## Reshimot Shiurim on Shevuot Daf 24a

###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:1
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:1)

גמרא באיסור הבא על ידי עצמו לא אמרינן. דין איסור כולל חל על איסור אחר ניתן לבאר בשני אופנים:


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:2
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:2)

א) איסור שחל במקצתו חל בכולו, הואיל והאיסור הכולל חל במקצתו - זאת אומרת על החתיכות הנוספות - חל בכולו, גם על החתיכה שכבר נאסרה ע"י האיסור הראשון.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:3
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:3)

ב) אין האיסור הכולל כפל של האיסור הראשון אלא הוא מהווה איסור ששונה בעצם חלות שמו מהראשון ולכן חל עליו.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:4
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:4)

לביאור הראשון מתפרשת הגמרא בדרך נאותה מאד. דוקא באיסורי תורה דעלמא שייך הדין מיגו שחל האיסור במקצתו חל בכולו ולפיכך חל איסור כולל על איסור הראשון. אולם חלות שבועה ניתנת להיחלק וכפי שיוצא מן המשנה ומסוגיא דלעיל (כב: - כג.), עקב כך כשנשבע לאסור דבר האסור וכולל בשבועתו גם דברים המותרים מתחלקת השבועה, מקצתה הבאה לאסור הדברים המותרים חלה, אבל לא מקצתה הבאה לאסור את הדבר שהוא כבר אסור. הקדש איפוא אינו כאיסור הבא על ידי עצמו שכן איסור ההקדש אינו ניתן להיחלק, וכן מבואר בתוס' כאן ד"ה באיסור.¹

footnotes:
¹ עיין להלן בשיעורים ד"ה שיטות הרמב"ם והראב"ד בנשבע לבטל את המצוה ודין כולל ובדף (כד:) ד"ה אמר רבא מאי טעמא וכו'.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:5
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:5)

שם. תוס' ד"ה האוכל. וז"ל כי מתה פקע איסור אבר מן החי וחלו איסור נבילה ואיסור יוה"כ בבת אחת וכו'. התוס' בעלמא סוברים שאין מחזיקים מאיסור אבר מן החי לאיסור נבילה, שלא כדעת רש"י במס' ביצה (כה.) (עיי"ש בתוס' ד"ה בחזקת איסור עומדת) הסובר שמחזיקים מאיסור אבר מן החי לאיסור נבילה. ומסתבר שרש"י לפנינו כשיטתו שם שאמר שבספק שחיטה מחזיקים מאיסור אבר מן החי לנבילה כי סובר שאבר מן החי ונבילה מהווים איפוא שם אחד, וה"ה בנוגע לאין איסור חל על איסור מאחר שאיסור אבר מן החי קדים ליוה"כ משפקע אמ"ה איסור הנבילה ממשיכו ומנע את איסור יוה"כ מלחול כי נחשב לאיסור הקדום וכאבר מן החי.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:6
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:6)

ואמנם בדין מחזיקים מאיסור לאיסור קיימת מחלוקת בין הראשונים והפוסקים בכל התורה כולה ולאו דוקא באבר מן החי ונבילה ולכאורה אין שייכות לנידון דידן ואיסור חל על איסור (עיין ביבמות ל: בתוס' ד"ה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת, ברמב"ן ברשב"א ובר"ן שם וגם בש"ך יו"ד סי' נ' אות ג' ובפוסקים אחרים). אך יתכן ששיטת רש"י שם וכאן מתפרשת באופן שלא תהיה תלויה במחלוקת זו אלא משום שהוא סובר שאבר מן החי ונבילה מהווים איפוא שם אחד. ועלינו להבין את השייכות בין שני האיסורים.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:7
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:7)

ונראה, דהנה הגר"ח זצ"ל ביאר שבעצם מהווים איסורי הטריפה והנבילה שם אחד,¹ והביא לכך כמה ראיות:

footnotes:
¹ עיין בחידושי מרן רי"ז הלוי דף ע"ט.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:8
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:8)

א) כתב הרמב"ם בפ"ד מהל' מאכ"א (הל"ח - ט') וז"ל: נמצאת למד שהתורה אסרה המתה והיא הנבלה ואסרה הנוטה למות מחמת מכותיה ואע"פ שעדיין לא מתה והיא הטריפה. וכשם שלא תחלוק במיתה בין מתה מחמת עצמה בין שנפלה ומתה בין שחנקה עד שמתה בין שדרסתה חיה והרגתה כך לא תחלוק בנוטה למות בין שטרפתה חיה ושברתה בין שנפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה וכו' הואיל והיא נוטה למות מכל מקום הרי זו טרפה וכו' וענין הכתוב שהנוטה למות מחמת מכותיה ואי אפשר לה לחיות מחמת מכה זו אסורה, מכאן אמרו חכמים זה הכלל כל שאין כמוה חיה טריפה וכו' עכ"ל. אין בדרך של הרמב"ם להביא דרשות או לימודים בין הלכותיו וא"כ קשה למה איפוא השוה כאן הטרפה לנבלה, אלא ההשוואה באה ללמדנו שבעצם חלות דיניהן מהוות טרפה ונבלה חלות שם איסור אחד ולכן דומות הדדי בדיניהן.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:9
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:9)

ב) בפ"ד ממאכ"א הלט"ו קובע הרמב"ם שכל איסורין שבתורה אין מצטרפין זה עם זה. ובהלי"ז שם מפרש הצטרפות הנבלה עם הטריפה "הואיל והטריפה תחילת נבילה היא", וביאר הגר"ח זצ"ל שהרמב"ם התכוון ליסוד הנ"ל שטריפה דומה לנבילה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:10
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:10)

ג) ודומה שמקור דברי רמב"ם הוא הספרי פרשת ראה (סי' ק') וז"ל לא תאכלו כל נבילה, אין לי אלא נבילה, טריפה מנין ת"ל נבילה, כל נבילה עכ"ל, ומתבקשת השאלה והרי הטרפה נאסרת בלאו מפורש בפ' משפטים,¹ ועלינו איפוא להסיק שיתור כל נבלה בא ללמד שאיסור טרפה משתייך לאיסור נבילה, ושניהם משם אחד ומצטרפים, וכפי שפסק הרמב"ם בהל' מאכלות אסורות.

footnotes:
¹ ע"ש בהגהות הגר"א ובתורה תמימה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:11
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:11)

ד) כתב הר"ן בחידושיו למס' חולין (לז: ד"ה ליכתוב) ז"ל כל איסור נבלה חל הוא אאיסור טרפה וכו' איסור טרפה אינו אלא מחמת שאיסור נבלה מתקרב וכו' שכיון שאיסור טרפה חל מחיים א"א שלא יחול איסור נבלה לאחר מיתה וכו' עכ"ל, מבואר בעליל שאיסור טרפה התחלת איסור נבלה ובעיקר שם אחד הם.¹

footnotes:
¹ עיי"ש בסוגיא דמסוכנת (חולין לז. - לז:) ובתוס' (לז:) ד"ה ומה ובחידושי הרמב"ן שם. ועיין ברש"י זבחים (סט:) ד"ה טרפה וכו' ובתוס' (שם) ד"ה אי טרפה חיה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:12
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:12)

ה) חולין (לב:): דבעי ר' זירא ניקבו בני מעיים בין סימן לסימן מהו, מי מצטרף סימן ראשון לסימן שני לטהרה מידי נבילה. ופשיטא שאילו נאסרה הבהמה באיסור נדר בין סימן לסימן ששני הסימנים מצטרפים להוות שחיטה כשרה. וספקו של ר' זירא מוגבל לכשנטרפה הבהמה בלבד. שחיטת הטריפה ושחיטת הכשרה שונות הן בחלות היתרן. איסור הטרפה אינו איסור צדדי בעלמא; הטריפה מעכבת בהיתר השחיטה, והיא מהווה איפוא שם אחד עם נבילה. משום כך נסתפק ר' זירא אם איסור הטרפה שנולד בין שחיטת סימן א' לסימן ב' מעכב את חלות הטהרה של השחיטה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:13
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:13)

ו) חולין (עה.): השוחט את הטריפה ונמצא בה בן ט' ח' וכו', ופשיטא שהוולד אסור באכילה. ואילו היתה שחיטת הטרפה כמו כל שחיטה דעלמא זולת שחל איסור אכילה בלבד על האם עקב היותה טריפה מהראוי שהוולד יותר באכילה, שהרי אינו טריפה. ויוצא מכאן ששחיטת הטריפה אינה שחיטה גמורה המתרת באכילה, ומאחד שחסר היתר השחיטה באם שהיתה טריפה אף לגבי הוולד חסר היתר שחיטה לאכילה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:14
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:14)

ז) במחלוקת בין רבי יוחנן לריש לקיש בחולין (קב:) פסק הרמב"ם (פ"ד ממאכלות אסורות הל"י) שבשר מן החי אסור מדין טריפה. ולכאורא יפלא הרי בבשר מן החי אין הבהמה עצמה טריפה. אלא שעיקר איסור הטריפה היינו מפני שהשחיטה לא התירה את הבהמה באכילה, ובשר מן החי הואיל ונחתך מן הבהמה לפני שחיטתה חסר לו היתר שחיטה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:15
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:15)

ח) תנן פ"ק דחולין (יג.) ששחיטת עכו"ם נבילה ומטמא במשא. ופסק הרמב"ם בפ"ב מאבות הטומאות הל"י וז"ל שחיטת עכו"ם נבילה ומטמא במשא וכו' וקרוב בעיני שאף זה מדברי סופרים וכו' וא"ת והלא היא אסורה באכילה דין תורה, לא כל האסור באכילה מטמא שהרי הטריפה אסורה וטהורה וכו' עכ"ל, ועולה התמיהה כיצד ניתן לדמות שחיטת עכו"ם לטרפה והלא הרבה דברים כגון ערלה וכלאי הכרם אסורים באכילה ועכ"ז אינם מטמאים, והטרפה לכאורה כמוהם. בשחיטת עכו"ם, לעומת זאת, איסור אכילת הבהמה הוא מדין נבלה שהרי העכו"ם אינו בר שחיטה ובדין הוא שאף טומאת הנבילה תחול מן התורה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:16
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:16)

ומוכרחים אנו להסיק שלדעת הרמב"ם עיקר איסור הטרפה חל מפני שחסר לבהמה היתר שחיטה, ובכן היה בדין שתטמא טרפה כמו נבילה. אלא שדין חלות השחיטה בטרפה מתחלק: אמנם אין השחיטה מתרת איסור אכילת הנבילה; עכ"ז שחיטת הטרפה מטהרת מידי טומאת הנבילה. עקב כך מעלה הרמב"ם שכשם שבטריפה מטהרת השחיטה מטומאת נבילות מה"ת בלי שהתיר באכילה, הוא הדין בשחיטת עכו"ם.¹

footnotes:
¹ ואמר מו"ר שליט"א ששמע מאביו הגר"מ זצ"ל שזקנו הגר"ח זצ"ל חידש את התורה הנ"ל בדין הטריפה בגיל שלש עשרה לכבוד כניסתו לעול המצוות ושבאותה שעה קרא עליו אביו מרן רבינו בית הלוי זצוק"ל את הפסוק במשלי (ט"ו) בן חכם ישמח אב.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:17
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:17)

בהתאם להנ"ל יתכן שרש"י סובר שכן דינו של אבר מן החי. מאחר שאיסור אבמה"ח הוא מפני שחסר היתר השחיטה מהווה הוא שם אחד עם איסור הנבילה, ולכן בספק שחיטה מחזיקים דוקא מאיסור אבר מן החי לאיסור הנבילה. וה"ה באיסור חל על איסור סובר שאיסור הנבילה מהווה המשך של האיסור דאבר מן החי שקודמו ולכן איסור יוה"כ נמנע כי איסורו בא לבסוף ואינו חל, ודו"ק היטב.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:18
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:18)

שם. תוס' ד"ה אלא הן היכי משכחת לה. ז"ל ותירץ דהכא דוקא לא חיילא שבועה משום שהזכיר נבילה ונשבע עליה לאוכלה אבל התם דלא מדכר פסח חיילא עליה שבועה עכ"ל. שיטת הריצב"א מתפרשת בשתי דרכים:


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:19
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:19)

א) יתכן שלדעתו דין הנשבע לבטל את המצוה תלוי במעשה השבועה ולא בחלות השבועה. משום כך כשמזכיר את ביטול המצוה במפורש בלשון השבועה מעשה השבועה הוא לשוא ובטל. מאידך כשנשבע שלא יאכל מצה סתם בלי להזכיר את ביטול המצוה במפורש, אין מעשה השבועה לשוא, אלא חלות השבועה באה לבטל את המצוה, ולכן חלה השבועה כי אינה לשוא במעשה הפלאתה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:20
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:20)

ב) עוד י"ל שכולל סתם מועיל מפני ששבועת שוא היא שבועה שאין בה קיום או ביטול אלא שיצאה מפיו לבטלה. אך כל זה בנשבע לבטל את המצוה בלי כולל, ברם בשבועה בכולל הרי יש חלות קיום בנוגע לדבר הרשות שנכלל בה, ומאחר שיש קיום בעצם השבועה חלה השבועה בכולה - ואפילו לבטל את המצוה. במה דברים אמורים כשהשבועה אינה ניתנה להיחלק לשתים - בכולל סתם. אכן בשבועה מפורשת לבטל את המצוה וכלל בה גם דבר רשות השבועה מתחלקת לשתים: חלק השבועה לבטל את המצוה נחשב לשוא ואינו חל ואילו החלק השני בנוגע לדבר רשות חל כשבועת ביטוי. (ואין להקשות למה לא נאמר כאן שבועה שבטלה מקצתה בטלה כולה כי הדין ההוא חל דוקא כשמקצת השבועה בטעות ולא כשמקצת השבועה לשוא. ועיין בר"ן בנדרים כן. ומש"כ בשם הרמב"ן לחלק בין נדר שהותר ע"י פתח לבין נדר שהותר בחרטה).


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:21
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:21)

בא"ד. ור"י מפרש דודאי שב ואל תעשה כדאיירי הכא לא חיילא דקאמר שבועה שאוכל ולא אכל אבל התם בנשבע שלא לאכול ואכל דהוי בקום ועשה ודאי חיילה עכ"ל. שיטת הר"י מתפרשת בכמה אופנים:


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:22
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:22)

א) יתכן שכולל מועיל להפקיע את דין שבועה לבטל את המצוה שהיא שבועת שוא. עכ"ז אף שתחול השבועה לא תדחה למעשה את איסור הנבילה. בשבועות ליכא קיום מצות עשה, וכפי שנתבאר בשיעורים בענין נדרי גבוה, ולכן לא ניתן לומר שידחה עשה דשבועה את איסור הנבילה. מאידך בנשבע שלא יאכל מצה אין המצוה דמצה דוחה את איסור השבועה שכן יש בשבועה ל"ת ועשה ועשה דמצה אינו דוחה ל"ת ועשה. יוצא איפוא שדין הנשבע הוא בכל אופן להיות שב ואל תעשה; הנשבע בכולל לאכול נבילה אסור לו לאכלה, והנשבע שלא יאכל מצה לא יאכלנה בליל הסדר. הדין של לאו והן דורש אליבא דהר"י שיהיה קיום שבועה למעשה ולא רק חלות שבועה. משום כך שבועה בכולל לא לאכול נבילה ליתא בלאו והן כי כשנשבע לאכול נבילה בכולל לא יאכלנה למעשה וכנ"ל, ולפי"ז הר"י פוטר את הנשבע מקרבן בלבד אך אין השבועה לשוא.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:23
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:23)

ב) ברם משמעות שיטת הר"י שבתוס' היא שהשבועה לאכול נבילה בכולל לשוא ושלא כפירוש הראשון, אלא שלדעת הר"י יש שני דיני שוא: דין אחד של שבועת שוא כשנשבע לבטל מצוה בלי כולל, ובאופן זה גוף השבועה לשוא היא ולבטלה שהרי שייכת למצוה בלבד. דין שני של שבועת שוא כשנשבע לאכול נבילה בכולל ושאסור לו לקיים את השבועה בפועל ולאכלה. באופן זה עיקר השבועה אינה לשוא אך מכיון שהשבועה לא תתקיים למעשה שכן אסור לו לאכול את הנבילה הופך דין השבועה להיות שבועת שוא. ונראה שדין זה נכלל בדין שבועה שא"א לקיים דהוי' שבועת שוא. (ועיין ברש"י דף כו. ד"ה מאי מיעט מיעט מצוה ובשיעורים שם). סמוכים ליסוד הזה נמצא בפסוק "נשבעתי ואקיימה לשמור" כלומר ששבועה חלה דוקא כשמהוה בת - קיום במציאות וכל שבועה שאינה למעשה בת - קיום אינה חלה כשבועת ביטוי והופכת להיות לשוא.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:24
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:24)

ג) ניתן לפרש הר"י בהתאם ליסוד שביארנוהו באריכות בשיעורים (לעיל כ: בתוס' דכי ובשיטת הרמב"ן שם ולקמן במלחמות ד' ספ"ג). יש דין מיוחד של קיום שבועה וביטול מצוה אינו יכול להוות קיום שבועה ולא חלה איפוא שבועה לבטל את המצוה. ונראה שבכולל מצוה ורשות ביחד בשבועה אחת בשב ואל תעשה - כגון מי שנשבע שלא לאכול מצה כל השנה כולה - יש קיום שבועה אחד, דהיינו מניעת הפעולה כשהגברא במעמד שב ואל תעשה. עקב כך אין השבועה נחשבת לשבועה המבטלת מצוה בלי קיום שבועה כי ישנו קיום שב ואל תעשה אחד. לעומת זאת כשנשבע בקום ועשה והוא כולל ביטול מצוה עם רשות, כגון הנשבע לאכול נבלה וכשרה, כל פעולה ופעולה קיום שבועה בפני עצמה ומכיון שלא יתכן להחשיב את ביטול המצוה לקיום שבועה הופכת השבועה להיות שוא, ודו"ק היטב כי דברי רבנו נ"י מאירים לעינים.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:25
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:25)

**ענין שיטות הרמב"ם והראב"ד בנשבע לבטל את המצוה ודין כולל**


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:26
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:26)

א

הרמב"ם בחבורו (פ"ה מהל' שבועות הל' י"ח) קבע כירושלמי, וז"ל נשבע שלא יאכל מצה שנה או שנתים הרי זה אסור לאכול מצה בלילי הפסח ואם אכל חייב משום שבועת ביטוי ואין זה שבועת שוא שהרי לא נשבע שלא יאכל מצה בלילי הפסח אלא כלל עתים שאכילת מצה בהם רשות עם עת שאכילתה בו מצוה ומתוך שחלה שבועה על שאר הימים חלה על ליל הפסח וכן כל כיוצא בזה כגון שנשבע שלא ישב בצל סוכה לעולם או שלא יעלה עליו בגד שנה או שנתים, עכ"ל. ובפ"ד מהל' שבועות הל' י' כתב הרמב"ם וז"ל וכן אם אמר שבועה שלא אוכל היום וחזר ונשבע על הככר שלא יאכלנה ואכלה כולה באותו היום אינו חייב אלא אחת וכן כל כיוצא בזה שאין שבועה חלה על שבועה, עכ"ל. והראב"ד משיג וז"ל א"א גם זה שבוש הוא שבתחלה לא נשבע אלא ליומו ולבסוף נשבע על אותו ככר לעולם וכו' עכ"ל. לדעת הראב"ד עקב הוספת זמן נהייתה שבועת כולל והשבועה השניה חלה על הראשונה ואילו הרמב"ם סובר שהוספת זמן אינה עושה את השבועה לשבועת כולל ואין השבועה השניה חלה על הראשונה אף שהיא הוסיפה זמן על זמן האיסור הראשון. וקשה אליבא דהרמב"ם, דמה שונה הוספת זמן שבכך לא חלה שבועה על שבועה מן כולל זמן היתר יחד עם זמן מצוה בשבועה לבטל את המצוה שהשבועה חלה וכגון שנשבע שלא יאכל מצה שנה שחלה לאסור מצה בליל פסח.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:27
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:27)

ונראה שהרמב"ם מבחין בין דין הכולל בשבועה לבטל את המצוה לבין דין הכולל באין שבועה חלה על שבועה ואין איסור חל על איסור. ההלכה קובעת ששבועה המבטלת מצוה והיא מוגבלת למצוה בלבד מהווה שבועת שוא כי בשבועה זו ליכא דין של קיום או ביטול ומאחר שכולה חלה בנוגע למצוה בלבד לבטלה היא. לעומת זאת בכולל היתר עם המצוה השבועה כשיוצאת מפיו אינה לבטלה שכן יש לה קיום ובטול ולכן חלה בכולה. בהתאם לכך גם הוספת זמן היתר על גבי זמן המצוה מהווה כולל והנשבע שלא יאכל מצה שנה חלה השבועה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:28
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:28)

אחרת דין הכולל באין איסור חל על איסור. שם חלה שבועת הכולל מטעם מיגו שהאיסור השני חל במקצתו חל בכולו. וזה שייך רק כשמקצת חלות האיסור השני פועלת מיד אבל לא כשהיא פועלת לאחר זמן בלבד. משום כך בנשבע שלא יאכלנה אחרי שנשבע שלא יאכלנה היום שהשבועה השניה מוסיפה איסור רק לאחר זמן אי אפשר שיחול הדין דכולל והאוכלה איפוא אינו חייב אלא אחת.¹

footnotes:
¹ ואמר מו"ר נ"י שיש לעיין בדין שבועה לבטל את המצוה בכולל האם חלה לכל דיני השבועות - כלומר בין בנוגע לאיסור לא תשבעו בשמי לשקר ובין בנוגע לחלות איסור בל יחל או"ד שחלה בנוגע לאיסור שקר בלבד ולא בנוגע לבל יחל. ויתכן לחלק בין שני האיסורים עפ"מ שמבואר פעמים רבות ברשימות השיעורים, ודו"ק.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:29
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:29)

ב

בשיטת הראב"ד הקושי הוא לאידך גיסא. בנוגע לדין איסור חל על איסור פסק שע"י הוספת זמן נחשבת השבועה השניה לשבועת כולל וחלה. מאידך בכולל בשבועה לבטל את המצוה מגביל הראב"ד (השגות הראב"ד על המאור הקטן בסוף מס' פסחים) דין הירושלמי שחלה שבועה שלא לאכול מצה כל השנה להנשבע בשאר ימות השנה שהשבועה חלה מיד ולפני פסח. אולם אם נשבע בתוך ימי הפסח שקדמה מצות מצה לשבועתו לא חלה השבועה. ועלינו להבין את ההבדל בין כולל בשבועה על שבועה לכולל בנשבע לבטל מצוה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:30
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:30)

ונראה שלדעת הראב"ד דין הכולל בשבועה לבטל את המצוה נאמר בחלות השבועה, זאת אומרת מיגו שחלה השבועה במקצתה דהיינו לזמן היתר ממילא חלה בכולה דהיינו גם לזמן למצוה. משום כך אין השבועה חלה לכתחילה בתוך ימי הפסח לבטל את המצוה. אולם בשכבר חלה בשאר ימות השנה נשארת השבועה בחלותה כשמגיעים ימי הפסח וזמן המצוה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:31
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:31)

ברם בנוגע לדין הכולל באיסור חל על איסור סובר הראב"ד שאינו מדין מיגו אלא דין הוא בעצם חלויות שמות של שני האיסורין, כלומר, הואיל והאיסור השני מוסיף איסור בעצם שמו על גבי האיסור הראשון לכן חל. עיקר דין אין איסור חל על איסור הוא שאין התורה מחייבת עבור כפלות איסורים, וזה דוקא כשהאיסור השני כופל את איסורי הראשון. אך בכולל כשהאיסור השני מוסיף איסורים מהווה הוא איסור אחר בעצם שמו ולפיכך חל. בהתאם לכך העלה הראב"ד שהוספת זמן מהווה כולל בנוגע לאיסור חל על איסור שכן ע"י כך נחשב האיסור השני לאיסור אחר בעצם חלותו וגופו, ומשום כך חלה השבועה השניה אף ביום הראשון של השבועה הראשונה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:32
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:32)

העולה מדברינו הנ"ל שלפי הריצב"א דין הנשבע לבטל את המצוה וכולל תלוי במעשה השבועה, לדעת הרמב"ם דין הנשבע לבטל את המצוה תלוי בעצם שם השבועה ואילו דין איסור חל על איסור בכולל תלוי בחלות האיסור השני, ואליבא דהראב"ד הדין של נשבע לבטל את המצוה וכולל תלוי בחלות הכולל אבל דין הכולל באיסור חל על איסור תלוי בעצם שמות האיסורין ולא בשעת חלותן, והדברים מאירים, ודו"ק.¹

footnotes:
¹ עיין בחו"מ סי' ע"ג סעיף ה' ובש"ך שם אות י"א ובקצה"ח שם אות ג'.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:33
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:33)

ג

כתב הרמב"ם בפ"ג מהל' נדרים (הל"ט) וז"ל הנודר שיצום בשבת או ביום טוב חייב לצום שהנדרים חלים על דברי מצוה כמו שבארנו. וכן הנודר שיצום יום ראשון או יום שלישי כל ימיו ופגע בו יום זה והרי הוא יום טוב או ערב יום הכפורים הרי זה חייב לצום ואין צריך לומר ראש חדש. פגע בו חנוכה ופורים ידחה נדרו מפני הימים האלו הואיל ואיסור הצום בהם מדברי סופרים הרי הן צריכין חזוק וידחה נדרו מפני גזירת חכמים עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:34
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:34)

פשוטם של דברי הרמב"ם מורה שהנודר לצום כל יום ראשון ופגע בו יו"ט, חייב לצום רק משום שהנדר חל לבטל דבר מצוה. והנה מתבקשת השאלה הרי כשנדר לצום כל ימיו זהו נדר הכולל בין יו"ט בין שאר ימי היתר, ולדעת הרמב"ם כשנשבע שלא לאכול מצה כל השנה חלה שבועתו שכן כלל היתר עם המצוה, ולמה איפוא לא יחול נדר כשבועה מדין הכולל.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:35
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:35)

ואולי סובר הרמב"ם שכולל אינו פועל חלות שבועה לגבי חיובי ואיסורי השבועה כי אם לגבי אמת ושקר בשבועה, דהיינו, הנשבע בכולל חייב לאמת את דברי השבועה אך אין השבועה חלה לגבי חיובי ואיסורי שבועות דעלמא (ועיין בשיעורים לעיל שמבואר שיש בשבועות שני דינים - חלות חיובים ואיסורים ודין אמת ושקר, ועיין אף לעיל בהערה 73, ואכמ"ל). כ"ז יתכן בשבועות שכן יש בהן הלכות אמת ושקר - משא"כ בנדרים. עקב כך לא חל דין הכולל בנדרים ונדר שחל לבטל את מצוה בין בפרט ובין בכולל הוא בתורת נדרים דוקא, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:36
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:36)

שם. בעה"מ ספ"ג שבועות (דף יב: בדפי הרי"ף דפוס ווילנא). ז"ל ובנשבע לקיים מצות עשה השבועה והנדר חלין עליו למלקות וכו' אבל במצות לא תעשה אין הנדר חל עליו כלל בביטולה אף לא בקיומא עכ"ל. בדין הנדר לקיים מצות עשה יש מחלוקת בין הראשונים. לדעת הר"ן (נדרים ח' ד"ה והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא) אינו חל אבל הר"ר אליעזר בתוס' (שם ד"ה נדר גדול נדר לאלהי ישראל) סובר שחל בדומה לדין נדר צדקה,¹ וכפי הנראה סובר הבעה"מ כתוס' וכרא"ש (שם ד"ה נדר גדול נדר לאלהי ישראל) שנדר לקיים מצות עשה חל. אך דבריו האחרונים תמוהים כי בנדר לבטל מצות לא תעשה כגון שנדר לאכול חמץ בפסח גם בלי הטעם של ביטול מצות לא תעשה לא יתכן שיחול הנדר כי אין הנדרים חלים בקום ועשה.² ואין לומר שבניגוד לשאר ראשונים סובר הבעה"מ שאף נדר בעלמא חל בקום ועשה ומהוה חובת גברא לקיימו, שהרי מבואר במס' נדרים (יג: וגם עיין בדף ט"ו א) שהשבועה חלה לאסור דבר שאין בו ממש מאחר שהחלות על הגברא ואילו נדר אינו חל לאסור דבר שאין בו ממש הואיל וחלותו מוגבלת לאסור חפצא באיסור. ולפי בעה"מ שחל דין נדר בעלמא על הגברא בקום ועשה בלי חלות איסור חפצא למה לא יחול נדר לאסור דבר שאין בו ממש מדין איסור גברא.

footnotes:
¹ עי' בחלק הענינים בענין נדרי גבוה אות ב' ובענין צדקה אות ב'.
² וכן תמה הגרע"א זצוק"ל בגליון הש"ס על הגמ' בנדרים (ג:) וז"ל לידור לעשות מעשה לא משכחת לה וכו'.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:37
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:37)

ועלינו להסיק שבעה"מ מכיר בשני מיני נדר: נדר לעשות מעשה בקום ועשה ונדר לאסור דבר בשב ואל תעשה. נדר שהוא בקום ועשה חל על הגברא ולא בחפצא ומקורו בדין נדר גבוה "הרי עלי להביא קרבן" שמקורו בפסוק "מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת" וגו'. נדרי איסור לעומתם, נלמדים מפרשת מטות "איש כי ידור נדר" המשמש כמקור לדין ההתפסה בחפצא של איסור. נדר של איסור חל כאיסור חפצא ואינו אוסר איפוא כי אם דבר שיש בו ממש ולא חל על הגברא בדבר שאין בו ממש.¹

footnotes:
¹ עיין לעיל בשיעורים רפ"ג בדין גברא וחפצא בשבועות ובנדרים וגם בענין נדרי גבוה אות ג', כמו"כ לעיל (כ:) ד"ה שיטת הרמב"ן בדין נדר לקיים דבר מצוה ולהלן (כד.) ד"ה מלחמות ה' (ספ"ג) אות א' ואף בשיעורים (כה.) ד"ה תוס' ד"ה חומר בנדרים כו' וד"ה רש"י ד"ה שאין בהן ממש. ועיין ברש"י (המפרש) נזיר (ד.) ד"ה והרי מושבע וכו' שסובר כבעה"מ, וכן המאירי רפ"ג דשבועות.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:38
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:38)

לכאורה כוונת בעה"מ כנ"ל שנדר שהוא בקום ועשה לעבור על ל"ת לא חל. ברם הרמב"ן פירש כוונת בעה"מ שמדובר בנדר לאיסור חפצא ואינו חל לבטל מצות ל"ת בשב ואל תעשה. והקשה, למה איפוא סד"א שנדר חל לבטל מצות ל"ת של עונה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:39
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:39](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:39)

ונראה שלפי פירוש זה סובר הבעה"מ שנדר לבטל מצות עשה אינו סותר את המצוה - כי הנודר דומה למי שאין לו חפצא של מצוה שהוא פטור מעיקר חובת המצוה. דין האנוס באי - קיום מצות עשה דומה לדין "אל יבזבז אדם יותר מחומש" המהווה פטור גמור מחובת המצוה ואינו פטור עונשים בלבד, ומאחר שאינה קיימת מצות עשה כלל חל הנדר. אולם אין בכח נדר להפקיע חובת ל"ת מעיקרה. דין אנוס בקיום ל"ת אינו כי אם פטור עונשים, ויוצא איפוא שנדר לבטל מצות ל"ת עומד בכל אופן בניגוד למצות ל"ת ועקב כך אינו חל.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:40
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:40](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:40)

לאור הבחנה זו ניתן לומר שמעונה אין קושי' על בעה"מ כי האנוס בעונה פטור לגמרי מחובת המצוה ומשום כך הנדר יחול להפקיע את המצוה, וצ"ע בזה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:41
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:41](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:41)

שם. מלחמות ה' (ספ"ג)


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:42
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:42](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:42)

א) ז"ל דומיא דנדרים שחלים על דבר מצוה כדבר הרשות ואינם חלים לבטל מצות לא תעשה בידים וכן שבועות בכולל וכו'. הרמב"ן כאן כר"י הנ"ל (בתוס' ד"ה אלא הן היכי משכחת לה) שכולל מועיל דוקא בשבועה בשב ואל תעשה ולא בשבועה בקום ועשה, ועיי"ש בביאור. אך נותר עלינו לציין שממה שהביא הרמב"ן הוכחה מדין הנדר שאינו מבטל ל"ת בידים - והרי נדר בעלמא אינו חל לכאורה בקום ועשה, וע"כ שגם לדעת הרמב"ן יש נדר בעלמא בקום ועשה (ולאו דוקא נדר לקיים מצוה) וכנ"ל בבעה"מ.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:43
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:43](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:43)

ב) בא"ד וכן ממה שאמרו והא ליתא בלא אניח תפילין. ואמאי משכחת לה בכולל עכ"ל. נראה שלפי בעה"מ שבועה בכולל אינה יכולה לשמש איתא בלאו והן בעבור שבועה פרטית, ולכן הנשבע בדרך פרט על תפילין בלחוד אף שהיה יכול לישבע שלא להניח תפילין בכולל עכ"ז ליתא בלאו והן.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:44
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:44](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:44)

ג) בא"ד - ולדברי בעה"מ ז"ל קשה ממנו דהא משכחת לה בשבועה דומיא דנדר דאמר ישיבת סוכה עלי בשבועה עכ"ל. הנה ביארנו למעלה (יט: בדין גברא וחפצא בשבועות ובנדרים אות ב') שאיסור חפצא בשבועה אליבא דהרמב"ם אינו אסור בלאו דשבועת שקר, "לא תשבעו בשמי לשקר", כי באיסור חפצא ליכא חוב על הגברא לאמת את דבריו אלא איסורו כמו איסורי החלב והדם ונאסר דוקא משום בל יחל דברו. דומה שכך גם דעת בעה"מ, וממילא א"א להחשיב שבועה בלשון נדר כדאיתא בלאו והן. רק שבועה שחלה מדין שבועת שקר והיא מחייבת קרבן שבועה איתא בלאו והן, אבל שבועה בלשון נדר אף אם לוקין עליה אליבא דבעה"מ משום בל יחל - אין בו חיוב קרבן שבועה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:45
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:45](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:45)

ד) בא"ד אבל אני אומר שאע"פ שאיסור השבועה חלה עליו בכולל אם עבר ועשאה אינו חייב קרבן דכי כתיבי קראי בדבר הרשות כתיבי ואימעיט דבר מצוה וכו'. דברי הרמב"ן כאן מתפרשים ע"פ המבואר במס' נדרים (ט"ז: - י"ז א) שישנן שתי גזה"כ למעט את הנשבע לבטל את המצוה: א) "לא יחל דברו", דברו לא יחל אבל מיחל הוא לחפצי שמים, למיפטריה מן לאו דשבועה; ב) "להרע או להיטיב", מה הטבה רשות אף הרעה רשות יצא נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל שאין הרשות בידו, ולמיפטריה מקרבן שבועה. לפי הרמב"ן חלות הכולל לבטל את המצוה מתייחסת רק לדין מיחל הוא לחפצי שמים, כלומר בנוגע להלאו דבל יחל. ואילו ביחס לפרשת שבועת ביטוי וחיוב קרבן השבועה אף שבועה בכולל לבטל את המצוה ממועטת ע"פ גזה"כ להרע או להיטיב. אך אין לנו הכרע אם נתמעט כולל אליבא דרמב"ן מכל פרשת הביטוי דהיינו בין לקרבן ובין לענין הלאו דשבועת שקר או"ד נתמעטה שבועה בכולל מקרבן בלבד אבל חלה בנוגע ללאו דשקר, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:46
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:46](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:46)

ה) בא"ד ואף ר"ח ז"ל כתב בפירושיו כו' דאלמא אין שבועה סתם חלה על האיסורין לא אמרו אלא במקיים את המצוה בשבועתו שזה לא נתכוון אלא שלא אוכל כלום ולעשות כונתו דיו שאסר על עצמו בשבועה מה שלא אסרה עליו תורה, אבל האומר שבועה שלא אוכל מצה אע"פ שלא פירש לא של מצוה ולא של רשות הכל בכלל שאם נאמר לא נדר אלא על של רשות נמצא שהוא אוכל מצה והוא אמר שלא יאכל כלל עכ"ל. דבריו זקוקים לביאור.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:47
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:47](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:47)

ונראה לבארם עפ"מ שהסברנו בשיעורים לעיל (כ: בתוס' ד"ה דכי לא נדר ובד"ה שיטת הרמב"ן בדין נדר לקיים דבר מצוה) שיש דין קיום שבועה. והנה בנשבע סתם שלא יאכל אין מאכלות אסורות בכלל קיום השבועה שכן באי - אכילתם כבר יש קיום מצוה אחרת מדאורייתא. ומאידך בנשבע שלא יאכל מצה, לעומת זה, שנשבע לבטל את המצוה דאורייתא בכולל, מהוה אי - אכילת המצה קיום שבועה שהרי נשבע לבטל מצוה דאורייתא.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:48
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:48](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:48)

לאור יסוד זה ניתן להבין את השקלא וטריא שבסוגיא דידן. בתחילה מחלקת הסוגיא בין הנשבע סתם למפרש, כי דברים אסורים אינם נכללים בנשבע סתם משא"כ במפרש. ולכאורה ההבחנה מחוסרת ביאור. ברם לפי הנ"ל י"ל שמאחר שמאכלות אסורות אינן מהוות קיום בשבועה סתם אינן איפוא בכלל השבועה. ואילו בשבועה מפורשת יש קיום שבועה אף במאכלות אסורות שכן יש בהן שבועה מפורשת.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:49
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:49](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:49)

ובביאור קושית הגמרא "מפרש נמי כו' אמאי מושבע מהר סיני הוא וכו'", נראה לומר שמאחר שאנו מושבעים לקיים את התורה עקב השבועה שהשביע משה רבנו את בנ"י על כל התורה בברית סיני וערבות מואב ואיסורי אכילה כלולים באותה השבועה, כיצד תחול עליהם שבועת גברא בעלמא, כלומר לא יתכן שיהיה בדברים אסורים קיום שבועת הגברא מכיון שיש בם מכבר קיום שבועת סיני. לפי"ז אין קושית הגמרא מדין אין איסור חל על איסור, כי אם מדין קיום שבועה. ואמנם כן משמע מפרש"י שכתב (בד"ה דהאי אי אישתבע והדר אישתבע) וז"ל הרי כבר מושבע ועומד הוא עליהן ואין שבועה חלה על שבועה עכ"ל, כלומר שחסר כאן קיום שבועה, ולא שכוונתם על אין איסור חל על איסור.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:50
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:50](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:50)

ומתרצת הגמרא שמדובר בכולל דברים מותרים עם הדברים האסורים, ובאופן זה שייך קיום שבועה גם בדברים אסורים.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:51
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:51](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:51)

ו) בא"ד למדנו שהנדרים חלין על האיסורין עכ"ל. עיין בשיעורים (כ:) בתוס' ד"ה דכי ושם בד"ה בשיטת הרמב"ן וכו' ובענין נזירות חלה על נזירות. הרמב"ן סובר שבנדרים בעלמא לא איתמר איפוא את הכלל של אין איסור חל על איסור, ועיין בשיעורים שהארכנו בביאור שיטתו.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:52
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:52](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:52)

ז) בא"ד ופריק באומר הנאת תשמישך עלי וכו'. בביאור קושית הגמרא בנדרים (טו:) "והא משתעבד לה מדאורייתא דכתיב שארה כסותה ועונתה לא יגרע", נראה שעלינו לחלק בין החיוב לקיים מצוות דעלמא לחיובי הבעל לקיים מצות עונה עם אשתו. בעונה יש לאשה שעבוד ממש (הדומה לשעבודי ממון) על גופו של הבעל, דהיינו החפצא של הגוף שלו משועבד לה עבור תשמיש. עקב כך אינו יכול לאוסרו בנדר כי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. במצוות אחרות, לעומת זאת, אין גוף האדם משועבד כחפצא לקיום המצוות אלא הגברא משועבד ומחוייב לקיימן, ולכן אפשר לנדור ולאסור את החפצא של גופו למצוה כגון כשנדר "גופי אסור בישיבת סוכה" שחל. אמנם לפי"ז צ"ע בלשונו של הרמב"ן לעיל, וז"ל אבל שבועה איסור נפשיה מן חפצא הוא וכיון דמשועבד למצוה לא מצי פטר נפשיה מינה כדאמרינן נמי התם בהנאת תשמישי עליך, עכ"ל, ולכאורה אין להשוותן. ועוד צ"ע שהרי להלן במלחמות ייסד הרמב"ן את שיטתו בגזה"כ מיחל הוא לחפצי שמים ולא כמוש"כ משום שמשועבד גופו למצוות. ועוד יותר תמוה שהתינח בנשבע לבטל את המצוה י"ל שהשעבוד על גופו מפקיע חלות שבועה, אמנם הרמב"ן סובר שאף שבועה לקיים מצוה אינה חלה, ואין מקום לבאר שהוא משום שמשעובד למצוות שהרי נשבע לקיימה אלא שאינה חלה מטעם מיחל הוא לחפצי שמים שמפקיע אף שבועה לקיים מצוה וכדמבואר ברמב"ן להלן, ובכן צע"ג בדבריו כאן.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:53
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:53](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:53)

ח) בא"ד וכן בדין אם חלין בבטול לא תעשה במקום שהוא שב ואל תעשה כו' כ"ש בקיום לא תעשה דחלין עכ"ל. הדברים זקוקים לביאור שכן דין "דאיתא בלאו והן" נמצא רק בקרבן שבועה ולא בנדרים, אך הם מתבארים היטב עפ"מ שהעלינו בשיעורים לעיל (כ: בתוס' ד"ה דכי ובשיטת הרמב"ן שם) שלדעת הרמב"ן יש הלכה של קיום נדר, ונדר חל לקיים מצות רק מפני שניתן לבטלן ע"י הנדר, כי מאחר שנדר אלים שמבטל את המצוות חל גם לקיימן וקיומן נחשב לקיום נדר. אלמלא כך לא היה חל הנדר מאחר שאין בו קיום נדר, עיי"ש. יוצא שדברי הרמב"ן כאן בהתאמה מלאה לשיטתו בחידושיו.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:54
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:54](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:54)

ט) בא"ד אבל לעבור על המצות לא תעשה בדבר שהוא עושה מעשה אין שום דבר חל עליו שאין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו בנדר ולא דבר האסור לו מסיני עכ"ל, מוסבר ע"פ דרך הנ"ל שלא יתכן קיום נדר ע"י ביטול מצוה בקום ועשה ואפילו בכולל.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:55
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:55](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:55)

י) בא"ד ואילו בשבועות אינו כן שאפילו לקיים מצות עשה אינן חלות לא לקרבן ולא למלקות דלא יחל דברו כתיב וחפצי שמים אינן בכלל למעוטינהו מלאו דבשבועה וכו'. מבואר בגמרא שבועות (כז.) שריב"ב מחייב קרבן בנשבע לקיים את המצוה דלית ליה גזה"כ להרע או להיטיב, אבל מודה הוא שהנשבע לבטל את המצוה פטור ושבועתו שוא, ודין זה נלמד (בנדרים טז:) מגזה"כ לא יחל דברו אבל מיחל לחפצי שמים. יוצא איפוא שאף בנשבע לקיים את המצוה ליתא ללאו אליבא דריב"ב, ומתבקשת השאלה מה אליביה מחייבו של הקרבן.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:56
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:56](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:56)

ויתכן שלריב"ב נשבע לקיים את המצוה נתמעט בגזה"כ מלאו דבל יחל בלבד, אבל איתא ללאו לא תשבעו בשמי לשקר, ובגללו מחייב בקרבן שבועה. (ודומה איפוא לשיטת הרמב"ם במי שנשבע על חבירו שנאסר באיסור שקר ולא בבל יחל, ועיין בשיעורים לעיל (כ:) בשיטת הרמב"ם באזהרות השבועות אות ב'). השבועה לבטל את המצוה, לעומת זאת, מהוה חפצא של שבועת שוא והיא מופקעת לגמרי מדין שבועת ביטוי בין לענין בל יחל בין לענין שבועת שקר וקרבן שבועה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:57
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:57](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:57)

יא) בא"ד ולא אמרו נשבעין לקיים את המצוה אלא לומר דלא מיקרי מוציא שם שמים לבטלה אלא זריז ונשכר הוי דקא אחיל שם שמים עליה דמילתה לזרוזי בה נפשה וכו' עכ"ל. אליבא דהרמב"ן אין בשבועה לזרוזי נפשיה במצוות חלות שבועה כלל. ויעויין בשיעורים למס' נדרים (ח. ד"ה דשרי ליה לאיניש לזרוזי נפשיה) שביארנו אליבא דהרמב"ם שקיימת איפוא חלות שבועה לזרוזי נפשיה ונכללת במצות ובשמו תשבע, עיי"ש באריכות.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:58
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:58](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:58)

שם. הר"ן ספ"ג שבועות (דף י"ב: בדפי הרי"ף דפוס ווילנא). ז"ל והא תנן (כב:) שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראוין דהיינו נבלות פטור אלמא אין דעת הנשבע לעבור על המצות וה"נ הו"ל למימר שהנשבע שלא לאכול מצה אין דעתו על המצות של לילי הפסח לא דמי דהתם כיון שהוא מקיים מצוה בשבועתו [שלתענית נתכוין] ראוי לומר שלא נתכוין לאסור דברים האסורים עליו כבר שזה לא נתכוין אלא שלא יאכל כלום ולא היה צריך לישבע על מה שהוא אסור עליו כבר וכו'. ראה למעלה את פירושנו לדברים אלו במלחמות ה'. ברם משמעות גירסא אחרת שבר"ן המוסיפה את המילים "שלתענית נתכוין", מורה שלהר"ן דין תענית אינו חל על מאכלות אסורות, ומשום כך בנשבע סתם שלא יאכל שקיבל עליו תענית אין דברים אסורים בכלל.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:59
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:59](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:59)

לביאור שיטת הר"ן נראה לומר שיש שני דינים בתענית: א) איסורי תענית; ב) קיום מצות תענית. הר"ן סובר שכדי לקיים מצות התענית די באי - אכילת דברים מותרים. קיום התענית אינו שייך בדברים אסורים ולפיכך אינם נאסרים אף באיסורי תענית, ולכן כדי לקיים מצות התענית די באי - אכילת דברים מותרים.¹

footnotes:
¹ עיין לעיל בשיעורים (כ.) ד"ה שיטת הרמב"ם בהתפסה אות ג'.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:60
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:60](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:60)

שם. תוס' ד"ה אלא כדרבא וכו'. וז"ל פי' בקונטרס וכו' בנבילה המסרחת והקשה חדא דמסרחת לא מיקריא נבילה ואר"ת דאין זו קשיא דשפיר מיקרי נבילה מדאיצטריך קרא למעוטי לר"ש עכ"ל. נראה שלפי רש"י נבילה שאינה ראויה לגר אינה נבילה כלל, ואילו לר"ת היא קרויה נבילה אלא שהותרה באכילה. והנה בנוגע לטומאת נבילות פסק הרמב"ם בפ"א מאבות הטומאות (הל' י"ג - י"ד) שבשר נבילה שהיה סרוח מעיקרו ואינו ראוי למאכל אדם טהור אבל אם לכתחילה היה ראוי לאכילת אדם ונפסד והבאיש עדיין מטמא עד שנפסל מאכילת כלב. ומשמע מפסקו כר"ת שנבילה שאינה ראויה לאכילת אדם קרואה נבילה ולכן מטמאה אלא שהותרה באכילה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:61
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:61](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:61)

בא"ד ור"מ מוקי לה בסרוחה מעיקרא עכ"ל, כלומר, אליבא דר"מ איסור נבילה אינו חל בסרוחה, אבל נבילה שנפסלה אחרי שנאסרה עדיין באיסורה עומדת. אין סרחון מפקיע עצם החפצא של נבילה אלא דין הוא באיסור. וכן דעת הר"ת אף אליבא דר"ש שדין נפסל מאכילת אדם הוא דין היתר אך אין כאן מפקיע של עיקר השם של נבילה ולפיכך כלולה בשבועה על אכילת נבילה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:62
[Reshimot Shiurim on Shevuot 24a:62](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/24a:62)

בא"ד ומתוספתא שהבאתי יש ראייה לריצב"א דאפי' בלא קום עשה חייל על ידי כולל בשאין מזכיר האיסור עכ"ל. ויתכן אליבא דר"י שאף שהשבועה שאוכל אינה חלה בכולל לחייבו לעבור על איסור תורה בקום ועשה ואינו מחוייב לאכול נבילות וטריפות מ"מ אם אכלן פטור הוא מקרבן שבועה שכן סוכ"ס אכל ולא שקר למפרע את דברי השבועה שאוכל, ברם אינו משמע כן מהר"י, וצ"ע.