## Reshimot Shiurim on Sanhedrin Daf 5a

###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:1
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:1)

**תוס' ד"ה ואם היה מומחה לרבים. וז"ל לכך נ"ל דאפילו מאן דבעי ג' מומחין מדאורייתא תקנתא דרבנן היא דיחיד מומחה לרבים דן אפילו יחידי וכו', ומיהו קשה דבפרק ראוהו ב"ד (ר"ה דף כה:) משמע דמדאורייתא קאמר דמומחה לרבים דן ביחידי דתנן התם שאין היחיד נאמן ע"פ עצמו ומפרש בגמרא דאיצטריך למיתני דלא תימא דנאמן מידי דהוה איחיד מומחה דהכא ופריך ואימא ה"נ ומשני אין לך מומחה יותר ממשה, וי"ל דהתם פריך ומשני למ"ד לעיל דבר תורה חד נמי כשר עכ"ל.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:2
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:2)

**עיין** בגמ' בר"ה (דף כה:) "סיפא איצטריך ליה דאין היחיד נאמן על ידי עצמו, סד"א הואיל ותנן דיני ממונות בשלשה ואם היה מומחה לרבים דן אפילו ביחיד הכא נמי ניקדשיה ביחידי קמ"ל, ואימא ה"נ, אין לך מומחה לרבים בישראל יותר ממשה רבינו וקאמר ליה הקב"ה עד דאיכא אהרן בהדך דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם". והקשו התוס' דמהגמ' מוכח דיחיד מומחה לרבים דן מדאורייתא, דקס"ד בגמ' שם דמשה רבינו היה מקדש את החדש ביחידי מכיון שהיה יחיד מומחה לרבים, ומוכח מזה דיחיד מומחה לרבים כשר לדון מה"ת. ולכאורה כמו"כ יש להקשות על פרש"י בסוגיין שפירש (בד"ה דן אפילו יחידי) דיחיד מומחה כשר לדון משום דכתיב בצדק תשפוט את עמיתך וקסבר דאין עירוב פרשיות, דלפי"ז י"ל דמדאורייתא יחיד יכול לדון אפילו אי הוי הדיוט, וההלכה דיחיד מומחה לרבים דן אפילו יחידי הוא רק דין מדרבנן, וקשה דהרי בגמ' בר"ה קס"ד שמשה רבינו היה מקדש את החדש ביחיד משום שהיה יחיד מומחה לרבים, ומוכח שהדין דיחיד מומחה כשר לדון הוא מדאורייתא.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:3
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:3)

**ונראה** לתרץ דלכו"ע בקידוש החדש חל דין דמדאורייתא בעינן יחיד מומחה לרבים כדי לקדש את החדש. דעיין בגמ' ברכות (דף סג.) דר"ע קידש את החדש ועיבר את השנה בחו"ל משום דלא הניח כמותו בא"י, ומבואר דגדול הדור יכול לעבר את השנה בחו"ל. ולכאורה צ"ב ביסוד דין זה, דהרי לגבי שאר דינים גדול הדור לא הוי במקום הסנהדרין, וכגון בדין זקן ממרא או לדון נביא שקר או להוסיף על העזרה, דלא אמרינן דגדול הדור הוי במקום הסנהדרין שיכול לדון נביא שקר או שהחולק עליו הוי זקן ממרא, ושהוא יכול להוסיף על העיר והעזרות. וא"כ צ"ב מ"ש דין קידוש החדש ועיבור השנה דמהני בגדול הדור שלא הניח כמותו בא"י.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:4
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:4)

**ואשר** נראה לבאר בזה דהנה יש ב' דינים בב"ד הגדול: א) חלות דין ב"ד של ע"א, דיש כמה הלכות התלויים בחלות שם ב"ד של ע"א וכגון דין זקן ממרא, ודין נביא שקר, והוספת קדושה לעיר ועזרות (וכדמבואר במשנה דף ב.), ב) חל דין בפ"ע דכל היכא דבעינן דעת כל ישראל ויש מעשה שצריך להיעשות ע"י כל כלל ישראל - מעשה דב"ד הגדול סגי, דב"ד הגדול הם במקום כלל ישראל ודעתם נחשבת כדעת כלל ישראל.³⁵ ויש להביא ראייה ליסוד זה מדין כיבוש רבים, דעיין ברמב"ם (פ"א מהל' תרומות ה"ב) וז"ל ארץ ישראל האמורה בכל מקום היא בארצות שכיבשן מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל וזהו הנקרא כיבוש רבים וכו' עכ"ל. ומלשונו מבואר דכיבוש רבים חל בכיבוש ע"י מלך מדעת רוב ישראל. וצ"ע דבפ"ה מהל' מלכים (ה"ו) כתב וז"ל כל הארצות שכובשין ישראל במלך על פי בית דין הרי זה כיבוש רבים והרי הוא כא"י שכבש יהושע לכל דבר וכו' עכ"ל, ומשמע דחלות שם כיבוש רבים תלוי בב"ד, וצ"ע דבהל' תרומות כתב שדין כיבוש רבים חל בכיבוש מלך מדעת רוב ישראל ולא הזכיר ב"ד כלל. ועוד צ"ע דאי חלות שם כיבוש רבים תלוי בכיבוש עפ"י ב"ד הגדול אמאי לא קתני לה במשנה (בדף ב.) בהדי הדינים התלויים בב"ד של ע"א. ונראה לומר דיסוד דין כיבוש רבים הוא כיבוש שנעשה על פי דעת רוב ישראל לצורך כל ישראל, ומשו"ה קרי ליה כיבוש רבים. וכן משמע ממש"כ הרמב"ם (פ"א מהל' תרומות ה"ב) וז"ל אבל יחיד מישראל או משפחה או שבט שהלכו וכבשו לעצמן מקום אפילו מן הארץ שניתנה לאברהם אינו נקרא א"י כדי שינהגו בו כל המצוות עכ"ל, ומבואר דיסוד חלות כיבוש רבים הוא כיבוש שנעשה מדעת רוב ישראל לצורך כלל ישראל ובלאו הכי הוי כיבוש יחיד. ולפי"ז נראה דהא דחל כיבוש רבים ע"י ב"ד הגדול של ע"א הוא משום שב"ד הגדול הם במקום כלל ישראל, דכל היכא דיש מעשה שצריך להיעשות ע"י כלל ישראל ובעינן דעת כלל ישראל, סגי בדעת ומעשה של ב"ד הגדול של ע"א משום שהן עומדין במקום כלל ישראל, ועפ"י דין דעתם מהוה דעת של כלל ישראל. אולם אין דין כיבוש רבים תלוי בב"ד של ע"א מפאת הלכות ב"ד, ולכן אין דין כיבוש רבים מוזכר במשנה (בדף ב.) בהדי שאר הלכות התלויים בחלות שם ב"ד של ע"א.

footnotes:
³⁵ ועיין בחידושי מרן רי"ז הלוי פ"ה מהל' סנהדרין ה"א.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:5
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:5)

**והנה** עיין ברמב"ם (פ"ה מהל' קידוש החדש ה"א – ה"ב) וז"ל כל מה שאמרנו מקביעות ראש חדש על הראיה ועיבור השנה מפני הזמן או מפני הצורך אין עושין אותו אלא סנהדרין שבא"י או ב"ד הסמוכים בא"י שנתנו להן הסנהדרין רשות שכך נאמר למשה ולאהרן החדש הזה לכם ראש חדשים ומפי השמועה למדו איש איש ממשה רבינו שכך הוא פירוש הדבר עדות זו תהיה מסורה לכם וכל העומד אחריכם במקומכם, אבל בזמן שאין שם סנהדרין בארץ ישראל אין קובעין חדשים ואין מעברין שנים אלא בחשבון זה שאנו מחשבין בו היום. ודבר זה הלכה למשה מסיני שבזמן שיש סנהדרין קובעין על פי הראיה ובזמן שאין שם סנהדרין קובעין על פי החשבון שאנו מחשבין בו היום ואין נזקקין לראיה עכ"ל. ומבואר דקידוש החדש ועיבור השנה תלויים בב"ד הגדול, אלא דיש הלכה למשה מסיני דבזמן שאין סנהדרין קובעין את החדש ע"פ החשבון. ועיין ברמב"ם בספה"מ (מצוה קנ"ג) וז"ל היא שצונו לקדש חדשים ושנים וזו מצות קידוש החדש, והוא אמרו יתעלה החדש הזה לכם ראש חדשים ובא הפירוש שעדות זו תהא מסורה לכם כלומר שמצוה זו אינה מסורה לכל איש ואיש וכו' אבל מצוה זו לא יעשה אותה לעולם אלא בית הגדול לבד ובארץ ישראל לבד, ולכן בטלה הראיה אצלנו היום בהעדר בית דין הגדול כמו שבטל הקרבת הקרבנות בהעדר המקדש וכו', ודע שחשבון זה שנמנה אותו היום ונדע בו ראשי חדשים והמועדים אי אפשר לעשותו אלא בארץ ישראל לבד ובעת הצורך וכו' והידוע שבית דין הגדול אמנם היה בארץ ישראל והם שקבעו חדשים ויעברו שנים בפנים המקובלים אצלם ובקבוצתם ג"כ, ובכאן שורש גדול משרשי האמונה וכו' וזה שהיותנו היום בחוץ לארץ מונים במלאכת העיבור שבידינו ואומרים שזה היום ראש חודש וזה היום יום טוב, לא מפני חשבונינו נקבענו יום טוב בשום פנים, אבל מפני שב"ד הגדול שבא"י כבר קבעוהו זה היום ראש חודש או יום טוב, ומפני אמרם שזה היום ראש חדש או יו"ט יהיה ר"ח או יו"ט, בין שהיתה פעולתם זאת בחשבון או בראיה וכו' ועל קביעותם נסמוך לא על חשבונינו עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:6
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:6)

**והשיג** עליו הרמב"ן (ספה"מ מצוה קנ"ג) וז"ל והנה דבר ברור וידוע הוא שב"ד הגדול בטל מארץ ישראל ואפילו קודם החרבן ר"ל שלא היה בהם דין בית הגדול כמו שאמרו פ"ק מע"ז (דף ח:) ארבעים שנה עד שלא חרב הבית גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות למאי הלכתא לומר שלא דנו דיני דיני נפשות וכו' מן המקום אשר יבחר ה' מלמד שהמקום גורם כלומר שכ"ז שסנהדרי גדולה במקומם בלשכת הגזית סנהדרי קטנה נוהגת בכל מקום ואפילו בחוץ לארץ ודנין דיני נפשות בכל מקום, אבל משגלתה סנהדרי גדולה מן המקום ההוא בטלו דיני נפשות מכל ישראל ואפילו ביצאתם משם לטייל מעט ולחזור בטל כחן ורשותן מהם עד שיהיו במקומן וכו' כ"ש אחר החרבן וכו' כמו שאמרו עוד בפרק ד' מיתות (דף נב) ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט בזמן שיש כהן יש שופט בזמן שאין כהן אין שופט וכו' ומאותה שעה בטלו כל הדינים התלויים בב"ד הגדול וא"כ לא היו יכולין לקדש על פי הראיה מזמן הארבעים שנה קודם החורבן וידוע הוא בכמה מקומות שהיו עושין כך עד זמן קרוב לסתימת התלמוד, ובין בראיה בין בחשבון בזמן הרע הזה שאין בא"י סנהדרין ולא ב"ד סמוכים כלל ואין בחו"ל ב"ד שנסמך בארץ לא יועיל חשבונינו שום תועלת וכו' עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:7
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:7)

**ובישוב** שיטת הרמב"ם נראה שיסוד הדין דבעינן ב"ד הגדול לקדש החדש ולעבר השנים אינו מהל' ב"ד ומשום דבעינן חלות שם פסק ומעשה ב"ד של ב"ד הגדול לקדש את החדש, אלא יסוד הדין הוא דקידוש החדש ועיבור השנה נמסר לכלל ישראל, וכדאיתא בגמ' (ברכות מט.) דחותמים הברכה "מקדש ישראל והזמנים" משום דישראל קדשינהו לזמנים, והכח של ב"ד הגדול לקדש את החדש ולעבר את השנים הוא משום דמעשה ודעת ב"ד הגדול עפ"י דין הוי מעשה ודעת של כל כלל ישראל. דכשב"ד הגדול קובע דיש לקדש את החדש ולעבר את השנה זה נחשב כקביעות של כל כלל ישראל, דב"ד הגדול הם במקום כלל ישראל. ונראה דדין מקום גורם הוי הלכה בהלכות ב"ד וחל בנוגע לאותן הלכות התלויים בחלות שם ב"ד הגדול, אולם הדין דב"ד הגדול של ע"א מקדשין את החדש ומעברין השנים אינו חל מדין ב"ד, אלא יסודו משום שב"ד הגדול הם במקום כלל ישראל ודעתם מהוה דעת כלל ישראל, ונראה שדין זה חל בסנהדרין אף לאחר שגלו ממקומן. ומשו"ה שפיר יוכלו לקדש את החדשים אף לאחר שגלו ממקומן קודם חורבן הבית. ויש להביא ראיה דיסוד דין קידוש החדש ועיבור השנה נמסר לכלל ישראל, וב"ד הגדול מקדשין את החדש משום שעל פי דין מעשיהן ודעתן נחשב כמעשה ודעת של כל כלל ישראל, מהתוספתא (פ"ב סנהדרין ה"ו) וז"ל רשב"ג וראבר"צ אומרים אין מעברין את השנה ואין עושין כל צרכי ציבור אלא על תנאי כדי שיקבלו רוב הציבור עליהם עכ"ל. ולכאורה דברי התוספתא צ"ע, דהתינח שאין ב"ד מתקנים תקנות לצרכי הציבור אלא על תנאי שיקבלו רוב הציבור עליהם, דאין גוזרין גזירה על הציבור אא"כ רוב הציבור יכול לעמוד בה. אולם מ"ט אין מעברין את השנה אלא על תנאי שיקבלו רוב הציבור, וכי בנוגע לשאר הוראות של ב"ד בעינן שיקבלו אותם רוב הציבור בכדי שיחול ההוראה. ונראה דמוכח מכאן שיסוד דין עיבור השנה נמסר לכלל ישראל, וב"ד הגדול מעברין את השנה בעד כל הציבור, דב"ד הגדול הם במקום כלל ישראל ומעשיהן ודעתם עפ"י דין מהוה מעשה ודעת של כל כלל ישראל. ומשו"ה בעינן שיסכימו רוב ישראל לעבר את השנה דאל"כ אין ב"ד הגדול יכולים לעבר את השנה נגד דעת רוב ישראל.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:8
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:8)

**ולפי"ז** נראה דיסוד ההלכה שגדול הדור שלא הניח כמותו בא"י יכול לקדש את החדש ולעבר השנים אינו בתורת חלות שם ב"ד, אלא דהנשיא יכול לקדש את החדש ולעבר השנה בתורת כלל ישראל שהוא עומד במקום הכלל, ומהוה שלוחם של כלל ישראל לקדש החדש ולעבר השנים. ויש להביא סמך לכך מהמשנה בר"ה (דף לא:) "אמר ר' יהושע בן קרחה ועוד זאת התקין ריב"ז שאפילו ראש ב"ד בכל מקום שלא יהיו העדים הולכים אלא למקום הוועד", וברש"י (ד"ה אמר ריב"ק) כתב וז"ל שנצרך לפרוש ממקום הוועד למקום אחר שהרי עיקר החדש תלויה בו כדתנן בפירקין לעיל (כד.) ראש ב"ד אומר מקודש וילפינן לה מקראי עכ"ל. ומבואר דאף כשיש סנהדרין קידוש החדש תלוי בהסכמת הנשיא. ולכאורה צ"ב דלא מצינו בשאר מעשי ב"ד הגדול דבעינן הסכמת הנשיא ומ"ש דין קידוש החדש ועיבור השנה משאר הוראות של ב"ד הגדול. ונראה לומר דהא דבעינן ב"ד הגדול לקדש את החדש ולעבר השנים הוא משום דהם במקום כלל ישראל. ונראה שדעת הנשיא הסנהדרין או גדול הדור שלא הניח כמותו בא"י נמי חל בתורת דעת של כלל ישראל, ומשו"ה בעי רשות הנשיא והסכמתו לקדש את החדש. וכמו"כ בגדול הדור שלא הניח כמותו בא"י מעשיו ודעתו לקדש את החדש מהוה מעשה ודעת של כלל ישראל, ומשו"ה יכול הוא לקדש את החדש ולעבר את השנים.³⁶

footnotes:
³⁶ ועיין עוד במש"כ רבינו זצ"ל באגרות הגרי"ד הלוי פ"ה מהל' קידוש החדש ה"א – ה"ב (עמ' ע"ט – צ).


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:9
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:9)

**ולפי"ז** יש לבאר את סוגיית הגמ' בר"ה, דקס"ד שמשה רבינו היה מקדש את החדש לבדו משום שהיה גדול הדור, ודעתו מהוה דעת של כל כלל ישראל, וקמ"ל מהפסוק "וידבר ה' אל משה ואהרן לאמר החדש הזה לכם – עד דאיכא אהרן בהדך", דבעינן ב"ד שלם לקדש את החדש בצירוף להסכמת הנשיא. אולם אין להקשות מהא דקס"ד דמשה רבינו היה מקדש את החדש ביחידי דמזה מוכח דיחיד מומחה לרבים דן מדאורייתא, דקדה"ח שאני דס"ד דמשה רבינו היה מקדש את החדש לבדו משום שהיה גדול הדור ונשיא הסנהדרין ודעתו מהוה דעת כלל ישראל.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:10
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:10)

**תוס' ד"ה דן אפילו יחידי. וז"ל ויכול לכוף את האדם בעל כרחו דאי בדקיבליה עילוייה אפילו שאינו מומחה נמי, ומכאן דסתם ג' יכולין לדון את האדם בעל כרחו כשאינו רוצה לבא לב"ד, דהא ג' במקום יחיד מומחה קיימי ואפילו שנים נמי דנין את האדם בעל כרחו אלא דאיקרו ב"ד חצוף וכו' אבל אם אמר שלא יבא לב"ד כלל או אם היה לווה ואינו רוצה לדון כלל בעירו כופין אותו ודנין אותו בעל כרחו עכ"ל.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:11
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:11)

**ומבואר** מדברי התוס' דס"ל דיחיד מומחה יש לו כח לכפות את בעלי הדין לבא לדין. וי"ל דתוס' ס"ל דכח הכפייה היא חלק מהרשות להורות ולדון, ומכיון דיש ליחיד מומחה רשות להורות ולדון ה"נ דיש לו הכח לכפות את בעלי הדין לבא לדון. אמנם עיין ברמב"ם (פ"ד מהל' סנהדרין הי"ד) וז"ל וכל דיין הראוי לדון שנתנו לו ב"ד שבא"י רשות לדון יש לו רשות לדון בכל ארץ ישראל ובעיירות העומדים על הגבולים אע"פ שלא רצו בעלי דינין, אבל בחוצה לארץ אין רשותן מועלת לו לכוף את בעלי דינין, אע"פ שיש לו לדון דיני קנסות בחוצה לארץ אינו דן אלא למי שרוצה לדון אצלו, אבל לכוף את בעלי דינין ולדון להם אין לו רשות עד שיטול רשות מראש גלות עכ"ל. ומבואר מדברי הרמב"ם דהכח לכפות את בעלי הדין אינו חלק מהרשות להורות ורק דיין בא"י שנתנו לו ב"ד שבא"י רשות להורות או דיין בחו"ל שקיבל רשות מהריש גלותא יש לו כח לכפות בעלי הדין, ואילו דיין שבחו"ל שנתנו לו ב"ד שבא"י רשות להורות בחו"ל, אע"פ שיכול להורות אינו יכול לכוף את בעלי הדין. ומשמע דס"ל דכח כפייה היא שררה נפרדת וצריך לזה רשות מיוחדת מהריש גלותא. ונראה דלפי שיטת התוס' דהרשות להורות כולל נמי את הכח לכפות את בעלי הדין לבא לדין א"כ דיין שסמוך עפ"י ב"ד שבא"י יכול לכוף את הדין בחו"ל אף אם לא קיבל רשות מראש הגלות, דמאחר שכח הכפייה היא חלק מהרשות להורות הואיל ויש לו רשות להורות ה"נ יש לו את הכח לכפות את בעלי הדין.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:12
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:12)

**ועוד** יש להעיר דבזה"ז ב"ד נוהגים להוציא שטר סירוב לכוף את מי שאינו רוצה לבא לדין, ולכאורה זה לא כשיטת התוס' או כשיטת הרמב"ם, דלשיטת התוס' דאף יחיד יכול לכוף את בעלי הדין י"ל דאף יחיד יכול להוציא שטר סירוב ולא רק ב"ד של ג'. ואילו לשיטת הרמב"ם דכח כפייה הוא דין שררה בפ"ע ואינו חלק מהרשות לדון י"ל דבזה"ז אין לב"ד כח שררה וכח כפייה לדין דיש להם רק הרשות לדון. אולם נראה דיש ב' דיני כפייה בב"ד: א) דין כפייה לבא לדין הנלמד מהפסוק ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ודרשינן אלו כלי הדיינים (דף ז:), וב"ד יכולים לכוף את בעלי הדין לבא לפניהם לדין, ב) דין כפייה על המצוות שיסודו ממצות תוכחה ומקורו מפרשת שופטים ושוטרים תתן לך (עיין בספה"מ מצוה קע"ו)³⁷. ולכאורה אף לפי שיטת הרמב"ם שאין ליחיד כח כפייה היינו רק בתורת כפייה דב"ד, שאינו יכול לכוף את בעלי הדין לבא לדין. אולם אף יחיד יש לו דין כפייה בתורת תוכחה וא"צ שררה לזה.

footnotes:
³⁷ עיין בספר המצוות לרמב"ם (מצות עשה קעו) שכתב וז"ל והמצוה הקע"ו היא שצונו למנות שופטים ושוטרים שיכריחו לעשות מצוות התורה ויחזירו הנוטים מדרך האמת אליה על כרחם ויצוו לעשות הטוב ויזהירו מן הרע ויעמידו הגדרים על העובר עד שלא יהיו מצות התורה ואזהרותיה צריכות לאמונת כל איש ואיש עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:13
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:13)

**גמ'.ש"מ כי לא נקיט רשותא דיניה דינא ש"מ, אמר רב האי מאן דבעי למידן דינא ואי טעה מיבעי למיפטריה לישקול רשותא מבי ריש גלותא.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:14
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:14)

**עיין** בחידושי הר"ן (ד"ה ואם היה מומחה לרבים) שהביא את שיטת הרמב"ן דס"ל שסמוך שטעה פטור מלשלם, דסמיכה הוי כנטילת רשות ולא בעי דוקא נטילת רשות מריש גלותא לפטור מתשלומין. ואילו הר"ן (שם ד"ה ויש כאן שיטה אחרת) חולק עליו וס"ל שאף הסמוך בעי נטילת רשות מהנשיא כדי להפטר. ונראה דהר"ן סובר דסמיכה הוי רק חלות היתר להורות כדין אבל אי טעה חייב לשלם. ואילו יסוד דין נטילת רשות מריש גלותא מועיל לפטור מתשלומין מדין הפקר ב"ד הפקר, דיש לריש גלותא כח של מלך ובכחו להפקיע ממון, ומשו"ה היתר הוראה מהריש גלותא פוטרת את הדיין מתשלומין כשטעה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:15
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:15)

**והנה** מבואר בגמ' דיש דין נטילת רשות מריש גלותא שמועיל לפטור את הדיין מתשלומין, ונראה דיסוד דין זה הוא דיש לריש גלותא כח של מלך וכדמבואר ברמב"ם (פ"ד מהל' סנהדרין הי"ג) וז"ל ראשי גלות שבבבל במקום מלך הן עומדין ויש להם לרדות את ישראל בכל מקום ולדון עליהן בין רצו בין לא רצו שנאמר לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל עכ"ל, ומכיון דהריש גלותא יש לו כח של מלך הריהו יכול להפקיע ממון מדין מלך פורץ גדר לעשות לו דרך (עיין ברמב"ם פ"ה מהל' מלכים ה"ג)³⁸. אמנם נראה דיש עוד הלכה של נטילת רשות מהנשיא ומב"ד שבא"י (עיין ברמב"ם פ"ד מהל' סנהדרין ה"ה והי"ד) דמועיל לפטור את הדיין מתשלומין מדין הפקר ב"ד הפקר (וכדכתבו התוס' ה. ד"ה דהכא). ויש שני דינים נפרדים של נטילת רשות להפטר מתשלומין: א) נטילת רשות מריש גלותא, ב) נטילת רשות מהנשיא ומבית דין שבא"י.

footnotes:
³⁸ ונראה דלריש גלותא יש דין שררה כמלך אך לא חל בו חלות שם מלך בגברא, ועיין בשיעורים להלכות מלכים וברשימות שיעורים למס' הוריות דף ט. שנתבאר ב' דיני מלך הנ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:16
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:16)

**גמ'. פשיטא מהכא להכא ומהתם להתם ומהכא להתם מהני דהכא שבט והתם מחוקק, כדתניא לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את ישראל בשבט ומחקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים. מהתם להכא מאי תא שמע דרבה בר חנה דן דינא וטעה אתא לקמיה דרבי חייא אמר ליה אי קיבלוך עלייהו לא תשלם, ואי לא זיל שלים. והא רבה בר חנה רשותא הוה נקיט שמע מינה מהתם להכא לא מהני שמע מינה.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:17
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:17)

**יש** לעיין בביאור השקו"ט שבגמ', דמהו יסוד השאלה האם רשות מהנשיא שבא"י מועיל לפטור דיין שקיבל ממנו רשות לדון בבבל או לא. וכן צ"ב במסקנת הסוגיא "הא רבה בר חנא רשותא הוה נקיט ש"מ מהתם להכא לא מהני ש"מ", דמהו יסוד החילוק בין רשות מהנשיא שבא"י שאינו מועיל אלא לפטור דיין שטעה בא"י, ואילו הרשות מריש גלותא שבבבל מועיל לפטור דיין שטעה אף בא"י. ועיין ברש"י ד"ה שבט וז"ל לשון שררה ויש להן רשות להפקיר דהפקר ב"ד הפקר עכ"ל. ולכאורה צ"ע למה נקט רש"י "ויש להן רשות להפקיר דהפקר ב"ד הפקר" והרי הריש גלותא יש לו דין מלך (כמבואר ברמב"ם פ"ד מהל' סנה' הי"ג), ומלך יכול להפקיר ממון מדין מלך פורץ גדר לעשות לו דרך (רמב"ם פ"ד מהל' סנהדרין ה"ג), וא"כ תיפוק"ל דהריש גלותא מפקיע ממון מדין מלך ומשו"ה רשות מהריש גלותא פוטרת דיין שטעה. ומשמע דהדין דמלך פורץ גדר לעשות לו דרך הוא שמלך רק יכול להפקיע ממון לצרכיו ולצרכי המדינה, אבל אין למלך כח להפקיע ממון מאדם אחד לתת אותו לאדם אחר, משא"כ ב"ד יש להן כח זה מדין הפקר ב"ד הפקר. ומשו"ה כדי לפטור דיין שטעה והוציא ממון שלא כדין בעינן הכח דהפקר ב"ד הפקר. ויתכן דלכן דקדק רש"י וכתב דרשות מריש גלותא מועלת לפטור דיין שטעה משום דהפקר ב"ד הפקר, דר"ל דהא דמועיל רשות דריש גלותא לפטור אינו משום דיש לו דין מלך, אלא דיש לריש גלותא כח של ב"ד והפקר ב"ד הפקר. ועיין בתוס' (ד"ה דהכא שבט והתם מחוקק) וז"ל משמע דשבט עדיף והא דאמר בפרק מקום שנהגו אבל מא"י לבבל כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותייהו, ואומר רבנו תם דה"מ במילתא דאיסור והיתר דבני א"י חכמי טפי דאוירא דא"י מחכים כדאמר הכא דאיקרו מחוקק שמלמדין תורה ברבים אבל לענין הפקעת ממון ליפטר דהפקר ב"ד הפקר עדיפי בני בבל דאיקרו שבט שרודין את העם במקל וכו' עכ"ל. ומבואר דיש לריש גלותא יותר כח להפקיע ממון מכיון דאיקרי שבט מנשיא שבא"י דהוי מחוקק. ובביאור החילוק בין ריש גלותא לנשיא נראה דעיין בתוס' לעיל (דף ב: ד"ה ליבעי) וז"ל תימה דמשמע הכא דממעטינן הדיוטות מדכתיב אלהים ובפרק המגרש (פח:) ממעט להו מדכתיב לפניהם ולא לפני עכו"ם ולא לפני הדיוטות וכו' ונראה לפרש דבגיטין לענין מילי דכפייה איירי דאדהכי מייתי לה דאביי אשכח לרב יוסף דהוה יתיב וקא מעשה אגיטי וכו' אבל אלהים לאו אמילי דעשוי מיירי אלא בדין בעלמא עכ"ל. ומבואר דיש ב' דינים דסמיכה: א) סמיכה לענין עשוי וכפייה לכפות את הדין על בעלי הדין, וזה נלמד מהמיעוט לפניהם ולא לפני הדיוטות, ב) דין סמיכה דהוי דין בהוראה הנלמד מקרא אלהים. ונראה דרשות היינו סמיכה ויש ב' דינים ברשות וסמיכה: א) חלות דין רשות וסמיכה דהיא חלות נתינת כח של כפייה, ב) חלות רשות וסמיכה לגבי הוראה. ומשמעות הלשון דסמיכה דעלמא "יורה יורה ידין ידין" ר"ל שיש לזה שנסמך את הכח להורות הוראה וכן הכח דכפייה, דיש ב' דינים בסמיכה - סמיכה דיש לו רשות להוראה וסמיכה לענין כפייה. ונראה דרשות דריש גלותא הוי חלות שם סמיכה לענין כפייה, דהריש גלותא נותן לדיין רשות לכפות את הדין – דהרי ריש גלותא מיקרי שבט משום שרודין את העם בדיניהם, והריש גלותא מסמיך לגבי עישוי וכפייה. משא"כ הנשיא דהוי מחוקק מסמיך לענין חלות דין הוראה. ויש חילוק בין רשות דריש גלותא דהויא חלות רשות לענין עישוי וכפיית הדין, משא"כ הרשות דנשיא הויא סמיכה להורות הוראה. ובגמ' מבואר דמהכא להכא כלומר מבבל לבבל או מהתם להתם דהיינו מא"י לא"י מועיל נטילת רשות, כלומר נטילת רשות דריש גלותא מועיל מבבל לבבל וכמו"כ נטילת רשות של הנשיא שבא"י מועילה בא"י, דבין דיין בבבל שנטל רשות מריש גלותא ויש לו הכח לכפות את הדין ובין דיין שבא"י שיש לו רשות מהנשיא להורות וחל בהוראתו חלות שם הוראה, הריהו פטור מלשלם כשטעה. והספק שבגמ' הוא היכא דיש לו רשות מהנשיא שבא"י לדון בבבל, דנתינת רשות מהנשיא הויא רק חלות דין סמיכה לענין הוראה ופסק, ולא רשות וסמיכה לענין כפייה. ומספק"ל האם נטילת רשות מהנשיא דהויא סמיכה לענין הוראה מועילה שיחול דין הפקר ב"ד הפקר לפטור דיין שטעה או"ד דדין הפקר ב"ד הפקר תלוי ברשות לכפות את הדין – וזה חל רק ע"י רשות דריש גלותא. ואילו מהכא להתם – דהיינו שנטל רשות מריש גלותא לדון פטור אף בא"י משום דמאחר דיש לו את הכח לכפות את הדין הריהו פטור אם טעה בכל מקום בין בבבל ובין בא"י.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:18
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:18)

**אולם** עיין ברמב"ם (פ"ד מהל' סנהדרין ה"ח) שכתב וז"ל ויש להן למנות כל מי שירצו לדברים יחדים והוא שיהיה ראוי לכל הדברים, כיצד חכם מופלא שראוי להורות לכל התורה כולה יש לבית דין לסמוך אותו וליתן לו רשות לדון ולא להורות באיסור והיתר, או יתנו לו רשות באיסור והיתר ולא לדון דיני ממונות או יתנו רשות לזה ולזה אבל לא לדון לדיני קנסות, או לדון דיני קנסות אבל לא להתיר בכורות במומין וכו' עכ"ל. ומבואר דשיטת הרמב"ם היא דחלה חלות שם סמיכה לדברים יחידים, ועיין בכס"מ שציין שמקור פסקו מסוגיין דכי נחית רב לבבל רבי נתן לו רשות לדון אבל לא להתיר בכורות. ויש לעיין בזה דלכאורה בסוגיין מיירי בדין נטילת רשות ליפטר מתשלומין כשטעה, ומבואר מסוגיין דחל רשות ליפטר בדברים מסוימים, אולם צ"ע איך למד מזה הרמב"ם לגבי סמיכה דחל חלות שם סמיכה לדברים יחידים. ונראה לבאר דיש חילוק בין נטילת רשות מריש גלותא ורשות מהנשיא, דקיי"ל אין סמיכה בבבל ועל כרחך דרשות מריש גלותא הוי רשות בפ"ע על כפיית הדין דיש לו כח של כפייה (מדין מלך), משא"כ סמיכת הנשיא הוי חלות שם סמיכה לענין הוראה, וכשהנשיא נותן רשות ומסמיך את הדיין לדון ולהורות חל נמי פטור תשלומין מאחר דהוי סמוך, והמקור של הרמב"ם הוא מסמיכת הנשיא. וחזינן דרשות ליפטר מתשלומין תלוי בסמיכה שחלה בסמיכת הנשיא, משא"כ ריש גלותא אינו מסמיך אלא דחל רשות בפ"ע לפטור דיין כשטעה. ויש להביא מקור לזה מדברי הרמב"ם (פ"ד מהל' סנה' הי"ג – הי"ד) שכתב וז"ל ראשי גליות שבבבל במקום מלך הן עומדין ויש להם לרדות את ישראל בכל מקום ולדון עליהן בין רצו בין לא רצו שנאמר לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל. וכל דיין הראוי לדון שנתן לו ראש גלות רשות לדון יש לו רשות לדון בכל העולם אע"פ שלא רצו בעלי דינין בין בארץ בין בחו"ל וכו' עכ"ל. ונראה דרשות מריש גלותא פוטרת דיין שטעה מדין מלך ואילו נשיא פוטר מדין סמיכה.³⁹

footnotes:
³⁹ ולפי"ז נראה לבאר דסמיכת נשיא פוטרת דיין שטעה מתשלומין רק בא"י במקום הסמיכה משא"כ נטילת רשות מריש גלותא דחלה מדין מלך פוטרת בבבל ובא"י.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:19
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:19)

**תוס' ד"ה נקיטנא רשות מאבא מרי. וז"ל פ' ואבא מרי נטל רשות מרב דמי שיש לו רשות יכול ליתן רשות כענין שמצינו (לקמן יג:) לענין דיני קנסות דמי שהוא סמוך יכול לסמוך ויהיב ליה רשותא למידן דיני קנסות וכו' עכ"ל.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:20
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:20)

א


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:21
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:21)

**בדין מסירת רשות לאחר ליפטר מתשלומין ובדין סמיכה לחצאין**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:22
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:22)

**ומבואר** דתוס' ס"ל דמי שיש לו רשות יכול למסור רשות זו לאחר להפטר מתשלומין אם טעה. ותוס' הביאו ראיה לזה מהא דמצינו לענין סמיכה דמי שסמוך יכול להסמיך אחר לדון דיני קנסות. ולכאורה ראיית התוס' צ"ע, דבשלמא לגבי סמיכה דהוי חלות שם מינוי שבגברא שפיר י"ל דמי שסמוך יכול להסמיך אחר, אולם הפטור תשלומין חל מדין הפקר ב"ד הפקר (וכמש"כ התוס' בד"ה דהכא), וא"כ צ"ע איך דיין א' שקיבל רשות יכול ליתן רשות לאחר ולפטור אותו מתשלומין. וצ"ל דהתוס' ס"ל דנתינת רשות אינה רק חלות פטור מתשלומין גרידא אלא דהוי ג"כ חלות שם מינוי בגברא והוי כעין סמיכה לחצאין, ומשו"ה מי שנתנו לו רשות וחל ביה חלות שם מינוי בגברא להפטר מתשלומין שפיר יכול ליתן רשות לאחר. ויש להוסיף דבסמיכה בעלמא נכללו ב' דינים: א) רשות להורות, ב) כח להפקיע ממון. ונראה שני דמי שסמוך שמסמיך אחר להורות, מוסר לו את שני הדינים הנ"ל. אמנם תוס' ס"ל דיתכן גם לחלק את שני הדינים הנ"ל, דמי שנוטל רשות מהנשיא או מב"ד שבא"י נסמך רק בנוגע לפטור תשלומין אבל לא שיקרא רבי, וחל חלות סמיכה במקצת בנטילת רשות, דחל חלות שם מינוי בגברא דפטור מתשלומין. אמנם נראה דדין זה לא חל אלא במי שקיבל רשות מהנשיא או ב"ד שבא"י לדון, דאזי חל בו חלות שם מינוי בגברא ויכול למסור רשות זו לאחר, אבל מי שנטל רשות מריש גלותא אין לו חלות שם מינוי בגברא ורק דנפטר מתשלומין ע"י המלך, דאין לריש גלותא דין ב"ד, ועל כרחך דפטור מתשלומין מדין מלך, ולפיכך מי שנטל רשות מריש גלותא אינו יכול למסור רשות זו לאחר. והנה הרמב"ם השמיט דין זה דמי שיש לו רשות יכול למסור רשות לאחר להפטר מתשלומין, ומשמע שחולק על התוס' וס"ל דאי אפשר למסור רשות להפטר לאחר. ונראה דהרמב"ם סובר דרשות ליפטר אינו חלות שם מינוי בגברא אלא רק הפקעת ממון בלבד שחל ע"י רשות מהנשיא ואי אפשר למסור אותה לאחר.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:23
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:23)

**והנה** עיין ברמב"ם (פ"ד מהל' סנהדרין ה"ח) וז"ל ויש להן למנות כל מי שירצו לדברים יחידים והוא שיהיה ראוי לכל הדברים, כיצד חכם מופלא שראוי להורות לכל התורה כולה יש לבית דין לסמוך אותו וליתן לו רשות לדון ולא להורות באיסור והיתר או יתנו לו רשות באיסור והיתר ולא לדון דיני ממונות, או יתנו לו רשות לזה ולזה ולא לדון דיני קנסות, או לדון דיני קנסות אבל לא להתיר בכורות במומין וכו' וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. ועיין בכס"מ שציין שמקור הרמב"ם מסוגיין שרבי נתן רשות לרב לדון אבל לא להתיר בכורות ומוכח דחל סמיכה לחצאין. והקשה הגר"מ זצ"ל דמסוגיין רק מוכח דחל רשות ליפטר בדברים מסוימים, ולכאורה רשות ליפטר הוי רק הפקעת ממון גרידא, ואה"נ דמוכח מסוגיין דחל רשות ליפטר לענין דינים מסוימים, אולם צ"ע מהי הראייה מסוגיין דשייך לסמוך לחצאין. וע"כ נקט הגר"מ דמקור הרמב"ם הוא מהירושלמי בחגיגה (פ"א ה"ח) וכדברי הלח"מ (שם). ברם לפי"ד התוס' דמי שקיבל רשות יכול למסור רשות לאחר י"ל דקבלת רשות הוי חלות שם מינוי בגברא והוי חלק מסמיכה, דבכל סמיכה נכלל ב' דברים: רשות להורות, וגם כח הפקעת ממון, ולפי התוס' יתכן לחלק את שני הדינים דכשמקבל רשות מנשיא חל סמיכה רק לגבי הפקעת ממון לענין שיפטר מתשלומין, אך לא חלות שם סמיכה שיקרא רבי, וע"כ שפיר מוכח מכאן דחל סמיכה לחצאין, וכדברי הכס"מ.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:24
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:24)

**אולם** יש להעיר דבירושלמי (פ"א חגיגה ה"ח) איתא "מהו למנות זקנים לדברים יחידים נישמעינה מן הדא רב מניתיה רבי להתיר נדרים ולראות כתמים מן דדמך בעה גבי בריה מומי בכורות אמרו לו איני מוסיף לך על מה שנתן לך אבא", ומבואר דהירושלמי שדן מהו למנות זקנים לדברים יחידים מיירי האם חל חלות סמיכה לחצאין, והירושלמי מוכיח מהא דחל נטילת רשות לדברים מסוימים דחל סמיכה לחצאין. ומוכח דנטילת רשות הוי חלות שם מינוי בגברא וחלות דין סמיכה לחצאין, וכפי שנתבאר בשיטת התוס'.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:25
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:25)

ב


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:26
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:26)

**בענין חידוש הסמיכה**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:27
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:27)

**והנה** עיין ברמב"ם (פ"ד מהל' סנהדרין הי"א) וז"ל נראין לי הדברים שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינין ולסמוך אותן הרי אלו סמוכין, ויש להם לדון דיני קנסות ויש להן לסמוך אחרים א"כ למה היו החכמים מצטערין על הסמיכה כדי שלא ייבטלו דיני קנסות מישראל לפי שישראל מפוזרין ואי אפשר שיסכימו כולן ואם היה שם סמוך מפי סמוך אינו צריך דעת כולן אלא דן דיני קנסות לכל שהרי נסמך מפי בית דין והדבר צריך הכרע עכ"ל. אולם עיין בפיה"מ (פ"ק סנהדרין) וז"ל ואני סבור שאם תהיה הסכמה מכל התלמידים והחכמים למנות איש בישיבה כלומר שיעשוהו ראש ובתנאי שיהא זה בארץ כמו שהקדמנו הרי אותו האיש תתקיים לו הישיבה ויהיה סמוך, ויסמוך הוא אחר כך את מי שירצה עכ"ל. ומדבריו בפיה"מ משמע דפשיטא ליה דמועיל סמיכה מאת כל החכמים שבא"י למנות חכם א' לראש שיהיה הוא סמוך ויכול להסמיך אחרים. וצ"ע דבמשנה תורה משמע דהרמב"ם מסתפק בזה שכתב בהל' סנהדרין "והדבר צריך הכרע", דמשמע שמסתפק בזה, וצ"ב מהו יסוד ספקו.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:28
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:28)

**ונראה** לבאר דלשיטת הרמב"ם יש ב' דיני סמיכה: א) סמיכה איש מפי איש עד משה רבינו, וכמש"כ הרמב"ם (פ"ד מהל' סנהדרין ה"א) וז"ל ומשה רבינו סמך יהושע ביד שנא' ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו וכן השבעים זקנים משה רבינו סמכם ושרתה עליהן שכינה ואותן הזקנים סמכו לאחרים ואחרים לאחרים ונמצאו הסמוכים איש מפי איש עד בית דינו של יהושע ועד בית דינו של משה רבינו עכ"ל. ונראה דסמיכה זו הוי חלות שם סמיכה להוראה וחל חלות שם סמוך לגבי הוראה ע"י מסורה איש מפי איש עד משה רבינו, ב) חלות דין סמיכה ע"י הסכמת כלל ישראל, שמינו את החכם הזה עליהם, דחל בו שם סמוך לענין כמה דינים. והנה סנהדרין הגדול עומדין במקום כלל ישראל דמעשיהן ודעתן הוי עפ"י דין מעשה ודעת של כל כלל ישראל, ולפי"ז נראה דמי שנסמך ע"י ב"ד הגדול חל בו דין סמוך מב' דינים: א) סמיכה איש מפי איש עד משה רבינו, ב) דין סמוך מחמת הסכמת כלל ישראל, דב"ד הגדול עומדין במקום כלל ישראל ודעתן מהוה דעת כלל ישראל. אולם הרמב"ם בפיה"מ מחדש דאף כשאין סנהדרין הגדול נוהג וליכא חלות דין סמיכה של מסורה איש מפי איש עד משה רבינו מ"מ חל דין סמיכה מחמת הסכמת כלל ישראל. אלא דהרמב"ם במשנה תורה נסתפק האם דעת כלל ישראל מתבטא ע"י הסכמת כל החכמים שבא"י שבזה"ז, או"ד דרק הסנהדרין הגדול יכולים למנות א' להיות סמוך מדין סמיכה ע"י כלל ישראל, וזהו שכתב "והדבר צריך הכרע".


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:29
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:29)

**והנה** ידוע המחלוקת שהיתה בתקופת מרן הבית יוסף בין המהר"י בי רב וחכמי צפת לבין חכמי ירושלים ובראשם המהרלב"ח בענין חידוש הסמיכה בזה"ז (עיין בלח"מ וברדב"ז פ"ד מהל' סנהדרין הי"א, ובשו"ת מהרלב"ח בקונטרס הסמיכה). והגאון ר' שמחה זעליג ריגר זצ"ל, הדיין דבריסק, העיר על הר"י בי רב שרצה לחדש דין סמיכה בזה"ז כדי להלקות חייבי כרת, דמהרמב"ם משמע דדין סמיכה ע"י הסכמת החכמים בזה"ז אינו מועיל אלא רק לענין דהוי סמוך בנוגע להורות דיני קנסות וכמש"כ הרמב"ם (פ"ד מהל' סנהדרין הי"א) אבל לא מהני לגבי עונשי הגוף. וכן נקט נמי הגר"ח זצ"ל. ונראה לבאר שיטתם דסמיכה ע"י הסכמת כלל ישראל לא מהני אלא לענין דיני ממונות, דחל חלות סמיכה מדין קבלוה עלייהו דזהו הלכה בדיני ממונות בלבד. משא"כ לענין עונשי הגוף כמו מלקות ומיתה בעינן חלות דין סמיכה דמסורה - שיהא סמוך איש מפי איש עד משה רבינו. ונראה דהרמב"ם למד מסוגיין מקור לדין של סמיכה ע"י כלל ישראל. דס"ל דזהו יסוד דין נטילת רשות מהנשיא או מב"ד שבא"י, דהם עומדין במקום כלל ישראל. וזה יסוד דין מומחה לרבים דהרבים קבולהו עליהם כדיין, ודינו שוה למי שקיבל רשות מנשיא לדון דתרווייהו נעשו סמוכים מדין סמיכה ע"י הסכמת כלל ישראל ולא מדין סמיכה של מסורה איש מפי איש עד משה רבינו. וכי היכי דנטילת רשות מנשיא לדון וקבלוהו עלייהו מועיל רק לענין דיני ממונות ה"נ חלות דין סמיכה ע"י הסכמת החכמים אינו מועיל אלא לענין דיני ממונות וקנסות ולא לגבי עונשי הגוף. ברם לפי"ז יוצא שהרמב"ם סובר דחלה חלות שם מינוי ושררה בנטילת רשות מנשיא, ויכול למסור רשות זו לאחר, שהרי הרמב"ם כתב להדיא (בפ"ד מהל' סנהדרין הי"א) דהסמוך ע"י חכמים שבאותו הדור יכול למסור סמיכה זו לאחר, ומוכח דהסמוך בחלות דין סמיכה מכח הסכמת הכלל יכול למסור סמיכה זו לאחר. ולפי"ז י"ל דה"ה מי שקיבל רשות מהנשיא לדון יכול למסור רשות זו לאחר, ואף הרמב"ם מודה לתוס' דנקיטנא רשות מאבא מרי ואבא מרי מרב ר"ל דמי שקיבל רשות יכול למסור רשות זו לאחר. ונטילת רשות אינה רק כח להפקיע ממון אלא דחל חלות שם מינוי ושררה בגברא מדין סמוך.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:30
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:30)

**והנה** לגבי מינוי יהושע בן נון כתיב (במדבר פרק כ"ז י"ח - י"ט) "ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח אלוקים בו וסמכת את ידך עליו. והעמדת אותו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה וציוית אותו לעיניהם". ונראה דמבואר כאן בשני הפסוקים ב' דיני סמיכה הנ"ל, דבפסוק הראשון "קח לך את יהושע וגו' וסמכת את ידך עליו", נצטוה משה רבינו שיסמוך את יהושע בחלות דין סמיכה של מסורה איש מפי איש עד משה רבינו, והוי חלות דין סמיכה להמשיך את שלשלת הקבלה. ואילו בפסוק השני "והעמדת אותו וגו' וצוית אותו לעיניהם", צוה הקב"ה למשה שיסמוך את יהושע לעיני כל העדה דהוי חלות דין סמיכה מדעת כלל ישראל, ויהושע בן נון נסמך בב' דיני סמיכה דנסמך מדין סמיכה של מסורה איש מפי איש ומדין סמיכה ע"י הסכמת כלל ישראל.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:31
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:31)

**גמ'. מהתם להכא לא מהני.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:32
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:32)

**יש** לעיין אמאי לא מהני רשות הנשיא וב"ד שבא"י לדון בבבל, והרי ב"ד שבא"י דנים דינים הנוגעים אף לחו"ל, דב"ד שבא"י מקדשים את החדש ומקדשים את הזמנים. ובעיירות הסמוכים לגבולים מועיל רשות ב"ד שבא"י אע"פ שהן עיירות שבחו"ל ואינם מארץ ישראל. וא"כ צ"ע מ"ט אינו מועיל רשות ב"ד שבא"י לגבי חו"ל. ונראה לומר דהריש גלותא שבבבל יכול לבטל ולהפקיע פסק הדין של ב"ד שבא"י, ואין לב"ד שבא"י שליטה בחו"ל. אולם אי לא היה ריש גלותא בבבל אזי היה מועיל רשות ב"ד שבא"י אף לבבל. ולכן מועיל רשותם לעיירות הסמוכות לארץ ישראל, שאין לריש גלותא שליטה שם, ולא אלים כוחו להפקיע הפקר ב"ד הפקר שע"י ב"ד שבארץ ישראל בעיירות הסמוכות.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:33
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:33)

**גמ'. כי הוה נחית רב לבבל אמר ליה רבי חייא לרבי בן אחותי יורד לבבל יורה יורה ידין ידין יתיר בכורות אל יתיר וכו'.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:34
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:34)

**עיין** ברמב"ם (פ"ד מהל' סנהדרין ה"ח) וז"ל ויש להן למנות לכל מה שירצו לדברים יחידים, והוא שיהיה ראוי לכל הדברים, כיצד חכם מופלא שראוי להורות בכל התורה כולה יש לבית דין לסמוך אותו וליתן לו רשות לדון ולא להורות באיסור והיתר או ייתנו לו רשות להורות באיסור והיתר ולא לדון דיני ממונות או ייתנו לו רשות לזה ולזה אבל לא לדון דיני קנסות או לדון דיני קנסות אבל לא להתיר בכורות במומן או ייתנו לו רשות להתיר נדרים בלבד או לראות כתמים וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. ומבואר דשיטת הרמב"ם היא דב"ד נותנין סמיכה לחצאין ולדברים מסוימים רק באופן שראוי להורות בכל הדברים. ולכאורה ר"ל דמי שהוא סמוך קרוי זקן – זה שקנה חכמה, ורק מי שראוי להורות בכל דיני התורה ראוי להקרא זקן וסמוך. אמנם עיין ברמב"ם (פ"ד מהל' סנה' ה"י) וז"ל חכם מופלא שהיה סומא בעינו אחת אע"פ שהוא ראוי לדיני ממונות אין סומכים אותו לדיני ממונות מפני שאינו ראוי לכל הדברים וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. ומבואר דאין סומכים את הסומא לדון דיני ממונות מפני שאינו יכול לדון ולהורות בדיני נפשות. ולכאורה החסרון דסומא לדון דיני נפשות אינו מצד חכמתו אלא מפני שהוא סומא, ומוכח דהא דאין סומכים לדברים מסוימים אלא מי שראוי להורות בכל התורה כולה אינו רק מפאת חכמתו בלבד אלא דזה דין מדיני סמיכה, דלא חלה סמיכה לחצאין אלא במי שראוי לסמיכה בכל התורה כולה. והגר"מ זצ"ל אמר דהביאור בזה הוא דסמיכה לחצאין ולדברים מסוימים חשיב כהתחלת סמיכה, ומי שאינו ראוי להורות בכל התורה ואינו יכול לבא לידי השלמת הסמיכה אינו יכול לקבל התחלת סמיכה. והנה עיין בקצות החשן (סימן ז' ס"ק א') דהקשה על הרמב"ם שסובר שאין סומכים לחצאין אלא מי שראוי להורות בכל הדברים, דא"כ צ"ע היאך אמר רבא (יבמות קב.) שגר דן את חבירו מה"ת, והרי רבא ס"ל דבעינן סמוכים לדון דיני ממונות ואפילו הודאות והלוואות, וא"כ איך גר יכול לדון את חבירו בדיני ממונות, והרי אין הגר יכול לדון חבירו בדיני נפשות (עיין ברמב"ם פ"ב מהל' מלכים ה"ד, ופ"ב מהל' סנהדרין ה"ט), ומאחר שאי אפשר להסמיך לחצאין אלא מי שראוי להורות בכל הדינים, לא שייך לסמוך את הגר לדיני ממונות בלבד, ואיך גר דן והרי אי אפשר לסומכו דאינו ראוי להורות בכל הדברים. וצ"ע מ"ש גר דדן את חבירו בדיני ממונות מסומא שאינו נסמך לדון דיני ממונות מפני שאינו יכול לדון דיני נפשות.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:35
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 5a:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/5a:35)

**וי"ל** דמש"כ הרמב"ם (בפ"ד הל' סנה' ה"ח) "ויש להן למנות לכל מה שירצו לדברים יחידים, והוא שיהיה ראוי לכל הדברים, כיצד חכם מופלא שראוי להורות בכל התורה יש לבית דין לסמוך אותו וליתן לו רשות לדון לא להורות באיסור והיתר או ייתנו לו רשות להורות באיסור והיתר לא לדון דיני ממונות וכו'", ר"ל דבעינן שיהיה ת"ח הראוי להורות בכל התורה כולה דהוא ת"ח שבקי בכל התורה, ואם הוא אינו ראוי להורות דיש פסול בעצם כוחו להורות אזי אין סומכים אותו לחצאין. אולם אם פסול לדון מצד ענין אחר וליכא חסרון בעצם ההוראה אזי סומכין אותו לחצאין. ונראה דבזה חלוק סומא מגר, דסומא אינו ראוי להורות בכל התורה כולה, דילפינן (סנה' לד:) מהיקשא לנגעים, דמה נגעים שלא בסומין אף ריבים שלא בסומין. והנה בנגעים ליכא חלות שם פסק דין והוי חלות שם הוראה בלבד, ומהא דסומא אינו מורה בנגעים מוכח דסומא פסול מלהורות, ולכן אין סומכים את הסומא אף לדיני ממונות, דאין הסומא גברא הראוי להורות בכל התורה כולה. משא"כ גר אין בו חסרון בעצם כוחו להורות, אלא דחל בו דין שאינו מתמנה לסנהדרין משום דבעינן מיוחסים, ומינוי לסנהדרין הוי חלות שם שררה ומינוי שבגברא דבעינן לזה מיוחסים. ומאחר שהחסרון דגר לדון דיני נפשות הוא מצד ענין אחר – שאינו מתמנה לסנהדרין, ולא בעצם דין הוראה, שפיר סומכים את הגר לדון בדיני ממונות בלבד, דשפיר נחשב כגברא הראוי להורות בכל התורה כולה.⁴⁰

footnotes:
⁴⁰ ועיין באגרות הגרי"ד הלוי קונטרוס חאסלאוויץ אות ח' (עמ' רפ"ה – רפ"ז), ועיין לעיל בשיעורים (דף ב. ד"ה סנהדרין גדולה) שביאר רבינו זצ"ל דגר ראוי להשתתף במשא ומתן בסהנדרין לברר את הלכות התורה אלא שפסול לגמר דין, ומשו"ה שמעיה ואבטליון נמנו בסנהדרין אע"פ שגרים היו וגר פסול לדון, ולפי"ז י"ל דמשו"ה גר הוי דיין הראוי להורות בכהת"כ.