## Rosh David, Shemot

###### Rosh David, Shemot 1
[Rosh David, Shemot 1](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/1)

**פרשת שמות בס"ד**


###### Rosh David, Shemot 2
[Rosh David, Shemot 2](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/2)

ירושלמי ריש פ"ג דהוריות כד אתא רחמנא למפרק ישראל ממצרים לא שלח לא שליח ולא מלאך אלא הקב"ה בעצמו דכתיב ועברתי בארץ מצרים ולא עוד אלא הוא וכל דורגון דידיה אשר הלך אלהים אין כתיב כאן (שמואל ב ז׳:כ״ג) אלא אשר הלכו אלהים:


###### Rosh David, Shemot 3
[Rosh David, Shemot 3](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/3)

**בהעטיף** הצאן קדשים ישראל קדושים אסורים ולטושים בידי אדונים קשים בארץ מצרים נפשם בהם תתעטף, מצרים נתנו יד קשה יעקב למשיסה נתונים נתונים בחומר ולבנים מחמס"ת המיני"ם שחימוס"ן קשה עניי"ן גברי ונשי נשים וטף, וה' אלהים אמת החליף השטה וירד מצרימה במורד בית חורון לשמה כרגע וישראל עושה חיל בריש גלי וריח לו כלבנון סמים נטף.


###### Rosh David, Shemot 4
[Rosh David, Shemot 4](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/4)

**רז"ל**אמרו במדרש (רבה שמות א׳:א׳) ואלה שמות בני ישראל על שם גאולת בני ישראל נזכרו כאן, ראובן שנאמר (שמות ג׳:ז׳) ראה ראיתי את עני עמי, שמעון על שם (שמות ב׳:כ״ד) וישמע אלהים את נאקתם, לוי על שם שנתחבר הקב"ה לצרתם מתוך הסנה לקיים מה שנאמר (תהילים צ״א:ט״ו) עמו אנכי בצרה, יהודה על שם שהודו להקב"ה כד"א (ישעיה י"ב) אודך ה', יששכר שנתן להם הב"ה שכר שעבודם ביזת מצרים וביזת הים לקיים מה שנאמר (בראשית ט״ו:י״ד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, זבולון על שם שהשכין הקב"ה שכינתו בקרבם שנא' (שמות כ״ה:ח׳) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ואין זבול אלא בית המקדש שנאמר (מלכים א ח׳:י״ג) בנה בניתי בית זבול לך, בנימין על שם (שמות ט"ו) ימינך ה' נאדרי בכח, דן על שם (בראשית ט״ו:י״ד) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, נפתלי על שם תורה ומצות שנתן להם הקב"ה שכתוב בהם (תהילים י״ט:י״א) ומתוקים מדבש ונפת צופים, גד על שם המן שהאכילם הב"ה שהוא כזרע גד אשר על שם שהיו מאשרים אותם כל שומעי גאולתם וגדולתן כדכתיב (מלאכי ג׳:י״ב) ואשרו אתכם כל הגויים כי תהיו אתם ארץ חפץ, יוסף על שם שעתיד הב"ה להוסיף ולגאול את ישראל מן המלכיות כשם שגאל אותם ממצרים דכתיב (ישעיהו י״א:י״א) והיה ביום ההוא יוסף ה' שנית ידו וכו', עכ"ל. וצריך להבין מה טיבן של רמזים אלו, ועוד דאיכא ביניהו מילי דלאו מענין גאולה, ועוד יש להעיר קצת הערות וכבר הרב מהר"ש יפה עמד בקצתם ע"ש.


###### Rosh David, Shemot 5
[Rosh David, Shemot 5](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/5)

**ואפשר**לפרש חלוקות המאמר והן קדם נבאר פסוקי הסדר ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים וכו' והנמשכים דזה פסוק ראשון שבעל המאמר רמז בו לשם ראובן ולא נאריך בדקדוקים. הלא מראש אביע אומר אשר שמעתי משם הרב מהר"ש פרימו בהקדים טעם לשבח שנתן הרב מהר"א מונסון להשראת השכינה כביכול בארץ והוא היה אומר כי יצר לב האדם רע מנעוריו ויצר סמוך מעבירו על דעת קונו. אך על ידי השראת שכינה הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל יריאה לחטוא מהדר גאון השכינה, ואע"ג דאיהו לא חזי נשמתיה חזי, ויראה הנשמה לחטוא וכל קבל דנא בחול השפע והשראת שכינה בארץ ריבוי הקדושה כלה יגרש הסטרא אחרא והרי האדם מן המוכן לעבוד עבודה. והנה מצרים מלאה גלולים בעלילותם ותועבתם לא היתה השראת שכינה בארץ וכבר אנשי סדום ודור הפלגה סלקו השכינה כמשז"ל והגם כי שכינה עמהם כביכול בגלות היה בהעלם נמרץ ולא היתה השראת שכינה כראוי. וז"ש ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואין הכונה על השעבוד כי כל אדם חזו ומאי קאמר ראה ראיתי דמוכח דהיא ראיה פרטית אשר עין של מעלה רואה, אמנם עיקר העוני הוא עוני תורה ומצות ומיעוט ההשגה ואור הנשמה כי הוא העניות האמיתי, וז"ש ראה ראיתי את עני עמי דלותם ושפלותם במיעוט הארתם וחשכת נשמתם בל חזו שמש, ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כל צעקתם בצר להם ממצוקותיהם צועקים על אשר הוכו וגדל הכאב אל עורם ואל בשרם. ולא דעת ותבונה בהמה לצעוק אל ה' ולהתחנן אליו ולכוין על גלות השכינה רק צעקתם מפני נוגשיו לבד הכמכת מכהו הכהו. כי ידעתי את מכאוביו שאין שם השראת שכינה ולכן לא חל השפע עליהם ולא נשמת שדי תבינם, וארד להצילו וכו' כביכול וארד שאשרה שכינתי בארץ למענם כי עמי המה, ועתה אחרי השראת שכינה בהיותם חוטר מגזע טהור תיכף ומיד אורו עיניהם כי הנה צעקת בני ישראל באה אלי ומתחננים לפני ויצעקו על גלות השכינה, וז"ש באה אלי כביכול, עד כאן שמעתי משם הרב הנז'.


###### Rosh David, Shemot 6
[Rosh David, Shemot 6](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/6)

**אמנם**אפשר לפרש ונקדים מאמרם ז"ל בש"ר (פ' ט"ו) ועברתי בארץ מצרים אר"ש גדלה חיבתן של ישראל שנגלה הקב"ה במקום עכו"ם במקום טנופת במקום טומאה בשביל לגאלם, משל לכהן שנפלה תרומתו לבית הקברות אמר מה אעשה לטמא עצמי אי אפשר ולהניח תרומתי אי אפשר מוטב לי לטמא עצמי פעם א' וחוזר ומטהר ולא לאבד תרומתי כך ישראל הם תרומתו של הקב"ה והיו בבית הקברות אמר הקב"ה איך אני גואלם להניחם אי אפשר מוטב לירד ולהצילם וכו', והקשה הרב מהר"ש יפה נ"ע כי אין המשל דומה לנמשל דהכהן לא יוכל להציל תרומתו מבלתי יכולת אם לא יטמא אבל הקב"ה יוציאם במסות ובאותות ובמופתים ולא יכנס למצרים, ותירץ דעל מכת בכורות דכתיב אני ה' אני ולא מלאך ע"ש והוא דוחק. אבל יתכן לפרש ונדקדק אומרו במאמר הנז' גדולה חיבתן של ישראל שנגלה וכו' דמשמע דהוא חיבה יתירה כי רבה ואלו ישראל הנה הנם תרומה לה' כדקאמר כך היא המדה כי משו"ל ימשו"ל בנו משל לכהן וכו'. ונקדים חקירת הראשונים דרחמנא אמר בגזרת בין הבתרים ועבדום וענו אותם ת' שנה ובפרטן אי אתה מוצא שישבו במצרים כי אם רד"ו, וכי מדלית ימי יעקב ויוסף והשבטים שבימיהם לא היה שעבוד רק היו בצוען שריו שרי"ה לראש צא וחשוב שני השעבוד נער יכתבם. וכבר עלו חומה שינויי טובא כמראה האופנים וספרין פתיחו כאשר נבאר בס"ד, ודבר שהיה בכלל מן הישו"ב דקושי השעבוד ועבודה קשה אשר הפליאו לענותם יצא הפסדם בשכרם, כי שיעור הגלות דבעו למעב"ד ת' שנה רמו אנפשייהו כובד אבן ונטל העו"ל בשנים מועטות וגדול העולמים לפניו נגלו תעלומות והוא היודע שישראל עבדים היו שיעור ת' שנה ואגב דוחקא זו עבודה קשה שלימת עבידתא כאשר מפורסם טעם זה בספרי המפרשים ואסמכוה על מאמר רז"ל כידוע, האף אמנם כתבו ז"ל דהאי שינוייא אינו מן הישו"ב רק במונח דישראל הם בני אל חי ונקראו בנים למקום דאם כבנים דין הוא דקושי השעבוד יעלה ויבא חשבון מספר שנים הבאות, וכמ"ש פ"ק דבתרא (דף י'.) במשל האב שכעס על בנו דאכתי חביבותיה גביה והמטיב עם הבן ניחא ליה לאב והן לו יהי כי גזרה חכמתו גלות מצרים, אמנם ודאי לא ניחא ליה להעביד הבן יקיר קדש ישראל בפרך ובמרירות יאנח בעבודה קשה אימתני ותקיפא ועבור"י מעבר"ה עברה וזעם וצרה, ודינא הוא דקושי השעבוד יעלה ויצטרף לחשבון גדול ובני ישראל יוצאים ביד רמה. אבל אם יש לנו דין עבדים קושי השעבוד לא יוסיף כח לישועת ישראל לפני זמנם כי הרב שכועס על עבדו כל המקניטו ומעבידו עושה נחת רוח לרבו ונוקם נקמתו. ונמצא דטענת קושי השעבוד אית בה פירכא שמא העבד ישראל ודין עבדים יש לנו עד אשר יתברר כי ישראל בנים למקום. והנה כתבו התוס' בסנהדרין (דף ל"ט) בההיא דכי קבריה למשה במאי טביל דלא קשיא ליה איך נטמא דדין בנים יש לנו וכהן מטמא לבנו. וכתבו רבני אשכנז דזה מתוקף ענותנותו יתברך להחשיב עצמו כביכול ככהן הדיוט שמטמא לבניו משא"כ כהן גדול. ועל פי זה אפשר דבעבור זה עשה האלהים לבא למצרים מלאה גלולים והוא כהן כביכול יען כי גאולת ישראל מטעם קושי השעבוד אשר עינו אותם בעבודת פרך והרבו להשחית וה' לא ציוה, והקושי הנה צור"ף לחשבון גדול עד כי בזמן מועט נשלמו ת' שנה, אך אין זה מעלה ארוכה עד אשר יתפרסם כי ישראל בנים המה כמדובר, לכן הוכרח הוא ית' לבא מצרים מקום טומאה בעבור הבן יקיר אף שהוא כהן כי כן יסד המלך בתורתו הקדושה שהכהן מטמא על מות לבן, ואם בצורכי גופו בעוד קבר"ת ארץ שרי ק"ו שישראל היו נטמעים נפשם ורוחם והיו הולכים למות מיתת עולם ויאבד כל זכר למו, ולכן כביכול להושיע ישראל ממיתת עולם בא האלהים כדין כהן המטמא לבנו ונודע בגויים שרי עם ועם פמליא של מעלה כי ישראל בנים למקום, ומעתה עת הזמיר הגיע לבא חשבון בדקדוק עצום על כובד וקושי השעבוד, וז"ש במאמר הנזכר אר"ש גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקב"ה במקום עכו"ם במקום טנופת במקום טומאה בשביל לגאלם, שאלמלא כביכול עשה כך לא היה מן הדין לגואלם דאם עבדים הם קושי השעבוד כלא חשיב. וכל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול ולהראות בעצם כי בניו הם כביכול בא מצרים כדין כהן המטמא לבנו וידעו עמים כלם כי הם בנים. והורה בזה חיבה יתירה וגדולה ית"ר חוב"ב כי כביכול עשה עצמו כדין כהן הדיוט שדינו ליטמא לבנו ולא כהן גדול שאינו מטמא וזהו תוקף יקר תפארת גדולת ישראל וגם זה תועלת עצום לדקדוק חשבון הת' שנה כי אינו דומה בן פשוט לבן חביב ויקר מאד וכפי גודל חשיבותו כן ירבה להחשיב צערו, וכל זה להודיע חיבתן של ישראל ותשועת נפשם מיד מצרים הצר הצורר.


###### Rosh David, Shemot 7
[Rosh David, Shemot 7](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/7)

**ואחשבה**לפתור בזה קראין ראה ראיתי שתי ראיות אחת קושי השעבוד, וזאת שנית דאין קושי השעבוד מצטרף לחשבון אם לא כאשר אפרסם שהם עמי ונחלתי לגיון של מלך כדין בנים, וז"ש את עני עמי עוני קושי עבודתם ושהם עמי יעקב בחר לו יה לעם סגולה, אשר במצרים מקום עכו"ם וטנופת, ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו האכזרים כי ידעתי את מכאוביו הרבים אשר לא ציויתי והדין נותן שיעלה כל זה לחשבון במספר שנים רבות אך זה תלוי אם יש להם דין בנים. וארד להצילו כביכול עבד עובדא בנפשיה להודיע שהם בנים בפועל ומעשה רב כדין כהן המטמא לבנו, וכל זה להצילו מיד מצרים למען ישמעו כל שרי הגויים ועין בעין יראו תוקף חיבתי בפועל האמת במה שהוא, ובזה בדינא רבא ינצל מיד מצרים כי לגדולת אהבה רבה עוד יוסיף להעלות בחשבון מרירות קושי השעבוד, ולהעלותו מן הארץ ההיא ערות הארץ טנופת ועכו"ם אל ארץ טובה ורחבה נגד מצרים בקדושה, וגם זו להיותן בנים שאם אין להם דין בנים לא יזכו במתנת הארץ דהכותב נכסיו לעבדו אם שייר קרקע כל שהו אין מתנתו מתנה (פאה פ"ג מ"ח) וכמ"ש הרב מהר"ש אלגאזי ששייר ארץ מצרים דגזר לא תוסיפו לראותם, וז"ש ולהעלותו מן הארץ ההיא ארץ מצרים שנאסרו בה אל ארץ טובה ורחבה ואיך יתכן שיזכו בה אם לא שיש להם דין בנים, וא"כ קושי השעבוד חשוב מאד לתחילת חשבון.


###### Rosh David, Shemot 8
[Rosh David, Shemot 8](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/8)

**ומה**שהקשו על הרב מהר"ש אלגאזי שהרי כתב הרמב"ם (פ"ה דמלכים) ויראה לי שאם כבש ארץ מצרים מלך ישראל על פי ב"ד שהיא מותרת, יש לישב דרך דרש דלפי טעם רבינו האר"י זצ"ל דאיסור ישיבת מצרים משום שכבר סלקין לעילא כל ניצוצות הקדושה ועשאוה כמצודה שאין בה דגים, א"כ כל זמן שישראל שרויין על אדמתם כדת מה לעשות ארץ מצרים באיסורה עומדת ולא תהיה לה שעת הכושר אלא אם יעברו מאמר ה' לבא לערות הארץ, ומחדש יפול הנופל כאשר עשו בימי ירמיהו ובבית שני ואז דינו של הרמב"ם אמת שאם מלך ישראל ע"פ ב"ד יכבוש הארץ היא מותרת להוציא לאור כל ניצוצות אשר נטמעו שם ולאו ברשיעי עסקינן שיעברו על פי ה' וא"כ שייר ארץ מצרים, וז"ש ולהעלות"ו מן הארץ ההיא רמז לעליית ניצוצי הקדושה וז"ש המעלה אתכם מארץ מצרים ובפרט שהיא ערות הארץ סטרא אחרא וא"כ ארץ מצרים אסורה ואיך יזכו אל ארץ טובה ורחבה אם לא שיש להם דין בנים, ועוד יש לצדד בענין זה שכתב הרמב"ם בין לפי הפשט בין לפי האמת אין כאן מקומו ושעתו, ועתה שכבר אני מפרסם על פי שנים עדים שהם בנים ירידתי למצרים כדין כהן המטמא לבנוי ומתנת הארץ כבן הנה צעקת בני ישראל דייקא בני הם באה אלי, וגם ראיתי את הלחץ כלומר עתה זמן ראות הלחץ וקושי השעבוד להעלותו בחשבון גדול, ובהא אתאן למאמרין שישב ודרש שמות השבטים על גאולת ישראל, ודבר גדול דיבר בעל המאמר נאה דורש וקובץ על יד כמה מילי מעליתא מטעמים אשר אהב לעוצם חקירה זו איך יצאו ישראל לפני זמנם וכל מן דין סמוכו נאחז בסבך ענין זה כדבעינן מימר קמן בס"ד, וממדב"ר קדמו"ת זכר עשה לכל מאי דהוינן בה, אמר מר ראובן שנאמר ראה ראיתי את עני עמי נאה דורש כי שם קדוש של ראובן הצדיק רומז תשועת ישראל אשר נגאלו ממצרים לפני זמנם לשליש ולרביע בטענת קושי השעבוד אשר היה העולה למאות שנים כמש"ה ראה ראיתי את עני עמי ככל אשר דברנו, ודבר זה טעון ראיה לבא חשבון ולשער קושי השעבוד וגדר חיובם בגלות והתוספת יום ולילה משני רעתם וכל זה בהתפרסם שיש לנו דין בנים כמש"ל, וזהו ראובן כי כל העם רואים דישראל בן חביב ואהוב וא"כ יצדק ראה ראיתי את עני עמי קושי השעבוד ונגאלו מיד, וכל זה רמז בתיבת ראובן וזכות ראובן עמד לראות בעוניים ולפרסם כי אנו בני אל חי.


###### Rosh David, Shemot 9
[Rosh David, Shemot 9](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/9)

**ויתכן**לפרש עוד כי זכורני שכתב הרב מהר"ש פרימו ברמזיו כי הנה יוסף הצדיק הוא השליט על ארץ מצרים מטעם המלך וגדוליו וישימה יוסף לחק על אדמת מצרים לפרעה לחומש ארבע ידות להם וחמישית לפרעה א"כ חק לעבדיו כל יושבי מצרים הדבר הזה וכלם הם עבדיו, והן עתה כי ישראל כבשום לעבדים הדין נותן שגם ישראל כה יהיה משפטם כשאר עבדיו ארבע ידות להם וחמישית לפרעה, ויען לא נתנם השב רוחם ומלבד חמישית זמנם שהיו עבדים לפרעה עוד הוסיפו צרה כי ד' חומשים עבדו לפרעה כי גם את הכל לקח, ונמצא עבר חק עבדי מצרים שארבע חלקים לצרכם ופרעה אין לו כי אם החומש, לכן ד' חלקים ששעבדם פרעה שלא כדין הן הנה תהיינה לישועת ישראל והן ד' גאולות כי החמישית לפרעה ובחומש דוקא דינא דמלכותא דינא דקי"ל (חו"מ סי' שס"ט) דבעי מלכא להשוות גזרותיו ובחומש שהוא גזרה שוה אקרקפתא דגברי המצריים גם ישראל חייבים מדינא דמלכותא, אך הד' הנותרים גזלה דמלכותא הוי וחמסנותא ולית דינא ולא דיינא. ועוד כי עבודת המלך מוטלת על כל שוכני ארץ וכלם עבדים לפרעה ישראל והמצריים ובנין ערי מסכנות רמיא על הכל וחצי העבודה בעו למעבד המצריים וחציה ישראל, והשתא ישראל עבדו חלקם וחלק המצריים לכן יצאו בחצי זמנם ברד"ו שנה כי עבודת המלך על המצריים וישראל שכלם עבדיו, ונמצא שישראל עבדו גם בעד המצריים ולזה עלה עבודתם בשביל המצריים לתשלום ת' שנה זהו המצאת הרב הנז' עיין ברמזיו.


###### Rosh David, Shemot 10
[Rosh David, Shemot 10](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/10)

**ועתה**ארחיב קצת הקדמה הנז', כי הנה אמרו רז"ל (סדר עולם פ"ג) דעיקר השעבוד היה פ"ו שנה, והנה פ"ו שנה הוא חומש מת"ל שנה שהיו צריכים לשעבדם, וכיון שחק למצרים שהחומש לבד לפרעה לכן הם עשו שלהם כי עבדוהו עבודה קשה חומש מספר ת"ל שנה ובזה נפטרו ממצרים. ואפשר לרמוז בזה מאמר הכתוב (שמות כ׳:ב׳) אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, הכונה אשר הוצאתיך לפני הזמן דבזה יצדק הוצאה דאפיק משמע לפני המועד. והטעם מארץ מצרים כי היות הדבר בארץ מצרים שורת הדין לעבוד חומש כי חק לפרעה החומש, וגם אתה חומש מת"ל עבדת בכל מיני עבודה, וכי תימא חק נתן יוסף בתבואה ומאן דכר שמיה חמושים עלו בני ישראל גם למספר שני שעבודם, לז"א מבית עבדים רמז בזה טעמו של הרב הנז' האמור דמצריים וישראל כלם עבדים לפרעה ועבודה זו מן הדין מוטלת על המצריים וישראל וחצי העבודה לישראל לבד, והשתא דישראל לבדם נשאו עול המצריים נמי על כן יצאו בחצי זמנם ברד"ו שנה, וז"ש מבית העבדים כי לכל הדברות גם המצריים הם עבדים והם עבוד עבודת העבדים, ולכן הרויחו חצי זמנם, והיינו דקאמר מבית עבדים.


###### Rosh David, Shemot 11
[Rosh David, Shemot 11](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/11)

**ובזה**נרמוז בפ' ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף, הכונה דיוסף חק נתן במצרים כמה שנים על אדמת מצרים לפרעה לחומש והחמישית לפרעה, וכן היה צריך עתה שבכל יום החומש יהיה לפרעה בכל עבודה וד' חומשים יהיו להם לאכול ולישן ולצרכיהם ובזה יהיו עבדים ת"ל שנה כסדר הזה, ועתה שפ"ו שנה נשתעבדו שעבוד קשה כל הימים אף לילות המה יעלו ת"ל שנה שהם חמשה חומשים פ"ו כל חומש, וז"ש ויקם מלך חדש אשר נתחדשו גזרותיו בתועבותיו ועלילותיו והיו תוצאותיו לענות ישראל כל הזמן תדיר, אשר לא ידע את יוסף אשר שם חק דהחומש לפרעה, וזהו שרמזו רז"ל (שמו"ר פ"א) אשר לא ידע את יוסף וסופו שיאמר לא ידעתי את ה' כי ד' גאולות כנגד ד' אותיות השם הנכבד הן הנה בעבור ד' ידות ששעבדם שלא כדין, וזהו אשר לא ידע את יוסף אשר חק נתן החומש לפרעה והוא עקר את הכל, וזה עצמו גרם שאמר לא ידעתי את ה' כי בעבור ד' ידות הם ד' גאולות כנגד ד' אותיות הויה ואמר פרעה לבני ישראל לא ידעתי את ה', ואפשר דהיינו קראין ראה ראיתי את עוני עמי אשר במצרים וכו', הכונה ראה ראיתי שתי ראיות, אחת היא את עני עמי דייקא לאפוקי מצריים שהם בשלוה והם עבדו חלק המצריים ועשו כפלים מחיובם והדין נותן להוציאם בחצי זמנם, ועוד אשר במצרים, כי חק בארץ מצרים שהחמש לפרעה דוקא וזה לקח הכל ולכן ד' ידות היתרים המה יעלו לשנים הנותרות. ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי בתוקף צרתם וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים העבדים לוחצים אותם דלא סגי שעובדים בעבור המצריים גם כן שחצי מוטל עליהם אלא הם העבדים לוחצים אותם וזה ממהר פדיון ישראל, ואפשר שזה רמז בעל המאמר שזה רמוז בשם ראובן לרמוז ראה ראיתי את עוני וכו' שהוא טעם כעיקר לישועת ישראל כאמור: ועתה נבא לרמז.


###### Rosh David, Shemot 12
[Rosh David, Shemot 12](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/12)

**שמעון**על שם וישמע אלהים את נאקתם, ואפשר דכאן רמז טעם אחר ליציאתם טרם השלמת ד' מאות שנה, והענין דכתיב ויהי בימים הרבים ההם וימח מלך מצרים וכו' וישמע אלהים את נאקתם וכו', וכבר ידוע מ"ש הראשונים דטעם יציאת מצרים לפני זמנם היה מטעם ריבוי ישראל שלא כדרך טבע שיולדות ששה בכרס אחת וריבויים תפרה ישע הצלתם, ובזה פירש הרב פרשת דרכים הכתוב הנז' שאמרו רז"ל (שמו"ר פ"א) וימת מלך מצרים שנצטרע והיה שוחט ק"ן תינוקות ישראל בבקר וק"ן בערב לרחוץ מדמם, ועד עתה בראותם ישראל כי הם פרים ורבים מאד מאד נתאמת אצלם כי זה שרש פורה ישועתם, כי אם נגזר על ישראל לעבוד מצרים עתה שהוסיפו תוספת מרובה על העיקר יתר מאד זה גורם לנכות שני עבודתם, ועתה אשר ראו שירדו לטמיון כמו רגע ש' ילדים ליום עתה ויאנחו בני ישראל מן העבודה כי עתה תוקף העבודה עליהם או שנות מספר יאתיו ת"ל שנה, או במקום ריבוי עם יהיה ריבוי קושי השעבוד לגרוע משני הגלות, וזהו בעצם ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים שנצטרע אז ירדו לצערי"ם עם ה' שכילה ילדיהם, ויאנחו מן העבודה דייקא שמעתה תכבד העבודה כמדובר ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה שלא רצו בקושי השעבוד כי לא יכלו מלט משא וישמע אלהים את נאקתם לסלק גזרה זו וירבו מאד שבאמצעות הרבוי תקרב ותבוא ישועתם.


###### Rosh David, Shemot 13
[Rosh David, Shemot 13](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/13)

**וזה**שנים רבות דקדקתי בחשבון ומצאתי אותו מכוון מאד כי עיקרן של ישראל ששים רבוא, ואמרו רז"ל (מכילתא פ' בשלח) וחמושים עלו בני ישראל אחד מחמשה יצאו וד' חלקים מתו בחשך וגזרתו יתברך היתה שישראל יהיו בשעבוד ת"ל שנה, אך גזרה זו על עיקר ישראל שהם ששים רבוא ובמצרים היו חמשה פעמים ששים רבוא, לכן נשתעבדו פ"ו שנה כי חמשה פעמים פ"ו שעלו הפ"ו של שעבודם בהיותם ה' פעמים ששים רבוא הם ת"ל שנה. ובזה פירשתי מ"ש בסנהדרין (דף צ"א) שתבע גביהה בן פסיסא לפני אלכסנדרוס תנו לנו שכר ששים רבוא שנשתעבדו ת"ל שנה, ודבריו באו בדקדוק עצום כי האף אמנם לפי האמת לא נשתעבדו ת"ל שנה מ"מ ה' פעמים ששים רבוא נשתעבדו פ"ו שנה והיינו כחשבון הזה ס' רבוא ת"ל שנה, ואמת יהגה חיכו. והרב פרשת דרכים דרך דרך זו אך אנן בעניותין דייקינן בחשבון כאשר הרואה יראה על ספר הישר פרשת דרכים, ומה שכתבנו לפי קצורנו. ואחר זמן אנה ה' לידי וראיתי בספר מרבני אשכנז שקדמני בזה, ונמצא דישראל היו נאנחים על כובד השעבוד ורצונם רוב בנים להקל עולם וממהרין לצאת וישמע אלהים את נאקתם, וזה רמז בעל המאמר דגאולת ישראל רמוזה ש"ם משמעון על שם וישמע אלהים את נאקתם רומז על האר"ש טעם כעיקר לצאת בני ישראל ממצרים לפני זמנם כי היו רבים ה' פעמים ששים רבוא ועל ידי זה מיהר קיצם שמע אל ויענם בזכות שמעון.


###### Rosh David, Shemot 14
[Rosh David, Shemot 14](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/14)

**ואי**בעית אימא שם רמז למ"ש רבני אשכנז כי נגזר על ישראל שעבוד ת"ל שנה כנגד ה' פעמים אלהים שעולים ת"ל, ועל ידי צעקת ישראל כתיב וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים וירא אלהים וידע אלהים, והם ד' אלהים שנתהפכו לרחמים והם ד' גאולות וד' כוסות וד' זתים של מצה כנגד ד' אלהים שנעשו רחמים, ולא היה גלות כי אם פ"ו שנה גימטריא אלהים והד' הנותרים נעשו רחמים וישמע אלהים את נאקתם וכו', זה תורף דבריהם בקצ"ר אמיץ. ואפשר לומר שזה רמז בעל המאמר טעם כעיקר לצאת בפרק ההוא, כי בזכות שמעון צעקו וה' שמע לוותר להם שנים גלות כמספר ד' אלהים דכתיב וישמע אלהים את נאקתם דשם נרמזו ד' אלהים שנתמתקו כמדובר.


###### Rosh David, Shemot 15
[Rosh David, Shemot 15](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/15)

**ועוד**אני מדבר בצדקה צדקת ה' עשה למהר הגאולה במ"ש הרב מהר"ש פרימו ברמזיו בכונת פ' וימת מלך מצרים וכו' במ"ש הרמב"ם (סוף פ"ב דעבדים) דעבד עברי הנמכר לעכו"ם או לגר צדק יוצא במיתת האדון ואף אם הניח בן אינו עובד את הבן, וז"ש וימת מלך מצרים ממש והדין הוא דעבד עברי יוצא במיתת האדון ואינו עובד לבן העכו"ם ויאנחו בני ישראל מן העבודה שיוצאים במיתת האדון וקרבו משפטן לפני ה' ויצעקו ותעל שועתם וישמע אלהים את נאקתם דדינא קתבעי, ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב שקבלו התורה עליהם ועל זרעם ויש להם דין ישראל והדין עמם כי הם עבד עברי הנמכר לעכו"ם ואינו עובד את הבן, וזה אפשר רמז בעל המאמר כי טעם יציאתם קודם, דקודם מטעם דעבד עברי יוצא במיתת האדון ואינו עובד את הבן, ורמז זה כי בזכות שמעון שמע נאקתם שטענו טענה זו וגם שהיה מקום לפקפק דיש חילוקים בין הנושאים גברו רחמיו יתברך וישמע אלהים את נאקתם להוציאם לחירות לפני זמנם: אתאן לרמז.


###### Rosh David, Shemot 16
[Rosh David, Shemot 16](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/16)

**לוי**על שם שנתחבר הקב"ה עם צרתם וכו', ואפשר לומר במ"ש בזהר שכביכול השכינה שהיתה עם ישראל בגלות היא השלימה החשבון והוא מאמרו יתברך ליעקב אע"ה אנכי ארד עמ"ך מצרימה עמך דייקא כביכול בשוה לך, ועל ידי זה החצ"י ממך והלאה כי גברו רחמיו וצרת הגלות פטמה לחצאין, וז"ש ואנכי אעלך אנכי אגאל גם עלה לרמוז לפני זמנם, וז"ש במאמרנו טעם נורא בצאתם לפני מועדם כי בזכות לוי הפעם ילוה איש"י אלי והשכינה כביכול עמנו, ומלבד כי דין גרמא לגאולתם שהיו גוי מקרב גוי ולא היה מדת הדין נותנת שיגאלו והיות השכינה עמם היא היתה אם להוציאנו לחירות. עוד בה דכביכול היא השלימה החשבון וקדם מאד הקץ וזה טעם פרטי, ויש עוד ריוח והצלה כוללת בזה לכלהו טעמי רז"ל והמפרשים אשר בכל אחד או ברובם היה מקום להסתפק אם טעם ההוא כדאי להפקיעם מידי שעבוד או ישארו כיון שהמצריים היו מוחזקים בהם והיה מקום לדון בדבר והאיכא צדדים כמראה האופני"ם אשורי"ם ולטושי"ם לכל צד. אך בהיות כביכול השכינה עמנו כל ספיקא דינא הוא להכריע לחירות ישראל, שאם נדון בספקן להחמיר לא על ישראל לבד אנו מחמירים כי אם כביכול דין גרמא שח"ו תוסיף השכינה לישאר בגלות והס כי לא להזכיר, לכן כל ספק הנופל בדבר לקולא דיינינן ליה לכבודו יתברך למהר ישועת ישראל ותמלא כד"ה ותעל שכינת עוזנו: נלכה נא לרמז.


###### Rosh David, Shemot 17
[Rosh David, Shemot 17](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/17)

**יהודה**על שם שהודו להקב"ה כד"א אודך ה', ואפשר לרמוז בהקדים מאי דאתחזי לן בעניותין כד הוינא טליא טעם ליציאת לפני הזמן ואמינא מילתא בההיא דאמרו פ' שלשה שאכלו (ברכות מ"ז:) דר' אליעזר שחרר עבדו להשלים עשרה ופריך איך קעבר על לעולם בהם תעבודו ומשני מצוה דרבים שאני, ולפי פשטן של דברים למדנו דמשום מצוה דרבים דחינן לעולם בהם תעבודו וכן הדבר הזה דישראל רמי עלייהו ועבדום וענו אותם ת' שנה, אמנם אם היו שוהים עוד רגע היו נטמעים בקליפות ולא יזכר שם ישראל עוד, וא"כ זו מצוה דרבים והצלת נפשות ודינא הוא דלדחי ועבדום וענו אותם וזה טעם יציאת מצרים ברד"ו שנה לפני זמנם דמצוה דרבים מגנא ומצלא מגזרת ועבדום וענו אותם כי היכי דמצוה דרבים דחי לעולם בהם תעבודו, והדברים ק"ו בנדון שלנו כי הוא הצלת נפשות רבים וביטול עם אשר בחר לו יה לשרתו ולברך בשמו. הן הן הדברים אשר רחש לבי ואחר זמן רב חזינא לאחד מרבני דורנו בספרו הבהיר דרך ובא לו בטעם זה באופן אחר, ועל פי זה אפשר לפרש כונת מקראי קדש סדר היום נלכה נא דרך שלשת ימים וכו' ויאמר אליהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אותם מסבלותם.


###### Rosh David, Shemot 18
[Rosh David, Shemot 18](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/18)

**ולפי**פשטו אפשר לפרש דכבר כתבנו דאיכא תרי טעמי להפקיע שעבוד ישראל מיד מצרים אי משום קושי השעבוד ואי משום ריבוי עם יתר מאד ככל הדברים אשר ראו עיניך לעיל ממדב"ר קדמו"ת. ופרעה בההוא פחדא יתיב ורצה לבלוע בנעימה שתי טענות הנז' וז"ש למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו, כלומר מעשיו הראוים והנאותים אליו כי לא מחשבותי מחשבותיכם כי שעבודם קשה הרבה מהראוי וקושי השעבוד מנכה לו שנות מספר יאתיו, לא כי רק זה מעשיו כפי כחם ואין כאן שעבוד קשה, ועל דבר ריבויים גם בזה לא הרוחתם כי כמה שנים היו מועטים ולא רבים, וז"ש הן רבים עתה עם הארץ עתה דייקא אשר לא היה לימים ראשונים.


###### Rosh David, Shemot 19
[Rosh David, Shemot 19](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/19)

**ולפי**דרכנו יתבאר על פי מדרשו, ונקדים מ"ש מהריב"ל (ח"ד סי' ד') דרמי ומקשי על מ"ש הרשב"א בתשובה דהנשבע שלא לשחוק ויצרו תוקפו מאד וירא כי לא יכול לו לכן הוא שואל שיתירו לו שבועתו דלא מצי למיקם, אסר הרשב"א להתיר לו השבועה דכיון דעביד איסורא בשחוק אין לו מתירין, והקשה מהריב"ל מדאמרינן פ' השולח (ל"ח:) דההיא אמתא דעביד בה איסורא וכפו את רבה ושחררה ופריך הא עבר על לעולם בהם תעבודו ומשני מצוה שאני, והרי דמשום דלא לעבדו איסורא דחינן לעולם בהם תעבודו דהגם דעבר השתא על לעולם בהם תעבודו שרינן ליה להרויח דלא לעבדו איסורא רבה וה"נ הי"ל להתיר שבועתו דלא לעביד איסורא רבה. וניחא ליה להרב מהריב"ל דשאני ההיא אמתא דקעבר לעולם בהם תעבודו בשב ואל תעשה וגם דכתב לה גט שחרור שב ואל תעשה מיקרי, משא"כ נדון הרשב"א דהוי קום עשה זהו תורף דבריו. וכבר הרואה עיניו יחזו דיש מקום לומר דכתיבת גט שחרור לההיא אמתא קום עשה ואפ"ה שרינן ליה וכופין לרבה להצלת רבים דלא לעבדו רבים איסורא בשפחה. ולפי סברות אלו יראה לפרש הני קראי נלכה נא דרך וכו' בקום עשה דמצוה דרבים והצלת נפשות יכולה היא שתגן לדחות ועבדום וענו אותם אפילו בקום עשה. וכל קבל דנא ויאמר אליהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו, כלומר לדידי אפילו בשב ואל תעשה אין לעבור איסור ולדחות גזרת ועבדום וענו אותם משום מצוה דרבים ואתיא כפשט תשובת הרשב"א הנז' דכל דעביד איסורא בשחוק אין להתיר השבועה גם דהוי איסור חמור וה"נ אין לדחות ועבדום וענו אותם ת' שנה אף בשב ואל תעשה משום רבים, והיינו דקאמר למה משה ואהרן תפריעו את העם תבטלו בשב ואל תעשה, וכי תאמרו דבשב ואל תעשה מטעם רבים דינא הוא דדחי גזרת ועבדום מ"מ תיסגי בשב ואל תעשה לא בקום עשה והיינו כסברת מהריב"ל, וזהו שאמר ויאמר פרעה אמירה אחרת הן רבי"ם עתה עם הארץ והשבתם אותם מסבלותם כלומר טעם רבים תיהני לכו לבטל ועבדום בשב ואל תעשה והוא אומרו והשבתם אותם מסבלותם בשב ואל תעשה, אבל בקום עשה כמו שאמרתם נלכה נא דרך לא יתכן. ובזה אפשר לפרש פסוק פ' בא ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם. דלכאורה נראה כל פסוק זה יתר כאשר עין אדם יושת עליו. אמנם אפשר דהכתוב נותן טעם לשבח על אשר יצאו קודם זמנם ברד"ו שנה ואכתי פשו כמה שנים, וז"ש ויהי בעצם היום הזה באמצע ימי שעבודם הוציא ה' את בני ישראל ולא השלימו זמנם הטעם הוא על צבאותם רבבות אלפי ישראל שלא יאבדו ומצוה דרבים והצלת צבאות ישראל מפקעת שעבודם דהגם שיהיה איזה סברות בדבר להחמיר במצוה דרבים הכא לית דין ולית דיין מאחר שהיו נאבדים כל צבאותם ולא יזכר שם ישראל עוד. ואפשר שזה רמז במאמרינו שנרמזה גאולת ישראל בשם יהודה על שם שהודו להקב"ה כלומר דמדינא נגאלו קודם זמנם להודות לשם ה' כי אלמלא שהו עוד רגע נטמעים ולא יהיה להם תקומה לעבוד את ה' ולהודות לשם ה' ולכן נגאלו להיות עם בחר לו יה ולהודות לו וגם נקראו יהודים על שם יהודה ונמצא זה טעם כעיקר ליציאת מצרים רמוז בשם יהודה: איכו השתא ניחזי אנן רמז.


###### Rosh David, Shemot 20
[Rosh David, Shemot 20](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/20)

**יששכר**שנתן להם הקב"ה שכר שעבודם וכו', ונקדים מ"ש הרב מהר"ש פרימו ברמזיו סדר היום דישראל דינם כע"ע והם חבלו בהם דהיו בעלי מומין סומין וחגרים ופסחים וכיוצא מחמת שעבודם בקושי גדול כמשז"ל בפ' בחדש השלישי, וא"כ השתא שחבלו בעבד עברי דינא הוא דחייבים בד' דברים בושת צער ריפוי נזק ואינו חייב על שבת ולכן הם ד' גאולות זהו תורף דברי הרב ז"ל. ויתכן לפי דרכו דזה טעם יציאת מצרים קודם דקודם ת"ל שנה כי הנה המצריים נתחייבו לישראל ד' דברים בושת צער ריפוי נזק ומשום הכי הרויחו ישראל ד' חלקי שני שעבודם כי הם ישבו פ"ו שנה חומש ת"ל שנה כמש"ל, וד' חלקי שני שעבוד הנותרים נתבטלו בעבור ד' דברים צער ריפוי נזק בושת, והנה אמרו בספרי (פ' ראה) הענק תעניק לו הענק תשנה כדרך שהענקתי ושניתי לך במצרים ומזה למדנו שהיה לנו במצרים דין עבד עברי, וזהו הרומז טעם לגאולה בשם יששכר שנתן להם הקב"ה שכר שעבודם ביזת מצרים וביזת הים כלומר דמכאן למדנו שיש לנו דין עבד עברי דכתיב ביה הענק תעניק הענק ושנה לו כמ"ש בספרי, וכיון דיש לנו דין ע"ע א"כ נתחייבו המצריים בד' דברים בושת צער ריפוי נזק ובעבור זה נמחלו ד' חלקי שני שעבודם כדבר האמור: ונבא לרמז.


###### Rosh David, Shemot 21
[Rosh David, Shemot 21](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/21)

**זבולון**שהשכין הקב"ה שכינתו בקרבם שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ואין זבולון אלא בית המקדש שנאמר בנה בניתי בית זבול לך. ואפשר שגם זה טעם כעיקר לצאתם מגלות מצרים לפני זמנם כמו שכתבו המפרשים דקיי"ל (יבמות מ"ו.) דהקדש מפקיע מידי שעבוד, ואלהי עולם הקדיש ישראל לתת להם תורתו ומצוותיו ולשכון בקרבם במשכן ובית המקדש, וא"כ קדש ישראל לה' וההקדש מפקיע מידי שעבוד וכמ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. וזה הטעם רמז בשם זבולון שהשכין הקב"ה שכינתו וכו' ונתקדשו וההקדש מפקיע מידי שעבוד, על כן יצאו לפני זמנם ויקדשו קדושת עולם כרמוז בשם זבולון שהשכין הקב"ה שכינתו במשכן ובית עולמים: ובכן אמרנו נבא העיר רמז.


###### Rosh David, Shemot 22
[Rosh David, Shemot 22](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/22)

**בנימין**הצדיק על שם ימינך ה' נאדרי בכח, ואפשר כמה שיש סברא ברז"ל והמפרשים דטעם גלות מצרים נתחייבו השבטים בעבור מכירת יוסף בעשרים כסף ולכן נתחייב כל שבט עשרים שנה גלות ועשרה שבטים הם מאתים שנה והגיע תור גאולתם כי מלאו ימי עונשם, ובמקום לוי שהוא לגיון של מלך נכנס שבט בנימין תחתיו שהוא לא חטא ויוסף נלוה עמם שהוא התחיל והביא דבתם רעה ונענשו עשרה שנים כנגד יוסף והיו רד"ו שנה, וזכות בנימין הצדיק הגין עליהם לגאולתם כי הוא לא חטא כלל לא בהבאת דבה וק"ו במכירת אחיו ובזכותו שמע אל ויענם, ורמז זה במאי דכתיב ימינך ה' נאדרי בכח בזכות בנימין שכדאי הוא זכות בנימין הצדיק שלא חטא כלל והיה בגלות עמהם לגואלם: ולעת הלום נובין ונדון ברמז.


###### Rosh David, Shemot 23
[Rosh David, Shemot 23](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/23)

**דן,**ואקדים אשר ראו עיני להרב מהר"ש פרימו ברמזיו צדד דישראל במצרים עד שלא קבלנו תורת ה' תמימה דינם כעבד כנעני שיוצא לחירות בשן ועין והוא קנס ויש מקום לומר דאין דנים דיני קנסות בח"ל, ובזה פירש הרב כונת הכתובים לכה ואשלחך וכו' והוצא את עמי וכו', כי אתה מוסמך ממני ואתה יכול לדון דיני קנסות בח"ל ובכן עליך המצוה להוציא ישראל מתורת קנס שן ועין דעבד כנעני יוצא בהם לחירות, ויען משה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא דאין ממנין זקנים בח"ל. ויאמר כי אהיה עמך דעד שלא באו לארץ הוכשרו כל הארצות וזה לך האות כי אנכי שלחתיך ואין נבואה בח"ל אלא שזכית לנבואה בח"ל, דעד שלא נבחרה ארץ ישראל ולא באו ישראל אליה הוכשרו כל הארצות וה"ה לסמיכה ע"כ דברי הרב הנז' ז"ל. ובזה אפשר טעם לשבח אשר מצוה ראשונה אשר צוה ה' היתה לראש פינה מצות קידוש החדש כמאמר הכתוב (שמות י״ב:א׳-ב׳) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם ראש חדשים, ועפ"י דברי הרב הנז' שטעם יצ"מ משום קנס שן ועין ובעי סמוכים לזה בא דברו במצות קדוש ר"ח ומועדות דבעי סמוכים. וז"ש ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים וזכו לנבואה אף שאין נבואה בח"ל מ"מ להיות שעדיין לא באו לארץ הוכשרו כל הארצות וזכו לנבואה בח"ל ומטעם זה נסמכו בח"ל מפי עליון, וז"ש החדש הזה לכם ראש חדשים לכם שאתם סמוכים תקדשו החדש וכשם שזכיתם לנבואה זכיתם לסמיכה וזו פנת יקרת להוציאם מארץ מצרים ולדון בקנס שן ועין. ואפשר להמשיך בזה מש"ה (מיכה ז׳:ט״ו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות דכשם דיצ"מ היתה משום קנס שן ועין כדברי הרב הנז' כן מצינו בגאולה העתידה כמ"ש בפסיקתא רבתי (דף י"א והובא בילקוט צפניה) והיה בעת ההיא אחפש את ירושלם בנרות א"ר אחא אל תהי קורא אחפש בסמ"ך אלא בשי"ן אמר הקב"ה מוצא אותה אני לחירות כשם שהכתבתי בתורה וכי יכה איש את עין עבדו וכו' אני הכיתי את שתי עיניהם של בני שנאמר נסך ה' עליהם רוח תרדמה ויעצם את עיניהם אינו בדין שיצאו לחפשי הוי אומר אחפש את ירושלם עכ"ל, הרי דגם לעת"ל נצא לחירות עלי עין, וגם בזה הוא דמיון הכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות דיצ"מ וגאולה העתידה משום עינא בישא דלקינו בעינינו ועבד יוצא לחירות.


###### Rosh David, Shemot 24
[Rosh David, Shemot 24](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/24)

**ואל**זה אפשר רמז הכתוב בישעיה (סי' נ"ב) קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, הכונה דהני מילי צופים אמרום עשאום שירה כי עין בשביל עין שהקב"ה סימא עינינו נצא לחירות ועינינו תראינה בשוב ה' ציון. ובזה אפשר כונת המשורר (תהילים קכ״ג:ב׳) במעלו"ת אחז הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכו' כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז, ולא נאריך בדקדוקים, רק נקדים מ"ש במכילתא (פ' משפטים) סימא שתי עיניו כאחת יוצא ואינו נוטל כלום בזה אחר זה יוצא על הראשון ונוטל נזקו על השני, וכתב הרמב"ם (פ"ה מה' עבדים) שאם רבו רופא וא"ל שיכחול עינו וסמאו יוצא שאף שלא נתכוון להזיק נתכוון לעין, וז"ש הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכו' שמה שממתינים הוא אל יד אדוניהם דייקא שיתכוין לעין אף שאינו מכוין להזיק. כן עינינו אל ה' שהוא נתכוון לסמות עינינו, חננו ה' חננו שבעין א' יוצא לחירות ואנו הגם שהדין הוא דסימא שתי עיניו כאחת יוצא לחירות לבד ואין לו כלום מ"מ דרך חנינה חננו כי רב שבענו בוז בשתי עינים. ואפשר לכוין בזה מה שאמר הכתוב (ישעיה סי' ו') השמן לב העם הזה ועיניו השע וכו' ושב ורפא לו. ונקדים מה שפסק הרמב"ם שם הכהו על עינו וחסר מאורה אם אינו יכול להשתמש בה יוצא לחירות. וזה אפשר שדקדק הכתוב אחפש את ירושלם בנרו"ת הכונה בשביל מאור עיניהם שהלך דגם אם חסר מאור העין לבד אף שהעין בדמותו כצלמו יוצא לחירות, וכן ישראל עינים להם ולא יראו שחסר אור עיניהם דינא הוא דנפקי לחירות והוא אומרו אחפש את ירושלם בנרו"ת בשביל אור עיניהם. ונראה דכל זה ממדת טובו יתברך דהא קי"ל (קידושין כ"ד:) הכה שן של קטן שהוא מחליף אינו יוצא שהרי חוזר לאיתנו וא"כ אף שחסר מאורנו בידו יתברך להחזירו לנו והו"ל כשן קטן ועם כל זה ברחמיו מוציאנו לחירות. ואפשר שז"ש חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז, הכונה כן עינינו אל ה' אלהינו לצאת לחירות שנטל מאור עינינו, והגם כי בידו יתברך להחזירו וה"ל כשן של קטן שהוא מחליף, רחמים בקשנו ממך דרך חנינה חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז כי כמה זמן ניטל מאור עינינו. וז"ש ועיניו השע פן יראה בעיניו דהיינו חסר מאורה, וכי תימא יוצא לחירות לז"א ושב ורפא לו אין דינו לצאת לחירות מאחר דאם שב רפא לו ואור חוזר הו"ל כשן קטן שיש לה חליפין כדבר האמור.


###### Rosh David, Shemot 25
[Rosh David, Shemot 25](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/25)

**ויתכן**לפרש בזה הכתוב סוף צפניה בעת ההיא אביא אתכם וכו' בשובי את שבותכם לעיניכם אמר ה', ונקדים מ"ש פ"ק דקדושין (דף כ"ד ע"ב) ת"ר בכלם עבד יוצא בהם לחירות וצריך גט שחרור דברי ר' שמעון ר' מאיר אומר אין צריך, המכריעין לפני חכמים אומרים נראין דברי ר' מאיר בשן ועין שהתורה זכתה לו ודברי ר"ע בשאר אברים הואיל ומדרש חכמים הוא, וז"ש בשובי את שבותכם לעיניכם בשביל עיניכם שהכתי, וכי תימא אכתי צריך גט שחרור לז"א אמר ה' כלומר כבר כתוב בתורה שן ועין ואין צריך גט שחרור כסברת המכריעין לפני חכמים דשן ועין א"צ גט שחרור. ונחזור על הראשונות למאי דאתאן עלה לשמות הנבחרים בנימין דן כי לדעת הרב מהר"ש פרימו יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים בתורת קנס שן ועין אשר המצריים ברשעתם מחבלים כרמים כרם ה' צבאות בית ישראל, ומשה ואהרן סמוכים לעד בימין צדקו יתברך בח"ל ויכולים לדון דיני קנסות, וזהו הרמז בשם בנימין על שם ימינך ה' נאדרי בכח כי ימין עליון סמיך למשה ואהרן והם סמוכים ומצו לדון דיני קנסות להוציא את ישראל. ואם נפשך לומר דאין ממנים זקנים בח"ל ולא ישמע פרעה לקשט אמרי אמת דעד שלא באו לארץ הוכשרו כל הארצות ואם פרעה לא ידע שר צילם של מצרים יפקפק בזה, אין מידו מציל דאם סמיכת משה ואהרן מפוקפקת אצלם הרי הוא יתברך בכבודו ובעצמו דן דין קנס זה והשג ישיג והצל יציל ישראל מיד מצרים, וזה נרמז בשם דן על שם וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי הוא בעצמו יתברך והוא ידון קנס זה ובני ישראל יוצאים ביד רמה כי אין מומחה ממנו יתברך: ואשים דברי ברמז.


###### Rosh David, Shemot 26
[Rosh David, Shemot 26](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/26)

**נפתלי**על שם תורה ומצות שנתן להם הקב"ה שכתוב בהם ומתוקים מדבש ונפת צופים. ואנא דאמרי כי יש טעם פשוט ליצ"מ כי הנה כל העולם כולו תלוי עד שיקבלו ישראל התורה וכדאמר ר"ל פ' ר' עקיבא (פח.) מאי דכתיב יום הששי שכלם היו תלוים עד יום ששי בסיון אם מקבלים ישראל התורה מוטב ואם לאו כל העולם כולו חוזר לתהו ובהו, ואז"ל (שמו"ר פ' מ"א) חרות על הלוחות חירות ממלאך המות חירות משעבוד מלכיות, ואם ישראל שוהים רגע יותר במצרים היו ח"ו נטמעים ושוב לא היה מי שיקבל התורה ונמוגים ארץ וכל יושביה כי השתות יהרסון וכל העולם חוזר לתהו ובהו, וא"כ בדין הוא שיצאו ישראל בעת ההיא ממצרים שאם לאו חוזר העולם לתהו ובהו ולקיום העולם מוכרח להוציאם, ומה גם שעתידין תכף לקבל התורה והיא חירות משעבוד מלכיות והוא אומרו יתברך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, כלומר אל יקשה בעיניך שאני מוציא אותם קודם זמנם ידוע תדע כי הם יקבלו התורה ותכף להוצאה ניתנה להם והיא חירות משעבוד מלכיות, וגם בלעדם שמקבלים התורה העולם חוזר לתהו ובהו ולכן צריך להוציאם עתה כי אלו ישהו עוד אין תקומה, וזה רמוז בשם הנבחר של נפתלי שקבלו תורה ומצוות מתוקים מדבש ונופת צופים וזה טעם לשבח למהר פדותם כמה דאמרן: ומעתה נפתח פתח ברמז.


###### Rosh David, Shemot 27
[Rosh David, Shemot 27](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/27)

**גד**על שם המן דכתיב והמן כזרע גד, ואפשר לרמוז במה שראיתי בס' עץ הדעת טוב לרבינו מהרח"ו זצ"ל פ' יתרו כ"י שפירש ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך ויצילם ה', שענין יצ"מ משל למלך גדול ששלח למלך א' ששבה בן אהובו שישלחהו חפשי ואותו מלך שפל ביזה למלך הגדול והתריס כנגדו בדברים קשים ומרים ואז המלך הגדול ערך מלחמתו והריק כלי זעמו והשמיד והחרים למלך ההוא ולכל חילו עשה בהם שפטים והוציא השבוי ביד רמה, ואז כל העולם הם מסופקים אם כל מה שטרח המלך האדיר הוא בעבור חיבת ותוקף אהבת השבוי או אין זה רק בעבור שהמלך ההוא מלבד שלא קיים גזרתו לשלח השבוי עוד הוסיף על חטאתו וביזהו והתריס נגדו, והסכימו חכמי הדור שאם אחר אשר הוציא השבוי שלחו לנפשו ולא פנה אליו עוד זה מופת כי כל אשר פעל ועשה הוא לכבודו אך אם אחר צאת השבוי נתן עיניו בו להפליא חסדו להושיבי עם נדיבים ושרי מלכותו ויתן משאת וארוחה כיד המלך בא האות כי עיקר פעולתו לכבוד בן אהובו וחיבתו, וכן הדבר הזה כי ישראל זרע אוהביו תלתא דמרחמי אברהם יצחק ויעקב ושלח ביד משה עבדו שלח עמי ויעבדוני, ופרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו, ואמרו רז"ל (שמ"ר פ"ה) שאמר פרעה שכל המלכים אשכר יקריבו וה' לא שלח שום דורון, וה' הכהו לו ולעמו מכות גדולות, ואפשר לאומר כי כל פעל ה' למענהו ולכבודו אשר פרעה אמר מי ה' וכו', אך מאחר שאחר כך האכילם המן והפלא חסדיו עם ישראל נודע בגויים שהכל לאהבת ישראל, וז"ש את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל ולא על שהתריס נגדו והראיה את כל התלאה אשר מצאתם בדרך, ואלו היה לכבודו דוקא אחר צאתם לא היה נטפל עוד בהם עכ"ד הרב מהרח"ו זצ"ל. ואפשר שזה רמז בעל המאמר ולגד אמר שהאכילם את המן וכו' דזה מורה כי כל מה שטרח לא היה אלא בשביל ישראל כמבואר: ועתה נדבר ברמז.


###### Rosh David, Shemot 28
[Rosh David, Shemot 28](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/28)

**אשר**על שם שהיו מאשרים אותם וכו' והענין בחקירת רבני אשכנז דכביכול הקב"ה כהן כמ"ש בסנהדרין פ' אד"מ (ל"ט.) ומעמד הר סיני ומתן תורה המשילוהו רז"ל לנשואין ישראל ככלה והוא כחתן ושבויה אסרו לכהן, ותירצו דקיי"ל (כתובות ל"ו:) כהן שפדה שבויה ומעידה שהיא טהורה ישאנה חזקה לא שדי איניש זוזי בכדי, ומאחר שהקב"ה הרעיש עולמו ושדד המערכות בעבור ישראל היא מותרת לו כביכול כדין כהן שפדה את השבויה אלו דברי רבני אשכנז ז"ל, אבל אכתי מצאה החקירה מקום לנוח דנראה דדין זה דכהן שפדה שבויה דישאנה היינו בשבויה דעלמא אז אית לן חזקה דלא שדי איניש זוזי בכדי ושריותא היא גביה, אך אם זו השבויה מקדם קדמתה הכהן יודעה ומכירה ויש לו אהבה עמה שהיא בת אהובו החביב נראה דבנדון זה איתרע חזקת לא שדי איניש זוזי בכדי, דאימור דלאהבתה וחיבת אביה עשה את כל הכבוד הזה, וכפ"ז ישראל קדושים הנאהבים והנעימים מצד נשמתם שהיא חלק אלוה ממעל ומצד אבותיהם דחשיבי טובא לצד עילאה אין ראיה מאשר פדאם כביכול דאימור דמתוך חיבתם וכבוד האבות פדאם ממצרים ולגבייהו ליכא חזקת לא שדי אניש זוזי בכדי והדרא החקירה לדוכתא. ויראה דיש לתרץ חקירה זו דקיי"ל (כתובות כ"ז.) בשבויה הקלו ואפילו אמה ואפילו שפחתה נאמנות להעיד עליה שהיא טהורה, והכא בגלות מצרים ובכל גליות השכינה עמנו והיא מעידה עלינו ומותרת לכהן בעדות השכינה כי היא היתה אם, ובזה יראה כונת הכתוב בישעיה (סי' ס"ג) בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם. והנה כתיב לא צר וקרינן לו צר, ועל פי האמור יתכן דהכונה בכל צרתם של ישראל לו צר בוי"ו כביכול השכינה עמהם, ועל כן לא צר באלף שאינה נקראת צרה ואף כי נשבית מותרת לבעלה כהן שאמה תעיד עליה, וכי תימא אמאי אצטריך לטעם זה שאמה היא השכינה מעידה עליהם הא קיי"ל דכהן שפדה השבויה ישאנה וה"נ ומלאך פניו הושיעם. לז"א לא דמי לעלמא דהכא באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וכ"ע ידעי שחיבה יתירה נודעת לה, ומאחר שכן מאהבה אשר אהבה ועלז בה גאלם וליכא חזקה כמדובר, ולזה אנו צריכים לטעם כי בכל צרתם לו צר כביכול שהשכינה עמה והיא תעיד עליה ובזה וינטלם וינשאם לשון נשואין כל ימי עולם, אף שנשבו כמה זימני עוד תשוב להיות עם דודה כל ימי עולם ואעפ"י שהוא כהן.


###### Rosh David, Shemot 29
[Rosh David, Shemot 29](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/29)

**ויתבאר**בזה כונת הכתוב (שיר השירים ו׳:ט׳) אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה, ונקדים מ"ש הראשונים בשם גאון דעכו"ם מסיח לפי תומו נאמן להעיד על השבויה, והגם דהרא"ש בתשובה (כלל ל"ב) פליג עליה, הרי כתבו מהר"ם אלשקר (סי' צ"ה) ומהרש"ך (ח"א סי' ס"ח) ומהראנ"ח (ח"א סי' כ"ב) ומהריק"ש בתשובה כ"י (סי' ל') דדעת הסמ"ג כהגאון, וכתב הרדב"ז בתשובה כ"י (סי' ב' אלפים קנ"ו) דנקיטינן כסברת הגאון דדברי הגאונים דברי קבלה, ועוד דבא"ז ובס' בשר על גבי גחלים הביאו סברתו משמע דס"ל דהלכתא היא, ורז"ל אמרו בילקוט (ריש פ' במדבר) לא זכו ישראל ליטול את התורה אלא בשביל היחוסין שלהם, גן נעול אחותי כלה אחת היא יונתי תמתי שמעו האומות אף הן התחילו מקלסין להם ראוה בנות ויאשרוה עכ"ל. ומעתה נבא אל הביאור אחת היא יונתי ליונה אמתילא שהיא טהורה ואינה מחלפת בן זוגה לעולם, תמתי תמימה אשר אין בה מום, וכי תימא הא קי"ל דשבויה אסורה לכהן ואינה נאמנת לומר שהיא טהורה, לז"א אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה שאמה שכינת עוזנו היתה עמה והיא מעידה עליה, ברה היא ברורה וטהורה ליולדתה. ועוד ראוה בנות ויאשרוה, אומות העולם שהיו מקלסין אותה בדרך שבח וקלוסין שהיא טהורה וא"כ האיכא עכו"ם מסיח לפי תומו כי הוא אמר שהיא טהורה שלא נתכוון להעיד אלא בדרך קלוס אמרה ובשבויה גמל"ת נאמן כדברי הגאון, ואפשר שזהו הרמז בשם אשר דאחר כל השבח הזה יקשה דהקב"ה כהן ושבויה אסורה לו, לז"א שנרמזה הגאולה בשם אשר, דזהו עיקר הגאולה לזכות למעלה רמה זו להדמות לכלה והוא כחתן, וליכא למיחש מצד שהיא שבויה דעכו"ם מסל"ת נאמן להעיד וא"ה מאשרין אותה בדרך קלוס, וזה רמוז בשם אשר שמאשרין אותם כל שומעי גאולתן שנאמר ואשרו אתכם כל הגויים כי תהיו אתם ארץ חפץ, ארץ כינוי לאשה שהיא טהורה ושלומה מרגלית טובה ארץ חפץ, וכיון דבדרך קלוס אמרוה נאמנים דעכו"ם מסל"ת נאמן בשבויה כדברי הגאון: ועתה נלכה נא לרמז.


###### Rosh David, Shemot 30
[Rosh David, Shemot 30](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Shemot/r/30)

**יוסף**על שם שעתיד הקב"ה להוסיף ולגאול ישראל וכו', לפי שהלב מהסס דכל הטעמים נאמרים באמת על מה שנגאלו ישראל ממצרים קודם זמנם, אבל נפיק מינה חורבא דזה גרם גליות אחרות כידוע, לז"א שנקראו על שם יוסף שעתיד הקב"ה להוסיף לגאול ישראל וכו', וכמ"ש הרמ"ע וגם את הגוי אשר יעבודו וגם לרבות ד' גליות, ובזכות יוסף יאסוף כחול שבי בתוככי ירושלם כל הכתוב ל**חיים**.