## Reshimot Shiurim on Sukkah Daf 43a

###### Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:1
[Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/43a:1)

**תוס'** ד"ה ויעבירנו. נראה דיסוד שיטת רש"י תלוי בספק מהו עיקר המחייב במעביר ד' אמות ברה"ר - ההעברה או העקירה וההנחה. דעת רש"י היא כי במעביר ד' אמות ברה"ר עיקר המחייב דהמלאכה הוא העברת ד' אמות, אבל העקירה וההנחה אינם מגוף המחייב אלא תנאים בצורת המלאכה, ולפיכך העקירה וההנחה יכולות להיות שלא ברה"ר, ואפי' בכרמלית ובמקום פטור מה"ת¹. לעומת זה, שיטת הרמב"ם (פי"ב משבת הל"ט) היא שהמעביר ד' אמות אינו חייב אלא כשעוקר ומניח ברה"ר, כי העקירה וההנחה מעצם המחייב של המלאכה הן, ומשום כך רק כשהן נעשות ברה"ר מחייבות. בכך חולק הרמב"ם על שיטת רש"י, כי אליבא דרש"י גוף המחייב הוא ההעברה לחוד ולא העקירה וההנחה. שיטה שלישית מצויה בתוס' במס' עירובין (לג. ד"ה והא) שהעוקר ברה"י ומעביר ד' אמות ברה"ר ומניח ברה"י חייב. ונראה, שהם חולקים על שיטת רש"י שלפנינו וגם על הרמב"ם, כי לתוס' שם העקירה וההנחה מרה"י מחייבות ולא מכרמלית, ונראה שדעתם היא כי העקירה וההנחה מהוות חלק מגוף המחייב של המלאכה - אלא שסוברים שלא כרמב"ם, שרה"י חשובה רשות המחייבת, וכרמלית אינה חלות שם רשות ואינה מחייבת בשבת, ובכך מבואר יסוד שיטת התוס' שם על נכונה. מאידך לרמב"ם דוקא רה"ר מחייבת חיוב המעביר ומשו"ה בין העקירה ובין הנחה צ"ל ברה"ר ולא ברה"י כתוס'. (עיין ברשב"א למס' עירובין שם ובספר תוצאות חיים.)

footnotes:
¹ וכ"ז ד' אמות ברה"ר. במוציא ומכניס מרה"י לרה"ר שיטת ר' חיים זצ"ל היתה שדוקא העקירה וההנחה הן המחייבות, ועיין בספרו על הרמב"ם.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:2
[Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/43a:2)

**שם.** בגמ' - אנן לא ידעינן בקיבועא דירחא. עיין לקמן (מד.) לדידהו נמי לא דחי כו' ולא קשיא כאן במקדש כאן בגבולין ע"כ. בזהמ"ז הואיל ולא דחי לבני הגולה לא דחי אפי' לבני א"י, אבל בזמן המקדש דחי לבני א"י. עיין בראשונים שמפרשים כי מטעם "לא תתגודדו" לא דחי את השבת בזה"ז בא"י שלא תהיינה אגודות אגודות עם בני חו"ל. וצ"ע, הרי גם בזמן המקדש אין לעשות אגודות אגודות ולמה באותם הימים דחי לבני א"י. והנה, להלן (מד.) ד"ה בגבולין כתב רש"י, וז"ל - בזמן הבית דהוו כולהו בארץ וסמוכים להיות ב"ד ויודעים אימת הוקבע החודש אבל עתה משחרב בה"מ אין לולב דוחה אפי' לבני א"י עכ"ל, ולכאורה דבריו חסרים ביאור.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:3
[Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/43a:3)

**ונראה,** כי איסור לא תתגודדו - לא תעשו אגודות אגודות - שייך בין צבור לצבור או בין יחידים ליחידים. בזה"ז בני א"י ובני הגולה מהווים שני צבורים ואסור שיעשו אגודות אגודות ולכן אינו דוחה כלל. לעומת זה בזמן שקבעו החדשים ע"פ הראייה - מכיון שקבעו החדשים בא"י - דוקא לבני א"י יש הדין של כלל ישראל כולו - כי רק כלל ישראל קובע את החדשים. אבל לבני הגולה שבימים ההם ניתן הדין של יחידים. יחידים כלפי כלל ישראל אינם אגודות אגודות ולפיכך דוקא לבני א"י דחי ולא לבני חו"ל. וכך מדויק לשון רש"י "דהוו כולהו בארץ וסמוכים להיות ב"ד", כלומר ע"פ הדין כלל ישראל שבארץ קובע את החדשים, והיינו שקובעים את החודש דוקא בב"ד של א"י וע"פ הצבור של א"י, ואלו שבחו"ל הם כיחידים, וכברכת מקדש ישראל והזמנים - היינו שישראל מקדשים את הזמנים, והב"ד המקדש את החדשים הוא שליח של כלל ישראל שבא"י.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:4
[Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/43a:4)

**וכ"ז** לרש"י, ברם הרמב"ם חולק, דז"ל הרמב"ם (פ"ה מקה"ח הלי"ג): זה שאנו מחשבין בזמן הזה כל א' וא' בעירו ואומרין שר"ח יום פלוני ויו"ט ביום פלוני לא בחשבון שלנו אנו קובעין ולא עליו אנו סומכין שאין מעברין שנים וקובעין חדשים בחוצה לארץ ואין אנו סומכין אלא על חשבון בני א"י וקביעתם כו' וקביעת בני א"י אותו הוא שיהיה ר"ח או יו"ט לא מפני חשבון שאנו מחשבין עכ"ל. הרי שהרמב"ם סובר שגם בזה"ז - לגבי הדין דישראל מקדשים את הזמנים - בני א"י הם המהווים כלל ישראל ולא בני חו"ל. ובכן הדרא קושי' לדוכתא אליבא דהרמב"ם מ"ש זה"ז מזמן הבית.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:5
[Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/43a:5)

**והנה** ז"ל הרמב"ם (פ"ז מלולב הלי"ז): ומשחרב בה"מ אסרו חכמים ליטול את הלולב בשבת ביום הראשון ואפי' בני א"י שקדשו את החודש מפני בני הגבולין הרחוקים שאינן יודעין בקביעת החודש כדי שיהיו הכל שוין בדבר זה ולא יהיו אלו נוטלין בשבת ואלו אין נוטלין הואיל וחיוב יום ראשון בכל מקום אחד הוא ואין שם מקדש להתלות בו עכ"ל. ונראה שלרמב"ם יסוד המתיר הוא המקדש, שיכול להיות שונה משאר מקומות. בני א"י כ"ז שהיה המקדש קיים תלו עצמם במקדש, כי א"י היא מקום בהמ"ק, דקדושת המקדש וקדושת א"י שייכות להדדי, כדמוכח במשנה דעשר קדושות (כלים פ"א מ"ו). והרמב"ם סובר הואיל ודיני המקדש אינם כפופים לדין אגודות אגודות, כי המקדש יכול להיות שונה משאר מקומות בישראל, גם בכל א"י - כ"ז שבהמ"ק קיים - לא חל איסור אגודות אגודות כלפי חו"ל. והיה אפשר לבאר עדיפות המקדש על שאר מקומות לגבי אגודות, ע"פ דברי הרמב"ן במלחמות ד' (רפ"ג דמס' ר"ה) דהמקדש הוא כנופיא דכל ישראל, ולפיכך אינו נכנע לשאר ישראל ואין בין דין אגודות אגודות. ויל"ע אם הרמב"ם מקבל את שיטת הרמב"ן ההיא, ואכמ"ל.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:6
[Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/43a:6)

**שם.** תוס' ד"ה אינהו וא"ת מ"ש משופר דתנן כו' במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה וי"ל דשאני לולב שאינו אלא טלטול בעלמא כו' אבל בתקיעת שופר איכא מעשה חכמה ואחמור בה טפי עכ"ל. לכאורה הדברים מחוסרים ביאור.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:7
[Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/43a:7)

**נראה** כי התוס' מחלקים בגזרה דרבה בין איסור השופר לאיסור הלולב, איסור השופר הוא איסור מלאכה דרבנן כי בתקיעת השופר יש בה חכמה וגזרו עליה חלות שם איסור מלאכה, אבל נטילת לולב נאסרת מדרבנן בשבת באיסור מוקצה אבל לא באיסור מלאכה, לפיכך החמירו בשופר יותר מבלולב.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:8
[Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/43a:8)

**לפי"ז** יתכן שקיימת נ"מ אחרת בין שופר ללולב, כי אם ננקוט שהעובר על איסור מלאכה מדרבנן בשבת יעשה מומר לחלל שבתות ומומר לכהת"כ (ועיין בדו"ח להגרע"א זצוק"ל מערכה שלישית שהאריך במומר לחלל שבת מה דינו), יצא אליבא דתוס' שבשופר יעשה העבריין מומר לחלל שבת ומומר לכהת"כ כי עובר באיסור מלאכה בשבת ומדרבנן מומר הוא לכהת"כ. מאידך בלולב אינו עובר באיסור מלאכה מדרבנן אלא באיסור טלטול מוקצה דרבנן שאסור מדין מעשה חול ולא מדין מלאכה. (עיין ברמב"ם פכ"ד משבת הלי"ג ובהשגות הראב"ד). איסור מוקצה זה אינו הופך את העבריין למומר לחלל את השבתות ומומר לכהת"כ, כי רק ע"י חלול שבת באיסור מלאכה יש חלות מומרות.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:9
[Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/43a:9)

**ולכאורה** ניתן לתרץ קושית התוס' באופן אחר. מצות השופר במקדש היא חלק מעבודת בהמ"ק, הראייה לכך, כי במקדש כשהשופר מאריך תוקעין גם תקיעות בחצוצרות - כלי השיר שבמקדש. ומכיון שעצם קיום המצוה של שופר במקדש הוי חלות מצות שירה במקדש ממילא הוי ההיתר של שופר במקדש בכלל אין שבות במקדש שחל בנוגע לעבודת ולמצות המקדש. להיתר זה אין קשר למצות השופר שבגבולין ומשו"ה אין לתלות השופר שבגבולין בשופר שבמקדש. וכ"כ רש"י במס' ר"ה דתוקעין במקדש בשבת משום אין שבות במקדש, וא"כ היתר זה חל רק במקדש עצמו ולא בגבולין. לעומת זה מצות הלולב שבמקדש אינה ממצות בהמ"ק אלא מצות יחידים וקיומי גברא הן שמקיימים את מצות "ושמחתם לפני ד' אלקיכם שבעת ימים". ואמנם מצות ושמחתם במקדש שוה ודומה בכמה אנפי למצות ולקחתם שבגבולין (ועיין לעיל בשעורים ריש פרק לולב הגזול). ובכן ניתן לתלות את ההיתר שבגבולים בזה שבמקדש.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:10
[Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/43a:10)

**ברם** תירוץ זה הוא בניגוד למה שהובא למעלה בשעורים שהרמב"ם משוה את מצות נטילת הלולב שבמקדש ז' ימים עם מצות שמחת בית השואבה שבמקדש ז' ימים כי שתיהן נלמדו מאותו הפסוק "ושמחתם לפני ד' כו' ז' ימים". משמע שהרמב"ם סובר כי מצות לולב קיום מקדש היא כמו מצות שמחת בית השואבה דקיום מקדש היא - ואינה מצות נטילת יחידים בעלמא כמו בגבולים. ועוד, הרי לרמב"ם הפסולים של ולקחתם אינם נוהגים בושמחתם שלא כדעתם של התוס', עיין לעיל בשעורים בריש פרק לולב הגזול, ומשמע כי שתי מצוות שונות לגמרי הן. נוסף על כך אליבא דהרמב"ם מקיפים את המזבח בלולבים ולא בערבות (פ"ז מלולב הלכ"ג), וגם מזה נראה שנטילת לולב במקדש ממצוות עבודת בהמ"ק היא. יוצא מהנ"ל שלולב במקדש שוה לשופר שבמקדש ומופרך התירוץ דידן בשיטת הרמב"ם, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:11
[Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/43a:11)

**והנה** בהשגות הראב"ד על הרי"ף מיישב קושית התוס' בד"ה אינהו, מאי שנא לולב משופר, באופן אחר: וז"ל - אלא הטעם מפני שאין לשופר עיקר מפורש בגבולין שלא אמרה תורה שבתון זכרון תרועה אלא במקום והקרבתם אשה לה' כו', זכרון שאינו מפורש בגבולין אלא מדרשה אתי, ומשו"ה גזרו, עכ"ל. יסוד שיטת הראב"ד הוא דעיקר מצות השופר הכתובה בתורה במפורש היא תקיעת השופר שבמקדש - במקום שבו מקריבין קרבנות. מצות השופר שבגבולין נלמדת מדרשה והיא מצוה אחרת דשייך לגזור בה בעצמה. מקור לשיטתו נמצא בירושלמי (פ"ד דמס' ר"ה). אליבא דהירושלמי תוקעים במקדש בר"ה שחל להיות בשבת ע"פ גזה"כ דאורייתא של והקרבתם, במקום שמקריבין שם תוקעים. וכן מבואר שם, דלפיכך תוקעים דוקא במוסף כדי לצרף את השופר עם קרבנות המוספים דר"ה שבמקדש.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:12
[Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/43a:12)

**ולפי** יסוד הראב"ד דיש קיום מצוה מיוחד בשופר במקדש מיושבות כמה תמיהות: א) התוס' במגילה (כ:) ד"ה כל הקשו למה אין אומרים לאחר תקיעת השופר יה"ר שיבנה ביהמ"ק. ולכאורה קושית התוס' משוללת ביאור, דמהיכי תיתי לומר יהי רצון בתקיעת שופר הלא גם בגבולים תוקעים. אולם לפי הראב"ד דעיקר הקיום הוא במקדש מובנת שפיר קושית התוס'. כיון דבשופר בזה"ז מלבד קיום של שופר כמצוה בגבולין ישנו גם קיום זכר למקדש, דשופר במקדש הוי מצוה מיוחדת, מקשים למה אין אומרים יה"ר שיבנה בהמ"ק.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:13
[Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/43a:13)

**ב)** לרמב"ם - בשופר יש חיוב מד"ס לתקוע בשופר בצבור על סדר הברכות (פ"ג משופר הל"ז). ולכאורה תמוה מהיכי תיתי חיוב זה בצבור בשופר יותר משאר מצוות כמו מצה וכדומה. אך לפי הראב"ד דעיקר החיוב הוא במקדש ואז הוי מצות צבור - בכינופיא דכל ישראל - כמצות העבודה בבהמ"ק, א"כ משום כך תקנו החכמים חיוב צבור בכל מקום.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:14
[Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/43a:14)

**ג)** במשנה דר"ה (כז:) איתא דבמקדש היו תוקעין בשופר ובחצוצרות ביחד דהוי קיום מיוחד של שופר וחצוצרות במקדש - בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ד'. ולראב"ד מבואר דהוי' מצוה לעצמה במקדש.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:15
[Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/43a:15)

**שם.** בא"ד - ומיהו קשה דלאחר חורבן הקילו בשופר טפי מבלולב דתנן בר"ה משחרב בהמ"ק התקין ריב"ז שיהיו תוקעין בכ"מ שיש בו ב"ד ולולב לא אישתרי כלל עכ"ל. ונראה ליישב קושית התוס' עפמש"כ הרמב"ם (פ"ב משופר הל"ח - ט) וז"ל: כשגזרו שלא לתקוע בשבת לא גזרו אלא במקום שאין בו בית דין אבל בזמן שהיה בית המקדש קיים והיה בית הדין הגדול בירושלים היו הכל תוקעין בירושלים בשבת כל זמן שבית דין יושבין כו' אבל בשאר ערי ישראל לא היו תוקעין ובזה"ז שחרב בית המקדש כל מקום שיש בו ב"ד קבוע והוא שיהיה סמוך בא"י תוקעין בו בשבת כו' ולמה תוקעין בפני ב"ד מפני שב"ד זריזין הן ולא יבאו התוקעין להעביר השופר בפניהם ברה"ר וכו'. יסוד ההיתר של שופר במקדש לדעת הרמב"ם אינו מטעם המקדש, אלא משום שבהמ"ק הוא מקום ישיבת ב"ד הגדול וההיתר מטעם ב"ד הגדול חל בכל העיר דירושלים בעידן ישיבת ב"ד הגדול שבמקדש - ובכך הוא דומה להיתר של ריב"ז לאחר החורבן שתוקעים בפני ב"ד. היתר תקיעת השופר שתוקעים בשבת הוא מטעם ב"ד - שהתקיעות נחשבות למעשה ב"ד - זהו יסוד ההיתר בין במקדש ובין אחרי החורבן. לעומת זאת אין הלולב של כל יחיד ויחיד נתפס בחלות דין מעשה ב"ד, כי בשלמא בשופר מאחר שיש בו דין של שומע כעונה ניתן לומר שהתקיעות הן מעשה ב"ד, ודין הוא שמעשה ב"ד ידחה את איסור השבות דתקיעות בשבת. ברם נטילת לולב אינה חשובה חלות מעשה ב"ד - דשייכת ליחידים הנוטלים בלבד ולא לב"ד, ולכן היתר הלולב הוא דוקא מטעם מצות ושמחתם של המקדש ואינו חל בזה"ז אחרי חורבן הבית. ועפי"ז מבוארת לגמרי שיטת הרמב"ם, דבזמן שבית המקדש היה קיים הואיל והב"ד היה המתיר היה היתר שופר רק במקום ב"ד הגדול ודוקא בירושלים שהוא מקומם ולא בגבולין. בזה"ז ע"י תקנת ריב"ז התפשט ההיתר לכל מקום דיש בו ב"ד, דשופר נתפס במעשה ב"ד. מאידך לולב דאינו מעשה ב"ד ואינו ראוי להיות מעשה ב"ד, אין היתרו במקדש בתורת ב"ד אלא מדין מקדש, ובזה"ז דאין מקדש אין היתר.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:16
[Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/43a:16)

**שם.** בגמ' - ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל א' וא'. גם בספירת העומר דרשינן וספרתם שתהא ספירה לכל א' וא' (מנחות סה:). ויש לתמוה, דבשלמא בספירת העומר סד"א שרק הב"ד הגדול יספור את העומר¹ כשם שרק ב"ד הגדול סופר את שנות היובל, וע"ז באה הדרשה ללמד שבספירת העומר כל א' וא' בעצמו יספור את ימי העומר. אבל בלולב למה נעלה על דעתנו שלא יטול כל א' וא' לולב בעצמו, וצע"ג.

footnotes:
¹ כי הספירה קובעת את חג השבועות וקביעת החגים היא מצות ב"ד.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:17
[Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/43a:17)

**שם.** בגמ' - לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול. כלומר, אע"פ שיש קניני שאלה לשואל וקניני גזלה לגזלן אין הקנינים האלו מספיקים לדין "לכם".


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:18
[Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/43a:18)

**שם.** בגמ' - אמר רבא לא נצרכה אלא למכשירי לולב וכו'. לר"א מכשירי לולב דוחים את השבת. והפסוק מלמד שדוקא ביום הראשון דוחה אבל לא בשאר הימים. וצ"ע, מ"ש היום הראשון בגבולים דהוי דאורייתא ולר"א לולב ומכשיריו דוחים את השבת משאר הימים שבמקדש דגם הם דאורייתא, ומדוע אין לולב ומכשיריו דוחים שבת במקדש לר"א. ולכאורה ניתן ליישב ע"פ המבואר במס' שבת (קלא:) שלר"א אין ציצית ומזוזה ומכשיריהן דוחין את השבת הואיל ובידו להפקירן - כלומר שאפשר לגברא להפטר מחובותיהן. ויתכן לומר שגם לגבי חובת ושמחתם בלולב שבמקדש בשאר ימי החג הרי ביד האדם לצאת מן המקדש ולהפטר מהמצוה ולפיכך אינה דוחה את השבת.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:19
[Reshimot Shiurim on Sukkah 43a:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/43a:19)

**אך** קשה, כי מהגמרא בשבת נראה שסברה היא ולא דנלמד מאיזה פסוק - וכאן הוזקקו להביא ראיה מפסוקים ללמוד שאין מכשירי הלולב שבמקדש בשאר ימי החג דוחים את השבת. ברם י"ל ששונה מזוזה וציצית מלולב שבמקדש. בציצית ומזוזה בידו להפקירם ולהפטר מהחובה מיד, אבל בחובת לולב שבמקדש צריך לצאת מן המקדש ובכך נשמט מהחיוב - אבל כל זמן שנמצא במקדש החיוב עליו בכל תוקפו, וכל זמן שנמצא במקדש מקיים המצוות דביאת מקדש וראיית פנים ואם יצא יבטל קיומים אלה ולכן אינו בדין שיצא, והואיל ויש לחלק כן בא קרא מיוחד ללמד כי עכ"ז מכשירי לולב שבמקדש בשאר הימים אינם דוחים את השבת דעליו לצאת מן המקדש מ"מ ולהפטר מהמצוה ואין לו רשות לדחות את השבת.