## Sefer HaBachur, First Treatise

###### Sefer HaBachur, First Treatise 5:1
[Sefer HaBachur, First Treatise 5:1](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/5:1)

**העקר החמשי. בביאור הבינוניים והפעולים:**

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**The Fifth Principle. On the explanation of the participles and the passive forms:**


###### Sefer HaBachur, First Treatise 5:2
[Sefer HaBachur, First Treatise 5:2](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/5:2)

**א. דע** כי הפעולה שנעשת עתה בזמן הֹוֶה נקראת פעולת הבינוני, ומורכב מן העבר והעתיד, והמשל כשתאמר ראובן אוֹכֵל, משמע שכבר התחיל לֶאֱכוֹל, ועדין יֹאכַל, והנה אין ללשון הקדש פעל מיוחד המורה על זמן הבינוני הזה, כי מה שקוראים אנחנו בינוני הוא נקרא לפי האמת שֵׁם הַפּוֹעֵל והוא בדמות תואר:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**1. Know** that an action being performed now, in the present time, is called the action of the participle, and it is composed of the past and the future. For example, when you say “Reuben is *okhel*,” it implies that he has already begun to eat and will still eat. Now, the Holy Tongue has no special verb that indicates this present time, for what we call the participle is in truth called the *shem ha-po‘el* (the active noun), and it is in the form of an adjective.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 5:3
[Sefer HaBachur, First Treatise 5:3](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/5:3)

**ב.** אכן יש הפרש ביניהם כי שֵׁם הַפּוֹעֵל שהוא הבינוני לא יצדק לומר רק על אדם בזמן עשיית הפעולה ההיא ושם התואר יצדק לומר על אדם שיש בו התואר ההוא אפילו בזמן שאינו עושה הפעולה, והמשל מִן גוֹנֵב, וְגַנָּב, הנה גוֹנֵב נאמר על איש בשעה שהוא גוֹנֵב, אבל גַנָּב הוא שם תואר על איש שדרכו לִגְנוֹב, ואפילו בשעה שהוא ישָׁן נקרא גַנָּב, וזה מה שפירש רש"י ז"ל על וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ (שמות ט ב) עיין שם:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**2.** Nevertheless, there is a distinction between them. The *shem ha-po‘el*, which is the participle, can be applied only to a person at the time he is performing that action; whereas an adjectival noun can be applied to a person who possesses that quality even at a time when he is not performing the action. For example, from *gonev* (“stealing”) and *gannav* (“thief”): *gonev* is said of a man at the moment he is stealing, but *gannav* is an adjective describing a man whose way it is to steal; and even at a time when he is sleeping, he is called a *gannav*. This is what Rashi of blessed memory explains regarding “*ve-im ma’en attah le-shalleaḥ*” (Exodus 9:2); see there.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 5:4
[Sefer HaBachur, First Treatise 5:4](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/5:4)

**ג.** והפעול גם הוא נקרא בינוני כי פעולתו עשויה בזמן הֹוֶה, והוא מורכב מעבר ומבינוני, והמשל כשתאמר הַבַּיִת בָּנוּי, משמע שכבר נִבְנֶה וַעֲדַיִן הוּא קַיָּים, וזהו ההפרש שבינו ובין נפעל עבר, כשתאמר הבית נִבְנָה, אפשר שעתה הוא נֶהֱרַס או נִשְֹרַף, והנה הפעול גם הוא כדמות שם תואר, וההפרש שבינו ובין התואר הוא ההפרש שבין הבינוני והתואר כמו שכתבתי:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**3.** And the passive form is also called a participle, for its action has been effected in the present time, and it is composed of the past and the participle. For example, when you say “the house is *banui*,” it implies that it has already been built and is still standing. This is the difference between it and the past passive, for when you say “the house was *nivne*,” it is possible that it has since been destroyed or burned. Thus, the passive form too is like an adjective; and the difference between it and a true adjective is the same as the difference between the participle and the adjective, as I have written.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 5:5
[Sefer HaBachur, First Treatise 5:5](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/5:5)

**ד.** ולפעמים משמשים שמות התוארים עצמם במקום בֵּינוֹנִי וּפָעוּל וזה דַוְקָא בפעלים העומדים, והכלל כל אותם שנמצא בהם תואר לא יבוא בהם בינוני ופעול, אך יבוא התואר במקום שניהם, והמשל; חָכָם. גִבּוֹר. גָדוֹל. זָקֵן. ודומיהם, אין צריך לומר לא חוֹכֵם. ולא חַכּוּם. ולא גוֹבֵר. ולא גָבוּר. לא גוֹדֵל. ולא גָדוּל. לא זוֹקֵן. ולא זָקוּן. אבל אותן פעלים שאין בהם תּוֹאַר יבוא בהן הבינוני, אבל לא הפעול, כמו; עוֹמֵד. יוֹשֵב. הוֹלֵךְ. שׁוֹכֵב. ודומיהם, אין צריך לומר, עָמוּד. יָשׁוּב. הָלוּךְ. שָׁכוּב. כי [דפו"ר: העומד הוא העמוד. והיושב הוא הישוב ו] הבינוני עומד במקום שניהם.

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
And sometimes the adjective nouns themselves are used in place of both the beinoni (active participle) and the paʿul (passive participle), and this applies specifically to intransitive verbs.
The rule is: whenever a verb has an adjectival form, neither a beinoni nor a paʿul form is used for it; rather, the adjective serves in place of both.
Examples: ḥakham (wise), gibbor (strong), gadol (great), zaqen (old), and the like.
Therefore one should not say: ḥokhem, nor ḥakkum; nor gover, nor gavur; nor godel, nor gadul; nor zoqen, nor zaqun.

But those verbs that do not possess an adjectival form do take a beinoni, though not a paʿul, for example: ʿomed (standing), yoshev (sitting), holekh (walking), shokhev (lying), and the like.
One should not say: ʿamud, yashuv, halukh, shakhuv, because the beinoni itself serves in place of both.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 5:6
[Sefer HaBachur, First Treatise 5:6](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/5:6)

ולפי שהבינונים, והפעלים הם כדמות שמות לפיכך ישמשו בהם אותיות מש"ה וכל"ב המשמשות בשמות כמו שיתבאר בפרק השמושים.

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
And since the participles and the passive forms are in the nature of nouns, the letters *mesheh* and *kholav*, which are used with nouns, are also used with them, as will be explained in the chapter on the particles.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 5:7
[Sefer HaBachur, First Treatise 5:7](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/5:7)

**ה.** [דפו"ר: והנה אתן לך קצת כללים תכיר בהם מתי הם במקום בינוני (בלשון אשכנז דיא געגען ווערטיגע לייט). או במקום תואר (בלשון אשכנז דאט איטל ווארט). וזה כשתמצא בהם לשמוש אחת מאותיות בכל"ם אז הם תוארים ולא בינונים כמו אֲחִיתֹפֶל בַּקּוֹשְׁרִים (שמואל ב טו לא) כַּנֹּשֶׁה כַאֲשֶׁר נשֶׁה בוֹ (ישעיהו כד ב) לְעוֹשֵׁה אוֹרִים (תהלים קלו ז) מִשּׁוֹמְרִים לַבֹּקֶר (תהלים קל ו) ודומיהם. כולם תוארים כי ארבעה אותיות אלו לא ישמשו בפעלים רק במקור לפי שגם הוא כדמות שם. וכן קוראים לו קצת המדקדקים שם הפועל. אבל כשישמשו בבינונים אותיות שו"ה המשמשים גם כן בעברים ובעתידים. אז אפשר שהם בינונים או תוארים.]

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**5.** [Printer’s error: And now I shall give you a few rules by which you may recognize when these forms stand in place of a participle (in the Ashkenazic tongue: *di gegenwertige leit*), or in place of an adjective (in the Ashkenazic tongue: *dat itel vort*). This is as follows: when you find in them one of the letters of *b-k-l-m*, then they are adjectives and not participles, such as “*Ahitofel ba-qoshrim*” (II Samuel 15:31), “*ka-nosheh ka-asher nashah bo*” (Isaiah 24:2), “*le-‘oseh orim*” (Psalms 136:7), “*mi-shomerim la-boqer*” (Psalms 130:6), and the like. All of these are adjectives, for these four letters are not used with verbs but only with the infinitive, since it too is in the nature of a noun; and for this reason some grammarians call it the *shem ha-po‘el* (verbal noun). But when the letters *shoheh*, which are also used in past and future forms, are used with participles, then it is possible that they are either participles or adjectives.]


###### Sefer HaBachur, First Treatise 5:8
[Sefer HaBachur, First Treatise 5:8](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/5:8)

והנה לפי כוונת הענין יוכל אדם להבין באיזה מקום הם במקום בינוני, או במקום תואר, כגון; הֲשׁוֹמֵר אָחִי אָנֹכִי (בראשית ד ט) הוא תואר בלשון אשכנז אב היטער. הֲשׁוֹמֵר אֶמֶת לְעוֹלָם (תהלים קמו ו) בלשון אשכנז דער דא הוט, וכן כולם.

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
And indeed, according to the intent of the context, a person can understand in which place they function as a participle and in which place as an adjective. For example: “*ha-shomer aḥi anokhi*” (Genesis 4:9) is an adjective — in the Ashkenazic tongue: *er hiter*. “*ha-shomer emet le-‘olam*” (Psalms 146:6) — in the Ashkenazic tongue: *der da hot*; and so in all such cases.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 5:9
[Sefer HaBachur, First Treatise 5:9](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/5:9)

[דפו"ר: תוכל להכירם קצת בסימנים אחרים שאתן לך עתה. וזה שצריך שתדע כי הפעולות לא יסמכו. ולא יבא סמיכות עליהם, ולכן כשתמצא הבינונים והפעלים בסמיכות כמו. רוֹעֵה צֹאן (בראשית ד ב). שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת (במדבר ג כח). גְאוּלֵי יְיָ (תהלים קז ב). ודומיהם הם תוארים, ולא בינונים ועוד סימן אחר. דע כי כל בינוני שאחריו מלת, את. ודאי הוא בינוני, ולא תואר, כמו כֹּה אָמַר יְהוָה [...] עַל הָרֹעִים הָרֹעִים אֶת [עַמִּי] (ירמיהו כג ב) הראשון הוא תואר כי אינו סמוך, והשני הוא בינוני ובכלל זה, אוֹתוֹ. אוֹתָך. אוֹתִי. אוֹתָם. וכל הכנויים המורים על הפעול: גם כשיסמכו אל כנויי הנוכח. והמדבר בעדו כמו אָנֹכִי הוֹלֵךְ (בראשית כה לב). אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשָֹה לָעָם (שמות יח יד). אֲנַחְנוּ עוֹשִׁים (מלכים ב ז ט). אַתֶּם עוֹשִׁים (ירמיהו מד ז) כולם בינונים ולא תוארים, כי כשם שלא תוכל לומר אַתָּה פָּקַד. אָנֹכִי פקד, כן לא תוכל לומר אַתָּה פּוֹקֵד. אנכי פוקד מִצַד תואר אלא מצד בינוני, ויש לנו עוד סימנים טובים ודי כעת באלה שכתבנו:]

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
Printer’s error: You may also recognize them somewhat by other signs that I shall now give you. You must know that verbal actions do not enter into construct, nor does a construct form attach to them. Therefore, when you find participles and passive forms in construct, such as *ro‘eh tson* (Genesis 4:2), *shomrei mishmeret* (Numbers 3:28), *ge’ulei Hashem* (Psalms 107:2), and the like, they are adjectives and not participles. Another sign: know that every participle after which comes the word *et* is certainly a participle and not an adjective, such as “*koh amar Hashem … ‘al ha-ro‘im ha-ro‘im et ‘ammi*” (Jeremiah 23:2). The first is an adjective, for it is not in construct, and the second is a participle. And included in this rule are *oto*, *otakh*, *oti*, *otam*, and all pronominal forms that indicate the object. Likewise, when they are joined with first- or second-person pronouns, such as *anokhi holekh* (Genesis 25:32), *asher attah ‘oseh la-‘am* (Exodus 18:14), *anachnu ‘osim* (II Kings 7:9), *attem ‘osim* (Jeremiah 44:7) — all of these are participles and not adjectives. For just as you cannot say *attah paqad* or *anokhi paqad*, so too you cannot say *attah poqed* or *anokhi poqed* as adjectives, but only as participles. There are additional good signs, but these that we have written suffice for now.]