## Sefer HaBachur, First Treatise

###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:1
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:1](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:1)

**העקר הרביעי. אתחיל בו לבאר ו' הזמנים הנקראים פְּעוּלוֹת, ואבארם שתים שתים, ואתחיל בָּעָבָרִים וּבַעֲתִידִים:**

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**The Fourth Principle. Here I shall begin to analyze the six tenses, which are called *pe‘ulot* (“actions”), and I shall explain them two by two, beginning with the past forms and the future forms:**


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:2
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:2](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:2)

**א. דע** כי הֶעָבַר וְהֶעָתִיד הם עקרי כל הפעולות, ובהם יוכל אדם להסתפק ולדבר בם במקום כל שאר הפעולות, וכן דרך המקרא להשתמש בהם במקום בינוני מקור וצווי, כאשר יתבאר:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**1. Know** that the past and the future are the foundations of all the actions, and by means of them a person can suffice and speak in their place for all the other actions. Thus it is the way of Scripture to use them in place of the participle, the infinitive, and the imperative, as will be explained.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:3
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:3](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:3)

**ב.** והאותיות המשמשות בעברים להורות על גופי הנדברים, הם אותיות תְּהִימוּ"ן ולעולם בסוף.

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**2.** And the letters used in the past tense to indicate the grammatical persons are the letters *t-h-i-m-u-n*, and they always appear at the end.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:4
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:4](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:4)

והמשמשים בעתידים הם אותיות אֵיתָ"ן, ולעולם בראש, אמנם אין צריך להאריך בדרך שמושן, כי תראה בלוח הבנינים אשר אחבר אם ירצה אי"ה:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
And those used in the future tense are the letters *e-i-t-n*, and they always appear at the beginning. However, there is no need to elaborate on their usage here, for you will see it in the table of verb patterns that I shall compose, God willing.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:5
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:5](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:5)

**ג.** ודע כי עוד שלש אותיות ישמשו בראש העברים, וסימנם שָׁוֶה, ועוד אדבר בם בפרק הַשִּׁמוּשִׁים.

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**3.** And know that there are also three letters that are used at the beginning of past tense, whose mnemonic is *shaveh*; and I shall speak about them further in the chapter on the *shimusim* (particles).


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:6
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:6](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:6)

והעקרית היא הוי"ו, ושמושה בשני פנים.

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
And the principal one is the *vav*, and its usage is in two ways.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:7
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:7](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:7)

האחת נקראת וי"ו הַחִבּוּר, והיא המחברת פעל לפעל או שם לשם וכולי, כמו שיתבאר בפרק הנזכר.

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
The first is called the *vav* of conjunction, and it joins a verb to a verb or a noun to a noun, and so forth, as will be explained in the chapter mentioned.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:8
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:8](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:8)

והשנית נקראת וי"ו הַהִפּוּךְ, והיא המפכת עברים לעתידים, ועתידים לעברים, כמו שאבאר פה:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
And the second is called the *vav* of conversion, and it converts past forms into future forms, and future forms into past forms, as I shall explain here.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:9
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:9](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:9)

**ד.** דע, כשתרצה להפך עבר לעתיד תשים וי"ו שואית בראשו.

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**4.** Know that when you wish to convert a past form into a future form, you place a *vav* with *sheva* at its beginning.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:10
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:10](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:10)

כמו; מן שמר וְשָׁמַר יְהֹוָה (דברים ז יב), שהוא כמו; וְיִשְׁמוֹר. וכן; וְשָׁמְרוּ בְּנֵי יִשְֹרָאֵל (שמות לא טז), הוא כמו; וְיִשְׁמְרוּ.

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
For example, from *shamar*: “*ve-shamar Hashem*” (Deuteronomy 7:12), which is equivalent to *ve-yishmor*. Likewise, “*ve-shamru benei Yisrael*” (Exodus 31:16) is equivalent to *ve-yishmeru*.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:11
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:11](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:11)

ותמיד היא נקודה בשוא, זולת המבטלים המהפכים אותה לשורק, או לפתח, או לחירק, כאשר יתבאר בפרק הנזכר:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
And it is always a vowel point with a shva, except for those (forms) that alter it, turning it into a shuruk, or into a pataḥ, or into a ḥiriq, as will be explained in the aforementioned chapter.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:12
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:12](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:12)

**ה.** ואם תאמר במה אדע אי זה וי"ו החבור או וי"ו ההפוך?

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**5.** And if you ask: how shall I know whether it is the *vav* of conjunction or the *vav* of conversion?


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:13
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:13](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:13)

דע, כשאין לפניה פעל עבר אַחֵר אז היא וי"ו הפוך, ואם לא אז היא וי"ו החבור, ופסוק אחד סימן, מִי פָּעַל וְעָשָֹה (ישעיהו מא ד), והמשכיל יבין, וכן שני הווין של וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר (ישעיהו ו ג), הן שתיהן ווי ההפוך לפי שכתוב לפניהן וָאֶרְאֶה אֶת יְהֹוָה, שהיא פעל עבר בעבור הוי"ו הקמוצה שבראה:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
Know that when there is no other past verb preceding it, it is a *vav* of conversion; but if there is, then it is a *vav* of conjunction. One verse serves as a sign: “*mi pa‘al ve-‘asah*” (Isaiah 41:4), and the discerning will understand. Likewise, the two *vavs* in “*ve-qara zeh el zeh ve-amar*” (Isaiah 6:3) are both *vavs* of conversion, since it is written before them “*va-ereh et Hashem*,” which is a past verb on account of the *vav* with *qamats* in *va-ereh*.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:14
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:14](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:14)

**ו.** ואם ישאל שואל והלא יְכַסֶּה וִיעוֹפֵף אשר לפניהם הם עתידים, נשיב כי דרך המקרא לשים עתיד במקום עבר במקומו שהוא מדבר בדבר הרגיל להיות תמיד. כמו; וְאֵיד יַעֲלֶה (בראשית ב ו). עַל פִּי יְהֹוָה יַחֲנוּ (במדבר ט כ), וכל אותה הפרשה:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**6.** And if someone should ask: but behold, the verbs *yekhasseh* and *yi‘ofef* that precede them are future forms — we reply that it is the way of Scripture to place the future in the place of the past when speaking of something that regularly or continually occurs. For example: “*ve-ed ya‘aleh*” (Genesis 2:6), “*‘al pi Hashem yaḥanu*” (Numbers 9:20), and that entire passage.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:15
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:15](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:15)

**ז.** ודע כי דרך המקרא לדבר בלשון עבר במקום עתיד, וזה לרוב בדברי נבואה, כי הדבר ברור לפני המקום כאלו נעשה כבר.

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**7.** And know that it is the way of Scripture to speak in the past tense in place of the future, and this occurs most often in prophetic speech, for the matter is clear before the Omnipresent as though it had already been done.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:16
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:16](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:16)

ובתלים משלי איוב הוא להפך, כי רוב העתידים הנמצאים בהם, הם במקום עברים, וכן בשירת הים ובפרשת האזינו, אבל בספור דברי מעשה לא נמצאים כאלה רק מעט מזער:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
But in Psalms, Proverbs, and Job it is the opposite, for most of the future forms found in them stand in place of past forms; likewise in the Song at the Sea and in the section of Ha’azinu. But in narrative accounts of deeds and events, such usages are found only very rarely.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:17
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:17](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:17)

**ח.** ודע כי יש למלות הנוכח והמדבר בעדו ליחיד סימן אחד להכיר וי"ו החבור מוי"ו ההפוך, וזה כשהם עם וי"ו החבור הם בטעם מלעיל על הרוב, כמו שדינם תמיד זולת וי"ו, כמו; וְאַכַלְתִּי חַטַּאת הַיּוֹם (ויקרא י יט). וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים (הושע יב יא). הם עברים שהטעם מלעיל, אבל עם וי"ו ההפוך ישובו בטעם מלרע על הרוב כמו; וְשָׁמַרְתָּ (אֶת) כָּל חֻקָּיו (שמות טו כו). וְדִבַּרְתִּי מִשְׁפָּטַי (ירמיהו א טז), וכן בכל הבנינים מכל הגזרות, חוץ מנחי למ"ד אל"ף או ה"א, שהם תמיד מלעיל עם הוי"ו וזולתה, כמו; וְקָרָאתָ. וּמָצָאתָ. וּבָנִיתָ ופנית ודומיהם.

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**8.** And know that for the second person singular and the first person singular there is one sign by which to distinguish the *vav* of conjunction from the *vav* of conversion. This is as follows: when they occur with the *vav* of conjunction, they are generally accented on the penultimate syllable, just as they normally are even without a *vav*. For example: “*ve-akhaltí ḥattat ha-yom*” (Leviticus 10:19), “*ve-dibbartí ‘al ha-nevi’im*” (Hosea 12:11). These are past forms with penultimate stress. But when they occur with the *vav* of conversion, they generally shift to final stress, as in: “*ve-shamartá et kol ḥuqqav*” (Exodus 15:26), “*ve-dibbartá mishpatai*” (Jeremiah 1:16). And this applies in all verb patterns and in all root categories, except for verbs with a weak final *lamed*–*aleph* or *he*, which always retain penultimate stress, whether with the *vav* or without it, such as *ve-qarata*, *u-matsata*, *u-vanita*, *u-fanita*, and the like.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:18
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:18](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:18)

וכלל אחד אתן לך בכל תשע גופי העבר לדעת איזו היא מלעיל או מלרע:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
And I shall give you one general rule for all nine forms of the past tense, by which you may know which is accented on the penultimate syllable and which on the final syllable:


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:19
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:19](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:19)

**ט.** דע כי חמשה מהם תמיד מלרע עם הוי"ו וזולתה, והם; פָּקַד. פָּקְדוּ. פָּקְדָה. פָּקַדְתֶּם. פְּקַדְתֶּן. ושנים תמיד מלעיל עם הוי"ו וזולתה, והם; פָּקַדְנוּ. וּפָּקַדְתְּ. ושנים מהם זולת הוי"ו הם תמיד מלעיל. ועם הוי"ו לפעמים מלעיל, ולפעמים מלרע, והם; פָּקַדְתָּ. פָּקַדְתִּי. כמו שכתבתי.

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**9.** Know that five of them are always accented on the final syllable, whether with the *vav* or without it, namely: *paqad*, *paqdu*, *paqedah*, *paqadtem*, *peqadten*. And two are always accented on the penultimate syllable, whether with the *vav* or without it, namely: *paqadnu* and *u-paqadt*. And two of them, without the *vav*, are always accented on the penultimate syllable, but with the *vav* are sometimes accented on the penultimate syllable and sometimes on the final syllable, namely: *paqadta* and *paqadti*, as I have written.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:20
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:20](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:20)

וכלל זה כולל בכל הבנינים מִגִּזְרַת הַשְּׁלֵמִים חוץ מהנסתרים והנסתרות מבנין הפעיל, הם על הרוב מלעיל כמו שיתבאר:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
And this rule applies to all the verb patterns of the category of complete verbs, except for the third-person masculine and feminine forms of the *Hif‘il* pattern, which are for the most part accented on the penultimate syllable, as will be explained.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:21
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:21](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:21)

**י.** ודע כי שלשה גופים הנסתרים שהם; פָּקַד. פָּקְדוּ. פָּקְדָה. יש להם דין מיוחד, וזה בהסמכם למלה זערה, או למלה שהיא מלעיל, ישובו גם הם מלעיל, כמו; קָרָא לָיְלָה (בראשית א ה). וְשָׁאַל לוֹ (במדבר כז כא). וְקָרְאוּ לוֹ (דברים כה ח). בָּגְדוּ בָהּ (איכה א ב). ודומיהם:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**10.** And know that the three third-person forms — *paqad*, *paqdu*, and *paqedah* — have a special rule: when they are joined to a short word, or to a word that is accented on the penultimate syllable, they themselves also shift to penultimate stress. For example: “*qara laylah*” (Genesis 1:5), “*ve-sha’al lo*” (Numbers 27:21), “*ve-qare’u lo*” (Deuteronomy 25:8), “*bagdu bah*” (Lamentations 1:2), and the like.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:22
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:22](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:22)

**יא.** ודע כי בעתידים יש סימן אחר להכיר החבור וי"ו החבור מן וי"ו ההפוך וזה שוי"ו החבור היא נקודה בשוא, כמו שרמזתי לעיל בסימן ד', אבל וי"ו ההפוך דינה להיות נקודה בפתח ודגש אחריה, כמו; וַיֹּאמֶר. וַתֹּאמֶר. וַנֹּאמֶר, והאל"ף לפי שאינה מקבלת הדגש הבא עליה הוי"ו קמוצה, וכל זה יתבאר היטב בפרק הנ"ל אי"ה:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**11.** And know that in the future tense there is another sign by which to distinguish the *vav* of conjunction from the *vav* of conversion. This is that the *vav* of conjunction is pointed with a *sheva*, as I hinted above in section 4; but the *vav* of conversion is governed to be pointed with a *pataḥ* and followed by a *dagesh*, such as *va-yomer*, *va-tomer*, *va-nomer*. And since the *aleph* does not accept a *dagesh*, the *vav* before it is pointed with a *qamats*. All of this will be explained well in the chapter mentioned above, God willing.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:23
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:23](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:23)

**יב.** הנה ידוע תדע כי בלשנות הגוים שלשה מיני עבר והם; עבר נשלם, ועבר בלתי נשלם, ועבר שכבר נשלם.

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**12.** Be it well known to you that in the languages of the nations there are three kinds of past tense: the simple past, the imperfect past, and the pluperfect (past already completed).


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:24
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:24](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:24)

אכן בלשון הקדש יבאו שלשתם באופן אחר, ולפי הענין יבואר כל אחד ואחד באחד משלשה האופנים האלו, והנני אתן לך דמיון ממלת פקד הנמצא במקרא על שלש הפנים. פָּקַד עֲוֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם (איכה ד כב). הוא עבר נשלם, בלשון אשכנז ער האט גידוכט. ובלשון לעז ויסיטו.

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
However, in the Holy Tongue all three appear in a different manner, and according to the context each one is explained in one of these three ways. I shall now give you an example from the word *paqad* as it appears in Scripture in all three senses. “*paqad ‘avonekh bat Edom*” (Lamentations 4:22) — this is a completed past. In the Ashkenazic tongue it is expressed as *er hot gedokht*, and in the vernacular tongue as *visito*.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:25
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:25](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:25)

וַיְהֹוָה פָּקַד אֶת שָֹרָה (בראשית כא א) הוא עבר בלתי נשלם, הרי הוא כמו היה פוקד, בלשון אשכנז ער ראכטע, ובלשון לעז ויסיטאווה. אבל לפי פירוש רש"י ז"ל הוא עבר שכבר נשלם עיין שם.

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
“And *Hashem paqad et Sarah*” (Genesis 21:1) is an imperfect past — that is, it is like “was attending to.” In the Ashkenazic tongue it is expressed as *er rakhte*, and in the vernacular tongue as *visitava*. But according to the explanation of Rashi, of blessed memory, it is a past already completed; see there.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:26
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:26](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:26)

כִּי פָּקַד יְהֹוָה אֶת עַמּוֹ (רות א ו), הוא עבר שכבר נשלם, שהרי הוא כמו כבר פקד, בלשון אשכנז ער האטע געדאכט. ובלשון לעז אויאה ויסיטאמו.

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
“For *ki paqad Hashem et ammo*” (Ruth 1:6) is a past already completed, for it is as though it said “had already attended to.” In the Ashkenazic tongue it is expressed as *er hatte gedokht*, and in the vernacular tongue as *avia visitamo*.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:27
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:27](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:27)

וכן הוי"ו המתהפכת העתיד לעבר, היא מהפכתו לעבר בלתי נשלם על הרוב, כמו; וַיֹּאמֶר. וַיְדַבֵּר. שהם מבוארים כמו; הָיָה אוֹמֵר. הָיָה מְדַבֵּר, בלשון אשכנז: ער זאגטע. ער רעדיטע. זולת בקצת מקומות כאשר יקדם לו עבר הנשלם אז גם כן הוא כמוהו, והמשל כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי וַיִּפְרוֹץ לָרוֹב וַיְבָרֵךְ יְהֹוָה אֹתְךָ (בראשית ל ל). הנה הם כמו פָּרַץ וּבֵרַךְ בעבור מלת הָיָה שלפניהם:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
And likewise the *vav* that converts the future into the past generally converts it into an imperfect past, such as *va-yomer* and *va-yedabber*, which are explained as “was saying” and “was speaking.” In the Ashkenazic tongue: *er zogte*, *er redite*. Except in certain cases, when a completed past precedes it, in which case it too takes that sense. For example: “*ki me‘at asher hayah lekha lefanai va-yifrotz la-rov va-yevarekh Hashem otkha*” (Genesis 30:30). Here they are equivalent to *paratz* and *berakh*, on account of the word *hayah* that precedes them.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 4:28
[Sefer HaBachur, First Treatise 4:28](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/4:28)

**יג.** אמנם דע שאין כח בוי"ו להפך העתיד לעבר שכבר נשלם, כי אם במקומות מעטים מאד, כמו; וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת-יַעֲקֹב [וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ] וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם (בראשית כח ז). שהם כמו כבר שָׁלַח [שמע] וכבר הָלַךְ, כמו שפירש רש"י ז"ל עיין שם:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**13.** Nevertheless, know that the *vav* does not have the power to convert the future into a past already completed, except in very few places. For example: “*va-yishlaḥ Yitzḥaq et Ya‘aqov [va-yishma‘ Ya‘aqov el aviv ve-el immo] va-yelekh Paddanah Aram*” (Genesis 28:7). These are equivalent to “had already sent,” “[had already heard],” and “had already gone,” as Rashi of blessed memory explains there; see there.