## Reshimot Shiurim on Shevuot Daf 28a

###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:1
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:1)

גמרא. תגלחת מעכבא ור"א היא. יוצא שלדעת רבא שואלים על נזירות רק בזמן שאיסורי הנזירות קיימים. והנה אף אם אין תגלחת מעכבת תגלחת מהוה היא קיום מצוה דנזירות וכמבואר ברמב"ם בפ"א מנזירות (הל"א - ג'), אבל אין חכם נזקק להפקיע קיום מצות נזירות. ועלינו להבהיר מ"ש נדר נזירות שאין החכם מזדקק להפקיע קיום מצות הנזירות וכמבואר מנדר הקדש שהרי בנדר הרי עלי קרבן מזדקק החכם לשאלת הנודר להפקיעו אף שאין השאלה נוגעת לאיסורים כי אם לקיום נדר בלבד.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:2
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:2)

ונראה שההבדל מוסבר לאור דברי הרמב"ם בפ"א מהל' נזירות (הל"א) וז"ל הנזירות הוא נדר מכלל נדרי איסר שנא' כי ידור נדר נזיר עכ"ל. והעלינו (בענין נדרי גבוה אות ד') שעיקר מעשה נדר הנזירות דנזירות הוא נדר איסור ואמנם יש קיום נדר נזירות כמו בנדרי הקדש, אך עיקר הנדר בנזירות הוא נדר איסור והקיומים חלין ממילא. אלא שאם תגלחת מעכבת נמשך עדיין איסור הנזירות ועל כן השאלה מתייחסת לעיקר נדר הנזירות ושואלין עליו. נדר הקדש לעומת זה עיקרו הוא קבלת קיום הנדר והאיסורים חלים ממילא. משום כך מנומק היטב השוני ביניהם לגבי שאלת חכם. שאלה בנזירות שייכת דוקא לעיקר הנדר דהיינו לאיסורים ולא בנוגע לקיומים, ואילו בהרי עלי קרבן שאלת החכם שייכת לקיומי הנדר שכן הקיומים בנדר גבוה הם עיקר הנדר.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:3
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:3)

**ענין שאלת חכם**


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:4
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:4)

א

כתב רש"י בראש פרשת מטות על הפסוק "זה הדבר" וז"ל מיעוט הוא לומר שהחכם בלשון התרה ובעל בלשון הפרה כלשון הכתוב כאן ואם חלפו אין מותר ואין מופר עכ"ל. משמעות דבריו שרק גזה"כ של זה הדבר ממעטת שאין בעל מפיר בלשון חכם ואין חכם מתיר בלשון בעל.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:5
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:5)

ברם מהרמב"ם יוצא שלדעתו אין כאן גזיה"כ בעלמא כי אם מילתא בטעמא ומצד הסברא שכן כתב בפיה"מ בסוף פרק נערה המאורסה וז"ל אם אמר החכם לאותו שמתיר נדרו - מופר לך או מה שמורה על זה הענין, או אמר הבעל לאשתו - שרוי לך, או משמעות זאת הכונה, הרי זה אינו כלום וכו' לפי שענין הפרה - ביטול השבועה מעיקרא, וכאילו לא היתה כלל, וזה לא יעשנו זולתי האב והבעל, לפי מה שנתבאר בתורה ובש"פ, וענין השאלה לחכם וכו' הוא שיתיר השבועה הנקשרת והמחייבת, ויסתלק דינה מן העתיד, וזה לא יעשנו זולתי חכם מומחה וכו' עכ"ל. דומה לכך קבע בפי"ג מנדרים (הל"ב) וז"ל וכיצד מיפר, אומר מופר או בטל או אין נדר זה כלום וכיוצא בדברים שענינם עקירת הנדר מעיקרו וכו' אבל אם אמר לה וכו' מותר ליך או שרוי ליך וכל כיוצא בענין זה, לא אמר כלום, שאין האב והבעל מתיר כמו החכם, אלא עוקר הנדר מתחילתו ומפירו עכ"ל. ובכ"מ שם כתב וז"ל ויש לתמוה דבריש פ"ד דנזיר וכו' מסיק וכו' דבעל מיגז גייז, והיאך כתב רבינו דמיעקר עקר וכו' עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:6
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:6)

למעלה בשיעורינו הבאנו ביאור של הכ"מ והארכנו בו (דף כז: ד"ה אמר רבא נשבע וכו'). ונראה להוסיף ע"פ המבואר בגמרא נדרים (עב.) שאין הבעל מיפר בקודמין. הנה שורש הדין דהפרה הוא שכל הנודרת על דעת בעלה נודרת, דהיינו שהבעל נחשב לבעל הנדר והנדר תלוי בו, ולפיכך אם מקפיד על שנדרה הנדר בטל. והדין מחייב אליבא דהרמב"ם שהבעל יקפיד על מה שנדרה קפידא דמעיקרא. ברם אם ביום שמעו יאמר הבעל - אמנם ניחא לי במה שנדרה ונאסרה בנדר עד כאן, אך מכאן ואילך מקפיד אני שלא תיאסר עוד בזה הנדר, אין זו הפרה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:7
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:7)

וזהו יסוד הדין שאין הבעל מיפר בקודמין, כי מאחר שבשעת הנדר לא היתה אשתו א"א להקרא בעל הנדר ואף א"א לו להקפיד מעיקרא על מה שנדרה - שהרי בעת שנדרה לא היתה ברשותו כלל, ובכן אין קפידתו כי אם קפידא מכאן והלאה ולא סגי בזאת ההקפדה עבור הפרה. וזוהי כוונת הרמב"ם באומרו שהבעל עוקר הנדר מתחילתו, כלומר שהבעל משתמש בלשון המורה על קפידא דמעיקרא. אולם לאמיתו אפילו אחר שהקפיד הבעל והפר נדר אשתו לא נעקר עצם הנדר מאיסורו למפרע - וכמסקנת הגמרא בנזיר שבהפרה מיגז גייז ואין הנדר ניתר אלא מכאן ולהבא.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:8
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:8)

לא כך הדבר בהתרת החכם. הנה מבואר במס' שבועות (כז:) שבנשבע על ככר אם שייר ממנה כזית נשאל עליה אליבא דרבא, ולפי אמימר נשאלין כל זמן שלא הביא קרבנו או שלא לקה. ועולה איפוא שאין החכם מתיר את הנדר אא"כ יש בהתרה ענין למעשה מכאן ולהבא - או בנוגע לאכילת שאר הככר או למלקות או לקרבן. יסודה של התרת נדרים היא הוראה ופסק דין הנוגע למעשה עכשיו ולא למפרע (ועיין בשיעורים למעלה באריכות), ובהתאם לכך דורש הרמב"ם שהחכם ישתמש בלשון שמובנו מכאן ולהבא כגון "מותר לך". אך יסוד ההיתר הוא כנ"ל לעשות את הנדר לנדר טעות שיבטל למפרע ושייעקר לגמרי, שכן חלות היתר החכם הוא למפרע.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:9
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:9)

יוצא איפוא שהרמב"ם מתייחס ללשון ההפרה והתרה, שהבעל חייב להתבטא בלשון שמראה קפידתו למפרע, והחכם חייב להשתמש בלשון המורה על מעשה מכאן ולהבא. ואילו הגמרא מדברת על חלות הדינים - חלות ההיתר דבעל מכאן ולהבא ואילו חלות ההיתר דחכם עוקרת את עצם ההפלאה למפרע.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:10
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:10)

ב

הרמב"ם פסק בפ"ו מהל' שבועות (הל' י"ח) כאמימר שמי שנשבע שלא יאכל פת זו ואכלה יכול לבקש התרה מחכם כל זמן שלא הביא קרבנו אם היה שוגג או קודם שילקה אם היה מזיד. וצ"ע במה שכתב בפ"ו שבועות (הל"א) וז"ל מי שנשבע שבועת ביטוי וניחם על שבועתו וראה שהוא מצטער אם יקיים שבועה זו ונהפכה דעתו לדעת אחרת וכו' הרי זה נשאל לחכם אחד או לג' הדיוטות במקום שאין שם חכם ומתירין לו שבועתו ויהיה מותר לעשות דבר שנשבע שלא לעשותו או שלא לעשות דבר שנשבע לעשותו עכ"ל, ומשמע שסיבת שאלת הנשאל היא משום שמצטער על קיום השבועה, ולפי"ז מאחר שאכל את הככר וקיום השבועה כבר עבר מן העולם ושנוגע לו רק העונשים בלבד אינו בדין שיוכל לשאול וכרבא, וצ"ע בישוב הסתירה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:11
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:11)

ויתכן לתרץ עפ"י המשך ההלכה ברמב"ם הנ"ל "או שנולד לו דבר שלא היה בדעתו בשעת השבועה וניחם בגללו", ויתכן שאף אחר שחילל את השבועה וקיום השבועה כבר חלף עכ"ז כשמהרהר בענין השבועה ומה שקרה לו אחריה הוא ניחם שנשבע וההלכה קובעת שעדיין בידו לשאול עליה כל זמן שלא הביא את קרבנו, וצ"ע (ועיין לקמן אות ד')


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:12
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:12)

ג

הר"ן בנדרים (כז.) הביא מחלוקת בין הרמב"ן להתוספות בדין נדר שהותר מקצתו הותר כולו. דעת התוס' שאין הבדל בין נדר שהותר ע"י פתח לע"י חרטה, אבל הרמב"ן סובר שדוקא בנדר שהותר ע"י פתח שהוא דומה לנדר טעות נאמר נדר שהותר מקצתו הותר כולו ולא בנדר שהותר ע"י חרטה. ונראה שלפי התוס' יש רק דין אחד של היתר נדרים. ואילו אליבא דהרמב"ן יש שני דינים א) היתר פתח, וב) היתר חרטה. בהיתר פתח קובע החכם שהנדר היה בטעות מעיקרו ובנדר טעות אמרי' טעות במקצתו טעות בכולו ולכך הותר כולו. דין היתר החכם ע"י חרטה דמעיקרא לעומת זאת אינו מטעם קביעת הנדר לנדר טעות כי אם היתר מיוחד בפני עצמו ולא אמרי' בו הותר מקצתו הותר כולו.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:13
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:13)

והנה נדר שהותר מקצתו הותר כולו הוא דין בהיתר נדרים ע"י שאלת חכם, אך בהפרת הבעל מה שהפר הופר ומה שלא הפר לא הופר (כ"כ הרמב"ם בפ' י"ג מהל' נדרים הל' י' ועיין בסוגיא נדרים פז. - פז: ובר"ן שם). לפי הרמב"ן ההבחנה מוסברת שהרי הבעל אינו משוה נדר אשתו לנדר טעות ולא חל איפוא בהפרתו דין הותר מקצתו הותר כולו כי מיוסד הוא בדין נדר טעות. ברם אליבא דהתוס' מתבקשת השאלה מ"ש הפרת הבעל מהיתר חכם.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:14
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:14)

אמנם במס' נזיר (דף כא:) איבעיא להו בעל מיעקר עקר או"ד מיגז גייז, ופירשו: האם הפרת הבעל עוקרת את הנדר למפרע או דוקא מכאן ולהבא (ועיי"ש בסוגיא). אם ננקוט שבעל מיגז גייז ליכא שום קושי שכן י"ל שדין הותר מקצתו הותר כולו הוא רק בהתרת חכם שחלה למפרע ולא ע"י הפרת הבעל שהוא מכאן ולהבא. ברם אם בעל מיעקר עקר את הנדר למפרע עדיין דרישה הבהרה למה לא חל דין נדר שהותר במקצתו הותר כולו בהפרת הבעל כמו בהיתר חכם.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:15
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:15)

ודומה כי התרת החכם הואיל והיא מבטלת את גוף מעשה הנדר חל בעקבותיה דין נדר שהותר מקצתו הותר כולו שהוא דין במעשה הנדר שמכיון שפקע במקצתו פקע בכולו. ואילו הפרת הבעל אינה עוקרת למפרע את עיקר מעשה הנדר כי אם מפקיע את איסורי הנדר, ובאיסורי נדר לא תקף הדין שמכיון שהותרו מקצתם הותרו כולם. (ועיין בשיעורים לריש פ"ג שבועות ד"ה שיטת הרמב"ם בהתפסה אות ה'). הפרת הבעל אינה תלויה בפתח או חרטה אלא שהתורה אמרה שע"י הפרת הבעל נפקעו איסורי הנדר ומעשה הנדר איפוא במקומו עומד, ואילו התרת חכם התלויה בפתח או חרטה מסלקת את מעשה הנדר כאילו לא היה, ועל כן גם מעשה הנדר כבר אינו, ומעשה הנדר לא ניתן להחלק והואיל והותר מקצתו הותר כולו. ועי' להלן בביאור שיטת הרמב"ם.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:16
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:16)

ד

אך בנוגע להרמב"ם דבריו מורים שאינו מחלק בין נדר שהותר ע"י פתח לבין נדר שהותר ע"י חרטה, שלא כהרמב"ן. הרי בפ"ו מהל' שבועות הל"א כתב וז"ל מי שנשבע שבועת ביטוי וניחם על שבועתו וראה שהוא מצטער אם יקיים שבועה זו ונהפכה דעתו לדעת אחרת עכ"ל, זוהי החרטה שמתירין על ידה, וממשיך וז"ל או שנולד לו דבר שלא היה בדעתו בשעת השבועה וניחם בגללו, עכ"ל, זהו הפתח. והרמב"ם משוה דין חרטה ודין פתח ובשניהם כתב שניחם על נדרו. ואף כתב שם בפ"ו הל"ה וז"ל והחכם או גדול השלשה אומר לו וכבר נחמת והוא אומר לו הן עכ"ל, ביאור שע"י שנהפכה דעתו לדעת אחרת והתנחם מעיקרו על הנדר ומשום כך החכם מתיר לו. יסוד ההיתר הוא מטעם חרטה ושדעתו השתנתה לדעת אחרת וניחם על נדרו. אלא שפתח מועיל איפוא להוכיח שהנודר התחרט מעיקרו על נדרו מאחר שהב"ד פותחין לו את הפתח ושואלים לו אם ניחם בגללו. אמנם עכ"ז עיקר המתיר בין בפתח ובין בחרטה אחד הוא והוא שניחם על נדרו והחכם עוקר את דעת הנודר למפרע מטעם חרטה. יוצא איפוא שלשיטת הרמב"ם בין פתח ובין חרטה מועילים מדין חרטה בדעת הנודר שנהפכה דעתו לדעת אחרת, והחכם מורה שדעתו הראשונה היתה בטילה ועקב כך מתיר לו את נדרו.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:17
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:17)

והנה הרמב"ם כתב שם בפ"ו הל"א וז"ל מי שנשבע שבועת ביטוי וכו' עכ"ל, והעיר הרדב"ז שמדברי הרמב"ם כאן משמע שהחכם מתיר דוקא שבועת ביטוי להבא וכשמצטער על קיום השבועה, ולא שבועה לשעבר, ואף שהיתר החכם יועיל לו להסתלק מהעונש - וזה שלא כדאמימר. אך כבר הבאנו למעלה שהרמב"ם פסק כאמימר שם בפ"ו הל' י"ח, ועמדנו על הסתירה (באות ב').


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:18
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:18)

ומסתבר שלדעת הרמב"ן יתכן לחלק אליבא דאמימר בין היתר ע"י פתח לבין היתר ע"י חרטה. בפתח שההיתר מטעם טעות ישנו לדין של אמימר, כי אף שההיתר אינו נוגע עוד לאיסורי הנדר שהרי כבר אכל הנודר את הככר עכ"ז ניתן הנדר לשאלת חכם משום שהנדר מעיקרו טעות. ואילו חרטה מאחר וחלה כמתיר מיוחד של איסורי הנדר שייכת הוא רק בזמן שיש איסורי נדר בעולם ולא אחר שאכל את הככר. ברם סברא זו אין לה רגלים ברמב"ם שכן כבר קבענו שאינו מבחין בין היתר פתח להיתר חרטה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:19
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:19)

לאור זה היה ניתן לטעון לכאורה שהיתר חכם מועיל בנדרי הקדש של "הרי עלי קרבן" ו"הרי זה קרבן" דוקא כשמתיר מדין טעות ע"י פתח ולא במתיר המיוחד של איסורי הנדר ע"י חרטה, כי נדרי גבוה אינם בעיקרם חלות איסורי נדר אלא דין קיומי נדר¹ וכנ"ל. אמנם גם סברא זו אינה נכונה אליבא דהרמב"ם הנ"ל, ולשיטתו קבע בפ"ד מנדרים (הל"ז) וז"ל וכשם שנשאלים על נדרי האיסר ומתירין אותו כך נשאלים על נדרי הקדש ומתירין אותו עכ"ל, ואינו מבחין בין פתח לבין חרטה כי יש לחכם להתיר נדרי הקדש בזה או בזה.

footnotes:
¹ עיין ריש מס' נדרים בענין נדרי גבוה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:20
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:20)

ברם אשר להפרת הבעל פסק הרמב"ם בפ"ד מהל' נדרים (הל"ח) וז"ל וכשם שהאב או הבעל מפר נדרי איסר כך מפר נדרי הקדשות הדומין לנדרי האיסר עכ"ל, הפרת הבעל חלה דוקא בנוגע לאיסורי נדר ולא בנוגע לקיומי נדר, ומועלת איפוא בנדרי הקדש הדומין לנדרי איסור דוקא. וכוונתו טעונה בירור. ואולי ר"ל שהפרת הבעל מועלת דוקא בנדר הקדש "הרי עלי" שאיסוריו וחיוביו חלים באופן ישיר על האשה ולכן הבעל מפירם, ואילו נדר "הרי זו" שאין בו חלות חיובים ואיסורים ישירים בנוגע להאשה כי אם חובת מצות הקרבה שחלה בחפצא של הקרבן שהיא מחייבתה אין לבעל זכות ורשות להפר. א"נ הרמב"ם נתכוין להוציא את התרומה כי אף שבאה ע"י מעשה הפלאה בכל זאת אינה חפצא של איסורי נדר ומשום כך אינו יכול להפר (בשם מרן הגר"מ הלוי זצוק"ל).¹

footnotes:
¹ ועיין בשיעורים למס' נדרים דף ג: ד"ה אמר רבא לעבור עליו בשנים. וע"ע בשיעורי נדרים דף ח: ד"ה ר"ן ד"ה מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:21
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:21)

שם. גמ'. אמר רבא שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:22
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:22)

א

בביאור הסוגיא רבו הדעות בין הראשונים, עיין ברש"י ותוס', בבעל המאור ובמלחמות ה' לרמב"ן.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:23
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:23)

רש"י פירש וז"ל: ואשמועינן רבא דכל שבועה שנשבע על תנאי ותלה דבר בחבירו אין איסור השבועה חל עליו בשעת שבועה אלא בשעת מעשה הראשון, הלכך ההיא שעתא שעת שבועה היא, ואם באותה שעה זוכר את שבועתו קרינן ביה האדם בשבועה וחלה עליו שבועה להתחייב קרבן על השוגג עכ"ל. התוס' (ד"ה אמר רבא) מביאים בשם ר"ח שחלות השבועה תלוי' דוקא בשעת אכילת התנאי, אבל לדעת רש"י דין האדם בשבועה תלוי באכילת הככר הראשונה בין של תנאי ובין של איסור. ושיטתו טעונה ביאור. בשלמא כשאכל את התנאי בראשונה מובן שזוהי שעת חלות השבועה, אך כשאכל את האיסור בראשונה למה תיחשב אותה שעת האכילה כשעת חלות השבועה, הרי באותה שעה עדיין לא אכלה לתנאי והשבועה טרם חלה. ואף אח"כ כשיאכל את התנאי שהשבועה תחול למפרע אין החלות משעת אכילת הככר הראשונה כי אם משעת ההפלאה, ולמה איפוא פרש"י שדין האדם בשבועה דוקא בשעת אכילת ככר האיסור בראשונה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:24
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:24)

ונראה שלדעת רש"י באכילת התנאי לבסוף חלה השבועה למפרע רק לענין שנוגע למעשה לנשבע משום ששבועה שאינה נוגעת להנשבע אינה שבועה ואינה בת חלות. ולמפרע נוגעת אליו דוקא האכילה שאכל ולא שעת ההפלאה. כי מה נ"מ לו היום בדין השבועה משעת ההפלאה ועד שעת האכילה. ומשום כך רק שעת האכילה חשובה למפרע שעת חלות השבועה, ודוקא באותה שעה חל דין האדם בשבועה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:25
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:25)

שיטת הר"ח מתפרשת בשני אופנים. יתכן שלדעתו השבועה חלה למפרע משעת ההפלאה כשאר שבועות דעלמא שכן ההפלאה שעת חלות היא. ברם ניתן לומר שאף הוא סובר כרש"י שהשבועה חלה למפרע אך ורק משעת אכילת האיסור וכנ"ל עכ"ז חולק עליו בדין האדם בשבועה. לרש"י דין הוא בשעת חלות, ואילו לר"ח דין הוא דוקא במעשה המקיים את השבועה והוא מעשה ההפלאה או קיום התנאי. בנידון דידן, איפוא, דוקא אכילת התנאי המקיימת את השבועה ראויה לדין האדם בשבועה ולא זמן אחר.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:26
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:26)

ולכאורה תהיה נ"מ אחר בין רש"י לר"ח דהיינו במי שנשבע שלא לאכול לאחר ל' יום שלרש"י צ"ל האדם בשבועה בעת החלות לאחר ל' ולר"ח אינו צריך. אמנם דומה שאין זה נכון כי מסתבר שרש"י לא אמר את דינו בחלות שחלה מאליה בלי מעשה גברא כגון במי שנשבע על לאחר ל'. רש"י פירש דוקא באכילת האיסור בראשונה כי סוכ"ס מעשה גברא הוא ושלמפרע חשובה כשעת החלות, ומאחר שמעשה גברא הוא שייך בו דין האדם בשבועה פרט לאנוס, אך אין זה שייך בנשבע על לאחר ל' יום.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:27
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:27)

ומדי דברנו בתנאי וחלות נרחיב את היריעה ביחס התנאי להחלות. הנה הר"ן כאן העלה את השאלה שדין התנאי כאן שונה לכאורה מתנאים אחרים. בשאר דיני התורה כשמתנה תנאי בלשון "אם" חלה החלות לאחר זמן משעת קיום התנאי ולא למפרע ואך תנאי בלשון "על מנת" קובע חלות למפרע וכאן הרי מדובר בתנאי בלשון של "אם". עי' בביאור הר"ן כאן לנימוק השוני בין שבועות לשאר דיני תורה. ואמנם הרמב"ם (בפ"ח מגירושין הל"א, ועיי"ש בה"ה ובכ"מ) הבחין בין תנאי "אם" לתנאי "ע"מ" בנוגע לכמה הלכות. וקבע (שם) כי עקב גט שניתן בתנאי "ע"מ" יכולה האשה להנשא לכתחלה אע"פ שטרם נתקיים התנאי. וע"ש בכ"מ שמביא דיעות אחרות בראשונים. ודומה שלפי הרמב"ם בתנאי "ע"מ" חלים הגירושין מיד, ואף לפני קיום התנאי. אדרבא דין התנאי אינו לקיים את מעשה הגירושין למפרע שכן הגירושין חלין תכף ומיד קודם קיום התנאי. התנאי דע"מ בא לבטל את הגירושין למפרע כשיש ביטול התנאי לאח"ז, ומשום כך מגורשת היא מיד ומותרת להנשא. ואילו בתנאי "אם" קיום התנאי מקיים את הגירושין לאח"ז ובהתאם לכך אין לה להנשא לפני קיום התנאי. ברם כ"ז בשאר התנאים שבכהת"כ, אולם בגמרא שלפנינו תנאי "אם" הוא ועכ"ז קיום התנאי שלאח"ז מקיים את חלות השבועה למפרע. עיין בר"ן.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:28
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:28)

ב

לדעת ר"ת (הובאה בתוס') אם אכל תחילה את האסור במזיד ואח"כ את התנאי בשוגג חייב קרבן וז"ל דלא בעינן שגגה באכילת האיסור אלא שישגוג בשעה שעובר על השבועה עכ"ל. וכן סובר בעה"מ וז"ל אפילו שגג בתנאי באחרונה כיון שעון השבועה נגמר באחרונה עלתה לו שגגתו זו להתחייב קרבן על איסר הראשונה אע"פ שהיתה מזיד מפני שאין כוונה של ראשונה נגמר אלא באחרונה, לפיכך עלתה שגגתו זו שבאחרונה להתחייב קרבן על הראשונה עכ"ל. אמנם רש"י והרמב"ן חולקים עליהם. וז"ל רש"י ראשונה במזיד ושניה בשוגג חייב קרבן, ודוקא דהך שניה דאיסור הוא דהויא לה שגגה באכילת איסור דאי בתנאי לא מייתי קרבן על אכילת האיסור למפרע שהיתה מזיד ובהיתר שעדיין לא נאסרה עליו ואע"פ שהוא שוגג בשעת אכילה אחרונה שהוא עובר בה על השבועה למפרע שגגה באיסור בעינן עכ"ל. והרמב"ן משיג על בעה"מ וז"ל יש לדקדק בדבריו שהרי לענין מלקות אמרו אכליה לאיסוריה והדר אכליה לתנאי פטור לפי שא"א לחייב מלקות ולא אמרינן כיון שאין עתה נגמר אלא באחרונה חייב עליה מלקות ולמה יתחייב עליה קרבן עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:29
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:29)

כדי להבין את מחלוקתם עלינו להקדים שתי דרכים בשיטת הר"ת ובעה"מ. א) באכליה לאיסור והדר אכליה לתנאי מהווה אכילת התנאי חלק מגוף מעשה העבירה של חילול השבועה והיא גומרת את העבירה עצמה. וכן משמע מראשית דברי בעה"מ וז"ל כיון שעון השבועה נגמר באחרונה עכ"ל. ב) מאחר שבשעת אכילת האיסור בראשונה היתה היתר אין לקבוע את כוונת הגברא באותה שעה למזיד או לשוגג. רק אח"כ כשאכליה לתנאי קובעת כוונתו בשעת אכילת התנאי למפרע את החטא כמזיד או שוגג, אולם אין אכילת התנאי מהווה חלק מעצם העבירה של חילול השבועה כמו שמהווה אכילת האיסור. וכן משמע מסוף דברי בעה"מ וז"ל מפני שאין כוונה של ראשונה נגמר אלא באחרונה עכ"ל. אמנם הרמב"ן השיג על בעה"מ שא"כ למה תלוי הזיד בשתיהן בדין התראת ספק ולמה אין יכולים להתרות באחרונה מאחר שמהוה חלק של עבירת השבועה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:30
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:30)

ודומה שאם נפרש את בעה"מ והר"ת על פי הדרך השניה אין מקום לקושית הרמב"ן. הרי עצם העבירה של חילול השבועה מוגבלת לאכילת האיסור בראשונה וא"א איפוא להתרות באכילת התנאי שאינה מעצם העבירה המחייבת שהיא אכילת האיסור, והתראה בשעת אכילת האיסור התראת ספק היא. אכילת התנאי בזדון או בשוגג מועלת דוקא לענין כוונת הגברא למפרע להחשיבו מזיד או שוגג אבל לא לגבי עצם העבירה ודין ההתראה. ברם אם נפרש כפירוש הראשון קושית הרמב"ן טרם מצאה יישובה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:31
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:31)

אך נראה שקושיתו תלוי' בשיטת הראשונים בענין התראת ספק ולאו הניתק לעשה במס' מכות (טו:) (עיין בחלק הענינים בענין התראת ספק אות א'). בלאו הניתק לעשה למ"ד ביטלו ולא ביטלו ביטול העשה מהווה חלק מהעבירה המחייבת מלקות. עקב כך סוברים רש"י ותוס' שם שהתראה בביטלו ולא ביטלו התראת ספק היא שכן בדין הוא שיתרו את העבריין פעמיים - פעם בשעת עבירת הלאו ושנית בשעת ביטול העשה - כדי שתחול התראה על כל העבירה המחייבתו מלקות, ולהתרות פעמיים לא שמענו שכן התורה מזקיקה התראה אחת ולא שתי התראות. ואם יתרו רק פעם אחת בשעת עבירת הלאו התראת ספק היא כי התרו רק על חלק של העבירה המחייבת מלקות. אמנם הרי"ף שם והרמב"ם (פט"ז מהל' סנה' הל"ד) סבורים שביטלו ולא ביטלו התראת ודאי היא. ויתכן שלדעתם מתרים פעמיים - בשעת הלאו ובשעת ביטול העשה - ושתי ההתראות מצטרפות ביחד להיות אחת. אך ניתן לומר שסוברים שמתרים רק פעם אחת בשעת ביטול העשה בידים, דהיינו בשעת גמר העבירה, כי לדעתם אין צורך בהתראה על כל העבירה אלא על גמרה, והתראה זו ודאית. לפי"ז י"ל שהשגת הרמב"ן היא בהתאם לדעת חכמי ספרד שלמ"ד ביטלו ולא ביטלו התראת ודאי היא וה"ה באכליה לאיסור והדר אכליה לתנאי כי מאחר ואכילת התנאי גומרת את עיקר העבירה של חילול השבועה דומה היא לביטול העשה הגומר עבירת לאו הניתק לעשה. ואילו בעה"מ כחכמי אשכנז הסוברים שביטלו ולא ביטלו התראת ספק היא ולכן באכליה לאיסור והדר אכליה לתנאי התראת ספק היא אע"פ שאכילת התנאי עצמה גומרת את עיקר העבירה של חילול השבועה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:32
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:32)

והנה דברנו בכמה מקומות אודות החקירה ביסוד האיסור של שבועה להבא - אם עיקר האיסור הוא שלא לשקר בדיבורו כמו בשבועה לשעבר או שהיא מהווה איסור מעשה כשאר איסורי התורה. ומסתבר שאם שורש האיסור הוא שלא לשקר בדברי השבועה בדין הוא שאכילת התנאי באחרונה תהיה חלק מגוף העבירה שהרי ע"י אכילתה נעשו דברי השבועה שקר למפרע. אך אם חלין איסורי מעשה בשבועה כבכהת"כ נראה שרק אכילת האיסור מהווה את גוף העבירה ולא אכילת התנאי. ויוצא שבנדר דפשיטא שהיא חלות איסור כהקדש וכשאר איסורי תורה, אכילת התנאי לא תחשב חלק מהעבירה המחייבת שלא כדין אכילת התנאי בשבועות, והוא חידוש למעשה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:33
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:33)

נ"מ נוספת תהיה בין ב' הפירושים בר"ת ובבעה"מ ביחס לקלבד"מ בשעת אכילת התנאי. הרי בלאו הניתק לעשה אמרי' קלבד"מ בשעת ביטול העשה אליבא דמ"ד ביטלו ולא ביטלו, ואם אכילת התנאי מעיקר העבירה דומה היא לביטול העשה למ"ד ביטלו ולא ביטלו ויחול דין קלבד"מ אף בשעת אכילת התנאי, ולעומת זאת אם אינה מעיקר העבירה לא יחול דין קלבד"מ בשעתה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:34
[Reshimot Shiurim on Shevuot 28a:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/28a:34)

וכבר ביארנו למעלה (בסוף אות א') שבתנאי שבסוגיין שלנו אף שהוא תנאי "אם" עכ"ז קובעת אכילת התנאי את איסור השבועה למפרע ולא מכאן ולהבא כשאר תנאי "אם" שבכהת"כ. גם הסקנו שם שאין להשוות התנאי כאן לתנאי "ע"מ" כי בכהת"כ בתנאי "ע"מ" חלה החלות מיד אלא שיש אפשרות שתתבטל למפרע עקב ביטול התנאי וכדמוכח מהלכות הרמב"ם בהל' גירושין (פ"ח הל"א), ואילו בשבועת שתי ככרות אין השבועה חלה בשעתה כי אם אח"כ בשעת אכילת התנאי חלה השבועה למפרע ע"י קיום התנאי ואכילת ככר התנאי. לאור זה אם מישהו ישבע שבועה על שתי ככרות בתנאי "ע"מ" ולא בתנאי "אם" הדין הוא שעיקר השבועה שלא לאכול את הככר של האיסור חלה מיד בשעת ההפלאה, ובכן אין אכילת הככר של תנאי חלק מעיקר העבירה של השבועה מאחר שאינה קובעת חלות השבועה כלל, אלא שאי - אכילתה תבטל את השבועה למפרע. יוצא איפוא כי שיטת ר"ת ובעה"מ אינה שייכת לתנאי של "ע"מ" לפי הצד שסוברים שאכילת התנאי חלק מעיקר העבירה של חילול השבועה.