## Reshimot Shiurim on Sukkah Daf 12b

###### Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:1
[Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/12b:1)

**תוס'** ד"ה אין כו' דאפילו תחילתו הניחן לייבשן מהני התרתן כאילו הוא נענוע דלעיל עכ"ל. דין התוס' מעורר תמיהה - אם קציצת המחובר פסולה בלי נענוע, למה תועיל ההתרה של החבילה בלי נענוע (וכן השיגו הטור והב"ח על התוס').


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:2
[Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/12b:2)

**נ"ל,** דשאני קציצת מחובר מהתרת החבילה. במחובר - גוף הסכך פסול, ובכן קציצה לבדה אינה עשייה בלי נענוע לשם צל. בחבילה, לעומת זה, גוף הסכך כשר מדאורייתא, אלא שהגברא הניחו לייבש ולא לשם צל. לכן י"ל, שבהתרת החבילה מתהווה אומדנא דמוכח שעכשיו מונח הקש על הגג לצל ולא לייבש, ואז מצטרפת ההנחה של החבילה הראשונה לההתרה של אח"כ להכשיר עשיית הסכך לצל. האומדנא לצל בהתרה מכשרת את עשיית הסכך.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:3
[Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/12b:3)

**ויש** להוסיף, כי מחובר פסול לסכך בגופו ואינו מסכך כלל ומשום כך זקוק לנענוע מחדש. שונה הוא כשהונח האוצר על הגג בלי כוונה נאותה. הרי סוכ"ס יש בכך מעשה סכוך מעולה אלא שחסרה כוונה לצל, וחסרון כוונה זה ניתן לתקנו אח"כ במעשה התרה קל עבור הכשר כוונה. מאידך במחובר הואיל וחסר עצם המעשה של הנחה דסכך מעיקרו, רק מעשה גמור של נענוע מועיל אח"כ.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:4
[Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/12b:4)

**יוצא** איפוא שהתוס' שלפנינו מסכימים לרש"י הנ"ל שאומדנא דמוכח לצל קובע את הכשר הסכך ולאו דוקא כוונת הגברא לשם צל.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:5
[Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/12b:5)

**שם.** בגמ' - סככה בחיצין זכרים כשרה. מסככין בפשוטי כלי עץ שאינם בני קבלת טומאה. ומבואר לקמן (יט:) במשנה שאין מסככין במחצלת קנים העשויה לשכיבה מפני שמקבלת טומאה. ולכאורה הטעם הוא שהמחצלת מקבלת טומאת מדרס מן התורה, והראוי למדרס נפסל לסכך. אך יש לפקפק בביאור זה, דהנה איתא בתוס' שלפנינו ד"ה באניצי, וז"ל - דרבנן דפליגי עליה דסומכוס סברי סיככה בטווי כשרה אע"ג דמטמא בנגעים דקסברי דלא שייך למילף מפסולת גורן ויקב לפסול בדבר המטמא בנגעים מאחר דאין מטמא בשאר טומאות עכ"ל. ועולה השאלה מ"ש טומאת נגעים משאר טומאות. ונראה, שהטווי הטמא בטומאת נגעים לא נטמא על ידי קבלת טומאה מדבר המטמאו, אלא טמא הוא טומאת עצמו. הראיה לכך: טומאת הטווי אינה ראשון לטומאה שהוא הסימן של קבלת טומאה מדבר אחר המטמא אלא שהטווי נטמא בטומאת אב הטומאה שהוא הסימן של טומאת עצמו. ושיטת הרבנן לפי דעת התוס' היא שרק דבר המקבל טומאה פסול לסכוך ולא דבר הראוי לטומאת נגעים בלבד שאין זה חלות קבלת טומאה, ולפיכך מסככים בטווי. אלא שלפי"ז יש לעיין מכיון שגם טומאת מדרס הזב אינה חלות קבלת טומאה מדבר המטמא, שהרי טומאת מדרס היא אב הטומאה ולא ראשון, לא יתכן שמחצלת המיוחדת לשכיבה פסולה מפני שראויה למדרס, ושוב צ"ע למה נפסלה המחצלת לסכך.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:6
[Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/12b:6)

**ולפום** ריהטא יש ליישבו ע"פ הא דאיתא לקמן (כ.) כל המטמא מדרס מטמא טמא מת עכ"ל. ומבואר ברמב"ם (פכ"ג מכלים הל"א) שדין זה הוא מדרבנן (ועיין בפ"א מכלים הל"י). ובכן י"ל שהמחצלת המיוחדת לשכיבה ראויה לקבלת שאר טומאות מדרבנן ונפסלת לסכך מדרבנן בלבד. אך מהסוגיא לקמן (יט:) ומדין המחצלת ברמב"ם (פ"ה מסוכה הל"ו) לא משמע כן.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:7
[Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/12b:7)

**ועיין** בפ"ו מהל' מטמאי משכב ומושב הל"ג שחלוקים הרמב"ם והראב"ד בטומאת עליונו של זב, לפי הראב"ד טומאה זו היא מן התורה, ואילו להרמב"ם טומאת מדף היא מדרבנן בלבד. והנה טומאת מדף אינה אב הטומאה אלא ראשון, ויוצא לכאורה שטומאת מדף חלות קבלת טומאה היא ולא טומאת עצמו. וי"ל שבכל טמא מדרס יש גם טומאת מדף, המחצלת הראויה למדרס ראויה גם לטומאת מדף, ומפני כך נחשבת לדבר המקבל טומאה ונפסלת לסכוך. אכן פירוש זה מתקבל רק לפי הראב"ד שטומאת מדף דאורייתא היא. אולם אליבא דהרמב"ם שטומאת המדף רק מדרבנן היא, הדרא הקושיא לדוכתה, אמאי תפסל המחצלת לסכך מן התורה כאשר היא פשוטי כלי עץ ואינה בת קבלת טומאה מן התורה. בע"כ נסיק שהוא סובר שגם דברים שאינם מקבלים טומאה מן התורה אלא שהם ראויים לטומאה דאורייתא - כמו מחצלת ופשוטי כלי עץ המיוחדים למדרס שראויים לטומאת מדרס בלבד או הטווי בנוגע לנגעים - פסולים לסכך, וחולק הרמב"ם על שיטת התוס' הנ"ל. (ונ"ל, שגם לפי הראב"ד יתכן שטומאת מדף אינה דין קבלת טומאה אלא דין טומאת עצמו, ואע"פ שטומאת המדף היא ראשון לטומאה ולא אב, הרי גם בעל קרי אינו אב טומאה, אלא ראשון לטומאה, והוא טמא בדין טומאת ראייה - כלומר טומאת עצמו - ולא בדין קבלת טומאה מדבר המטמאו - עיין בנדה (כב.) וברמב"ם (פ"ה מהל' אבות הטומאות הל"א), וי"ל שה"ה בטומאת המדף.)


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:8
[Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/12b:8)

**והנה** רש"י מפרש את הסוגיא שלפנינו הפוסלת אניצי פשתן לסכך מדין טומאת נגעים, א"כ יוצא שהוא סובר שגם דבר הראוי לטומאת עצמו ולאו דוקא לקבלת טומאה פסול לסכך. אין הרמב"ם (פ"ה מסוכה הל"ד) מזכיר טעמו של רש"י אלא טעם אחר: שנשתנה צורתן. לפי הנ"ל יסכים הרמב"ם גם לטעמו של רש"י בטווי, אלא דאליביה חל דין זה גם באניצים שאינם ראוים לטומאת נגעים כלל ונפסלו מפני הטעם של נשתנה צורתן.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:9
[Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/12b:9)

**שם.** תוס' ד"ה בחיצים. לעומת התוס' והרמב"ם הסוברים שפשוטי כלי עץ המשמשים אדם וכלים כמו שלחן טמאים מדרבנן, שיטת הרשב"א היא שמשמשי אדם וכלים טמאים מה"ת (עיין במל"מ פ"ד מכלים הל"א). אליבא דהרשב"א בית קבול אינו מעכב בכלי עץ, רק תשמיש קבול לאדם ולכלים, ולפי התוס' והרמב"ם בית קבול ממש מעכב בקבלת טומאה מה"ת.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:10
[Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/12b:10)

**ובעיקר** דין בית קיבול בכלים מבחין הרמב"ם בין כלי עץ ובין כלי חרס. בכלי עץ קובע הרמב"ם (פ"ב מכלים הל"א) שאם יש לו בית קבול כל שהוא מקבל טומאה, אבל בכלי חרס (פי"ח שם הל"א) פוסק שדוקא כשיש תוך הניכר מקבל הכלי טומאה, ויש לעמוד על ההבדל ביניהם.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:11
[Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/12b:11)

**ונראה,** דשונה הדין של בית קבול בעץ מבחרס, בעץ הדין של בית קבול גם לפי הרמב"ם חל כנוגע לתשמיש בכלי עץ, ולזה די בבית קבול כל שהוא. אולם בכלי חרס - הדין של בית קבול חל בצורת הכלי, צורת כלי חרס זקוקה לתוך כדי שיהא ראוי לקבל טומאה, לפיכך רק בית קבול ניכר חשוב תוך להוריד כלי חרס לידי טומאה.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:12
[Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/12b:12)

**ונ"ל,** שכאמת שונים פשוטי כלי עץ מפשוטי כלי חרס. פשוטי כלי עץ מקבלים טומאת מדרס, אבל פשוטי כלי חרס אינם מקבלים טומאה מן הטומאות אף לא טומאת מדרס. וז"ל הרמב"ם (פ"א מכלים הל"ח) פשוטי כלי חרס כו' אין מקבלין טומאה מן הטומאות ולא טומאת מדרס לא מן התורה ולא מדברי סופרים שנאמר אשר יפול מהם אל תוכו יטמא כל שיש לו תוך בכלי חרס מקבל טומאה ושאין לו תוך טהור עכ"ל. לפי"ז מסתבר, שפשוטי כלי חרס אינם כלים כלל ע"פ דין כלי חרס, כי כ"ח בלי תוך אינו כלי וכאילו אין לו צורת כלי כלל. ולפיכך מעכב בחרס בית קבול הניכר כי ע"י כך מתהווה צורת כלי. ברם לפשוטי כלי עץ יש צורת כלי אלא שמחמת גזה"כ מיוחדת אינם מקבלים טומאה. (וטומאת מדרס חלה עליהם דאינה חלות קבלת טומאה אלא טומאת עצמן כנ"ל בשיעורים). עקב זה המעכב בכלי עץ אינו צורת בית קיבול אלא תשמיש בית קבול, לפיכך אפילו כלי עץ עם תוך כל שהוא ראוי לתשמיש בית קבול ומקבל טומאה.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:13
[Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/12b:13)

**שם.** תוס' ד"ה מהו. בהל' כלים (פ"ב הל"ג) פוסק הרמב"ם שבית קבול העשוי למלאות לא שמיה בית קבול, ואילו בהל' סוכה (פ"ה הל"ה) הוא קובע וז"ל: בנקבות פסולה אע"פ שהוא עשוי להתמלאות בברזל בית קבול הוא ומקבל טומאה ככל כלי קבול עכ"ל. ולכאורה הדבר תמוה. ויתכן שהרמב"ם מחלק בין לפני המלוי לבין אחר שנתמלא. בסוכה - חיצים נקבות פסולים לסכך קודם שמלא אותם שאז נחשב בית קבולם לבית קבול, אבל אחרי שמלאם אינם מקבלים טומאה כפסקו בהלכות כלים.¹

footnotes:
¹ ועי' כאן בספר ערוך לנר.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:14
[Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/12b:14)

**והנה** הרמב"ם פוסק דין טומאת תפילין (פ"ז מכלים הלי"ב), וצ"ע, הרי עשויים למלאות עם פרשיות - כמו שהקשו בתוס' ושם מיטמאים אפי' אחר שנתמלא הבתים בפרשיות.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:15
[Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/12b:15)

**ונראה** שהרמב"ם סובר בכלי בעלמא שמכיון שהוא עשוי למלאות מתבטל בית הקבול ע"פ דין. הטעם לכך הוא שהמלוי והכלי מתחברים לכלי אחד וכך מתבטלת צורת התוך של הכלי. ברם פרשיות ובתי התפילין מהווים שתי קדושות מיוחדות ע"פ דין ואינם מתחברים לצורת כלי אחד, ולפיכך נשאר השם בית קבול, והתפילין מקבלים טומאה.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:16
[Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/12b:16)

**ולפי"ז** עולה השאלה במה פליגי התוס' עם הרמב"ם. כפי הנראה סוברים בעלי התוס' שבעשוי למלאות בטל תשמיש הקבול מהכלי, ולפיכך משיגים הם גם על דין התפילין. מאידך דעת הרמב"ם היא שבעשוי למלאות בטל החפצא וצורתו של בית הקבול. והואיל ובתפילין חלוקים הבתים והפרשיות ע"פ דין לשנים, קיימת עדיין חלות בית הקיבול, והתפילין מקבלים טומאה.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:17
[Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/12b:17)

**שם.** תוס' ד"ה באניצי וכו'. רש"י סובר שטומאת נגעים חלה בפשתים לפני הטוויה, ויוצא אליבא דידיה שטומאת נגעים חלה במין הפשתים. התוס' לעומת זה סוברים שרק לאחר טוויה יש טומאת נגעים, מפני שלדעתם טומאת נגעים היא טומאת בגדים והטווי הוא תחילת עשיית הבגד.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:18
[Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/12b:18)

**ופירוש** זה נ"ל שהוא תלוי בשתי השיטות שבתוס'. לפי הר"ת טווי הוא תחילת הבגד ולפני כן ליכא טומאת נגעים ואינו פסול לסכך. ואילו שיטת התוס' היא שבכל זאת פסול הסכך חל באניצים לפני טוייה. וז"ל: ואע"ג דאינו מטמא בנגעים הואיל וקרוב הוא לטומאה גזור בהו רבנן לפוסלו לסכך כדאשכחן לקמן (טו.) דאיכא דפסיל נסרים משופין משום גזרת כלים ואפילו מאן דמכשיר התם מצי למיפסל הכא עכ"ל. ודבריהם לכאורה משוללי הבנה. ונראה בכוונתם ששונים אניצי פשתן מנסרים בכך שטומאת נגעים בטווי אינה דין טומאת בגדים אלא דין טומאת מין פשתים, ולפיכך פסלו הרבנן גם את האניצים כמין פשתים. ברם נסרים משופים אינם כלים כלל, ומכיון שרק כלי עץ המקבל טומאה פסול לסכך אין לפסול את הנסרים שאין להם שם כלי. לפי"ז מובנת סברת התוס' שלפנינו. לר' יהודה הסובר שאין מיטמאין בנגעים עד שיתלבנו לא גזרו פסול סכך קודם הליבון. הטעם לכך הוא שלר' יהודה הלבון הוא שעור בחלות תחילת השם של בגד ובכן אין לפסול פשתים לפני כן מאחר שאין להם שם בגד כלל. דומים הם לנסרים משופין שאינם פסולים מדין גזרת כלים.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:19
[Reshimot Shiurim on Sukkah 12b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/12b:19)

**ב

מקשים** המפרשים אמאי לא יפסל כל דבר לסכך מפני שראוי להטמא טומאת מת אם יעשה גולל ודופק. ונראה לתרץ, דדבר הראוי לקבל טומאה פסול לסכך רק כשחל בו שם מיוחד המכשירו לקבלת טומאה, כמו שם בגד, כלי ואוכל. אבל טומאת גולל ודופק הרי אינה תלויה בחלות שם בחפצא, כי כל דבר יכול להעשות גולל ודופק. עכשיו ליכא על החפצא שם גולל או דופק, וכשנעשה אח"כ לגולל או דופק נתחדש בו שם אחר. ובכן אין כאן חלות שם דבר הראוי לקבלת טומאה שתפסלנו לסכך.