## Rosh David, V'Zot HaBerachah

###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 1
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 1](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/1)

**פרשת וזאת הברכה בס"ד**


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 2
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 2](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/2)

במדרש אמר ר' שמואל בר נחמני כיון שבא משה לבדך ישראל בא התורה והקב"ה לברך ישראל:


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 3
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 3](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/3)

**לימין**משה זרוע תפארתו יעמדו על הברכה שבטי ישורון. ופום ממלל רברבן ישלח דברו לבטל בשתים בדנא תמרון. להלל לשבח עושה גדולות גדול ה' ומהולל כלם אליך ישברון. ממינו אש דת זבנה אורייתא ויהבה במתנה לישראל עם קרובו. לא עשה כן לכל גוי אשר במעד"ר יעדרו"ן. אך טוב לישראל להם חומה מימינם עזרם ומגינם חקים צדיקים ומשפטים ישרים בל יעבורון. חיכו ממתקים משמים אר"ש תפארת ישראל לבו לחמו בלחמי אל ירך לבבכם כי אם שמור תשמרון.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 4
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 4](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/4)

**ככל**הדברים האמורים בפרשה, ה' מסיני בא וכו' אף חובב עמים וכו' תורה ציוה לנו וכו' ויהי בישורון מלך וכו', ולא אעלה על אר"ש כל ההרגשות ודקדוקים אשר יש במקראי קדש הללו לבל אהיה כיום מש"א במדב"ר, ויראה במה שכתבו המפרשים דמה ששאלו מלאכי עליון התורה, טענתם כי הם היו זוכים בה מדינא דבר מצרא כי התורה דברים העומדים ברומו של עולם והם צבא המרום ולהם יאתה כי הם מצרנים, והתירוץ לזה כי ישראל בנים ולגבי בן ליכא דינא דבר מצרא, אי בעית אימא סברא דהדעת נותן דכל לגבי ברא האב זוכה לבן ואין לזרים אתו, ואי בעית אימא קרא הלא היא כתובה בספר הישר אסיפת זקנים דלגבי בנים ליכא דינא דבר מצרא, וא"כ אין למלאכי השרת טענה לקבל תורה מדינא דבר מצרא כי ישראל נקראו בנים למקום ולגבי בנים לא שייכא טענה זו, אמנם יקשה על זה דהרי הקב"ה החזיר התורה לעשו ולישמעאל ולכל שרי האומות, והתינח ישראל שהם בניו בני בחוניו, אך האומות ודאי לא נקראו בנים ואיך היה רוצה לתת להם התורה, וצריך לומר תירוץ אחר שהמלאך אין לו יצר הרע ולא קרינן ביה גדול המצוה ועושה, ולא שייכי המצות אלא לאדם דיש לו יצר הרע וכשהוא מצווה מסיתו לעבור על דת ולזה הוא דקרינן ביה גדול המצוה, ועסק התורה שהיא אש מועיל אף כופה היצה"ר. ובזה נבא אל הביאור ה' מסיני בא וזרח משעיר וכו', שבקש לתת התורה לשעיר ופארן, ומזה קשה ואתא מרבבות קדש שאיך אתא ואייתי התורה מן המלאכים רבבות קדש, דבשלמא אם לא בקש לתת התורה לאומות אתנח לן דישראל הם בנים ולגבי בנים ליכא דינא דבר מצרא, אבל בכל עת אשר אני רואה דהיה רוצה לתתה לאומות חלף הלך טעם זה, ונבקשה מאלהינו על זאת למען דעת איך אתה מרבבות קדש ושביק צבא המרום אשר הם מצרנים, לזה אמר מימינו אש דת למו, כלומר שהתורה היא אש לכפות היצר הרע וא"כ למו יאתה שיש יצה"ר וקרי בהו גדול המצוה ולא למלאכים שאין להם יצה"ר.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 5
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 5](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/5)

**ועוד**אף חובב עמים וכו', הכונה במה שאמרו בזהר פ' בלק דהא דאמר הקב"ה לשרי אדום וישמעאל לקבל התורה, לא שעלה על דעתו ח"ו לתת להם התורה רק האלהים עשה שלא יקטרגו בישראל ולקחת מישמעאל מתנה לישראל דיחדי בר נש עם אתתיה ומעשו שיהרוג בדין ע"ש באורך וברוחב בזהר, והראיה על זה שלישראל כפה עליהם ההר כגיגית ולאומות העולם לא וכמו שאמרו בריש פ"ק דע"ז, ונודע מ"ש פ' רבי עקיבא דממה שכפה הר כגיגית מכאן מודעא רבא לאורייתא, והקשו התוספות שם דאיך היו מסרבין עתה ישראל לקבל התורה והרי אמרו נעשה ונשמע, ורז"ל בתנחומא פירשו דמה שאמרו נעשה ונשמע על תורה שבכתב אבל על תורה שבעל פה היו מסרבין ועל כן כפה עליהם ההר, ולעיל בעניותנו בפ' עקב כתבנו דעל זה קשה דאמאי הוצרך כפיית ההר ותיפוק לי דהוא מצות המלך, ואפילו במלך בשר ודם כתיב כל איש אשר ימרה את פיך יומת, וניחא לן במ"ש הרב גנת ורדים בי"ד כלל ג' סי' ט' דזה לא נאמר אלא בשהמלך מצוהו פה אל פה, ובעינן קרא כדכתיב כל איש אשר ימרה את פיך אבל אם מצוהו על ידי כתב אינו בסוג זה ע"ש, ומשמע הוא הדין על ידי שליח לדברי הרב הנז', וכיון שכן ישראל שנצטוו על ידי משה רבינו שלוחו של מקום תו אינם חייבים מיתה כעובר על מצות המלך, ומפני כך כפה עליהם ההר והוצרכו כל אלות הברית וכיוצא, ושם הארכנו קצת בעניותנו ע"ש.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 6
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 6](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/6)

**מעתה**קום קרא הני קראי המשך הכתובים וקשרן של דברים הבאים, כי הנה לעיל נתן טעם דנתנה תורה לישראל והניח צבא המרום מטעם דיש להם יצר הרע, וזה במונח דמה שהחזיר הקב"ה התורה לשרי עם ועם הדברים כפשטן ותו לא שייכא טענת בנים לבטל דינא דבר מצרא, ועתה הכתוב גלה צדקתו דאעיקרא מה שהחזיק התורה לישראל לא היה על דעת לתת להם התורה, וז"ש אף חובב עמים, אף וכעס ענינו שזה חיבב עמים לומר להם שיקבלו התורה שהרי כל קדושיו נשמות ישראל בידך חלק אלוה ממעל ולהם יאתה התורה ולא לזולת, תדע כי כן הוא האמת שהרי לישראל כפה עליהם ההר כגיגית ולא לאומות, וז"ש והם תוכו לרגליך, הם דוקא ישראל תוכו לרגליך בתחתית ההר ולא לאומות ומוכח דתדיר דעתו על ישראל דוקא, והשתא יקשה מה זה היה לישראל לסרב לקבל התורה אחר כי ברצונם הטוב אמרו נעשה ונשמע עד שכפה עליהם ההר, לזה אמר ישא מדברותיך, כלומר דעת ישראל היה לקבל מקצת דברותך, וזהו ישא מדברותך, מ"ם מקצת דהיו רוצים לקבל תורה שבכתב ולא תורה שבע"פ, וכי תימא תיפוק לי שחייבים מטעם עובר על מצות המלך ואיך נמשך מכפיית ההר המודעא, לז"א תורה ציוה לנו משה והיה על ידי שליח, ומשום הכי יש מודעא, דכשצוה על ידי שליח ליכא אשר ימרה את פיך יומת ויש קצת מקום למודעא.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 7
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 7](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/7)

**ואפשר**לפרש עוד במה שנודע שתכלית הגליות של ישראל הם לברר ניצוצות הקדושה אשר בכל עם ועם וארץ מארצותם לגוייהם, ועל ידי שישראל גולים שם וסובלים כמה גזרות וכמה עינויים על קיום התורה והמצות וכמה מסים וארנוניות ודמ"ן טעון לשרי עם ועם ידיהם דמי"ם מלאו, בכל זאת לאט לאט מתבררים ניצוצות הקדושה והיו לאחדים בידו יתברך, ואמרו פ' הפועלים בעובדא דריש לקיש יומא חד הוה קסחי רבי יוחנן בירדנא חזייה ריש לקיש שוור לירדנא אבתריה וכו' קביל עליה בעי למהדר לאתויי מניה ולא מצי הדר, ופירש רש"י ולא מצי קפוץ כראשונה דמשקבל עליו עול תורה תשש כחו, אף חובב עמים, חרון אף כשנראה שהוא מחבב עמים להגלות ישראל בקרבם, כי כל קדושיו בידך, כלומר על ידי גלות ישראל כל ניצוצות הקדושה אשר בהם בידך ילקוטו ויחזרו אל מקום הקדש, והם העמים כשיתגיירו מהם תוכו לרגלך, יהיו מוכים ותשש כחם בסבתך כאשר ישא גוי מהם מדברותך, שהתורה מתשת כחו.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 8
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 8](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/8)

**ועוד**יתבאר בחקירת המפרשים שהקב"ה חילק העולם לע' שרים וכל אומה מע' אומות וכל חלק ארץ תחת שר אחד, וכל זה היה בגורל, וכביכול בא לחלקו ארץ ישראל ועם בני ישראל כמשז"ל, והשתא דשרי עם ועם קנו האומה ההיא בגורל איך מצו להתגייר מהם ולצאת מרשות השר ההוא, וניחא להו דכל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו ושפיר מצי הגר ההוא לאפוקי נפשיה מרשות הדיוט לרשות של מלך מלכי המלכים הקב"ה, עד כאן דבריהם ז"ל. וז"ש אף חובב עמים, אף שה' חובב עמים ובגורל הקנה אותם לשריהם, עם כל זה כל קדושיו הגרים שבכל עם בידך ויכולים לבא להתגייר, והם אותם הגרים תוכו לרגלך, בחינתם תחת כנפי השכינה כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל באשר ישא כל אחד מדברותך שיקבל עליו עול התורה ויתגייר אז יהיה זוכה להיותו תחת כנפי השכינה, אבל אם לא יתגייר לא יוכל לעסוק בתורה דגוי העוסק בתורה חייב מיתה, וז"ש תורה ציוה לנו משה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורשה וכמשז"ל על פסוק זה, וכי תימא מאחר שהקב"ה חיבב עמים והנה האומות בגורל לשרים היכי מקבלינן גרים מיניהו דהו"ל כגזל ח"ו, לזה אמר ויהי בישורון מלך, מלכו של עולם כמו שפירש"י כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו, והיינו טעמא בהתאסף ראשי עם, הטובים שבאומות להיות יחד עם שבטי ישראל ומתגיירים מטע"ם המל"ך כאמור. ויראה וירצה לקשר פסוק ויהי בישורון מלך עם פסוק הבא אחריו יחי ראובן וכו', ונקדים מה שאמרו רז"ל שאמר יעקב אע"ה לראובן אני איני מרחקך ואיני מקרבך עד שיבא משה רבינו שנאמר בו ומשה עלה אל האלהים, גם אמרו רז"ל מדכתיב שם ויהיו בני יעקב שנים עשר מוכח דראובן לא חטא והוא בכלל השבטים, גם נודע מ"ש חכמי המדע כי האבות הן הן המרכבה ושנים עשר שבטים הם רומזים לתיקוני השכינה כמ"ש בזהר דלכן לא נולד בנימין בחוצה לארץ כדי שלא ישתלם התיקון בח"ל. ובזה נבא אל הביאור, וז"ש וזאת הברכה בוי"ו, וי"ו מוסיף על ברכת יעקב אבינו לבניו, אשר ברך משה איש אלהים, שאליו רמז יעקב לראובן יצועי עלה, עד שיבא אותו שכתוב בו ומשה עלה אל האלהים, ולכך פתח במה שהניח יעקב אע"ה לבחירתו לקרב או לרתק ענין ראובן, ונמצא דעליו מוטל לברר ענין ראובן ולהכי בו היה מתחיל וכתב הכרעתו שהוא מקרבו, וז"ש ויהי בישורון מל"ך, שהיתה בישראל השראת שכינה מלכות"א דרקיעא, וזה בהתאסף ראשי עם, שהם האבות, יחד שבטי ישראל, שנים עשר שבטים שרומזים לתיקוני השכינה, ומאחר שכן שנשלם התיקון על ידי השבטים ובכללם ראובן אם כן הדבר מוכרע לקרב לראובן, וז"ש יחי ראובן ואל ימות, דכל השבטים כאחד הם תיקוני השכינה וראובן בכלל, וא"כ יש לקרבו יחי ראובן ואל ימות.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 9
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 9](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/9)

**וקרוב**להאמור אפשר במה שראיתי להגאון מהר"ר גרשון אשכנזי בס' חידושי הגרשוני דף ל"ט ע"ב שפירש בשם הגאון מור"ם בעל המפה, שהיה מפרש וישכב את בלהה, על דרך מה שכתוב בבני עלי וישכבון את הנשים ששהו את קיניהן ובטלום מפריה ורביה מעלה עליהם הכתוב כאלו שכבום, ה"נ גבי ראובן שבלבל יצועי אביו, דהיינו שבא לחדר המטות ששכב שם אביו עם בלהה ומתוך כך לא שימש יעקב אע"ה, וכתוב שם שהחזיק לו טובה על שלמד עליו זכות, וכתב שם הרב דכיון דמסורת יש דהשבטים י"ב כנגד י"ב מזלות וכנגדן נטל יעקב י"ב אבנים אם כן אין חטא ראובן חמור, וז"ש רז"ל דכתיב מיד ויהיו בני יעקב שנים עשר להורות דלא חטא ראובן, דכיון דכבר הוליד שנים עשר אם כן לא היה לו להוליד עוד ולא חטא ראובן, וז"ש הילד איננו ואני אנה אני בא, דאם הילד איננו נחסר אחד מי"ב שבטים ואנה אני בא שמנע לאביו שיוליד בן להשלים המספר, עד כאן דברי הרב חידושי הגרשוני ז"ל. ובזה אפשר לפרש מאמרם ז"ל יחי ראובן במעשה יוסף ואל ימות במעשה בלהה, הכונה דכיון דחטא ראובן תלוי אם יש י"ב שבטים או לא, דאם יש י"ב שבטים לא חטא ראובן אשר עיכב אביו להיות עם בלהה, ואם יחסר אחד מי"ב שבטים גדול עונו שאם לא הי' הוא מעכב היה מוליד בן אחר להשלים החסרון, אם כן היה עולה על הדעת דאשר בקש ראובן להציל יוסף מאחיו הי' בעבור כבודו שאם יוסף יהרג נלכד בפח עון בלהה, לז"א יחי ראובן במעשה יוסף דהמצוה קעבד בלי שום פניה רק מצוה לשמה, ומכיון דנצול יוסף והיו י"ב שבטים אל ימות במעשה בלהה.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 10
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 10](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/10)

**ויש**לכוין בזה מאמרם ז"ל, אלו היה יודע ראובן שכותב עליו ויצילהו מידם על כתפו היה מוליכו. ויש לדקדק דמי איכא ספיקא קמיה כי כל מעשה אדם אם לטוב אם למוטב נכתב בספר ואין הקב"ה מקפח שכר שיחה קלה, אמנם יש לומר דראובן אף דלבו לשמים מ"מ אם אחיו ידונו אותו שמה שרוצה להציל יוסף הוא שלא יחסרו י"ב שבטים ויהא נלכד בעונו א"כ קעבר אלפני עור לא תתן מכשול, דיחשדוהו והם חושדים בכשרים, או שמא יצאו לריב עמו כיון שהוא נוגע בדבר ויהיה מחלוקת מחודש בין השבטים, ולכן ראובן מיראתו שלא יחטא במה שמחטיא אחיו לא התאמץ בהצלתו רק העיר אותן אל תשפכו דם, ועתה שהכתוב כותב ויצילהו מידם וכתיב למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו מוכח דהיה מצוה שלימה בלי פניה, ואחיו לא חשדו אותו וידעו דראובן כל עצמו למען הציל אותו ולהשיבו דוקא, ואלו ידע זה על כתפו היה מוליכן, ומעין דוגמא פירשו ז"ל והבאתי דבריהם לעיל פ' ויגש דף ל"ו ע"ב, ואפשר שז"ש ויהי בישורון מלך, שהיה השראת שכינה בישראל, בהתאסף ראשי עם, האבות יחד שבטי ישראל, שהי"ב שבטים הם תיקוני השכינה כביכול והיה התקון שלם כי י"ב שבטים הם התקון ולא עוד, ומאחר שכן לא חטא ראובן לעכב לאביו כי כבר היו י"ב שבטים ונתקיימו, והני מילי היו כמערכה אל הדרוש ואחר שכן יחי ראובן וכו', ורגע אדבר בברכות השבטים איזה גרגיר על כל ברכה בס"ד, ואבא היום לברכת.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 11
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 11](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/11)

**יהודה**דכתיב וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה וכו', ולפי פשוטו אפשר לומר במ"ש בזהר מקץ דף קצ"ח ע"ב ארבע מלכים הוו מה דשאיל דא לא שאיל דא דוד אמר ארדוף אויבי ואשיגם אסא בעי למרדף ולא יגיח לון ויקטול לון קב"ה חזקיה יתיב ושכיב בערסיה וקב"ה קטל לון ויהושפט הוה זמיר ובעת החלו ברנה קטל לון קב"ה, וכן ארז"ל במדרש איכה. ורש"י פירש שמע ה' קול יהודה, תפלת דוד ושלמה ואסא מפני הכושים ויהושפט מפני העמונים וחזקיה מפני סנחריב עכ"ל. ואפשר לרמוז דמשה רבינו ע"ה התפלל לה' שיעשה כרצון איש ואיש מהמלכים הללו, ואמר שמע ה' קול יהודה, כנגד יהושפט שהיה מזמר ואויביו נופלים, ואל עמו תביאנו, כנגד אסא דהיה יוצא למלחמה יציאה בעלמא ואינו נלחם בם, לז"א ואל עמו תביאנו לשלום ואויבו לא יזיקוהו, ידיו רב לו, כנגד דוד הע"ה ששאל ארדוף אויבי ואשיגם, ועזר מצריו תהיה, כנגד חזקיה שלא היה רוצה לעשות שום דבר רק שכיב בערסיה וקב"ה קטיל לון.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 12
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 12](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/12)

**ועוד**אפשר לומר במ"ש פ"ב דמכות, מאי דכתיב עומדות היו רגלנו בשעריך ירושלים מי גרם שעומדות היו רגלנו במלחמה בשעריך ירושלים שערים המצוינים שהיו עוסקים בתורה, וז"ש שמע ה' קול יהודה העוסק בתורה ועל ידי זה ואל עמו תביאנו למלך או שר צבא העומד במלחמה, כי בזמן שהקול קול יעקב ונשמע קולו בתורה אין הידים ידי עשו, וז"ש ידיו רב לו ולא לעשו, ועזר מצריו תהיה, על דרך שאמרו מתוך צרה ריוח שהצרה עצמה מתוכה יאיר ריוח והצלה, וז"ש ועזר מצריו מתוך צריו יבא עזרו וריוח והצלה יעמוד ואויביו כיקר כרים כלו בעשן כלו, וכמשז"ל ע"פ חרבם תבא בלבם.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 13
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 13](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/13)

**ולפי**מדרשו אפשר לומר, ונקדים מה שראיתי להרב פנים מאירות בס' כתנות אור פ' ויגש שחקר איך יהודה קבל על עצמו נדוי עולם הבא שאין לו התרה, ואיך יעקב אע"ה לא מיחה בו ואדרבא סבר וקביל, ומה כונת ראובן באומרו את שני בני תמית, ולהבין דברי הסבא קדישא ההוא אמר לא ירד בני עמכם וכו' וקרהו אסון בדרך אשר תלכו בה, ועוד מה טעם אמר יהודה ליוסף כי עבדך ערב וכו' והלא אף אם יקיים אין לו התרה. ופירש הרב ז"ל במה שכתבו התוספות במכות וכתובות דף ס"ט שאם בידו לקיים התנאי וקיימו לא חל הנדוי וכשקימו אין צריך התרה, והכא הוה פשיטא להו דיכולים לקיים ולהצילו ממלך מצרים בכח גבורתם רק שהיה ספק שימות בדרך, וסבר ראובן דאין אחריות זה עליו דמלאך המות מה לי הכא מה לי התם כמו שאמרו גבי פשע בה ויצאה לאגם ומתה, ולזה אמר יעקב אע"ה לא ירד בני עמכם דהתם מהר להר ומבקעה לבקעה אבל מהר לבקעה שמא מה שמשנה אויר סיבת מיתה, וזהו לא ירד וקרהו אסון בדרך אשר תלכו בה דיקא, ויהודה בא בטענה שאין לו לחוש גם לזה מאחר שזה ספק וכלם ודאי מתים כמשז"ל ולא נשאר אלא ממלך מצרים וזה בידו לקיים, ולכך יהודה נדה ויעקב אע"ה קבל, וז"ש ליוסף כי כמוך כפרעה, ממך אני מתחיל ויש בידי לקיים, ואם כן אין צריך התרה כשמקיים וכל זה כי עבדך ערב וכו', וטעם משז"ל דלא היה לו התרה, כי יהודה לא היה בידו לקיים דשלף החרב ולא היה יכול וראה גבורת מנשה ויוסף ולא היה יכול לקיים וחל נדוי למפרע, זהו תורף דברי הרב הנז' בקצרה ונאים הדברים למי שאמרם.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 14
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 14](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/14)

**ואולם**עדיין צריכים אנו למודע"י, דכיון דיהודה ברי ליה שיכול לקיים ועל זה נתנדה ואח"ך נולד דלא נשלף החרב ומנשה רפש וזעזע כל הפלטין ואמר דין רפש מבית אבא, אם כן נמצא שהיה הנדוי בטעות שאלו ידע זה לא קבל והוה ליה נדוי בטעות ולא היה צריך התרה. ונראה לקיים דברי הרב ז"ל דיעקב אע"ה ודאי לא ידע מגבורת מנשה ויוסף ולכך קבל דברי יהודה שנתנדה בעה"ב, אבל יהודה שגג וקרוב לפשיעה משום דאז"ל דכאשר רצה לאסור שמעון לא היו יכולים ושלח להביא גבורים וצעק שמעון ונפלו, ובא מנשה והכהו מכה אחת והניחו בבית הסהר, וכיון דיהודה ראה מעשה זה של מנשה היה לו לחשוב שמא לא יוכל ולאו בידו לקיימו מקרי, ומשום הכי חל הנדוי משום דראה דנאסר שמעון על כרחו ואין מציל והוי שוגג שקרוב למזיד, ונתנדה בדבר שאין בידו לקיים ודאי, דלא ברירא ליה והקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה, ומיהו יש צד זכות ליהודה דהוא סבר דיש בידו לקיים התנאי ודאי, ואפשר שז"ש משה רבינו ע"ה שמע ה' קול יהודה דאז"ל שכל זמן שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו מתגלגלין בארון מפני הנדוי והתפלל משה רבינו ע"ה עליו, והוא אומרו שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו, ותתיר לו משום דהוא חשב כי ידיו רב לו ובידו לקיים תנאו ואגבורתיה סמיך, ואף אם ראה דנאסר שמעון הוא סבר כי אתה אדון הכל עזר מצריו תהיה בזכות יעקב אע"ה וזכות בנימין, ויש צד דלא חל הנדוי, ואל עמו תביאנו.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 15
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 15](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/15)

**ועוד**אפשר לומר במה שאמרו בספרי ידיו רב לו בשעה שהרג עשו, והקשה הרב מופת הדור מהרח"א בעץ החיים דהא אמרינן אין עשו נופל אלא ביד בני בניה של רחל ויהודה מלאה, ואני בעניותין פריקנא לה דיוסף נמצא שם בקבור יעקב וכלם אנשי מלחמתו מקרוב, ולמ"ד דהיה זה בשעת קבורת יצחק האיכא בנימין שודאי הלך עם אחיו לקבורת יצחק אע"ה, וזהו אומרו ידיו רב לו בשעה שהרג עשו, וכי תימא אין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל ואיך היה על יד יהודה, לז"א עזר מצריו, היה כבר היה עזרו יוסף או בנימין שהם בני רחל. וללוי אמר וכו' יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורת וכו', אפשר לומר לפי פשוטו במאי דתנן במשנת חסידים וכשבעלי דינין עומדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאים שקבלו עליהם את הדין, וזה רמז בעת שיורו משפטיך שעם הדין הם חושבים שליעקב הם דנים, כי יעקב מכונים כשאינם הגונים וישראל מכונים כשהם צדיקים, וז"ש יורו משפטיך בעת שפוט הבעלי דינים הם בעיניהם כיעקב, אך ותורתך, כשכבר נעשה כתורה וקבלו עליהם אז הם מחשיבים אותם לישראל שהם זכאין שקבלו עליהם את הדין. ועוד אפשר לומר במ"ש פ"ק דברכות מהו דתימא דינא שלמא בעלמא הוא קמ"ל דדינא נמי היינו תורה, וז"ש יורו משפטיך ליעקב, לא תימא דדינא שלמא בעלמא אלא דינא היינו תורה והוא אומרו ותורתך לישראל, וכלפי שאמרו ז"ל דמי שעוסק בתורה הוי כאלו הקריב קרבנות כמ"ש בסוף מנחות, לז"א ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך וכליל על מזבח ברך ה' חילו, שהתורה תושיה שמתשת כחו של אדם, מחץ מתנים קמיו, המסטינים ורוצים לבטלם ומשנאיו הסט"א לא יקומו, ולהכי אסמכיה ישימו קטורה וכו' ותורתך לישראל, דמלבד הפשוט שהוא בפועל ממש עוד רמז לעסק התורה שהוא חשוב כקרבנות וככל אשר דברנו.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 16
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 16](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/16)

**ולפי**מדרשו אפשר במאי דכתיבנא בעניותין לעיל פ' בחוקותי בס"ד שרש הקדמה אחת אשר שמעה אזני מאחד קדוש, כי במעמד בין הבתרים נתן הוא יתברך הארץ לאברהם אע"ה על תנאי שישתעבד זרעו ת' שנה, וכשנימול נתן הארץ על תנאי שיקבלו אלהותו יתברך ומצותיו דכתיב והייתי להם לאלהים, ואמרו בכתובות דף מ"ד א"ר נחמן שתי שטרות היוצאין בזה אחר זה ביטל שני את הראשון אי אוסיף ליה דקלא לתוספת כתביה אי בעי בהאי גבי אי בעי בהאי גבי, ופליגי רבוואתא בהא דלרש"י והרי"ף אם כתב תוספת בשני דאמרינן דאם רוצה יגבה בו לא שיהיו שניהם קיימין אלא בעי בקמא ליגבי בלא דקלא ואי בעי בשטרא תנינא לגבי דקלא זהו דעת הרי"ף ורש"י, אמנם הרא"ש ודעמיה סברי דלא ביטל שני את הראשון אלא השני לתוספת הדקל נכתב והשטר הראשון קיים ויגבה הדקל בשטר השני, והשתא הקב"ה שנתן הארץ לאברם אע"ה במעמד בין הבתרים וחזר ונתנה בעת המילה, הוה להו כשני שטרות בזה אחר זה והשטר הראשון נתן הארץ על תנאי הגלות והשני בתנאי קבלת אלהותו, וישראל בגלות מצרים סברו לזכות בשטר הראשון להשתעבד ת' שנה ולזכות בארץ והיו גוי מקרב גוי דבשטר מעמד בין הבתרים לא נזכר מקבלת אלהותו אלא תנאי השעבוד, אבל כאשר היו נטבעים במעמקי יום מצולות הסט"א ואם היו שוהים עוד לא הי' להם תקומה, הפכו השיטה לגבות בשטר המילה דשם התנה בקבלת אלהותו ולא נזכר שם גלות, ולדעת הרי"ף ורש"י שגובה בשטר אחד דוקא שהוא חפץ, הכא נמי ישראל לא רצו לגבות בשטר ראשון ששם תנאי הגלות ורצו לגבות בשטר המילה שהתנאי בקבלת אלהותו, והקב"ה ברב רחמיו הסכים בזה והוציאם ממצרים ונתן להם את הארץ, ותכף בצאת ישראל ממצרים קדשנו במצותיו ונתן לנו את תורתו, וכאשר עונינו ענו בנו ועזבו את ה' וילכו אחרי ההבל, הקב"ה תפס השיטה כסברת הרא"ש דשתי שטרות קיימין וילכו בגלות ועליהם עול אלהותו ומצותיו, זהו תורף ההקדמה מאחד קדוש בתוספת נפך, וכתבנו שם פ' בחוקותי דכיון דהגלות היה לזכות במתנת הארץ כך שבט לוי לא נשתעבדו, ומזה נראה צדק וקדושת השבט הזה, דבמצרים ישראל לא הוה איכפת להו בקבלת אלהותו ומצותיו, וסברי וקבילו עלייהו עול הגלות לזכות בארץ, ושבט לוי שלא יהיה לו חלק בארץ לא נשתעבד, ועם כל זה היו מלים בניהם ושומרי המצות שקבלו מהאבות, ואחר שישראל קבלו אלהותו יתברך ומצותיו שרצו בשטר השני דמתנת הארץ על מנת קבלת אלהותו ותורתו, שבט לוי אף שלא יש להם חלק בארץ קבלו וקיימו תורה ומצות והיו מלים במדבר וכל זה שבח גדול לשבט לוי, ולא עוד אלא שכשעשו העגל כל השבט היו נקיים והם עשו בהם שפטים. ובזה נבא אל הביאור דמשה רבינו ע"ה הולך ומזכיר צדקת שבטו, האומר לאביו לאמו לא ראיתיו וכו', שהרגום בעגל לפי שישראל קבלו שטר המילה ששם כתוב והייתי להם לאלהים, ועל מנת כן יצאו ממצרים שלא רצו בשטר מעמד בין הבתרים, ועתה בעגל כלביא יקום וקם שבט לוי להרוג לכל הטועים, וזהו כונת משה רבינו באומרו האומר לאביו ולאמו וכו', כי שמרו לשעבר אמרתך בעודם במצרים, אף שישראל לא שמרו כי דעתם על השטר הראשון, וגם עתה שישראל בשביל מתנת הארץ נתרצו בקבלת אלהותו ולוי אין לו חלק בארץ, בריתך ינצורו, שמולין במדבר טפי מישראל, יורו משפטיך ליעקב, והם הורו משפטיך ליעקב דעתה תפסת השיטה דשתי שטרות קיימים כדעת הרא"ש דצריכים להשתעבד בד' גליות כשטר מעמד בין הבתרים, וזהו משפטיך ליעקב כשירשיעו יגלו וגם חייבים בקבלת תורתו שהיא עול מלכותו כשטר המילה וזהו ותורת"ך לישראל, ועוד זאת יתירה לשבח לוי, ישימו קטורה באפך, כשישראל חלקו על הכהונה והיו בעדת קרח, ואחר שנבלעו חזרו ונתלוננו והיה נגף, בא אהרן בקטורת וכפר ונח רוגזו יתברך, וז"ש ישימו קטורה באפך, אף שהיו קמים נגדו, וכליל על מזבחך, שהם תדיר עושי שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ברך ה' חילו, מאחר שלא יש להם חלק בארץ והם מתכשרים לעובדך יותר מישראל שקבלו הארץ על מנת לעובדך ראויים לברכה בכל נכסיהם וזהו ברך ה' חילו, ולעומת מעשה הקרבנות שיש בהם כונות גדולות וסתרי סתרים ולאו כל מוחא מהכהנים הנגשים סביל דא אמר ופועל ידיו תרצה, על דרך שאמרו ומעשה ידינו כוננהו כמ"ש בזהר.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 17
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 17](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/17)

**ובאופן**אחר יראה, ונקדים מאמרם ז"ל האומר לאביו ולאמו לפי ששמעון ולוי שתו בכוס אחד שנאמר ארור אפם, משל לשנים שלוו מהמלך אחד פרע למלך וחזר והלוה למלך ואחד לא די שלא פרע אלא חזר ולוה, כך שניהם שמעון ולוי לוו בשכם, לוי פרע מה שלוה במדבר שנאמר ויאספו אליו כל בני לוי, וחזר והלוה את המקום בשיטים שנאמר פנחס בן אלעזר, שמעון לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה שנאמר ושם איש ישראל המוכה עכ"ל. ולפום ריהטא צריך ביאור והר' קנה חכמה דרוש הששי עומד עליו ומבאר"ו, דמוכח בש"ס ביומא דישראל שנשארו חיים בעגל לא חטאו, והרב מהר"ם אלשיך כתב דמה שנענשו ישראל בעגל היינו על שלא מיחו, ולפי דברי הרב מאי דקאמר משה רבינו ע"ה מי לה' אלי, רצה לומר מי זה הוא אשר מיחה בחטאים האלה ייתי וניחמיניה ויאספו אליו כל בני לוי, ומוכח מזה דבני לוי מיחו בחוטאים מקמי דאתא משה, והרמב"ם כתב בה' מלכים דאנשי שכם נתחייבו מיתה על שראו ששכם גזל דינה ולא דנוהו, והרמב"ן טען עליו דאי איתא לזה יעקב אע"ה היה לו להזדרז בהריגת אנשי שכם וכו', ונמצא ענין שכם יש בו צדדים לכאן ולכאן, דלדעת הרמב"ם בדין עשו שמעון ולוי להרוג את יושבי שכם, ומשום הכי לא העניש ה' לשמעון ולוי תכף דמצו למימר דהדין עם הרמב"ם דעל שלא מיחו נתחייבו, ונשאר העניין בהלואה עד שיבא מעשה אחר לידם לראות אם ימחו, וז"ש במאמר הנז' ולוי פרע דהורה דצריך למחות ברשעים, ואז אם הם מועטים מהחוטאים מיחו ומכל שכן שנתחייבו אנשי שכם שהיו רבים והחוטא אחד שהיה להם למחות, ואז עדיין לא נתחייב שמעון דמצו לומר אנו שבט אחד והן רבים עתה החוטאים ולוי לפנים מן השורה עבד, וחזר והלוה בשיטים שאז פנחס יחיד היה ועמד נגד כ"ד אלף משבט שמעון, ושמעון לא דיו שלא פרע שלא הרגו לזמרי אף שהיה יחיד אלא חזר ולוה שרצו להרוג לפנחס ואז נתחייבו במה שהרגו יושבי שבם מטעם דלא מיחו, שהרי הם גם כן לא מיחו, זהו תורף דברי הרב ז"ל והבאתים לעיל פ' וישלח בס"ד.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 18
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 18](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/18)

**נמשך**לזה אבא לפרש לפי קצורנו נבואת מלאכי סי' ב', וידעתם כי שלחתי אליכם המצוה הזאת להיות בריתי את לוי אמר ה' צבאות בריתי היתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מורא ויראני ומפני שמי נחת הוא תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון כי שפתי בהן ושמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא. ומקראי קדש הללו הם המדברים על שבט לוי כמבואר, ורז"ל דרשו על אהרן הכהן, והמפרשים יש שפירשם על שבט לוי שהרגו לקצת ישראל בעגל ויש שפירשה על פנחס כמו שמבואר בפירוש רש"י ומהר"י אבראבאניל, ואנן בעניותין נפרש לפי הקדמתנו ויתר הקדמות כמו שיתבאר בס"ד, בריתי היתה אתו של שבט לוי החיים והשלום, כלומר ששבט לוי קנאו בעגל ומיחו והרגו ומשום הכי זכו לחיים, כל קבל שהמיתו הרשעים הם יחיו והשלום לפנחס על שקנא בזמרי שהם גלו צדקתם שיש למחות בחוטאים אף שיהיו רבים, ומשום הכי מיחו בעגל שבט אחד נגד ישראל ופנחס והוא באחד נגד כ"ד אלף, ומעתה מה שהרגו לאנשי שכם כדין עשו שהם רבים ולא מיחו בשכם שהיה יחיד ונחשב ללוי למצוה, וז"ש ואתנם לו מורא אני נתתי וחשבתי הריגות יושבי שכם למצוה ולמורא שמים, והוא אומר ואתנם לו מורא, לו לאפוקי שמעון שהוא נתחייב בהריגתם, והטעם דענין זה היה תלוי ועומד עד שיבא מעשה לידו, וללוי בא מעשה ויראני ומיחה בעגל וזמרי וזהו שאמר ויראני, וכי תימא ענין פנחס שניתן לו השלום יש לפקפק דהיה מורה הלכה בפני רבו כדמוכח פ' הנשרפין וכמש"ל בעניותנו פ' פנחס, לזה אמר ומפני שמי ניחת הוא דלאפרושי מאיסורא ליכא איסורא דמורה הלכה בפני רבו, וכמ"ש שמואל על פ' וירא פנחס ראה שאין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ה' כמבואר שם פ' הנשרפין, ועוד תורת אמת היתה בפיהו, רמז בה מ"ש מהר"ם דכל הכתוב בפסקי הגאונים אין בו משום מורה הלכה, וגם פנחס תלמוד ערוך בידו הלכה למשה מסיני הבועל ארמית קנאין פוגעים בו ואין זה מורה הלכה הוא, אשר דיבר תורת אמת היתה בפיהו, ואם נפשך לומר ברית כרותה לשפתים ואמרו שם פ' הנשרפין כיון שהגיע אצל שבטו של שמעון אמר היכן מצינו שבט לוי גדול משמעון אמרו הניחו לו לעשות צרכיו נכנס התירו פרושים את הדבר, ובזה פירש מהר"ש פרימו הנני נותן לו את בריתי אותו ברית כרותה לשפתים והכא אמרו לעשות צרכיו נכנס אותו ברית שלום יהיה ולא יחטא עכ"ד, ומ"מ יש להרגיש על פנחס על אשר לא שמר פיו ולשונו, לזה אמר ועולה לא נמצא בשפתיו, כי הוא לא אמר אלא היכן מצינו שבט לוי גדול משמעון ותו לא, ואין בדברים אלו שוה דיבור רע כי הדברים עצמן הם נקיים וכל עילה ושחיתה לא השתכחת בהו, והם שבט שמעון הם שאמרו לעשות צרכיו נכנס, אבל הוא עולה לא נמצא בשפתיו.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 19
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 19](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/19)

**ואמר**עוד בשלום ובמישור הם אתי, לאפוקי דמלאכי השרת היו רוצים לדוחפו ובקשו לנדותו ח"ו כמ"ש שם בירושלמי והשבטים היו מבזין אותו, וטעם כל אחד נתבאר לפי קצורנו פ' פנחס, לזה אמר דכלם לא כיונו יפה ופנחס בשלום ובמישור הלך אתי ודרכו דרך ישרה אתי ולפני הפליא לעשות, ומה לו בדעת חכמים ומלאכים ותיסגי ליה שאתי הלך בשלום ובמישור ורבים השיב מעון, שנתפרסמה הלכה זו וכולם יחושו למעשה שהיה ולא תידון עוד, ואם נפשך לומר אכתי יש להרגיש על פנחס איך בענין בת יפתח שאמרו רז"ל דיפתח אמר אני ראש וקצין אלך אצל פנחס, ופנחס אמר הוא צריך לי ואני אלך אצלו, יצאת זאת מלפני פנחס ובא תקלה דביני ביני אזל ברתא דעלובתא, לזה אמר כי שפתי כהן וכו', והענין במ"ש הרב עיר בנימין ח"א פ' המדיר בשם הגאון במהר"ש, שהרב כלי יקר על התורה ישנו בנותן טעם על החכם המתיר נדר לעם הארץ שהוא כבעל המפר נדרי אשתו, וכיוצא בזה החכם בחכמתו הוא השליט ומושל ברוח מבינתו על עם הארץ ובידו להתיר נדרו ולשים אותו כאפס ואין, הוא הדבר אשר דברו פנחס הוא הצריך לי שאתיר נדרו ואני אלך אצלו זה אינו דרך ההתרה שהחכם מתיר לעם הארץ לפי שהוא כפוף לחכם שהשולטן לפניו ועם זה יש מקום לחכם להתיר לו, אבל אם העם הארץ ישתרר גם השתרר אי אפשר לחכם להתירו, עד כאן דבריו ז"ל. וז"ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, ויפתח שהיה רוצה להשתרר לא היה יכול להתירו, כי דוקא היכא שתורה יבקשו מפיהו ומחשיבים אותו כמלאך אז יכול להתיר נדרו, ואם כן פנחס טעמו ונימוקו עמו.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 20
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 20](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/20)

**ומעתה**נתנה ראש ונשובה לקראין, כי הנה רז"ל דרשו בפסוק האומר לאביו וכו' ענין לוי שפרע והלוה וכו' כמש"ל, ובכן אפשר לפרש הפסוקים הבאים נמשכים לזה, והנה משה רבינו ע"ה אגב ארחיה למדנו מדוע לא בירך לשמעון, כי מתוך שבח של לוי ניכר טעמו ואמר האומר לאביו ולאמו וכו', שקנאו בעגל ובזה ביררו ענין שכם דכך סברו דצריך למחות בחטאים ולכן הרגו יושבי שכם, וז"ש כי שמרו אמרתך, כי הם עומדים על המשמר למחות ביד החוטאים וכמו שעשו בשכם, וזהו כי שמרו שעושים משמרת להרוג לחוטאים, ובזה של העגל כבר פרעו מה שלוו בשכם, ובריתך ינצורו רמז שחזרו והלוו בענין זמרי שקלקל ברית ופנחס קנא על ברית וסכן בעצמו והרגו וזהו ובריתך ינצורו, ובענינים אלו יורו משפטי"ך ליעקב שצריך לשפוט ולמחות לחוטאים, וגם דבועל ארמית קנאים פוגעין בו ולאפרושי מאיסורא אין חולקין כבוד לרב וגם דבר שהוא הלכה פסוקה אין בו מורה הלכה בפני רבו, וזהו ותורתך לישראל, התורה שכבר היא הלכה יורו כמו שעשה פנחס, ולא תימא איך זכה פנחס לכהונה והוא הרג נפש, לז"א ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך, שהעושה דין ברשעים ושופך דמם הוא כמקריב קרבנות ובפרט בענין זה שהיה כמו קטורת אהרן לעצר המגפה, וז"ש ענין זמרי היה כאלו ישימו קטורה בעת אפך וכליל על מזבחך, ברך ה' חילו לפנחס דאחר שנסתכן ראוי לשכר העה"ז כמש"ל פ' פנחס בס"ד, ופועל ידיו תרצה, דעדין כפרה זו הולכת ומכפרת כמשז"ל. ואפנה על ימי"ן.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 21
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 21](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/21)

**ולבנימין**אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו וכו', ואפשר לפרש דידוע דזאת נחמתנו בגלות המר הזה האחרון שהשכינה לא זזה מכותל המערבי והמקדש בקדושתו עומד, ובא האות כי עוד יבנה במהרה כלו אומר כבוד ותהיה גאולת עולם, וז"ש ידיד ה', שלא השתחוה לעשו ולא נמצא במכירת יוסף ולא חטא כי מת בעטיו של נחש כמשז"ל בשבת דף נ"ה, ישכון לעתיד לבא לבטח עליו בחלקו בבית עולמים לעד לעולם וזו לבטח, ויש מקוה לישראל על זה כי עין רואה חופף עליו כל היום תמיד יש השראת שכינה וקדושה אף בחרבן, וזה אות לטובה אשר ישכון לבטח עליו לדורות עולם.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 22
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 22](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/22)

**ובאופן**אחר אפשר לפרש בההיא דתנן פ"ג דע"ז דאין הר שלא עבדו שם ע"ז, ופריך בירושלמי דאיך נבנה בית הבחירה על גבי הר, ופריק דהיה על פי נביא. והנה בהאי דפריק על פי נביא יש להסתפק אם הנביא גילה דלא נעבדה ע"ז, או על פי נביא הותר אף דנעבדה בו ע"ז. ולכאורה יש להכריע דהנביא גילה דלא נעבדה ע"ז, ובזה דהוא ידיעת המציאות אנו שומעין לנביא כמו שכתבנו במקום אחר, אבל אי נימא דאף דעבדו שם ע"ז הותר על פי נביא, הדבר קשה דלא בשמים היא ואין שומעין לנביא לעקור דין אחד לעולם כי אם לשעה דוקא כאליהו בהר הכרמל כמ"ש הרמב"ם פ"ט דיסודי התורה, והכא נעבד במחובר אסור לגבוה וכמו דיליף לה התם בירושלמי וגם בגמרין הכי מסיק, ואיך שמענו לנביא לעקור דין זה בבית המקדש לעולם, ואף שיש לחלק קצת, יותר נראה להכריע מכח זה הצד האחר דהנביא גילה שלא עבדו ע"ז.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 23
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 23](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/23)

**ואם**נצרף לזה מ"ש לעיל פ' ויצא משם גדול הרב מהר"א רוזאניס שתירץ לקושית הירושלמי, שאמרו ז"ל דבעת בריאת העולם ברא אבן השתיה שממנה הושתת העולם וכביכול התפלל שיכבשו רחמיו את כעסיו ויגולו רחמיו על ישראל וכו', ואמרו בזהר דכל מקום שהשכינה שורה שוב אין רשות לסטרא אחרא לבא שם, ואם כן כיון דבעת בריאת העולם כביכול התפלל קדמה השראת שכינה ושוב אין רשות לסטרא אחרא לבא שם והיינו טעמא שנבנה בהר המוריה בית המקדש, זהו תורף דברי הרב הנז'. דרך דרש אפשר לומר הא והא איתא תירוץ הירושלמי ותירוץ הרב הנז', דעל פי נביא נבנה והנביא גילה להם דהקב"ה התפלל שם בעת בריאת העולם, ואף שעבדו שם ע"ז מותר דאין רוח הטומאה יכולה לשרות שם אחר שקדמה הקדושה וזה שעבדו שם הוא שחוק ומעשה קוף בעלמא, ואפשר שזה רמז משה רבינו ע"ה ידיד ה' ישכון לבטח עליו, שיבנה בית המקדש בחלקו ואף כי הוא בהר יהא מותר, ולא תימא דמה שהותר הוא שהנביא יאמר שלא עבדו ע"ז, לא היא אלא הטעם הוא חופף עליו כל היום, כלומר תמיד דמעת שנברא העולם שרתה שם שכינה ותמיד חופף עליו, וא"כ אין רשות לסט"א לבא שם. אך אוסיף להביט בברכת.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 24
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 24](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/24)

**וליוסף**אמר מבורכת ה' ארצו וכו', ויש לחקור למה ליוסף בירך שארצו תהיה מבורכת יותר מכל השבטים. ואפשר לומר דכיון שהוא בצדקו כבש ארץ מצרים שהיא ערות הארץ ראוי הוא מדה כגגד מדה שארצו תהא מבורכת, ועוד אפשר לומר טעם אחר דכיון שהוא זן ומפרנס וכלכל לאביו וכל אחיו בכבוד גדול ובשפע רב כן יהיו בניו על ארץ מבורכת ומושפע מאד, ושוב ראיתי שכ"כ ס' אמרי נועם. ועוד יראה לתת טעם ונבין מה שאמר ורצון שוכני סנה, דמה טעם לומר רצון ממי שנגלה עלי בסנה, ומה ענין זה לברכת יוסף. והענין במה שאמרו בזהר שלהיות יוסף שולט בכל מצרים וקנאם לעבדים, ולכן כאשר מצרים שלטו בישראל ונשתעבדו בהם נמצא שהכל חוזר ליוסף דמצרים עבדים ליוסף ומה שקנה עבד קנה רבו, ונמצאו מצרים וישראל עבדים ליוסף ולכן היה תקומה לצאת ישראל, ואם לאו ח"ו לא יזכר שם ישראל עוד עש"ב. ונמצא שעיקר מה שיצאנו ממצרים ומה שזכינו בארץ ישראל הכל היה סיבת יוסף הצדיק אשר בצדקתו כבש כל מצרים לעבדים, ומאחר שכן שהוא היה סיבה לישראל שיזכו בארץ ומשם הכי בדין הוא שארצו תהא מבורכת ומושפעת יותר מן הכל, ולגלות זה אמר ורצון שוכני סנה, הזכיר אשר נגלה בסנה להוציאם ממצרים ושלח משה לפרעה, ויוסף הצדיק היה סיבה לזה כי בעבורו היתה יציאת מצרים ומינה דבשבילו זכינו לארץ ישראל, וא"כ ראוי שתהיה ארצו מבורכת. ועתה אשור"ה נא ואראה בפרק השותפין הני אחי ושותפי ראשי אלפי זהיר"י טפי.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 25
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 25](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/25)

**זבולון**ויששכר אשר ברכם שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך, ויש להרגיש דמה היה עולה על הדעת דזבולון או יששכר עלי עצ"ב שהוצרך משה רבינו ע"ה לומר שמח זבולון וכו'. ואפשר לומר במאי דפליגי הראשונים ומהר"ש פרימו והבאתיו לעיל פ' קדושים בס"ד דף פ"ג ע"א, דהראשונים סברי דאף אם החכם לומד שלא לשמה ותורתו היא נעשת לו סם המות, המחזיק בידו האיש העשיר לא הפסיד דהוא נתן את מעותיו על דעת שהחכם ילמוד לשמה, ואם הוא למד שלא לשמה לגרמיה הוא דעבד והעשיר לא הפסיד. ומהר"ש פרימו חלק עליה דאם התורה היא שלא לשמה העשיר הפסיד, דאם המקור משחת מאין תמצא מים במורד. ואנו בעניותנו כתבנו שם דבהא פליגי ר' יצחק ורב נחמן בר יצחק פ"ק דבתרא ע"ש, והשתא לדעת מהר"ש פרימו העשיר הנותן מעותיו ירא וחרד אשר פזר נתן לחכם המניח את הכלכל"ה ומי יודע אם החכם ילמד שלא לשמה ויהיה יגיעו לריק, גם אם ישתתף עם החכם שהוא יעסוק בתורה והוא בסחורה ויחלקו ביניהם ועל זה סומך ועוסק בסחורה תמיד לאמר יש לי רב אחי ושותפי הלומד בשבילי ואם ילמוד שלא לשמה העשיר מפסיד המעות ומפסיד שלא עסק בתורה, על כן בא משה רבינו ע"ה לאפוקי סברת מהר"ש הנז' ולהורות דהעיקר כסברת הראשונים, לזה אמר שמח זבולון בצאתך על אשר יששכר באהלך, כי בכל אופן שמח דגם אם ח"ו ילמוד שלא לשמה אין נגרע מחלקך כי ה' יראה ללבב דכונתך רצויה ורב טוב יש לו לשלם לך גם ששותפך לימודו סם המות שם ס"מ לו, ואתה תגיל בה' דיש לו לשלם לך כאשר בהיות הלמדן לומד שלא לשמה, ודבר גדול דיבר הנביא באומרו שמח זבולון.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 26
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 26](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/26)

**ולדעת**מהר"ש פרימו יש לפרש דהוא כתב שם והבאתיו לעיל (כי אין ספרו מצוי אצלי עתה), שאם החכם לומד לשמה ותורה דיליה תורה שלימה אף אם המחזיק שלא לשמה נוטל חלקו משלם, והוא אשר רמז משה רבינו ע"ה שמח זבולון, אשר כי בכל אופן תשמח אף שאתה עושה שלא לשמה בכל אופן שמח זבולון. ואפשר לומר עוד דזבולון יעלה על לבו שהקב"ה ברא יצר הרע וברא לו תורה תבלין, והתינח ששיתוף יששכר יועיל לעה"ב שיהיה לי חצי לימודו, אמנם בעה"ז אני בלא עול תורה יוצא לחוץ ודבר דבר עם כל סוחר ופועל והיצה"ר יתגבר עלי כי אין תורה להעבירו, לזה בא ואמר שמח זבולון בצאתך, והענין במ"ש הרב מופת הדור מהרח"א בס' עץ החיים סוף פ' ויקהל כי גדלה מעלת המחזיק לת"ח דניצול מיצה"ר כי היכי דתורה מצלא מיצה"ר, ויש לו יתרון למחזיק דאלו הת"ח בעידנא דלא עסיק בתורה לא מצלא מיצה"ר, והמחזיק עושה סחורה וניצול מיה"ר, ואסמכיה אקרא כי בצל החכמה בצל הכסף ע"ש, וז"ש שמח זבולון בצאת"ך לסחורה ולא תתעצב שמא יסיתך היצה"ר אחר שאתה בטל מהלימוד, אלא שמח כי אין היצה"ר שולט בו מטעם שיששכר באהלך ותורתו מצילך מיצה"ר. ועוד יראה לומר במ"ש בויקרא רבה פ' כ"ה, רב הונא ור' ירמיה אמרו בשם ר' חייא בר אבא עתיד הקב"ה לעשות צל חופה לבעלי מצות אצל בני תורה בגן עדן, ואית לן תלתא קריין חדא כי בצל החכמה בצל הכסף, ב' אשרי אנוש יעשה זאת, והדין עץ חיים היא למחזיקים בה. וקדמונים אחזו צער למען דעת הני תלתא כנגד מי ומה צורך שלשה כתובים הבאים כאחד ותיסגי בחד, ועיין בירושלמי פ' ואלו נאמרין ע"ש. ואפשר לומר במ"ש מרן ז"ל בתשובה כתיבת יד דהמתנים מעיקרא לחלוק זה בריוח זה וזה בעסק תורתו של זה, אז שרי לחכם ליקח חצי הריוח ואע"פ שיהיה יותר מכדי פרנסתו, אבל אם לא התנו כן רק שזה נותן לו כדי לזכות בשכר עסק תורתו, אם החכם יש לו כדי פרנסתו אסור לו לקבל וגדול עונו מנשוא, זהו תורף דבריו ז"ל. וז"ש עתיד הקב"ה לעשות צל חופה לבעלי מצות, לשון רבים שהם שלש סוגים חלוקים למיניהם וזהו לבעלי מצוות, ואית לן תלתא קריין לכל סוג פסוק אחד, זה ראשון כי בצל החכמה בצל הכסף, כנגד המשתתפים לעסוק זה בתורה וזה בסחורה ויחלקו ביניהם חלק כחלק יאכלו זה חצי הריוח וזה חצי הלימוד, ואז יכול ליקח הת"ח חצי ריוח העשיר אף שהוא יותר מכדי פרנסתו, וז"ש כי בצל החכמה בצל הכסף שהם שותפין כמות זה כן מות זה, זה לוקח חצי הריוח וזה לוקח חצי התורה, ויתרון דעת שיש להם יתרון לאלו החכמה תחיה בעליה, תרי משמע כשהם שותפים חלק כחלק יאכלו בין בתורה בין בריוח. והשני אשרי אנוש יעשה זאת, שכבר הוא מדיליה יעשה זאת התורה אם חסר לו פרנסתו, ובן אדם יחזיק בה לתת לו עד כדי פרנסתו ויחזיק בה שלא תמוט, שאם לא יחזיק אינו יכול להתפרנס כל פרנסתו ואין לו קיום לעסוק בתורה, וזה מחזיק בה שלא תמוט נאמר בו אשרי. יבא הכתוב השלישי כלפי מי שחסר לו כדי פרנסתו, ולוקח מכמה עשירים ששולחים בכללות להחזיק בעוסקי תורה, ומחלקים צדקתם לחכמי העיר מעט מזה ומעט מזה ונמצא שהחכם אין לו תשלום פרנסתו רק מעשירים, עם כל זה עץ חיים היא למחזיקים רבים בה ותומכיה מאושר, שאם ימצא איזה חכם שיש לו כדי פרנסתו ולוקח, אף שהת"ח עביד איסורא כדברי מרן ז"ל, עם כל זה העשיר מאושר שכונתו לשם שמים, ולכן מייתי תלתא קראי שהם חלוקות נבדלות.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 27
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 27](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/27)

**והשתא**יש מקום לעשיר יתעצב אל לבו, דכיון שהוא עם הארץ מה יעשה לעה"ב בשבתו עם זקני ארץ, אשר חכמים הגידו כי עושה להם לבעלי מצות צל וחופה אצל בני תורה ושותא דרבנן לא גמיר, אמנם כתב בס' שכחת לקט ערך גמילות חסדים אות ד' וז"ל, מי שנתן בחייו ללומדי תורה וגמל חסד עמהם אעפ"י שהוא עם הארץ לאחר שמת מלמדין אותו סודי רזי עכ"ל. ואם כן ישמחו ויעלצו העשירים כי גם הם יזכו בתורה, ועמ"ש לעיל פ' קדושים משם עטרת ראשי אבא מארי זלה"ה. וז"ש שמח זבולון בצאתך מהעה"ז ע"ד שאמרו רז"ל (ב"מ ק"ז) ברוך אתה בצאתך מהעה"ז, כי יששכר באהלך במחיצתך לעה"ב ולא תחוש כי לא למדת חכמה ומה תעשה שם עם יששכר, לז"א שמח זבולון כי שם תזכה לתורה ויהיה לך נחת שיששכר באהלך בג"ע, ואפשר שזה רמז הכתוב זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אניות, שלעתיד ישכון זבולון לחוף ימים זה תורה שבכתב ותורה שבע"פ, שהתורה נמשלה לים כמ"ש ברבה על פסוק ממולאים בתרשיש זה התלמוד שהוא הים הגדול המד"א תרשישה המד"א כל הנחלים הולכים אל הים, וז"ש זבולין לחוף ימים, שהוא התלמוד לפירוש תורה שבכתב, ותלמוד מתורה שבע"ף דינים שאינם תלוים במקרא אלא הלכות למשה מסיני ודינים התלויים בסברא ישכון לעתיד, כי הקב"ה עושה צל וחופה לבעלי מצות אצל בני תורה, וזבולון ישכון לעתיד בשכר שהוא עתה לחוף אניות וחולק עם יששכר. ומעתה אדברה וירוח לי והאר"ש תענה מגיד דבריו בברכת.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 28
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 28](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/28)

**ולגד**אמר ברוך מרחיב גד וכו' וירא ראשית לו וכו', ואמרו בילקוט. מהו מרחיב גד שנקבר משה בתחומו של גד, וצריך ביאור. ונראה שיובן במה שראיתי בהקדמת ס' מגיני זהב על יו"ד משם הגאון מהר"ר דוד אופנהיים זלה"ה בפירוש מה שאמר רש"י שהיתה מרחבת והולכת ארצו של גד וכו', ופירש עוד ספון אותה חלקה ספונה וטמונה מכל בריה שנאמר ולא ידע איש את קבורתו, ודקדק למה זכה גד לברכה זו יותר משאר שבטים, ועוד מה ענין אשר לא ידע איש את קבורתו הכא, ועוד הא דכתיב כי שם חלקת מחוקק דמשמע שהוא נתינת טעם מה טעם הוא זה. ופירש הרב ז"ל דעיקר שאלתם של בני גד ובני ראובן לתת להם אחוזה מעבר לירדן, היינו משום שהיא ארץ מקנה כמפורש בכתוב, וכתיב ולא ידע איש את קבורתו, ואמרו בסוטה דף י"ד שלחה מלכות הרשעה אצל גסטרא של פעור הראנו היכן משה קבור, עמדו למעלה נדמה להם למטה למטה נדמה להם למעלה, ואם כן הוה ליה כשדה שנאבד בה קבר וכתב בספר כריתות אם מסופק בנחל שערפו העגלה אסור כל הנחל דהוה ליה קבוע, ואמרו במגילה דף כ"ט ובי"ד סי' שס"ח דבית הקברות אין מרעין שם בהמות, וא"כ אסור לרעות בכל הר נבו דלא נודע קבורת משה רבינו ע"ה והוי כשדה שנאבד בו קבר דהנכנס לתוכו טמא, אם כן מאי אהניא להו אחוזת הר נבו הלא אסור לרעות בהמתם שם, ונמצא דהם ששאלו ארץ מרעה ונגרעה נחלתן, לכן היה גבולו של גד מרחיב והולך כדי למלאת מה שחסר מנחלתן במרעה בעבור קבורת משה רבינו ע"ה, וז"ש להם משה רבינו ע"ה להפיס דעתם ברוך מרחיב גד, שהיה תחומו של גד מרחיב והולך, וכי תימא מה נשתנה גד משאר שבטים, לז"א כי שם חלקת מחוקק ספון, דכתיב ולא ידע איש את קבורתו ואסור לרעות בכל ההר לזה דין הוא שיתרחב תחומו, עד כאן דברי הרב ז"ל. ולפיהן יתבאר מאמר הנז"ל, וז"ש מהו מרחיב גד, ר"ל לאתה צורך הוצרך לזה גד יותר משאר שבטים, ותירץ בעצם שיקבר משה בתחומו ועל ידי זה איבד כל הר נבו מלרעות כדין שדה שנאבד בו קבר כמ"ש הרב הנז', ומלשון רש"י שכתב כי ידע ששם חלקת מחוקק וכו' מוכח שכבר ידעו בני גד מקודם ולזה בחרו בחלק זה, ומאחר שכן ראוי הוא שלא יגיע להם נזק מזה ולכך היה תחומו מרחיב והולך, וככל דברי הרב הנז"ל.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 29
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 29](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/29)

**וראיתי**בס' אמרי נועם פ' ויצא שכתב דגד זכה שיקבר משה רבינו ע"ה בחלקו, לפי שכשמינה ראש דגל לדן היה יכול גד לומר אני בכור לזלפה ודן בכור לבלהה למה איני ראש דגל כמוהו ולא דיבר נגד משה רבינו ע"ה, ולכן כתיב אליסף בן דעואל וכתיב רעואל ברי"ש שעלה וזכה לריע אל שהוא משה רבינו ע"ה שיקבר בחלקו עכ"ד, ולפי זה אפשר לפרש פ' וירא ראשית וכו', הכונה שכל הבכורות מהאמהות היו ראשי דגלים, ראובן יוסף דן, וגד גם כן בכור וזהו וירא ראשית לו, ראה שראוי לו להיות ראש שהוא בכור ולו נאה, ואף על פי כן לא דיבר כלום אלא ראה בעין השכל ושתק, וזהו וירא ראשית לו שלא היה אלא ראיה דוקא ולא דיבור שלא שאל ולא ערער לכך זכה, כי שם חלקת מחוקק ספון, והוי מדה כנגד מדה להיות שהוא ראה והטמין בלבו שלא לדבר לכך זכה כי שם חלקת ספון גני' וטמיר. ואובין ואדון בברכת דן.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 30
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 30](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/30)

**ולדן**אמר דן גור אריה, ויש לדקדק מאי טעמא קראו לדן גור אריה. ואפשר במ"ש התוספות בגיטין פ' הנזיקין דאמרו בספרי ידיו רב לו בשעה שהרג עשו, והקשו ממ"ש פ"ק דסוטה דחושים בן דן שקל קולפא ומחייה ארישיה דעשו וכו', ותירצו שמא לא מת באותה הכאה עד שעמד עליו יהודה והרגו עכ"ד. הרי דחושים בן דן ויהודה היו לאחדים לעקור ע"ז, ואפשר דמשה רבינו ע"ה רמזה לזו באומרו דן גור אריה, דבעיקר גדול הושוו דן ויהודה להרוג עשו ואמטו להכי קרא לדן גור אריה. ולהבין מה שאמר יזנק מן הבשן, שפירושו ידלג לדעת קצת מפרשים, אפשר שרמז למה שסופר כי כשעשה ירבעם עגלי זהב סך רב משבט דן לא רצו לשבת והלכו להם וענן ה' הסתירם וכו', ואפשר לזה כיון משה רבינו באומרו יזנק מן הבשן ידלג, כי דלגו וקפצו שלא לעבוד ע"ז וליכא מילתא דלא רמיזא באורייתא כמו שכתבו גורי האר"י זצ"ל. וכמו רגע לשוני תהלך באר"ש בברכת נפתלי.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 31
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 31](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/31)

**ולנפתלי**אמר נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה' וכו', אפשר לומר לפי פשוטו דיש לך אדם שמח בחלקו אף שחסר מכמה טובות נראה בעניניו כאלו יש לו כל, ולזה אחר שאמר נפתלי שבע רצון, השומע ישמע יסבור שהיה לנפתלי מדה טובה שהוא שמח בחלקו ולפי האמת הוא חסר מכמה טובות, לכן אמר ומלא ברכת ה' לומר שבאמת היה מלא כל טוב והיה שבע רצון באמיתות, ולפי מדרשו אפשר לומר במ"ש בפסיקתא שבע רצון, שיהיו קוראין לפני הקב"ה ונשמעין כענין שנאמר רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם עכ"ל. ודרך דרש יש לפרש במה שהקשה הרב דת ודין במאי דאמרינן פ"ג דתעניות שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה וכו' תנו לו ולא אשמע בקולו שוב שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו גשמים לאחר שקיעת החמה וכו' המתינו עד שיתמקמק ויצטער ולשמואל הקטן שבחא בצבורא היכי הוי אמר משיב הרוח ונשיב זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מטרא. וקשיא ליה להרב הנז"ל דהא אמרינן זכו תאות לבו נתת לו לא זכו וארשת שפתיו בל מנעת סלה, ותירץ דהוא דבר הלמד מענינו דבההיא דשמואל הקטן כי היכי דידעו דה' ענה אותם ושולח מים בשביל תפלתם לכבוד ולתפארת אז השבח הוא אמר משיב הרוח ונשיב וכו' והיינו דקאמר שבחא דצבורא היכי הוי. ועוד תירץ בשם המהר"ם ן' גאמיל דגם בהא דשמואל הקטן לא אמר שבחא הוי שישאלו צרכם ויותן להם, רק אמר משיב הרוח ונשיב וכו' שהוא הזכרת שבחיו יתברך ולא שאלה וכו' עש"ב פ' אחרי. ואפשר לומר דהפסיקתא דריש שבע רצון שיהיו קוראים והם נענים, ואם יקשה בעיניך דזה אינו שבח כל כך אלא השבח הוא תאות לבו נתת לו, לז"א כענין שנאמר רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע, כלומר כחילוק מהר"ם ן' גאמיל שאינו שאלה רק תפלה התדירית בהזכרת שבחיו, וז"ש ואת שועתם ישמע כלומר תפלתם הנהוגה, וז"ש כאן שבע רצון פי' שקוראין ונענים, ולא תימא שישאלו בפרטות, רק ומלא ברכת ה', שהוא מברך להקב"ה ומזכיר שבחיו והוא נענה וכחילוק מהר"ם הנ"ל. ונבא לברכת אשר.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 32
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 32](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/32)

**ולאשר**אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וכו', והנה רש"י פירש ראיתי בספרי אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר ואיני יודע כיצד. וראיתי בפירוש התורה כ"י המיוחס לרבותנו בעלי התוספות שכתב וז"ל, ומפרש הרב ר' אליהו הכהן בשם דודו הרב ר' משה שלפיכך אמר ברוך מבנים אשר, כי דוק ותשכח שהוא מרובה באוכלסין במנין דפנחס לפי מנינו של מדבר יותר מבני שאר אחיו, וזהו שנתברך מבני' יותר משאר אחיו עכ"ל. ויש להעיר דהרי מנשה העדיף במנין פנחס עשרים אלף וחמש מאות, ואשר לא העדיף כי אם שנים עשר אלף פחות מאה, וכן כתוב בפסיקתא פ' פנחס ששם העיר על הפרש שני המנינים (ויש שם בפסיקתא כמה ט"ס בזה), ואיך קאמר בספרי אין בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר, וזה טעם רש"י ז"ל שכתב ואיני יודע כיצד.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 33
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 33](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/33)

**ואפשר**לישב דרך דרש, ונקדים אשר שמעתי משם הרב מופת הדור מהר"ח אבואלעפיא זלה"ה בכונת מה שאמר יעקב אע"ה כשאמר לו יוסף לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לי לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וכו', כי הנה פ' פנחס נמנה שבט מנשה קודם שבט אפרים לפי שמנשה היה מרובה באוכלוסין הרבה יותר מאפרים, וגם בדברי הימים א' סי' ז' הקדים בני מנשה לאפרים לפי דבני מנשה ההם היו חשובים יותר מבני אפרים, וז"ש גם הוא יהיה לעם שיהיה עם רב, וגם הוא יגדל שיהיו חשובים יותר מבני אפרים, וז"ש גם הוא יהיה לעם שיהיה עם רב וגם הוא יגדל שיהיו חשובים אז ימנה מנשה קודם אפרים כמו שהיה פ' פנחס ובדברי הימים, ואולם אחיו הקטן יגדל בחשיבתו דבכל התורה קדם אפרים למנשה, ע"כ שמעתי משם הרב ז"ל ונאים הדברים למי שאמרם. וכפי זה אפשר לישב הספרי דאין להוכיח ממנשה לפי שכבר נתברך מפה קדש יעקב אע"ה גם הוא יהיה לעם, אבל חוץ ממנשה אין לך שנתברך כבנים יותר מאשר.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 34
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 34](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/34)

**ואני**שמעתי באומרם משם רבני אשכנז בכונת דברי רש"י כמשז"ל דבנות אשר היו ממשפחת דורקטי, ופ"ק דכתובות אמרו כל אשה שדמיה מרובים בניה מרובים, והני נשי באפס דמי"ם איך יהיו להם בנים הרבה יתר משבטים אחרים, ולכן כתב רש"י ואינו יודע כיצד, כלומר דזה הפך כללין דכל אשה שדמיה מרובים בניה מרובים, עד כאן שמעתי. ואם זו כונת רש"י לא ידענא מאי קשיא ליה דשאני אשר שנתברך ויצא מן הכלל דעלמא, אבל אפשר דכונת רש"י כפשטה דמצינו דמנשה נתברך יותר ויותר כאמור. ויש לפרש בכונת ספרי דמה שאמרו אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר, היינו שהיה דורקטי ולפי זה דרך טבע היה צריך שיהיה פחות הרבה מהקטון שבשבטים אלא שנתברך בבנים, ולפי ענינו נתברך יותר ויותר משאר שבטים דשאני אינך דאינם דורקטי.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 35
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 35](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/35)

**ואפשר**לומר בכונת הכתוב במ"ש בבתרא דף קמ"א, אמר רב חסדא לדידי בנתן עדיפן ליה מבני. ופירשו בתוספות משם ר"י לפי שהי' חתניו גדולי הדור רבא ורמי בר חמא ומר עוקבא בר חמא, למדנו שכשהבנות נשואות עם גדולי הדור הם יותר חשובות מן הבנים, ורש"י פירש יהי רצוי אחיו שבנותיו נאות ונשואות לכהנים גדולים ומלכים, וז"ש ברוך מבנים אשר שבניו היו צדיקים וחשובים, וזהו מבנים הראוים וחשובים אשר, ואף כי יהי רצוי אחיו שבנותיו נשואות לגדולי הדור, עם כל זה הוא מושבח מבניו שהיו חשובים וצדיקים מאד, ואמר כל העם ברוך מבנים אשר וזה יורה על חשיבות בניו אש"ר פריו קדש הלולים פרי צדיק עץ **חיים**.


###### Rosh David, V'Zot HaBerachah 36
[Rosh David, V'Zot HaBerachah 36](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/V%27Zot%20HaBerachah/r/36)

בריך רחמנא דסייען. מריש ועד כען התהלה והתפארת לחי העולמים.