## Reshimot Shiurim on Sanhedrin Daf 34b

###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:1
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/34b:1)

**דיני ממונות דנין ביום. מנה"מ א"ר חייא בר פפא דאמר קרא ושפטו את העם בכל עת, אי הכי תחלת דין נמי, כדרבא דרבא רמי כתיב ושפטו את העם בכל עת וכתיב והיה ביום הנחילו את בניו הא כיצד יום לתחילת דין לילה לגמר דין.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:2
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/34b:2)

**והנה** לכאורה מוכח מהא דגומרין את הדין בלילה דחל חלות שם דין בלילה, ואין לילה מופקע מדין, אלא דחל הלכה שאין מתחילין את הדין בלילה משום דאין קובעין ישיבת ב"ד בלילה, ודין זה הוי הלכה בדיני ישיבת ב"ד, ודומה להלכה שאין ב"ד נזקקין לדין שהוא פחות משו"פ, אולם אם כבר התחילו לדון בשו"פ אזי חל גמר דין אף על פחות משוה פרוטה. דשיעור שוה פרוטה הויא הלכה בישיבת ב"ד אבל לא בעצם חלות שם דין. ולכאורה תהא בזה נפ"מ בדין יחיד מומחה אי יכול להתחיל ולדון בלילה, די"ל דמאחר דאין חלות שם ישיבת ב"ד בלילה דדין זה אינו חל אלא בב"ד ולא ביחיד מומחה שאינו מהווה חלות שם ב"ד (וכדמבואר ברמב"ם פ"ה מהל' סנהדרין הי"ח שאין ההודאה לפני יחיד מומחה הודאה בב"ד). מאידך י"ל דדין זה חל אף ביחיד מומחה, דההלכה שאין מתחילין את הדין בלילה אינו דין בישיבת ב"ד אלא הוי הלכה בכל תחילת דין, וחל דין זה אף בישיבת דיין בעלמא. ולכאורה אף ההלכה שאין נזקקין לדין פחות משו"פ חל נמי לגבי יחיד מומחה, שאין יחיד מומחה נזקק לדון דין תורה על פחות משו"פ, אולם מסתבר לומר שאם יחיד מומחה קבע את עצמו והתחיל לדון על פחות משו"פ דאזי שפיר יכול לפסוק ולגמור את הדין על פחות משו"פ, דחל על פסק דינו חלות שם דין. דעיין ברמב"ם (פ"ב הל' סנה' ה"י) וז"ל אע"פ שאין ב"ד פחות משלשה מותר לאחד לדון מה"ת שנאמר בצדק תשפוט עמיתך עכ"ל. ומבואר דלהרמב"ם יחיד מומחה מורה בתורת דין, דחל בהוראת יחיד מומחה חלות שם דין ומשפט, ואינו מורה רק בתורת הוראה בעלמא, ולפי"ז י"ל דאין יחיד מומחה יושב בתחילה לדין בלילה, אע"פ שאינו חלות שם ב"ד, דההלכה שאין מתחילין דין בלילה הוי הלכה בתחילת דין ובישיבת דיין בעלמא לדון.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:3
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/34b:3)

**והנה** בנוגע לגירות בלילה, עיין ברמב"ם (פי"ג מהל' איסורי ביאה ה"ו) שכתב וז"ל גר שמל ולא טבל או טבל ולא מל אינו גר עד שימול ויטבול, וצריך לטבול בפני שלשה והואיל והדבר צריך בית דין אין מטבילין אותו בשבת ולא ביו"ט ולא בלילה ואם הטבילוהו הרי זה גר עכ"ל. ועיין במגיד משנה שכתב וז"ל מחלוקת תנאים בגמ' פרק החולץ (דף מו) ופסקו שם הלכה כרבי יוסי דבעי תרתי מילה וטבילה לעכב, ושם מבואר דלר"י אין מטבילין אותו בשבת וה"ה ודאי ביו"ט וכן מפורש שם שצריך שלשה מ"ט משפט כתיב ביה, וכן אמרו אין מטבילין גר בלילה וכתב רבינו דהיינו לכתחילה אבל דיעבד הרי זה גר. והרמב"ן חלוק בזה ואמר שצריך להטבילו פעם אחרת ביום, וכבר הכריע הרשב"א ז"ל כדעת רבינו דטבילה בדיעבד כגמר דין דמיא עכ"ל. ומבואר דהרשב"א נקט בדעת הרמב"ם דבדיעבד מהני טבילת גר בלילה משום דטבילה הויא כגמר דין. וצ"ב בסברת הרמב"ן דס"ל דאין טבילה מועילה בלילה אף בדיעבד. ולכאורה י"ל דהרמב"ן סובר דמהא שצריך לטבול בפני ג' ואילו מילה א"צ להיות בפני ג' דיינין מוכח דמילה אינה חלות שם מעשה גירות, והא דבעינן מילה קודם לטבילה הוא רק משום דמילה מעכבת בגירות, דערל אינו יכול להתגייר, ומילה מכשרת את העכו"ם להתגייר, אולם עצם מעשה הגירות הוי הטבילה וקבלת עול מצות, ולכן סובר הרמב"ן דטבילה הוי כתחילת דין, וע"כ טבילה אינה מועילה בלילה דאין מתחילין את הדין בלילה. ואילו הרמב"ם סובר דמילה הוי מעשה גירות ולכן ס"ל דטבילה הוי כגמר דין. ועיין בשו"ע (יו"ד סימן רס"ח סעיף ג) שהביא ב' דיעות אי בעינן מילה בפני ג' דיינים או לא, ולכאורה יסוד המחלוקת הוא האם מילה מהוה חלות שם מעשה גירות ובעי ג', או"ד דמילה רק מעכבת בגירות - דערל אינו יכול להתגייר אבל אין המילה עצמה חלות שם מעשה המגייר, ולכן מועילה מילה אף שלא בפני ג'²⁷⁴. ואי נימא דמילה הוי מעשה גירות י"ל דמילה הוי כתחילת דין והטבילה הוי כגמר דין ולכן מועילה טבילה בלילה. אמנם מלשון הרמב"ם (הנ"ל) משמע דרק טבילה צריך להיות בפני ג', ומשמע דס"ל דמילה אינה מעשה גירות, וא"כ צ"ב מדוע ס"ל דטבילה הויא כגמר דין.

footnotes:
²⁷⁴ ועיין עוד בס' רשימות שיעורים מס' יבמות דף מה: קונטרס בענין גירות ענף ו' – ז' (עמ' תצ"ה – תצ"ז) במה שדן רבינו זצ"ל עוד בחקירה הנ"ל אי מילה מהוה מעשה גירות או"ד דחלות שם ערל מעכב חלות הגירות.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:4
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/34b:4)

**ועוד** י"ל דאף הרמב"ן סובר דמילה הוי חלק מעצם מעשה הגירות והא דלא בעי מילה בפני ג' הוא משום דס"ל דרק מעשה הגירות שמחיל חלות שם גר בעי ג', ולכן צריך לטבול בפני שלשה. ולכאורה יהיה בזה נפ"מ לשיטת הרמב"ן דס"ל דמועיל מילה לאחר טבילה האם בכה"ג צריך לעשות את המילה בפני ג', דאם נאמר דמילה אינה חלק ממעשה הגירות ולא הוי אלא דבר המעכב חלות הגירות י"ל דאף בכה"ג שטבל ואח"כ מל א"צ למול בפני ג'. משא"כ אי נימא דמילה הוי חלק ממעשה הגירות והא דלא בעי מילה בפני ג' הוא משום דרק מעשה הגירות שגומר ומחיל חלות שם גר בעי ג' אזי י"ל דכשטבל ואח"כ מל ניבעי מילה בפני ג', דבכה"ג המילה מחילה את החלות שם גר.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:5
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/34b:5)

**אמנם** מ"מ צ"ע בשיטת הרמב"ם מדוע ס"ל דטבילה בלילה מועילה בדיעבד משום דטבילה הוי כגמר דין, והרי בגירות תחילת ישיבת הב"ד היא בשעת הטבילה דהרי לא בעינן ב"ד למילה, ובשלמא לפי הראשונים דס"ל דמילת גירות בעי ב"ד של ג' אזי שפיר י"ל דהטבילה הו"ל כגמר דין, דלשיטתם הטבילה הוי השלב השני שפועל את חלות הגירות. אך הרמב"ם סובר שא"צ ב"ד של ג' במילה, וא"כ לכאורה הטבילה הו"ל כתחילת הדין, דתחילת ישיבת ב"ד בגירות הוא בטבילה, וקיי"ל דאין ב"ד קובעין תחילת הדין בלילה, וא"כ אמאי פסק הרמב"ם דאם הטבילוהו בלילה הרי זה גר. ונראה דהרמב"ם סובר דהדין שאין דנין בלילה הוא גזה"כ דתלוי בחלות שם תחילת דין וגמר דין, דחלות שם תחילת דין פסול בלילה ואילו חלות שם גמר הדין כשר בלילה, והרמב"ם סובר דמכיון דהטבילה היא השלב השני בגירות, וחלות הגירות דחלה לאחר הטבילה הו"ל כגמר דין, ולכן בדיעבד טבילה כשירה בלילה. אך אם נאמר שהדין דאין ב"ד קובעים תחילת דין בלילה הויא הלכה בישיבת ב"ד, דאין ב"ד מתחילין לישב לדון בלילה, אזי י"ל דכיון דבגירות הטבילה היא תחילת ישיבת ב"ד, דמילה א"צ ב"ד של ג' ורק הטבילה בעי ב"ד, א"כ לא מהני טבילת גירות בלילה, וכשיטת הרמב"ן.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:6
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/34b:6)

**ועוד** י"ל דלכו"ע טבילה הוי כתחילת דין אלא דהרמב"ם ס"ל דאין בגירות חלות שם הוראת ב"ד אלא דגירות הוי מעשה ב"ד כחליצה וקיום שטרות, וי"ל דההלכה שאין ב"ד קובעין ישיבה בלילה חל רק בישיבת ב"ד שהיא לשם הוראה ופסק, משא"כ בגירות דב"ד אינו מורה הוראה ופסק, והא דבעינן ב"ד הוא משום דגירות הוי חלות שם מעשה ב"ד שב"ד מקיימים את הגירות, ובזה לא אמרינן דאין קובעין ישיבת ב"ד בלילה, ומשו"ה פסק הרמב"ם דטבילת גירות מועלת בלילה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:7
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/34b:7)

**אמנם** יש להקשות ע"ז, דעיין ברמב"ם (פ"ד מהל' יבום וחליצה הט"ז) דחליצה בלילה פסולה ומוכח דאף במעשה ב"ד לקיום הדבר חל דין שאין קובעין ישיבת ב"ד אלא ביום. ועיין בסוגיא ביבמות (דף קד.) דנחלקו התנאים אי חליצה הוי כתחילת דין או כגמר דין. ולכאו' י"ל דיסוד המחלוקת הוא אי דבר שאין בו משא ומתן הוי כגמר דין או לא. ועוד י"ל דסברת המ"ד דחליצה כגמר דין דמיא הוא דמכיון שאין בחליצה חלות שם הוראה דלא הוי אלא מעשה ב"ד לקיום הדבר משו"ה לא בעי יום, וכגמר דין דמיא. אמנם הרמב"ם פסק כמ"ד דחליצה בלילה פסולה ומוכח דאף במעשה ב"ד לקיום הדבר חל דין שאין קובעין ישיבת ב"ד אלא ביום, ומשמע דהויא הלכה בישיבת ב"ד ולא בחלות שם הוראה ותחילת דין, דבחליצה ליכא חלות שם הוראה ודין, וא"כ צ"ע למה פסק הרמב"ם דטבילת גר בלילה כשרה, משום דהוי חלות שם גמר דין, והרי מהא דפסק דחליצה בלילה פסולה מוכח דיש הלכה דאין ישיבת ב"ד בלילה. וצ"ע מ"ש חליצה מטבילה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:8
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/34b:8)

**ונראה** דיש לחלק בין חליצה לטבילת גר, דבחליצה חלה חלות שם ישיבת ב"ד, וכדחזינן מהא דלכתחילה בעינן קביעות מקום דכתב הרמב"ם (פ"ד מהל' יבום וחליצה ה"ב) וז"ל וצריכין הדיינין לקבוע מקום שישבו בו ואח"כ תחלוץ שם בפניהם שנאמר ועלתה היבמה השערה אל הזקנים לא נועדו ולא קבעו מקום אלא נקרו נקרה ונקראית היא והוא לפניהם וחלצתה חליצתה כשרה עכ"ל. וכן מוכח מהא דקיי"ל (לעיל לא:) דהיבמה הולכת אחר היבם להתירה, ומוכח דיש בחליצה הזמנה לדין, וכן יש להוכיח מהא דגר פסול לב"ד של חליצה מגזה"כ מיוחדת "ונקרא שמו בישראל" (יבמות קב., וברמב"ם פ"ד מהל' יבום וחליצה ה"ה), אע"פ שגר כשר לדון דיני ממונות, ומכל זה חזינן דחל חלות שם ישיבת ב"ד בחליצה. משא"כ בגירות לא בעינן חלות שם ישיבת ב"ד אלא רק בעינן גירות בפני ג' דיינים, אך אין חלות שם ישיבת ב"ד בגירות, וי"ל דלכן הרמב"ם סובר דמועיל טבילה בלילה דהוי כגמר דין דלא חל בגירות חלות שם ישיבת ב"ד. משא"כ חליצה דבעי ישיבת ב"ד פסולה בלילה דאין קובעין ישיבת ב"ד בלילה, אבל גירות אינה צריכה קביעות וחלות שם ישיבת ב"ד אלא דבעינן גירות בפני ג' ומשו"ה טבילה כשרה בלילה בדיעבד.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:9
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/34b:9)

**גמ'. דיני ממונות דנין ביום וכו' מתניתין דלא כר' מאיר דתניא רבי מאיר אומר מה תלמוד לומר על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, וכי מה ענין ריבים אצל נגעים, אלא מקיש ריבים לנגעים מה נגעים ביום, דכתיב וביום הראות בו אף ריבים ביום. ומה נגעים שלא בסומין דכתיב לכל מראה עיני הכהן אף ריבים שלא בסומין.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:10
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/34b:10)

**עיין** ברמב"ם (פ"ג מהל' סנה' ה"ג) וז"ל אין מתחילין את הדינין בלילה, מפי השמועה למדו שהדינין כנגעים שנאמר כל ריב וכל נגע מה ראיית נגעים ביום בלבד אף הדינין ביום בלבד עכ"ל. וצ"ע דהרמב"ם פסק כרבנן שאין מתחילין את הדין בלילה אך גומרין את הדין בלילה, אולם הרמב"ם הביא את הדרשה דמקיש ריבים לנגעים דר"מ דס"ל שאין גומרין את הדין בלילה. ועוד צ"ע דהרמב"ם פסק דסומא באחת מעיניו כשר דלא כר"מ (בפ"ב מהל' סנה' ה"ט) שכתב וז"ל וכן אם היה כל אחד מהם סומא באחד מעיניו כשר מה שאין כן בסנהדרין, אבל הסומא בשתי עיניו פסול לכל עכ"ל. (ועיין בכס"מ ובמ"מ ובלח"מ פ"ג מהל' סנהדרין ה"ג, ופ"ב סנה' ה"ט).


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:11
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/34b:11)

**והנה** יש לחקור אם סומא באחת מעיניו נפסל להוראה בד"נ או"ד דיסוד הדין הוא שאינו נתמנה לסנהדרין, ונפ"מ לענין האם סומא בא' מעיניו יכול להורות בחיוב מלקות בב"ד של ג', דאם יסוד הדין שסומא אינו מורה בדיני נפשות הוא משום דאינו ראוי להתמנות לסנהדרין ולב"ד של כ"ג, י"ל דשפיר יכול להורות ולדון בנוגע לחיוב מלקות בב"ד של ג'. משא"כ אם סומא נפסל מלדון בד"נ י"ל דה"ה דנפסל לגבי מלקות. ונראה דמלבד הדין דסומא בא' מעיניו אינו נתמנה לסנהדרין דילפינן מקרא דכולך יפה רעיתי ומום אין בך (עיין ביבמות דף קא. – קא: וברדב"ז פ"ד מהל' סנה' ה"י) דדייני הסנהדרין צריכים להיות מנוקים מכל מום, עוד חל דין פסול בפנ"ע דסומא נפסל מלדון ולהורות בד"נ, וילפינן לה מדרשה דמקיש ריבים לנגעים (נדה דף נ.). ולפי"ז י"ל דסומא בא' מעיניו גם אינו דן מלקות, דילפינן מגז"ש דרשע רשע דמלקות כדיני נפשות לענין דמחזירים לזכות ואין מחזירים לחובה (לג:), ועיין ברמב"ם (פט"ז מהל' סנהדרין ה"ד) שהשווה חיוב מלקות לחיוב נפשות לענין דרישה וחקירה וז"ל אין אדם לוקה אלא בעדים והתראה ובודקין העדים בדרישה ובחקירה כדרך שעושים בדיני נפשות עכ"ל. ומבואר דמלקות שוה לדיני נפשות, ולפי"ז י"ל דכמו שסומא בעין אחת נפסל להורות בדיני נפשות, ה"ה דנפסל למלקות.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:12
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/34b:12)

**ועיין** ברמב"ם (פ"ד מהל' סנהדרין ה"ח) וז"ל ויש להם למנות כל מי שירצו לדברים יחידים, והוא שיהיה ראוי לכל הדברים, כיצד חכם מופלא שראוי להורות לכל התורה כולה יש לבית דין לסמוך אותו וליתן לו רשות לדון ולא להורות באיסור והיתר, או יתנו לו רשות באיסור והיתר ולא לדון דיני ממונות, או יתנו רשות לזה ולזה אבל לא לדון דיני קנסות, או לדון דיני קנסות אבל לא להתיר בכורות במומין, או יתנו לו רשות להתיר נדרים בלבד או לראות כתמים וכן כל כיוצא בהן. ובה"י (שם) כתב וז"ל חכם מופלא שהוא סומא בעינו אחת אף על פי שהוא ראוי לדיני ממונות אין סומכין אותו לדיני ממונות מפני שאינו ראוי לכל הדברים וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. והקשה הקצה"ח (סימן ז' ס"ק א') מהא דאיתא ביבמות (דף קב) "אמר רבא גר דן את חבירו דבר תורה", וצ"ע דרבא ס"ל דמדאורייתא בעינן סמוכין אפילו בהודאות והלוואות, וקשה א"כ היאך גר דן את חבירו בדיני ממונות והרי גר אינו דן את חבירו בד"נ דאין ממנין גר לסנהדרין, וא"כ היאך סומכים גר לדון ד"מ והרי הוא אינו ראוי לדון בכל הדברים. ונראה לתרץ דיש לחלק בין הדין שגר אינו דן ד"נ ובין דין סומא באחת מעיניו דלא דן ד"נ, דסומא בא' מעיניו נפסל בפסול מסוים לדון ד"נ, ולפיכך נחשב כמי שאינו ראוי לדון כל דבר, ואינו נסמך אפילו לד"מ בלבד. משא"כ יסוד הדין דגר אינו דן ד"נ הוא משום דאינו ראוי להתמנות לסנהדרין, דנלמד מהפסוק ונשאו אתך בדומין לך (לעיל לו.). ונראה דבגר חל פסול מינוי לסנהדרין, אך אינו פסול לגבי עצם ההוראה בד"נ, ושפיר הו"ל ראוי לדון כל הדברים, ומשו"ה שייך לסמכיה לדון ד"מ בלבד, ולכן קיי"ל דגר דן את חבירו בד"מ.²⁷⁵

footnotes:
²⁷⁵ ועיין באגרות הגרי"ד הלוי קונטרוס חאסלאוויץ אות ח' (עמ' רפ"ו – רפ"ז).


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:13
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/34b:13)

**גמ'. ההוא סמיא דהוה בשביבותיה דר' יוחנן דהוה דאין דינא ולא אמר ליה ר' יוחנן ולא מידי היכי עביד הכי והא"ר יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שכשר להעיד ואין כשר לדון וא"ר יוחנן לאתויי סומא באחת מעיניו, ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח דיני ממונות דנים ביום וגומרים בלילה.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:14
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/34b:14)

**עיין** ברש"י ד"ה בלילה וז"ל דומיא דסומא עכ"ל. ועיין בחידושי הר"ן (ד"ה ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח) שהקשה על רש"י וז"ל ואיכא למידק א"כ לא נכשר סומא בא' מעיניו אלא לגמר דין וההוא סמיא היכי הוה דיין אפילו בתחילת דין עכ"ל. ולפום ריהטא נראה לתרץ אליבא דרש"י דלילה וסומא הן ב' פסולים שונים דחלוקים ביסוד דינם, דסומא הוי פסול דחל בגברא - שאינו יכול להיות דיין בב"ד, משא"כ ההלכה שאין דנין בלילה הוי הלכה בסדר ותנאי המשפט בב"ד, והוי הלכה מסוימת לגבי תחילת הדין, שאין קובעין תחילת הדין בלילה, אבל גומרין את הדין בלילה. ובסדר ותנאי המשפט שפיר יש לחלק בין תחילת הדין לגמר דין, אולם בנוגע לפסול שחל בגברא לדון לא שייך לחלק בין תחילת דין לגמר דין, ואם סומא בא' מעיניו כשר לדון על כרחך דהוכשר אף לגבי תחילת דין.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:15
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/34b:15)

**גמ'. דתניא והיתה לבני ישראל לחקת משפט אורעה כל הפרשה כולה להיות דין.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:16
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/34b:16)

**פרש"י** (ד"ה להיות דין) וז"ל דמשמע הפלת נחלות דין קצוב הוא בשעת המיתה הכל כמו שאמר המת ואין הדבר צריך דיינין אלא כל אחד מיורשיו יחזקוהו שומעי הצוואה בשלו עכ"ל. ועיין ברשב"ם (ב"ב דף קי"ג: ד"ה דתניא) דסד"א דחילוק נחלות הוי כחלוקת שותפין בעלמא ולא חשיב דין וקמ"ל הקרא "והיתה לבני ישראל לחקת משפט" דחלוקת יורשין הוי דין ובעי ג' דיינין. ונראה דר"ל דכשחולקין הירושה עפ"י גורל אזי בעי ג' דיינין דאילו אם הסכימו ביניהן היאך לחלוק אזי הוי כחלוקת שותפין בעלמא ולא בעי ג' דיינין. ועיין בתוס' (שם ד"ה אורעה) שכתבו וז"ל אלא מפרש ר"י אורעה כל הפרשה כולה להיות דין לענין שעל כרחם של בנים נעשים דיינים אותם העומדים שם בשעת צואה ועושין דין ולא מצי למימר איני רוצה לדון לפניכם אלא לפני ב"ד הגדול או ב"ד חשוב שבעירי אלא על כרחו מקבל אותן בדיינין וכו' עכ"ל. ונראה דלפי תוס' שמיעת הצואה הוי כקבלת עדות וכהתחלת הדין ולכן אין היורשין יכולים לומר ברצונינו לילך לב"ד הגדול דלאחר שכבר התחיל הדין בב"ד אחד א"א ללכת לדון בב"ד אחר. ועיין ברש"י (ד"ה רצו עושין דין) שפירש וז"ל השומעין רשאין ושליטין להיות מחזיקין כל אחד בשלו הכל כמו ששמעו עכ"ל. ומשמע דס"ל דשמיעת הדיינין צוואת המת הוי כגמר דין ורצו עושין דין היינו שיורדין לנכסיו.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:17
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/34b:17)

**גמ'. דיני נפשות דנין ביום וכו'. מנהני מילי אמר רב שימי בר חייא אמר קרא והוקע אותם לה' נגד השמש. אמר רב חסדא מניין להוקעה שהיא תלייה דכתיב והוקענום לה' בגבעת שאול בחיר ה'.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:18
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/34b:18)

**ומבואר** דהגמ' מוכיחה דמכיון דקיום העונש בעי יום אף גמר הדין בעי יום. ולכאורה מכאן יש ראיה לדברי התוס' לעיל (דף לג: ד"ה אתיא רשע רשע) דהקשו דכי היכי דילפינן דקיום מלקות במקום מיתה ה"נ נימא בנוגע לשאר דיני ב"ד דמלקות הוי כמיתה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:19
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/34b:19)

**תוס' ד"ה רבה בר בר חנה. וז"ל הכא משמע שמורד במלכות ובעי למידייני' דדוד היה חושב עצמו מלך וכן בפרק במה בהמה (שבת דף נו. ושם) גבי אוריה שהיה לו לדוד לדונו בסנהדרין ולא דייניה אף על גב שהיה מורד במלכות כדאמרינן התם וקשה דהא אמר במגילה (דף יד: ושם) דמורד במלכות לא בעי למידייניה ויש לומר לא בעי למידייניה כשאר חייבי מיתות אלא לקבל עדות ולידע אם הוא מורד במלכות ונראה הא דאמר לא בעי למידייניה לענין הא דתנן בפירקין (דף לב.) דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה ובלילה שלאחריו אין גומרין והאי גומרין בו ביום לחובה והיינו דקאמרה ליה אביגיל וכי דנין דיני נפשות בלילה כדאמרינן לעיל בפירקין (דף לד:) דנגד השמש בעינן והשיב לה דלא בעי למידייניה כשאר דיני נפשות אלא גומרין בו ביום לחובה וכן מוכח בירושלמי דפירקין דאמרה ליה וכי דנין דיני נפשות בלילה אמר לה כבר נגמר דינו מבעוד יום עכ"ל.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:20
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/34b:20)

**ובביאור** דבריהם נראה דר"ל דמורד במלכות לא בעי גמר דין דסנהדרין, כי רק קבלת עדות ומשא ומתן צריכא ב"ד, אך הגמר דין נעשה ע"י המלך בעצמו ולא בעי גמ"ד דסנהדרין כלל, והמלך יכול לגמור דינו של המורד במלכות בו ביום או בלילה לחובה. ומוכח מכאן דחל חלות שם משא ומתן דנפשות דבעי סנהדרין של כ"ג ולא משום דהוי חלק של הגמר דין. ולפי"ז ה"ה דקבלת עדות בד"נ בעי ב"ד של כ"ג, דקבלת עדות הוי חלק מהמשא ומתן, ובעי ב"ד של כ"ג כמו המשא ומתן דנפשות.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:21
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/34b:21)

**והנה** עיין ברמב"ן עה"ת (דברים יז:ו) שהביא שיטת רס"ג דקבלת עדות דנפשות סגי בג' דיינים אע"פ דהגמ"ד צריך ב"ד של כ"ג. ומאידך הרמב"ן חולק עליו וס"ל דקבלת עדות דנפשות בעי כ"ג. ונראה דפליגי האם קבלת עדות דנפשות הוי חלות שם דיני נפשות דבעינן ב"ד של כ"ג או לא. ועיין ברמב"ם (פי"ג מהל' סנהדרין ה"ז) וז"ל מי שנגמר דינו וברח ובא לבית דין אחר אין סותרין את דינו, אלא כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידין אנו את איש פלוני שנגמר דינו בבית דין פלוני ופלוני ופלוני עדיו הרי זה יהרג, במה דברים אמורים ברוצח אבל שאר חייבי מיתות עד שיבואו עדיו הראשונים ויעידו שנגמר דינו ויהרגוהו בידם, והוא שיעידו בבית דין של עשרים ושלשה עכ"ל. ומבואר דס"ל כשיטת הרמב"ן דעדי נפשות חייבים להעיד בב"ד של כ"ג ודלא כשיטת ר' דינה כעדות דנפשות סעדיה גאון ז"ל. ונראה דהרמב"ם סוסר דעדות דנפשות הוי חלות שם דיני נפשות ובעי ב"ד של כ"ג, וכשיטת התוס' דבמורד במלכות דליכא גמ"ד מ"מ קבלת העדות צריכא כ"ג, דקבלת העדות הוי כמשא ומתן דנפשות, דבעי ב"ד של כ"ג.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:22
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 34b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/34b:22)

**והנה** יש שיטה בראשונים דעדות לגיטין וקידושין דינם כעדות דנפשות, דעדות מיוחדת פסולה בגיטין וקידושין כמו בנפשות, ובתוס' במס' מכות (דף ו. ד"ה שמואל) מבואר דלר' יוסי דנמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה חל רק בד"נ ה"ה דחל דין זה גם בעדי גיטין וקידושין. ולפי"ז צ"ע למה א"צ ב"ד של כ"ג בקבלת עדות בגיטין וקידושין, וסגי בב"ד של ג'. וי"ל דעדי נפשות צריכא כ"ג רק בד"נ ממש, דקבלת העדות הוי חלק מהמשא ומתן דנפשות דבעי ב"ד של כ"ג. משא"כ דין גיטין וקידושין דעלמא דאינו משא ומתן של נפשות אלא של איסור והיתר, ומשו"ה קבלת עדות דגיטין וקידושין סגי בב"ד של ג' דיינים, ואע"פ דיש חלות שם נפשות בעדות דגיטין וקידושין.²⁷⁶

footnotes:
²⁷⁶ עיין באגרות הגרי"ד הלוי פי"ג מהל' סנהדרין ה"ז.