## Rosh David, Vaetchanan

###### Rosh David, Vaetchanan 1
[Rosh David, Vaetchanan 1](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/1)

**פרשת ואתחנן בס"ד**


###### Rosh David, Vaetchanan 2
[Rosh David, Vaetchanan 2](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/2)

בילקוט נחמו נחמו עמי (ישעי' מ' א') נחמוה חיים נחמוה מתים נחמוה עליונים נחמוה תחתונים נחמוה בעולם הזה נחמוה בעולם הבא:


###### Rosh David, Vaetchanan 3
[Rosh David, Vaetchanan 3](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/3)

**אם**תבעיון בעיו ספיקא קמי שמיא מכדי הא איכא כמה שני דפריש גלה כבוד מישראל ויצא מן בת ציון כל הדרה שעריה שוממים בכי רמו. אנוחי מנחינן נאנחים ונאנקים והנם דמעת העשוקים על הזועות ועל הזיקים ישבו לארץ ידמו. והנה מחלאה צר"י אלפים תמידים ומוספים והיו העטופים עוגת רצפים ובעלי אגרופים ברוח אפך נערמו. למתי יהי' ההו"ד הזה כולי נחמא צופים אמרו וישמחו כל ח"וזי קבלו וקיימו ואולם דנא פתגם נקנית במסירה הן קצ"ף אשר מצאנו אות לטובה ישוב ירחמנו וזה צע"ר השמים על דבר אשר לא קדמו. פוק חזי זקנים משער ראו שועל יוצא אב"ל יפצה פיהם וקמצערי רבנן על כן המו. ומתוכם כעין החשמל כשהוא שוח"ק אומר זאת נחמתי בעניי גם אתם הרי ישראל נחמו נחמו.


###### Rosh David, Vaetchanan 4
[Rosh David, Vaetchanan 4](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/4)

**כמו** שאמרו סוף מכות וכבר היה רבן גמליאל וראב"ע ור' יהושע ור' עקיבא וכו' שוב פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר צופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שהיה יוצא מבית קה"ק התחילו הם בוכים ור' עקיבא משחק א"ל מפני מה אתה משחק א"ל מפני מה אתה בוכה א"ל מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת עכשיו נתקיים בו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו ולא נבכה א"ל לכך אני משחק דכתיב ואעידה עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה והלא אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה כנבואתו של אוריה באוריה כתיב לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער בזכריה כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתירא שמא לא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת ובלשון הזה אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו עכ"ל. וכתבו התוספות והרמ"ה דנבואתו של אוריהו נרמזה בירמיה סי' כ"ו כשהכהנים והנביאים אמרו דמשפט מות לירמיהו כי נבא על הרעה, ושם נאמר מיכה המורשתי היה נבא בימי חזקיהו מלך יהודה וכו' כה אמר ה' צבאות ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער ההמת המיתוהו חזקיהו וכו', וגם איש היה מתנבא בשם ה' אוריהו בן שמעיהו מקרית היערים וינבא על העיר הזאת ועל הארץ הזאת ככל דברי ירמיהו ויכהו בחרב וכו'.


###### Rosh David, Vaetchanan 5
[Rosh David, Vaetchanan 5](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/5)

**ומהר"י**פינטו דקדק דהו"ל להעיד למיכה שנבואתו מפורשת. וע"ק לתוס' דמנ"ל דאוריה נתנבא כמיכה והרי ככל דברי ירמיהו כתיב. ותו ר' עקיבא דאמר הייתי מתירא שמא לא תתקיים נבואת זכריה למה נסתפק בזה. ועוד למה הוצרכו עדים והרי מיכה שאמר ציון שדה וכו' ניבא לטובה נכון יהיה הר בית ה' וכו', וירמיה עצמו שאמר על הר ציון ששמם סיים אתה ה' לעולם תשב. ופירש הרב ז"ל שר' עקיבא נסתפק שמא נבואת זכריה היה בחרבן בית ראשון ומתנבא על בנין בית שני ולכן לא נקט מה שנתנבא מיכה לפי שנתקיימה בחרבן בית ראשון, אף נבואת אוריה לא נצרכא אלא לבית שני שלחרבן בית ראשון כבר נתנבא מיכה נבואה זו, וז"ש ר"ע עד שלא נתקיימה נבואת אוריה בחרבן שני הייתי אומר שלא תתקיים נבואת זכריה בבית שלישי כי נבואת זכריה היתה מתקיימת בבית שני כמו שנבואת אוריה היתה בחרבן הראשון, ועתה שראיתי נבואת אוריה בבית שני לאחר החרבן יש תקוה בנבואת זכריה שתתקיים בזה החרבן כי שני עדים תלויים זה בזה, ומה שלא נסתפק בנבואת מיכה שתהי' בחרבן שני כי אם בנבואת אוריהו, היינו דאמרו פ' הנחנקין (דף פ"ט ע"א) סגנון א' עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, והוא כונת הכתוב וגם איש היה מתנבא בשם ה' אוריהו שהם דברי הרשעים, והכונה היה מתנבא במיכה גם התנבא בירמיהו והרגו לאוריהו שחשדוהו לנביא השקר שאמר בסגנון אחד כמיכה, וכן בקשו להרוג ירמיהו שאמר בסגנון אחד כאוריה ושקר הוא, ור"ע היה מפקפק שלא נתקיימה נבואת אוריה לחרבן ראשון דכבר ניבא מיכה ולמה נתנבאו בסגנון אחד, והשתא שנתקיימה נבואת אוריה בזה החרבן ניחא דאף שנתנבאו שניהם בסגנון א' כל א' נתנבא על זמן אחד, זה על חרבן ראשון וזה על חרבן שני ואין כאן ב' נביאים בסגנון א', וכשראה ר' עקיבא שנתקיימה נבואת אוריה בבית שני בודאי שגם נבואת זכריה תתקיים, זהו תורף דברי הרב ז"ל ונאים הדברים למי שאמרן, ועוד האריך הלא בספרתו יעויין שם באורך.


###### Rosh David, Vaetchanan 6
[Rosh David, Vaetchanan 6](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/6)

**ולפי**דרך הרב אפשר לדקדק מאמר רבן גמליאל ודעמיה שאמרו מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו, דלכאורה יפלא דמשמע דלא על גוף החרבן מעלין את המדומע דזו אבלות ישנה, אך עתה כי עיניהם הרואות שועל יוצא עגמה נפשם חרדה ילבשו מקום שכתוב בו והזר הקרב וכו', והלא ירמיה קדים אמרה על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו ואם נתקיים בחרבן בית ראשון א"כ אין כל חדש, ואם לא נתקיים בראשון א"כ נבואת ירמיה מתקיימת עתה ומה חידוש ראו יתר על שאמדוהו. ותו תיבת ועכשיו שאמרו נראין מיותרת. אבל לפי דרך הרב ז"ל נאמר דגם ר"ג ודעמיה על מבוכה זו ישבו, כי בחרבן בית ראשון היו נבואות לרעה ונחמות לטובה ונתקיימו ברם בחרבן שני פסקה נבואה אין עוד נביא ואנחנו לא נדע לא לרעה ולא לטובה, וזאת היתה להם לבכות כי עתה ראו שמתקיימת נבואת ירמיה גם בחרבן שני, ועל זאת נצטערו שחשבו שנבואת ירמיה לחרבן ראשון דוקא, וז"ש ועכשיו שועלים הלכו בו כלומר עכשיו בחרבן שני שועלים הלכו בו והרי נבואת ירמיה לחרבן הא' היתה ואתא לנחומיה ר' עקיבא כמו שפירש הרב הנזכר.


###### Rosh David, Vaetchanan 7
[Rosh David, Vaetchanan 7](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/7)

**ואפשר**לומר לפי דברי הרב ז"ל שזה כונת הפסוק במיכה סי' ד' לכן בגללכם ציון שדה תחרש וכו' והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' נכון בראש ההרים וכו', כי הנה נבואת מיכה היתה לחרבן הראשון כמ"ש הרב הנז' ומ"מ רמז הכתוב שנבואה זו תתקיים אח"כ בבית שני גם כן, ומזה ישכיל אנוש אות לטובה שיבנה בעה"י בית שלישי, וז"ש והי' באחרית הימים אין והיה אלא לשון שמחה שענין זה דציון שדה וכו' יש בו שמחה כי הוא אות לטובה אשר יהיה הר בית ה' נכון בראש ההרים וכו', דהגם דנבואתו לחרבן בית ראשון רמז לשני, וז"ש באחרית הימים לבנין שלישי. ובזה אפשר לפרש כונת פסוקי ההפטרת נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם דברו על לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקתה ביד ה' כפלים בכל חטאתיה, ואיכא למידק כפל נחמו נחמו. ועוד מהו וקראו אליה מה היא קריאה זו. ועוד הני תלת כי צריכין ביאור. וכבר קדמו המפרשים ופירשו נחמו עמי חרבן בית ראשון נחמו על חרבן בית שני, ולפי דרכנו אפשר לומר דהכי פירשו נחמו נחמו גם את הראשון גם את השני עמי יאמר אלהיכם, דאתם לגיון של מלך עמי ונחלתי כמ"ש ולאמר לציון עמי אתה, וא"כ אין עוד עליכם שעבוד מלכיות דמי שם פה לשעבד עמו יתברך, דברו על לב ירושלים הנחלאה והנאלאה אשר שחה לעפר כמ"ש וירושלים לעיים, וקראו אליה כלומר קרא מקרא ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו דתלה זה בזה, וכשנתקיימה נבואת אוריה בידוע דנבואת זכריה מתקיימת עוד ישבו זקנים וזקנות בירושלים ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות משחקים ברחובותיה, וז"ש כי מלאה צבאה משמח ציון בבניה וצבאותיה, והדר מפרש כי נרצה עונה על גלות בבל כי כמו רגע ע' שנה נרצה עונה, ועל גלותנו הארוך כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה.


###### Rosh David, Vaetchanan 8
[Rosh David, Vaetchanan 8](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/8)

**ובאופן**אחר אפשר כמ"ש בגיטין דף מ"ח, הנזיקין שמין להם בעדית ובעל חוב בבינונית, ואמרו שם דף מ"ט מפני מה אמרו בעל חוב בבינונית כדי שלא יראה אדם לחבירו שדה נאה דירה נאה ויאמר אקפוץ ואלונו כדי שאגבנו בחובי, וזה ירמוז הכתוב פ' בחוקתי והשימותי את מקדשכם וכו' והשימותי אני את הארץ וכו', דחטאות האדם הן כמו חובות על דרך אותה ששנינו והרוצה ללות יבא וילוה וכן מתרגמינן חטאת חובה, וכפ"ז בפרו"ע פרעו"ת בישראל יש צד לומר דהקב"ה יפרע בבינונית דקי"ל בע"ח בבינונית והחטאים הם חובות, אבל לצד עילאה לא שייך זה דליתא טעמא כדי שלא יראה אדם וכו' ומוקמינן ליה אדין תורה דבעל חוב בעדית, וז"ש והשימותי את מקדשכם דהוא עדית כי גדול כבוד הבית לעין כל, וכי תימא זה אשר לא כדת דקי"ל בעל חוב בבינונית, לז"א והשמותי אני את הארץ, אני דייקא, דלגבי דידי לא שייך טעמא וגובה אני מעדית, ועוד כי הא אמנם זה בית אלהים עדי עדיים, מ"מ לגבי ישראל עצמם הוא נקרא בינונית כי ישראל הם עדית ובית המקדש בינונית וירושלים זבורית, וזהו שסיים שם ואתכם אזרה בגוים, כלומר לפי האמת גם המקדש הוא בינונית לגבי ישראל ועל ידי זה תהיה פליטה ואתכם אזרה בגוים, וז"ש דברו על לב ירושלים דהיינו בית המקדש, כי לב הוא עקרו ותוקפו של דבר כמו שפירש"י בפ' קפאו תהומות בלב ים הכונה נחמו נחמו עמי שלא העברתי עליהם הדרך, ואשר יש בדעתם שהחרבתי הבית המקדש והוא עדית ודינא הוא בע"ח בבינונית, דברו על לב ירושלים שהוא המקדש כי אינו עדית לגבי ישראל והמקדש הוא בינונית וישראל עדית, ועל ידי חרבן הבית היה להם תקומה כי מלאה צבאה דתתמלי מעם גלותא כמו שתרגם יונתן, ותו דהגם דנימא דהוא עדית הא קי"ל הנזיקין בעדית והם השחיתו תעבו והגדילו עונות הן הן המזיקין בשמים ובארץ, וז"ש כי נרצה עונה כי עוו פשעו והם מזיקין ודינם בעדית, ועוד כי לקחה מיד ה' ולגבי דידי לא שייך טעם שאמרו כדי שלא יראה אדם וכו' ולגבי שמיא גם החובות בעדית וכדאמרן.


###### Rosh David, Vaetchanan 9
[Rosh David, Vaetchanan 9](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/9)

**ועוד**אפשר לומר ונבין מאמרינו נחמוה חיים נחמוה מתים נחמוה עליונים נחמוה תחתונים, במ"ש הרב זרע בירך ח"ב פ' מסעי נותן טעם למה שלמו נפשות ונכסים, במ"ש האר"י זצ"ל פוקד עו"ן אבות על בנים, דוקא עון אבל חטאת איש בחטאו ימות, והיינו שהיו בכח אביהם, וכיון שחטאו עם אביהם וחזרו וחטאו הו"ל מועד דקי"ל כרבי דבתרי זימני הוי חזקה ודינו להשתלם מן העליה והוא מזיד עון, ומה שחטאו הן עצמם הוי דין תם ונפרע מגופו, וז"ש כי בחטאנו ובעונות אבותנו ירושלים ועמ"ך לחרפה וכו' ע"ש באורך. והשתא כדי שלא תאמר ירושלים דעשיתי שלא כדין אמר ה' נחמו נחמו, והיינו נחמוה חיים נחמוה מתים, רמז להם שהטעם שגבה גופות ונכסים היינו מטעם חיים ומתים בחטאם ועונות אבותם, ואם נפשך לומר שגבה עדית והדין הוא בעל חוב בבינונית, לזה רמז נחמוה עליונים ותחתונים כלומר דטעם שגובה בינונית שלא יראה אדם לחבירו שדה נאה וכו' לא שייך בעליונים ומוקמינן אדינא ליפרע מעדית, וגם נחמוה תחתונים דגם בתחתונים הנזיקין עדית והן בעון מזיק בקדשי שמים ובארץ. עתה נבאר הכתוב דברו על לב ירושלים, דבר ידברו בראשונה דברים המתישבים על הלב לפייסה על כל הרעה כי מלאה זמנה, וז"ש צבאה דקי"ל כרבי דבתרי זימני הויא חזקה, וז"ש כי נרצה עונה שנעשת עון מסיבת אבות ודין גרמ"א כי לקחה מיד ה' כפלים גופות ונכסים בכל חטאתיה שלהם ושל אביהם והכל במשפט וצדק.


###### Rosh David, Vaetchanan 10
[Rosh David, Vaetchanan 10](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/10)

**ויומתק**נחמוה עליונים וכו' במה שפירשו כת הקודמים כונת הכתוב כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו, כי הן האדם המתנחם אזן ששמעה דברי המנחמים ולבו הלך חשכים, אם כה יאמר כל דברי המנוחמים הבל כי מה להם ולצרה הזו אשר אנכי בקרבה ומה הגיע להם וגם אנכי אילו קאימנא בי מרזחא שפתי לא אכלא הלוך ודבר כל הני מילי כי לא בשלי הצער הגדול, אך אשר יושב בצער ידע מה בחשוכא ולבו מר כלענה, ואולם אם מי שיש לו חלק בצרה ההיא ישלח דברו דברי ניחומים הדעת נותנת לקבל דבריו דגם הוא יש לו חלק וצער ועם כל צערו רואה בנחמה ומזה יתקרר דעתו המתנחם, וז"ש כאיש אשר אמו תנחמנו שאמו מר ורע נגע אל לבה כלב אשה מצרה על אודות בנה ומרגשת מאד בצרת בנה וכמדקרות חרב הוא לה, וכאשר תנחמנו מקבל בנה תנחומין כי יודע בכל צרתו לה צר ויש לה חלק גדול בצערו, כן אנכי אנחמכם כי כביכול גם אני גדל צערי ובירושלים תנוחמו (תענית ה' ע"א) שנשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה וכו' ויש לו חלק כביכול, והדעת נותן לקבל התנחומין עד כאן דבריהם ז"ל. וידוע דגלות ישראל הוא צער לכל העולמות ונמשך הצער לכל הצדיקים אשר בגן עדן כנודע לחכמי המדע, ואפשר שז"ש נחמוה עלוונים נחמוה תחתונים נחמוה חיים נחמוה מתים, רמז הרומז כי החיים והמתים והעליונים והתחתונים כלם מגיע להם צער מצרת ישראל, וכיון דשייכי בצערן ובאו לנחם יש לקבל מהם, והוא פשט הכתוב נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם שיש לו כביכול צער בגללכם ותקבלו תנחומין.


###### Rosh David, Vaetchanan 11
[Rosh David, Vaetchanan 11](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/11)

**ויראה**וירצה באופן אחר במאי דקי"ל דאשה שנשאת לשני אנשים ומתו לא תנשא לשלישי ויש אומרים דאפילו אשה שנתגרשה שני פעמים אין לישא אותה כמ"ש מור"ם בא"ה סי' ט', ועוד אז"ל אין לה מנחם והוא לה וכיוצא דרשינן ובן אין לו עיין לו, דהו"ל לכתוב ובן אן לו כמ"ש רש"י יבמות דף כ"ב ומדכתיב אין ביו"ד דרשינן עיין לו, והוא הדין הכא דכתיב אין לה מנחם ביו"ד ולא כתיב אן דרשינן עיין לה והות לה, וז"ש נחמו נחמו עמי שתי נחמות בחרבן בית ראשון וחרבן בית שני, דהא דאמרו לא תנשא לשלישי דוקא אלמנה אבל נתגרשה שתי פעמים המותרת להנשא, ואפילו למאן דאמר אם נתגרשה שני פעמים לא תנשא היינו גרושה דעלמא אבל גרושה דידיה לכ"ע מותרת, וז"ש יאמר אלהיכם דייקא, וכי תימא מה הלשון אומרת נחמו נחמו והרי כתיב אין לה מנחם, לז"א דברו על לב ירושלים וקראו אליה הפסוק דכתיב אין לה מנחם ביו"ד דהול"ל אן והשתא דכתב אין ביו"ד דרשינן עיין לה, וכי תימא עדיין לא הגיע זמן גאולה, לז"א כי מלאה צבאה זמנה במה שלקתה כפלים על דרך קושי השעבוד אשר השלים במצרים כידוע.


###### Rosh David, Vaetchanan 12
[Rosh David, Vaetchanan 12](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/12)

**ובילקוט**על פ' נחמו ארז"ל שהיו הנביאים הולכים לנחם כנסת ישראל בדבר ה' ולא רצתה לקבל, וז"ל הלך הושע לנחמ' א"ל הקב"ה שלחני אצלך לנחמך אמרה לו מה בידך אמר לה אהיה כטל לישראל אמרה אתמול אמרת לי הכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון ועתה אתה אומר לי כך לאיזו נאמין לראשונה או לשניה (ב) הלך יואל לנחמה וכו' והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס א"ל אתמול אמרת הלילו שכורים ובכו הלילו כל שותי יין על עסיס כי נכרת מפיכם וכו' (ג) הלך עמוס לנחמה וכו' ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת א"ל אתמול אמרת לי נפלה לא תוסיף קום וכו' (ד) הלך מיכה לנחמה וכו' מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע א"ל אתמול אמרת לי בפשע ועקב כל זאת ובחטאת בית ישראל וכו' (ה) הלך נחום לנחמה וכו' כי לא יוסיף לעבור בך בליעל וכו' א"ל אתמול אמרת לי ממך יצא חושב על ה' רעה יועץ בליעל וכו' (ו) הלך חבקוק לנחמה וכו' יצאת לישע עמך לישע את משיחך א"ל אתמול אמרת לי ה' שועתי ולא תשמע אזעק אליך וחמס ולא תושיע וכו' (ז) הלך צפניה לנחמה וכו' בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות א"ל אתמול אמרת לי יום חשך ואפלה וכו' (ח) הלך חגי לנחמה וכו' עוד הזרה במגורה ועד הגפן התאנה ורמון ועץ הזית לא נשא מן היום הזה אברך א"ל אתמול אמרת לי זרעתם הרבה והבא מעט וכו' (ט) הלך זכריה לנחמה וכו' קצף גדול אני קוצף על כל הגוים א"ל אתמול אמרת לי קצף ה' על אבותכם קצף וכו' (יוד) הלך מלאכי לנחמה וכו' ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו לי אתם ארץ חפץ א"ל אתמול אמרת לי חפץ בכם וכו' (יא) א"ל הקב"ה לאברהם לך נחם את ירושלים שמא מקבלת ממך תנחומין הלך אברהם וא"ל קבלי ממני תנחומין אמרה לו היאך אקבל ממך תנחומין שעשיתני כהר שנאמר בהר ה' יראה (יב) הלך יצחק וא"ל קבלי ממנו תנחומין א"ל היאך אקבל ממך תנחומין שיצא ממך עשו הרשע שעשאני שדה ובניו שרפוני באש (יג) הלך יעקב וא"ל קבלי ממני תנחומין וא"ל היאך אקבל ממך תנחומין ששמתני כלא הייתי אין זה כי אם בית אלהים (יד) הולך משה ואומר לה קבלי ממני תנחומין אמרה לו היאך אקבל ממך תנחומין שכתבת עלי קללות וגזרות קשות שנאמר מזי רעב ולחומי רשף מיד הלכו לפני הקב"ה ואמרו רבש"ע לא קבלה ממנו תנחומין שנאמר עניה סוערה לא נוחמה א"ל הקב"ה אני ואתם נלך לנחמה הוי נחמו נחמו עמי עכ"ל.


###### Rosh David, Vaetchanan 13
[Rosh David, Vaetchanan 13](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/13)

**והעיני**בשר לו עינו ראה המאמר הזה קורא בגרון למצוא לו פתרון מה כל החרדה הזו, כל בי עשרה נביאים איש איש ממקומו עמדו המנחמין וכל א' פסק פסוקיה ומה טעם נקט פסוק זה ומדוע לא קבלה תנחומין מאבות העולם, וכיוצא יש כמה דקדוקים הערות במאמר הזה בכלל ופרט, וכבר השר מהר"י אבראבאניל בפירושיו פירש לפי דרכו והאריך ע"ש. ואפשר לפתוח פתח במאמר הזה כפי קצורנו ונקדים משז"ל באיכה רבתי על פסוק היתה כאלמנה, רבנן אמרין למלך שכעס על מטרונה וכתב לה גיטה ועמד וחטפו ממנה כל זמן שהיתה מבקשת לינשא לאחר היה אומר לה היכן גיטך וכל זמן שהיתה תובעת מזוגותיה היה אומר לה ולא כבר גרשתיך, כך כל זמן שישראל מבקשים לעבוד ע"ז היה אומר לה הקב"ה איזה ספר כריתות אמכם וכל זמן שמבקשים לעשות לה נסים כבתחילה אומר לה הקב"ה כבר גרשתי אתכם, הדא הוא דכתיב שלחתיה ואת ספר כריתותיהם בידיהם עכ"ל. ואמרו ביומא דף פ"ו אמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה שנאמר לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאום ה' עכ"ל.


###### Rosh David, Vaetchanan 14
[Rosh David, Vaetchanan 14](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/14)

**ונבוכו**המפרשים ראשונים ואחרונים בענינים אלו חדא ברומיא דקראי, דבישעיה סי' ן' כתיב איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, ובירמיה סי' ג' כתיב שלחתיה ואתן ספר כריתותיהם אליהם, והוו תרתי דסתרן. ומה שאמרו רבנן במדרש איכה הנז' שעמד וחטפו ממנה ומשל למלך וכו', הגם דמתישבין הכתובים דמ"ש איזה ספר כריתות אמכם רצונו שאינו בידיה, מ"מ יקשה דלמה חטפו ממנה ותפיס חבלה בתרי רישין. גם מ"ש ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה מקשים מאי רבותא דתשובה הלא כך היא המדה דאתי עשה ודחי לא תעשה. ובישובן של דברים הללו רבו כמו רבו הדעות מהמפרשים ואיש לדרכו פנו, ונזכיר קצת מדבריהם להגיע אל מחוז חפצנו במאמר דאתאן עליה, וטרם כל אענה חלקי דרך דרש ומשל, והוא דיש להסתפק אשה שנתגרשה בגט כשר מן התורה ופסול מדבריהם והלכה וזינתה אם מותרת לחזור לבעלה לכתחילה, מי אמרינן דקרינן בה ונטמאה מדרבנן כיון דאגידה ביה וגיטא מפסיל מדרבנן, או דילמא הואיל והגט כשר מן התורה אף דזינתה מותרת לבעלה, ואני בעוניי עמדתי על זה והבאתי ראיות דלא נאסרה על בעלה הואיל שהגט כשר מדאורייתא ואין כאן ונטמאה מדרבנן אף שהגט פסול מדרבנן, והנה כי כן דרך דרש ומשל כמתלמד מדבריהם דרבנן המפרשים וכפי פשטיה דקרא דכתיב שלחתיה ואתן ספר כריתותיה אליה, אף אנו בעניותנו נאמר דהגט הזה היה באופן שהוא כשר מן התורה ופסול מדרבנן, וזהו המשל שהמשילו במדרש וזהו ישובן של הכתובים, דבירמיה כתיב שלחתיה ואתן ספר כריתותיה אליה, דודאי היה גט כשר מן התורה וחטפו ממנה שהוא פסול מדרבנן ואינה יכולה להנשא, ואם מבקשת לינשא אומר לה היכן גיטך כלומר דהוא פסול מדרבנן, ואם מבקשת מזונות אומר לה כבר גרשתיך וכמ"ש שלחתיה ואתן ספר כריתותיה אליה דהגט כשר מן התורה, אך להיותו פסול מדרבנן כתיב איזה ספר כריתות אמכם דאינה יכולה לינשא.


###### Rosh David, Vaetchanan 15
[Rosh David, Vaetchanan 15](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/15)

**ואפשר**שזהו שרמז הכתוב בירמיה סי' ג' לאמר הן ישלח איש וכו' ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה', כי הנה כוונת הכתוב פירש מהרימ"ט והביאו מהר"ם בן חביב זלה"ה בס' תוספת יה"כ על מימרת ר' יוחנן ביומא דף פ"ו הנז', דהכונה דהמחזיר גרושתו משנשאת לאחר זנתה תחתיו לא כ"ש, ואפילו הכי אני אומר דאף דאת זנית רעים רבים מצית לחזור, ולדרכנו הכתוב נתן טעם דלא תימא אטו משוא פנים יש בדבר, לזה סיים הכתוב ושוב אלי כלומר לדעתי דעת תורה נאם ה', דמדאורייתא הגט כשר וזנתה אחר שנתגרשה מותרת לבעלה וזהו ושוב אלי, וזה עצמו אפשר לפרש בירמיה סי' ד' אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב על דרך שכתבנו, וכן כמה כתובים הבאים בנסח זה או קרוב לו.


###### Rosh David, Vaetchanan 16
[Rosh David, Vaetchanan 16](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/16)

**ויתקרב**לזה ביאור הכתובים בהושע סי' י"א ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראוהו יחד לא ירומם איך אתנך אפרים אמגנך ישראל וכו' נהפך עלי לבי יחד נכמרו ניחומי לא אעשה חרון אפי לא אשוב לשחת אפרים כי אל אנכי ולא איש בקרבך קדוש ולא אבא בעיר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וכו'. והכתובים הללו אף לפי פשטן צריכים ביאור והמפרשים כל אחד פירש לפי דרכו, ולנו בעניותנו אפשר לפרש על פי מה שהקדמנו שהספק עצמו אשר נסתפקנו זה היה ספק ישראל דהגט היה כשר מן התורה ופסול מדבריהם והם זנו, ויש ספק אם מותרים לחזור אליו יתברך והוא כביכול על דרך משל לא יוכל לישא אותנו, מי אמרינן דכיון דהגט כשר מן התורה א"כ כשזנתה מותרת לחזור לבעלה ככל מגורשת שזנתה דשפיר מצי בעלה להחזירה, או דילמא שאני הכא דהגט לא היה כשר לגמרי והוא פסול מיהא מדרבנן ואגידה ביה והו"ל כזנתה תחת בעלה דאסורה וקאי בלא יוכל ואתיא בק"ו, וז"ש ועמי שהוא כינוי לחכמים כמ"ש פ"ב דמציעא על פסוק והגד לעמי פשעם אלו ת"ח, והכא עם שהם ת"ח תלואים שהם מסופקים לתשובתי כמו שפירש"י שהוא לשון תשובה כלומר שנסתפקו אם אני יכול לשוב לקחתם, וז"ש תלואים מטין ועומדין דכיון שהם ת"ח ויודעין גופי הלכות ידעי רבנן שיש להסתפק והם בספק תלויים ועומדים ואל על יקראוהו שהוא ישוב בתחילה, כמו שפירשו ז"ל על דרך מ"ש בסוף מדרש איכה השיבנו ה' אליך שלך היא התשובה, ולדרכנו יאמר דכונתם דאנו מסופקים ולכן הדבר נוגע לך שתפרסם שאתה מותר להשיבנו ואין כאן לא יוכל ואז תכף נשוב אנחנו, ואל על יקראוהו ואל על שעלה ונסתלק וגירשנו גט כל שהוא יקראוהו, והטעם שהם מסופקים הוא דאיכא תרתי דסתרן והם יחד לא ירומם, הכונה יחד שעדיין יש לנו התאחדות שהגט אינו כשר לגמרי ונמצא דאגידנא ביה, וכלפי זה אם מחזירנו כימי קדם לא ירומם, כלומר לא שהוא הלאו דלא יוכל ירומם יסתלק כדין גרושה שזנתה ואין אנו גרושין לגמרי, אלא יחד עדיין יש לנו התאחדות בצד מה שהגט אינו כשר לגמרי, ולזה אנו מסופקים היכי לידיינו דייני להאי דינא אם יש לנו דין נשואה שזנתה ואסורה לבעלה או גרושה שזנתה ומותרת, ואנו שואלין שאתה תשוב ויתפרסם שדינינו כגרושה שזנתה, וביני ביני מרבים העם להביא חטאות הצבור והיחיד ואלו עוברי"ן בפשע רב, לז"א איך אתנך אפרים וכו' איך אתנך כאדמה וכו' כי גברו עוניך, ולא די שאין אתם שבים אלא יום יום מוסיפין לחטוא להעלות חימה, נהפך עלי לבי יחד נכמרו ניחומי, כלומר שאמרו בני יחד דעדין יש להם התאחדות עמי נכמרו ניחומי ותיבת יחד הוא דמרתחא לי לרחם עליהם לא אעשה חרון אפי כו' כי אל אנכי ולא איש להתנחם, והספק שנסתפקתם אינו ספק מטעם בקרבך קדוש אלו הגזירות ואיסור קדושה כמ"ש בש"ס ביבמות דף כ' ע"א דקרי לשניות איסור קדושה ואמר אביי כל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש ורבא אמר קדש עצמך במותר לך, וז"ש בקרבך קדוש כלומר אין כאן ספק דזהו חומרת חכמים שגזרו עליך בקרבך קדוש משום קדש עצמך במותר לך ואין כאן ונטמאה כי הוא גט מן התורה כשר וא"כ לא אבא בעיר שלא אכנס בירושלים של מעלה עד שאכנס בירושלים של מטה כמשז"ל, וא"כ אחרי ה' ילכו וכו' ואין דבר חוצץ.


###### Rosh David, Vaetchanan 17
[Rosh David, Vaetchanan 17](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/17)

**ואני**שמעתי משם מהר"ש פרימו שפירש במשז"ל גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה וכו' כמו שהבאתי לעיל, והוו בה קמאי דמאי רבותא דתשובה דקאמר גדולה תשובה והרי זה כלל גדול אתי עשה ודחי לא תעשה וכאשר כתבנו בעניותנו מראש מקדם, והר' המוסמך מהר"י פינטו ז"ל תירץ דהא דקי"ל דאתי עשה ודחי לא תעשה היינו במציאות שהעובר הלאו הוא עצמו מקיים העשה, אבל הכא ישראל מקיימין עשה דתשובה והשי"ת כביכול דוחה לא תעשה ומדינא לא נאמר בזה אתי עשה ודחי לא תעשה, כי בעינן הקיום והדחיה בחד גברא (ומה שהקשה הרב מהר"ם בן חביב על זה בתוספת יה"כ יש לישב קצת ואין כאן מקומו), ואמרו רז"ל גבי חנה דכתיב ותתפלל על ה' שהטיחה דברים כלפי מעלה, והושע אמר לישראל שובה ישראל ושובו אל ה', וישראל היה קשה בעיניהם דאי אפשר שישובו מאחר דאיכא לא תעשה דלא יוכל בעלה הראשון, ולא אתי עשה ודחי לא תעשה אלא כשמקיים העשה הוא ניהו דדחי הלאו בקיימו העשה, אבל הכא כביכול דוחה הלאו וישראל מקיימין עשה דתשובה, ובכן ישראל היו מטיחין דברים ובמקום ושובו אל ה' שדיבר הנביא היו קורין על ה' להטיח דברים, וז"ש ועמי תלואים למשובתי שהם תלוים ועומדים ואינם רוצים לשוב, ואל כלומר אל דושובו אל ה' במקום אל ע"ל יקראוהו ומילין לצד עילאה דבר ידברו כי אף דבעלמא אתי עשה ודחי לא תעשה היינו יחד שהעשה והלאו בחד גברא אז נדחה הלאו, וז"ש יחד כשהענינים הם יחד אז ל"א ירומם, כלומר מסתלק הלאו והוא באחד מקיים העשה והלאו ידחה ירום ונשא, והוא אומרו לא ירומם פירוש הלאו ידחה ויסתלק דאתי עשה ודוחה לא תעשה כשהם יחד בחד גברא, מה שאין כן בענין התשובה דחד מקיים העשה וחד דוחה הלאו ולכן הטיחו דברים, עד כאן שמעתי והרחבתי קצת.


###### Rosh David, Vaetchanan 18
[Rosh David, Vaetchanan 18](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/18)

**ואני**בעוניי אבחר דרכו וכמתלמד מדבריו אפשר לי לפרש וגם נבאר מ"ש גדולה תשובה מאי אולמה מעלמא, והוא בהקדים הקדמת המפרשים אשר זכרנוה פ' מסעי דיש לחקור דאמרו רז"ל שה' כביכול מקיים כל המצות, והשבת אבידה איך יתכן אפילו בדרך משל. והגם שיש לישב בדרך פשוט כי המוצא אבדתו הוא בהשגחה עליונה כביכול, מכל מקום המפרשים דרך דרש השיבו דמשכחת לה שהקב"ה כביכול יקיים מצות התשובה, כי מי שהוא רשע כל מה שלומד וכל מעשים טובים אשר יעשה אותם עוד טומאתו בו גם את הכל הלכו שבי לפני צר הסט"א למחזיק ולמעוז לו וגם בעליו הוא מאבד נפשו ומכניסה בחטאתיו מקום הטנופת, וכאשר רשע זה ישוב, הן אל כביר ישגיב בכחו ולפי רוב ענותנותו מוציא לאור כל ניצוצות תורתו ומצותיו וגם הנפש לו תמלא, ואין לך השבת אבדה גדולה מזו. ברם אכתי מצאה החקירה מקום לנוח דקי"ל דזקן ואינו לפי כבודו הוא פטור מלהשיב, והדברים ק"ו לצד עילאה דהאבידה היא במקום אשפה טיפתה כמו אופל ואין כבודו כביכול להחזיר אבידת הנפש והתורה והמצוה מארץ שביים ארץ לא מטוהרה מקום סטרה אחרא, ורוח חכמים נוחה דכתב הרמב"ם פי"א מה' גזילה דין טו"ב דהגם דדינא הוא דזקן ואינו לפי כבודו פטור מ"מ ההולך בדרך הטוב והישר עושה לפנים משורת הדין ומחזיר האבידה אף שאינה לפי כבודו, וא"כ הקב"ה ברב רחמיו עושה לפנים משורת הדין ומחזיר אבידה אף שהיא במקום שאינו לפי כבודו ליטלה משם, הן הם דברי המפרשים ז"ל.


###### Rosh David, Vaetchanan 19
[Rosh David, Vaetchanan 19](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/19)

**אמור**מעתה דבתשובת החוטא מקיים השי"ת כביכול עשה דהשבת אבידה, ואם כן שפיר מצינן למימר דאתי עשה דהשבת אבידה ודחי לאו דלא יוכל בעלה וכו', דאם ח"ו אינו עם ישראל כקדם במשל איש ואשה אינו מן הדין דהסט"א יוציא בלעו מפיו כיון שישראל אינו ח"ו חלק ה' ונשארו לחלקו, אך בזאת אפשר להוציא לאור גם את הכל בחזרת ישראל כלל ופרט לקדושה ויאמר להם בני אל חי, ומהשתא יש לומר אתי עשה דהשבת אבידה ודחי לא תעשה דלא יוכל ותרוייהו איתנהו ביה. אמנם אין זה דומה לעלמא כלל דהכא קיום עשה דהשבת אבידה אינו מצד הדין רק הוא לפנים משורת הדין מתורת חסידות, ובכי הא לא אמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה כיון דהעשה אינו חייב בו רק שהוא רוצה לעשות לפנים משורת הדין, והיינו דאמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה, ותיבת שבתורה לכאורה יתר. ועל פי דרכנו יומתק דזהו מעלת התשובה דהשי"ת כביכול מקיים עשה דהשבת אבידה אף שאינו חייב כדין זקן ואינו לפי כבודו, והוא עושה מצד היותו טוב וישר, אך לא יוכל בעלה וכו' הוא לא תעשה שבתורה לאו גמור ואין עשה כי האי דוחה לאו גמור, וזהו מעלת התשובה שעם היות דהעשה שמקיים השי"ת והל"ת אינו בגדר אחד, עם כל זה גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה. ובזה אפשר לפרש הכתוב ועמי תלואים למשובתי שהם רוצים שאני אשיבם וכמש"ה השיבנו ה' אליך והוא בטענת אתי עשה ודחי ל"ת, וחזקו פניהם לומר שמן הדין אני מחוייב להשיבם ואל על יקראוהו להשיב, והם טועים בדין דכשהעשה והל"ת הם יח"ד בסוג אחד אז ל"א ירומם נדחה ל"ת ואתי עשה ודוחהו, אבל הכא אינם יח"ד במדרגה אחת דהעשה אינו חייב הוא יתברך בו רק מצד רחמיו וטובו הגדול כמו שנאמר.


###### Rosh David, Vaetchanan 20
[Rosh David, Vaetchanan 20](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/20)

**ורוח**אחרת טוב' תנחני לפרש באופן אחר בהקדים תרי טעמים לדחיית לאו דלא יוכל בעלה וכו', ראשון הוא מיסוד רז"ל בספרי ריש פ' האזינו וז"ל עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני ה' כבר כתבת בתורתך לאמר הן ישלח איש את אשתו וכו', א"ל כלום הכתבתי אלא איש והלא כבר נאמר כי אל אנכי ולא איש וכי גרושים אתם לי איזה ספר כריתות וכו' עכ"ל. ועוד כתבו ז"ל דלזכות את הרבים אין לחוש לעבור על לאו דכל לגבי רבים אומרים לאדם חטוא בשביל שיזכו רבים וכמ"ש התוס' פ"ק דשבת (דף ד' ע"א), וא"כ כביכול מצי לעבור לאו דלא יוכל לזכות את ישראל כי ברבים היו, והנה הני תרי טעמי הדבר מבואר דאיכא ביניהו דלטעם רז"ל בספרי אף יחיד אשר בגודל רשעו נתגרש מהקדושה והיה לאכול מהסט"א יכול לשוב ולידבק באל חי כי כל עניני כנסת ישראל הם בכלל ובפרט, ואם נאמר דלא שייך בכללות ישראל לא יוכל בעלה וכו' דאיש כתיב ולא אל גם בפרט יכול לשוב ואין דבר חוצץ, אך לטעם המפרשים דכביכול הקב"ה שרי לעבור ח"ו לאו דלא יוכל משום לזכות הרבים, א"כ יחיד שחטא ובפרטו ובחינתו הרבה להשחית ונתגרש, אם ירצה לשוב כפי בחינתו יש לפקפק מצד לא יוכל שישנו בצד מה בחלק נשמתו בפרטות, וז"ש ועמי תלואים למשובתי, רצה בזה כי ישראל הם מסופקים בעניני התשובה אי טעמא דמילתא הוא מטעם הספרי וז"ש ואל על יקראוהו דכתיב הן ישלח איש ולא אל, וזהו ואל על יקראוהו שקוראים אל עליון דלא שייך ביה הן ישלח, וגם יחד לא ירומם הכונה שיש טעם אחר שלהיותם ציבור לזכות רבים כביכול עובר הלאו, וזהו יח"ד מסיבת שהם רבים לא ירומם הלאו יסלק והם מסופקים איזה טעם משניהם עיקר דנפקא מינה ליחיד, על כן בא האלהים ההוא אמר איך אתנך אפרים וכו' בלשון יחיד, כלומר אף דלפי האמת עיקר הטעם משום ציבור כי גדול כח הציבור ולזכותם יש לעבור הלאו, מ"מ ונכמרו נחומי ואני מקיים טעם הספרי כי אל אנכי ולא איש דטעם זה יכון בין ליחיד שישוב וישרה עליו שכינה, וז"ש בקרבך קדוש וכנגד צבור ולא אבא בעיר אחרת אלא בירושלים כמו שפירשו המפרשים ז"ל.


###### Rosh David, Vaetchanan 21
[Rosh David, Vaetchanan 21](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/21)

**נתנה**ראש ונשובה למאמרין דאתא עליה תחילת דיבר בהושע (א) פרי"ש מנחם גדול דבהון אתא לנחומי וא"ל אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה, אפשר דהכונה על דרך שכתב הרב המוסמך מהר"י פינטו ברומי דקראי ואתן ספר כריתותיה וכתיב איזה ספר כריתות וכו', דהגט היה בו גילוי דעת דכתיב ובפשעכם שלחה אמכם כלומר אתם ראו אשר גליתי דעתי דנתגרשה על רוב פשעיה ואם כן לאו גיטא הוא כי כאשר לפני ה' תטהרו והייתם נקיים הגט בטל, ורז"ל אמרו על פסוק יפרח כשושנה כשושנה מפורחת ולבה למעלה כך אתם כשתעשו תשובה ויהיה לבבכם למעלה כשושנה אני גואל אתכם שנאמר אהיה כטל לישראל אימתי כשיפרח כשושנה עכ"ל ע"ש בילקוט. איכו השתא הושע דבר גדול הנביא דיבר שלא תחוש שנתגרשה כדכתיב ואתן ספר כריתותיה, לז"א אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה שכשיעשו תשובה ימחלו עונותיהם והגט בטל דאיכא גלוי דעת ובפשעכם שלחה אמכם וא"כ אין גט כלל, אבל מאנה הנחם כי קדם ואמר לה הוכח אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון, ובא רעהו שני בקדש יואל (ב) לנחמה ברוב טובה והיה ביום ההוא יטפו ההרים העסיס והגבעות תלכנה חלב וכו' וטחס יסתר, כי כל אלו טובות העה"ז ומי פתי יסבול את כל תוקף הצרות מדהרות דהרות בכי וצרות וחסר לחם וצמא למים ולהיות אסור עוני וברזל ושמדות עשר ידות כדי להתענג מרוב טוב לעת קץ אחר כמה מאות שנים בגלות החל הזה, ואין זו נחמה בתוקף הצרות שמכאן לכמה וכמה שנים יתברך בעושר וכבוד וממשלה, אך הנחמה היא לומר שאחר תוקף הגלות נזכה לחזות בנועם ה' ולהתענג מזיו שדי שלזכות לזה כדי הוא לסבול כל הצער הגדול כמ"ש המפרשים, ועל כן כאשר יואל הנביא פתח בנחמה בריבוי קניני העולם הזה כי בעת קץ יטפו ההרים עסיס ויחן שם ישראל שותה בעסיסו ולפני גבעות צחו מחלב, הטב חרה לה מאנה להנחם דאין זה נחמה ענות אדם נפשו מהמצר כי קצר כדי להתענג אחר זה, וז"ש אתמול אמרת לי על עסיס כי נכרת מפיכם שהוא צרה גדולה ומה נועיל בתוקף וחוזק הגלות ממיני עצב"י בשמי"ם רוש ולענה שאחר כמה זמן ריוח והצלה יעמוד, גם את השלישי בא עמוס (ג) לנחם ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, והיא נחמה גדולה שבגאולה כביכול הוא בכבודו ובעצמו יבא להקים סוכת דוד, וז"ש אקים את סוכת דוד אקים אני עצמי בלי שום שליח אלא כביכול הוא ולא אחר וכמ"ש בזהר באורך, ולא קבלה תנחומין שעמוס עצמו אמר נפלה ולא תוסיף קום, והגם שיש לפרש כמו שביארו בזהר לא תוסיף קום מעצמה כשאר גליות אלא הוא כביכול יקים אותה בעצמו, מ"מ מאנה הנחם כי מי מפיס שהכונה לא תוסיף קום מעצמה והו"ל לפרש ולומר באומרו נפלה לא תוסיף קום לשון מבורר שלא יהיה בו טעות, ואת רב"ע מיכה (ד) הנביא הן מנחם לה מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו, רמז מ"ש גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה לאמר הן ישלח איש וכו', ולעיל פירשנו בעניותנו דכביכול מקיים עשה דהשבת אבידה להחזיר לחוטא בשובו תורתו ומצותיו אשר נדדו הלכו ביד פשעו לסט"א, ואף דח"ו אינו חייב בזה כי זה דומה לזקן ואינו לפי כבודו רק מצד טובו וחסדו שעושה לפנים משורת הדין, וזהו גדולה תשובה דכי אמרו אתי עשה ודחי ל"ת היינו דהמקיים העשה הוא מחייב בו וככל אשר דברנו לעיל בס"ד, וזהו שרמז מי אל כמוך שעושה חסד כמ"ש חסד אל כל היום, וזה חסדו נושא עון ועובר על פשע כמ"ש הרב מהר"ם קורדוביר"ו זצ"ל בס' תומר דבורה, והביאו בקצור מז"ה בסוף ס' חסד לאברהם וז"ל ועובר על פשע זו מדה גדולה שאין המחילה על ידי שליח אלא על ידו של הקב"ה כדכתיב כי עמך הסליחה, ומה היא הסליחה שרוחץ העון כדכתיב (ישעיה ד' ד') אם רחץ ה' את צואת בנות ציון וכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים והיינו ועובר על פשע עובר ורוחץ הפשע וכו' עכ"ל. ולדרכנו יאמר נא מי אל מטה כלפי חסד כמו שאתה נושא עון ומקבל שבים ועובר על פשע כביכול, שרוחץ ומנקה ומשיב אבידה לשארית נחלתו לשון שאר כמ"ש הרמ"ק שם, ואין שארו אלא אשתו כלומר על ידי שעובר על פשע ומשיב אבידתו אתי עשה ודחי ל"ת דלא יוכל וחוזר כנסת ישראל לשארית לשון שאר נחלתו, וזה חסד כי אין העשה ול"ת בשקל אחד דהעשה הוא לפנים משורת הדין, וז"ש מי אל כמוך מי אל בעל חסד כמ"ש חסד אל כל היום ולא קבלה כי קדם ואמר בפשע יעקב וכו'.


###### Rosh David, Vaetchanan 22
[Rosh David, Vaetchanan 22](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/22)

**(ה)**וחמש את אר"ש אשר חזה חזון נחום וינמה כי לא יוסיף לעבור בך בליעל וכו', משום דכתבו המפרשים דיש ס"ד דהשתא עונינו ענו בנו וניתן המלכות לא"ה ישארו במלכותם מעין דוגמא מהאי דקי"ל כל הפסולין שעלו לא ירדו כמ"ש הרמב"ם פ"ג דפסולי המוקדשין, וזה הבל דגם לפי דמיון זה בע"ז אפילו העובר פסול כמ"ש הרמב"ם פ"ג דאיסורי מזבח, וכל מה שעליו גם כן פסול כמ"ש שם הרמב"ם פ"ד וא"כ או"ה הם עכו"ם ופסולין, וז"ש כי לא יוסיף לעבור בך בליעל והיינו עכו"ם כמ"ש יצאו אנשים בני בליעל וכיון דהוא בליעל פסול ומורדין אותו, ולא מיבעיא הוא עצמו אלא כלו נכרת גם העובר ומה שעליו כאמור, והיא מר לה זאת אומרת אתמול אמרת לי ממך יצא חושב על ה' רעה יועץ ובליעל ואיך אתנחם, ובא רעהו חבקוק (ו) הששי ואמר יצאת לישע עמך, והוא דכתבנו לעיל דאומרים לאדם חטוא בשביל שיזכו רבים כמ"ש התוס', וה"נ כביכול הקב"ה דוחה לאו דלא יוכל לזכות הרבים עם בני ישראל וכמש"ל, וזו היא נחמת חבקוק לבל יעלה על לב שאינם יכולים לשוב דהאיכא לאו דלא יוכל ולא אמרינן אתי עשה ודוחה ל"ת אלא כאשר המקיים העשה הוא ניהו הדוחה הלאו וכמ"ש הרי"ף והבאתיו לעיל, משא"כ הכא תשובה דישראל מקיימין העשה וכביכול דוחה הלאו על כן בא חבקוק לנחם דלזכות הרבים שרי, וז"ש יצאת כלומר מגדר הדין כביכול ודחי לאו דלא יוכל, והטעם לישע עמך כי הם רבים ולזכות הרבים שרי כמ"ש התוס' לישע את משיחך דמלך כרבים דמי כמ"ש הרשב"א בתשובה סי' קמ"ח ולזכות למשיח בסדר עבודה ומצות המלך שרי, וזו נחמה כהוגן אשר נחמה חבקוק, ברם לא הטתה אזן להיות כי הוא אמר אזעק אליך חמס ולא תושיע.


###### Rosh David, Vaetchanan 23
[Rosh David, Vaetchanan 23](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/23)

**הגם**הלום יצפון לישרים צפניה (ז) השביעי ביום ההוא אחפש את ירושלים בנרות, ואמרו בפסיקתא א"ר אחא אל תהי קורא ס' אלא ש' אמר הקב"ה מוציא אותה אני לחירות כשם שהכתבתי בתורה וכי יכה איש את עין עבדו וכו' אני הכיתי את שני עיניהם של בני שנאמר נסך ה' עליהם רוח תרדמה ויעצם את עיניהם אינו בדין שיצאו לחפשי הוי אומר אחפש את ירושלים עכ"ל. וזו נחמה גדולה שנצא לחירות במה שלקינו בעינינו, אך עניה סוערה לא נוחמה דזה דין עבד כנעני אבל עבד עברי אינו יוצא בראשי אברים, וצפניה עצמו אמר יום חשך ואפלה וכו' והלכו כעורים כי לה' חטאו ושופך דמם כעפר וכו' והרי דלא יצאו לחירות ונעשה בהם שפטים, וז"ש אתמול אמרת לי יום חשך ואפלה וכו' דבסוף כתיב והלכו כעורים ושופך דמם וכו', וזה בא חגי (ח) הנביא ומנחמה העוד הזרע במגורה ועד הגפן התאנה והרמן ועץ הזית לא נשא מן היום הזה אברך, וכונתו להוציא מלב דהוה אמינא שירושלים יש לה דין עיר הנדחת כמ"ש ציון נדחה קראו לה, ואם היא עיר הנדחת כתיב לא תבנה עוד ואיכא למ"ד פ' חלק דאינה נעשית אפילו גנות ופרדסים, ולאפוקי מסברא זו בא חגי ואמר דמן השמים יוכיחו בברכת הארץ שאין לה דין עיר הנדחת שאם היה לה דין עיר הנדחת אדרבה מי שעושה בה דין מתברך כמ"ש הרמב"ם ספ"ד מע"ז, ואם זה היה בבית ראשון דנחרב על ע"ז עם כל זה לא נעשית כמו דין עיר הנדחת הדברים קל וחומר בבית שני, ולא קבלה תנחומין יען חגי בא להוכיח מברכת הארץ ההוא עצמו אמר זרעתם הרבה והבא מעט.


###### Rosh David, Vaetchanan 24
[Rosh David, Vaetchanan 24](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/24)

**וסירכייהו**נקיט זכריה (ט) הנביא לנחמה וקצף גדול אני קוצף על כל הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה, והענין במה שפירשו כת הקודמין מאמר המקונן היו צריה לראש אויביה שלו, דכונתו כמתרעם ח"ו היו צריה לראש, תינח דקיימו גזרתו יתברך לנתוש ולנתוץ, אבל אויביה אפי' ששונאים בלבם שלו זה דבר קשה למה ישליו אהלם של האויבים, וכנגד זה שהיתה מתרעמת בא זכריה לנחמה לז"א דאדרבא האויבים הם יקחו חלקם על ששנאום בלב, והוא אומרו וקצף גדול אני קוצף על כל הגוים השאננים דייקא שהם אויביה שלו, וגם על צריה בכללם קצף משנה אשר אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה, ונמצא שכלם ילקו בין הצרים על שהוסיפו בין האויבים, והיא לא מצאה מנוח משום דזכריה עצמו אמר לה קצף ה' על אבותכם קצף. ועד אחרן מלאכי (יוד) אמר ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו לי אתם ארץ חפץ, בא בטענה מחודשת דלא שייך בחזרת כנסת ישראל לאו דלא יוכל בעלה הראשון מטעם שהקב"ה עושה אותנו בריה חדשה ותו לא קרינן בה לא יוכל בעלה הראשון וכו' דזו בריה חדשה ופנים חדשות באו לכאן וכמ"ש המפרשים, והיינו דאמר במזמור ק"ב תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה, דיען שהקב"ה יעשנו בריה חדשה אין אומר ואין דברים מצד לא יוכל דפנים חדשות באו לכאן, וז"ש ועם נבר"א דייקא יהלל יה וע"ש במדרש שוחר טוב, והוא הדבר אשר דברו הנביא כי ילך מלאכי לנחם ציון כי תהיו לי אתם ארץ חפץ, כלומר אין גופכם חומר עפר כשאר אדם אבל אתם תהיו ארץ חפץ חומר זך ובהיר כמו מרגלית ע"ד וחפצים לא ישוו בה, וז"ש ארץ חפץ זה חומ"ר בקדש ועשיתי אתכם בריה חדשה ומטענה זו תהיו לי ולא יש שום פקפוק מטעם לא יוכל מטעם שאתם ארץ חפץ.


###### Rosh David, Vaetchanan 25
[Rosh David, Vaetchanan 25](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/25)

**ויתכן**שרמז בזה כלפי מ"ש הקב"ה לאדם הראשון עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת, ואמרו רז"ל במדרש קומץ עפר של אדמה שנבראת ממנו לא גזולה היא בידך וכו', והתוספות כתבו פ' הגוזל קמא דף צ"ו דאם גזל נסכא ועשה כלי כסף קני מכיון דחשיב אף דמצי לאהדורי נסכא וסתם הרב מהריק"ש בהגהותיו ח"מ סי' ש"ס כסברתם, וז"ש כי תהיו לי אתם ארץ חפץ שתהיו כמו מרגליות וכלי יקר חפץ מחופ"ץ, דתו ליכא למימר קומץ עפר גזול בידך דכשנעשה כלי יקר וחשוב אז קנה כסברת התוספות דנסכא ועשה וכלי כסף וזהב קנה, והכא נמי איברא דמקומץ עפר נבראת אך עתה תהיו לי אתם ארץ חפץ ואגב חביבותיה וחשיבותיה קנה, וגם מתוך זה יש נחמה לאימא ציון דלעתיד קמו בניה ונעשים חפצי שמים אבני נזר מתנוצצות פנימה ממשבצות ואשרו אותנו כל גויי הארצות. ובכל זאת עניה סוערה לא נוחמה כי מלאכי עצמו קדים אמרה אין לי חפץ בכם.


###### Rosh David, Vaetchanan 26
[Rosh David, Vaetchanan 26](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/26)

**איכו**השתא ליתו תלתא דמרחמי אבהן דעלמא אתאן לנחומי ורוב צערה לא נתנה להנחם, אז אמרה אל אברהם (יא) אבינו ע"ה איך אקבל ממך תנחומין שהרי עשיתני כהר שנאמר בהר ה' יראה, הכונה שעגמה נפשה דמסורת בידינו ברית כרותה לשפתים הן לטוב הן למוטב, ואנן מאברהם ניקום ונגמור דברית כרותה לשפתים כמשז"ל שאמר א"א ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכה וזכה שחזר הוא ויצחק לשלוה, וז"ש כנסת ישראל עשיתני כהר שפתחת פיך ואמרת בהר ה' יראה ונחרב הבית. וכזאת וכזאת הקפידה על יצחק (יב) אע"ה שקראו שדה וברית כרותה לשפתים ולא עוד אלא שיצא עשו ממנו איש שדה ועובד ע"ז והוא חרב הבית ושרפו ועשאו שדה כעיר הנדחת, ויצחק היה אוהבו כי ציד בפיו ולא נתן לבו למעשיו הרעים וברכו ויצא העגל הזה שהוא שרף הבית והגלה ישראל ועשה בהם שפטים ויסורין קשים ומיתות משונות, ושתים הנה קפידות כנסת ישראל על יצחק אע"ה שפתח פיו וקראו שדה ויצא ממנו איש שדה ונתץ את הבית על כן לא קבלה תנחומין ממנו. וכאשר בא יעקב (יג) אבינו לנחמה לא קבלה תנחומין כי האף אמנם תלת סמכי קשוט אבהן דעלמא וזכותם היה לנו לחומה ולמחסה ומפרי מעלליהם יאכלו בני ישראל, מ"מ היא הנותנת שלרוב שלמותם ותוקף חסדיהם מצאה הקפידא מקום לנוח על דבר קל כבן המתחטא על אביו, ועל דרך שאמרו אבאיש לבר נש זעיר מקרבו מדאחרא סגי, על כן כנסת ישראל כמלונ"ה במקש"ה עם אבותינו הקדושים ומשה רבינו רעיא מהימנא ולא קבלה תנחומין מיעקב אע"ה, וזאת אומרת איך אקבל ממך תנחומין שעשיתני כלא הייתי שנאמר אין זה כי אם בית אלהים, והענין דחגי נתנבא בבנין בית שני ואמר גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון ופשטיה דקרא הוא על בית שני, ויעקב אבינו ע"ה אמר מה נורא המקום הזה ורמז על בית שלישי ואמר אין זה, כלומר מ"ש גדול יהיה כבוד הבית הזה לא קאי על בית שני אלא על בית השלישי שיבנה הב"ה בכבודו במהרה בימינו, וז"ש אין זה כי אם בית אלהים הכונה אין זה הכתוב גדול יהיה כבוד הבית הזה אלא על בית אלהים שיבנה הוא בעצמו כביכול וז"ש עשיתני כלא הייתי כאמור, וכל צערה שהאבות ומשה רבינו אשר כח בהם למתקף ברחמי ולהקדים תפלה לצרה ולא עשו לבעל הגזרה, ומטעם זה לא קבלה תנחומין גם ממשה (יד) רבינו אשר כרועה עדרו ירעה וגם הוא כתב גזרות וקללות שנאמר מזי רעב וכו' כי פסוק זה רמז ארבע מלכיות כמ"ש בפסיקתא חמת זוחלי עפר אלו ד' מלכיות וכו' ע"ש, ולכן לא קבלה תנחומין כי האבות ומשה רבינו יודעים היו תוקף הצרות והשמדות ולא התפללו והפצירו בתפלה לבעלם. עד שבא הקב"ה לנחמה נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם, כמ"ש בזהר דבכל הגליות כנסת ישראל עמדה ונשא"ת מעצמה אכן עתה הוא עצמו יקים אותה כמ"ש אקים את סוכת דוד וכמ"ש מהר"ם אלשיך וזהו אומרו יאמר אלהיכם.


###### Rosh David, Vaetchanan 27
[Rosh David, Vaetchanan 27](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/27)

**ועוד**אפשר לרמוז בפסוק נחמו נחמו וכו' ונקדים אמרי קדוש הרב פרשת דרכים דרוש ח' במאמרם ז"ל (סנהדרין) מפני מה לא נכנס משה לא"י כדי שיביא עמו לעת"ל דור המדבר שנאמר כי שם חלקת מחוקק ספון מה טעם משום ויתא ראשי העם עכ"ל. ופירש הרב ז"ל במ"ש פ"ה דנדרים האומר לחבירו קונם לבית שאני נכנס ושדך שאני לוקח מת או שמכרו לאחר מותר קונם לבית זה שאני נכנס שדה זו שאני לוקח מת או מכרו לאחר אסור, וכתב הר"ן והוי יודע דכי היכי דבית זה חמור מביתך לענין מכרו לאחר הכי נמי ביתך חמור מבית זה לענין נפילה, דאם אמר ביתך שאני נכנס ונפל ובנאו אסור ליכנס בו דכל שהוא ביתך משמע, ואם אמר בית זה ונפל אע"פ שחזר ובנאו מותר בו דכיון דנפל אזדא ליה עכ"ל. והרשב"א בחידושיו פ' המביא תניין סבר דאף באומר בית זה אם נפל אסור ליכנס, והריעב"א בחידושיו דחה דברי הרשב"א וסבר דאם נפל מותר ליכנס בו, והביא ראיה ממדרש קהלת אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל הם באים למנוחה אחרת אמר ר' יהודה בשם ריב"א משל למלך שכעס על בנו ודחפו חוץ לפלטין שלו ונשבע שלא יכנס בנו לפלטין מה עשה היתה בנויה וסתרה וחזר ובנאה והכניסו נמצא מכניס בנו ומקיים שבועתו עכ"ל. וכפי סברת הריטב"א אפי' אם אמר קונם לביתך אם נפל ובנאו מותר ליכנס בו שהרי אין חילוק בין אומר קונם לביתך לאומר קונם לביתי, ומטעם זה באים דור המדבר לעתיד לבא משום דנחרב הבית וה' נשבע אם יבואון אל מנוחתי והכונה למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת, אך אם לא היה נחרב בה"מ לא היו יכולין לבא מפני השבועה שנשבע ה', ואז"ל אלמלא היה משה רבינו נכנס לא"י לא היה נחרב בית המקדש ולא היתה אומה ולשון שולטת בישראל, והכונה שאם משה רבינו היה נכנס לא"י היה מבטל יצרא דע"ז כמ"ש פ"ח דערכין דכתיב כי לא עשו בימי ישוע בן נון ולא כתיב יהושע משום דלא ביטל יצרא דע"ז, דבשלמא משה רבינו ע"ה לא בטליה דלא הו"ל זכותא דא"י אלא יהושע דה"ל זכותא דא"י הו"ל למבעי רחמי ולבטוליה, ובפ"ה דשבת אר"י אמר רב אלמלא לא קבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות ב"ד ולא עבדו ישראל ע"ז ולא גלינו מארצנו, וז"ש אלמלא נכנס משה רבינו לא"י לא נחרב בה"מ ולא היתה אומה ולשון שולטת בנו, כלומר שאם משה היה נכנס לא"י היה מבטל יצרא דע"ז ולא היה נחרב הבית ולא גלינו מארצנו, וז"ש רז"ל שלא נכנס משה לא"י כדי שיביא עמו דור המדבר, כלומר שאין דור המדבר באים לעת"ל אלא בטענת למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת כלומר שיבנה בה"מ פעם אחרת כנז"ל, ואם משה רבינו ע"ה נכנס לא"י היה מבטל יצרא דע"ז ולא היה נחרב הבית ולא היו דור המדבר באים לעתיד לפי שנשבע הקב"ה אם יבואון אל מנוחתי, זהו תורף דברי הרב פרשת דרכים ובזה פירש כמה כתובים ומאמרי רז"ל, ונאים הדברים למי שאמרם הלא בספרתו נפלאות מתורתו.


###### Rosh David, Vaetchanan 28
[Rosh David, Vaetchanan 28](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/28)

**ועל**פי דברי הרב ז"ל אפשר לפרש כונת הכתוב הללויה כי טוב זמרה אלהינו כי נעים נאוה תהלה בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס, ונקדים מ"ש פ"ק דסוטה דרש רב חנינא בר פפא מאי דכתיב רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה אל תקרי נאוה תהלה אלא נוה תהלה זה דוד ומשה שלא שלטו שונאיהם במעשה ידיהם הה"ד טבעו בארץ שעריה ואמר מר משנבנה בה"מ א' נגנז אוהל מועד וכו', ואמרו בירושלמי ובתוספתא פ' חלק והנדחים בארץ מצרים אלו דור המדבר. ובזה נבא אל הביאור הללויה כי טוב זמרה אלהינו ולשורר לפניו הלא תראה כי נעים נאוה תהלה, כלומר היה נעים שלא ישלטו השונאים בבה"מ ויהיה נוה תהלה שלא ישלוט אויב ולא יחרב הבה"מ וכמו שדרשו רז"ל בפסוק לישרים נאוה תהלה, ואף שהענין הגון שיהיה נוה תהלה ולא יחרב בה"מ, עם כל זה נחרב ועתיד לבנותו וז"ש בונה ירושלים ה', וכי תימא על מה עשה ה' ככה, לז"א נדחי ישראל יכנס כדי להביא דור המדבר שהם נדחים כשז"ל ע"פ והנדחים בארץ מצרים, ומשו"ה הוצרך ליחרב הבית ולבנותו שאם לאו לא היו יכולים לבא מפני שנשבע אם יבואון אל מנוחתי, ועתה שנחרב הבית הו"ל כאומר קונם לביתך ונפל דשרי לדעת הריטב"א כאמור וכמ"ש הרב פרשת דרכים באורך.


###### Rosh David, Vaetchanan 29
[Rosh David, Vaetchanan 29](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/29)

**וקרוב**לזה יתבאר קצת בסגנון אחר, ונקדים מ"ש הדרשן המופלא הרב מהר"ר בצלאל בס' עמודיה שבעה ריש עמוד ג' סי' י"ד משם רז"ל בס' היכלות, שלפי האמת לא נחרב בית המקדש אלא שלח הקב"ה מלאכים והביאו לבנים ועפר ומשרפות סיד ממקום אחר להשביע עינו של אותו רשע שבא להחריב בית המקדש והמקדש בעצמו נבלע בארץ, ובזה פירש הרב הנז' פ' על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו, כלומר שנעלם מעינינו הבנין לפי שעה וזמן הקצוב אצל הקב"ה וז"ש חשכו עינינו כי נעלם מעינינו הבנין, ולפי האמת המקדש אינו חרב ויעלה לעתיד כבראשונה שלא יהיה בה"מ חדש אלא הראשון, כמ"ש בזהר ויקהל על פסוק בשוב ה' את שיבת ציון שהקב"ה ישיב לעתיד שיבת ציון ממש כמו שהיה בראשונה וזהו בשוב שלא יהיה בית חדש אלא אותו הראשון ישוב לאתנו, וז"ש היינו כחולמים שדבר זה כמי שחולם חלום מהיזק גדול וכשיקיץ רואה שלא היה אלא מראה בעלמא ושמח וז"ש אז ימלא שחוק פינו וכו', עד כאן דברי הרב עמודיה שבעה בקצור עש"ב.


###### Rosh David, Vaetchanan 30
[Rosh David, Vaetchanan 30](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/30)

**וכזה**ראיתי להרמ"ע זצ"ל במאמר חקור דין חלק א' פ' כ"ו, שכתב שהמקדש נגנז כי נסתלקו אבני קדש בנס להתנוסס במקום שאין היד שולטת והבית הזה יהיה עליון כמשמעו והאריך בזה ע"ש, ודברי הזהר פ' פקודי דף ר"מ הם על אבני דיסודי ציון וירושלים ויסודי ביתא ואהא מייתי קרא בשוב ה' ציון ע"ש, אלא שכתב הרמ"ע שם דק"ו למקדש עצמו, ובפרט זה אתיא כשיטת פרקי היכלות שהביא בס' עמודיה ז' כמש"ל אך יש חילוק ביניהם כמבואר אל עין הקורא, ולפי מ"ש הרב עמודיה שבעה כי המקדש אינו חרב רק נבלע ונעלם מן העין לפי זמן הגלות ויעלה לעתיד כבראשונה שלא יהיה בה"מ חדש אלא הראשון, מצאה החקירה מקום לנוח על דור המדבר שהקב"ה נשבע אם יבואון אל מנוחתי ולדעת הריטב"א וסמוכות שלו מרז"ל במדרש קהלת הנז"ל באים לעתיד כשיבנה בית ג' דהו"ל כקונם לביתך שאני נכנס דאם נפל מותר וככל אשר לימדנו גאון עוזנו הרב פרשת דרכים כמש"ל.


###### Rosh David, Vaetchanan 31
[Rosh David, Vaetchanan 31](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/31)

**ולפום**הא דאמרן דהמקדש לא נחרב אלא נבלע במקומו, ניחזי אנן היכי דייני להאי דינא דיש מקום לומר דאם אמרו נפל דשרי לא אמרו בנבלע ואח"כ שב הוא עצמו דלא נחרב, ובכי האי גונא דלא נחרב אלא נעלם מן העין לבד וכמו שפירש הרב הנז' מה שאמר המקונן חשכו עינינו דנעלם מעינינו דהמקדש אינו חרב, וגם פירש היינו כחולמים כאשר יחלום החולם שביתו נשרף והקיץ, והא ביתא קמיה בצביונו ובקומתו יש להסתפק אם זה הוי כנפל דלאמת לא נפל ולא נחרב רק נסתר מנגד עינינו ובזה עדין השבועה במקומה עומדת. ונראה דכיון דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ואין לך נפל גדול מזה דנס מופלא כזה ואף גרוע ממנו לא יעלה על לב, וכי היכי דקונם לביתך אם נפל שרי ה"ה אם נבלע ועלה מן הארץ הוא עצמו. ואם נפשך לומר ראה דבריך טובים באדם שנדר דודאי לא אסיק דעתיה מעשה נסים, אמנם הכא קיימינן לצד עילאה הנשבע כביכול כי לא אדם הוא והכל גלוי לפניו ואין זה נפל וכיצד יותרו דור המדבר לבא, נטה לך על ימינך פקח עיניך ישר יחזו דאדרבא היא הנותנת דכיון דהקב"ה כביכול נשבע ולפניו גלוי דהמקדש ואביזריה תבלעמו ארץ ולעתיד יציצו מעיר כעשב הארץ, א"כ לא היתה כונתו אלא כשהיה בנוי מתחילה דוקא ולא על הבית ג' אשר יעלה ויבא אח"כ, וכל כונתו יתברך בשבועתו אינו אלא עד זמן שלמראה עינים יהיה נחרב ונשרף ותו לא.


###### Rosh David, Vaetchanan 32
[Rosh David, Vaetchanan 32](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/32)

**ומעתה**אומר אני דאף לדעת הר"ן והרשב"א דסברי דקונם לביתך אם נפל אסור הכא דור המדבר שרו, דכיון דהנשבע הוא הקב"ה כביכול אשר לפניו נגלו תעלומות א"כ הוא לא כיון על בית ג' ובעת השבועה היה דעתו שיותרו בבית ג', ובשבועות בעינן פיו ולבו שוים ודעתו דעת עליון שהשבועה לא תחול בבית ג' ומותרים הם, ובזה אפשר לפרש מדרש קהלת הנז' וז"ל אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת, ר' לוי בשם בר קפרא אמר למלך שכעס על בנו וגזר עליו שלא יכנס עמו לפלטין מה עשה המלך עמד וסתרה ובנאה והכניס בנו עמו לפלטין נמצא מקיים שבועתו ומכניס בנו, כך אמר הקב"ה אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת עכ"ל. ויש להרגיש ר' לוי בשם בר קפרא מה בא ללמד, ודוחק לומר דעשאה דוגמא וישא משלו ותו לא, אמנם על פי האמור אפשר לומר דפליגי מאן דאמר הראשון עם רבי לוי בפלוגתא דהר"ן והריטב"א, דהראשון דאמר אם יבואו אל מנוחתי למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת סבר כהר"ן דהאומר קונם לביתך ונפל ובנאו אסור אך זאת תורת האדם, אבל הקב"ה שיודע עתידות ולפניו נגלו תעלומות כשנשבע לא היתה כונתו כי אם עד בית ג' ולא עוד, וז"ש אם יבואון אל מנוחתי וכונתו באותו דיבור לומר אבל באים למנוחה אחרת, ולו יתברך הוחלה שבועתו מטעם זה דכיון שיבואו למנוחה אחרת, ולעולם דאדם שאמר קונם לביתך ונפל אסור כמ"ש הר"ן, ומשום הכי ר' לוי בשם בר קפרא משו"ל ימשו"ל בנו משל למלך וכו' משום דסבר כסברת הריטב"א דקונם לביתך אם נפל מותר ומ"ה אמר משל למלך וכו', נמצא מקיים שבועתו ומכניס בנו כלומר דמן הדין נפל מותר ואין בזה יתרון לאדם לאסור איסר, ונמצא דהני אמוראי פליגי בפלוגתי' דהר"ן והריטב"א כדכתיבנא בעניותין לעיל פ' ויצא פירשנו בעניותנו בסגנון אחר בס"ד.


###### Rosh David, Vaetchanan 33
[Rosh David, Vaetchanan 33](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/33)

**ויתכן**לפרש על פי הקדמתנו מאמרם ז"ל פ' האשה, א"ר אלעזר מאי דכתיב (ישעי' ב' ג') והלכו גויים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב אלהי אברהם אלהי יצחק לא נאמר אלא אלהי יעקב לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר בהר ה' יראה ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה אלא כיעקב שקראו בית שנאמר ויקרא למקום אל בית אל עכ"ל. וכבר לעיל פ' ויצא עמדנו בעניותנו והוינן בה דכל האבות כלם ראו בה"מ בנוי וחרב ובנוי וכמשז"ל ברבה והבאתיו שם, וא"כ גם אברהם ויצחק נתנבאו על בנינו. ועוד במאי פליגי. ולעיל פי' ויצא ישבנו בעניותנו עש"ב, ועתה נימא ביה מילתא בסגנון אחר בס"ד, והוא דלפי שיטת הרב עמודיה שבעה לא נחרב הבית רק נעלם מן העין והם סברו שנחרב, ולפי זה כתבנו בסמוך דאע"ג דלדעת רבינו הריטב"א אין היתר אלא בנפל הבית כשאמר קונם לביתך, ה"נ אף דלא נפל כיון דלמראה עינים נפל ונחרב שרי דהאומר קונם לבית לא אסיר אלא בעודו בבנינו לכל מראה עיני, וזה שהרואה אומר שנפל ונחרב אף שחזר הוא בעצמו שרי דעל הנסים ועל הנפלאות הללו לא נשבע, ואפשר שזה הי' שיטת אברהם אע"ה שאמר אשר יאמר היום בהר ה' יראה, כלומר יראה כאלו הוא הר שנחרב אם אינו אמת דלא נחרב, וז"ש בהר ה' ירא"ה למראית עין שהוא הר ובזה רמז הבנין, אמנם מפשט דברי הזהר פ' פקודי מוכח דהיסודות הם שנגנזו ועתידין לחזור אבל כל בנין הבית נחרב ונשרף באמת, וזוהי שיטת יצחק שקראו שדה באמת ולא דוקא למראה עינים, מפני דסבר דאלו היה למראה עין לבד לא היו מותרין דור המדבר לבא, דדוקא נפל הבית באמת שרו באומר קונם לבית כדעת הריטב"א אבל אם באמת לא נפל לא שרי, ואמטו להכי קראו שדה באמת, ויבא יעקב שלם הדא ושלמה משנתו, יבא השלישי ויכריע ביניהם כמשפט המכריע דמודה לזה במקצת ולזה במקצת כמ"ש הראשונים דזהו משפט ההכרעה ובזה הוא שאמרו הלכה כדברי המכריע דהוא סבר כיצחק אע"ה דכל שלא נפל באמת אם שרי באומר קונם לביתך אף לדעת הריטב"א וזאת תורת האדם וסבר כאברהם אע"ה דכל המקדש נגנז ונטמן ולמראה עינים נחרב ונשרף כותיה ולא מטעמיה דכחא דהיתרא הוא משו' כי לא אדם הוא הנשבע אלא הקב"ה והוא יודע תעלומות מראשית אחרית ולא היתה כונתו על בית ג' כמש"ל ומשום הכי לא קראו הר ושדה כמו שקראוהו אבותיו, דאברהם אע"ה סבר דההתר הוא משום דהר ה' יראה למראית עין, ויצחק אע"ה סבר דלא שרי בהכי אם נחרב באמת והיה שדה ואז שרי כדין נפל וכדעת הריטב"א, אבל יעקב אע"ה סבר כהר"ן דקונם לביתך ונפל אסור אמנם הכא דה' נשבע מותר דלא כיון לזה ומותר אף שלא נחרב אלא היה נעלם דכונתו יתברך לא היתה לבית ג', ולזה קראו בית אל דלא נחרב ונשרף רק נעלם ותמיד היה בית ברם שמא דמאריה עליה בית אל, ומצד זה הוא שמותר משום דה' הוא הנשבע ויודע עתידות ולא כוון לבית ג' רק דעתו שיהיו דור המדבר מותרים לבא בבית ג' ולכן קראו בית אל, והיינו דדריש ר' אלעזר קרא והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב, דקשיא ליה בהאי קרא מאי שיאטיהו דגוים ומאי בעו. ועוד דהוו תרתי דסתרן דכתיב לכו ונעלה אל הר ה' דקראוהו שם הר כאלו הוא חרב, ותוך כדי דיבור אמרו אל בית אלהי יעקב וקראוהו בית בנוי. ותו אמאי נקט אלהי יעקב ולא אברהם ויצחק ולזה דרשו כמין חומר דהגוים דשמיע להו כי גבר אויב וחרבו הבית ושרפוהו ועתה בגוים נשמע דהוא הוא עצמו ולא נחרב ולא נשרף ולכן בלכתם ילכו לראות המראה הגדולה הזו, וז"ש לכו ונעלה אל הר ה' שנראה לעין שהי' הר ונחרב ונשרף ואינו אמת אלא אל בית אלהי יעקב שהוא בנוי, וז"ש לא כאברהם שקראו הר וסבר דאזלינן בתר הראיון שחרב והו"ל כנפל, ולא כיצחק שקראו שדה דסבר דדוקא נפל באמת שרי, אלא כיעקב שקראו בית וס"ל דנפל אסור בקונם לביתך כהר"ן, ברם הכא שרי דה' נשבע כאמור, וזהו ויקרא למקום אל בית אל דתדיר הוא בית וההתר משום דהוא בית אל והוא כיוין שיבואו לבית שלישי כמש"ל.


###### Rosh David, Vaetchanan 34
[Rosh David, Vaetchanan 34](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/34)

**ויתבאר**בזה פ' (תהלים קכ"ו א') בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים, אשר פשטי הכתובים הגיעני כפו"ל כפל הענין במילות שונות. ותו לדעת באר"ש מה החלום הזה דקאמר היינו כחולמים. וכבר הרב עמודיה שבעה העמיד וגרסינהו ביני עמודי ורמזנו דבריו לעיל כי טוב פתר, ולנו בעניותנו יתבארו בסגנון אחר דאשכחן פ' הספינה סוף דף ע"ג דאמר ליה טייעא תא ואחוי לך מתי מדבר אזלי וחזיתנהו ודמו כמא דמיבסמי וגנו אפרקיד וכו' ע"ש, וכתבו התוספות שם מכאן משמע כמ"ד בחלק מתי מדבר יש להם חלק לעוה"ב, ואמרו בזהר פ' תצא בריעא מהימנא אי משה לא הוה קביר לבר מארעא קדישא לא הוו נפקי ישראל מגלות. ולפי זה למדנו דכשם דגליות משה רבע"ה במדבר אהניא שיביאו דור המדבר לעתיד לבא הכי נמי אהני על הכלל כולו דליפקו ישראל מגלותא, הוא הדבר אשר דיברו המשורר במעלו"ת אחז בשוב ה' את שיבת ציון שהמקדש עצמו יעלה ויבוא, וזהו את שיבת ציון שיחזור המקדש עצמו כמו שפירש הרב עמודיה ז', וחורבן הבית שיהא נראה חרב ונשרף היינו בשביל דור המדבר שיותרו לבא לפי שנשבע אם יבואון אל מנוחתי וזה הו"ל כאומר קונם לביתך דאם נפל שרי וכמדובר, ולא תימא דמשום זה לבד נשאר משה רבע"ה במדבר כי גם בשביל כל ישראל כמ"ש ר"מ דאי משה לא קביר לבר מארעא לא הוו נפקי מגלותא, וז"ש בשוב ה' את שיבת ציון דבזה הותרו דור המדבר, ולזה נשאר משה רבע"ה דמדבר היינו אנחנו השבי ישראל כחולמים כמו דור המדבר דבמיתתן נראין כחולמים דדמו כמאן דמבסמי וגנו אפרקיד ולזה קראם חולמים, וכשם דאם משה רבע"ה הי' נכנס לא"י לא היו באים דור המדבר, גם אנחנו כמותם כמ"ש ר"מ דהיותו קבור משה רבע"ה במדבר אהניא לן לחזור ולצאת מן הגלות, ולז"א היינו כחולמים אז כאשר עין בעין יראו בשוב ה' ציון הוא עצמו שהיה גנוז ימלא שחוק פינו על הגויים אשר חשבו שהחריבו בה"מ ושרפוהו, ולא היא ולא יפסיק חוכא ולשוננו רנה על גאולתנו בזכות משה רבע"ה, אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה שהם דור המדבר להחזירם באופן שלא יעבור השבועה ח"ו אך באמת הגדיל ה' לעשות עמנו עם כל ישראל בזה שמשה רבע"ה נגנז במדבר דמשום הכי יצאנו מגלות, ולזה היינו שמחים כלנו.


###### Rosh David, Vaetchanan 35
[Rosh David, Vaetchanan 35](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/35)

**נמשך**לזה אפשר לפרש פ' וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, ונקדים דבסנהדרין דף ק"ח ובברייתא דף ק"י פליגי ר' עקיבא ור' אליעזר דר"ע סבר דור המדבר אין להם חלק לעוה"ב דכתיב במדבר הזה יתמו ושם ימותו יתמו בעה"ז ושם ימותו לעה"ב ור' אליעזר אומר הן באין לעה"ב שנאמר אספו לי חסידי, ולכאורה יש להרגיש דר' אליעזר האי קרא דר' עקיבא במדבר הזה תמו ושם ימותו מאי דריש ביה, וזכורני שראיתי זה שנים בספר א' שנזדמן לידי מרב אשכנזי זה שמו ספר לב ארי' שפי' בסוף פ' בראשית ושם ימותו שאינם באים בגלגול ע"ש, ובהכי ניחא דר' אליעזר דמייתי קרא אספו לי חסידי, כונתו דאספו לי חסידי היינו אסיפה בגן עדן שלא יבואו בגלגול, ועל כן לא הוצרך להשיב על ר' עקיבא דסמיך על פ' ושם ימותו דממילא מובן דקרא ושם ימותו דריש ליה ושם ימותו שלא יבואו בגלגול וכמאי דכתיב אספו לי חסידי.


###### Rosh David, Vaetchanan 36
[Rosh David, Vaetchanan 36](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/36)

**אמנם**זה חזיתי באבות דר' נתן פרק ל"ו דתני התם פלוגתא דר' אליעזר ור' עקיבא על דור המדבר, וקתני משיבין על דברי ר' עקיבא רשעים נאמר בהם שם וצדיקים לא נאמר בהם שם, והלא כבר נאמר שמה קברו את אברהם וכו' ואומר וימת שם משה עכ"ל. למדנו דר' עקיבא סבר דאומרו ושם ימותו פירושו שם תהא קבורתן ולא יראו אור בעה"ב, דשם מורה דאין לה אלא קבר ושם אחוזתם עד עולם, והשיבו עליו דאשכחן דנאמר שם בצדיקים באברהם וכו' ומשה רבע"ה ושאר גדולי עולם וא"כ אומרו ושם ימותו אין הכרע דפירוש שם יהיה כמה דכתיב בצדיקים, ובזה נבא לביאור הכתוב והנה בס' אמרי נועם פ' ויצא כתב שנקרא גד שבחלקו קבור מי שנולד לשבעה ומת לשבעה, דהיינו משה רבע"ה שנולד בז' באדר ונסתלק בז' באדר, ועוד שבא ממנו אליהו ז"ל גדא דעלמא עכ"ד. וז"ש וירא ראשית לו גד נתבונן בראשיתו הכי קרא שמו גד בו תרמו"ז שבחלקו יהיה קבור משה רבע"ה וז"ש כי שם חלקת מחוקק ספון, ומזה שנכתב על משה רבע"ה כי שם, א"כ גם מ"ש וש"ם ימותו היינו כשם שנאמר במשה רבע"ה ושאר צדיקים ויתא ראשי עם שהם דור המדבר כשז"ל צדקת ה' עשה משה רבע"ה לזכות לדור המדבר שנשבע ה' אם יבואו אל מנוחתי, ועל ידי זה שנשאר משה רבע"ה יכולין לבא ככל אשר דברנו, ולא זו אלא ומשפטיו עם ישראל שאף הן באין מן הגלות בזכות משה רבע"ה כשיבא אליהו זכור לטוב עם המשיח, ומשום שגד רמוז בשמו קבורת משה רבע"ה וגם אליהו זכור לטוב לכך בחר חלקו מעבר לירדן.


###### Rosh David, Vaetchanan 37
[Rosh David, Vaetchanan 37](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/37)

**סובב**הולך לקוטב דרושנו, אפשר לרמוז בפ' קהלת י' ג' עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע עת להרוג ועת לרפוא עת לפרות ועת לבנות עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים. והנה רז"ל במדרש רבה דרשו עת ללדת על משה רבע"ה, ובילקוט ורש"י ז"ל דרשו איזה עתים על כללות ישראל ישובן וחרבנן, ובשמות רבה פ' מ"ו דרשו עת להשליך אבנים תשתפכנה אבני קדש ועת כנוס אבנים נדחי ישראל יכנס ע"ש. ולפי דרכנו אפשר להמשיך הני כיתי עתי"ם ולפותרם באופן זה עת ללדת ועת למות שמשה רבע"ה נסתלק במלא שנותיו מיום ליום ומעת לעת כמשז"ל, ואף דמשה רבינו ע"ה ראוי היה שיכנס לארץ ויחיה עוד רבות בשנים דזכה מוסיפין לו נסתלק במדת ימיו הקצובים, ומזה נמשך עת לטעת ועת לעקור נטוע בנין בית המקדש כדכתיב במזמור פ' וכנה אשר נטעה ימינך ופירש רד"ק בית המקדש וז"ש עת לטעת לבנות בית המקדש, ומאחר שמשה רבע"ה לא נכנס לארץ נחרב בה"מ, ועת לעקור נטוע שאם היה נכנס לארץ לא היה נחרב בה"מ דהוה בטיל ליצרא דע"ז כמש"ל, והיה בעתו כמשז"ל שהקדים שני שנים למנין ונושנתם שאם לאו לא היה תקומה, ונמצא דבעת ראוי נחרב הבית וזה משום שמשה רבע"ה מת בזמנו ולא נכנס לארץ, והיה זה משום דור המדבר שנשבע הקב"ה אם יבואון אל מנוחתי וגזר במדבר הזה יתמו ואם משה רבע"ה נכנס לארץ ובנה בה"מ לא נחרב ולא היה תקומה לדור המדבר, אך עתה עת להרוג לדה"מ במדבר הזה יתמו, ועת לרפוא למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת, עת לפרוץ הבה"מ ועת לבנות כמ"ש הראשונים בכונת פ' ריש ירמיה ראה הפקדתי וכו', לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע כלומר דחרבן בה"מ הוא סיבה שיבנה כמשז"ל על פסוק מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך דשר לו נאמר ששפך חמתו על עצים ואבנים ולא עשה כליה בשונאי ישראל וכיון שהיה שארית ישראל יחזור עטרה ליושנה ויחזור ויבנה בה"מ, וז"ש לנתוש ולנתוץ וכו' שיחרב הבית וירושלים לעיים וזה סיבה לבנות ולנטוע, דכיון דשפך חמתו על עצים ואבנים עוד ישוב ויבנה חרבות וישראל ישכון לבטח, זה תורף דברי הראשונים ז"ל, וז"ש שלמה בחכמתו עת לפרוץ ועת לבנות, שזה שנחרב הבית המקדש מפר"ץ קאתי בנין ונטיעה של שמחה ועת לבנות.


###### Rosh David, Vaetchanan 38
[Rosh David, Vaetchanan 38](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/38)

**ומשום**שלא נסבור שבאמת נחרב בית המקדש ונשרף ביד אויב לז"א עת לבכות ועת לשחוק, כלומר שבעת הבכיה שנחרב ונשרף הבית היה עת שחוק שטעה האויב ודימה בדעתו שהשחית והחריב, ושחקו עליו שהביאו משרפות סיד ואבנים דעלמא והן הן אשר החריב נשרף, וזה שחוק על האויבים ששמחו על לא דבר והמקדש ואבניו ועציו נתעלמו מן העין כמ"ש הרב עמודיה שבעה, ואין לחוש על אורך הזמן דממה שראינו שנתקיימה נבואת אוריהו ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער, בידוע שתתקיים נבואת זכריהו עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים כמ"ש ר' עקיבא בסוף מכות הן לו הובא בתחילת דרושנו שהיה משחק שראה שועל יוצא מבית קדש קדשים ור"א ור"י היו בוכים וכו', וז"ש עת ספוד עת שאנו רואים ציון מדבר היתה ירושלים שממה וכו', ומזה עת רקוד כי גדל הכאב והוא עד שיבנה במהרה בימינו ויבא ודאי עת רקוד שיחזור הבה"מ עצמו, וז"ש עת להשליך אבנים דעלמא וראו חרבן ושריפה, ועת כנוס אבנים אותן אבנים עצמן ואותו בנין עצמו יגלה ויראה ויבואו כל נדחי ישראל ודור המדבר.


###### Rosh David, Vaetchanan 39
[Rosh David, Vaetchanan 39](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/39)

**ומעתה**נתנה ראש ונשובה לפרש פסוק הללויה כי טוב זמרה אלהינו וכו' דאתאן עליה, כי הנה לשיטת הרב עמודיה ז' לא שלט אויב במקדש רק נעלם לזמן, וז"ש דוד הע"ה ברוח קדשו הללויה כי טוב זמרה אלהינו להשתחוות ולשבו"ת, כי נעים נאוה תהלה כלומר נוה תהלה כמש"ל שלא שלט אויב במקדש על דרך שאמרו בסוטה על פ' לישרים נאוה תהלה כמש"ל, וכי תימא אם כן דלא נפל הבית ולא נחרב לא מצו דור המדבר לבא לעתיד, דאם נאמר דקונם לביתך ונפל שרי כדעת הריטב"א הכא לא נפל אלא נעלם והוא הבית עצמו שנשבע, לז"א בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס, כלומר מאחר דהנשבע היה הקב"ה ולפניו נגלו תעלומות והוא יחזור הבנין בעצמו ויוסיף כהנה וכהנה כמ"ש ויסדתיך בספירים וכמ"ש בזהר פקודי דף ר"מ, א"כ נדחי ישראל יכנס שהם דור המדבר כמש"ל ואין לפקפק כלל, אפילו לדעת הר"ן דקונם לביתך ונפל אסור הכא שאני דדעתו יתברך לא היה אלא לאותו הבית עד שיהא נראה חרב, והשתא בבית ג' מותרים ונדחי ישראל יכנס.


###### Rosh David, Vaetchanan 40
[Rosh David, Vaetchanan 40](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/40)

**וזה**ירמוז קראין דאתאן עליה נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם, שם רמז נחמו יאודה ובנימין נחמו עשרת שבטים עמי דור המדבר שנקראו עמי בכמה מקומות, וכי תימא דור המדבר כיצד יבואו אם לא נפל הבית רק נתעלם, לזה אמר יאמר אלהיכם אני אני הוא האומר וכיון שאני אומר אין לפקפק דאני נשבעתי ולא הוה דעתאי לבית ג', דברו על לב ירושלים שלא תירא מתוקף החורבן והשממון וקראו אליה הפסוק והשימותי את מקדשכם דעומדין בקדושתן להורות כי לימים תשבן לקדמותן, או ירצה וקראו אליה פ' ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו וכו', דממה שנתקיים נבואת אוריה משם ראיה שתתקיים נבואת זכריה עוד ישבו זקנים וכו', כי מלאה צבאה תתמלי מעם גלוותא יאודה ובנימין ועשרת שבטים ודור המדבר, כי נרצה עונה וכו' בחרבן הבית וזה היה ארוכה ומרפא לדור המדבר.


###### Rosh David, Vaetchanan 41
[Rosh David, Vaetchanan 41](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/41)

**ואפשר**לפרש מה שאמרו ר"א ור' יהושע במאמר הנז' דסוף מכות לר' עקיבא כשאמר להם קרא ואעידה לי את אוריה וכו' עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו, ובמדרש רבה סוף איכה אמרו ובלשון הזה אמרו לו עקיבא נחמתנו תתנחם ברגלי מבשר. ונהירנא שראיתי באיזה ספר שהביא הנסחא ובלשון זה אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו ואתה תתנחם ברגלי מבשר, ואפשר דהכי קאמרי עקיבא נחמתנו על גליות ישראל עקיבא נחמתנו על דור המדבר דכשיבנה בית ג' יהיו מותרים דהאומר קונם לביתך אם נפל ובנאו שרי וה"ה דור המדבר, וזה לדעתנו דדור המדבר יש לה חלק לעוה"ב, ואתה שסובר דאין לה חלק דדרשת ושם ימותו לעה"ב, תתנחם ברגלי מבשר נחמה אחת של קבוץ גליות ותו לא.


###### Rosh David, Vaetchanan 42
[Rosh David, Vaetchanan 42](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/42)

**וממוצא**דבר הבא נא אבא מה שפירש"י בסדר היום, ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר עכ"ל. וצריך לדעת כיצד תלוי מה שכבש ארץ סיחון ועוג להתיר השבועה שנשבע לכן לא תביאו את קהל הזה, ואפשר בסברת הר"ן שהבאתי לעיל שכתב והוי יודע דכי היכי דבית זה חמור מביתך לענין מכרו לאחר, הכי נמי מביתך חמור מבית זה לענין נפילה, דאם אמר ביתך שאני נכנס ונפל ובנאו אסור ליכנס בו דכל שהוא ביתך משמע, ואם אמר בית זה ונפל אע"פ שחזר ובנאו מותר בו דכיון דנפל אזדא ליה עכ"ל. והנה רחמנא אמר אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה כי לא אתן לך מארצו ירושה, וארץ סיחון ועוג היו ממואב אלא שלקחום במלחמה והותרו לישראל וכדאמרינן עמון מואב טהרו בסיחון, דכיון דכתיב כי לא אתן לך מארצו לא נאסר אלא כשהוא ברשותם וכדקי"ל דהאומר קונם לביתך שאני נכנס מת או שמכרו לאחר מותר, וכראות משה רבע"ה מעשה רב שלקחו ארץ סיחון ועוג אף שהיו ממואב א"כ דינא הוא דקונם לביתך אם מת או מכרו לאחר מותר, והשתא סבר כסברת הר"ן דבאומר קונם לביתך אם נפל ובנאו אסור דכיון דאמרת דכל שהוא בכינוי לא אסור אלא כשהדבר הוא תחת ידו, אם כן הדעת נותן לדרוש הכינוי נמי לענין נפילה דאם נפל ובנאו אסור, וכמ"ש הר"ן דכי היכי דבית זה חמור מביתך לענין מכרו לאחר הכי נמי ביתך חמור מבית זה לענין נפילה, דאם אמר ביתך שאני נכנס ונפל ובנאו אסור ליכנס בו דכל שהוא ביתך משמע, הא למדת דממאי דשרינן בקונם לביתך אם מכרו לאחר מינה משמע דאם נפל ובנאו אסור לדעת הר"ן וכמו שנתבאר, וכן הוא מבואר בדברי הרב פרשת דרכים דף כ"א ע"ד ע"ש. ובהכי א"ש דממה שהותרו ארץ סיחון ועוג לישראל מוכח דקרא דכי לא אתן לך מארצו בכינוי דהוי כקונם לביתך אם יצא מרשותו הותר, ומינה דמה שנשבע ה' על דור המדבר אם יבואון אל מנוחתי אין להם תקנה אם נחרב הבית ונבנה דקונם לביתך אם נפל אסור, וכיון שאין לדור המדבר תקנה אם נחרב הבית ועדין באיסורן עומדים, א"כ אין צורך שמשה רבינו ישאר במדבר דבין אם יכנס משה ויבטל יצרא ע"ז ולא יחרב הבית בין אם לא יכנס ויחרב אין להם תקנה, וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג והוברר דקונם לביתך אם מת או מכרו לאחר שאינו תחת רשותו מותר, אז דמיתי שמא הותר הנדר דכל שאין תועלת לדור המדבר בהיותי עמהם דאריא דשבועתא רביע עילויהו דקונם לביתך אם נפל אסור, א"כ הדבר נקל שהותר הנדר והוא בעצם תולדה דכבישת ארץ סיחון ועוג כמבואר.


###### Rosh David, Vaetchanan 43
[Rosh David, Vaetchanan 43](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/43)

**ולשוני**תהלך באר"ש לדקדק מה הלשון אומרת דמיתי שמא הותר הנדר, דמשמע דאסתפק למשה רבינו ע"ה תרי ספיקי וזהו דמיתי שמא הותר הנדר, דאי לא אסתפק אלא חד ספיקא הו"ל לומר דמיתי שהותר הנדר אלא מוכח דעלה ונסתפ"ק תרי ספיקי, ולפי דרכנו ניחא דמשה רבן של נביאים אין דבר נעלם ממנו דיש לצדד דאע"ג דקונם לביתך מת או מכרו לאחר מותר אינו מוכרח בחיוב גמור דאם נפל אסור, דיש לומר כדעתו של הריטב"א דבקונם לביתך איכא תרתי לטיבותא דמת או מכרו לאחר או נפל ובנאו מותר, ואיכא עוד לספוקי דהגם דנימא דהאומר קונם לביתך אם נפל אסור דכי היכי דדרש ביתך כל שהוא ברשותו הכא נמי אם נפל ובנאו אסור דכל שהוא ביתך משמע וכדעת הר"ן, מ"מ אין זה כי אם בין אדם לחבירו לא כלפי שמיא, דהקב"ה לפניו נגלו תעלומות ולא כיוין אלא כל שלא נפל ודעתו שבבנין העתיד יותרו דור המדבר וכמש"ל, וז"ש דמיתי שיחויב מארץ סיחון ועוג דהותרו, דאם נפל אסור והוא דמיון בעלמא דאפשר דאם נפל נמי שרי, ואת"ל דנפל אסור עדין איכא לספוקי שמא הותר הנדר דאפשר דכלפי מעלה לא אתמר ואיכא תרי ספיקי, ומ"מ יש צד לומר שהותר זאת היתה לי להרבות בתפלה ואתחנן אל ה' בעת ההיא.


###### Rosh David, Vaetchanan 44
[Rosh David, Vaetchanan 44](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/44)

**ומתוך**הדברים אמורים נבא לבאר הכתובים ונקדים מ"ש בילקוט ראובני דף קנ"ח ריש ע"ג משם הרב מגלה עמוקות אופן ה', דכך אמר משה רבינו ע"ה אתה החילות להראות את עבדך הראה לו דורו של עזרא שהעביר ע"ז מן העולם ואמר אעברה נא להיות לי זכות ארץ ישראל ואבטל יצה"ר, וז"ש ה' אלהי וכו' ר"ל בשבילך וכו' ובמלת נ"א רמז נ"א לאוין דע"ז השייכין לאיסורי ע"ז ומלת אעבר"ה גימט' עזרא, והשיב הקב"ה רב לך צריך אתה להקבר מעבר לירדן להכניע רב החובל הוא חרון אף גימט' משה, וז"ש וצו את יהושע אין צו אלא ע"ז עכ"ל. ולדרכנו אפשר לפרש בסגנון זה ואתחנן אל ה' בעת ההיא שכבשתי סיחון ועוג ומזה מוכח דשבועת אם יבואון אל מנוחתי קיימת לעולם דאף דנחרב בה"מ לא מצו למיתי ואין תועלת במה שאשאר במדבר, ה' אלהים לכבודך אני מתפלל אתה החילות וכו' במלחמת סיחון ועוג א"כ אעברה שהיא גימט' עזרא, כלומר מה שיעשה עזרא לבטל ע"ז זאת אעשה אני ואראה את הארץ הטובה ואבטל יצר ע"ז ובזה יהיו קיימין ההר הטוב הזה ירושלים והלבנון בית המקדש, דכיון שאני מבטל תכף יצר ע"ז לא יחרבו הבית וירושלים, ויתעבר ה' בי למענכם כי הדין הוא קונם לביתך ונפל מותר כדעת הריטב"א, או דאף אם בין אדם לחבירו נפל אסור לגבי דידיה דדעתו שלעתיד יהיו מותרים כשיחרב הבית שרי, וא"כ אם אני נכנס לא יחרב הבית ותשארו במדבר, וזהו שאמר ויתעבר ה' בי למענכם כדי שאביא דור המדבר לעתיד בבית ג', והנה כשגזר הוא יתברך על משה ואהרן כתוב פ' חקת לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם, וכונתו יתברך היא לכן לא תביאו את הקהל הזה מכלל דאיכא אחר והיא קהל דור המדבר שתביאו לעתיד, וז"ש ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, והכונה כלפי שעלתה על דעתו דקונם לביתך נפל אסור וזה מתחייב מעמון ומואב אשר טיהרו בסיחון, לז"א רב לך אתה גדול בתורה ואיך לא ידעת דנפל מותר כהריטב"א, ועוד אל תוסף לדבר אלי דייקא גם לשיטתך דנפל אסור זהו לאדם, לא אלי שידעתי עתידות וכונתי שיהיו מותרים לעתיד, וז"ש לא תביאו את הקהל הזה לרמוז שתביאו קהל אחר והוא דור המדבר, א"כ אל תוסף דבר עוד בדבר הז"ה כלומר מ"ש לא תביאו את הקהל הז"ה דהדין הוא דלמנוחה אחרת באים, ואם אתה תכנס תבטל יצר ע"ז ולא יחרב הבית וישארו במדבר.


###### Rosh David, Vaetchanan 45
[Rosh David, Vaetchanan 45](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/45)

**ובסגנון**אחר אפשר לפרש דכונת משה רבינו ממה נפשך אם הדין נותן דאין תקנה לדור המדבר יעלה ויבא אל הארץ, ואם יש להם תיקון בחרבן הבית הוא לא יבטל יצר ע"ז וישאר הענין כך ולא יהיה הוא גורם שלא יחרב הבית, וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההיא שכבשתי ארץ סיחון ועוג דיש פני"ם הנראין להוכיח מזה דנפל אסור ואין תיקון לדור המדבר, לאמר, בשביל אמירה אחת שיש לומר דאם יחרב הבית יש תיקון לזה הפצרתי בתפלה ואמרתי לישנא דמשתמע לתרי אנפי, דפשטן של דברים מוכחי דאין להם תיקון בנפל הבית ואני רוצה לעבור ולבטל יצר ע"ז וישארו ירושלים והבית קיימים, אמנם לשוני תהלך באר"ש תוכו רצוף שאם הדין הוא דאם יחרב הבית מותרים, אעבר"ה גימט' עזרא שאני מקבל שלא לבטל יצר ע"ז וישאר לעזר"א ובית דינו שהם יבטלוהו ויחרב הבית ויבואו דור המדבר דבאים למנוחה אחרת, ויתעבר ה' בי שלא שמע כדי שאביא דור המדבר דהדין הוא אם נפל הבית מותר, ולמה שרמזתי שאני לא אבטל יצר ע"ז אמר אלי רב לך כי גדול אתה ואין כבודך ליכנס לארץ ולא לבטל יצר ע"ז, דאפילו יהושע נחסר לו אות משמו בשביל זה כמ"ש פ"ח דערכין, והדברים ק"ו לך כי פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה ונחשב לפגם גדול, וא"כ אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה דצריך שתשאר במדבר להביא דור המדבר לעת"ל וגם שיצאו ישראל מהגלות כמ"ש ברעיא מהימנא.


###### Rosh David, Vaetchanan 46
[Rosh David, Vaetchanan 46](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/46)

**ובאופן**אחר אפשר לפרש ונקדים דברי הרב פרשת דרכים בתחילת דרוש ח' שהביא דברי הרב מהר"י אדרבי, שכתב דמשה היה סבור דארץ סיחון ועוג הם ארץ ישראל ולכך טען שרוצה ליכנס לארץ דנדר שהותר מקצתו הותר כלו, אבל קושטא דמילתא דארץ סיחון ועוג אינם מכלל ארץ ישראל. ותמה עליו הרב פרשת דרכים דמילתא דפשיטא שהם מכלל ארץ ישראל, והעד על זה דתנא דמתניתין מיעט ארץ סיחון ועוג מבכורים מפני שאינה ארץ זבת חלב ודבש, וא"כ קשה איך הקב"ה התיר למשה לכבוש ארץ סיחון ועוג שהם מכלל א"י, ועוד האריך בזה והניח הדבר בצ"ע, ואני בעניי הוכחתי במקום אחר דזה מחלוקת בין האחרונים והראשונים, ברם עיקר שרשויה פלוגתא דתניא וגם איכא פלוגתא אם הירדן עצמו הוא חשוב ארץ ישראל או חו"ל כמבואר בבכורות דף נ"ה, ואפשר שזה כונת משה רבינו שאמר בעת ההיא ואמרו רז"ל דמיתי שמא הותר הנדר דמשמע דאסתפקו ליה תרי ספיקי כמו שכתבנו בעניותין בסמוך, ולפי דרכנו אפשר לומר דהשני ספיקות הם דאעיקרא יש ספק אם הירדן עצמו נחשב א"י, ואם ת"ל דהירדן עצמו נחשב ארץ ישאל כסברת רשב"י התם בבכורות שמא עבר הירדן אינו ארץ ישראל ונמצא דיש שני ספיקות, ולכן אמר דמיתי שמא הותר הנדר דאפשר דהירדן ועבר הירדן הוא בכלל א"י וכשכבשתי ארץ סיחן ועוג הותר הנדר, אך איכא תרי ספיקי דיש לומר דבין הירדן ובין עבר הירדן ח"ל, ומ"מ יען יש מקום לומר דהכל א"י דחקתי ונכנסתי בשפל קול התחנ"ה.


###### Rosh David, Vaetchanan 47
[Rosh David, Vaetchanan 47](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/47)

**ועוד**אפשר לומר ונקדים מה שתירץ הרב כמהר"ר מאיר מזרחי זלה"ה לחקירת הרב פרשת דרכים, דאיברא דארץ סיחון ועוג הם מכלל א"י וכדפשיטא ליה להרב ז"ל, אמנם הא דהוו מכלל א"י היינו לאחר שכבשו א"י ונתקדשה הארץ אז גם עבר הירדן נתקדשו בקדושת א"י, אבל בעת שמשה רבינו כבש ארץ סיחון ועוג היו נחשבות ח"ל ושבועת הקב"ה קיימת דכבש ארץ סיחון ועוג משום דבו בפרק נחשב ח"ל דעדיין לא נכנסו ישראל לארץ, וסמוכות שלו מדברי הרב מהריט"ץ בתשובה סימן ר"ו ע"ש, זהו תורף דברי הרב מהר"ם מזרחי זלה"ה. וזה אפשר שהוא כונת דמיתי שמא הותר הנדר, דאעיקרא איכא לספוקי אם ארץ סיחון ועוג הוא ארץ ישראל והותר הנדר דהותר מקצתו הותר כלו, או אינה א"י דבמחלקת היא שנויה כדאמרן. ועוד איכא לספוקי כי האף אמנם עבר הירדן היא ארץ ישראל שמא היינו דווקא אחר כיבוש וקידוש א"י אז גם עבר הירדן הוא א"י, אבל עתה קודם כיבוש ארץ ישראל דין עבר הירדן כח"ל, וז"ש דמיתי שמא הותר הנדר דאיכא תרי ספיקי.


###### Rosh David, Vaetchanan 48
[Rosh David, Vaetchanan 48](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/48)

**והנה**בא"ר הכתוב בזה ונקדים מ"ש בילקוט נשא משם ספרי זוטא הביאו הרב מהר"ח אלפאנדארי זצלה"ה בס' דרך הקדש דף ב' ושם נאמר שמעלת ארץ ישראל על עבר הירדן היא שיש בה בית המקדש, ואמרו במדרש במדבר רבה פ"ז דעבר הירדן היא מקדשת יען מביאין ממנה בכורים, ואשתמיטיתיה מאמר זה מהרב דרך הקדש שם. ובזה נבא אל הביאור ואתחנן אל ה' בעת ההיא שאני כבשתי ארץ סיחון ועוג דיש מקום לומר שהם א"י ונדר שהותר מקצתו הותר כלו, ה' אלהים אתה החילות להראות את עבדך את גודלך וכו' במלחמת סיחון ועוג, אעברה נא, אעבר"ה גימט' בכורים כמ"ש בס' ילקוט ראובני רמז דעבר הירדן היא א"י שמביאין ממנה גם כן בכורים כמ"ש במדבר רבה פ"ז, וכיון שהותר לי ארץ סיחן ועוג אעברה נא ואראה את הארץ הטובה, ואין כונתי שעבר הירדן אינה טובה אלא ההר הטוב הזה והלבנון, כלומר יתרון טובת א"י הוא ההר הטוב הזה והלבנון שיש בה בית המקדש וזהו טוביותה לגבי עבר הירדן כמ"ש בילקוט, אבל גם עבר הירדן היא א"י, ויתעבר ה' בי למענכם, דאי משה לא קביר לבר מארעא לא יפקון ישראל מגלותא כמ"ש בר"מ תצא וכמש"ל, ויאמר ה' אלי רב לך אתה גדול בתורה וכבר ידעת ואתה עצמך מסתפק ואותן ספיקות שלך הם ודאות דעבר הירדן אינה ארץ ישראל, ואף אם נאמר דהיא ארץ ישראל הוא דוקא אחר כבוש א"י אבל עתה הם חו"ל ולא הותר לך כלל שום דבר מהנדר.


###### Rosh David, Vaetchanan 49
[Rosh David, Vaetchanan 49](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/49)

**נמשך**לזה אפשר לפרש מאמר ה' בגזרתו פ' חקת, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם, דהקב"ה מגיד מראשית אחרית והן קדם פשט הספק שיסתפק משה רבינו ע"ה כשיכבוש ארץ סיחון ועוג, כי הוא סבר דארץ סיחון ועוג הם א"י וכמ"ש הרב מהר"י אדרבי כמש"ל ולכך סבר דהותר הנדר, ברם הנה אלהינו יודע תעלומות הלא מראש כה אמר ה' לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ בה"א הידיעה שהיא הארץ המיוחדת למעוטי עבר הירדן, כמו שדרשו בספרא פ' עומר ופ' ערלה ופ' שמיטה כי תבואו יכול משבאו לעבר הירדן ת"ל את הארץ הארץ המיוחדת ע"ש, וכמ"ש מהר"י קורקוס בביאורו פ"ד דשמיטה ע"ש, ותו אמר רחמנא אשר נתתי להם רמז למ"ש בירושלמי פ"ק דבכורים דמארץ סיחון ועוג לא מצי לומר אשר נתת לי דהם נטלו מעצמם ע"ש, וא"כ למדנו דה' בגזרתו לא קפיד אלא בארץ המיוחדת אשר נותן להם לאפוקי סיחון ועוג, ואפשר שז"ש ה' למשה רב לך אל תוסף וכו', דאתה גדול בתורה וזו שגגת תלמוד דמה הם אלו הספיקות זיל קרי לשון גזרתי ובלום פיך מלדבר, דקודם שנולד הספק אני דקדקתי בלשוני ולכן אל תוסף וכו'.


###### Rosh David, Vaetchanan 50
[Rosh David, Vaetchanan 50](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/50)

**וזה**ירמוז הכתוב סוף פ' האזינו, כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל, ולכאורה האי סיפא דקרא אל הארץ אשר אני וכו' נראה יתר ח"ו, אמנם בא האלהים לתרץ דאם הגזרה אמת וכדקאי קאי איך כבש ארץ סיחון ועוג שהיא מא"י וכתמיהת גאון עוזנו הרב פרשת דרכים, לז"א עיניך לנכח יביטו, שלשון הגזרה אמרתי אל הארץ שהיא מיוחדת כמ"ש בתורת כהנים למעט עבר הירדן, ועוד אמרתי אשר אני נותן שם רמז לאפוקי עבר הירדן שנטלוה מעצמם ולא נפל דבר אחד מגזרתי. ובזה הענין של עבר הירדן יתבאר אצלי פ' מסעי, דבר אל בני ישראל כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען והקריתם וכו', והוא בהקדים מ"ש בבכורות דף נ"ה ארצה כנען ולא הירדן ארץ כנען ע"ש, וז"ש כי אתם עוברים אתם דיקא לאפוקי אני כי אינני עובר, וכי תאמרו הרי כבשת ארץ סיחון ועוג והותר הנדר, לז"א ארצה כנען ולא הירדן ארץ כנען כסברת ר' יהודה בן בתירא שם בבכורות ומכ"ש עבר הירדן שאינה א"י ולא הותר הנדר, וז"ש כי אתם עוברים אתם ולא אני.


###### Rosh David, Vaetchanan 51
[Rosh David, Vaetchanan 51](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/51)

**ועוד**אני מדבר בתפלה למשה איש האלהים, והן קדם אביע אומר דיש לחקור חקירה א', מצינו דאמרו רז"ל והביאו רש"י על פסוק שלח נא ביד תשלח ביד אחר שתרצה לשלוח אין סופי להכניסם לארץ, וא"כ מאחר דמראש מקדם תחילת דיבר ה' ואל משה אמר ועתה לכה ואשלחך אל פרעה יודע צדיק דאין סופו להכניסם לארץ מה צורך למאמר ה' עתה תראה אשר אעשה לפרעה ואמרו רז"ל ולא במלחמת ל"א מלכים. ותו דזה היה משפטו על שהקשה לדבר ולומר למה הרעות כמשז"ל, משמע דאם לא היה אומר למה הרעות לא היתה כזאת והי' מכניסם, וכיוצא בזה יש לחקור דהוצרך ה' אח"ך במי מריבה לגזור עליו ועל אהרן שלא יכנסו לארץ ולישבע והלא כבר על מבוכה זו ישב משה והוא היודע בטרם ילך בשליחות ראשון. והגם שיש לכל זה תשובות פשוטות חדשות אני מגיד כי זה שנים נזדמנו לידי יד כהה חידושי מהר"ם שי"ף זלה"ה, וראיתי בסוף הספר שביאר הרב ז"ל מאמר רז"ל אתה החלות לבא אצלי ואינו מובן דמה יוסיף כח לענין שאנו דנים עליו אם הוא בא אצלו או איפכא, וניחא ליה להרב במאי דקי"ל בח"מ סי' רכ"א דהמבקש לקנות מחבירו חפץ מוכר אומר במאתים אני מוכר לך ולוקח אומר במנה ויפרדו איש מעל אחיו, ואח"כ נמצאו ומשך זה החפץ בסתם אם המוכר בקש ללוקח ונתן לו החפץ אינו נותן לו אלא מנה ואם הלוקח בקש למוכר ומשך החפץ נותן ר', וזו הלכה העלה על שלחנו מרן בא"ה סי' כ"ט לענין קדושין נמי ע"ש, והנה משה רבינו ע"ה סירב ואמר שלח נא ביד תשלח, כלומר מאחר שסופך לשלוח אחר להכניסם לארץ גם עתה שלח ואיני רוצה לעשות שליחות עתה לבד, ואחרי כן כביכול הקב"ה בא אצלו ואמר לו ללכת בשליחותו א"כ דינא הוא דדברי משה רבינו ע"ה קיימים שיכניסם גם כן לארץ שלא נתרצה מקודם באופן אחר, וז"ש אתה החילות לבא אצלי וכיון שכן דינא הוא לקיים דיבורי כדין המקח והקדושין דהבא לחבירו צריך לקיים דבורי שכנגדו וא"כ אעברה נא ואראה את הארץ וכו', הן הן הדברים שראיתי לפי הרשום בספר הנז' זה שנים.


###### Rosh David, Vaetchanan 52
[Rosh David, Vaetchanan 52](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/52)

**ובהכי**צילא דעתין בחקירתנו, דאף דמשה רבינו בההוא פחדא מעטף ויתיב שלא יכניסם לארץ מ"מ כיון שכביכול בא אצלו ידו על העליונה, ואחר זה שהקשה לדבר גזר עליו עתה תראה ובמי מריבה נשמע, ועתה נרחיב קצת הענין בביאור הכתובים דקמן, ואתחנן אל ה' בעת ההיא דכבר כבשתי ארץ סיחון ועוג ודמיתי שהותר הנדר אך אכתי פש גבאי ידיעה בתחילה שידעתי דאיני מכניסם, ולז"א אתה החילות לבא אצלי וצריך לקיים דיבורי כמו שפירש הרב מהר"ם שי"ף וצריך לקיים דיבורי, וכי תימא שגזרת עתה תראה ולא במלחמת ל"א מלכים, אעברה נ"א דיקא עתה טרם שיכנסו ישראל אעברה נא לבדי ושם אקבר טרם שיבואו ישראל, ויאמר ה' אלי רב לך אהרן כלומר שהוא גדול ממך גזרתי עליו וקיימתי ואחר שמת אהרן אחיך נתעורר להתאמץ בתפלות תקט"ו ומצאה הקפידה מקום לנוח וכמו שפירש רבינו מהרח"ו זצ"ל בדרשותיו, כי בפסוק פ' האזינו והאסף אל עמך כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו שכל התפלות שהתפלל משה רבינו ע"ה לא נתקבלו יען כבר מת אהרן הכהן והיה לו להתפלל לפני מות אהרן ע"ה ולמתקף ברחמיו על חבירו ואחיו ואז היה נענה תחילה, אבל עתה שנתקיימה השבוע באהרן ע"ה לא נכון לקבל תפלתו, וזהו שאמר לו ה' כאשר מת אהרן אחיך, זהו תורף דברי הרב מהרח"ו זצ"ל, וז"ש רב לך זה אהרן הכהן ע"ה שנתקיימה בו הגזרה וא"כ אל תוסף דבר אלי וכו'.


###### Rosh David, Vaetchanan 53
[Rosh David, Vaetchanan 53](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/53)

**עוד**זאת אדרש עפ"י מ"ש רז"ל בראשית ברא אלהים בתחילה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים ושיתף מדת רחמים שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, ופירש הרב תורת חיים בשיטתו לקמא דף ן' דמחשבתו יתברך מתקיימת אצל איתני עולם עמודי שמים קדושים אשר בארץ, דכך היא המדה שמדקדק עם חסידיו כחוט השערה ואלהים שופט במדת הדין הגמור כאשר עלה במחשבה לפניו לפי שיכולין להתקיים על שורת הדין הגמור זהו תורף דבריו, וכבר בעניותנו הארכנו בזה ותרחבנו לעיל פ' בראשית בס"ד, ושם עמדנו לפי קצורנו בענין משה רבינו ע"ה ע"ש באורך. ועתה אקצר ואעלה כי בזה ניחא לי מאמרם ז"ל בילקוט רמז תת"ך וז"ל, אמר משה רבש"ע יוכבד שקהו שיניה בשני בניה יקהו שיניה במיתתי אמר ליה כך עלתה במחשבה לפני עכ"ל. וצריך ביאור מאי קאמר ליה כך עלתה במחשבה לפני, ועל פי דברי הרב הנז' ניחא כי הנה משה בחכמתו וענותנותו לא בקש אלא מתנת חנם כמו שפירש"י בריש סדרין ואתחנן אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם אעפ"י שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם לפי שאמר לו וחנותי את אשר אחון אמר לו בלשון ואתחנן עכ"ל. ויש להעיר דשנינו היו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס ומה שבח הוא זה למשה רבינו ע"ה דודאי כל מעשיו לשם שמים דוקא ואיך יתלה במעשיו, וי"ל דאעפ"י שעובדים שלא ע"מ לקבל פרס מ"מ יכולין לבקש סתם בקשתם, אך משה רבינו ע"ה פירש שהוא מבקש מתנת חנם בסוג וחנותי אשר אחון, ועוד אפשר לומר במ"ש המפרשים דכשעושים יתר על חיובם או בגמילות חסדים בחלק שהוא טוב לבריות שרי ע"מ לקבל פרס, והיינו רבותא דאף דמתחסדים עם קונם לעשות יותר מחיובם וכן מרבים להטיב עם חבריהם אפ"ה אינם תולין במה שיכולים לתלות ומבקשים מתנת חנם, ומי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה דהגם דלא בקש אלא מתנת חנם עוד זאת יתירה תלה בזכות אחרים, וזו שאלה שאל שהקב"ה יעשה בעבור יוכבד היא אמו, והשיבו הקב"ה כך עלתה במחשב"ה לפני, כלומר אתה ואמך צדיקים גמורים וקדושים ובכם אני מקיים מחשבתי לדון במדת הדין גמור כאשר עלה במחשבה לברא העולם במדה"ד דכתיב בראשית ברא אלהים, ומתקיימת בצדיקים גמורין וקדושי עליונים כמ"ש הרב תורת חיים ז"ל.


###### Rosh David, Vaetchanan 54
[Rosh David, Vaetchanan 54](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/54)

**ודרך**זו אלך להבין הכתובים ויאמר משה ה' אלהים רחום בדין אתה החילות להראות את עבדך מעשה בראשית ששיתפת רחמים בדין כדכתיב ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, וז"ש את גודלך שהוא מדת טובך מדת רחמים חס"ד הוא, ואת ידך החזקה זו מדת הדין ששיתפת שניהם להנהיג עולמך, אשר מי א"ל חסד אל כל יום אשר יעשה כמעשיך וכגבורותי"ך, וכיון שאתה מנהיג עולמך בשיתוף רחמים אעברה נא וכו', ויאמר ה' אלי רב לך, גדול אתה כי לך יאתה לדון במדת הדין הגמור על פי המחשבה דכתיב בראשית ברא אלהים אל תוסף.


###### Rosh David, Vaetchanan 55
[Rosh David, Vaetchanan 55](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/55)

**ורוח**אחרת אתי בהקדים מאי דקי"ל בי"ד סי' רכ"ט דנדר שהותר מקצתו הותר כלו, והרמב"ן סבר דלא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כלו אלא כשניתר על ידי פתח אבל אם ניתר על ידי חרטה לא, ודבר פשוט הוא דלגבי הקב"ה לא שייך פתח, וכן כתב מהרימ"ט בשו"ת י"ד סי' כ"ו ומהרש"א באגדתיה פ' אין עומדין גבי ההיא דאמר רבא ויחל משה שהתיר לו נדרו, וכן בסוף פ"ק דחגיגה הזכיר גבי ה' פתח וחרטה אגב שיטפיה ע"ש, וכתב הרב כנה"ג שם בי"ד סי' רכ"ט הגהות הטור אות ח' דבמתיר מקצתו ומתנה שלא יהא מותר כלו אינו מותר אלא אותו מקצת ותו לא, וראיתי להרב המבי"ט בקרית ספר פ"ו דשבועות שכתב דהא דאין הנודר מתיר לעצמו וצריך אחר שיתיר לו היינו מדרבנן ע"ש, וראיתי בתוספתא פ"ד דנדרים לא יחל דברו שאף חכם אין מפר נדרי עצמו וכן שנינו בספרי לא יחל דברו לא יעשה דברו חולין הרי שהיה חכם לא יפר לו לעצמו, והדין נותן אם מפר לאחרים לא יפר לעצמו ת"ל לא יחל דברו לא יעשה דברו חולין, ומהני בריתות דתוספתא וספרי מוכח דהא דאינו מפר לעצמו הוי מדאורייתא דמפיק לה מקרא, וקשה על הרב הנז' האיך קאמר דאין מתיר לעצמו מדרבנן הוי.


###### Rosh David, Vaetchanan 56
[Rosh David, Vaetchanan 56](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/56)

**ואפשר**לישב במ"ש התוס' פ' הספינה דף ע"ד סוף ע"א וז"ל, ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי ותימא דאמאי אין הקב"ה מפר לעצמו דהא מסקינן במס' חגיגה דנדרים יש להם על מה שיסמוכו מדכתיב אשר נשבעתי באפי ודרשינן באפי נשבעתי וחוזרני אלמא שהוא מפר לעצמו, ואההיא קשה דהיאך מפר לעצמו והא אמרינן לא יחל דברו מכאן לחכם שאין מפר לעצמו עכ"ל. והשתא אפשר דהרב המבי"ט מכח ההיא דאמרינן באפי נשבעתי וחוזרני דמשמע שמתיר לעצמו כמ"ש התוספות סבר דדרשת הוא אינו מחל וכו' אסמכתא בעלמא היא ומדרבנן הוא דאינו מתיר לעצמו, אך קשה דהתם פ"ק דחגיגה תנן התר נדרים אין להם על מה שיסמוכו ותנאי בברייתא אמרי דיש להם על מה שיסמוכו, ושמואל אמר אי הואי התם אמרי להו דידי עדיפא מדידכו שנאמר לא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מיחלין לו, ואמר רבא לכלהו אית להו פירכא לבר מדשמואל דלית ליה פירכא, ואי הא דאין מתיר לעצמו מדרבנן ומדאורייתא מצי למשרי לנפשיה א"כ על כרחך לאו פירושא דקרא הכי ואיך קאמר דשמואל לית ליה פירכא, וכן ק"ק למ"ש הרא"ם פ' מטות דהא דאמרו אבל אחרים מיחלין לו לא ממלת יחל דרשו זה דמלת יחל שרשה חלל ומלת מחילה שרשה מחל רק דרשו זה על פי קבלתם ואסמכוהו אקרא וז"ש ויש להם על מה שיסמוכו אסמכתא בעלמא, ואי הוה נפיק מדוקיא דבל יחל היה מן התורה לא מן ההלכה עכ"ד, דא"כ מאי קאמר רבא דלכולהו אית פרכא, ודאי לכלהו קראי אבל הא דשמואל לית ליה פרכא והא מיפריך וקאי דקרא לא אפשר לפרושי הכי, ואם הוא אסמכתא בעלמא כמ"ש הרא"ם גם מאי דאמרי תנאי מהנך קראי אסמכתא בעלמא ומאי דחי והלא אסמכתי נינהו ובודאי דאיכא לדחויינהו, ודשמואל נמי הכי הויא דקרא לא מתפרש בהכי, ובפשטא דשמעתא לק"מ דקרי התר נדרים פורחין באויר משום דגם לשמואל לא כתיב בהדיא אלא אתיא מדיוק הכתוב ולאו מגופיה דקרא אלא מבחוץ מדיוקא וכ"כ מהרש"א באגדתיה שם, אבל להרא"ם שכתב דכיון דמדוקיא אתי הוי כתיב בתורה ולא מן ההלכה אלא דקרא לא מתפרש הכי, דשרשו מחל וכו' יש להעיר כדכתיבנא בעניותין. וראיתי להרב המוסמך מהר"י פינטו שם שכתב וז"ל, וק' אעיקרא דמילתא אמאי לא אייתי ראיה להתר נדרים שיש להם על מה שיסמוכו מדכתיב ויחל משה, ואפשר דס"ל לשמואל לדחות דילמא ויחל הוא מלשון חילוי ותחנונים לא התר נדר עכ"ל, ולא זכר הרב דבברכות דף ל"ב שמואל מפרש ויחל מלמד שמסר עצמו למיתה עליהם וכו', ופירש"י דשמואל דריש ויחל מלשון חלל, וגם שם תנאי ואמוראי מפרשי להך ויחל בכמה פירושי' ורבא לבד הוא דדריש ליה להתר נדרו ע"ש, ועוד יש לעמוד בדברי הרא"ם שכתב דדרשת רז"ל אבל אחרים מוחלין לו הוא מענין מחלה ששורשו מחל, דמדברי הספרי שהבאתי לעיל לא משמע הכי, וכן מטין דברי הרמב"ם פ"ו מה' שבועות דין ב' ואין להאריך כאן, ומדברי הרשב"א בחידושי נדרים דף כ"ב ור' ישעיה בפסקיו כ"י משמע דהוא אינו מתיר לעצמו מדאורייתא, ועמ"ש בס' החינוך פ' יתרו.


###### Rosh David, Vaetchanan 57
[Rosh David, Vaetchanan 57](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/57)

**אמור**מעתה אפשר דמשה רבינו סבר כסברת הר' המבי"ט בקרית ספר, דהא דאין מתיר לעצמו אינו מן התורה דמדאורייתא מצי למשרי נפשיה, ומשום הכי כשראה שכבש ארץ סיחון ועוג סבר דהקב"ה התיר לעצמו ונדר שהותר מקצתו הותר כלו, וז"ש בעת שכבשתי ארץ סיחון ועוג דמיתי שמא הותר הנדר, הכונה דיש שני ספיקות, אחד דאפשר דהקב"ה התיר לעצמו, או משום דמדאורייתא מצי להתיר לעצמו, או משום דהגם דמדאורייתא בעו אחריני למשרי ליה היינו דוקא לאדם דהאחרים ידקדקו בדבר, אבל כלפי מעלה כביכול מצי להתיר לעצמו, ואפשר דלא הותר לעצמו דמדאורייתא צריך אחרים ואין חילוק גם לצד עילאה כביכול וארץ סיחון ועוג לא היה בכלל הנדר, וזהו ספק אחד. וספק שני דאם תמצא לומר שהקב"ה התיר לעצמו נדרו כדי שאכבוש ארץ סיחון ועוג, אכתי אפשר דפירש בעת התרו דארץ ז' עממים ישאר באיסורו, וכשהתנה בעת התרו לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כלו כמ"ש הר' כנה"ג וכמש"ל, וז"ש דמית"י שמ"א הותר הנדר דאיכא תרי ספיקי.


###### Rosh David, Vaetchanan 58
[Rosh David, Vaetchanan 58](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/58)

**וסדרן**של כתובים יתבארו באופן זה ואתחנן אל ה' בעת ההיא אשר כבשתי ארץ סיחון ועוג אתחלתא דגאולה שמורה ובא שה' רחם עלי והתיר מקצת נדרי, ה' אלהים אתה החילו"ת מלשון התרה, כלומר שהתרת לעצמך מקצת הנדר להראות את עבדך את גודלך ואת ידך החזקה במלחמת סיחון ועוג, א"כ הוי נדר שהותר מקצתו הותר כלו אעברה נא ואראה וכו', ויאמר ה' אלי רב לך, כלומר אתה היתה רב שהתרת לי נדרי בעגל כמשז"ל ויחל משה שהתיר לו נדרו וכדין יחיד מומחה שמתיר ביחיד, וא"כ אי ס"ד שעתה התרתי נדר לעצמי אחר שעשית מעשה ר"ב, ועוד אל תוסף דבר אלי דיקא דלגבי דידי לא שייך פתח ואין כאן אלא דין חרטה ובחרטה לא שייך נדר שהותר מקצתו הותר כלו כסברת הרמב"ן שכתבנו לעיל, ובשתי' לא עלתה לך דלא היה התרה ואף אם היה התרה אין בי דין נדר שהותר מקצתו הותר כלו כדעת הרמב"ן.


###### Rosh David, Vaetchanan 59
[Rosh David, Vaetchanan 59](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/59)

**ובילקוט**אמרו ז"ל כתבת בתורה ואם אמר יאמר העבד, ואני אהבתי אותך ותורתך ובניך לא אצא חפשי איני מבקש למות, והגישו אדניו אל האלהים ועבדו לעולם לא קיימת עמי, שמעה אלהים רנתי ואל תתעלם מתחינתי, א"ל הקב"ה רב לך עכ"ל. ורבני אשכנז פירשו במאי דאמרו ז"ל ואם אמר יאמר העבד עד שיאמר וישנה וכן פסק הרמב"ם פ"ג דעבדים, ומאחר דצריך שישנה להכי אמר לו הקב"ה רב לך אל תוסף וכו' שלא ישנה ובפעם אחת לא עשה כלום עד כאן דבריהם ז"ל. ואנא בריה קלה יראה לי ההדיוט לפרש דרך דרש בסגנון זה, כי הנה כתב הרב משנה למלך שם פ"ג מה' עבדים דמהרימ"ט כתב דהך תנא דבעי בנרצע שיאמר וישנה לא ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם, והרב ז"ל נחלק עליו דראב"ע גבי הענקה לא פליג אלא משום דמוכחי קראי דכתיב אשר ברכך, וכ"כ התוס' במציעא דף ל"א ושם אמרו הוכח אפילו מאה פעמים אין לי אלא רב לתלמיד תלמיד לרב מנין ת"ל תוכיח, ומצינו דמשה רבינו הוכיח להשי"ת כביכול כמו שאמרו רז"ל בריש דברים רבה ע"ש, והנה הכא משה רבינו ע"ה נתחנן שיעשה בו דין העבד שאמר אהבתי את אדוני ולא אמר אלא פעם אחת ומשמע דסבר דהעבד אין צריך שיאמר אלא פעם אחת, ומאי דכתיב אמר יאמר העבד דברה תורה כלשון בני אדם, וכמ"ש הרב מהר"י מטראני ז"ל דהך תנא דבעי שיאמר וישנה היינו משום דלא סבר דברה תורה כלשון בני אדם דאי אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם בחד זימנא סגי, ויאמר ה' אלי רב לך, כלומר זכור שהוכחת לרבך כביכול ומוכרח שאי אתה סובר דברה תורה כלשון בני אדם ונפקא לך מדכתיב הוכח תוכיח והענקה שאני דמוכחי קראי, וא"כ מוכרח דדרשינן ואם אמר יאמר העבד דיאמר וישנה, וא"כ אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה דיקא, דבדבר הזה דלא מוכחי קראי יש לדרוש הכפל, ואתה שלא אמרת אלא חד זימנא השמר לך דלא להשנאה ואין כאן דין נרצע, והיינו דוקא בדבר הזה אבל בהענקה וכיוצא דמוכחי קראי אמרי' דברה תורה כלשון בני אדם.


###### Rosh David, Vaetchanan 60
[Rosh David, Vaetchanan 60](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/60)

**ודרך**הלציי יש להסמיך זה בפסוק נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם דברו על לב ירושלים וקראו אלי' וכו', ונקדים דהסברא נותנת דהא דפליגי אי דברה תורה כלשון בני אדם היינו דוקא במצות התורה וכיוצא, אבל במאמר ה' לא אמרינן ח"ו דכביכול דבר ידבר כדבר איש אל רעהו ובודאי אשר במאמרו הכפל הוא לענין אחר, ובזה נבא אל הביאור נחמו בחרבן בית ראשון נחמו בבית שני וזהו נחמו נחמו עמי בכפל, ואם נפשך לומר אין כאן נחמה אלא על חרבן בית ראשון ותו לא והאי דקאמר נחמו נחמו הוא כלשון בני אדם, לז"א יאמר אלהיכם ובדברי ה' אין לומר שדבריו כלשון בני אדם ח"ו, ועוד דאפילו בתורה לא נאמר זה דהוי כלשון בני אדם אלא היכא דמוכחי קראי אבל הכא ליכא שום הוכחה דלא נדרוש הכפל, וז"ש דברו על לב ירושלים שמנחם על חרבן שני גם כן, וז"ש נחמו נחמו וקרא"ו אליה, כלומר תקראו הכתוב וראו דלא מוכח קרא וזאת אשר תקראו אתם לירושלים קרא כדכתיב ועין בעין נראה דלא מוכחי קראי ובכי האי גונא דרשינן הכפל, וא"כ נחמו נחמו על נחמה בחרבן ראשון ונחמה בחרבן שני כדאמרן.


###### Rosh David, Vaetchanan 61
[Rosh David, Vaetchanan 61](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/61)

**ובאופן**אחר אפשר לפרש בהקדמתנו פ' ויאמר ה' אלי רב לך, גם נבין מאמר רז"ל אתה החלות להראות את עבדך את גודלך זו יציאת מצרים והביאוהו המפרשים, ויש להרגיש דמה ענין יציאת מצרים בזה, ואפשר במ"ש בקדושין דף כ"ב דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים וכו', וכתבו תוס' דמרצ"ע גימטריא ת' משום שהיו במצרים ת' שנה, והרמב"ם שם פ"ג דעבדים פסק דבעינן שיהיו לו אשה ובנים וכן לרבו ושיאהבו זה את זה ואז הוא דין נרצע ואי לאו אינו נרצע, וז"ש משה רבינו ע"ה אתה החלות להראות את עבדך את גודלך זו יציאת מצרים, כלומר זכור אזכור זכר ליציאת מצרים ועם כל זה אני שואל אעברה נא ואראה, והיינו דשאל אהבתי את אשתי התורה ובני ישראל, דדין נרצע הוא ששמע כי לי בני ישראל עבדים והוא קנה אדון לעצמו לכן ירצע במרצ"ע גימט' ת' זכר לת' שנה של גלות מצרים, אבל אני אליך ה' אני רוצה להשתעבד ולא גרעתי מעבד נרצע, ויאמר ה' אלי רב לך, כלומר אין תלוי בך לבד דבר זה כי יש לך רב וצריך שיהיה לכל א' בין לעבד בין לרב אשה ובנים ואתה חושב תורתי לך לאשה והבנים בני בניך הם וא"כ אין כאן אשה ובנים לרב, וגם צריך שאני אהוב אותך וז"ש רב לך כלומר ענין זה תלוי ברב וכיון שבי הדבר תלוי לא הרוחת כלום, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה.


###### Rosh David, Vaetchanan 62
[Rosh David, Vaetchanan 62](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/62)

**ויתכן**לפרש עוד ונבין מאמרם ז"ל הובא בס' דרוש שמואל, אתה החילות להראות את עבדך את גודלך זה אהרן הכהן, ויש להבין מאי שיאטיה הכא. ויראה במה שכתב בילקוט ראובני סדר מסעי משה הרג המצרי והיה חטא בידו ונתחייב גלות לנוס שמה אותיות משה עכ"ל, וידוע שההורג שגלה אינו יוצא מעיר מקלטו עד מות הכהן הגדול, ופסק הרמב"ם פ"ז דרוצח דכהן גדול שהרג ולא היה שם כהן גדול אחר אינו יוצא מעיר מקלטו לעולם, ובזה יתבאר אצלי מאמרם ז"ל הובא בס' שתי ידות אתמול הרגת את המצרי ועתה רוצה ליכנס לארץ ואינו מובן, אמנם על פי הקדמתנו אפשר לישבו דמשה רבינו היה גולה במדבר בעבור המצרי והוא היה כ"ג קודם אהרן הכהן כמשז"ל בזבחים דף ק"ב, דרשב"י סבר דמשה היה כהן ועל שסירב בסנה חרון אף עשה רושם וניטלה הכהונה ממנו וניתנה לאהרן, ויש אומרים דלא פסקה כהונה אלא מזרעו שנאמר משה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי והכי סבר רב דמשה רבינו כ"ג וחולק בקדשי שמים וכו' ע"ש, ונמצא דמשה רבינו היה כ"ג טרם שהי' אהרן כ"ג כי אהרן היה לוי ויען סירב משה ניטלה כהונה ממשה רבינו, ולדעת יש אומרים לא ניטלה אלא מזרעו ומקרא מסייעו, וידוע דמשה רבינו מיום הולדו היה שלם וכמ"ש בזהר משה משה לא פסיק טעמא קדמאה שלים בתראה שלים, ונמצא כשהרג המצרי היה כ"ג הוא לבדו ואהרן היה לוי ואחר זמן רב נתמנה אהרן לכ"ג ונמצא שהרג כשלא היה כ"ג אחר, ולפי רז"ל שהמדבר היה מקלטו א"כ דינא הוא שלא יצא משם לעולם, וז"ש אתמול הרגת את המצרי ועתה אתה רוצה ליכנס לארץ, כלומר דבהריגת המצרי נתחייב גלות והוי דינא כדין כ"ג שהרג בזמן שלא היה כ"ג אחר דלא יצא משם לעולם, וא"כ איך הוא רוצה לצאת ממקלטו וליכנס לארץ.


###### Rosh David, Vaetchanan 63
[Rosh David, Vaetchanan 63](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vaetchanan/r/63)

**מעתה**נבא לבאר הכתובים ואתחנן אל ה' בעת ההיא שנכנסתי לארץ סיחון ועוג חשבתי שכבר יצאתי מהמקלט במיתת כ"ג אהרן והמקלט היה המדבר, ה' אלהים אתה החילות להראות את עבדך את גודלך זה אהרן שהיה כ"ג ומת, ואת ידך החזקה אשר עשית לסיחון ועוג ויצאתי ממקלטי שהוא המדבר כי כן הדין במחויב גלות שנפטר מגלותו במות הכ"ג, ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי, דאעיקרא יכול הייתי לצאת שאני הרגתי את המצרי ונמלכתי בב"ד כמשז"ל שנמלך עם המלאכים וגם אינו דומה לדין גולה לערי מקלט מכמה טעמים, אך הקב"ה רצה שלא יכנס בשבילכם כמש"ל, ויאמר ה' אלי רב לך אתה כ"ג והדין הוא כ"ג שהרג ולא היה שם כ"ג אינו יוצא מעיר מקלטו, וכיון שכן גם אתה אין אתה יכול לצאת ממקלטך שהוא ח"ל אל תוסף וכו', ועיקרן של דברים לזכות את ישראל ודור המדבר בהיותו קבור בחוצה לארץ כי ממנו תוצאות **חיים**.