## Reshimot Shiurim on Sukkah Daf 38b

###### Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:1
[Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/38b:1)

**תוס'** ד"ה מכאן שמצוה. לפי רש"י עונים הללויה בכל ההלל, ולפי התוס' הצבור עונים עם הפסוק של ראש הפרק בכל פרק ופרק, ויש לבאר יסוד המחלוקת. ויתכן שלפי בעלי התוס' ההלל בצבור ע"י קריאת הש"ץ ועניית הצבור הוא קיום מיוחד של הלל בצבור ע"י קריאה וענייה הדומה לדבר שבקדושה מדין וקרא זה אל זה ואמר, כנ"ל. ברם לפי רש"י עניית הללויה היא חיוב ענייה כמו אמירת אמן כששומעים ברכה. כשהקהל שומע את ההלל של הש"ץ חייבים השומעים לענות הללויה על כל דבר ודבר של שבח, כשם שהשומע ברכת חבירו חייב לענות אמן שיש בו האמנת דברים. אליבא דרש"י גם השומע הלל מפי חבירו חייב לענות הללויה ולהסכים לדברי ההלל. לפי"ז, בניגוד לדעת התוס', אין בעניית הללויה אליבא דרש"י חלות קיום מיוחד דהלל בצבור ע"פ הפסוק וקרא זה אל זה ואמר, אלא מעשה מצוה של עניית הללויה כמי שעונה אמן לברכת חבירו. ומכאן נ"מ למעשה, שלתוס' ענייה היא קיום דוקא בהלל בצבור ולפי רש"י עניית הללויה נוהגת גם בהלל היחיד, שהשומע הלל מפי חברו ביחידות מחוייב לענות הללויה כמי שעונה אמן לברכת חבירו כששומע אותה.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:2
[Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/38b:2)

**שם.** בא"ד - ושמא מתחלת הלל עד הודו פרק אחד וכו'. וקשה, הרי מריש הלל עד הודו יש חמשה פרקים, והאיך מסופקים התוס' דדלמא יש רק פרק אחד.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:3
[Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/38b:3)

**ונראה,** שהתוס' סוברים שהגם שבפרקי כתבי הקודש יש חמשה פרקים מ"מ בתורת הלל אין כאן אלא פרק אחד של הלל. אליבא דהתוס' יש שני חלקים בהלל - החלק הראשון עד הודו הוי הלל מדין של קריאת פסוקים. החלק השני מתחיל מהודו. הש"ץ מזמין ותובע את הקהל לענות ולשבח להקב"ה כעין דבר שבקדושה מדין וקרא זה אל זה ואמר. משום כך עד הודו הוי פרק אחד בחפצא של ההלל ומהודו והלאה מהווה פרק שני בחפצא של ההלל. על פי יסוד זה הסביר ר"ת בפסחים (עיין רא"ש שם פ"ק סי' י') שמברכים ברכת ההלל בלמ"ד כי קריאת ההלל מהווה מצוה אריכתא ואינה כקריאת המגילה שהיא מצוה שאינה ארוכה ועל כן ברכתה היא על מקרא מגילה. והנה במגילה יש יותר מילים מבהלל, אך הביאור הוא שבהלל יש שני קיומים - קריאת הפסוקים בפרק הראשון עד הודו וגם הקיום של עניית הודו ושבח בפרק השני - ולפיכך מברכים בלמ"ד. מאידך מצות קריאת המגילה מהווה רק קיום אחד של קריאת פסוקים ועל כן מברכים עליה בעל ולא בלמ"ד.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:4
[Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/38b:4)

**בנוגע** למה שביארנו שקיום מצות ההלל של קריאה ועניית שבח הוא דוקא בצבור, יש לברר איזה מנין מכשיר הצבור להלל דרך קריאה וענייה. והנה כתב במג"א (תע"ט) שבליל הסדר כדאי לחזר אחרי שלשה בכדי שיענו בהלל. חזינן דלמג"א שמנין הצבור של הלל הוא שלשה בני אדם - המנין הקובע את החבורה לזמון ברהמ"ז.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:5
[Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/38b:5)

**ברם** הגר"מ זצ"ל אמר כי שיטת הפוסקים שייכת לליל הסדר, אבל בשאר ימות השנה מסתבר שמנין הצבור המעכב הענייה שבהלל הוא מנין עשרה. בסדר קיימת קביעות לסעודה ולברכת המזון (בכוס השלישי), והואיל והוקבע חבורת ג' לזמון בשלשה הוקבע המנין להלל שבסדר - שהוא ממצוות הלילה וארבעה כוסות - בשלשה¹. אולם בשאר ימות השנה הותקן ההלל כחלק מתפלת שחרית, ומאחר שהמנין לשחרית ולתפלה הוא דוקא עשרה, דוקא במנין עשרה מקיימים מצות ההלל של קריאה וענייה בצבור. ברם לגבי ר"ח כותב הרמ"א (או"ח סי' תכ"ב) כי כדאי לכנס ג' לעניית ההלל, ולפי דברי הגר"מ זצ"ל, שיטתו צריכה בירור.

footnotes:
¹ ועיין בלשון הש"ע שם, ולפי דברי הגר"מ זצ"ל מובן.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:6
[Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/38b:6)

**שם.** שיטת הרמב"ם במנהג אמירת ההלל. הרמב"ם מביא את המנהג של המשנה וגם את המנהג של רבא (פ"ג מחנוכה הלי"ב - הלי"ד). כנראה שהרמב"ם סובר כי אין מחלוקת ושנוי מנהג בין המשנה לרבא, אלא שרבא מפרט את המנהג של קריאת ההלל שבימיו ובימי התנאים. בהתאם לכך קבע הרמב"ם שעונים הללויה על כל דבר ודבר, וגם עונים בראשי פרקים (כרש"י), עונים אנה ה' הושיעה נא, ואנא ה' הצליחה נא, וגם עונים ברוך הבא. אליבא דהרמב"ם יש רק מנהג ראשון אחד של המשנה ושל הגמרא "ובו ראוי לילך". המנהג בימינו הוא מנהג חדש שהתחיל אחרי תקופת חז"ל ואינו כעיקר התקנה של הלל. לפי הרמב"ם היתה התקנה של הלל לאומרו בענייה לקריאת הש"ץ ובעניית הללויה ובראשי פרקים, כי עיקר מצות ההלל היא דרך קריאה וענייה בצבור בתורת וקרא זה אל זה ואמר כמו דבר שבקדושה, ואין לסטות ממנהג חכמים הראשונים.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:7
[Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/38b:7)

**אך** ביחס לעניית ברוך הבא, נראה שלרמב"ם היתה גרסא אחרת מרש"י. לרמב"ם הצבור חוזרים על ברוך הבא, ולרש"י הצבור אינם אומרים ברוך הבא אלא שומעים המלים ומכוונים לצאת בשומע כעונה. ויש לבאר יסוד פלוגתתם. ונראה שהרמב"ם סובר שברוך הבא הוא ראש פרק בקריאת ההלל, אע"פ שבכתבי הקודש אינו ראש פרק. הטעם לכך הוא כי לפניו אומרים אנה ה' הושיעה נא דהוי בקשה, ועכשיו בברוך הבא חוזרים להודאה. השנוי הזה מחשיב אותו לראש פרק בתורת הלל, ומשום כך עונים הקהל וחוזרים על ברוך הבא. רש"י חולק עליו בסברא זו. יוצא דאליבא דרש"י אנו בזה"ז שרים הלל כפי המנהג של רבא. ברם לפי הרמב"ם אין אנו קוראים את ההלל כמנהג חז"ל.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:8
[Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/38b:8)

**שם.** בגמ' - בעו מיניה. קשה, הרי משניות מפורשות בקריאת המגילה ובתקיעת שופר (ראש השנה כז, מגילה יט) כי שומע כעונה וכי המחויב בדבר מוציא את חבירו, א"כ מהי בעית הגמרא כאן. לכאורה ניתן לומר שהאיבעיא כאן היא רק בהלל, כי יש בו מצות ענייה מדין וקרא זה אל זה ואמר כנ"ל ובשומע בלבד אין ענייה. אמנם פרוש זה נסתר מהסוגיא המביאה ראיה מקריאת התורה (במעשה של שפן ויאשיהו) ובקה"ת אין דין ענייה כלל. ונראה לומר כי שאני שופר ומגילה מהלל וקה"ת. בשופר ומגילה יש חלות שם שמיעה, אבל בהלל ובקה"ת אין חלות שם של שמיעה ורק דין קריאה בלבד. בשופר קובע הרמב"ם שמברכים עליו לשמוע קול שופר כי מצות שופר היא לשמוע את השופר ולא לתקוע בו. דין שומע כעונה חל בשופר לגבי התקיעה, והביאור הוא לפי הגר"ח זצ"ל כי התקיעה הוי' מעשה המצוה בשופר ושהשמיעה קיום המצוה היא. בלי מעשה מצוה דתקיעה נחשב השומע כמתעסק ואינו מקיים מצוה. התקיעה היא מעשה המצוה, ובמעשה המצוה יש דין שומע כעונה, מכל מקום עיקר קיום המצוה היא השמיעה ולפיכך מברכים לשמוע. גם במגילה שיטת בה"ג (מגילה ד.) היא שנשים מקיימות מצות שמיעה בלבד ולא מצות קריאה ומשום כך אין נשים מוציאות אנשים. אכן יוצא מזה שאנשים מקיימים מצות שמיעה עם קריאה, בכ"ז יש חלות שם מצות שמיעה בקריאת המגילה. לפי הנ"ל מאחר שבשופר ובמגילה יש חלות מצוה דשמיעה, חלה ההלכה של שומע כעונה. מאידך בהלל ובקה"ת יש רק דין קריאה, ואין בהם בכלל דין שמיעה, ולפיכך דנה הסוגיא אם יש בהם דין שומע כעונה. ברם למסקנת הסוגיא אפי' במקומות שיש בהן דין קריאה לבד בלי חלות דין שמיעה, כגון הלל וקה"ת, חלה ההלכה של שומע כעונה¹.

footnotes:
¹ לפ"ז צ"ע בדין קרא ולא השמיע לאזניו בקריאת המגילה, בהלל ובקה"ת. ועיין לקמן בשיעורים ובמעשה שהיה בבהכ"נ של הגר"מ זצ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:9
[Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/38b:9)

**שם.** תוס' ד"ה שמע. לרש"י שומע כעונה לקדיש ולקדושה באמצע תפלת שמ"ע אינו הפסק, ולפי התוס' מפסיק. אליבא דרש"י רק דבור מפסיק ובשומע כעונה אין דבור. אמנם לפי התוס' מכיון שמקיימים מצות קדושה בשמיעה, עצם קיום המצוה של קדושה חשוב הפסק. ונראה כי דין התוס' נאמר רק בתפלת שמ"ע שהיא עמידה לפני המלך ומשו"ה גם קיום מצוה באמצע התפלה מפסיק. אולם בשאר דברים - כגון הלל, ק"ש, קריאת המגילה וכדומה - רק דבור ממש מפסיק ולא קיום מצוה הבא ע"י שמיעה. דין ההפסק של תוס' נוהג בתפלת שמ"ע דוקא. לפי ביאור זה אם המתפלל יקיים מצוה בעת שמתפלל - ולא ידבר - לרש"י אין כאן הפסק ולפי התוס' יש הפסק.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:10
[Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/38b:10)

**שם.** בא"ד - מ"מ עונה עדיף וכו'. מסתבר שדין זה נאמר בקדושה דוקא כי יש בה חיוב וקיום של וקרא זה אל זה ואמר - של ענייה. אבל בשאר דברים אין העונה מעולה משומע כעונה. והנה מצינו בקדוש שמטעם רוב עם הדרת מלך עדיף דין שומע כעונה שא' יוציא את הרבים משיאמר כל א' וא' קדוש בעצמו. בקדוש אין דין ענייה כבדבר שבקדושה. מאידך בקדיש ובקדושה ובכל דבר שבקדושה יש מעלה והדור לענות ממש כעניית המלאכים בשירתם ולא לצאת בשומע כעונה בלבד, והוא הדין בהלל.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:11
[Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/38b:11)

**שם.** בגמ' - וכי יאשיהו קראן. בקריאת התורה יש מחלוקת בין הרא"ש ור"ת. ר"ת (עיין בתוס' ב"ב טו.) סובר כי הקורא בתורה מוציא את העולה מדין שומע כעונה. אמנם הרא"ש (עיין בב"י סי' קמ"א) סובר כי העולה לתורה צריך לקרות בעצמו (הגם בלחש) ואינו יוצא בקריאת הקורא. פשטות הגמרא דידן מורה כר"ת, שבקריאת התורה יש דין שומע כעונה.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:12
[Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/38b:12)

**אמנם** נראה שכל המחלוקת בין הרא"ש ור"ת היא בנוגע לעולה לתורה, אבל לגבי הצבור לכ"ע אין דין שומע כעונה נוהג. ראייה לכך מדין המשנה שקטן עולה למנין שבעה - והנה קטן אינו בר חיובא ואינו יכול להוציא את שומעיו בדין שומע כעונה כי פסול הוא לתקוע בשופר או לקרוא את המגילה בצבור - ומ"ש קה"ת. ע"כ שהצבור יוצא בשמיעת קריאת התורה בלי דין שומע כעונה כלל¹.

footnotes:
¹ כן הוכיח בס' צמח צדק או"ח סי' ל"ה, והשווה ב"ח או"ח סי' ל"ט וק"מ וגבורת ארי ליומא סח:, ועי' בס' מקראי קדש למרן הרב צבי פסח פרנק זצוק"ל פורים ס"ז בדין קטן הקורא פרשת זכור ובספרו הר צבי (סי' ע"ב).


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:13
[Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/38b:13)

**ומעשה** היה אצל הגר"מ זצ"ל שחזן בה"כ התרגז על הקהל ואחרי קה"ת הכה על השולחן והכריז לפני העם והעדה שבעת קה"ת התכוון שלא להוציאם בקריאתו ומשום כך חייבים לקרוא מחדש. עמד הגר"מ זצ"ל במקום וקבע כי אעפ"כ כבר יצאו ידי קה"ת, כי בקריאת התורה אין זקוקים לדין שומע כעונה ויוצאים בשמיעה בלבד. והסביר שקה"ת שונה משופר וממגילה כי בהם תלויה המצוה במעשה התקיעה ובמעשה הקריאה והשומע יוצא דוקא בדין שומע כעונה שעל ידן הרי הוא כאילו תקע בעצמו או קרא את המגילה בעצמו. ברם בקה"ת אין חובתו של כל א' וא' לקרוא בתורה אלא לשמוע את דברי התורה הנקראת בצבור וגם בלי חלות דין שומע כעונה יוצאים השומעים את קריאת התורה בצבור. הקורא בתורה יצא מבהכ"נ חפוי ראש, אולם כל הקהל התפעל מפסקו הנכון של הגר"מ זצ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:14
[Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/38b:14)

**שם.** רש"י ד"ה הוא אומר ברוך הבא. וז"ל מכאן נלמד לשאינו יודע לא לקרות ולא לענות אם שמע וכיון לבו לשמוע אע"פ שלא ענה יצא עכ"ל. נראה שרש"י סובר כי רק מי שאינו בקי לקרוא ולענות יוצא בשומע כעונה. ולכאורה יפלא, הלא בקריאת המגילה מוציא הבקי גם את הבקי. וצ"ל כי שונה הלל ממגילה. במגילה המצוה היא קריאה לחוד, ושומע הרי הוא כעונה. אמנם בהלל המצוה כוללת ענייה להלל של הצבור בתורת וקרא זה אל זה ואמר. לפיכך מי שבקי לענות חייב לענות ואינו יוצא בשומע כעונה, ורק מי שאינו בקי לענות יוצא בשומע כעונה. ועיין ברמב"ם בהל' חנוכה (פ"ג הלי"ד), ואפשר כי גם הוא סובר כרש"י, ותלוי לכאורה בגירסת הלח"מ וגרסאות אחרות, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:15
[Reshimot Shiurim on Sukkah 38b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/38b:15)

**שם.** תוס' ד"ה אמר. יתכן ליישב את הקושיא מקריאת פרשת החליצה באופן השונה מתירוצם של התוס'. בחליצה המצוה היא קריאה לחוד ולא איכפת לו לרבא אם קורא את מלת "לא" לחודיה ו"אבה" לחודיה, כי סוכ"ס יש מעשה קריאה נכונה ואין בחליצה דין של הבנת בני אדם ומשמעות הקריאה. אבל בהלל בקריאת "ברוך הבא בשם ה'", בהזכרת שם שמים, אם מפסיק ושוהה באמצע, המשמעות היא כאלו השם עומד לחוד וכאילו הוציא את השם לבטלה. וכן ביהא שמיה רבא אם שוהה לפני שאומר "מברך" משמע לשומעים כאילו אין כאן שבח לשם. משום כך הקפיד רבא לא להפסיק בהלל ובקדיש אע"פ שלא הקפיד בחליצה, כי בחליצה אין כאן אלא מצות קריאה פשוטה, משא"כ בהלל ובדבר שבקדושה. א"נ הקריאה בחליצה היא לפני ב"ד והדיינים מצרפים את המילים. אבל בהלל ובקדושה אין אף אחד כמו ב"ד המצרף את המילים, ולפיכך ההפסק אסור.