## Reshimot Shiurim on Sanhedrin Daf 8a

###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:1
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:1)

**פסלינא לך לדינא.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:2
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:2)

**עיין** בתוס' (ד"ה פסלינא) שכתבו וז"ל מרחיק היה עצמו אבל מן הדין לא מיפסל וכן ההוא דשני דייני גזירות (כתובות קה:) דאייתי ליה צנא דפירי עכ"ל. ועיין בתוס' בכתובות (דף קה: ד"ה לא למאן) וז"ל דאינו אלא חומרא בעלמא שהיו מחמירין על עצמן כדאשכחן בכמה דברים אבל פסולין לא הוו עכ"ל, ומבואר דלתוס' בכל הנהו גווני דשוחד דברים אינו פסול לדון מעיקר הדין ואינו אלא הרחקה וחומרא ממדת חסידות. אמנם עיין ברמב"ם (פכ"ג מהל' סנהדרין ה"ג) וז"ל כל דיין שיושב ומגדל מעלתו כדי להרבות שכר לחזניו ולסופריו הרי הוא בכלל הנוטים אחרי הבצע, וכן עשו בני שמואל ולכך נאמר להם ויטו אחרי הבצע ויקחו שחד, ולא שחד ממון בלבד אלא אפילו שחד דברים, ומעשה בדיין אחד שהיה עולה בדוגית קטנה לעבור בנהר ופשט אחד ידו וסייעו בעלייתו והיה לו דין ואמר לו הדיין הריני פסול לך לדין, ומעשה באחד שהעביר אברה נוצה של עוף מעל רדיד הדיין ואחר כסה רוק מלפני הדיין ואמר לו הריני פסול לך לדין, ומעשה באחד שהביא מתנה אחת ממתנות כהונה לדיין כהן ואמר לו פסול אני לך לדין, ומעשה באריס אחד של דיין שהיה מביא לו תאנים מתוך שדהו מערב שבת לערב שבת פעם אחת הקדים והביא בחמישי בשבת מפני שהיה לו דין ואמר לו הדיין הריני פסול לך לדין אף על פי שהתאנים משל דיין הואיל והביאן שלא בזמנם נפסל לו לדין עכ"ל. ומסתימת לשון הרמב"ם משמע דאין זה מדת חסידות בעלמא אלא דשוחד דברים פוסל הדיין מלדון מעיקר הדין, ודלא כהתוס', וצ"ב ביסוד פלוגתתם.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:3
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:3)

**ונראה** דתוס' ס"ל דמעשה העבירה דלקיחת שוחד פוסל את הדיין מלדון, ומשו"ה ס"ל דאינו נפסל אלא בשוחד ממון דאזי איכא מעשה עבירה דלקיחת שוחד, משא"כ בהנהו גווני דשוחד דברים דליכא מעשה עבירה דלקיחת שוחד דבאו לידו בהיתר ולכן אינו נפסל מעיקר הדין מלדון ואינו אלא חומרא ממדת חסידות. אולם הרמב"ם סובר דלא בעינן מעשה עבירה דלקיחת שוחד כדי לפסול את הדיין מלדון אלא דכל היכא שדעת הדיין נוטה לא' מן הצדדים הריהו פסול לדון, ולכן אף בשוחד דברים חל פסול לדון. ונראה דהרמב"ם סובר דיסוד הפסול הוא מחמת קירוב הדעת דיש לדיין לא' מבעלי הדין ולא מחמת מעשה העבירה דלקיחת שוחד. וי"ל דתוס' ס"ל דה"ה באושפיזכניה דרב, דהיה אושפזכיניה מקודם לדין תורה ובהיתר, דלא נפסל מעיקר הדין אלא ממדת חסידות. משא"כ להרמב"ם י"ל דפסול מעיקר הדין, ואע"פ דליכא כאן מעשה עבירה דלקיחת שוחד דיסוד הפסול חל מחמת קירוב הדעת בלבד.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:4
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:4)

**גמ'. דין של פרוטה כדין של מאה מנה למאי הילכתא אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה פשיטא אלא לאקדומיה.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:5
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:5)

**עיין** ברש"י (ד"ה אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה) וז"ל לאמיתו לאקדומיה אם בא לפניך דין של פרוטה וחזר ובא דין אחר של מנה הקודם לפניך הקדם לחתוך עכ"ל. אמנם עיין ברמב"ם (פ"כ מהל' סנה' ה"י) וז"ל אל תאמר שכל אלו הדברים בדין שיש בו הוצאת ממון הרבה מזה ונתינתו לזה, לעולם יהי דין אלף מנה ודין פרוטה אחת שוין בעיניך לכל דבר עכ"ל. ויש להעיר דמדקדוק לשונו משמע דהביא את הדין דדין פרוטה כדין מאה מנה ביחס לעיוני אבל השמיט את ההלכה דלאקדומי, וצ"ע מדוע השמיט הרמב"ם את ההלכה דלאקדומי, ואולי היה לו גירסא אחרת בגמ'.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:6
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:6)

**ועוד** יש להעיר דמאי קמ"ל הגמ' דיש דין להקדים דין תורה של פרוטה לדין תורה של מאה מנה אם הגיע קודם לפני הדיין הדין תורה דפרוטה, דלכאורה זה פשוט דקיי"ל דאין מעבירין על המצוות. ואולי י"ל דסד"א דדין מאה יותר חשוב ואזי לא אמרינן אין מעבירין על המצוות, ודנים דין מאה מנה אע"פ שאינו ראשון.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:7
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:7)

**גמ'. כתיב כי אתה תבוא וכתיב כי אתה תביא אמר רבי יוחנן אמר לו משה ליהושע אתה והזקנים שבדור עמהם א"ל הקב"ה טול מקל והך על קדקדם דבר אחד לדור ואין שני דברין לדור.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:8
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:8)

**והנה** כשמשה צווה את יהושע כתיב (דברים לא:ז) "ויאמר אליו חזק ואמץ כי אתה תבוא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע ה' וגו'", ואילו בפסוק כ"ג כתיב "כי אתה תביא וגו' ויהי ככלות משה לכתב את דברי התורה הזאת וגו'". ונראה דבהנהגה של מלחמה וכיבוש א"י משה רבינו אמר ליהושע שיתיעץ וינהיג את כלל ישראל ביחד עם הזקנים, דבהנהגה של מילי דעלמא עדיף שהמלך יטול עצה ויתייעץ עם הזקנים היאך לנהוג. משא"כ בהנהגה בדברי תורה כתיב כי אתה תביא – דהוי לשון של שררה, דבנוגע להנהגה בדיני תורה וקיום התורה צריך המלך לכוף את העם על דיני תורה מבלי להתייעץ עם הזקנים, אלא שתהיה הנהגתו מיוסדת אך ורק על פי דברי התורה.⁶⁴

footnotes:
⁶⁴ ועיין בחידושי מרן רי"ז הלוי עה"ת פ' וילך שביאר באופן אחר שינוי הלשון שבפסוקים.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:9
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:9)

**גמ'. וחכמים אומרים מוציא שם רע בעשרים ושלשה. וכי יש בו דיני נפשות מאי הוי אמר עולא בחוששין ללעז קמפליגי ר"מ סבר אין חוששין ללעז ורבנן סבר חוששין ללעז.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:10
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:10)

**ופרש"י** (בד"ה ור"מ סבר אין חוששין) וז"ל אין חוששין שמא כשיבאו לב"ד ויצא הקול ישמעו עדים ויבאו ויעדו שזינתה תחתיו ועכשיו אין הבעל יודע בהן ותיבעי כ"ג דשמא יבואו לדיני נפשות ורבנן סברי חוששין עכ"ל. ולכאורה צ"ע בזה, דמהי סברת רבנן דניבעי כ"ג משום דחוששין שמא יבואו עדים ויעידו שזינתה תחתיו, והרי מ"מ עדיין לא באו עדים שזינתה ודנים עתה רק על דיני ממונות להפסיד כתובתה ולזה סגי בג', ואם אח"כ יבואו עדים שזינתה תחתיו יצטרכו אז לדון אותה בכ"ג, אמנם צ"ע מדוע נצטרך כבר עכשיו לדון דיני ממונות של כתובתה בכ"ג, משום חשש דשמא יבואו עדים ואז יהיה דין תורה דדיני נפשות, והרי עתה הוי רק דין תורה של דיני ממונות דסגי בג'.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:11
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:11)

**ונראה** לבאר בזה דאיתא בגמ' לקמן (דף לו.) דמורד במלכות דינו למיתה ונידון בכ"ג, ובתוס' (שם ד"ה רבה בר בר חנה) כתבו דאע"פ שמורד במלכות דינו בכ"ג, מ"מ דנין אותו וגומרים את דינו בו ביום ולא בעינן הלנת הדין כבשאר דיני נפשות. וצ"ב בדברי התוס' דממ"נ אי מורד במלכות הוי כדיני נפשות דנידון בכ"ג אמאי לא בעינן נמי הלנת הדין. ואי לא בעי הלנת הדין משום דמורד במלכות שאני דא"צ גמר דין של ב"ד דכ"ג מכיון דרשות ביד המלך להורגו (עיין ברמב"ם פ"ג מהל' מלכים ה"ח) א"כ אמאי בעי ב"ד של כ"ג למשא ומתן. ונראה דמוכח מזה דהא דבעינן ב"ד של כ"ג בדיני נפשות אינו שייך דוקא לגמר דין, אלא דעצם המשא ומתן דנפשות בעי ב"ד של כ"ג, ואע"פ שמורד במלכות א"צ שב"ד של כ"ג יגמרו את דינו (עיין בתוס' מגילה יד: ד"ה מורד, שבת נו. ד"ה שהיה), דרשות ביד המלך להורגו בלי גמר דין, מ"מ בעי ב"ד של כ"ג למשא ומתן, דב"ד של כ"ג דנים אי הוי מורד במלכות או לא, ואם החליטו במשא ומתן שהוא מורד במלכות אזי יש רשות למלך להורגו. ונראה דהלנת הדין הוי הלכה בגמר דין של ב"ד של נפשות דהחיוב חל ע"י הגמר דין, משא"כ במורד במלכות אין החיוב חל מחמת גמר דין של כ"ג אלא דיש רשות למלך להורגו לאחר שב"ד קבעו במשא ומתן דהוי מורד במלכות. ומוכח מכאן דחלות שם משא ומתן של נפשות בעי כ"ג⁶⁵. ולפי"ז י"ל דחכמים ס"ל דמוציא שם רע נידון בכ"ג דאע"פ שדנים עכשיו על הכתובה, מ"מ מאחר דאנו חוששין שמא יבואו עדים ויעידו שזינתה ע"כ חל על המשא ומתן חלות שם משא ומתן של נפשות ובעי ב"ד של כ"ג, אע"פ דלא ניבעי כ"ג לגמר הדין. ונראה דהביאור בזה הוא דחכמים ס"ל דחלות שם משא ומתן של נפשות נקבע על פי העובדא והמעשה שאנו דנים עליו, ומכיון שאנו דנים על טענת הבעל שזינתה תחתיו וזוהי עובדא של נפשות - דאם יבואו עדים שזינתה כפי שטוען הבעל תתחייב מיתה, לכן אע"פ שהדין תורה שדנין עליו עכשיו אינו אלא על הכתובה, מ"מ מכיון דעצם העובדא שאנו דנים עליה הוי עובדא של נפשות, משו"ה חל על המשא ומתן חלות שם משא ומתן דנפשות ובעינן כ"ג. ואילו ר"מ ס"ל דאין חוששין ללעז ולכן לא חל על המשא ומתן חלות שם משא ומתן דד"נ וסגי בג'.

footnotes:
⁶⁵ עיין בקובץ חידו"ת להגר"מ והגרי"ד בענין קבלת עדות וגמר דין בדיני נפשות (עמ' קל"ב – קל"ג) ובאגרות הגרי"ד הלוי פי"ג מהל' סנהדרין ה"ז.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:12
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:12)

**והנה** עיין ברש"י (ד"ה המוציא שם רע) וז"ל לא מצאתי לבתך בתולים ובא להפסיד כתובתה ולא להורגה שאינו מביא עדים שזינתה תחתיו דאי אנפשות קאתי לא אמר ר"מ בשלשה עכ"ל. ומשמע דאי הביא הבעל עדים שזינתה אזי מודה ר"מ דבעי כ"ג ואף היכא דאין הבעל בא לחייבה מיתה אלא שרוצה להפסידה כתובתה בעינן ב"ד של כ"ג. ומשמע מזה דס"ל לר"מ דיסוד הגדר של משא ומתן של ד"נ אינו תלוי בפסק הדין אלא בבירור שלפני הב"ד, דאם הביא הבעל עדים שזינתה ויש בירור הנוגע לנפשות אזי חל על המשא ומתן חלות שם משא ומתן דדיני נפשות ובעי ב"ד של כ"ג אף אם רק בא להפסיד כתובתה. אולם אי לא הביא הבעל עדים שזינתה והבעל בא להפסיד את כתובתה רק עפ"י טענתו דפתח פתוח מצאתי אזי חל רק חלות שם דין תורה דדיני ממונות ודנים בג' (לר"מ). ואילו רבנן סברי דאף אם לא הביא הבעל עדים שזינתה הו"ל ד"נ דחוששין ללעז דהעובדא שדנים עליה הויא עובדא דנפשות ולכן בעינן ב"ד של כ"ג. ונמצא לפי"ז דר"מ ורבנן פליגי ביסוד ההגדרה מה קובע את הדין לד"נ, דאליבא דר"מ זה תלוי בבירור שבא לפני הב"ד, דאי יש עדים שזינתה ויש בירור שיכולים לפסוק ע"פ דיני נפשות אזי הו"ל דיני נפשות אף אם רק דנים על הכתובה, ואי לא הביא עדים וליכא בירור הנוגע לנפשות הו"ל ד"מ ודנים בג'. משא"כ לרבנן עצם העובדא שדנים עליה קובע דהו"ל דיני נפשות ואף אם לא הביא הבעל עדים שזינתה תחתיו הו"ל ד"נ.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:13
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:13)

**אמנם** עיין ברמב"ן (הובא בחידושי הר"ן ד"ה מתניתין מוציא שם רע) שחולק על רש"י, וס"ל דסוגיין מיירי כגון שהביא הבעל עדים שזינתה תחתיו והוזמו, דהבעל חייב לשלם קנס של מאה כסף לאב, ונחלקו ר"מ וחכמים אי דנים הך חיוב דקנס בב"ד דג' או בב"ד של כ"ג. דר"מ סובר דהואיל ואינו בא אלא לגבות ממון מהבעל יכול לבוא לב"ד של ג' ויקבלו הזמת העדים ויחייבו לבעל מאה כסף, וכשירצה ב"ד לדון את העדים המוזמים דיני נפשות יחזרו ויקבלו ההזמה בב"ד של כ"ג, שהעדות דהזמה שקבלו הב"ד של ג' אינה כלום לגבי חיוב העדים. ורבנן סברי דכיון דיש בעדות הזמת העדים חיוב נפשות אע"פ שהאב אינו תובע אלא הקנס צריך לקבל עדות דההזמה בב"ד של כ"ג, לפי שיש בה דיני נפשות לגבי העדים המוזמים. ומדברי הרמב"ן משמע דס"ל דבאופן שהבעל טוען לא מצאתי לבתך בתולים ולא הביא עדים שזינתה תחתיו ובא להפסיד כתובתה בטענתו בלבד אף לפי החכמים א"צ לדון בכ"ג, ודלא כרש"י. וצ"ב ביסוד פלוגתתם.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:14
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:14)

**ונראה** דיש לחקור מהו הקובע שיחשב הדיון שבב"ד למשא ומתן דנפשות דניבעי ב"ד של כ"ג, די"ל דחלות שם משא ומתן דנפשות נקבע עפ"י העובדא שאנו דנים עליה, דאם המעשה יכול לחייב מיתה הו"ל ד"נ ואע"פ שעכשיו אנו דנים רק על ממונות. או"ד דחלות שם משא ומתן דנפשות נקבע עפ"י הבירור שנתקבל בב"ד, דאם העדים שנתקבלו כשרים ומועילים לדיני נפשות הו"ל ד"נ. ועוד יתכן לומר דחלות שם משא ומתן דד"נ נקבע עפ"י מהו הפסק שב"ד באים ודנים עליו לפסוק, דאע"פ שעצם המעשה הוי מעשה שיש בו נפשות וכן יש בירור הנוגע לנפשות אם כוונת הב"ד היא רק לדון על הדיני ממונות שיש כאן הו"ל חלות שם דיני ממונות ודנים בג'. וי"ל דבזה נחלקו רש"י והרמב"ן, דלרש"י סוגיין מיירי באופן שלא הביא הבעל עדים שזינתה תחתיו אלא דטוען פתח פתוח מצאתי ובא להפסיד כתובתה, ולר"מ סגי בג' דהבירור שבא לפני ב"ד קובע אי הוי דיני נפשות או ד"מ, ומכיון שלא הביא הבעל עדים הו"ל ד"מ ונידון בג'. משא"כ חכמים ס"ל דעצם העובדא קובע חלות שם ד"נ, וכיון שדנים על עובדא של זנות הו"ל דיני נפשות אע"פ שאין הבעל בא אלא להפסיד כתובתה. ואילו הרמב"ן סובר דלכו"ע עצם המעשה אינו קובע חלות שם דיני נפשות, ואי לא הביא הבעל עדים לכו"ע דנים בג'. ור"מ והחכמים נחלקו באופן שהביא הבעל עדים שזינתה תחתיו והוזמו, ור"מ סובר דמאחר שב"ד דנים על חיוב קנס הו"ל ד"מ שנידון בג', דהקביעות תלוי בפסק שב"ד דנים עליו, ולא על הבירור דעדים שבא לפני ב"ד. משא"כ לפי החכמים חלות שם ד"נ תלוי בבירור שלפני ב"ד, ומאחר דהוזמו העדים הו"ל ד"נ אע"פ שאין הב"ד דנים עכשיו אלא על הקנס של מאה כסף.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:15
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:15)

**ועיין** ברש"י (דף ח: ד"ה ובמקום דאיכא נפשות) שהביא דיש מפרשים סוגיין דתביעת ממון היא על חיוב מאה כסף שהבעל חייב להאב וכגון שהביא עדים והוזמו (כפירוש הרמב"ן). ודחה רש"י את דבריהם וז"ל ואי בשהוזמו עדיו מיירי מתניתין תו ליכא למימר חוששין ללעז עכ"ל. ונראה לבאר דכוונתו לומר דכי אמרינן דאם העובדא היא עובדא דנפשות אזי המשא ומתן הוי ד"נ אף כשאנו דנים על הממונות ובעי ב"ד של כ"ג היינו כשהממון והמיתה חלין מחמת גורם אחד דהיינו שהזנות מחייב מיתה וגם ממון, ולכן הדין תורה על הפסד כתובתה חשיב ד"נ ובעי כ"ג לרבנן. משא"כ כשהוזמו עדי הבעל ודנים על החיוב ממון של קנס דמאה כסף א"צ כ"ג לדון בזה, דהחיוב ממון בא מחמת הלשון הרע של הבעל שהוציא עליה שם רע ואילו חיוב מיתה דהעדים המוזמים בא מחמת עדות שקר של העדים, והחיוב ממון וחיוב מיתה חלין מחמת ב' עבירות שונות וב' מחייבים שונים ולכן המשא ומתן של ק' כסף אינו נידון בכ"ג כדיני נפשות.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:16
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:16)

**תוס' ד"ה מוציא שם רע. וז"ל ומפרש ר"ת דכולה שמעתי' איירי לענין ק' סלעים שהאב תובע לבעל וחוששים ללעז היינו לעז הדיינים כגון שהביא הבעל עדים שזינתה והוכחשו דמחייב הבעל השתא ק' סלעים דרבנן סברי בעי כ"ג דאי בג' חיישינן שמא יבואו עדים שזינתה ויצטרך להוסיף עד כ"ג ואתי להוציא לעז על הראשונים לומר לפי שלא ידעו לדון הוסיפו עליהם, ודוקא הוכחשו אבל הוזמו תו לא חיישינן לסהדי אחריני דמוכחא מילתא דאסהדי שקרי מהדר הבעל, אבל בהוכחשו או לא כוונו עדותן אכתי אפשר להיות דקושטא הוה קאמרי ואיכא למיחש טפי דילמא אתו אחריני ור' מאיר לא חייש ללעז הדיינין עכ"ל.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:17
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:17)

**ומבואר** דר"ת מפרש כמו הרמב"ן דהמחלוקת בין ר"מ וחכמים בסוגיין מיירי לענין תביעת האב לחייב את הבעל בקנס דמאה כסף. אולם הרמב"ן ור"ת נחלקו בזה, דלר"ת סוגיין מיירי דהביא הבעל עדים והוכחשו או לא כוונו עדותן, ובא האב לב"ד לתבוע את הקנס דק' כסף מהבעל, ולר"מ דנים בג', משא"כ לרבנן בכ"ג משום דחיישינן שמא אח"כ יבואו עדים אחרים ויעידו שזינתה תחתיו ויצטרכו להוסיף עד כ"ג לחייבה מיתה, ויוציאו לעז על הדיינים הראשונים לומר שמפני שלא ידעו הוסיפו עליהם, אבל אי הוזמו העדים אזי אין לחשוש שמא יבואו עדים אחרים ויעידו שזינתה תחתיו דהרי מוכחא מילתא דהבעל מהדר אסהדי שקרי וליכא למיחש דיש עדים אחרים, ובכה"ג החכמים מודים לר"מ דיש לדון חיוב קנס של הבעל בב"ד של ג'. ונראה דר"ת סובר דחוששין ללעז הוי דין דרבנן שלא לזלזל בכבוד הדיינים, דהחכמים תיקנו לדון על חיוב הקנס בכ"ג כדי שלא יבואו להוציא לעז על הדיינים. ולכן דוקא כשהוכחשו עדי הבעל או לא כוונו עדותן דעדיין יש לחשוש שמא יבואו עוד עדים אחרים ויעידו שזינתה תחתיו ויצטרכו להוסיף הדיינים אזי אנו דנים אף על הממון דק' כסף בב"ד של כ"ג שלא להוציא לעז על הדיינים הראשונים. משא"כ כשהוזמו העדים (וכדביאר הרמב"ן) אין לחשוש שיבואו עוד עדים ויוציאו לעז על הדיינים. ולר"ת אע"פ שעצם הדיון על הקנס דמאה כסף הוי חלות שם ד"מ בעי כ"ג לפי החכמים משום דין דרבנן דחיישינן ללעז הדיינים. אולם נראה דהרמב"ן סובר כמש"נ לעיל דהקביעות אי חשיב דיני נפשות לדון בכ"ג לפי החכמים תלוי בבירור שלפני ב"ד, ומאחר שהוזמו עדי הבעל הו"ל חלות שם דיני נפשות מחמת הבירור שלפני הבית דין אע"פ שדנים על הקנס דק' כסף.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:18
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:18)

**והנה** התוס' פירשו דלר"ת מתניתין איירי כשהוכחשו העדים או לא כוונו עדותן, ונל"פ דכשעדי הבעל הכחישו זה את זה אזי שפיר אמרינן דהבעל חייב לשלם קנס להאב דמוכח שטענתו שזינתה היא טענת שקר. אמנם לכאורה צ"ע היכא שהכחישו עדי האב לעדי הבעל אמאי חייב הבעל לשלם קנס דמאה כסף, והרי הבעל עדיין טוען שזינתה תחתיו ואין הוכחה שהבעל משקר. וי"ל דר"ת סובר דהמחייב של מאה כסף הוא ביטול העדות של הבעל ומכיון שהוכחשו העדים וא"א לקבל עדותן בב"ד נתבטלה העדות ולכן חייב הבעל לשלם קנס דמאה כסף.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:19
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:19)

**והנה** נתבאר שלפי ר"ת היכא שהוזמו עדי הבעל לכו"ע דנים החיוב של מאה כסף בב"ד של ג' דליכא למיחש שיבואו עוד עדים ויצא לעז על הדיינים. ויש לעיין האם ר"ת ס"ל הכי דוקא כשהוזמו העדים לפני שנגמר הדין על האשה למיתה על פיהם, דבכה"ג כיון שאין העדים נידונים למיתה דנים את הקנס דמאה כסף בג'. אולם אם הוזמו לאחר גמר דין שגם העדים נהרגים אזי ס"ל דדנים על הקנס בב"ד של כ"ג. או"ד י"ל דאף כשהוזמו לאחר גמ"ד אע"ג דלגבי העדים המוזמים דנים אותם בב"ד של כ"ג לענין הקנס דנים בג'. ועיין במהרש"א (בתוס' ד"ה והביא) שכתב דדוקא אם הוזמו עדי הבעל קודם שנגמר הדין על האשה על פי עדותם אז משלם הבעל מאה כסף בב"ד דג', אולם אם הוזמו לאחר גמר דין מאחר שדנים את העדים בכ"ג ה"ה נמי דקנס דמאה כסף בכ"ג. אמנם עיין בר"ן (ד"ה ובמקום דאיכא נפשות) וז"ל אבל כשהביא האב עדים והזימום לעדי הבעל אין חוששין שמא יביא הבעל עדים אחרים כדי שיבואו לנפשות הלכך מצי תבע האב קנס מאה כסף בג' מאלו הכ"ג, דאע"ג דאלו הכ"ג עושין דין בעדים המוזמין מ"מ זו תביעה אחרת היא שיש בין האב והבעל ואין ביניהם דיני נפשות הואיל וכבר הוזמו עדי הבעל עכ"ל. ונראה לבאר דברי הר"ן דהחשש ללעז הדיינים הוא דוקא כשיצטרכו להוסיף דיינים שיפסקו נגד הפסק של הב"ד הראשון דאזי יש לחשוש ללעז של הב"ד הראשון דיחשבו שטעו ואינם יודעים לדון. אולם היכא שאין הב"ד השני סותר את הפסק של הב"ד הראשון אין לחשוש ללעז. ולכן היכא שהוכחשו עדי הבעל והב"ד של ג' מחייבים את הבעל לשלם קנס דנתברר ששיקר הבעל ואשתו לא זינתה, אם אח"כ יבואו עדים ויעידו שזינתה והב"ד השני של כ"ג יפסוק שהיא חייבת מיתה פסק זה יסתור את הפסק של הב"ד הראשון ויש לחשוש ללעז הדיינים, דשמא יאמרו שהב"ד הראשון אינם יודעים לדון ולכן הוסיפו בדיינים. אמנם היכא דיש חיוב קנס לבעל וחיוב מיתה לעדים, כיון שהחיוב מיתה לעדים שנפסק ע"י ב"ד של כ"ג אינו סותר את הפסק של חיוב קנס לבעל ע"י ב"ד של ג' אין כאן חשש לעז. ולפי"ז י"ל דאפילו אם הוזמו עדי הבעל לאחר שנגמר הדין על האשה וחייבים מיתה בכ"ג מ"מ דנים את חיוב הקנס של הבעל בב"ד של ג'.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:20
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:20)

**והנה** עיין ברמב"ם (פ"ג מהל' נערה ובתולה ה"ג) וז"ל אין דנין דין זה אלא בפני הבית ובבית דין של עשרים ושלשה מפני שיש בדין מוציא שם רע דיני נפשות שאם נמצא הדבר כמו שאמר הרי זו נהרגת עכ"ל. ובמנחת חינוך (מצוה תקנ"ג אות ט"ו) הקשה דמדוע אין דנין בזה"ז הדיני ממונות שבמוציא שם רע דג' הדיוטות סגי לדיני ממונות. ונראה ליישב דהרמב"ם סובר כמש"נ בשיטת רש"י והרמב"ן דעצם המשא ומתן דמוציא שם רע חשיב משא ומתן דנפשות ואף המשא ומתן בנוגע למאה כסף בעי כ"ג למשא ומתן דחל ביה חלות שם דיני נפשות, ואע"פ שבפועל אינו יכול לבוא לידי דיני נפשות וחיוב מיתה מ"מ חל במשא ומתן חלות שם ד"נ, ולכן אין דנין דין מוציא שם רע אלא בזמן הבית. אמנם נראה דלפי תוס' דבעינן כ"ג משום לעז הדיינים דהיינו דחיישינן דלמא יבוא לידי נפשות ויצטרכו להוסיף בדיינים ויצא לעז על הדיינים הראשונים י"ל דליכא למיחש להכי בזה"ז דאין דנים דיני נפשות וא"כ על הממונות דמוציא שם רע לא בעינן כ"ג בזה"ז.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:21
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:21)

**ועיין** בר"ן (ח: ד"ה ובמקום דאיכא נפשות) וז"ל ולפי השיטה האחרונה אע"פ שכל ההלכה היא בממון של מאה כסף ובהזמת עדים באו לחדש בכאן שהעדים כבר הוזמו וכו' ואין צריך האב אלא ב"ד שיגבו לו הממון מן הבעל וזהו שאמרו בא לגבות ממון מן הבעל שאינו צריך אלא גוביינא לא לדין אחר לפיכך הוא בשלשה שאין לו עסק עם דיני נפשות כלל שהעדים כבר נגמר דינם להריגה ושוב אין לו עמהם שותפות כלל עכ"ל. ומשמע דאע"פ שנגמר דין העדים למיתה לעצם החיוב של מאה כסף בעינן כ"ג, והא דסגי בג' היינו רק לענין גביית החוב בלבד. ונראה דהא דבעי כ"ג לענין החיוב של מאה כסף הוא משום דחשיב משא ומתן דנפשות מאחר שחיובו תלוי בענין של נפשות. אמנם ממש"כ הר"ן בהמשך דבריו "שאין לו עסק עם דיני נפשות כלל שהעדים כבר נגמר דינם להריגה" משמע דאף לעצם החיוב של מאה כסף לא בעינן ב"ד של כ"ג. ולפי"ז י"ל דהר"ן סובר דבעי כ"ג מדין לעז רק כשיבא לידי דיני נפשות בפועל ולא מחמת דחל חלות שם משא ומתן של נפשות. והר"ן חולק על הרמב"ם דס"ל שחל חלות שם משא ומתן דנפשות אע"פ שאי אפשר לבוא לידי דיני נפשות בפועל ולכן בזה"ז אין דנים דין מוציא שם רע דאף על הממונות חל חלות שם משא ומתן דנפשות. ולפי הר"ן י"ל דבזה"ז היו דנים דיני ממונות דמוציא שם רע בג'.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:22
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:22)

**גמ'. רבה אמר דכולי עלמא ללעז לא חיישינן והכא בחוששין לכבודן של ראשונים קמיפלגי והב"ע כגון דאיכניף בי עשרין ותלתא למידן דיני נפשות ואיבדרו.**


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:23
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:23)

**עיין** ברש"י (ד"ה והכא) וז"ל שאמר הבעל להביא עדים שזינתה תחתיו ולא מצא ואיבדור הדיינים והלכו להם ואמר הואיל ואין לי עדים דונו לי מיהת בשלשה דיני ממונות להפסידה כתובתה ע"י עצמו וכו' עכ"ל. ומשמע מפרש"י דבעינן כ"ג לקבלת העדות שזינתה תחתיו, ומוכח לכאורה דס"ל כשיטת הרמב"ן עה"ת (דברים י"ז:ז) דלקבלת עדות דד"נ בעינן כ"ג, ודלא כדעת הרס"ג דסגי בג'. וכן מבואר נמי מדברי התוס' (ד"ה רבה) שכתבו וז"ל שהביא האב עדים להזימום לעדי הבעל ולא הספיקו לקבלם עד דאיבדור מחמת אונס וכו' ונשארו רק שלשה עכ"ל, ומבואר דס"ל כשיטת הרמב"ן דקבלת עדות לנפשות בעי כ"ג ודלא כהרס"ג.⁶⁶

footnotes:
⁶⁶ ועיין באגרות הגרי"ד הלוי (פי"ג מהל' סנהדרין ה"ז) מש"כ רבינו זצ"ל בביאור שיטת הרמב"ן.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:24
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:24)

**ובהמשך** דבריהם כתבו התוס' וז"ל ואין לומר שקיבלו ואח"כ איבדור דלא א"ש דונו לי מיהת עכ"ל. ונראה לבאר דר"ל דכיון שכבר קיבלו את העדות בכ"ג אע"ג דהשתא איבדור והלכו ונשארו רק ג', ואינם יכולים עתה לדון דיני נפשות בג' מ"מ יכולים הנך שלשה לדון דיני נפשות ע"י הוספת הדיינים, ולא אתי שפיר דא"ל דונו לי מיהת דיני ממונות דעדיין יכולים לדון דיני נפשות ע"י הוספת הדיינים.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:25
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:25)

**עיין** בחידושי הר"ן (דף ח: ד"ה ור"ת) דבשתי כתי עדים המכחישים זה את זה ליכא חיוב קנס דמאה כסף משום דהבעל יכול לטעון שזינתה תחתיו ואין הוכחה שהבעל משקר דדילמא עדיו הן עדי אמת ועדי האב משקרים. ובס' הישר לר"ת (סימן תרנ"ח) כתב דאם לא כיוונו העדים עדותן ואמר א' מהן איני יודע חייב הבעל לשלם מאה כסף, ומדלא הזכיר דחייב היכא שהוכחשו העדים משמע דס"ל כשיטת הר"ן דליכא חיוב קנס כשעדי הבעל הוכחשו ע"י עדים אחרים. אמנם יעויין בתוס' (ט: ד"ה בפלוגתא) דמבואר דס"ל דחייב הבעל קנס כשעדיו מוכחשים. וצ"ב ביסוד פלוגתתם. ונראה דהר"ן סובר דאין חיוב מאה כסף חל אלא כשנתברר בודאי שהעדים שקרנים, ולכן בתרי ותרי דיש רק ספק דילמא הן עדי שקר אין הבעל חייב בקנס דמאה כסף. משא"כ תוס' ס"ל דאם נתבטלה עדות הבעל אזי חייב הבעל בקנס דמאה כסף, ולכן בתרי ותרי מכיון שא"א לקבל את עדות הבעל, חייב הבעל בקנס דמאה כסף. והנה עיין בגמ' (לקמן דף מא.) "אחד אומר בסייף הרגו ואחד אומר בארירן הרגו אין זה נכון" ופרש"י ועדותן בטלה והוא והם פטורים מיד עכ"ל. ולכאורה הדין הזה דאין זה נכון ועדותן בטלה היינו רק בכת של ב' עדים, אבל בכת של ג' שכיוונו שניהם עדותן וסותרים לעד השלישי שבכת לית לן בה, די"ל שההכחשה שבין העדים רק מונע את הצירוף שבין העדים המכחישים זה את זה, ולכן בכת של ג' שהעידו דדל מהכי העד שסתר לשנים האחרים ויש ב' עדים שכיוונו עדותן י"ל דמהני. אמנם עיין ברמב"ם (פ"ב מהל' עדות ה"ג) וז"ל היו העדים מרובין שנים מהן כיוונו עדותן בחקירות ובדרישות והשלישי אומר איני יודע תתקיים העדות בשנים ויהרג אבל אם הכחיש את שניהם אפילו בבדיקות עדותן בטלה עכ"ל. ונראה דהרמב"ם סובר דאפילו בכת של ג' חל דין זה דאין זה נכון עדותן בטלה ועל כרחך דאין זה משום דליכא צירוף בין העדים דלכאורה יש כאן עדיין ב' עדים שכיוונו דבריהם דיכולים להצטרף זה לזה ואמאי עדות כל הכת בטלה. ברם יש לדחות דבאמת יש חסרון דצירוף העדים מחמת העד שלא כיוון עדותו דחל ביה פסול וממילא עדות כל הכת בטלה מדין נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה. ועיין ברמב"ם (פ"ב מהל' עדות ה"ב) וז"ל אמר אחד כלים שחורים היה לבוש והשני לא כן אלא לבנים היה לבוש הרי עדותן בטלה וכאילו אמר אחד ברביעי בשבת והשני בחמישי שאין כאן עדות או שאמר אחד בסייף הרגו והשני אמר ברומח שאין כאן עדות שנאמר נכון הדבר וכיון שהכחישו זה את זה באי זה מכל הדברים אין זה נכון עכ"ל. ומבואר דמה שאינו נכון בטל אין זה רק מחמת צירוף העדים אלא משום דאיכא חלות שם עדות שקר כשהכיחשו זה את זה בבדיקות שאין כאן עדות והו"ל כאילו הוכחשו בחקירות, ויתכן דחל בזה נמי דין נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה. ועוד נפ"מ דאם חל פסול הגוף מדין עדות שקר אזי כל א' מן העדים פסול הוא אף לעדות אחרת, משא"כ אם עדותן בטלה רק מחמת צירוף העדות י"ל דאינם פסולים אלא לעדות זה.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:26
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:26)

**ועוד** י"ל דכ"ז שייך בכת אחת של עדים שהכחישו זה את זה, דאזי י"ל דבהך כת גופא איכא עדות שקר או דבטל הצירוף בין העדים שבכת, אולם בב' כיתי עדים המכחישים זה את זה בבדיקות לכאורה לא שייך הדין דאין זה נכון, דאין לומר דבטל הצירוף שהרי אינם מצורפים כלל אלא הויין ב' כיתות נפרדות. ולכאורה ג"כ אין לומר דאיכא חלות שם עדות שקר שהרי כל כת העידה בפני עצמה בכשרות ואיך יתכן לומר דמשום הכחשה ע"י כת אחרת בבדיקות דחל בהו חלות שם עדות שקר ופסולים. אמנם תוס' (דף ט: ד"ה בפלוגתא דבן עזאי) כתבו דמיירי דיש לבעל שתי כיתי עדים המכחישים זה את זה בבדיקות, ומבואר דס"ל דבכה"ג עדותן בטילה וחייב הבעל לשלם קנס דמאה כסף. וצ"ע בזה. ונראה דתוס' ס"ל דעל ידי הכחשה בבדיקות נתבטלה קבלת העדות והמחייב דמאה כסף חל מחמת ביטול קבלת העדות ולא משום שהוכח שהעדים הן עדי שקר. ולפי"ז י"ל דאף כשיש הכחשה של ב' כיתי עדים שיש הכחשה ביניהם בבדיקות נתבטלה קבלת העדות וחייב הבעל לשלם קנס דמאה כסף. וכן מבואר בשיטת ר"ת בספר הישר (ס' תרנ"ח) שכתב דחייב הבעל קנס מאה אם לא כיוונו העדים עדותן ואמר א' מן העדים איני יודע, דנתבטלה קבלת עדותו ומשו"ה חייב הבעל קנס דמאה כסף.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:27
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:27)

**ודוגמא** לזה דקיי"ל (כתובות כב:) דכ"מ שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים, ודין זה חל כל היכא שעד אחד נאמן כגון בסוטה, בעגלה ערופה, ובעדות אשה לומר שמת בעלה. והקשה הגר"ח זצ"ל דאם עד א' העיד שזינתה אזי אמרינן דכ"מ שהאמינה תורה עד א' הרי כאן ב', והעד א' נאמן כתרי שזינתה, וצ"ע אמאי לא נימא שאם בא עד א' להכיחשו להעיד שלא זינתה דלהוי כתרי ותרי, דעד א' נאמן כתרי. ותירץ הגר"ח זצ"ל דצ"ל דרק שייך הך כלל דכ"מ שהאמינה תורה עד א' הי כאן ב' היכא שמעיד העד באופן חיובי לומר שזינתה אולם כשמעיד עד א' שלא זינתה לא אמרינן דחל דין דכ"מ שהאמינה תורה הרי כאן ב', דלומר שלא זינתה דנינן לה כדבר שבערוה דבעי תרי. אמנם יש להקשות דפסק הרמב"ם (פ"א מהל' סוטה הי"ז) דאם באו שניהם בבת אחת ואחד אומר זינתה והשני אומר שלא זינתה דלא אמרינן דכ"מ שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים אלא נידון הדבר כספק. וצ"ע בזה דמ"ט לא אמרינן הכא נמי דאין דבריו של אחד במקום שנים. וביאר הגר"ח זצ"ל דכשבאו שניהם בבת אחת הרי נתבטלה קבלת העדות מעיקרא של העד הראשון מחמת העד השני המכחישו, והיכא אמרינן דכ"מ שהאמינה תורה עד א' הרי כאן ב' ואין דבריו של אחד במקום שנים היינו רק כשכבר נתקבל עדות העד א' בב"ד והאמינוהו, דאזי חל דין דנאמן כתרי אבל כשבאו ב' עדים בבת אחת נתבטלה עדותו דעד א' בהכחשה לאו כלום הוא, ולא חל הדין דכ"מ שהאמינה תורה עד א' הרי כאן ב'. ונראה דבדומה לזה יש לבאר דברי התוס' דע"י הכחשה בבדיקות נתבטלה קבלת העדות של הכת הראשונה, ומשו"ה חייב הבעל לשלם הקנס דמאה כסף. אלא שבדברי התוס' יש חידוש נוסף לדברי הגר"ח זצ"ל, דהגר"ח זצ"ל ביאר דכשבאו עדים בב"א והכחישו זה את זה דחל ביטול קבלת העדות ואילו מתוס' מבואר דאף אם באו כת של עדים לאחר זמן והכחישו את הכת הראשונה בבדיקות דנתבטלה קבלת העדות של הכת הראשונה וממילא חייב הבעל בקנס דמאה כסף.


###### Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:28
[Reshimot Shiurim on Sanhedrin 8a:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sanhedrin/r/8a:28)

**ונראה** להוסיף דאפילו לפימש"נ דכשיש הכחשה בבדיקות נתבטלה העדות אמנם אם נמצא א' מהם קרוב או פסול לכו"ע לא מתחייב הבעל במאה כסף. דאי נימא כסברת הר"ן דחיוב מאה כסף חל מחמת עדות שקר, אזי בנמצא א' מהם קרוב או פסול ליכא עדות שקר לחייב קנס. וכן אם נימא כסברת התוס' דהמחייב הוא ביטול קבלת העדות י"ל דלא חל דין זה כשנמצא א' מהם קרוב או פסול. די"ל דנמצא א' מהם קרוב או פסול אינו חלות דין ביטול קבלת העדות אלא דליכא ראיית עדות מעיקרא, והפסול חל משעת הראייה. ויש להביא ראיה לזה דהפסול דנמצא א' מהם קרוב או פסול הוא משעת הראייה מדברי התוס' (ט. ד"ה בזמן) שכתבו דאע"פ דבעינן שיעידו בב"ד מ"מ אפילו אם העיד הפסול לאחר כדי דיבור פוסל את כולם. ואע"פ דבעלמא אין הכת מצטרפת אלא בתוך כדי דיבור מ"מ כאן חל פסול, וצ"ע בזה. ונראה דהיינו משום דהפסול חל משעת הראייה אלא דיש תנאי בחלות הפסול שצריך להעיד בבית דין, כדי להשוות עליהם שם עדים. ומכיון דנמצא א' מהם קרוב או פסול איגלאי מילתא למפרע שלא היתה כאן קבלת עדות ע"י ב"ד כלל. משא"כ כשהוכחשו או לא כיוונו עדותן דשפיר חשיב קבלת העדות בב"ד אלא שנתבטלה עדותן אח"כ וחל חיוב קנס דמאה כסף. וכן י"ל באופן דיש הכחשה בבדיקות דהביטול חל ע"י ההכחשה בשעת הבדיקות של הכת השנייה לאחר שכבר נתקבלה העדות, משא"כ בנמצא א' מהם קרוב או פסול לא חל עדותן כלל וליכא חיוב קנס דמאה כסף.