## Rosh David, Vayeshev

###### Rosh David, Vayeshev 1
[Rosh David, Vayeshev 1](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/1)

**פרשת וישב בס"ד**


###### Rosh David, Vayeshev 2
[Rosh David, Vayeshev 2](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/2)

במדרש (בר"ר פ"ד) וישראל אהב את יוסף ר' יהודה אומר שהיה זיו איקונין שלו דומה לו ר' נחמיה אומר שכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו:


###### Rosh David, Vayeshev 3
[Rosh David, Vayeshev 3](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/3)

**כאשר** ישר בעיני היוס"ר האלהים יביא במשפט כל יסור"י לתת לאיש בפרי מעלליו, בשלשתן לקה מטלטלי אגב מקרקעי ואף בית גרמ"ו עצם אל עצמו משום פגמו בקדש ובכליו, זו מן התוכחות על עון איש בחטאו נעשה שונאו חפץ דבאו פרש רשת לרגליו, הגם הלום הן צדיק בארץ קדוש יאמר לו הולך בצדקו מאליו, אכן צ"ר מן המצר כי קצר עצור עצר נגש והוא נענה ויג"ש אליו, ויהי רובה למפרע הוא גובה כל טוב אדוניו לעולם שכלו טוב נשב"ע ונוטל מזיו שדי כי שכן עליו, הכי קר"ה לבחיר שבאבות לא נח ולא שקט כי הים הולך וסוער בשוא גליו, וכמו שאמרו ברבה סדר היום לא שלותי מלבן ולא שקטתי מעשו ולא נחתי מדינה ויבא רוגז רוגזו של יוסף עכ"ל לפי גירסת הרב נזר הקדש. ואפשר לפי פשוטו כמ"ש בבתרא דף קכ"ג בעא מיניה ר' חלבו מר' שמואל בר נחמני כתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וכו' מאי שנא כי אתיליד יוסף א"ל ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף וכו'.


###### Rosh David, Vayeshev 4
[Rosh David, Vayeshev 4](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/4)

**ונהירנא**כי זה שנים אנא חזיתיה להרב באר שבע בספרו צידה לדרך פ' ויצא שכתב משם הרב תולדות יצחק שנתן טעם דמאי שנא יוסף דיאמר יוסף למה הרעות לאחיך יעקב ואין לו פה להשיב דאחי יוסף הרעו לו והוא הטיב להם ותמה עליו דלמה עזב תלמוד ערוך בסוגיין ראה יעקב שאין עשו נופל וכו', ועוד האריך ולבסוף נתן טעם לפי שיעקב נתן הבכורה ליוסף וכו' ע"ש באורך. ואין כאן תימה דלא נעלם מהרב תולדות יצחק דברי הש"ס רק בא לתת טעם לדבר על מה עשה ה' ככה דעשו יפול ביד יוסף כאשר הוא בעצמו עשה לו מטעמים כאשר אהב ויעקב אבינו אף הוא ראה באספקלריא של קדש שעשו נופל ביד יוסף אך לא ידע הטעם לדברי הרב תולדות יצחק. ועוד אשתמיטיתיה דרב שמואל בר נחמני גופיה בעל המימרא עצמה דסוגיין הוא עצמו יהיב טעמא כהרב תולדות יצחק כמבואר בתנחומא והובא בילקוט שופטים סי' ה' רמז נ"א וז"ל ארשב"נ מסורת אגדה בידינו שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל למה שאם באים השבטים לדין עם עשו לאמר לו למה רדפת את אחיך הוא אומר להם למה רדפתם את אחיכם וכיון שהוא אצל יוסף אומר לו למה רדפת את אחיך ואינו יכול להשיבו וכו' עש"ב וגם בפסיקתא רבתי נתנו טעם זה דף כ"א. ושם דף י"ט נתנו טעמים אחרים וקצתם הובאו בילקוט.


###### Rosh David, Vayeshev 5
[Rosh David, Vayeshev 5](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/5)

**וחזיתיה**למופת הדור הרב מהרח"א בס' עץ החיים דף ה' שהקשה בסוגיין ממ"ש תוספות בפ' הנזיקין (דף נ"ה:) דיאודה הרג עשו כמ"ש בספרי ומ"ש פ"ק דסוטה (דף י"ג) דחושים בן דן הרגו שמא לא מת באותה הכאה עד שעמד יהודה והרגו הרי דעשו נפל ביד חושים ויהודה, ותירץ דבעינן שתי כחות יהודה ויוסף וכשנהרג עשו היו שני כחות יהודה וחושים והיה בהני"ח מונח זה ישב ודרש כמה ענינים בהמצאה זו ע"ש באורך. ודבריו קשים בעיני דמי גילה רז זה דבעינן שתי כחות והלא כמה טעמים נאמרו בזה יחד כלם בנותן טעם לנפילת עשו ביד בניה של רחל דוקא. ותו הגם שנאמר דבעינן כח אחר עם יוסף מה שאינו נראה כן מרז"ל אכתי כח בניה של רחל ודאי צריך וחושים מאי אהני והנה צור"ף עם יהודה הרי תרוייהו לאו בניה של רחל. ולי ההדיוט אעיקרא קושית הרב לק"מ דיהודה וחושים הרגו לעשו דכיון דיוסף ובניו היו שם באותו פרק ולא עוד אלא דיוסף הוא מלך וכלהו חשיבי מאנשי מלחמתו תו אין קפידא מי הורג עשו דאנשי מלחמת יוסף הרגוהו, ושפיר חשיב כי יפול הנופל ביד בניה של רחל ויוסף הוא השליט וכלהו בתריה דמלכא גרירי.


###### Rosh David, Vayeshev 6
[Rosh David, Vayeshev 6](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/6)

**אך**קשה לי דמצאתי במדרש שוחר טוב סוף מזמור י"ח דאמרו דבקבורת יצחק יהודה הרג עשו דנשאר יעקב לבדו במערה ונכנס עשו להרוג ליעקב ונכנס יאודה והרגו מאחוריו ע"ש. ושם לא היה מלחמה ולא הוו גרירי בתר בניה של רחל ויוסף היה במצרים. וזוהי שקשה על התוס' דדחקי טובא להשוות הספרי עם הש"ס פ"ק דסוטה. ובהגלות נגלות מאמר השוחר טוב הנז' מבואר דמ"ד דיהודה הרגו פליג לגמרי עם תלמודין דמ"ד זה סבר שנהרג בקבורת יצחק ויהודה הרגו. וגמרין סבר דנהרג בקבורת יעקב וחושים הרגו. והספרי אתי כמאמר שוחר טוב. ולהרב יפה מראה פ"ק דכתובות והרב שדה יהושע שם ופ' הנזיקין אשתמיט מינייהו דברי הספרי והתוס' ומאמר שוחר טוב וכמ"ש במקום אחר. ולמאי דאתאן עלה יש לישב דכיון דבנימין היה שם בקבורת יצחק הא סגי וקרינן דעשו נפל ביד בניה של רחל דכשיהודה נכנס מסתמא כל השבטים נכנסו עמו ובנימין שם נמצא ושם היה וכחו גדול לעזר ולהועיל ליהודה להורגו.


###### Rosh David, Vayeshev 7
[Rosh David, Vayeshev 7](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/7)

**המורם**מהאמור דיעקב ראה שאין עשו נופל וכו' ולכן כאשר ילדה רחל את יוסף בקש לצאת דנולד שטנו של עשו, ואמרו רז"ל (ב"ב קכ"ג.) דהעולם אומרים היו שתי בנות ללבן ושני בנים לרבקה הגדולה לגדול וכו' ולכן היתה בוכה לאה וכו', גם אמרו רז"ל (בר"ר ס"פ ע"ה) דנענש יעקב אבינו ע"ה דהטמין דינה שלא יראנה עשו דאם נשאת לעשו היתה מחזירתו. ועפ"ז אפשר להבין המאמר הנז' לא שלותי מלבן דהלא ברחל עבדתי ורימני לתת לי לאה שלא כרצוני ועל ידי זה נמשך לא שקטתי מעשו כמו שפירשו הראשונים בפ' כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני אם על בנים דנתירא יעקב מעשו על לקיחתו רחל ולאה דאחת מהן היתה לעשו והואאומרו פן יבא והכני א"ם על בנים דייקא ניטלה האם כי אחת מהנה אמר אויב שהיא שלו, ונמצא דמאשר לא שלותי מלבן שרימני בלאה והוצרכתי לקחת שתיהן דין גרמא דלא שקטתי מעשו ובההוא פחדא יתיבנא להתגולל עלי על אשר לקחתי שתיהן. ועל ידי זה דלא שלותי מלבן שנתן לי לאה ולא נתנה לעשו עוד נלכדתי ולא נחתי מדינה שנענשתי שהסרתיה מלפניו והטמנתי אותה, שאלו נשאת לעשו היתה מחזירתו, ואלו לא רימני לבן וניתנה לאה לעשו לא היה עוד מקום ערעור אם בת היתה לי ונסתרה מעשו דלאה הצדקת אם נשאת לו היתה מחזירתו. ולא עוד אלא שהייתי בטוח מעשו בכל עת אשר אני רואה יוסף כי הוא שטנו של עשו. אבל עתה ויבא רוגז מיוסף וחזר הצע"ר למקומו ופחד עשו היה לי.


###### Rosh David, Vayeshev 8
[Rosh David, Vayeshev 8](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/8)

**לפום**נסחא דקמן לא שלותי מעשו ולא שקטתי מלבן. יש לפרש הכי דכל הצרות עשו גרמא בנזיקין לא שלותי מעשו שבקש להורגני ומזה נמשך צרה אחרת לא שקטתי מלבן דאלמלא לא היה לי פחד עשו לא היה צורך ללכת ללבן דכשם דאברהם הביא רבקה גם יצחק שלח כזאת לקחת רחל משם אך עשו דין גרמ"א דנפל בחולקי ללכת ללבן שהחליף משכורתי ורימני. ועוד אחרת דבעבור עשו שהוא רשע הסתרתי דינה ממנו ונענשתי ולא נחתי מדינה. ולא עוד אלא שבעבור שבטלתי כבוד או"א כל זמן היותי אצל לבן אך עתה הלאני ויבא רוגז יוסף כמשז"ל (מגילה דף י"ז.) וגם אשר בטחתי דיוסף שטנו של עשו, איכו השתא שנאבד יוסף הדרן לקמייתא כי ירא אנכי מעשו. ובזה יובן משז"ל (בר"ר פ' פ"ד) בקש יעקב לישב בשלוה וכו' קפץ עליו רוגזו של יוסף כי הנה אמרו לא שלותי מעשו כמש"ל, וכל קבל דנא דיעקב אע"ה בריש כל מרעין קרי אנפשיה לא שלותי מעשו עתה בקש לישב בשלוה מעשו דעשו נתישב בארץ שעיר ויוסף שטנו של עשו נצר מטעיו כברוש רענן שעשועים יום יום לכן סבר יעקב לשבת בשלוה מעשו תמורת לא שלותי מעשו. קפץ עליו רוגזו של יוסף כי הוא שטנו של עשו ואינינו ועוד מילתא בפומיה לא שלותי מעשו כי ירא אנכי אותו כי יוסף איננו שהוא שטנו.


###### Rosh David, Vayeshev 9
[Rosh David, Vayeshev 9](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/9)

**והנה**אופ"ן אחד באר"ש יש לפרש עוד ונקדים מ"ש הרב מהר"י וייל בתשובה סי' קכ"ה וז"ל מ"ש איך שבשליחותך נהרג ר' עזריא גרסינן באגדת חלק (דף צ"ה.) א"ל הקב"ה לדוד עד מתי יהא העון הזה טמון בידך על ידך נהרג דואג וכו' אלמא אע"ג דדע"ה לא פשע במידי רק שעל ידו באו לידי תקלה אפ"ה נענש כ"ש הכא שבשליחותך בא אליו הרעה הזאת וכו' ואז"ל בשבת פ' שואל (דף קמ"ט:) כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו למחיצתו של הקב"ה עכ"ל. והביא ראיה מדבריו מהר"ם מלובלין בתשובה סי' מ"ד לנדונו. ותשובת מהר"י וייל נעלמה מהרב באר שבע באגדת חלק שכתב כן מדנפשי' ולא זכר כי הן הן דברי מהר"י וייל. שוב בא לידי ס' צמח צדק וראיתי להרב שם בתשובותיו סי' ו' שהשיג על הרב באר שבע והוא ז"ל פקפק קצת בדין מהר"י וייל וחילק דדוקא אם שלח שלוחו בחנם אז צריך לקבל תשובה דהוא הגורם וכן הוא גבי דוד הע"ה דהוא היה הגורם אך אם זה השליח ששלח בא בשכרו אליו הוא נושא את נפשו עש"ב. ועל פי זה הרי הוא כמבוא"ר מאמרם ז"ל והביאו רש"י פ' ויגש בפ' אמותה הפעם וז"ל ומדרשו סבור הייתי למות שני מיתות בעוה"ז ובעה"ב שנסתלקה ממני שכינה והייתי אומר שיתבעני הקב"ה מיתתך עכשיו שעודך חי לא אמות אלא פעם אחת עכ"ל. ובנדון זה דיוסף גם מהרר"ם בעל צמח צדק יודה כיון ששלחו יעקב אע"ה בחנם ואע"ג דלא ידע שאחיו שונאים אותו מ"מ הוא הגורם. אך עדיין יש להסתפק כיון שאחיו הלכו לרעות עצמן וכמ"ש הלא אחיך רועים בשכם וכמשז"ל (בר"ר פ' פ"ד) א"כ יוסף תפארת בחורים היה לו הנאה גדולה לרעות עצמו וסבר וקביל מלבד כבוד אביו לכבוד עצמו להתענג ולרעות בגנים, וזה חשיב הנאה כאלו קבל שכר, ולדעת הרב צמח צדק יעקב אע"ה פטיר ועטיר. אך זה חלי דנסתלקה ממנו שכינה וזה מכריע דיוסף לא כיוין להנאתו כלל ולא מטי ליה הנאה מינה וא"כ הו"ל כשלחו חנם והוא הגורם וחייב לכ"ע, וז"ש שנסתלקה ממני שכינה ומזה הייתי סבור שיתבעני הקב"ה מיתתך כי אני גרמתי והיינו דנסתלקה ממני שכינה דכל שחבירו נענש על ידו וכו'. ואחר זמן רב ראיתי בשו"ת יד אליהו סי' כ"ח שהאריך בענין זה דמהר"י וייל ושם הזכיר הא דאמותה הפעם רק שכתבו בשם המפרשים ע"ש והם דברי רש"י משם רז"ל במדרש. ובזה נבא לבאר מאמרם ז"ל (בר"ר פ' פ"ד) בשעה שהיה יעקב אבינו זוכר שאמר לו יוסף הנני היו בני מעיו מתחתכין אמר יודע היית שאחיך שונאים אותך והיית אומר הנני. ונקדים מקראי קדש ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר. ויש לדקדק מדוע אבינו הזקן פלגיה לדבוריה בשני אמירות הול"ל הלא אחיך רועים בשכם לך נא ראה שלומם ושלום הצאן והשיבני דבר. והרב מופת הדור מהרח"א בס' עץ החיים פירש אומרו והשיבני דבר משום דרב מספקא ליה פ"ק דפסחים (דף ח':) אי שלוחי מצוה חזירתן כהליכתן דאינם נזוקין או דוקא בהליכתן אין נזוקין, ומשום הכי התחכם יעקב שיהיה שליח מצוה גם בחזרתו ולא יהא נזוק וזהו והשיבני דבר דגם בחזרתך שלוחי אתה עד כאן דבריו. ובמאמר הנז' שמעתי משם המפרשים שפירשו בו הכי דיש לדקדק מה היה מתפעל יעקב אע"ה בזוכרו שאמר יוסף הנני אך דרך העולם כשאדם גדול יצוה לבנו או לנערו דבר שירות השב ישיב לו הנני כלומר אני מוכן לשרתך בלב שלם. אבל אם דבריו של גדול לבנו העובד אותו לעשות לו טובה והנאה לא מן השם הוא להשיבו הנני רק אמר יאמר העבד החויתי אמצא חן בעיני אדוני. והכא יעקב אבינו ליוסף אמר הלא אחיך רועים בשכם שהלכו לרעות עצמן בנאות דשא לכה ואשלחך אליהם אזתתענג בדשן וזהו לטובתו, ועל זה לא הי"ל להשיב הנני כדרך שמשיבים לשואל שירות רק להשיב אמצא חן ויעקב אע"ה אז לא שם לבו באמירת יוסף הנני, ועד אחרן אשר חזה אשר קרהו למפרע נפק דק בתשובת יוסף שהיתה בכונה מכוונת כי אין זו טובה לו לפי שאחיו שונאים אותו וזה שירות גדול ליכנס בסכנה ולזה היו מעיו מתחתכין, עד כאן דברי המפרשים אשר שמעתי. ועדיין צריך להבין איך יעקב אע"ה ביודעו ומכירו שכל דברי יוסף בר חכים בדקדוק וחכמה לא שת לבו גם לזאת ויהי מאז לומר לו ברר דבריך כאשר יפר"ש השוח"ה לשחו"ת הודיעני את דרכיך.


###### Rosh David, Vayeshev 10
[Rosh David, Vayeshev 10](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/10)

**ואולם**מה טוב ומה נעים לחבר השני דרכים הנז' ונצרף הקדמתנו מפני שהכ"ל יפה ויובנו בדקדוק הכתובים והמאמר הנז', כי הנה כל כונת יעקב אבינו לעשות נחת רוח ליוסף תאות נפש ילך לטייל לרעות בגנים ואשד הנחלים עם אחיו, וזה היה מגמתו הוא אשר דיבר הלא אחיך רועים בשכם מרעה דשן כר נרחב והמקום יפה אף נעים לכה להנאתך ולטובתך ואשלחך אליהם בתורת שליחות למען אחיך לא יגערו בך. ויוסף בסדר עליון השיבו הנני כיון לומר לו טובתי בל עליך וזו אינה טובת הנאה רק כמשא כבד אך להיות שהדבר יצא מפיך הנני. ואבינו הזקן כבר הרגיש בתשובת יוסף אך דן בדעתו שיוסף סבר כי כל הדרכים בחזקת סכנה ואין זה שליחות מצוה בשלימות, ואת"ל שליחות מצוה הוא לקיים כל אשר יצא מפי אביו מ"מ בחזרה לא יש שליחות. זה הבין יעקב אע"ה בתשובת יוסף כי לא עלה על לבו שנאת אחיו. ומשו"ה ליתובי דעתיה דיוסף אמר לו עתה בשליחות גמור הליכה וחזרה לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר ותהיה שליח מצוה בהליכה וחזרה מה שלא היה דעתו תחילת דיבר. ולבסוף כשראה מקרה בלתי טהור היה זוכר הנני ועתה ירד לעומק כונתו והיו מעיו מתחתכים. ולדרכנו יאמר נא דכשנאבד יוסף היה מצטער על יוסף עצמו ומתוך זה סבר שהוא חייב בזה אבל יש מקום לומר דכיון שעיקר השליחות היה להנאת וטובת יוסף לרעות עצמו והא חשיב כאלו בא בשכרו הוא פטור כדעת הרב צמח צדק, אכן כשהיה זוכר שהשיב הנני בני מעיו מתחתכין שבזה גילה שלא הי"ל שום הנאה והיה עליו לטורח וא"כ בנדון זה יעקב אע"ה חייב ולכך היו מעיו מתחתכין וכמ"ש סבור הייתי שיתבעני הקב"ה מיתתך. ובזה אפשר לפרש מאמר הנז' בקש יעקב לישב בשלוה וכו' דאתאן עליה, כי הנה יעקב אע"ה בקש לישב בשלוה בעה"ז מלבד העוה"ב שהוא חלקו וסבר לה מר לזכות בשני עולמות. ולעומת זה קפץ עליו רוגזו של יוסף דמלבד צרת העה"ז הן גור יגור על העה"ב שיתבע ממנו הקב"ה מיתת יוסף, והוא מדה כנגד מדה כי הוא חשב לזכות בשני עולמות עכשיו יצטער על שניהם דגם על העה"ב פחד ורגז שיתבע הקב"ה מיתתו.


###### Rosh David, Vayeshev 11
[Rosh David, Vayeshev 11](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/11)

**ולהבין**הני קראי וישב יעקב וכו' והנמשכים אמרתי אקדמה הא דאמרינן בבתרא דף קי"ט ושהיה בכור נוטל שני חלקים ואמאי ראוי הוא וכו' אמר רב יהודה אמר שמואל ביתדות אהלים מתיב רבא ר' חדקא אומר בנות צלפחד נטלו ד' חלקים שנאמר ויפלו חבלי מנשה עשרה אלא אמר רבה א"י מוחזקת היא מתיבי א"ר חדקא שמעון השקמוני הי"ל חבר מתלמידי ר' עקיבא וכך היה ר"ש השקמוני אומר יודע היה משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הם אבל לא היה יודע אם נוטלות חלק בכורה אם לאו וכו' ואי ס"ד ארץ ישראל מוחזקת מאי קמסתפקא ליה היא גופא קמסתפקא ליה דכתיב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה' ירושה היא לכם מאבותכם או דילמא שמורישין ואינם יורשים ופשטו ליה תרוייהו.


###### Rosh David, Vayeshev 12
[Rosh David, Vayeshev 12](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/12)

**והרמב"ן**בחידושיו הקשה במ"ש ואי ס"ד א"י מוחזקת דאלא מאי אינה מוחזקת מאי מספקא ליה וא"ת מיבעיא ליה אם הבכור נוטל בראוי כבמוחזק א"כ למה נאמר לו כן דוברות וי"ל הן נחלה תבעו וכו', ואינו מחוור דמשמעות המקרא ליתן להם ספיקן, ועוד שיודע היה משה רבינו דין בכורה לגמרי וכו' אלא שאלה בעלמא היא ויכול הי"ל ולטעמיך עכ"ל. וכן הרשב"א בחידושיו כ"י כתב בקצרה דהומ"ל ולטעמיך. אמנם הריטב"א בחידושיו כ"י פירש דאי אמרת א"י אינה מוחזקת מספ"ל לענין בכור אי נוטל בראוי דאכתי לא נאמרה לו פ' בכורה א"נ אפשר לפרש בכל אשר ימצא לו בכל הראוי להמצא לו עכ"ד. וכאשר ירדוף הקור"א יקשה על הרמב"ן והרשב"א דלא משמע להו למימר דנסתפק אי הבכור נוטל בראוי דהרי שנינו בספרי א"ר חדקא שמעון השקמוני הי"ל חבר מתלמידי ר"ע אמר יודע היה משה שהבנות נוחלות אלא לא היה יודע אם נוטלות בראוי כבמוחזק אם לאו וכן הוא בפסיקתא. והרי ספרי ופסיקתא קרו בחיל דמשה רבינו אסתפק ליה אם נוטלות בראוי כדברי הריטב"א. ואנן בעניותין במקום אחר אנא נפשאי כתבית דמסוגיין מוכח דבריתא הלזו דספרי לאו מתרצתא היא ושם הארכתי קצת בסוגייא זו ובדברי מהרש"א בחידושי הלכות ואין כאן מקום להאריך בזה.


###### Rosh David, Vayeshev 13
[Rosh David, Vayeshev 13](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/13)

**והרב**החסיד מהר"ר אלעזר מקראקא בספרו רמזי המשניות מעשה רוקח דף פ"ב כתב וז"ל אכתוב קושיא חזקה בזה הגמרא דכתבו התוס' דאף דעדיין לא נאמר פ' נחלות יודע היה משה מטעם דלקמן אם כבן אנו חשובין וכו', ופירש רשב"ם אם כבן אנו לפטור אמנו מיבום שהרי היבום קם על שם אחיו בנחלה כדדרשינן ביבמות (דף כ"ד.) והבן מונעו מליבם אמו ומלירש וכו', הרי מבואר שעיקר טענתם שאם לא היו הם פוטרים אמם מליבם היה היבם לוקח נחלת אביהם ועתה שפוטרים אמם מיבם ראוים הם ליקח נחלה של אביהם והרי אסיקנא ביבמות דף כ"ד דיבם אינו נוטל בראוי, ותמוה לי מאד היכי קאמר יודע היה משה רבינו וכו' ממ"נ אי א"י מוחזקת גם בכורה יטלו ואם אין מוחזקת אלא ראוי גם חלק אחד לא יטלו דפרשת נחלות לא נאמרה אלא מטענת אם כבן וכו' דהא היבם היה נוטל הנחלה הרי היבם אינו נוטל בראוי וצ"ע רב עכ"ל. ולי ההדיוט לק"מ דהא הן אמרו אם כבן אנו חשובין תנה לנו נחלה כבן אם לאו תתיבם אמנו שמעינן דמכח דפוטרות אמן מיבום חלקן שאלו כבן דכיון דהן בם מועיל ונשיב זיק"ה זיקת אמן עיילי בב"ר לפטור אמם ולנחול כבן, ומאחר שכן הא ודאי סברא הוא דהבן יורש אביו ראוי ומוחזק כל אשר ישליטנו האלהים ובהא ליכא ספיקא דהבן אינו נוטל בראוי דאי ברא לא ירית אמאן תרמייה והא סברא אלימתא וסדר עולם דבן יורש גם את הכל. ואי בעית אימא קרא מדאצטריך גבי בכור דאינו נוטל פי שנים בראוי ש"מ דבן יורש ראוי ומוחזק איכו השתא בנות צלפחד לא אמרו לירש כיבם כי היכי דלא יטלו כלל ראוי ודייקי לומר תנה לנו נחלה כבן, והא לא אסתפק למשה רבינו דבמקום בן קיימי ונוטלות חלק פשוט כי קמספקא ליה בחלק בכורה אי א"י מוחזקת.


###### Rosh David, Vayeshev 14
[Rosh David, Vayeshev 14](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/14)

**ומקשו**הכא בהא דאמרינן דמשה רבינו אסתפק אי ארץ ישראל מוחזקת מהא דאמרינן בעכו"ם דף נ"ג ע"ב אמר רב יהודה אמר רב ישראל שזקף לבנה להשתחוות לה ובא עכו"ם והשתחוה לה אסרה מנ"ל א"ר אלעזר כתחילתה של ארץ ישראל דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי אלא מדפלחו ישראל לעגל גלי אדעתייהו דניחא להו בעכו"ם וכי אתו עכו"ם שליחותא דידהו עבוד וכו' ע"ש. ולפי זה מאי מספ"ל למשה רבינו לפשוט דא"י מוחזקת מדכתיב ואשריהם תשרפון באש דאי אמרת בשלמא דא"י מוחזקת ניחא דמדפלחו לעגל ניחא להו אלא אי אמרת א"י אינה מוחזקת בביטול סגי ולכפיינהו ונבטלינהו כדפירש"י. והא גופא קשיא לי לשמואל דסבר א"י אינה מוחזקת כדמשני אסוגיין ביתדות אהלים א"כ לדידיה מ"ט דשריפת אשירות בביטול סגי. ויראה לישב קושיות אלו כמ"ש בחידושי הראשונים לע"ז כ"י במ"ש שם דף נ"ב מנין לעכו"ם של ישראל דטעונה גניזה הקשה הראב"ד תיפוק לי מדכתיב ואשריהם תשרפון באש דאמרינן לקמן טעמא משום דאמוריים שלוחי ישראל נינהו וירושה להם מאבותיהם, ותירץ הראב"ד דאיכא למימר הוראת שעה היתה שלא יטעו אחרי עכו"ם דאמוריים כי ימצאו אותה מלאה עכו"ם ואם לא ישרפום שמא יעבדום אבל בעלמא אפשר דעכו"ם דישראל יש לה ביטול עכ"ד. ובהא מתרצתא סוגיין דהא הוא דאסתפק משה רבינו דילמא א"י אינה מוחזקת והני אשרות עכו"ם של אמוריים נינהו והגם דיש להם ביטול מ"מ מלאת ארעא גלולים וכדי שלא יטעו חל עליהם חובת ביעור. ומ"ד א"י אינה מוחזקת סבר הכי לפום קושטא דמילתא.


###### Rosh David, Vayeshev 15
[Rosh David, Vayeshev 15](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/15)

**ובאופן**אחר יראה לישב קושיות הנז' וקושית הראב"ד הנז' כמ"ש בסנהדרין דף נ"ה ע"א בעו מיניה מרב ששת עכו"ם הבא על הבהמה מהו תקלה וקלון בעינן והכא תקלה איכא קלון ליכא או דילמא תקלה אעפ"י שאין קלון אמר רב ששת תניתוה מה אילנות שאין אוכלין ואין שותין ואין מריחין אמרה תורה השחת שרוף וכלה הואיל ובא לאדם תקלה על ידן המתעה חבירו מדרכי חיים לדרכי מיתה עאכ"ו, ופירש"י אילנות של אשרה דכתיב בהו תשרפון וכו' אלמא תקלה אף שאין קלון דאשרה לעכו"ם אינה קלון אלא תקלה שאף הם הוזהרו על עכו"ם עכ"ל. ולפום הך בריתא דהני אשרות עכו"ם של גוי נינהו ואלו הן הנשרפין הואיל ובא לאדם תקלה על ידן שאף הן הוזהרו על עכו"ם א"כ שפיר מספ"ל למשה רבינו אי א"י מוחזקת דלצד שאינה מוחזקת טעמא דאשרות שבא לאדם תקלה על ידן וכן יסבור מ"ד אינה מוחזקת לפי האמת, ובהא מתרצא קושית הראב"ד דמשו"ה ר' יצחק לא יליף מהך דעכו"ם אינה בטלה. איברא דשם בדף נ"ב רב חסדא משמיה דרב יליף מקרא דלא תטע לך אשרה וכו' ולר' אלעזר בדף נ"ג דמפרש טעמיה דרב גבי ישראל שזקף וכו' מדכתיב ואשריהם וכו' קשה קושית הראב"ד לר' אלעזר אמאי לא יליף רב מינה דעכו"ם של ישראל אין לה ביטול, ויש לישב דרב יליף לימוד מרווח אף למ"ד א"י אינה מוחזקת. ומ"מ ק"ק לר' אלעזר בדף נ"ג מאי יליף דין ישראל שזקף וכו' מדכתיב ואשריהם וכו' נימא דטעמא כההיא בריתא דסנהדרין ומשום הנך דמעיקרא.


###### Rosh David, Vayeshev 16
[Rosh David, Vayeshev 16](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/16)

**ומן**האמור ל"ק מה שהרגיש הרב מהרש"א בחדושי הלכות בסנהדרין דף נ"ה וז"ל תניתוה מה אילנות וכו' מגופיה דקרא דכתיב באשרה תשרפון באש הוה מצי לאתויי למיחש משום תקלה אלא דמייתי הך בריתא דמפרש טעמא דקרא עכ"ל. ולפי האמור מגופיה דקרא לא מצי לאתויי משום דאיכא למדרש טעמא דקרא כר' אלעזר בסוגיית ע"ז דהוי של ישראל דמדפלחו לעגל וכו' אי נמי אפשר לומר כדברי הראב"ד הנז'. ועלה בידינו דהא מילתא פלוגתא דתנאי ואמוראי אי א"י מוחזקת אי לא. והלכה רווחת דא"י מוחזקת כפשטא דמתניתין ושמעתא דפ' יש נוחלין וכמ"ש שם הרי"ף והרא"ש והרמב"ם בפירוש המשנה. אך כבר כתבנו דהוי פלוגתא דתנאי ואמוראי כאשר ביארנו במקום אחר דשמואל דסבר א"י אינה מוחזקת לא אסקיה בתיובתא התם משום דאיכא כתנאי דסברי כוותיה. ובזה הבה נא נסעה ונלכה עלי בא"ר מן הכתובים בסדר יומא. וכבר נודע דהא מילתא דא"י מוחזקת אי לא נאחז בסבך מחלקת אחר מפורסם אי האבות יצאו מכלל ב"נ וכמתבאר מדבריו של גדול הרב פרשת דרכים דאי אמרינן דאברהם אע"ה דין ישראל גמור יש לו שפיר קנה הארץ בחזקה כמ"ש בבתרא דף ק' וא"י מוחזקת, אך אי אמרינן דאברהם לא יצא מכלל ב"נ אלא להחמיר דוקא א"כ חזקה בגוי אינה קונה כמ"ש הרמב"ם פרק א' דזכיה (הי"ד) ולא קנה הארץ וא"י אינה מוחזקת. והרא"ם ז"ל כתב דהשבטים ויוסף היו חולקים במפרכסת והרחיב הדבר הרב פרשת דרכים דף ד' דיוסף ושבטים כלהו סברי דמפרכסת שריא לישראל דבשחיטה תליא מילתא ואסורה לב"נ דלדידהו במיתה תליא והשבטים ס"ל דיצאו מכלל ב"נ אף להקל ומשו"ה אוכלין מבהמה בעודה מפרכסת ויוסף סבר דלא יצאו מכלל ב"נ להקל. והנה רז"ל אמרו בב"ר פ' פ"ד סי' ה' וישב יעקב לא נהנה יעקב אבינו ממושב עד שגר במגורי אבותיו ואיזו זו ארץ כנען ששם גר יצחק. והדברים אינם מובנים. ואפשר דיעקב אע"ה סבר דלא יצאו מכלל ב"נ אלא להחמיר לא להקל וא"כ א"י אינה מוחזקת כי אברהם אע"ה לא קנה בחזקה דעכו"ם לא קני בחזקה ומשו"ה חשב דשפיר קרינן ארץ לא להם ארץ כנען וגרות יצחק אע"ה וגרותו יעלו למנין ת' שנה דגזרת בין הבתרים. הוא הדבר דקשיא להו לרז"ל בהאי קרא דאומרו וישב יעקב מורה ובא תושב גמור מאריה דארעא דישראל וממשמע שנאמר בארץ מגורי אביו בארץ כנען מוכח דהיו גרים והארץ נקראת על שם כנען. לז"א וישב יעקב לא נהנה וכו' כלומר דהא דכתיב וישב לא שהיה תושב רק תמיד היה גר אך בכל גרותו ל"ה נהנה ממושב, דאף גר לא היה דגר נהנה ממושב והוא לא נהנה ממושב אפילו כגר רק בארץ מגורי אבותיו אברהם ויצחק אבותיו דייקא דאברהם היה גר שלא קנה בחזקה דלא יצא מכלל ב"נ ואחריו יצחק אבינו היה גר ואיהו נמי בשיטת אבותיו ורבותיו, וז"ש ואיזו זו ארץ כנען כלומר דלהכי כתיב ארץ כנען להורות דאינה מוחזקת והרי היה לכנען ששם גר יצחק אביו ואף יעקב אבינו דין גר יש לו וחשב כי בזה הוא ואביו מקיימין גזרת בין הבתרים כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ושפיר קרי בארץ כנען לא להם. אבל לא הסכים להלכה דקי"ל א"י מוחזקת ואברהם אע"ה יצא מכלל ב"נ לגמרי וקנה הארץ בחזקה ואכתי גזרת בין הבתרים כולה כמות שהיא לצאת מהארץ ללכת אל ארץ אחרת ארץ לא להם. לכן נודע ה' משפט עשה לעורר יעקב אע"ה דאין הלכה כדבריו מרחוק ה' נראה מיניה ובי' אב"א שדי נרגא דשבטי ישורון כלם הסכימו דדין ישראל יש להם. והיינו דסמיך ליה אלה תולדות יעקב יוסף וכו' ויבא יוסף וכו' דעין בעין יראה דבניו אוכלים מפרכסת ופשיטא להו דדין ישראל יש להם. ושתים אחריה רעותיה תולין עיניהם וכו' ומזלזלין בבני השפחות וכו' גם אלה משום דסברי דדין ישראל יש להם כמ"ש הרב דת ודין דבהני נמי פלג"ן בהדיהו כל השבטים עם יוסף דהשבטים סברי דדין ישראל יש להם ויוסף סבר דדין ב"נ יש להם ע"ש באורך, ויעקב אע"ה עין לו ראתה דכל השבטים סברי הפך דעתו ומחשיבים עצמן ישראל גמור.


###### Rosh David, Vayeshev 17
[Rosh David, Vayeshev 17](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/17)

**וממשמשין**ובאים שארית הכתובים על פי זה כדבעינן מימר קמן בס"ד. הנה שמענוה דעת מהרימ"ט הביאו הרב פרשת דרכים דף י"ח שהטעם דמתה רחל בכניסתם לארץ שלא יכנס לא"י בשתי אחיות ומה שלא מתה לאה היינו משום דקדמו ובהתר נשאה אבל רחל שנשאה אחר לאה מתה תכף ומיד ואף שקידש לרחל בעבודה תחילה בן נח בביאה תליא מילתא ע"ש, וז"ש ויבא יוסף את דיבתם רעה דהיינו שאומרים שיצאו מכלל ב"נ לגמרי ולזה אוכלין בעודה מפרכסת ותולין ומזלזלין ואיהו סבר דלא כיוונו להלכה דדין ב"נ יש להם וזהו דבתם רעה. אמנם אל אביהם כלומר דיבה רעה זו נוגעת אל אביהם דבשלמא לפי סברת השבטים דדין ישראל גמור יש להם רנו ליעקב שמחה דלא פגע בשתי אחיות דגיירן וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וכמשז"ל (יבמות דף כ"ב.), אבל לסברת יוסף דלא יצאו מכלל ב"נ זוהי שקשה דפגע באיסור שתי אחיות. והאף אמנם כי דברי יוסף יורה זיקים וישראל אהב את יוסף וכו'. ועד האידנא השבטים היו נכוין בחמין דילמא יוסף כיון להלכה דלא יצאו מכלל ב"נ לגמרי והם חטאו תחת שלש אלה. וכאשר עיניהם תחזינה משרים כי אותו אהב אביהם מכל אחיו הכריעו להלכה דאין ממש בדבריו דלדעתו יעקב פגע בשתי אחיות ויוסף עצמו בא מאיסור דרחל איהי הנשאת באיסור כמ"ש מהרימ"ט דב"נ בביאה תליא מילתא, ואם הלכה כמותו ח"ו דיעקב אהב את יוסף כיון דבא מאיסור ומאחר שאביו אהבו ש"מ דדין ישראל יש להם ויעקב אע"ה כדין נשאם דגר שנתגייר וכו' ואמטו להכי אהב את יוסף דזרע קדש הוא, וז"ש ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם לכך וישנאו אותו כי דבריו לא בהשכל דהיה לו לשים לב גם עינים בו ובאביו ויבן זאת דאחיו נאמנו מאד וצדקו יחדיו דדין ישראל גמור יש להם, וזו היתה סיבת שנאתם אי בעית אימא דגם בלא דעת מוציא דיבה עליהם ודיבה זו שמץ פיסול בו ובאביו, ואב"א דכבר הוא יורד לעומקא דדינא דאחיו כיוונו להלכה ועכ"ז


###### Rosh David, Vayeshev 18
[Rosh David, Vayeshev 18](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/18)

לחשקו להביא דיבה כופה פסכתר וישלך אמת ארצה וישנאו אותו.


###### Rosh David, Vayeshev 19
[Rosh David, Vayeshev 19](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/19)

**ובאופן**אחר יש לפרש שיעור הכתוב דעל ידי אשר דיבה זו נוגעת אל אביהם דאזדא ליה תירוץ דלאה ורחל נתגיירו וכקטן שנולד וכו' דלא יצאו מכלל ב"נ. א"כ אין לנו לומר כי אם רחמנא שריינהו ניהליה וע"ף הדיבר נשאן. אך זה חלי דמי מפיס ומי עלה שמים ושאול לו באלהים אם הוא אמר דהיתרא נינהו ליעקב וינטלם וינשא"ם. לכן וישראל אהב את יוסף מכל בניו ואהבה זו מכח הקודם תשלח שרשיה אי משום אשר חזה תוקף ישרות יוסף דהגם דדיבה זו מרעת כחו וכח אביו דלפום שיטת אחיו דדין ישראל יש להם תו ליכא לפצה פה בלקיחת אמו דגר שנתגייר וכו' והוא זרע קדש. ולפי שיטתו יש לפקפק עליו ועל אביו חרפה לא נשא אל עצמו ואל בשרו והיה מקנתר לאחיו על שלשה אלה נפלאו ממנו ובזה הוסיף לו יעקב אהבה דניכר חסידותו וחדא מגו חדא דהשתא דתירוץ גר שנתגייר וכו' בבל יאמר. לזה יעקב אע"ה רצה לפרסם דע"ף הדיבור נשאן ולזה הורה בכל מעייניו שאוהב את יוסף אהבה רבה ועשה לו כתונת פסים שיהא ניכר לכל אהבתו אתו, וזה להורות כי זרע קדש הוא ועל פי הדיבר זאת היתה לו ולא חטא בשתי אחיות ומיהו דין ב"נ יש להם להחמיר.


###### Rosh David, Vayeshev 20
[Rosh David, Vayeshev 20](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/20)

**או**ירצה דשיעור הכתוב כך הוא ויבא יוסף את דיבתם רעה דדין ב"נ יש להם. והשתא מתמה קרא אל אביהם כלומר דיבה זו נוגעת אל אביהם כאמור. לז"א וישראל אהב לשעבר את יוסף מכל בניו ועשה לו כבר כתונת פסים כלומר לא חש יוסף לזה דזה נוגע אל אביהם משום דמקודם זה וישראל אהב כבר את יוסף וכו', ובזה פירסם דיוסף אהובו של בית ומוכרח שהוא זרע קדש ומוכרח שע"ף הדיבר נשאן ובהיות כי זה היה מפורסם לא חש יוסף להביא דיבה זו.


###### Rosh David, Vayeshev 21
[Rosh David, Vayeshev 21](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/21)

**ואולם**לפום מאי דאמרן דיוסף ואחיו קא מפלגי בגופי הלכות וכן הוא לכמה דרכים אשר פירשום רבנן מר כדאית ליה ומר כדאית ליה, איכו השתא יש לחקור כי השבטים עדה שלימה כל בי עשרה ויוסף הצדיק אחד היה ואמאי לא ביטל דעתו לפני אחיו הגדולים כי ברבים היו עמו. וגם יעקב אבינו נהי דגדול שבכלן מ"מ התורה אמרה אחרי רבים להטות והו"ל יעקב ויוסף לבטל דעתם כי הם הרבים. ויראה פשר דבר בהקדים מאמרם ז"ל בילקוט בקהלת (ז' י"ט רמז תתקע"ו) והחכמה תעוז לחכם זה יוסף מעשרה שליטים אשר היו בעיר אלו השבטים וצריך לדעת מה חכמה זו דבגווה משתעי קרא. ותו לפי זה מה מסיים קרא כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואיך הסמיכה נמשכת בענין יוסף ואחיו דמינה סליק ואמר והחכמה תעז לחכם וכו'.


###### Rosh David, Vayeshev 22
[Rosh David, Vayeshev 22](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/22)

**ויראה**בהקדים תשובת מהרלנ"ח בסוף תשובותיו בקונטריס הסמיכה בענין אשר הסכימו רבני צפת, וסמכו על דברי הרמב"ם שגם בזמן הזה אם יאספו כל חכמי ארץ ישראל ויסמיכו לרב אחד נעשה מוסמך לכל דבר ועשו מעשה ופרסו גולתא דדהבא על הרב מהר"י בי רב ואחר מעשה שלחו מתם לעיר אלהינו זו ירושלם והסמיכו למהרלנ"ח, והרב מהרלנ"ח האריך לבטל הסמיכה דאף את"ל דגם בדבר זה רוב מהני הרי כתב הרשב"א דבעינן רוב מתוך משא ומתן של כלם ותשובת הרשב"א הביאה מרן בב"י ח"מ סי' י"ג. וא"כ בענין זה אף שרבני צפת הם רוב חכמי א"י והסכימו על דבר הסמיכה מ"מ אין לו דין רוב דלאו רוב מתוך כלם הוא. ואם יאמרו עתה נתוועד כל חכמי א"י יחד כלם ונשא ונתן בדבר וע"ף הסכמת הרוב יקום דבר. לא סגי בהכי דכיון דכבר רבני צפת גילו דעתם ועבוד עובדא אף אם עתה יתוועדו כלם והחולקים יטענו טענתם לבטל הסמיכה הם יחזיקו במעוז סברתם הראשונה ולא מהימני וזה דומה למ"ש (קדושין דף ע':) האי צורבא מרבנן דמורה ובא אם אחר מעשה אמרה אין שומעין לו והכא חשיבי נוגעים בדבר ודמי לההיא דרב פפא פ' כיצד מברכין (דף מ"ג:) דאמר משמיה דרבא דהלכה כבית הלל ולא היא אלא לאשתמוטי נפשיה משום כיסופא הוא דעבד, זהו תורף דבריו הנצרכים לעניננו בקיצור נמרץ לפי הרשום בזכרוני. והרב מהר"י בי רב היטב חרה לו וכתבו כמה קונטריסים בדבר. ומתשובת הרשב"א הנז' הסכימו רוב הפוסקים דלא אמרינן אחרי רבים אלא כי הוי רוב מתוך כלם כמבואר בכללי הרב מהר"ם ן' חביב בסוף ס' גט פשוט כלל א'. וכתב הרב פני משה ח"ב סי' ק"י דאף דבעינן רוב מתוך כלם אם אחד אינו בעיר וראו הצבור לצורך לתקן איזה דבר לא יעלה על לב שלא יוכלו רוב הקהל לתקן מפני אחד שהלך ומה שהסכימו רוב הקהל סגי ובכי האי גוונא לא אמרו דבעינן רוב מתוך כלם עש"ב.


###### Rosh David, Vayeshev 23
[Rosh David, Vayeshev 23](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/23)

**אמור**מעתה נחה שקטה החקירה הנז' דהכא השבטים עשו מעשה בדינים האלו על פי סברתם ואחר שעשו מעשה ידע יוסף וחלק עלוהם ויעקב אע"ה הסכים עמו, ובכי הא לא אמרינן אחרי רבים להאות דאחרי רבים ליתיה אלה [אלא] כי הוי רוב מתוך כלם שכלם נועדו ושקלי וטרו והרוב הסכימו אז הלכה כרבים וגם החולקים צריכים לבטל דעתם וללכת אחרי רבים אך הכא שהשבטים הוו רוב שאינו מתוך כלם לא הוי רובא. וכי תאמרו היה להם להתועד ולישא וליתן לא אפשר דכיון דעבוד עובדא על פי סברתם הם נוגעים בדבר דכסיפא להו מילתא כמ"ש מהרלנ"ח על רבני צפת כאמור. וז"ש הכתוב החכמה תעוז לחכם וכו' כפי רז"ל שדרשוהו על יוסף והשבטים כנז' הכוונה החכמה תעוז לחכם זה יוסף שחכמתו עמדה לו במחלוקותיו עם אחיו אף כי הם הרבים סמך על דעתו מעשרה שליטים אלו השבטים שעשו מעשה כדעתם דהוו רוב שאינו מתוך כלם. ונתן טעם אשר היו בעיר כלומר אם לא היו הם ויוסף בעיר והשבטים הוצרכו לדין אחד והם הרוב ועשו כדעתם לא היה עליהם תלונה דכשלא היה יוסף בעיר וגם אבינו יעקב אין עמהם סמכו על דעתם כי ברבים היו, אבל בכל אלו הדברים אשר היו בעיר יחד כלם והיה להם למשקל ולמטרי כלם כאחד ואז יעשו על פי הרוב דלא אשכחן דלא בעינן רוב מתוך כלם אלא כשאחד איננו בעיר כמ"ש הרב פני משה וגם הוא לצורך תיקון העיר דאז היחיד מוכרח לקבל מה שהסכימו כשלא היה בעיר, משא"כ הכא דפליגי בהלכות גם הרב פ"מ יודה דאם יוסף לא נמצא בעיר והסכימו על דין אחד אינו מוכרח יוסף לקבל אך הם עשו כהוגן כיון שלא היה בעיר אבל הכא היו בעיר כלם ומשו"ה החכמה תעז לחכם זה יוסף שהי"ל לשבטים להתוועד עמו ועי"ז שעשו הם לבדם כדעתם והיה בעיר החכמה תעוז לחכם לפקפק בדינם ולומר שלא כיונו יפה אף אם הם עשרה שליטים עדה שלימה מאחר שהיו בעיר כאמור. וכי תימא סוף סוף עתה יתוועדו יחדיו כלם וישאו ויתנו בדבר ויכריעו על פי הרוב. לז"א הוא דבר דלא אפשר והחכם תעוז לחכם זה יוסף ותו ליכא רובא. ויהיב טעמא כי אדם אין צדיק בארץ אף שהוא צדיק להיותו אדם מחומר קורץ לא אפשר אשר יעשה טוב שעשה דין אחד מהתורה וזהו יעשה טוב שהיא התורה ולא יחטא להחזיק סברתו משום כיסופא כי אדם הוא וכסיפא ליה מילתא ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב שעשה מעשה ולא יחטא אח"ך דהוי נוגע בדבר ואף שהוא צדיק הבושת עושה לו שנראה בדעתו שדבריו הראשונים שעשה מעשה אמת. ואין הדבר כן אלא הוא חוטא ואינו מרגיש וזהו שאמר כי אדם בהיותו אדם אין צדיק בארץ הגם שהוא צדיק הבושת לדידיה הוי כשוחד שאינו מרגיש והוא חוטא וא"כ מאחר שעשו השבטים מעשה א"כ החכמה תעז לחכם זה יוסף אף שהוא יחיד דתו ליכא רובא כמדובר.


###### Rosh David, Vayeshev 24
[Rosh David, Vayeshev 24](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/24)

**וזהו**שאמר הכתוב בסדר היום ויבא יוסף את דבתם רעה, דהיינו שעשו כבר מעשה ואמר לאביו כי טעו בדין ולא כיוונו להלכה והגם כי הם הרבים מאחר שכבר עשו מעשה לכן וישראל אהב את יוסף כי חפץ בסברתו מכ"ל בניו אף כי הם רבים כי בן זקונים הוא לו בר חכים הוא ליה, והעמיק הרחיב דבכי האי גוונא תו ליכא רובא דהם נוגעים בדבר כהוראת הרב מהרלנ"ח ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו אף כי הם הרבים והטעם דעתה לא יודו על האמת ויחזיקו בסברתם וישנאו אותו על דרך שחרה מאד להרב מהר"י בי רב על דברי מהרלנ"ח כמבואר שם בקונטריסיו ולא יכלו דברו לשלום כלומר לא הוה בידיהו לעשות שלום להתוועד יחד ולעמוד בדין ולהכריע אחר הרוב כי הוא אמר דתו לא מהימני ולא יודו על האמת והיטב חרה להם.


###### Rosh David, Vayeshev 25
[Rosh David, Vayeshev 25](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/25)

**והנה**מקום אתי לפרש בדרך אחר על פי מ"ש הרא"ש בתשובה כלל ט"ו סי' ז' וז"ל אח גדול שחירף וביזה לאחיו שהוא תלמיד חכם וקטן הימנו בשנים ונדה הקטן בשנים שהוא ת"ח לאחיו הגדול בשנים אם נדויו נדוי משום שדרשו ואת לרבות אחיך הגדול. יפה עשה שנדהו דכיון שאינו נושא פנים בתורה אינו עושה מעשה עמך ומן הדין אינו חייב לכבדו עכ"ל. ומור"ם בדרכי משה י"ד סי' ר"ם הקשה על הרא"ש דמאי שנא מאביו דאינו רשאי לנדותו. ותירץ בס' מקום שמואל בחידושיו לי"ד דהרי כתב הרמב"ן שאין המצוה בכבוד אחיו אלא בחיי האבות לפי שהוא גנאי להם שיבזו תולדותם והם מצטערים בזה הרבה וא"כ הכל חוזר אל כבוד האבות ואין כאן מצוה יתירה על כבוד אבות. והרא"ש מיירי אחר מיתת האב עכ"ד. והרב שבות יעקב ח"א סי' ע"ו כתב שאין חיוב כבוד האח אלא בגדול שבכלן והביא דבריו של הרמב"ן שהוא לכבוד אביהם ופירש הטעם שהוא יורש כתרם כמ"ש (דה"ב כ"א ג') ואת הממלכה נתן ליהורם וכמ"ש בכתובות (דף ק"ג:) עכ"ד. והגם כי דברי הרבנים הנז' אינן מחוורין אצלי לקושטא דדינא מ"מ מהם נקח סברות אלו לדרכנו דרך דרש כי יש מקום לסברות אלו מיהא. ומור"ם בדרכי משה שם כתב דלדברי הרמב"ן אם האב מחל לכבוד בנו הגדול מחול ע"ש. ועתה נבא למאי דקמן דממה שהקשה מור"ם בדרכי משה על הרא"ש דמאי שנא מאביו וכו' שמעינן לסברא זו דכבוד אח שקול ישקל ככבוד האב. ולפ"ז כי היכי דאם ראה אביו עובר על דברי תורה אינו רשאי לבזותו ולא יאמר לו עברת על דברי תורה אלא יאמר לו אבא כתוב בתורה כך כאלו שואל ממנו ולא מזהירו ויבין מעצמו ולא יתבייש כמ"ש שם סי' ר"ם. א"כ הוא הדין באחיו הגדול או הגדולים ממנו למ"ד שחייב בכבוד הגדול ממנו, גם כי יש אחרים גדולים מהם אם ראהו עובר על ד"ת אינו רשאי לומר לו עברת על ד"ת אלא כתוב בתורה כך. והכא יוסף ביזה אותם והביא דבתם רעה בזלזול שעשו נגד התורה. ועוד רעה חולה שזה היה אל אביהם ויש בזה משום כבוד אב שדרך האב להצטער בכבוד בניו הגדולים. ולא די שלא גער בו מצד כבודו וכבוד אחיו אלא וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא ליה ארי בר חכים הוא ליה והלכה כהרא"ש דאח קטן חכם יכול לנדות לגדול דאינו עושה מעשה עמך והוא הדין דרשאי לזלזל בו אם עבר על התורה ואינו כדין אביו שאינו רשאי לזלזל בו, והכא יוסף בר חכים הוא ובערכו אחיו אינם חכמים ולרוב חכמתו הם חייבים בכבודו והוא אינו חייב בכבודם אם עשו שלא כהוגן כמ"ש הרא"ש. ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו דייקא לא מיבעיא מהגדולים ממנו שהיה מקום לומר דסבר יעקב אע"ה כדעת הרב שבות יעקב דכבוד אחיו הגדול הוא גדול שבכלן דוקא אלא ראו שאהבו וגידלהו מכל אחיו אפילו מראובן גדול שבכלן וישנאו אותו שהורה בזה שהוא חכם והם חייבים בכבודו והוא אינו חייב לכבדם אם עשו שלא כהוגן כדעת הרא"ש ועל כך שנאוהו. האמנם עדין היו מסתפקים דאפשר דטעם יעקב הוא מטעם אחר דסבר כהרמב"ן דכבוד האח הוא משום כבוד האב דוקא ורשאי האב למחול על כבוד האח הגדול כמ"ש הרב מור"ם בדרכי משה כמש"ל. אך כששמעו חלומו אשר חלם והנה קמה אלומתי וגם נצבה והנה תסובינה וכו' הוסיפו לשנאותו דהבינו דטעם כבוד האח מצד היותו יורש עצר ויורש כבוד אביו כמ"ש הרב שבות יעקב וזה סברת יוסף כי הוא יורש הכבוד והוא מלך ולכן אינו חייב בכבודם וז"ש המלוך תמלוך עלינו. ויוסיפו עוד שנא אותו על חלומותיו שרוצה למלוך והוא אינו חייב בכבודם ואדרבא הם חייבים בכבודו ככבוד האח הגדול דטעמא כי הוא יורש עצר וזה תוספת שנאה על חלומותיו ועל דבריו היא הדבה רעה דלמפרע ניכר שטעמו דהוא אינם מכבדם שסובר דטעם כבוד האח גדול מצד שיורש כבוד אביו וכל לגבי דידיה שהוא מלך הם חייבים בכבודו ועתה הוסיפו שנאה על שנאתו על חלומותיו ועל דבריו. ואפשר שזה כונת הכתובים פ' ויחי ויראו אחיו כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף וכו' אביך ציוה לפני מותו וכו' אנא שא נא לפשע עבדי אלהי אביך וכו' דלדעת הרמב"ן דכבוד האח הגדול משום כבוד האב כשמת פקע כבוד אח הגדול כמ"ש הרב מקום שמואל, וז"ש ויראו אחי יוסף כי מת אביהם כלומר ועתה פקע כבוד אחיו הגדולים ועתה לו ישטמנו וכו' דאינו מוזהר בכבודנו כלל ולכן א"ל אביך ציוה לפני מותו דעד דלא פקע כבוד אח אביך המשיך זה גם אחרי מותו דגילה דעתו שזהו כבודו גם אחרי מותו, וכה אמר אנא שא נא פשע אחיך דאף דנראה פשע בין תבין וחטאתם שהוא חטא כי אתה היית חייב בכבודם ולפ"ז הוא חטא יען לא נזהרת בכבדם. ועתה שא לפשע עבדי אלהי אביך שאם הוא מת ותו אינך חייב בכבודם הם עבדי המקום ועושים עתה מעשה עמך אף אי תימא דמקדם עוו פשעו עתה הם עבדי אלהי אביך.


###### Rosh David, Vayeshev 26
[Rosh David, Vayeshev 26](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/26)

**ועוד**אני מדבר בביאור פסוקי הסדר ונקדים מ"ש הרב מהר"ש פרימו ברמזיו דהשבטים רצו להרוג יוסף דלדעתו שהיה להם דין ב"נ להחמיר היה אסור בתלמוד תורה דעכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה (סנהדרין דף נ"ט.) וטעם יוסף דאיסור זה טעמו שהתורה מאורסה לישראל ואכתי לא היו אירוסין וגם משום גזל ליכא עכ"ד הרב הנז'. ואפשר שז"ש ויבא יוסף את דיבתם רעה בטעם שהיה דינם כב"נ וככל אשר דברנו זאת לפנים האר"ש ומריש הוה אמינא. וישראל אהב את יוסף כי בן זקונים וכל מה שלמד משם ועבר מסר לו וסברו השבטים דזה היה חכמת יעקב אבינו ללמד לו תורה הרבה העירו דדין ישראל יש להם ושרו בתלמוד תורה וכל דרכיהם משפט. ויראו אחיו כי אותו אהב וכו' והיה מלמדו תורה וא"כ אביו סבר הפך דעתו דדין ישראל יש להם וישנאו אותו שהיה מעלים עיניו מזה ומקנתר אחיו ולא יכלו דברו לשלום בעבור שלום היא התורה שנקראת שלום. א"נ לא היו רוצים ללמוד עמו לעוררו שלדעתו אסור ללמוד וז"ש ולא יכלו דברו לשלום כלומר בדברי תורה שהיא שלום אולי יבין דאביו המלמדו יותר מכלם הוא לעורר לבו דדין ישראל יש להם. אך יוסף היה סבור דהם מותרים ללמוד תורה כמ"ש הרב מהר"ש פרימו כאמור. ואדרבא זהו אהבת יעקב לראות דהביא דבתם רעה לומר דב"נ נינהו אף שהוא רגיל בת"ת וז"ש ויבא יוסף וכו' ומזה נמשך וישראל אהב וכו'. ונתן טעם כי בן זקונים הוא שרגיל בת"ת ומכאן נראה עומק דעתו והשערתו דגם שדינם כב"נ מותר בת"ת ולזה בראות חכמתו אביו אהבו. וז"ש נלכה דותינה ואז"ל לבקש לך נכלי דתות תרתי משמע כלומר לפי דעתו שיצאו מדין ב"נ להחמיר אבל לא להקל א"כ יש לו שני דתות דת ב"נ ודת ישראל ולכן בקשו ללכדו לפי דעתו שחייב מיתה על ת"ת. וישמע ראובן ויצילהו מידם ויאמר לא נכנו נפש כלומר אף דחייב מיתה אינו מיתת ב"ד כמ"ש הרמב"ם ה' מלכים (פ"י ה"ט) וזהו ויצילהו מידם דייקא ויאמר לא נכנו אנחנו כי אינו חייב מיתת ב"ד. ויאודה אמר מה בצע כי נהרוג את אחינו כלומר לדידן דין ישראל יש לנו וא"כ הוא אחינו בתורה ובמצוות ע"ד שאז"ל אחיו בתורה ומצוות ומה לנו בדעתו הא לפי האמת הוא פטור ואין בו עון אשר חטא.


###### Rosh David, Vayeshev 27
[Rosh David, Vayeshev 27](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/27)

**ויתכן**לפרש בדרך אחר בהקדים מה שהקשו המפרשים דמדת הקב"ה לדון באשר הוא שם כמו שאז"ל (ר"ה דף ט"ז:) גבי ישמעאל דאינו דן על שם סופו והרי בן סורר ומורה דנדון על שם סופו דאמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב. ויש בזה כמה תירוצים למפרשים כמו שנבאר. והכא אז"ל (בר"ר פ' פ"ד) שהיו השבטים רוצים לדונו על שם סופו שירבעם שיצא ממנו עתיד לעשות עגלים לע"ז ויקשה שמדת הקב"ה לדון באשר הוא שם ואיך היו רוצים לעשות הפך מדרכיו ית'. וכי תימא דדין בן סורר ומורה מסייעם הא גופא קשיא כדקשיא למפרשים. אך יש הרבה תשובות בדבר. זה יצא ראשונה דיש חילוק בין דיני שמים לדיני אדם דבדיני שמים כך היא המדה באשר הוא שם וזאת תורת האדם על שם סופו כדין בן סורר וכמ"ש הרב מהר"ש פרימו. וזאת שנית כי השבטים להצלת עצמם הם מכוונים שלא יעבדו עכו"ם ולהנצל אינהו גופייהו מעון גדול כזה שרי להו. ועוד בה שלישיה דיוסף עצמו דן אותם על שם סופם, וכה אמר והנה אנחנו מאלמים אלומים עתידין אתם לעשות אלילים אלמים וכו' כמשז"ל (שם), וכיון דהוא פתח לדונם ע"ש סופם גם הם לדרכו בדרכיו הלכו ע"ד שאמרו (יבמות דף ק"י.) מי שעשה שלא כהוגן עושים לו שלא כהוגן. ואת רב"ע שסברו השבטים דזה החלום ופתרונו הוראה מן השמים לעוררם שיהרגוהו דאי לאו למאי הלכתא חלם עתה כן. ויכהו אל החומ"ש לבן סורר שבא מאיסור יפ"ת לא כן ישמעאל זרע אברהם אע"ה כמ"ש הרב הרמ"ע. ועוצ"ם הששי דשאני בן סורר דהתחיל בעבירה זולל וסובא כמ"ש הרא"ם. והשבי"ע בצחצחות דישמעאל זרעו היה עתיד לחטוא ובכי הא אמרינן באשר הוא אבל כשהוא עתיד לחטוא כבן סורר ימות זכאי ואל ימות חייב. ובזה נבא אל הביאור. ויראו אותו מרחוק כלומר צפו והביטו לרחוק על שם סופו שירבעם עתיד להחטיא ישראל בעגל, וכי תימא כיון שהוא מרחוק איך נעשה קרוב להמיתו ולדונו על שם סופו נגד מעשה שמים אשר דן באשר הוא שם, לז"א ובטרם יקרב אליהם רמז תירוץ שני דרצו להציל עצמם שלא ילכדו בעון חמור כזה ומוכרחים להצלתם והוא אומרו ובטרם יקרב אליהם דרצו להורגו עד שלא תדבקם הרעה ובכי הא סברו דשרי. ויתנכלו אותו להמיתו כלומר זה ערמה שהערימו לפי שהוא לא חטא וגם לא התחיל בעבירה ונמצא דהוא עצמו צדיק ואינו כבן סורר בקשו טעם זה ויתנכלו אותו שהוא צדיק עתה ואחר זמן להמיתו מטעם בטרם יקרב אליהם להנצל. ויאמרו איש אל אחיו לא מטעם זה כי טעם זה איננו שוה ליהודה גדול השבטים ששבט יהודה לא יחטא בעגלי ירבעם אך יש טעם אחר הנה בעל החלומות הלזה בא כתירוץ שלישי דחופר גומץ בה יפול והוא פתח לדון על שם סופו ואף אנו נמי נדוננו על שם סופו. ועת"ה אף שהוא צדיק לכו ונהרגהו כתירוץ ראשון דיש חילוק בין דיני שמים לדיני אדם דבדיני אדם דנים על שם סופו כבן סורר א"כ לכו ונהרגהו וכו'. ונראה מה יהיו חלומותיו רמז תירוץ רביעי שאין כונת החלום אלא להעירנו להורגו, וז"ש ונראה מה יהיו חלומותיו דמאחר שנהרגהו נראה מה יהיו חלומותיו אם כדעתו לגדולה או להעירנו שנסיר חרפה זו ממנו ונהרגהו. וישמע ראובן ויצילהו מידם ויאמר לא נכנו נפש דגם ב"ד אין דנים על שם סופו ובן סורר חידוש הוא שחידשה תורה וא"כ לא נכנו נפש בשביל החלום דדי לקונסו ולהשליכו לבור וכו'. ויהי כאשר בא יוסף ויפשיטו את כתנתו וכו' נזדרזו מאד להפשיט כתנתו תכף כי סגולת הכתנת הזו למצוא חן וחסד כמשז"ל ולכן טרם שבא גמרו דינו ובבואו תכף הפשיטו כתנתו שלא ימצא חן בעיניהם. ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וכו' כלומר ראיתי כל טענותכם והחילוקים אשר אמרתם לדונו על סופו ואת כלם ישא רוח. דעיקרן של דברים דבן סורר דנים על שם סופו דבא מביאה שאינה הוגנת מיפ"ת. וגם התחיל בעבירה. והוא עצמו חוטא ולא זרעו. ובאשר הוא שם היינו לזרע קדש והוא לא חטא. ולפי זה מה בצע כי נהרוג את אחינו שארנו זרע קדש כמונו ואחינו בתורה ובמצוות שלא התחיל בעבירה וגם אינו עתיד לחטוא אלא זרעו ודאי אין בו משפט מות. וכל הטעמים אשר הכרעתם להורגו הבל המה ואינם אמת ומאחר דבדיני נפשות קיימינן אין להורגו בטעמים קלושים וחילוקים בעלמא.


###### Rosh David, Vayeshev 28
[Rosh David, Vayeshev 28](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayeshev/r/28)

**ואני**שמעתי מעטרת ראשי הרב אבא מארי זלה"ה ששמע מרבו הרב המופלא מהר"א יצחקי ז"ל ורבו מרבו הרב הגדול המג"ן שהשבטים היו רוצים להמיתו בהוראת שעה כההוא דרכב על סוס בשבת ודנוהו בסקילה למגדר מילתא ולהוראת שעה (יבמות דף צ':), וכן השבטים רצו להורגו להוראת שעה שלא יהיו רגילים בלה"ר. והשיגם יהודה מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו דמאחר דמשום כבוד אבא נכסה דמו אין כאן הוראת שעה דמי שמע כזאת לקחת מוסר השכל עד כאן שמעתי. ואתהלכה ברחבה כי עתה ארחיב לבאר הכתובים. והוא דידוע מה שנחלקו האחרונים ומן הראשונים אי הא דב"ד ממיתין בהוראת שעה הוא דוקא סנהדרי גדולה או אפילו סתם ב"ד כח בהם להמית להוראת שעה, ומדברי הרב הנמקי בההיא דסנהדרין דף נ"ב מוכח דסבר דלא נתנה רשות אלא לסנהדרי גדולה אבל ב"ד דעלמא אין רשאין אלא חתיכת אבר כי הא דרב הונא קץ ידא. וכן הרא"ש בתשובה הורה לחתוך חוטמה של נואפת. ולזה נטה דעת מהר"ש חייון בביאוריו לח"מ סי' ב'. אך מהר"ם מלובלין בתשובה סי' קנ"ח מסיק דכל ב"ד דעלמא רשאין להמית להוראת שעה. ואף לדעת הרב הנמקי נהי דמיתה ממש בהדיא בעי סנהדרין אבל לסבב לו מיתה שיהא נאבד מן העולם כל ב"ד רשאין ע"ש. והשבטים הוו סברי דכל ב"ד דעלמא רשאין להמית למגדר מילתא אם העם פרוצים להוראת שעה. וז"ש ועת"ה לכו ונהרגהו כלומר ועתה להוראת שעה לכו ונהרגהו דרשאין אנו להמיתו ככל ב"ד דעלמא. וישמע ראובן הבין וירד לעומקא דדינא דהעיקר כסברת הרב הנמקי דבעי סנהדרי גדולה. וז"ש ויצילהו מידם דייקא כי אין כחם וידם אלא כב"ד דעלמא ויאמר לא נכנו נפ"ש אנו אין בנו כח להמיתו כי אם חתיכת אבר כרב הונא דקץ ידא, וזהו שדקדק לא נכנו נפש דמיתה אין בידינו. ויאמר ראובן אל תשפכו דם השליכו וכו' כלומר גם לסברתי דב"ד דעלמא אין רשאין להמית מ"מ שרי לסבב לו מיתה כמ"ש מהר"ם מלובלין וזאת העצה השליכו אותו אל הבור דנחשים ועקרבים יש בו וכפגעו בם ימות. ויאמר יהודה מה בצע כי נהרוג את אחינו וכו' בא לעוררם דמה זה יחדיו יחלוק"ו שבטים סברי רשאין להמית וראובן סבר דלא שרי אלא חתיכת אבר או לסבב מיתה הלא לכ"ע בי דינא בעי ואנו קרובים ופסילי לדינא. וז"ש מה בצע בפלפול זה כי נהרוג את אחינו דייקא הן לו יהי כדבריכם דסתם ב"ד רשאין להמית או לדברי ראובן דרשאין לחתוך אבר ולסבב לו מיתה לכ"ע בי דינא בעי וכלפי סברת אחיו אמר כי נהרוג את אחינו ופסילנא לדינא. ועוד וכסינו את דמו דאין כאן מגדר מילתא מאחר שמוכרחים להסתיר מעשנו וכסינו את דמו וכמו שפירש הרב המג"ן. וכלפי מה שהודה ראובן דמותר לסבב לו מיתה או לחתוך אבר. אמר לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו כלל לא לחתוך אבר ולא לסבב לו מיתה כי אחינו בשרנו הוא ואנו פסולים לדונו בשום דבר. וישמעו אחיו הבינו כי דבריו אמת וצדק והסכימו שלא לשלוח יד כלל ביוסף ופירש ל**חיים**.