## Reshimot Shiurim on Sukkah Daf 41a

###### Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:1
[Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/41a:1)

**משנה** - בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד עכ"ל. עיין בפרש"י שמפרש שדין ירושלים הוא כגבולים ולא כמקדש. ברם הרמב"ם בפירושו למשנה העלה שדין ירושלים בזמן בה"מ קיים כמקדש ונוטלים בו את הלולב כל שבעה מן התורה. והנה הא דעיר ירושלים היא כמקדש נמצא לגבי כמה ענינים. קדשים קלים ומע"ש נאכלים לפנים מחומת ירושלים - כי לירושלים יש קדושת מחנה ישראל - ואכילת קדשים ומע"ש בתוך העיר חשובה אכילה לפני ה', כלומר אכילה במקדש. עיין בירושלמי על משנתנו: ושמחתם לפני ד' אלוקיכם שבעת ימים אית תניי תני בשמחת לולב הכתוב מדבר אית תניי תני בשמחת שלמים הכתוב מדבר וכו'. לחד מ"ד הפסוק קאי על מצות אכילת שלמים בירושלים כל שבעה ולמ"ד שני הקרא משתעי במצות נטילת לולב כל שבעה. ומשמע שמצות נטילת הלולב נוהגת בירושלים ודומה למצות שמחת שלמים שנוהגת בירושלים כל שבעה. גם בשופר שיטת הרמב"ם היא שמקדש כולל ירושלים כולה. במס' ר"ה (כט:) במשנה של יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה, פירש"י שדין ירושלים כדין המדינה. ברם הרמב"ם קובע - בין בפיה"מ שם ובין במשנה תורה (פ"ב משופר הל"ח) - כי דין ירושלים כמקדש ותוקעים בכל העיר בשבת. (עיין בראב"ד שם החולק עליו.) אמנם לגבי לולב נראה שהרמב"ם חזר בספרו היד משיטתו בפיה"מ, עיין בפ"ז מלולב (הלי"ג) ששם הוא פוסק שמצוה ליטול לולב כל ז' מדאורייתא במקדש בלבד ולא בכל עיר ירושלים. וצריך לבאר מ"ש לולב משופר - שבנטילת לולב פסק הרמב"ם שהיא נוהגת כל ז' במקדש עצמו בלבד, ותקיעת שופר הדוחה שבת דוחה בכל עיר ירושלים.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:2
[Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/41a:2)

**אך** אחר העיון כשמעיינים בלשון הרמב"ם מסתלקת הקושיא. וז"ל שם בהל' שופר: כשגזרו שלא לתקוע בשבת לא גזרו אלא במקום שאין בו ב"ד, אבל בזמן שהיה בהמ"ק קיים והיה ב"ד הגדול בירושלים היו הכל תוקעין בירושלים בשבת כל זמן שב"ד יושבין וכו'. לפי הרמב"ם היתר התקיעה בשבת בזמן שבהמ"ק קיים אינו תלוי בקיום מצות שופר מיוחדת בירושלים אלא בישיבת הב"ד הגדול בעיר והואיל וכל ירושלים נחשבת כמושבם של הב"ד הגדול משום כך מותר לתקוע בכל העיר בשבת. ברם לרש"י ניתן לומר כי היתר השופר במקדש בשבת הוא משום שיש מצוה מיוחדת לתקוע במקדש מהקרא "בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'" כדאיתא במס' ר"ה (כז.). גם הרמב"ם יודה שמצות השופר המיוחדת למקדש היא במקדש עצמו ואינה נוהגת בכל העיר, אולם דעת הרמב"ם שהיתר תקיעת השופר בשבת הוא משום הב"ד הגדול, והיתר זה שייך לכל ירושלים הנחשבת למקום מושבן של ב"ד הגדול. ובכך מתיישב פסקו של הרמב"ם בשופר עם פסקו במשנה תורה לגבי לולב, שמצות הלולב המיוחדת נוהגת רק במקדש עצמו ולא בכל העיר ירושלים - ולא כפיה"מ. יוצא שלגבי שופר ולולב לפי הרמב"ם במשנה תורה המצוה המיוחדת נוהגת רק במקדש עצמו ולא בכל העיר.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:3
[Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/41a:3)

**ויש** לעיין במצות הלולב במקדש האם היא נוהגת דוקא בעזרה הקדושה בקדושת מחנה שכינה או האם נוהגת גם בהר הבית. בנוגע למצות השופר במקדש נאמר (ראש השנה כז.) שהיו תוקעים בשערי מזרח ובהר הבית, הרי שמצות השופר במקדש נוהגת בכל הר הבית במחנה לויה. ומסתבר כי גם מצות הלולב נוהגת בכל הר הבית כמו מצות השופר, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:4
[Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/41a:4)

**שם.** לולב ניטל במקדש שבעה. מצות לולב במקדש כל ז' נלמדת מהקרא ושמחתם לפני ה' אלקיכם - כדאיתא בת"כ ובירושלמי. גם הרמב"ם (פ"ז מלולב הלי"ג) מסתמך על הפסוק הזה. והנה בנוגע לשמחת בית השואבה מביא הרמב"ם אותו הפסוק בפ"ח מלולב (הלי"ב - י"ג) וז"ל: אע"פ שכל המועדות מצוה לשמוח בהן בחג הסוכות היתה במקדש יום שמחה יתירה שנאמר ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים כו' והאיך היתה השמחה זו החליל מכה ומנגנין בכנור כו' וכל א' וא' בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו ומי שיודע בפה בפה וכו'. וא"כ יש להבין את השייכות בין שמחת בית השואבה במקדש לנטילת לולב במקדש כל שבעה ששתי מצות אלו נכללו לדעת הרמב"ם באותו פסוק.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:5
[Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/41a:5)

**ונראה** כי הצד השוה שבהן הוא קיום השמחה ע"י שירה והלל להקב"ה שבשתיהן. בלולב מקיימים קיום שירה והלל בעצם נטילתו כנ"ל, והלולב גם בא לרצות על המים. מצות שמחת בית השואבה דומה בשיר ושבח לד' וברצוי על המים. ובכן גם בלולב וגם בשמחת בית השואבה יש קיום מצות שמחה לפני ד' במקדש, כי השמחה שבמקדש מתקיימת ע"י שמחת בית השואבה וע"י מצות נטילת לולב. שתי המצוות מהוות קיום שמחה לפני ד'.¹

footnotes:
¹ עיין בספר עמק ברכה עמוד ק"ט.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:6
[Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/41a:6)

**שם.** התקין ריב"ז שיהא לולב ניטל במדינה ז' זכר למקדש. בנוגע לכריכת מצות ומרור בליל הסדר פוסק הרמב"ם (בפ"ח מחו"מ הל"ח) וז"ל: וחוזר וכורך מצה ומרור ומטבל בחרוסת ואוכלן בלא ברכה זכר למקדש עכ"ל. מדבריו משמע שעצם אכילת הכורך אינה זקוקה לברכה מפני שמהווה מצות זכר למקדש בעלמא ואין מברכים ברכת המצוה על מעשה שהוא זכר למקדש. א"כ צריך לבאר למה מברכים בזה"ז על נטילת לולב כל ז' הלא גם הוא אינה אלא תקנת זכר למקדש. ונראה שהרמב"ם עצמו יישב קושי' זו, כי ז"ל הרמב"ם (פ"ז מלולב הלט"ו): משחרב ביהמ"ק התקינו שיהיה לולב ניטל בכל מקום כל שבעת ימי החג זכר למקדש וכל יום ויום מברך עליו כו' מפני שהיא מצוה מדברי סופרים עכ"ל. בלולב - זכר למקדש הוא לרמב"ם הטעם של התקנה שתיקנו ליטול כל ז'. אמנם קיום מצות הגברא מדברי סופרים הוא קיום מצות לולב, משום כך מברכים עליה על נטילת לולב. מאידך מצות כורך, שאינה קיום מצות מצה מדרבנן אלא קיום מצות זכר למקדש בעלמא, ועל קיום מצות זכר למקדש אין מברכים.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:7
[Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/41a:7)

**ויתכן** שגם התוס' במס' מגילה (כ: ד"ה כל) נתכוונו ליסוד זה, וז"ל: ואחר שבירך על הספירה אומר י"ר שיבנה כו' משא"כ בתקיעת שופר ולולב והיינו טעמא לפי שאין עתה אלא הזכרה לבנין ביהמ"ק אבל לשופר ולולב יש עשייה עכ"ל. לדעת התוס' הספירה בזה"ז אינה אלא קיום זכר למקדש בעלמא ולפיכך נאמרת אחריה יה"ר, משא"כ נטילת לולב כל ז' המהוה חלות מצות לולב מדרבנן¹. לפי יסוד זה מתבארת שיטת הראשונים שמצות ספירה בזה"ז כיון שאינה אלא זכר למקדש מונים ימים בלי שבועות או שבועות בלי ימים (עיין מנחות סו.). הטעם לכך הוא משום שסוברים שאין לספירה בזה"ז הקיום של מצות ספירה מדרבנן, דאינה אלא קיום מצות זכר למקדש בעלמא, לפיכך אין צורך למנות ימים ושבועות שהוא דין במצות ספירה עצמה ולא בזכר למקדש. ובכך מוסברת גם שיטת בעה"מ שאין לברך שהחיינו על ספירת העומר בזה"ז משום שמצות זכר לחורבן המקדש היא. ונראה כי בעה"מ יודה שמי שלא נטל לולבו ביום הראשון כשנוטלו בשאר ימי חג מברך את ברכת שהחיינו כמו שמברכים כשהיום הראשון הוא בשבת (וכן פסק הגר"ח זצ"ל למעשה² - והוא משום שהנטילה בשאר ימי החג, אף שהותקנה כזכר למקדש, אין קיומה זכר למקדש בעלמא אלא קיום מצות נטילת לולב עצמה מדרבנן - אמנם מטעם זכר למקדש - ולכן היא זקוקה לברכת שהחיינו. (עיין להלן ביאור שני מפי מרן שליט"א.)

footnotes:
¹ עי"ע בשבלי הלקט סי' שס"ו ובדרישה בסוף סי' תפ"ט.
² עי' שו"ע או"ח סי' תרס"ב סעיף ב', וצל"ע בחידושי הגרי"ז הלוי מפי השמועה למנחות (סו.).


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:8
[Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/41a:8)

**אך** מה שכתבו התוס' במגילה (שם) שיש בזה"ז תקנת שופר מטעם זכר למקדש צ"ע - דהא שופר בזה"ז הוא מדאורייתא. ומשמע שהתוס' סוברים שנוסף למצות השופר מדאורייתא שנוהגת בזה"ז יש דין שופר שהוא זכר למצות השופר שהיתה במקדש, וצ"ע בזה.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:9
[Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/41a:9)

**שם.** בגמ' - מנ"ל דעבדינן זכר למקדש. כשמביאה הגמ' במס' ב"ב (ס:) את מנהגי האבילות בזה"ז שהם זכר למקדש כגון כשסד אדם את ביתו בסיד משייר בו אמה על אמה כנגד הפתח בלתי מסויד זכר למקדש, וכן מנהג שימת האפר בראשי החתנים זכר למקדש, היא מבארת הטעם ע"י הפסוק "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". ולכאורה קשה, למה לא הביאה הגמ' דידן אותו הפסוק ואותן ההלכות דאבלות זכר למקדש.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:10
[Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/41a:10)

**ונראה** שבזכר למקדש יש שני דינים:


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:11
[Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/41a:11)

**א)** הלכות אבילות זכר למקדש, זוהי הגמ' בב"ב, היסוד של דינים אלו נלמד מהפסוק "אם אשכחך ירושלים" והוא לזכור ירושלים כפי שהיתה ולהתאבל על חורבנה.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:12
[Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/41a:12)

**ב)** דין לזכור את המצוות הקשורות למקדש - היינו להעלות על לבנו את המקדש כשיהיה בבניינו, ב"ב, וזוהי הסוגיא שלפנינו. יסוד דינים אלו מהפסוק "ציון היא דורש אין לה", אין בכך חלות אבילות על העבר, אלא קיום על שם העתיד לבא כשהמקדש יבנה.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:13
[Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/41a:13)

**ויתכן** שזכר כפול זה מרומז בקרא במגילת איכה "זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה כל מחמדיה אשר היו לה מימי קדם". "ימי עניה ומרודיה" - היינו החורבן והאבילות עליו. "כל מחמדיה" - היינו המצוות שנתקיימו במקדש מאז ואנו מקיימים אותן עתה ע"ש המקדש כשיהיה בבניינו.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:14
[Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/41a:14)

**והנה** הבעה"מ כתב (סוף פ' ע"פ) שאין מברכים שהחיינו על ספירת העומר בזה"ז מכיון שאינה אלא זכר למקדש, ומוסיף דיש בה עגמת נפש ולכך אין אומרים שהחיינו. ותמוה, דגם נטילת לולב כל ז' היא משום זכר למקדש ועכ"ז אם חל יום ראשון בשבת אומרים שהחיינו ביום שני - ומהו הנ"מ בין ספירה ללולב.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:15
[Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/41a:15)

**ונראה** דספירת העומר לדעת הבעה"מ היא ממצות זכר למקדש לזכור את חורבן המקדש לשם אבילות - כסוגיא דב"ב; בכל מצוה כזו אין אומרים שהחיינו, וגם משנים את עצם המצוה של ספירה לחד מ"ד שמונים ימים בלי שבועות. מאידך לולב כל ז' מהוה מצות זכר למקדש בבנינו, ויש בנטילתו שמחה ולא אבלות. ראייה לכך, הרמ"א (סי' תר"ס ס"ב) כותב שאין לאבל להקיף את הבימה בביה"כ משום דבהקפות דלולב יש שמחה ואבל אסור בשמחה. ולפיכך מברכים שהחיינו בנטילתו. מצות זכר למקדש זו היא על שם העתיד - על בניית בית המקדש לעתיד לבא, ועל כן אם לא בירך שהחיינו ביום ראשון מברך אותה ביום ב'.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:16
[Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/41a:16)

**שם.** בגמ' - האיר מזרח התיר. בהא דהאיר המזרח מתיר את האיסור דחדש יל"ע האם עצם היום הוא המתיר או"ד היום בפ"ע אינו המתיר אלא הזמן של הקרבן מתיר שהחדש מותר בהגעת זמנו ויומו של הקרבן. ונ"מ באנשי חו"ל, דאם עצם היום מתיר הולכים בתר הזמן דהאיר המזרח במקומם. אולם אם עצם היום אינו המתיר דחדש אלא הזמן של הבאת הקרבן הולכים בכל העולם בתר הזמן דהאיר המזרח בירושלים שהוא המקום והזמן של הבאת העומר.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:17
[Reshimot Shiurim on Sukkah 41a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/41a:17)

**ועיין** בירושלמי חלה (פרק א' הל"א) דריו"ח סבר שבזמן הבית היום מתיר בלי הקרבן אבל צריך שיעבור זמן שמספיק להבאת הקרבן ואז היום מתיר. הרי שיטת ריו"ח בירושלמי שבזמן הבית האיר היום אינו מתיר בפ"ע אלא הזמן של הקרבן מתיר. אולם צ"ע מה הדין בזה"ז אליבא דהגמ' שלפנינו. וכן צ"ע למ"ד דסוף היום מתיר אם הולכים בתר כל מקום ומקום או"ד דוקא בתר סוף היום דירושלים שהוא היום והמקום של הקרבן. והנה בביאור הזמן של האיר המזרח נחלקו הראשונים. רש"י במס' מנחות (סח.) פי' דהכוונה היא לנץ החמה ולא לעלות השחר, וראייה לשיטתו מהמשנה במגילה (כ.) דכל מקום דבעי יום הזמן מתחיל לכתחילה מהנץ החמה. אולם שאר ראשונים מפרשים דהאיר המזרח הוא עלות השחר. וניתן לומר דבזה פליגי, דאע"ג דבכל המצוות בעינן נה"ח - זהו במצוות שבגבולין, אמנם זמן מצוות המקדש כגון הקרבת הקרבנות מן התורה הוא מעלות השחר (יומא כח:), ובכן אותם הראשונים הסוברים דזמן ההקרבה הוא המתיר, דעתם שהאיר המזרח לגבי חדש הוא עלות השחר - תחילת זמן הקרבת הקרבנות. מאידך אליבא דרש"י הזמן הוא תחילת יום דמצוות שבגבולין, והיינו מנץ החמה, כי יום ט"ז הוא מתיר בעצמו ולא מטעם זמן דקרבן, וחלוקים בספק דידן.