## Reshimot Shiurim on Yevamot Daf 20b ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:1 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:1](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:1) **גמ'. חייבי כריתות לא תפסי בהו קדושין.** כבר דברנו על זה כמה פעמים דיתכן דיסוד דין הפקעת ערוה הוא משום שזיקה חלות אישות היא שלא תופסת בערוה. ועוד יתכן דיסוד הדין הוא שערוה מופקעת מיבום וחליצה מכח גזה"כ. ואמרנו שבחקירה הזו חלוקים הרמב"ם עם תוס'. ויעויין בשיעורים לתחילת מסכתין (דף ב.) ד"ה חמש עשרה נשים פוטרות וכו', (דף ב.) תוס' ד"ה ואחות אשתו, (דף ב:) ד"ה שיטת הרמב"ם ביבמתו נדה, (דף ג.) ד"ה ה"א מיחלץ, (דף ג.) ד"ה כל העולה ליבום, (דף ח.) ד"ה רבא אמר, (דף ח:) תוס' ד"ה כל, (דף יא.) ד"ה אמר רב יהודה כו', (דף יא.) תוס' ד"ה צרתה מהו. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:2 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:2](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:2) **גמ'. איסור מצוה כו' בא עליה או חלץ לה נפטרה צרתה.** יבום וחליצת שניות מועלים בדיעבד ופוטרין את צרותיהן. ולכאורה צ"ע שהרי שניות עריות מדרבנן הן, וא"כ למה פוטרין יבומן וחליצתן אותן ואת צרותיהן שלא כמו דין עריות מן התורה דלאו בנות יבום וחליצה הן. ויתכן ששניות פוטרין את צרותיהן ממ"נ, דאילו מצד דינא דאורייתא הרי מייבמין וחולצין אותן ופוטרין את צרותיהן, ואילו מצד דינא דרבנן הרי הן ערוה ואף צרותיהן צרות ערוה הן שנפטרין לשוק בלי יבום וחליצה. ברם יעויין לעיל (דף יא.) בסוף דברי התוס' (ד"ה רבי שמעון) שדחו את הממ"נ הזו בסוטה דרבנן, ולכאורה ה"ה בשניות שהממ"נ הזו אינה מתקבלת. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:3 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:3](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:3) ועוד הרי הרמב"ם פסק (פ"ו מהל' יבום הל"כ) דלכתחילה צרת שניה מתייבמת כמו שצרת חייבי לאוין מתייבמת לכתחילה. ואילו היה סובר הרמב"ם דשניה הויא ערוה מדרבנן היה בדין שצרתה לא תתייבם לכתחילה מפני האיסור דערוה מדרבנן. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:4 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:4](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:4) ומכאן נראה בעליל דלרמב"ם לא גזרו על שניות חלות שם ערוה מדרבנן אלא שאסורין באיסור ביאה דעלמא. ולכן זיקתן לא הופקעה דאינן אלא איסורי ביאה דעלמא בדומה לחייבי לאוין ומשו"ה יבומיהן חל בדיעבד כמו היבום דחייבי לאוין. ונראה להביא סמוכים לכך מהרמב"ם שכלל את עיקר דיני השניות בהל' אישות (פ"א: הל"ו) ולא בהל' איסורי ביאה (פרק ב') בין דיני העריות. ונראה מכך דס"ל דעריות דעלמא שאינן בנות קידושין נאסרו באיסור ביאה ולא באיסור אישות ולכן כתבם בהל' איסורי ביאה. ואילו שניות שעיקר איסורן הוי איסור אישות, לכן הרמב"ם קבע מקומם בהל' אישות ולא בהל' איסורי ביאה. אמנם הרמב"ם סידר נמי את הדינים של חייבי לאוין דעלמא בהל' איסורי ביאה (פט"ו - ט"ז) ולא בהל' אישות, ואע"פ שבנות קדושין הן. והטעם הוא משום דסובר דלוקין עלה רק בביאה אחרי קדושין (רמב"ם פט"ו מהל' איסורי ביאה הל"ב) ומכיון דעיקר הלאו חל רק בקידושין עם ביאה ולא בקידושין לבדו לכן קבע הרמב"ם הלכות חייבי לאוין בהלכות איסורי ביאה. משא"כ שניות מדרבנן שאסורות בקידושין בלי ביאה כמו שאסורות בביאה בלי קידושין, ומאחר שנאסרו בקידושין בלבד בלי ביאה, לפיכך הרמב"ם קבע את רוב דיניהן בהל' אישות ולא בהל' איסורי ביאה¹. footnotes: ¹ עיין בשיעורים לעיל (כ א) ד"ה שניות ובהערה שם. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:5 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:5](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:5) ויעויין בטור (אה"ע סי' ט"ו) שכתב וז"ל אלו שאינן בני קדושין מחמת ערוה מהן מן התורה ומהן מדרבנן, אותם שהם מן התורה לא תפסי בהו קדושין כלל ואותן שהן מדרבנן כו' צריכות גט עכ"ל. וכתב ע"ז בב"י וז"ל אין דברי רבינו מדוקדקים דאותן שהן מדרבנן בני קדושין הן שהרי קדושין תופסין בהם אלא שאסור לישא אותם ולכך ה"ל לכתוב אלו נשים אסורות משום ערוה עכ"ל. ולכאורה הטור עם הב"י פליגי בחקירתנו, דאליבא דהטור הרבנן גזרו חלות שם ערוה על שניות ולכן אינן בנות קדושין, ואילו אליבא דהב"י אינן עריות מדרבנן אלא איסורי ביאה בעלמא והויין בנות קדושין אף מדרבנן. ועיי"ש בדרכי משה שכ' וז"ל ול"נ דרבינו דקדק בלשונו לומר שאינן בני קדושין ר"ל שאין קדושין תופסין בהן כמו באחרים ואף בדבר שהוא מדרבנן אם בא אחר וקדשה צריכה ממנו גט הרי לך שאינן בני קדושין כמו נשים אחרות כנ"ל ליישב דברי רבינו אבל צ"ע על עיקר הדין אם אמת הוא דאם קידש אסור מדרבנן ובא אחר וקידש אם צריכה גט מן השני אחר דאינן קדושין מדאורייתא כלל אפשר דלא החמירו ביה רבנן וצ"ע דהא אפילו בחייבי לאוין קדושין תופסין ולא מצינו דאם קדשה אחר דצריכה גט מהשני כ"ש באיסורי דרבנן ולכן הדבר צ"ע עכ"ל. ובדבריו השאיר הרמ"א את הדבר בספק, דיתכן דשניות הויין עריות מדרבנן דאין קדושין תופסין בהן, ולפיכך אם אדם קדש שניה, ובא איש אחר ג"כ וקדשה, צריכה גט מהשני כי קדושי הראשון קדושי ערוה מדרבנן הן שאינן חלין. אך יתכן דלא צריכה גט כי שניות איסורי ביאה הן ולא איסורי עריות, וקדושי הראשון חלו וקדושי השני לא חלו. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:6 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:6](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:6) ויעויין עוד ברמב"ם (פ"א מהל' יבום הלי"ב) שכתב וז"ל וכן החולץ ליבמתו נאסרה החלוצה היא וכל צרותיה על החולץ ועל שאר האחין, וכולן אסורות עליהן מדברי סופרים כשניות, שמאחר שמת אחיו בלי ולד נסתלק איסור ערוה מעל כל נשיו, לפיכך תופסין בהן הקדושין כשניות עכ"ל. מפשטות לשונו משמע כב"י ושלא כטור דשניות בנות קדושין הן ואינן עריות מדרבנן. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:7 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:7](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:7) **גמ'. מתיב רבא וכו' ואם בעלו קנו וכו' ואי ס"ד ח"ל מדאורייתא לחליצה רמיא לייבום לא רמיא אם בעלו אמאי קנו אלא אמר רבא אלמנה מן האירוסין נמי עשה ול"ת הוא דכתיב קדושים תהיו לאלהיהם ממזרת ונתינה מאי איכא למימר כתיב והתקדשתם אי הכי כו' אלא אמר רבא גזירה כו' הדר אמר רבא כו' מיתיבי ואם בעלו קנו תיובתא.** ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:8 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:8](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:8) צ"ע לפי הה"א דמחמת מצות עשה ד"קדושים יהיו" ושל "והתקדשתם" יש לאו ועשה שאינם נדחים מפני העשה דיבום ולכן אלמנה מן הארוסין או ממזרת ונתינה לא מתייבמות וקשה א"כ למה תניא בפצוע דכא דאם בעלו קנו. הרי העשה ד"והתקדשתם" קאי על פצוע דכא נמי כמו דקאי על ממזרת שאין לחלק ביניהם, ונמצא שגם פצוע דכא אינו מייבם מן התורה משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, וא"כ למה אם בעלו קנו. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:9 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:9](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:9) ונראה דאליבא דהה"א שישנו ללאו ועשה, דאפילו אם אין עשה דוחה ל"ת ועשה והיבום אסור, מ"מ אם בעלו קנו, דרק אליבא דרב גידל אמר רב שדרש את הפסוק ד"יבמתו" שיש לך יבמה שעולה לחליצה ואינה עולה ליבום אזי לא קנו, דס"ל דחייבי לאוין אינן זקוקין ליבום כלל אלא רק לחליצה בלבד, ולפיכך אם בעלו לא קנו דליכא זיקת יבום. משא"כ אליבא דרבא דס"ל דחייבי לאוין זקוקין ליבום אלא שהאיסור אוסר ומעכב את היבם מלייבם, דמכיון דזיקת יבום אכן חלה משו"ה אם בעלו קנו ואע"פ שעובר על איסור בשעה שמייבם. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:10 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:10](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:10) ברם לפי"ז צ"ע במסקנת הגמרא שהקשה על רבא דס"ל דמשום דאפשר בחליצה אין עשה דיבום דוחה ל"ת למה אם בעלו קנו, והרי רבא ס"ל דביאת איסור קונה באופן דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, וא"כ ה"ה שקונה ואע"פ שאפשר בחליצה. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:11 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:11](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:11) ונראה שקיימת נ"מ בין דין "אין עשה דוחה ל"ת ועשה" לבין דין "אין עשה דוחה ל"ת במקום שאפשר לקיים שניהם". כי במקום שאין עשה דוחה ל"ת ועשה יש מצות עשה אלא שאינה דוחה ל"ת ועשה, ומשו"ה מכיון דעכ"פ יש מצות עשה אם עבר ובעלה קנה, דאע"פ שעבר על איסור מ"מ קיים מצות יבום ומשו"ה קנה¹. משא"כ במקום שאפשר לקיים את שניהם דאזי עצם מצות העשה דיבום לא חלה, ומכיון דליכא מצות יבום כלל משו"ה אם בעלה לא קנה. footnotes: ¹ משום דלא חל כאן הדין דעלמא דמצוה הבאה בעבירה אינה מצוה דדין זה חל רק בגזל, עיין ברשימות שיעורים לפ"ג דמס' סוכה. א"נ משום דחסרון מצוה אינו מעכב חלות קנין יבום. ועיין בשיעורים לתחילת מסכתין ד"ה מצות יבום וקנין יבום. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:12 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:12](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:12) ברם בשיעורים למעלה¹ הבאנו מחלוקת בראשונים בדין יבום דאלמנה לכ"ג אם קנה או לא. ורוב הראשונים ס"ל דלא קנה לגמרי וצריכה חליצה, כי ביאת איסור אינה גומרת בה. וקשה א"כ לפי הה"א דס"ל שישנן לעשי"ן ד"קדושים יהיו" ו"והתקדשתם" באלמנה מן האירוסין ובשאר חייבי לאוין ומפני כך אסור ליבמן כי אין עשה דוחה ל"ת ועשה ומ"מ אם בעלו קנו, צ"ע דמ"ש אלמנה מן הנשואין שאינה מתייבמת מפני שאין עשה דוחה ל"ת ועשה ואם בעלה לא קנה. footnotes: ¹ (דף כ א) ברש"י ד"ה תפסי. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:13 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:13](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:13) ויתכן שתלוי במחלוקת בין הראשונים שהבאנו לעיל¹ בדין אין עשה דוחה ל"ת ועשה. דפליגי האם הלאו נדחה אלא שאין עשה דוחה עשה, או"ד שהעשה מחזק את הלאו ואף הלאו אינו נדחה. אם ננקט דהלאו נדחה אלא שאין עשה דוחה עשה ניתן לחלק בין אלמנה מן הנשואין (למסקנא) לבין אלמנה מן האירוסין (לפי הה"א). שהרי באלמנה מן הנשואין העשה היא מצות "והוא אשה בבתוליה יקח" האוסרת כ"ג מלבא על בעולה והויא איסור ביאה. משא"כ באלמנה מן האירוסין דהעשה היא מצות "קדושים יהיו" שאינה איסור ביאה אלא איסור כללי לא לחלל קדושת כהונה. ויתכן שרק כשעבר היבם על איסור ביאה אמרינן שאם בעלה לא קנה, משא"כ אם עבר על איסור אחר שאינו איסור ביאה אם בעלה קנה. ומפני כך באלמנה מן הנשואין היבם לא קנה ואילו באלמנה מן האירוסין קנה². footnotes: ¹ (כ א) ד"ה גמ' ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. ² ולפי"ז אמר רבינו זצ"ל אם היבם נדר הנאה מהיבמה דנאסרה בלאו ועשה דנדרים והיבם בא עליה קנה שהרי לא עבר על איסור ביאה אלא על איסור נדר. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:14 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:14](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:14) ועפי"ז יתכן נמי לתרץ את מה שהקשינו לעיל מסיפא של הסוגיא דנקטה דאם אפשר לקיים את שניהם אם בעלו לא קנו דמ"ש מתחילת הסוגיא באלמנה מן האירוסין דסד"א שחל בה העשה ד"קדושים יהיו" ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ואעפ"כ אם בעלו קנו. והתירוץ הוא דבאפשר לקיים את שניהם הלאו אינו נדחה והוי איסור ביאה, וכשיש איסור ביאה אינו קונה, משא"כ באין עשה דוחה ל"ת ועשה, דהל"ת נדחה ולא העשה והאיסור עשה ד"קדושים יהיו" אינו איסור ביאה אלא איסור אחר לא לחלל קדושת כהונה, שאיסור זו אינו מעכב את חלות היבום בדיעבד ומשו"ה אם בעלו קנו. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:15 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:15](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:15) ברם עדיין יל"ע אליבא דהראשונים דס"ל שכשיש לאו ועשה אף הלאו התחזק ולא נדחה. דלכאורה יוצא שיש נמי איסור ביאה באלמנה מן האירוסין שהרי הלאו של אלמנה וכו' לא נדחה. ונראה שרק כשהעשה והלאו חלים מאותו שם א' אמרי' שהלאו התחזק מחמת העשה ואינו נדחה. משא"כ בסוגיין שהלאו הוי חלות שם איסור ביאה והעשה הוי חלות שם איסור שלא לחלל קדושת כהונה שאינן אותו חלות שם איסור דכאן הלאו לא התחזק ונדחה ונשאר רק העשה ד"קדושים יהיו" דאינו חלות שם איסור ביאה, ולפי' אם בעלו קנו. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:16 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:16](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:16) ויוצא דס"ל לראשונים האלו שאין עשה דוחה עשה. אך צ"ע דהא בשיעורים הבאנו שהרמב"ם סובר דעשה דוחה עשה. ונראה לחלק דשם מיירי באיסור עשה שקיום מצות עשה דוחה אותו, משא"כ כאן דמצות "קדושים יהיו" מהוה קיום עשה, ואין קיום עשה דוחה קיום עשה. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:17 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:17](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:17) **גמ'. כל התורה כולה נמי עשה ולא תעשה הוא דכתיב והתקדשתם אלא אמר רבא וכו'.** עלינו להבין מדוע לפי המסקנא באלמנה מן האירוסין וגם בכהת"כ המצוות של "קדושים יהיו" ושל "והתקדשתם" אינן מעכבות הדין עשה דוחה ל"ת, והרי אין עשה דוחה ל"ת ועשה, ומצוות העשה האלו חלין עם כל לאו ולאו. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:18 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:18](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:18) ונראה דשאני מצות עשה של "קדושים יהיו" ושל "והתקדשתם" שאינן מצוות פרטיות אלא מצוות כלליות, ובכן אינן חלין אלא כדי לחזק את הלאוין הפרטיים, דהיינו במקום שחל הלאו חלין נמי מ"ע האלו. ואילו במקום שהלאו אינו חל מפני שמצות עשה דוחה אותו אף העשין הכללים האלו של "קדושים יהיו" ושל "והתקדשתם" נמי לא חלין. ומפני כך חל דין עשה דוחה ל"ת באלמנה מן האירוסין ובכהת"כ משום דהלאו נדחה וממילא העשה הכללי לא חל. משא"כ באלמנה מן הנשואין שהעשה "והוא אשה בבתוליה יקח" חל כחלות איסור פרטי האוסר כ"ג בביאת בעולה, שהעשה הזו חלה אפילו במקום דליכא הלאו, ולא פקעה מפני דחיית הלאו, ומשו"ה אסור לכ"ג לייבם אלמנה מאחר שאין עשה דוחה ל"ת ועשה. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:19 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:19](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:19) ויעויין בתו"י (ד"ה אי הכי) שכ' וז"ל אע"ג דבפ' אלו מציאות (ב"מ דף ל.) משמע דחשבינן ליה עשה גבי טומאה י"ל דהיינו לגבי מילתא דכתיבא בהאי פרשתא דכתיב והתקדשתם אבל לגבי כל התורה לא חשבינן ליה לעשה עכ"ל. וכמו"כ תירצו התוס' לב"מ (דף ל. ד"ה הא) בנוגע למצות "קדושים יהיו". ברם תירוצם צריך עיון דס"ל דבגרושה לכהן הדיוט העשה ד"קדושים יהיו" חל מפני דכתיבא באותה פרשה (ויקרא כ"א: א' - ט'), ואילו בכ"ג שנשא אלמנה מצות "קדושים יהיו" לא חלה דלא כתיבא בפרשת כ"ג (שם פסוקים י' - ט"ו) אלא בפרשת כהן הדיוט, ובזה צ"ע דכ"ג קדוש יותר מכהן הדיוט ולכן בדין הוא דהעשה ד"קדושים יהיו" יחול אף בכ"ג ק"ו מכהן הדיוט¹. footnotes: ¹ ואולי י"ל דלתו"י העשה חל רק על חילול הקדושה היסודית של כהונה כשכהן נושא גרושה ולא על חילול תוספת הקדושה של כ"ג כשנושא אלמנה. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:20 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:20](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:20) ולולא דמסתפינא נראה לומר דבנוגע לעשה ד"קדושים יהיו" שאני האיסור דטומאת כהן מאיסורי הנשים האסורות לכהן. דהיינו דבטומאת כהן העשה חל כאיסור פרטי האוסר במיוחד טומאה לכהן ואפילו בלי הלאו, ומשום כך העשה דטומאה מצטרף ללאו וחל הדין שאין עשה דוחה ל"ת ועשה. משא"כ בנוגע לנשים האסורות לכהן, נהי דמצות "קדושים יהיו" אוסרתן אך רק כמצוה כללית התלויה בלאו, וכשהלאו נדחה מפני העשה דיבום אף העשה ד"קדושים יהיו" פקע, ומשום הכי לא חל דין אין עשה דוחה ל"ת ועשה. ובביאור נראה שהוא משום דטומאת כהן מחללת ופוסלת אותו לעבודה, משא"כ איסורי הנשים האסורות - כגון איסורי גרושה לכהן הדיוט ואלמנה לכ"ג - שאינן מחללין את הכהן לעבודה ולא פוסלין אותו¹. והמצוה ד"קדושים יהיו" חלה כמצוה פרטית האוסרת טומאה באיסור פרטי מפני שבטומאה חל פסול בגופו של הכהן המחלל את קדושתו. מאידך בנשים האסורות על הכהן המצוה ד"קדושים יהיו" מהוה מצוה כללית המחייבת אותו להזהר באיסורי הכהונה דעלמא, אך אין זו מצוה פרטית שהרי קדושתו לא נתחללה. footnotes: ¹ אלא שהרבנן אסרו אותו מלעבוד עד שידור הנאה ויגרשם. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:21 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:21](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:21) והנה במס' נזיר (דף נח.) איתא דהקפת הראש דכהן נאסרת בלאו ועשה ומשום כך חל במצורע כהן דין אין עשה דוחה ל"ת ועשה. ואליבא דהנ"ל צ"ל שהעשה ד"קדושים יהיו" שחלה בהקפת ראש הכהן אינה מצוה כללית אלא מצוה פרטית. ויתכן לבאר זה לפי פירוש הרמב"ן עה"ת (דברים י"ד: א') שכתב שיתכן שכהן מקורח או מגודד פסול לעבוד ומחלל עבודתו. ויתכן איפוא דלרמב"ן הקפת הראש וגילוח הזקן נמי מחללים קדושת הכהן לעבודה כמו גדידה וקרחה. ומאחר שמחללים עבודת הכהן הרי הן דומים לטומאת כהן וחלה העשה ד"קדושים יהיו" כאיסור פרטי ולא כאיסור כללי. ויעויין במס' זבחים (דף יז.) דסד"א דקרחה וגילוח הזקן מחללים את עבודת הכהן אך למסקנת הגמרא שם אינם פוסלים בתרומה ואינם מחללים עבודה, וצ"ע¹. footnotes: ¹ עיין עוד בשיעורים לעיל (דף ה א) ד"ה שאני כהנים ואף בשיעורים שם ד"ה תוס' (ד"ה אכתי). ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:22 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:22](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:22) **תוס' ד"ה גזירה.** עיין בשיעורים למעלה (דף ב.) ד"ה משנה. חמש עשרה נשים כו', (דף ב.) תוס' ד"ה ואחות אשתו, (דף יא.) ד"ה אמר רב יהודה כו', ו(דף יא:) ד"ה מי אלים. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:23 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:23](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:23) **תוס' ד"ה אטו. ז"ל והו"מ למימר גזירה אטו גמר ביאה עכ"ל.** יעויין ברשב"א שחולק עם תוס' וז"ל וא"ת א"כ ל"ל משום ביאה שניה, תיפוק לי תחלת ביאה אטו גמר ביאה. הא ליתא דאע"פ שקנאה משעת העראה מ"מ מצוה עד גמר ביאה איתא דיבמה יבא עליה גמר ביאה משמע. א"נ משום דכתיב להקים לאחיו שם ובגמר ביאה הוא דאיכא הקמת זרע, אלא שריבה הכתוב אף העראה עכ"ל. הרשב"א התיר גמר הביאה ואע"פ שתחילת הביאה קנאה והביא שני פסוקים הקובעים שיש מצות יבום בגמר הביאה. ועלינו לבאר את המחלוקת בינו לבין תוס'. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:24 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:24](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:24) א) ונראה דהרשב"א סובר שמצות יבום וקנין יבום אינם תלויים זה בזה, שאע"פ שהיבם קנה בתחילת הביאה מ"מ מוטלת עליו מצות יבום לגמור את הביאה, ומצוה זו דוחה את הלאו. ומאידך תוס' ס"ל שמצות היבום מתקיימת עם הקנין, וממילא אין מצוה בגמר הביאה. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:25 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:25](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:25) ב) אמנם לולי דמסתפינא מהראשונים יש לתרץ קושייתם באופן אחר. דיעויין בשיעורים¹ שקבענו שבעשה דוחה ל"ת עיקר הדוחה אינו קיום המצוה אלא מעשה המצוה. ולפי"ז י"ל שאע"פ שבודאי קיים את המצוה בשעת הקנין בתחילת הביאה עכ"ז עדיין עושה מעשה מצות יבום עד שגומר את הביאה, ומעשה המצוה דוחה את הלאו ואע"פ שכבר קיים את המצוה מלפני כן. ברם על תירוץ זה פליגי התוס' דס"ל שאין מעשה מצוה חל מאחר שכבר קיים את המצוה בחלות הקנין בתחילת הביאה². footnotes: ¹ (דף ו א) תוס' ד"ה שכן הכשר מצוה. ² עיין בפרש"י למס' שבת (דף קלג ב) בדין שחוזרין בשבת למול ציצין שאינן מעכבין את המילה, ברמב"ם (פ"ב מהל' מילה הל"ד) ובחידושי מרן רי"ז הלוי על הרמב"ם (פ"ד מחנוכה הל"א). ובציור ההוא יש מעשה מצוה אף אחרי שקיים את המצוה. ברם שאני התם דיש הידור מצוה במילת הציצין, ולפי' מהוה נמי מעשה מצוה. ואע"פ שגם כאן לכאורה יש עכ"פ הידור מצוה לגמר את הביאה שהרי תהיה הביאה ראויה להקמת שם (עי' תוס' (כ א) ד"ה יבא), מכל מקום אין גמר הביאה מצטרפת לעיקר מעשה המצוה שהוא הקנין לבדו ותו לא, דגמר הביאה הויא הידור מצוה בעלמא בלי דין מעשה מצוה משום שאינו מוסיף הידור בקנין דהוא עיקר המצוה, וצ"ע. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:26 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:26](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:26) ועוד נראה לתרץ קושית הראשונים דיתכן שההיתר דמצוה שחל בתחילת הביאה בשעת הקנין מתיר אף את גמר מעשה הביאה, ואע"פ שאין בו חלות מעשה מצוה. דדין עשה דוחה ל"ת חל להתיר את כל מעשה העבירה ואפילו את גמר מעשה העבירה שעושה אחרי שקיים את המצוה. ובהתאם לכך ההיתר של מצות יבום חל להתיר את כל הביאה, ואע"פ שגמר הביאה אינו מעשה מצוה, מפני שההיתר של מצוה חל לכל מעשה העבירה מתחילתה ועד סופה¹. ועל תירוץ זה פליגי התוס' והרשב"א דס"ל שאחרי שקיים את המצוה בתחילת הביאה א"א להתיר לו את גמר הביאה שאינה מצוה. footnotes: ¹ לכאורה סברא זו יותר נכונה אם ננקוט שעדל"ת הותרה ולא דחויה, עיין בשיעור הראשון למסכת ובהערה 4. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:27 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:27](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:27) ג) צ"ע אליבא דתוס' דס"ל דההיתר דמצוה חל רק עד שקנאה, דלפי"ז לא רק גמר הביאה אסורה אלא אף היציאה באבר חי לכאורה אסורה, וכדין מי שבא על אשתו ופירסה נדה תחתיו שחייב לפרוש באבר מת כדי שלא תהיה לו הנאה ביציאתו כבביאתו (שבועות דף יז:), דה"ה הכא משקיים את המצוה בהעראה וקנאה בדין הוא שיפרש באבר מת מכיון דההיתר דמצוה נגמר בקנין שחל בשעת ההעראה, וקשה שלא הוזכר זה בתוס' שיש איסור זה ושמשום כך יש לגזור שמא לא ימתין לצאת באבר מת, וצ"ע¹. footnotes: ¹ ותירוץ שמעתי מהרה"ג ר' משה שפירא שליט"א מירושלים דשאני גמר הביאה מיציאה באבר חי. דהרי אפשר לבעול בהעראה בלי לגמור את הביאה, ולכן ס"ל לתוס' דמעשה מצות יבום נגמר בתחילת הביאה כשקנאה, ואין היתר בחייבי לאוין לגמור את הביאה. משא"כ ביציאת האבר דא"א לבעול בלעדה, ולכן היציאה הויא חלק ממעשה המצוה. והדוחה בעדל"ת הוי מעשה המצוה ולא קיום המצוה, ומשו"ה היציאה באבר חי נמי מותרת דעכ"פ הוי מעשה מצות יבום. משא"כ כשפירסה אשתו נדה בשעת תשמיש, דאנוס לפרוש, אך אינו אנוס לפרוש באבר חי ולהנות, ומשו"ה אסור לפרוש באבר חי וחייב לפרוש באבר מת. ומעין סברא זו איתא בפסקי התוס' למס' זבחים אות ס"ט. ועוד עיין בשיעורים לעיל (דף ב א) ד"ה מצות יבום וקנין יבום אות יב הערה 44. אמנם לכאורה הניחא לפי שיטת אביי (שבועות יח א) דס"ל המשמשת מת בעריות חייב, ובכן בהכרח צריכים חלות היתר ליציאה אף באבר מת, ומדהויא מעשה מצוה משו"ה ההיתר חל לגמרי. משא"כ לרבא, דקי"ל כוותיה וגם סוגיין אליביה, הסובר דמשמשת מת פטור, דלכאורה אין צורך להיתר כלל דאפשר לקיים את שניהם, אלא רק שישמש מת ביציאה וצ"ע. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:28 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:28](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:28) ד) עכשיו נבאר את מה שכתב הרשב"א שקיימת חובת מצוה להקים לאחיו שם, והוא נתקיים בגמר הביאה. דלפי"ז היבם מקיים מצות יבום בגמר הביאה בהקמת שם לאחיו, אלא שקנין היבום חל בתחילת הביאה בלי המצוה דהקמת השם. ולכאורה יוצא דלרשב"א קנין היבום ומצות היבום הרי הם שני דינים שאינם תלויים זה בזה. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:29 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:29](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:29) ויש לעיין אליבא דהרשב"א אם נוקטים דס"ל שיש ביבום רק קיום מצות הקמת השם והקנין אינו מצוה כלל, דא"כ קשה עליו את קושית הריב"א שבתוס' (דף כ. ד"ה יבא) דלמה חל דין עדל"ת ביבום דאלמנה בתולה כשהיא מתיבמת לכ"ג שהרי חסרה בה המצוה דהקמת השם כיון דהויא בתולה ואין אשה מתעברת מביאה ראשונה¹. footnotes: ¹ עיין במאירי. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:30 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:30](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:30) ונראה שאין הרשב"א מחייב ביאה הראויה בהיכי תמצי להקמת השם, דא"כ זקן וזקנה קטן קטנה ובתולה לעולם לא מקיימים מצות יבום, ופשיטא שמקיימים מצוה. אלא נראה דס"ל לרשב"א שכדי לקיים את המצוה דיבום חייב היבם לבעול היבמה בביאה שראויה להקמת שם דהיינו בביאה גמורה. אך דינו מוגבל למעשה הביאה ולא לטיב הגברא של היבם והיבמה, ולפיכך זקן זקנה ובתולה יכולים לקיים מצות יבום דאע"פ שבתורת גברא אינם ראוים להקמת שם מ"מ אין זה מעכב בקיום המצוה אלא רק שיבעלו בביאה בדרך הראויה להקמת שם. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:31 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:31](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:31) וכ"ז שלא כשיטת התוס' והריב"א דס"ל דאין במעשה היבום מצוה דהקמת שם כלל, משום דהמצוה היא רק חלות הקנין, אלא שיש כמה אנשים הממועטים מיבום מפני שאינם ראוים להקים שם כמו סריס ואיילונית. עיין בתוס' ד"ה יבא (דף כ.). ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:32 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:32](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:32) ה) ברם יתכן לפרש את שיטת הרשב"א בדרך אחרת. דהיינו דלרשב"א ישנן שתי מצוות ביבום: א) מצות קנין שחלה בהעראה דהיינו מצות "ולקחה לו לאשה"; וב) מצות הקמת שם שחלה בגמר הביאה דהיינו מצות "להקים לאחיו שם". וחולקים התוס' עליו דס"ל שמצות יבום הוא רק הקנין בלבד שחל בתחילת הביאה, ואילו גמר הביאה רשות בעלמא היא ואינה מצוה כלל. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:33 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:33](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:33) ולפי הפירוש השני הזה ס"ל לרשב"א שישנן שתי מצוות ביבום: א) מצות קנין; וב) מצות הקמת שם. ובכן קושית הריב"א אינה קושיה, שהרי אע"פ שבתולה אינה ראויה להקמת שם מ"מ בת יבום היא לענין קנין, וקנין היבום מהוה קיום מצות עשה ושפיר חל ביבומה דין עדל"ת. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:34 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:34](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:34) אמנם יש לעיין שאם ננקוט אליבא דהרשב"א שיש שתי מצוות שונות ביבום, מצות קנין ומצות הקמת השם, א"כ למה קבעה הגמרא שאסור לייבם אלמנה מן האירוסין גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה, הרי כדי לקיים מצות הקמת השם בדין הוא שהביאה השניה תהיה מותרת. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:35 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:35](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:35) ונראה שיש חלות של יבום רק במעשה יבום א' שחל בביאה הראשונה בלבד וכפשטות דקרא "יבמה יבא עליה ותהיה לו לאשה", וא"א איפוא לעשות ביאה שניה כדי לקיים מצות הקמת השם, דרק הביאה הראשונה לבדה מהוה מעשה יבום ולא הביאה השניה. והרשב"א אינו סובר דיתכן ביאת יבום שנית בנוסף לביאה הראשונה דיבום אלא רק שבאותו מעשה יבום דהיינו בביאה הראשונה עצמה מתקיימות שתי מצוות - מצות הקנין ומצות הקמת השם. ואופן קיום מצות הקמת השם נמי אינה האפשרות של הקמת השם במציאות אלא שיבעול ביאה הראויה להקמת שם בצורתה דהיינו שיבעול ויגמור הביאה. ומ"מ רק ביאה אחת מהוה היבום ולא ביאה שנית. ###### Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:36 [Reshimot Shiurim on Yevamot 20b:36](https://torahapp.org/share/book/Reshimot%20Shiurim%20on%20Yevamot/r/20b:36) ונראה שיסוד זה שיש רק מעשה יבום א' שחל בביאה הראשונה בלבד ולא בביאה שניה מרומז כבר בתוס' הנ"ל שכשמביאים את קושית הריב"א כתבו וז"ל הקשה ריב"א כו' דכיון דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה כו' היאך תתיבם דבביאה ראשונה ליכא הקמת שם וביאה שניה אסורא ליה כדאמר לקמן כו' עכ"ל, ר"ל דא"א לומר שתתקיים מצות הקמת שם בביאה שניה שהרי הגמרא אסרה. ובאמת קשה ועלינו להבין למה אסרה הגמרא, אלא מוכרח שאין מקיימים מצות הקמת שם אלא בביאה הראשונה בלבד המהוה מעשה היבום, ולא בביאה שניה שאינה מעשה יבום כלל, ומפני כך הגמרא אסרה, ונראה שבדבריהם הקצרים רמזו בעלי התוס' ליסודנו. וע"ע בתוס' לעיל (דף ח:) ד"ה מלמד¹. footnotes: ¹ אך בשיעורים לקמן (דף לה ב) ד"ה משנה: החולץ ליבמתו אות ב' מבואר אליבא דרש"י שאפשר לבעול מעוברת פעמיים בביאת יבום - פעם אחת לפני שמפלת ועוד פעם אחרי שמפלת - ושתיהן חלין כמעשי יבום, ושלא כדמבואר בפנים. ויתכן לחלק שלרש"י הביאה הראשונה במעוברת לא קנאה, ולכן אפשר לעשות ביאה שניה כדי לקנותה ואע"פ שהראשונה ג"כ נחשבת למעשה מצות יבום. משא"כ כאן שהוא להיפך, שהביאה הראשונה קנאה, ולכן א"א לעשות ביאה שניה לשם מעשה מצות יבום שמאחר שכבר קנויה לו כאשתו לכל דבר איזה יבמתו עוד לעשות איתה מעשה יבום.