## Reshimot Shiurim on Shevuot Daf 37b ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:1 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:1) גמ'. שטר הא מנח. ואין כפירתו כפירה כלל. ויתכן, איפוא, שאינו עובר אפילו באיסור לא תכחשו. מאידך לפי טעם דהו"ל כפירת שעבוד קרקעות חל איסור לא תכחשו בדומה לאיסור לא תגזול החל בקרקע, ואפילו להחכמים הסוברים שקרקע אינה נגזלת. וכפי שקבע הרמב"ם (פ' י"א מהל' גניבה הלי"א) וז"ל המסיג גבול רעהו והכניס מתחום חבירו בתוך תחומו אפילו מלא אצבע אם בחזקה עשה הרי זה גזלן, ואם הסיג בסתר הרי זה גנב. ואם בא"י הסיג הגבול הרי זה עובר בשני לאוין, בלאו גניבה או בלאו גזילה ובלאו לא תסיג וכו' עכ"ל. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:2 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:2) שם. גמ'. משום דהוה שטר שעבוד קרקעות ואין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:3 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:3) עיין בדבריו המאירים של מרן הגר"ח זצ"ל בחידושי רבנו חיים הלוי על הרמב"ם (פט"ז מהל' אישות הלכ"ה ובפ"ח מהל' שבועות הלי"ג). ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:4 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:4) הנה הרמב"ם פסק בפ"ד מטוען ונטען (הל"ד) וז"ל אין מודה במקצת חייב שבועה עד שיודה בדבר שאפשר לו לכפור בו. כיצד מי שטען חבירו ואמר מאה דינרין יש לי אצלך חמשים שבשטר זה וחמשים בלא שטר, אין לך בידי אלא חמשים שבשטר אין זה מודה במקצת שהשטר לא תועיל בו כפירתו והרי כל נכסיו משועבדין בו ואפילו כפר בו היה חייב לשלם וכו' עכ"ל. ביאר הגר"ח זצ"ל שהרמב"ם פוטר מטעם הילך. אך אלמלא תורת הגר"ח זצ"ל אלא כפשוטם של דברי הרמב"ם הפטור נובע משום שלא יכול לכפור בממון זה ולפיכך הודאתו אינה הודאה. פסק זה היה סותר, לפום ריהטא, את מה שהעלה הרמב"ם ע"פ סוגיא דידן בפ"ח מהל' שבועות הלי"ג וז"ל וכן מי שהיתה עליו מלוה בשטר וכפר בה ונשבע פטור משבועת הפקדון שהרי בשטר נשתעבד הקרקע ונמצא זה ככופר בקרקע וכבר בארנו שהכופר בקרקע פטור משבועת הפקדון וכו' עכ"ל, הרי שאינו פוטר בשבוה"פ מטעם שכפירתו אינה כפירה לפי שא"א לכפור בו אלא משום שכופר בשעבוד קרקעות. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:5 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:5) ולכאורה שיטת הרמב"ם הוא להבחין בין כפירה להודאה, כלומר, שהכפירה חלה אף בממון שא"א לכפור בו משא"כ הודאה. ומשום כך הבדיל בין דין שבוה"פ התלוי בכפירה לבין דין מודה במקצת התלוי בהודאה. ויתכן שהיסוד הוא כי כפירת ממון מהווה גזילה וחלה בכל אופן מדין גזילה וזה לא שייך בהודאה. ברם ע"פ הגר"ח זצ"ל ליכא התחלה לקושי הנ"ל כי לפיו פוטר הרמב"ם את המודה במקצת מטעם הילך ולא משום דהודה בממון שא"א לכפור בו; עיין בספרו. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:6 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:6) ענין שעבודי נכסים במלוה ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:7 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:7) א שם. תוס' ד"ה ואין מביאין וכו'. ז"ל וצ"ל דכולהו משכחת כשמחל השעבוד עכ"ל. וכן מבואר בתוס' ב"מ (דף ד: ד"ה אין). יוצא שביש עליו עדים חייב מדובר כשמחל את השעבוד. ולכאורה ה"ה ביש עליו שטר היינו כשמחל את השעבוד. אך דרוש עיון לפי"ז, שאף ביש עליו שטר - מאחר שמחל את השעבוד - היה לו להתחייב בשבוה"פ. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:8 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:8) ונראה שיש לחקור בדין שעבודי הנכסים במלוה: האם חלים השעבודים בתורת קנין - כי שטר המלוה ומתן המעות פועלים כמעשי קנין לקנות את השעבודים בעבור המלוה או"ד השעבודים חלים בלי מעשה קנין אך כתוצאת שעבוד הגוף וההתחייבות של הלוה. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:9 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:9) ובכך ניתן לבאר את ההבחנה בין מלוה על פה למלוה בשטר: יתכן שבמלוה על פה מתן המעות חל כקנין לקנות את השעבודים מדאורייתא. לכן מאחר שהמלוה מחלם נפקעים השעבודים ואינם חלים עוד. מאידך במלוה בשטר יתכן ששעבודי הנכסים חלים משום ההתחייבות החוב של הלוה ושעבוד הגוף שלו. ואף שמחל המלוה את שעבודי הנכסים והועיל כלפי הנכסים שנמכרו לפני כן, אך אלה הנכסים שנשארו בידי הלוה שוב חוזרים ומשתעבדים אחרי כן עקב שעבוד הגוף של הלוה. ולכן הכופר במלוה בשטר מכל מקום פטור משום דהו"ל כפירת שעבוד קרקעות. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:10 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:10) אמנם יש להקשות שאם החוב עושה השעבוד במלוה בשטר ל"ל לכתוב בשטר מלוה "דאיקני" כדי לשעבד נכסים הנקנים אח"כ, והרי החוב מחדש בעצמו שעבוד נכסים. והתירוץ פשוט - שהחוב מטיל שעבודים דוקא על נכסים שעליהם העיד השטר. ובלי "דאיקני" השטר אינו מעיד על הנכסים הנקנים אח"כ, ולכן אלה הנכסים משתעבדים דוקא בדכתב "דאיקני". ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:11 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:11) ב בחידושי הרמב"ן לסוגיין (לז: ד"ה אלא וכו') דן בקושית התוס' דלמ"ד שעבודא דאורייתא יהיה גם מלוה ע"פ כפירת שעבוד קרקעות. והובאו שם כמה שיטות הקדמונים: ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:12 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:12) א) הר"י מג"ש ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:13 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:13) הר"י מג"ש מיישב שנשבעין שלא בנוכחות העדים ולפי שאינו יכול לגבות מהמשעובדים בלי עדים אינה כפירת שעבוד קרקעות. והקשה עליו הרמב"ן, (עי' הערת הגאון ר' איסר זלמן זצ"ל, אות א') מ"ש ממלוה בשטר דהו"ל כפירת שעבוד קרקעות; שאף שאין השטר לפנינו בשעת הכפירה, בכל זאת היא כפירת שעבוד קרקעות; דהואיל ואח"כ מביא את השטר אמרינן אגלאי מילתא למפרע דהו"ל כפירת שעבוד קרקעות, ה"ה במלוה ע"פ כשבאו העדים אח"כ. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:14 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:14) ונראה לומר כי שונה עדות בשטר מעדות בעל פה. בעדות בשטר נקבעה ההלכה ש"עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבי"ד" (כתובות יח:), והגדת עדותם בשטר התחילה מעת חתימתם, קודם שהביא המלוה את השטר לפנינו לב"ד. ולפי שעדותם כבר קיימת וחלה בשטר אמרי' אגלאי מילתא למפרע דהו"ל כפירת שעבוד קרקעות. במלוה בעדים, לעומתו, אין הגדת העדות מתחילה כי אם משבאים העדים ממש לפנינו להעיד בבי"ד. משום כך טרם הגיעו העדים לב"ד אין אומרים דהו"ל כפירת שעבוד קרקעות למפרע. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:15 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:15) ויוצא לפי"ז שאם אירע במלוה ע"פ, שהעדים שראו את ההלוואה העידו בבי"ד אחר לפני שכפר הלוה, אף שלא נודע על כך בשעת הכפירה בבי"ד שלנו, עכ"ז נחשב לכפירת שעבוד קרקעות כי הואיל וכבר העידו העדים את עדותם קודם הכפירה ועדותם קיימת בעולם איפוא דומה דינם לעדות שבשטר. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:16 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:16) ב) היש מי שאומר ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:17 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:17) ז"ל ויש מי שאומר דבעדים אע"ג דאיכא שעבוד קרקעות איכא נמי שעבוד מטלטלין ומיחייב אבל שטרא משום קרקעות הוא דכתבי לה אינשי, דשטרא למטלטלי לא כתבי, ועיקר שעבודא אמקרקעי וכמאן דתפיס להו דמי, הילכך כי קא תבע מקרקעי תבע, אבל במלוה ע"פ לא דהא איכא נמי שעבוד מטלטלי עכ"ל. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:18 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:18) ונראה שהיש מי שאומר מבחין בין חלות דין השעבוד במלוה בשטר לבין דין השעבוד במלוה ע"פ. בשטר - "כמאן דתפיס להו דמי" - היינו שהשעבוד חל כקנין, כי שטר מלוה מהוה שטר קנין כדי לקנות השעבודים, וכאילו החוב נפרע מהנכסים המשועבדים. מאידך במלוה ע"פ חלים שעבודי הנכסים כזכויות גבייה עקב שעבוד הגוף וההתחייבות, אך לא בתורת קנין. מאחר שכן הקרקע במלוה ע"פ לאו "כמאן דתפיס להו דמי" והכופר חייב מחמת כפירת המטלטלין.¹ footnotes: ¹ קיים חידוש ביש מי שאומר שאם שעבודא דאורייתא השעבודים חלים אף על מטלטלין ביד הלוה. וזה כנגד פסק הרמב"ם (פי"א ממלוה הל"ז) שכ' וז"ל שמטלטלין אינן תחת שעבוד בעל חוב מן התורה עכ"ל. הרמב"ם סובר שאין שעבוד חל כלל על מטלטלין. אבל אליבא דיש מי שאומר בין קרקע ובין מטלטלין משתעבדים. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:19 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:19) וע"פ מהלך זה אף ניתן לבאר את מחלוקת הראשונים (בין רש"י בקידושין (יג:) ד"ה לאו לבין התוס' בב"ב (דף קע"ה ב) ד"ה דבר) אליבא דהמ"ד שעבודא לאו דאורייתא אם מועיל לשעבד את הנכסים בשטרי מלוה. עיין בתוס' ב"ב (קע"ה: ד"ה דבר תורה וכו') שכתבו דלמ"ד שעבודא לאו דאורייתא שעבודים לא חלים בשטרי מלוה ואע"פ ששעבדם בפירוש. רש"י סובר ששטרי חוב חלים מדין קנין ולכן ניתן לקנות שעבודי נכסים ע"פ קנין השטר. אלא שהמ"ד שעבודא דאורייתא והמ"ד שעבודא לאו דאורייתא חלוקים אם שעבודי נכסים חלים מדאורייתא במלוה ע"פ מאחר שאין בו קנין שטר. (מ"ד שעבודא דאורייתא סובר ששעבודי נכסים חלים במלוה ע"פ מחמת שעבוד הגוף המוטל על הלוה לשלם - בלי מעשה קנין כלל. א"נ יתכן שסובר שכסף המלוה מהווה הקנין לקנות שעבודים) מאידך התוס' (שם בב"ב) סוברים כי למ"ד שעבודא לאו דאורייתא אין שעבודי נכסים חלים אף במלוה בשטר כי חלות שעבודי נכסים אינה מדין קנין ומשום כך שטר לא מועיל. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:20 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:20) מפורסם הדין שהמוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול, וכתב הראב"ד (בפ"ו מהל' מכירה הלי"ב) בטעם הדין וז"ל מפני שהלוה אומר ללוקח אני לא שעבדתי לך את עצמי וכו' עכ"ל. ויתכן לומר שלדעתו מכירת שטר חוב מועלת לשעבוד הנכסים ולא לשעבוד הגוף הנשאר אצל המלוה (וכ"כ הרא"ש בכתובות פרק ט' סי' י' בשם הר"ת), ושעבוד הנכסים תלוי בשעבוד הגוף, והואיל ומחל המלוה את שעבוד הגוף אף שעבוד הנכסים פקע. אמנם כ"ז שלא כשיטת היש מי שאומר ששעבודי הנכסים חלים מדין קנין ולא כתוצאת שעבוד הגוף. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:21 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:21) אמנם בדין מחילת החוב מצויים הרבה פירושים אחרים. והגר"מ זצ"ל היה רגיל לומר שהביאור המוצא חן בעיניו הוא שאין המכירה חלה להעביר את השעבודים לקונה אותם, אך זכות הגבייה בלבד נמכרה - ושהלוקח גובה הממון בעד המלוה המחזיק בשעבודים ומאחר שהמלוה לא מכר את שעבודיו יכול למחול.¹ footnotes: ¹ עיין בס' שיעורים לזכר אבא מרי ז"ל חלק א' בענין אותיות נקנית במסירה שרבינו הסביר שקנין הלוקח שטר מלוה אינו חל בשעבודים עצמם אלא כדי שתחול תפיסתו בשטר וע"י כך יזכה בגביית החוב, וכפי שהסביר מרן הגר"מ זצ"ל. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:22 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:22) והנה הרמב"ן משיג על היש מי שאומר וז"ל ואין טעם זה מחוור אלא הטעם לפי שכל מה שאדם טורף מן הלקוחות עיקר שעבודו עליו, עיקר טענתו אותו הוא תובע עכ"ל. מקשה שאם מדובר בתובע מן השעבודים שבידי הלקוחות טענתו סוכ"ס על קרקע והו"ל כפירת שעבוד קרקעות ואפילו במלוה ע"פ, ולמה יהיה חייב בשבועה. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:23 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:23) ודומה שקושייתו תלויה במחלוקת הרמב"ם והראב"ד (פ"ה מהל' טוען ונטען הל"ב) וז"ל הרמב"ם שם: וכן החופר בשדה חבירו בורות שיחין ומערות והפסידוה והרי הוא חייב לשלם בין שטענו שחפר והוא אומר לא חפרתי או שטענו שחפר שתי מערות והוא אומר לא חפרתי אלא אחת או שהיה שם עד אחד שחפר והוא אומר לא חפרתי כלום הרי זה נשבע היסת על הכל עכ"ל. והשיג עליו הראב"ד וז"ל נראין הדברים שתבעו למלאות החפירות ולהשוות החצירות, אבל אם תבעו לשלם פחתו ה"ה כשאר תביעות ממון, וכמי שאמר לו חבלת בי שתים והוא אומר לא חבלתי אלא אחת עכ"ל. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:24 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:24) וביאר הגר"ח זצ"ל (עיין בחדושי רבנו חיים הלוי דף קו:) שלדעת הרמב"ם טענות בעלי דינין מתייחסות למחייב ואילו להראב"ד מתייחסות הטענות לחיוב. לפי הרמב"ם שהטענות מתייחסות למחייב, דין דמי קרקע כקרקע, כי הטענות חלות לגבי הקרקע הניזקת המחייבת את התשלומין. מאידך אליבא דהראב"ד דין דמי קרקע אינו כדין קרקע שכן הטענות שייכות לתשלומין שאינם קרקע. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:25 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:25) ובכן ניתן להציע שסברת ה"יש מי שאומר" כדעת הרמב"ם, ולכן נשבעין במלוה ע"פ כי אף שתובע תשלומי קרקע מהלקוחות הרי עיקר טענתו חלה בנוגע למחייב, דהיינו לעיקר ההתחייבות של החוב ושעבוד הגוף של הלוה שחידשו את השעבודים (וכנ"ל ששעבודי הנכסים יוצאים משעבוד הגוף). ואילו שיטת הרמב"ן כהראב"ד שהטענות חלות בנוגע לתשלומין, ומאחר שדנים בקרקעות הנמצאות אצל הלקוחות הריהן טענות קרקע ולא מטלטלין.¹ footnotes: ¹ אך עלינו להעיר כי הגר"ח זצ"ל בספרו הבחין בין שבועת מודה במקצת לבין שבועת הפקדון ואמר שהרמב"ם סובר דמי קרקע כקרקע דמי דוקא בנוגע למודה במקצת המחייבת שבועה. מאידך שבוה"פ דהו"ל מעשה שבועה וגזילה תלויה בחלות חיוב בתשלומין ולא במחייב. והנה היש מי שאומר אמר מה שאמר בנוגע לשבוה"פ, וצ"ע. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:26 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:26) אמנם היש מי שאומר הבחין בין מלוה בשטר לבין מלוה ע"פ וכנ"ל שבמלוה בשטר חלים השעבודים מטעם קנין ולא כתוצאה משעבוד הגוף. משום כך המחייב של הקרקע אינה התחייבות החוב דהוי' כמטלטלין, כי אם עצם הקנין בקרקע, ואין נשבעין עליה. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:27 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:27) אך עדיין יש להעיר כי לכאורה כשם שחל שעבוד הגוף במלוה ע"פ והוא המחייב של שעבוד הנכסים, מסתמא כן הוא גם במלוה בשטר. וא"כ למה לא ישבע במלוה בשטר עקב המחייב של שעבוד הגוף; דל מכאן המחייב של הקנין בקרקע, עכ"ז קיים לפום ריהטא המחייב של התחייבות החוב. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:28 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:28) ויתכן ליישב קושי זה בשני אופנים: ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:29 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:29) א) מסתבר שכשמצויות שתי תביעות על אותו דבר - תביעה אחת בתורת "שלי הם מדין קנין", ותביעה שניה בתורת זכויות גבייה והשתעבדות, שהב"ד מתייחס דוקא לתביעת "שלי הם" בלבד. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:30 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:30) ב) עוד נראה שכאשר חלים קנינים בגוף הדבר - כמו בקרקעות במלוה בשטר - ליכא חלות שעבודים כי תרתי דסתרי הן שהנכסים ישתעבדו לבעלים הקונים אותם. בהתאם לכך כל הטענות במלוה בשטר הן בנוגע לקניני הקרקע ואין נשבעין עליהן. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:31 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:31) ג) הרמב"ן ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:32 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:32) ז"ל ואני אומר דבעדים לא משכחת לה דגבי מן הלקוחות אלא כגון דאמרי אנן סהדי דלא פרע וכו' דהא טענינן להו ללקוחות הלכך מצי למימר פרע וכי גבי מיניה גבי, ומיניה ואפי' מגלימא דעל כתפיה, הלכך שעבוד מטלטלין הוא דרמי על כל מאי דאית לדידיה שעבודא דאורייתא וכו' ומשום הכי וכו' נשבע דלאו שעבוד קרקעות הוא וכו' עכ"ל. להרמב"ן במלוה ע"פ טענינן פרוע בעד הלקוחות ומשום כך המלוה אינו תובע קרקעות המשתעבדות.¹ footnotes: ¹ וכ"כ הש"ך בחו"מ סי' פ"ח דשעבוד תלוי במציאות של גבייה. ועיין ברא"ש כאן שחולק. וע"ע בסמ"ע בסי' פ"ח דס"ל כרא"ש שקיים שעבוד נכסים אף כשא"א לגבותם. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:33 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:33) ד) התוס' בב"מ ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:34 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:34) כתבו התוס' בב"מ (דף ד: ד"ה אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות) וז"ל אע"ג דסבר ר' יוחנן שעבודא דאורייתא היינו משום כיון שהפקיעו חכמים השעבוד במלוה ע"פ משום פסידא דלקוחות חשיב כאילו מחל לו השעבוד ומיירי דאית ליה משעבדי ולית ליה בני חרי, דאי אית ליה בני חרי אפילו יש עליו עדים פטור, ואי לית ליה אפי' משועבדים אפילו יש עליו שטר חייב עכ"ל. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:35 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:35) ברם שאר הראשונים לא הסכימו לאבחנת התוס' שמדובר רק כשיש לו משועבדים אצל הלקוחות ואין לו קרקעות בני חורין אצל הלוה. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:36 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:36) לכאורה אף מחלוקת זו תיתכן שהיא תלוי' במחלוקת הנ"ל בין הרמב"ם להראב"ד בדמי קרקע - האם דיני שבועה תלויים במחייב (הרמב"ם) או באופן התשלומין (הראב"ד). התוס' בב"מ סוברים כראב"ד. ובכן אם ישנם קרקעות בני חורין אצל הלוה שיגבה מהן הו"ל כפירת שעבוד קרקעות אף במלוה ע"פ. ואילו לשאר הראשונים הולכים אחר המחייב, ובמלוה ע"פ הו"ל החוב מחייב של מטלטלין ולא קרקע. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:37 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:37](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:37) אמנם סברא זו בדותא הוא שהרי ביארנו למעלה שלא כל הראשונים האחרים הולכים בתר המחייב; יש ביניהם שהולכים בתר התשלומין ועכ"ז אינם מקבלים תירוצם של התוס'. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:38 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:38](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:38) והנראה שסוברים שלא נחשב לכפירת שעבוד קרקעות כי כשגובין מקרקע בני חורין אין התשלומין בגדר תשלומי קרקע כי אם מדין "מיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה". הלכך אין כאן תשלומי שעבודי נכסים כלל אלא תשלומין מדין שעבודי הגוף בלבד ולא ניתן להחשיבם תשלומי שעבודי קרקע. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:39 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:39](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:39) נחזור לראב"ד שסובר דמי קרקע לאו כקרקע והולך בתר התשלומין ולא בתר המחייב, ועכ"ז סובר שבתבעו למלא את החפירות עם קרקע דהו"ל טענת קרקע ואין נשבעין. ולכאורה דינו תמוה, הלא בכלל אין לניזק זכות לתבוע היאך ובאיזה אופן ישלם לו המזיק. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:40 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:40](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:40) והמוכרח מזה שהראב"ד מקבל יסוד הגר"ח זצ"ל (עיי"ש בספרו) שעיקר המחייב דמזיק הוא להחזיר את החפץ הניזק בעינו ובמצבו הראשון לבעליו. אך לדעתו דבר זה לא יתכן במטלטלין, שאם, למשל, שבר כסא ויתקנו להיות כפי שהיה כבתחילה הרי פנים חדשות באו לכאן ואינו מחזיר לו את הכסא הראשון בעינו אלא דבר חדש. לפיכך ליכא אפשרות שיתבע החזרת החפץ הראשון בעינו ובמצבו הראשון, ובמקומו הניזק מקבל כסף בעדו. לעומת זאת, בקרקע, יכול הניזק לתבוע מהמזיק שימלא את החפירות שכן בכך נחשב שהחזיר לו המזיק את הקרקע בעינו, בדומה לדין סדנא דארעא חד הוא שבמס' ב"ב (סז.), והקרקע הוא אותו הדבר הראשון ולא פנים חדשות. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:41 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:41](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:41) ולכן מסתבר, שאף לראב"ד הסובר כי הכלל "אין נשבעין על הקרקעות" תלוי באופן הפרעון, היינו רק כשהפרעון הוא חלות דין במחייב, כגון בחפירת קרקעות שהמחייב הוא קרקע ואף התשלומין קרקע הם. בכה"ג שפיר י"ל שדינו כדין קרקע לשבועה. אמנם באופן התוס', כשגובים מקרקע בני חרי במציאות, אך המחייב אינו קרקע כי אם שעבוד הגוף וכנ"ל אינו בדין שיחשב כקרקע לענין שבועה, וצ"ע. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:42 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:42](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:42) ונראה שהתוס' אינם מתכוונים לומר שמה שמשתלמים מקרקע בני חרי בהיכי תמצי משווה ליה לכפירת קרקעות אלא שלדעתם כ"ז שהקרקעות אצל הלוה עצמו שפיר משתעבדי, ומה שפקעו השעבודים במלוה על פה היינו אחר שהקרקעות נמכרו ללקוחות. אך הואיל ומשתלמים מן הקרקעות כשהן ביד הלוה בתורת שעבוד נכסים אין נשבעין עליהן.¹ footnotes: ¹ וכ"כ הקצות (סי' ל"ט אות א') בביאור התוס' שמהלוה עצמו לא הפקיעו את השעבוד. וכ"כ רע"א זצ"ל על המשניות (פ"ו משבועות אות ל"ח). אבל הרמב"ן לסוגיין ס"ל שהפקיעו הרבנן את שעבוד הקרקעות אפילו מאותן שתחת יד הלוה. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:43 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:43](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:43) ולכאורה ראייה לתוס' ששעבודי הנכסים אינם נפקעים אלא משנמכרו הקרקעות ללקוחות מהא דגובין מלוה ע"פ מיורשים, ולפום ריהטא הוא מדין שעבודי נכסים. אך יש לדחות שאף הגבייה מן היורשים במלוה ע"פ אינה בתורת שעבודי נכסים כי אם בתורת שעבוד הגוף, שכן המצוה שעל היתומים לפרוע את חוב אביהם מטלת עליהם שעבוד הגוף לשלם את חובות אביהם, ואילו שעבודי נכסים ליכא כאן כלל, ודו"ק.¹ footnotes: ¹ עיין בב"ב (קנז.) בכתובות (צ"א:) ובב"ב (קעה:). ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:44 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:44](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:44) ג דננו למעלה בדין שעבודי נכסים במלוה בשטר - האם חלים מטעם קנין או מטעם השתעבדות הגוף ובלי קנין. נ"מ תהיה אם שטר מלוה שטר קנין הוא או לא. ונראה שיש מקורות אחרים שאפשר להסמיכם לשאלה זו. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:45 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:45](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:45) א) המחלוקת בין ר"א ור"מ אם עדי מסירה כרתי או עדי חתימה כרתי הובאה הרבה פעמים בש"ס.¹ וחלוקים לענין שטרי הקנאה בקרקעות ובשטרי גיטין וקידושין. ונראה כדבר פשוט שלכ"ע יש שטר ראייה רק עם עדי חתימה וכדכתיב (ירמיהו ל"ב, יד) "ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים" (עי' בגיטין דף כב:), ואף ר"א מודה לר"מ בזה, אלא שחלוקים דוקא לענין שטרי קנין - האם שטרי קנין חייבים להיות אף שטרי ראייה בו ובזמן שהם קונים את הקנין, ולכן דוקא ע"ח כרתי והיא שיטת ר"מ; או"ד שטרי קנין לחוד ושטרי ראייה לחוד, ולכן שטרי קנין עם ע"מ קונים אע"פ שאינם שטרי ראייה, וזוהי שיטת ר"א. footnotes: ¹ עי' גיטין דף ד. דף ט: דף כב: דף לו. ודף פו: ובסנה' דף כח ב. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:46 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:46](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:46) (פעם כשהיה מרן רבינו זצ"ל רך וצעיר בימים הלך עם אביו הגר"מ הלוי זצ"ל לבקר אצל מרן רשכבה"ג בעל החפץ חיים זצוק"ל. ביקש הח"ח לשמוע איזה דבר תורה מרבינו זצ"ל ואמר לו אז דבר התורה הזה שאפילו לר"א רק שטר עם עדי חתימה מהוה שטר ראייה, ואילו שטר עם עדי מסירה בלבד אינו אלא שטר קנין. אמנם בעל החפץ חיים לא הסכים לרבינו וטען שאף שטרות עם ע"מ אליבא דר"א חלים מדין שטרי ראייה, וכל א' וא' הביא ראיות לצדו. כל זמן המשא ומתן בין הח"ח זצ"ל לרבנו שתק הגר"מ זצ"ל, אבל אחרי עזבם את פני הח"ח זצ"ל התחיל הגר"מ הלוי לדבר לבנו ואמר ששתק בשעת מעשה משום כבודו של הח"ח זצ"ל, אך לעניות דעתו מסתבר כמוהו ששטרות עם ע"מ אינם שטרי ראייה כי אם שטרי קנין) ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:47 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:47](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:47) ועיין בגיטין (ג:) ברש"י (ד"ה וגובה מנכסים משועבדים) ובתוס' שם (ד"ה וגובה וכו') בנוגע למחלוקת הראשונים האם שטר מלוה עם ע"מ אליבא דר"א גובה מנכסים משועבדים או לא. ונראה שבכך חלוקים: אם שטר מלוה חל כשטר קנין שפיר י"ל דשטר עם ע"מ המהווה שטר קנין מועיל בהלוואה לקנות את שעבוד הנכסים. מאידך אם שטר מלוה חל כשטר ראייה - ושעבוד הנכסים חל בלי מעשה קנין דשטר - אינו בדין ששטר עם ע"מ יועיל ורק שטר עם ע"ח מועיל להחיל דין מלוה בשטר. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:48 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:48](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:48) ועיין במס' ב"ב (קעה:) שהגמ' מבארת את התקנה דרבנן להבחין בין מלוה בע"פ לבין מלוה בשטר לענין שעבודי נכסים. אמנם להלכה רק במלוה בשטר חלים שעבודי נכסים. ויוצא שהמחלוקת בין הראשונים היא האם התקינו הרבנן ששטרי מלוה מועילים מדין שטרי קנין ולכן יועיל אף שטר עם ע"מ אליבא דר"א, או"ד התקינו שדוקא שטר ראייה מועיל וצריך שטר עם ע"ח כדי שיחול דין מלוה בשטר ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:49 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:49](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:49) ב) עוד מקור לשאלה זו נמצא בתוס' במס' גיטין (דף כ: ד"ה וכותב). דין שטר קנין שצ"ל "ספר מקנה" - כלומר ממון בעלים המקנהו לקונה. וכתבו התוס' שזה בשטרי קנין ומתנה בעלמא ואילו שטרי מלוה אינם צ"ל "ספר מקנה", וז"ל דאינם אלא לראיה בעלמא עכ"ל. מפורש בתוס' ששטרי מלוה אינם שטרי קנין אלא שטרי ראייה, ונ"מ ל"ספר מקנה". ביאור הדבר - כי בשטרי ראייה עיקר דין מסירת השטר הוא כדי לתת לתופס השטר ראייה על זכויותיו. ובכן אף שאין במסירת הנייר חלות קנין שפיר חלה תפיסת השטר למי שמסרו אותו לו כדי שיעידו העדים החתומים בו ושתהיה ראייה בידו. ואילו בשטרי קנין עצם מסירת השטר מהוה מעשה קנין, ולפיכך צ"ל מסירה שיש בה הקנאת השטר עצמו כדי שיקרא מעשה קנין, ובהתאם לכך צ"ל "ספר מקנה". ומאחר שלתוס' שטרי מלוה אינם שטרי קנין כי אם שטרי ראייה לא צריכים להיות "ספר מקנה". ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:50 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:50](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:50) ג) שיטת הרמב"ם ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:51 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:51](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:51) כתב הרמב"ם (בפי"א מהל' מלוה ולוה הל"ב - ג') וז"ל לוה שכתב שטר בכתב ידו והעיד בו עדים ונתנו למלוה הרי זה שטר כשר. וכן אם כתב שטר אע"פ שאין בו עדים ונתנו למלוה בפני עדים הרי זו מלוה בשטר והוא שיהיה כתב שאינו יכול להזדייף ויקראו אותו העדים שנמסר בפניהם. ויש מן הגאונים שהורה שצריך לומר לעדים שמסרו בפניהם חתמו והעידו שנמסר בפניכם. הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו ואין שם עדים אע"פ שהוחזק כתב ידו בבית דין הרי זה כמלוה ע"פ לכל דבר. ואם טען שפרע נשבע היסת ונפטר ואינו גובה בכתב זה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות עכ"ל. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:52 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:52](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:52) והנה בלשונו של הרמב"ם "וכן אם כתב שטר אע"פ שאין בו עדים ונתנו למלוה בפני עדים הרי זו מלוה בשטר והוא שיהיה כתב שאינו יכול להזדייף" מתפרשת בשני אופנים: א) שמדובר בשטר עם ע"מ בעלמא (וכן משמע מהמגיד משנה); ב) שמדובר בשטר הכתוב בכתב ידו. ואכן אם נפרש כפי הפירוש הראשון שמדובר בשטר עם ע"מ בעלמא יצא שהרמב"ם פסק ששטר עם ע"מ משוה מלוה בשטר וששטר מלוה שטר קנין הוא ולא שטר ראייה. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:53 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:53](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:53) אך דומה שלא יתכן לפרש כך משני טעמים. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:54 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:54](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:54) א) הרמב"ם מתנה שהכתב יהיה כתב שאינו יכול להזדייף. אמנם דין זה מתקבל בשטר ראייה, ואילו שטר עם ע"מ בעלמא המהווה שטר קנין ושאינו שטר ראייה אינו צריך להיות כתב שאינו יכול להזדייף. (וכ"כ התוס' בקידושין (דף ט. ד"ה כתב וכו') בשם הר"ת)¹ footnotes: ¹ ברם לפי הח"ח זצוק"ל הנ"ל ששטר עם ע"מ מהוה שטר ראייה צ"ל כתב שאינו יכול להזדייף. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:55 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:55](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:55) ב) הרמב"ם פסק שבע"ח מאוחר שקדם וגבה - מפקיעים ממנו (פ"כ מהל' מלוה ולוה הל"א) וז"ל מי שיש לו חובות הרבה כל שקדם חובו גובה תחלה וכו' ואם קדם האחרון וגבה מוציאים מידו, שכל שקדם חובו זכה עכ"ל. ועכ"ז פסק (בפ"כ מהל' מלוה ולוה הל"ג) וז"ל שטרות שזמן כולן יום אחד וכו' כל שקדם מהן וגבה בין קרקע בין מטלטלין זכה עכ"ל. ויעויין בגמ' כתובות (דף צד.) שהגמ' תולה דין ב' שטרות היוצאים ביום אחד במחלו' בין ר"מ לבין ר"א. לפי ר"א האומר ע"מ כרתי זה שקבל השטר בראשונה קנה ולכן שודא דדייני או יחלוקו. ואילו אליבא דר"מ האומר ע"ח כרתי שני השטרות קונים ביחד בסוף היום - ולכן יחלוקו. והנה הרמב"ם פסק (בפ"ה מהל' זכייה הל"ו) שודא דדיינא וז"ל שני שטרות שזמנן ביום אחד והן כתובין על שדה אחת בין במכר ובין במתנה וכו' הרי הדבר מסור לדיינים וכו' עכ"ל. ויפלא, איפוא, למה פסק בנוגע לשטרי מלוה ששניהם זוכים בשעבודם ביחד, ולכן כל מי שקדם וגבה זכה, והרי אם ע"מ כרתי בדין הוא שמי שקבל את שטרו ראשון יזכה והמאוחר לא יוכל לגבות. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:56 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:56](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:56) מוכח מכאן, לכאורה, שהרמב"ם מבחין בין שטרי קנין בעלמא (בהל' זכייה) לבין שטרי מלוה (בהל' מלוה). בשטרי קנין בעלמא פסק כר"א שע"מ כרתי ולגבי שטרי מלוה פסק שע"ח כרתי. וכן משמע מהמגיד משנה (שם בהל' מלוה) שכ' וז"ל דעת רבינו וכו' דעד כאן לא אמר שמואל וכו' שודא דדייני אלא במתנות ומכירות אבל בהודאות והלוואות אפילו שמואל מודה לרב דיחלוקו ומתוך כך כתב רבינו כל שקדם וגבה זכה עכ"ל. ולכאורה טעמו כי ע"מ אין מועלים בשטרי מלוה אלא ע"ח ולפיכך זוכים השטרות את השעבודים ביחד בסוף היום ושניהם שווים בזכיית השעבודים, והקודם לגבות זוכה. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:57 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:57](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:57) לאור האמור מסתבר שהרמב"ם בפי"א ממלוה הל"ב מתפרש בדרך השניה הנ"ל שהשטר נכתב בכתב ידו ואם נתנו הלוה למלוה בפני עדים הרי זו מלוה בשטר. אלא שעתה שומה עלינו לנמק את הצירוף בין כתב ידו ועדי מסירה בדין מלוה בשטר. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:58 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:58](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:58) הנה מבואר במשנה סוף מס' ב"ב (דף קע"ה ב) שאם הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין. וכתב שם רשב"ם וז"ל דלא גובה ממשועבדים אלא מלוה הכתוב בשטר שיש בו עדים, דכיון דאיכא תרתי שטר ועדים מפקי ליה לקלא ולקוחות הוא דאפסידו אנפשייהו וכו' עכ"ל. ויש להתבונן בדין שטר הכתוב בכתב ידו - האם חל בו דין שטר להלכותיו השונות (עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בבי"ד, הכל בהכשר נעשה וכו') או לא - שלא חל בו דין שטר אך הוא מהוה ראייה בעלמא. נ"מ לגבי קנין, אם שטר בכתב ידו מהוה חפצא של שטר יתכן שיועיל אף לשטרי קנין. מאידך אם אינו חפצא דשטר לא יועיל לשטר קנין. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:59 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:59](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:59) ועי' בפרש"י לגיטין (דף פו. ד"ה ואם ניסת) שנימק דין כתב גט בכתב ידו ונתן בידה שמגורשת מדאורייתא בשתי דרכים: א) דכתב ידו כמאה עדים דמי; ב) דכשר ע"פ גזיה"כ וכתב ונתן. לפי הדרך הראשונה שכתב ידו כמאה עדים דמי וכשם שע"ח מועלים כן מועיל כתב ידו מהווה כתב ידו חפצא של שטר כמו שטר עם ע"ח. ואילו לדרך השניה גזיה"כ שכתב ידו מועיל דוקא לענין גיטין ולא לענין שטרות אחרים. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:60 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:60](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:60) ויעויין ברמב"ם בפ"א מהל' מכירה (הל"ז) ז"ל כיצד בשטר כתב לו על הנייר וכו' שדי נתונה לך שדי מכורה לך כיון שהגיע השטר לידו קנה אע"פ שאין שם עדים כלל וכו' עכ"ל. פשטות הרמב"ם מורה ששטר הכתוב בכתב ידו מועיל לקנין קרקע בשטר, ויוצא שלדעת הרמב"ם שטר הכתוב בכתב ידו מהווה חפצא של שטר. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:61 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:61](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:61) אך בד"א בנוגע לשטרות בעלמא, אבל בנוגע לשעבוד נכסים הלכה מיוחדת היא ששטר בכתב ידו אינו מועיל (ויתכן מפני שאין לו קול וכפרש"י הנ"ל). עכ"ז בצירוף כתב ידו עם עדי מסירה חלים השעבודים. ונראה בטעם הדבר אליבא דהרמב"ם שיש שני דינים בשעבודי נכסים של הלוואה ביחס לשטרות: ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:62 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:62](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:62) א) שטר מלוה חייב להיות שטר קנין: ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:63 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:63](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:63) ב) שטר מלוה חייב להיות אף שטר ראייה. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:64 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:64](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:64) ובכן שטר עם עדי מסירה בלבד אינו מועיל לשעבוד נכסים כי אע"פ שמהוה שטר קנין עכ"ז אינו שטר ראייה (כנ"ל). וכן שטר הכתוב בכתב ידו בלבד אינו מועיל לשעבודי מלוה כי אף שהוא מהוה שטר ראייה בכל - זאת בנוגע לשעבודים אינו שטר קנין, שכן החכמים התקינו שבנוגע לקנין השעבודים כתב ידו אינו קונה. לכן בצירוף שניהם - שטר בכתב ידו ועדי מסירה ביחד - ניתן לזכות בשעבודי מלוה שהרי בדרך זו חל דין שטר קנין ואף דין שטר ראייה. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:65 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:65](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:65) וע"ע שם ברמב"ם (בפי"א מהל' מלוה הל"ב) שכתב בשם הגאונים שצריך הלוה לומר לעדי המסירה שמסרו בפניהם את כתב ידו חתמו והעידו שנמסר בפניכם. ושיטתם דורשת ביאור. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:66 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:66](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:66) ונראה שסבורים שכתב ידו אינו מחיל שם חפצא של שטר כי אם ראייה בעלמא שהלוה הודה שחייב. ולפיכך לא יתכן שיועיל לבדו לענין שעבודים שהם תלוים בחלות של שטר מלוה. עוד סבורים שגם שטר עם ע"מ בלבד אינו מועיל לענין שעבודים כי אינו שטר ראייה. עקב כך מצריכים שיחתמו עדי המסירה כדי שתהיה לשטר חלות שטר קנין ואף חלות שטר ראייה וכמבואר למעלה אליבא דהרמב"ם. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:67 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:67](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:67) שם. גמ'. מחלוקת ר"א וחכמים. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:68 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:68](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:68) עיין למעלה בשיעורים על המשנה ד"ה השביע עליו חמש פעמים וכו' (לו:) ובדף (לז:) ד"ה שטר הא מנח. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:69 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:69](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:69) שם. תוס' ד"ה מיעט שטרות ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:70 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:70](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:70) השורף שטרותיו של חבירו חייב אליבא דמאן דדאין דינא דגרמי, אך בנוגע לתשלומין חלוקים התוספות והרמב"ם. לפי הרמב"ם בפ"ז מחובל ומזיק (הל"ט) משלם כל דמי החוב, וז"ל השורף שטרותיו של חבירו חייב לשלם כל החוב שהיה בשטר, שאע"פ שאין גוף השטר ממון הרי גרם לאבד הממון, עכ"ל. אבל התוס' בב"ב (דף קמ"ז: ד"ה המוכר שטר חוב וכו') כתבו שאינו משלם כל דמי החוב כי אם שווי השטר כפי שנמכר בשוק, וז"ל אור"י א"צ להחזיר אלא מעות שנתנו בו הלקוחות ולא כל השטר עכ"ל. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:71 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:71](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:71) ומסתבר שמחלוקתם תלויה בדיון איזה ממון מחייב התשלומין. אליבא דהרמב"ם הממון המחייב הוא החוב עצמו, ואילו התוספות סוברים שהמחייב הוא השטר. לפי הרמב"ם, איפוא, משלם ערך כל החוב אבל לתוס' משלם עבור שווי השטר כפי שנמכר בשוק. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:72 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:72](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:72) והנה נראה פשוט שהשורף שטר מלוה משלם רק אם אין החוב משתלם לבסוף כי אם החוב משתלם לבסוף לא הפסיד המלוה מכספו כלום ולמה ישלם השורף. בהתאם לכך סובר הרמב"ם שעיקר המחייב לשלם הוא הפסד החוב, ומשום כך משלם השורף עבור החוב. לפי התוס', לעומת זה, אין השורף מתחייב בגלל הפסד החוב שהרי אף שנשרף השטר עכ"ז הלוה עדיין חייב לשלם, ואם יסרב הלוה לשלם הוא שהפסיד למלוה את כספו ואינו בדין שישלם השורף בעבור ההפסד שגרם הלוה שהרי השורף אינו אלא כגרמא בעלמא ופטור. מכאן מסיקים התוס' שהשורף משלם עבור השטר בלבד. ואליבא דמאן דדאין דינא דגרמי נחשב השטר לחפצא דממון והוא המחייב דמי הנזקין. מאידך - למאן דלא דאין דינא דגרמי - אין השטר נחשב לחפצא שיש בו חלות דין ממון ולפיכך פטור השורפו. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:73 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:73](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:73) לאור זה מוסברים היטב דברי התוס' שלפנינו שמתקשים למאן דלא דאין דינא דגרמי למה יש גזיה"כ למעט שטרות מגזילה, ומשמע דלמאן דדן דינא דגרמי ניחא הס"ד שהגוזל שטר יתחייב. התוס', איפוא, נאמנים לשיטתם כי למאן דדן דינא דגרמי נחשב השטר לחפצא שיש בו שוויות ממון ובהתאם לכך סד"א שהגוזלו יתחייב. ואילו אליבא דהרמב"ם גם למאן דדן דינא דגרמי אינו משלם עבור עצם השטר כי אם ערך הפסד החוב הבא לבסוף, וא"כ עדיין קשה הס"ד שיתחייב הגוזלו - שכן סוכ"ס לא גזל חפצא שיש בו ממון. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:74 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:74](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:74) ועוד יעויין ברמב"ם בפ"ז מהל' חובל (הל"י) שפסק שראובן שמכר שטר חוב ללוי וחזר ומחלו מחול וחייב לשלם ללוי וז"ל ונתחייב ראובן לשלם ללוי כל מה שבשטר שהרי גרם לו לאבד השטר והרי הוא כמו ששורפו עכ"ל. וקשה כי משמע מהרמב"ם שפשוט יותר שהשורף שטר חוב חייב לשלם מהמוחלו, ולכאורה ההפוך מסתבר, שהרי המוחל איבד את כל החוב מאחר שהלוה נפטר לגמרי ואילו כשהשטר נשרף הלוה עדיין חייב לשלם. ואם נאמר שהמזיק שטר חוב חייב לשלם עבור החוב אז המוחל צ"ל חייב יותר מהשורף. ומהרמב"ם משמע שעיקר המחייב דמזיק דגרמי הוא היזק השטר ומשום כך מסתבר יותר חיוב השורף מחיוב המוחל מאחר שהשורף עשה מעשה היזק הניכר יותר בגוף השטר עצמו מהמוחל. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:75 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:75](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:75) עוד צ"ע ברמב"ם בפ"ב מהל' שכירות (הל"ג) שפסק שאם פשע שומר בשטר חוב שחייב לשלם שפושע מזיק. והראב"ד משיג שא"כ למה פשיעה בבעלים פטור שהרי המזיק בבעלים חייב. וביאר הגר"ח זצ"ל שהפושע דעלמא פטור כגרמא בנזקין שפטור מדמי מזיק, ודוקא פשיעה ע"י שומר מהווה דין מזיק מיוחד. מאידך הפושע בבעלים פטור כי שמירה בבעלים מופקעת. ואילו בקרקעות עבדים ושטרות שמירה חלה, אלא שדברים אלו אינם מחייבים בתשלומי שומר כגון תשלומי גניבה ואבידה. ועכ"ז שלשת הדברים האלו מחייבים את השומר הפושע כי הוא חייב לשלם מדין מזיק. אמנם עלינו להבין, הרי לכאורה שומר של שטר חוב אינו שומר על עצם החוב אלא על השטר בלבד, וא"כ למה יתחייב בפשיעה, כי בשלמא קרקעות ועבדים מהווים חפצא של ממון שחלה עליהם חלות שמירה ולכן אם פשע השומר בהם הריהו מזיק וחייב, אך צ"ע בנוגע לשטר, על איזה חפצא חלה שמירה, ואמאי חייב שומר שפשע בשטר. ומוכח לכאורה מכאן שהשטר מהווה חפצא של ממון שחלה עליו שמירה ולרמב"ם חייב לשלם בעבור השטר ולא בעבור החוב, וצ"ע.¹ footnotes: ¹ ויתכן שהרמב"ם סובר שהשטר מחייב עם החוב, ודוקא כשיש מחייב של היזק בגוף השטר משלם בעד ההיזק בחוב. ברם החוב בעצמו אינו מחייב בהיזק. ובכך מתורצות תמיהות רבינו זי"ע, ודו"ק היטב, וצ"ע. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:76 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:76](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:76) ב תוס' ד"ה מיעט שטרות. וז"ל אפילו מאן דלא דאין דינא דגרמי וכו' ופטר שורף שטרות של חבירו מכל מקום כיון דכי איתנהו בעינייהו מחייב ליה לאהדורינהו ה"א דכי כפר חייב עכ"ל. דבריהם מחוסרים ביאור. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:77 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:77](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:77) ויתכן שר"ל ששבועת הפקדון מחייבת משום מעשה גזילה מיוחד של כפירת ממון. והגזילה דשבועת הפקדון מחייבת ואפילו בלי הפסד והיזק לתובע ובלי חיוב מזיק. ולפי"ז כפירת הפקדון מהווה דין גזילה מיוחד ושונה מגזילות דעלמא כי אינה זקוקה להפסד ונזק שלא כשאר גזילות המחייבות דוקא באופן שיש בהן הפסד ממון והיזק. כך פירש מרן הגר"מ זצ"ל, ועיין לקמן באות ג' בשמו. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:78 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:78](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:78) א"נ יתכן שהתוס' מחלקים בין מעשה מזיק למעשה גזולה. עיין בב"ק (צח.) שהגמרא אומרת אליבא דמ"ד שהשורף שטרו של חבירו פטור וז"ל דא"ל ניירא קלאי מינך עכ"ל, ביאור הדבר, שמאחר שששווי השטר באה מהחוב והשטר אינו דבר שגופו ממון, חסר מעשה היזק בחפצא של ממון, ודוקא מעשה היזק בחפצא של ממון מחייב ולא גרמת הפסד בעלמא. הוכחה לכך מהמ"ד שהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק (גיטין דף נג.) משום שדוקא שינוי צורת דבר הניזק בגופו נחשב למעשה היזק, ואילו הפסד ממון בעלמא אינו נחשב למעשה היזק ואינו מחייב בתשלומין. וה"ה בשורף שטר. והנה למ"ד הדן דינא דגרמי המסלק כרים וכסתות מתחת כלי שנפל מן הגג חייב (עיין בב"ק (כו:) ובראשונים שם). רואים שמ"ד זה מחייב בלי מעשה היזק גמור בגופו של דבר הניזק. וה"ה השורף שטר חבירו חייב ואע"פ שלא עשה מעשה היזק גמור בחפצא שגופו ממון. מאידך מ"ד דגרמי פטור סובר שבלי מעשה היזק גמור בחפצא של ממון פטור. וכל זה לענין מזיק, ואילו לענין גזילה יתכן שאין צורך אליבא דכ"ע למעשה גזילה בידים בגופו של הדבר הנגזל, ואפילו גרמא חייב בגזילה (כגון הגורם שבהמת חבירו תכנס לחצירו ותהיה גזולה). ולכן סד"א שהגוזל שטר יתחייב קמ"ל שפטור.¹ footnotes: ¹ פירוש זה מתנגד למה שכתבנו למעלה שאליבא דמ"ד הדן דינא דגרמי מהווה השטר חפצא של ממון ודוקא חפצא של ממון מחייב במזיק וגזילה. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:79 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:79](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:79) בא"ד וז"ל וצריך לומר דסבר כרבי מאיר דדאין דינא דגרמי עכ"ל. ועלינו להבין את השייכות לדינא דגרמי כי לכאורה דינא דגרמי חל במזיק שלא עשה מעשה היזק בידים וחלוקים התנאים האם הוא כגרמא בעלמא ופטור או כמזיק בידים ממש וחייב. ברם מהו הדמיון לגזילת שטר שעצם השטר אינו חפצא של ממון ולכן אינו נתפס בדין גזילה. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:80 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:80](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:80) וצ"ל שהתוס' סוברים שע"י דינא דגרמי השטר בעצמו נחשב לחפצא של ממון. ויוצא איפוא אליבא דהתוס' שיש שני דינים בדינא דגרמי: ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:81 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:81](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:81) א) דין בעלמא במעשה היזק בעקיפין שיחשב כאילו הזיק בידים; ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:82 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:82](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:82) וב) דין בשטר חוב שיחשב חפצא של ממון. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:83 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:83](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:83) ועיין בגמ' בב"ק (צח:) שהגמרא השווה את מ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי למ"ד הדן דינא דגרמי, ופשוט שדין דבר הגורם לממון כממון דמי דין שיחשב החפצא לחפצא של ממון, ויוצא שה"ה למ"ד הדן דינא דגרמי. (ברם עיי"ש שהגמרא דוחה דדילמא שאני דבר הגורם לממון שחל בדבר שעיקרו ממון כגון בחמץ בפסח ולא בשטרות מכיון שאין עיקרן ממון ולכן אינן ראויין להיות חפצא של ממון) ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:84 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:84](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:84) ועוד עיין בתוס' ב"ק (עא: ד"ה וסבר וכו') המקשה שיהא השוחט שור הנסקל שגנבו מבית שומר חייב בדו"ה משום דינא דגרמי, ומוכח דס"ל שגרמי קובע דין ממון בעצם החפצא. (ועיי"ש בתירוצי התוס', ויל"ע בכוונותיהם האם דוחים את היסוד הזה או שמקבלים אותו) ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:85 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:85](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:85) בא"ד א"נ כי פטרינן היינו כי קלינהו באתרייהו אבל נטלן ושרפן חייב עכ"ל. ודבריהם טעונים ביאור. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:86 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:86](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:86) ונראה שר"ל דסד"א שחיוב הגניבה חל מחמת מעשה קנין בדבר שאינו שלו, אף במקום שאין במעשיו דין מעשה היזק. ובכן העושה קנין בשטר של חבירו יתחייב אע"פ שהמזיק שטרות פטור, קמ"ל שהגוזל שטר פטור. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:87 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:87](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:87) ועיין בתוס' בב"ק (דף סב: ד"ה יצאו שטרות) וז"ל וא"ת ל"ל קרא למעט מכפל והא אפי' אבדו בידים לא משלם קרן למאן דלא דאין דינא דגרמי ואפי' מאן דדאין לא הוו אלא מדרבנן וכו' וי"ל כיון דאי איתיה לשטר בעין חייב להחזיר ס"ד דכשמחזיר משלם הכפל עמו עכ"ל. יוצא שהתוס' בב"ק סוברים שאין הגזלן אחראי לשלם דמי גזילה במקום שאינו חייב לשלם מדין מזיק. ואם גרמי פטור מלשלם דמי היזק מדאורייתא גם הגוזל שטר חוב פטור מתשלומין. אמנם יוצא לפי סוף דברי התוס' שלפנינו בשבועות שאף שהמזיק שטר חוב פטור מנזק עכ"ז סד"א שהגוזלו יתחייב באחריות ובדמי אונסין. ועלינו להבין במה פליגי. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:88 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:88](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:88) ונראה שיתכן לדמות מחלוקתם למחלוקת בין הרמב"ם לבין תוס' בנוגע לחיוב תשלומי גזלן. יעויין בתוס' במכות (דף טז. ד"ה התם וכו') שכ' שבתשלומיו הגזלן מקיים מצות השבת הגזילה. מאידך הרמב"ם כתב בפ"א מהל' גזילה (הל"א) וז"ל כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה עובר בלא תעשה שנאמר לא תגזול. אין לוקין על לאו זה שהרי הכתוב נתקו לעשה שאם גזל חייב להחזיר שנא' והשיב את הגזילה אשר גזל זו מצות עשה. ואפילו שרף הגזילה אינו לוקה שהרי הוא חייב לשלם דמיה וכל לאו שניתן לתשלומין אין לוקין עליו עכ"ל. לפי הרמב"ם מצות השבה מתקיימת דוקא בהשבת הבעין ולא עם התשלומין. לכן מסתבר אליביה שהתשלומין הם איפוא מחיוב מזיק. ומסתבר שהתוס' בב"ק סוברים כרמב"ם כי גזלן משלם מדין מזיק. ומאחר שמזיק שטר פטור אף גזלן של שטר פטור מלשלם. מאידך תוס' בשבועות סוברים שגזלן משלם מדין מצות השבה. ולכן בשטר שמצות השבה מחייבת הגזלן להשיב את השטר הגזול חייב הגזלן לשלם גם דמים מדין השבה ואף שאינו חייב לשלם דמים מדין מזיק. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:89 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:89](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:89) ג הרמב"ם בפ"ט מהל' גזילה (הל"א) פסק שקרקע אינה נגזלת והגוזלו פטור מאחריות. אך השמיט את הדין דעלמא ששטרות אינם נגזלים. אמנם הביא את הפטור של שטרות בשבוה"פ בפ"ז מהל' שבועות (הל"ג) וז"ל וכן אם תבעו בקרקע או בעבד או בשטר וכפר ונשבע פטור משבועת הפקדון וכו' עכ"ל. וכן הביאו לענין כפל בפ"ב מהל' גניבה (הל"ב) וז"ל וכן הגונב עבדים ושטרות וקרקעות אינו משלם תשלומי כפל וכו' עכ"ל. ויפלא, למה השמיט דין פטור שטרות מהל' גזילה דעלמא. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:90 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:90](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:90) כדי לבאר את התמיהה מן הראוי למסור כאן את הבחנת מרן הגר"ח הלוי זצ"ל בין גזלה לגנבה, לפיה גזילה דעלמא תלויה בהפסד הממון של הנגזל ואילו דין גניבה תלוי בחלות שם מעשה גניבה מרשות הבעלים. לכך הביא כמה ראיות: ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:91 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:91](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:91) א) הרמב"ם כתב בפ"א מהל' גניבה (הל"ג) ז"ל אי זהו גנב זה הלוקח ממון אדם בסתר ואין הבעלים יודעים, כגון הפושט ידו לתוך כיס חבירו ולקח מעותיו ואין הבעלים רואים וכן כל כיוצא בזה. אבל אם לקח בגלוי ובפרהסיא בחוזק יד אין זה גנב אלא גזלן וכו' עכ"ל. הרמב"ם מגדיר שגניבה היא לקיחת ממון מבעליו בסתר וגזילה בגלוי. וק', הרי השולח יד בפקדון גזלן (פ"ג מהל' גזילה הלי"א) אף באופן ששלח ידו בסתר, ולמה לא יהיה גנב. אלא שלדין גניבה דרושה הוצאת החפץ מרשות הבעלים, ומאחר שרשות השומר כרשות הבעלים, אף ששלח בו יד, עכ"ז לא הוציא את הפקדון מבית בעליו, ומשום כך לא ניתן לקרותו גנב כי אם גזלן. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:92 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:92](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:92) ב) השואל ממון שלא מדעת הבעלים הרי זה גזלן (פ"ג מהל' גזילה הלט"ו). וקשה, מאחר שלקחו בלי ידיעת הבעלים, למה לא יהיה גנב. מכאן שגניבה זקוקה להוצאת החפץ מרשות הבעלים, ושואל שלא מדעת, הואיל ולקחו ע"מ לשואלו ולא לקחתו לעצמו, לא הוציאו איפוא מרשות בעלים במידה הקובעת גניבה, ואינו אלא גזלן. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:93 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:93](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:93) ג) הרמב"ם פסק בפי"א מהל' שכירות (הל"ב) שהכובש שכר שכיר עובר בבל תגזול. וקשה, אם כבש השכר בסתר יעבור בלא תגנוב. אלא מאחר שאינו מוציא את דמי השכר מרשות בעליו - אך נמנע מלשלם לפועל - אינו גנב כי אם גזלן. הוא הדין בכל עושק - מאחר שמונע ממון מהבעלים בסירובו לשלם להם את החוב, אבל אינו מוציא את הממון מרשות הבעלים, הרי הוא בכלל גזלן. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:94 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:94](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:94) ד) כמקור ליסוד זה, ציין הגר"ח זצ"ל לדין גונב מן הגנב שהוא פטור מכפל (ב"ק דף סב: ועיי"ש בדף סט:) ונלמד מדרשת וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב. הרמב"ם אינו מציג הלכה זו כגזיה"כ בעלמא אלא כיסוד בדיני גניבה (פ"א מהל' גניבה הלי"ג) וז"ל הגונב מגנב אחר אע"פ שנתייאשו הבעלים אינו משלם תשלומי כפל ואם טבח ומכר אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה לגנב הראשון שהרי דין הבהמה הזאת לחזר בעיניה לבעלים ולא קנאה הגנב, ולבעלים אינו משלם הכפל או ארבעה וחמשה מפני שלא גנבה מרשותן עכ"ל. עולה, איפוא, שהגונב מן הגנב אינו גנב מפני שלא גנב מרשות הבעלים, כי הוצאה מרשות הבעלים מעכבת בחלות דין גניבה. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:95 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:95](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:95) ה) לאור זה תובהר המחלוקת בין הרמב"ם לראב"ד בפ"ד מהל' גניבה (הל"י). הרמב"ם (שם) כתב וז"ל שומר שגנב מרשותו כגון שגנב טלה מעדר שהופקד אצלו וסלע מכיס שהופקד אצלו אם יש עליו עדים חייב בכפל ואע"פ שהחזיר הסלע למקומו והטלה לעדרו הרי זה חייב באחריותן עד שיודיע הבעלים שהרי כלתה שמירתו וכאילו לא החזיר כלום עד שיודיע בעליו עכ"ל, והשיג עליו הראב"ד וז"ל א"א זה אינו כלום עכ"ל. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:96 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:96](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:96) ודומה שהרמב"ם והראב"ד יסכימו שחלות גניבה תלויה בלקיחה מרשות הבעלים. והנה פקדון בבית השומר דינו כאילו נמצא ברשות הבעלים, ולפיכך סובר הראב"ד ששומר שגנב מרשותו אינו גנב כי לא הוציא השומר את הפקדון מבית בעליו. אמנם גזלן הוא - שכן לקח ממון מהבעלים בלי רשותו. לדעת הרמב"ם, לעומת זה, גנב הוא כי עקב מעשה הגניבה שלו "כלתה שמירתו" - כלומר שהשמירה שלו התבטלה וכלתה וכתוצאה מכך יצא הפקדון מבית בעליו ומרשותו לרשות הגנב כמו בגניבה דעלמא וחייב לשלם כפל.¹ footnotes: ¹ ולפי"ז צ"ע מ"ש שומר שגנב מרשותו אליבא דהרמב"ם משומד ששלח יד בפקדון שדינו להיות גזלן ולא גנב. וע"פ השיעורים יוצא שבשליחות יד לא כלתה השמירה ולכן השומר גזל ולא גנב מרשות הבעלים. ועיין במגיד משנה כאן. ואף יעויין במחלו' בין הרמב"ם לבין הראב"ד בפ"ד מהל' גניבה הל"ב בנוגע לשולח בו יד ואח"כ טוען טענת גנב. ויתכן לומר שמשם ראייה שהרמב"ם סובר שאף בשליחות יד כלתה שמירתו, ויש לדחות הראייה, ודו"ק ואכמ"ל. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:97 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:97](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:97) ו) כתב הרמב"ם בפ"א מהל' גניבה (הל"א) וז"ל כל הגונב ממון משוה פרוטה ולמעלה עובר על לא תעשה שנאמר לא תגנוב וכו' ואחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון עכו"ם ואחד הגונב את הגדול או את הקטן עכ"ל. וקשה, למה הוצרך לפרט שהגונב את הקטן עובר בלאו. נוסף על כך, הרי פסק בפ"א מהל' גזילה (הל"ב) וז"ל ואסור לגזול כל שהוא דין תורה אפילו עכו"ם אסור לגזלו או לעשקו וכו' עכ"ל, ואינו מזכיר איסור לגזול ממון מקטן, ומ"ש גזלה מגנבה. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:98 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:98](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:98) ונראה ליישב בהתאם ליסוד הנ"ל שחל שם גזלה מקטן שכן הגזלן כבש את ממון הקטן תחת ידו. שונה הדבר בגנבה מקטן. הנה אין לקטן דעת להקנות ממונו לאחרים, וסד"א שאין הממון נחשב ברשותו, (בדומה לממון הגזול שאינו ברשותו ושאינו יכול להקנות, עיין בב"ק (דף סח:) בדין דר' יוחנן שנגזל אינו יכול להקדיש או להקנות הדבר הגזול לפי שאינו ברשותו) ובכן לא חל שם גנבה בגנבה מקטן, קמ"ל שהממון של קטן אכן נחשב כדבר שברשותו, כי העדר חלות דעת הקטן להקנות אינו הופך את הממון שלו לדבר שאינו ברשותו. והואיל וממון הקטן הוי ברשותו נתפס בדיני גניבה ומשום כך הגונב מהקטן חייב לשלם כגנב דעלמא. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:99 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:99](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:99) ז) כתב הרמב"ם בפ"ב מהל' גניבה (הל"א) וז"ל הגונב את העכו"ם או שגנב נכסי הקדש אינו משלם אלא הקרן בלבד שנאמר ישלם שנים לרעהו, לרעהו ולא להקדש, לרעהו ולא לעכו"ם, וכן הגונב קדשים מבית בעליהן בין קדשי קדשים בין קדשים קלים וכו' הרי זה פטור מן הכפל ומתשלומי ארבעה וחמשה שנאמר וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש עכ"ל. וביאר הגר"ח זצ"ל שהרמב"ם הוזקק לשני לימודים לפטור כפל בהקדש: א) "רעהו ולא להקדש" בנוגע לקדשי בדק הבית, שהם ממון הקדש וקנינו, וגזיה"כ מלמדת שאינו משלם כפל להקדש; ב) "וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש" להשמיע שאינו משלם כפל לבעל הקרבן אף "שמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן" (ב"ק דף עו.). ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:100 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:100](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:100) וקצת קשה שהרי פסוק דוגונב מבית האיש נצרך לדרוש ולא מבית הגנב, וכיצד למדות שתי דרשות ממיעוט אחד. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:101 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:101](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:101) ונראה שהפטור מלשלם לבעל הקרבן אינו גזיה"כ בעלמא, אך הגזה"כ קובעת שהגנב פטור הואיל וממון הקרבן אינו ברשות בעליו לעשות בו כרצונו, שכן המוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום. ועולה, שהפטור של גניבת קרבן והפטור של הגונב מן הגנב הוא אותו הפטור של הגונב דבר שאינו ברשות בעליו והיינו משום שחיובי גניבה חלים דוקא בגונב ממון מרשות בעליו. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:102 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:102](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:102) ח) בהתאם להנ"ל ביאר מרן הגר"מ הלוי זצ"ל את פסקי הרמב"ם התמוהים שעמדנו עליהם למעלה והקשינו למה השמיט את פטור גזילת השטר מהלכות גזילה דעלמא וכן הזכירו בהלכות שבועות הפקדון ובהלכות גניבה. ואמר שלדעת הרמב"ם סברא פשוטה היא שגזילה דעלמא לא חלה בגזילת שטר מלוה כי אף שלקח הגזלן את השטר בכל זאת לא גזל את עיקר החוב שהרי הלוה עדיין חייב לשלמו, ולכן המלוה, לא הפסיד ממון בלקיחתו. מאידך לענין שבועת הפקדון סד"א שהכופר בשטר מלוה יהיה חייב כי ס"ד שהמחייב היא הכפירה בעצמה המהוה מעשה גזילה מיוחדת¹ ולא חלות דין גזילה דכהת"כ, קמ"ל שפטור.² הוא הדין לענין גניבה היה עולה על הדעת שהגונב שטר מלוה ישלם כפל כי - בניגוד לגזילה שהמחייב הוא הפסד ממון פשוט - המחייב בגניבה הוא חלות שם מעשה גניבה מרשות הבעלים כנ"ל, וסד"א שאף הגונב שטר ישלם כפל שכן קיימת שוויות ממון בגוף השטר להימכר בשוק ומשום הכי תחשב לקיחתו למעשה גניבה. והנה תשלומי הכפל של גנב הוא סכום כסף מעבר להפסד הממון של הנגנב, ואף זה מטעם דין מעשה הגניבה, ובכן סד"א שאף הגונב שטר ישלם כפל, קמ"ל. footnotes: ¹ וכדפסק הרמב"ם שכפירת ממון בשקר בב"ד נאסרת בלאו מיוחד של לא תכחשו וכפירת ממון עם שבועת שקר בב"ד נאסרת בלאו מיוחד של לא תשקרו. ² ולכאורה טעם הפטור כי בלי חלות דין גזילה דכהת"כ ליכא חלות חיוב שבוה"פ וכדמבואר כמה פעמים בכתבים האלה בשם מרן הגר"ח זצ"ל. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:103 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:103](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:103) ונראה שהוא מטעם שבנוגע לקרן שוה גנב לגזלן ושניהם משלמים רק מחמת הפסד ממון הבעלים, וגונב שטר שאינו מתחייב מדין גזלן אף אינו מתחייב מדין גנב. ואמנם הדין דקרן כעין שגנב וכפל כשעת העמדה בדין מוכח שחיוב הקרן של גניבה דומה לחיוב הקרן בגזילה והוא עקב הפסד ממון הבעלים ולפיכך חל בשעת לקיחה. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:104 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:104](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:104) מדי עמדינו בשינויים בין דיני גניבה לדיני גזילה יש להתבונן בעוד הבדל שביניהם. בפ"א מהל' גניבה כתב הרמב"ם וז"ל כל הגונב ממון משוה פרוטה ולמעלה עובר על לא תעשה שנאמר לא תגנוב, ואין לוקין על לאו זה שהרי ניתן לתשלומין שהגנב חייבתו תורה לשלם עכ"ל. הגנב אינו לוקה שכן ניתן הלאו של גניבה לתשלומין. לעומת זאת כתב בפ"א מהל' גזילה (הל"א) כתב וז"ל כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה עובר בלא תעשה שנאמר לא תגזול. אין לוקין על לאו זה שהרי הכתוב נתקו לעשה שאם גזל חייב להחזיר שנאמר והשיב את הגזלה אשר גזל זו מצות עשה. ואפילו שרף הגזלה אינו לוקה שהרי הוא חייב לשלם דמיה וכל לאו שניתן לתשלומין אין לוקין עליו עכ"ל. כשהגזילה בעין פוטר הרמב"ם את הגזלן ממלקות מטעם שהלאו ניתק לעשה של השבה, ורק כשהגזילה אבודה פוטרו מטעם שניתן לתשלומין. ועלינו להבין את ההבדל בין גניבה לבין גזילה. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:105 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:105](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:105) ונראה כי הואיל והגנב חייב בתשלומין בכל אופן שכן חייב בתשלומי כפל, לפיכך חשוב לאו דגניבה לאו שניתן לתשלומין, וטעם זה בלבד מספיק לפוטרו ממלקות. גזלן, לעומתו, אינו חייב בשעת הגזילה לשלם את הקרן, אלא שלכתחילה מתחייב משעת הגזילה בהשבת הבעין (גוף הגזלה). רק עקב אבידת גוף הגזלה חל על הגזלן חיוב תשלומין מחמת אחריות. (ואף שמשלם דמים כבשעת הגדולה בכל זאת חל החיוב מדין אחריות עבור הבעין שנאבד ומחייבו למפרע משעת הגזילה) לכן כל זמן שהבעין קיים והגזלן חייב בהשבתו לא נתחייב בתשלומין, ופטור ממלקות דוקא בשל לאו הניתק לעשה. רק אחר שנשרף הבעין והגזלן חייב באחריות דמיו נתחדש פטורו ממלקות מחמת דין לאו הניתן לתשלומין. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:106 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:106](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:106) ונראה שהרמב"ם יחלוק על בעלי התוס' (מכות דף טז. ד"ה התם) הסוברים שיש קיום מצות השבה ע"י תשלומי דמים ובכל אופן הו"ל גזילה לאו הניתק לעשה. אליבא דהרמב"ם מתקיים העשה דהשבה אך בהשבת הבעין עצמו אבל לא בתשלומי דמיו. ###### Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:107 [Reshimot Shiurim on Shevuot 37b:107](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/37b:107) לפי"ז עולה שאף הקרן של גניבה כלול בחיוב הכפל ותשלומיו. ואע"פ שהקרן חיוב ממון והכפל חיוב קנס, והקרן משתלם כעין שגנב והכפל משתלם כשעת העמדה בדין, עכ"ז מהווים חיוב אחד של דמים. שונה גנב מגזלן כי בגזלן התשלומים הם בתורת אחריות עבור הבעין ואילו בגנב הם מדין תשלומי כפל ולא בתורת אחריות, וצ"ע, ואכמ"ל.