## Reshimot Shiurim on Shevuot Daf 47b

###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:1
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:1)

גמ' החנוני על פנקסו: פסק הרמב"ם:


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:2
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:2)

כתב הרמב"ם בפט"ז מהל' מלוה ולוה (הל"ה) וז"ל ושבועה זו תקנת חכמים היא בנקיטת חפץ מפני שבאין שניהם ליטול. לפיכך אם מת החנוני נוטל בעל חוב בלא שבועה וכן אם מת פועל או בעל חוב החנוני נוטל בלא שבועה שהרי אין בעל הבית מפסיד כלום ואינו משלם אלא תשלום אחד עכ"ל. ועיין במגיד משנה שהרמב"ן והרמ"ה חולקים על הרמב"ם ולדעתם פועל עדיף מחנוני, כי לגבי פועלים הו"ל בעה"ב איני יודע אם פרעתיך ולכן בדין שיטלו הפועלים בלא שבועה (עיין פ"א מטוען הל"ט) ונשבעין דוקא כשבעה"ב משלם פעמיים לפועל ולחנוני. אבל כשמת החנוני שמשלם בעה"ב פעם אחת לפועלים גובים בלא שבועה. מאידך החנוני נוטל בכל אופן רק עם שבועה כי לגביו הו"ל בעה"ב איני יודע אם נתחייבתי ומעיקרא דדינא פטור הוא אלא משום תקנת החנוונים תקנו שהחנוני יטול עם שבועה, ובכל אופן צריך לישבע כדי שיזכה בממון. יוצא אליבא דרמב"ן שבנוגע לחנוני השבועה היא חלות מחייבת ובכל אופן צריך לישבע. ואילו בנוגע לפועלים הו"ל השבועה דין מעכב בגביית ב"ד, אך כשבעה"ב משלם רק פעם אחת אינה מעכבת.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:3
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:3)

בדעת הרמב"ם שפסק שבין הפועלים ובין החנוני נוטלים בלא שבועה באופן שבעה"ב משלם פעם אחת, ביאר מרן הגר"ח הלוי זצ"ל שהרמב"ם סובר שמצטרפות שתי הטענות שלהן ביחד כדי שישלם בעה"ב ממ"נ לפחות פעם אחת בין שניהם. והשווה זה לדין גזל א' מחמשה ואינו יודע לאיזה מהן גזל (ב"מ לז.) שהרמב"ם פסק (פ"ד מהל' גזילה הל"ט - י) שמדין תורה חייב לשלם הגזלן פעם אחת לכולם והם חולקים אותו התשלום ביניהם. (ובבא לצאת ידי שמים פסק הרמב"ם שחייב לשלם לכל אחד ואחד. וכ"ז כשהם לא תבעו ממנו אלא הגזלן בא והודיעם (ע"ש הל' יו"ד), ואילו כשהנגזלין תובעים מהגזלן שישלם בטענת ודאי משלם לכל א' וא' משום קנס). ה"ה כאן, בעה"ב חייב ממ"נ לשלם פעם אחת בין שני התובעים; לפיכך באופן שמת א' מהם משלם בעה"ב לשני בלא שבועה, כי השבועות הותקנו דוקא כשמשלם בעה"ב פעמיים, ואמנם מעיקרא דדינא חייב לשלם פעם אחת בין שניהם.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:4
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:4)

והוסיף הגר"ח זצ"ל שהרמב"ם חולק על הרמב"ן בדין תביעת הפועלים, שלרמב"ן בעה"ב חייב מדינא לשלם להם כמו שאמר נתחייבתי ואיני יודע אם פרעתיך. מאידך לשיטת הרמב"ם, איני יודע אם פרעתיך חייב לשלם דוקא בדהו"ל למידע, אבל בנוגע לפועלים בעה"ב פטור מאחר דלא הו"ל למידע אם הפועלים קיבלו את התשלומין מהחנוני או לא.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:5
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:5)

בגזל א' מחמשה פסק הרמב"ם (שם בפ"ד מהל' גזילה הל"ט - י') שמדינא משלם רק פעם אחת בין כולם והם חולקים אותו ביניהם. לעומת זאת, בנוגע לשנים שהפקידו אצל אחד פסק בפ"ה מהל' שאלה (הל"ד) שמשלם לכל א' וא' וז"ל שנים שהפקידו אצל אחד זה מאה וזה מאתים וכל אחד משניהם אומר אני הוא שהפקדתי המאתים והשומר אומר איני יודע ישבע כל אחד מהן שהפקיד מאתים ונוטל כדין כל נשבע ונוטל ויתן מאתים לזה ומאתים לזה ומפסיד מאה מביתו שהרי הוא פושע שהיה לו לכתוב שם כל אחד על כיס שלו וכו' עכ"ל. ונראה שבדבריו "שהרי הוא פושע" ר"ל דהו"ל למידע ולפיכך משלם לכל א' וא' דהו"ל איני יודע אם נתחייבתי בדהו"ל למידע. מאידך בגזל א' מחמשה פסק שמעיקרא דדינא אינו משלם לכל א' וא' אלא משלם פעם אחת ומניח ביניהם דהו"ל איני יודע אם נתחייבתי בדלא הו"ל למידע ולכן פטור מלשלם לכל א' וא' אך משלם פעם אחת לכולם וחולקים ביניהם. מעיקרא דדינא עליו לשלם פעם א' לכולם כי כולם מצטרפים ביחד לתבוע שישלם ממ"נ לפחות פעם אחת, ה"ה בחנוני ופועלים שמצטרפים לתבוע ממ"נ שישלם בעה"ב פעם אחת מעיקרא דדינא לשניהם, ולפיכך פסק הרמב"ם שאם מת אחד מהם משלם בעה"ב פעם אחת בלא שבועה, ואין נשבעים אלא כששניהם תובעים שישלם בעה"ב תשלומין לכל א' וא', ובעבור שישלם פעמיים הותקנו השבועות.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:6
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:6)

הגר"ח זצ"ל היה רגיל להביא ראיה לרמב"ם נגד הרמב"ן מקושית הגמרא בב"מ (דף ג.) וז"ל בין לרבנן ובין לר' יוסי התם גבי חנוני על פנקסו דקתני זה נשבע ונוטל וזה נשבע ונוטל מ"ט דלא אמרי' נפקיה לממונא מבעה"ב ויהא מונח עד שיבא אליהו דהא בודאי איכא רמאי וכו' והגמרא משיבה ע"ש. ואליבא דרמב"ן קשה דהו"ל לגמרא להקשות, למה יפסיד הפועל בגלל טענת החנוני, שהרי בעה"ב חייב לפועל מעיקרא דדינא והול"ל שישלם רק לפועל ולא לחנוני. מוכח שמעיקרא דדינא אין לפועל זכות יותר מהחנוני שכן כלפי הפועל, בעה"ב לא הו"ל למידע ופטור מדינא. החיוב מדינא הוא לשלם בין שניהם פעם אחת כי מצטרפים ביחד לתבוע תשלומין א' לשניהם, וכפי שפסק הרמב"ם במת א' מהם שמשלם פעם אחת לשני בלא שבועה. מאידך לשיטת הרמב"ן דמעיקרא דדינא חייב לשלם לפועל ופטור מלשלם לחנוני יש כאן שני דיני - תורה נפרדים, ולא שייך כלל לצרפם ביחד לדין - תורה אחד, ושלא כרמב"ם.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:7
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:7)

שם. גמ'. זו באה בפני עצמה ומעידה וכו'. הרי"ף לכתובות (דף כב., דף ט. ברי"ף דפוס ווילנא) פסק שבתרי אמרו שפלוני גזל ופסול לעדות ותרי אמרו שלא גזל שפסקינן שפסול לדיני ממונות ולא אמרי' אוקי גברא אחזקיה לאפוקי ממונא. והקשו עליו הראשונים מדין דרב הונא שאמר בתרי כנגד תרי שזו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:8
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:8)

ויתכן¹ שבאופן של הרי"ף חזקת כשרות של הגברא אינה עומדת בפני הגדת עדות מפורשת שהוא פסול - אין חלות לחזקה כנגד עדות מפורשת. ואילו בתרי כנגד תרי שזו באה בפני עצמה ומעידה הרי גוף העדות המכחשת היה על המעשה ולא על חלות פסלות הגברא לעדות, אלא שממילא מאחר שהוכחשו אמרי' שנולד ספק בגברא דלמא הם פסולים. והואיל ופסול הגברא אינו בגופן של עצם העדות אלא תוצאה צדדית מההכחשה אוקמינן להו אחזקתייהו.

footnotes:
¹ עיין בב"ח ובקצה"ח חו"מ סי' ל"ד סק"ו.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:9
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:9)

ובשיטה מקובצת לכתובות מביא בשם הרמב"ן וז"ל דשאני התם כיון שבאות זו אחר זו אמרינן זו היא דכשרה ודמי לבאו לישאל זה אחר זה דאמרינן לענין טומאה ששניהם טהורים, ואע"ג דהכא לאפוקי ממונא הוא, כיון שבאים בזה אחר זה כשרים שאין הכחשתן פסול ברור שאפילו באותה עדות קיי"ל נהי דאיתכחש באכילה באבהתא מי איתכחש, אבל שתי כתי עדים הבאות לפנינו על אחד, ודאי פסלינן ליה אפומייהו כי היכי דלא נפיק ממונא אפומיה, דהא בספק יצא דינו לפנינו עכ"ל. ונראה שר"ל שאין הכת השני' מעידה כלל על פסול הכת הראשונה שהרי אפשר שהכת הראשונה העידה לשקר בטעות ולא בזדון ואינם רשעים כלל - ולכן - אף שאפשרות זו רחוקה היא וב"ד בדרך כלל אינם תולים העדאת עדים בשגיאה ובטעות - עכ"ז מאחר שאפשרות כזאת קיימת, במקום ספק דתרי כנגד תרי תולין בחזקת כשרות ואומרים שכשרים הם ולא העידו לשקר במזיד. וזאת כוונתו באמרו "שאין הכחשתן פסול ברור".


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:10
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:10)

ובר"ן על הרי"ף שם כתב וז"ל דהא דאמרי' מאי חזית וכו' ולא מהניא ליה חזקה קמייתא היינו כי הכא שיש לנו לידון בבת אחת על שני העדיות ומשו"ה כל תרי ותרי לא מכשירים ליה וכו' אבל בב' כתי עדים המכחישות זו את זו כשבאה כל אחת בפני עצמה אין אנו צריכין לדון אלא עליה וכיון שהיה אחת מהן כשרה בודאי על כל אחת שבאה לפנינו בפני עצמה אמרינן שזו היא הכשרה ומפקינן ממונא אפומה עכ"ל. ונראה שר"ל שבב' כתי עדים הוחזקה אחת מהן להיות ודאי כשרה דאיקבע היתירא שהרי מהעדים עצמם יודעים שכת אחת כשרה ולפיכך א"א לפסול שניהם ומועלת חזקת כשרות אף בתרי כנגד תרי משא"כ בספק פסול גזלנות שאין ודאי כשר ולכן אין החזקה מועלת.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:11
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:11)

ועוד נראה ע"פ דיוק בלשונו של רב הונא שכשכת עדות באה בפני עצמה להעיד בדין - תורה אחר הו"ל כמעידה על עצמה שכשרה לד"ת זה, ומאחר שהכת האחרת המכחישה אינה מופיעה לפנינו בד"ת השני נאמנת הכת הראשונה להעיד על עצמה שכשרה, ואינה נחשבת למוכחשת, שהרי הכת האחרת איננה לפנינו בד"ת זה. דין זה מיוחד לעדות מוכחשת שדוקא עדות המוכחשת בפנינו פסולה ולא שמוכחשת מד"ת אחד לשני - מאחר שמעידים על עצמם שכשרים הם וע"פ שנים עדים יקום דבר. יוצא שאין דין דרב הונא מטעם שמחזיקים אותם בחזקת כשרות שלהם אלא מהלכות עדות המוכחשת. ואין איפוא קושיא כלל מתרי כנגד תרי על גברא שגזל שפסול לרי"ף שהרי שם א"א להכשירו כי אם מדין חזקה ואין חלות דין חזקה בספק דתרי כנגד תרי.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:12
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:12)

לאור זה נראה בדין דר' חסדא "בהדי סהדי שקרי ל"ל" שר"ל שחלות עדות מוכחשת חלה מד"ת אחד לשני. ומאחר שמוכחשין בד"ת הראשון הו"ל מוכחשין לד"ת שני וכאילו הופיעו שתי הכתות בהדדי בד"ת השני ולכן פסולים.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:13
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:13)

ונראה שדברי הרמב"ם בפכ"ב מהל' עדות (הל"א) מורים כמו שהסברנו ז"ל שתי כתי עדים המכחישות זו את זו שבא עד אחד מכת זו ועד אחד מכת זו והעידו בעדות אחרת אין כאן עדות. שהרי בודאי אחד מהן שקר ואין ידוע מי הוא משניהן. באה כת זו בפני עצמה והעידה עדות ובאה כת זו והעידה עדות אחרת בפני עצמה מקבלין כל אחת מהן בפני עצמה עכ"ל, ר"ל שהשם מוכחש פוסל עדות דוקא כשבאו בבת אחת וכגון כשהעיד א' מכת זו וא' מכת זו, אבל כשבאה כת בפני עצמה בד"ת שני אינה בדין מוכחשת שהרי מעידה על עצמה שכשרה לדין וההכחשה מד"ת הראשון אינה פוסלת בד"ת שני. ועיין לקמן בשיעורים (דף מז: ד"ה חו"מ סי' ל"א וכו' אות ב') שהסברנו את שיטת הרמב"ם באריכות.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:14
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:14)

שם. גמ'. מלוה ולוה ושני שטרות. כתב הרמב"ם (פכ"ב מהל' עדות הל"ב) שכ' וז"ל ראובן שהוציא על שמעון שני שטרות אחד במנה ואחד במאתים וכפר שמעון בשני השטרות ועדי שטר זה כת אחת מאותן השנים שהכחישו זו את זו. ועדי השטר השני הכת השניה. הרי שמעון משלם מנה שיד בעל השטר על התחתונה וישבע על השאר. יראה לי ששבועה זו שישבע על השאר בנקיטת חפץ כדין מודה במקצת. שהרי עליו שני עדים כשרים מעידין במקצת הממון שכפר בכולו ולא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים כמו שבארנו עכ"ל. והשיג עליו הראב"ד וז"ל יש מקשין על זה והלא שטר שעבוד קרקעות הוא ועוד אני אומר שאין זה דומה לדרבי חייא דהתם טענה אחת ועדות העדים במקצת כהודאה דמיא אבל הכא שני שטרות שתי טענות הן וכל שכן שהן שתי כתי עדים ועוד כי הוא עצמו כתב בטוען את חבירו חמשים בשטר וחמשים בלא שטר והודה בשטר וכפר השאר פטור עכ"ל. בדבריו "כי הוא עצמו" נתכוין הראב"ד לפסקו של הרמב"ם בפ"ד מהל' טוען (הל"ד) ז"ל אין מודה במקצת חייב שבועה עד שיודה בדבר שאפשר לו לכפור בו. כיצד מי שטען חבירו ואמר מאה דינרין יש לי אצלך חמשים שבשטר זה וחמשים בלא שטר אין לך בידי אלא חמשים שבשטר אין זה מודה במקצת שהשטר לא תועיל בו כפירתו והרי כל נכסיו משועבדין בו ואפילו כפר בו היה חייב לשלם וכו' עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:15
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:15)

פסק הרמב"ם בפ"ד מהל' טוען מיוסד בדין שאין נשבעין בממון שאי אפשר לכפור בו. לכאורה הלכה זו חלה בהודאה - כלומר שאין הודאה מחייבת שבועת מודה במקצת בממון שא"א לכפור בו, כי מאחר שאינו יוכל לכפור בממון ומוכרח להודות אין הודאתו בבחינת דין ההודאה המחייבת שבועה. מאידך פסק הרמב"ם שלפנינו מתייחס להעדאת עדים - כלומר שחייב לשלם מנה ממ"נ ע"פ העדאת שני השטרות, וכאן לא חל כלל הפטור של ממון שא"א לכפור בו. וקושית הראב"ד לכאורה תמוהה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:16
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:16)

ועלינו להתבונן באותה ההלכה בפ"ד מהל' טוען כשטוען חמשים בשטר וחמשים שלא בשטר שאין הודאת הנטען מחייבת מאחר שאינו יכול לכפור בחמשים שבשטר, וצ"ע למה לא יהיה הנטען חייב לישבע מחמת העדאת העדים שבשטר שחייב חמשים. ותירץ הגר"ח זצ"ל שהואיל ועדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בבי"ד (כתובות יח: גיטין ג.) נמצא ששטר מתחיל להעיד עדותו משעת חתימתו ולא משעה שמביאים אותו לבי"ד, ולכן פטור הנטען משבועה דהו"ל בבחינת קדמה הודאה לטענה. בכך מוסברת קושית הראב"ד שאף בשני שטרות למה מחייב הרמב"ם שבועה מדין העדאת עדים והרי שטר הו"ל בבחינת קדמה הודאה לטענה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:17
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:17)

ונראה ליישב את הרמב"ם שכשם שדין "עדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרה עדותן בבי"ד" מועיל שתיחשב העדאת העדים כאילו חלה משעת חתימתם ה"ה שמועיל להחשיב לחלות תביעה מאותה שעה. יוצא איפוא בב' שטרות שלא קדמה הודאה לתביעה מאחר ששתיהן חלו משעת חתימה. בפ"ד מטוען, לעומת זאת, שתובע חמשים בחוב בעל פה נוסף על החמשים שבשטר, אותה התביעה עבור החמשים שבעל פה אינה חלה עד שעת עמידתו לתבוע בפני בי"ד ואילו עדות החמשים שבשטר חלה משעת החתימה והו"ל קדמה הודאה לתביעה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:18
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:18)

שם. גמ'. שני מלוין ולוה אחד ושני שטרות היינו מתניתין.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:19
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:19)

פסק הרמב"ם בפכ"ב מהל' עדות (הל"ג) וז"ל הוציא ראובן שטר על לוי ועדיו כת אחת משתיהן. והוציא שמעון שטר שני על לוי ועדיו הכת השניה. ולוי כפר בשניהן. הרי ראובן נשבע ונוטל ושמעון נשבע ונוטל שבודאי אחד מהן יש לו אצלו. ושבועה זו בתקנת חכמים כדין חנוני על פנקסו עכ"ל. מאידך מרש"י משמע ששניהם משלמים אך בלי שבועה. עיי"ע בכסף משנה שם.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:20
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:20)

בביאור מחלוקתם נראה שלדעת רש"י מכיון שיש כאן שני מלוים הו"ל שני דיני תורה נפרדים והו"ל כזה בא בפני עצמו וגובה וזה בא בפני עצמו וגובה. מאידך הרמב"ם סובר שמאחר שיש כאן לוה אחד חשוב הכל כדין - תורה אחד ומצטרפים שניהם לדין א' ובכן הו"ל דומה לחנוני על פנקסו ושניהם נשבעים ונוטלין.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:21
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:21)

אך עדיין דרוש עיון אליבא דרמב"ם ששניהם נשבעין, והרי במס' ב"מ (דף פג.) תניא איסי בן יהודה אומר אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא יש רואה יביא ראיה ויפטר, וכמוהו פסק הרמב"ם (פ"ב מהל' שלוחין הל"ט), כלומר שבמקום עדים אין נשבעין, והנה כאן עדים חתומים על השטר ולמה נשבעין. עוד שומה עלינו להבין את דברי הרמב"ם וז"ל שבודאי אחד מהן יש לו אצלו עכ"ל, והלא לכל אחד יש שטר הנחשב כמי שנחקרה עדותו בבי"ד.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:22
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:22)

והנראה מהרמב"ם שכשמביאים שני שטרות, הואיל ויש רק לוה אחד, הו"ל כאילו באו שתי כתות העדים בבת אחת, ובכן שטר אחד פסול, ואינו משלם עבור כל שטר מדין שטר כשר, אלא שמצטרפות שתי הטענות של שני בעלי השטרות, ומשלם לכל אחד ואחד בדומה לדין אחד שגזל מחמשה בני אדם ואינו זוכר ממי מהם גזל שמשלם לכולם (ב"מ דף לז.). לזה התכוון הרמב"ם בכתבו "שבודאי אחד מהן יש לו אצלו". מבואר איפוא שאפשר לישבע אף שיש כאן שטרות, והוא משום ששטר אחד פסול וליכא כאן עדות ברורה שהשבועה תיחשב שהיא במקום עדים שאין נשבעים וכפי דין דאיסי בן יהודה.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:23
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:23)

שם. גמ'. ב' לווין ומלוה אחד ושני שטרות מאי. אליבא דרש"י הנ"ל צריכים לפרש ספק הגמרא שאולי בכה"ג חשוב כדין - תורה א' ולא כשני דיני - תורה נפרדים. ואליבא דהרמב"ם הספק הוא ההפוך, דשמא בכהאי גוונא חשוב כשני דיני - תורה, להיפך מפרש"י וכנ"ל, ודו"ק.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:24
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:24)

ועיין ברמב"ם (פכ"ב מהל' עדות הל"ד) וז"ל כל המוציא שטר שיש בו עדות כת אחת משתיהן הרי זה גובה בו. ואם הוציא אחר כך בין הוא בין אחר שטר שיש בו עדות הכת השניה הרי זה גובה בו בין מלוה הראשון בין מאחר, שהרי כל כת משתיהן באה בפני עצמה והעידה עכ"ל. ועיין בלחם משנה שכתב שבעל התרומות פי' בשם רבינו אפרים תלמידו בהיפך מפסק הרמב"ם וסובר שאם הוציא המלוה את השטר השני על אותו הלוה שפטור וז"ל ומסתברא דאי טען לוה וא"ל לית לך גבאי כלום דהנך סהדי דבשטרא שקרי נינהו זיל אישתבע ושקול דינא הוא דמשתבע ליה, ואי אתי בתר הכי ומפיק שטרא אחרינא וקא בעי לאשתבועי אמרינן ליה מה נפשך אי קמאי בקושטא קמסהדי הני ודאי שקרי נינהו ואפי' בשבועה לית לך ואי הני סהדי בקושטא אהדר ליה לקמא מאי דשקלת מיניה וכו' עכ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:25
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:25)

ונראה לדמות עניננו למה שהעלו התוס' במס' פסחים (דף י. ד"ה הלך וכו') בנוגע לדין ספק טומאה ברה"ר טהור שכשהלכו שני אנשים בשני שבילין א' טמא וא' טהור, למרות שאם באו לשאול בזה אחר זה בבי"ד ששניהם טהורין, בכל זאת אם נגעו שניהם אח"כ באיש אחד ונכנס למקדש חייב מדין טמא ודאי או אם שניהם נגעו אח"כ בתרומה טהורה שתשרף כודאי טמאה, כי אף אחר פסק בי"ד לכל אחד ואחד שהוא טהור אין מטהרים את התרומה שנגעו בה כי ממ"נ התרומה נטמאת ודאי ותהיה תרתי דסתרי לומר שאינה טמאה ודאי המחייבת שרפתה. ואילו באופן דידן בשני שטרות פסק הרמב"ם שהמלוה גובה מאותו הלוה פעמיים ולא איכפת לן בתרתי דסתרי ששטר א' פסול מפני שהוא גובה בזה אחר זה ולא בבת אחת. יוצא איפוא שהרמב"ם חולק על שיטת התוס' שם בפסחים ולדעתו הואיל ובבי"ד עצמו ליכא סתירה שהרי כל שטר נידון בפני עצמו שני פסקי הדין קיימים כל אחד לבדו והלוה משלם פעמיים אע"פ שלמעשה יהיה תרתי דסתרי.¹

footnotes:
¹ אך לפי"מ שכתבנו למעלה י"ל שדוקא בשני שטרות סובר הרמב"ם שגובים פעמיים כי קיימת חלות של הגדת עדות כשרה בכל שטר ושטר שלעצמו כשר כי אין העדים מוכחשים כשמעידים לעצמם בכל שטר ושטר. מה שאין לומר כן בנוגע לשני שבילים כי מאחר ששניהם נגעו אח"כ באותן טהרות נטמאו הטהרות ממ"נ ונשרפות כי א"א להכריע את הספק לטהר כי ממ"נ טמאה, ודו"ק.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:26
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:26)

שם. חו"מ סי' ל"א ש"ך ס"ק א'


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:27
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:27)

עיין בש"ך שמביא מחלוקת בין חכמי בריסק בחד כנגד חד אם פסולים להצטרף ביחד לעדות אחרת, והש"ך מכריע שפסולים. ועלינו להבין את הה"א איזה הבדל יש בין חד כנגד חד לבין תרי כנגד תרי שהרי אף בחד כנגד חד העיד אחד מהם לשקר והיאך יצטרפו לכת אחת בעדות אחרת. עוד קשה, שהרי לפנינו בסוגיין משוה הגמרא ב' עדים המכחישים זה את זה בבדיקות, וכגון כשא' אומר ג' מרדעות וא' אומר ה' מרדעות גבוה לתרי כנגד תרי, דאליבא דרב חסדא אמרי' בהדי סהדי שקרי ל"ל ושניהם פסולים לעדות אחרת, ולמה איפוא התירו מקצת חכמי בריסק לצרף לעדות אחרת שני עדים שהכחישו זה את זה חד כנגד חד - מ"ש מהגמרא.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:28
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:28)

א) ונראה ליישב דעתם לאור ביאור הגר"ח זצ"ל בדין כל מקום שהאמינה תורה עד א' הרי הוא כשנים ואם עד א' העיד בראשונה שמת בעלה אין עד שני יכול להכחישו אח"כ ולהעיד שלא מת וה"ה בעד סוטה שהעיד שנטמאה או עד א' בעגלה ערופה שהעיד שראה את מי שהרג את החלל שאין אחר יכול להכחיש את הראשון בשהעידו בזה אחר זה אלא כשהעידו בבת אחת. ואמר הגר"ח זצ"ל שהדין מוסבר עפ"מ שכתב הש"ך ביו"ד (סי' קכ"ז ס"ק י"ד) שבשלשה מקרים שחל בהם הדין שכל מקום שהאמינה התורה עד א' הרי הוא כשנים מדובר בדבר שמעיקרא דדינא הו"ל דבר שבערוה הזקוק להעדאת שני עדים אלא שעד א' נאמן בנאמנות מיוחדת במקום שנים והם עדות שמת בעלה, או סוטה שנטמאה, או בעגלה ערופה להעיד שראיתי את ההורג. מאידך העד האחר שמעיד שלא מת, או שלא נטמאה, או שלא ראית, אינו נאמן כי אצלו הו"ל דבר שבערוה הזקוק להעדאת שנים, ואחד אינו נאמן. בד"א שבאו להעיד בזה אחר זה, אבל אם באו להעיד בבת אחת הו"ל העד שמעיד שמת בעלה, או שנטמאה, או שאני ראיתי את ההורג, עד מוכחש ועד אחד בהכחשה לאו כלום הוא. אמנם דין זה של הכחשה חל דוקא כשבאו בבת אחת להעיד, ואילו בזה אחר זה, מאחר שהראשון כבר נתקבלה עדותו ונאמן במקום שנים אין לשני שבא אחריו הכח להכחישו כי כלפי השני הו"ל דבר שבערוה שאינו נאמן בו. כל זה בנוגע לשלושת המקרים האלו (מיתת הבעל, סוטה, ועגלה ערופה), ואילו באיסורין בעלמא שעד א' נאמן בו בין לאסור ובין להיתר אפילו בשבאו בזה אחר זה חל דין הכחשה ועד א' בהכחשה לאו כלום הוא. יוצא איפוא אליבא דהגר"ח זצ"ל שבמקום שחל דין הכחשת עד אחד לאו כלום הוא וליכא אפילו קבלת עדות וכאילו לא העיד כלל.¹

footnotes:
¹ עיין ברמב"ם (פי"ב מהל' גירושין הלי"ט) שכשע"א אומר מת בעלה וע"א אומר לא מת ונשאת לעד שהעיד שמת ואמרה ברי לי שלא תצא. והרב המגיד הביא שהרמב"ן חולק עליו וסובר שבחד כנגד חד לא מהני ברי שלה שהרי עד אחד בהכחשה לאו כלום הוא וכמאן דליתנהו דמי. ולפי"ז צ"ע ברמב"ם לפי הסבר הגר"ח זצ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:29
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:29)

לפי"ז מיושבת שיטת חכמי בריסק הנ"ל כי מאחר שמדובר בעד אחד כנגד עד אחד בנוגע לשבועה, שעד א' נאמן לשבועה בין לחיוב ובין לפטור (אם תופסים שעד א' בא אף לפטור שבועה כמו שבא לחייב שבועה), אין עדיפות לעד הראשון מעל ומעבר לעד השני, והו"ל חד כנגד חד בהכחשה ועד א' בהכחשה לאו כלום הוא - כלומר שעצם קבלת העדות בטלה וכאילו לא העידו כלל. ומפני שחל דין הכחשה וכאילו לא העידו כלל אין נפסלים לעדות כי רק בתרי כנגד תרי שעדותם חלה וכת אחת העידה לשקר בבי"ד חל פסול עדות וא"א לצרפם ממ"נ לעדות אחרת. מאידך בחד כנגד חד שעצם קבלת העדות בטלה - שהרי עד אחד בהכחשה לאו כלום הוא - לא נפסלו ולפיכך ניתן לצרפם לעדות אחרת.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:30
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:30)

ב) כתב הרמב"ם (פי"ח מהל' עדות הל"א - ה') ז"ל מי שהעיד בשקר ונודע בעדים שהעיד בשקר זהו שנקרא עד זומם וכו' בד"א בעדים שהוזמו, אבל שתי כתות המכחישות זו את זו ואין כאן עדות אין עונשין את אחת מהן. לפי שאין אנו יודעים מי היא הכת השקרנות וכו' ועדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו הרי אלו נהרגין או לוקין או משלמין מפני שהכחשה תחלת הזמה היא אלא שעדיין לא נגמרה עכ"ל. המורם מדבריו שבעדים שהוכחשו ישן חלות שם הזמה מספק אך לא נגמרה החלות שם מפני הספק כי אין אנו יודעים איזו היא הכת השקרנית. ובלא"ה היינו מחשבים אותם לעדים זוממים כי עיקר הקובע של השם עד זומם הוא ההכחשה ע"י עדים אחרים, אלא שההזמה עצמה באה כדי לברר את הנאמנות הוודאית של המזימין, ברם גם בלי הזמה ממש אלא בהכחשה גרידא חל שם פסול הזמה מספק.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:31
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:31)

בהתאם ליסוד זה חידש הגר"ח זצ"ל שאם בא ההרוג ברגליו ובכך נתגלה שקרם, לא נפסלו העדים וכשרים לעדות. ונימוקו הוא כי לפי הרמב"ם בפי"ח מהל' עדות (הל"ו) כשבא הרוג ברגליו אין עדי נפשות לוקין מאחר שהלאו של לא תענה ניתן לאזהרת מיתת בי"ד. והרי הרמב"ם פסק שרשע הנפסל לעדות הוא דוקא מי שעבר עבירה שחייבין עליה מלקות (פ"י מהל' עדות הל"ב), וא"כ בבא הרוג ברגליו שאינם לוקין לא נפסלו. ואף שעדים זוממים בעלמא נפסלו לעדות שאני עדים זוממים שבהם חל פסול מיוחד מדין התורה כי התורה קראה לעדים זוממים עדי חמס, ואילו עדי שקר בעלמא כשרים. אליבא דרמב"ם אף בעדים שהוכחשו יש חלות הזמה מספק שלא נגמרה, ולפיכך יש להם חלות שם פסול של עדי חמס מספק הדומה לפסול של עדים זוממים. ולכן בתרי כנגד תרי אין לצרף א' מכת זו וא' מכת זו לעדות אחרת שכן בנוגע לצירוף עדות יחד נקראים עדי חמס ופסולים בודאי כמו עדי זוממים.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:32
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:32)

ובכן יתכן שכדי שיחול פסול עד חמס ושם עד מוכחש צריכים שיהיה העד מוכחש דוקא משני עדים והכחשה ע"י עד אחד אינה יכולה לפסול בשם עד חמס. עקב כך התירו חכמי בריסק לעדים שהוכחשו חד כנגד חד לבא ולהעיד ביחד בעדות אחרת כי לא הוכחשו ע"י שני עדים כי אם ע"י עד אחד בלבד. ואע"פ שבודאי א' מהם העיד לשקר אולם עדות שקר אינה פוסלת בדומה לעד שהעיד לשקר בנפשות ובא הרוג ברגליו שכשר לעדות וכנ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:33
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:33)

ברם לפי"ז עדיין קשה מהגמרא לפנינו האומרת שבהוכחשו שנים בבדיקות אמרי' שנפסלו לעדות אחרת והרי הוכחשו רק באופן של חד כנגד חד אך לא נודע השקר ע"י שני עדים שהכחישם או הזימם ורק ע"י הכחשת עד אחד בלבד בבדיקות וצ"ל כשר כמו בהכחשה דעלמא של חד כנגד חד. (ואחד מהתלמידים הציע לתרץ שהגמרא אליבא דרב חסדא, ואילו אנחנו פוסקים כרב הונא, ורבינו זצ"ל דחה את התירוץ ואמר שהוא פילפול בעלמא) וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:34
[Reshimot Shiurim on Shevuot 47b:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Shevuot/r/47b:34)

והגר"ח זצ"ל הביא ראיה שחלות השם של עד זומם פוסלת ולא העובדא שהעידו לשקר מהגמרא בב"ק (עב:). שם מבוארת מחלוקת אביי ורבא בנוגע לפסול עד זומם. לאביי עד זומם נפסל למפרע "מההוא שעתא דאסהיד הוה ליה רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד", ורבא אמר מכאן ולהבא הוא נפסל "עד זומם חידוש הוא, דהא תרי ותרי נינהו מאי חזית דציית להני ציית להני, הלכך אין לך בו אלא משעת חידושו ואילך". ועולה התמיהה השאלה מאחר שהאמינה התורה למזימים הוברר למפרע שהניזומים העידו לשקר ולמה לא יפסלו למפרע משעת העבירה וכאביי. אלא מכאן מוכרח שאין עדות השקר עצמה פוסלת אלא חלות השם של עד זומם בגברא, וחלות זו חלה אליבא דרבא בשעת גמר הדין כשבי"ד קובע שהוא עד זומם, לכן נפסל עד זומם אליבא דרבא מכאן ולהבא דוקא ולא למפרע. וסביר, הוסיף הגר"ח זצ"ל, שגם לאביי השם של עד זומם פוסל ולא העובדא של עדות שקר אלא שלדעתו חל השם של עד זומם משעת הגדת עדותם למפרע ולכן נפסלו למפרע.