## Rosh David, Re'eh

###### Rosh David, Re'eh 1
[Rosh David, Re'eh 1](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/1)

**פרשת ראה בס"ד**


###### Rosh David, Re'eh 2
[Rosh David, Re'eh 2](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/2)

ילקוט ברכה וקללה למה נאמר לפי שנאמר ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע יכול באיזה דרך שירצה ילך ת"ל ובחרת בחיים:


###### Rosh David, Re'eh 3
[Rosh David, Re'eh 3](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/3)

**אשר**עין בעין נראה עין רואה והלב חומד, נפשו אותה ויעש כמעשהו ממנו וכך היא המדה במדה שאדם מודד. משכוה גברי לגברא מפני מראית העין רואה עינו רא"ה בשל אחרים מושך עצמו ואין בודד. זאת היתה יסוד מוסד משום אפרושי זרע ישראל מגויי הארצות ורבנן הרחקה יתרה עבוד לנו"ד לו קדמו נודד. כי אם עונינו ענו בנו ייחון בינ"י עממיא וידל ישראל הבוזז בוזז והשודד שודד. חיובא רמיא איש כי יפליא יזיר עצמו מהם ומהמהם הכר יכירנו לאחרים על ראש כל קומה לצודד. חרפת אדם ויהי הבל רועה ויבן את זאת התורה והמצוה וצדקה תרומם יתום ואלמנה יעודד.


###### Rosh David, Re'eh 4
[Rosh David, Re'eh 4](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/4)

**כי**הלא לאמונה הני בי תרי ההכנעה וההתכוננות מוציאין את האדם מאפלה לאורה בעה"ז ולעה"ב, ואפשר שזה היה מטעמי יונדב בן רכב אשר ציוה לבניו לשבת באהלים ושלא לשתות יין כמו שנבאר בס"ד, וזה סדרן של כתובים בירמיה סי' ל"ה יונדב בן רכב אבינו ציוה עלינו לאמר לא תשתו יין אתם ובניכם עד עולם ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו וכרם לא תטעו ולא יהיה לכם באהלים תשבו כל ימיכם למען תחיו ימים רבים על פני האדמה אשר אתם גרים שם וכו' ויהי דבר ה' וכו' הוקם את דברי יונדב בן רכב אשר ציוה את בניו לבלתי שתות יין ולא שתו עד היום הזה כי שמעו את מצות אביהם ואנכי דברתי אליכם השכם ודבר ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים וכו' כי הקימו בני יהונדב בן רכב את מצות אביהם אשר ציום והעם הזה לא שמעו אלי וכו' לא יכרת איש לבית יונדב בן רכב עומד לפני כל הימים.


###### Rosh David, Re'eh 5
[Rosh David, Re'eh 5](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/5)

**ואפשר**לפרש בפסוקים אלו ונקדים לפרש פ' וירא ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקור לי ולניני ולנכדי כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי וכו' ויאמר אברהם אנכי אשבע, וכד הוינא טליא ראיתי בס' ברכת אברהם להרב מהר"א ברודו שפירש במ"ש מרן בש"ע י"ד סי' רכ"ח דין ל"ה אי אפשר להשביע הנולדים אחר זמן אבל נדוי וחרם חל על דורות הבאים, והנה אבימלך רצה לומר לאברהם שתחול שבועה גם על זרעו אחריו ויאמר תדע דשבועתי זו לא חייל לא על זרעי אחרי, וז"ש אנכי אשבע אני לעצמי ושבועה זו היא עלי ולא על זרעי, זהו תורף דבריו. ובו בפרק נתקשתי בזה דהרי אמרו פ"ק דסוטה הוחלה שבועתו של אבימלך שהם פרצו גדר וכו', אלמא אם לא פרצו חלה שבועה גם על דורות הבאים ואיך פסיקא ליה להרב מהר"א ברודא דשבועת אברהם היתה על עצמו ולא על זרעו, ואעיקרא צריך טעם כיצד חלה שבועת אברהם אבינו עליו השלום גם על דורות הבאים.


###### Rosh David, Re'eh 6
[Rosh David, Re'eh 6](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/6)

**שוב**ראיתי להרב כנסת הגדולה שם סי' רכ"ח הגהת ב"י אות רנ"ה שעמד בזה וכתב דלמ"ד דגדולי הדור חל שבועתם על דורות הבאים ניחא אבל למ"ד דלא חלה קשיא, ותירץ דמ"ד דאין שבועה חלה על דורות הבאים היינו בשבועה שאינה תלויה בטובת אחרים אבל שבועת אברהם אע"ה שהיה בהם תועלת לאבימלך וזרעו חלה על דורות הבאים. ועוד תירץ שברית שכורתים המלכים זה עם זה חל על דורות הבאים. ועוד תירץ ששבועת אברהם אע"ה היה בה חרם ונרמז במש"ה ויכרתו שניהם ברית, זהו תורף דברי הרב כנה"ג ז"ל. ועל פי זה אפשר לפרש הפ' דכונת אבימלך באומרו אלהים עמך בכל אשר אתה עושה, כונתו שאתה גדול הדור ומאחר שכן ועת"ה אף שהוא עתה שהדורות הבאים אינם בעולם השבעה לי שאני מלך אם תשקור לי ולניני ולנכדי, דכיון שאתה גדול הדור ואני מלך חל על דורות הבאים, ועוד כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי רמז תירוץ אחר של הרב כנה"ג, דהכא שהוא לטובת אחרים חיילא לכ"ע על דורות הבאים, ויאמר אברהם הן לא צדקת בכל החילוקים הללו דבכל זאת דינא הוא דאינה חלה על דורות הבאים וליתנהו להני חילוקים אלא אנכי אשבע עלי ואינה חלה על זרעי, וכיון ששמע אבימלך דלא כיון להלכה ושבועה אינה עולה לחייב דורות הבאים בכל אופן, לכן בסוף ויכרתו שניהם ברית דהיינו בחרם כמ"ש הרב כנה"ג דכי איכא חרם חל על דורות הבאים.


###### Rosh David, Re'eh 7
[Rosh David, Re'eh 7](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/7)

**והנה**כתב הרב פר"ח א"ח סי' תצ"ו במנהגי האיסור סעיף ז' דסייגים וגדרים שעשה האב אין בנו מחויב לעשות כמותו, וההיא דפסחים דף נ' דבני בישן הוא שם מקום ולפיכך בני העיר מחייבים לעשות המנהג ההוא של אבותיהם ע"ש באורך, וכן ראיתי להרב חוות יאיר סימן קכ"ו שהאריך בזה וכתב שאפילו קבלו עליהם ועל זרעם לא יוכלו לחייב זרעם אחריהם, ושאני ההיא דבני בישן דדוקא קבלת רבים בקהילה אחת דקביעי יחד והמקום גורם כדמשמע מדברי הריב"ש סי' שצ"ט ע"ש שהאריך, ולפי כל האמור נראה דלפום דינא לא היו מן הדין חייבים בני בניו של יונדב בן רכב לקיים מצותו דאפילו היה מקבל עליו ועל זרעו לא יוכל לחייב לזרעו אחריו, ואם נאמר דבניו חייבים לקיים מצות אביהם בני בניו אינם חייבים, ומהספרי פ' בהעלותך ומהמכילתא פ' בשלח מוכח דבני יונדב בן רכב היו תלמידי יעב"ץ וכדכתיב בדברי הימים א' סוף סימן ב' ויעב"ץ הוא עתניאל בן קנז כמ"ש בתמורה דף ט"ז, וזהו שבח זרע יונדב בן רכב שהיו מקיימים מצותו עד זמן ירמיה אף שלא היו חייבים, ואפשר שזהו טעם מ"ש במכילתא שם ר' נתן אומר גדול הברית שנכרת עם יונדב בן רכב מהברית שנכרתה עם דוד, שהברית שנכרתה עם דוד לא נכרתה אלא עם תנאי שנאמר אם ישמרו בניך בריתי ואם לאו ופקדתי בשבט פשעם, אבל הברית שנכרת עם יונדב בן רכב לא נכרת על תנאי שנאמר לכן כה אמר ה' צבאות לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים עכ"ל.


###### Rosh David, Re'eh 8
[Rosh David, Re'eh 8](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/8)

**וצריכין**אנו למודע"י על מה עשה ה' ככה לכרות ברית ליונדב בן רכב יותר על דוד הע"ה, אבל עם הקודם מבואר דיען זרע יונדב בן רכב לא היו חייבין בדבר דלא היה שום אופן בענין כדי שיהיו חייבים, ואף שבועה לא היה אע"ג דלא היתה מועלת כי אם לבניו דוקא ועם כל זה קבלו וקיימו מצותיו הקשות למראה עינים, א"כ מדה כנגד מדה כרת ה' ברית בלי תנאי לפנים משורת הדין כמו שהם עשו מה שאינם חייבים. ועתה נבא לפרש הכתובים וז"ש ויאמר לא נשתה יין כי יונדב בן רכב אבינו צוה עלינו לאמר, הכונה הוא ציוה לבניו על כן זרעו וזרע זרעו, וז"ש צוה עלינ"ו לאמר לנו צואתו לא תשתו יין אתם ובניכם עד עולם ובית לא תבנו וכו' ונשמע בקול יונדב וכו', כלומר את קולו שמענו אף שהיה קול בעלמא ולא היינו חייבים, ונשמע ונעשה ככל אשר ציונו יונדב אבינו, כלומר לא היה מכריחנו כי אם ששמענו שכך ציוה ובשביל ששמענו רצונו עשינו, וז"ש ה' הוקם דברי יונדב בן רכב את דברי דיקא, שלא היה חרם ואלה ושבועה רק דברים לבד, אשר ציוה את בניו וכו' עד היום הזה שעברו כמה דורות ולא היה להם שום חיוב, כי שמענו מצות אביהם ולא היה מכריחם כי אם שמיעה לבד שכך רצון אביהם, ואנכי דברתי אליכם כלומר יהונדב בן רכב שהיה איש פרטי בעלמא הוקם את דברו, ואנכי שאני מלך נורא והדין הוא שברית שכורתים המלכים זה עם זה חל על דורות הבאים, ותו למ"ד דגדולי הדור חל שבועם על דורות הבאים וק"ו למלך מלכי המלכים הקב"ה שחל גזרותו עד עולם, וז"ש ואנכ"י כלומר אלהי עולם דחל גזרתו וציוויו על כל באי עולם, ועוד אליכ"ם כלומר לכם אני צויתי והתרתי דבזה לית דינא ולא דיינא שאתם בעצמכם שנצטויתם חייבים, ולא שמעתם אתם עצמכם אלי' כי הקימו בני יהונדב בן רכב את מצות אביהם אשר ציום מצוה בעלמא, והעם הזה לא שמעו אלי והוא כמה


###### Rosh David, Re'eh 9
[Rosh David, Re'eh 9](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/9)

תמיהות על ישראל.


###### Rosh David, Re'eh 10
[Rosh David, Re'eh 10](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/10)

**ואולם**טעם יונדב בן רכב אשר ציוה לבניו שלא לשתות יין ושלא לבנות בית ולא ליטע כרם רק לשבת באהלים הדבר מבואר נגלה שרצה שתמיד יהיו מוכנעים וידעו כי האדם כצל עובר, ולמה זה יגע להעשיר ולבנות בתים וליטע כרמים לזולתו ולא ישתו יין כי היין גורם רעה רב ויללה לעולם כמשז"ל, ומלבד שכל זה גורם להם הכנעה תמידית אלא שכל זה פרי להתבונן תמידית בכל דרכיו לעבוד עבודה לתורה ולתעודה, כי עיניו רואות כולי עלמא בונים משכנות מבטחים ועליות מרוחים ויזרעו שדות ויטעו כרמים והם נצטוו יושבי אהלים ושותי מים ותמיד יתבוננו כי אדם אין והוא גר בארץ לא לו, וז"ש יונדב לבניו למען תחיו ימים רבים על פני האדמה אשר אתם גרים שם, דכשתשמרו את כל אשר אנכי מצוה אתכם חיו תחיו, וכמשז"ל בברכות א"ר אלעזר הוי קבל וקיים שההכנעה והשפלות מבטלים הרבה רעות, כי חיים הם שיודעים שגרים אנחנו וכצל ימינו על הארץ ומתוך כך יפנה לבם למושכלות וכמשז"ל שזכו לישב בסנהדרין כמש"ה תרעתים שמעתים סוכתים.


###### Rosh David, Re'eh 11
[Rosh David, Re'eh 11](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/11)

**והוא**הדבר אשר דברו (אבות פ"ג מ"א) עקביא בן מהללאל הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, מאין באת מטיפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. אשר יש להרגיש אמאי אכפל תנא לומר בראשונה בסתם ואח"כ מפרש, וניחא להו לרבנן המפרשים שכיון לג' דברים אחרים הנוגעים לנשמה, מאין באת, נשמתך חלק אלוה ממעל ואיך ראוי לחטוא. ולאן אתה הולך, לאור באור החיים לעולם שכלו טוב ואין למנוע הליכתך למקום עליון ונורא. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, כי הקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה. ועוד שלשה אלה כלפי הגוף מאין באת מטיפה סרוחה וכו', אלו דבריהם ז"ל.


###### Rosh David, Re'eh 12
[Rosh David, Re'eh 12](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/12)

**ואנו**בעניותנו נרחיב הדברים קצת, ונקדים משז"ל שאדם נברא אחרון למעשה בראשית שאם תזוח דעתו עליו אומרים יתוש קדמך ואם אינו מזיח דעתו אומרים לו אתה קדמת למעשה בראשית שנשמתו נברא ביום ראשון שנאמר ורוח אלהים מרחפת, ופירשו המפרשים שהאדם אם ישים אליו לבו לעבוד את רבו שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו ויהיו כל מעשיו לשם שמים, כי אוכל וישן לעבוד את בוראו שיהיה לו כח לעסוק בתורה ולהתפלל לפניו, וכן אם נהנה מיגיעו הולך ועושה משא ומתן לכלכל את ביתו ומכוין לקיים כמה לאוין לא תגזול לא תעשוק לא תונו הין צדק ולאו צדק וכהנה רבות, נמצא על ידי מחשבותיו ביחוד ה' ותורתו ומעשיו הטובים עושה החומר צורה ונמצא גופו גם כן נעשה מדרגת נפש, וא"כ הוא קדם לכל שהנשמה חיבר היוצר מתחילה, ואם נלכד ברשת יצרו אשר הלך חשכים וכל מעיניו בכל עניניו נבעו מצפוניו לצרכי הגוף לצבות בטן ויום ולילה לא ישבות לעשות אהב, ולא יבצר ממנו תענוגות בני אדם מהתענג ומרוך לרעות בגנים וברבורים אבוסים ויין ושכר וטרטיראות וקרקסאות, וכל ימיו כחגים אשר שם ספורי"ם הלכות מלכים ומלחמות וכיוצא מהבלי העולם, אז עושה הצורה חומר ונפשו עליו תהב"ל והנפש עם הבשר הבל גוף, ואז אומרים לו יתוש קדמך, כי גם בשרצים יש נפש הבהמית, זה תוכן דברי המפרשים ז"ל.


###### Rosh David, Re'eh 13
[Rosh David, Re'eh 13](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/13)

**ואפשר**לפרש בזה מאמרם ז"ל סוף פ' הנושא, א"ר אלעזר בשעה שהצדיק נפטר מן העולם ג' כתות של מלאכי השרת יוצאות לקראתו אחת אומרת יבא שלום ואחת אומרת הולך נכוחו ואחת אומרת לו יבא שלום ינוחו על משכבותם, ויש לדקדק מה ענין ג' כתות של מלאכי השרת הללו. ועוד למה שניה אומרת הולך נכוחו. ועוד בה שלישיה זאת אומרת יבא שלום ינוחו על משכבותם, אמאי הדרי לומר יבא שלום. ואפשר דג' כתות אלו עד הג' דברים הללו מאין באת וכו', כי הצדיק כל ימיו במלחמה חזקה לעשות החומר צורה, ובעת פטירתו אשר זכה והשלים חקו מתוך חומר"ו שזככו למדרגת נפש, על כן נגד חלוקת ולאן אתה הולך, כת ראשונה של מלאכי השרת אומרת יבא שלום, כלומר אשר יגעת כל ימיך לשים שלום בין הנפש והבשר ולעשות החומר צורה והסתכלת תמיד לאן אתה הולך, עתה יבא שלום כלומר השם שלום בין החומר והצורה. והשנית כנגד מאין באת, אומרת לו הולך נכוחו שהוא הולך נכוחו של מדרגתו ראשונה, ויצדק היטב הולך נכוחו לפי מה שאמר שריוח הנשמה לבא לעה"ז הוא דעד שלא באת בעה"ז נזונית אך מאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה ותבהל לחזות בנועם ה', ואחרי שובה נזונית בשכר ת"ת ומצות אשר סגלה עם הגוף, וז"ש הולך נכוחו דיקא נכח פני ה' דלא בהיל לאסתכולי באפיה. והשלישית כנגד ולפני מי עתיד ליתן דין וחשבון אומרת יבא שלום ינוחו על משכבותם, כלומר אחר אשר עשית שלום והפכת החומר לצורה אין לך לחשוב על הדין, דודאי ינוחו על משכבותם תרתי משמע בין החומר בין הצורה, ונמצאו שלש כתות הללו דבריהם מכוונים להני תלת מילי דשנה במשנתו עקביא בן מהללאל.


###### Rosh David, Re'eh 14
[Rosh David, Re'eh 14](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/14)

**ועתה**נבא למאמר עקביא עצמו, כי הוא הזהיר על ההכנעה והתבוננות, וזה כללות מאמרו הנפלא במשנה שלימה זו והוא אומרו הסתכל בג' דברים ואי אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת, התבונן והשתונן לדעת מאין באת וכו' כלומר אם זכית לעשות החומר צורה והתבוננת אז אשים דברי דרך נסתר ככל עניני הנפש שנסתרים, גם אני אומר בהעלם מאין באת ולאן אתה הולך וכו', וכונתי דע מאין וכו' דע והתבונן מאין באת נשמתך מכסא הכבוד ולמה באת לכאן כי אם לסגל מצות ומעשים טובים ולשוב ליזון בשכר פעולה, וא"כ פלס מעגל רגלך כי חוטא אחד מאבד טובה הרבה, ודע מאין באת ולאן אתה הולך בגן עדן אשר כל אחד נכוה מחופתו של חבירו וראה לתקן וכל אשר בכחך עשה, ולפני מי יתן דין וחשבון לפני ממ"ה הקב"ה אשר מדקדק עמו כחוט השערה, וזהו אם יש את נפשך להתקדש ולעשות חומר צורה, אך אם לא זכית ונמשכת בתאוות גופניות אומר אני בפרהסיא כעניני גופך מאין באת מטיפה וכו'.


###### Rosh David, Re'eh 15
[Rosh David, Re'eh 15](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/15)

**וכן**מצינו ביעקב אע"ה כשבא לקראת עשו התנהג בשתים אלה ההכנעה וההתבוננות כמש"ה כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי, ופירש"י עם לבן גרתי לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, ד"א עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, והרי ההכנעה לומר עבדך יעקב ולצוות את כל ההולכים אחר העדרים שיאמרו לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו, ועשה שתי הכנעות פנימית וחיצונה, הפנימית כי אמר לפני ה' קטנתי מכל החסדים וכו', והחיצונה להשפיל עצמו נגד אחיו, וגם התבונן מאד במנחה ובסידורה ושילוחה ובענין המחנות כמבואר בענין. ונבא להבין מאמרם בילקוט רבינו אמר לר' אפס כתוב חד איגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס וכתב מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס נסבה וקרעה, א"ל כתוב מן יהודה עבדך למרן מלכא אנטונינוס, א"ל מה את תבזה על כבודך, א"ל מה אנא טב מן סבי לא כך אמר כה אמר עבדך יעקב עכ"ל. ויש להרגיש מאי דעתי' דר' אפס לא ידע שאנטונינוס קיסר וישראל בגלות, ולא עוד אלא כשרבינו הקדוש ציוהו לכתוב מן עבדך אמר מה את מבזה על כבודך, ומה תמיהא היא זו ומה השיב רבינו הקדוש מה אנא טב מן סבי דנראה דזה לבד הטעם, ותיפוק ליה דישראל עבדיו של הקיסר באמת.


###### Rosh David, Re'eh 16
[Rosh David, Re'eh 16](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/16)

**ויראה**בהקדים משז"ל שני גויים בבטנך אלו אנטונינוס ורבי, ולכאורה היפלא מאי שיאטיהו באנטנינוס ורבי ומה בשורה הוא לרבקה, הן אמת דרבינו הקדוש עטרת ישראל וגדול ליהודים אבל כל ישראל משה רבינו וכל קדושים עמו עיקרן מרבקה. ואציגה נא דברי הראשונים בתוספת נפך משלנו כפי קצורנו, כי הנה רבקה הצדקת ידעה באמת כי חיה רעה שרויה בתוך מעיה כופר בעיקר, ועמדו צערותי"ה במחשבה ובמעשה, אם במחשבה איך יצאת כזאת מיצחק וממנה דאיהי ידעה בנפשה שהיא צדקת גמורה ובעלה הוא העולה, ואם עדיין נשאר זוהמא וכמו שיצא ישמעאל מהגר שפחה ממצרי ערות הארץ ואברהם אע"ה שדי תכלא בכולא ואחרי כן יצא יצחק קדוש וטהור, גם עתה מרשעה יצא רשע דהי"ל ליצחק ליקח שפחה ולברר הפסולת, ורבקה תקלוט את הסלת נקי כפים ובר מקודש מקודש, ואם במעשה, ויתרוצצו הבנים זה מפרכס וזה מפרכס ומעיה של צדקת עשאום סרטיא ופלטיא זה רץ וזה רץ זה בורח וזה בורח, ותאמר אם כן למה זה אנכי, כלומר שהי"ל לישא שפחה להבדיל בין הקדש ובין החול, ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך וכו' כלומר יש ריוח גדול שגם הרשע יהיה בבטנך שע"י זה יהיה איזה תיקון שכל הגרים באים מעשו, וזה לפי שהיה בבטנך וקדושתך שהיה בעיבור וילד ממך זה גורם שיבואו גרים, לא כן מישמעאל שאינם באים גרים ממנו כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל, ואם כן יש ריוח גדול שיהיה הרשע גם כן בבטנך, וזה לך האות שני גוים בבטנך אלו אנטונינוס ורבי, דרבי הוא ניצוץ מיעקב אע"ה וכן רבי יהודה הנשי"א, ר"ת הוא ניצוץ של יעקב אבינו ואנטונינוס הוא הטוב שבעשו ויתגייר וישרת לרבי, והוא בשורה גדולה לרבקה.


###### Rosh David, Re'eh 17
[Rosh David, Re'eh 17](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/17)

**ובזה**אני מבין גרגיר אחד שראיתי בס' אמרי נועם פ' וישלח, שכתב דמה שאמר עשו אציגה נא עמך מן העם אשר אתי הכונה שאם יתגייר אחד ממנו תקבלנו תחת כנפי השכינה עכ"ד, וכפי זה מה שהשיב יעקב אע"ה למה זה אמצא חן בעיני אדוני לפי פירוש הנז' אינו מתישב, ואפשר דיעקב רמז לו דאין כל חדש דודאי אם יתגיירו מעשו יקבלו, וזה נודע מעת שאמרה רבקה למה זה אנכי כמש"ל שהשיב לה ה' דזה תועלת שיהיה עשו בבטנה שיבואו ממנו גרים, והוא מ"ש לו למה זה הן הן דברי רבקה שאמרה למ"ה ז"ה, כלומר מעת שנאמר למה זה אנכי כן היה הדבר, אמצא חן לעתיד בעיני אדוני כלומר בעיני זרעך ויבואו להתגייר ומילתא כבר אמורה, אמור מעתה רבי אפס גדול בתורה אשר נעשה ראש ישיבה אחרי רבינו הקדוש יודע צדיק כי רבינו הוא ניצוץ יעקב אע"ה ואנטונינוס הוא ניצוץ הטוב שבעשו ובא לתקן ונתגייר והיה משרת לרבי, לכן כתב מרן יהודה נשיאה למרן מלכא דודאי אנטונינוס לא יקפיד בזה ואדרבא יהיה לו לנחת, אמנם רבינו נסבה וקרעה לפי רוב הענוה ואמר ליה ר' אפס מה את מבזה על כבודך, דכיון דקיסר זה אשתני והוא בא לכבד ולתקן בצד מה אשר עות, א"כ דל מהכא עול שעבוד ונמצאת מבזה על כבודך, והשיב רבינו הקדוש דהגם דאנטונינוס הטוב טוב מעשו ובא לתקן, מ"מ לאו אורח ארעא להראות בפועל שאני בהשקט ומנוחה וכבוד יותר מן יעקב אע"ה שסבל צער גדול מעשו ושוי נפשיה עבדא דכתיב כה אמר עבדך יעקב, וז"ש מה אנא טב מן סבי וכו'.


###### Rosh David, Re'eh 18
[Rosh David, Re'eh 18](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/18)

**והשתא**אימא מילתא פשוטה לפניה בדברי רז"ל שכתב רש"י והבאתיו לעיל, עם לבן גרתי לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, ד"א תרי"ג מצות שמרתי, ואפשר לומר דשניהם עיקר וכחדא שריין, והוא מוסר השכל לעוברי דרכים ונלוו גוים עמהם ויש מהם שנמנעים ללבוש ציצית ולהניח תפילין וגם ליזהר מגיעולי עכו"ם וכיוצא ועבירה גוררת עבירה וכו', ובריש כל מרעין טענת היצר שעל ידי ציצית ותפילין יבזו אותם וילעיגו עליהם ולא יכבדום ומפני זה נמנעים, ואלו עיניהם ישיתו כי כבוד כענן בקר ומה יתן ומה יוסיף מה שמכבדים אותם לאבד מצות ה' לא היו משגיחים בגוים והיו מקיימין חיובם וה' עמם, וזה נלמד מיעקב אע"ה שאמר לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר ותרי"ג מצות שמרתי, כי הנה לבן היה גדול עירו ונכנס במקום בתואל והוא חתן המלך, ואם היה רוצה לכבד עצמו יעקב אע"ה היה שר וגדול, אבל משררה זו נמשך להתערב עמם ולא יבצר מביטול תורה ומצות לכך לא רצה להשתרר כלל, אדרבא היה אומר שהוא גר בארץ ומתוך כך פרק מעליו עול השררה והיה עובד ה' בכל, וז"ש לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר וזה סיבה כי תרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים, כי התערבות עמך בדין עירובא לפחות יתבטל מתורה ומצות.


###### Rosh David, Re'eh 19
[Rosh David, Re'eh 19](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/19)

**וזהו**פשט הכתובים בסוף עקב, ותחילת הסדר שלנו כי אם שמור תשמרו את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה לאהבה את ה' אלהיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו והוריש ה' את כל הגוים האלה מלפניכם וכו' ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום והקללה אם לא תשמעו אל מצות ה' אלהיכם וכו'. הכונה כי אם שמור וכו' ולדבקה בו שתהיו דבקים בה' ולא תפנו להבלי העה"ז הבא ליטהר מסייעין אותו, והוריש ה' את כל הגוים וכו' גרש יגרשם מן הארץ ותוכלו לעבוד ה', דכיון דלא יש תערובת גוים ודאי דזו טובה גדולה לעבוד את ה', ואז ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, ואני אומר לכם את הברכה אשר תשמעו, כלומר ודאי שתשמעו על דרך שפירש בזהר אשר נשיא יחטא דודאי חוטא, וה"נ אשר תשמעו ודאי שתשמעו דכיון דלא יש תערובת גוים בכם קרוב לודאי שתשמעו.


###### Rosh David, Re'eh 20
[Rosh David, Re'eh 20](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/20)

**והוא**הטעם למה שציוה הקב"ה לשרש ולעקור ע"ז מארצנו ולאבד כל זכר למו, כמו שכתוב אח"כ בפרשה אלה החקים ומשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ אשר נתן ה' אלהי אבותך לך לרשתה כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם על ההרים הרמים וכו' ונתצתם את מזבחותם וכו' ואשריהם תשרפון באש וכו' ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא תעשון כן לה' אלהיכם כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם לשכנו תדרשו ובאת שמה, ופשטן של דברים שציונו הוא יתברך לשרש אחר ע"ז אבד תאבדון וכו', וכמשז"ל ואשריהם וכו' ואבדתם וכו', מפני שאם יהיה זכר בנים אשר יולדו עיניהם הרואות אשרה וכל שום שיש לה ויצר סמוך יום יום הוא מסית ומדיח לעבוד ע"ז, ולכן צריך לאבד כל זכר הע"ז שלא יהיה רמז ולא יראו ולא ידעו ובזה לא ימשכו אחר הע"ז, ולא עוד אלא שגם סדר עבודתם אסור לעשות לשם שמים לעבוד ה', וזהו לא תעשון כן לה' אלהיכם, וכל אלו דברים פשוטים אף להמון העם, אמנם הרואה יראה דהכתובים הללו כפולים ומכופלים ואין די בא"ר הדקדוקים וננקוט סירכין על הרוב שלא להאריך בהערות.


###### Rosh David, Re'eh 21
[Rosh David, Re'eh 21](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/21)

**ויראה**וירצה ביאור הכתובים הללו במ"ש בע"ז דף נ"ג ע"ב אמר רב יהודה אמר רב ישראל שזקף לבנה להשתחוות לה ובא נכרי והשתחוה לה אסרה מנלן דאסרה אמר ר' אלעזר כתחילת ארץ ישראל דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואי משום הנך דמעיקרא בבטול בעלמא סגי להו אלא מדפלחו ישראל בעגל גלי אדעתיהו דניחא להו בע"ז וכי אתו נכרים שליחותא דידהו עבוד ה"נ ישראל שזקף לבנה גלי דעתיה דניחא ליה בע"ז וכי אתא נכרי ופלח לה שליחותא דידיה קעביד ודילמא בעגל הוא דניחא להו במידי אחרינא לא אמר קרא אלה אלהיך מלמד שאיוו לאלוהות הרבה אימא כל דבהדי עגל לתסרו מכאן ואילך נשתרי מאן מוכח. ומקשים מסוגיא זו דאסר רחמנא כלהו אשרות אף הנהו דלבתר העגל משום ספק דמי יודע איזו היתה אותה שעה ואיזו נעבדה אחרי כן אלמא ספיקא דאורייתא לחומרא הוי מן התורה, וקשיא לדעת הרמב"ם דסבר דכל ספיקת רחמנא שריא אלא דרבנן אחמור בספיקא דאורייתא, דהרי מהכא מוכח דהספיקות אסורים מן התורה. ותירצו בזה דהכא כל דבהדי עגל נאסרו משום דגלו אדעתיהו וכו', ואם כן הוי הוקבע איסורא וכשהוקבע איסורא אף מן התורה הוא אסור מספק, והראיה אשם תלוי הבא על הספק מן התורה והיינו משום דהוקבע איסורא, וכמו שפסק הרמב"ם פ"ח משגגות דאין חייב באשם תלוי עד שיהיה שם איסור קבוע עד כאן דבריהם.


###### Rosh David, Re'eh 22
[Rosh David, Re'eh 22](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/22)

**וממילא**רווחא מה שפסק הרמב"ם שם באשם תלוי כמ"ד הוקבע איסורא, והאחרונים ערערו בדבר לפי סוגית כריתות, וכבר במקום אחר כתבנו בעניותנו לישב דעתו, ולפום ריהטא נראה פשוט דלפום מה דנקיט הרמב"ם בעלמא דספיקא דאורייתא לחומרא היינו מדרבנן א"כ מוכרח לפסוק באשם תלוי כמ"ד הוקבע איסורא, אמנם יש לעמוד לפי זה דאם כן נמצא דסבר הרמב"ם דהא דספיקא דאורייתא לחומרא אי מדאורייתא או מדרבנן הוי פלוגתא דתנאי ואמוראי, ואין המקום אתי לעמוד כאן בזה וצריך חיפוש בספרן של צדיקים ורובא ליתיה קמן, והנה אהא דאמרינן התם בע"ז דף נ"ב א"ר יצחק מנין לע"ז שטעונה גניזה וכו', כתב הריטב"א בחידושיו וז"ל ואם תאמר ותפוק לי מדכתיב ואשריהם תשרפון באש דפרישנא לקמן טעמא משום דאמוריים שלוחי דישראל נינהו דבעשיית העגל איוו ישראל לאלוהות הרבה, תירץ הראב"ד ז"ל דדילמא ההיא הוראת שעה היתה לפי שהיתה הארץ מלאה גלולים ושמא יטעו אחריהם עכ"ל, ובזה נבא לביאור הכתובים אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון וכו' כל הימים אשר אתם חיים על האדמה, כלומר לא תימא דזה שאני אומר אבד תאבדון וכו' ואשריהם תשרפון באש וכו' היינו משום הוראת שעה לפי שהארץ מלאה גלולים וכו', אבל לעולם דדינא הוא דבין ע"ז של גוי בין ע"ז של ישראל יש להם ביטול וכמ"ש הראב"ד דהוה סלקא דעתין לומר כן, לזה כמערכה אל הדרוש בא ללמדנו שזהו מעיקר הדין דע"ז של ישראל אין לה ביטול וזה הדין נוהג תדיר ואינו הוראת שעה, וז"ש אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון וכו' כל הימים אשר אתם חיים טל האדמה תדיר הם נוהגים דינים אלו, אבד כלומר לכל הע"ז אשר נעשו בזמן העגל דהוו האמורים בשלוחכם ומספק תאבדו את כל המקומות וכו', כלם בין המוקדמות בין המאוחרות אחר העגל גם את הכל תאבדון את כל המקומות, דמאן מוכח הי' נינהו דבהדי עגל ומספיקא תאבדו את כל המקומות.


###### Rosh David, Re'eh 23
[Rosh David, Re'eh 23](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/23)

**ושמא**תאמר ראה זה חדש דדינא הוא דכל ספיקא רחמנא שריא והיכי הכא אסרה תורה כל הע"ז מספק משום הנהו דבהדי עגל, לזה אמר אשר עבדו שם הגוים, דהכא אתחזק איסורא דודאי עבדו שם כשעשיתם העגל, וז"ש עבדו שם הגויים כאלו אמר שם עבדו הגוים ואתם במדבר וא"כ אתחזק איסורא, והיכא דאתחזק איסורא גם ספיקא אסור מן התורה והיינו משום דארץ ישראל מוחזקת, ומאי דאמר רחמנא ונתתי אותה לכם מורשה, הפירוש הוא כדאמרו בבתרא דף קי"ט דירושה היא מהאבות דא"י מחזקת ומורישים ואינם יורשים, וז"ש אשר את"ם יורשי"ם, אתם לאפוקי יוצאי מצרים ויורשים דא"י מוחזקת, וכיון דא"י מוחזקת הוו כמו שלוחכם בעת העגל, ומשום הכי ואשריהם תשרפון באש דהו"ל הנהו דבהדי עגל ע"ז של ישראל ואין לה ביטול ושארא אסירי מספק וכדאסברה ניהלן רבי אלעזר.


###### Rosh David, Re'eh 24
[Rosh David, Re'eh 24](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/24)

**והרב**פרשת דרכים דרוש י"ד פירש במ"ש בע"ז דף מ"ה, הגוים העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרים וכו' את אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם, וזו הלכה רווחת דהרים עצמן שנעבדו מותרים לחצוב אבנים מהם ולזריעה משום דמחובר לא מיתסר, ובגמרא בעי רמי בר חמא המשתחוה להר אבניו מהו למזבח יש נעבד במחובר אצל גבוה או לא ואיפשיטא דיש נעבד במחובר אצל גבוה וכן פסק הרמב"ם פ"ד דאסורי מזבח, והנה רז"ל הוקשה להם בפ' לא תעשון כן לה' אלהיכם ואמרו וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין המזבחות וכו', ולפי האמור קאי לרישא דכתיב אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים את אלהיהם על ההרים, דמינה ילפינן ולא ההרים אלהיהם שההרים עצמן מותרים בהנאה, לזה סיים הפסוק לא תעשון כן לה' אלהיכם, כלומר זה שהתרתי ההרים הוא דוקא לכם לצרכיכם, אבל לא תעשון כן לה' אלהיכם, משום דיש נעבד במחובר אצל גבוה והמשתחוה להר אבניו אסורים למזבח, עד כאן דבריו של גדול גאון ישראל מהר"י רוזאניס ז"ל.


###### Rosh David, Re'eh 25
[Rosh David, Re'eh 25](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Re%27eh/r/25)

**ואני**ברגליו אעבורה לסיים בזה שארית הכתובים, כי אם אל המקום אשר יבחר ה', דלכאורה אינו מובן. ואפשר במה שהקשו התוס' שם במ"ש אין לך הר שלא נעבד בו ע"ז דא"כ איך נבנה בית המקדש על גבי הר, ותירצו משם הירושלמי דעל פי הדיבר היה, ואני שמעתי מפה קדוש הרב המובהק מר קשישא כמהר"ר אברהם רוזאניס זלה"ה שהיה מתרץ לקושיא הירושלמי דאיך נבנה בית המקדש על גבי הר, שמצא במדרש דבעת בריאת העולם התפלל כביכול על אבן השתיה שממנה הושתת העולם שיכבשו רחמיו את כעסיו ויגולו רחמיו על ישראל וכו', ואמרו בזהר דכל מקום שהשכינה שורה שוב אין רשות לסטרא אחרא לבא שם, והשתא מאחר דעד לא עשה ארץ וחוצות ועדין לא היה כי אם אבן השתיה התפלל שם כביכול, כבר נתקדש המקום ושוב אין רשות לסטרא אחרא לבא שם, ומשום הכי נבנה בית המקדש שם אף שהוא הר כי ההר הטוב הזה קדוש יאמר לו, אלו דבריו ז"ל. ומעתה נבא לביאור הכתובים אבד אבדון את כל המקומות וכו', בא כפול אבד תאבדו לומר שהם איבודים חלוקים, אבד לצורך הדיוט כדבעי למימר קמן, וגם תאבדו את כל המקומות דייקא אף מחובר שנעבד, והדר מפרש את אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם דאין נעבד במחובר, וזה להדיוט דוקא אבל לגבוה אפילו נעבד במחובר אסור, וז"ש לא תעשו כן לה' אלהיכם דגם ההרים שנעבדו במחובר אסורים, וזו שכפל ברישא אבד תאבדון שני מינים להדיוט ולגבוה, ומ"ש את כל המקומות דהיינו גם במחובר היינו לגבוה וכמו שפירש לא תעשון כן לה' אלהיכם דההרים הנעבדים אסירין לגבוה, כי אם אל המקום אשר יבחר ה' דהיינו בית המקדש שם דוקא ההר הותר, וכי תימא דבריך סותרין ראה אתה אומר לא תעשון כן דנעבד במחובר אסור לגבוה ותוך כדי דיבור כי אם אל המקום וכו' דבה"מ שרי על ההר, ואדרבא הבה"מ שהוא חמדת ישראל וגדלה קדושתו היה צריך שלא יהיה על ההר, לז"א לשכנו תדרשו, כלומר טעם כעיקר יש שהוא משכנו מעת בריאת העולם ושרתה שכינה שם ואין רשות לס"א לבא שם, וז"ש לשכנו תדרשו כלומר למשכנו הידוע תדרשו ובאת שמה ברשותו, אך אין רשות לסט"א לבא כי אדמת קדש הוא מיום ברוא אלהים בריאת העולם, ואחר זמן רב ראיתי שהרב מהר"א צמח פירש כמו שפירש הרב מהר"י רוזאניס וסיים הכתוב על פי הירושלמי, והביאו הרב מופת הדור מהר"ח אבואלעפיא זלה"ה בספר הבהיר עץ **חיים**.