## Seder Mishnah on Mishneh Torah, Sabbath Chapter 25

###### Seder Mishnah on Mishneh Torah, Sabbath 25:4:1
[Seder Mishnah on Mishneh Torah, Sabbath 25:4:1](https://torahapp.org/share/book/Seder%20Mishnah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/25:4:1)

**כיצד מטלטל הוא את הקערה וכו' וכן אם טלטל אותה מן החמה כדי שלא תתיבש הרי זה מטלטל בשביל עצמה וכו'.** עכ"ל. וכתב הר' המגיד ז"ל וז"ל וכן מטלטל הוא את וכו' וכתבו המפרשים ז"ל כשהוא מטלטל כלי שמלאכתו לאיסור לצורך מקומו אין אומרים וכו' לשמטו מיד וכו' אלא מניחו באיזה מקום שירצה. ויש ראיות לזה. וכן עיקר. עכ"ל הרה"מ ז"ל. ועיין בתוס' דמס' ביצה דף ג' ע"ב בד"ה אבל כופה עליה כלי וכו' ועיין במג"א סי' רס"ו סעיף י"ב ס"ק י"ט ובש"ע שם בסי' ש"ח ס"ג ובמג"א שם ס"ק ז'. ועיין לעיל פרק הקודם הלכה י"ב בד"ה אסרו חכמים לטלטל וכו' מה שכתבתי בס"ד בזה. ועיין לקמן הלכה כ"ג בד"ה לפיכך אין נותנין כלי כו' מה שאכתוב בס"ד בזה.


###### Seder Mishnah on Mishneh Torah, Sabbath 25:11:1
[Seder Mishnah on Mishneh Torah, Sabbath 25:11:1](https://torahapp.org/share/book/Seder%20Mishnah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/25:11:1)

**אבל כלי המוקצה מחמת מיאוסו כגון נר ישן וכו'.** עכ"ל: בדין המוקצה והנולד מה שיש חילוק בין שבת לבין יו"ט לפי דעת רבינו וסייעתו ז"ל דבשבת מותר וביו"ט אסור וישוב הקושיות שיש עליהם מכמ' סוגיות שבש"ס כל זה יתבאר בס"ד באר היטב לקמן בהלכות שביתת יו"ט פרק א' הלכה טו"ב בד"ה ויש בי"ט מה שאין בשבת וכו' מן אות רביעי עד סוף אות חמשה עשר בארוכה תדרשנו משם ועיין לעיל פרק הקודם הלכה י"ב בסוף ד"ה אסרו חכמים לטלטל מקצת וכו' גם אם איסור מוקצה הוא אסור מדאורייתא או שאינו אסור אלא רק מדרבנן יתבאר גם כן בס"ד לקמן בהלכות שביתת י"ט פרק והלכה ובד"ה לעיל אות א' וב' וג' זיל וגמור משם.


###### Seder Mishnah on Mishneh Torah, Sabbath 25:16:1
[Seder Mishnah on Mishneh Torah, Sabbath 25:16:1](https://torahapp.org/share/book/Seder%20Mishnah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/25:16:1)

**כלכלה שהיתה נקובה וסתם הנקב שלה באבן וכו'.** עכ"ל. עיין בהשגות הראב"ד ז"ל שהשיגו וז"ל ואני לא מצאתי כן בגמר' שאפי' בפירות המטנפים חזר והקשה ולנערינהו כו' עכ"ל ההשגות יע"ש באריכות. והנה הרב המגיד ז"ל ירד להציל רבינו ז"ל מהשגתו וכתב וז"ל כלכלה שהיתה כו' שם במשנה שבת דף קמ"א ע"ב) נוטל אדם כלכלה והאבן בתוכה. והקשו בגמרא (שם דף קמ"ב ע"א) ואמאי ותהוי כלכל' בסיס לדבר האסור וכו' ורבינו פסק כשתיהן וכו' ולזה השיגו הר"א ז"ל וכו' ונראה שגירסת רבינו היא שאין בה ונינערינהו נעורי. ורב חייא בר אשי בשם רב עושה אוקימתא אחרינא ושתיהן אמת וכו'. ואי אפשר להעמיד דברי רבינו בדרך אחרת עכ"ל הרה"מ ז"ל.
**ולכאורה** קשה קצת על זה התירוץ של הרב המגיד ז"ל כי בפי' המשניות לרבינו ז"ל בריש פרק נוטל מבואר שהיתה בגרסתו של רבינו ז"ל תיבות ונינעורינהו נעורי וכו' שהרי כתב שם וז"ל התירו לטלטל כלכלה והאבן בתוכה בשלשה תנאים. האחד וכו' יע"ש שמבואר מדבריו שהצריך דוקא שלשתן יחד וזו היא לפי גירסת הראב"ד וסייעתו ז"ל והיא גירסתנו דגרסינן ונינערינהו נעורי וכו'. ואפשר שאח"כ נזדמנה לו הנוסחא דווקנית שלו שעליה סמך בחיבורו זה וחזר בו ממה שכתב בפירוש המשניות לפי הנוסחא שהיתה לפניו אז. ועיין מה שכתב מרן ז"ל בספרו הארוך בית יוסף א"ח סי' ש"ט קרוב לסוף ד"ה כלכלה מלאה פירות והאבן בתוכה וכו' על דברי פירוש המשניות לרבינו ז"ל הנ"ל ועיין תוס' י"ט במס' שבת פרק כ"א משנה א' בד"ה והאבן בתוכה כתב הרב וכו' ועיין בספר קול הרמז שם מה שרוצה ליישב דברי רבינו ז"ל ויש לגמגם בדבריו. ודו"ק.


###### Seder Mishnah on Mishneh Torah, Sabbath 25:23:1
[Seder Mishnah on Mishneh Torah, Sabbath 25:23:1](https://torahapp.org/share/book/Seder%20Mishnah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/25:23:1)

**לפיכך אין נותנין כלי תחת התרנגולת וכו' אבל כופה הוא הכלי עליה וכו'.** עכ"ל. והראב"ד ז"ל השיגו וז"ל בירושלמי (דמס' ביצה פרק חמשי ריש הלכה א') ובלבד שלא יגע בביצה. ע"כ לשון ההשגות. וגירסת הירושלמי שלנו היא וז"ל אמר ר' מנא ובלבד שלא יהא כלי נוגע בגופה של ביצה ע"כ לשון הירושלמי.
**והרב** המגיד ז"ל כתב וז"ל לפיכך אין וכו' ובהגהות (נ"ל שצ"ל ובהשגות) אמר אברהם ובירושלמי וכו' ולא ידעתי טעם וכי המוקצה ונולד אסור ליגע בהן כל שאינו מנענען הא ודאי לא. ואפשר שמא ינענע הביצה ע"י הכלי עכ"ל הרה"מ ז"ל. ועיין בהגהות מרן הרמ"א ז"ל בסי' רס"ה סעיף ג' ובמגן אברהם שם ס"ק ד' ובכל המקומות שרמז עליהן. וכן פסק מרן הב"י ז"ל בש"ע או"ח בסי' ש"י סעי' ו' דלצורך המוקצה אסור ליגע ג"כ במוקצה אף שאין המוקצה סגלגל דליכא למיחש שע"י נגיעתו ינענע אותו והיינו כדעת הראב"ד ז"ל בהשגות הנ"ל. ועיין בטורי זהב שם ס"ק ה' ובמג"א שם ס"ק ג' ושם בסי' תקי"ג ס"א במג"א ס"ק ב'. ועיין בספר הארוך בית יוסף בסי' ש"י בד"ה וכתב רבינו ובלבד שלא יגע בו כו' מ"ש בזה. ועיין פה במגדל עוז הטיב לראות בדבר זה.
**איברא** אנן יד עניים אנן עני מדעת תורה ודעת נוטה. נראה לענ"ד בס"ד להביא ראיה לדעת רבינו ז"ל במה שלא פסק כהך מימרא דר' מנא בירושלמי הנ"ל. והוא דבשבת דף מ"ג ע"א אמרינן ז"ל אמר ר' יצחק כשם שאין נותנים כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה כך אין כופין עליה כלי שלא תשבר. קסבר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת וכו'. ת"ש אחת ביצה שנולדה בשבת ואחת ביצה שנולדה ביו"ט אין מטלטלין אותה לא לכסות כו' ולא לסמוך בה כרעי המטה אבל כופה עליה כלי בשביל שלא תשבר. הכא נמי בצריך למקומו כו' עכ"ל הגמרא.
**והתוספות** שם בד"ה כופה עליה כלי כו' הקשו דאיך לא אסיק המקשן אדעתיה לשנויי כדשני ליה התרצן דמיירי בצריך למקומו. ותירצו וז"ל אלא שרוצה לידע אם יש לתרץ בענין אחר עכ"ל התוס'. ובמחילה מכבוד רבותינו בעלי התוס' ז"ל תירוץ זה דחיק ומוקי אנפשיה. אף כי יציבא מלתא כי מצאנו ראינו כי הגמרא מתרץ כך בבבא קמא דף מ"ב ע"ב וז"ל אי הכי לר' אליעזר נמי כשקדם ושחטו הכי נמי וסבר דילמא אית ליה טעמא אחרינא דעדיף מהאי ונימא ליה וכו' ע"כ הגמרא. ועיין בתוס' שם בד"ה ונימא ר' עקיבא וכו': אבל כבר כתב שם בספר אסיפת זקנים בד"ה אלא א"ר אסי וכו' בשם תוס' שאנ"ץ והרא"ש ז"ל כי הך שינוייא הוא שינוייא דחיקא אם שכתב שם טעם לדבר והוא דאם כן לא הוה ליה לר' עקיבא למפלג עליה דרביה יע"ש בספר אס"ז הנה הטעם הזה נקל לדחותו ודעת לנבון נקל אך העיקר שגם שם הוא שנוייא דחיקא בעצמותו.
**אבל** הרשב"א ז"ל בחידושיו שם בד"ה אבל כופה וכו' תירץ לקושית התוס' האמורה. דהמקשן הוא דקא קשיא ליה לישנא דהברייתא דקתני וז"ל אין מטלטלין אותה לא לכסות וכו' אבל כופה עליה כלי בשביל וכו' וכדלעיל דמשמע ליה דהכי קאמרה הברייתא דאע"פ שאין מטלטלין את הביצה אפילו הכי מותר לכפות עליה כלי דכופין כלי אף על דבר שאינו ניטל ואם כן אם נאמר דהך ברייתא מיירי בצריך למקומו מה לי בכך אם הביצה אסורה לטלטלה או לא שאין בדבר זה רבותא במה שהביצה אסור לטלטלה כיון שהוא צריך לטלטל את הכלי לצורך מקומו. ואם תרצה הברייתא לאשמעינן הך דבר חידוש דאם הכלי כבר היא בידו שמותר לטלטלו כל זמן שירצה בעוד שלא סלקה מידו. וכמו שכתבו התוס' סברא זו במס' ביצה דף ג' ע"ב בד"ה אבל כופה עליה וכו' (ועי' מה שכתבתי בס"ד לעיל הלכה ד' בד"ה כיצד מטלטל הוא את הקערה כו') אבל דבר זה אינו תלוי במה שהביצה עצמה היא אסורה בטלטול או לא. אדרבא דבר חידוש זה היה להברייתא לאשמועינן בדבר שהוא רבותא יותר דהיינו בדבר שהוא גופו מוקצה שמלאכתו איסור וכדומה. לא לאשמועינן היתר זה רק בדבר שמלאכתו להיתר ונטלו לצורך מקומו דמותר לטלטלו יותר. אלא ודאי צריכין לומר דזה הדין דכל זמן שהמוקצה בידו מותר לטלטלו כל זמן שירצה היה בעיני הברייתא למלתא דפשיטא ולא אצטריך להברייתא לאשמועינן דבר זה. וא"כ הדרא הקושיא הנ"ל לדוכתה והוא דמאי אשמועינן אלא ודאי דהברייתא אתיא לאשמעינן לאפוקי מהך מימרא דר' יצחק הנ"ל דהברייתא אשמעינן דהכלי ניטל אפילו לצורך דבר שאינו ניטל. והיינו דקתני הברייתא דאף דהביצה גופא הוא דבר שאינו ניטל מכל מקום מותר ליטול בשבילו כלי הניטל דהיינו כלי שמלאכתו להיתר כדי לכפות על הביצה שלא ישבר ולזה שפיר פריך המקשן עליה דר' יצחק מהך ברייתא. יע"ש בחידושי הרשב"א ז"ל שזהו כוונתו לענ"ד בס"ד בתירוצו שם.
**ברם** דעדיין צריכין אנו למודעא להבין טהורים אמרי נועם תירוצו של הרשב"א ז"ל האמור לעיל מזה. והוא דלפי תירוצו של הרשב"א ז"ל. אם כן תקשה דהיאך קא משני הגמרא וז"ל הכא נמי בצריך למקומו וכו' וכאמור לעיל. דעדיין הקושיא במקומה עומדת ותשב באיתן קושית המקשן הנ"ל כפי מה שפירשו הרשב"א ז"ל והוא דמאי שייטיה דהך דינא דקתני הברייתא ז"ל אבל כופה עליה את הכלי שלא תשבר וכו'. למה דקתני לעיל מזה דהביצה גופא דאסור לטלטלה. וכדבר האמור לעיל מזה. וצ"ע לכאורה.
**וצריכין** לומר לענ"ד בס"ד כך. והוא דהגמרא דילן סבר דמותר ליגע הכלי בהביצה גופא כשהוא כופהו עליו. ומטעם דמותר ליגע במוקצה אף שהוא לצורך המוקצה וגם אשמעינן הברייתא דלא גזרינן הואיל והביצה היא סגלגלת וקלות התנועה שנחוש שיניע הביצה בנגיעתו בו הכלי. אם מטעם דהואיל ומוקצה אינו אלא מדרבנן לא גזרינן ביה כולי האי. וגם אף אם יגע הביצה הנה הוא רק דבר שאינו מתכוון ואינו פסיק רישא או שהוא מטעם סברתו של המגדל עוז פה. דגם זה נקרא טלטול מן הצד שהוא מותר לדידן. לפיכך הוצרכה הך ברייתא לאשמעינן דהביצה גופא היא מוקצה ואפילו הכי מותר לכפות עליה כלי כדי שלא תשבר. ואעפ"י שהוא מטלטל את הכלי ההוא לצורך דבר שהוא מוקצה שהוא לצורך ביצה. וגם הא סתמא קתני הברייתא אבל כופה עליה את הכלי וכו' ולא חילק ולא פילג כלל בין אם הכלי נוגע בהביצה או לא שמע מיניה דבכל אופן הוא מותר זהו סברת וכוונת התרצין הנ"ל.
**ואחרי** כי כן הנה מבואר מזה דסתמא דהגמרא דילן סבירא לה דלא כר' מנא בירושלמי הנ"ל. וממילא הדבר פשוט דלית הלכתא כהירושלמי הנ"ל אלא כהגמרא דילן. שהיא גם היא עיקרית לפסק הלכה נגד הירושלמי. וביותר דר' מנא אף בירושלמי שם הוא יחיד אין איש אתו עמו בדין הזה. ואעפ"י דהגמרא דילן הוא דמשני כן רק אליבא דר' יצחק דהוא סובר דאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל. ואנן הא לא קיימא לן בהא כר' יצחק ואם כן לדידן אין הכרח מן הברייתא האמורה. דהא אפשר לומר דהברייתא אתיא לאשמעינן דכלי ניטל אף לצורך דבר שאינו ניטל. אבל כיון דעינינו הרואות דר' יצחק שהוא המחמיר באיסור טלטול אפילו הכי הוא מקיל בהא מילתא לכפות עליו כלי אף שנוגע בה מכל שכן דאינך אמוראי בגמרא דילן שהם המקילים באיסור טלטול על אחת כמה וכמה שהם מקילים בענין כפית כלי על הביצה אף שהוא נוגע בו בכפיתו עליו. ועוד דהא רב הונא שם ע"ב וכן אמוראי טובא דסבירא להו כר' יצחק דאין כלי ניטל אלא בשביל דבר הניטל. על כרחך לדידהו צריכין לומר גם כן דאינהו כולהו סבירא להו גם כן בהך מילתא כר' יצחק דמותר ליגע במוקצה אף שהנגיעה היא לצורך המוקצה וגם אפילו בדבר שהוא סגלגלי דלא חיישינן ולא גזרינן שיתנענע המוקצה הסגלגלי ההוא על ידי נגיעתו בו בכל. דהא גם עלייהו קשיא הך קושית הגמרא הנ"ל מה דאקשי עליה דר' יצחק מהך ברייתא דקתני בה אבל כופה עליה את הכלי בשביל שלא תשבר וכו' וצריכית לומר כהך שינויא דהגמרא הנ"ל וכפי מה שביארנו בס"ד כוונת התרצין. ושום אמורא לא מצינו שיחלוק עליהם בפירוש בהך דינא דהיתר הנגיעה במוקצה. כי אם ר' מנא לחוד בהך ירושלמי הנ"ל ובגמרא דילן לא הובא כלל דעת ר' מנא לומר דהוא פליג על ר' יצחק והנך אמוראי הנ"ל. ממילא הוי לי' ר' מנא יחיד נגד רבים נגד כל הנך אמוראי וסתמא דהגמרא ירושלמית נגד סתמא דהגמרא דילן (אף אם נאמר דסתמא דהגמרא ירושלמית סוברת גם כן כר' מנא הואיל ולא הביאה שום חולק על ר' מנא) ממילא אין הלכה כיחיד גם כן כר' מנא הואיל ולא הביאה שום חולק על ר' מנא) ממילא אין הלכה כיחיד נגד רבים וכסתמא דירושלמי נגד סתמא דהגמרא דילן וביותר במילי דרבנן כזה שהרי כל איסור מוקצה וכל איסור טלטול המוקצה הא אינו אלא מדרבנן לפי דעת רבינו ז"ל ורוב גדולי הפוסקים ז"ל ודוק.


###### Seder Mishnah on Mishneh Torah, Sabbath 25:24:1
[Seder Mishnah on Mishneh Torah, Sabbath 25:24:1](https://torahapp.org/share/book/Seder%20Mishnah%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sabbath/r/25:24:1)

**נותנין כלי תחת הדלף וכו' שאין עושין גרף של רעי לכתחלה.** עיין בהשגות הראב"ד ז"ל ומה שהשיגו ובמגיד משנה מה שכתב אמנם מרן ז"ל בכסף משנה כתב וז"ל. ונותנין כלי תחת הדלף וכו' הרב המגיד תמה על רבינו מהדין היוצא מעובדא דבי ר' חייא דאביי (במסכת ביצה דף ל"ו ע"ב ואביאנה בסמוך לפנינו). ולי נראה דאפשר שרבינו מפרש דכי אותבי אביי (ר"ל לרבה) וכי עושין גרף של רעי לכתחלה ושתיק ליה (ר"ל רבה) אלמא קבלה מיניה. והא דאמר אביי תיתי לי דעברי אדמר. דברי אנינות בעלמא היו ולא משום דדינא הכי. ומה שכתב רבינו והוא שיהיה וכו' עכ"ל מרן ז"ל בכסף משנה.
**ואחרי** נשיקת עפרות כפות רגלי קדושת מרן ז"ל. אני אומר בס"ד כי כל דבריו בזה תמוהים. והוא דהא לפי גירסתינו בגמרא התם הגירסא היא כך וז"ל בי רחייא דאביי דליף אתא לקמיה דרבה. אמר ליה זיל עייליה לפורייך להתם דליהוו כגרף של רעי ואפקיה. יתיב אביי וקא קשיא ליה וכי עושין גרף של רעי לכתחלה. אדהכי נפל בי רחייא דאביי. אמר תיתי לי דעברי אדמר. עכ"ל הסוגיא וכן היא הגירסא בהרא"ש שם. וגם הטורי זהב בש"ע א"ח בסימן של"ח ס"ק ד' הביא הגירסא כמו שהיא לפנינו). הרי לפי גירסא זו דיתיב אביי וקא קשיא ליה וכו' לא הקשה אביי לרבה כלום אלא שאביי שם או בביתו שם אל לבו והיה קשה לו ומקשה קושיא זאת של וכי עושין גרף של רעי לכתחלה. ואדיתיב וקמעיין ביה נפל בי ריחייא דאביי. ואחר כך מיד אמר אביי בעצמו תיתי לי דעברי אדמר. והיאך היה יכול רבה להשיב לאביי ואביי לא הקשה לו כלום. ולא ידע רבה כלל מקושיתו של אביי. ובשביל קושיתו של אביי בודאי אין ראוי לנו לפסוק דלא כרבה שהיה רבו של אביי והורה הלכה למעשה. ואביי לא היה אלא מקשה לחוד. וגם אפשר דאביי גופא אסיק אחר כך אדעתיה וקם אדעתיה דרביה רבה לחלק בין הך דאין עושין גרף של רעי לכתחלה לבין הך עובדא דבי רחייא דאביי כמו שחילקו התוספות התם בד"ה תיתי לי דעברי אדמר וכו' אליבא דרבה. וגם מה הכריחו לרבינו ז"ל לומר דברי נביאות לפרש פירוש זה במה דקאמר אביי תיתי לי דעברי אדמר וכו' שפירושו הוא רק דברי אנינות בעלמא הוא דלמא הדברים כפשטן שהודה לדברי רבה רבו כי ראה שנענש במה שהרהר אחר פסק רבו.
**ואמת** שכן הדבר כי גירסת הרב המגיד ז"ל והמגדל עוז וכן בספרי הרי"ף ז"ל שלנו היא גם כן הגירסא כך. והוא אמר ליה (ר"ל אביי לרבה) וכי עושין גרף של רעי לכתחלה. אדהכי והכי נפל בי רחייא וכו' ולפי גירסא זו מימר שפיר קאמר מרן ז"ל דאביי הוא דאקשי קושיתו האמורה לרבה עצמו. דהרי נאמר הלשון אמר ליה וכו' ורבה לא השיב לו כלום ושפיר איכא למימר דרבה אודויי אודי ליה לאביי.
**ואולם** לפי האמור שמרן ז"ל היתה לו הגירסא של הרב המגיד והמגדל עוז. בלאו הכי ליכא ראיה שרבה הודה לאביי ממה שלא השיב לו דבר או חצי דבר. היינו דרבה היה סובר דמשום פסידא דממונא שרינן אפילו לכתחלה לעשות גרף של רעי כמו שכתבו כן התוספות שם בד"ה תיתי דעברי אדמר וכו' ובודאי לא חשיד אביי את רבה רבו שלא יהיה יודע הדין הזה של אין עושין גרף של רעי לכתחלה. שהרי אמרינן לעיל דף ק"א ע"ב וז"ל אמר ליה וכי עושין גרף של רעי לכתחלה וכו' יע"ש בגמרא מדקאמר הלשון וכי עושין ולא קאמר אין עושין גרף וכו' משמע דדבר זה הוא מילתא דפשיטא עד שרבינא תמה על רב אחא מדיפתי שלא אסיק אדעתיה דבר זה. והיאך נאמר דרבה שהיה רב גובריה מאד (עיין בבבא קמא דף ל"ג סוף ע"ב בד"ה ה"ג הא נמי רבה אמרה וכו' מה שכתב) היאך לא ידע דבר זה של אין עושין גרף של רעי לכתחלה. אין זה כי אם דאביי היה מקהי קהיותא להקל בשביל סברא זו של הפסד ממון לעשות לכתחלה גרף של רעי ולפחות רבה היה מאמד דעת אביי כך שאינו חישדו בעיקר הדין שנעלם ממנו והוא לא ידע עיקר הדין של אין עושין גרף של רעי לכתחלה. אלא שרבה היה סובר דאביי מגמגם בהך סברא של ההיתר לכתחלה בשביל הפסד ממון. ובתוך כך מה שהיה מקשה לו אביי נפל בי רחייא. ומיד אמר אביי תיתי לי דעברי אדמר ואם כן אימתי היה לו לרבה להשיב לאביי. מיד אחר שהקשה לו אביי אז נפל הבי רחייא. והיה אביי טרוד ובהול בהפסד ממונו. ואחר כך כבר הודה אביי לרבה במה שאמר תיתי לי דעברי אדמר. ורבה בודאי הבינו כפשוטו שהוא מודה לסברתו ולא שכוונתו לדברי אנינות בעלמא שהוא רב הדוחק הפירוש הזה ואם כן אף לפי גירסת הרב המגיד והמגדל עוז ז"ל הנ"ל אין הכרח לדחוק לפרש הפירוש הזר הזה שהוא רק דברי אנינות בעלמא. ועוד דכיון דרבה מצד הסברא גרידא הורה כן להתיר לעשות אפילו לכתחלה גרף של רעי אפילו לכתחלה בשביל הפסד ממון. וגם רבה היה יודע שאביי אינו חושדו שלא ידע הדין של אין עושין גרף של רעי לכתחלה רק דאביי קשה בעיניו הסברא להתיר בשביל הפסד ממון לעשות גרף של רעי לכתחלה. ואם כן מה יוסיף עוד רבה לדבר בו כאביי בריבוי הדברים לא יתחזקו הדברים. ואם כן לא שייך בזה לומר מדשתיק ליה אודויי אודי ליה. וצ"ע לענ"ד על מרן ז"ל.
**ויציבא** כי לפי דרכו של מרן ז"ל הנ"ל לא היה צריך לדחוק ולפרש דמה דאמר אביי תיתי לי דעברי אדמר וכו' כפירש הדחוק הזה שפירש בו. והוא שלא אמרו אלא על דרך אנינות וכאמור לעיל. דאפשר לענ"ד בס"ד לפרשו בפירוש מרווח. והוא דבאמת לאו שפיר עביד אביי במה שהקשה לרבה קושיתו וכי עושין גרף של רעי לכתחלה לפי דרכו של מרן ז"ל דאקשה כן לרבה (ואף לפי גרסתינו דלא היה מקשה כן לרבה אלא שהוא לבדו הוא שהקשה כן לעצמו על דברי והוראות רבו רבה גם כן הוא נכון אלו דברים שנכתוב לפנינו בס"ד באמירת אביי תיתי לי דעברי אדמר). והוא דהא אביי גופיה אמר משמיה דרב יוסף רבו בערובין דף מ"ז סוף ע"ב דאמר משמיה דרב יהודה דבדאורייתא מותבינן תיובתא והדר עבדינן עובדא. אבל בדרבנן הוא בהיפוך דתחלה עבדינן עובדא. והדר מותבינן תיובתא יע"ש בגמרא. ואם כן הרי הכא דלא היתה הך הוראה של רבה אלא במילי דרבנן שהוא איסור טלטול מוקצה. שזה דהיינו טלטול המוקצה בוודאי אינו אסור אלא מדרבנן אפילו לפי דעת רש"י ז"ל בריש מס' ביצה ע"ב וכמו שהוכחתי בס"ד לקמן בהלכות שביתת י"ט פרק ראשון הלכה טו"ב בד"ה ויש בי"ט מה שאין בשבת וכו' אות שלישי דרש"י ז"ל לא קאמר בריש מס' ביצה שם דמוקצה דאורייתא לרבה היינו אכילת מוקצה אבל טלטול מוקצה לכולי עלמא אינו אלא מדרבנן זיל גמור מהתם ומצאת ראיה ברורה לזה. וביותר דאביי גופא הוא דאותיב לרבה בפסחים דף מ"ז ע"ב על מה דקאמר רבה התם דמוקצה דאורייתא שאינו אסור אלא מדרבנן יע"ש בגמרא. ואם כן היה ראוי לו לאביי למיעבד כהוראות רבו רב יוסף דהיינו ראשון תחלה למיעבד עובדא לשמוע בקול רבו רבה שהורה לו להכניס שם מטתו ולהוציא הרחיים משם ואחר שהיה מוציא את הרחיים היה לו לאותיב לרבה או בינו לבין עצמו הך קושיא וכי עושין גרף של רעי לכתחלה.
**ואף** דאביי לעצמו אפשר דסבירא ליה לחלק בין אדם אחר העושה המעשה ההוא עפ"י הוראת החכם ההוא שמורה לו. רק שתלמיד יושב לפניו ורוצה להקשות להחכם ההוא על הוראתו בזה הוא דאמרינן דעבדינן עובדא תחלה ואחר כך מותבינן תיובתא במילי דרבנן וכהך עובדא דערובין התם משא"כ בהך עובדא דהכא שהמקשה היה אביי והוא עצמו היה הבעל מעשה להכניס מטתו שם ולהוציא הרחיים דבאופן זה שהמקשה עצמו הוא גם כן הבעל המעשה אין ראוי לו למיעבד תחלה עובדא אלא ראוי לו לאותיב תחלה תיובתא והדר למיעבד עובדא אף במילי דרבנן כך היה סובר אביי. אבל רב יוסף רבו על כרחין לא סבירא ליה לחלק בכך. דהא אמורא צריך לפרש דבריו. ואם רב יוסף היה סובר לחלק בכך לא היה סותם מאמרו אלא היה מפרשו להדיא. ומדסתם מאמרו שמע מניה דרב יוסף לא סבירא ליה לחלק בכך. ממילא עבר אביי לפחות על דברי רבו רב יוסף במה שבמילי דרבנן כהאי אותיב תחלה תיובתא ואחר כך רצה לעשות עובדא. ולזה שפיר קאמר אביי תיתי לי דעברי אדמר וכו' דהיינו שעבר על דברי רבו רב יוסף הנ"ל. אבל בגוף הדין מה שהקשה אביי על רבה וכי עושין גרף של רעי לכתחלה וכו' מהך תיובתא אפשר דלא הדר ביה אביי ודוק.
**והיותר** נראה לענ"ד בס"ד בדעת רבינו ז"ל וליישב קושית הרב המגיד ז"ל הנ"ל הוא. דהתוספות שם בד"ה תיתי לי דעברי אדמר וכו' כתבו דהא דהתיר רבה באמת לעשות לכתחלה גרף של רעי היינו משום הפסד ממון של הרחייא יע"ש בתוספות. (והראב"ד ז"ל אפשר דסבירא ליה כתירוץ השני של התוספות ועיין בהגהות אשרי שם בפרק משילין סי' א' בד"ה ואע"ג דאין עושין גרף וכו' מה שכתבו. ומדברי רש"י ז"ל שם דף ק"א ע"ב מוכח דלא סבירא ליה לסברת התוספות והגהות אשרי האמורים שהרי כתב שם בד"ה וכי עושין גרף וכו' וז"ל. אבל לאתויי קמן או למיזל אנן לגביה כי היכי דנמאס עלן ונסלק מי שרי עכ"ל רש"י ז"ל. הרי מבואר מזה היפוך מסברתם שכתבו התוספות והגהות אשרי הנ"ל ודוק). והנה רבינו ז"ל הוכיח במישור דעל כרחין צריכין לומר דהך סברא של רבה להתיר מפני הפסד ממון לעשות לכתחלה גרף של רעי. לאו דכולי עלמא היא אלא דאמוראי בתראי טובא פליגי על הך סברא וסוברים דאפילו משום הפסד ממון לא שרינן לעשות לכתחלה גרף של רעי. וכיון דאמוראי בתראי פליגי על הך סברא דרבה. הנה זה כלל גדול בפסקי ההלכות דהלכה וכן מורין כאמורא בתרא נגד הקדמון ומכל שכן אם הבתראי הם רבים והקדמון הוא יחיד דאין הלכה כיחיד נגד הרבים.
**וחילא** דילי בס"ד הוא דהתם בדף ק"א ע"ב אמרינן בגמרא וזה פריה. דאמר ר' יהושע בן לוי מזמנין את העכו"ם בשבת ואין מזמנין את העכו"ם ביו"ט גזירה שמא ירבה בשבילו. רבי אחא בר יעקב אמר אפילו בשבת נמי לא משום שיורי כוסות וכו' ולטלטלינהו אגב כסא מי לא אמר רבא מטלטלין כנונא אגב קיטמיה וכו' התם לאו איסורי הנאה נינהו. הכא איסורי הנאה נינהו (ופירש"י ז"ל שם וז"ל. הכא איסורי הנאה נינהו ומוקצי טפי) אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא וליהוי כגרף של רעי (ופירש"י ז"ל וז"ל ולהוי כגרף ש"ר שמותר לטלטלו ולהפנותו לאשפה מחמת מאוס) אמר ליה. וכי עושין גרף של רעי לכתחלה וכו' עכ"ל הגמרא עם פירש"י ז"ל. ודברי רש"י ז"ל שם בד"ה וכי עושין גרף של רעי לכתחלה וכו' מה שכתבו ושנראה מדבריו שהוא חולק על התוספות והגהות אשרי כבר כתבתי בס"ד לעיל מזה.
**וראה** זה מה הלשון אומרת דרבינא הוא דקאמר לרב אחא מדיפתי הלשון כך וכי עושין גרף של רעי לכתחלה. וכמו כן בלשון הזה אמרו אביי שם בדף ל"ו ע"ב וכאמור לעיל ולא אמרו הלשון אין עושין גרף של רעי לכתחלה. (יציבא מילתא דמדברי אביי אם נאמר כגירסת הרב המגיד ז"ל הנ"ל שהוא אמר כן לרבה עצמו. אפשר לומר שמפני כבודו של רבה שהיה רבו אמר הלשון וכי עושין גרף של רעי לכתחלה בלשון מסופק אמרו שלא להחליט הוראת הדין קמי רבו. כי תיבות וכי עושין סובל שני פירושים הפכים להיות כמסתפק. או להיות הדבר פשוט ומפורסם. אבל לפי גרסתינו התם דיתיב וקא קשיא ליה וכו' דשלא בפני רבה אמרו גם כן יש ראיה שהוא דבר מפורסם ולפחות איכא ראיה מהלשון שאמר רבינא לרב אחא מדיפתי). ולומר שרבינא אמרו בתורת ספק אם עושין גרף של רעי לכתחלה זה הוא דבר שאי אפשר לאמרו וכמבואר מעצמו. אלא שמע מיניה דדין זה של אין עושין גרף ש"ר לכתחלה זה היה דבר מפורסם בפי כל חכמי מדרש ומוסכם מכולם. ולזה אמרו רבינא בלשון תמיהה. וכי עושין גרף ש"ר לכתחלה וכו' ורצונו בזה דבודאי לא נעלם ממך הדין המוסכם והמפורסם הזה. ומאי קא קשיא לך וליהוי כגרף ש"ר וכו'. אבל לפי זה קשה לענ"ד איפכא על רב אחא מדיפתי דמאי קא פריך לרבינא וליהוי כגרף של רעי וכו' וכי לא ידע הדין הזה שהשיבו רבינא דאין עושין גרף ש"ר לכתחלה. כיון שהדין הזה היה מפורסם ומוסכם בפי כל חכמי ישראל ואין שום חולק עליו וכדבר האמור.
**וצריכין** לומר לענ"ד בס"ד דהא בלאו הכי קשה לענ"ד דהיאך שרי להזמינו לעכו"ם אפילו בחול משום איסור לא תחנם. ועל כרחין צריכין לומר דמיירי במכירו. ושוב ראיתי כן בספר אסיפת זקנים שם שכתב כן בשם הרשב"א ז"ל. מהאי טעמא דאיבה התירו בשביל עכו"ם אף שלא התירו בשביל בהמה טמאה יע"ש בס' אס"ז. ואם כן הוא דמיירי במכירו הרי כבר אפשר המציאות הוא שיגיע לו מזה הפסד ממון והפסד גדול. וביותר היכא דאיכא למיחש לאיבה שהוא בודאי הפסד גדול (כי חמת נחש למו ואפם כי עז ועברתם כי קשתה. ואם כן רב אחא מדפתי היה סובר כסברתו של רבה האמור לעיל דמפני הפסד ממון מותר לעשות גרף של רעי אפילו לכתחלה. ולפיכך שפיר פריך לרבינא ולהוי כגרף ש"ר. ורבינא השיב לו וכי עושין גרף ש"ר לכתחלה ורצונו בזה. דהא דין זה הוא מאמר מוסכם בפי כל חכמי ישראל דאין עושין גרף ש"ר לכתחלה וגם אתה מודה לזה. ולא ראינו ובאזנינו לא שמענו שהיה אחד מהם בחילוק שלך בין דאיכא הפסד ממון לבין דליכא הפסד ממון שמע מיניה דרובם ככולם כן הסכימו ועלו בהסכמה שפה אחת ודברים אחדים דאין לחלק בכך אלא דכל אפיין שוויין דאפילו היכא דאיכא הפסד ממון מכל מקום אין עושין לכתחלה גרף של רעי. ומימר שפיר קאמר ר' אחא בר יעקב דאפילו בשבת נמי אסור להזמינו משום שיורי כוסות.
**והמורם** מזה זאת התרומה דלא בלבד דרבינא הוא דחולק על רבה בהך היתר של עשית גרף ש"ר לכתחלה בשביל הפסד ממון וראוי ונכון הדבר לפסוק כרבינא דהוא אמורא בתרא טובא. אף זו הא רב אחא בר יעקב גם כן על כרחך סובר כך דהא הוא אוסר להזמין עכו"ם אפילו בשבת משום שיורי כוסות. וכן רב אחא מדיפתי קבלה מיניה דרבינא להך סברא דאפילו בשביל הפסד ממון אין מתירין לעשות לכתחלה גרף ש"ר. ואם כן הרי כאן נמצא וכאן היה תלתא קראי. תלתא אמוראי רב אחא בר יעקב ורבינא ורב אחא מדפתי דאינהו אמוראי בתראי ורבים נגד רבה. ואביי גופא הא לא סבירא ליה הך סברא דרבה מה שאמר דבשביל הפסד ממון התירו לעשות אפילו לכתחלה גרף ש"ר. אך כשנפל הרחייא הצדיק הדין עליו במה שהוא לבדו היה אז החולק על רבו בסברא גרידא. ולפחות אין מאביי סיוע לא לרבה ולא להחולקים עליו.
**ואפילו** אינך אמוראי התם דסבירא להו דמותר לזמן עכו"ם בשבת ולא חששו לשיורי כוסות. ולא אסרו אלא ביו"ט להזמינו משום גזירה שמא ירבה בשבילו אפילו הכי הנך אמוראי לא פליגי על רב אחא בר יעקב ורב אחא מדיפתי ורבינא בהך סברא דבשביל הפסד ממון אין מתירין לעשות לכתחלה גרף ש"ר. וכן אנן דקיימא לן לקמן בהלכות שביתת יו"ט פרק ראשון הלכה י"ג ובש"ע א"ח בריש סימן שכ"ה דמזמנין עכו"ם בשבת ואין מזמנין אותו ביו"ט. ולא חיישינן לשיורי כוסות. אין זה מטעם דאנו סוברים כסברת רבה דמשום הפסד ממון מותר לעשות לכתחלה גרף ש"ר. אלא טעמו ונמוקו של דבר זה הוא מטעם דאנן סבירא לן דהך שינויא דקא משני הגמרא מהתם וז"ל הכא איסורי הנאה נינהו וכו' דיחויא בעלמא היא. וממילא שפיר יכול לטלטלו דלא גרע מכנונא אגב קיטמיה דמטלטלין הוא הדין נמי דהוא רשאי לטלטל הכוס עם השיורי כוס. ועיין בתוספות דמס' שבת בדף מ"ז ע"א בד"ה הוה מטלטלינן כנונא וכו' שהם כתבו דאדרבא הך דשיורי כוסות עדיף מכנונא אגב קיטמיה יע"ש בתוספות מילתא בטעמו.
**והדבר** הזה אשר דברתי דמטעם דהך שינויא דהגמרא הכא איסורי הנאה נינהו דיחויא בעלמא היא הוא דסבירא להו להנך אמוראי וכן קיימא לן אנן דמזמנין לעכו"ם בשבת. הנה לא מלבי בדיתי הדבר הזה (אם כי יש לזה גם כן ידים מוכיחות בסוגיא. אף זו הסברא הזאת ממקום קדוש יהלך) כי כן כתב להדיא בספר אסיפת זקנים בהך סוגיא בשם גדול אדוננו הרשב"א ז"ל בספר עבודת הקדש (יציבא מילתא בס' עבודת הקדש שלפנינו דפוס וויניציאה חלק בית מועד שער שלישי סימן ב' הלשון הוא שם בשינוי קצת ממה שהביאו בס' אסיפת זקנים. אבל ענינם אחד דהך שינויא דיחויא בעלמא היא יע"ש בס' עבה"ק). והנה כי כן שפיר עבד רבינו ז"ל דלא פסק להך עובדא דבי רחייא דאביי להתיר לעשות אפי' לכתחלה גרף של רעי היכא דאיכא הפסד ממון וכרבה דפסק כן משום דרבינו ז"ל פסק כהנך אמוראי בתראי וטובא וכנ"ל. ודו"ק היטב.