## Reshimot Shiurim on Shevuot Daf 44b

###### Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:1
[Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/44b:1)

ז

גמ' מר סבר מצוה קא עביד וכו'. הגמרא משוה דין שמירת המשכון לדין שומר אבידה שאם מצוה קא עביד דינו כשומר שכר. והנה טעם רב יוסף דשומר אבידה הו"ל ש"ש בההיא הנאה דלא בעיא למיתב ליה ריפתא לעניא (ב"ק דף נו:).


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:2
[Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/44b:2)

ובמס' נדרים (דף לג:) חלוקים ר' אמי ור' אסי אם אסור להחזיר אבידה בשנכסי בעל האבידה אסורין על המחזיר משום דקא מהני ליה פרוטה דרב יוסף או"ד מותר ומשום פרוטה דרב יוסף לא שכיח.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:3
[Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/44b:3)

לשם ביאור מחלוקתם עלינו להניח שמוצא אבידה הו"ל שומר לא משום קבלת אחריות כמו שומרים דעלמא אלא משום דרחמנא שעבדיה בעל כורחיה (עיין בגמ' ב"ק דף נו:). המחלוקת בדין שומר אבידה תלוי' איפוא בהגדרת כוונת התורה כשהטילה על המוצא דין שומר - האם התכוונה התורה לחייבו בשמירה מעולה מדין ש"ש או לחייבו בשמירה פחותה מדין ש"ח. פרוטה דרב יוסף אינה דומה לשכר שמשלמים לש"ש דעלמא, שהרי לא בעל האבידה משלם לו פרוטה זו, אלא שממילא ומדין עוסק במצוה פטור מן המצוה נהנה המחזיר מן השמים בפרוטה דרב יוסף. סברת רב יוסף היא כי מאחר שהנאת פרוטה הזאת קיימת מן השמים התורה אף הטילה על המחזיר דין שומר שכר, כמו שהשמירה חלה עליו בע"כ מן השמים כן השכר מגיע אליו מן השמים, ושכר פרוטה דרב יוסף הבא מן השמים קובע את השמירה לשמירה מעולה של ש"ש. אמנם יתכן שכ"ז בנוגע לחלות דין השומר, ואילו בנוגע לאיסור נדר מאחר שהפרוטה אינה משתלמת מבעל האבידה ישיר אך באה ממילא מן השמים ובדרך עקיפין לידי המחזיר אין איסור נדר חל על המחזיר להשיב את האבידה אפילו מודר הוא מבעל האבידה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:4
[Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/44b:4)

בכך מוסבר מה שהעלו התוס' בב"ק (דף נו: ד"ה בההיא וכו') וז"ל דגם רבה מודה לרב יוסף דעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא דס"ל דלא נעשה שומר שכר בכך ומ"מ הוא נהנה לכך אסור למודר אבל לא הוה שומר שכר עכ"ל. כוונתם שאף אם נאסור את הפרוטה דרב יוסף כהנאה המגיעה בעקיפין מנכסי בעל האבידה למחזיר ואסור לו ליהנות ממנה כמודר בכל זאת אליבא דרבה אין הפרוטה דרב יוסף הופכתו לש"ש. טעם הדבר, הואיל והשמירה לא נוצרה מחמת קבלת האחריות מדעת השומר אלא שהתורה שעבדתו אין הנאת הפרוטה דרב יוסף קובעתו לש"ש לפי שאין הנאת השכר באה במישרין מבעל האבידה אלא באה לו בעקיפין מן השמים, וסובר רבה שבהתאם לכך הטילה התורה על המחזיר שמירה פחותה של ש"ח ולא החמורה דש"ש.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:5
[Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/44b:5)

וקרוב לומר שה"ה במשכון, אין חלות הדין של שמירת משכון חלות דין שמירה דעלמא שחלה עם קבלת אחריות אלא התורה שעבדה למלוה לשמור את המשכון כמו שומר אבידה. ובדומה למה שנאמר באבידה שהתורה הטילה דין ש"ש על המחזיר משום פרוטה דרב יוסף ה"ה במשכון הטילה התורה על המלוה דין ש"ש משום פרוטה דר"י.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:6
[Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/44b:6)

והנה התוס' מבארים שהפרוטה דרב יוסף מתהווה בשעת ניעור ושטיחת האבידה לצורכה שבשעות אלו עוסק במצוה. ועולה הקושיא, תינח אבידה שמקיים בה מצות והשבותו לו (דברים כב, ב) שדרשו חז"ל ראה היאך תשיבנו לו (ראה רמב"ם פי"ג מהל' גזלה ואבדה הל' י"א), אבל במשכון איזו מצוה מקיים המלוה בשעת ניעור ושטיחת המשכון. עו"ק מ"ש שומר משכון משאר שומרים דעלמא שהרי ש"ח השוטח את הפקדון אינו נחשב לעוסק במצוה ואינו הופך להיות ש"ש מפרוטה דר"י אך נשאר ש"ח ובמה שונה שומר משכון משומר פקדון דעלמא.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:7
[Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/44b:7)

לאור האמור נראה להסיק ששמירת משכון אינה דין שמירה דעלמא אלא חלות שמירה מיוחדת והמלוה מקיים מצות הלוואה ומשכון בעת שמירתו וכשמטפל בו. וכן עולה ממש"כ בעל נמוקי יוסף בסוף פרק האומנין (ב"מ דף נא. בדפוס ווילנא) בשם הראב"ד וז"ל וק' היכי מדמי הלואה שנעשית מצותה משעה שהלוה לשומר אבידה שעושה מצוה כל זמן השמירה. ופריק וז"ל דה"נ הוי ש"ש כל שעתא מפני שממתין לו ואינו מוכר המשכון ליפרע ממנו וכו' עכ"ל. ר"ל שמקיים מצוה כל זמן שהמשכון ברשותו ואינו מוכרו; כשם שבאבדה קיימת מצוה תמידית בשמירתה כן בנוגע לקבלת המשכון ולשמירתו יש מצוה תמידית, ושטיחת המשכון מעשה מצוה מיוחד שיחול בה דין עוסק במצוה פטור מן המצוה. מסתבר איפוא שלגמרי הושווה משכון לאבידה שאף במשכון חל דין השמירה מן השמים כאחד מדיני ההלוואה בדומה לחלות שמירה באבידה. בעל כורחינו, ששמירת המשכון מן השמים ולא מדעת המתחייב של השומר שהרי חלה אף במשכון שלא בשעת הלוואה וחלותה היא בעל כורחו של הלוה. חסרה מסירת המפקיד לשמירה מדעת ואף דעת המלוה להתחייב בשמירתו איננה, ובכן ע"כ שחלות שמירה מיוחדת חלה מן השמים ע"פ פרשת מלוה במשכון בדומה לשמירת אבידה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:8
[Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/44b:8)

ובשט"מ (ב"מ דף פ"ב ד"ה דכו"ע) הביא בשם הריטב"א וז"ל וא"ת מאי איריא מלוה על המשכון אפי' שומר פקדון יהא ש"ש מן הסתם דהא מחויב לנערו ומשתכר בפרוטה דר"י. וי"ל דגבי שומר כיון דמיד בעלים בא לו וכל עיקר לא נחת אלא לשמירה דעלמא וקבלו סתם אנן סהדי דלא נחת אלא להיות ש"ח וכו' אבל באבידה שבאה לו שלא לדעת הבעלים ולא באה לו משום שמירה אלא משום מצוה, וכן במלוה על המשכון שלא באה לו אלא משום מצוה אני אומר דדעתו להיות ש"ש בפרוטה דר"י וכו' עכ"ל. וצ"ע בכונתו.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:9
[Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/44b:9)

על כל פנים מלשון הריטב"א משמע שההפקדה באבידה ובמשכון דומה והיא באה מן השמים ומן התורה ולא ישיר מדעת הבעלים, ובהפקדה כזו בלבד חל דין פרוטה דר"י לעשותו ש"ש. ועולה גם כן שבמשכון השמירה חלה מן השמים ומאליה בלי דעת מפקיד ונפקד ובלי חלות דין של מסירת הבעלים לשומר.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:10
[Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/44b:10)

עקב הנ"ל עלינו לחקור האם חל דין בעליו עמו בשומר אבידה ובשומר משכון. הגאון ר' משה זצ"ל אמר הואיל והשמירה בשתיהן לא חלה מחמת מסירת המפקיד אלא חלה מאליה מן השמים הפטור של בעליו עמו לא חל שכן הוא פטור החל במסירת המפקיד. עיין בב"ק (נו:). ועיין בסוף דברי התוס' (דף מד. ד"ה השומר) הדנים במי שקיבל משכון מעכו"ם אם עובר בב"י וב"י אליבא דר' יצחק. וקשה לכאורה שהרי אין שמירה לעכו"ם. מוכח, איפוא, שלדעתם (אליבא דצד א') אין דין דר' יצחק משום חלות שמירה דעלמא אלא הוא מהווה התחייבות מיוחדת. ולשיטתם מסתבר שפטור דבעליו עמו לא חל במשכון דר' יצחק, וכל שכן אליבא דשמואל.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:11
[Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/44b:11)

לאור זה מסתלקת קושית העולם שמאחר שכל ש"ח דעלמא עושה חסד עם בעל הפקדון למה אינו הופך להיות ש"ש משום פרוטה דר"י. עקב הנחה הנ"ל ניתן לומר: א) רק באבידה ומשכון שלא היתה קבלת שמירה, וחלות שמירה היא חיוב מיוחד מן השמים קיימת מצות צדקה בשמירה עצמה - שכך היא מצותן של אבידה ומשכון לשומרם ולקיים בהם מצות צדקה וחסד. לפיכך הפכתם התורה להיות שומרי שכר. לא כן בשמירה דעלמא כי למרות שש"ח דעלמא גומל חסד הרי קיבל את הפקדון לשמירתו מדעת המתחייב שלו, והמצוה אינה בעצם השמירה כי אם דבר צדדי, ונשאר איפוא שומר חנם; ב) י"ל שבאבידה ופקדון הואיל והתורה היא המפקידה לו מן השמים גם הפרוטה דר"י שבאה אליו מן השמים נחשבת לשכר השמירה ונעשה השומר ש"ש. ואילו בש"ח דעלמא אפילו במקום שנהנה מפרוטה דר"י אינו הופך להיות ש"ש כי הפרוטה דר"י לא הגיעה אליו מן המפקיד שלו אלא מן השמים וכדי שיעשה ש"ש בדין הוא ששכרו יגיע אליו ישיר מן המפקיד, ולכן נשאר ש"ח.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:12
[Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/44b:12)

ברם במס' ב"ק (קו:) דימו בתחילה שומר אבידה לשומר של קטן שכשם שיש חיוב טט"ג בשומר אבידה כן בשומר של קטן כי בשניהם חסרה מסירת מפקיד בן דעת. ורב אשי חילק שאין להשוות קטן לאבידה כי אבידה "אתיא מכח בן דעת". משמע שבעל האבידה נחשב למפקיד המוסר האבידה לשמירה, וצ"ע.¹

footnotes:
¹ אמנם בשיטה מקובצת שם הביא בשם הראב"ד פי' מפתיע למלים "אתיא מכח בן דעת" שמתיישב שפיר עם היסוד שהונח לעיל, וז"ל דשאני הכא משום דלא אתיא לידיה מכח בן דעת שהוא עצמו לא היה יודע לשמור ממונו איך יתחייב אדם בפקדונו משום שמירה אבל אבדה הרי באה לידו מכח בן דעת כלומר ממונו של בן דעת שיודע לשמור ממונו הלכך כל אדם חייב בשמירתו כשיבא לידו ע"כ. הרי שלפי הראב"ד אין בעל האבדה נחשב כמפקיד אלא שהוטל על שומר האבדה חיוב שמירה משום שהוא צריך לשמור החפץ כמו בעל האבדה, ומיושבת הקושיא שבפנים.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:13
[Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/44b:13)

ח

שם. גמ' לא לעולם כנגדו וכו'. יתכן שחלוקים רשב"ג ורבי במהות תפיסת המשכון: אליבא דרשב"ג המלוה תופס את המשכון - אפי' כנגד חצי החוב - בתורת גבייה, ואילו לרבי, מאחר שיצטרכו בי"ד לגבות פעם שניה את חצי החוב השני, אף בנוגע לחצי החוב שנתפס עליו המשכון אין המשכון נתפס בתורת גבייה אלא בתורת שעבודים. לפיכך לא ימנע משכון זה את השמטת החוב בשנת השמיטה. גם תהיה נ"מ בנוגע לבל יראה וב"י ולקדושי אשה. רק במשכון הנתפס בתורת גבייה חלים קנינים דר' יצחק והלכך ניתן להשתמש במשכון כדי לקדש אשה וכן עובר עליו בב"י וב"י בפסח. ברם לרבי הסובר שכשתופס המשכון כנגד חצי החוב בלבד אינו תופסו בתורת גבייה אלא בתורת שעבודים ובהתאם לכך אין לו קניני משכון א"א לקדש בו אשה ואינו עובר עליו בב"י וב"י. אך זה קשה קצת שהרי החילוקים האחרים האלה לא הוזכרו בגמרא ומשמע בפשטות שרשב"ג ורבי חלוקים לענין שמיטה בלבד.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:14
[Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/44b:14)

לכן נראה, להציע ביאור אחר במחלוקתם דהיינו שבנוגע לכהת"כ שפיר חל דין משכון בתורת גבייה וקנין אפילו כשאין המשכון שוה אלא מקצת דמי החוב. חלוקים רשב"ג ורבי דוקא לענין שמיטה, כשיש חוב אחד ובמקצתו קרינן ביה לא יגוש ובמקצתו לא קרינן ביה לא יגוש, אם ניתן לומר בכה"ג שהמקצת שאין בה נגישה אינה נשמטת. אליבא דרבי א"א לחלק את החוב לשנים, ומאחר שמקצתו נשמטת כולו נשמט - כולל אותו חלק שיש עליו משכון. אליבא דרשב"ג לעומת זה מחלקין את חוב לשנים - לחלק שאין עליו משכון שנשמט ולחלק שני שלא נשמט מאחר שיש עליו משכון. לפי"ז חלוקים רשב"ג ורבי אף בנוגע למוסר שטרותיו לב"ד ובאופן שמסר להם את זכות הגבייה רק למקצת החוב האם אותו חלק של החוב הנמסר לבי"ד משתמט או לא.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:15
[Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/44b:15)

והנה בסוגיא של מתנה ע"מ שכתוב בתורה במס' מכות (ג:) מעלה הגמרא שאם נניח שתנאו קיים האומר ע"מ שלא תשמטנו שביעית אין שביעית משמטת את החוב. ואם נתפוס ששמיטה אפקעתא דמלכא דין זה תמוה, מניין למלוה ולוה הכח להתנות שאינה משמטת הרי אין זה דומה למקדש אשה ע"מ שאין עליו שאר כסות ועונה כי חיובים אלו חלים משום דעת המתחייב ומחמת התנאי אינו מתחייב. גם שונה ממי שמתנה ע"מ שאין עליו אונאה כי אונאה תלויה בקפידת המוכר ולוקח והתנאי מבטל את ההקפדה על האונאה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:16
[Reshimot Shiurim on Shevuot 44b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/44b:16)

ואמר הגר"מ זצ"ל שעלינו להסיק מכאן שאין שמיטת כספים חלה מדין אפקעתא דמלכה כפשוטה אך התורה גזרה בדעת התחייבות הלוה למלוה מעיקרא להתחייב לשלם עד תום השמיטה. והואיל והשמטת החוב בשמיטה תלויה בדעת המתחייב בידו להתנות בה תנאי אליבא דמ"ד מתנה ע"מ שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים. לפי"ז ניתן לומר שרבי סובר שדעת ההתחייבות האחת של הלוה על כל החוב אינה ניתנת להיחלק, ואם מקצת החוב תשתמט כולו ישתמט מפני שכל החוב חל לכתחילה ע"פ דעת מתחייב אחת.