## Reshimot Shiurim on Sukkah Daf 45a

###### Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:1
[Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/45a:1)

**משנה** - מצות ערבה כיצד מקום היה כו' יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח עכ"ל. וצ"ע למה כתבה המשנה היאך ירדו ולקטו את הערבות. ונראה שגם הבאת הערבות למקדש מהוה קיום מצוה ולא רק זקיפתן בצדי המזבח ונטילתן בלבד. וכן משמע מהרמב"ם (פ"ז מלולב הלכ"א) שמדגיש הבאת הערבות למקדש, וז"ל: בכל יום ויום מז' הימים היו מביאין כו' ובעת שהיו מביאין אותה וסודרין וכו'.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:2
[Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/45a:2)

**שם.** תוס' ד"ה תקעו וז"ל משום שמחה עכ"ל. הרמב"ם מביא הלכה זו בלי שיאמר שהתקיעות הן משום שמחה. ואולי דעתו שסובר מפני שיש בהן מצות בית המקדש ולאו משום שמחה. ויתכן שלרמב"ם דוקא כהנים מקיימים את מצות התקיעות שהם החייבים במצוות המקדש. אבל כשתוקעים משום שמחה כתוס' מסתבר שהלויים היו תוקעים שהם החייבים בשירת שמחה במקדש.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:3
[Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/45a:3)

**שם.** משנה - אני והו. [חידושי אגדה]. עיין בתוס' ד"ה אני והו שהשמות הקדושים האלו בגוף הראשון ובגוף השלישי הם, כי הקב"ה הוא נגלה (גוף ראשון) וגם נסתר (גוף שלישי) בבת אחת. ועקב יסוד זה מוסבר מטבע הברכות בגוף השני ובגוף השלישי שהקב"ה מתגלה לנו ומסתתר ממנו כאחד. (עיין בתשובות הרשב"א, ברמב"ן עה"ת, ובנפש החיים.)


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:4
[Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/45a:4)

**שם.** רש"י ד"ה אני והו: [חידושי אגדה]. רש"י מסביר את ע"ב השמות היוצאים מג' הפסוקים "ויסע גו' ויבא גו' ויט וגו'" הכתובים בפרשת בשלח. לשם ביאור השייכות בין השמות לפסוקים אלו, נראה לומר דלפי מדת הדין לא היה מקום לקריעת ים סוף כי הללו עובדי ע"ז הם והללו עובדי ע"ז הם. ולכן כתוב "ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם", כלומר שמדת הדין עברה מבני ישראל להיות מתוחה דוקא נגד המצריים. "ויסע עמוד הענן" - המסמל את מדת הרחמים כמו שכתוב "וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם ה'" - "ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל גו' ולא קרב זה אל זה", כלומר שמדת הרחמים האירה בשביל ישראל ומדת הדין היתה מתוחה נגד מצרים. בג' פסוקים אלו נמצא הסוד היאך מדת הרחמים גוברת על מדת הדין, והוא שייך לשם בן ע"ב אותיות.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:5
[Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/45a:5)

**ואמנם** לפי כמה ראשונים, במקדש כשכהן גדול ביוה"כ קרא את השם המפורש התפלל בשם בן ע"ב אותיות המרמז למדת הרחמים שתגבר על מדת הדין. והנה לשיטתם השם בן ע"ב הוא השם המפורש דקריאה, דהא בכתיבה השם המפורש אינו אלא שם בן ד' אותיות, אלא דבקריאתו אומר הכה"ג השם בן ע"ב אותיות. ובביאור הדבר נ"ל, דהשם המפורש דקריאה הוי פרוש לשם, וזהו השם ע"ב שמפרש ומבאר את השם בן ד'. ובכן הא דאיתא במשנה סנהנדרין (צ.) האיסור של הוגה את השם, ר"ל בקריאה בן ע"ב דהוי הגיון פרוש וביאור של השם המפורש, וזהו אסור.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:6
[Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/45a:6)

**ועיין** ברמב"ם בפי"ד מתפלה (הל"י) בנוגע נשיאת כפים במקדש וז"ל - ואומר את השם ככתבו והוא השם הנהגה כו' וזהו שם המפורש האמור בכל מקום עכ"ל. ומשמע שגם הרמב"ם סובר שאין הבטוי ככתבו ממש עם הארבע אותיות, אלא שהיסוד דקריאת השם המפורש הוא שהשם נהגה, והיינו שמפרשים ומבארים את השם. והנה יש כמה פרושים במדרשים ובחז"ל, שם בן י"ב, שם בן מ"ב, שם בן ע"ב, והיינו פרושים לשם המפורש, ומ"מ לעולם אין קריאה ממש ככתבה. אמנם הרא"ש ביומא (פ"ח סי"ט) סובר שיש קריאת הד' באותיותיו ככתבו ממש וזהו שם המפורש, אבל נראה שאין זו שיטת הרמב"ם, אלא שאליביה הקיום של קריאה ככתבה במקדש הוא לומר הפרושים של השם. וזה המובן במלים "מפורש יוצא מפי כ"ג", כלומר עם פירוש. וכך הביאור "דאף הוא היה מתכוין לגמור את השם", דהיינו לגמור כל הפירושים דשם בן ע"ב אותיות, והשתחוו כ"ז שהיה מפרש את פרושי השם האלו.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:7
[Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/45a:7)

**שם.** תוס' ד"ה אני. [חידושי אגדה]. וז"ל - והוא אסור בזיקים כביכול הוא בעצמו והיינו הושענא שיושיע לעצמו עכ"ל. לפעמים כלל ישראל אינם ראויים לישועה בזכות עצמן אלא שע"י ישועתם מתרומם ומתקדש שמו של הקב"ה. הישועה באה למען שמו המחולל בגויים. בקריעת ים סוף טענו המלאכים נגד הצלת ישראל כי הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז. אעפ"כ הציל הקב"ה את ישראל למען קדוש שמו. ולפיכך השמות "אנו והו" שהם מתארים את צרת השכינה מרומזים בפסוקים דקריעת ים סוף, והם השמות בתפילות ההושענות כי מתפללים אז שישועתנו תהיה מטעם קדוש השם וכביכול שיושיע לעצמו ע"י ישועתנו.¹

footnotes:
¹ עיין במאירי.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:8
[Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/45a:8)

**שם.** במשנה - יופי לך מזבח יופי לך מזבח. [חידושי אגדה]. ניתן לפרשה ע"פ מש"כ לקמן (נו:) במעשה של מרים בת בילגה שהיתה מבעטת בסנדלה ע"ג המזבח ואומרת "לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל". היוונים לחמו דוקא נגד המזבח שבמקדש כי הוא מסמל את מסירת הנפש של עם ישראל לד'. לעומת הצעקות "לוקוס לוקוס" באה התשובה כאן "יופי לך מזבח יופי לך מזבח". בנ"י מוכנים למסור נפשם על המזבח דקדוש השם למען שמו יתברך ותורתו¹.

footnotes:
¹ עיין במהרש"א.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:9
[Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/45a:9)

**כדי** להסביר את הוספת ר"א - "ליה ולך מזבח ליה ולך מזבח", יש להתבונן קודם כל בהבדל בין השם המלא בן ד' אותיות, י - וה, לבין השם בן שתי אותיות, י - ה. ונראה דהשם בן ד' אותיות מפרש את הגאולה השלמה. ובזה נבין את מנהגנו בנוסח אשרי - שאנו מצרפים הקרא תהלת י - הוה ידבר פי ויכרך כל בשר שם קדשו לעולם ועד (תהילים קמ״ה:כ״א), עם הפסוק ואנחנו נברך י - ה מעתה ועד עולם הללויה (שם קט"ו). ביאור השינוי משם בן ד' אותיות לשם בן ב' אותיות בב' הפסוקים הוא, כי תהלת השם בעת הגאולה השלמה תעבור מפי דוד לכל בשר - לכל בני העולם. כאשר יופיע השם השלם בן ד' אותיות בזמן הגאולה השלמה, אז יברכו כל בני העולם שם קדשו לעולם ועד. ברם בזה"ז לפני הגאולה, בזמני צרה וצוקה, בזמני לחימה נגד הרשעות והרע שבעולם, אין השם שלם אלא חסר, שיש הסתר פנים, ואין הופעה אלא לשם בן ב' אותיות. לעת עתה אנחנו - כלל ישראל - לבדנו מברכים ומשבחים לו, כי רק אנחנו מבינים שאפי' בעת צרה כזאת חייבים לברך לי - ה, משא"כ שאר בני האדם שבעולם. וזו כונתו של ר"א והוספתו - "ליה ולך מזבח" - אנו משבחים לי - ה אפילו בזמן צרה ומלחמה, כשהמדה היא שם בן ב' אותיות, ועדיין חסרה הגאולה השלמה.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:10
[Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/45a:10)

**שם.** במשנה ליה ולך מזבח. [חידושי אגדה]. עיין בגמ' דה"ק "ליה אנחנו מודים ולך אנו משבחין". יש להתבונן למה משבחים למזבח ביחד עם הקב"ה. והנה כשה' יתברך צוה את משה רבנו למנות את יהושע למלא מקומו כתוב "ונתת מהודך עליו". ולכאורה תמוה, למה מיחס הפסוק את ההוד למשה, והלא ההוד היה הוד השכינה ששרתה על פני שניהם, וא"כ מהראוי היה לשבח רק את הקב"ה וליחס ההוד דוקא אליו, ולא למשה,


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:11
[Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/45a:11)

**אלא** שאמרו חז"ל שאף שהיין משל בעה"ב מ"מ צריכים להודות למלצר המגישו לשולחן - חמרא למריה טיבותא לשקייה (ב"ק צב:), ולפיכך אע"פ שההוד היה משל השכינה - מה' יתברך - מ"מ הואיל והגיע ליהושע דרך משה שסמך את ידיו עליו, נקרא על שמו של משה. וגם כאן לפי ר"א, אף שמודים לה' כי הוא מקור השמחה, מ"מ מכירים טובה גם למלצר שמביא את השמחה - וזה המזבח.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:12
[Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/45a:12)

**שם.** במשנה - ומניחין אותן בגיגיות של זהב. עיין במס' ר"ה (כז.) ששופר של ר"ה במקדש פיו מצופה זהב ובתענית פיו מצופה בכסף. הטעם לכך, כי כבוד יו"ט עדיף, ולפיכך של ר"ה מצופה בזהב, ומשום שהתורה חסה על ממונן של ישראל של תענית מצופה בכסף. לפי"ז קשה למה מניחין הערבות בגיגיות של זהב, הרי מצות הושענא רבה הוי' מצות חול המועד ולא מצות יו"ט, ומהראוי שהגיגיות תהיינה משל כסף מהטעם שהתורה חסה על ממונן של ישראל.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:13
[Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/45a:13)

**ונראה** שבעידן הבאת קרבנות מוספי החג חל דין כבוד יו"ט במקדש ואפי' בחוה"מ. בדין כבוד היום שבמקדש אין הבדל בין יו"ט לבין חוה"מ, כי בכל ימי החג מקריבים קרבנות מוסף. והנה מנהגנו - מנהג אשכנז - לומר "ישמחו במלכותך וכו'" רק בתפלת המוסף בשבת, כי דוקא במקדש יש שמחה בשבת משום הבאת קרבנות המוסף המעניקה קדושת יום מיוחדת בשבת במקדש, אבל לא בגבולין. ה"ה בחוה"מ - הגם שבגבולין אינו יום טוב, במקדש יש בו משום קרבנות המוסף, ולכן הניחו את הערבות בגיגיות של זהב ולא של כסף - בהתאם לגמ' דר"ה שכבוד יו"ט עדיף.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:14
[Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/45a:14)

**שם.** במשנה - חריות של דקל היו מביאין. [חידושי אגדה]. "וחובטין אותן בקרקע בצדי המזבח". לדידן חובטין ערבות, ולפי' ר' יוחנן בן ברוקה חובטין לולבים. עיין בסוגיא (מה:) דלרב הונא דין דריב"ב הוא דאורייתא, לר' לוי הטעם הוא כדי להראות שאין לישראל אלא לב אחד לאביהם שבשמים. ומסתבר דאליבא דר' לוי מצות חבוט הלולב או הערבות מצות קבלת עול מלכות שמים היא. גם הדין שראשי הערבות כפופין על המזבח הוא מדיני קבלת עול מלכות שמים. ובכך יתפרשו דברי המדרש (מ"ר פר' אמור, ל') שהאתרוג מרמז לאברהם והלולב ליצחק כי יצחק היה כפות כמו לולב שהוא כפות. לבו של אדם צריך להיות כפות לה' כיצחק וכלולב. ויתכן כי מחמת זה מברכים דוקא על הלולב ואין מזכירים יתר המינים, מפני שהלולב הוא עיקר המין בקבלת עול מלכות שמים, כי הלולב שלוחם של יתר המינים.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:15
[Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/45a:15)

**שם.** במשנה - ואותו היום וכו'. [חידושי אגדה]. איתא בזהר שמדת ר"ה לפני התקיעות היא מדת הדין, וקריאת פרשת עקידת יצחק בר"ה מתארת איך שמדת החסד, דהיינו אברהם, גוברת על מדת הדין, דהיינו יצחק. בשעת תקיעת השופר בר"ה גוברת מדת החסד על הדין וככה הוא עד לאחרי יוה"כ שמדת הדין חוזרת לאיתנה. בהושענא רבה שוב מתעוררת מדת החסד. תחינת אני והו בהושענא רבה היא בקשה שמדת החסד תתגבר על מדת הדין ששלטה כל ימי החג.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:16
[Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/45a:16)

**שם.** במשנה - מיד תינוקות שומטין את לולביהן. ונראה לבאר את מהירותם לשמוט את לולביהן ע"פ הסוגיא לקמן (מח.) דאיתא שם שביום השביעי של החג כשגומר לאכול בסוכה מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה ואם אין מקום להוריד שם כליו פוחת בה ארבעה או מדליק את הנר, והטעם משום דצריך להראות שנגמרה המצוה של סוכה. ושיטת הגר"א היא (עי' במעשה רב סי' פ"ה) דה"ה בכל מצוות התלויות בזמן, ולכן היה מבדיל במוצאי פסח דוקא על השכר ולא ביין שלא להוסיף על המצוה דאיסור חמץ. ונראה שלמנהג הגר"א יש ב' טעמים: א) מטעם מחזי כמוסיף. ב) מטעם לשמה, דכשמפסיק המצוה מיד מוכיח הוא שעשה את המצוה לשמה, והכא נמי לשם כך שמטו את לולביהן מיד כדי לא להוסיף על המצוה דלולב משנגמרה.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:17
[Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/45a:17)

**שם.** תוס' ד"ה מיד כו' ויש ללמוד מכאן לאותן בחורים כו' ונלחמים כו' וקורעין בגדו של חבירו או מקלקל לו סוסו שהן פטורין וכו'. מסתבר שרק מתשלומי נזקי ממון פטורים אבל לא מחבלות הגוף, ודומה הוא למי שאומר לאדם אחר סמא את עיני ע"מ לפטור שאם השני עושה כן דחייב משא"כ בקרע את כסותי ע"מ לפטור שאם עושה כן פטור (ב"ק צב - צג), והטעם לכך, כי אין אדם מוחל על ראשי אברים, ה"ה תנאי ב"ד בשעת שמחה מועיל בנזקי ממון שפטורין מלשלם מדין מחילה וזה דוקא בנזקי ממון ולא בנזקי הגוף.


###### Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:18
[Reshimot Shiurim on Sukkah 45a:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/45a:18)

**שם.** בא"ד - תינוקות דוקא שלא הוקצה למצוה גמורה וכו'. נ"ל בביאור הדברים, דהקצאת לולב של קטן אינה הקצאה מדעת גברא אלא הקצאה מחמת המצוה בעצמה, בזו אינו חל דין מיגו דאתקצאי למקצת יומא מוקצה לכולא יומא. לעומת זאת בשל גדול הואיל ויש בו הקצאת גברא כיון דחיילה למקצת יומא אוסרת לכולא יומא. יסוד החילוק הוא שדין מיגו דאתקצאי חל דוקא בהקצאת גברא, ובקטן אין הקצאת גברא אלא הקצאה הבאה מאליה מחמת המצוה, וכשנגמרה המצוה נתבטלה המוקצה.