## Rosh David, Noach

###### Rosh David, Noach 1
[Rosh David, Noach 1](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/1)

**פרשת נח בס"ד**


###### Rosh David, Noach 2
[Rosh David, Noach 2](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/2)

ב"ר אלה תולדות נח הה"ד (משלי י"א ל') פרי צדיק עץ חיים מה הן פירותיו של צדיק מצות ומ"ט ולוקח נפשות חכם שזן ומפרנס כל י"ב חדש בתיבה:


###### Rosh David, Noach 3
[Rosh David, Noach 3](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/3)

**אם** שלמים וכן רבים קראו בשמותם אנשי מדות עשר ידות הפיסו זכה מי שזכה: עדיין מטין ועומדין לא זורו ולא חובשו עד אשר תפרה מדה טובה מרובה ענוה גדולה מכלם זו רוח נמוכה: כל קב"ל דנא קבל וקיים דדא ביה כלא ביה טוביה לדזכי שייף עייל שייף נפיק גמר מיכ"ה מיכ"ה: כאשר חכמים הגידו לא פעם ולא פעמים ואי מא"ה לא איריא והתלמוד והמדרשים מלאים מפיקים וכבר כתב הרמב"ם (אבות פ"ד מ"ד) דאף דבכל המדות הדרך האמצעי הוא המשובח יצא מן הכלל ענין הענוה והשפלות שצריך להרגיל עצמו עד קצה האחרון כמ"ש מאד מאד הוי שפל רוח וכתב הרב החסיד בחובת הלבבות ששלמות הענוה הוא כאשר יגיע למדת הנשתוון כלומר שבעיניו שקול דברי שבחיו כחירופיו ואין שבחו משמחו ולא בזיונו מצערו והוא שוה בעיניו זה כזה.


###### Rosh David, Noach 4
[Rosh David, Noach 4](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/4)

**ובזה**פירשו כת הקודמין מאמר הגבר הוקם על (תהילים קל״א:ב׳) לא גבה לבי וכו' אם לא שויתי ודוממתי וכו' דמאמר אם לא שויתי צריך ביאור, אמנם להיות שלמות הענוה מדת הנשתוון מצינו דדוד הע"ה שמר בלבו דברי שמעי וציוה את שלמה כי לא ינקהו (מלכים א' ב') ונמצא דבפרט זה לא שמר מדת הנשתוון אך זכה להיות מהנעלבים שומעים חרפתם ואינם משיבים, וז"ש לא גבה לבי וכו' דקרי בחיל היותו עניו ושפל בעיניו וחש שיאמרו אפס כי לא תהיה תפארתך בענוה דעינינו הרואות דנקיט בלב ענין שמעי ואין זה מדת הנשתוון, וז"ש אם לא שויתי דלא זכיתי למדת הנשתוון והקפדתי על שמעי מ"מ ודוממתי וזה מעלה גדולה להיות מהנעלבים שומעים חרפתם ואינם משיבים ואני זכיתי בה אלו דבריהם ז"ל, ועל פי זה אפשר לומר דרך רמז בבריתא דפטום הקטרת תניא ר' נתן אומר כשהוא שוחק אומר הדק היטב היטב הדק מפני שהקול יפה לבשמים פטמה לחצאין כשרה לשליש ולרביע לא שמענו, ודרך רמז אפשר לפרש כי הנה כבר כתבנו דשלמות הענוה הוא דיזכה למדת הנשתוון היקבע אדם בלבו השפלות עד אשר באמת בקירות לבו המכבדו והמחרפו שקולים הם ואם לא יזכה לזה גם מדת הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים גדולה היא כמשז"ל (גיטין ל"ו:), אך כי יחם לבבו אם ענה יענה למחרפו רק אשר לא יענה כאשר בלבבו והוא ירה החצ"י להעבירו וישאיר אחריו דברים שבלב לפום חורפ"א צערא דגופא זו מדה שאינה מדה עיילוה למערתא דחסידי ולא קבלוה, וכתב הרב החסיד מהר"א הלוי שנלמוד מדת הענוה מהעפר שכל זמן שהוא גס אינו מועיל והיותר דק הוא יותר טוב לכל מלאכה, וז"ש כשהוא שוחק הדור אתם ראו הדק היטב שלהיותו דק הוא טוב ומזה נלמוד הענוה כמדובר, אך בזאת שיהיה שוה היטב להדק כלומר כאשר ייטב לכם ויכבדו אתכם יהיה שוה לכאשר יחרפו אתכם באופן שהיטב הדק בחדא מחתא שקולין יהיו מפני שהקול הזה המחרף אתכם יפה לבשמים וכשם שהבשמים מכשירי אוכל נפש כן אם יחרף צר הוא מכשיר הנפש, פטמה לחצאין כלומר אם לא זכה אדם לזה אלא מדה זו פטמה לחצאין דלעולם הוא מרגיש אך שומע ואינו משיב והוא מהנעלבים וכו', כשרה גם מדה זו טובה וחשובה, אך לשליש ולרביע כלומר אם ישיב למחרפו קצת לשליש ולרביע והיה הנשאר ישים לפיו מחסום זו לא שמענו שהיא מדה טובה ויהללוה בשערים.


###### Rosh David, Noach 5
[Rosh David, Noach 5](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/5)

**ואפשר**לומר עוד כי להיות שהקטורת מכפרת על לשון הרע בצנעא כמ"ש בזבחים (דף פ"ח:) על כן היו אומרים בשחיקת סמני הקטורת לשון זה לרמוז דאף אם דברו על האדם לה"ר בפרהסיא יש לו לסבול ולכפר, וז"ש הדק היטב שאם ישפילו לאדם עד אשר דק היטב הוא לכפרת עונותיו ועוד שאם ימחול הוא היטב שיהיה רוח הבריות נוחה הימנו ואמר היטב הדק שגם רוח המקום נוחה הימנו וזהו היטב הדק כי טוב הוא לשמים הדק מי שהוא עניו ושפל רוח, וזה אצלנו רמז הכתוב בפרשה אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלהים התהלך נח, כי הוא רמז למעלות מי שהוא עניו האחת שכל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו וזאת שנית כי אי אפשר לאדם להשיג קדושה ולשוב בתשובה עד שיזכה למדת הענוה כמבואר בדברי רז"ל וחכמי המוסר והוא מאריך ימים וכמשז"ל, ואמרו פ"ק דחגיגה (דף ה'.) גבי מרים מגדלא שער נשיא הנהו שני יהיבנא לצורבא מרבנן דמעביר אמיליה, וכתבו התוס' דלדעת ר' עקיבא פ' החולץ דסבר זכה משלימין לו הכא שאני דאותם שנים דנספה בלא משפט כבר היו בעולם ע"ש פ' החולץ (דף נ'.), וזהו רמז הכתוב אלה תולדות נח כלומר אלה המעלות של נח פירוש מי שהוא עניו ונח לבריות והדר מפרש נח פירוש שרוח המקום נוחה הימנו וכיון שהוא נח לבריות נח גם כן למקום ועוד זוכה להיות איש צדיק דענוה גדולה מכלם וכשיזכה לענוה אז באמת שהוא איש צדיק, ועוד תמים היה שמשלימין לו כדעת ר' עקיבא, ועוד בדורותיו אלו שני דורות דמשכחת לה שיזכה משנים שכבר נגזר בשני דורות ע"י הענוה דשני של נספה בלא משפט נתנים לעניו וגדולה מכלן שהוא נעשה מרכבה לשכינה כמ"ש (סוטה דף ה'.) אני את דכא, וז"ש את האלהים התהלך נח פירוש נח שהוא העניו הוא עם השכינה כמ"ש אני את דכא וז"א את האלהים התהלך נח, זהו רמז הרומז על האר"ש מקרא קדש הלזה לפי קצורנו.


###### Rosh David, Noach 6
[Rosh David, Noach 6](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/6)

**ולפי**פשוטו המדבר בנח עצמו פשיטנא לי עפ"י מ"ש בספר חסדים סי' ט"ו כל זכיות שאדם עושה ואינו עניו הוא כמו תבשיל בלא מלח וכל ענוה שאין בה יראת שמים כמאכל בלא תבלין עכ"ל. הא למדת דהאדם השלם צריך שיהיה בו ענוה מעשים טובים יראת שמים וסימנך (ישעי' נ"א ט"ז) ולאמר לציון עמ"י אתה, וז"ש אלה תולדות נח מעשיו הטובים שהם תולדות הצדיקים תחילה וראש נח שהיה נח לבריות עליו סבלן כידוע מרז"ל, איש צדיק הולך בצדקו במעשיו הטובים ונמצא שהי"ל מעשים טובים וענוה ולפי שהשלמות הוא להצטרף יראת שמים דאי לאו הוי כמאכל בלא תבלין כאמור לז"א תמים היה שלם הוא ושלמה משנתו, את האלהים התהלך נח כמו שת"א בדחלתא דה' והי"ל יראת שמים וא"כ במעמד שלשתן קנה ענוה מעשים יראה וזכה שהיה תמים לרצון.


###### Rosh David, Noach 7
[Rosh David, Noach 7](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/7)

**ולפי**מדרשו אנכי אדרוש עפ"י משז"ל (ויק"ר פ' כ"ז) מי הקדימני ואשלם מי מל שלא נתתי לו בן וכו' כידוע, וכתבו קצת מפרשים דיש כמה מדות דהזוכה בהם לא שייך בהו מי הקדימני הלא מראש ירא שמים דביראה ליכא מי הקדימני דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות דף ל"ג:), ועוד זאת יתרה כל מי שהוא זריז במצות בזריזות זה שמתלהב ומקדים למצות לא שייך מי הקדימני, ואסמכוה דורשי רשומות במאמרם ז"ל (פסחים דף ד'.) זריזין מקדימי"ן למצות מקדימין דייקא שהן מקדימים ולא נאמר עליהם מי הקדימני, ועוד בה שלישיה מחשבה טובה ודבקות בו ובתורתו ובמצותיו וכאשר האריך בזה הרב קול יעקב דף נ"ג ע"ג, ותו חזינא למפרשים אמור רבנן בטעמא דהא דאמרינן (סנהדרין דף ק"ד.) אבא לא מזכי ברא היינו מן הסתם אבל מי שזוכה למעלות דלא שייך בהו מי הקדימני יש ספק בידו להיות מזכה ברא, ורז"ל (בר"ר פ"ל) אמרו איש צדיק ומומחה שהיה נוטע ארזים וקוצצן, ואז"ל באסתר רבתי (פ"ו) תמים היה מתוקן להכיר את בוראו, וז"ש אלה תולדות נח מה שנתקיימו תולדותיו וניצולו נח היה הוא נח הסיבה ובזכותו ניצולו וכי תימא אבא לא מזכי ברא לז"א שאני נח אשר כח בו לזכות לבניו מפני שקנה בשלמותו דברים דליכא מי הקדימני האחת איש צדיק שהיה נוטע ארזים וכו' וזהו זריזות גדול, ועוד תמים היה מתוקן להכיר בוראו דעל ידי מחשבותיו ודבקותו בה' היה מוכן להכיר בוראו, ועוד את האלהים התהלך נח בדחלתא דה' כתרגומו ובשלמותו במוטב תלתא ליכא מי הקדימני ובעבור שלשה אלה בני נח זכו בזכות אביהם, ועמ"ש בב"ר פ' ל"ב סי' ב'.


###### Rosh David, Noach 8
[Rosh David, Noach 8](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/8)

**א"נ**אפשר במה שידוע דהעכו"ם סוברים מעשה שמים עדיף ואם הקב"ה אינו חפץ בעכו"ם למה אינו מבטלה, וישראל סברי מעשה אדם עדיף ולזה נשרש אחר עכו"ם עד עקרה מן העולם, ויש הוכחה לזה ממצות המילה שנולדים ערלים ואנו עושים המילה גם יש הוכחה מהדינין דאם מעשה שמים עדיף ה' מוריש ומעשיר, ואם אחד גזל לחבירו רוכב שמים יוציא מזה ויתן לזה ואמאי יש שופטים בארץ אלא להורות דמעשה אדם עדיף, וז"ש נח איש צדיק עובד אלהים הולך בצדקו ואף שנולד מהול וזהו תמים היה כמשז"ל בתנחומא על פסוק זה שנולד מהול, וא"כ בדידיה יש ס"ד דמעשה שמים עדיף כיון שנולד מהול, מ"מ הוא למד מהדינין דמעשה אדם עדיף, וז"ש את האלהים התהלך נח ואז"ל פ' ד' מיתות (סנהדרין דף נ"ו:) אלהים אלו הדינין, וז"ש את האלהי' התהלך נח דהליך בדחלתא דה' ורמז לדינין שהי"ל יראה להטות משפט גבר כי המשפט לאלהים הוא וכמשז"ל אלהים אלו הדינין ומהדינין ידע דמעשה אדם עדיף ואין לומר אם הקב"ה אינו חפץ בעכו"ם למה אינו מבטלה דמעשה אדם עדיף והיה איש צדיק, ועם זה נבין מאמרם ז"ל בב"ר (פל"א) שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו דהוה אמר לון ריקים אתם מניחין מי שקולו שובר ארזים ומשתחוים לעץ יבש ולפי שהיו שטופים בגזל נמוחו מן העולם עכ"ל. ויש להבין דלכאורה ודובר תמים יתעבו יתר, ותו להבין כינוי תמים, גם מאי דסיים ולפי שהיו שטופים אין לו קשר דפתח בעכו"ם ומסיים בגזל, ועוד כי גדלה חמת עכו"ם מהגזל דעכו"ם כופר בכל, אמנם על פי דרכנו הנה נכון דנח היה מוכיחן על עכו"ם ושונאין אותו וזהו שנאו בשער מוכיח וטעמן שנולד מהול וזה היה סמך לטעותם דמעשה שמים עדיף ואם אינו חפץ בעכו"ם למה אינו מבטלה ולא היו משגיחים בנח שהיה אומר אתם מניחין מי שקולו וכו' דסברי מעשה שמים עדיף, וזהו ודובר תמים שהדובר היה תמים ונולד מהול יתעבו דמזה שהיה תמים הכריחו שמעשה שמים עדיף, ולכן תעבוהו לנח דמיניה וביה יש להוכיח דמעשה שמים עדיף דנולד מהול ש"מ דמי שרוצה הקב"ה שיהיה מהול הוא הנולד מהול וכל הגויים ערלים כך רצונו וגם אם לא היה לו חפץ בעכו"ם היה מבטלה ובזה היו מחזיקים לעבוד עכו"ם בטענת מעשה שמים עדיף, ואם היו זהירים בגזל ומעמידין דיינים להציל עשוק מיד עושקו ולהעמיד ארץ מזה היו מתבוננים דמעשה אדם עדיף דמהדינין יש להוכיח כן אך מאחר שנטבעו בעון הגזל ואין דורש ואין שופט לא היה להם שום הוכחה להוכיח דמעשה אדם עדיף והיו מחזיקים בעכו"ם, וזהו שסיים ולפי שהיו שטופים בגזל כלומר כי אין שופט ולא היה להם ממה להוכיח דמעשה אדם עדיף לזה נמוחו מן העולם דהחזיקו בעכו"ם.


###### Rosh David, Noach 9
[Rosh David, Noach 9](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/9)

**עוד**זאת אדרש במאמר הלזה ונקדים מ"ש בערכין דף ט"ז עד היכן תוכחה רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד קללה ר' יוחנן אמר עד נזיפה אמר רב נחמן בר יצחק ושלשתן מקרא אחד דרשו שנאמר ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות וכתיב ויטל שאול את חנית עליו להכותו מ"ד הכאה דכתיב להכותו מ"ד עד קללה דכתיב לבשתך ולבושת ערות אמך ולמ"ד עד נזיפה דכתיב ויחר ולמ"ד עד נזיפה והכתיב הכאה וקללה שאני התם דאגב חביבותא יתירתא דהו"ל ליהונתן בדוד מסר נפשיה טפי, והתוס' ז"ל כתבו ומ"ד עד נזיפה וכו' וא"ת למ"ד קללה הכתיב נזיפה וי"ל שמא כדמשני אגב חביבותא דיהונתן א"נ לא דריש ליה קרא ויטל שאול וכו' עכ"ל, זוהי נוסחא ישנה ובד"ח שינו ע"פ רש"א וב"ז. ויש לי להעיר קצת הערות בדבריהם, חדא דמ"ד קללה אחמיר טפי מנזיפה ולגירסת הספרים הו"ל להקשות מהכאה, ותו מאי קאמרי שמא כדמשני וכו' שמא ס"ד הרי הכי תריץ בפשיטות בש"ס לר"י וה"ה לשמואל דאמר קללה נימא הכי על הכאה. ותו נדקדק לשון התוס' שכתבו ויש לומר שמא וכו' ויש להרגיש דהול"ל ושמא י"ל כדמשני וכו', ועוד מה תירצו על נזיפא. ותו יש להרגיש בש"ס אי המקשן ס"ד משום חביבותא ומשום הכי לא קשיא ליה למ"ד קללה מאי פריך למ"ד נזיפה, ותו מאי פריך למ"ד נזיפה מקללה הרי אחר נזיפה לא מצינו שהוכיחו יהונתן בין נזיפה לקללה ואיברא דהגדר הוא עד נזיפה אבל אי אתרמי שתיכף במקום נזיפה מילט לייט ליה או מחי ליה אמוחא מה יעביד.


###### Rosh David, Noach 10
[Rosh David, Noach 10](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/10)

**והנראה**בעיני לישב הכל הוא דהמקשן סבר דלמ"ד קללה א"ש דשאול תיכף קללו כלומר לדעתך שאתה חייב להוכיחני הרי קללתיך וכבר יצאת ידי חובתך ובלום פיך מלדבר דזה גדר התוכחה ומשום חביבותא אכתי לא נח יהונתן ובתר דנה מסר נפשה, אך למ"ד נזיפה קשיתיה מה ראה שאול לקללו כיון דהגדר נזיפה וכיון דמקשה מקללה פריך ליה מהכאה נמי, והתרצן תריץ יתיב שאני התם דאגב חביבותא וכו' כלומר הגם שאול יודע צדיק חיבה יתירה נודעת זו אהבת דוד ויהונתן וידע דאגב חביבותיה יוסיף אומץ לעשות לפנים מן השורה אמטו להכי תיכף קללו כלומר מן הדין די עד נזיפה וכלפי שמתוך אהבתך תוסיף אני מקללך ועד פה תבא ולא תוסיף, אמנם יונתן דחק ונכנס לפני ולפנים עד הכאה זוהי שיטת הש"ס, והשתא קשיא להו לתוספות על המקשן דטפי רויחא ליה למ"ד קללה דא"כ למה נזף בו שאול תיכף יקלל אותו שהוא הגדר האחרון לסלקו, אלא ודאי מדכתיב נזיפה טפי משמע כמ"ד נזיפה דאביו חש דמשום אהבה יוסיף והוסיף לקללו אך הורה לו בנזיפה דזהו הדין ומאי דדחיקא למקשן לאוקומיה מילתיה דשאול משום חביבותא דייק טפי, ותירצו וי"ל שמא וכו' כלומר דלמ"ד קללה ל"ק אמאי כתיב נזיפה דאי לא הוה כתיב נזיפה והוה כתיב קללה לחוד שמא הייתי מפרש דשאול עבד משום דחש לחביבותא ולעולם דבעלמא הגדר נזיפה ונמצא דלא ארווח מידי בלא אמירת נזיפה, ומשום הכי כתביה להורות דקללה ונזיפה אידי ואידי חד שיעורא והוא הגדר דעלמא, וליכא למידק איפכא ממאי דכתיב נזיפה דאי לא כתיב נזיפה היה מקום לומר כמאי דאמרן ולטעות, ועוד תירצו התוס' וכתבו א"נ לא דריש וכו' וכונתם בתירוץ זה דהמקשן לא ס"ד כלל חביבותא רק דלמ"ד קללה ל"ק מהכאה די"ל דלא דריש וכו', אך למ"ד נזיפה אכתי קשה מקללה וכי נחית לאותובי קמותיב מתרווייהו ולהורות נתן דיש לו תירוץ על הכאה דלא פריך אלא למ"ד נזיפה.


###### Rosh David, Noach 11
[Rosh David, Noach 11](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/11)

**ומהך**סוגיא דילפינן תוכחה ממה שהוכיח יונתן לשאול מוכח דמצות תוכחה אפילו למלך דשאול ודאי היה לו דין מלך גמור, דאף דנמשח דוד הע"ה מ"מ שאול כל הימים אשר חי הוא מלך, ואף דיונתן היה בנו ובישראל גדול שמו דינו כהדיוט וכדאמרינן פ"ב דסנהדרין (דף כ"ב.) בן מלך הדיוט הוא ומדילפינן מיונתן גדר תוכחה שמעינן דמצות תוכחה אף למלך, ואותה שאמרו פ"ב דמציעא (דף ל"א.) תלמיד לרב מנין ת"ל תוכיח לאו דוקא תלמיד לרב אלא ה"ה הדיוט למלך, וכן הוא מפורש בסנהדרין דף ק"א אמר ר' יוחנן מפני מה זכה ירבעם למלכות מפני שהוכיח את שלמה לשם שמים ומפני מה נענש מפני שהוכיחו ברבים, הרי בהדיא דעל עיקר התוכחה שהוכיח ירבעם לשלמה המלך בא בשכרו וזכה למלכות אלמא מצוה קעביד גם הדיוט המוכיח למלך, ובזה יובן פסוק (תהלים קמ"א ה') יהלמני צדיק חסד ויוכיחני שמן ראש אל יניא ראשי ופירש"י טוב לי שיוכיחני ויורני נביא אמת וצדק שכל מהלומיו ותוכחתו חסד שמן מלכות שהוצק על ראשי וכו' אל יסור את ראשי מתוכחת הצדיק וכו' ע"ש, ויש להבין מה ס"ד איכא דמלך חסיד וקדוש כאדונינו דוד תהיה הגדולה מעכבתו מלקבל תוכחת, אמנם אפשר דאתא לאפוקי שלא נטעה דהא דמרבינן תלמיד לרב בתוכחה דברים ככתבן תלמיד לרב אבל לא הדיוט למלך, ויש ליתן טעם לזה דרב שמחל על כבודו כבודו מחול אמנם מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול והוה ס"ד דדוקא תלמיד לרב שרי להוכיח כיון דבידו למחול ולמלך אין שוה להוכיח דאין כבודו מחול, אמנם אין זה אמת דמאי דמרבה תלמיד לרב לאו משום דהרב מוחל דסתם מרבינן תלמיד לרב ואף דהרב לא ימחול מצוה להוכיח ובלבד שיוכיחנו בדרך כבוד כידוע, וה"ה למלך כאשר הוכחנו בעניותנו, וז"ש יהלמני צדיק חסד ויוכיחני ולא תימא דמלך אסור להוכיחו, לז"א שמן ראש אל יניא ראשי.


###### Rosh David, Noach 12
[Rosh David, Noach 12](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/12)

**ומתוך**זה אפשר שיובנו פסוקי איוב סי' ו' הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי מה נמרצו אמרי יושר ומה יוכח הוכיח מכם הלהוכח מילים תחשובו ולרוח אמרי נואש, ונקדים מ"ש בשו"ת שער אפרים סי' ס"ה דשם האריך בהא דתלמיד לרב דהשמיטו הרמב"ם וצידד כמה צדדים הרב הנז' ובכלל כתב דהיה מקום לומר דלא מרבינן תלמיד לרב והאי דכתיב הוכח תוכיח דברה תורה כלשון בני אדם, אך דחה כל זה דכל הנך דמרבינן התם הלכתא נינהו הענק תעניק אפילו לא נתברך וכו' וגם צידד דההיא דתלמוד תורה שפסק הרמב"ם ראה רבו עובר על דברי תורה אומר לו למדתנו רבינו לאו משום תוכחת היא עש"ב. ועל פי זה אפשר דרך הלציי שזה כונת איוב ההוא אמר הורוני ואני אחריש כדין רבו שראהו עובר על דברי תורה אומר לו למדתנו רבינו וכו' ולא תוכחת, ולא תסברו שאני סובר דברה תורה כלשון בני אדם והיינו טעמא דאמרתי דתלמיד אינו יכול להוכיח לרבו, הא ליתא דידעתי דאין לומר דברה תורה כלשון בני אדם, וז"ש מה נמרצו אמרי יושר כי כל דברי התורה הענק תעניק השב תשיבם וכיוצא חזקים כראי מוצק ואין אני אומר דברה תורה כלשון בני אדם רק הכל ללמד דעת משפטים ישרים ותורת אמת, אבל עם כל זה אין לימוד לתלמיד שיוכיח הרב דהא דכתיב הוכח תוכיח אף שהם אמרי יושר ולשון תורה הכל בדקדוק בלי שום יתור, מ"מ אכתי דרשינן הוכח אין לי אלא פעם אחת ת"ל תוכיח אפילו מאה פעמים כמו שדרשו בערכין (דף ט"ז:), וכבר הראשונים עמדו בסתירת הסוגיות דפ"ב דמציעא וערכין וגם הרב שער אפרים סי' הנז' עמד בזה וצדד דהסוגיות פליגי ונקטינן כסוגיית ערכין, ולפי צד זה דהעיקר לדרוש כסוגיית ערכין דאצטריך תוכיח לומר אפילו מאה פעמים וגם כפי מה שצדד הרב הנז' דתלמיד אינו יכול להוכיח רק אומר לו למדתנו רבינו ולא בדרך תוכחה, כפי סברות אלו אפשר לומר דזה היה דעת איוב והוא הדבר אשר דיבר מה נמרצו אמרי יושר שאני מודה דלשון תורה לחוד אמרי יושר בלי יתור אבל עם כל זה אני אומר מה יוכיח הוכ"ח מכ"ם כלומר בתיבת הוכח שאמרה תורה איך מובן תלמיד לרב, וז"ש מה יוכיח הוכח פי' מהיכן יש הוכחה שתיבת הוכח הוא מכם כלומר תלמיד לרב, לא כי אני אומר דוקא רב לתלמיד ואדם לחבירו אבל תלמיד לרב ליתיה במצות תוכחה, וכי תימא הרי כתיב תוכיח לרבות תלמיד לרב, לז"א הלהוכח מלים תחשובו כלומר להוכיח לחבירו סתם כמה פעמים מילי"ם תחשובו צריך לחשוב תיבות ולומר תוכיח אפילו ק' פעמים, וא"כ כיון דלהוכח סתמא צריך תיבת תוכיח וכמו שרמז מילים תחשובו דאי לאו הייתי אומר דוקא פעם אחת וצריך תיבת תוכיח לומר אפילו ק' פעמים, א"כ דל מהכא תיבת תוכיח ומאחר שכן מהיכן יש ללמוד בתיבת הוכח מכם תלמיד לרב הא ודאי לרוח אמרי נואש לרוח הם משולים דבריכם בבלי דעת כמו שפירש"י דתלמיד לרב אין לו להוכיח רק בדרך למדתנו רבינו וכמו שאמרתי הורוני וכו'.


###### Rosh David, Noach 13
[Rosh David, Noach 13](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/13)

**ואחזה**אנכי להריטב"א בחידושיו כ"י ליבמות ולרב הנמקי סוף פ' הבא על יבמתו (דף ס"ה:) אההיא דאמרינן התם מצוה לומר דבר הנשמע וחובה שלא לומר דבר שאינו נשמע שהקשו מסוגיין דערכין דאמרו שחייב להוכיח עד שיכנו או יקללנו, ותירצו דהא דתוכחה עד קללה עד הכאה היינו ביחיד וההיא שלא לומר דבר שאינו נשמע הוי לרבים והא דאמרו לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא ואמר לא מקבלי מינאי אפ"ה לוכחינהו מר משום ההיא דאמרה מדת הדין היה להם למחות, ואמר הקב"ה גלוי וידוע לפני שאם יוכיחום לא יקבלו אמרה לפניו רבש"ע אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי ועל דבר זה נהרגו כמ"ש פ' במה בהמה (נ"ה.), תריץ דההיא בשלא הוכיחם כלל אלא שהיה מכיר שלא ישמעו ומשום דאולי יקבלו או שלא יהיה להם פתחון פה חייב להוכיח פעם אחת לפחות ע"כ דברי הריטב"א והרב הנמקי. ובזה אפשר להבין מש"ה (ויקרא י"ט י"ז) הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא ויש לדקדק דמשמע דאם אינו מוכיחו חטא לבד הוא דאיכא והלא אם יש בידו למחות הוא נתפס עליו וחייב מיתה נמי כצדיקי דיחזקאל והל"ל ולא תשא עליו פשע או עון, אמנם ע"פ דברי הריטב"א והרב הנמקי אפשר לפרש באופן זה דהרי אמרו חובה שלא לומר דבר שאינו נשמע דכתיב אל תוכח לץ, וא"כ אם כה יאמר דבר שאינו נשמע עבר על אל תוכח לץ והיה בו חטא אבל שמענו מיסודן של הריטב"א והרב הנמקי דאין זה אלא לרבים אבל ליחיד גדר תוכחה עד הכאה, וז"ש הוכח תוכיח אפילו ק' פעמים אף שידעת שאינו מקבל הוכח תוכיח, והיינו דוקא את עמיתך והוא באחד וביחיד דברים אמורים ואז כשהוא יחיד לא תשא עליו חטא שעברת על אל תוכח לץ אלא אדרבה מצוה להוכיחו כמה פעמים אף דלא מקבל כמו שאמרתי הוכח תוכיח.


###### Rosh David, Noach 14
[Rosh David, Noach 14](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/14)

**א"נ**אפשר במה שכתב הרב עיר בנימין שם ביבמות סי' נ"ו דהא דאמר רבא חובה שלא לומר דבר שאינו נשמע היינו משום דאמור רבנן מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין וזהו דוקא בעם הארץ שהוא שוגג ואתה מודיעו שהוא איסור ואינו שומע ועובר במזיד, וז"ש אל תוכח לץ עם הארץ פן ישנאך שאתה מוסיף עליו עון שמקודם היה שוגג ועתה הוא מזיד ולכן ישנאך דשויתיה רשיעא ממש, הוכח לחכם שכבר יודע הדין ואתה מזכירו ויאהבך כי על כל פנים אין אתה מריע לו, זהו תורף דברי הרב עיר בנימין. והרא"ש בפסקיו פ' המביא (סי' ב') כתב דהא דאמרינן מוטב שיהיו שוגגין היינו דוקא בדבר שאינו מפורש בתורה אבל דבר המפורש בתורה לא אמרינן מוטב וכו' אלא צריך להוכיח, וכיוצא כתב הרב המגיד פ"ב דשביתת עשור ולפי האמור נמצא דאף בעם הארץ דכתיב ביה אל תוכח וחובה שלא לומר דבר שאינו נשמע מ"מ בדבר המפורש בתורה צריך להוכיח, ואפשר שז"ש הוכח תוכיח והכפל לומר בין דבר שהוא מפורש איסורו בין דבר שאינו מפורש הוכח תוכיח מ"מ, ומיהו זה דוקא את עמיתך עם שאתך בתורה ומצות שהוא ת"ח כמשז"ל (שבועות דף ל'.) על בצדק תשפוט עמיתך וכיוצא שדרשו לת"ח, והכא נמי נימא זה שאמרתי הוכח תוכיח מ"מ היינו את עמיתך שהוא ת"ח וכיון שהוא ת"ח אין לו נזק מצד התוכחה דעד עתה שוגג ועתה מזיד ואתה מוסיף עליו, דכיון שהוא ת"ח כבר ידע האיסור ולא תשא עליו חטא בתוכחתך לשווייה רשיעא כמו אם היה וכיון שכן שהוא עמיתך הוכח תוכיח מכל מקום ולא תשא עליו חטא נוסף שכבר ידע ואין אתה מזיק לו.


###### Rosh David, Noach 15
[Rosh David, Noach 15](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/15)

**א"נ**אפשר ונקדים הא שהקשה גדול הדור הרב ישרש יעקב שם בשבת פ' במה בהמה על דברי הרב המגיד הנז', דהרי גבי צדיקי דיחזקאל משמע שאם היה גלוי להם דאינם מקבלים הוו פטירי, והלא עבירות שבמקדש ראשון היה עכו"ם וש"ד והם מפורשות בתורה והיו מחוייבים להוכיח אף אם לא יקבלו, ותירץ דהוו פטירי ממיתה רק שהיו מבטלין מצות תוכחה עש"ב. ולא זכר הרב שדבריו הן הן דברי סמ"ג עשין י"א דשם מייתי סוגיית שבת וביצה וכתב בפשיטות כדברי הרב דאף דפטור ממיתה כדמוכח בשבת מ"מ מעשה דתוכחה לא מפטרי, וז"ש הוכח ואף אם אינו מקבל תוכיח ולא תימא שאם אינו מקבל שאתה נענש במיתה לא היא אלא מה שאני אומר לך תוכיח מכל מקום אף שאינו מקבל היינו ולא תשא עליו חטא בביטול מ"ע דתוכחה דמ"מ חטא בעלמא איכא בביטול אבל מיתה ליכא, ועפ"ז נבין מאמר הכתוב במשלי סי' כ"ד אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב שפתים ישק משיב דברים נכוחים, ונקדים אשר תירצתי בעניותי לקושית הרב מהרח"א דאפשר דהא דכתבו הרא"ש והרב המגיד דבדבר המפורש בתורה לא אמרינן מיטב וכו' אלא צריך להוכיחם היינו בדבר שאף שהם לא יקבלו ולא יתנו לב לשוב יש בידינו למחות ולבא עליהם בחזקת היד וליסרם ולמונעם אז בדבר המפורש יש חיוב למעבד כל טצדקי עד שישובו, וכן כתב הרא"ש בהדיא דבדבר המפורש מחמירינן טובא וענשינן להו עד דפרשי אבל בההיא דשבת מיירי דאין בידינו למחות כלל ואין כחינו אלא בפינו להגיד להם האיסור ואם יעיזו פנים אין מעכב על ידם, ואז אם בבירור ידעינן דלא מקבלי כגון שכבר הוכחנום ולא עלתה בידינו אז פטורים לגמרי ואין שום חיוב כלל, וז"ש אומר לרשע גמור שאינו מקבל תוכחת צדיק אתה יקבוהו עמים וכולי, ומזה מוכח דכשאינו אומר צדיק אתה אף שאינו מוכיח אין עליו שום דבר, וקשה דדינא הוא דבדבר המפורש צריך להוכיחו לז"א ההיא כשיש בידו למחות ולהעניש עד דפריש, וז"ש ולמוכיחים ינעם זהו דחייב להוכיח היינו היכא שלמוכיחים ינעם דיש בידם לכופו וינעם להם שנעשה דבר תוכחתם, אבל כשלא ינעם למוכיחים שאין בידם למחות ליכא איסורא אלא אם אמר לרשע צדיק אתה, אבל אם אינו מצדיק רשע ואינו מוכיח אין עליו חטא, ועוד אני אומר דהא דאפילו אם אינו מקבל יש להוכיח היינו ועליהם תבא ברכת טוב שהם מקיימין מצות תוכחה ואם אינם מוכיחים לא יתברכו ולא יהיו ענושים מיתה, ולזה אמרתי אומר לרשע צדיק וכולי, דאם אינו אומר לרשע גמור שאינו מקבל צדיק אף שאינו מוכיח פטור מעונש גדול רק שלא קיימו מצות תוכחה ורמז השני תירוצי' הנז', ולז"א שפתים ישק משיב דברים תרתי השני תירוצים הנז' שהם נכוחים להבין פשר דבר.


###### Rosh David, Noach 16
[Rosh David, Noach 16](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/16)

**מעתה**נתנה ראש ונשובה להבין מאמרין דאתינא עליה, שנאו בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו דהוה א"ל רקים וכו', ואפשר דקשיא ליה בכתוב דהול"ל מוכיח בשער שנאו כי היכי דנקט ודובר תמים יתעבו לכן דריש ליה בנח, והענין שמתוך מאי דכתבינן מבואר דאף אי אמדינן דלא מקבלי צריך להוכיחם כדי שלא תהיה להם פתחון פה וגם דאולי יקבלו ולציבור סגי כשיגלה דעתו לבד בדברים קלים דחובה שלא לומר דבר שאינו נשמע, וזה שחייב בדברים קלים אינו אלא לגלות שאינם מקבלים כמ"ש הריטב"א והרב הנמקי, וז"ש שנאו אף דעל הרוב אמדינן דשנאו התוכחת גם שנאתם דלא מקבלי עכ"ז בשער פי' על פי הדין ושערים המצוינים מוכיח אף דלא מקבלי באומדן דעת צריך להוכיחם לברר הדברים, וז"א שנאו הגם דידעינן שנאו עכ"ז בשער על פי הדין מוכיח, וכ"ת חובה שלא לומר דבר שאינו נשמע לז"א ודובר תמים יתעבו צריך שיוכיחם ויתעבו דבריו שמוכיחם וזה בדברים קלים כשהוא לצבור, וכן נח הוה אמר לון רקים אתם מניחים וכו', שהם דברים קלים לצאת י"ח שלא יהיה להם פתחון פה ויתברר בירור גמור שאינם מקבלים.


###### Rosh David, Noach 17
[Rosh David, Noach 17](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/17)

**ומשך**חכמה נמשך לכל האמור הבה נתחכמה עלי בא"ר מאמרם ז"ל בקהלת רבתי (פ"ט) וזה טופס המאמר, עיר קטנה זה העולם ואנשים בה מעט זה דור אנוש ודור המבול ובא אליה מלך גדול וסבב אותה זה ממ"ה הקב"ה ובנה עליה מצודים גדולים כמנון ועקמון ומצא בה איש מסכן וחכם זה נח שנאמר אותך ראיתי צדיק ומלט הוא את העיר בחכמתו (שנאמר ויקח מכל הבהמה הטהורה, כך גירסת הילקוט ועיין ב"ר פ' ל"ג) דהוה אמר להם ויי ריקייא למחר מבולא אתי עבדון תתובא והוו אמרין ליה אין משרייא פורענותא מביתיה דההו' גברא שירוייא כיון שמת מתושלח אמרין לא מביתיה דההוא גברא משרייא פורענותא וכו' ואדם לא זכר את המסכן ההוא אתם לא זכרתם אותו אני אזכור ויזכור אלהים את נח עכ"ל, ופירש הרב יפ"ת בב"ר פ' ל"ג דדריש ואנשים בה מעט מעוטי מעלה ומצא איש מסכן שהיו מבזין אותו בני דורו. ולפי דרכנו יבא על נכון דהנה מדכתיב אל תוכח לץ יש ס"ד דהיכא שיש אומדנא דאינם מקבלים חובה שלא לומר דבר שאינו נשמע, אבל לפי האמת על הספק צריך להוכיחם וכמ"ש מדה"ד אם לפניך גלוי וכו' ונענשו, ולצבור גלוי דעת סגי להורות שאינם מקבלים ושלא יהיה להם פתחון פה, גם אז"ל פ' הכונס (דף ס'.) אין פורענות בא לעולם אלא בשביל הרשעים ואינה מתחלת אלא מהצדיקים, וכתב מהרימ"ט פ' פנחס דהם אותם הצדיקים שיש בידם למחות, ובזה נבא אל הביאור עיר קטנה זה העולם הזה דלגבי העולמות עליונים למעלה כלא חשיב וקטן הוא ואנשים בה מעוטי מעלה מעוטי תורה ומצות זה דור אנוש ודור המבול ובא אליה מלך גדול זה ממ"ה הקב"ה לשפוט הארץ וזהו מלך גדול נאדרי בכח ובנה עליה וכו', ומצא בה איש מסכן שאין דבריו נשמעים ולא מקבלי מיניה וזהו עניותו כי דבריו לעו אך וחכם שידע להזהר ומלט הוא את העיר בחכמתו שכבר היה נבזה בעיניו ומסכן שאין דבריו נשמעים ואלו סמך על זה ולא הוכיחם היה נענש כמו שנענשו הצדיקים בימיו של יחזקאל בטענת אם לפניך גלוי וכו' וה"נ היה נענש נח ואם נח נענש גם כן היה נאבד העולם, אבל הוא בחכמתו ידע שצריך לברר הדבר מאד בפירוש שלא רצו לקבל ולא יהיה להם פתחון פה ולא יהיה מקום למדה"ד לקטרג וכך עשה נח דהוכיחם וקרי ביה ומלט את העיר בחכמתו דבמה שהעמיק בחכמה וידע דלא סגי באמדנא וכל כי הא בעי לאודועי הצל יציל את עצמו והיינו כולי עלמא שבשבילו שם לעולם שארית, וז"ש ומלט העיר בחכמתו דהוה א"ל ויי ריקיא וכו' והיינו בחכמה דלצבור סגי בדברים קלים כמ"ש הריטב"א והרב הנמקי דדי להורות בפועל ממש דאינם מקבלים ונמצא כי נח מכוין להלכה וכל דרכיו משפט, ואולם אנשי דורו מבלי משים אמרי אינשי אין אתי פורענותא מביתיה דההוא גברא משיריא כי כך היא המדה דאינה מתחלת אלא מן הצדיקים, והם לא ידעו דה"ד כשיש בידו למחות ונח פטיר ועטיר שהתיבה קולטתו, ומרעה אל רעה יצאו באין מבין לומר כיון שמת מתושלח וכו' דאדרבה עין רואה דנסתלק מתושלח בכבודו ומפני הרעה נאסף הצדיק ולא גוע במבול ח"ו, ואיך מזה הוכיחו דמביתיה משיריא ומה גם דהוכיחם ולא קבלו, וז"ש ואדם לא זכר את המסכן ההוא כלומר דלא זכרו שהוא מסכן ואין דבריו נשמעים שאין בידו למחות וכשאין בידו למחות והוכיחם ניצול לכן ויזכור אלהים את נח ולא כדבריהם שאמרו מביתיה דההוא גברא משירייא.


###### Rosh David, Noach 18
[Rosh David, Noach 18](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/18)

**אמנם**להבין מ"ש ומלט את העיר בחכמתו כמ"ש ויקח מכל הבהמה הטהורה לפי גירסת הילקוט נראה דהוא לבד הוכחה שהיה חכם שהקריב קרבנות וכ"כ הרב יפ"ת, ואתהלכה ברחבה לבאר חכמת נח באר היטב נובין ונדון מאז"ל ב"ר פ' ל"ד סי' ח' ויבן נח מזבח לה' ויבן כתיב נתבונן אמר מפני מה ציוני הקב"ה וריבה בטהורים יותר מן הטמאים אלא להקריב מהן קרבן מיד ויקח מכל הבהמה הטהורה וכו', והרב מהר"ש יפה דקדק דמאי קאמר מפני מה ציוני הקב"ה וריבה בטהורים דהול"ל מפני מה ריבה הקב"ה בטהורים או לימא מפני מה ציוני להרבות בטהורים דהשתא דקאמר מפני מה ציוני וריבה משמע דשתים זו שאל, ועוד דקדק דאמאי אצטריך ויבן דבלאו הכי ידעינן לה, ועוד הקשה מאי האי דקאמר מיד ויקח דמה הוצרך לומר זה ותו הול"ל מיד בנה מזבח והרב ז"ל פירש לפי דרכו הלא בספרתו. ולי יראה בהקדים מאי דאמרינן בזבחים (דף ל"ד:) דפליגי ר' יוחנן וריש לקיש אם הקריב חיה דר' יוחנן אמר עובר בעשה ור"ל אמר ולא כלום ר' יוחנן אמר עובר בעשה בהמה אין חיה לא ר"ל אמר ולא כלום ההוא למצוה, ופירש"י בהמה מצוה להקריב חיה רשות ומתיב רב מברייתא לסברת ר"ל ואסקיה בתיובתא.


###### Rosh David, Noach 19
[Rosh David, Noach 19](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/19)

**ובהשקפה**ראשונה היה מקום להעיר דבב"ר פ' ס' סי' ד' אמרו גבי בת יפתח והנה בתו יוצאת לקראתו ר' יוחנן ור"ל ר' יוחנן אמר הקדש דמים היה חייב ור"ל אמר אפילו הקדש דמים לא היה חייב דתנן אמר על בהמה טמאה ועל בעלת מום הרי אלו עולה לא אמר כלום, ולדעת ר"ל בסוגיית זבחים דעל הרוב הוא לא ידע מאי דמותיב רב ונשאר בדעתו דהמקריב חיה רשות, א"כ לדעת הרמב"ן דבשר אדם אפילו מצות פרוש אין בו וכמ"ש הרב המגיד משמו פ"ב דמאכלות אסורות והרב פר"ח העלה כן להלכה בי"ד סי' ע"ט, א"כ אמאי אמר ר"ל דבת יפתח אף הקדש דמים לא היה חייב ומה דמות יערוך לבהמה טמאה ובעלת מום הרי לדעת הרמב"ן האדם טהור ותם ולדידיה דבהמה מצוה וחיה רשות נימא דבת יפתח איתא בהקרבה ואם בת היא וחי"ה תוכיח שהיא רשות, אמנם הא בורכא היא דאף דהאדם טהור איכא שפיכות דמים דחמיר ואם אמר ר"ל בחיה שהוא רשות לא כן האדם דאיכא רציחה ומשום הכי מדמי לה לטמאה ובעלת מום, א"נ דכתב הה"מ שם בשם הרמב"ן דבשר מת ישראל אסור בהנאה וכך העלה הרב פר"ח בי"ד בקונטרס אחרון סי' ע"ט, וא"כ בת יפתח כשנשחטה אסורה להקרבה כיון דאסירא להדיוט אסרינן לגבוה והל"ל כטמאה ובעלת מום.


###### Rosh David, Noach 20
[Rosh David, Noach 20](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/20)

**ובזה**נבין כונת הכתוב (בראשית כ"ב ז') ויאמר יצחק אל אברהם וכו' ואיה השה לעולה ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה לעולה בני, ואפשר דיצחק השיגו כי האף אמנם בשר אדם הוא טהור מ"מ רחמנא אמר בהמה אין חיה לא ומקריב חיה עובר בעשה וה"ה אדם הגם שהוא טהור ליתיה בהקרבה, וז"ש ואיה השה לעולה דאין כשר להקריב אלא השה והכל אני רואה חוץ מש"ה, ויאמר אביו אלהים יראה לו השה יראה לו לעתיד דעדיין לא נתנה תורה וכל שהוא טהור כשר להקרבה, ואם נפשך לומר ראה דבריך טובים בחיות טהורות דעתה לא נאסרו אבל האדם הוא אסור ברציחה וכיוצא, לז"א לעולה בני כלומר בפירוש ציוה לעולה בני ואין כאן עוד לפקפק, וזה כונת מאמרם ז"ל בשוחר טוב מזמור כ"ט הבו לה' בני אלים בני אותן שנשחטים כאלים אברהם אמר אני שוחט ויצחק אמר אני נשחט, דקדקו בעצם לומר הנשחטים כאלים דאף דהיו יודעים דבהמה אין חיהלא ויצחק עמד על זה, מ"מ כאשר אמר אביו לעולה בני כתיב וילכו שניהם יחדיו דיצחק סבר וקביל וז"ש בני אותן שנשחטים כאלים דשוו נפשייהו אלים דחזו להקרבה אברהם אמר אני שוחט בציווי ה', ויצחק אף דזר בעיניו דבהמה דוקא כשרה אמר אני נשחט דקביל עליה מימרא דרחמנא וכשה לטבח יובל.


###### Rosh David, Noach 21
[Rosh David, Noach 21](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/21)

**ומן**האמור אני אפרש אותה שאמרו פ"ק דתעניות דף ד' אשר לא צויתי זה בנו של מישע מלך מואב וכו', ולא דברתי זו בתו של יפתח הגלעדי ולא עלתה על לבי זה יצחק בן אברהם, והנה נודע דבשר מת גוי כתבו התוס' בקמא (דף י'.) דשרי בהנאה וכ"כ הפר"ח בי"ד בקונטרס אחרון סי' ע"ט והדברים עתיקים, ולפ"ז להקריב גוי למה שכתבנו דבשר אדם טהור בגוי אין לפקפק מטעם איסור מת בהנאה כי לא במותו העכו"ם אסור בהנאה, אבל מ"מ איכא לאו דרציחה וש"ד דחמיר, ובר מן דין שרי לגוי להקריב גוי דבשר אדם טהור ועכו"ם לא נצטוו שלא להקריב אלא בהמה דוקא, דהא דבהמה אין חיה לא לישראל נאמרה ולא לבני נח, וגם איסור מת בהנאה ליתיה בעכו"ם כדאמרן רק את המות הזה איסור רציחה וש"ד ואם היה הקב"ה מצוה להקריב בנו של מישע הותר לשוחטו וליכא ש"ד, והיינו דאמר אשר לא צויתי זה בנו של מישע וכיון דלא צויתי איסורא רבה דש"ד מאן מירמי ליה, ולא דברתי זו בתו של יפתח דבשלשתן לקה, רציחה ואיסור מת ישראל דבשרו אסור בהנאה וגם אשר ישראל נצטוו בהמה אין חיה לא, ולא עלתה על לבי זה יצחק דהגם שאמרתי והעלהו שם לעולה לא עלתה על לבי שיקריבנו.


###### Rosh David, Noach 22
[Rosh David, Noach 22](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/22)

**ובתנחומא**הביאו רש"י דריש אשר לא צויתי זו בתו של יפתח ולא דברתי זה בנו של מישע ולא עלתה על לבי זה יצחק, ודרך הלציי אפשר לפרש הכתוב הכי אשר לא כלומר בבת יפתח יש לאו הבא מכלל עשה דבקר וצאן אין ולא חיה ואדם, וזהו אשר לא לאו כבר צויתי דאין להקריב חיה ואדם ומי התיר לעבור על לאו ולהקריב בת יפתח, ואשר לא לאו דברתי בלאו דהגם דבגוים לא הזהרתי על הקרבת חיות ואדם מ"מ אשר לא כבר דברתי לאו דרציחה בכלל ז' מצות ולשוא שקד מישע להמית את בנו ואת דמו האלהים יבקש, ולא עלתה על לבי זה יצחק כלומר בעת שאמרתי והעלהו, לא פי' לאו כבר עלתה על לבי שלא ישחט, ונמצא שלשה לא הללו מופסקים ואינם נרדפים והכונה צויתי לאו ודברתי לאו ועלתה על לבי לאו.


###### Rosh David, Noach 23
[Rosh David, Noach 23](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/23)

**ואשובה**לי למאי דאתאן עלה כי הנה מפורש יוצא מדברים האמורים דלא הוכשרו להקרבה אלא בקר וצאן ותורים ובני יונה ואת היותר אף דטהורים ושרו באכילה אסירי להקרבה בלאו הבא מכלל עשה וא"כ נח שלמד תורה וידע דבקר וצאן חזו להקרבה ושאר מינים לא, עלה ונסתפ"ק אם יקריב קרבן מחיות ועופות טהורים או לא דכל רז לא אנס ליה והעמיק וידע דעתידה תורה לאסור חיות ועופות טהורים ופסילי להקרבה, ויבן זאת והכריע להקריב מכלם מתרי טעמי זה ראשון שדקדק במאמרו יתברך כי היה דבר ה' אליו מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה ותיבת לך יתירה דלא אמרה בטמאים, לכן נתבונן דכונתו יתברך באומרו תקח לך רצונו לומר אף דלעתיד פסילי חיות ועופות טהורות לך הותרו להקרבה ולא לדורות הבאים, ועוד שריבה בטהורים שבעה שבעה גם בחיות ועופות ואלו לא חזו להקרבה לא היה לו להרבות שבעה שבעה אלא בבקר וצאן ותורים ובני יונה ומדריבה בכל הטהורים שבעתים שמעינן דאני מותר להקריבם וזהו רצונו, וז"ש במאמר הנז' ויבן כתיב נתבונן דודאי כגון דא צריכה רבה לשרויי מילין דפסלתם תורה ומי כהחכם ויודע דפסילי לעתיד והשתא שרו, והדר מפרש איזה מקום בינה ודבר הגורם לנח לאסוקי הלכתא ולהקריב מכלן, וז"ש אמר מפני מה ציוני כלומר שהכתוב דקדק תקח ל"ך ותיבת לך מורה דאני מצווה בדבר והותרו לי, ועוד למה ריבה בטהורים כלומר דאני רואה רבו כמו רבו כל הטהורים כי חיו"ת הנה רבות כבקר וצאן ועוף יעופף השב"ע השבי"ע שבעה ושבעה מכל מינים טהורים אלא ודאי דלי הותרו מיד ויקח מכל הבהמה דייקא מכל דחיה בכלל בהמה ולקח מכלן ומכל עוף והכריע וכיון להלכה דהותרו לו הכל אף דהתורה פסלתן שריותא נינהו לגביה ובהכי נחו שקטו כל ההרגשות והערות הנתנין למעלה והכל מתוקן בס"ד, אמור מעתה ממאי דכתיב ויקח מכל הבהמה ידענו את כל תוקף חכמת נח ותבונתו הוא הדבר שאמרו במאמרינו הנז' ומלט את העיר בחכמתו כמ"ש ויקח מכל הבהמה הטהורה דמשם אתה למד כי נח חכם ומבין לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא, והוא גילוי מילתא לדרוש שאנו בו דבענין תוכחה גם הוא בן חיל לכוין האמת ומלט את העיר בחכמתו ככל אשר דיברנו דלא סמיך אאמדן דעתא והוכיחן בפירוש בדברים קלים ורמז בעל המאמר חכמתו גם בענין הקרבנות וכמדובר.


###### Rosh David, Noach 24
[Rosh David, Noach 24](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/24)

**ובעוצם**חכמתו העמיק הרחיב והעלה להוכיחם והיינו דאהניא ליה וכמו שסיים ואדם לא זכר את המסכן ההוא אתם לא זכרתם אותו אני אזכור ויזכור אלהים את נח וכבר לעיל מראש דברנו כפי דרכנו, ואפשר לומר עוד במה שכתבו חכמי המוסר ודבריהם מיוסדים על אדני פז דברי רז"ל דצדיק המוכיח לרשע אם הרשע לא אבה שמוע ונתן כתף סוררת ויהי כמצחק בעיניו הצדיק, אז הצדיק אינו מן הדין שיהא יגיעו לריק ונמצא בטל מתורה ומצות והצדיק אבד זמנו קרח מכאן ומכאן ח"ו, רק זכיות הרשע יקח הצדיק והיה שכרו ובזה נשלם הצדיק כי כמו רגע אך אם יום או ימים הוכיח לרשע בא בשכרו כל זכיות הרשע אשר עשה בכל ימיו וזה ריוח גדול לצדיק, ואפשר שז"ש ואדם לא זכר את המסכן ההוא וקרי ליה מסכן שהוכיחם ודבריו לא יועילו להחזירם בתשובה והוא אומרו אתם לא זכרתם אותו שדבריו לא עשו בכם רושם אני אזכור אותו כי לו שלם במעשים טובים מזכיות שלכם ואהניא ליה להצילו ולזכרו לטובה, וז"ש ויזכור אלהים את נח ואשר אתו בתיבה ר"ל שזכר את נח צדקתו בעצמו ואשר אתו והזכיות אשר אתו בעבור התיבה שהיה מוכיחן בעשייתה כמ"ש בב"ר פ' ל'.


###### Rosh David, Noach 25
[Rosh David, Noach 25](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/25)

**ועם**הקודם נבאר פסוקי איוב סי' כ"ד ומשך אבירים בכחו יקום ולא יאמין בחיין יתן לו לבטח וישען ועיניהו על דרכיהם שמדבר בדור המבול ונח ותרגם המתרגם יהיב ליה תיבותא לרחיץ ויסתמיך וכו', והכונה ומשך היצה"ר אבירים אנשי דור המבול בכחו ונח יקום ע"י תוכחותיו קימה היתה לו והוא עצמו אשר לא ידע שלקח זכיותיהם לא יאמין בחיין אך ה' יתן לו לבטח התיבה וישען להנצל ממוקשי מות אף שהוא בעצמו לא אלים זכותיה כל כך מ"מ עיניו יתברך על דרכיהם שלא אבו שמוע תוכחתו ועי"ז נשלם, ואפשר שזהו כונת הכתוב אלה תולדות נח מקרים ומעשים טובים כחדא שריין נח איש צדיק אבל לא היה שלם מצד עצמו רק תמים שלם היה בדורותיו עם זכיות אנשי דורו שלקחם, ובב"ר פ' ל' דרשו איש צדיק ומומחה שהיה מוכיחם ועי"ז תמים היה שנשלם עם דורותיו או בעבור דורותיו שהוכיחם ולא קבלו, ומאחר שכל זכיותיהם נדדו הלכו לנח ותשחת הארץ שלא נשאר זכות לשום אדם, ועמ"ש הרב זרע ברך.


###### Rosh David, Noach 26
[Rosh David, Noach 26](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/26)

**או**יאמר כונת פ' ותשחת הארץ והנמשכים ונקדים משז"ל בב"ר (פל"א) ובירושלמי פ"ד דמציעא שאדם אחד היה מביא קופה מלאה תורמוסים והיו אנשי דור המבול כל אחד לוקח פחות משוה פרוטה, וכתב הרב זרע ברך דלדין בן נח לא הועילו דב"נ נהרג על פחות מש"ף אך הם רצו להעמיד דבריהם על דין תורה כדין ישראל, ובשלמא אם היו מקבלים התורה תינח אבל כיון שלא רצו לקבל התורה ימותו ולא בחכמה עש"ב, גם אז"ל (בר"ר פ' כ"ו) שהיו חוטאים בנערה המאורסה ונתן טעם הרב יפ"ת דב"נ אינם חייבים על נערה מאורסה ונמצא דהנך אינשי סגן בעלילותא ותפסי חבלא בתרי רישין דלגבי פחות מש"פ היו נוהגין כדת של תורה ולגבי נערה מאורסה כב"נ, עוד נקדים מ"ש בבתרא דף קס"ה אמר רב יהודה הכל באבק לשון הרע ורוב בגזל ומיעוט בעריות, ובזה שמעתי אומרים כונת הפסוק (ישעי' א' כ"א) איכה היתה לזונה קריה נאמנה דהיינו דמתמה על ירושלם שהיתה קריה נאמנה והיו זהירים במה שהרוב נכשלים בגזל וכל הקריה הומה וכל שום שיש לה קריה נאמנה ונמצא דגם במה שהרוב נכשלים אזרו חיל והיו נאמנים ואין בם גוזל ועושק, א"כ איפה איכה היתה לזונה עון שאינו אלא במיעוט דמיעוט בעריות וזו תמיה' גדולה.


###### Rosh David, Noach 27
[Rosh David, Noach 27](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/27)

**ומעין**דוגמא אפשר לפרש במ"ש פ"ק דחגיגה (דף ט'.) ר"ש בן מנסיא אומר איזהו מעוות זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר אם תאמר בגונב וגוזל יכול הוא להחזיר, וזש"ה איכה היתה הרעה הזו דירושלם שנזהרה בגזל ונקרא בשם קריה נאמנה הגם דגונב וגוזל אינו מעוות שאינו יכול לתקן דישנו בחזרה ועם כל זה היו נזהרים ונאמנו מאד, ומאחר שכך איך נפלי ברברבתא וזנה תזנה הארץ אשר הוא מעוות ואינו יכול לתקון הבא על הערוה והוליד ממזר. עוד נקדים מ"ש מהראנ"ח בדרשותיו שדור המבול לא נתמלא סאתם לגמרי אך נדונו על שם סופם כבן סורר ומורה, והקשו על זה דהאלהים בשמים דן באשר הוא שם כדאשכחן גבי ישמעאל וכמשז"ל (ר"ה דף ט"ז:), ותירצו כי כבר החלו להרשיע ובזה פירש הכתובים, ולי ההדיוט יראה לתרץ על פי מ"ש הרמ"ע דמדת הקב"ה לדון באשר הוא שם למי שנולד בכשרות כישמעאל, אבל אם פסולו בגופו ובא מזיווג שאינו הגון נדון על שם סופו והוא טעם בן סורר ומורה שבא מיפת תואר, ובכן ינוח לנו בדור המבול כי בשגם לא נתמלא סאתם, להיותם ילדי פשע בני זנונים ומלאה הארץ זמה דין גרמ"א לקו בגופן ונדונו על שם סופן וימחו ברוב היקפן: וז"ש ותשחת הארץ דזנו בנערה המאורסה דב"נ פטורים וז"ש לפני האלהים לפני דוקא שמה השחתה ודבר שבערוה כי כן יסד המלך בדת של תורה כי הוא זימה ועון פלילי, וכי תימא נהי דעתידה תורה לאוסרה הא מיהא הם דין ב"נ יש להם ופטורים, לז"א ותמלא הארץ חמס שהיו גוזלים פחות מש"פ כמשז"ל שרצו לנהוג כדיני ישראל ודא היא תברתהון דממ"נ חייבים דאם רצו לנהוג כדיני ישראל חייבים על נערה מאורסה, ואם יאמרו דב"נ פטורים על נערה מאורסה שם תהא מיתתן על פחות מש"ף כדין ב"נ וממה נפשך נחתם גזר דינם, ועוד רעה חולה דסוגיין דעלמא רוב בגזל ומיעוט בעריות והשתא כל העם מקצה פגום יוצא בגזל ועריות, וז"ש וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכ"ו פירוש מנהגו דמנהגו של עולם רוב בגזל ומיעוט בעריות והשתא השחית כל בשר אפילו חיה ועוף כלם זנו ואין דרך העולם כך, ויען היותם ילדי זנונים קץ כל בשר לשון סוף בא לפני דאני דנם על שם סופם כמ"ש מהראנ"ח לפי דרכו, ולדרכנו נמשך למ"ש כי השחית כל בשר וכיון שכלם בני זנונים נכונו ללצים שפטים על שם סופן כבן סורר כמ"ש הרמ"ע דכל שבא מזיווג שאינו הגון נדון ע"ש סופו.


###### Rosh David, Noach 28
[Rosh David, Noach 28](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/28)

**ובלכתך**בדר"ך הזה יובן מאז"ל ב"ר פ' ל"א החמס קם למטה רשע וכו' ולפי שהיו שטופים בזימה נמוחו מהעולם, וצריך למודע"י דבהדי דדרי"ש כתוב החמס קם דהוא גזל מאי קאמר ולפי שהיו שטופים בזימה וזו החתימה אינה מעין פתיחה, ולפי האמור ניחא דעל הגזל אם היו נוהגים תדיר כתורה היו נצולים אך נתחייבו מצד שבאו על נערה מאורסה כדיני ב"נ ויפה חתם בעל המאמר ולפי שהיו שטופים בזימה וכו' כי אם בזימה לא חטאו בנערה שהוא בדין ב"נ לא נתחייבו בגזל אבל עתה שהיו שטופים בזימה וחטאו בנערה הגיע קצם לחייבם על הגזל כדין ב"נ ובאו דברי המאמר בדקדוק, ובזה יתבארו פסוקי איוב שם סי' כ"ד מעיר מתים ינאקו ונפש חללים תשוע ואלוה לא ישים תפלה המה היו במרדי אור לא הכירו דרכיו ולא ישבו בנתיבותיו, ופירש רלב"ג מן העיר יצעקו האנשים מפני החמס שנעשה להם, ותרגם המתרגם ואלוה לא ישים תפלה לא ישוי חובה, ועל פי דרכנו הכונה מעיר מתים ינאקו על הגזל שהיו גזלנים פחות מש"ף ונפש חללים תשוע כי הגוזל ש"ף לחבירו כאלו גוזל נפשו כמשז"ל והיינו דקרי להו חללים וטעמם דעפ"י התורה פחות מש"ף אינו כלום והאמת כן ואלוה לא ישים תפלה לא ישוי חובא, אך הם היו במורדי אור מרודין באורייתא כמ"ש המתרגם דתורת ה' מאסו כמשז"ל בש"ר פ' משפטים ודעת דרכיך לא חפצנו זו תורה וכיון שלא קבלוה ולא הכירו דרכיו חייבין מיתה על ש"ף כדין ב"נ, וכי תימא נהי שלא קבלוה מקודם אבל עתה כבר נתרצו לדון כישראל לז"א ולא ישבו בנתיבותיו שלא נתישבו ולא תפסו משפטי תורה והיו עושים תרתי דסתרן דחטאו בנערה וע"כ חל עלייהו חובת ביעור מן העולם.


###### Rosh David, Noach 29
[Rosh David, Noach 29](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Noach/r/29)

**והרב**מהר"א צמח הביאו בס' עץ החיים כתב בהא דהיו נוטלים תורמוסים דאף דבן נח נהרג על פחות מש"פ הא לא דמי אלא למ"ש הרב המגיד פ"א דגזילה דאף דאסור בישראל גזל כל שהוא היינו אם נקרא פחות מש"ף למעוטי נוטל קיסם לחצוץ בו שיניו שזה אינם מקפידים עליו, ולפ"ז אף דב"נ נהרג על פחות מש"ף תורמוס אחד אינו נכנס בגדר ש"ף להתחייב מיתה דומיא דישראל לענין איסורא ע"כ דבריו ז"ל, ויש בהם מן הגמגום ואנכי עמדתי בזה במקום אחר בס"ד, ועתה דרך דרש אבחר דרכו ז"ל כי הנה מדברי הרב ז"ל מוכח דאיסורא מיהא איכא לב"נ, ולשיטתו אפשר שזש"ה בא אתה וכו' כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה והוא כי הן צדיק בארץ זה שמו לנוהג בדרכיו על פי הדין הגמור זה צדיק יקרא אך הנוהג לפנים משורת הדין נקרא חסיד ומקדש עצמו במותר לו, והשתא לדברי הרב מהר"א צמח מי שנוטל תורמוס בדיני ישראל מותר ואיסורא ליכא, אבל בדיני ב"נ דנהרגין על פחות מש"ף בתורמוס אחד ודכוותיה מיתה ליכא ואיסורא איכא, וז"ש כי אותך ראיתי צדיק שאתה נזהר לגזול אף תורמוס א' כי הגם שאינו פחות מש"ף לחייב מיתה איסורא איכא, וז"ש צדיק שזה שאתה נזהר הוא צדקות על פי הדין הגמור דאיסורא איכא אם כה תעשה כמעשיהם אבל תואר צדיק הוא בדור הזה בדיני ב"נ, אבל לפי התורה ודיני ישראל חסיד תקרא דלפי הדת הנזהר בדבר קל כקיסם וכתורמוס הזה חסיד יקרא, ולכן בא אתה וכל ביתך אל התיבה וכל שהתיבה קולטתו ל**חיים**.