## Reshimot Shiurim on Shevuot Daf 34a ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:1 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:1) גמ'. ועבריה. פירש רש"י (ד"ה ועבריה) ז"ל עדות ופקדון שתיהן השבועות לשעבר אבל ביטוי עיקרה להבא עכ"ל. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:2 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:2) הבאנו למעלה (דף לא: ברש"י ד"ה או שאמרו לו) בשם הגר"מ זצ"ל שעיקר החלות של המושבע מפי אחרים בשבוה"פ ובשבוה"ע היא בשבועה להבא ולא בלשעבר, עיי"ש. ולפום ריהטא אליבא דפרש"י קשה מהגמ' כאן האומרת ששבוה"פ ושבוה"ע בעיקרן הן לשעבר. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:3 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:3) ואולי כאן מדובר רק במושבע מפי עצמו ולא במושבע מפי אחרים. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:4 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:4) **שם. גמ'. ר' אחא אומר** ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:5 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:5) א הרמב"ן בחידושיו לחולין (דף ג: ד"ה בודק סכין) מבחין בין שתי הלכות של רוב: ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:6 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:6) א) רוב נגד מיעוט המצוי; ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:7 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:7) ב) רוב נגד מיעוט שאינו מצוי; ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:8 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:8) אליבא דהרמב"ן כשיש מיעוט מצוי נגד הרוב חייבין לכתחילה לבדוק את הדבר ולא לסמוך על הרוב, אבל כשיש מיעוט שאינו מצוי אין חייבין לבדוק את הדבר כלל. לכן, על רוב מצויין אצל שחיטה יודעין הלכות שחיטה אין סומכין לכתחילה טרם נבדוק את השוחט אם אכן יודע את ההלכות, שכן קיים מיעוט מצוי של שוחטין שאין יודעין. מאידך בנוגע רוב השוחטין אין מתעלפין לא נצריך בדיקת השוחט כלל כי המיעוט שמתעלפין מיעוט שאינו מצוי הוא. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:9 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:9) לפי"ז עלינו להתבונן בדין דר' אחא המחייב כשמעידים על גמל האוחר בין הגמלים - האם המיעוט מיעוט המצוי הוא או מיעוט שאינו מצוי. ולכאורה, מאחר שסוגייתנו משוה דיני נפשות לדיני ממונות (עיין בתוס' ד"ה דאי וכו') משמע שהוא מיעוט שאינו מצוי כי בד"נ אינו מסתבר שנהרוג ע"פ רוב במקום מיעוט המצוי. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:10 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:10) והנה הרמב"ם כתב בפ"ח מהל' נזקי ממון (הלי"ד) וז"ל שור שהיה רועה על גבי הנהר ונמצא שור הרוג בצדו אע"פ שזה מנוגח וזה מועד ליגח זה מנושך וזה מועד לישך אין אומרים בידוע שזה נשכו וזה נגחו ואפילו גמל האוחר בין הגמלים אין אומרים בידוע שזה הרגו עד שראוהו עדים כשרים עכ"ל. פסק שהגמל האוחר בין הגמלים פטור שלא כר' אחא. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:11 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:11) מאידך בפ"כ מהל' סנהדרין (הל"א) כתב הרמב"ם וז"ל אין בית דין עונשין באומד הדעת אלא על פי עדים בראיה ברורה, אפילו ראוהו העדים רודף אחר חבירו והתרו בו והעלימו עיניהם או שנכנסו אחריו לחורבה ונכנסו אחריו ומצאוהו הרוג ומפרפר והסייף מנטף דם ביד ההורג הואיל ולא ראוהו בעת שהכהו אין בית דין הורגין בעדות זו ועל זה וכיוצא בו נאמר ונקי וצדיק אל תהרוג. וכן אם העידו עליו שנים שעבד ע"ז זה ראהו שעבד את החמה והתרה בו וזה ראהו שעבד את הלבנה והתרה בו אין מצטרפין שנאמר ונקי וצדיק אל תהרוג הואיל ויש שם צד לנקותו ולהיותו צדיק אל תהרגהו עכ"ל. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:12 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:12) מבואר, איפוא, שלרמב"ם קיים איסור מיוחד בדיני נפשות לא להעניש ע"פ אומד כי אם ע"פ ראיית עדים.¹ וקשה מאחר שאף בדיני ממונות פסק נגד ר' אחא ושאין מחייבין את בעל הגמל ע"פ אומד לשלם, ל"ל פסוק מיוחד בד"נ. ואמנם כן הקשה הרמב"ן בספר המצוות (מצות לא תעשה ר"ד) על פסק הרמב"ם. וע"ש ברמב"ן שהקשה גם על הדין השני שהרמב"ם כולל בלאו הזה - שלא לצרף עדות מיוחדת בד"נ - דל"ל הקרא הזה של ונקי וצדיק אל תהרוג וז"ל שאפילו בדיני ממונות כגון חמה ולבנה אין מצטרפין שהיא הכחשה בחקירות וכו' עדות המכחשת זו את זו בבדיקות כגון זו פסולה וכו' וכבר יוצא לנו פטור מפסוק לא ימות על פי עד אחד וכו' אמרו לא ימות על פי עד אחד להביא שנים שרואין אותו אחד מחלון זה ואחד מחלון זה ואין רואין זה את זה שאין מצטרפין וכו' עכ"ל. ובאמת התמיה גדולה שכן מהי השייכות של עדות מיוחדת ללאו הזה. footnotes: ¹ ויל"ע האם איסור זה שייך לדיני נפשות דוקא וכלשונו של הפסוק או לכל עונשי ב"ד וכלשון הרמב"ם בתחילת ההלכה. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:13 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:13) הנה הרמב"ם פסק בפ"ד מהל' עדות (הל"א - ב') וז"ל עדי נפשות צריכין שיהיו שניהם רואים את העושה עבירה כאחד וכו' אבל דיני ממונות אין צריכין לכך. כיצד היה אחד רואהו מחלון זה כשעבר העבירה והעד האחר רואהו מחלון אחר, אם היו שני העדים רואין זה את זה מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין וכו' אבל בדיני ממונות אע"פ שלא ראו אלו את אלו עדותן מצטרפת, כיצד אמר האחד בפני הלוהו ביום פלוני או בפני הודה לו ואמר העד השני וכן אני מעיד שהלוהו בפני או הודה ביום אחר הרי אלו מצטרפין עכ"ל. להרמב"ם עדות מיוחדת מועלת בדיני ממונות אבל לא בנפשות. וכן פסק שאף הלוואה אחר הלוואה מועלת בדיני ממונות. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:14 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:14) ומסתבר שיסוד ההבחנה בין ד"מ לבין ד"נ הוא שבדיני ממונות מעידים העדים על החיוב אבל בדיני נפשות מעידים העדים על המעשה. עקב כך כשרה עדות מיוחדת בד"מ - כי שני העדים מעידים שחייב לשלם אע"פ שחלוקים בראיית המעשה - ואילו בד"נ עדות מיוחדת פסולה מאחר ואין משתווים בראיית המעשה... ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:15 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:15) ונראה (שלא כנ"ל) שר' אחא המחייב בגמל האוחר בין הגמלים מחייב אף במקום שיש מיעוט המצוי. אליביה עדות כזו נחשבת עדות גמורה ועדות ראייה המועלת בכל התורה כולה - ואף בד"נ. ואף על פי שלענין נפשות עדות מיוחדת פסולה וזקוקים לעדי ראייה עכ"ז סובר שכשמעידים על פי רוב שהרג קיימת ראיית עדות של המעשה, ולפיכך מחייב בין בד"נ ובין בד"מ.¹ footnotes: ¹ הנה דין רוב חל בכהת"כ, ועדות המצטרפת עם רוב ע"פ דין דומה איפוא לעדות ראייה. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:16 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:16) לעומת זה, אליבא דהרמב"ם שהוא פוסק כרבנן נגד ר' אחא, אם קיים מיעוט מצוי נגד הרוב, אין העדים מחייבים כלל ואף לא בד"מ. לדעתו חסרה בכה"ג אף ידיעת עדות ומשום כך אין העדות מועלת בין בד"נ ובין בד"מ. לכן כשיש מיעוט המצוי אין לרמב"ם עדות המחייבת כלל. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:17 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:17) אמנם במקום שהמיעוט אינו מצוי, סובר הרמב"ם, שהעדות חלה כעדות ידיעה - אך לא להיות עדות ראייה. ומשום כך מבחין בין ד"מ לד"נ. עדות ד"מ חלה בעיקר על החיוב ולא על המעשה ולפיכך מועלת עדות ידיעה בלי עדות ראייה. עדות דד"נ לעומת זאת, חלה בעיקר על המעשה. ובכן כל זמן שלא ראו את המעשה פסולים, כי עדות ידיעה בלי ראייה פסולה. על זה בא הקרא ונקי וצדיק אל תהרוג. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:18 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:18) עקב הבחנה זו מוסבר גם השוני בין ד"מ לד"נ בעדות מיוחדת וכנ"ל, ולפיכך כלל הרמב"ם את שתי ההלכות בלאו אחד "ונקי וצדיק אל תהרג". בין עדי ידיעה בלי ראייה ובין עדות מיוחדת פסולים בד"נ וכשרים בד"מ. הצד השוה שבהן כי אף שמעידים על החיוב עכ"ז חסרה עדות ראיית המעשה, ועדות על החיוב מועלת בד"מ ופסולה לד"נ. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:19 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:19) ב כמה הערות נוספות: ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:20 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:20) א) הרמב"ם פסק בפ"א מהל' איסורי ביאה (הלי"ט) וז"ל אין העדים נזקקין לראות המנאפים שהערו זה בזה והכניס כמכחול בשפופרת אלא משיראו אותן דבוקין זה עם זה כדרך כל הבועלין הרי אלו נהרגין בראיה זו ואין אומרים שמא לא הערה מפני שחזקת צורה זו שהערה עכ"ל. מוכרחים אנו להסיק שבציור זה ליכא אפילו מיעוט שאינו מצוי שלא בעלו. העדות, איפוא, חשובה כראיית העבירה ממש ולכן מחייבין. ועיין בתוס' (שבועות לד. ד"ה דאי וכו') שכ' שאפילו החולקים על ר' אחא מודים באומדנא וודאית כגון שעלתה לו נשיכה על גבו ובין אצילי ידיו שהיא עדות המחייבת אף בד"נ כי בכה"ג חלה עדות ראייה.¹ footnotes: ¹ עי' במנחת חינוך מצוה רס"ו. ועיין ברמב"ם (פ"כ הל"א מהלכות סנהדרין) וז"ל אין בי"ד עונשין באומד הדעת וכו' שנאמר ונקי וצדיק אל תהרוג הואיל ויש שם צד לנקותו ולהיותו צדיק אל תהרגהו עכ"ל. ומוכח מהרמב"ם שפוטרים את הרוצח רק כשיש צד לנקותו, ברם אין פוטרין כשיש אומדנא וודאית כי אומדנא וודאית הוי' כראיה ממש, וגזיה"כ פוטרת רק כשיש צד לנקותו, כשיש מיעוט שאינו מצוי נגד רוב. כמו"כ מוכרח מספר המצוות לרמב"ם (ל"ת ר"ד) וז"ל שלא לחתוך הגדרים באומד הדעת החזק ואפילו היה קרוב לאמת עכ"ל. ומשמע שכשקיימת אומדנא וודאית אכן הורגים. וכ"ז שלא כקצות החושן והתומים סי' י"ד שכ' שבאומדנא וודאית לא חלין קידושין כי אינה אלא מצב של ידיעה בלי ראייה. הרי מהרמב"ם מוכרח שידיעה וודאית נחשבת כראייה ממש ולכן מסתבר אליבא דהרמב"ם שמתקדשת על ידה ושלא כקצות והתומים. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:21 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:21) ב) יש שני מיני עדות מיוחדת הכשרה בד"מ ופסולה בד"נ: א) הלוואה אחר הלוואה דהיינו שני מעשים; ב) אחד מחלון זה ואחד מחלון זה - מעשה אחד אך בשתי ראיות עדות שונות. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:22 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:22) והנה הרמב"ם כתב בפ"ג מהל' מלכים הל"י ז"ל כל ההורג נפשות שלא בראיה ברורה או בלא התראה אפילו בעד אחד או שונא שהרג בשגגה יש למלך רשות להורגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה וכו' עכ"ל. ומתבקשת השאלה, בשלמא בשונא שהרג בשגגה קיימת עדות שאמנם הרג - ומותר, איפוא, למלך להורגו. ברם בשני הציורים האחרים - בלי ראיה ברורה שהרג או בעד אחד שפסול ואינו נאמן כלל לנפשות - למה רשאי המלך להרגו אם אינו יודע כלל שהוא הרג. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:23 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:23) דומה לכך השיג הראב"ד על מה שכתב הרמב"ם בפ"ו מהל' רוצח הל"ה וז"ל וכן כל הרצחנים שהרגו בעד אחד או בלא התראה וכיוצא בהן אם הרגן גואל הדם אין להם דמים וכו' עכ"ל והראב"ד משיג וז"ל תימה הוא ואיך נאמין בעד אחד להתיר דמו של זה לגואל הדם עכ"ל. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:24 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:24) לנוכח קושי זה, העלה מרן בית הלוי זצוק"ל שהרמב"ם בכתבו "בעד אחד" נתכוון לעדות מיוחדת.¹ והוא ביאר שבאופן הראשון של עדות מיוחדת - ברציחה אחרי רציחה - אין הגדת שני העדים חלה כלל כי אין שני העדים מעידים על מעשה רציחה אחד, וכל עד אחד ועד אחד מעיד לעצמו על רציחה אחרת, ודומים, איפוא, לעד אחד בעלמא ולכן אין נאמנים כלל. בעדות מיוחדת כזו אין למלך רשות להרוג את זה שהעידו עליו שהרג. מאידך באופן השני של עדות מיוחדת שאחד ראה את הרציחה מחלון זה ואחד מחלון זה, ושניהם מעידים על מעשה רציחה אחד, אף שלא יצטרפו לענין עונש ב"ד מאחר שלא ראו זה את זה, עכ"ז נאמנים כתרי שאכן הרג הוא את הנפש. ואע"פ שב"ד אסורים להורגו ע"פ גזה"כ, אך למלך ולגואל הדם יש רשות להורגו. footnotes: ¹ עיין בכסף משנה פ"ו מהל' רוצח הל"ה שכמו"כ פירש שם. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:25 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:25) לפי"ז כשהרמב"ם התיר לו למלך להרג את ההורג בלי ראיה ברורה מסתבר שנתכוון לאופן של אומד ורוב שיש עדות של ידיעה בלי ראיה וכנ"ל. והוא כשקיים מיעוט שאינו מצוי נגד הרוב שהרג ופטור מעונש ב"ד ע"פ גזיה"כ ונקי וצדיק אל תהרוג. ובכן גזיה"כ מונעת רק את הב"ד מלענוש אבל לא את המלך כשהשעה צריכה לכך. אולם במקום מיעוט מצוי ובלי ידיעת עדות כלל וכנ"ל מסתבר שאין המלך רשאי להורגו. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:26 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:26) ברם יפלא כי בפ"כ מהל' סנהדרין הל"א בתארו את איסור "ונקי וצדיק אל תהרוג" כתב הרמב"ם בנוגע לעדות מיוחדת וז"ל וכן אם העידו עליו שנים שעבד ע"ז זה ראהו שעבד את החמה והתרה בו וזה ראהו שעבד את הלבנה והתרה בו אין מצטרפין שנאמר ונקי וצדיק אל תהרוג וכו' עכ"ל, והנה שם מתאר הרמב"ם עדות מיוחדת באופן הראשון, כשיש שני מעשים שונים ועד א' מעיד על כל מעשה ומעשה - וליכא, איפוא, עדות כלל על המעשה, ובכן ל"ל גזיה"כ של ונקי וצדיק אל תהרוג להשמיענו שאין רשות לב"ד להעניש, וצע"ג. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:27 [Reshimot Shiurim on Shevuot 34a:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/34a:27) ג) עיין במנ"ח (מצוה פ"ב) שחקר האם הורגים בן נח באומדנא הקרוב לודאי - האם חלין בב"נ הפטור וגזיה"כ של ונקי וצדיק אל תהרג, עיי"ש. ועוד יש להסתפק מה יהיה דין המסית בעדות של אומדנא דמוכח כשחסרה ראיית עדות ממש - האם חל הפטור של ונקי וצדיק אל תהרג או לא. ביאור הספק כי י"ל שבאופן של אומדנא בלי ראיית עדות התורה חידשה שחסרה חלות דין דרישה וחקירה המעכבת בד"נ בעלמא - ולכן אף מסית יפטר כי צריך דו"ח, או"ד שהפטור של ונקי וצדיק אל תהרג חל מדין והצילו העדה, והרי פטור והצילו העדה אינו נוהג במסית ויתחייב. אותו הספק מבאר אף את הספק בב"נ, ודו"ק.¹ footnotes: ¹ יש מפרשים שמבארים שאע"פ שאדם הראשון ידע שקין הרג את הבל, עכ"ז לא הרג את קין, כי חסרה לו ראיית עדות. ובתרגום יונתן על הפסוק שפך דם האדם באדם דמו ישפך כתב בסהדין דיינא מחייבין ליה קטול עכ"ל, בפשטות מצריך ראיית עדות בד"נ ואפילו בב"נ, וצ"ע.