## Reshimot Shiurim on Sukkah Daf 48b ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:1 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:1) **תוס'** ד"ה כמין. לרש"י המים והיין יורדים בראשונה על גבי המזבח ומשם לשיתין. לרש"י יש קיום הקרבה ואכילת המזבח בנסכי מים ויין. ויל"ע לרש"י מה הדין בדיעבד אם מנסך ע"ג המזבח ולא לשיתין, האם עיקר הקיום הוא באכילת המזבח בלבד על גגו ויוצא או"ד דקיום הנסוך לשיתין מעכב, וצ"ע. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:2 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:2) **גם** שיטת התוס' דאין מנסכין אלא לשיתין דורשת עיון, כי לכאורה אכילת מזבח שייכת דוקא ע"ג גגו של המזבח ולא בשיתין. ויתכן דאליבא דתוס' אין אכילת מזבח דין בנסכים ולכן סוברים שמנסכין רק לשיתין ולא על גבי המזבח - שלא כרש"י. א"נ י"ל, עפ"מ שכתבו התוס' לעיל (מח.) ד"ה שני דמאחר דהספלים היו מחוברים א"כ כגופו של מזבח הם, לפיכך אין צורך לנסך על גגו של המזבח דאף בנסוך לשיתין יש חלות הקרבה ואכילת מזבח. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:3 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:3) **ועיין** ברמב"ם (פ"י מתמידין הל"ו) וז"ל: כל שבעת ימי החג מנסכין את המים על גבי המזבח עכ"ל. ונראה מהרמב"ם דדוקא נסוך המים והיין בחג מחייבים נסוך בספלים ושיתין על גבי המזבח אבל לא נסוך היין בכל השנה כולה, שהרי בנסוך היין בכל השנה כולה כותב בפ"ב ממעה"ק (הל"א) שמנסכים דוקא על היסוד (ועיין בראב"ד שם)¹. ועולה השאלה מ"ש הנסכים בחג מבכל השנה כולה. footnotes: ¹ וכ"כ הכסף משנה שם, ועיין בלח"מ שם ובספר עמק ברכה עמ' קי"א - קי"ב. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:4 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:4) **ונראה** שסובר שדין הנסוך בחג שונה הוא מבכל השנה כולה, דבכל השנה כולה היין נתנסך על היסוד ולא על גבי המזבח כי אין בנסכים בכל השנה כולה דין הקרבה ואכילת מזבח, אבל בחג היין והמים מתנסכים על גבי המזבח דרך הספלים, כי ישנו בנסכיהם - בנסוך היין והמים בחג - דין מיוחד של אכילת מזבח (ועיין לקמן בשעורים). משום כך דוקא בחג מנסכים בשיתין ולא בחול, דסובר שיש בנסוך לשיתין דין אכילת מזבח. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:5 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:5) **עוד** יתכן לומר בדעת הרמב"ם, דבעצם ס"ל דרק ע"ג מערכה האש הוי אכילת מזבח ולא חשיבה ירידה לספלים כאכילת מזבח. אלא דס"ל דיש בנסכי החג שני קיומים - קיום בקרבן תמיד כמו בכל השנה כולה ובקיום התמיד מנסכין ליסוד ולא צריכים ספלים, וקיום מזבח מיוחד מדיני החג - ודומה לזקיפת ערבה ע"ג המזבח שאינו קיום קרבן כלל אלא קיום מזבח לעצמו, והואיל ובנסוך המים והיין בסוכות יש קיום מזבח כערבה, זקוקים הם לספלים מעל גבי המזבח ולא היסוד כבכל השנה כולה. ולפי"ז ניתן לומר שגם רש"י ס"ל הכי, דהוא מצריך גגו של המזבח לא מדין הקרבה ואכילת מזבח כנ"ל אלא מדין מיוחד של קיום המזבח בחג כמו זקיפת הערבות. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:6 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:6) **שם.** במשנה - כדי שיהו שניהם כלים בבת אחת. הך דינא שיהו שניהן כלין בב"א הוא כדי שיהא צרוף בין שניהם כי בכך תחול השירה על שניהם. והטעם לזה הוא דאין שירה בלי נסכים של יין וע"י זה ששניהם כלין בב"א חלה השירה גם על ניסוך המים. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:7 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:7) **באמת** יש ב' דינים של שירה: א) שירה שהיא קיום קרבן וזה דוקא על יין; ב) שירה המהוה בעצמה קיום מקדש, כמו בקרבן פסח, דאין בפסח נסכי יין ושרין בעת הקרבת הפסח בתורת מצוה של שירה במקדש ולא כמצות שירה על הקרבן. השירים כל הלילה בשמחת בית השואבה היו מצות שירה במקדש כשלעצמה. בשעת הניסוך יש קיום של שירה על הקרבן דאין אומרים שירה על קרבן אלא על ידי יין נסכים. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:8 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:8) **יש** לעיין במצות שירה בהבאת ביכורים, אי הוי קיום שירה על הקרבן כמו שירה על נסכי יין או דהוי קיום שירה במקדש. ולכאורה הוי קיום מקדש ולא קיום קרבן, אבל בגמרא ערכין (יא) איתא א"ר מתנה מנין לביכורים שטעונין שירה אתיא טוב טוב מהכא, דחיוב שירה בביכורים נלמד מקרבן. ומשמע דהוי' קיום שירת קרבן כמו בשירה על היין. הרמב"ם משמיט את הדין דביכורים טעונים שירה ויתכן שסובר שגם בביכורים יש שירה רק כשמביאים ביכורי יין כבנסכים של קרבן ולא בשאר פירות. ברם הירושלמי (פרק שני מבכורים הל"ג) מביא מקור אחר מהבבלי לשירה בבכורים, ולכאורה דעת הירושלמי שמהוה מצות שירה במקדש (עי' בתוס' ערכין יא ד"ה מנין). ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:9 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:9) **עיין** ברמב"ם (פ"ג מכלי מקדש הל"ג) וז"ל: ואין פוחתין מי"ב לוים עומדים על הדוכן בכל יום לומר שירה על הקרבן כו' ואין אומרין שירה אלא בפה בלא כלי שעיקר השירה שהיא עבודתה בפה עכ"ל. ועיין שם הל"ו וז"ל: בשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח בשחיטת פסח ראשון ובשחיטת פסח שני ביום טוב הראשון של פסח וביום הראשון של עצרת ובשמונה ימי החג וחליל זה דוחה שבת מפני שהוא חליל של קרבן וחליל של קרבן עבודה היא ודוחה את השבת עכ"ל. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:10 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:10) **ולכאורה** פסקי הרמב"ם עומדים בסתירה, דפסק דעיקר שירה בפה (הל"ג) ובסוגיא לקמן (נא) איתא דאם עיקר השירה בפה אין שירה בכלי דוחה שבת, ומאידך הוא פוסק (הל"ו) דבי"ב יום בשנה השירה בחליל - דהוי כלי - דוחה שבת, וצ"ע. ולפי הסברנו שיש ב' דינים של שירה, י"ל דהוא פוסק דעיקר השירה בקרבן היא בפה ושירה בכלי בעבור קרבן אינו דוחה שבת. כ"ז מדין שירה על הקרבן בעת ניסוך היין, אולם י"ב ימים אלו מחייבים שירה של מקדש והחליל במקדש דוחה שבת. בי"ב ימים אלו החליל הוא דין בעיקר השירה דמקדש כי אין זו חלות שירה על קרבנות אלא שירת מקדש בתורת עצמה, ובשירת מקדש שירה בכלי מעיקר דין שירה היא. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:11 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:11) **שם.** משנה - עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של מים יצא. פשטות המשנה היא שמנסך המים לתוך ספל היין והיין לספל המים ויוצא. ברם הרמב"ם מפרש שעירב המים והיין ביחד, וז"ל (פ"י מתמידין הל"ז): ואם עירה המים לתוך היין או היין לתוך המים ונסך שניהם מכלי אחד יצא עכ"ל. וצ"ע, הרי יין מזוג פסול לנסכים (ב"ב צז.), וא"כ למה מכשיר לנסוך בחג תערובת של מים ויין - הא הוי יין מזוג¹. footnotes: ¹ עיין בספר מנחת חינוך מצוה ש"כ. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:12 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:12) **וצ"ל** דאין יין מזוג פסול לניסוך בכל השנה מפני שאינו יין - דהא לגבי כמה דינים בתורה חשוב יין מזוג כיין, אלא דפסול הוא במעשה הניסוך, כי אין מעשה ניסוך חל עם מים, ורק ביין - דבכל השנה כולה אין מים בר ניסוך. ולכן אם מערב המים עם יין הנסכים ומנסך בהם מופקע הניסוך, וההפקעה דמעשה הניסוך פוסלת הניסוך ביין מזוג. כל זה בנסכים דכל השנה, אולם בחג - הואיל וניסוך המים הוי חלות שם ניסוך בתורת עצמו, אם מוזג ומנסך היין והמים ביחד יוצא, דחלק המים נתפס בחלות מעשה הניסוך כמו חלק היין. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:13 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:13) **ועיין** ברמב"ם (פכ"ט משבת הלי"ד) שפוסק וז"ל: אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח לפיכך אם נתערב בו דבש או שאור אפי' כטיפת החרדל בחבית גדולה אין מקדשין עליו כך אנו מורין בכל המערב עכ"ל. לרמב"ם אין מקדשין על יין שמעורב בו דבש כי תערובת וו פסולה לנסכים ואין מקדשין אלא על דבר שמנסכים בו. ולכאורה איסור הדבש דין הוא במעשה הניסוך ע"ג המזבח שאסור להביא דבש על המזבח, אבל אינו פסול בחפצא של היין, ובכך דומה ליין מזוג דאינו פסול בחפצא של היין לנסכים. והנה מקדשין על יין מזוג, דכל שאינו פסול חפצא כשר היין לקידוש, וא"כ מ"ש יין בתערובת דבש שאין מקדשין עליו מיין מזוג שכן מקדשין עליו? ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:14 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:14) **וצ"ל** שהרמב"ם סובר שתערובת דבש פוסלת את עצם החפצא של יין לניסוך ולפיכך פסול לקידוש, אבל יין מזוג שאינו פסול בחפצא של הנסכים אלא פסול במעשה הניסוך ולכן מקדשין על יין מזוג ולא על יין בתערובת דבש¹. footnotes: ¹ כ"כ הגרי"ז למנחות (נז:) עיי"ש. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:15 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:15) **ובאותה** הלכה כתב וז"ל: ויש מי שמתיר לקדש עליו ואומר לא נאמר היין הראוי לנסך ע"ג המזבח אלא להוציא יין שריחו רע או מגולה או מבושל שאין מקדשין על אחד מהן עכ"ל. ונראה שהיש מי שמתיר סובר שתערובת דבש אינה גורמת פסול בחפצא של היין לנסכים אלא גורם חלות דין איסור במעשה הניסוך ומשו"ה כשר לקידוש. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:16 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:16) **אמנם** הרמב"ם אינו כותב במפורש בהלכותיו שיין מזוג פסול לנסכים - הדין המובא בספרי ובמס' ב"ב. ויתכן דסבר שמזוג אינו חלות פסול לנסכים לא בחפצא ולא במעשה, אלא שפשוט שחלק המים אינו עולה לשיעור הניסוך, משא"כ לגבי קידוש היום שהמים כן עולים לשיעור רביעית. לדעתו הדין דגמ' הוא דין פשוט בשיעורין בלבד אבל אין כאן הפקעה בכלל - לא בחפצא ולא במעשה. ולכן אין זה נוגע לקידוש דלא הושווה קידוש לניסוך לגבי שיעורין¹. footnotes: ¹ ע"ע בצפנת פענח. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:17 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:17) **שם.** במשנה - שפעם א' נסך א' ע"ג רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן. [חידושי אגדה]. יש להעיר, מדוע רגמוהו דוקא באתרוגים. ונראה דהרבה הלכות בחג הסוכות מיוסדות בתורה שבע"פ כגון נסוך המים וכו'. גם שהאתרוג הוא פרי עץ ההדר ידוע רק מהלל"מ כדאיתא בהקדמה לפישה"מ לרמב"ם. בזריקת אתרוגים על המנסך שלא קבל את ההלל"מ של ניסוך המים בחג נאמר לו שאם מסרב לקבל את התורה שבע"פ לניסוך המים מנין לו שפרי עץ הדר הכתוב בתורה הוא אתרוג - אולי פרי אחר הוא, וכשם שמקבל את המסורה בע"פ דפרי עץ הדר הוא אתרוג כן צריך לקבל המסורה של ניסוך המים. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:18 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:18) **והנה,** לרמב"ם עיקר השמחה דסוכות היא שמחת בית השואבה והיא שמחת החסידים ואנשי מעשה, וז"ל (פ"ח מלולב הלי"ב - י"ד): אע"פ שכל המועדות מצוה לשמוח בהן בחג הסוכות היתה במקדש יום שמחה יתירה שנא' ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים וכיצד היו עושין כו' והיאך היתה שמחה זו החליל מכה ומנגנין בכנור כו' ומי שיודע בפה בפה כו' מצוה להרבות בשמחה זו ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות וכו'. ויש לבאר למה דוקא החסידים היו בראש המשמחים. ונראה לומר עפ"מ שפירש בספר בית הלוי שבמתן התורה דלוחות הראשונות לא היה חילוק בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה, דכל התורה כולה היתה בכתב חרות על הלוחות הראשונות, וכשנשתברו הלוחות האלו ניתנה התורה בשניה בזכות משה רבינו שזכה בכך לקרני ההוד, והקדושה דקרני ההוד ששרתה על פניו של משה היתה קדושת התורה שבעל פה שניתנה למשה במתנה ביוה"כ ושאז המסורה דתורה שבעל פה התחילה ממשה ליהושע ויהושע לזקנים וכו'. ומאחר שהלוחות השניות ניתנו ביוה"כ, יוצא דיוה"כ הוא יום מתן תורה - ובעיקר ביוה"כ ניתנה התורה שבעל פה. ובכן חג הסוכות הוא הזמן דשמחת בעלי המסורה דחוגגין את מתן התורה שבעל פה ביוה"כ, ולכן רוב ההלכות דסוכות תלויות בבעל פה כגון הלכות מחיצין וניסוך המים וכו'. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:19 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:19) **מאידך** במורה נבוכים (ח"ג פמ"ג) כותב הרמב"ם שעיקר שמחת חג הסוכות היא לשמוח על ארץ ישראל ופירותיה, אבל זה שלא כמשמעות הלכותיו ביד החזקה. ואמנם כלל גדול אצלנו שאין להקשות על סתירה שבין ספר היד לספר מורה הנבוכים, כי כן קבל רבינו שליט"א מפי זקנו מו"ר הגר"ח זצוק"ל, וזקנו זצ"ל קבע כך כמופלג גדול בספר מורה נבוכים שרצה לכתוב עליו פירוש. גם חשב לכתוב הערות על הספר מנחת חינוך. ברם שתי המחשבות לא יצאו לפועל מפני טרדות הזמן; וחבל. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:20 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:20) **שם.** משנה - ממלא מן הכיור. עיין ברמב"ם (פ"ה מביאת מקדש הלי"ב) דכל המימות כשרין לקדוש ידים בין מים חיים בין מי מקוה. יוצא שלדעתו גם מי מקוה שאינם מים חיים כשרים לניסוך המים בחג. זה בניגוד לבעלי התוס' (במעילה יב. וברשב"ם בב"ב עט.) הסוברים שניסוך המים זקוק דוקא למים חיים ממעין. בכל אופן גם לרמב"ם צ"ל שלכתחילה יש הדור לנסך עם מים חיים. ולכאורה היה נראה לומר שמעשה השאיבה זקוק למים חיים, אלא שאין זה נכון שהרי בשבת היתה שאיבתה בע"ש בכלי חול שאין בה קיום מצות שאיבה. ע"כ צ"ל שבמעשה הניסוך עצמו יש הדור במים חיים. ועיין ברש"ש על משנתינו¹. footnotes: ¹ עי' בחידושי הריטב"א כאן, בהערות חשק שלמה, במנ"ח מצוה ש"נ ובערוך לנר לקמן (נ.). וע"ע בשו"ת בנין שלמה סי' נ'. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:21 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:21) **שם.** במשנה - מן הכיור. מי כיור אינם קדושים בקדושת הגוף אלא בקדושת דמים למצוותם. ראייה לכך מדין מי סוטה ברמב"ם (פ"ד מסוטה הל"ו) וז"ל: אמרה טמאה אני אע"פ שנמחקה המגילה המים נשפכין מפני שאין בהן קדושה ע"כ. וצ"ע, כיון דמי סוטה מהכיור, והמים קדושים הם דהא הכיור הוי כלי שרת וכלי שרת מקדש מה שבתוכו, למה פסק הרמב"ם דנשפכין מפני שאין בהן קדושה. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:22 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:22) **ביאר** הגר"מ זצ"ל, שהרמב"ם סובר שאינם קדושים בקדושת הגוף, דא"כ היה אסור לאבדם דכתיב "לא תעשון כן", אלא קדושים בקדושת דמים למצותם, ומשנתקיימה מצותם - כי הסוטה הודתה - מותר לאבדם ביד ולשפכם דפקעה קדושתם משנתקיימה מצותם. אבני ההיכל נמי קדושות בקדושת דמים למצוותם בלי קדוה"ג. ולפיכך פוסק הרמב"ם שאין להם פדיון אבל יוצאות לחולין במעילה (פ"א מבית הבחירה הלט"ו, ופ"ו ממעילה הל"ה), ולכאורה פסקיו סותרים אהדדי, דאם אין להן פדיון מדוע יוצאות לחולין במעילה. ותירץ הגר"מ זצ"ל דכל דבר שקדוש בקדושת דמים למצותו יוצא לחולין במעילה. רק קדושת הגוף אינה יוצאת לחולין במעילה אבל קדושת דמים יוצאת לחולין במעילה. אבני ההיכל הואיל וקדושות בקדושת דמים מתחללות ויוצאות לחולין במעילה, דחלול קדושה במעילה נוהג בכל קדושת דמים. אך אין פדיון לדבר שקדוש למצותו כאבני ההיכל כל זמן שעומד למצותו, ולכן אבני ההיכל דקדושות בקדו"ד למצותן אין, להם פדיון. לפי"ז דין הלינה במי כיור אינו מטעם קדושת הגוף אלא מדין מצותם. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:23 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:23) **וכן** בקוע עצי המערכה מקדש את העצים בקדושת דמים למצות המערכה ע"ג המזבח בלי קדוה"ג, והטעם כי הקרדום אין לו תוך (ע"כ מדברי הגר"מ זצ"ל). ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:24 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:24) **שם.** בגמ' - הנהו תרי מיני. [חידושי אגדה]. מסתבר שהספור בא כאן ללעוג על הצדוקים המפרשים פסוקים כמשמעם בלי מסורת תורה שבעל פה והאיך ע"פ דרכיהם המקולקלים מעוותין הם אפילו את פשטם של המקראות כדמוכח מהפשטים של הבאי שאמרו בפסוקים. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:25 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:25) **ששון** ע"פ לשון הקודש מציין את הרגש הפנימי ושמחה מציינת את המעשה החיצוני, וכמש"כ שש אנכי על אמרתך - הרגש הפנימי, וכי בשמחה תצאו - המעשה החיצוני. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:26 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:26) **שם.** בגמ' - ת"ר כל העולים למזבח. "עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל חוץ מן ניסוך המים וניסוך היין", דאע"פ שכל פינות שאתה פונה לא תהיינה אלא דרך ימין אבל כאן כדי שלא יתעשנו הנסכים בעשן נפנין מיד לשמאל. ועיין ברמב"ם (פ"ז ממעה"ק הלי"א - י"ב) שמביא עוד עצה ממשנה בתמיד והוא שיקיף בידים ריקניות את כל המזבח דרך ימין וכשיגיע לשיתין יושיטו לו את הנסכים, אלא דהמשנה בתמיד (לג:) מיירי בכ"ג ורמב"ם פוסק דשייך בכל כהן. ויש לתמוה דאם הולך בידים ריקניות על המזבח ואינו עוסק בניסוך מדוע שייך כל הדין דכל פינות שאתה פונה, דלכאורה דין זה לא שייך אלא היכא דיש קיום מצוה בהילוכו כמו להקטרה ולניסוך אבל כשהולך בידים ריקניות היאך שייך דין דכל פינות שאתה פונה הרי אינו עושה שום קיום בהילוכו. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:27 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:27) **וע"כ** דיש קיום בסתם הליכה ע"ג המזבח ולכך יש דינים בזה כמו כל פינות שצריך לעלות דוקא דרך הכבש ולא דרך אחרת. ונראה דכן בירידה מן המזבח יש קיום כמו שכ' וירד מעשות החטאת ולכן יש דין דכל פינות בירידה. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:28 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:28) **אך** עיין ברמב"ם (פי"ד מתפלה הלי"ג) דכשמחזירין הכהנים את פניהם אחרי ברכת הכהנים מן העם יפנו דרך ימין, וז"ל, כשמחזירין הכהנים את פניהם לציבור לברכם וכשמחזירין פניהם מן הצבור אחר שמברכין לא יחזירו אלא על דרך ימין בכל מקום וכן כל פינות שיהיה אדם פונה לא יהיו אלא על דרך ימין, עכ"ל. וצ"ע, דלכאורה בהחזרת פניהם אחרי הברכה מן הצבור אין קיום. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:29 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:29) **אלא** דעיין ברמב"ם (פי"ד מתפלה הל"ד) וז"ל: כשישלימו הכהנים ג' פסוקים מתחיל ש"ץ ברכה אחרונה של תפלה שהיא שים שלום והכהנים מחזירין פניהם כלפי הקודש וקופצין אצבעותיהן ועומדין שם בדוכן עד שיגמור הברכה וחוזרין למקומן עכ"ל. ונראה דיש קיום עמידת הכהנים בדוכן בשעה שהש"ץ מברך ברכת שים שלום, דהוי' תפלה בעד קבלת ברכת הכהנים ע"י הקב"ה כדכתיב ושמו את שמי על בנ"י ואני אברכם. הש"ץ, ועל ידו הציבור, מתפללים שהברכות תקוימנה, דהוי' הלכה בסדר ברכת הכהנים והיא גמר הקיום של הברכות. משום כך שייך הדין דכל פינות בשעה שהכהנים פונים מן העם כלפי הקודש לעמוד בדוכן עד שיגמור הש"ץ ברכת שים שלום, ולכן סידרו חז"ל ברכת שים שלום אחרי ברכת כהנים, עיין במגילה (יח.) ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים דכתיב ושמו את שמי על בנ"י ואני אברכם, ברכה דהקב"ה שלום. שנא' ה' יברך את עמו בשלום, ע"כ. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:30 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:30) **שם.** בגמ' - כיון דאמר מר כו' של מים אתי לאשחורי. לפירש"י בעירה של יין במים ניחא, כמו שכתב בד"ה אתי לאשחורי לפי שפעמים מחליפין. ברם לפירוש הרמב"ם הנ"ל שהביאור הוא שעירב המים והיין ומזגם ביחד ואח"כ ניסך שניהם מכלי אחד, צ"ע דאולי מנסך הוא את המזוג דוקא בספל היין. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:31 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:31) **וי"ל** שיש שני קיומין בניסוך המים: א) קיום בקרבן תמיד כמו שיש בניסוך היין; ב) וקיום מזבח בפני עצמו. הראייה לכך שיטת הרמב"ם הנ"ל שדוקא בניסוך בחג מנסכים על גבי גג המזבח משא"כ בכל השנה כולה שמנסכים יין ע"ג היסוד. ונראה שסובר שניסוך היין בכל השנה כולה מהוה קיום קרבן דוקא אבל בחג ניסוך המים הוי קיום מזבח וזקוק לגג המזבח. מאידך גיסא, מהא שפוסק (פי"ט ממעה"ק הל"ג) שהמנסך בחג ג' לוגי מים בחוץ חייב, מוכח שיש בניסוך המים גם קיום קרבן ולא רק קיום מזבח. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:32 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:32) **והנה,** מדין קיום קרבן אין נ"מ באיזה ספל מנסך את המים. ברם מדין קיום מזבח חייב לנסך את המים דוקא בספל המים שע"ג המזבח, ולפיכך חייב לנסך את המזוג בספל של מים ולא בספל של יין. ונראה בטעם הדבר, דדוקא בספל מים יש קיום מזבח שהרי ספל המים נמצא במערב המזבח ושל יין במזרחו ובניסוך המים בעינן לפני ה'. בקיום קרבן אין נ"מ בין הצד המערבי או המזרחי, משא"כ בקיום מזבח שיש בו דין לנסך לפני ה' והוא בספל במערב¹. footnotes: ¹ עי' בתוי"ט, ועיין במרחשת ח"א סכ"א. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:33 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:33) **שם.** בגמ' - שלא יראה מזבח פגום. וז"ל רש"י מפני הכבוד עכ"ל. יתכן שהוא מפני כבוד הכהנים שמוטלת עליהם שמירת המקדש ובכלל זה שלא יפגם המזבח - ועכשיו שנפגם נכשלו בשמירה - ויתבזו אם הפסול יראה לרבים. ###### Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:34 [Reshimot Shiurim on Sukkah 48b:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Sukkah/r/48b:34) **ויל"ע** אם כלי אחר - כגון המנורה - יפסל, האם מכסים את הפסול מעיני הרואים. וניתן לומר ששונה המזבח משאר כלי המקדש, שהרי בבית שני היה מקדש בלי ארון הקודש, ונראה מזה כי שאר הכלים אין מעכבים בהכשר המקדש חוץ ממזבח החיצון. כשחסר מזבח יש פסול בעצם קדושת המקדש והכשרו, ומשום כך נפסל דם בפגימת המזבח, ולכן אין ביכורים משנפגם המזבח. ומכיון שהמזבח מהוה חלק מעצם קדושת המקדש, יתכן שדוקא פגם זה מכסים משום בזיון המקדש ולא פסול כלי אחר. שתי חנוכות המזבח נמצאות בתורה; בפרשת פקודי במשיחת כל כלי המשכן, ובפרשת נשא בחנוכת הנשיאים. הראשונה היתה בתורת כלי כשאר כלי המקדש, אבל השניה כחנוכת המשכן עצמו, כי עצם קדושת המשכן ומקדש תלוי' במזבח. בהתאם לכך קוראת התורה בפרשת נשא חנוכת המשכן - חנוכת המזבח.