## Rosh David, Ki Teitzei

###### Rosh David, Ki Teitzei 1
[Rosh David, Ki Teitzei 1](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/1)

**פרשת תצא בס"ד**


###### Rosh David, Ki Teitzei 2
[Rosh David, Ki Teitzei 2](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/2)

במדרש הנעלם הובא בילקוט ראובני כי תצא למלחמה על אויביך דא יצר הרע וצריכין אנן למיפק לקבליה אורייתא ולקטרגא ליה כדין יתמסד בידוי דבר נש כמד"א ונתנו ה' אלהיך בידך:


###### Rosh David, Ki Teitzei 3
[Rosh David, Ki Teitzei 3](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/3)

**מאן**דפר"ע קיני"ה חריב ביתיה בסתר אהלו בתי הנפש והלחשים סמוי מן העין כי יצר סמוך אחז שמורות עיניו כבגד יעטה מורה שש וארגמן לבוש"ה לבושת וגם לחרפה הא בחרי"פי אשר לו מלא כפו כפא דחטא לאתויי מבעט חמש מאות בעיטה הרובץ בתו"ך ומרמה מוחלפת השיטה נפסל ביוצא דלא חזי לאצטרופי. סבור אך יצא יצא נפשו עליו תאבל די לעלמין תתאבל וכל שום שיש לו חרפת נבל וילבש כללא ככיל"א דחילפי. ואלהינו מרחם פותח יד בתשובה שת בטוחות אם תשוב ישראל צא טרוף מן הלקוחות בזאת יתהלל תוציא יקר מזולל החזק הוא הרפה. מעוות לו יוכל לתקון מטהר באשבורן מגלת סמנים בידו הצרי והצפורן ואת העוי"ם דוחה היה אבא כמוץ יסוער מגורן והלבש אותו מחלצות סודר ומקטורן מפני שהכ"ל יפה. דא תהא למיקם כחה של תשובה אספלנית וכמון כל שעתה זימניה הוא אצלו אמון יתר על כן הימים האלה יעשה לו סגולה כטל חרמון כי תרייקי לגופי. אות היא בצבא שלו השתא אתו יומי אריכ"י זה מעלה ארוכה מקדשי שמים מעיקרא משכה בים דרך סדר המערכה כנועם שיח סוד שרפי.


###### Rosh David, Ki Teitzei 4
[Rosh David, Ki Teitzei 4](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/4)

**כאשר**חכמים הגידו כי בחדש אלול כב"ר נפתחו השמים ואורות עליונים למעלה בים דרך וסיועי מסייעי לשבים בתשובה, ולעולם זאת על ישראל מתקדשים ומטהרים משך ימים אלו, ואשריהם ישראל חוטר מגזע עמודי שמים מלאים מצות וצדקות, אמנם צריך לתת לב כיצד סדר התשובה, וכבר לימדנו להועיל דוד הע"ה ברוח קדשו נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה סור מרע ועשה טוב וכו', ונמצא כי ראשית כל צריך להתרחק מהרע ולזה צריך שמירות וסייגים וגדרים אולי יוכל להתרחק מלימודו הרע, כי העושה סייגים וגדרים אם יכשל בסייג יהיה נשמר העיקר, וכמו שפירשו הראשונים בכונת הפסוק למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור, דדרך טובים הוא לפנים משורת הדין וצדיק הוא העושה הדין הגמור כמצותו, וז"ש למען תלך בדרך טובים ותעשה בכל ענינים לפנים משורת הדין, ובזה אין ספק כי ארחות צדיקים העושים הדין לבד תשמור, דכיון שאתה תלך תמיד בדרך טובים לפנים משורת הדין הגם דאיזה פעם תעבור על איזה דבר יהיה מהחסידות ומילי דגדר וסייג וא"כ ודאי ארחות צדיקים שהוא הדין תשמור.


###### Rosh David, Ki Teitzei 5
[Rosh David, Ki Teitzei 5](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/5)

**ודרך**רמז אפשר לפרש בפסוקי הסדר ולהסמיך תוכחות מוסר מלכים, לגבר אשר הלך חשכים לתת לו מהלכים בפרשת דרכים, כי ישראל נבוכים לקרוע כל המסכים, ויתאוו תאוה להרחיק בצפוני איש תככים, על כן אמרתי הסייף והספר ירדו כרוכים, נאמנים כל פקודיו סמוכים, וכה תואר סדר של כתובים, כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו גדילים תעשה לך על ד' כנפות כסותך אשר תכסה בה. ובטרם אקרב לבארם דרך רמז אציגא נא עמך מ"ש הרמב"ם סוף פ"ט דכלאים וז"ל, בהמת פסולי מוקדשין אעפ"י שהוא גוף אחד עשאה הכתוב כשני גופין מפני שהיתה קודש ונעשית כקודש וכחול מעורבין זו בזו, ונמצאת בהמה זו כבהמה טמאה עם טהורה המעורבין כאחד, הרי הוא אומר ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין, לפיכך החורש בשור פסולי המוקדשין או המרביע הרי זה לוקה משום כלאים, ואיסור זה מדברי קבלה עכ"ל. ומדין זה יש ללמוד מוסר גדול לאדם שהרי שור פסולי המוקדשין אף שהוא גוף אחד נעשה כקדש וחול מעורבין וכאלו הם שני גופין בהמה טמאה עם טהורה, ומזה ידון החוטא דהגם דיש בידו תורה ומצות עשה קדש חול בחטאתו וחול וקדש מעורבין הטמא והטהור יחדיו והוא כשור פסולי המוקדשין שהוא לבדו הוא כלאים.


###### Rosh David, Ki Teitzei 6
[Rosh David, Ki Teitzei 6](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/6)

**ומתוך**זה נבא לבאר מאמרם ז"ל בפסחים דף קי"ח ע"א, אמר ריב"ל בשעה שאמר הקב"ה לאדם הראשון קוץ ודרדר תצמיח לך זלגו עיניו דמעות אמר לפניו רבש"ע אני וחמורי נאכל באבוס אחד, כיון שא"ל בזעת אפך תאכל לחם נתקררה דעתו. ואפשר כי הנה כשם דבשור פסולי המוקדשין לבדו אסור לחרוש וכיוצא כאלו עושה בשור וחמור, סבר אדם הראשון כי כן בחטאתו נעשה גופו כשני גופות טמא וטהור ואסור לעשות מלאכה, מפני שעושה מלאכה בכלאים דומה לשור פסולי המוקדשין שהוא לבדו אסור לחרוש כחורש בכלאים, וכשא"ל הקב"ה וקוץ ודרדר תצמיח לך סבר שאסור הוא לעבוד באדמה מפני שהוא כלאים אלא שהארץ מעצמה היא תצמיח לו קוץ ודרדר ושם במקומם יאכל שלא יוכל לעשות מלאכה בידים וגופו שהוא כלאים, ועל זה זלגו עיניו דמעות כי צר"ה שמה שהאדם יהיה אסור במלאכה שגופו הוא טמא וטהור מסיבת עונו והוא כלאים, וז"ש אני וחמורי נאכל באבוס אחד שמוכרח דשם במקום הקוצים שם נאכל דלא אפשר לעשות אני מלאכה שאני כלאים, ונקט חמורי שהוא אסור לחרוש בו השור משום כלאים ודרך השור להחרישה, ואם כן החמור אסור לעשות מלאכה משום כלאים עם השור וגם אני כמוהו, וזו רעה חולה אם היה אדם אסור במלאכה משום כלאים, ולזה היטב חרה לו וזלגו עיניו דמעות, וכשא"ל בזעת אפך תאכל לחם דמוכח שהוא מותר לעשות כל מלאכה מיד נתקררה דעתו כי גברו רחמיו יתברך והדין הוא שאדם מותר עם כלן לחרוש ולמשוך ולהנהיג, וא"כ אף שאדם הוא עצמו כלאים מותר לאדם עם כלן לחרוש וכו', ומכ"ש לרשע דאף שגופו כלאים הוי אדם ובהמה טמאה ומותר לאדם לעשות מלאכה עם כל, וזה מצד חסדיו יתברך שהתיר לאדם לעשות מלאכה עם כל חיה ובהמה כדי שהרשע יהיה מותר במלאכה כמדובר.


###### Rosh David, Ki Teitzei 7
[Rosh David, Ki Teitzei 7](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/7)

**וזה**ירמוז הכתוב (תהלים ל"ו ז') צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה אדם ובהמה תושיע ה', הכונה צדקתך גדולה שהררי אל שהוא מדת חסד וזהו כהררי אל כהררי חסדים, הלא עין רואה משפטיך תהום רבה דינים עמוקים מאד דשור פסולי המוקדשים גוף אחד ויחשב כשני גופות בהמה טמאה עם בהמה טהורה והוא לבדו אסור משום כלאים וזהו עומק הדין, וכפי זה הרשע חלק החול שחילל אבריו ונפסל בקדש נעשה כבהמה טמאה, והטוב שבו כאדם, ונעשה גוף הרשע כאלו הוא אדם ובהמה טמאה, והיה ראוי שלא תקבלנו בתשובה כי השחית צלם אלהים ונעשה בהמה טמאה, ועם כל זה אדם ובהמה תושיע ה' כלומר זה שנעשה אדם ובהמה במעלו אשר מעל תושיע ה' ותקבלנו בתשובה. וזה אפשר כונת הכתוב אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו, הכונה אדם ביקר שיש בו נשמה טהורה ולא יבין שהוא חוטא, נמשל כבהמות כשני בהמות שנדמו לשנים ואינם אלא אחת והוא שור פסולי המוקדשין שגוף אחד הוא והוא חשוב כשני בהמות טמאה עם טהורה ולשתי בהמות מדמינן והיא אחת, וז"ש כבהמות נדמו כשתי בהמות הדומות שתים והיא אחת והיא כלאים כאלו היתה שתי בהמות, וכן האדם נמשל לזה כי הוא גוף אחד וחשוב כאלו הוא אדם ובהמה טמאה.


###### Rosh David, Ki Teitzei 8
[Rosh David, Ki Teitzei 8](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/8)

**ודרך**הלציי אפשר לומר בזה בפ' דברי הימים א' סי' טו"ב, ותדבר על בית עבדך למרחוק וראיתני כתור האדם המעלה ה' אלהים כי הנה היה דבר ה' אשר בהעותו והוכחתיו וכו' וחסדי לא יסור ממנו וכו', וזה דומה לשור פסולי מוקדשין שבצאתו לחולין הוא נקרא טמא וכן הוא אומר אשר בהעותו והוכחתיו וכו', ומ"מ רבו יתירה הוספת ליה דעם כל זה אמר וחסדי לא יסור ממנו, וזה רמז באומרו וראיתני כתור האדם, ר"ל הנה ראיתי דהאדם הוא כשור מה שור יצא לחולין ונקרא טמא אף הוא נדחה מהמלכות ושלטו בו נגעי בני אדם ובכל זאת שהוא כתור האדם אשתני למעליותא, וז"ש המעלה שאמרת וחסדי לא יסור ממנו וזוהי המעלה על דין השור, והוא מצד רחמיך ה' אלהים רחום בדין.


###### Rosh David, Ki Teitzei 9
[Rosh David, Ki Teitzei 9](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/9)

**והרב**מהר"א צמח ז"ל הביאו הרב עץ החיים רמז דלכך כתיב לא תחרוש בשור ובחמור יחדו חסר יו"ד, לרמוז דין זה של שור פסולי המוקדשין שאסור לחרוש בו לבדו שהוא כבהמה טמאה עם טהורה, וז"ש לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, כלומר שבגוף אחד נתאחדו יחד שור וחמור עכ"ד. ונהירנא שערער על זה החכם השלם והכולל כמה"ר יוסף הלוי פולאקו זלה"ה, דכל תיבת יחדיו דכתיב באורייתא הוא חסר יו"ד ואפי' בנביאים רוב יחדיו הם חסרים, ואיך יצדק לרמוז דין זה כתיב יחדיו שהוא חסר כיון דכל יחדו דאורייתא חסירים, אלו דבריו ז"ל. ונראה דדעת הרבנים שני המאורות הגדולים ז"ל דבכל מקום דכתיב יחדיו חסר צריך טעם ויש בכל מקום טעם, והכא הרב מהר"א צמח ז"ל יש בו בנותן טעם שרמז דין זה, וכן הרב מהרח"א שם טעמא טעים ליחדיו דשעטנז ע"ש. ואי בעית אימא היינו דאמור רבנן בעלמא כל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולי ההדיוט אפשר לומר סמוך ורמז אחר, דיש לדקדק דהו"ל למימר לא תחרוש בשור וחמור יחדיו ואמאי כתיב ובחמור בבי"ת, אך רמז רמז לא תחרוש בשור לבדו היכא דהוי שור פסולי המוקדשין, ובחמור כלומר וגם שור עם חמור דעלמא.


###### Rosh David, Ki Teitzei 10
[Rosh David, Ki Teitzei 10](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/10)

**איכו**השתא נלכה נא דרך רמז הכתובים דלעיל, כי תבנה בית חדש כלפי הבעל תשובה אשר הכיר בעונותיו ונדכה רוחו לגדור פרצותיו ולחזק עמודי הבית בתי הנפש ולחדש כנשר נעוריו התורה מחכימת פתי, זאת אומרת כי תבנה בית חדש ראה הפקדתיך ועשית מעקה לגגך, תעשה גדר בראש כל הדברים וילך אליו הג"ג מעדנות ובכל ענין ודרך תעשה גדר וסייג לשמור הבית, ובזה לא תשים דמים בביתך שלא תתחייב בהעברת לאו, דכיון שאתה עושה סייגים וגדרות אם תעבור יהיה מהסייג וישאר הבית שמור, וז"ש כי יפול הנופל ממנו שאם תעבור איזה דבר יהיה ממנו מסייג שעשית לא תגע באיסור עיקרי, ואחר שעשית גדרות וסייגים אנכי מצוך לא תזרע כרמך כלאים, כלומר התורה ומעשים טובים שנמשלו לכרם וענבים לא תזריע כלאים שלא יהיה בהם צד יוהרא וכיוצא בשביל הנאה ושלא לשמה שאז יהיה כלאים המעשה טוב והכונה רעה, פן תקדש המלאה, פן תוקד אש המלאה שהיא הסטרא אחרא שהיא מלאה מעושק ותבעיר הזרע ותבואת הכרם התורה והמצות שעשית על ידי כונתך הרעה יהיו בחלקו של טורף, וסמך לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו ששם רמז לשור פסולי המוקדשין שגוף אחד נחשב לבהמה טהורה וטמאה וכן החוטא יהיה אדם ובהמה טמאה כמו שנתבאר לעיל, והיה לאות שיכונן מעשיו האדם ולא יגרום לחבול בעצמו לצאת לחולין ולהיות טמא, ועוד מוסר השכל מכלאי בגדים, לא תלבש שעטנז וכו' ואז"ל שהטעם שלא לערב מנחת קין החוטא עם מנחת הבל הצדיק, ומכאן ילמוד שלא לחטוא לראות כל כך הקפדה שלא יתערב לעולם מין ממנחת חוטא למין מנחת צדיק והעיני בשר לו ירחיק עצמו מן החטא, גדילים תעשה לך, תזהר יום ויום להגדיל תורה ומעשים טובים על ד' כנפות כסותך, חלוקא דרבנן הנעשית מן התורה ומן המצוות, אשר תכסה בה בג"ע לעוה"ב, וארבע הם ד' אותיות שם המיוחד שתמיד תתנהג לידבק בשם ולעובדו וכמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט, והוא מגן לינצל מיצה"ר כדכתיב שמש ומגן ה', וזהו הרמז כי תצא למלחמה על אוביך שהוא היצה"ר וכחותיו כמשז"ל וכמ"ש במדרש הנעלם מאמר כתות, ובודאי שיציאה למלחמה הוא כשתשים ה' לנגדך מגן ישעך ואז ונתנו ה' אלהיך ששמת מעינך בו בידך ושבית שביו שתוציא יקר מזולל.


###### Rosh David, Ki Teitzei 11
[Rosh David, Ki Teitzei 11](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/11)

**ואפשר**לפרש הפ' ונקדים מאמרם ז"ל בסנהדרין דף ק"ז, אמר רב יהודה אמר רב בקש דוד וכו' והנה לקראתו חושי וכו' א"ל מלך שכמותו והרגנו בנו וכו' א"ל מ"ט נסבת יפת תואר א"ל יפ"ת רחמנא שריא א"ל לא דרשת סמוכין דסמיך ליה כי יהיה לאיש בן סורר ומורה כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה עכ"ל. ויש לדקדק הא דא"ל חושי מ"ט נסבת יפת תואר יתר תכף הו"ל למימר לא דרשת סמוכין וכו', ומובן הדבר דעל אבשלום בן מעכה היו דנין. ותו דאמרינן בקדושין דף ע"ו ובסנהדרין דף כ"א ארבע מאות ילדים היו לו לדוד וכלן בני יפת תואר, ולדעת ריב"א הביאו בתוספות רי"ד בקדושין דף כ"א ורמ"ה והריב"ש בתשובותיו סי' שצ"ח היו בני דוד ממש מיפות תאר שלקח במלחמות ושלחם אח"כ, ולא כמו שפירש רש"י דלא היו בניו, ולא מצינו דאותן ילדים ארבע מאות הי' סוררים ומורים. ותו יש לדקדק איך דוד הע"ה דכל רז לא אנס ליה לא דריש סמוכים ולכ"ע במשנה תורה דרשינן סמוכין. ויראה בהקדים אשר ראיתי להרב החסיד מר זקנינו מהר"א אזולאי זצ"ל בפירושו למקרא כ"י אשר קרא שמו בעלי ברית אברהם, שעל מ"ש רז"ל לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע חקר אטו משום יצר זונה המתגרה בו יתירנה לו, ולמה בכל המצות שהיצר מתגרה וכמו צער בנפשו לא הותר לו שום איסור. ופירש ז"ל שידוע שכל ההולכים למלחמה היו צדיקים גמורים שאפילו שח בין תפלה לתפלה עבירה היא וחוזר עליה, וא"כ לצדיק גמור אי אפשר שיתגבר יצרו שיטמא עם הנכרית, וגלתה תורה שאם יחשוק בה אין זה כי אם ניצוץ הקדושה המעורב באומה ההוא נמצא ממנו בגויה זו, ניצוץ הנוגע לנשמת האיש הזה ולכן חשק בה ומשום הכי הותר לבא עליה, ובההוא רוחא דשרי בגוה אפשר יתגבר הטוב שבה וידחה הרע ותתגייר ותכנס בקדושה, ועם כל זה יצא בן סורר ומורה מהסיגים המעורבים, והיה אם לא חפצת בה זה מורה שהטוב שבה מועט וגבר הרע ודחק ודחה אותו לחוץ בההוא רוחא דשרי בגוה וחזר אליו ונתברר ונשארה היא כלה רע, עד כאן דברי מז"ה ז"ל.


###### Rosh David, Ki Teitzei 12
[Rosh David, Ki Teitzei 12](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/12)

**ובזה**נבא אל הביאור דדוד הע"ה היה סבור דעיקר מצות יפת תואר היא ללקט אורו"ת ניצוצות הקדושה השייכות לשרש נשמתו, אמנם לא כל אדם זוכה לעשות כל מעשיו בדקדוק גמור לשם שמים דוקא מבלי תערובות פניה חיצונית, ואם זה שחשק ביפ"ת משום ניצוצות הקדושה יעשה כל ענינו לשם שמים גמורה מבלי שיתערב תאות היצר כלל ודאי צדקה תחשב לו ולא יאונה לצדיק כל און, אך אם לו יתערב זר הצר הצורר ללכת אחר עיניו אף כי גם היצר הטוב הכניס בלבו מחשבה טובה לברר ניצוצי הקדושה, מ"מ נכנס למקום להבת שלהבת וסופו לשנאתה ולהיות לו בן סורר ומורה, ועל זה נסמכו הפרשיות הללו באופן דדוד הע"ה הוה דריש סמוכים במי שלא בירר מקחו לשם שמים דוקא, ולפי דידע בנפשיה כי כל מעשהו באמונה אף הוא ראה ברוח קדשו ניצוצי הקדושה באם אבשלום וכל מעייניו לשם שמים דוקא וכמ"ש ולבי חלל בקרבי, על כן היטב חרה לו על ענין אבשלום והיה חש לחילול ה' ח"ו, וז"ש מלך שכמותי שכל מעשיו לשם שמים דוקא בלי תערובת יהרגנו בנו ולא ס"ד דאבשלום יהיה בן סורר ומורה, והוא מסיבת שאמו יפ"ת, והעד שהוא לקח כמה יפ"ת וילדו בנים וכל עולה לא השתכחת בהו לפי שהוא כיון בכל לשם שמים דוקא בלי תערובת כלל זה הי' דעת אדונינו דהע"ה, וז"ש יפ"ת רחמנא שריא ואני עשיתי המצוה כתקנה וחושי הארכי א"ל אמאי לא דרשת סמוכים, כלומר אתה סברת דהסמוכים הם בחלק אחד מהענין למאן דלא עבד הכל לש"ש אבל למי שמקיים מצוה כתקנה כמוך ליכא סמוכים, ונמצא לדבריך דלעיקר המצוה אין כאן סמוכים אלא למי שלא קיים המצוה כתקנה, ולא כן הדבר כי לפי סברתך אני קורא עליך דלא דרשת סמוכים והאמת הוא דיש לדרוש סמוכים בכל גוונא, ומה גם דכיון דוחשקת בה פירושו מצד ניצוצות הקדושה אם כן עלה קאי הסמיכות, וז"ש כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, לאיש, כלומר לאיש צדיק שלקח היפ"ת משום ניצוצי קדושה דוקא אפ"ה לו יהי' בן סורר ומורה, ודע כי כל הנושא יפ"ת כל דיקא אפי' עשה כהוגן ולש"ש דוקא יש לו בן סורר ומורה ואין צריך שמכל יפ"ת יהיה בן סורר ומורה רק יש לו בן סורר ומורה ובחד סגי ואף שלקחת הרבה יפ"ת תיסגי בחד, ודברי חושי באו בדקדוק ובחכמה יסד אר"ש.


###### Rosh David, Ki Teitzei 13
[Rosh David, Ki Teitzei 13](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/13)

**ובאופן**אחר אפשר לומר ונשים לב להבין דטענת דוד הע"ה דיש חילול ה' אם יהרגנו בנו ולכך עלה במחשבה לעע"ז ח"ו שלא יתחלל ש"ש, וא"כ מאי אהניא תשובת חושי דבא אבשלום מיפת וכך היא המדה הרי דבר זה אפילו דוד הע"ה לא ידע, וכיון שהוא דבר נעלם אכתי החילול ה' במקומו עומד לרבבות אלפי ישראל שלא ידעו זה, ויראה בהקדים מאי דשנינו בספרי בסדר היום וז"ל אביו של זה חשק יפ"ת והכניס שטן בתוך ביתו ונעשה בנו סורר ומורה וסופו להמיתו מיתה משונה שנאמר כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת עכ"ל. והשתא אפשר דהא דאמרינן מיפ"ת אתי בן סורר ומורה לא אתמר אלא בלוקחה אח"ך לאשה אז יהיה לו בן סורר ומורה, אמנם אם בא על היפ"ת ושלחה ולא לקחה לאשה אף שנתעברה ממנו אינו נעשה בן סורר ומורה דכל הקפידא היא אם לקחה לאשה, וזה מדוקדק בלשון הספרי אביו של זה חשק יפ"ת והכניס שטן לתוך ביתו דייקא, שאח"ך הכניסה לביתו לאשה, ועוד אחרת למדנו מהספרי דכי היכי דדריש סמוכים פרשת יפת תואר הכי נמי דריש סמוכים מאי דכתיב אחר פרשת בן סורר כי יהיה באיש חטא משפט מות דסופו למות הבן הרע הזה, ומעתה נבא למאמרינו דלהיות שדוד הע"ה היו לו כמה בנים יפ"ת מביאה ראשונה ועליהם היה סומך במלחמה כמשז"ל, להכי הוכרח חושי לפרש שיחותיו דהקפידא היא כשלוקחה היפ"ת לאשה דוקא כמדובר, וז"ש מאי טעמא נסבת יפ"ת דיקא, למה לקחת למעכה לאשה והוה לך לשלחה אחד ביאה ראשונה כאינך יפ"ת אשר שלחת אחר ביאה ראשונה, והשיבו רחמנא שריא, אחר כל המעשים א"ל לא דרשת סמוכים דאם לקח יפ"ת לאשה יוצא בן סורר ומורה והוא אומרו כל הנושא יפ"ת הנושא דייקא, וחושי הטמין ברמז דלא יהרגנו בנו ולא יהיה חילול ה' דכיון דדריש סמוכים אחר פרשת בן סורר כתיב כי יהי' באיש חטא משפט מות והומת דסופו של בן הרע הזה למות אף שלא נתקים בו דין מיתת בן סורר ומורה על ידי בית דין אין נקי ממיתה, וזהו הסמיכות כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת, וזוהי עיקר תשובת חושי הארכי דלא יצטער דוד הע"ה שיהרגנו בנו כי הוא אבשלום ימות מהסמיכות אלא שלא פירש דבריו מפני הכבוד, ובאומרו אמאי לא דרשת סמוכים מובן דאח"כ כתיב כי יהיה באיש וכו' וכמ"ש בספרי, וזו תשובה נצחת דלא יהרגנו ולא יהיה חילול ה' ובחכמה גדולה דיבר, ואחר זמן נזדמן לפני ס' לב אריה וראיתי בפרשתנו שגם הרב דרך קצת בדרך זה ובתוך דבריו ודרכיו אמר שהקפידה לישא יפ"ת ע"ש, ועיניך תחזינה דאיכא טובא בין דברי הרב הנזכר לדברינו ומני ומיניה יתקלס עילאה.


###### Rosh David, Ki Teitzei 14
[Rosh David, Ki Teitzei 14](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/14)

**ועוד**אפשר לומר דגם דוד הע"ה היה דורש סמוכים רק היה סובר שיהיו הדבר ככתבן, והכא אחר פרשת יפת תואר כתיב פרשת כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילפינן מסמיכות דלוקח יפ"ת סופו לשנאתה, ואח"ך פרשת בן סורר ומורה שיהיה בנו בן סורר ומורה לעשות בו משפט כתוב, והוא לא היה שונא למעכה אם אבשלום, וגם באבשלום לא נתקיים בו משפט בן סורר ומורה ולא נראו בו סימנים אלו ולא הובא לב"ד כלל, וא"כ לא ס"ד דענין אבשלום יהיה מכח שאמו יפ"ת שהרי אינו שונא לאמו ולא נתקיים בו פרשת בן סורר ומורה, וחושי אמר ליה אמאי לא דרשת סמוכים, כלומר לא דרשת כהוגן דהסמיכות לעולם יתקיים באיזה צד וחלוקה, וז"ש כל הנושא יפ"ת יש לו בן סורר ומורה, כלומר אין צריך שיתקיים דשונא לאמו ולא שיעשו ב"ד משפט בן סו"מ רק יש לו בן סו"מ אף שלא יהיו דברים ככתבן, ונקט בכך לישנא אמאי לא דרשת סמוכים לרמוז לו שיש לדרוש נמי וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת, כלומר שאם לא יתקיים בו משפט סורר ומורה סופו למות ולא יהרגנו בנו באופן שהסמיכות יתקיים באיזה צד וחלוקה, ואין צריך שיתקיים כל הענין קרא כדכתיב ולא כמו שעלתה על דעתו של דהע"ה.


###### Rosh David, Ki Teitzei 15
[Rosh David, Ki Teitzei 15](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/15)

**ומכלל**הדבר נבין משז"ל והביאו רש"י ז"ל ולקחת לך לאשה לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור אבל אם נשאה סופו להיות שונאה וכו' עכ"ל. והוי בה קמאי אמאי נקט בלשון שלילה לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר דמשמע דהוה ס"ד מילתא אחריתי ובא למעוטה, ולפי האמור ניחא דהנה כבר כתבנו משם הרב מר זקנינו ז"ל דטעם התר יפ"ת לברר ניצוצי הקדושה השייכים לשרש נשמתו, ואפשר לצדד בזה ולומר דלא הותר אלא ביאה ראשונה וזו תקנתו שיחזור אליו הניצוץ הקדש על דרך שכתב מז"ה ז"ל, והטוב הוא שישלחנה שאם יקחנה לאשה מרה תהיה באחרית הימים שישנאנה ויצא ממנה בן סו"מ, וזה רמז הכתוב באומרו והיה אם לא חפצת בה, כלומר יש לך לשמוח אם לא חפצת בה דאין והיה אלא לשון שמחה כמשז"ל, ועל פי זה יתבארו דברי רש"י כי הנה היה אפשר לומר דמלבד דביאה ראשונה יש בה צורך כאמור, גם אם ישאנה הנה מה טוב לגיירה ולהכניסה כולה לקדושה כמ"ש מז"ה זלה"ה, לז"א ולקחת לך לאשה לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר כלומר לקיחתה לאשה אין בו צורך כמו ביאה ראשונה, ולא דברה אלא כנגד יצה"ר שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור דכיון דשרייא רחמנא בביאה ראשונה ישאנה באיסור ולכן התירה תורה, אבל סופו לשנאתה ולהוליד בן סו"מ דהעיקר הוא ביאה ראשונה אבל לישא אותה לאו שפיר עבד וסופו יוכיח, וכן הסמיכות הוא לנושא אותה לאשה וככל אשר דברנו לעיל.


###### Rosh David, Ki Teitzei 16
[Rosh David, Ki Teitzei 16](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/16)

**ולפום**מאי דאמרן אפשר להסמיך רובא דאיתיה קמן בדברי המשורר במקראי מזמור קי"א, טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים מעשי ידיו אמת ומשפט נאמנים כל פקודיו סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו קדוש ונורא שמו. וקשרן של דברים לבד נראין לפום ריהטא אשר לא קרב זה אל זה מלבד שאר הרגשות מבוארות אל עין הקורא, ונקדים מ"ש הרמב"ם ריש פ"ח מהלכות מלכים חלוצי צבא כשנכנסו בגבול הגוים ויכבשו וישבו מהן מותר להם לאכול נבילות וטריפות ובשר חזיר, וכיוצא אם ירעב ולא מצא לאכול אלא מאכלות אלו האסורים וכן שותה יין נסך, מפי השמועה למדו ובתים מלאים כל טוב ערפי חזירים וכיוצא בהן. והקשה הרב מופת הדור מהר"י רוזאניס בס' פרשת דרכים ריש דרוש ח' מהא דאמרינן פ"ק דחולין דף י"ז בעי ר' ירמיה אברי בשר נחירה שהכניסו ישראל בארץ מהו, ובעי בגמרא אימת אלימא בשבע שכבשו השתא קדלי דחזירי אשתרי בשר נחירה מיבעיא, ואם כדברי הרמב"ם מאי פריך לא הותרו קדלי דחזירי אלא כשהוא רעב ואין לו מה יאכל, ור' ירמיה בעי אי אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי לגמרי. וכן הקשה הרב גדול הדור מהרח"א בס' עץ החיים בלשונות דף ב' ואסיק בצ"ע, ובסדר היום דף קכ"ד איהו מפרק לה ע"ש.


###### Rosh David, Ki Teitzei 17
[Rosh David, Ki Teitzei 17](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/17)

**ומצאתי**להרדב"ז בתשובה כתיבת יד סימן שני אלפים ר"ה בענין פרשת כלי מדין שלא נאמרה גבי סיחון ועוג, וכתב הרמב"ן כי ארצם מנחלת ישראל והותר כל שללם אף האסורים דכתיב ובתים מלאים אפילו קדלי דחזירי, אבל מדין לא היה שלהם ונהג האיסור בכליהם, וקשה שלא הותר האיסור אלא בשעת המלחמה כמ"ש הרמב"ם פ"ח דמלכים ומשמע מדבריו שלא הותרו קדלי דחזירי אלא לרעב ואין לו מה יאכל, וי"ל דלעולם שלל הכנענים הותר אפילו בלא רעב אלא שהרמב"ם כתב חלוצי צבא כשיכנסו בגבול הגוים ור"ל אף במלחמה שאינה מלחמת הכנעני, דאי לא תימא הכי מאי דהוה הוה ולמה כתבו והביא ראי' הרמב"ם ממ"ש ובתים מלאים כל טוב ערפי חזירים, וכיון שהתירה התורה אף קדלי דחזירי במלחמת כנען אם כן בשאר מלחמות דין הוא דמותר כשהוא רעב אף שאין שם סכנה, והכי איתא פ"ק דחולין דשבע שכבשו הותר להם דבר טמא ובהכי ניחא קושית הרמב"ן פ' ואתחנן וא"כ גיעולי כנעני מותרים, ולענין טומאה י"ל כיון שהותר להם שלל הכנעני והנבלה שבבתיהם הותר גם טומאת מגע ומשא כיון שהותרה אכילתן, ואם היו חפצים לאכול בשר אדם מותרים דקיל טפי שאין בו אלא עשה וכיון שהותרה אכילתן הותרה טומאתן, ורמז לדבר ואכלת את כל העמים דז' עממים הותרו להם לעשות בהם ושללם כרצונם ולכן לא נצטוו בגעולי כליהם ולא על טומאתן וטומאת עצמן משא"כ במדין, זהו תורף דברי הרדב"ז ז"ל ועוד האריך שם בנותן טעם על ענין הטומאה.


###### Rosh David, Ki Teitzei 18
[Rosh David, Ki Teitzei 18](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/18)

**ודברי**הרב בפירוש דברי הרמב"ם אף שהם קצת דחוקים מכל מקום נראין הדברים דודאי הרמב"ם מיירי במלחמת שאר גוים וכן מורה לשונו בהדיא, וסמוך לזה כתב דין יפת תואר שהיא במלחמת הרשות, ובודאי דבשאר מלחמות לא הותרו קדלי דחזירי כי אם במלחמת הכנענים לכולי עלמא, וכיון דבשאר מלחמות הדין דין אמת דלא הותרו ואין ספק בדבר הלא טוב לסבול דוחק בדבריו ולפרש כהרדב"ז, ועל פי זה והקדמות דלעיל נבא לביאור הכתובים הנז', הנה קודם אמר גדולים מעשי ה' וכו' זכר עשה לנפלאותיו וכו' טרף נתן ליריאיו, טרף לשון טריפה נתן לשעבר ליריאיו באי הארץ, שהתיר להם טריפות וקדלי דחזירי באופן שהם ושללם ומקנה קנינם הותרו לישראל, יזכור לעולם בריתו שהבטיח לאבות כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, הנה רז"ל דרשוהו על ז' עממים ודרך דרש אפשר לפרש דמיירי בארצות אחרות שרשותם לכבוש והם שלהם כמו ארץ ישראל כמ"ש הרמב"ם פ"ה דמלכים, וז"ש נחלת גוים, כלומר אף שאינה ארץ ישראל שהיא נחלתנו, ומאחר שהורשינו לכבוש התיר לנו יפ"ת כמ"ש בסנהדרין דף נ"ט דגוים ליתנהו ביפ"ת דלאו בני כבוש נינהו, מעשי ידיו שהיא התורה אמת ומשפט להתיר יפ"ת לישראל, אמנם בזה יקשה אטו משום יצה"ר יתיר ליטמא לגויה וכמו שהעיר מז"ה ז"ל, ועוד יקשה דלמה יתיר לו יפ"ת ואח"ך יצא בן סורר ומורה, ועוד יקשה על הסמיכות דמן היפ"ת יצא בן סו"מ, דכמה ילדי יפ"ת רבים ונכבדים טובים וישרים. ולזה היה אפשר לומר דהסמיכות אינו אלא להולך אחר עיניו דוקא והוא בחלק אחד לא בכל, ולתרץ ולבאר כל זה אמר נאמנים כל פקודיו, דהתר היפ"ת הוא משום ניצוצי הקדושה והיינו דוקא ביאה ראשונה וישלחנה אח"ך ובזה לא יצא תקלה ואדרבא מוציא לאור ניצוץ הראוי לו, ואם נשאה אז יצא בן סו"מ, וכבר רמזה הכל תורתנו הקדושה דהסמיכות הוא למאי דסליק מיניה דנשאה, וכל הסמיכות הוא כי תהיין לאיש שתי נשים דבנשואות מיירי ואחר זה פרשת בן סורר וכל זה בנשאה, ולא הותר לישא אותה אלא משום יצה"ר, וגם רמז והיה לשון שמחה אם לא חפצת בה כמש"ל ונמצא דהכא מפורש בתורה, וז"ש נאמנים כל פקודיו בין עיקר התר יפ"ת לביאה ראשונה בין הנשואים כנגד יצה"ר הכל מתוקן וכפ"ז הסמיכות הוא תדיר וקאי דוקא לנושא יפ"ת כמבואר, וז"ש סמוכים לעד לעולם הסמיכות הוא בכל אופן לעד לעולם דכל הנושא יפ"ת הו"ל בן סו"מ, וכי תימא הרי אבשלום דלא נעשה בו דין סו"מ וכמש"ל, לז"א עשוים באמת וישר דהרי הוסמך וכי יהיה באיש חטא משפט מות וכו' להיכא דלא נעשה בו דין סו"מ סופו למות כאבשלום, פדות שלח לעמו וכו' בא הכתוב דלא נימא דקדלי דחזירי הותר גם במלחמת הרשות דמיירי בה, לז"א פדות שלח לעמו אף אם יפדם ויכנסו בגבול הגוים לא תימא שהותרו בנבילות וטריפות, לז"א ציוה לעולם בריתו שישמרו התורה ולא יטמאו עצמן לא במאכלות אסורות ולא בגעולי כליהם ולא בטומאתן וכתורה יעשו כמו מלחמת מדין שהוזהרו על הכל, לפי שקדוש ונורא שמו והוא ציוה קדושים תהיו כי קדוש אני, ולכן ראשית חכמת יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם ועושים לשמה כמו שאז"ל כי בזה תהלתו עומדת לעד דכתיב אלהים קדושים והוא אלוה של קדושים שהם ישראל כמשז"ל, או אפשר לפי שאמר קדוש ונורא שמו יאמר האומר גם המלאכים והצדיקים נקראו קדושים, לזה אמר תהלתו עומדת לעד רמז שני חילוקים שכתבנו בשם המפרשים פ' קדושים דהמלאכים והצדיקים בכללות נקראו קדושים, ועוד דכביכול קדיש לעלם ולעלמי עלמיא, וז"ש תהלתו והוא באחד קדוש ונורא שמו ועוד עומדת לעד קדיש לעלם ולעלמי עלמיא.


###### Rosh David, Ki Teitzei 19
[Rosh David, Ki Teitzei 19](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/19)

**נחזור**על הראשונות אשר יעדנו לפרש קראין כי תצא למלחמה וכו', ונקדים מ"ש בפ"ק דקדושין דף כ"א דכהן לרב ללישנא בתרא מותר ביפ"ת בביאה ראשונה דוקא ואח"ך אסורה שהיא גיורת ואסורה לכהן וכן פסק הרמב"ם פ"ח דמלכים, ובזה יובן סמיכות הפרשיות מה כתיב למעלה כפר לעמך ישראל אשר פדית ותרגם אונקלוס כהניא יימרו וכו', נמצא דמיירי קרא בכהנים וסמיך ליה כי תצא למלחמה להורות דאם הכהן מותר ביפ"ת בביאה ראשונה, וז"ש וראית בשביה ואמרו שם קידושין בשעת שביה ופירש תוספות רי"ד שיבא עליה ביאה ראשונה בשעת שביה, ואח"ך אמר ולקחת לך לאשה והבאת אל תוך ביתך, כלומר אחר ביאה ראשונה אם אתה יכול לקחת לאשה שאתה ישראל ומותר בגיורת אז והבאת ותבא אליה ביאה שניה אחר המעשים, אבל אם אין אתה יכול לקחתה שאתה כהן לא הותר אלא ביאה ראשונה דוקא משום יצה"ר.


###### Rosh David, Ki Teitzei 20
[Rosh David, Ki Teitzei 20](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/20)

**וחזיתיה**להרב מופת הדור מהר"ח אבואלעפיא ז"ל בספרו הבהיר עץ החיים בסדר היום שהביא בעיית ר' ירמיה דחולין דף י"ז שהבאתי לעיל, דבעי אברי בשר נחירה שהכניסו ישראל לארץ מהו וכתב הרא"ש פירש"י דרוש וקבל שכר הוא דצריכין אנו לעמוד על האמת אעפ"י שכבר עבר, ולא נהירא דדוקא למסבר קראי דרשינן אף שכבר עבר, אבל לקבוע בעיא בש"ס בדבר שאין בו צורך לא אשכחן והכי נמי אמרינן פ"ק דיומא כיצד הלבישן וכו'. ונ"ל דנפקא מינה בבעיא זו לאדם שאוסר עצמו באחד מן המינין מזמן ידוע וכו' עש"ב, והרב מהרח"א כתב דכונת ר' ירמיה למסבר הך קרא ואשקת בה דאי אמר הואיל ואשתרי ה"נ כהן מותר בביאה ב' כלישנא קמא דרב, והכי קאמר מאחר דביאה ראשונה וחשקת כנגד יצה"ר גם ולקחת בביאה שניה וכו', ואי לא אמרינן כיון דאשתרי צ"ל כלישנא בתרא דשמואל וכו' ואין צורך למ"ש הרא"ש דלמסבר הך קרא בעי עכ"ל.


###### Rosh David, Ki Teitzei 21
[Rosh David, Ki Teitzei 21](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/21)

**ויראה**דרב המרחק ביניהם, דהכא איסור הגיורת ודאו גם בזו אלא דפליגי רב ושמואל הואיל ואשתרי ביאה ראשונה אי גם ביאה שניה מותרת, אבל באברי בשר נחירה הספק הוא שמא לא נכללו אלא שהיה לו מקודם באיסור מעולם, ותו אפשר דגם לרב ללושנא קמא דסבר דכהן הותר בביאה שניה היינו דוקא גבי כהן דאיסורי גיורת היה גם בביאה ראשונה והותר, אבל באברי בשר נחירה התר גמור היו קודם כניסתם לארץ ולא שהיו אסורים והותרו, ואפשר דבכי הא לא אמרינן הואיל ואשתרי כיון דמקודם לא הותר האיסור. ועוד דיש לחלק כמו שחילק הרב שער אפרים בתשובה סי' ס"ז בין זו דאברי בשר נחירה לנדונו ע"ש, ובהגהותינו לה' מלכים פ"ג דין ב' הארכנו בענין זה ואביזריה כפי קצורנו.


###### Rosh David, Ki Teitzei 22
[Rosh David, Ki Teitzei 22](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/22)

**ומהרימ"ט**בחידושי קידושין עלה ונסתפ"ק אם המלך שיש לו י"ח נשים הותר ביפ"ת, ואשתמיטיתיה להרב דהדבר מפורש בתוספות רי"ד בסוגיא דאף דיש לו י"ח נשים מותר בביאה ראשונה, וכן כתב הריב"ש בתשובה סי' שצ"ח משם הרמ"ה והארכנו בעניותנו בזה שם בהגהותנו לה' מלכים בס"ד, וז"ש כי תצא למלחמה מדבר במלך שבו הדבר תלוי אשר יוציאם ואשר יביאם והוא השליט, והוא אומרו כי תצא אתה מלך ישראל המוציא למלחמה, וראית בשביה בשעת שביה שאתה מותר בביאה ראשונה כמו שביארנו לעיל, אבל בביאה שניה יש חילוק שאם ולקחת לך לאשה שאתה יכול לקחתה שלא יש לך י"ח נשים אז והבאת וכו' ומותר בביאה שניה, אבל אם אין אתה יכול לקחתה לך לאשה דכבר יש לך י"ח נשים אז אסור בביאה שניה.


###### Rosh David, Ki Teitzei 23
[Rosh David, Ki Teitzei 23](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/23)

**והרב**מר זקנינו זלה"ה בפירושו בעלי ברית אברהם כ"י פירש כי תצא למלחמה וכו', במה שידוע שכל אומה ואומה יש לה שר למעלה ולא תנצח האומה למטה אלא א"כ ש"ר צילם לקה למעלה וכמו שאמר הכתוב יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה, וז"ש כי תצא למלחמה על אויביך תרי משמע האומה ושר שלה, כי המעורר מלחמה נגד אומה לא לבד אך יצא יצא ונלחם על אותה האומה אשר למראה עיניו יראה כי גם הוא נלחם בשר שלה אשר בשמים, וז"ש כי תצא למלחמה על אויביך תרי, דע והבן כי יציאתך עושה רושם למעלה ואתה לוחם גם עם שר שלהם, ומאשר יקר בעיניו יתברך ונתנו ה' אלהיך בידך לשר שלה, ועל ידי זה כי כבר השר נתבטל ושבית שביו, ותכנוע גם לאומתו, עד כאן דברי מר זקנינו הרב זלה"ה.


###### Rosh David, Ki Teitzei 24
[Rosh David, Ki Teitzei 24](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Ki%20Teitzei/r/24)

**ולנו**בעניותנו אפשר סמיכות כי תעשה הישר בעיני ה' כי תצא למלחמה, במה שידוע שכל היוצאים למלחמה היו צדיקים גמורים ונזהרים אף במצות דרבנן כגון שח בין תפלה לתפלה כמשז"ל, וידוע כי כל מילי דרבנן אסמכינהו אלאו דלא תסור שהוא כלל לכל מצות וגזרות דרבנן, גם ידוע משז"ל דכשהנס בזכותו רואה במפלת אויביו אך כשהוא בזכות אחרים אינו כדאי לראות וכמ"ש ללוט אל תבט אחריך, וכל קבל דנא כתיב בהו בצדיקים ישמח צדיק כי חזה נקם, וז"ש כי תעשה הישר בעיני ה' ולא אמר כי תעשה מצותיו לרמוז למצות דרבנן אשר ישר בעיני ה' שתקיים אותם כמש"ה דרך כלל לא תסור, והוא אומרו כי תעשה הישר בעיני ה' בכולל לרמוז גם על אזהרות דרבנן, ואחר שצדיק אתה זריז ונזהר גם במילי דרבנן, כי תצא למלחמה אף למלחמת הרשות אני מבטיחך שתנצח ותהיה על אויביך על דיקא, ונתנו ה' אלהיך בידך, דכיון שאתה צדיק והנס בזכותך אתה רואה במפלתם, ונתנו ה' אלהיך בידך ושבית שביו תפשום **חיים**.