## Sefer HaBachur, First Treatise

###### Sefer HaBachur, First Treatise 7:1
[Sefer HaBachur, First Treatise 7:1](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/7:1)

**העקר השביעי. אתחיל בו לבאר הוראת שבע הבנינים ותבואר בו הוראת בנין הקל לבדו:**

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**The Seventh Principle. In this I shall begin to explain the meanings of the seven stems, and in it the meaning of the *qal* stem alone will be explained:**


###### Sefer HaBachur, First Treatise 7:2
[Sefer HaBachur, First Treatise 7:2](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/7:2)

**א. הבנין הראשון** הוא אב הקל, לקלותו שאין בו דגש ולא אות נוספת לסימנו כי לשאר הבנינים בין אָבוֹת בין תּוֹלְדוֹת יש לכל אחד סימן מובהק והוא דגש או תוספת אות או שתים עם הדגש כמו שתראה בלוח הבנינים אי"ה:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**1. The first stem** is the parent stem *qal*, so called because of its lightness, for it has neither a *dagesh* nor any added letter as its identifying sign. For all the other stems—both the parent stems and their derivatives—each has a distinct sign, whether a *dagesh*, or the addition of one or two letters together with a *dagesh*, as you will see in the table of stems, God willing.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 7:3
[Sefer HaBachur, First Treatise 7:3](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/7:3)

**ב.** וההוראה העצמית שלבנין הקל הזה היא להורות על מי שהוא פּוֹעֵל הפעולה בזולתו בלשון אשכנז: דיא טהעטיגע גאטטונג. רוצה לומר כי רוב הפעלים שבבנין זה הם פעלים יוצאים ונוכל לומר שבשביל זה שַׂם מניח הלשון ככל פָּעַל שלש אותיות שרשיות השתים הם לצורך הפעולה לפי שאין פָּעַל פחות משתי אותיות ואות השלישית מורה על מי שתצא אליו הפעולה. ולכן היו הפעלים של נחי העין אכן פעלים עומדים, לפי שאין בהן רק שתי תיבות נעות כגון; קָם, שָׁב, סָר, רָץ, רָם, ולכן רוב הפעלים השלמים הם יוצאים ונמצאים מעטים שהם עומדים, כמו; הָלַךְ, יָשַׁב, עָמַד, שָׁכַן, יָשַׁן, שָׁכַב, שָׂחַק, כָּעַס, בָּכַה, ויש בם סימנים להכירם והם שלא שייך בהן פָּעוּל ולא נִפְעַל, גם לא שייך אחריהן אחת ממלות המורות על הפעל כגון; את, אותו, אותי, אותך, ודומיהם גם לא יתקשרו עם הכנויים כמו; ישיבני, עמדני, עמדהו, ודומיהם, והאמת שבכל סימנים האלה יש היוצאים מהכלל.

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**2.** And the essential function of this *qal* stem is to indicate one who performs an action upon another. In the Ashkenazic tongue: *di tetige gatung*. That is to say, most of the verbs in this stem are transitive verbs. And we may say that for this reason the language assigned to every verb three root letters: two of them are required for the action itself—for no verb consists of fewer than two letters—and the third letter indicates the one to whom the action is directed. Therefore, verbs of the class with a quiescent middle letter are indeed intransitive verbs, since they have only two active letters, such as *qam*, *shav*, *sar*, *rats*, *ram*. And thus most complete verbs are transitive, though a few are found that are intransitive, such as *halakh*, *yashav*, *‘amad*, *shakhan*, *yashen*, *shakhav*, *saḥaq*, *ka‘as*, *bakhah*. And there are signs by which these may be recognized: namely, that neither the passive form nor the *nif‘al* stem applies to them; likewise, none of the words that indicate a direct object can follow them, such as *et*, *oto*, *oti*, *otkha*, and the like. Nor do they combine with pronominal suffixes, such as *yeshiveni*, *‘amadeni*, *‘amadahu*, and similar forms. Yet the truth is that in all these signs there are exceptions to the rule.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 7:4
[Sefer HaBachur, First Treatise 7:4](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/7:4)

לכן אתן בהם סימן שיוכל האדם לחבירם בִּנְקַלָּה וזהו שבכל פָּעַל ששייך לפניו מלת מַה, הוא פעל יוצא כגון מַה שָׁמַר, מַה אָכַל, מַה שָׁתָה, ודומיהם, אבל בפעלים העומדים לא שייך לומר מַה, כי לא יתכן לומר מַה יָשָׁב, מַה עָמַד, מַה יָשַׁן, מַה בָּכָה.

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
Therefore I shall give a sign by which one may easily distinguish them, and it is this: for every verb before which the word *mah* (“what”) can properly be placed is a transitive verb, such as *mah shamar*, *mah akhal*, *mah shatah*, and the like. But with intransitive verbs it is not appropriate to say *mah*, for it is not possible to say *mah yashav*, *mah ‘amad*, *mah yashen*, *mah bakhah*.


###### Sefer HaBachur, First Treatise 7:5
[Sefer HaBachur, First Treatise 7:5](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaBachur/s/First%20Treatise/r/7:5)

**ג. ודע** כי נמצאים שרשים שהם לפעמים יוצאים ולפעמים עומדים. כמו; הָפַךְ לִבָּם לִשְׁנֹא עַמּוֹ (תהילים ק״ה:כ״ה) הוא יוצא, שפירושו הקדוש ברוך הָפַךְ לבם. וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הָפַךְ (שופטים כ׳:מ״א). הוא עומד, וכן אשר חלק אלהיך לכל העמים (דברים ד יט) יוצא, חָלַק לִבָּם (הושע ז), עומד ואחרים מלבד אלה:

**Trans. Betzalel Avraham Feinstein, 2026:**
**3. And know** that there are roots which are sometimes transitive and sometimes intransitive. For example: “*hafakh libbam lisno ‘ammo*” (Psalms 105:25) is transitive, for its meaning is that the Holy One, blessed be He, turned their heart. But “*ve-ish Yisrael hafakh*” (Judges 20:41) is intransitive. Likewise, “*asher ḥalaq Elohekha la-‘ammim*” (Deuteronomy 4:19) is transitive, whereas “*ḥalaq libbam*” (Hosea 7) is intransitive — and there are others besides these.