק פסולי ראשון בראשון וראשון בשני ולא הזכירו שני בשני היינו משום דשני בשני אינו יורש בתורת עצמו אלא רק בתורת משמוש נחלה, ולכן גם פסולו אינו פסול בתורת עצמו אלא דפסול מחמת שהוא בן של מי שהוא פסול, וממילא ג"כ הוא פסול, והוא חלות דין פסול בפני עצמו.

footnotes:
²³⁷ עיין ברמב"ן עה"ת (במדבר כז:ט) וז"ל קבלו רבותינו (ב"ב קטו.) כי האב יורש את בנו כאשר מת בלא זרע ולא הזכיר הכתוב זה, והטעם כי במשפטי הירושה כל מנחיל נוחל, כי הקורבה שוה וכיון שאמר הכתוב כי הבן יורש את אביו גם האב יורש את הבן עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:4
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/28b:4)

**ולפי** חילוק זה דשני בשני הוי פסול מחמת אביו דוקא ולא מחמת עצמו משא"כ ראשון בשני הוי פסול מחמת עצמו, יש לבאר שיטת הרמב"ם בעינן תרי אישות. דאם הפסול הוא מחמת אביו אזי אין לפסול בזה את אשתו דרק כשהוא פסול באופן עצמאי ובתורת עצמו אזי י"ל דאשה כבעלה. אבל היכא שהפסול הוא מחמת בניהם כגון שני בשני דנפסל מכיון שהוא בנו של פסול הרי סוכ"ס האשה אינה בן הפסול ולכן אין לפוסלה. ואפילו אי נימא דע"י בעל כאשתו ואשתו כגופו נעשית שאר בשר דהיינו דנימא דהיא נחשבת כשני בשני מ"מ שני בשני אינו עצם הפוסל אלא הפוסל הוא מחמת דהוי בנו של ראשון, והיא אינה בנו של ראשון. וי"ל דמשום כך הרמב"ם סובר דתרי אישות פוסל בראשון בשני, דראשון בשני הוי חלות פסול בתורת עצמו ולכן אף הנשים פסולים. משא"כ בשני בשני דאינו קורבה ישירה הנשים אינם פסולים. וזה שהרמב"ם פסל שני בשני עם חד בעל כאשתו אין זה משום שני בשני ובעל כאשתו, אלא משום דבציור זה הוי חתנו של ראשון בשני, דהוי פסול חתנו של אחות אמו, ופסול משום חתניהם ולא משום שני בשני עם בעל כאשתו. ובזה מבואר דברי הרמב"ם דסובר דאשה כבעלה רק נאמר בפסול עצמי ולא בפסול שחל מחמת אביו, ולכן לא שייך למיפסל בתרי אישות בשני בשני.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:5
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/28b:5)

**ועיין** בבעל המאור (דף ו: - ז. בדפי הרי"ף ד"ה ואם תשאל) וז"ל וכל חתניהן דתנן במתני' לבד מגיסו כולהו בחד קדושי מקרב להו הלכך בן גיסו פסול הוא לו דהא מקרב ליה בחד קדושי והיינו דתני בעל אחות אמו, אבל חתן גיסו כיון דלא מקרב ליה אלא בתרי קדושי ומש"ה מכשר ליה ר' יוסי, וא"ת א"ה גיסו נמי דהא בתרי קדושי מקרב ליה וכיון שכן אפי' הוא גופיה ליתכשר, יש לומר דכיון דבעל כאשתו מהאי קרא דדותך היא קא הויא ליה ילפינן מיניה כל דדמו ליה מה התם ערוה דחשבינן לה כאילו היא אחות אביו, אף כל שבנקבה ערוה עשו בעלה כמוה ובזכר עשו את אשתו כמוהו, והיינו תרתי לישני דסורא ודפומבדיתא חד לישנא בעל כאשתו שלא יעיד אדם בבעל חורגו וחדא לישנא אשה כבעלה שלא יעיד אדם באשת חורגו, וכן מפורש בירושלמי בהלין תרין לישני דסורא ודפומבדיתא בעובדא דר' ירמיה דנפיק למזבן משכון לר' חייא רבא עבר בחד אתר אשכח ר' יוחנן יתיב ומקשי תנינן חורגו לבדו אשת חורגו מה היא בעל חורגתו מה הוא אשה כבעלה ובעל כאשתו מכאן למדנו ששתי לשונות הללו דסורא ודפומבדיתא לא נאמרו אלא לענין שלא יעיד אדם לא בבעל חורגו ולא באשת חורגו דאע"ג דבתרי קידושי מקרב לה כיון דבמקום ערוה קיימא שהרי בת אשתו ערוה היא לו אמרי' בה אשה כבעלה והויא לה אשת חורגו כאילו היא בת אשתו והוא דור שני לו והוה ליה ראשון בשני ופסול, וה"ה לבעל חורגו וה"ה לגיסו כיון דקאי במקום ערוה שהרי אחות אשתו ערוה היא לו אמרי' בה בעל כאשתו אף על גב דמקרב לה בתרי קדושי, אבל אינך דלא קיימי במקום ערוה אי מקרבי בחד קדושי כגון חתניהם דתנינן במתני' בשמונה אבות פסולין וה"ה שלא יעיד אדם בנשותיהן של הקרובים המנויים במשנתנו הן ובניהם דבחד קדושי מקרב להו ואי מקרבי בתרי קדושי כגון חתן גיסו כשרין דכיון דלא קאי במקום ערוה לא אמרי' בה בעל כאשתו דלא דמי למאי דגלי ביה קרא דודתך היא והיינו טעמיה דר' יוסי עכ"ל. ונראה דהבעה"מ סובר דחתן גיסו כשר (כשיטת רש"י ותוס'), אך הבעה"מ מחלק דבאופן שיש איסור ערוה נפסל גם בתרי קידושין ואילו כשאין איסור ערוה אינו נפסל בתרי קידושין. ונראה לבאר דהבעה"מ סובר דכשיש חלות שם ערוה הבעל נחשב קרוב לערוה באופן ישיר דהבעל הוי שאר בשר ונפסל מחמת פסולו ולא רק מחמת אשתו ולכן נפסל אף בתרי קידושין, דהבעל הוי קרוב באופן ישיר מדין שאר בשר. משא"כ בפסולים שאינן ערוה דהבעל נפסל רק מכח אשתו, דדין בעל כאשתו פוסלו, וחד פוסל אמרינן תרי פוסלין לא אמרינן.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:6
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/28b:6)

**ועיין** ברמב"ן במלחמות ה' (דף ו: ד"ה ועוד אם תשאל וכו') שהקשה על הבעה"מ וז"ל ואיני רואה דבריו של בעל המאור בפירוקא שאמר דכל שבנקבה ערוה עשו בעלה כמוה ובזכר עשו אשתו כמוהו, שהרי שנינו חורגו לבדו, והרי הוא מעיד לבת בנה ובת בתה שהם עליו ערוה, ואין צ"ל לבעליהן וכן בן בנה ובן בתה מעיד לו ובנקבה ערוה וא"צ לומר שהוא כשר לנשותיהן והכל שנראה לי באישות שאין אשה כבעלה מה"ת אלא בקרובי עצמו דהיינו בחד קדושין כענין שכתוב דודתך היא וכל קורבה שהאשה בה כבעלה הבעל בה כאשתו, הלכך אחיו ואחי אביו ואחי אמו יש להם נשים כשם ששנינו לאחותו ואחות אביו ואחות אמו בעלים דתניא בזכרים ונקט מילתיה וה"ה לנקבות ויותר מפורש בתורה אשה כבעלה מבעל כאשתו וכשם שיש לבנותיהם בעלים כך יש לבניהם נשים, וכן אחותו ואחות אביו ואחות אמו יש להן כלות כשיש להם חתנים ולפיכך שאלו בגמ' באשת חורגו ואלו בשאר הקרובים השנויים במשנתינו לכולן נשנו קדושין ולא כדברי רבינו שלמה שאמר משום דיש להן בנים ואלו כולן שיטה אחת הן בעל כאשתו ואשה כבעלה מסמך הכתוב דודתך היא אבל בשני קדושין מתורת משה רבינו לא למדנו מדבריהם למדנו וכו' עכ"ל. הרמב"ן הקשה דאם נפסל כל היכא שיש כאן איסור ערוה א"כ יהא פסול אף לבת חורגו ובעלה, דאסור מה"ת משום בת בנה ובת בתה. וי"ל דהבעה"מ סובר שכלל זה נאמר רק בקורבה שע"י דרגות, דבדרגות נפסל מדין שאר בשר אזי י"ל דבערוה גם הבעל נפסל מדין שאר בשר. משא"כ בקורבה דדורות דהפסול אינו חל מדין שאר בשר אלא מדין בני בנים כבנים לא שייך הך כלל שבמקום ערוה נפסל. משא"כ הרמב"ן סובר שאין לחלק בין בעל כאשתו דדרגות ובעל כאשתו דדורות.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:7
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/28b:7)

**אשתו ארוסה**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:8
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/28b:8)

**כתב** הרמב"ם (פ"ג מהל' עדות הי"ד) וז"ל אשתו ארוסה אע"פ שעדיין לא נגמרה האישות הרי היא לו כנשואה לענין עדות בד"א בארוסתו עצמה שאינו מעיד לה, אבל אם העיד לקרובי ארוסתו כגון בעל אחותה או בנה או בתה וכיוצא בהן אין פוסלין אותן עד שישאנה עכ"ל. ונראה מדברי הרמב"ם דדין דבעל כאשתו ואשה כבעלה שנעשה שאר בשר לקרובי אשתו חל רק לאחר הנישואין, וקודם הנישואין לא חל דין שאר בשר. אמנם לכאורה אי נימא דדין אשה כבעלה הוי חלות דין פסלות דכל הפסול לאשתו ממילא היא פסולה לבעלה ג"כ א"כ לכאורה אין מקום לחלק בין אירוסין לנישואין דהרי היא אשתו מהאירוסין והוי ליה ליפסל, וצ"ע.²³⁸

footnotes:
²³⁸ אך עיין בגמ' (דף כח:) וז"ל התם בשארו תלה רחמנא אכתי לאו שארו היא הכא משום איקרובי דעתא הוא והא איקרבא דעתיה לגביה עכ"ל, ואליבא דהרמב"ם י"ל דבאשתו ארוסתו לא חל חלות דין אשתו כגופו לא לענין שאר בשר ולא לענין משפחה ולא לענין פסלות של קרובותיה לעדות, אלא רק חלות פסול של קירוב דעת של הארוס לארוסתו כמו אוהב וליכא קירוב דעת דהארוס לקרובותיה, ומשו"ה כשר להעיד להו. אך צ"ע דהא קרובי ארוסות כגון אמה בתה ואחותה אסורות לארוס מדין ערוה והיאך נאמר דאין הארוס וארוסתו קרובין מדין שאר בשר, והרי עריות מהוה סימן מובהק לקורבה דשאר בשר וכדכתב הבהע"מ. וי"ל לפי יסודו של הגר"ח זצ"ל (המובא ברשימות שיעורים למס' יבמות עמ' ע', קע, רכ"ט) שהאוסר של עריות דארוסות הוא עצם מעשה הקידושין ולא הקורבה דשאר בשר דחלה רק בנשואה. ואין דין זה שייך להלכות פסולי עדות.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:9
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/28b:9)

**חורגו לבדו.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:10
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/28b:10)

**ונראה** לבאר אליבא דהרמב"ן הדין דבן חורגו כשר ואינו פסול לבעל סבתו משום דליכא דין בעל כאשתו ואשה כבעלה באבהות, וכדין אבי חמיו. אמנם יל"ע אליבא דהתוס' דס"ל שאבי חמיו פסול דאהרן פסול לאשת פנחס, אמאי כשר בן חורגו, דהרי תרווייהו הויין דין אבהות בדור שלישי, ומ"ש שהסבא פסול לאשת נכדו, ואילו הנכד אינו פסול לאשת זקנו או בעל זקנתו. ונראה דאיתא בקידושין (דף ל.) דחייב אדם ללמד את בן בנו תורה שנא' והודעתם לבניך ולבני בניך. ומבואר דחל חיוב ת"ת על הסבא ללמד את נכדו תורה כמו שחייב ללמד את בנו (ונפסק ברמב"ם פ"א מהל' תלמוד תורה ה"ב). אך להיפך לענין מצות כיבוד לא אמרינן דהסבא שוה לאביו, דהרי חייב אדם לכבד את אביו יותר מזקנו (עיין ברש"י עה"ת בראשית מו:א). ולכאורה הטעם בזה משום דכבוד זקנו הוי בכלל כבוד אביו, דהמחייב לכבד את זקנו הוי כבוד אביו, ואין זקנו מהוה מחייב בפנ"ע לכבדו. ונמצא דבמצוות תלמוד תורה דהאב על הבן הסבא הוי בכלל המצוה משום דבני בנים כבנים, אבל להיפך לא אמרינן כי אבי אביו לא הוי כאביו. ולפי"ז אהרן נפסל לפנחס משום דבני בנים כבנים, והא דפנחס נפסל לאהרן אינו משום דאבי אביו כאביו אלא משום דמכיון דאהרן נפסל לו הריהו ג"כ פסול לאהרן. דאם צד אחד פסול לשני גם השני פסול לראשון. אולם לפי"ז נמצא דאהרן פוסל את פנחס אך פנחס אינו פוסל את אהרן אלא שהוא נפסל מחמת אהרן. ולפי"ז מובן החילוק בין אהרן דפסול לאשת פנחס אך פנחס אינו פסול לאשת אהרן, דאהרן הוא הפוסל ובדין אשה כבעלה נאמר שאם פוסל את הבעל אזי הוא פוסל נמי את אשתו ולכן אהרן פוסל אף את אשת פנחס. ואילו פנחס אינו פוסל אהרן כלל ולכן פנחס כשר לאשת אהרן דזה שפנחס פסול הוי מדין היפוך ולא שייך לומר בזה אשה כבעלה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:11
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/28b:11)

**גיסו לבדו.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:12
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/28b:12)

**שיטת** הרי"ף היא דכל המחלוקת לגבי בן גיסו היינו בן גיסו מאשה אחרת. והקשו עליו (עיין בבעה"מ וברש"י ד"ה ברייתא דר' יוסי) דא"כ היה לגמ' לתלות שאלה זו במחלוקת בין רבי ירמיה ורב חסדא בענין אחי אח. ובביאור דעת הרי"ף י"ל דהך ענין דבן גיסו מאשה אחרת אינו שייך כלל לגבי אחי האח משום דפסול גיסו הוי פסול בפני עצמו ולא רק שפסול מחמת קורבת האחיות. וא"כ ר' יהודה סובר דכיון דגיסו פסול מחמת עצמו א"כ בנו נמי פסול מדין בניהם. ואין זה שייך לאחי האח. ואילו ר' יוסי סובר דאע"פ שגיסו הוי פסול בפנ"ע מ"מ רק מיקרי גיסו בנוגע לאשה זו ולא בנוגע לאשה אחרת ולכן בנו מאשה אחרת לא מיקרי בן גיסו. ונחלקו בגדר גיסו אבל אין זה שייך לאחי האח, ומיושבת קושיית הבעה"מ. ולפי הרי"ף הא דר' יהודה פוסל בבן גיסו ולא בבן חורגו י"ל דהטעם בזה דחלוק דין חורגו מדין גיסו, דחורגו אינו שם פסול בפנ"ע, ולכן בחורגו לא שייך לפסול מחמת בניהם.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:13
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/28b:13)

**גמ'. ההיא מתנתא דהוי חתימי עלה תרי גיסי.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:14
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 28b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/28b:14)

**וקס"ד** דזה רק אליבא דר' יוסי דמשנה ראשונה. ופרש"י (ד"ה הלכה כרבי יוסי) דלא פסול אלא קרוב הראוי לירש וגיסו אינו ראוי ליורשו. והא דהסיקו דתרי גיסי פסול אזיל לפי משנת ר"ע. אך לפי"ז קשה להרמב"ם שכתב בפיה"מ דכל הראוי ליורשו הוא מדברי משנת רבי עקיבא ולא ממשנה ראשונה. וא"כ זה שהסיקו דתרי גיסי פסול אזיל לפי משנת ר"ע. ואף שאינו ראוי ליורשו, וצ"ע א"כ אמאי נפסלו. וי"ל דאף שאינו ראוי ליורשו היינו לגבי הדין דאורייתא אבל עדיין הוא פסול מדרבנן לפי משנת ר"ע. אבל תרי גיסי כשרים לגמרי למשנה ראשונה דר' יוסי. וקשה דאם פסול תרי גיסי לר"ע הוי מדרבנן אמאי לא נימא הכי ג"כ לדעת ר' יוסי דפסול מדרבנן. ומאי קס"ד דכשרים לגמרי לר' יוסי, ואי ר' יוסי מכשיר למה ר"ע פוסל מדרבנן. וי"ל דהרמב"ם סובר דיש ב' טעמים למה תרי גיסי כשרים מה"ת: א) משום שאינן קרובים, ב) משום שאינן ראויין ליורשו. ובאמת זוהי מחלוקת משנה ראשונה עם משנת רבי עקיבא, דלמשנה ראשונה כשרים מפני שאינם נחשבים קרובים כלל, ואילו לר"ע הם קרובים אך אינן פסולין משום שאינן ראויין ליורשו. וי"ל דרק שייך לפסול מדרבנן אליבא דר"ע דבעצם גיסו הוי קרובו אלא שחסר בקורבה מחמת שאינו ראוי ליורשו ומכיון דחל בו שם קרוב נפסל מדרבנן. משא"כ ר' יוסי סובר דאין הדין תלוי בירושה וגיסו אינו קרוב בכלל, ולכן לא חל בו פסול מדרבנן כמו שלא פסלו רבנן ראשון בשלישי. כי שייך שיחול בו פסול מדרבנן רק על מי שקרוב הוא בעצם אלא שאינו נפסל מה"ת מכיון שאינו יורשו. ולכן לפי הרמב"ם שייך פסול דרבנן דוקא בתרי גיסי למשנת ר"ע ולא למשנה ראשונה.