## Reshimot Shiurim on Sanhedrin Daf 48b

###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:1
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:1)

**גמ'. תנאי היא, דתניא ציפן זהב או שטלה עליהן עור של בהמה טמאה פסולות, עור בהמה טהורה כשירות, אף על פי שלא עיבדן לשמן. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף עור בהמה טהורה פסולות, עד שיעבדו לשמן.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:2
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:2)

**ומבואר** דהגמ' תולה את המחלוקת בין רבנן לרשב"ג האם עור התפילין בעי עיבוד לשמה במחלוקת שבין אביי ורבא אם הזמנה מילתא או לא, וצ"ב. ופרש"י (בד"ה אע"ג שלא עבדו) וז"ל לעור זה לשמו דהזמנה לאו מילתא היא ולא איכפת לן בה עכ"ל. ונראה לבאר דברי רש"י דדין לשמה הוי הלכה בסדר עשיית החפצא של מצוה, ולא שייך שיחול חלות לשמה אא"כ יש את החפצא של המצוה לפנינו אשר יצורף לה מחשבת לשמה. ולכן אי הזמנה מילתא היא אזי שפיר חל "חפצא של עור של תפילין" לפנינו ע"י ההזמנה, ושפיר חל בעור חלות כוונה לשמה, ומשו"ה ס"ל דבעינן עיבוד העור לשמה. משא"כ אליבא דרבא דס"ל דהזמנה לאו מילתא ליכא חפצא של עור של תפילין לפנינו ע"י הזמנה, ומשו"ה לא חל בעור חלות לשמה, ולכן אין העור צריך עיבוד לשמה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:3
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:3)

**ועיין** בתוס' (ד"ה אע"פ) וז"ל פי' הקונטרס דהזמנה לאו מילתא היא ולא איכפת לן בה, וקשה לר"ת דקיימא לן בהזמנה הלכה כרבא ובעיבוד לשמה קיימא לן כרשב"ג כדמוכח בפרק הניזקין (גיטין דף נד:) בההוא דאתא לקמיה דר' אמי אמר ליה ספר תורה שכתבתיו גוילין לא נעבדו לשמן אמר ליה נאמן אתה להפסיד שכרך (ואי) אתה נאמן להפסיד ס"ת, ואין לחלק בין עור של תפילין לגויל של ס"ת דהא שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני ומפרש ר"ת דרבא דאמר הזמנה לאו מילתא היא סבר כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה משום דלא סגי בהזמנה עכ"ל. ר"ת מפרש את הגמ' להיפך מרש"י, דרבא שסובר הזמנה לאו מילתא היא ס"ל כרשב"ג דצריך עיבוד העור לשמה ולא סגי בהזמנה, ולא קשיא הלכתא אהלכתא דקיי"ל כתרוויהו דהזמנה לאו מילתא ועור בעי לשמה. ואילו אביי שסובר הזמנה מילתא ס"ל כרבנן דעור התפילין לא בעי עיבוד לשמה. ונראה דר"ת סובר שאין דין לשמה חל בעשיית התפילין ואין דין עיבוד העור לשמה, אלא דחלה הלכה שהסופר צריך לכתוב את הפרשיות על חפצא של "קלף של תפילין וס"ת", ולאביי דס"ל הזמנה מילתא חל חפצא של קלף של תפילין וס"ת בהזמנה לחוד, ואח"כ הסופר יכול לכתוב את הפרשיות של תפילין וס"ת על קלף זה, וצריך שהכתיבה תהא לשמה אך אין דין עיבוד לשמה בעור כדי לעשותו לקלף של תפילין וס"ת, דחל חפצא של קלף של תפילין וס"ת בהזמנה לחוד. משא"כ אליבא דרבא דס"ל הזמנה לאו מילתא, צריך עיבוד העור לשמה כדי לעשות את הקלף לחפצא של קלף של תפילין וס"ת. ונמצא דרש"י ור"ת נחלקו בתרתי: א) לתוס' דין עיבוד העור לשמה אינו חלות שם מעשה בסדר עשיית התפילין, והא דבעינן עיבוד העור לשמה אינו אלא היכי תימצי כדי לייצר חפצא של "קלף של תפילין וס"ת", ולא דמי לדין כתיבת סת"ם לשמה דהתם עצם מעשה הכתיבה בעי כוונה לשמה, משא"כ דין עבוד העור לשמה הוא רק כדי לייצר "קלף של תפילין", ולכן לאביי דס"ל הזמנה מילתא וחל חפצא של "קלף תפילין וס"ת" ע"י הזמנה לא בעינן עיבוד העור לשמה. משא"כ לרש"י חל דין שעצם מעשה עשיית הקלף של תפילין בעי לשמה, ולכן לאביי דס"ל הזמנה מילתא וחל חפצא של קלף של תפילין בהזמנה בעי עיבוד העור לשמה, דמצטרפת כוונת העיבוד לשמה לחפצא של המצוה, ועיבוד העור לשמה מהוה קיום דין ולא רק היכי תימצי, ב) לר"ת חל חפצא של קלף של תפילין וס"ת ע"י הזמנה או ע"י עיבוד לשמה, משא"כ לרש"י דין עיבוד לשמה תלוי בדין הזמנה מילתא, דרק אי ס"ל הזמנה מילתא חל דין עיבוד לשמה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:4
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:4)

**והקשו** התוס' על פירוש ר"ת וז"ל וקשה דא"כ אביי כת"ק דלא בעי עיבוד לשמה ובפ' התכלת (מנחות דף מב: ושם) א"ל אביי לרב שמואל בר יהודה האי תכלתא היכי צבעינו לה ודייק מינה דבעי צביעה לשמה והתם מדמי טווייה לשמה לעיבוד דהכא וה"ה צביעה, וצ"ל דאביי לא קיבלה מיניה התם עכ"ל. ולכאורה יתכן לתרץ קושיית התוס' דהזמנה מילתא חל רק כשמזמינים דבר להיות חפצא שחל בה חלות שם (כלומר חפצא שיש בה חלות קדושה או דיני איסור) ולא על סתם חפץ בעלמא, ולמשל חל הזמנה למת משום דמת אסור בהנאה, וכן חל דין הזמנה מילתא במזמין נרתיק לתפילין דחל עליו חלות שם חפצא של תשמישי קדושה שאסורין בהנאה, וכמו"כ חל דין הזמנה מילתא כשמזמין קלף לכתיבת ס"ת, דחל חלות שם "קלף של ס"ת" דיש קדושת ס"ת בחפצא של הקלף. אבל נראה פשוט דליכא חלות דין הזמנה במצה שאם א' יזמין את כזית מצה שיהיה כזית מצה לא חל שום דין הזמנה בזה, וכן אם מזמין שופר למצות תקיעת שופר י"ל דלא חל דין הזמנה על זה, דליכא חלות שם שופר דאין בשופר חלות קדושה או דין אסה"נ, אלא דשופר כשר הוי רק חפצא של מצוה בעלמא, משא"כ לגבי תפילין דאית בהו חלות קדושה אמרינן דחל חפצא של "קלף של תפילין" בהזמנה לבד. ולפי"ז נראה דציצית שאני מקלף של תפילין וס"ת, דלא חל חלות שם "חפצא של ציצית" דאפילו לאחר שהטיל את החוטים לבגד הן קרויין רק גדילים וחוטין בעלמא, ולא נעשו לחלות שם "חפצא של ציצית", דהרי ליכא בציצית חלות קדושה או דין איסור הנאה, אלא ציצית הויין רק חפצא של מצוה בעלמא כמו שופר ומצה. וכן מוכח מהא דקיי"ל (מגילה כו:) דתשמישי מצוה כגון ציצית נזרקין, ומבואר דלאחר שנשתמשו בהן למצוה לא חל עלייהו חלות שם "חפצא של ציצית" ולית בהו קדושה ומשו"ה הן נזרקין. וי"ל דלכן צריך טוויה וצביעה לשמה כדי שיחול בחוטים דין ציצית, דלא חל בציצית דין הזמנה מילתא אף אליבא דאביי.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:5
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:5)

ה


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:6
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:6)

**ועיין** עוד בתוס' (ד"ה אע"פ) וז"ל פי' הקונטרס דהזמנה לאו מילתא היא ולא איכפת לן בה, וקשה לר"ת דקיימא לן בהזמנה הלכה כרבא ובעיבוד לשמה קיימא לן כרשב"ג כדמוכח בפרק הניזקין (גיטין דף נד:) בההוא דאתא לקמיה דר' אמי אמר ליה ספר תורה שכתבתיו גוילין לא נעבדו לשמן אמר ליה נאמן אתה להפסיד שכרך (ואי) אתה נאמן להפסיד ס"ת ואין לחלק בין עור של תפילין לגויל של ס"ת, דהא שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני עכ"ל, והנה התוס' רצו לחלק בין גוילי ס"ת שצריכים עיבוד לשמה לבין עור הבתים של תפילין דא"צ עיבוד לשמה. ונראה דר"ל דהקלף של ס"ת הוי גופה קדושה דיש בו קדושת כתב ואף רבא מודה בגוף קדושה דהזמנה מילתא ומשו"ה בעי הקלף עיבוד לשמה, משא"כ עור הבתים של התפילין אינו אלא תשמישי קדושה ובזה קיי"ל כרבא דהזמנה לאו מילתא. ודחו התוס' דאין לחלק הכי משום דהשי"ן של תפילין על הבתים הלל"מ הוא. ונראה דר"ל דחל קדושת כתב אף על הבתים של התפילין והן הויין גופה דקדושה. ויש להביא ראייה לכך מהגמ' שבת (דף כח:) וז"ל לא הוכשרו במלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד, למאי הלכתא לתפילין, תפילין בהדיא כתיב בהו למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך, אלא לעורן. והאמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני אלא לכורכן בשערן ולתופרן בגידן, הא נמי הלכה למשה מסיני הוא, דתניא תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני, נכרכות בשערן ונתפרות בגידן, אלא לרצועות. והא אמר רבי יצחק רצועות שחורות הלכה למשה מסיני. נהי דגמירי שחורות טהורות מי גמירי עכ"ל, ומבואר בגמ' דיש ב' דינים בנוגע לעור של בהמה טהורה בתפילין, דילפינן מ"למען תהיה תורת ה' בפיך - מן המותר בפיך", דמה שיש בו קדושת כתב ותורה צריך ליעשות מעור בהמה טהורה, וילפינן מהלכה למשה מסיני שלא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור של בהמה טהורה בלבד לגבי הרצועות של תפילין שאין בם קדושת כתב. ומהסוגיא שם משמע דהפרשיות והבתים של תפילין נלמדים מ"למען תהיה תורת ה' בפיך" דחל בהן קדושת כתב. וכן משמע נמי מהגמ' במגילה (דף כו:) דרצועות התפילין הוי תשמישי קדושה, משא"כ הקלף והבתים אינו מוזכר שם כתשמישי קדושה, ומשמע דהן גופה דקדושה דחל בהם קדושת כתב. ולפי"ז הקשו התוס' דמ"ש דלגבי גויל של ס"ת קיי"ל דבעי עיבוד לשמה ואילו עור הבתים של תפילין א"צ עיבוד לשמה, דתרווייהו הן גופה דקדושה דחל בהן קדושת כתב.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:7
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:7)

**ועיין** בבעה"מ (סוכה ד: ד"ה וב"ה) שמחלק בין תשמישי מצוה ותשמישי קדושה דבזה נחלקו אי הזמנה מילתא או לא, לבין גוף הקדושה כגויל ס"ת וקלף של תפילין דלכו"ע בעי עיבוד לשמה. ולכאורה התוס' שלפנינו דחו חילוק זה שכתבו וז"ל ואין לחלק בין עור של תפילין לגויל של ספר תורה דהא שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני, עכ"ל. ר"ל, דלפי סברת הבעה"מ דכל דלהדי כתיבה ככתיבה דמי, דהיינו, דכשם שעצם הכתב הוא גופה דקדושה כמו כן הגויל מתקדש בגופה דקדושה וחלות קדושת כתב ככתב עצמו, א"כ מהראוי שגם העור של בתי התפילין יהיה גופה דקדושה, דהרי קדושת הכתב של השי"ן היא גופא דקדושה, ולמה לא יתקדש כל עור הבתים באותו גופה דקדושה של השי"ן להזקיק את עור הבתים עבוד לשמה. אולם יתכן, דאה"נ, וכוונת הבעה"מ היא דיש לחלק בין עור הבתים לבין עור הרצועות, דלגבי עור הבתים מכיון דמתקדש בגופא דקדושה בהדי השי"ן וחל ביה קדושת כתב קיי"ל דהזמנה מילתא, ויש צורך בעיבוד לשמה. משא"כ לגבי עור הרצועות שאינן גופה דקדושה ולא חל בהם חלות דין כתב קיי"ל דהזמנה לאו מילתא וא"צ עיבוד לשמה. וכן משמע מלשון הבעל המאור (שם), שדוקא לגבי עור הרצועות לא בעינן עבוד לשמה. ונראה דאע"פ שגם ברצועות יש צורת דל"ת ויו"ד המצטרפות עם השי"ן לשם ש - ד - י, מ"מ ניתן לחלק בין הדל"ת והיו"ד שברצועות לבין השי"ן שבשל ראש, דהשי"ן מתקדש בחלות קדושת כתב שכן השי"ן חלה כאות של שמו של הקדוש ברוך הוא עם גוף קדושת הכתב של השם עצמו. ואילו הדל"ת והיו"ד אינן אלא קשרים של הרצועות דנאמרה הלל"מ שצורת הקשר יהיה בצורת דל"ת ויו"ד, אך אין לדל"ת ויו"ד שברצועות חלות דין של אותיות וכתיבת השם על פי דין. ובהתאם לכך קדושתן של הדל"ת והיו"ד והרצועות היא קדושת תשמישי קדושה של תפילין, וקיי"ל בהו הזמנה לאו מילתא. ויוצא שאין הרצועות זקוקות לעיבוד לשמה. מאידך עור הבתים מתקדש בקדושת גופא דקדושה, ועל כן, קיי"ל בעור הבתים דהזמנה מילתא היא, וצריך עבוד לשמה.³¹⁰

footnotes:
³¹⁰ וע"ע בס' רשימות שיעורים למס' סוכה דף ט. בענין עבוד לשמה אות א' (עמ' ל"ט – מ').


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:8
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:8)

ו


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:9
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:9)

**שיטת בעל המאור**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:10
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:10)

**עיין** בבעה"מ (מס' סוכה דף ד: מדפי הרי"ף) וז"ל והרי"ף ז"ל כתב הא ברייתא דציפן זהב או שטלה עליהן עור בהמה טמאה פסולות עור בהמה טהורה כשרות ואף על פי שלא עבדו לשמן רשב"ג אומר אף עור בהמה טהורה פסולות עד שיעבדו לשמן בהלכות תפילין, ולא פסק הלכתא כמאן אי כרבנן אי כרשב"ג, וכו', וכיון שפסקו הגאונים דבעינן טויה לשמה כשמואל והתם נמי במנחות אוקימנא לשמואל כרשב"ג דבעי עבוד לשמה שמעינן מינה דהלכתא כרשב"ג, ובפרק נגמר הדין אוקימנא לאביי ורבא בהאורג בגד למת בפלוגתא דרבנן ורבן שמעון בן גמליאל והרב שלמה (רש"י) מפרש אביי כרשב"ג, כי היכי דחשיב לרבן שמעון בן גמליאל עיבוד לשמה חשיבה ליה לאביי נמי להזמנה למימרא דמילתא היא, ורבא כרבנן הזמנה לאו מילתא היא ועיבוד לשמה נמי לא כלום הוא, ואחד לשמה ואחד שלא לשמה כשרין זה הוא פירוש רבינו שלמה ז"ל, ואין פירוש זה עולה לדעת הגאונים, ויש מחכמי צרפת מפרשין בחילוף אביי כרבנן דאמרי לא בעיא עיבוד לשמה אלא בהזמנה בלחוד סגיא דהזמנה מילתא היא, מיהו הזמנה לשמה בעינן בין לתפילין בין לציצית, ורבא כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה, ועל הזמנה גרידתא לא סמכינן דהזמנה לאו מילתא היא, ואורג בגד למת כהזמנה היא, ולא דמי לעיבוד רצועות שהרצועות יש בהן בעצמן מצות קשירה מה שאין כן בבגד המת שאין בו מצוה אלא שהוא נאסר עם המת בכריכתו וכל מה שנעשה בו קודם לכן אינו אלא הזמנה בעלמא ואינו נאסר בה, וה"ה לרצועות של תפילין אם בא לשנותן אחר העיבוד קודם שיחברם לקציצה הרשות בידו שאינן נאסרות בהזמנה אף על פי שעבדן לשמן, והפירוש הזה נכון הוא ועולה לדעת הגאונים שכשם שהלכה כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה כך הלכה כרבא דאמר הזמנה לאו מילתא היא. ושמעתי כי נמצא בפירושי ר"ח ז"ל במס' סנהדרין כלשון הזה וי"ל דכ"ע אית להו תעשה לך לשום חובך, ובהא פליגי רבנן דפליגי עליה דרשב"ג ואביי דקיימי כשיטתייהו סבירא להו הזמנה כעשייה דמי הלכך אם הזמינה לציצית מן הסיסין כשרה וכן לרצועות תפילין, ורבא ושמואל ורשב"ג סבירא להו עשיה ממש בעיא והזמנה לא כלום היא. ונ"ל שכל המחלוקות הללו לא נאמרו אלא לענין תשמישי מצוה ותשמישי קדושה כגון האורג בגד למת וציצית מן הסיסים ורצועות תפילין אבל בכתיבה עצמה של תפילין ושל ס"ת דכ"ע בעינן לשמה שהוא גוף הקדושה וליכא מאן דפליג בהו, וה"ה לגוילין של ס"ת וקלף של תפילין ודוכסוסטוס של מזוזה דכל דלהדי כתיבה ככתיבה דמי, והיינו דאמר בהנך עובדי דפרק הניזקין ההוא דאמר ס"ת שכתבתי לפלוני גוילים שבו לא עבדתים לשמן וההוא דאמר הזכרות שבו לא כתבתים לשמן כל אלו ליכא מאן דפליג עלייהו שאם עשאן שלא לשמן פסולין לפי שהם עצם הקדושה, וההיא דאמרינן בס"פ השולח והשתא דאמר רשב"ג עבוד לשמה בעי כתיבה לשמה לא בעי לאו מכלל דלרבנן דלא בעי עבוד לשמה ברצועות תפילין לא בעו כתיבה לשמה, וכו', וזה נ"ל ומצאתי לחכמי הדור דברים הללו בחילוף ומה שנ"ל כתבתי עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:11
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:11)

**והנה** הבעה"מ בתחילת דבריו הביא את פרש"י בסוגיין דאביי דס"ל הזמנה מילתא סובר כרשב"ג דעור בעי עיבוד לשמה, ורבא דס"ל הזמנה לאו מילתא סובר כרבנן דא"צ עיבוד לשמה. ושוב הביא את פירוש ר"ת (חכמי צרפת) דאביי כרבנן ורבא ס"ל כרשב"ג ואי הזמנה לאו מילתא אזי בעינן עיבוד לשמה, וכתב דפירוש זה נכון הוא הוא ועולה לדעת הגאונים. ועוד תירץ הבעה"מ דהמחלוקת אי הזמנה מילתא או לא היא בתשמישי מצוה ותשמישי קדושה כגון אורג בגד למת ורצועות של תפילין, אך לענין הגוילין של ס"ת וקלף של תפילין כיון שעומדין לכתיבה דינם ככתיבה, וכי היכי דבעינן כתיבת ס"ת ותפילין לשמה ה"נ בעינן עיבוד העור הגוילין של ס"ת וקלף של תפילין לשמה. ולכאורה סברת בעה"מ "דכל דלהדי כתיבה ככתיבה דמי", היינו דכשם שעצם הכתב הוא גופא דקדושה כמו"כ הגויל מתקדש בגופא דקדושה ככתב עצמו, ומשו"ה בעינן עיבוד לשמה. אמנם דברי הבעה"מ צ"ע, דלכאורה תירוץ זה לחלק בין תשמישי קדושה (רצועות התפילין) דקיי"ל כרבא דהזמנה לאו מילתא, לבין גופה דקדושה (הגוילין של ס"ת וקלף של תפילין) דבעי עיבוד לשמה ניחא אליבא דפירוש רש"י בסוגיין, דלרש"י רבא מודה דבגופה קדושה הזמנה מילתא ואי ס"ל הזמנה מילתא אזי שייך לומר דבעינן עיבוד לשמה, ולכן יש לחלק דבתשמישי קדושה אנו פוסקים הזמנה לאו מילתא היא כרבא, ולפיכך אין צורך בעבוד עורות רצועות התפילין לשמה. מאידך בגופא דקדושה - כגון בגויל של ס"ת ובקלף של תפילין שחל בהם קדושת כתב והן גופה דקדושה גם רבא סובר דהזמנה מילתא היא, ועבוד הגויל צריך להיות לשמה. אך הבעה"מ אינו מסכים לפירושו של רש"י, ופירש את הגמ' כר"ת, דהיינו, דאם הזמנה לאו מילתא היא אזי צריכים עבוד לשמה. ואם הזמנה מילתא היא, אין צורך בעבוד לשמה. וא"כ קשה למה דחק הבעה"מ לחלק בין עצם קדושה לתשמישי קדושה, דבתשמישי קדושה קיי"ל הזמנה לאו מילתא ואילו בגוף הקדושה קיי"ל הזמנה מילתא ובעי עיבוד לשמה. דהרי הבעה"מ כבר תירץ את הקושיא בסתירה בין הלכתא להלכתא כפי שפירש ר"ת (דקיי"ל כרבא דהזמנה לאו מילתא וס"ל דבעינן עיבוד לשמה וניחא דברי הגמ' דבעינן עיבוד הקלף של ס"ת לשמה). ועוד צ"ע דאיך הוכיח הבעל המאור מהא דבעינן כתיבת ס"ת ותפילין לשמה דחל דין הזמנה מילתא בגוילין ובקלף משום שהן גופה דקדושה, והרי כתיבת ס"ת ותפילין לשמה הוא דין בעשיית חלות קדושת ס"ת ותפילין, ואינו דין של הזמנת קדושה והזמנה מילתא. וכמו שהדין דשחיטת קדשים בעי לשמה והדין דבעינן כתיבת גט לשמה לא שייך לדין הזמנה מילתא, ה"ה דכתיבת ס"ת ותפילין לשמה לא שייך לדין הזמנה מילתא, דהזמנה מילתא היא נידון אם עצם ההזמנה וההכנה לחפצא שיש בה קדושה או חלות איסור מחיל חלות קדושה ודיני איסור או לא, ואילו ההלכה דבעינן כתיבת ס"ת ותפילין לשמה הוי דין בעשיית חלות קדושת ס"ת ותפילין.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:12
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:12)

**ונראה** דבכתיבת תפילין לשמה ישנן ב' דינים: א) שמכוון לשם קדושת תפילין משום קיום המצוה, דהיינו כדי להכשיר את התפילין לצאת בו יד"ח, ב) שמכוון לשם קדושת תפילין כדי לקדש את הכתב שיהיה לכתב חלות דין קדושת כתב דתפילין, דאין קדושת כתב של תפילין חל מעצמו ולכן בעי כתיבה לשמה כדי שיחול חלות קדושת כתב דתפילין, ונראה דאף על הגוילין חל קדושת כתב, אך אין קדושת כתב חל מעצמה, ולכן בעי עיבוד לשמה כדי לעשות חלות שם קדושת כתב של תפלין גם בגוילין. ונראה דהבעה"מ סובר דהמחלוקת בין רשב"ג ורבנן אם בעי עיבוד העור לשמה או לא היינו לענין הכשר החפצא לענין קיום המצוה, והכוונה לשמה בעיבוד עורות היינו לשם חובה דהיינו לשם קיום מצות תפילין ולא כוונה לשם קדושת סת"ם. והגמ' קבעה דמחלוקת זו תלויה בדין הזמנה מילתא, והבעה"מ מפרש את הסוגיא כשיטת ר"ת דלמ"ד הזמנה לאו מילתא בעי עיבוד לשמה כדי להכשיר את החפצא של תפילין לחובת המצוה. אך הבעה"מ מחדש דיש דין נוסף בסת"ם דבעינן חלות כתיבה לשם קדושת סת"ם כדי לקדש את הכתב וכדי שיחול על הכתב קדושת סת"ם, דאין קדושת סת"ם חלה מאליה. וכמו"כ לגבי הגוילין דחל בהן נמי חלות קדושת כתב דס"ת ותפילין ואין חלה קדושה אלא ע"י כוונה לשמה - לשם קדושת סת"ם, ודין זה אינו תלוי בדין הזמנה מילתא, ולכו"ע בין רבא ואביי ס"ל דבעינן כתיבה לשמה כדי להחיל חלות קדושת כתב דסת"ם, וכן בעי עיבוד גויל ס"ת לשמה כדי לקדש את הגויל בקדושת גוילין של ס"ת. ונראה דזה כוונת הבעה"מ במש"כ בשם הר"ח "וי"ל דכ"ע אית להו תעשה לך לשום חובך, ובהא פליגי רבנן דפליגי עליה דרשב"ג ואביי דקיימי כשיטתייהו סבירא להו הזמנה כעשייה דמי הלכך אם הזמינה לציצית מן הסיסין כשרה וכן לרצועות תפילין, ורבא ושמואל ורשב"ג סבירא להו עשיה ממש בעיא והזמנה לא כלום היא. ונ"ל שכל המחלוקות הללו לא נאמרו אלא לענין תשמישי מצוה ותשמישי קדושה כגון האורג בגד למת וציצית מן הסיסים ורצועות תפילין, אבל בכתיבה עצמה של תפילין ושל ס"ת דכ"ע בעינן לשמה שהוא גוף הקדושה וליכא מאן דפליג בהו, וה"ה לגוילין של ס"ת וקלף של תפילין ודוכסוסטוס של מזוזה דכל דלהדי כתיבה ככתיבה דמי". ולפי"ז נראה שמה שהוסיף הבעה"מ אינו שייך כלל לענין הזמנה, ואין כוונת הבעה"מ לומר דלרבא חל דין הזמנה מילתא בגוף הקדושה (כדפרש"י), אלא הבעה"מ בא לחדש דחל דין נוסף דבעינן כתיבה לשמה כדי שיחול חלות קדושת תפילין על הכתב, דקדושת כתב של תפילין אינה חלה מאליה אלא צריך מעשה וכתיבה לשמה כדי לקדש את הכתב בקדושת תפילין. ונראה דקדושת הכתב הוי חלות שם גוף הקדושה דיש לכתב קדושה עצמית, אולם כדי להחיל חלות שם קדושת כתב בעינן כתיבה לשמה. והבעה"מ סובר דה"ה דגוילין של ס"ת וקלף של תפילין הויין גופה קדושה דחל בם קדושה עצמית, ובעינן עיבוד לשמה כדי לקדשן ולהחיל בם חלות קדושה עצמית דקלף של תפילין וגוילין של ס"ת. ונראה דזהו כוונת הבעה"מ שהביא הוכחה דגוילין של ס"ת וקלף של תפילין בעו עיבוד לשמה מדין כתיבת ס"ת דבעינן כתיבה לשמה – לשם חלות קדושת סת"ם, כדי שיחול חלות דין קדושת כתב דס"ת וה"ה דבתפילין כדי שיחול חלות דין כתב בעינן עבוד הקלף לשמה. דהיכא דחל חלות קדושת הגוף דהויא קדושה עצמית שמקדשת את עצמה בעי עשייה לשמה כדי להחיל וליצור את חלות הקדושה. וכמו שכתיבת סת"ם בעי כוונה לשמה – לשם קדושת סת"ם כדי להחיל חלות קדושת כתב ה"ה דקדושת גוילין של ס"ת וקלף של תפילין בעי עיבוד לשמה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:13
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:13)

**והנה** לגבי רצועות של תפילין קיי"ל (מגילה כו:) דהויין תשמישי קדושה, ועיין בתוס' ברכות (דף ו. ד"ה אלו) שדייקו דבגמ' שבת (כח:) מבואר דילפינן מהפסוק "למען תהיה תורת ה' בפיך" שהבתים והפרשיות בעי מן המותר בפיך, אך הרצועות נלמד מהלל"מ דלא הוכשר למלאכת שמים אלא עור של בהמה טהורה בלבד. ומזה הוכיחו התוס' (בשבת סב. ד"ה שי"ן) דהדל"ת ויו"ד שברצועות אינן מהלל"מ, משא"כ השי"ן דשל ראש הוי הלל"מ. ועיין בתוס' במנחות (דף לה: ד"ה אלו) שכתבו וז"ל ונראה דדלי"ת ויו"ד שברצועות לאו אותיות גמורות הן ולא חשיבי מן השם של שדי מדחשיב להו לעיל ובריש פ' בתרא דמגילה (דף כו: ושם) תשמישי קדושה ולא הן עצמן קדושין ובשום דוכתא לא קרי להו כי אם קשר של תפילין עוד אמרינן בפ' במה מדליקין (שבת דף כח:) לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הילכתא אילימא כו' אלא לעורות והאמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני פירוש ופשיטא דצריך בהמה טהורה ומסיק אלא לרצועות משמע דד' ויו"ד לא חשיבי אותיות עכ"ל. ומבואר דרק השי"ן נחשב כתב ואות מהלמ"מ, משא"כ הקשר של הדל"ת ויו"ד שברצועות אינן נחשבין לאות וכתב, ורק דנאמרה הלמ"מ דצורת הקשר תהא בצורה של דל"ת ויו"ד³¹¹. וי"ל דמשו"ה הרצועות אינן גוף הקדושה אלא רק תשמישי קדושה, דרק בחפצא של כתב חל דין גוף הקדושה. אמנם עיין בחידושי רבנו חיים הלוי (פ"א מהל' תפילין הי"א) שביאר הגר"ח זצ"ל דחלין ב' קדושות בתפילין - קדושת הכתב וקדושת תפילין - ולגבי חלות דין קדושת הכתב שפיר י"ל דהרצועות אינן אלא תשמישי קדושה כיון דליכא בהו חלות דין כתב. אך בנוגע לקדושת תפילין שחלה בחפצא של התפילין בפשטות נראה דהפרשיות והבתים והרצועות ביחד הן עצם החפצא של התפילין וחל בהו חלות קדושת תפילין, ולגבי זה הרצועות הן גופי קדושה. וא"כ צ"ע בסוגיא במגילה דאמרינן דהרצועות הויין רק תשמישי קדושה.

footnotes:
³¹¹ ועיין בחידושי מרן רי"ז הלוי פ"ב מהל' תפילין הט"ז.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:14
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:14)

**ונראה** דהרצועות הן גוף הקדושה מחמת שהן חלק מהחפצא של התפילין. וע"כ חל ברצועות חלות דין גוף הקדושה דוקא בזמן שהן מחוברין לתפילין ביחד עם הבתים והפרשיות דאזי חלה בהן חלות גוף הקדושה מדין החפצא דתפילין. ומאידך כשנפרדו הרצועות מהבתים אזי אינן אלא תשמישי קדושה מכיון שפקע מהן חלות קדושת תפילין. והנפקא מינה בין קדושת כתב לקדושת תפילין הוא דחלות דין קדושת תפילין תלוי בהכשר התפילין, וכשהרצועות נפרדות מהבתים וליכא הכשר התפילין אזי לא חלה ברצועות חלות קדושת תפילין, דליכא חפצא של תפילין, וע"כ אינן אלא תשמישי קדושה. משא"כ לגבי קדושת הכתב י"ל דאף בדליכא הכשר התפילין וליכא חלות קדושת תפילין, מ"מ חלה קדושת הכתב כל זמן דאיכא חפצא של כתב ואות³¹². ולפי"ז י"ל דהסוגיא במגילה מיירי באופן דהרצועות נפרדו מהבתים ולכן הויין רק תשמישי קדושה. וכמו"כ י"ל אליבא דבעה"מ דלפני שמחברין את הרצועות לתפילין ביחד עם הבתים והפרשיות הרצועות הן תשמישי קדושה, ובעי עשייה לשמה לשם חובה להכשר המצוה. אולם לאחר שחיבר את הרצועות לתפילין י"ל דנתקדשו הרצועות בקדושת הגוף דתפילין.³¹³

footnotes:
³¹² ולפי"ז י"ל דחלוק הדל"ת ויו"ד מהשי"ן, דהשי"ן נשאר חפצא של כתב ואות אף בתפילין פסולות ודינה כמו כתב הפרשיות, משא"כ הדל"ת ויו"ד חל בהן דין קדושת תפילין רק כ"ז שהתפילין כשרות. ונראה דקדושת הכתב דפרשיות חלה בעצם כתב הפרשיות עצמן גם כשאינן בתוך התפילין, דקדושת הכתב דפרשיות אינו תלוי בקדושת החפצא של תפילין. משא"כ הדל"ת והיו"ד אליבא דרש"י דס"ל דמצטרפין עם השי"ן לשם ה', דהשי"ן נשאר חפצא של כתב ואות אף בתפילין פסולות, משא"כ הדל"ת והיו"ד מהויין חלות שם כתב רק בזמן שהתפילין בקדושתן והרצועות מחוברות לעצם הפצא של התפילין, דאזי הרצועות והשי"ן הם חלק מעצם התפילין וחל בהם קדושת תפילין וקדושת כתב. ואילו כשרצועות אינן מחוברות לתפילין אינם אלא תשמישי קדושה. ועיין באגרות הגרי"ד הלוי עמ' ל"ב ד"ה ואשר דנ"ל.
³¹³ וע"ע באגרות הגרי"ד הלוי עמ' ל"א – ל"ב, וברשימות שיעורים למס' ברכות דף ו. בענין אותיות השם בתפילין (עמ' ע – ע"ד), וברשימות שיעורים למס' סוכה דף ט. בענין עיבוד לשמה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:15
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:15)

**והנה** התוס' בסוגיין (ד"ה אף על פי שלא עיבדן לשמן) הקשו על פרש"י ד"אין לחלק בין עור של תפילין לגויל של ס"ת, דהא שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני", ולפי"ד נראה דר"ל דאין לומר דבעינן לשמה כדי לייצר חלות קדושת כתב וקדושת גוילין של ס"ת דהויין קדושה עצמית, דהרי עור של הבתים א"צ עיבוד לשמה למ"ד הזמנה לאו מילתא (אליבא דרש"י) ואע"פ שיש בבית דשל ראש חלות דין כתב מחמת השי"ן, והוי גופה דקדושה מפאת קדושת כתב. וי"ל אליבא דרש"י דשאני חלות דין כתב בשי"ן של הבתים מקדושת כתב של הפרשיות, דבפרשיות חל חלות קדושה עצמית של פרשיות תפילין, משא"כ השי"ן אינו קדוש בקדושת כתב אא"כ חקק את השי"ן בבית שיש בתוכו פרשיות של תפילין, וכשהוא מצורף לתפילין (עם הפרשיות) אזי חל בשי"ן שבבית חלות דין קדושת כתב, ואילו שי"ן שנחקק על בית שאין בו פרשיות לא נתקדש כלל. ונמצא שאע"פ דהשי"ן הוי גופה דקדושה דחל ביה חלות קדושת כתב מ"מ אין קדושתו קדושה עצמית שחלה מעצמה מפאת כתיבת וחקיקת האות שי"ן, אלא שחל בשי"ן קדושת כתב ואותיות מחמת שהוא מצורף לפרשיות של התפילין. ולו ייצוייר שאם א' יחקוק שי"ן על עור ויכוון שיתקדש בקדושת כתב וחלות דין גוף הקדושה מ"מ לא יתקדש השי"ן עד שיחקק השי"ן על עור הבתים ויצרפנו לפרשיות של תפילין, דאז נעשה חלק מן התפילין ונתקדש בקדושת כתב והוי חלות גוף הקדושה. וי"ל דבעל המאור סובר דבעינן לשמה כדי לייצר חלות קדושה עצמית, וכגון בכתיבת סת"ם ובגוילין של ס"ת, משא"כ בעור הבתים דאע"פ שחל בשל ראש חלות דין קדושת כתב מחמת השי"ן, מ"מ אין זה קדושה עצמית אלא חלות קדושה שחלה מחמת הפרשיות, ומשו"ה י"ל דלא בעינן עיבוד עור הבתים לשמה. (והשי"ן דשל ראש דומה לרצועות דחל קדושתו מחמת שמצורף להפרשיות, אלא דהרצועות נתקדשו רק בתורת תשמישי קדושה דאין להן חלות קדושת כתב, ואילו השי"ן הוי גופה דקדושה שחל בו קדושת כתב כשהוא מצורף לפרשיות התפילין). משא"כ בפרשיות של תפילין ובקדושת כתב דסת"ם דבעינן כתיבה לשמה – לשם קדושת סת"ם כדי לייצר חלות קדושה עצמית. וכמו כן בגוילין של ס"ת דחל חלות קדושת קלף של ס"ת דהויא קדושה עצמית בעינן עיבוד לשמה – לשם קדושת ס"ת.³¹⁴

footnotes:
³¹⁴ ועיין ברשימות שיעורים למס' סוכה דף ט. בענין עבוד לשמה אות ג' (עמ' מ- מ"א) שביאר רבינו זצ"ל שיטת בעה"מ באופן אחר.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:16
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:16)

ז


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:17
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:17)

**שיטת הרמב"ן**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:18
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:18)

**עיין** ברמב"ן במלחמת ה' (סוכה דף ד: ד"ה והוי יודע) וז"ל אלא שדברי רבינו הגדול צריכין לפנים שמאחר שלא פסק הלכה כדברי מי דעתו נוטה לדברי חכמים, והוא עצמו פסק כשמואל והיכי מזכי שטרא לבי תרי, ואפשר מפני שסמכו הגאונים ז"ל על שמואל משום דמקשינן מינה הכא בסוכה והוינן בטעמיה ומסקינן בקראי אליביה דליכא למימר דסוגיין אפי' לרב יהודה אמר רב דאיהו נמי עשיה לשמה בעי דהא רב יהודה גופיה אמר משמיה דרב בפ' הקומץ מנין לציצית בנכרי שכשרה שנאמר ועשו להם ציצית ועשו להם אחרים אלמא לא בעי עשיה לשמה כלל דנכרי ודאי אדעתא דנפשיה קא עביד ואפי' ישראל עומד על גביו כדמפורש בפ' המביא בתרא, וכו' וש"מ דסוגין ודאי כשמואל, והיינו נמי דדרשינן ועשו להם משלהם ואילו לרב קרא לועשו להם אחרים איצטריך, אלא סוגין לשמואל היא ומסקינן בקראי אליביה שאני התם דאמר קרא גדילים תעשה לך לשם חובך, אבל בסוכה דלא כתיב הכי לא בעי' עשיה לשמה, וממילא זו שהרי שנינו אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבין בכל לשון וכו' הא לענין עבוד וכתיבה לשמן זה וזה שוין, וי"ל התם חומרי דתפילין ומזוזות קתני קולי לא קתני, וכן זו שאמרו עליה בגמ' הא לתפרן בגידין ולטמא את הידים זה וזה שוים לומר שכל כ"ד ספרים צריכין גידין ומטמאין את הידים כתפילין ששנינו בהן שהם מטמאין את הידים, ואפי' קהלת ושיר השירים תדע מדלא איתמר עלה עבוד וניקחים מכל אדם, וכו', והענין הזה מתיישב יפה מן הטעם שפירשתי למעלה דבתפילין ומזוזות לא מייתר בהו קרא לכתוב לשמה, ואילו בס"ת כתיב כתבו לכם והיינו לשם חובתכם, וההיא דאמר רבה מצוה לכתוב משלו דכתיב כתבו לכם ההיא מכתבו נפקא, וגבי מלך כתיב וכתב לו ודרשינן לשמו שלא יתגאה בשל אחרים לשתי תורות כדאיתא בפ' כהן גדול, מכל הדברים אין הלכה כרשב"ג דאמר עד שיעבדנו לשמן, וההיא דאמרי' בפ' נגמר הדין תנאי היא אביי הוא דאמרה, ולאו תנאי ת"ק ורשב"ג אלא אדלעיל קאי דמותיב בגמ' עליה דאביי מדתניא עשה לתיק של ספר עד שלא נשתמש בהן קודש מותר להשתמש בהן חול אלמא הזמנה לאו מלתא היא, ופריק תנאי היא דרשב"ג איכא דקאי כוותיה דקבעי רשב"ג עיבוד לשמן, ועבוד היינו הזמנה דומה לאריגה ועשיית תיק הספר, ואי ס"ד הזמנה לאו מלתא היא ומותר לשנותה להשתמש בהן חול מה הועיל בעיבוד כי מטיל ליה בטלאי עור דחול מטיל בהו, ולת"ק נמי הזמנה מלתא היא והאי דלא בעי עיבוד משום דאפשר ליה בהזמנה אחריתי לאחר עיבוד, אלא בהא פליגי מ"ס בעינן כל עשיותיו לשמה ומ"ס בחדא סגי, אי נמי טעמא דת"ק משום דלית ליה לשמן בתפילין כלל ואפי' בכתיבה, וכו', וכל הני מילי דאביי נינהו, אבל לרבא אף על גב דמותר לשנותה בעינן לשמה, אלא ת"ק לא בעי לשמה בתשמיש קדושה אי נמי בתפילין גופייהו, ורשב"ג בעי להו לשמן בין בגוילין של כתיבה בין בתשמישי קדושה כגון טלאי שלהן, ולאו דהויא הזמנה מלתא היא, אלא מצותן שלהן שיעשו לשם חובה, שכן בציצית בעינן צביעה לשמה כדאיתא התם אף התכלת, ואף על פי דמותר לשנותה לעולם דלאו דבר שבקדושה הוא ואף על גב דהזמנה בעלמא נמי היא, ומכאן נמי סמכו הגאונים לפסוק כשמואל. ומה שפי' דרבה לית ליה הזמנה לאו מלתא היא בגוף קדושה משום דהתם איתמר כטעמיה משמשין ממשמשין גמרי' לאפוקי עגלה ערופה דהיא גופה קדישא לא אמר כלום דגוילין של כתיבה נמי אגב כתב הוא דקדישין, ואזל ליה כתב אזלא לה קדושתייהו כדאיתא בפ' כל כתבי הקודש, והלכך לא דמי לעגלה ערופה והיא גופה עיקר קדושה, ועוד דהא כל היכא דלא כתיב שם ליכא למיגמר מעגלה ערופה ולא אתיא ליה הלכך בין בגוילין דכתיב בין ברצועות דאינון גוף קדושה כדפרישית וה"ה לעושה דיו לס"ת וכן כיוצא בהן בכולן לרבא הזמנה לאו מלתא היא, והיכא דבעי לשמן למצוה הוא כדפרישית, וכו' ומ"מ דברי בעל המאור ז"ל נדחין ממנה שהוא אומר בכתיבה ובקלף של כתיבה צריך לשמה לדברי הכל. ויש לדחות כל הראיות הללו ולומר שהתפילין כשרים מיד כל אדם דכל מי שעשאן לצאת בהן עשאן ולהכשרן עשאן, אבל ספרים שמא להתלמד עשוין, וכו', וכן בתפילין ראוי הוא לחוש שמא לקח קלפים מכל אדם וכתב, או שמא כתבן צדוקי ומומר וחרש שוטה וקטן למוכרן וזה לקח מהם, ועוד שמא מן הספרים שנכתבו להתלמד לקח פרשה זו ומוכרה לשם מזוזה, ועוד הם עצמן וכי אין הסופרים עשויין להתלמד בהן בכתיבה ותקוני הלכות שבתפילין ומזוזות, ועוד שמא פרשיות הללו למזוזה כתבן ועשה מזוזה תפילין ואין לשמה של מזוזה כשר לתפילין, לפי שהוא מקדושה קלה לחמורה, אלא ש"מ לפי שאינן צריכין עיבוד וכתיבה לשמה הן נקחין מכל אדם. וכשחפשנו הענין הזה בדבריהם של ראשונים מצינו הלכה זו רופפת בידם וכ"כ הנגיד זצ"ל, ומר רב האי אמר אף על גב דפליגי ת"ק ורשב"ג ומוקי אביי נפשיה בחדא ורבה בחדא, הא אשכחן התם ההוא דאתא לקמיה דר' אבהו עד ואין אתה נאמן להפסיד ס"ת והכל מודים דעיבוד לשמה מצוה מן המובחר, אף על גב דאית ביה פלוגתא, וכולהו רבנן לא עבדי תפילין אלא מן הקלף מעובד לשמו, וס"ת יש שמקילין בה ולעולם מעובד לשמו עדיף, ומר רב משה היה מכשיר אינו מעובד לשמו, ולא היו מודים לו בני דורו. ובמקום הדחק כדאי הוא מר רב משה לסמוך עליו, ועוד עת לעשות לה' הפרו תורתך ע"כ, וכיון שאתה רואה ששמועה רופפת היא זו לנו שמעינן שאמרו כהלכה עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:19
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:19)

**א)** הרמב"ן הקשה דמכיון שהרי"ף פוסק כשמואל דבעינן טווית הציצית לשמה, א"כ היאך פסק כחכמים דלא בעינן עיבוד עור התפילין לשמה, מ"ש ציצית מתפילין. ותירץ הרמב"ן דבעינן לשמה רק כשקיימת גזה"כ המחייבת העשייה לשמה. בציצית יש גזה"כ "גדילים תעשה לך" - לשם חובך, ובס"ת יש גזה"כ "כתבו לכם" והיינו לשם חובתכם, המחייבת לשמה אבל לא בתפילין. ויוצא מזה שלרמב"ן המחייב של לשמה הוא חלות שם עשיית חפצא של מצוה ולא הקדושה של ס"ת, תפילין ומזוזות. ולפיכך הרמב"ן סובר, שהסוגיא במנחות סוברת שבכל חפצא של מצוה יש צורך בעשייה לשמה - גם בציצית וגם בתפילין וס"ת. אך לפי המסקנה של הסוגיא בסוכה, רק החפצא של מצות ציצית צריך עשייה לשמה ולא החפצא של מצות תפילין. והרמב"ן מבאר דקיי"ל כרבנן (ודלא כרשב"ג) ותפילין לא בעו כתיבה לשמה ולא עיבוד לשמה להכשירן לחפצא של המצוה, ומשו"ה קיי"ל דנקחין מיד כל אדם.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:20
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:20)

**ומבואר** דהרמב"ן חולק על בעה"מ וסובר שאין חלות דין לשמה מיוחד כדי לייצר קדושת סת"ם וחפצא של כתב שיש לו קדושה עצמית, דחל רק דין לשמה לשם חובה – להכשיר את החפצא של המצוה. ובציצית ובס"ת יש גזה"כ דבעינן כתיבה לשמה – לשם חובה לעשות את החפצא של מצוה, משא"כ בתפילין. ולפי הרמב"ן אין חילוק בתפילין בין הקלף ועור הבתים והרצועות דקיי"ל כרבנן בכולהו דא"צ עיבוד לשמה, ואף לא בעינן בתפילין ומזוזות כתיבה לשמה כיון שאין פסוק ודרשה מקרא לזה, דלא כבעה"מ.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:21
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:21)

**ודברי** הרמב"ן חידוש הם, דלכאורה מסתבר לומר שבסת"ם חל דין מיוחד של כוונה לשם קדושת סת"ם, כדי להחיל את החלות של קדושת סת"ם בחפצא של הכתב ובקלף של ס"ת. ולפי הרמב"ן קדושת סת"ם חלה מאליה מאחר שהוכשר החפצא למצות ס"ת ותפילין. ומסתבר לומר דלפי הרמב"ן דין לשמה דלשם קדושת סת"ם תלוי האם הזמנה מילתא היא אם לאו. דאם הזמנה מילתא היא, וחל חלות שם קדושה בחפצא ע"י הזמנה בשעת העבוד, אזי י"ל דבעינן כוונה מיוחדת לשם קדושת סת"ם בשעת העיבוד. אולם אם הזמנה לאו מילתא היא, ואין העבוד מקדש את העור, אין צורך בלשמה. וכדפרש"י הסוגיא בסנהדרין. משא"כ כוונת הלשמה בציצית הוי דין בהכשר החפצא של מצוה ולא בחלות קדושה, ולגבי ציצית אנו פוסקים כשמואל שיש צורך בכוונת לשמה ביצירת החפצא של ציצית החל משעת טוייה, והכוונה הזאת מעכבת גם כשאין דין הזמנה כלל. ונראה דכוונת הלשמה בטויית הציצית הוי דומה לכוונת הלשמה במצה, דכשם שעשיית החפצא של מצת מצוה זקוקה היא לכוונה לשמה משעת הקצירה ועד אחרי האפיה, כן עשיית החפצא של מצות ציצית זקוקה היא לכוונה לשם חובת ציצית משעת הטוייה. ויוצא שאף אם הזמנה לאו מילתא, עכ"ז יש צורך בלשמה של לשם חובת מצוה כדי לעשות החפצא של מצוה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:22
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:22)

**ב)** הרמב"ן מבאר דאליבא דאביי הסובר הזמנה מילתא יש ביאור מחודש במחלוקת שבין רשב"ג ורבנן, דלכו"ע הזמנה מילתא היא, אלא שלרשב"ג בעינן שכל עשיותיהם של התפילין תהיינה לשמה, כולל העבוד, ואילו לרבנן סגי בהזמנה אחת לשמה, גם לאחר העבוד. ונראה לבאר דלפי הרמב"ן הרבנן ורשב"ג חולקים במהות של חלות הלשמה: לרבנן, הדין של לשמה חל בחפצא של התפילין, ולשם יצירת חלות זו כוונה סגי בהזמנה אחת לבדה. ברם לרשב"ג, הדין של לשמה מהווה דין במעשי עשיות התפילין, ומשום כך סובר שכל עשיותיהם של התפילין כולל גם העבוד צריכים כוונת לשמה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:23
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:23)

**ואליבא** דרבא שסובר הזמנה לאו מילתא היא, פירש הרמב"ן, שרשב"ג דורש כוונה לשמה בעבוד מפני שמשוה עשיית החפצא של מצות תפילין לעשיית החפצא של מצות ציצית. אליביה, גם התפילין צריכים עבוד ועשייה לשם חובה. ורבנן חולקים עליו וסוברים שרק בציצית יש צורך בכוונה לשם חובה בעת עשיית החפצא של מצוה. אבל בתפילין, שאין בהן גזה"כ לחייב כוונת לשמה, יש עשיית החפצא של מצוה בהכשר גם בלי כוונה לשמה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:24
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:24)

**ג)** והנה לגבי ס"ת הרמב"ן סובר שיש צורך בעבוד וכתיבה לשמה מפני שבס"ת "כתיב כתבו לכם והיינו לשם חובתכם", וכן גם בס"ת של מלך "כתיב וכתב לו ודרשינן לשמו". וצ"ב בדברי הרמב"ן דלכאורה הסופר הכותב את הס"ת בודאי אינו מכוון לשם קיום חובת מצות כתיבת ס"ת, שהרי כל יחיד ויחיד מצווה לכתוב ס"ת א' לעצמו, והסופר כותב הרבה ספרי תורה. ולכאורה כוונת הלשמה בס"ת הריהי כוונה לשם קדושת ס"ת בלבד, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:25
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:25)

**ולולא** דבריו, לכאורה היה נראה לחלק בין ס"ת לתפילין בנוגע לצורך בכוונה לשם קדושת החפצא. דהנה לס"ת יש חלות קדושת תורה מיוחדת לעצמה שהיא נעלה משאר קדושות כתבי הקודש. ולפיכך עשיית ס"ת וכתיבתו צריכה כוונה מיוחדת לשם קדושת ס"ת. לעומת זאת בעת כתיבת פרשיות התפילין ליכא חלות קדושת תפילין מיוחדת אלא חלות שם של קדושת כתבי הקודש גרידא, וכתבי הקודש הרי הם דברי תורה שבכתב הקדושים גם בלי כוונת לשמה. ונראה דמשום כך, בכתיבת פרשיות התפילין ובעבוד עורן אין צורך בכוונה לשם קדושת תפילין, שהרי קדושת התפילין מתחדשת אח"כ - בעת שימת הפרשיות הכתובות בתוך הבתים של התפילין. וי"ל דכתיבת תפילין אינה חלות שם לעצמה אלא כתיבה דכתבי הקודש בעלמא, ולכן אינה זקוקה לשמה מיוחדת.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:26
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:26)

**והנה** יש לעיין בדין ס"ת של מלך. הרמב"ן קובע שכתיבת ס"ת של מלך צריכה כוונה מיוחדת לשמה. ויש לעיין האם הכוונה הזאת היא כוונה לשם חובת מצות כתיבה של המלך או לשם קדושת ס"ת של המלך. ולכאורה אין לס"ת של מלך קדושה נוספת על שאר ס"ת, וא"כ לכ"ע הכוונה בעת כתיבת ס"ת של המלך היא כוונה לשם החובה של מצות כתיבה. אך לפי חדושו של מרן הגר"ח זצ"ל י"ל, שלס"ת של מלך יש חלות שם קדושה מיוחדת והלשמה בכתיבתו צריכה להיות לשם קדושת ס"ת של מלך, דהנה הרמב"ם (פ"ג מלכים הל"א) כתב וז"ל בעת שישב המלך על כסא מלכותו כותב לו ס"ת לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו ומגיהו מספר העזרה ע"פ ב"ד של שבעים ואחד, עכ"ל. ועלינו להבין למה הקפיד הרמב"ם שיכתב המלך ספרו מספר התורה שבעזרה ע"פ ב"ד של שבעים ואחד.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:27
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:27)

**וביאר** הגר"ח זצ"ל ע"פ הירושלמי תענית (פ"ד ה"ב) וז"ל שלשה ספרים מצאו בעזרה כו' בא' מצאו כתוב מעון אלהי קדם ובשנים כתוב מענה אלהי קדם וקיימו שנים ובטלו אחד, באחד מצאו כתוב וישלח את זעטוטי בני ישראל ובשנים כתוב וישלח את נערי בני ישראל וקיימו שנים וביטלו אחד וכו' עכ"ל. יוצא איפוא שספרי התורה שבעזרה לבדם קובעים את המסורת, וע"פ רוב הספרים שבעזרה נקבעה המסורת של כל ס"ת בישראל. ולשם כך נמסרו הספרים שבעזרה לרשותם של בעלי המסורה, לסנהדרין של ע"א, כי כבעלי המסורה אחראים הסנהדרין בעד מסורת התורה וממילא לסה"ת שבעזרה. והגר"ח זצ"ל היה מוסיף, שכתיבת משה רבינו אינה מעכבת בחלות השם של ס"ת שבעזרה, אבל מסירה לרשותם של הסנהדרין אכן מעכבת כי הם בעלי מסורת התורה, ודוקא ס"ת שנמסר להם יכול להחשב ספר תורה שבעזרה שקובעים על ידו מסורת התורה בישראל.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:28
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:28)

**ומבואר** מזה, שס"ת שבעזרה הוי חלות שם ס"ת בפני עצמו שהרי דוקא ממנו קובעים את המסורת בכל סה"ת שבישראל. ויתכן לפי"ז דלס"ת שבעזרה יש חלות קדושת תורה מיוחדת כי היא התורה של המסורה, וקדושתה אינה כתורה בעלמא שבידי ישראל אלא הריהי כתורת משה מסיני ממש וחלה עליה קדושת תורה מיוחדת משום שהיא החפצא של המסורה שנמסרה לסנהדרין הגדול. ס"ת שבעזרה הוא חפצא של קדושת תורה מעולה ומסוימת דהיא התורה של המסורה כפי שניתנה מסיני.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:29
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:29)

**ובהתאם** לכך י"ל שכאשר המלך כותב את הס"ת שלו מספר תורה שבעזרה ע"פ ב"ד של ע"א צריך לכוון לשם קדושה מיוחדת - לשם קדושת ס"ת של מלך הנכתב לפי ס"ת של המסורה שבעזרה. והוא משום שבספר תורה של מלך ג"כ יש חלות קדושה מיוחדת דומה לספר שבעזרה שקדוש בקדושת תורה מסוימת כפי שנתנה מסיני והוי חלות שם תורה בפני עצמה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:30
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:30)

**ונראה** דכל הנ"ל הוא לפי הרמב"ן הסובר שיש דין כוונת לשמה בכתיבת ס"ת של המלך. אולם הרמב"ם (שם) אינו מזכיר צורך בכוונה לשמה. נמצא דאליביה, אין המלך צריך לכוון לכתב את הס"ת שלו לשמו. ההלכה קובעת רק שאין המלך יוצא חובתו בס"ת שירש מאבותיו. ונראה שסברתו הוא מטעם שס"ת של מלך מיוחד רק למלך הכותבו ולא למלך אחר, ובמיתתו מתבטל מאותו הס"ת השם של "ס"ת של מלך".


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:31
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:31)

**ד)** עוד כתב הרמב"ן שבירושלמי איתא שהרבנן ורשב"ג פליגי גם בחציבת אבני הקודש ובאריגת בגדי הקודש - אם העשיות האלו צריכות כוונה לשמה. לרבנן אינן צריכות לשמה, ואילו לרשב"ג צריכות להיות לשמה. וכתב הרמב"ן וז"ל למדנו פלוגתא דרשב"ג ורבנן בכל דבר שבקדושה, כגון פלוגתא של כתיבת תפילין ומזוזות ובגדי כהונה ואבני מזבח וכיוצא בהן דבכולן לרשב"ג צריכין לשמה ולרבנן הזמנה לאו מילתא היא ולא מתפסי בקדושה וא"צ לשמן עד שיפרוט לך הכתוב כגון עשיית ציצית וכן ס"ת, עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:32
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:32)

**שיטת** הרמב"ן בירושלמי היא שלרשב"ג, הסובר הזמנה מילתא, יש צורך בלשמה בכל דבר שבקדושה מפני חלות הקדושה שבחפצא, דלרשב"ג לא חל קדושה אא"כ נתכוון בעשייתה לשמה לשם שמים, ולרשב"ג אין זה דין לשמה לשם חובת המצוה, אלא חלות דין לשמה לשם קדושה. מאידך לרבנן דס"ל הזמנה לאו מילתא היא אין צורך בלשמה לשם קדושה, וחל רק דין לשמה לשם מצוה במצות שיש בהן גזה"כ דבעינן עשייה לשמה, כגון ציצית וס"ת. ולפי פירוש זה יוצא דבכל דבר הקדוש למצותו - כמו באבני בנין ובבגדי כהונה - יש דין של עשייה לשמה בעת חלות הקדושה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:33
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:33)

**והנה** הרמב"ם (פ"א מבית הבחירה הל"כ) כתב וז"ל אבנים כו' שחצבן מתחילה לבית הכנסת אין בונין אותן להר הבית, עכ"ל. וצריכים לבאר למה נקט הרמב"ם דינו דוקא בחצבן לבית הכנסת. וביאר הגר"מ זצ"ל שהרמב"ם אינו מחייב חציבה לשם קדש, כפי שסובר הרמב"ן אליבא דרשב"ג. שיטת הרמב"ם היא שחציבה לשם חול פוסלת היא את האבנים לקדש, ולפיכך נקט חציבה לבה"כ, כלומר, שאף החציבה לקדושה קלה פוסלת את האבנים לקדושת הר הבית. אולם בניגוד לדעתו של הרמב"ן אין הרמב"ם דורש כוונה חיובית לשמה בחציבת האבנים. ומבואר מכאן שלפי הרמב"ם בחציבה סתמא האבנים ראויות להר הבית. אך לפי הרמב"ן יש צורך בחציבה לשם קדושת אבני הר הבית.³¹⁵

footnotes:
³¹⁵ ועיין ברשימות שיעורים למס' סוכה דף ט. בענין עיבוד לשמה אות ד' (עמ' מ"א – מ"ג).


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:34
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:34)

ח


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:35
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:35)

**שיטת הרמב"ם בדין עיבוד עורות של ס"ת ותפילין לשמה**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:36
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:36)

**עיין** ברמב"ם (פ"א מהל' תפילין הי"א) וז"ל גויל של ספר תורה וקלף של תפילין או של ספר תורה צריך לעבד אותן לשמן ואם עבדן שלא לשמן פסולין, לפיכך אם עבדן הכותי פסולין אף על פי שאמרנו לו לכותי לעבד עור זה לשם הספר או לשם התפילין פסולין, שהכותי על דעת עצמו הוא עושה לא על דעת השוכר אותו, לפיכך כל דבר שצריך מעשה לשמו אם עשהו הכותי פסול, ומזוזה אינה צריכה העבדה לשמה עכ"ל. ובהי"ד שם כתב וז"ל ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן על גבי עור בהמה חיה ועוף הטמאין או על גבי עורות שאינם מעובדין או שכתב ספר תורה ותפילין על עור שלא עבדן לשמן הרי אלו פסולין עכ"ל. והנה הרמב"ם מחלק בין תפילין וס"ת למזוזה, דקלף של ס"ת ותפילין בעי עיבוד לשמה משא"כ קלף של פרשת מזוזה א"צ עיבוד לשמה. וצ"ע מ"ש מזוזה מס"ת ותפילין, דמזוזה א"צ עיבוד לשמה, (וכבר נשאל הרמב"ם על כך מחכמי לוניל והובא בכס"מ). ועיין בחידושי רבינו חיים הלוי על הרמב"ם (פ"א מהל' תפילין הי"א) שביאר הגר"ח זצ"ל דהרמב"ם סובר דיש ב' מחייבים בדין עיבוד: א) דעצם העשייה ועיבוד העורות בעי לשמה מפאת דין קדושתה, ב) דחל דין עיבוד מחמת חלות דין ספר, והראייה דילפינן דין עיבוד במגילת סוטה (סוטה יז.) משום דנקראת ספר, ובירושלמי (סוטה פ"ב הי"ד) מבואר דמגילת סוטה אין בה קדושה משום דניתנה למחיקה, וכדאיתא התם דאינה מטמאה את הידים, ומוכח דכל דכתיב ביה ספר - היינו מעובד, ואפילו במקום דלית בה משום קדושה כלל, ולכן אע"פ שאין הקלף של מזוזה צריכה עשייה לשמה מצד קדושת מזוזה מ"מ עור הקלף בעי עיבוד מדין ספר, דיש גז"ש דכתיבה כתיבה (מנחות לב.) דמזוזה הוי ספר. והרמב"ם מחלק בין דין עיבוד במזוזה לבין דין עיבוד בס"ת ותפילין, דבס"ת ותפילין העור בעי עיבוד מצד חלות דין קדושת ס"ת וקדושת תפילין, ומשו"ה פסק דבעינן עיבוד לשמה. משא"כ במזוזה חל דין עיבוד מפאת דין ספר בלבד ולכן א"צ עיבוד לשמה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:37
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:37)

**ועוד** יתכן לומר דהרמב"ם מחלק לענין עשייה לשמה בין חפצא שהיא גוף הקדושה דחל בה חלות קדושה מצד עצמה והיא מהווה חלות שם מקדש, לבין חפצא דהוי גוף הקדושה אך יסוד דין קדושתה הוא שהיא נתפסת בקדושה מכח דבר אחר, דבחפצא שיש בה קדושה עצמאית בעינן עשייה לשמה כדי לייצר חלות קדושה זו, ומשו"ה ס"ל להרמב"ם דגוילין של ס"ת וקלף של תפילין צריכים עיבוד לשמה, דבגוילין של ס"ת וקלף של תפילין חל חלות קדושה עצמאית והקלף עצמו מהווה חלות שם מקדש. משא"כ בנוגע לקלף של מזוזה דקדושתה חל רק מחמת כתב האותיות ופרשה של תורה שכתובה עליה ולא הוי חלות קדושה עצמאית ומשו"ה פסק לגבי מזוזה דא"צ עיבוד הקלף לשמה. ויש להוכיח דלא חל בקלף של מזוזה חלות קדושה עצמאית, דהרי הגר"ח זצ"ל (חידושי רבנו חיים הלוי פ"א מהל' תפילין הי"א) ביאר שהדין דבעינן קלף במזוזה הוא מפאת דין ספר בדומה למגילת סוטה, ובמגילת סוטה חל דין קלף ודין ספר בלי חלות קדושה וחלות דין מקדש, דאין חלות קדושה במגילת סוטה וכדמוכח מהא דמגילת סוטה נמחקת ואינה מטמאה את הידיים (ירושלמי סוטה פ"ב הי"ד). ומוכח דחל במגילת סוטה דין כתיבה על קלף מפאת דין ספר בלבד וכמו"כ י"ל במזוזה דחל דין דבעינן עיבוד העור וכתיבה על קלף מפאת דין ספר, וא"כ י"ל דאין הקלף דמזוזה חלות קדושה עצמאית ודבר המקדש, משא"כ בס"ת ותפילין דחל דין מסוים של כתיבה על קלף מפאת קדושת ס"ת ותפילין, די"ל דהקלף הוי קדושה עצמאית וחלות שם מקדש המחייב עיבוד לשמה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:38
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:38)

**ומצינו** דיש נפ"מ בין מזוזה לס"ת ותפילין לענין כתיבה על דוכסוסטוס, דקיי"ל שס"ת ותפילין שנכתבו על דוכסוסטוס פסולים (פ"א מהל' תפילין ה"ט), משא"כ מזוזה שנכתבה על דוכסוסטוס כשרה (פ"א מהל' תפילין ה"ח). וצ"ב ביסוד החילוק בין ס"ת למזוזה. ונראה דיסוד החילוק הוא דאם יסוד הדין של כתיבה על הקלף הוא רק מפאת חלות דין ספר אזי י"ל דחל דין שצריכים לכתוב חלות שם ספר על עור בהמה טהורה ולזה מספיק עור דוכסוסטוס, וזהו הדין במזוזה. משא"כ בספר תורה ותפילין חל דין מיוחד שצריך לכתוב ס"ת ותפילין על גויל או קלף, וזוהי הלכה מיוחדת מפאת חלות קדושת ס"ת ותפילין. ומשו"ה דוכסוסטוס פסול לכתיבת ס"ת ותפילין.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:39
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:39](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:39)

**ולפי"ז** נראה לבאר יסוד החילוק בין תפילין וס"ת לבין מזוזה לגבי עיבוד העור לשמה, דבס"ת ותפילין העור מתקדש בקדושה עצמאית שהרי אף העור הוי חלק מעיקר דין הכתיבה. משא"כ במזוזה דדין כתיבה על קלף הוא מפאת חלות דין ספר אזי אין העור מתקדש בקדושה עצמית, אלא הקלף מתקדש מחמת כתיבת האותיות עליו וקדושתו נמשכת מקדושת האותיות, ולכן אין העור צריך עיבוד לשמה דאין העור חלות שם חפצא של קדושה עצמית, דיש רק תנאי בכתיבה דבעינן כתיבה ע"ג עור מצד דין ספר ולכן אין העור צריך עיבוד לשמה.³¹⁶

footnotes:
³¹⁶ ועיין עוד בס' שיעורים לזכר אבא מרי ח"א בעינן כתיבת ס"ת תפילין ומזוזה לשמה (עמ' עדר - ער"ה הוצאת מוסד הרב קוק), שביאר רבינו זצ"ל באופן אחר קצת די"ל דבספר תורה חל חלות שם קדושה מיוחדת דקדושת ס"ת, וכן בתפילין חל חלות שם קדושת תפילין, ואילו מזוזה הוי חפצא של כתבי הקדש בעלמא אך ליכא חלות שם קדושה מיוחדת דמזוזה, ודין עיבוד לשמה חל דוקא בס"ת ותפילין דחל בהן חלות שם קדושה מיוחדת, משא"כ מזוזה דאינה אלא חפצא של כתבי הקדש ופרשיות של תורה ולא חל חלות שם מיוחד של קדושת מזוזה, ומשו"ה לא חל במזוזה דין עיבוד העור לשמה. וביאר רבינו זצ"ל שזוהי כוונת הרמב"ם בתשובתו לחכמי לוניל (המובא בכס"מ) וז"ל לפי שעצמה של ספר ועצמן של תפילין הן המצוה ולפיכך הוצרך לעשות להן חשיבות יתירה והוצרכו לעבדן לשמן וכו' אבל בעצמה של מזוזה אינה המצוה ולא תחשב מצוה אלא מפני בית המתחייב בה ואם אין בית אין מזוזה עכ"ל, כלומר דבס"ת ותפילין חל חלות שם קדושה מיוחדת משא"כ מזוזה אינה אלא חפצא של כתבי הקדש וב' פרשיות שבתורה אבל אין חלות שם חפצא של קדושת מזוזה בפנ"ע, ואם אין בית אין מזוזה ומשו"ה לא בעי עיבוד העור לשמה. וע"ע בס' שיעורי הגרי"ד על עניני תפילין, סת"ם, וציצית (הוצאת מוסד הרב קוק) סימן י"ג שביאר רבינו זצ"ל עוד נפ"מ בזה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:40
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 48b:40](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/48b:40)

ע"כ ענין הזמנה מילתא