## Reshimot Shiurim on Shevuot Daf 36b ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:1 [Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/36b:1) מתני'. מחלוקת ר"מ וחכמים. עיין בשיעורים למעלה (לא.) ד"ה במאי קמפלגי. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:2 [Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/36b:2) שם. מתני'. השביע עליו חמש פעמים וכו' חייב על כל אחת ואחת. אמר רבי שמעון מה טעם מפני שיכול לחזור ולהודות. וכ' רש"י ד"ה מפני שיכול לחזור ולהודות וז"ל אחר כפירה נמצא שבכל שבועה הוא כופרו ממון עכ"ל. יוצא, איפוא, שאף שכבר גזל הממון בשעת השבועה הראשונה עכ"ז חייב על כל שבועה ושבועה הכופרת בממון אח"כ. גם התורה מחייבת שבה"פ בשבועה הכופרת בגזילה שגזל מכבר. ועלינו להתבונן בזה שהרי עיקר המחייב דשבוה"פ הוא חלות גזילה, כי כן נקרא הקרבן אשם גזילות, ומאחר שכבר גזל לפני שנשבע כיצד תחייב השבועה שנשבע אחרי הגזילה. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:3 [Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/36b:3) העולה מזה, דין גזילה המחייב בשבועת הפקדון אינו קניני גזילה אלא מעשה גזילה. בהתאם לכך, שבוה"פ על חפץ שהיה גזול מכבר מחייבת כי אף שאין השבועה יוצרת קניני גזילה חדשים בכל זאת מהוה היא מעשה גזילה. הנשבע ה' פעמים חייב, איפוא, על כל אחת ואחת שכן כל שבועה ושבועה מהוה מעשה גזילה לעצמו. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:4 [Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/36b:4) סמוכים לכך עולים מפרש"י בריש סנהדרין (ב', ד"ה גזילות) וז"ל גזילות: כופר בפקדון דמששלח בו יד הוי גזלן וכו' עכ"ל. ומתבקשת השאלה למה הוסיף לכופר בפקדון ששלח בו יד, הלא אף הכופר בפקדון בלי שליחות יד גזלן. ונראה שרש"י הבחין בין שליחות יד המהווה קנין גזילה לבין הכופר בפקדון בלי שישלח בו יד - בו ליכא קניני גזילה אך יש בכך מעשה גזילה. אליבא דרש"י, לא חל הדין של גזילות בשלשה כי אם במקום שיש קניני גזילה המפקיעים שם הפקדון מהחפצא וכשכל הטענות לאח"כ מדין גזילה הן. ואילו בכופר בפקדון עקב העדר קנייני גזילה לא פקע השם של פקדון וניתן לתובעם מדין פקדון ושומרין. לפיכך אין זקוקים לשלשה מומחין כבגזילות וחבלות. לאור זה מובן מדוע נקט רש"י "ששלח בו יד". דין שבועת הפקדון דומה לדין הכופר בפקדון; גם הוא מהוה מעשה גזילה בלי חלות של קניני גזילה. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:5 [Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/36b:5) הוכחה נוספת יוצאת מדיוק ברמב"ם בפ"ד מהל' גניבה (הל"ב - ג') וז"ל אבל אם שלח בו יד וטען טענת גנב ונשבע ובאו עדים פטור מן הכפל שכיון ששלח יד נתחייב בו וקנהו. וכן הטוען טענת אבידה בפקדון ונשבע וחזר וטען טענת גנב ונשבע ואח"כ באו עדים פטור מן הכפל שכבר יצא הפקדון מידי הבעלים משבועה ראשונה עכ"ל. והקושי שבדבריו בולט לעין. הרי בטט"ג אחר שליחות יד פסק שפטור כי מששלח בו יד כבר קנה את הגזילה, ואין טט"ג מחייבת בחפץ שכבר גזלו. ואילו בטט"ג אחרי שנשבע טענת אבידה העלה שפטור מכפל לפי שכבר יצא ידי הבעלים בשבועה ראשונה, ולמה לא יפטר מטעם שמשנשבע לשקר שנאבד נהיה גזלן - והנה דין הכופר בפקדון הוא שנעשה עליו גזלן - ומשנעשה גזלן א"א לחייבו עוד מדין טט"ג. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:6 [Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/36b:6) ונ"ל ששליחות יד בפקדון הופכת את החפצא להיות חפצא של גזילה כי חלים בו קניני גזילה ולכן בטלה החלות של שמירה ואזל שם פקדון מהחפצא. משום כך לא יתכן שיתחייב הנפקד אח"כ משום טט"ג. מאידך בנשבע לשקר שבועת הפקדון שהפקדון נאבד אף שהוא מהוה מעשה גזילה עכ"ז לא חלו קניני גזילה ועדיין שומר פקדון הוא. לפיכך היינו מדמים שיתחייב בטוען אח"כ טט"ג - משמיע לנו הרמב"ם שפטור משיצא מידי הבעלים בשבועה הראשונה (עיי"ש בכ"מ). ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:7 [Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/36b:7) לאור האמור מוסברת שיטת הראב"ד שהובאה בשיטה מקובצת לב"ק (צז.) כי אף ששואל שלא מדעת חייב כגזלן לענין מתה מחמת מלאכה, אין לו דין שינוי קונה. לדעת הראב"ד יש בשואל שלא מדעת חיובי גזילה בלבד אך אין לו קניני גזילה בחפצא. שאלה שלא מדעת מהוה מעשה גזילה בעלמא המחייב את הגזלן באחריות אבל אינה קונה לו לגזלן קניני גזילה בחפצא והחפצא אינה הופכת לחפצא הגזול שיקנה בשינוי. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:8 [Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/36b:8) והוסיף הגר"ח זצ"ל שלפי הראב"ד לא יפסל לולב שאול שלא מדעת משום פסול הגזול בשאר ימי החג, (ועיין ברמב"ם וראב"ד פ"ח מהל' לולב הל"ט) כי מאחר שאין לשואל שלא מדעת קניני גזילה בחפצא ליכא חלות פסול של גזול. רק לולב גזול בחפצא שיש בו קניני גזילה ושיצא מרשות הבעלים פסול בפסול גזול למצוה. לכך הסתייע הגר"ח מדין סוכה גזולה למ"ד קרקע אינה נגזלת שלא חל בה פסול מצוה הבאה בעבירה (עי' סוכה לא.) ואע"פ שעבר מעשה גזלה ועבר על איסור גזלה, אלא הואיל ואין בקרקע קניני גזילה בחפצא ליכא חלות דין מצוה הבאה בעבירה.¹ footnotes: ¹ עיין ברשימות שיעורים למס' סוכה דף קכ"ב ובקונטרס מצוה הבאה בעבירה שם, וע"ע ברשימות שיעורים לשבועות ונדרים חלק א' דף ר"א. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:9 [Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/36b:9) וכן הבחין הגר"מ זצ"ל בנוגע לגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדישו - זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו. כך הדין, אמר הגר"מ זצ"ל רק בגזילה ממש, שקניני גזילה של הגזלן מפקיעים את הרשות של הנגזל, אולם בשואל שלא מדעת, אליבא דהראב"ד, מכיון שאין לגזלן קניני גזילה שפיר יכול הנגזל להקדישו. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:10 [Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/36b:10) הוא הדין בכופר בפקדון או הנשבע שבועת הפקדון. מעשה גזילה אכן חל, אך קניני גזילה אינם חלים, ומעשה גזילה בלבד הוא המחייב. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:11 [Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/36b:11) ברם יקשה על דברינו מדיון הגמרא לקמן (לז.) במחלוקת בין ר"א והחכמים אם קרקע מחייבת בשבוה"פ, וחלוקים בדין הקרקע בכהת"כ אם קרקע נגזלת או לא ובשבוה"פ דכוותה. משמע שהוא משום שאף חיוב שבה"פ תלוי בחלות דין גזילה, ולפי שקרקע אינה נגזלת אינה מחייבת בשבה"פ. ושם בסוגיא משווה דין העבדים לענין גזילה לקרקע מאחר שהוקשו לקרקעות. והנה בדין העבדים שאינם נגזלים כתב הראב"ד (פ"ט מהל' גזילה ואבידה הל"א) וז"ל שהרי עשה עבדים כקרקעות לענין גזילה שהרי הזקינו אומר לו הרי שלך לפניך, מיהו ה"מ לענין כחושה אע"ג דלא הדרא, גזלה מיהא בעינה איתא ואומר לו הרי שלך לפניך. אבל מ"מ נגזלים הם ונקנית ביאוש וכו' הלכך כשמת העבד או נשרף משלם את דמיו שהרי משמת אין שלו לפניו וכשמת לגזלן מת עכ"ל. וביאר הגר"ח זצ"ל (עיין בספרו על הרמב"ם וברשימת שיעורים למס' סוכה דף קל"א - קל"ב) כי לא נאמר עבדים אינם נגזלים אלא בנוגע לקניני גזלה וחלות שם גזול בחפצא, אבל מעשה גזילה חל בעבדים (שלא כבקרקעות שאין בהן אף מעשה גזילה). בהתאם לכך נקנים עבדים ביאוש וכשמתו חייב הגזלן לשלם כי דינים אלו תלויים בחלות מעשה גזילה ולא בקניני גזילה. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:12 [Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/36b:12) לפי"ז דרוש עיון בענין שבועת הפקדון שאינה מחייבת בעבדים, הרי מאחר שלדעת הראב"ד חל בעבדים דין מעשה גזלה, ושבה"פ מחייבת מדין מעשה גזילה בעלמא בלי חלות של קניני גזילה וכנ"ל, למה לא יחולו חיובי שבה"פ בכופר ונשבע בעבדים, וצ"ע.¹ footnotes: ¹ ויתכן שעבדים מופקעים כקרקעות מחיובי גזילה ומשו"ה א"א שיחייבו את החומש והאשם דשבוה"פ. והא שגזלן שגזל עבדים משלם כשמתו הוא משום חיוב מזיק ולא משום חיוב גזילה, ועיין בחידושי הגר"ח זצ"ל על הרמב"ם שם. והוא הדין יאוש שקונה בעבדים אליבא דהראב"ד אינו מחמת חלות דין חיובי גזילה אלא משום מעשה הגזילה בעצמו. עוד יתכן שיאוש קונה בעבדים מדין יאוש הקונה באבידה, ועיין בס' רשימות שיעורים למס' סוכה דף קכ"ז, ואכמ"ל. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:13 [Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/36b:13) שם. מתני'. שבועה שאין לכם בידי אינו חייב אלא אחת. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:14 [Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/36b:14) לכאורה קיימות כאן חמש גזילות - גזילה מכל תובע ותובע. ובכל זאת אינו חייב אלא אחת לפי שיש רק חלות שבועה אחת. ולכאורה חזינן שחלות השבועה קובעת שיעור החיוב. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:15 [Reshimot Shiurim on Shevuot 36b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/36b:15) אמנם נראה שגזלן שגזל מחמשה בני אדם במעשה אחד, כגון בשגזל מחמשה שותפין, עבר רק באיסור אחד של גזילה, אך חמש מצוות השבה חלות להשיב לכל אחד ואחד. ולפי"ז עיקר המחייב דשבוה"פ הוא הלאו דגזילה ולא העשה של השבה, ולכן חייב רק אחת.