## Rosh David, Bereshit

###### Rosh David, Bereshit 1
[Rosh David, Bereshit 1](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/1)

**פרשת בראשית בס"ד**


###### Rosh David, Bereshit 2
[Rosh David, Bereshit 2](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/2)

מדרש תהלים (יט) תורת ה' תמימה ר' ירמיה ורבנן חד מנהון אמר למה היא תמימה שהיא משיבת נפש וחרינא אמר למה היא משיבת נפש שהיא תמימה:


###### Rosh David, Bereshit 3
[Rosh David, Bereshit 3](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/3)

**מי** ימלל גבורות מדהרות דהרות אור יקרות אורייתין כשרה ויעלת חן על לומדיה, הרחבה והעמוקה מה עצמו ומה מאד עמקו כהקיר ביר את מימיה, לנו המים מיין דכיין מיין צלילן בפלגות נהרי נחלי דבש נכנסו לפרד"ס פרדסות שבסטי וכל נתיבותיה, כאשר ירדוף הקורא וקרא זה דמי ליה כי שיח וכי שיג לו חכם בעיניו ומבין מדעתו נאמנים אמריה, אבל בקושטא תני ולא ידע מה תני לברא דטעי באורחיה יסבר ולא ידע לא מטא לפתחא טרוקו גלי עמיקתא כי כסתה פניה, ותחת כבודה כל הון יקר טעם כעיקר דאוריתא ארבעה חלוקי ויראו אפיקי נהר יוצא מידי פשוטו מטמין ברמז הרומז נאה דורש ואת ישרים סודו וכמה פנים לפנים רבבות אלפי חזי לאצטרופי מרישיה לסיפיה וביאר עליה, הכי השתא כבוד מלכים חקור דבר גם מקום ללון בעומקה לראות היש משכיל כלליה ופרטיה, כל זמן שאדם הוגה אפיך ותני חיך אוכל יטעם עושה לו פותחת יציץ ופרח כגנה זרועיה, כמאמר השלם במשנת חסידים (אבות סוף פ"ה) בן בג בג אומר הפוך בה והפוך בה דכלא בה ובה תחזי (ס"א ובה תהגה) וסיב ובלה בה ומינה לא תזוע שאין לך מדה טובה הימנה, ועין אדם עפעפיו יבחנו לשון המשנה הזו צריך למודעי בכל חלקיו ומריש הוה אמינא רישא דרישא שאין רצוני להאריך בדקדוקים כי זה מעלה ארוכה ואם באנו לדקדק מידי העבודה לכל צבא סדרן של כתובים ומאמרי רז"ל אשר שקדתי ואהיה שעשועים אריכנה מגילתא כיום מש"א במדב"ר.


###### Rosh David, Bereshit 4
[Rosh David, Bereshit 4](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/4)

**ואפשר**לפרש משנה זו בהקדם מאי דאפליגו ר' עקיבא ורבנן בכתובות דף ס"ו אי העדפה על ידי הדחק הוייא לבעל או לעצמה והתם בעו אמוראי אם עשתה שתים או שלש מלאכות בבת אחת מהו תיקו, והרמב"ם פרק כ"א דאישות (ה"ב) פסק כרבנן והר"ן והרב המגיד כתבו דזה דעת הרי"ף לפסוק כרבנן וחזיתיה למרן בבית יוסף ובכסף משנה תמה על הר"ן והרב המגיד דנקטי הכי בדעת הרי"ף ושוב כתב דהר"ן והה"מ הוו גרסי בהרי"ף פ' אעפ"י ואנן ס"ל כרבנן כמ"ש הרא"ש עכ"ד, וקצת קשה על מרן אשר לא זכר דברי בעל התרומות שער ו' ריש ח"ג שכך העתיק בלשון הרי"ף ואנן ס"ל כרבנן ע"ש.


###### Rosh David, Bereshit 5
[Rosh David, Bereshit 5](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/5)

**ומסתמות**דברי הרמב"ם והסמ"ג לאוין פ"א מוכח דאף אם עשתה ב' וג' מלאכות בבת אחת הוי לבעל וכ"כ הה"מ ומרן בב"י דסבר דאף דרב פפא ורבינא בעו אליבא דר' עקיבא לא קיי"ל כוותיה, וכן כתב רבינו ישעיה ריש פ' מציאת האשה הובא במקובצת לרב בצלאל שם דאף דבעיי דרב פפא ורבינא שייכי אליבא דר' עקיבא לאו דסברי כוותיה אלא דייקי למידע טעמיה ולא שבקינן ארחא דהלכתא דקיי"ל הלכה כרבים והלכה כסתם משנה עכ"ד, ורבינו ישעיה השוה את מדותיו דבפלוגתא דר' יהודה בן בתירא שם ריש מציאת האשה הובא בשיטה מקובצת כתב דאף דמקשו ומפרקי אמוראי אליביה לא שבקינן כלל הלכה כרבים ולית לן למשבק רבים עד דפסקי בפרוש הלכה כיחיד וכו' ע"ש, אבל הרי"ף והרמב"ם פסקו כריב"ב משום דשקלי וטרו אמוראי אליביה, וכבר הקשה הרב גדולי תרומה דף מ"ג על הה"מ מההיא דריב"ב, וכן תמה הרב דינא דחיי לאוין פ"א דף ק' על הה"מ דאי הרי"ף והר"מ סברי דהני בעיי אליבא דר' עקיבא מ"ט פסקו כרבנן מאחר דשקלי וטרו אמוראי אליביה דר' עקיבא, ותריץ יתיב דהרי"ף והרמב"ם לעולם דסברי דהבעיות אליבא דרבנן ולא חשו להביאם כיון דסלקי בתיקו וקיי"ל דהוי לעצמה, ממילא משמע דהוי לעצמה דאם באנו להסתפק הדין נותן דכל תיק"ו דממונא קולא לנתבע וכו' ע"ש.


###### Rosh David, Bereshit 6
[Rosh David, Bereshit 6](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/6)

**ולי**ההדיוט אינו מחוור וספרין פתיחו דהרי"ף והרמב"ם מייתו תדיר בפסקי הלכותיהם בעיי דסלקי בתיק"ו בש"ס כמפורסם, וראיתי להרב נתיבות משפט דף ר"ח ע"ג שכתב דע"כ מ"ש הה"מ דסברי הרי"ף והרמב"ם דהני בעיי אליבא דר' עקיבא ואעפ"כ אין הלכה כמותו, א"כ גם לרבינו חננאל יש לנו לומר כן דאע"ג דפירש הבעיות לר' עקיבא כונתו דלרבנן כ"ש עשתה ב' ג' מלאכות דהוי לבעלה והלכתא כרבנן כדברי הרי"ף והרמב"ם דהכל הוי דבעל ע"כ דבריו, וקשים הם בעיני דאעיקרא דברי הה"מ נרפים הם כמדובר, ותו דאי רבינו חננאל סבר הכי הול"ל דאף דבעו אמוראי אליבא דר"ע לא קיי"ל כוותיה וכל כי הא צריך לאודועי, ותו דמ"ש בסוף לשון הרא"ש מתוך זה נראה דהלכה כר"ע נ"ל דאינם דברי הרא"ש אלא הם מדברי ר"ח דבתר דפריש ר"ח דהבעיות הם לר"ע אסיק למילתיה דמתוך זה נראה דהלכה כר"ע מדבעו הני בעיי אליביה, וכן נראה קצת מדברי הרשב"א הובאו בשיטה מקובצת, ולשון הר"ן פ' אעפ"י לא הוי תיובתין כאשר יראה הרואה.


###### Rosh David, Bereshit 7
[Rosh David, Bereshit 7](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/7)

**ועדיין**לא נתקררה דעתנו משום יתובי דעת קדושים הרי"ף והרמב"ם דלא מייתו הני בעיי דרב פפא ורבינא, ואפשר דלעולם סברי דהני בעיי לר"ע וכדפריש ר"ח ואפ"ה סברי דהני אמוראי למען דעת טעם ר"ע לחוד הוא דבעו אבל אין הלכה כר"ע, וההכרח לזה דחזינן פ' אעפ"י דף נ"ט ונדרים דף פ"ה דאמר שמואל הלכה כר' יוחנן בן נורי וס"ל דריב"ן סבר כת"ק דהעדפה לבעל כדמשמע מסוגיית אעפ"י וכמ"ש הרב נתיבות משפט וכי אמר שמואל הלכה כריב"ן לכלא מילתיה קאמר, וא"כ הרי בהדיא דשמואל פסק הלכה כריב"ן דסבר כת"ק דהעדפה לבעל ואי איתא דהני אמוראי סברי כר' עקיבא הול"ל התם הלכה כר"ע ולאפלוגי התם על שמואל ומדחזינן דהש"ס בתרי דוכתי מייתי לדשמואל ואין חולק עליו שמעינן דהכי ס"ל להני אמוראי נמי ומיהו בעו למידע טעמיה דר"ע ולאו דסברי כוותיה, ובזה נוחים לי דברי הרא"ש פ' אעפ"י שכתב ואנן ס"ל כרבנן דר"י בן נורי סבר כרבנן דהעדפה דבעל הוי עכ"ל, ויש להעיר דאמאי אצטריך הרא"ש להוסיף על דברי הרי"ף שכתב ואנן ס"ל כרבנן דהעדפה דבעל הוי משום דריב"ן סבר כרבנן, ולכאורה אין בדבריו בנותן טעם דאטו מאן דפסיק כרבנן אצטריך טעמא דאשכחן חד תנא דסבר כוותייהו ותסגי לומר דפסקינן כרבנן והא תו למה לי הא כי אמרינן דהלכה כרבנן הני מילי חזקים מעצמן נימוקם וטעמם עמם טעם לשבח דרבים נינהו, אמנם נראה דהרא"ש בא להכריע דהלכה כרבנן דכל חיליה דר"ח דפסיק כר"ע היינו משום דאמוראי בעו אליביה אמטו להכי יהיב טעמא, כי האף אמנם נימא דאמוראי בעו אליבא דר"ע קיי"ל כרבנן דריב"ן סבר הכי כלומר וכבר איפסיקא הלכתא כריב"ן וכדמייתי דברי שמואל שם בסמוך, ואי הנך אמוראי לא סברי הכי הו"ל לפרש דהלכה כר"ע, ומדלא חזינן בש"ס אלא מימרא דשמואל לחוד שמעינן דהני אמוראי נמי לא סברי דהלכה כר"ע.


###### Rosh David, Bereshit 8
[Rosh David, Bereshit 8](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/8)

**ומ"ש**הטור דהרא"ש מייתי דברי ר"ח ורבינו האי ולא פסק כמי וכ"כ בשלטי הגבורים פ' אעפ"י לפום ריהטא דברים קשים הם, ומ"ש הרב דרישה דמ"ש הרא"ש פ' מציאת האשה והלכה כת"ק מלשון הרי"ף הוא וכמ"ש מרן וכ"כ הרב בית חדש דמ"ש הרא"ש הוא מלשון הרי"ף וכו', לכאורה הם שינויי דחיקי וגם נתחלף להרב דרישה לשון הרא"ש פ' אעפ"י דעליה קאי מרן ללשון פ' מציאת האשה, אמנם עתה אמת אגיד דרבנן בתראי הוכיחו בראיות ברורות מכמה דוכתי דסוגיית הרא"ש דמייתי לשון הרי"ף כמות שהוא אף דהוא סבר דלא כוותיה וסמיך על מ"ש במקום אחר וכבר אנא נפשאי כתבית בזה במקום אחר, אך זה חולי דהתינח כשגילה דעתו אל מקום אחר בפירוש דסבר הפך הרי"ף אבל בזה דמייתי דברי הרי"ף בציביונן ובקומתן ולא גילה דעתו בפירוש בשום מקום דסבר איפכא יש לנו לומר דגם הוא סבר כהרי"ף, ותו יקשה על הטור ועל הרב דרישה והרב ב"ח דהרי הטור עצמו בקצור פסקי הרא"ש פרק אעפ"י פסק דהעדפה ע"י הדחק דבעל הוי ומוכח דגריס כהרא"ש שם ואנן ס"ל כרבנן כנסחא דקמן ופשיטא ליה דהכי סבר הרא"ש, ומן האמור נדחה גם מ"ש הרב דינא דחיי דהטור לא גריס בדברי הרא"ש לא פ' אעפ"י ולא פ' מציאת האשה כנסחתנו דהרי מרמזיו שחיבר מוכח דגריס פ' אעפ"י כגירסתינו, ומה שתמה שם על הרא"ש דכיון דפסק כרבנן אמאי הביא פ' מציאת האשה דברי ר"ח לק"מ דאפשר דהרא"ש סבר בפירוש הבעיות כר"ח דמסתברא מילתיה דלר"ע בעו ומיהו סבר דהלכה כת"ק מדאיפסיקא הלכתא כריב"ן וכמדובר.


###### Rosh David, Bereshit 9
[Rosh David, Bereshit 9](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/9)

**ועלה**מן האר"ש דהעדפה על ידי הדחק ועשתה ב' וג' מלאכות יש פנים לכאן ולכאן ולדעת מ"ד הוו לעצמה ולדעת אידך הוו דבעל, ובזה נבא לפרש משנתינו ודסמיך לה בן הא הא אומר לפום צערא אגרא, דהנה אם האי דבעו אמוראי בעשתה ב' וג' מלאכות אליבא דרבנן בעו, א"כ השתא דלא איפשיטא יש לומר דגם דסברי רבנן דהעדפה ע"י הדחק לבעל מ"מ עשתה ב' ג' מלאכות לעצמה כמתבאר ממ"ש לעיל, ואפשר דז"ש בן בג בג הפוך בה והפוך בה שתמיד תחשוב מחשבות לרדת לעומקה של הלכה, ובה תחזי וגם שאתה עושה איזו מצוה מינה לא תזוע שתמיד יהיו עיניך ומחשבתך משוטטות בתורה ונמצא בזה שאתה עושה ב' ג' מלאכות בבת אחת שאתה עושה מצות ואתה עוסק בתורה במחשבה או בראיה בספר כמו שאמר ובה תחזי ומינה לא תזוע דקא פסיק שלא לזוז מהתורה וכשעוסק במצוה בכלל וא"כ הוי כעשתה ב' וג' מלאכות, וכבר ידענו מיסודן של רז"ל דאנו יש לנו עם ה' דין אשה ובעלה כביכול ומעשה ידינו בתורה ומצות הם תחת מזונותינו כמ"ש (קהלת ו' ז') כל עמל אדם לפיהו, ולפי"ז נמצא דהכל לבעל ואין לנו כלום וגם בהעדפה ע"י הדחק לרבנן הוי לבעל, אך בזה דעשתה ב' ג' מלאכות הוי לעצמה וגם אנו כשנעשה תורה ומצוות בבת אחת הוי לעצמנו, וז"ש שאין לך דייקא מדה טובה הימנה דבהא דב' ג' מלאכות יהיו לך ואין לך מדה טובה הימנה דאם יותיר על ידי הדחק הוי לבעל ונמצא שאין לך דייקא לעצמך מדה אחרת, ובא רעהו בן הא הא לומר דלא כן הדבר אלא הלכה כר"ע דהעדפה ע"י הדחק הוי לעצמה וא"כ ראוי ליקרא בשם שכר, וז"ש לפום צערא כפי דוחקו אגרא הוא שכר לאפוקי מ"ד העדפה ע"י הדחק לבעל על כן בא דברו לפום צערא אגרא דכשמצטער ונדחק ראוי ליקרא שכר.


###### Rosh David, Bereshit 10
[Rosh David, Bereshit 10](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/10)

**וא"ש**בזה מאמרם ז"ל (במ"ר פ' כ"א) פנחס בן אלעזר וכו' בדין הוא שיטול שכרו דכיון דפנחס נדחק מאד בהריגת זמרי ומסר עצמו למיתה אין לך העדפה ע"י הדחק גדולה מזו והוי לעצמה למ"ד, וז"ש בדין הוא דינא הכי שיטול שכרו דייקא מדינא ואינו מתנת חנם רק בדין הוא שיטול שכרו דייקא.


###### Rosh David, Bereshit 11
[Rosh David, Bereshit 11](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/11)

**א"נ**אפשר לומר במשנתינו דגם בן בג בג מסכים הולך הוא דהעדפה על ידי הדחק לעצמה, וכתב הרא"ש דעל ידי הדחק היינו שעושה מלאכה ביום ובלילה, ורש"י פירש במשנתינו ומינה לא תזוע לא יום ולא לילה, ולפי"ז הוא אשר דיבר בן בג בג הפוך בה בעיון נמרץ וסיב ובלה בה שיותש כחך שופרך וחילך לאורייתא ומינה לא תזוע לא יום ולא לילה, דכל זה כאשר תעשה הוי עודף על ידי הדחק דהוי לעצמה שאין לך מדה טובה הימנה שזה ודאי יהיה לך דאלו עשתה ב' ג' מלאכות הוי ספק ואפשר מן השמים יוכיחו דהוי לבעל ואינה לעצמה ולא יהיה לך, אבל העדפה על ידי הדחק הלכה שהיא לעצמה כסברת ר' עקיבא וכאשר פסק ר"ת והוא מ"ש שאין לך לעצמך מדה אחרת מבוררת דאלו עשתה ב' ג' מלאכות הוי ספק ככל אשר דברנו, ויותר נראה דהאשה אין מוציאין ממנה ב' וג' מלאכות ואתה בא ליטול שכר מה' דהיינו להוציא, וז"ש שאין ל"ך שבאת להוציא לאפוקי האשה שהוא להחזיק. א"נ אפשר במ"ש בסוף הוריות (דף י"ד.) דפליגי רשב"ג ורבנן חד אמר סיני עדיף וחד אמר עוקר הרים עדיף שלחו מתם סיני עדיף הכל צריכין למרי חיטיא, אמרו פ"ק דר"ה דף י"ח דמשפחה אחת היו מתים בני תמניסר וא"ל ריב"ז שמא ממשפחת עלי אתם לכו ועסקו בתורה, וכת הקודמין פירשו מאמר הכתוב בגזרת עלי (ש"א ב' ל"ב) לא יהיה זקן בביתך וכל מרבית ביתך ימותו אנשים, דהכונה דימותו בקוצר שנים ובל ימצא איש שהלבינו שערותיו, דזימנין דמשכחת זקנה קופצת ושערו הפך לבן ותהי להם הלבנ"ה שער"א דגופא לא כאלה לבית עלי זקנים משע"ר שבתו ולא איתי אנש נראה כזקן ואף גם זאת לא יחצו ימיהם, וז"ש הפוך בה לצדד צידי צדדים להתמיד להיות מפלפל ועוקר הרים דכלא בה דיש כמה סברות וחלקים דקים ובה תהגה שתגיע למדריגת סיני על ידי רוב הלימוד וכל קבל גזרת עלי תזכה וסיב שתהא נראה זקן רבו משערות לבנות וגם תגיע לכלל זקנה, וזהו ובלה בה ותזכה לשתים זו הפך גזרת עלי וזאת התורה אהניא לבטל הגזירה אף אם הוא מבית עלי, וכלפי דפליגי רשב"ג ורבנן אי סיני עדיף או עוקר הרים זאת העצה אחוז בזה וגם מזה להיות סיני ועוקר הרים ומינה לא תזוע, שאין לך מדה טובה הימנה שתהיה לראש אליבא דכ"ע, וזהו שאין לך להנאתך מדה טובה הימנה.


###### Rosh David, Bereshit 12
[Rosh David, Bereshit 12](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/12)

**א"נ**אפשר כמ"ש פ' הפועלים (ב"מ דף פ"ג:) יצא אדם לפעלו יצאו צדיקים לקבל שכרן נמצא דהצדיקים פועלים נינהו, ותנן בריש השוכר הפועלים אמר להם להשכים ולהעריב מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב אינו רשאי לכופן, ואמרו בש"ס לא צריכא דטפי להו אאגריהו מהו דתימא אמר להו האי דטפאי לכו אדעתא דמקדמיתו ומחשיכתו בהדאי קמ"ל דאמרי ליה האי דטפת לן אדעתא דעבדינן לך עבידתא שפירתא, וכתבו התוספות דהיינו בששכרן סתמא אבל אם התנה מעיקרא הכל לפי תנאו, אמור מעתה הצדיקים שהם בדין פועלים להקב"ה לעשות תורה ומצוות הם מחוייבים ביום לבד ויש צד לומר דאין כופין אותם להשכים ולהעריב, ואי הקב"ה טפי אאגרייהו להאריך ולהוסיף ימיהם לדעת רבנן פ' החולץ (דף נ'.) אין מחוייבים להשכים ולהעריב כי אם לעשות מלאכה כתקנה עבידתא שפירתא כמ"ש הרב אש דת פ' ואתחנן, וז"ש הפוך בה בשום לב גם עינים ובה תחזי על ידי יגיעתך וזהו עבידתא שפירתא ועל ידי זה וסיב ובלה בה תאריך ימים דטפי אאגרא הקב"ה למעבד עבידתא שפירתא, וכלפי דבמקום שלא נהגו להשכים ולהעריב אינו חייב אף דטפי אאגרא כי אם למעבד עבידתא שפירתא כמדובר, על כן בא דברו משא"כ בתורה ראה אנכי מצוך ומינה לא תזוע יום ולילה כדפירש רש"י דהכא התנה מעיקרא דמשביעין לולד במעי אמו כמ"ש בנדה דף ל' לקיים התורה וכתיב והגית בו יומם ולילה, ועוד שאין לך מדה טוב"ה הימנה דהא הוי בכלל עבידתא שפרתא לחבר לילה ביום ולתקן ימים יוצרו אף לילות והא בלא הא לא סגיא כנודע, וא"כ זה עצמו הוי עבידתא שפירתא, ואפשר עוד לומר דאפיק בהאי לישנא ומינה לא תזוע שיהגה יום ולילה כלפי מ"ש הרמ"ך הובא במקובצת לרב בצלאל שם דאף דאודו ליה ועבדי הכי חד יומא מצו הדרי בהו למחר כפי המנהג, וא"כ הכא דהתנה מעיקרא להגות יום ולילה אין לו לחזור דדוקא בלא התנה מעיקרא הוא שכתב הרמ"ך דמצי הדר כמבואר בדבריו, וז"ש ומינה לא תזוע דאין לך מקום פטור לחזור לא בעבידתא שפירתא ולא בלימוד יום ולילה דהכא התנה מעיקרא כדבר האמור.


###### Rosh David, Bereshit 13
[Rosh David, Bereshit 13](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/13)

**א"נ**אפשר לפרש וסיב ובלה בה במ"ש הרמב"ם סוף ה' שכירות חייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב אמר וכו' לפיכך נטל שכרו אף בעה"ז וכו' והדברים ק"ו לעובד ה', וז"ש וסיב ובלה בה בכל כחך שאין לך מדה טובה שתטול שכר גם בעוה"ז.


###### Rosh David, Bereshit 14
[Rosh David, Bereshit 14](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/14)

**א"נ**אפשר במ"ש בשבת דף ס"ג אמר רבא בר רב שילא ואמרי לה א"ר יוסף בר חמא א"ר ששת מאי דכתיב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד אלא בימינה אורך ימים איכא עושר וכבוד ליכא אלא למימינים בה אורך ימים איכא וכ"ש עושר וכבוד למשמאלים בה עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא, והנה יש להעיר במאמר זה תחילת דבר המקשן אלא למימינים וכו' דתיבת אלא אינה צודקת מראש מקדמי אר"ש כי אם אחר שקלא וטריא, ותו דמאי פריך ודקארי לה מאי קארי לה והתירוץ פשוט כדשניין וקושיא מעיקרא ליתא ולא חלו בה ידים, ואפשר לומר דרש"י פירש למימינים שמשפשפין טעמיהן בדיוק ובוררין כימין המיומנת למלאכה למשמאלים בה שאין יגעין כל צרכן, אי נמי מימינים בה עוסקים לשמה משמאלים שלא לשמה ואמרו בעירובין (דף נ"ג:) בני יהודה דגלו מסכתא נתקיימה תורתן בידן ופירש"י לחד פירושא דמפרשין שמועותיהן יפה ומדקדקין בטעמו של דבר עד שמתישב בלבם, ועל פי זה נבא להבין משנתינו הפוך בה והפוך בה דכלא בה אזהרה שמענו לחפש חיפוש מחיפוש מיפך אפוכי בהלכה כי תחת כבודה כמה מרגליות עמקו מאד דכלא בה כמ"ש (עירובין דף נ"ד:) כל זמן שאדם הוגה בהם אדם מוצא בהם טעם ויתגלו לך טעמי תורה וחידושים רבים מינים ממינים, וכבר ידוע אמרי קדוש הסבא קדישא משו"ל ימשו"ל בנו לבת מלך עבדא לה מסתריתא לפני ולפנים וכו' ויש לו לאדם לטרוח מאד כדי שתגלה ותראה לו תורה, וכיון שאתה מדקדק יפה וטעמא טעים תגיע למעלת אורך ימים בימינה וכחד פירושא דרש"י דלמימינים בה היינו שיגיעין ומחפשין למצוא טעם ההלכה והוא אומרו וסיב ובלה בה, ומינה לא תזוע כי על ידי שאתה מדקדק בטעמן של דברים כבני יהודה דגלו מסכתא לא תשכח ומינה לא תזוע ותתקיים בידך שאין לך מדה טובה הימנה לזכור תלמודו וכמש"ל בעירובין (דף נ"ד.) אימתי שמחה לאיש כשמענה בפיו.


###### Rosh David, Bereshit 15
[Rosh David, Bereshit 15](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/15)

**ולפום**אידך פירושא דרש"י דפירש מימינים בה לשמה משמאלים בה שלא לשמה אפשר להבין דעת המקשן דפריך אלא מימינים וכו' כי התוס' בכמה דוכתי רמו סוגיי אהדדי דאמרינן (פסחים דף נ':) לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה דמתוך שלא לשמה בא לשמה והאמרו (תענית דף ז'.) עוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות (ברכות דף י"ז.) ונח לו שלא נברא ותירצו דתרי שלא לשמה הוו להתכבד או לקנטר, והשתא קשיא ליה למקשן דהו"ל לכתוב בשמאלה עושר וכבוד ברישא דכיון דבשמאלה הוא שלא לשמה להתכבד דשרי כך היא המדה דתחילת למודו לחוד שלא לשמה ואח"ך בא לשמה וא"כ משמאלים איבעי למכתב ברישא, אלא מוכרח דחש הכתוב שלא נבין דבימינה איכא עושר וכבוד נמי להכי הקדים בימינה לומר דאורך ימים לחוד הוא דאיכא, ועל זה פריך אלא בימינה אורך ימים וכו' ותריץ יתיב דודאי בימינה אורך ימים איכא וכ"ש עושר וכבוד, אך תר"ח וכתב לה קרא לבסוף להורות דאף אם לא זכה לימינה ונשאר במדריגת שלא לשמה אפ"ה עושר וכבוד איכא, ואי הוה נקט בשמאלה ברישא הוה ס"ד דצריך שיבא למדריגת ימינה אח"ך, ובהכי נתישב מאי דקאמר אלא בתחילת דבריו להורות דדבריו הם בנויים על קושיא ותירוץ מבחוץ.


###### Rosh David, Bereshit 16
[Rosh David, Bereshit 16](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/16)

**ובזה**אפשר לפרש פסוקי אלפא ביתא (תהילים קי״ט:א׳-ב׳) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו אתה צוית פקודיך לשמור מאד אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך והדקדוקים רבו, וטרם אענה לפרשם על פי הקדמתנו אני אפרש דרך קצרה התכת מקראי קדש הללו אשרי תמימי דרך שהם שלמים עוסקים בתורה תמיד אף בלכתם בדרך קורין או מחשבין בתורה וזהו ההולכים בתורת ה' ונקט לה בלשון הולכים ולא אמר לומדים דאף בהליכתם לא זזו מהתורה, וז"ש ההולכים בתורת ה' וכיון דזכו לזה תלמוד גדול שמביא לידי מעשה וישמרו המצות והתורה מגנא ומצלא כמ"ש התוס' פ' היה נוטל (סוטה דף כ"א.) דסתם חכם גדול מהרהר תמיד בתורה והתורה מגינה עליו, וכיון שהם הולכים בתורת ה' יבואו לקיים המצות וקורא אני עליהם אשרי נוצרי עדותיו ומצוה גוררת מצוה ואחר שהם נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו לעתיד, דתורה ומצות שעשו יגררו מצות חדשות וזהו בכל לב ידרשוהו להבא, ועי"ז דהולכים בתורת ה' ומהרהרים תדיר ולא פסיק מלבד דתלמוד גדול שמביא לידי מעשה גם שומרם מן החטא דתורה אגוני מגנא כמ"ש התוס' וזהו אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו תדיר, א"נ אפשר כמשז"ל בשוחר טוב (תהלים ג') ודוד ואנשיו הולכים בדרך בדרך ענוה ואז"ל (עירובין דף י"ג:) דנקבע הלכה כבית הלל מפני ענותנותם, וכתבנו במקום אחר דודאי צריך שהענוה תהיה תמימה בתכלית השלימות דמצינו דדוד הע"ה סלקא ליה שמעתא אליבא דהלכתא מפני ענותנותו כמשז"ל (סנהדרין דף צ"ג:) וה' עמו שהלכה כמותו, ופירשו המפרשים שהיה עניו וכתיב אני את דכא (סוטה דף ה'.) וזהו וה' עמו ששכינה עמו ומזה נמשך שהלכה כמותו, והוא הדבר עצמו שדרשו ז"ל (שבת דף נ"ו.) אפשר שכינה עמו וחטא וכלא חדא מילתא דהעניו הלכה כמותו וכיון שהגיע לפרשת דרכים ניצול מכלם ואין חטא בא על ידו עכ"ד. וכל קבל דנא מצינו בשאול המלך דאף דהיה עניו והוא נחבא אל הכלים ויבזוהו ויהי כמחריש בכל זאת אין הלכה כמותו ומוכרח דלא הגיע לשלמות הענוה, וז"ש אשרי תמימי דרך שהם ענוים כמו שידענו מרז"ל שדרשו גבי ודוד ואנשיו כאמור ורמז שצריך שיהיו תמימי דרך שלמים הם בענוה ואשריהם שהולכים בתורת ה' ממש וכל דבריהם תורת ה' שהם כהלכה, ובזה זוכים לשמור מצוות בכל לב אף לא פעלו וכו' כאמור.


###### Rosh David, Bereshit 17
[Rosh David, Bereshit 17](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/17)

**א"נ**אפשר לומר דרך אחד ועתה אמת אגיד דקצתו כמדומה לי ששמעתיו כד הוינא טליא והוא כמ"ש רש"י פ' משפטים (כ"ג י"ג) ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לעשות כל מ"ע באזהרה וכ"כ פ' ראה (י"ג א') תשמרו לעשות ליתן לא תעשה על עשה האמור בפרשה, והרמב"ן השיג על רש"י דהשמר דעשה עשה והרא"ם פ' תצא כתב דאינו לוקה רק דעובר בלאו, וז"ש אשרי נוצרי עדותיו ויהיו מאושרים דמקיימים מצוות עשה ועוד זאת יתירה דמלבד שמקיימים עשה אף לא פעלו עולה הרי הם מקיימים לא תעשה וחשוב דלא פעלו עולה כאשר בדרכיו הלכו דמקיימים עשה, וכי תימא מה ענין ל"ת למקיים עשה, לז"א אתה צוית פקודיך לשמור מאד שעשית כל מ"ע באזהרה במה שצוית לשמור שהוא ל"ת כמו שפירש רש"י ולא תיקשי דהשמר דעשה עשה כמ"ש הרמב"ן דהכונה אינה כי אם לשמור מאד דאינו למלקות רק לשמירה יתירה, וז"ש לשמור מאד אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך שהם בלי טעם וכיון שאני שומר החקים יש שכר גם במצות שכליות דמורה ובא מקיום החקים שכונתו לקיים מצותיו כמ"ש המפרשים באורך הלא בספרתם והוא אמרו אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך.


###### Rosh David, Bereshit 18
[Rosh David, Bereshit 18](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/18)

**ומעתה**נבא אל כונתינו, ונקדים מה שתירץ הרב מהר"ש פרימו בדרשותיו בסדר היום לקושיית התוס' שהבאתי לעיל דשרי לעסוק שלא לשמה דמתוך וכו' והרי אמרו דעוסק שלא לשמה נח לו שלא נברא ואיהו מפרק לה, דכונת אומרם לעולם יעסוק בתורה אפילו שלא לשמה וכו' עצה טובה קמ"ל דמי שרואה שאינו יכול לכוף את יצרו הרע יעסוק מתחילה שלא לשמה בתנאי שמתוך שלא לשמה בא לשמה, כלומר יאמר מתחילה אני עושה שלא לשמה כדי שמתוך שלא לשמה אהא רגיל ואבא לשמה, ולפ"ז האי שמתוך וכו' לאו דברי רב יהודה נינהו אלא המצאת העוסק לכוף יצרו, ועוד תירץ במ"ש בס' העיקרים בפסוק (דברים י' י"ב) מה ה' אלקיך, דע"י שמירת המצות אדם זוכה ליראה פנימית ואף שהיא שלא לשמה המעשה מצד עצמו מצוה ומעשה טוב מיקרי משא"כ בלימוד התורה אם היא שלא לשמה להתיהר ליכא מעשה טוב כלל, וא"כ מ"ש העוסק בתורה שלא לשמה נח לו וכו' איירי בעסק התורה לחוד וטב ליה דלא אתברי, אבל מ"ש יעסוק בתורה ובמצוות אפי' שלא לשמה היינו דאיכא מצוות בהדי תורה ומזכך החומר אז מתוך שלא לשמה בא לשמה על ידי שמירתן עכ"ד. ואמרו בנזיר (דף כ"ג:) ושאר דוכתי דעבירה לשמה כמצוה שלא לשמה, והמפרשים כתבו דהמדרש פליג על זה דטפי עדיף מצוה שלא לשמה מעבירה לשמה וטעמא דמצוה גוררת מצוה ועבירה עבירה, ועוד דהרואה לא ידע אם עושה העבירה לשמה ואיכא לעז, ובזה נבא אל הביאור אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' שהליכתן לבד הוא בתורת ה' אף שמחשבתן שלא לשמה להתכבד ואמר בהם אשרי וכדעת התוס' לאפוקי עבירה לשמה דמחשבתן טובה והליכתן רעה, ולדעת התוספות דשלא לשמה להתכבד פשוט הוא דשרי אם יעשה דמעיקרא לומד שלא לשמה כדי שיבא לשמה או דעוסק במצות נמי ודאי יהיה לו יתרון על הלומד שלא לשמה תורה דווקא ואינו מכוין אלא שלא לשמה פשוט ואינו עוסק במצות, וז"ש אשרי עוד הפעם דההולכים בתורת ה' אפילו שלא לשמה הם מאושרים, ואלו המהדרין ומדקדקים בתירוצי מהר"ש הנז' קורא אני עליהם אושר שני אשרי נוצרי עדותיו דשומר מצות נמי וגם הוא בכונה כדי שיבא לשמה, וז"ש בכל לב ידרשוהו לעתיד כי הוא אומר דעשה שלא לשמה לבא לשמה, וזהו אושר שני הגיעו כפול ולמה אני אומר עליהם אשרי כיון דעבירה לשמה כמצוה שלא לשמה ומדנקט קרא ההולכים בתורת ה' דרמז שהוא מצוה שלא לשמה משמע דמצוה שלא לשמה חשיבא מעבירה לשמה וזה נגד היסוד של הש"ס, לזה אמר אף לא פעלו עולה מלבד שיש להם שכר טוב בפעלם אף לא פעלו עולה שיבא לעבירה אחרת, משא"כ עושה עבירה לשמה לו היה פחד דעבירה גוררת עבירה, ועוד בדרכיו הלכו לכל מראה עיני מקיים מצוה אף דלבו בל עמו ומכוין שלא לשמה הרואים יחזו פנימו כי מקיים מצוה ושתים הנה יתרון למצוה שלא לשמה מעבירה לשמה.


###### Rosh David, Bereshit 19
[Rosh David, Bereshit 19](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/19)

**ובזה**אפשר לפרש פסוקי משלי סי' ד' באורח רשעים אל תבא ואל תאשר בדרך רעים פרעהו אל תעבר בו שטה מעליו ועבור כי לא ישנו אם לא ירעו וכו' כי לחמו לחם רשע ויין חמסים ישתו וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום, ועין רואה יתור נפיש בהני קראי והן קדם אפשר לישבם במ"ש הרי"ף פ' המפקיד (דף ל"ו:) דקיי"ל כרבא דפשע בה ויצאת לאגם ומתה כדרכה פטור ואף דקיי"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב ה"מ דנטרינהו בארחא דהוי נטירותא לענין מידי ופשיעה לענין מידי אחרינא ואיכא ארחא אחריתי דאי הוה עביד לה לא מטי אונסא כי ההיא דאפקיד זוזי גביה חבריה אותבינהו בצריפא דאורבני ואיגניבו אמר רב יוסף אף דלגנבי נטירותא היא לענין נורא פשיעה היא תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב דאי קברינהו בארעא לא הוו מגנבי ולא מתלייא בהו נורא הלכך מחייב בגניבה דאף דאניס אי לא דפשע לענין נורא לא הוה מתניסא, אבל הכא לענין מתה כדרכה מה נטירותא הו"ל למעבד כי היכי דלא לקטלא מ"ה הלכך אף דתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב הכא פטור, ואי קשיא מהא דפ' הפועלים (דף צ"ג:) רועה שהיה רועה והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ארי ודרס אומדין אותו אם היה יכול להציל חייב ואי לאו פטור ועל בעידנא דלא עיילי אינשי אמאי פטור תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב וכו' ההיא דאביי ורבה וכבר דחייה רבא וכו' עש"ב, נמצא דלדעת הרי"ף אף אם תחילתו בפשיעה כל שבא אונס גדול דלא הוה מצי למעבד ליה מידי דנטירותא כגון מתה כדרכה גם את הארי ואת הדוב ואינו יכול להציל.


###### Rosh David, Bereshit 20
[Rosh David, Bereshit 20](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/20)

**אמנם**דרב הנמקי כתב בשם הראב"ד דהתם נמי בההיא דפ' הפועלים האונס בא מחמת הפשיעה ולא מחמת כניסתו לעיר אלא מפני שהיה לו להכניס עדרו לעיר כיון דלא עאל בעידנא דעיילי אינשי, והנה ביבמות דף כ"א רב אושעיא רמיז לשניות מהאי קרא פרעהו וכו' ופירש"י פרעהו הגדילהו לאיסור והוסיף עליו כדי שלא תעבור בו כמו גדל פרע, ולפי דרכנו אפשר דז"ש באורח רשעים אל תבא שהם מחטיאים אותך ומעת ביאתך שם נתחייבת אף שאח"כ אתה אנוס חייב אתה דתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב והו"ל כהוליכה למקום גדודי חיה ולסטים חייב כדתנן התם פ' הפועלים, והכא נמי אם בא תבא אליהם אף דאח"כ תחטא באונס פשיעה מיקרי, ואם הלכת ונתחזקת להציל עצמך מן החטא אפס לא תהיה תפארתך ואין לך זכות בזה כלל, וז"ש ואל תאשר בדרך רעים דאף אם טרחת מאד להנצל לא יהיה לך שום אושר אנת עבדת אנת סבול וכל זה פשוט אבל עדיין צריכין למודע"י דלפום דינא כאשר יהיה האופן בההיא דעל בעידנא דלא עיילי אינשי ובא ארי ודרס דאף דפשע מ"מ לא הוה יכול למעבד נטירותא לארי ופטור כדעת הרי"ף, מ"מ צריך לחוש לדעת הראב"ד דהו"ל למעבד נטירותא יתירתא ולהכניסם עמו וזה פרעהו הגדילהו לאיסור זה דתחילתו בפשיעה וסופו באונס אף דאיכא אנפא דפטור כאמור, מ"מ יש לחוש לדעת הראב"ד כיון דיש קצת פשיעה דעל בעידנא דלא עיילי אינשי הו"ל למעבד נטירותא יתירתא, וז"ש פרעהו הגדל איסורו באופן שלא תבא לידי שום פשיעה דאם פשעת אף דבא אונס גמור יש ספק שמא איבעי לך למעבד נטירותא יתירתא, והשתא יהיב טעמא לשני החלקים למ"ש באורח רשעים וכו' קאמר כי לא ישנו אם לא ירעו וכו והו"ל כהוליכם למקום גדודי חיה או כרועה האומר אנא יתיבנא בדוך פלן דמגרי להו עליה וחייב, ועל הוספת השמירה אמר וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור ער נכון היום, כלומר כל עוד שלא הלכת בארח צדיקים פשיעה מיקרי כי ההיא דעל בעידנא דלא עיילי אינשי וחייב אף אם בא ארי ודרס דפשע והו"ל למעבד נטירותא יתירתא, והכא נמי איבעי לך למעבד כצדיקי.


###### Rosh David, Bereshit 21
[Rosh David, Bereshit 21](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/21)

**ואולם**על פי הקדמתנו אפשר לפרש דבא הכתוב הרחק מאד מאדם עבירה לשמה, והוא אש דבר המלך החכם בחכמתו בארח רשעים אל תבא דייק לומר ארח רשעים לומר כי האף אמנם אין כונתך אלא לשמה איעצה עליך בני בארח רשעים שהוא עבירה גם שלא להרע נתכוונת אלא כונתך לטובה תיסגי לן דהמעשה הוא עבירה, וז"ש בארח רשעים אל תבא כלומר עבירה לשמה דהוא ארח רשעים אבל כונתך לשמה אפ"ה אל תבא ואל תאשר בדרך רעים לא תבקש להיות מאושר בדרך רעים לעשות עבירה לשמה, ותנא דוקנא הוא דייק וקאמר אל תאשר כלומר הכא במאי עסקינן בעבירה לשמה שאינו חיוב רק בדרך אושר בזה הוא שאני אומר לך בארח רשעים אל תבא לאפוקי אם הדבר מוכרח מאד להצלת נפשות אז מחוייב לעשות עבירה לשמה כמו שכתבנו בעניותנו פרשת אמור ולכל הפחות הוא יותר ממצוה שלא לשמה, וגלי לן טעמיה דלא מיירי אלא באושר כי אין הדבר מוכרח, ועתה נתן טעם לשבח כי לא ישנו אם לא ירעו וכו' כלומר דהרשעים טובעים בים העבירות עד שנעשה להם טבע כי לא ישנו וכו', ומאין בא להם זה אם לא דעבירה גוררת עבירה והוא אומרו על ידי כי לחמו לחם רשע לשעבר יין חמסים ישתו לעתיד אף אתה חולית אם תעשה עבירה לשמה אפשר דעבירה גוררת עבירה, כל קבל דנא מצוה שלא לשמה כי גם דעתה היא שלא לשמה מ"מ מצוה גוררת מצוה והוא אומרו וארח צדיקים ארח דייקא אף שהוא שלא לשמה הולך ואור עד נכון היום ומצוה גוררת מצוה.


###### Rosh David, Bereshit 22
[Rosh David, Bereshit 22](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/22)

**הוא**הדבר אשר דבר בקדשו אבי התעודה רבינו הגדול מהר"י מטראני בדרשותיו משם רבו בכונת מאמרם ז"ל ברבתי בדעות סדר היום, והארץ היתה תהו אלו מעשיהם של רשעים ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים ואיני יודע באיזה מהם חפץ כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב הוי אומר שבמעשיהם של צדיקים הוא חפץ, אשר לכאורה יפלא מה הלשון אומרת איני יודע באיזה מהם הוא חפץ אטו מי איכא ספיקא היבחר ה' במעשה רשעים ותרגמה מהרימ"ט וז"ל, ומורי הרב פירש כההיא דאמרינן דטובה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה כיעל, ומסיק דתרווייהו שווים והאי תנא דריש דמצוה שלא לשמה עדיף משום סיפא דמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה עכ"ל, והרב מהרח"א בעץ החיים פירשה במה שנחלקו פ' אין עומדין (דף ל"ד:) איכא מ"ד בעלי תשובה עדיפי לרחוק ברישא והדר לקרוב ור"ח ס"ל דצדיקים גמורים עדיפי ומאי רחוק דמעיקרא דהיינו צדיק גמור ז"א אינו יודע אם הקב"ה חפץ במעשה הרשעים דהיינו בעלי תשובה או צדיקים גמורים ת"ל את האור כי טוב דצדיקים עדיפי, וכבר הרב מהר"ש יפה כתבה לזו ולדמהרי"ט.


###### Rosh David, Bereshit 23
[Rosh David, Bereshit 23](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/23)

**וקשה**על שני גדולי הדור מהר"ש יפה ומהרח"א דהרי בפ' אין עומדין מפורש דר' אבהו סבר בעלי תשובה עדיפי והכא מאן דדריש בבראשית רבה דרשה זו דאיני יודע באיזה מהם חפץ הוא ר' אבהו ולדבריהם דרבנן קדישי הנז' סבר דצדיקי עדיפי ונמצא דפליג דידיה אדידיה, אמנם אפשר לפרש על פי דרכם באופן שנבאר בס"ד והוא דהרמב"ם (פ"ז מהל' תשובה ה"ד) פסק כר' אבהו דבעלי תשובה עדיפי, ונתן טעם דהאי דעדיפי שטעמו טעם החטא והמה הגבורים לכבוש יצר סמוך ונמשך אחריו הרב הרא"ם בתשובה בראשון סי' פ"ו, וכתב הרדב"ז בתשובותיו החדשות סי' תתל"ב דר' אבהו איירי בצדיקים גמורים אשר לבם נכון עם אל כי ישרים היו אמנם שגו באחת ועלתה להם התשובה מיד ושבו לצדקתם ונכפלה צדקתם דטעמו טעם חטא ופירשו ממנו ע"ש, הן אמת כי בתשובת הרדב"ז הלזו יש לגמגם אבל אין כאן מקומו, והשתא נובין ונדון דודאי לר' אבהו בעלי תשובה עדיפי מצדיקי וכדקבעו בש"ס למילתיה, אבל עדיין יש ספק בבעלי תשובה גופייהו אם הרשעים שהרשיעו ושבו בתשובה עדיפי או צדיקים ששגו פעם או פעמיים ושבו עדיפי מרשעים ששבו, דיש פנים לומר דכיון דעדיפותא דבעלי תשובה היינו משום שטעמו טעם החטא ופירשו יגדל נא מעלת הרשעים דנשתרשו בחטא וזוהי שקשה לפרוש ואפ"ה שבו בכל לבם, או דילמא צדיקי דתייבי אינהו עדיפי דאית בהו תרתי לטיבותא דכל ימיהם עבדו את קונם וגם בצד מה גם הם טעמו טעם החטא ופירשו, וז"ש היתה תהו אלו מעשיהם של רשעים שהרבו להרשיע ושבו וזה רמוז במאמר היתה תהו היתה לשעבר שם רמוז כי עתה שבו, יהי אור מעשיהם של צדיקים דאירע להם איזה חטא ושבו וזהו יהי אור לרמוז ששבו וסר החשך וכלהו בעלי תשובה, ואיני יודע באיזה מהם הוא חפץ דיש פנים לכאן ולכאן ככל אשר דברנו, כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב אלו מעשיהם של צדיקים ששבו דאית ביה תרתי שעבדו כל ימיהם להקב"ה וגם טעמו טעם חטא וזהו את האור ששבו כי טוב שכל ימיהם עבדו להקב"ה.


###### Rosh David, Bereshit 24
[Rosh David, Bereshit 24](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/24)

**א"נ**אפשר לומר קרוב לזה במה שראיתי למהרש"א באגדתיה שכתב דהא דאמר ר' אבהו דב"ת עדיפי היינו במי שחטא במחשבה ושב בתשובה והיינו בעל תשובה ממחשבתו אשר חשב ונתגבר על יצרו ולא עבר עבירה וכו' עיין בספרו באורך, ולפי דעת הרמב"ם בעלי תשובה דעדפי היינו שחטאו ממש וטעמו טעם חטא כמש"ל, והשתא ר' אבהו דסבר בעלי תשובה עדיפי דריש היתה תהו מעשיהם של רשעים שחטאו במעשה ושבו והיינו דקאמר מעשיהם של רשעים דעבוד עובדא וגם רמז היתה דהוות מקדמת דנא וכדו שבי"ם הם ללכת בדרך תשובה, יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים שחטאו במחשבה אבל במעשה צדיקי נינהו ששבו ממחשבתם הרעה ולזה נקט מעשיהם לומר דהמעשה לחוד טוב אך היה מחשבתם להרע, ואיני יודע באיזה מהם חפץ דיש צד לומר דבעל תשובה ממעשים רעים חשיב ועדיף שטעם טעם החטא כדעת הרמב"ם כשהוא אומר וירא אלהים את האור כי טוב הוי אומר במעשיהם של צדיקים חפץ שלא חטאו כי אם במחשבה אבל המעשים טובים וכדעת הרב מהרש"א.


###### Rosh David, Bereshit 25
[Rosh David, Bereshit 25](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/25)

**ומן**האמור נבא לבאר הכתוב עצמו בראשית ברא אלהים את השמים וכו' ורז"ל והביאו רש"י אמרו ברא אלהים ולא נאמר ברא ה' בתחילה עלה במחשבה לברא העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין והיינו דכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, ותהי עלה הרב תורת חיים בשיטתו לקמא דף נ' דמאי קמ"ל קרא מה שעלה במחשבתו יתברך ואעיקרא דמילתא לא שייכא לצד עילאה כביכול, ובא אל הישו"ב דמחשבתו יתברך קיימת וכשהוא דן לצדיקים גמורים הוא יתברך דן אותם במדת הדין הגמור בלבד כמו שעלה במחשבה לפניו לפי שהן יכולין להתקיים על שורת הדין אלא דבתחילה עלה במחשבה לדון את כל העולם בכלל על פי שורת הדין כיון שראה שאין העולם מתקיים שיתף רחמים לדין, מיהו הצדיקים שיכולין להתקיים כדקאי קאי, ובזה פירש משז"ל במנחות (דף כ"ט:) שאמר משה רבינו לפני הקב"ה על פטירת ר' עקיבא זו תורה וזו שכרה והשיבו כך עלה במחשבה, כלומר שתתקיים מחשבתו יתברך בר' עקיבא לדונו במדת הדין לבד וכיוצא בו מתקיימת ועוד האריך הרב עש"ב, ועל פי הקדמות אלו יש לפרש דשיעור הכתוב כך הוא בראשית ברא אלהים שעלה במחשבה לברא העולם במדת הדין לבד והארץ היתה תהו אלו מעשיהם של רשעים ואין העולם מתקיים, וכי תימא מחשבתו לא תתקיים לז"א יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים דכל מעשיהם אור ומאיר לעולם שעבדו כל ימיהם לה', ואם איזה פעם נכשלו שבו מיד או שחטאו במחשבה לבד ושבו כמדובר וירא אלהים את האור אור צדיקים הללו כי טוב לקיים בהם מחשבתו יתברך.


###### Rosh David, Bereshit 26
[Rosh David, Bereshit 26](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/26)

**ואולם**אני אדר"ש על פי האמור מקראי קדש ביחזקאל סי' י"ח ואמרו בית ישראל לא יתכן דרך אדני הדרכי לא יתכנו בית ישראל הלא דרככם לא יתכן לכן איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל נאם אדני אלהים שובו והשיבו מכל פשעכם אשר פשעתם ולא יהיה לכם למכשול עון השליכו מעליכם את כל פשעכם וכו' ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה וכו' והשיבו וחיו, וכאשר ירדוף הקור"א מבין מדעתו את כל אשר יש בהם מהדקדוק, ונקדים מ"ש ביומא דף פ"ו אמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשות כשגגות וכו' והאמר ר"ל נעשות כזכיות שנאמר חיה יחיה ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה, ופירש מהרש"א באגדתיה שהעושה מאהבה עושה דברים יתירים, ובזה נבא אל הביאור שישראל בראותם גדולי הדור וצדיקי וחסידי נדונין ביסורין במשפט כל יסור"י עולם כאשר ישר בעיני היוס"ר ומדקדק עם חסידיו לפום שער"א המה ראו כן תמהו, וז"ש ואמרו בית ישראל לא יתכן דרך אדני דייקא שם המורה על הדין דינא דלמכות"א ומי יוכל לעמוד בדקדוק גדול ועצום נורא מאד אם לעושי רצונו כך מה יעלה ויגיע לכל המון ישראל המלאים חטאות ואשמות אבד סברן ובטל סיכויין, ויען ה' הדרכי לא יתכנו לכן איש כדרכיו כלומר מטענה זו עצמה שאין העולם מתקיים לא בראתי העולם במדת הדין, וז"ש לכן מסיבה זו איש כדרכיו אשפוט שאם הוא צדיק וקדוש יאמר לו בו אקיים מחשבתי ודנו במדת הדין אבל להמון העם אני משתף מדת רחמים, וז"ש נאם ה' אלהים רחום בדין כדכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, שובו והשיבו תשובה מעליא ולא יהיה לכם למכשול עון כלומר שובו מאהבה ולא מיראה אשר מיראה זדונות נעשות כשגגות, וז"ש ולא יהיה לכם למכשול עון שלא תהיה תשובה מיראה שהעון יהיה מכשול אלא עשו תשובה מאהבה בדברים יתרים ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה והשיבו וחיו שהזדונות יהיו כזכיות על דרך חיה יחיה דגמיר מיניה ר"ל.


###### Rosh David, Bereshit 27
[Rosh David, Bereshit 27](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/27)

**ובהקדמה**האמורה נבין דברי אליהוא באיוב סי' נ"ב (ל"ב) ויחר אף אליהוא בן ברכאל באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב, ודברים ככתבן אינם מובנים דארכבה אתרי ריכשי וחרה אף באיוב ושלשת רעיו והוו תרתי דסתרן דאם כונתו אשר רעיו לא התחכמו בויכוחם עד שיודה איוב היה די אומרו אשר לא מצאו מענה ותו לא אבל השתא דאמר וירשיעו את איוב נראה דאף זו מן התוכחות כי לא יפה עשו להרשיע את איוב וא"כ סותר הקודם אשר חרה אפו באיוב על צדקו, וכבר ראיתי מי שכתב דהאי וירשיעו את איוב הוא תיקון סופרים וכינה הכתוב, גם ראיתי מה שפירש מהר"ם אלשיך ורמזה הרמב"ן בשער הגמול ע"ש, אמנם על פי דרכנו אפשר דודאי איוב איש תם וישר ונדיב נדיבות בכל באי שער עירו וכל מה שאמר ממעשיו האמת אתו אבל מי יאמר זכיתי לבי שלא היה לו סרך חטא כחוט השערה והקב"ה אחשיביה לדקדק עמו, וכבר כתב הרב תורת חיים שם דמ"ש ויען ה' את איוב מן הסערה פירושו שדקדק עמו כחוט השערה כמדת החסידים והוא הדבר אשר דבר באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים דייקא דכלפי מדת הדין שהקב"ה דן לצדיקים גמורים וחסידים מי יעמוד, ואיך מצדיק עצמו מאלהים מדה"ד והיה לו לידע דרחמנא אחשיביה לדונו במדת אלהים כמחשבתו אשר חשב ובזה אין נקי, ואל השלשה לו בא בחרונו יבהלמו דהרשיעו את איוב ושויאו נפשיה רשיעא ובדותא היא ובמותב תלתא טעו במדב"ר כי איוב צדיק וחסיד הוא, ובזה אפשר לפרש מאמרם הובא בדרוש שמואל פרשת ואתחנן הקב"ה הראה למשה דור דור ודורשיו וכו' כשהגיע לר' עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו, ונקדים משז"ל (במ"ר פ' י"ט) מפני מה לא נכנס משה לארץ ישראל כדי שיביא עמו דור המדבר שנאמר כי שם חלקת מחוקק ספון מה טעם משום ויתא ראשי עם, והרב פרשת דרכים דרוש א' ישב ודרש המאמר הזה כמין חומר וכללות הדברים שה' נשבע על דור המדבר אם יבואון אל מנוחתי ויש תיקון לזה אם נחרב בית המקדש וכמ"ש ז"ל (קה"ר פ' י') למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת וכדעת הריטב"א דקונם לביתך שאני נכנס אם נפל מותר ואם משה רבינו נכנס לארץ היה מבטל יצרא דע"ז דהו"ל זכות ארץ ישראל כמ"ש פ"ט דערכין (דף ל"ב:), וכיון שלא היה ע"ז לא נחרב הבית ונשארים מתי מדבר מפני השבועה ועתה שלא נכנס משה לארץ עבדו ע"ז ונחרב הבית ומצו דור המדבר לבא זהו תורף דברי הרב, ואנן בעניותין יש לנו שיטה אחרת בזה ואריכות דברים כאשר נבאר במקומו בס"ד, ועתה רגע אדבר דיש לחקור בזה דשם בערכין אמרו דיהושע דהוה ליה זכות א"י הוה מצי לבטולי יצרא דע"ז ומשום דלא בטליה חיסר הכתוב אות משמו דכתיב ישוע ומאחר דהבחירה ביד האדם ויהושע היה כדאי לבטל יצר ע"ז ולפי שלא עשהו גנהו הכתוב, אם כן על הספק איך לא נכנ"ס משה רבינו לא"י כדי שיביא דור המדבר והלא אם יהושע יבטל יצר ע"ז אינו נחרב הבית ואין תקומה לדור המדבר ולשוא לא נכנס משה רבינו לארץ ישראל וקשה הדבר בהיות יהושע בעל בחירה איך לא נכנס משה רבינו לארץ ישראל.


###### Rosh David, Bereshit 28
[Rosh David, Bereshit 28](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/28)

**ודרך**דרש יש להשיב דאם לא נמצא במשה רבינו שום עילה וסרך חטא להשאר במדבר וליגנז שם הדין נותן דמספק אין ראוי להשאר במדבר כדי שיביא עמו דור המדבר כיון דיהושע בחירי ודילמא יבטל יצר ע"ז ודור המדבר לא יוכלו לבא לפי דרוש הרב פרשת דרכים ואינו מן הדין ליגנז משה רבינו על הספק כל שאינו מבורר שדור המדבר מצו לבא דיהושע בחירי ובו הדבר תלוי, אבל אם ח"ו המצא תמצא איזה עילה וסרך חטא במשה רבינו מצד אותו הנדנוד יגנז במדבר ואם לא יבטל יהושע יצר ע"ז יביא בידו דור המדבר דכיון דלא יתבטל יצר ע"ז יחרב הבית ומותרים דור המדבר דלמנוחה זו אינם באים וכו', וענין זה תלוי אם ה' דן ידין עמו אף לצדיקים ולחסידים בשיתוף רחמים או אם לקדישי עליונים דן אותם במדת הדין הקשה, שאם גם לצדיקים וקדושים לא כלו רחמים ומקדים רחמים בדינם א"כ משה רבינו פטיר ועטיר דודאי כלפי מדת רחמים המשתתפת עם מדת הדין אין למשה רבינו שום חטא ואין צריך ליגנז במדבר, אך אם לבני עליה דן במדת הדין הגמור גם למשה רבינו לא יבצר איזה הרגשה דלפי מדה"ד הגמור דינו ליגנז במדבר.


###### Rosh David, Bereshit 29
[Rosh David, Bereshit 29](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/29)

**וזאת**מצאנו להרב החסיד מהר"ח ן' עטר בס' אור החיים שפירש בהאי רומיא דקראי דכתיב בראשית ברא אלהים וכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים בהדק עוד דהכא הקדים שמים לארץ והתם הקדים ארץ לשמים, ופירש במה שאמרו רז"ל (סוטה דף ל"א.) כתיב לאוהבי ולשומרי מצותי לאלף דור וכתיב ועושה חסד לאלפים ואמור רבנן כי מאי דכתיב לאלפים היינו לאוהביו דסמיך ליה בלבד ואינו חוזר גם לשומרי מצותיו שעושים מיראה כי אותם לאלף דור, והיינו דכתיב ולשומרי מצותיו לאלף דור וסמיך לשומרי מצותיו ולא קאי לאוהביו דכבר פירש בכתוב אחר לאלפים, ועל זה הדרך יתפרשו שתי מקראות הללו בראשית ברא אלהים את השמים כי שם אלהים מדה"ד לשמים דסמיך ליה קאי דוקא והארץ מפורש בקרא אחרינא ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים דשם דשיתף מדת רחמים קאי לארץ לחוד ואומרו ושמים אינו בבחינה זו, וכבר מפורש ברא אלהים את השמים אלהים סמיך לשמים באופן דלצבא השמים דן במדת אלהים דינא קשיא כמשז"ל דמלאכי מרום הקודמין לחבריהם בקדושה ונשרפים וכיוצא ואז"ל בחגיגה (דף ט"ו.) דמחיוהו למ"ט שיתין פולסי וכיוצא אבל בארץ משתף מדת רחמים והיינו דסמיך ה' אלהים לארץ זהו תורף דברי הרב אור החיים זלה"ה, ואפשר דמשה רבינו הוה סבר בפירוש בראשית ברא אלהים כפירוש הרב הנז' ולפי פירוש זה כל הארץ נדונים בשיתוף רחמים ואין חילוק בין צדיק גמור לאחרים, וכפ"ז גם למשה רבינו צריך לשתף מדת רחמים כי האלהים בשמים ולמלאכים נדונים במדת אלהים, וא"כ עילה לא השתכחת במשה לפי שיתוף מדת רחמים ואינו מן הראוי שיגנז במדבר, ואמרו פ' חלק (דף ק"ח.) דר' עקיבא סבר דדור המדבר אין להם חלק לעוה"ב דכתיב במדבר הזה יתמו ושם ימותו לעוה"ב ואמטו להכי משה רבינו כשראה תורתו של ר' עקיבא שמח דר' עקיבא דריש על דור המדבר ושם ימותו לעוה"ב ואין להם חלק לעוה"ב לכן שמח משה רבינו דתו אין לו צורך לישאר במדבר מאחר דלא נמצא שום חטא כלפי שיתוף מדת רחמים למדה"ד דנוהגת בארץ, וא"כ על הספק אינו מן הדין שיגנז במדבר דדילמא יהושע יבטל יצר ע"ז ואין להם תקומה לדה"מ וכר' עקיבא דאין להם חלק, אך כשראה מיתתו של ר"ע שהיתה במדת הדין אימתני ותקיפא עלו בו עצבי"ם ונתעצב דמזה מורה דפירוש הכתוב כמשז"ל וכפירוש הרב תורת חיים דלצדיקים דן במדת הדין הגמור ונתעצב דאף לדידיה לא יבצר איזה עילה וסרך חטא ליגנז במדבר.


###### Rosh David, Bereshit 30
[Rosh David, Bereshit 30](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/30)

**ואחשבה**דיש לקשר יפה דברי רז"ל שדרשו בתחילה עלה במחשבה לברוא העולם במדה"ד וכו' ופירוש הרב תורת חיים ופירוש הרב אור החיים הנתנין למעלה במעמד שלשתן והיו לאחדים, כי נודע משאז"ל (בר"ר פ' י"ב) דביום הששי ברא האדם מן העליונים ותחתונים הנשמה מן העליונים והגוף מן התחתונים ומודעת זאת דאם זכה אדם עושה החומר צורה וגופו מזדכך ונעשה נשמה ואם לא זכה עושה הנשמה חומר כאשר הארכנו בזה בקונטרס חסדי אבות ריש פ"ג ע"ש באורך, ואז"ל (סנהדרין דף צ"א:) יקרא אל השמים מעל זו הנשמה ואל הארץ זה הגוף ואז"ל נשמות הצדיקים קדמו לעולם, וכפי זה נמצא דמחשבתו יתברך לברוא העולם מתחילה היתה לברוא הצדיקים וזהו התכלית וזהו שאמרו בתחילה עלה במחשבה לברוא העולם במדה"ד כי נשמות הצדיקים עלו במחשבה תחילה ובהם מתקיים הדין, וז"ש עלה במחשבה לברוא העולם במדה"ד כלומר עלה במחשבה לברוא נשמות הצדיקים שעמהם מתנהג במדת אלהים דין גמור ויכולים לעמוד בדין וזה דוקא לצדיקים שעלו במחשבה אך ראה שאין שאר העולם מתקיים ושיתף מדת רחמים, ומשום הכי סמך הכתוב אלהים את השמים לומר דלכל צבא השמים מלאכי רום וכיוצא ואף הקדושים אשר זכו לעשות החומר צורה ונמצא דגופן שלהם נשמה והם כלם משמים הם בכלל השמים שנדונין במדת הדין הקשה, וזהו אלהים את השמים דשמים אשר כולל המלאכים והחסידים שעשו גופם זך כנשמה וכיוצא הכל נדון במדה"ד הקשה, אך ליושבי חלד כל שוכני ארץ והמון העם דגופם נשאר חומר שיתף מדת רחמים וזהו ביום עשות ה' אלהים ארץ ה' אלהים רחום בדין סמוך לארץ שנדונים בשיתוף רחמים, ובזה צדקו יחדיו הפירושים האמורים והם דברים אחדים, ולפי זה הנה נכון לומר דמשה רבינו תדיר ידע שפיר דאלהים סמיך לשמים וכל צבא השמים נדונים במדה"ד הגמור, אך סבר דשמים כפשוטו למלאכים ואביזרייהו אבל הצדיקים והחסידים דינם על שדה הארץ יחשב בשיתוף הרחמים, ומשו"ה ישמח משה בתורת ר' עקיבא דדור המדבר אין להם חלק, וא"כ אין מקום לישאר במדבר לא מצד מעשיו דדינו בשיתוף הרחמים והוא מבחר המין האנושי ולא מצד להביא דה"מ דאין להם חלק, וכשראה שפגעה מדת הדין בר' עקיבא אז הבין כי גם חסידים וקדושים שנזדכך גופם והוא טוב מנשמת אחרים הרי הם מצבא השמים ועדיפי ממלאכים ונדונים במדה"ד הקשה, ועל רזא דנא ערבה כל שמחה ויתעצב אל לבו כי גם הוא נדון במדה"ד הקשה.


###### Rosh David, Bereshit 31
[Rosh David, Bereshit 31](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/31)

**וכזה**אפשר לפרש מאמרם ז"ל בתנחומא פ' ואתחנן אמר הקב"ה למשה כבר קנסתי מיתה על אדם הראשון אמר לפניו אדוני אדה"ר היה ראוי למות שמצוה קלה שצוית אותו ועבר עליה ולכך נאה שימות וכו' א"ל הרי יעקב שיצא ממנו י"ב שבטים וכו' אמר לפניו יעקב לא עלה לרקיע ולא דשו רגליו ערפל ולא היה כמלאכי השרת וכו' א"ל הקב"ה רב לך אל תוסף דבר אלי ע"כ לשון המאמר, וקצת יש להרגיש דמראש מקדם הי"ל להקב"ה לומר אל תוסף וכו' ולמה שקיל וטרי והוכיח מאדה"ר וכל א' מהאבות עד שמשה רבינו מצא תשובה לכל אחד ובסוף א"ל רב לך אל תוסף, והלא לפניו יתברך גלוי מה שיש למשה להשיב ותיכף היה לו לומר לא תדבר ודיו כאשר עשה אחר כל השקלא וטריא, אבל על פי דרכנו יבא על נכון דכאשר משה רבינו אמר לזכותו שהוא גדול מכולם דיעקב אבינו אף שכל זרעו זרע קדש ומטתו שלימה מ"מ לא דשו רגליו ערפל ולא היה כמלאכי השרת ח"ו, בזה נלכד ודא היא תברתיה דכיון שהוא כמלאכים א"כ יש לדונו במדת הדין הקשה כדכתיב אלהים את השמים ובערך דין קשה כזה אי אפשר לימלט דהמצא ימצא איזה הרגשה, ולכן באומרו שהוא כמלאכי השרת א"ל רב לך אל תוסף כלומר מאחר שאתה מודה כי גדול אתה ורב לך כמלאכים מזה עצמו אנכי מצוך אל תוסף דלמלאכים ידעת שאני דן בדין חזק כדכתי' אלהים את השמים, וא"כ אין מקום לדבריך.


###### Rosh David, Bereshit 32
[Rosh David, Bereshit 32](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/32)

**ומכלל**הדברים הנאמרים באמת יש מקום לומר דאותה שאמרו (יומא דף פ"ו:) מעביר ראשון ראשון כדכתיב פעמים שלש עם גבר הן הן הדברים לכלל ישראל ברם לקדושי עליון הנדונים במדת הדין הקשה כמלאכים אף על דבר קל ראשון נדונים כמלאכים שעל שהקדימו לומר קדושה לחבריהם נשרפין והוא חטא ראשון, וכבר ראיתי למפרשים שכתבו משם הרמ"ע ז"ל דטעם שנענש אדה"ר בחטא ראשון הוא שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה עכ"ד. ולפי מה שפירש הרב תורת חיים דמה שמדקדק כחוט השערה, היינו מטעם שלחסידים הוא דן במדה"ד גמור כאשר עלה במחשבתו יתברך כמש"ל הדברים מכוונים דאדה"ר יציר כפיו וגדלה מעלת נשמתו מזיהרא עילאה כנודע וגדול הוא מהמלאכים ולכן נדון במדה"ד הקשה כמלאכים אף על חטא ראשון דבדינא קשיא כי אלהים שופט בדבר קל ראשון לא ינקה, ועל פי זה הבה נא אבא להבין מה שאמרו בשבת דף נ"ה אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מפני מה קנסת מיתה על אדה"ר אמר להם מצוה קלה צויתיו ועבר עליה והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה ומתו א"ל מקרה אחד לצדיק ולרשע וכו' רשב"א אומר אף משה ואהרן בחטאם מתו שנאמר יען לא האמנתם בי הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם, ויש להעיר דאטו נעלם ממלאכי עליון ענין עץ הדעת המפורסם בכל העולמות ומה זו שאלה מפני מה קנסת וכו', ותו להבין לשון מפני מה דמורה ובא דיש בדבר שני צדדין ולא ידעו להכריע.


###### Rosh David, Bereshit 33
[Rosh David, Bereshit 33](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/33)

**ואפשר**לפרש על פי האמור כי מצאה החקירה מקום לנוח , דמאחר דמעביר ראשון ראשון איך הקב"ה העניש לאדם הראשון בחטאתו אשר חטא ראשון לחשבון עונות, וכבר כתבנו בסמוך דהרמ"ע ז"ל תריץ יתיב דהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה ומדה זו ליתא בדקדוק חסידים, וכבר שמעתי דיש מי שחקר חקירה זו גם בקין שנענש בהריגת הבל והיה חטא ראשון לקין למ"ד שנולדו קין והבל אחר החטא, ולדידי אעיקרא אין מקום לחקירה זו לא באדם ולא בהבל וקין, באדם לפי פשט הכתובים לק"מ דמדה זו דמעביר ראשון היינו לישראל דיש להם כמה מאות מצות ונאה להם להעביר ראשון ראשון פעמים שלש כי רב מאד מספר מפקד מצותיהם אכן באדם דלא נצטוה אלא מצוה זו לפי פשטו וגם למדרשו שנצטוה שבע מצות אינו דומה תרי"ג לשבע, ויותר אין לה מקום לחקירה זו בקין תחת שלש חדא דכל זה דמעביר ראשון היינו במצות שבין אדם למקום אז אל רחום רב שר"י פעמים אך בין אדם לחבירו אם גנב או רצח מהיכא תיתי דמעביר ראשון אף אם נתחרט ועזב החטא בתשובה גמורה אינו נמחל עד שחבירו ימחול לו, והכא קין רצח אחיו ובודאי כי כבדה אשמתו וזאת שנית דאחת היתה רציחת הבל אבל חב בדמו ודם זרעיותיו והרי כאן כמה עונות והוא באחד, ועוד בה שלישיה כי במקום שיש לו תובעים וצועקים לא נאמר מעביר ראשון ואפשר שהוא מאמר ה' לקין לאפוקי סברא זו דמעביר ראשון אמר ה' קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה ועתה ארור אתה וכו' רמז כל החילוקים אשר בין עון זה לעלמא דמדתו יתברך מעביר ראשון ראשון, וז"ש קול דמי דמו ודם זרעיותיו והרי כאן כמה עונות בפעם אחת ועוד אחיך דבין אדם לחבירו לא שייך מעביר ראשון והן לו יהי דלעולם מעביר ראשון מה שאינו כן מ"מ צועקים אלי וכשיש צעקה אין כאן העברה, ועוד דכל זה לא נאמר אלא כשיקבלו ישראל תרי"ג מצות לא כן עתה דאין לכם אלא ז' מצות, וז"ש ועתה ארור וכו' ועתה דייקא שבזמן הזה לא שייך מעביר ראשון ולכן ארור וכו', וקין לא רצה להבין מאמר ה' כמה חילוקים יש בדבר דלא שייך בזה מעביר ראשון ויאמר קין גדול עוני מנשוא כלומר עוני הראשון גדול מנשוא בתמיה והלא אתה נושא עון ומעביר ראשון, או אפשר שהוא דרך וידוי ואנינות כסבר וקביל והבין עד היכן מגיע עונו וגם הוא הודה ואמר גדול עוני אף שהוא ראשון גדול מנשוא הן גרשת וכו'.


###### Rosh David, Bereshit 34
[Rosh David, Bereshit 34](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/34)

**אמור**מעתה נמצא דיש שני טעמים לאשר נענש אדה"ר בחטאו הראשון או משום וסביביו נשערה מאד דלגבי חסידיו שדנם במדת הדין הקשה לא נאמר זה, או נאמר דזה מדה כללית בכל מיני דין נפש החוטאת גם חסיד"ה בשמים דמעביר ראשון ואדם הראשון שאני דלא נצטוה אלא בזה ומה שייך מעביר ראשון, ואפשר דזה שאלו מלאכי השרת להקב"ה מפני מה קנסת מיתה על אדה"ר מפני מה דייקא כי יש לפנינו שני טעמים או משום וסביביו או כי אינה אלא מצוה אחת, ויאמר ה' הטעם האמיתי הוא כי מצוה קלה צויתיו ועבר עליה ואיך יתכן בזה מעביר ראשון,


###### Rosh David, Bereshit 35
[Rosh David, Bereshit 35](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/35)

**ומזה**הבינו מלאכי השרת דגם לחסידים שייך מעביר ראשון ועל זה שאלו בעצם והלא משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה ומתו ולא היה בידם אלא אחת ועין רואה נשמטו בידי סלע והשיב מקרה אחד וכו', דלגבי מיתה כבר נגזרה על אדם ותולדותיו כיוצא בו, ורשב"א פליג את"ק וסבר דטעם אדה"ר ומשה ואהרן כולה חדא גזירה מטעם וסביביו נשערה, ולכן כיון שהוא דן אותם במדת הדין הקשה כאשר השמים וכל צבאם נדונים בשם אלהים שכך עלה במחשבה נשמות הצדיקים שנתעלו כשרפי מעלה כלם נדונים בשם אלהים ולא מסתבר דלגבי דין קשה יהיה מעביר ראשון כי זו מדת רחמים היא, ואף משה ואהרן בחטאם דייקא הראשון שלא היה להם אלא הוא וזהו בחטאם מתו וה"ט משום וסביביו וכו'.


###### Rosh David, Bereshit 36
[Rosh David, Bereshit 36](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/36)

**וממוצא**דבר ההקדמות אשר ביארנו בעניותנו קום קרא הני קראי אשר שר המשורר אסף בספר תהלים מזמור ן' מציון מכלל יופי אלהים הופיע יבא אלהינו ואל יחרש אש לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח, והנה רז"ל דרשו וסביביו נשערה שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה כמ"ש בקמא דף ן', ודרשו בחלק דף צ"א יקרא אל השמים מעל זו נשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף, ודרשו שם בחלק דף ק"י לר"א על דור המדבר שהם באים לעוה"ב שנאמר אספו לי חסידי וכו' ונדעה נרדפה הני דרשות סמוכות מה ענין חיבורן זו לזו ומהו קשר"ן של דברים, ועל פי ההקדמות הנז' הנה מה טוב וסביביו נשערה מאד שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה והטעם הוא שחסידיו הן הן המרכבה שעשו הגוף נשמה וזה חומ"ר בקדש צורה בתוך צורה וכיון שכן כלם נשמה ונדונים בשם אלהים מדת הדין הקשה, וזהו יקרא אל השמים מעל זו נשמה וכו' והם כלם נשמה ונדונים בשם אלהים ומעתה גם משה רבינו נדון במדה"ד ונשאר במדבר ועי"ז נחרב ונבנה הבית ומותרים דור המדבר ועליהם אומר אספו לי חסידי דלמנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת, ויש לפתור תחילה הפסוקים באופן זה מציון מכלל יופי שנבנית מחדש לעתיד כמ"ש במדרש אלהים מדת הדין הקשה האיר, וזה מערכה אל הדרוש דבעי למימר אספו לי חסידי על דור המדבר ואמר מציון מכלל יופי שנבנה מחדש וגם מסיבת שם אלהים מדה"ד הופיע אור ומהו האור הנמשך מזה ואמר יבא אלהינו וכו' וסביביו נשערה שמדקדק מאד עם חסידיו וכו' כמש"ל, ועי"ז שנבנית מחדש וגם שדן לחסידים במדה"ד מזה נולד שמשה רבינו נשאר במדבר ונחרב הבית ונבנה והותרו דור המדבר ועתה אספו לי חסידי שהם דור המדבר כאמור.


###### Rosh David, Bereshit 37
[Rosh David, Bereshit 37](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/37)

**ובמסילה**נעלה להבין בזה מאמרם ז"ל בסוף פסיקתא רבתי ע"פ (איוב ל"ח א') ויען ה' את איוב מן הסערה והובא בילקוט סי' תתק"ח קצת בשינוי וז"ל, אמר לו הקב"ה למה אתה קורא תגר שהגיעוך יסורין שמא אתה גדול מאדה"ר יציר כפי שעל מצוה אחת שביטל גזרתי עליו ועל תולדותיו מיתה ולא קרא תגר א"ל שמא אתה גדול מאברהם שנסיתי אותו בכמה נסיונות ועל שאמר במה אדע א"ל ידוע תדע וכו' ולא קרא תגר א"ל שמא אתה גדול מיצחק על שאהב עשו הכהתי עיניו שנא' ויהי כי זקן יצחק וכו' א"ל גדול אתה ממשה שע"י שאמר שמעו נא המורים גזרתי שלא יכנס לארץ ולא קרא תגר א"ל אתה גדול מאהרן וכו' וחנקתי שתי אפרוחיו וכו'. וצריך להבין כל הני הוכחות למה ונראה לפי שיש להשיב על האחת גמר מאחריתי וכן אידך ומאי נינהו הלימודים והדחיות, ואפשר להבין פשר דבר על פי האמור דענין זה סמוך ונראה על פסוק ויען ה' את איוב מן הסערה ואפשר דמייתי בפסיקתא מאמר זה על האי קרא וכונתם לדרוש כפי זה כמו שפירש הרב תורת חיים כי אמר אלהים לאיוב שדקדק עמו על חוט השערה כענין וסביביו נשערה מאד, והיינו דאמר ליה למה אתה קורא תגר שדנתיך ביסורין ולא העברתי מעליך עונך להיות מעביר ראשון ראשון ולדון אותך דין חזק הלא יראתך ותמימותיך הם סיבה לדקדק עמך כחוט השערה אפילו בחטא ראשון, והרי אדה"ר שעל מצוה אחת שביטל והיה חטא ראשון גזרתי עליו מיתה והי"ל להעביר חטא ראשון שכך היא המדה מעביר ראשון ראשון אלא מן הסערה מטעם וסביביו נשערה מאד דנתיו דין קשה וגזרתי עליו מיתה וגם אתה חולית במדה"ד על חטא ראשון, וכי תימא מה יוכיח הוכח מאדם הראשון שהוא לא נצטוה אלא על מצוה זו ותו לא ומשו"ה דין הוא למות בעונו, לז"א שמא אתה גדול מאברהם וכו' כלומר שקיים כל התורה והיה לו דין ישראל להקל ולהחמיר כמ"ש הרמב"ן (ויקרא כ"ד י') כנודע, ועכ"ז על שאמר במה אדע א"ל ידוע תדע וכו', וכי תימא ענין גלות מצרים היה מוכרח להוציא לאור ניצוצות אדה"ר ודורות הקודמים כמ"ש האר"י זצ"ל ואלמלא אומר במה אדע הדבר היה מוכרח, לז"א שמא אתה גדול מיצחק שגם הוא קיים כל התורה ועל שאהב עשו והיה חטא ראשון וקל מאד שהוא לא הכיר ברשעו ועכ"ז הכהתי עיניו מטעם וסביביו נשערה וגם אתה לרוב חשיבותך אתה נדון במדה"ד, וכי תימא אין ראיה מיצחק דלעולם צריך להעביר ראשון אף אם נדון במדה"ד ויצחק שאני שכהו עיניו כדי שיעקב יטול הברכות וכמו שאז"ל (בר"ר פ' ס"ה), לז"א שמא אתה גדול ממשה איש האלהים שע"י שאמר שמעו נא המורים וכו', וכי תימא דיש לדחות דנמצאו למשה ששה הרגשות כמ"ש בתנחומא פ' ואתחנן ואין ראיה ממנו שלא להעביר ראשון ראשון, לז"א שמא אתה גדול מאהרן שלא חלקתי כבוד וכו' ועכ"ז דקדקתי עמו בחטא ראשון ומתו בניו גדולי הדור בחטא ראשון לפי שאני מדקדק עם חסידי כחוט השערה וגם אתה קבל עליך שזהו לחשיבותך.


###### Rosh David, Bereshit 38
[Rosh David, Bereshit 38](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/38)

**נמשך**לזה נבין מאמרם ז"ל בשוחר טוב (תהילים צ״ב:ט״ז) על פסוק להגיד כי ישר וז"ל אמרו למשה מי עשה לך שלא ליכנס לארץ ישראל אמר להם אני גרמתי לעצמי אמרו לו לא הקב"ה עשה לך אמר להם ח"ו אפילו אתם סבורים שהוא מצדיק את הרשע ומרשיע את הצדיק הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אמרו לאדה"ר מי גזר עליך מיתה אמר להם אני הוא שעשיתי לעצמי א"ל לא הקב"ה עשה לך א"ל ח"ו משל לחולה שהיה מושלך במטה עלה הרופא וראה אותו התחיל מצוה אותו ואומר דבר פלוני אכול דבר פ' לא תאכל שהוא רע לך אכל דבר שהוא רע לו הגיע סופו למות א"ל שכניו הרופא עשה לך א"ל אני הוא שעשיתי לעצמי וכו' הוי להגיד כי ישר ה' ע"כ. ולכאורה יפלא מהיכא תיתי מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא, ועוד להבין מהו זה שאמר רעיא מהימנא אפילו אתם סבורים שהוא מצדיק את הרשע ומרשיע את הצדיק ועוד להבין משל אדה"ר, אבל עפ"י הקדמותינו יובן דאמרו למשה מי גרם לך שלא ליכנס לארץ כלומר דהוא קדוש מאד והיה הדין נותן להעביר ראשון אף אם נאמר שחטא אלא שרצה הקב"ה להביא דור המדבר לזה אמרו מי גרם לך וכו' ומשה אמר אני גרמתי לעצמי סתם ולא פירש לכן אמרו לו ולא הקב"ה עשה לך כדי להביא דור המדבר שאם היית נכנס היית מבטל ע"ז ולא נחרב הבית ושבועת דור המדבר במקומה ולכן רצה שתשאר במדבר, אמר להם ח"ו אפי' אתם סבורים שהוא מצדיק את הרשע להעביר ראשון ומרשיע את הצדיק לדונו בדין ראשון אי נמי מצדיק רשע להצדיק דור המדבר שהכעיסו לפניו ולהרשיע את הצדיק שלא אכנס אני לארץ ח"ו הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט דלי מוכרח לדון במדה"ד הקשה כי כך עלה במחשבה לדון בשם אלהים ומשו"ה לא נכנסתי לארץ וממילא דור המדבר הרויחו ועוד שהם דור דעה ועליהם הוא אומר אספו לי חסידי וצדיק דינו. ולהבין חלוקת אדם הראשון נקדים עוד דנראה לישב עוד לחקירה זו דאמאי נענש אדה"ר ולא היה מעביר חטא ראשון דאין זה דומה לשאר עונות דהכא עץ הדעת סגולתו להמית ועץ החיים סגולתו להחיות ואדה"ר אכל מעץ הדעת שסגולתו להמית ולא שייך בזה מעביר ראשון דאף דימחול לו על שעבר על ציוויו יתברך צריך למות שסגולתו להמית, ואפשר שזה כונת הכתוב כי ביום אכלך ממנו מות תמות והכפל היינו מות מפני שהוא סגולה להמית תמות על שעברת על ציוויי, עוד נקדים מה שתירץ הרב עיון יעקב לחקירה הנז' דהגם דבעלמא מעביר ראשון שאני הכא דנצטוה מפי הקב"ה עצמו ואינו דומה שומע מפי המלך ועובר מצותו, זהו תורף דבריו. וזה אפשר שהוא כונת הכתוב (שמות ל"ב ז') לך רד כי שחת עמך סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה, כי באומרו לך רד וכו' יאמר האומר זה חטא ראשון ומדתו יתברך מעביר ראשון ראשון, לז"א סרו מהר מן הדרך אשר צויתים דייקא דאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום וכיון שאני צויתים ושמעו מפי אין בזה מעביר ראשון, ועוד עשו להם מסכה וכל העכו"ם כופר בכל התורה ואין זה ראשון רק כאחת עברו על כל התורה, ובזה נבין המאמר הלז דאמרו לאדה"ר מי גזר עליך מיתה וכו' ולא הקב"ה עשה לך דכיון שהוא חטא ראשון הי"ל להעביר, לז"א ח"ו משל לחולה וכו' התחיל מצוה אותו כלומר שהוא בעצמו צוה ולא שייך בזה מעביר ראשון, ועוד שא"ל דבר פ' לא תאכל שהוא רע דתכונת הדבר ירע לך וה"נ עץ הדעת סגולתו להמית ולא שייך מעביר בזה כדאמרן.


###### Rosh David, Bereshit 39
[Rosh David, Bereshit 39](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/39)

**א"נ**אפשר לפרש חלוקת אדה"ר ונקדים משז"ל בכמה דוכתי אין הקב"ה מביא תקלה אפי' על ידי בהמתן של צדיקים וכתבו התוס' בשבת דף י"ב וריש חולין (דף ה':) ושאר דוכתי, דהיינו דוקא כשהמאכל אסור מצד עצמו אבל כשאין המאכל אסור מצד עצמו רק הזמן גורם משכחת לה דיבא תקלה וכאותה שאמרו (ר"ה דף כ"א.) בסים תבשילא דבבלאי בצומא רבא וכתב הרב יפה מראה פ"ק דדמאי דכל זה שה' שומר נפשות חסידיו היינו מן השוגג אבל כשיש פשיעה איהו דאפסיד אנפשיה. עוד נקדים חקירה אחת דרבים בתורה שאלו לחכמה להבין כיצד בא אדם הראשון לידי חטא והלא לא היה יצר הרע והעולם היה מתוקן, ושמעתי שפירשו חכמי מדע בהקדמת רבינו האר"י זצ"ל דביום ברוא אלהים אדם היה מתוקן בבחינת המדבר ואדם הראשון בחכמתו וקריאת שמות לבהמות ולחיות תיקון בחינת החי ואכתי פשו בחינת דומם וצומח שלא נתקנו ולכן נצטוה מצוה זו לתקנם ולברר מהם ניצוצות הקדושה ומשום הכי היה לו יצר הרע בזה כי זה לא נתקן ומפני זה אדה"ר היה אסור לאכול בשר דהכל מתוקן רק בכל עש"ב יהיה מות"ר ושרי לאכול לברר ניצוצות הקדושה, אלו דבריהם. ובהא ניחא לי מאמר הכתוב הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וכו' לכם יהיה לאכלה, ודקדק מהרימ"ט מה הלשון אומרת הנה נתתי לכם, ולפי דרכנו הנה נכון דהחי והמדבר היו נכונים ומתוקנים אבל הדומם והצומח היו צריכים בירור ולכן אדה"ר היה אסור לאכול בשר כי בו בפרק אין ניצוצות בבעלי חיים נדחים וכבר היו מבוררים וכל כונת האכילה הוא לברר הניצוצות, ולכן הבשר שכבר נתקן היה אסור בו ולא הותר אלא במיני דשאים דטעונים כתישה בל"ב שינים ובירור, וז"ש הנה נתתי לכם את כל עשב כל ניצוצי הקדושה נתונים נתונים המה ללקט אורות לכם יהיה לאכלה ולברר על ידי אכילה כל ניצוצות ולכם יהיו והתקדשתם בכל ניצוצות ההם, ומשום שאחר החטא נטמע הכל והוה ס"ד שיהיה מותר בבשר לכן אמר ה' ואכלת את עשב השדה כי אין בך כח לברר יותר ואף זה הבירור יהיה בקושי ובטורח גדול בזעת אפך, ולפי דרכנו יובן מאמר הכתוב וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ואז"ל (בר"ר פ' י"ד) וייצר נכתב בשני יודין שנברא בשני יצרים יצר הטוב ויצה"ר, וכי תימא עתה בבריאת אדם מתוקן הכל והיצר הרע מאין ימצא לז"א עפר מן האדמה כלומר דאכתי חלק הדומם שהוא עפר וחלק צומח מן האדמה לא נתקנו ומשם היה היצה"ר, ובזה נבא להבין מאמרינו אמרו לאדה"ר מי גזר עליך מיתה כלומר דכיון דאין הקב"ה מביא תקלה אפי' על ידי בהמתן של צדיקים הי"ל להקב"ה לעוזרו שלא יחטא ומה גם דהעולם היה מתוקן ויצר הרע לא היה בעולם היה מספיק כמו רגע לעורר לבו הוא יתברך ולעוזרו והוא היה ניצול, וז"ש לא הקב"ה עשה לך שהיה לו לשומרך כמדתו יתברך, לז"א משל לחולה שהיה מושלך במטה רמז בזה שהוא היה חולה דכשם שהחולה צריך רפואה גם הוא היה חולה בחלקי הדומם והצומח דלא היו מתוקנים והיה צריך רפואה ויצר סמוך מאותם הבחינות שלא נבררו, וע"כ נצטוה מצוה זו דעל ידי מצוה זו תעלה ארוכה גם לדומם וצומח והוא מ"ש לו הרופא אכול דבר פ' ואף כאן אמר לו הנה נתתי לכם את כל עשב ואת כל פרי העץ לאכלה לברר על ידי האכילה כל ניצוצות הקדושה ודבר פ' לא תאכל שהוא רע לך ואף כאן א"ל שלא לאכול מעץ הדעת, וכתבו הרבה מן מפרשים ומכללן הרב שפתי כהן על התורה דלא נאסר אדה"ר אלא עד הלילה ואם היה ממתין עד הלילה היה מותר לאכול מעץ הדעת על ידי קדושת שבת, ולפ"ז נמצא דהמאכל אינו אסור מצד עצמו רק הזמן גורם ובזה לא נאמר אין הקב"ה מביא תקלה כיון דהמאכל מותר ועוד דל"א היה שוגג ואין מדה זו אלא לשוגגים, וכל זה רמז אדה"ר במשל החולה שם רמז שהדבר שציוהו הרופא לא תאכל אין המאכל אסור מצד עצמו אלא הזמן גרם שהוא חולה וכאשר עלתה בידו הבריא"ה הותר לו המאכל וגם לו היה כן דהזמן היה גורם ובשבת היה מותר ולא שייך בזה אין הקב"ה מביא תקלה, ועוד שהחולה אכל דבר שהוא רע לו במזיד דידע שהוא רע לו ואכלו ובכיוצא בזה הוא עצמו בפשיעה אכלו ובזה לא נאמר אין הקב"ה מביא תקלה כי הוא דוקא לשוגגים ולא למזידים ונמצא הוא גרם לעצמו להגיד כי ישר ה', ועל פי זה אפשר לפרש המאמר הנז' דאמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה קנסת מיתה על אדה"ר כלומר דמחומר קורץ וזה חלק אדם אלמלא הקב"ה עוזרו וכו' וא"כ אל רחום היה לך לשומרו לשלא יכשל ואם לא שמרו עכ"פ יקל עונש אדה"ר דמן השמים לא סייעוהו כמו שדרך הקב"ה לשמור אף בהמתן של צדיקים, והיינו אמרם דרך צניעות ומורא שמים מפני מה קנסת מיתה על אדה"ר כלומר שהיה לך לשומרו מן החטא וכיון שלא נשמר לפחות לא היה לך לקנוס עליו מיתה, ויאמר ה' מצוה קלה צויתיו לרמוז שהיא קלה דבלילה היה מותר לאכול והיינו מצוה קלה כמות שהיא וכיון שהיתה קלה שהמאכל לא היה אסור בזה לא נאמר אין הקב"ה מביא תקלה דאינו אלא כשהמאכל אסור מצד עצמו ועוד עבר עליה במזיד ולא אמרו אין הקב"ה מביא תקלה אלא להציל מהשוגג כאמור.


###### Rosh David, Bereshit 40
[Rosh David, Bereshit 40](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/40)

**א"נ**אפשר כמ"ש הרמ"ע דהעכו"ם אין להם תשובה וכתבו המפרשים שני טעמים דישראל יש להם דין בנים ואב שמחל על כבודו כבודו מחול והעכו"ם יש להם דין עבדים ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ומפני זה אין להם תשובה, ועוד טעם אחר דישראל נצטוו בתרי"ג מצות וענפיהם אינהו ואביזרייהו ואין אדם יכול לעמוד בכלם דמחומר קורץ ולכן דין הוא שיהיה להם תשובה אבל עכו"ם שלא נצטוו כי אם שבע מצות מצו למיקם בהו ומשום הכי אין להם תשובה, וזו היתה שאלת מלאכי השרת דראינו דאדה"ר עשה תשובה ועם כל זה לא נתבטלה הגזירה ש"מ דדינו כעכו"ם שאין להם תשובה אך צריכין למודע"י מהו הטעם האמיתי אי משום דמלך שמחל אין כבודו מחול או משום דמצו למיקם בז' מצות, וז"ש מפני מה קנסת וכו' כלומר אף דעשה תשובה ורמזו באומרם מפני מה דיש להם שתי דרכים ולא ידעו להכריע ויאמר ה' מצוה קלה צויתיו ועבר עליה פשיט להו כטעם השני דכיון דהיתה מצוה אחת לבד וקרי לה קלה להיותה לבדה ורק היא יחידה ועבר עליה ודאי אין תשובתו עולה יפה דהיה לו לעמוד במצותו, משא"כ ישראל דנצטוו בתרי"ג מצוות ויש לנו אריכות דברים בזה וצדדים אחרים ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע והדרשה תדרש לכל אחד מהצדדים וכדרגילי המפרשים, ונאריך בזה במקומו בס"ד.


###### Rosh David, Bereshit 41
[Rosh David, Bereshit 41](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/41)

**א"נ**יתכן במ"ש בזהר חדש דף ז"ך דפוס קושט' דנגזרה גזרה על אדם למות על שנלקח מהאדמה דכתיב ביום אכלך וכו' ואלמלא לא חטא היה לו חיים ארוכים כיון שחטא קצר ימיו לאחר שעשה תשובה נתן לו יומו, וזו ראיה דהגזרה היתה קודם דאלמלא כך כשעשה תשובה הי"ל לבטל הגזרה וכו' ע"ש, ולפ"ז נמצא דיש שני סברות דאלמלא חטא לא היה מת כלל כנראה מכמה מדרשי רז"ל, וזאת שנית דעת רשב"י דגזרת מות כבר היתה והחטא היה גורם שיקצר ימיו וז"ש מפני מה קנסת אם הוא בשביל עץ הדעת או אותו עון נתכפר לו והגזרה כבר היתה והשיב הקב"ה מצוה קלה צויתיו וכו', דהעיקר הוא דחטאו גרם לו למות ואלו לא חטא לא מת כלל, והשתא קשיא ליה ממשה ואהרן והשיבם ה' מקרה אחד כלומר אחר חטא אדם הראשון אפי' לא חטא אינו ניצול.


###### Rosh David, Bereshit 42
[Rosh David, Bereshit 42](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/42)

**או**כלך לדרך זו ויש לפרשה כדעת הזהר ויבא אל נכון דשנינו בספרי סוף פ' האזינו אמר לפניו רבש"ע למה אני מת וכו' אמר לו כלך משה גזירה היא מלפני שוה בכל אדם שנאמר (במדבר י"ט י"ד) וזאת התורה אדם כי ימות באהל ואומר (ש"ב ז' י"ט) זאת תורת האדם ה' אלהים אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע למה מת אדם הראשון אמר להם שלא עשה פקודי והרי משה עשה פקודיך אמר להם גזירה היא מלפני שוה בכל אדם שנא' וזאת התורה אדם כי ימות באהל עכ"ל. וידוע דסתם ספרי ר' שמעון בן יוחאי ולכן נכון לפרש דגם לדעת רשב"י בזהר הגם דגזרת מות היתה קודם ועשה תשובה ונתן לו יומו מסיבת קלקול העולמות נשתנה אופן המיתה, ולשון מאמר הש"ס הנז' יש לפרש דשאלת מלאכי מרום היתה כמ"ש דיש שתי סברות בענין מיתה כמדובר ויען שלפי האמת אופן המיתה נשתנה השיב הקב"ה מצוה קלה וכו' והם סברו דכונת הקב"ה על עיקר המיתה דאם לא חטא אדם לא היה מיתה בעולם ומשו"ה קשיא להו ממשה ואהרן דאי אמרת בשלמא כסברא אחרת דהמיתה נגזרה אף אם לא יחטא ניחא משה ואהרן אבל אי אמרינן דהמיתה מחמת החטא קשה ממשה ואהרן, ויאמר ה' מקרה אחד וכו' כלומר המיתה בעצמה גזורה לכל ואף אם לא חטא אדם רק אופן המיתה נשתנה בחטאו וכדעת הזהר, ועל דרך זו הוא כונת הספרי כי אמר אלקים למשה גזרה היא מלפני שוה בכל אדם כלומר כטוב כחוטא ואף אם לא חטא אדם שנאמר וזאת התורה אדם כי ימות והרי כך כתוב בתורה דלא להשנאה והוא ממדת רחמיו לאור באור החיים, וז"ש ואומר זאת תורת האדם ה' אלהים כלומר רחום בדין דזה רחמנות לאדם שיזכה יותר מחייו, אמרו מלאכי השרת למה מת אדה"ר כיון שעשה תשובה והשיב שלא עשה פקודי והם סברו על עיקר המיתה והקשו ממשה כמש"ל והשיב גזרה היא מלפני שוה בכל אדם שנא' זאת התורה אדם כי ימות והגזרה הזו לעולם ואתיא רשב"י דהוא סתם ספרי כדעת הזהר.


###### Rosh David, Bereshit 43
[Rosh David, Bereshit 43](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/43)

**א"נ**אפשר לפרש במאמר הש"ס הנז' ונבין דהש"ס מותיב מברייתא זו לר' אמי דאמר אין מיתה בלא חטא מהא דקתני גבי משה ואהרן ומשני הוא דאמר כר"ש בן אלעזר וכו', ואיכא למידק דנראה דהך דרשב"א הוי סיומא דברייתא דמלאכי השרת כנראה מסוגיית הלשון דאמר ר"ש בן אלעזר אף משה ואהרן משמע דאתא על דברי ת"ק וא"כ מאן דקמותיב לר' אמי אמאי לא שפיל לסיפא דהאיכא ר"ש בן אלעזר דקאי כוותיה דר' אמי ודקארי לה מה קארי לה, ותו זיל לאידך גיסא דנראה דרשב"א נמי אתי דלא כר' אמי דקאמר עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר משמע דאם לא חטאו מתים היו והשתא בחטא מתו לפני זמנם כמ"ש לא הגיע זמנכם ותפשוט דיש מיתה בלא חטא ומאי משני הוא דאמר כר"ש בן אלעזר. ואפשר לומר כמ"ש הרב מהרימ"ט בדרשותיו דרוש שני מחקת שהקשה במאי דאסיק בסוגיין כי פריך מד' מתו בעש"ן ש"מ יש מיתה בלא חטא ויש יסורים בלא עון תיובתא דר' אמי והלא לא אתותב מיסורין, ותו הא דיליף אין מיתה בלא חטא מנפש החוטאת פשטיה דקרא לא מיירי במיתה טבעית וכו', ותירץ הרב ז"ל דר' אמי מיתה ויסורין יליף להו בהדי הדדי דכיון דגמרינן דאין יסורין בלא עון אית לן למגמר דאין מיתה בלא חטא מנפש החוטאת דמיתה לפני זמנה חמירא מיסורין טפי, הלכך על כרחין לומר דבמיתה טבעית מיירי השתא קרא דהנפש החוטאת וכי אתותב מד' מתו בעש"ן דמוכח דיש מיתה בלא חטא כלל על כרחין דקרא דהנפש החוטאת לאו במיתה טבעית מיירי דאותה סוף אדם למות ולא מיירי אלא במיתה שלא בזמנה דחטא הקל גורם שימות לפני זמנו, והדברים ק"ו ומה אם מיתה שלא בזמנה החמורה באה על ידי חטא הקל יסורין לא כ"ש דעל ידי חטא יבואו עליו ולא יצטרכו לעונות חמורים אלא יש יסורין בלא עון, זהו תורף דבריו ז"ל. ואמרו בבראשית רבה פי"ט ותקח מפריו ותאכל א"ר איבו סחטה ענבים ונתנה לו ר' שמלאי אמר בישוב הדעת באה עליו וכו', ופירש מהר"ש יפה ז"ל דסחטה וכו' כדי שלא ירגיש שאם תתן לו פריו ממש לא יאכלנו שהוא לא נפתה מהנחש ואיך ימרה פי ה' וכו' ע"ש ,


###### Rosh David, Bereshit 44
[Rosh David, Bereshit 44](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/44)

משמע דלדעת ר' איבו היה שוגג אדה"ר ולדעת ר' שמלאי מזיד היה ואפשר דסבור מלאכי רום דשוגג היה אדה"ר וסבור כר' אמי דקרא דהנפש החוטאת היא תמות במיתה טבעית דליכא למימר דקרא איירי במיתה לפני זמנה מאחר דיסורין דקילי ממיתה לפני זמנה אינם בלא עון וכ"ש מיתה לפני זמנה ומוכרח דקרא דהנפש החוטאת במיתה טבעית, וזאת היתה להם שאול ישאלו מפני מה קנסת מיתה לאדה"ר קנסת דייקא לפני זמנה מאחר דאדה"ר היה שוגג ומיתה לפני זמנה ליתא בלא עון מכ"ש דיסורין כדעת ר' אמי, והשיב להם הקב"ה מצוה קלה צויתיו ועבר עליה במזיד ועבר דייקא ולא כמו שאתם סבורים דחוה היא מזידה ואדם שוגג ושאלתם על אדם שהוא שוגג לא כן הדבר אלא גם אדם עבר במזיד, ומזה הבינו המלאכים דהקב"ה הסכים לדעתם דמיתה טבעית בחטא ומיתה לפני זמנה בעון ואדה"ר היה מזיד ועל כן שאלו הרי משה ואהרן שקיימו כל התורה ולא היה להם שום חטא ואיך מתו במיתה טבעית, והשיב להם מקרה אחד וכו' כלומר מה שאמרתי מצוה קלה וכו' לא שאני מסכים לדעתכם רק קושטא קאמינא דאדה"ר מזיד אבל משכחת מיתה טבעית בלי שום חטא ומיתה לפני זמנה בחטא קל מיהא דלא כר' אמי, והיינו דפריך מהא לר' אמי וסבר המקשן דגם רשב"א אתי דלא כר' אמי והכי קאמר ר"ש בן אלעזר לא כת"ק דמשה ואהרן לא חטאו כלל ונפטרו במיתה טבעית רק חטאו חטא קל ונפטרו לפני זמנם, ודייק טובא לישנא דרשב"א דקאמר בחטאם מתו עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר דמוכח דלפני זמנם נפטרו בשביל חטא קל והיינו דלא כר' אמי, דלר' אמי מיתה טבעית בחטא ומיתה לפני זמנה בעון כמ"ש הרב מהרימ"ט, ומשני הוא דאמר כרשב"א כלומר דר' אמי יפרש דרשב"א דקאמר בחטאם מתו לאו דוקא קאמר בחטאם אלא הוא עון כמ"ש בתנחומא פ' ואתחנן דמשה רבינו אמר עון אחד אין אתה מוחל לי ומשום הכי מתו לפני זמנם הא במיתה טבעית צריך חטא דקרא דהנפש החוטאת במיתה טבעית והדר פריך מד' מתו ומוכרח דרשב"א היא, וא"כ דברי רשב"א דייקי טובא דנקט בחטאם מתו דבשביל חטא קל נפטרו לפני זמנם ודון מינה יסורין דקילי ממיתה לפני זמנה דבשביל חטא באים וקרא דהנפש החוטאת במיתה לפני זמנה, ש"מ דיש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון כמ"ש מהרימ"ט.


###### Rosh David, Bereshit 45
[Rosh David, Bereshit 45](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/45)

**והנה**בהא דכתיב ותקח מפריו שכתבנו לעיל דר' איבו אמר סחטה וכו' ראיתי בס' בעלי ברית אברם כ"י והוא פירוש המקרא להרב החסיד מר זקננו מהר"ר אברהם אזולאי זלה"ה בעל חסד לאברהם שפירש בכתוב ענין נאה פשטי משם הרב הקדוש האר"י זצ"ל שטענת הנחש היה שעל העץ עצמו צוה שכן כתיב ומעץ הדעת לא תאכל אך הפרי הותר וחוה השיבה כי גם הפרי אסור אבל אח"ך כשראתה כי עץ הדעת היה משונה והיו עצו ופריו טובים אז אמרה אמת אמר לי הנחש, וז"ש ותרא האשה כי טוב העץ עצמו למאכל ולא אמר פרי העץ ואז נתפתית בדברי הנחש כי אם לא היה רק הפרי ראוי למאכל, א"כ אף שה' לא פירש ומפרי העץ לא תאכל רק ומעץ הדעת לא תאכל ודאי שעל הפרי אמר ולא על העץ כיון שאינו ראוי לאכילה אבל עתה כראותה כי טוב העץ עצמו למאכל אז אמרה א"כ לא צוה אלא על העץ וזהו ותקח מפריו שסברה שהפרי מותר ע"כ דבריו ז"ל.


###### Rosh David, Bereshit 46
[Rosh David, Bereshit 46](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/46)

**ולפי**דרכו דרך הקדש אפשר לפרש שזה היה כונת הנחש באומרו אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן ויש להבין מהו אף כי אמר ותו שה' לא אסר מכל עץ הגן, ודרך רז"ל בזה ידוע, אמנם אפשר שכונתו כך אף כי אמר אלהים לא תאכלו ויש זקף קטון בתיבת תאכלו רצה לומר אף כי אמר אלהים לא תאכלו כלומר מעץ הדעת כונתו מכל עץ הגן והיינו שלא אסר אלא העץ מעץ הדעת ולא הפרי, ואם כן נמצא ששוים כל עצי הגן דהיינו בשאר עצים ודאי לא תאכלו כי אינם ראויים לאכילה ולכך לא נצטויתם עליהם דבלא"ה אינם ראויים אך עץ הדעת שטעם עצו ופריו שוה הוצרך לצוות שלא תאכלו מהעץ, ונמצא ששוים כל העצים עץ הדעת מפני הציווי ושאר עצים דאינם ראויים ומזה יוצא דפירות כלם מותרים וגם פרי עץ הדעת, ותאמר האשה מפרי עץ הגן נאכל ומפרי העץ אשר בתוך הגן וכו' כלומר הקב"ה אמר מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת לא תאכל, וכי היכי דמ"ש מכל עץ הגן אכל תאכל היינו הפירות גם מה שציוה על עץ הדעת הוא על הפירות, ויאמר הנחש לא מות תמותון כי יודע אלהים וכו' פירוש הן לו יהי כדברך לא מות תמותון כי יודע וכו' ולא תפחדו כלל, ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכו' אז נתפתית בטענת הנחש הראשונה שלא אסר הפירות ותקח מפריו כמ"ש הרב ז"ל דנכנסו דברי הנחש כארס של עכנא בקרבה שאמר לא מות תמותון כי יודע וכו' ומשו"ה הקלה בדבר ולקחה מהפרי כי יש לה טענת מה לומר לא אסר כי אם העץ כמ"ש הרב ז"ל, וזו היתה ערמת הנחש לספק עליהם הענין ולמצוא צד היתר מה ואח"ך לכפור הכל כי בזה יכנס בלבה הכפירה ותסמוך לפנים על צד ההיתר, ופתח באף תחילה אף כי אמר אלהים להורות דזה נוסף על עיקר הטעם שהוא כי יודע אלהים וכו' ורמז שיש לו ענין עיקרי ועליו הוא מוסיף, וז"ש אף כי אמר אלהים מלבד הטעם עיקרי אף גם זה כי אמר וכו', ואפשר דמשום הכי אמר ה' ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו ותיבת ממנו יתירא אך בא להורות דאין לו היתר לאכול ממנו כלל לא עץ ולא פרי, והוא אומרו יתברך לאדם המן העץ אשר צויתך לבלתי אכול ממנו דייקא שאמרתי ממנו לאסור הכל ואיך טח מראות עיניך להתיר הפרי.


###### Rosh David, Bereshit 47
[Rosh David, Bereshit 47](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Bereshit/r/47)

**ונהירנא**שראיתי זה שנים רבות במכתב למורינו הרב המובהק כמוהר"ר אליעזר נחום זלה"ה בכתבי הקדש אשר לו שפירש במשז"ל (סנהדרין דף נ"ו:) שאדה"ר נצטוה על ע"ז והכל באכילת עץ הדעת והאריך בזה דבאכילת עץ הדעת היה עכו"ם והביא ראיות מרז"ל ומחכמי האמת, ופליגי אביי ורבא בסנהדרין דף ס"א העובד עכו"ם מאהבה או מיראה רבא אמר פטור ואביי אמר חייב, והרמב"ם פ"ג דעכו"ם דין ו' פירש דהיינו מאהבת עכו"ם או מיראתה, והראב"ד חולק עליו דלא פטר רבא אלא מאהבת אדם או מיראת אדם, וכתב הריב"ש בתשובותיו סי' ק"י דבאהבת עכו"ם כלהו מודו דחייב, וזהו טענת הנחש כי ביום אכלכם ונפקחו וכו' וא"כ הו"ל עובד עכו"ם מאהבת עכו"ם דפטור לדעת הרמב"ם, וז"ש ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים וחשקה בו ותאכל בטענת עובד עכו"ם מאהבת עכו"ם פטור כדעת הרמב"ם, אבל שגו ברואה דהדין הוא דוקא מאהבת אדם אבל אהבת עכו"ם חייב זהו מה שאני זוכר ממה שראיתי בכתבי הרב זלה"ה, ואפשר לפי דרכו לפרש מאי דא"ל ה' המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת, הכונה איך טח מראות עיניכם בטענת עובד עכו"ם מאהבת עכו"ם פטור דהגם דיהיבנא לכון כל טעותייכו היינו דוקא בציווי כללי של עכו"ם, אבל בזה שבפרטות אנכי מצוך לא תאכל ממנו סתם הוא בכל אופן בין מאהבת עכו"ם בין מאהבת אדם הכל חייב דזה ציווי פרטי שצויתיך על זה בפרטות ובכי האי גוונא הכל אסור אליבא דכולי עלמא, ואדה"ר לא הבין עומק דבריו יתברך וסבר שהקפידא דעכו"ם מאהבת עכו"ם חייב כדעת הראב"ד, ולזה השיב האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי וכו' כלומר אני לא עשיתי מאהבת עכו"ם ח"ו רק מאהבת אדם היא האשה אשר נתת עמדי נתת דייקא שהיא מתנה טובה ובאהבתה אשגה תמיד ומאהבת אדם הוא שעשיתי, ודוקא לזה נתכוונתי והיה ה' לי לאלקים **חיים**.