## Reshimot Shiurim on Sanhedrin Daf 40a

###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 40a:1
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 40a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/40a:1)

**משנה. היו בודקין אותן בשבע חקירות באיזו שבוע, באיזו שנה, באיזו חודש, בכמה בחדש, באיזה יום, באיזה שעה, באיזה מקום. רבי יוסי אומר באיזה יום, באיזה שעה, באיזה מקום.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 40a:2
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 40a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/40a:2)

**עיין** בר"ן (דף מ. ד"ה היו בודקין) וז"ל כתב הר"ז הלוי ז"ל דהני שבע חקירות עבדי כשבאין לבדוק כל אחד וא' מן העדים קודם שיתחיל לדבר כדי להחמיר עליו העדות כר' שמעון בן אלעזר וכדאיתא בגמרא, ומ"מ אם התחיל עדותו לומר בשנה זו או אשתקד אין צריך לפרש באיזה שנה בשבוע ובאיזה שבוע, דכיון דאמר שנה זו הרי פי' באיזה שנה היה ואף על פי שאינו יודע שנה זו כמה היא בשבוע מה בכך ולמה תפסל עדותו בשביל כך. וכן אם אמר בחדש זה אצ"ל באיזה שנה דכיון דאמר בחדש זה הרי פירש באיזה שנה, וכן נמי אף על פי שאינו יודע שם החדש אין עדותו נפסלת כך, אי נמי אם אמר אתמול או שלפניו אבל איני יודע כמה ימים עברו מן החדש אין עדותו נפסלת בשביל כך ואין צריך לפרש יותר אלא באיזו שעה ובאיזה מקום. ולא הוצרכו לפרש כל אלו החקירות אלא כשאומר זמן מרובה הילכך אף על פי שאמרו באותה שבוע עדיין אין אנו יודעים באיזה שנה בשבוע, ואף על פי שפירשו את השנה עדיין אין אנו יודעים באיזה חדש ועדיין אין אנו יודעין בכמה בחדש עד שיפרש, ואעפ"י שפירש בכמה בחדש שואלין לו באיזה יום בשבת שמא מתוך כך יהיו מוזמין כמו שפירש רש"י ז"ל. ונראה שאם אמר זכור אני בכמה בחדש אבל איני זכור באיזה יום בשבת היה אין עדותו נפסלת בכך. אבל אמר יודע אני באיזה יום בשבת היה ואיני יודע בכמה בחדש עדותו פסולה שלא בירר הזמן בהטיב שהרי ארבע שבתות יש בחדש אחד ואינו ידוע באיזה שבת היה וכו' ע"כ דבריו ז"ל. והן נראין מסברא מכרעת אבל פשטא דגמרא לא משמע הכי דמדאמרינן בגמרא אמר להם ר' יוסי לחכמים לדבריכם מי שבא ואמר אמש הרגו אומרים לו באיזה שבוע ובאיזה שנה וכו', ומסקינן אלא אף על גב דלא צריך רמינן עליה כר"ש בן אלעזר ומשמע לעיכובא בעינן הני שבעה חקירות כיון דילפינן להו מקראי, ומשמע נמי דאע"ג דאמרו העדים אמש הרגו צריכין הן להשיב על ז' חקירות ואם הוכחשו בחקירות הקודמות ואפילו אמרו אין אנו יודעין עדותן בטלה. וכן דעת ה"ר דוד ז"ל וכן דעת הרמב"ם ז"ל עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 40a:3
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 40a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/40a:3)

**ומבואר** דנחלקו הרז"ה וה"ר דוד והרמב"ם, דלפי הרז"ה אם אמר העד מעצמו שאירע המעשה אתמול אין ב"ד צריכים לשאול אותו את כל הז' חקירות כגון באיזו שנה, באיזו חדש וכו', ואם אמר על שאלות אלו איני יודע אין עדותו בטלה, משא"כ ה"ר דוד והרמב"ם ס"ל שצריכים להשיב על כל הז' חקירות ואם הוכחשו או אמר איני יודע עדותן בטלה. ולכאורה דברי הרז"ה מסתברין מסברא דאם קפץ העד מעצמו ואמר אתמול היה המעשה הכל נכלל כבר בעדותו דידיענן מזה איזו שנה, ואיזו חדש וכו' ולכן א"צ לשאול אותו שאר ז' חקירות, והו"ל כבדיקות. אמנם פשטות הגמ' לקמן (מ:) "ה"נ אע"ג דלא צריך רמינן עליה כרשב"א" משמע כרבינו דוד ז"ל והרמב"ם דתמיד שואלין את העדים כל הז' חקירות וזה חלק מסדר קבלת העדות²⁸⁷. ועיין ברש"י (שם ד"ה כרשב"א) וז"ל להטריחם דאמר לעיל מסיעין היו את את העדים ממקום למקום כדי שתטרף דעתן עליהן ויחזרו בהן עכ"ל, ונראה דלפי ר' דוד והרמב"ם חל דין לשאול את הז' חקירות מדין "והצילו העדה", דע"י כך שמא יכחישו זה את זה ותבטל עדותן, דמדין והצילו העדה ב"ד מהדרינן בתר זכות לזכות את הנידון ולבטל את העדות וכדכתב רש"י לעיל (דף ט. ד"ה בדיני נפשות) וז"ל דרחמנא אמר (במדבר לה) והצילו העדה דמהדרינן בתר זכותא לבטל העדות, ולא יהרג לא הוא ולא הם עכ"ל.

footnotes:
²⁸⁷ ולפי הבעה"מ צריך לדחוק דהגמ' מיירי לפני שהעיד אמש אירע דאזי חייבין לשאול את העד כל הז' חקירות, אבל אם קפץ מעצמו והעיד אמש אירע ליכא ז' חקירות.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 40a:4
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 40a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/40a:4)

**אמנם** יש להעיר דלכאורה דיני הצלה חלין בשעת המשא ומתן בב"ד ולא בשעת קבלת העדות. ועוד צ"ע דלפי"ז תהיה נפ"מ בין ד"נ לדיני ממונות, דבדיני ממונות לא חלין דיני הצלה, ולפיכך אם אמר בד"מ "אמש לוה" לא יצטרכו ב"ד לשאול אותו כל הז' חקירות של שבוע שנה חודש וכו' אפילו לפי הרמב"ם ורבנו דוד, ובמשנה (לב.) איתא "אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנא' משפט אחד יהיה לכם" ולא מחלקינן בינייהו.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 40a:5
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 40a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/40a:5)

**ונראה** לבאר שיטת הרמב"ם ורבנו דוד באופן אחר, דיש ב' דינים בחקירות: א) יש חקירות שהן דין בגוף העדות משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה, ב) יש דין של חקירות משום "והנה אמת נכון הדבר". וי"ל דכשאמר העד "אמש אירע המעשה" שפיר הוי עדות שאתה יכול להזימה וא"צ לשאול את העד חקירות דאיזו שבוע ואיזו שנה ואיזו חדש וכו' כדי שתהיה העדות בכלל הזמה. אמנם חל דין חקירות מצד דין "נכון הדבר", שאם יאמר איני יודע באיזה שבוע או שנה או יום הוי עדותו "בלתי נכון" דהו"ל לדעת איזו יום היה אמש, ולכן אם אמר העד על חקירות אלו איני יודע עדותו בטלה כדין הכחשה בבדיקות. ויסוד המחלוקת בין הרמב"ם ורבנו דוד לבעה"מ הוא דהרמב"ם ורבנו דוד ס"ל דאף כשאמר "אמש היה המעשה" חל דין של חקירות מדין "והנה אמת נכון הדבר". ואילו הרז"ה סובר דבהגדת העד "אמש היה המעשה" נכלל כל הפרטים של איזו שבוע ואיזו שנה איזו חדש וכו' ואין עוד דין של חקירות מדין "נכון הדבר". ולפי הבעל המאור הפסול של איני יודע חל רק באופן שב"ד שאלו את העד הז' חקירות לפני שהעיד על שעת המעשה, אבל לאחר שהעיד כבר על שעת המעשה תו לא חל דין של חקירות מפאת "נכון הדבר" ומשו"ה אם אמר איני יודע אין עדותו בטלה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 40a:6
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 40a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/40a:6)

**משנה. מכירין אתם אותו התרתם בו העובד עבודה זרה את מי עבד, ובמה עבד.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 40a:7
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 40a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/40a:7)

**עיין** בר"ן (ד"ה מכירין אתם אותו התריתם אותו וכו') וז"ל דעת הר"ז הלוי ז"ל דמכירין אתם אותו התריתם בו הוי עיקר העדות ואם אמר א' מהם איני יודע עדותן בטלה, אבל עובד ע"א את מה עבד ובמה עבד הוי בדיקות ואם אמר אחד מהם איני זוכר את מה עבד ובמה עבד אבל יודע אני בודאי שעבד ע"א עדותן קיימת, כדקתני במתני' דאיני יודע בבדיקות עדותן קיימת. אבל ה"ר דוד ז"ל הקשה עליו דאי מכירים אתם אותו התריתם אותו ואמרו אין אנו יודעים עדותן בטילה א"כ נפישו להו חקירות ואנן שבע תנן, ולי אינה קושיא דז' חקירות דמנינן מלבד גופה של עדות מנינן והני הוו מגופה של עדות דאלו לא ידעו אם ישראל אם כותי ולא ידעו אם התרו בו פשיטא דלאו כלום הוא. וה"ר דוד ז"ל סובר שהשבע החקירות המנויות במשנתינו אין עדותן מתקיימת זולתם שאם לא שאלו אותם הדיינין אין עדותן כלום, אבל מכירין אתם אותו וכו' עובד ע"א וכו' אם לא שאלו אותן עדותן עדות, שהעדים כך הם מעידים מעידים אנו באיש פלוני שחייב מיתה שהרג הנפש ויש בכלל דבריהם שהם ידעו שישראל הרג ושהתרו בו ושקבל עליו ההתראה, אלא שיש להן לדיינין לבודקן ולשאול להם על כל דבר ודבר שאין לסמוך עליהם מן הסתם, וכו' אבל ודאי אם אמרו אין אנו יודעים אין עדותן כלום אלא שאי אפשר להם לומר כך שהרי אמרו שהוא חייב מיתה, ומאי דמסיימינן במתני' אם אמר אחד מהם איני יודע עדותן קיימת לא קאי אמכירין אתם אותו והתרתם בו שא"א כמו שאמרנו, ולא קאי נמי בעובד ע"א את מה עבד ובמה עבד שאף שם א"א להם שיאמרו אין אנו יודעים שכיון שהעידו בו שעבד ע"א היאך יתכן שלא ידעו את מה עבד, אבל מ"מ בכלל הבדיקות הוא לעניין שאם לא שאלו אותן שעדותן קיימת שמספיק הוא להם מה שאמרו שהוא חייב מיתה על שעבר עבירה פלונית. זה דעת ה"ר דוד ז"ל. ולדבריו צריך לחלק בין בסייף הרגו בין בארירן הרגו לע"א איזו עבד ובמה עבד, דאלו אמרו אין אנו יודעים אם בסייף הרגו או בארירן הרגו אבל ידענו שהרגו בגוף אחר שתקע בלבו הן מפץ הן חרב ודאי עדותן קיימת, אבל אלו אמרו שעבד ע"א ולא ידעו איזה עבודה ובמה עבדה אין בדבריהם כלום. והרמב"ם ז"ל לקח לו דרך אחרת בפ"א ובפ' ב' מהל' עדות שסובר דבסייף הרגו וארירן הרגו הוי כע"א דבעינן שיאמר איזה עבד ובמה עבד ואם אמר איני יודע עדותן בטלה. וזה אינו מחוור כלל דבגמרא מוכח דבסייף הרגו וארירן הרגו הוי בדיקות ובבדיקות אם אמר איני יודע עדותן קיימת כדאיתא בהדיא בפרק זה בורר דבסייף וארירן מיקרי בדיקות, ואף הראב"ד ז"ל השיג על הרמב"ם ז"ל גבי ההיא דבסייף הרגו וארירן הרגו דאם אמר איני יודע עדותן קיימת. וכבר כתבתי שהר"ז הלוי ז"ל משוה סייף וארירן את מה עבד ובמה עבד ובשניהם אם אמר איני יודע עדותן קיימת עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 40a:8
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 40a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/40a:8)

**ומבואר** דלפי הבעה"מ אף אם לא אמר העד במה עבד ואת מה עבד אלא רק העיד שפלוני עבד ע"ז באופן שחייב מיתה עדותו קיימת. ולפי רבנו דוד יש לחלק בין איני יודע בסייף וארירן שעדותן קיימת משום דמעידין שהרגו וחייב מיתה ואין זה משנה באיזה כלי הרגו, משא"כ בע"ז כשאמר איני יודע במה עבד, דבאיזה דרך עבד ע"ז הוא מעיקר מעשה המחייב, ולכן אם אמר איני יודע עדותן בטלה דליכא עדות המחייבת. והרמב"ם סובר דבאמר איני יודע עדותן בטלה בין בסייף וארירן ובין באת מה עבד ובמה עבד, דלהרמב"ם כל מה שנוגע לעצם מעשה העבירה הוי בכלל "והנה אמת נכון הדבר", ומשו"ה אם אמר איני יודע עדותן בטלה דהוי "בלתי נכון". ואילו הרז"ה סובר שאם אמר איני יודע בסייף וארירן או את מה עבד ובמה עבד עדותן קיימת דרק צריך להעיד בפני ב"ד שפלוני חייב מיתה משום שעשה עבירה פלונית לאחר שהתרו בו, וסייף וארירן ומה עבד ובמה עבד הויין בדיקות ואיני יודע בבדיקות אינה מבטלת את העדות.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 40a:9
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 40a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/40a:9)

**משנה. שלשים וששה מחייבין ושלשים וחמשה מזכין דנין אלו כנגד אלו, עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 40a:10
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 40a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/40a:10)

**כתב** הרמב"ם (פ"ט מהל' סנהדרין ה"ב) וז"ל הגיעו לשבעים ואחד שלשים וששה אומרים זכאי ושלשים וחמשה אומרים חייב הרי זה זכאי, שלשים וששה אומרים חייב ושלשים וחמשה אומרים זכאי דנים אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מהן דברי חבירו ומזכין אותו או מחייבין אותו, ואם לא ראה גדול שבדיינים אומר נזדקן הדין ופוטרין אותו עכ"ל. יש לעיין האם נזדקן הדין הוי חלות דין פטור דפטור לגמרי או"ד שאין ב"ד יכולין לחייבו מיתה. ונפ"מ האם מחזירין לחובה או לא, דאם נזדקן הדין הוי חלות דין פטור אזי אין מחזירין אותו לחובה, משא"כ אי לא הוי פטור אלא רק דין שאין ב"ד יכולים לחייבו מיתה אזי י"ל דמחזירין אותו לחובה.