## Rosh David, Vayishlach

###### Rosh David, Vayishlach 1
[Rosh David, Vayishlach 1](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayishlach/r/1)

**פרשת וישלח בס"ד**


###### Rosh David, Vayishlach 2
[Rosh David, Vayishlach 2](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayishlach/r/2)

ב"ר (פ' ע"ה) ואחר עד עתה שעדין לא נולד שטנו של אותו האיש אבל עכשיו נולד שטנו של אותו האיש דא"ר פנחס בשם רשב"ן מסורת היא שאין עשו נופל אלא ביד בני בניה של רחל וכו':


###### Rosh David, Vayishlach 3
[Rosh David, Vayishlach 3](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayishlach/r/3)

**חסד** ה' מעולם ועד עולם על יראיו שומר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם, הלא אב אחד בחיר שבאבות הולך וצוער מפני חמת המציק ויירא ויצר האמנם אלם, והנה ה' נצב עליו לשומרו אשר לא עזב חסדו ויבא יעקב שלם.


###### Rosh David, Vayishlach 4
[Rosh David, Vayishlach 4](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayishlach/r/4)

**וראוי**להבין האי דשדר ליה ויהי לי שור וחמור וכו' למען דעת רמז הרומז. ורז"ל דרשו בב"ר סוף פרשה ע"ה ויהי לי שור וחמור שור זה יוסף שנאמר (דברים ל"ז י"ג) בכור שורו הדר לו, חמור זה יששכר דכתיב (בראשית מ"ט י"ד) יששכר חמור גרם, וכן בנו של יוסף עומד לכלות עמלק שנאמר (שמות י"ז י"ג) ויחלוש יהושע את עמלק, ובניו של יששכר יודעים מה הקב"ה עושה בעולמו שנאמר (דה"א י"ב ל"ב) ומבני יששכר וכו', וצאן אלו ישראל שנאמר (יחזקא' ל"ד ל"א) ואתן צאני וכו', ועבד זה דוד שנאמר (תהלים קט"ז ט"ז) אני עבדך בן אמתך, ושפחה זו אביגיל שנאמר (ש"א כ"ה מ"א) הנה אמתך לשפחה עכ"ל. ולכאורה יפלא מה ראו אלו להתקרב ומה זו סמיכה ובפרט דוד ואביגיל הם דברים מתמיהים. ואפשר לפרש ונקדים מ"ש רבינו האר"י זצ"ל בסוף שער הגלגולים דאדם הראשון יצאו ממנו שתי טפות קדושות בנחש הקדמוני ויעקב אע"ה שהיה מעין שופריה דאדה"ר הוצרך לטרוח כל אותם שנים לשמור צאן לבן סוד נחש עד שלקח השתי טפות שהם לאה ורחל ואח"ך בא לבן בנבל ולפי שעבד יעקב ללבן בא ההוא רוחא דיליה דיה' בלאה באביגיל ונשאת ללבן לעבוד אותו. ודוד הע"ה שהוא גלגול אדה"ר הוצרך להוציא מנבל טיפה זו שעדין היתה ביד הנחש ולכן דוד הוצרך לעשות כיעקב ללבן לשמור צאן נבל ואח"ך לקח אביגיל לאשה, וזהו שאמרה אביגיל לדוד (שם שם כ"ז) אשר הביא שפחתך לאדוני בלשון זכר ולא אמרה הביאה לרמוז כי שרשה זכר ולא נקבה, ולכן נכתב אביגל פעם אחת חסר יו"ד (שם שם ל"ב) לרמוז שנמשכת מיעקב אע"ה שעשה הגל עם לבן וזהו אבי גל עד כאן תורף אמרי קדוש זצ"ל ע"ש באורך.


###### Rosh David, Vayishlach 5
[Rosh David, Vayishlach 5](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayishlach/r/5)

**ואחשבה**שבזה יובן מאי דאמרו בירושלמי פ"ב דסנהדרין (ה"ג) וזכרת את אמתך מלמד שפקרה עצמה וכיון שפקרה עצמה פגמה הכתוב בכל קריא אתקרי אביגיל בר מהדין פסוקא ויאמר דוד לאביגל וכו' עכ"ל. ומריש הוה אמינא דלשון זה דנקט הירושלמי שפקרה ופגמה הכתוב אינו נח לדבר כזאת כלשון זה על אביגיל הנביאה. ואעיקרא דברי אביגיל עצמם קשים איך צדקת ונביאה כמוה זאת אומרת דברים כאלו. ולפי דברי רבינו האר"י זצ"ל הנתנין למעלה הא דכתיב אביגל אין זה פגם רק רמז הרומז דשרשה מיעקב אע"ה. ועוד צריך להבין מדוע הכא דוקא רמז הכתוב במקום הזה ששרשה מיעקב ומה צורך לרמוז כאן זה טפי מדוכתא אחריתי. ויראה דדרכו של איש לחזור אחר האשה ואין דרכה של אשה לחזר אחר האיש כמשז"ל (קידושין דף ב':) ועין רואה זאת תורת האדם ואשה בכל אלה. והכא יפלא דאביגיל טובת שכל ונביאה לחלק יצאת מסדר נשים אף הפשוטות ופה אל פה אמרה וזכרת את אמתך, ולפי פשוטו אפשר לומר במשז"ל (מגילה דף י"ד:) שאמר לה דוד השמעי לי והשיבתו ולא תהיה זאת לך לפוקה מכלל דאיכא אחריתי ומאי ניהו מעשה דבת שבע, ובהאי קרא גופיה כתיב וזכרת את אמתך ויש ללמד עליה זכות שהוצרכה לומר כך בעל כרחה יען שדוד הע"ה אמר לה השמעי לי. וכדי לישב דעתו אמרה לו שבהתר ישאנה וימתין קצת ימים ובזה נח רתחיה. ולפימדרשו אפשר לומר דכיון דאצטריכא לה לומר ולא תהיה זאת לך לפוקה מכלל דאיכא אחריתי רמזה לו דאם אחרת יקח לו על כל פנים היא בת זוגו וראויה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית ולזה אמרה וזכרת את אמתך בלשון הודעה שאני מודיעך שתזכור ותשאני שאני אשתך ההוגנת לך ודומה לבת שבע שהיא בת זוגך וחשקת בה מקודם כן הדבר הזה שאני עתידה לינשא לך וחשקת בי עתה על כן אמרתי לא תהיה זאת לך לפוקה מכלל דאיכא אחריתי דומה לענין ממש ואתיא לנחומיה קצת בענין בת שבע.


###### Rosh David, Vayishlach 6
[Rosh David, Vayishlach 6](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayishlach/r/6)

**ודרך**רמז אפשר דפיה פתחה בחכמה ואמרה לישנא דמשתמע לתרי אנפי מפני המורא ומפני הכבוד אך עוצם כונתה לרמוז לו והטיב ה' לאדוני וזכרת את אמתך כלומר טובה יטיב ה' לך שתזכור ממני שאמרתי ולא תהיה זאת לך לפוקה ותזכור תמיד מזה ובזה לא תחטא בבת שבע והיו הדברים האלה על לבבך וזו טובה לך אם תזכור תמיד מזה וזהו עוצם כונתה רק דמתורת מורא וכבוד אמרה לשון שיש לו שני פירושים ולא חששה לזלזל בעצמה אולי ימלט ממעשה דב"ש. ואם אל סודו תדרוש ניחא טובא דכיון דשרש אביגיל מיעקב אע"ה כך עשתה כאורח איש באנשים שכן ראוי להיות חוזר על אבידתו אף היא עשתה דרך גבר והיתה מחזרת אחר דוד הע"ה ומה גם שהיתה רוצה להנשא לדוד הע"ה שהוא אדה"ר ולצאת מיד הנחש. ועתה נבא לבאר מאמר הירושלמי הנז', ולפי פשוטו אפשר לומר דאמרינן פ"ק דמגילה (דף ט"ו.) רחב בשמה יעל בקולה אביגיל בזכירתה וכיון דבזכירתה כן טמא"ו לא א"ש הא דקאמרה וזכרת את אמתך לשון זכירה זאת היתה לרז"ל לומר שפקרה עצמה.


###### Rosh David, Vayishlach 7
[Rosh David, Vayishlach 7](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayishlach/r/7)

**אמנם**לפי דברי רבינו האר"י זצ"ל יבא על נכון וז"ש מלמד שפקרה עצמה כלומר שעשתה כאיש שתובע בפה ואל האשה אמר שתנשא לו. וכיון שפקרה עצמה שלא יקשה בעינינו איך היתה כזאת לאביגיל לכך פגמה הכתוב דכתיב אביגל להורות ששרשה זכר וגם שהיא נמשכת מיעקב אע"ה והיא מר לה ולבה יחיל בקרבה הנחש השיאנ"י ורוצה להתקן כי לא נח"ש ביעקב הכמות נבל זאת אומרת ואתן אד"ם תחתיך. ובזה ניחא טובא דבמקום הזה דוקא כתיב אביגל לתת טעם לאביגיל שדברה כזאת. ולפ"ז נתישב דאדרבא רז"ל בירושלמי מהפכים בזכותה ופגם זה שבח הוא וטוב טעם. ומה טוב ומה נעים לשון הזהב במאמר הירושלמי הנז"ל שאמרו בכל קריא אתקרי אביגיל. דלכאורה יש להרגיש דהול"ל בכל קריא אביגיל בר מהדין וכו' ומה הלשון אתקרי. אמנם הדבר פשוט דדייקי בלשונם הקדוש כי בשמואל ב' סי' ג' כתיב ומשנהו כלאב לאביגל וקרינן לאביגיל. וז"ש בכל קריא אתקרי אביגיל דגם במקום דכתיב אביגל קרינן אביגיל אתקרי דייקא בר מהדין שאנו קורין אביגל ככתוב. ובס' פני משה פירש בכל הפסוקים שבפרשה כתוב אביגיל מלא וכאן אביגל חסר עכ"ד. ולא שמיע לי דבכל קריא הוא בכל המקרא ולא אמרו כתוב אלא אתקרי והדבר מבואר כמו שכתבתי והא דכתיב בשמואל ב' סי' י"ז אביגל וקרינן אביגל הוא על אחות דוד הע"ה וכתבנו בעניותנו טעמו במקום אחר ושם כתבנו עוד בענין זה בס"ד. ועתה נבא אל כונתנו לבאר המאמר הנז' ונקדים מ"ש הרב מהרש"א באגדתיה פ' המפלת (דף ל"א.) בשם פענח רזא דיוסף היה בבטן לאה ודינה בבטן רחל ונתחלפו שהזכר ניתן בבטן רחל והנקבה בבטן לאה ובהא א"ש דעיקר יצירת דינה נקבה. והרב מהרש"א הביא סמך לדבריו מהפייטן שאמר עובר להמיר בבטן אחות וכו' חילוף דינה ביוסף וכו'. וק"ק על הרב שלא זכר שכן כתוב בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל ואתחלפו עובריא וכו' ע"ש. ומכח נס ופלא הזה ליתן של זו בזו הוא אות ומופת דרחל ולאה גם שתיהן ראויות ליעקב אע"ה דאם ח"ו יש סרך איסור במה שלקח שתי אחיות לא הוה מתרחיש ניסא כי האי דלא עביד ניסא לשקרי ומשום שידע יעקב אע"ה דעשו יש לו משטמה על שלקח רחל ולאה שהאחת היתה לו כדאמרי אינשי הגדולה לגדול וכו' (ב"ב דף קכ"ג.), לכן בחכמה רמז לו ויהי לי שור ואז"ל במאמר הנז' זה יוסף כלומר דמיוסף הורתו ולידתו בין תבין כי הני נשי רחל ולאה לי הם מאשר נעשה נס גדול כזה. ולא עוד אלא וחמור זה יששכר כלומר בא וראה עד היכן הגיע מעשה שמים מורה ובא דשתים זו שלקחתי כדין וכשורה עשיתי הלא תראה יששכר מהיכן בא בשכר דודאים שנתנה לאה לרחל ומזה תבין כי חלקי הם וכדין נשאתים כי פלאי פלאות נעשו בהן. וצאן אלו ישראל כלומר כלם כאחד כל זרעי נמשלו לצאן וגדול הרועה ה' רועי כי כלם קדושים והבנים הם מופת חותך על זיווגנו ולאמותם יאמרו כאלה חלק יעקב. ואם כה תאמר שבמה שאמרתי עם לבן גרתי דא עקא שבמה שעבדתי ללבן נגזר דההוא רוחא דבלאה תתגלגל ותעבוד לנבל כי נח"ש ינח"ש, לז"א ועבד זה דוד ושפחה זו אביגיל דבסוף הכל מתוקן ויבא דוד כי ל"ו אד"ם הוא וישא אביגיל ויתוקנו כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל וככל אשר דברנו בס"ד.


###### Rosh David, Vayishlach 8
[Rosh David, Vayishlach 8](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayishlach/r/8)

**ואתהלכה**ברחבה בהקדמת תרגום יונתן ופענח רזא האמורה והיתה לבא"ר מילי מילי קטני בעניותנו. הלא מראש אומר אני כי בזה אפשר לפרש הכתוב בפרשהוישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך. ויש להעיר מה זו שאלה הלא זה כמה וכמה שנים אשר יצחק ורבקה שלחו ליעקב פדן ארם לקחת לו אשה מבנות לבן אף הוא ראה ולזה לקח מחלת בת ישמעאל. ותו הממנו יפלא בכמה שנים כי יעקב נשא לאה ורחל וילדו לו בנים והלא הוא ידע שרחל עקרה וחשב לקחתה כמ"ש הפייט אדמון כבט שלא חלה וכו'. ותו דהוא שאל בכולל על הנשים וילדיהן ויעקב אע"ה השיב בפירוש הילדים וכו' והו"ל להשיב בכולל כמו שהוא שאל מי אלה לך השב ישיב אשר חנן אלהים את עבדך. וטרם אענה על פי דרכנו. אדברה וירוח לי ואפשר כי יעקב אע"ה שלח לומר לו עם לבן גרתי ואמרו רז"ל שרמז לו תרי"ג מצוות שמרתי והבין שאומרו גרתי כיון בזה שגייר רחל ולאה על דרך משז"ל (בר"ר פ' פ"ד) מגורי אביו מגיורי אביו. ולפי שכל דעתו על לאה ורחל סבר דגם יעקב כל עצמו להתנצל בזה ומטמין ברמ"ז שגיירן ויצא מכלל בן נח לגמרי ותו ליכא איסור שתי אחיות דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי זה הבין עשו במאמר יעקב עם לבן גרתי. ועל זה השיגו מי אלה לך כלומר רחל ולאה אחיות לך שאתה שומר המצוות וכונתו דלא יצא מכלל בן נח להקל אלא להחמיר ואסורות לך. ויאמר הילדים שתי התיבות בזקף גדול. כלומר עשה תנועות גדולות שיבין דלא צדק בכוונתו דאדרבא אומרו תרי"ג מצות שמרתי בא לאפוקי שלא יסבור דהמצוות משפט אלהי הארץ כדברי הרמב"ן ולא נשאם אלא מחמת שהיה בח"ל ועתה שבא לארץ רחל אסורה לו ויקחנה הוא עשו לזה אמר תרי"ג מצוות שמרתי גם בבית לבן ומה שנשאתים היה על פי הדיבר. וכי תימא מאן מוכח הילדים כלומר דהילדים הם מופת שהזיווג נאה וכמשז"ל כל הנושא אשה ההוגנת לו הויין ליה בנים בעלי הוראה. ותהי להפך הנושא באיסור כתיב (הושע ה' ז') בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, וז"ש הילדים הן הן עדי ביאה אשר חנן אלדים אמותן את עבדך הוא הפה שהתיר לי האחיות ואשר חנן קאי לאחיות כי עיקר שאלתו העמק שאלה על שתי אחיות ויש"ב עליהן את אונ"ם פרי הבטן זרע קדש יתנו עדיהן שהזיווג נאה וכשר.


###### Rosh David, Vayishlach 9
[Rosh David, Vayishlach 9](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayishlach/r/9)

**ויתכן**לפרש בדרך אחר במשז"ל (בר"ר פ' ע"א) על פסוק כי שנואה לאה ששונאים אותה ואומרים זו לאה שהיתה נראית צדקת רימתה לאחותה ועלה על לב יעקב אע"ה לגרשה ויתן ה' לה הריון וילדה ראובן ושמעון וחזר יעקב ואמר לאמן של אלו אני מגרש. גם פירש"י בפ' ויזכור אלהים את רחל שהיתה מצירה שמא תעלה בגורלו של עשו שמא יגרשנה יעקב שאין לה בנים אף עשו כך עלה בלבו. ובס' החסידים סי' שפ"ג כתב במשז"ל (מו"ק דף י"ח:) בענין הבת זוג שמא יקדמנו אחר ברחמים שהתפלה אינה מועלת לישב עמה כל ימי חייה אלא צריך שיגרשנה ותנשא לבן זוגה ע"ש באורך ובפירוש שנדפס בפרנקפורט. ועל פי זה אפשר שז"ש מי אלה לך כלומר הלא ידעת שהאחת שלי ואיך מלאך לבך לקחת שתיהן וזהו מי אלה שתים הנה לך ואין ראיה שנשאת לך דעל ידי תפלה הנה מקום להקדים לבן זוגה. לזה השיב תשובה נצחת ויאמר הילדים כלומר אשר ישא בת זוג חבירו והקדימו בתפלה צריך בסוף לגרשה ובאלה היה להפך כי רציתי לגרש לאה וילדה בנים וגם רחל בהיותה עקרה היתה בההוא פחדא שאגרשנה וילדה והאלהים עשה שלא אגרש לשום אחת הפך המקדים לחבירו ולוקח בת זוגו בתפלה שצריך לגרשה, וזו הוכחה אשר חנן אלהים את עבדך ושלי הם ולא לקחתים בתפלה ואין לך חלק בהם ומשמים הוכיחו.


###### Rosh David, Vayishlach 10
[Rosh David, Vayishlach 10](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayishlach/r/10)

**ורוח**אחרת אתי קרוב למש"ל בהקדים מ"ש הראשונים דטעם איסור עריות לפי שאין משתמשין בשרביטו של מלך ויעקב אע"ה כביכול נקרא אל כמשז"ל (מגילה דף י"ח.) על פסוק ויקרא לו אל אלהי ישראל. ויש להעיר מאי שיאטיה הכא דקראו אל ולפי האמור ניחא דשתי אחיות בח"ל שריותא נינהו גביה דהמצוות משפט אלהי הארץ כמ"ש הרמב"ן שהאבות לא שמרו המצוות אלא בארץ ומטעם זה לקח שתי אחיות. ועתה שבא לארץ ישראל לישב לב יעקב אע"ה קראו אל ומותר גם בארץ. ואפשר דזה רמז הכתוב ויגע בכף ירכו ואז"ל לפי שנשא שתי אחיות. ושם כתיב ויזרח לו השמש רמז שקראו אל כמש"ה (תהלים פ"ד י"ב) שמש ומגן ה' אלהים וכמשז"ל (בר"ר פ' ס"ח) מי גילה לו ששמי שמש.


###### Rosh David, Vayishlach 11
[Rosh David, Vayishlach 11](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayishlach/r/11)

**ובזה**יובן מש"ה הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלהים אני אשר מנע ממך פרי בטן. ויש להבין איך יעקב אבינו בצרת נפש רחל האהובה חרה אפו ואדרבא דאגה בלבה יסחנה מדעתה להשיב נפשה כמו שעשה אלקנה לחנה. ולפי פשוטו יראה שכונת רחל הבה לי בנים תרי משמע כי אם יהיה אחד יסברו שאיני צדקת, והנה בן נולד בזכותך. וז"ש ואם אין שלא יהיו שני בנים מתה אנכי כי רשעים בחייהם קרויים מתים ויאמרו העולם שאני רשעה. ולכן חרה אף יעקב אע"ה שהיא היתה עקרה ותיסגי בבת אחת והיא לא די לה בת ואפילו בן אין לה מנוח ורוצה בנים. ויעקב עצמו כבר יש לו בנים וכל מה שתלד הוא בשבילה דוקא, וז"ש התחת אלהים אני להרחיב פי בשאלות הרבה הלא תראי אשר מנע ממך פרי בטן כלל וממך ולא ממני ומה זו שאלה בנים שנים. ולפי הקדמתנו אפשר דכונת רחל שאם לא יהיו לה בנים מוכח דנשאת באיסור שתי אחיות כמשז"ל (סנהדרין דף נ"ז:) דבן נח בביאה תליא מילתא, וז"ש ואם אין מתה אנכי כלומר שיאמרו שאני רשעה שנשאתי לך באיסור. ומשו"ה חרה אפו יעקב אע"ה שחשדו שעבר איסור שתי אחיות, ויאמר התחת אלהים אני כלומר שטעם העריות דאין משתמשין בשרביטו של מלך והתחת אלהים אני שקראני כביכול אל ואני מותר בשתי אחיות. וזה טעם אשר מנע ממך פרי בטן שאת מסופקת אם עברתי על איסור שתי אחיות. ובזה אפשר לפרש דז"ש עשו מי אלה לך כלומר ראה אתה אומר אלי עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, ומאחר שכן מי אלה רחל ולאה אחיות בלהה זלפה אחיות מפלגש כמשז"ל (פדר"א פל"ו) לך שאתה משבח עצמך ששומר תרי"ג מצוות. ולזה השיב בתנועה גדולה ויאמר הילדים בטעם זקף גדול כלומר קבל האמת שתשובתי ברורה גדולה תשוב"ה הילדים מסיבת הילדים בהשואה אחת כלם צדיקים תבין אשר חנן, אלהים את עבדך שקראני אלהים וחנני בזה לקרותי אלהים וכיון שכן אני מותר בהן וכיוצא בהן. ואי תימא אין אדם נאמן על ידי עצמו הילדים הן הן עדי כאמור.


###### Rosh David, Vayishlach 12
[Rosh David, Vayishlach 12](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayishlach/r/12)

**נתנה**ראש ונשובה לאשר יעדנו לפרש פסוק זה על פי הקדמת פענח רזא ותרגום יונתן אשר הבאתי לעיל. ונקדים חקירת הראשונים על ראובן דמהש"ס ביבמות דף ע"ו מוכח דלאה נתעברה בביאה ראשונה, וז"ש יעקב אע"ה כחי וראשית אוני וכל אותה הלילה הלא ברחל עבד דחשב שהיא רחל על ידי הסימנים שמסרה רחל ללאה וא"כ לחד לישנא דפירשו רש"י והרא"ש והר"ן פ"ב דנדרים (דף כ':) דבן תמורה מיקרי אפילו שתיהן נשיו מצאה החקירה מקום לנוח דא"כ ראובן הוא בן תמורה. וכבר הראב"ד בס' בעלי הנפש על מבוכה זו ישב ומסיק דמחוורתא דבן תמורה היינו במתכוין לערוה ונזדמנה לו אשתו. ולמ"ד דאפילו שתיהן נשיו נראה דח"ו יעקב אע"ה לא נכשל בזה ולחסידים הראשונים אף במידי דלאו אכילה אין הקב"ה מביא תקלה. והכא דעביד כל טצדקי דמצי למעבד ומסר סימנים ובעת ההיא חזי לההוא סימנא מאי אית ליה למעבד, משא"כ בעלמא אף דשתיהן נשיו הו"ל למבדק וחשיב פשיעה ומיקרי בן תמורה לא כן גבי ראובן דלא מצי למעבד מידי כי חזה הסימנים הן הן עדיו. ואני ראיתי לחד מרבוואתא קמאי בקובץ ישן נושן כ"י שכתב דהכל מן האשה וכשהיא נזהרת מאד בלבה ורעיוניה מתרפקת על דודה ולא על אחר הולד צדיק וקדוש ואינו בן תמורה ולכן ראובן צדיק גמור זהו תורף דבריו. ועל פי דבריו נראה שיובן פסוק משלי בסימן טו"ב כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו הכונה דבן כסיל ודאי כעס ענינו לאביו אבן אופל וצלמות. אך תואר בן תמורה מתיחס אל אמו דבה הדבר תלוי שאם אמו היתה מטהרת רעיוניה ולבה לא היה בן תמורה וז"ש וממר ליולדתו דייקא.


###### Rosh David, Vayishlach 13
[Rosh David, Vayishlach 13](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayishlach/r/13)

**ועל**פי זה אפשר לפרש הכתוב וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה וכו' ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה ה' בעוניי כי עתה יאהבני אישי. ורז"ל (ברכות דף ז':) דרשו ראו מה בין בני לבן חמי וכו' וצריך להבין דהכתוב מפרש טעם שם ראובן כי ראה וכו' ומנ"ל להו לרז"ל לומר טעם אחר. וכבר המפרשים כתבו דדייקי רז"ל מדכתיב כי אמרה דהוא יתר אלא דעוצם כונת לאה לומר ראו מה בין בני. אך יקשה דכל העולם חלו ורגזו מפני עשו ואיך לאה אמנו קרא שם בנה שם קבוע לגנות לעשו, לז"א כי אמרה כי ראה ה' זאת אומרת לכל דטעם קריאתה ראובן היינו כי ראה אבל עוצם כונתה נעלם ופירשוהו רז"ל. ויש לצרף לזה דאי משום כי ראה ה' אינו צודק ראובן דהו"ל לקרותו בתיבה דמורה ראיה לבד ומאי בן. ואני ראיתי בס' טל אורות כ"י להרב המקובל מהר"ר מאיר פאפירש כ"ץ זלה"ה שפירש מ"ש ראו מה בין בני וכו' במ"ש רבינו האר"י זצ"ל כי עשו קין ויעקב הבל וראובן קין ויוסף הבל ובשביל הבכורה שטם עשו ליעקב כקין להבל והתאומה היתירה הנה היא לאה והיה ראוי שראובן שהוא קין ישטום ליוסף שהוא הבל על הבכורה כמו ששטם עשו ליעקב ואדרבא הציל אותו למען השיבו אל אביו. וז"ש ראו מה בין בני עם היותו קין לבן חמי שמצד היותו קין שטם ליעקב וכו'. זהו תורף דבריו בקצור. וזה אפשר שרמז עשו מי אלה לך כלומר רחל ולאה מאי בעו גבך והתינח רחל אך לאה היא התאומה יתירה וכונתו כקטרוג הקודם. והשיבו הילדים אשר חנן אלהים את עבדך כלומר הראשונות לא תזכרנה ועתה אנחנו רעים אהובים וראה בעיניך הילדים ראובן ויוסף קין והבל נוחים ואוהבים זה לזה וכן אני ואתה לעת עתה אין דבר חוצץ.


###### Rosh David, Vayishlach 14
[Rosh David, Vayishlach 14](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayishlach/r/14)

**ברם**לפי מה שהקדמנו יתכן דכיון דיעקב אע"ה תיקן חטא ג"ע של אדה"ר וישב פ"ד שנה שלא ראה קרי ענין לאה היה קשה מאד אצלו שהטעתו וביאה ראשונה מחשבתו אשר חשב ברחל ולעוצם קדושתו ומה גם שכל עצמו לתקן עון ג"ע דאדה"ר והוא ניהו מעין שופריה דאדם היה מצטער הרבה הן על ביאתו במחשבת רחל והן על הבן הילוד שלא יהיה בן תמורה ח"ו בנו הבכור כי הוא ראשית אונו, ואפשר שלכך היה שונאה יעקב אע"ה לפי פשטיה דקרא להיות שבא לתקן ג"ע דאדה"ר וטרח הרבה בזה וכי השלים חוקו הטעתה אותו ויירא מאד וייצר לו כאמור ורז"ל (ב"ב דף קכ"ג.) דרשו ששנואים מעשה עשו בפניה והכל הולך אל מקום אחד דעל ידי זה דחקה ונכנסה והטעתה ליעקב אע"ה. וירא ה' כי שנואה לאה מטעם זה וכונתה לשמים בורחת מן הנחש וחשקה לידבק בקדש ויפתח את רחמה שנתעברה מביאה ראשונה, וכיון שידעה בעצמה רוב זהירותה בקדושה יתירה ולב טהור ידעה בודאי כי ראובן צדיק ותקרא שמו ראובן כלומר אין לחוש כי נלכד יעקב והיה לו סרך חטא בזה או שיהיה בן תמורה, לז"א ראו בן התבוננו וראו הבן הילוד כי שלם הוא וצדיק ומזה יוודע כי אין בנו עון אשר חטא. וראו מה בין בני לבן חמי דלהיות דיצחק תיקן ש"ד דאדה"ר אכתי פש עון ג"ע לכך היה בו פסולת ויצא הראשון אדמוני דמדעתיה זבניה לבכרותיה וכו' כי הוא הפסולת והסיגים אך יעקב אשר השלים לתקן גם ג"ע ונשלם תקון אדה"ר בע"ז ש"ד לכן מטתו שלימה ולא גרמתי לו שום נזק, וראו בן קדוש יאמר לו שלא נשאר שום פסולת ואע"ג דיוסף בעל כרחיה שקל לבכורתיה הצילו. וז"ש כי אמרה כי ראה ה' בעניי שהייתי שנואה מחשש שהטעתי ליעקב וחטא וזיכני לבן צדיק כי עתה יאהבני אישי שידע רוב זהירותי בקדושה שהעיקר הוא אם הבנים. ויען סיבה ראשונה לצער יעקב אע"ה בזה רחל היתה אפשר שז"ש לה התחת אלהים אני, כלומר אני רוצה בגזרתו דאלהים מדה"ד אשר מנע ממך פרי בטן שגרמת לצערני במסירת הסימנים. ואפשר דיעקב אע"ה אף שנולד ראובן ואז ישמח צדיק כי חזה זרע כי האי זרעו בו למינהו מ"מ אכתי לרוב קדושתו נאחז בסבך שמא חטא בלאה דמחשבתו היתה ברחל ואין ראיה מראובן אלא שאינו בכלל בן תמורה ח"ו וזה מסיבת קדושת לאה. אך עדיין היה לו פקפוק בו שמא חטא. אמנם כאשר ראה הנס המופלא דלאה נתעברה מיוסף ורחל מדינה ונהפכו מבטן לבטן אז נח דעתיה דזה מורה דהשתי אחיות כחד גופה דמו ולאה ורחל מישך שייכי אהדדי, ואז נחה דעתו דעת עליון דלאה ורחל תרין דאינון חד עקב ענו"ה ירא"ת ה' ורוח אחד להן ומזה דן שאין בו סרך תקלה בזה.


###### Rosh David, Vayishlach 15
[Rosh David, Vayishlach 15](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayishlach/r/15)

**והשתא**אפשר שזהו שרמז עשו ואמר מי אלה לך שחשבת ברחל ושכבת עם לאה ונכשלת בהן ואתה שנזהרת בצדיק יסוד עולם ראה כי זו תקלה, והוא אומרו מי אלה שתיהן בבת אחת לך שאתה אומר שתקנת ג"ע, ויאמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך מסיבת הילדים שנתחלפו העוברים מזה תראה אשר חנן אלהים עבדך להורות כי לא נכשלתי דשתיהן כאחת חשיבו. ואף דרז"ל (בר"ר פ' ע"ו) דרשו שהטמין דינה מעשו היינו שלא יראנה בעין ויסבור שנשאת וכיוצא. ואחרי הודיע אלהים ענין זה הנשגב שנתחלפו העוברים ניחא מאמר הכתוב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר שלחני וכו' ואמרו רז"ל (שם פ' ע"ג) דנולד שטנו של עשו. וע"ף זה יבא על נכון כי הנה יעקב אע"ה היה מצטער על שני דברים אחת שמא יהיה איזה פקפוק בלקיחתו רחל ולאה שתי אחיות ועוד על אשר ידע ללאה וחשב ברחל והיה מתירא מעשו. וכאשר עין בעין מעשה חזה את הנ"ס למינהו כל כי האי זוגא חלופי ותצא דינה מלאה ורחל מיוסף אז נחה רוח יעקב דזה מורה דשתי אחיות הותרו לו שנעשה בהן נס כזה. וגם מישך שייכי אהדדי ולא חטא כמש"ל. וז"ש ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ילדה דייקא שלא היה עוברה אלא נתחלף בבטנה ולא נוצר בבטנה אלא ילדה אותו לבד אז נתחזק ואמץ לבבו לחזור ולא נתירא מעשו. והיה שטנו של עשו כי יש לו כח לאה ורחל דנוצר בלאה ונולד מרחל ויש לו בחינת נוקבא דרשימו דדינה נשאר ברחל והוא עד שהאחיות גוף אחת הם וגם שתיהן הגונות ליעקב, לכן הוא שטנו של עשו דכל כח עשו וכל מחשבתו שיוכל עם יעקב היה שסבר שחטא בשתי אחיות כמשז"ל דגם לעת"ל מערער על זה ולכך יוסף שנולד באופן זה לבטל זה הערעור הוא שטנו. ועוד בה דהוא מורה על חסד שעושים האחים דלאה בתפלתה עקרה יוסף מבטנה והיה לרחל למנה ועשו להפך מבקש להרוג אחיו וזה על דרך שאז"ל בתנחומא, ולכך מטעמים אלו יוסף שטנו של עשו.


###### Rosh David, Vayishlach 16
[Rosh David, Vayishlach 16](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayishlach/r/16)

**ויתבאר**בזה מאמרם ז"ל בשעה שנאבד יוסף אמר יעקב אוי לי שנשאתי שתי אחיות, ולדרכנו א"ש דכיון דיוסף היה כח שתיהן כאמור שמחה לתוגה נהפכה דמה ששמח יעקב עדות ביהוסף שמו שלא חטא באחיות וכמש"ל עתה שנאבד אזיל בתר איפכא דלכך אירע בו דוקא תקלה שיש בו כח שתיהן יצירתו בלאה ולידתו מרחל, ולהורות דאין זיווגן עולה יפה בא האות דיוסף שכולל שתיהן נאבד וצר לו ואמר אוי שנשאתי שתי אחיות. ובזה יובן הכתוב אלה תולדות יעקב יוסף, כלומר דהנס המופלא הזה עדות לכל תולדות יעקב שהם כשרים שלא חטא בזיווג שתי אחיות, וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועל ידו נתברר שלא חטא וזקונים הוא על דרך משז"ל (קידושין דף ל"ב:) זקן זה קנה, והכא פירושו זה קנינים דזה הורה דשני קנינים דלאה ורחל זיווגן עולה כהוגן. ואפשר דזהו טעם שהבכורה ניתנה ליוסף דאשתני הוא לבדו מכל אחיו שיש לו כח שתיהן רחל ולאה. ואפשר דזה טעם דינה שהיתה יצאנית להיות דרושם יוסף זכר נשאר בלאה וכשבאה דינה לקחה הארת זכר ולכן היתה יצאנית. ולהיות שיוסף היה גרמא לדינה שאירע בה מעשה שכם ונולדה אסנת כמשז"ל (פרדר"א פל"ח), לזה נשא יוסף את אסנת כי מכחו יצאת דינה ואירע שנולדה אסנת. ואפשר שזה רמז הכתוב (בראשית מ"ט כ"ב) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בנות צעדה עלי שור. הכונה בן פורת יוסף. וזה שאמרתי בן פורת הוא למראה עינים וזהו עלי עין אך האמת שיש בו כח בנות לאה ורחל, וזה טעם שדינה צעדה עלי שור שהיתה יצאנית דהיה בה בחינת זכר.


###### Rosh David, Vayishlach 17
[Rosh David, Vayishlach 17](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayishlach/r/17)

**וזהו**הרמז ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב וכו', הכונה ותצא דינה ואיך דינה זרע יעקב היתה יצאנית, לז"א בת לאה שהיא התפללה על זה שלא תהא רחל פחותה משתי שפחות וזה פריה אשר ילדה ליעקב לידה לבד דהורתה היה ברחל ובאה במקום יוסף והיה לה בצד מה כח זכר ולכך היתה יצאנית כזכר ומ"מ היתה צדקת גמורה ושכם נבלה עשה וישכב אותה ויענה שח"ו היא צדקת גמורה. וכל ענין השבטים אשר עשו היה מגמתם להורות צדקתה ששכם על כרחה שלא בטובתה נטפל לה כמו שנבאר. והוא במה שנבין מש"ה עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ וכו' ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו. דיש לדקדק דאבינו יעקב שאוג ישאג עכרתם אותי להבאישני ומה זו תשובה הכזונה וכו', ושמעתי משם הרב המובהק כמהר"ר משה הכהן זלה"ה בעל כהונת עולם דטענת יעקב היא דאם קנאים אתם ואין כח בכם לעמוד אם לא תנקמו מאשר טמא את דינה תכף היה לכם להרוג שכם ולקחת דינה והיו רואים תוקף לבכם וגבורתכם וכל יושבי הארץ תפול עליהם אימתה ופחד, אבל עתה בעשותכם המרמה הלזו שיעצתם לימול ובהיותם כואבים הרגתם זה מורה כי חלשים אתם ופרצה זו קורא לגנב לבא עלינו. וז"ש עכרתם אותי להבאישני כי בזה הראיתם שאתם חלשים. ועל זה השיבו תשובה נצחת ויאמרו הכזונה וכו', כונתם רצויה דכך עשו משום כבוד אחותם דהשומע יאמר דדינה נפקת ברא ולזה יצאה ומידה היתה זאת תובעת בפה לשכם ולא די זה אלא לכסות קלונם הרגו לשכם, ולכך נתחכמו לפרסם למען ישמעו עמים כלם שדינה צדקת ושכם עינה אותה בביתו צעקה הנערה ואין מושיע ועד ממהר חריצותם לכוף כל אנשי עירם למול דזה הורה שלהבת קשורה בלב נער ורשפי אש תשיתמו שכם וענתה בדינה צדקתה וז"ש הכזונה וכו', עד כאן שמעתי משם הרב הנז' זלה"ה. והוא אצלי כונת הכתוב ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו אשר טמא את דינה אחותם, דאומרו אשר טמא וכו' יתר לכאורה אך הכתוב בא להצילם לתת טעם למה הוצרכו למרמה והי"ל להרוג שכם באדרע וחיל ולקחת דינה וחס להם לרמות. לז"א שהוצרכו לכך להורות אשר טמא את דינה שהוא הרבה אשמה לענותה והיא אחותם צדקת כמותם ולפרסם האמת באו עליהם במרמה.


###### Rosh David, Vayishlach 18
[Rosh David, Vayishlach 18](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayishlach/r/18)

**ובמסילה**נעלה לפרש פ' הושע סי' ו' וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה כי זמה עשו. ורז"ל בב"ר פרשה פ' סי' ב' דרשו על זה כשם שהלסטים הללו יושבים על הדרך והורגים בני אדם ונוטלים ממונם כך עשו שמעון ולוי לשכם אלא כחבר כהנים אתמהא כשם שהכהנים הללו נחברים על הגורן ליטול חלקם כך עשו שמעון ולוי לשכם דרך ירצחו שכמה מדרך רצחו שמעון ולוי לשכם עכ"ל. ופירש הרב יפ"ת דמה שאמרו חבר כהנים אתמהא דהכונה בשלמא כחכי איש גדודים שפיר קאמר אלא כחבר כהנים מאי קאמר וכי דרך הכהנים בכך ומשני דלמעליותא אמר וכו' ע"ש. ולפי האמור יתכן לפרש וכחכי איש גדודים וכאשר ממתינים הלסטים כן המתינו שמעון ולוי עד אשר נימולו ולא שדומים ללסטים אלא הם חבר כהנים שנוטלים חלקם כך עשו שמעון ולוי שהדין עמם. ואם תאמר בלבבך אם בהריגת אנשי שכם כדין עשו מה טעם המתינו עד שנימולו בהיותם כואבים דזה נותן אצבע לכנענים שילחמום דמורה שהם חלשים וכמו שקרא תגר יעקב אע"ה. לז"א דרך ירצחו שכמה זהו הדרך ישר ונכון להורגם ונתן טעם כי זמה עשו שבזה נתפרסם כי זמה עשו אנשי שכם מראותנו שנתרצו לימול ודינה צדקת שאם הנה מהרה יהרגום יאמרו בגויים שדינה ח"ו זונה כאמור.


###### Rosh David, Vayishlach 19
[Rosh David, Vayishlach 19](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayishlach/r/19)

**ובאופן**אחר אפשר לומר כמ"ש הרב קנה חכמה דרוש ו' דף כ"ד דפירש מאז"ל (ספרי פ' ברכה) האומר לאביו ולאמו לפי ששמעון ולוי שתו בכוס אחד שנאמר ארור אפם משל לשנים שלוו מן המלך אחד פרע למלך וחזר והלוה למלך ואחד לא די שלא פרע אלא חזר ולוה כך שניהם שמעון ולוי לוו בשכם לוי פרע מה שלוה במדבר שנאמר ויאספו אליו כל בני לוי וחזר והלוה את המקום בשטים שנאמר פנחס בן אלעזר שמעון לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה שנאמר ושם איש ישראל המוכה עכ"ל. ודקדק הרב הנז' דאם חטאו בהריגת שכם למה לא הענישם מיד ועשה מזה הלואה. ותו מ"ש לוי פרע והכתיב (דברים י' י"ז) ולא יקח שוחד, וביאר הרב הנז' דמשמע בש"ס ביומא (דף ס"ו:) דישראל דנשארו חיים בעגל לא חטאו, וכתב הרב מהר"ם אלשיך דכל עונשים שנתחייבו ישראל היינו בעבור שלא מיחו. ולפ"ז מ"ש משה רבינו ע"ה מי לה' אלי כונתו מי אשר מיחה בחוטאים אלי יבא והיינו שהכתוב משבח בני לוי שהתרו בחוטאים קודם שבא משה, וכתב הרמב"ם ה' מלכים (פ"ט הי"ד) דאנשי שכם ראו שגזל דינה ולא דנוהו נתחייבו מיתה, והרמב"ן השיג עליו דא"כ יעקב היה קודם וזוכה בהריגתם וכו', וזהו טעם שלא העניש ה' תכף לשמעון ולוי דהיו יכולים לומר דהדין עם הרמב"ם דעל שלא מיחו נתחייבו ולכן נשאר הדבר בהלואה עד שיבא מעשה לידם לראות אם ימחו, וז"ש במדרש הנזכר ולוי פרע דהורה דצריך למחות ברשעים ואף אם הם מועטים מהחוטאים מיחו ומכ"ש שנתחייבו אנשים שכם שהיו רבים והחוטא אחד שהיה להם למחות ואז עדיין לא נתחייב שמעון דמצו לומר אנו שבט אחד והן רבים החוטאים ולוי לפנים מן השורה עבד וחזר והלוה בשטים דפנחס יחיד עמד כנגד כ"ד אלף ושמעון לא דיו שלא פרע שלא הרגו לזמרי והוא באחד אלא חזר ולוה שרצו להרוג פנחס ואז נתחייבו במה שהרגו יושבי שכם מטעם דלא מיחו שהרי הם לא מיחו ג"כ, זהו תורף דברי הרב הנז' ע"ש באורך הלא בספרתו.


###### Rosh David, Vayishlach 20
[Rosh David, Vayishlach 20](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayishlach/r/20)

**ובזה**נבא אל הביאור פסוק הנז' דממדרש רז"ל למדנו דפסוק זה בענין הלז זה מדבר. ונדקדק דהני בי תרי כחכי איש גדודים חבר כהנים תרתי דסתרן. ותו שהכתוב שם מקנתר את ישראל וכפי רז"ל זהו לשבח וכבר העיר על זה הרב יפ"ת שם. אמנם אפשר דאף זו מן התוכחות להורות כי לא די שהחוטאים עצמם הרבו אשמה אלא גם לאשר יכולת בידם למחות מידם האלהים יבקש. והזכיר הריגת אנשי שכם דבמעשה אחד עצמו נתגנו שבט שמעון ונשתבחו שבט לוי יען כי שבט לוי החזיק במעוזו להשכיל להטיב ולמחות בפושעים בעגל ובשטים. לא כן שבט שמעון שלא מיחו בזמרי ונענשו ונפקד עליהם עון הריגת יושבי שכם דשלא כדין עשו דאם הרגום מטעם שלא מיחו באדוניהם איך הם נסוגו אחור ולא מיחו בזמרי וככל אשר דבר הרב הנז', וז"ש וכחכי איש גדודים מה כתיב למעלה גלעד קרית פועלי און עקובה מדם ולא זו שהם רוצחים ממש בלי טעם וריח שחייבים אף זו ששמעון נתחייב בהריגת יושבי שכם אף דיש מקום פטור לדעת הרמב"ם שחייבים מיתה שלא מיחו עם כל זה נחשבו כלסטים וז"ש וכחכי איש גדודים דשלא כדין עשו. וכדי שלא נאמר הפעם ילוה לוי דגם הוא נלכד בזה, לז"א חבר כהנים ורמז ללוי שבו הכהנים וגם כהנים ולויים כחדא שריין על הגורן הם יקחו חלקם תרומות ומעשרות. וכמנהגם בגורן לעשות משפט כתוב כאיש אחד חברים וזהו חבר כהנים גם בהריגת אנשי שכם נדמו להתחברם חבר כהנים בגורן דכדין עשו להרוג יושבי שכם ככהנים ולויים נוטלים מנת חלקם בגורן כדין. דרך ירצחו שכמה כי זו דרך ישרה וסלולה מאבן הטועים שהיה להם למחות שכך עשו בעגל ושיטים וזה דרכם, וז"ש דרך כמו שהוא דרך אצלם וזהו מנהגם למחות בחוטאים על פי דרך זו ירצחו שכמה כדין. וכי תימא נמצאת תפיס חבלה בתרי רישין לחייב שמעון ולזכות לוי והכל במעשה אחד דשניהם יחד הרגו ליושבי שכם, וקשה הדבר לחייב לשמעון כלסטים ולזכות ללוי ככהן שנוטל חלקו, לז"א כי זמה עשו שבט שמעון בשיטים ולא מיחו בזמרי לכן למפרע נתחייבו בהריגת יושבי שכם לא כן לוי שהחזיק בדרכו ובשיטתו. ואם נתחייבו שבט שמעון בהריגת יושבי שכם מה יענו יושבי גלעד. וסיים הכתוב בבית ישראל ראיתי שערוריה שם זנות לאפרים נטמא ישראל דלא די שישראל חייבים למחות לאפרים שהעמידו העגל ונקל זאת בעיניהם אלא גם נטמא ישראל אשר היו טמאים בטומאת עכו"ם בפועל עם אפרים, וזהו שערוריה וגנות גדול לישראל ונמצאו סדרן של כתובים בסגנון אחד ורוח אחד להם ובלולים יעלו כהוגן.


###### Rosh David, Vayishlach 21
[Rosh David, Vayishlach 21](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayishlach/r/21)

**ואפנה**על ימין לפרש בזה מאמרם ז"ל בסנהדרין דף פ"ב דאמור רבנן שם על פנחס אשר קנא לאלהיו בקשו מלאכי השרת לדוחפו לפנחס אמר להם הניחו לו קנאי בן קנאי הוא משיב חמה בן משיב חמה הוא התחילו השבטים מבזין אותו וכו' בא הכתוב וכו' וראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם, ובירושלמי שם פ' הנשרפין (ה"ז) אמרו דבקשו לנדותו אלא שקפצה רוח הקדש ואמרה והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. ולכאורה יפלא דהגם דנימא דקנאין פוגעין בו שלא ברצון חכמים כמ"ש שם בירושלמי. מ"מ כגון זו של זמרי דהחל הנגף וישראל לקוחים למות מה טעם בקשו מלאכי רום לדוחפו ומה גם לפום הירושלמי שבקשו לנדותו כמו זר נחשב. ברם נקדים מ"ש עוד שם הרב קנה חכמה דמה שעשו הלויים בעגל אינם ראוים לשכר שהיה פרעון על אשר עשה לוי בשכם, אבל מעשה פנחס שהיה משבט לוי שכבר פרע מה שהיה חייב בשכם והעמיד עצמו נגד רבים ולא היה צריך בדין הוא שיטול שכרו כמשז"ל (במ"ר פ' כ"א) עכ"ד עש"ב. ואמרו פ' הכונס (דף נ"ט:) אלעזר זעירא הוה מסיים מסאני אוכמי וקאי בשוקא דנהרדעא וכו' א"ל דקא מאבילנא אירושלם א"ל את חשיבת לאתאבולי אירושלם סבור יוהרא הוא אתיוה חבשוה וכו'. ובפ' מרובה דף פ"א אמרו ר' ור' חייא הוו שקלי ואזלי באורחא אסתלקו לצידי הדרכים הוה קמפסע ואזיל ר' יהודה בן קנוסא קמיהו א"ל רבי לר' חייא מי הוא זה שמראה גדולה בפנינו א"ל ר' חייא שמא יהודא בן קנוסא וכו' אי לאו יהודה בן קנוסא את גזרתינהו לשקך בגזרא דפרזלא, ופירש"י גדולתו שמראה לנו שהוא ירא שמים מאד ומחזי כיוהרא. בגזרא דפרזלא כלומר נדוי עכ"ל. למדנו שהעושה דבר חסידות בפני גדולים הוא יוהרא וחייב נדוי והשתא כיון דשבט לוי כבר פרעו בעגל ופנחס לא מחויב בדבר ועמד במקום סכנה כזו באתרא דשכיח הזיקא, ובפני גדולים משה רבינו וכל קדושים עמו אין לך יוהרא גדולה מזו ולפיכך בקשו לנדותו כדין מי שעושה מילתא דחסידותא לפני גדולים והיינו טעמא דמלאכי השרת בקשו לדוחפו. וגם השבטים מבזין אותו שפיטם אבי אמו וכו' כלומר דלא נאה לאיש כמוהו ליכנס בתגר זה דבשלמא אם היה חייב בדבר ניחא אבל הכא שכבר שבט לוי קנאו בעגל ויצאו ידי חובת"ן, וזאת שנית כי הוא יחיד ואינו חייב למחות ברבים והוי יוהרא. על כן בא האלהים ואמר למלאכיו הניחו לו קנאי בן קנאי הוא, ופירש"י ז"ל דלוי קנא במעשה שכם כלומר סירכיה דאבותיו נקיט שהם קנאו בשכם וקנאו בעגל ועל ידי אשר קנאו בעגל נחשב ללוי לזכות אשר עשה בשכם ומה לוי מסר נפשו כנגד יושבי שכם וכל הכנעני וגם בעגל היו מועטין גם פנחס אוחז מעשה אבותיו, וא"כ מזה הטעם אין לחוש ליוהרא גם כן דמעשיו לשם שמים ולמוד הוא אותו השבט בכך וזרוק חוטרא וכו' (בר"ר ס"פ נ"ג) וכיון דעושה לשם שמים ליכא יוהרא כדמוכח בפ' מרובה בההיא דר' יהודה בן קנוסא. וכלפי השבטים יחדיו ירננ"ו רינון וביזוי שפטם אבי אמו וכו' והוא יוהרא בא הכתוב ויחסו אחר אהרן כלומר בן גדולים הוא וליכא יוהרא. ויען כי לא היה חייב בזה כמש"ל כה אמר ה' ראויה כפרה זו מכלל דאיכא אחריתי מה שעשה לוי בעגל אלא שאותה היה לפרעון אך זו בדין הוא שיטול שכרו וכפרה זו מכפרת והולכת לעולם. ועוד לנו בעניותנו דרכים אחרים במאמר זה בפ' פנחס ע"ש. וזהו מ"ש הכתוב (תהלים ק"ו ל"א) בפנחס ותחשב לו שהיה יחיד ואינו חייב למחות לצדקה כיון שלא היה חייב וזכות הוא לו לדור ודור עד עולם כלשון רז"ל ראויה כפרה זו שתהא מכפרת לעולם.


###### Rosh David, Vayishlach 22
[Rosh David, Vayishlach 22](https://torahapp.org/share/book/Rosh%20David/s/Vayishlach/r/22)

**ובכן**ינוח לנו מאמרם ז"ל בסנהדרין דף פ"ב ובמדרש פ' פנחס א"ר יוחנן ה' שמות יש לו זמרי בן סלוא שאול בן הכנענית ושלומיאל זמרי שנעשה כביצה מוזרת בן סלוא על שהסליא עונות של משפחתו שאול על שהשאיל עצמו לדבר עבירה בן הכנענית שעשה מעשה כנען ומה שמו שלומיאל. ופירש"י הסליא גרם שיזכרו, א"נ גרם לחפש ולדקדק אחר עונם. וצריך לדעת מאי שיאטיהו דהני שמות. ותו הא דקאמר שהסליא עונות משפחתו ולחד לישנא דרש"י הוא דגרם לחפש וכו', ניחזי אנן חפש מחופש אכתי פש מאי ניהו. ותו השאיל עצמו לדבר עבירה מה זו שאלה הרי עבר עבירה. ואולם כל קבל דברי הרב קנה חכמה יתישב הכל דכבר נתבאר שנתחייבו שבטו של שמעון שלא מיחו בזמרי ונפקד עליהם עון שכם. ואם כה יאמרו דזמרי נשיא השבט ולא מצו לאשתעויי נגד אדוניהם. מה יענו למה שהרג שמעון ליושבי שכם על שלא מיחו בשכם נשיא הארץ. ואעיקרא זו היא שקשה על דעת הרמב"ם שכתב דיושבי שכם נתחייבו שלא מיחו וכמ"ש הר"ן בחידושיו פ' ד' מיתות ע"ש, ועתה דשבט שמעון לא מיחו בזמרי הכריעו לחובה ענין הריגת יושבי שכם. והכל רמוז לש"ם שב"ו. וקורא לו שם זמרי שנעשה כביצה מוזרת כמ"ש שם בסנהדרין באופן ששהה ונשתרש בחטא כל כך עד שנעשה כביצה מוזרת ובכל זמן זה אין גם אחד משבטו שנתעורר למחות ודא היא תברתהון, וז"ש בן סלוא שהסליא עונות משפחתו, כלומר עד האידנא ענין הריגת יושבי שכם היה תלוי ועומד דילמא הלכה כסברת הרמב"ם שנתחייבו על שלא מיחו וכדין עשו אבל הוא גרם להזכיר עון שבטו או לפשפש ולחפש אחר עונם שאלולי זה עדיין היה הדבר תלוי אבל עתה חפשו ודקדקו אחריהם לדקדק על עונם בהריגת יושבי שכם. וכי תאמר בלבבך העמק שאלה איחור פקידת עון שמעון מריש ועד כען וכאשר נפק דק הרב קנה חכמה, לז"א שאול שהשאיל עצמו לדבר עבירה כלומר דכגון זו דשכם נקראת הלואה כמו שאמרו רז"ל במאמר הנז' לפי שיש צדדין לכף זכות דכדין עבוד. ולא מסתייה אשר לא ניתנה פריע"ה בעון העגל אלא שלוה פעם אחרת וזהו שהשאיל עצמו לדבר עבירה כלומר שלוה כמשז"ל במאמר הנז', והיינו פגם לשבטו דבשלמא בעגל יש להם מקום פטור שהיו מועטין נגד מרובין ואינם מחויבים ולוי לפנים משורת הדין עבד. אבל זה יחיד דומה לשכם שהיה יחיד ולא מיחו לכן נתחייבו למפרע, וז"ש בן הכנענית שעשה מעשה כנען כלומר שהיה כמעשה שכם שהיה יחיד ודן שמעון לאנשי שכם על אשר לא מיחו בנשיאם גם עתה זמרי נשיאם עביד כנשיא כנען והוא באחד והיה להם למחות ועל זה נענשו, והיינו שהסליא עון משפחותיו שגרם לחפש ולדקדק אחר שבטו במעשה שהיה לפנים בישראל שעד עתה היה שאול בידו כמשז"ל. וכן לענין הטובה זכה פנחס תחת אשר קנא לאלהיו לברית שלום מתנה מ**חיים**.