## Reshimot Shiurim on Sukkah Daf 44a

###### Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:1
[Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/44a:1)

**בגמ'** - לדידהו נמי לא דחי. עיין ברש"י ד"ה לדידה שכתב וז"ל שלא לעשות ישראל אגודות אגודות ונראה כשתי תורות דלדידן לא דחי לולב שבת, עכ"ל, ומשום כך אף בא"י לא דחי לולב את השבת. וקשה, דאי חוששין ללא תתגודדו ומשו"ה אין נוטלין בא"י כמו בגלות, ינהגו בזה"ז גם בא"י יו"ט שני של גליות שלא יהא כשתי תורות, ולמה דוקא בלולב חוששין לשתי תורות.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:2
[Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/44a:2)

**וי"ל** דדין יו"ט שני א"א לנהוג בא"י מטעם שתי תורות דיו"ט בעי קדושת היום ולא תתגודדו אינו יכול להחיל קדושת היום. לגבי נטילת לולב בשבת מועיל לא תתגודדו שלא ליטול הלולב בשבת, אבל לא לחדש קדושת היום.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:3
[Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/44a:3)

**כעין** זה מוצאין אנן בשיטת הראשונים (וכן הורה הגר"ח למעשה) דבא"י אין נוהגים יו"ט שני כלל אפי' בני חו"ל שדעתם לחזור לחו"ל. כי הדין להחמיר משום מנהג שיצא משם ושנכנס לשם אינו שייך כאן. הדין של חומר מנהג המקום שיצא משם דין הוא בגברא שחייב לנהוג כחומר ב' המקומות, משא"כ יו"ט שני דאינו דין המוטל על הגברא אלא הוא דין חלות קדושת היום וא"י אינה מקום שנתפס בקדושת יו"ט שני, דהמקום מופקע מחלות יו"ט שני ולכן אין לנהוג בו בקדושה, ואף בני חו"ל שבא"י אין חלים עליהם איסורי יו"ט. ה"ה לא תתגודדו אינו יכול לחדש הדין דיו"ט שני בא"י כיון דחסרה המציאות של קדושה.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:4
[Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/44a:4)

**שם.** בגמ' - לולב דאית לי' עיקר מה"ת. דברי הגמ' דורשים עיון, שהרי סוכ"ס נוטלין הערבה ביום השביעי זכר למקדש, וביסוד הדברים מ"ש שבעת ימים זכר למקדש מיום א'. והנה כתבו התוס' במס' מגילה (כ:) ד"ה כל, וז"ל - ואחר שבירך על הספירה אומר י"ר שיבנה וכו' משא"כ בתקיעת שופר ובלולב והיינו טעמא לפי שאין עתה אלא הזכרה לבנין ביה"ק אבל לשופר ולולב יש עשיה עכ"ל. דבריהם זקוקים לביאור. ונראה כי לתוס' ישנם שני דיני מצוות שהן זכר למקדש: א) מצוות שעצם חלות קיום מצוותן הוי' זכר למקדש: ב) מצוות שטעמן זכר למקדש אבל הויין חלות קיום מצוה על שם עצמן. זהו הנ"מ לתוס' בין מצוות העומר בזה"ז למצות לולב בזה"ז. עצם מצות הספירה בזה"ז היא זכר לבנין בית המקדש, ולפיכך צ"ל י"ר שיבנה ביה"מ. מאידך מצות לולב בזה"ז כל ז' חלות שם מצות לולב היא דיש לנו קיום מצות לולב מדרבנן כל ז' ומשום כך אין צורך לומר את הי"ר.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:5
[Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/44a:5)

**בכך** מבוארים דברי הגמרא שלפנינו. מצות הלולב נוהגת יום א' בגבולין מדאורייתא, ולפיכך כשתקנו לולב בגבולין ז' ימים זכר למקדש התקינו חלות שם מצות לולב כל ז', ולא שינו את זמן המצוה בכלל ממה שהיתה במקדש. לעומת זה מצות ערבה אינה נוהגת מדאורייתא בגבולים, ולכן תקנת הערבה בגבולים לא חלה כחלות מצות ערבה אלא כזכר למקדש - כקיום זכר למקדש בלבד. לשם כך די ליטלה יום אחד ואין דין ליטלה כל ז'. (ואין להקשות לפי"ז נספור רק יום א' של ספירה זכר למקדש, דספירת יום א' לאו שמה ספירה). וע"פ הנ"ל יתפרש הא דאיתא במס' מנחות (סו.) שאמימר "מני יומי ולא מני שבועי אמר זכר למקדש הוא" - כלומר עצם מצות הספירה בזה"ז היא רק חלות שם זכר למקדש ולפיכך סובר שאין צורך למנות שבועות, כי לזכר מספיק ספירת ימים בלבד. ברם כשיש חלות שם קיום מצוה דרבנן גמורה כבנטילת לולב צריכים לעשותה ככל דיניה ופרטיה, ומשו"ה מצות נטילת לולב המהווה קיום מצוה גמורה בעצמה חלה כל ז', משא"כ ערבה המהווה חלות שם קיום זכר בעלמא ניטלת רק יום א'.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:6
[Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/44a:6)

**שם.** בגמ' - דלמא בזקיפה. בגמרא אינו מבואר מי עשה את הזקיפה. ולכאורה אין כאן דין של מעשה זקיפה, דהמצוה היא שהמזבח יהי מעוטר ולכן יכול כל א' וא' לעשות הזקיפה, וכן משמע מלשון הרמב"ם דאינו מזכיר מי יהיה הזוקף. אולם יעויין בתוס' (מד.) ד"ה אמר ליה שמביאים ב' דיעות אם חיוב הזקיפה מוטל על כל הכהנים או יש חיוב הזקיפה על כהן א'. יוצא מדבריהם דוודאי בעינן כהונה, אלא דהשאלה היא אי בעינן כל הכהנים או סגי בכהן א'. וכ"ז לתוס', דלתוס' דומה הזקיפה לעבודה דבעינן כהונה והוי' קיום עבודה כמו דישון במזבח דבעי כהן, אבל לרמב"ם אין כאן הלכה של מעשה זקיפה אלא שהמזבח יהא מעוטר בערבות ע"י מי שהוא, ואפי' זרים. עיין להלן בשיעורים.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:7
[Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/44a:7)

**שם.** תוס' ד"ה אמר ליה כו' וכיון דאין מקיפין את המזבח ולא בעי אלא זקיפה בעלמא אחד זוקף ע"י כולן עכ"ל. דבריהם טעונים ביאור. ונ"ל, דמכיון דאין בערבה מצות גברא דהקפה, וליכא קיום גברא לכל א' וא', אלא מצות מזבח דזקיפה בלבד שהמזבח יהא מעוטר בערבות, יכול כהן א' לזקוף את הערבות על צדדי המזבח ואין הכהנים האחרים חייבים להשתתף במצוה.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:8
[Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/44a:8)

**שם.** בא"ד - א"נ בעלי מומין אפשר להו לזקוף בשאר רוחות וכו'. נראה שיסוד שיטה זו הוא שקיימת חובת גברא על הכהנים להשתתף בזקיפה ובעלי מומין מקיימין את חובתם בשאר רוחות המזבח ולא בצד בין האולם למזבח.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:9
[Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/44a:9)

**שם.** בא"ד - דשמא הקפת מזבח בכהנים ושאר ישראל בעזרה בלא הקפה עכ"ל. נראה לומר שלפי שיטה זו יש שני קיומים בערבה: א) הקפת המזבח והיא קיום מזבח שרק כהנים מקיימים את הקיום הזה: ב) נטילת הערבה בעזרה והיא קיום גברא וגם זרים מקיימים את הקיום הזה.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:10
[Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/44a:10)

**שם.** שיטת הרמב"ם בנטילת ערבה בזרים. מהרמב"ם (פ"ז מלולב הלכ"ב) משמע כי גם זרים באים ונוטלים את הערבות אחרי זקיפתן על גבי מזבח, ועוד משמע שגם זרים זוקפים את הערבות ע"ג המזבח, וקשה האיך משתתפים זרים בקיום מזבח. ומסתבר שלרמב"ם אפי' הזקיפה כשרה בזר מפני שאין הזקיפה חלות מעשה עבודה שזר פסול לה אלא קיום מצוה בחפצא של המזבח, ולקיום כזה זר כשר. והשוה את הדין של הוצאת הדשן לפי הרמב"ם (פ"ב מתמידין הלט"ו), ועיין במשנה למלך (שם הל"ח) ובדיונו.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:11
[Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/44a:11)

**ויש** להבין, אליבא דהרמב"ם שגם זרים יכולים להשתתף בזקיפת הערבה, למה נקט ר"ל בגמ' שכהנים בעלי מומין נכנסים בין האולם ולמזבח לצאת בערבה, הרי אפי' זרים ג"כ נכנסים. וי"ל שכוונתו דאפי' בעלי מומין נכנסין ואצ"ל זרים, דהאיסור דאורייתא לא להכנס בין האולם ולמזבח הוא דוקא בכהנים בעלי מומין ולא בזרים, וכדאיתא ברמב"ם (פ"ו מביאת מקדש הל"א) וז"ל: כל כהן שיש בו מום כו' לא יכנס למקדש מן המזבח ולפנים שנא' אל הפרוכת לא יבוא ואל המזבח לא יגש וכו' עכ"ל, אבל בזרים אין איסור דאורייתא, משום כך נקט ריש לקיש בעלי מומין להשמיע לנו דאפי' הם נכנסים בעבור מצות הערבה הואיל ואין בכניסתם ביאה ריקנית, כנ"ל.¹

footnotes:
¹ עיין בחידושי הריטב"א ובמל"מ סוף הל' ביאת מקדש ובערוך לנר.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:12
[Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/44a:12)

**שם.** מנהג נביאים. קשה, מכיון דחבוט הערבה הוא מתקנת ב"ד הגדול או ממנהגם, מאי נ"מ שהיו נביאים בין אנשי ב"ד הגדול שהתקינוהו והנהיגוהו, והא אין נביא רשאי לחדש דבר וכח התקנה והמנהג יוצא מכח הב"ד דוקא ולא מחמת שהיו נביאים ביניהם.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:13
[Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/44a:13)

**וי"ל,** דהנה תקנת ומנהג הערבה הוי דין זכר למקדש. תקנה או מנהג זה נתקן בימי חגי, זכריה ומלאכי שחיו שנים רבות לפני חורבן בית שני, וא"כ מנין ידע הב"ד שבימים ההם שיחרב הבית ויצטרכו לתקן תקנות זכר למקדש, ע"כ שהנביאים שביניהם הודיעום על החורבן העתיד לבא ומשו"ה התקינו והנהיגו דייני הב"ד תקנת ומנהג הערבה עבור הזמן אחרי חורבן הבית השני. ולכן נקראת בשם יסוד נביאים ומנהג נביאים, כי הם שגרמו לתקנה ומנהג זה, כי התנבאו שיהיה חורבן הבית השני ושיש לתקן משום זה מצות ערבה זכר למקדש.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:14
[Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/44a:14)

**שם.** בגמ' - שכחום וחזרו ויסדום. והנה גמרא זו נזכרה בכמה מקומות. ולכאורה תמוהה היא, דהלא איתא במגילה (ב:) ובתמורה (טז.) שאין נביא רשאי לחדש דבר, וגם הרמב"ם (בפ"ט מיסודי התורה הל"ד) קובע שאם נביא בא ואמר הלכה כדברי פלוני נחנק. ואמנם בכ"מ שם מקשה על הרמב"ם איך יצתה בת קול דהלכה כדברי ב"ה - הא לא בשמים היא, והניח את הרמב"ם בצ"ע. ועוד קשה, דאיתא במס' זבחים (סב.) דהנביאים העלו עמם בעת בניית בהמ"ק השני כמה הלכות - כגון דמקריבין אע"פ שאין בית וכו', וקשה הא אין נביא רשאי לחדש דבר ואפי' לומר הלכה כדברי פלוני, וצ"ע.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:15
[Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/44a:15)

**ונראה** ביסוד הדברים, דהא דאין נביא רשאי לחדש דבר ולהורות פסק הלכה הוא דוקא בתורת נביא ע"פ המצוה דאליו תשמעון. אולם אם הנביא אומר שיודע בנבואה שהלכה כדברי פלוני מן השמים אבל אינו מצווה את בנ"י לקבל את נבואתו מדין נביא, אז אפשר לב"ד להכריע כדברי הנביא ההוא או כההיא בת קול בתורת בירור ומכריע של ההלכה עבור הב"ד. ורק כשבא בדין נביא אין משגיחין בו וחייב מיתה אם טוען שיש לו שליחות מן השמים להתנבא ולהכריע את ההלכה - דלא בשמים היא. ברם בלי שהנביא ידרוש שישמעו בקולו בתורת מצות אליו תשמעון אפשר לב"ד להשתמש בנבואה ובבת קול להכריע את ההלכה כפי דעת הב"ד, דלא גרעה נבואה מראיה או מהוכחה אחרת שב"ד סומך עליה להכריע את פסק ההלכה (בשם הגר"מ זצ"ל).


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:16
[Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/44a:16)

**ויתכן** שלזה נתכוין רש"י כאן במש"כ וז"ל - וחזרו נביאים אחרונים ויסדום ע"פ הדבור עכ"ל. ולכאורה המילים "ע"פ הדבור" מיותרות הן. ונראה דרש"י רצה לומר דחזרו ויסדום ע"פ הדבור ולא ע"פ הלכות שמיעה לנביא. ובכן דומה להלכות שהנביאים העלו אתם כשחזרו לירושלים מהגולה שלא הכריעו את ההלכה ע"פ דין שמיעה לנביא בתורת מצות נביא לשמוע בקולו אלא מדין הכרעת בי"ד שסמכו על דברי הנביאים כשם שסומכים על ראיות אחרות.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:17
[Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/44a:17)

**ועקב** הנ"ל יתפרש הא דאיתא בגמ' תמורה (טז.) דלא היה יהושע יכול לחדש ע"פ נבואה את ההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה דאין נביא רשאי לחדש דבר, והיינו משום דבקשו ממנו לשאול בתורת נבואה מן השמים - ובתורת מצות נביא אין נביא רשאי לחדש דבר.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:18
[Reshimot Shiurim on Sukkah 44a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/44a:18)

**כ"ז** בהכרעת הלכה כדברי פלוני. אולם נביא שעוקר דבר מן התורה בניגוד להלכה הואיל ונבואה זו אינה אמיתית חייב מיתה כנביא שקר. ועיין שם בכסף משנה.