## Sefer HaMenucha on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei Chapter 2

###### Sefer HaMenucha on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei 2:1:1
[Sefer HaMenucha on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaMenucha%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20the%20Tenth%20of%20Tishrei/r/2:1:1)

**כתב** הרב **האוכל ביום הכפורים מאכלים הראויים לאדם ככותבת הגסה.** אמר המפרש בגמרא אמרינן יום הכפורים שינה הכתוב במשמעו ושנו חכמים בשעורו שינה הכתוב במשמעו דכתיב לא תעונה ולא כתוב לא תאכל ואכילה כזית ושנו חכמים בשיעורו בככותבת ואפילו איש דהוי כעוג מלך הבשן חייב בשיעור זה דקים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה פחות מהכי לא מיתבא דעתיה מיהו כולי עלמא מייתבי דעתייהו טובא ועוג מלך הבשן פורתא. ואמרינן ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה והיא פחות מכביצה ואמרינן בירושלמי צריך למעך חללה דאל"כ ליתני כמוה וכגרעינתה וכחללה. וזה הירושלמי בא לפרש שלא תטעה לשער בכותבת שלימה דנפיש שיעורה הוי לקולא ולא מחייבת ליה עד דאכיל כי האי שיעורא אלא כי אכיל כמוה וכגרעינתה בלא חללה חייב והיינו דאמר צריך למעך חללה כלומר שהחלל שבין האוכל והגרעינה אינו בכלל השיעור ומיהו צריך למעך כדי שתדבק התמרה בגרעינתה ולא ישאר בה חלל ובתר הכי משערין בה אכילה של יום הכפורים כי החלל אינו בכלל השיעור וצ"ע איך הניח הרב זה הירושלמי והרי"ף הביאו אי נמי מאי דאמרינן כמוה וכגרעינתה ואפשר דכיון שכתב שהיא פחות מכביצה ממילא שמעת דכמוה וכגרעינתה וכל האוכלין מצטרפין כו' כלומר שאם לקח כחרדל פת וכחרדל בשר וכן מהרבה אוכלין וקבץ הכל ועשאן גוף אחד ואכלו חייב דכיון שיש בין כלן שיעור כותבת דלא בעיא ככותבת ממין אחד א"נ אע"פ שלא עשאם גוף אחד אלא שאכל ממין אחד כחרדל וממין אחר כחרדל וכן מהרבה מינין עד שאכל מהן ככותבת בכדי אכילת פרס מצטרפין וחייב. וכן השותה משקין הראוין לשתיית אדם כמלא לוגמיו של שותה כל אחד ואחד לפי לוגמיו חייב אבל שיעור כותבת שוה לכל אדם דאפילו עוג מלך הבשן חייב בכותבות דקים להו לרבנן דכל איניש מייתבא דעתיה בככותבת מיהו כ"ע טובא ועוג מלך הבשן פורתא והכי איתא בירושלמי ובתלמוד שלנו בפרק בתרא דיומא וגרסינן בתוספתא הכל לפי מה שהוא אדם מלא קמצו למנחות מלא חפניו קטרת מלא לוגמיו ביוה"כ והטעם דקים להו לרבנן דבדידיה מייתבא דעתיה בדחבריה לא מייתבא דעתיה ויראה מלא לוגמיו לא שיראה מלא לוגמיו ממש אלא שיראה כמלא לוגמיו כלומר מלא פיו כדאמרינן גדולה לגימה והיא מלשון הגמיאיני ושיעור זה באדם בינוני פחות מרביעית דאלו הוה אדם כענקים הוי יותר מרביעית וכל המשקין מצטרפין לשיעור אחד ותימה הוא איך לא הזכיר הרב דאמרינן האוכל ושותה אין מצטרפין לשיעור אחד בגמרא דאפילו רבנן הוא ואפשר לומר דכיון דכתב הרב שכל האוכלין מצטרפין לעצמן וכל המשקין מצטרפין לעצמן ממילא שמעת דאוכלין ומשקין אין מצטרפין:


###### Sefer HaMenucha on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei 2:2:1
[Sefer HaMenucha on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei 2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaMenucha%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20the%20Tenth%20of%20Tishrei/r/2:2:1)

**כתב** הרב **אחד האוכל אוכלין המותרין או שאכל אוכלין האסורין כו'.** אמר המפרש דמכל מקום ייתובי מיתבא דעתיה הרי זה חייב כרת משום אוכל ביום הכפורים אבל משום חלב או פגול אינו חייב דהא קי"ל דאין איסור חל על איסור אלא א"כ הוא איסור מוסיף או איסור כולל או איסור בת אחת כמו שביאר הרב בפי"ד מהלכות מאכלות אסורות וכדאיתא בפרק גיד הנשה ובפ' שבועות שתים בתרא:


###### Sefer HaMenucha on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei 2:3:1
[Sefer HaMenucha on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaMenucha%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20the%20Tenth%20of%20Tishrei/r/2:3:1)

**אכל או שתה פחות מכשיעור זה** כלומר שאכל פחות מכותבת ושתה פחות ממלא לוגמיו **אעפ"י שהוא אסור מן התורה כו'.** דקיימא לן כרבי יוחנן חצי שיעור אסור מן התורה אבל חיוב כרת לית ביה והוא הדין איסור מלקות היכא דשייך ביה. ובענין זה הארכנו בפרק ראשון מהלכות חמץ ומצה. והאוכל או השותה כו' פירוש בין ביום הכפורים בין באיסורין של תורה. וצריך עיון אמאי אין לוקה בחצי שיעור דהא רבי יוחנן יליף איסור חצי שיעור מכל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו כלומר מדקאמר קרא כל חלב משמע אפילו כל שהוא וכיון שכן אמאי אינו לוקה הא כתיב ביה לא תאכלו. והדבר צריך תלמוד דא"כ דאפילו לר' יוחנן לית ביה אלא מכת מרדות מאי איכא בין ר' יוחנן לריש לקיש דהא ר"ל מודה דחצי שיעור אסור מדרבנן כדאיתא בגמרא ואע"פ שהוא מותר מן התורה וכיון דאית ביה איסורא מדרבנן בודאי אית ביה מכת מרדות דאי ס"ד דלא למאי אהני האיסור שיש בו מדרבנן וכל זה צריך עיון:


###### Sefer HaMenucha on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei 2:4:1
[Sefer HaMenucha on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaMenucha%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20the%20Tenth%20of%20Tishrei/r/2:4:1)

**אכל מעט וחזר ואכל כו'.** דעת הרב דפרס הוא ג' ביצים והוא נמשך בזה אחר דעת ר' יוחנן בן ברוקא דאמר ככר בפונדרין מד' סאין בסלע והוא שיעור עירובי תחומין דבעינן מזון שתי סעודות נמצא דחצי קב דהוו י"ב ביצים הוי מזון ב' סעודות ועלה קא אמרינן חציה לבית המנוגע כלומר חצי סעודה אחת והוא ג' ביצים בכוון והוא פרס. כן נראה דעת הרב ופסק כר' יוחנן בן ברוקא משום דסוגיין בפרק אע"פ כותיה אזלא דאע"ג דאמר בסיפא דשמעתא ואפילו תימא ר' שמעון ההוא שנוייא ודחייה בעלמא הוא. ור"ש ושאר המפרשים נמשכו אחר דעת ר' שמעון דאמר דשיעור ב' סעודות הוא שתי ידות של ככר משלש לקב נמצא שהככר השלם שהוא שליש הקב שיעלה שמנה ביצים הוא מזון שתי סעודות ומפרשי חציה לבית המנוגע חצי ככר זה שהוא ד' ביצים ועל כן כתבו דפרס הוא ד' ביצים כר' שמעון דבמסקנא דשמעתא מוקמינן למתני' כותיה ואנן כתבינן מאי דסבירא לן לפי דברי הרב והוא האמת דאי ס"ד כדמפרשי אינהו היכי אזלינן לשוהה בבית המנוגע לכדי אכילה יותר מסעודה אחת שהם חצי ככר לדברי ר' שמעון הוי סעודה וחצי אלא ודאי כדברי הרב משמע וכל איסורין של תורה אם אכל מהם בשיעור שהיית אכילת פרס מצטרפות אכילתן לחייבו והכי נמי ביום הכפורים אע"פ ששיעורו גדול מכזית לא בעינן שהייה טפי מפרס לצרוף אכילתו ומש"ה אם אכל כחרדל פת וחזר ואכל כחרדל בשר עד שאכל ככותבת אם אין מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה אלא כשיעור אכילת פרס מצטרפין לחייבו כרת או קרבן ואם לאו אין מצטרפין דכיון דשהה יותר מכשיעור אכילת פרס לא מיתבא דעתיה וחשבינן כל אכילה ואכילה כאלו היא בפני עצמה ונמצא שלא אכל כשיעור ומכין אותו מכת מרדות, ע"כ מפרק בתרא דיומא:
**כתב** הרב **שתה מעט וחזר ושתה מעט כו' כדי שתיית רביעית מצטרפין כו'.** הא איתא בתוספ' דיומא ובפסחים בביאור וכל דכי היכי דבאכילה אזלינן בה לשיעור פרס הכי נמי בשתיית מלא לוגמיו לשיעור שתיית רביעית ושתייה זו מועטת היא דהא בשתי לגימות או ג' יכול לשתות רביעית ופת ושאר מיני מאכל צריכין לעיסה ואי אפשר לאכול פרס בלא שהייה מרובה ואי קשיא לך הא דאמרינן במסכת כריתות פרק אמרו לו אכלת חלב כל המשקין מצטרפין לפסול את (הגויה) ברביעית כדי אכילת פרס כיצד שתה וחזר ושתה אם יש מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה בכדי אכילת פרס מצטרפין יתר מכן אין מצטרפין משמע דאף לשתיה בעינן בכדי אכילת פרס ואם כן איך דחה ההיא דכריתות מפני התוספתא לא תקשי לך שהרב לא דחה אותה שהרי תמצא שהביא ההיא דכריתות בפרק ח' מהלכות שאר אבות הטומאה. וכי תימא אי הכי קשיא דידיה אדידיה ניחא לן לשנויי לפי דעת הרב דכל היכא דלא בעינן רביעית כי הכא דהא ביתובי דעתא תליא מלתא ורובא דאינשי מייתבי דעתייהו בכמלא לוגמייהו אזלינן לכדי שיעור שתיית רביעית. וכן נמי לענין זה השותה משקין של תרומה דאזלינן בכזית דאמרינן התם כי היכי דאכילה בכזית כך שתיה בכזית ואזלינן בכדי שהיית שתיית רביעית אבל גבי שותה משקין טמאין דבעינן רביעית דכשיעור אכילתו כך שיעור שתייתו והאוכל אוכלין טמאין אינו מטמא אלא בחצי פרס שהוא כביצה ומחצה כדאמרינן בכריתות והכי נמי בשתייתו והשיעור הזה הוא שיעור רביעית לחשבון לוג ו' ביצים ומש"ה אם שותהו לפרקים מעט מעט אזלינן לשיעור כדי אכילת פרס והכי מסתבר לן. ואם תעיין בפרק עשירי מהלכות תרומות ובפ"ח מהלכות שאר אבות הטומאה ובפ"ה מהלכות נזירות ובשאר מקומות שהזכיר הרב בספריו ענין זה תמצא שזו היתה כונת הרב כאשר כתבנו ונמצא שלום בין התוספתא ותלמוד שלנו:


###### Sefer HaMenucha on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei 2:5:1
[Sefer HaMenucha on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei 2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaMenucha%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20the%20Tenth%20of%20Tishrei/r/2:5:1)

**כתב** הרב **אכל אוכלין שאינן ראויין למאכל כו'.** אמר המפרש משום דכל הני כיון דלא חזו לאכילה לא מיתבא דעתיה מינייהו וצעורי קא מצטער ולא קא עבר אכל הנפש אשר לא תעונה שאין לך עינוי גדול מזה אבל מכין אותו מכת מרדות כדאמרינן באוכל חצי שיעור. שתה חומץ מזוג חייב. והריא"ג כתב דחומץ חי ומזוג חייבין עליו כדדייקינן בגמרא הא חומץ חייב ואפילו הוא חי מתני' מני ר' היא דאמר חומץ משיב את הנפש. והר"מ ז"ל שפסק דחומץ חי פטור ס"ל דכיון דאמרינן מתני' מני ר' היא משמע דס"ל דליתא הלכתא הכי כיון דיחידאה היא כלומר ר' היא ולא רבנן ותו דהא בגמרא מסקינן דכי אמרינן דחומץ פטור דוקא חי אבל מזוג חייב. הכוסס פלפלין כו' כיון דיבשי לא חשיבי אוכלא והכי נמי בפ' כיצד מברכין לגבי ברכה דלא מברכינן עלייהו. אבל זנגביל רטוב חייב פירוש וה"ה פלפלין. אבל עלי גפנים פטור פי' לפי שאינה ראוייה לאכילה וה"ה עלי קנים ועלי תאנים ועלי שאר אילנות אבל עלי ירקות חייב דראוין לאכילה נינהו. לולבי גפנים חייב פירוש הם ראשי הגפנים הרכים. כל שלבלבו כו' פירוש הנצו כמתרגמינן ויצא פרח ויצץ ציץ ואפיק לבלבין ור"ל שאותן שלבלבו קודם ראש השנה ואכלן ביום הכפורים פטור ובגמרא לא אשכחן אלא שלבלבו מראש השנה. והרב כתב בארץ ישראל והטעם משום דארץ ישראל מבכרת מכל שאר הארצות. ומפני זה יש קצת מהגפנים שמלבלבין בראש השנה משא"כ בשאר ארצות ואפשר שכך היה כתוב בנסחת ספרי התלמוד של הרב ואין אנו צריכין לאותה הנסחא שהרי אפילו בשאר ארצות דרכן ללבלב ואני ראיתי זה כמה פעמים. וכל פטור דאתמר הכא פטור אבל אסור נינהו:


###### Sefer HaMenucha on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei 2:7:1
[Sefer HaMenucha on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaMenucha%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20the%20Tenth%20of%20Tishrei/r/2:7:1)

**אכל צלי במלח כו'.** ואע"ג דלא חזי מלח לאכילה בעיניה כיון דאכלי אינשי מיניה ע"י תערובת מצטרף המלח עם הבשר להשלים שיעור כותבת. והיינו דאמרינן בגמרא אכל אומצא ומלחא מצטרף ופרש"י בשר חי והכי מפרשינן לה בכולא תלמודא. **ציר שעל גבי ירק כו'** פירוש שנוהגין היו לטבול את הירק בציר כמו שנוהגין עכשו לטבול החזרת והלגלוגות בחומץ וקאמר שאעפ"י שאין בירק שיעור כותבת הציר שמשתייר על הירק מצטרף להשלים השיעור. **מפני שמכשיר האוכל כו'** כלומר כל דבר שמתקן האוכל ומכשירו לאכילה כמו מלח וציר והדומה להן כאוכל הן חשובין ומש"ה משלימין השיעור:
**כתב** הרב **היה שבע מאכילה גסה שאכל אוכלין כו'.** אמר המפרש נחלקו חכמי דורנו בביאור ענין זה כי דברי הרב חסרו בזה. ואית דמפרשי לה הכי דהאי אוכלין שאינן ראוין לאכילה דקא איירי בהו הרב הכא לאו למימרא שאינן ראויין לאכילה כלל כשרפים הבאושים והדומה להם הנזכרים למעלה אלא דאינן ראויין לאכילה לקצת בני אדם כמו מי ששבע אבל לגבי אדם הרעבים ראויין לאכילה ומש"ה פטור דכיון שאינן ראויין למי ששבע בזה בדידיה משערינן ולדידיה לא מיתבא דעתיה ואזוקי מזיק ליה ואשתכח דלא קא עבר אלא תעונה דמיירי שאכל ערב יום הכפורים ושבע ואחר כך משחשכה אכל אוכלין שאינן ראויין לו אבל ראויין לרעב וקאמר דפטור כיון שאינן ראויין לו. ולא מסתבר שאין לשון שאכל נופל על פירוש זה והכי הול"ל היה שבע מאכילה גסה כו' ותו דאי ס"ד שיש הפרש בין אוכלין שאינן ראויין כלל לשום אדם בעולם ובין הראויין לרעבים אבל לא לשבעים היכי לשתמיט תנא חדא זמנא לאשמועינן הא והרב גם כן איך לא ביאר זה למעלה כשכתב דין אוכלין שאינן ראויין אלא ודאי כי פטרינן ביום הכפורים אוכל אוכלין שאינן ראויין דוקא עשבים המרים בתכלית כגון לענה וראש והדומה להם שאינן ראויין לאכילה כלל מרוב מרירותם אבל דברים הראויין לרעבים אעפ"י שאינן ראויין לשבעים ראויין קרינן להו והאוכל מהם חייב. ודברי הרב הכי מפרשינן להו היה שבע מאכילה גסה כלומר שאכל אכילה גסה ביום הכפורים עצמו בעיצומו של יום וא"ת היכי לא מיחייב עלה מקמי דלהוי אכילה גסה ומוקים לה הרב שאותה אכילה גסה היתה מאוכלין שאינן ראויין ואחר שמלא כרסו מאותן אוכלין שאינן ראויין אכל אוכלין ראויין ואפ"ה פטור דכיון דאזוקי מזקי ליה לא עבר אכל הנפש אשר לא תעונה ואשתכח לפום האי פירוש אכל אוכלין ראויין בי"ה שפטור וה"ה אם אכל ושבע עד שקץ במזונו ערב יום הכפורים ומשחשיכה הוסיף על שבעו ואכל אוכלין ראויין שפטור אלא רבותא קמ"ל הרב דאפילו בעיצומו של יום הכפורים עצמו אשכחן אוכל אכילה גסה שפטור ואמת שלשני הפירושים לשון הרב חסר מאד אך לא מסרו אלא לחכמים:


###### Sefer HaMenucha on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei 2:8:1
[Sefer HaMenucha on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei 2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaMenucha%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20the%20Tenth%20of%20Tishrei/r/2:8:1)

**כתב** הרב **חולה שיש בו סכנה כו'.** אמר המפרש משום דלב יודע מרת נפשו והוא בקי בהרגשת חליו יותר מכלם. **אמר החולה איני צריך כו'** דכיון שהרופא בקי בחכמת הרפואה ואמר שאם לא יאכל יסתכן שומעין לו **ומאכילין אותו על פיו** ואע"ג דאמרינן לעיל לב יודע מרת נפשו הני מילי כי אמר צריך אני אבל כי אמר איני צריך אמרינן אולי מעוצם חליו אחזתו רוח שטות ואינו מרגיש בחולשת כחו ומאכילין אותו דספק נפשות להקל וכדאמרינן בגמרא תונבא הוא דנקיט ליה. **והוא שיהיה רופא בקי** פירוש שאם לא היה בקי אין חוששין לדבריו כלל ובקי ר"ל באותו מקום דהא ובאת אל השופט אשר יהיה בימים ההם כתיב. **רופא אחד אמר צריך כו'** פירוש והוא שיהיו שניהם בקיאים. **מקצת הרופאים אומרים צריך הולכים אחר הרוב** פירוש שאם שנים אומרים צריך ושלשה אומרים אינו צריך אין מאכילין אותו. וה"ה נמי אם נשתתק כו' כן דעת הרב וכתב בהשלמה דהיכא דב' אומרים צריך אפילו מאה אומרים אינו צריך מאכילין אותו דתרי כמאה ומאה כתרי ואעג"ב דבאומדן דעתא אזלינן בתר רוב דעות ה"מ אומדנא דממונא כגון שומא לבעל חוב אבל הכא ספק נפשות להקל. ואי אמר חולה נמי ותרי בהדיה לא צריך ואמרי תרי אחריני צריך מאכילין אותו דתרי כמאה וספק נפשות להקל ע"כ וה"נ נראה מסוגיית ההלכה ודוק. **או אחר הבקיאים כו'** ואע"פ שאין רוב ובלבד שלא יאמר החולה צריך אני כלומר דאלו אמר החולה צריך אני אפילו הרופאים רבים ובקיאים אומרים אינו צריך לחולה שומעין דלב יודע מרת נפשו. והוא הדין אם אמר החולה איני צריך שמאכילין אותו ע"פ הרוב או ע"פ בקיאים. אם נשתתק החולה ובקי אחד אומר צריך וב' אומרים אינו צריך אין מאכילין אותו דאזלינן בתר רובא כן דעת הרב. **לא אמר החולה שהוא צריך כו'** פי' וכגון שנשתתק. ונראה לי דה"ה אם אמר החולה איני צריך שמאכילין אותו דחיישינן לתונבא ואמרו בירושלמי חולה אומר יכולני לצום ורופא אמר איני יודע ר' אבהו בשם ר' יוחנן אומר נעשית ספק נפשות ודוחין וכתוב בפסקים חולה ביום הכפורים שיאמר הוא או רופא שצריך לאכול מאכילין אותו עד כדי הצורך אבל אם די לו בגרוגרת אחת או בחתיכת לחם שיוכל להמתין עד שתחשך באותה אכילה אין לו לאכול יותר ואין אומר כיון שהותר היום באכילה יאכל כמה שירצה כדי שבעו וכן בשתיה אלא אוכל מעט ושותה מעט כדי יישוב דעתו לפי הצורך שיוכל לעמוד באותה אכילה או שתיה עד הערב בלא סכנה ואין לאכול ולשתות יותר ע"כ ותמה הוא דהא בגמרא אמרינן עד שיאמר די דמשמע דמאכילין אותו כדי שבעו שאין באכילתו אומדן דעת אלא הכל תלוי בו. ואי קשיא לך ההיא דאמרינן במסכת מנחות בפרק ר"י חולה שאמדוהו לשתי גרוגרות ויש שתי גרוגרות בשני עוקצין וג' בעוקץ א' מייתינן ג' דהא ממעט בקצירה ומשמע שצריך לעשות אומדנא באכילתו ואפ"ה לא תקשי לך דהתם בשבת מיירי שאכילה מותרת אלא שאינו יכול לאכול בלא חלול שבת מאחרים ומש"ה בעי אומדנא כדי שלא יחללו אחרים שבת ללא צורך אבל הכא מאחר שהוא צריך ואין מחלל יום הכפורים זולתו ולב יודע מרת נפשו אוכל כדי שבעו ודוקא פעם ראשונה אבל שאר היום אסור כדאיתא לעיל:


###### Sefer HaMenucha on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei 2:9:1
[Sefer HaMenucha on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei 2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaMenucha%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20the%20Tenth%20of%20Tishrei/r/2:9:1)

**כתב** הרב **עוברה שהריחה לוחשין לה באזנה כו'.** אמר המפרש שדרך עוברה להריח ריח תבשיל המערער את הלב והיא מתאוה ואם אינה אוכלת מסתכנת היא ועוברה. ודין עוברה משאמרה צריכה אני מאכילין אותה כחולה אם הריחה ביום הכפורים ולא נקט עוברה אלא משום אורחא דמלתא. וכתב החכם ר' יצחק בר' אברהם ומסתברא דלאו דוקא עוברה וה"ה לאיש. ושמעינן לסברא זו מההיא דאמרינן פרק אעפ"י אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי אפתחא דבי יוגביר מלכא חליף ואזיל אבוזנגר דמלכא חזייה רב אשי למר זוטרא דאתחוור אפיה שקל באצבעתיה אנח ליה בפומיה אמרו ליה אפסדת לסעודתא דמלכא כו' א"ל רבנן מאי טעמא סמכת אניסא אמר להו חזאי רוח צרעת דפרחא ביה ע"כ ואית דאמרי דוקא באיסור לאו הקלו. והשוו חכמים דין עוברה שהריחה לאיש בריא שהריח אבל באיסור כרת כדתני' הכא דוקא עוברה מאכילין מפני שרגילה להסתכן כשמריחה תבשיל ואינה אוכלת אבל איש בריא אם הריח ביום הכפורים אין מאכילין אותו דאבעי ליה לייתובי דעתיה וטוב להחמיר בזה מפני הרמאין וכן נראה דעת הרב שהרי בהלכות מאכלות אסורות פרק י"ד השוה עוברה שהריחה לאיש בריא שהריח והכא לא כתוב אלא עוברה שהריחה ויש להכריע דעת הרב דאפילו ביום הכפורים שוין איש ואשה עוברה שהרי עוברה שהריחה בשר קדש דינה כעוברה שהריחה בשר חזיר ואוכל בשר קדש בכרת כאוכל ביום הכפורים דאפ"ה השוה בו הרב איש שהריח לאשה עוברה שהריחה. לוחשין לה באזנה כו' ואולי תוכל להתאפק ותקבל הדברים בשמעה עונש האוכל ביום הכפורים ואומרים לה ג"כ המתיני מעט כי בלילה תוכלי לאכול כדי שבעך. **ואם לאו מאכילין כו'** פירוש ודוקא עד שתתיישב נפשה אבל אחר שתתיישב נפשה אין לה לאכול שאר היום דלא אמרינן כיון שהותר מקצת היום באכילה הותר כלו וגרסינן בכריתות עוברה שהריחה ביום הכפורים מאכילין אותה פחות מככותבות בכדי אכילת פרס ואם נתיישבה דעתה בכך מוטב ואם לאו מאכילין אותה כשיעור ובירושלמי פרק שני שעירי יום הכפורים גרסינן אין יצר הרע תאב אלא לדבר האסור לו כהא דר' מונא סלק למבקרא לר' חגי דהוה תשיש אמר ליה צחינא אמר ליה שתי שבקיה ונחת ליה בתר שעתא סליק לגביה אמר ליה מה עבדת לצחותך אמר ליה כד שרית לי אזלת ליה הלכך שפיר דמי למיעבד הכי. והראב"ד הביאו בדרשא שלו אך לא הביאו כאשר הוא. **וכן מי שאחזו בולמוס כו'.** פירוש בולמוס הוא חולי האוחז מחמת רעבון ועיניו כהות והוא מסוכן למות וכשראייתו חוזרת בידוע שנתרפא והשם הזה קרוב ללשון זה שקורין לחולי זה פלשמוש ועדין נקרא כן בפי רופאי הנוצרים ואומר שמשמעות הלשון גרונו של שור כלומר אוכל הרבה כלחוך השור **ואפילו נבלות כו'** כלומר ואע"ג דעביד תרי איסורי אפ"ה אין משהין אותו ומאכילין אותו מהנמצא יהיה מותר או אסור אבל אם היו לפנינו שני מיני איסורין מאכילין אותו הקל תחלה ואם האירו עיניו דיו ואם לאו מאכילין אותו החמור כיצד טבל ושביעית או טבל ונבלה מאכילין אותו שביעית אחר זמן הביעור או נבלה לפי שהטבל חמור מהם שהאוכלו במיתה בידי שמים וכן כל כיוצא בזה:


###### Sefer HaMenucha on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei 2:10:1
[Sefer HaMenucha on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei 2:10:1](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaMenucha%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20the%20Tenth%20of%20Tishrei/r/2:10:1)

**כתב** הרב **קטן בן ט' שנים ובן עשר מחנכין אותו לשעות.** אמר המפרש בן תשע בבריא ובן עשר בחולה כלומר שאם חלה בט' מחנכין אותו בי' דאי לא תימא הכי תקשי לך השתא בן תשע מחנכין בן עשר מיבעיא. כן נראה מהגמרא והר"מ נראה שפסק כרב נחמן וכרב הונא. וסבירא ליה דלא פליגי אהדדי אלא רב נחמן פירש מילי דתינוק ורב הונא פירש מילי דתינוקת מיהו תרוייהו חדא מלתא קאמרי: **בן י"א שנה בין זכר בין נקבה מתענה ומשלים כו'** דהא בשנת י"א מודה רב הונא דתינוקת משלמת מדרבנן ורב נחמן מודה דתינוק משלים משמע דתרוייהו מודו דבשנת י"א משלימין בין תינוק בין תינוקת. ומה שכתב הרב כאן **כדי לחנכו במצות** ולעיל נמי כתוב מחנכין אותו לעשות בא להודיענו דתרי חנוכי הוו כדאמרינן בגמרא אמר רבה תרי חנוכי הוו וחד דהשלמה. וחנוך השעות אינו חובה מדרבנן אלא חובה המוטלת על כל אדם מעצמו ללמד ולהרגיל בניו ללכת בדרכי יושר כדכתיב חנוך לנער על פי דרכו וגומר וכדי להכניסם תחת כנפי השכינה כדאמרינן יודע לדבר אביו מלמדו תורה צוה לנו. והחנוך הזה אינו מוטל אלא על הבנים לא על הבנות והיינו דאמרינן בנזיר שלהי פרק מי שאמר הריני נזיר בנו חייב לחנכו בתו אינו חייב לחנכה. ואע"ג דריש לקיש קאמר להא הוא לא אמרה אלא להאי חנוך ראשון בלא השלמה אבל בחינוך שני דהיינו כשהם בני י"א שנה שחייבין להשלים מדרבנן שוין בו תינוק ותינוקת שהרי השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וה"ה לעונשין שהם מדברי סופרים שאין הדין נותן להיות התינוקת פטורה להתענות במקום שהתינוק חייב להתענות וכי מפני שהיא נקבה הרויחה להפטר מן התענית וז"ש הרב כאן מתענה ומשלים מדברי סופרים ולמעלה כתב מחנכין אותו ולא כתב מחנכין אותו לשעות מד"ס לפי שאין חנוך שעות מדרבנן כלל שאין מדרבנן חיוב חנוך בלא השלמה כלומר שיעשה המצוה כתקנה וכמשפטה בשלמות:


###### Sefer HaMenucha on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei 2:11:1
[Sefer HaMenucha on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei 2:11:1](https://torahapp.org/share/book/Sefer%20HaMenucha%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20the%20Tenth%20of%20Tishrei/r/2:11:1)

**בת י"ב שנה ויום אחד ובן י"ג כו'.** פירוש דקים להו לרבנן שהתינוקות דרכה להביא שתי שערות בתוך שנת י"ג ומפני זה הוא פרקה לעונשין ותינוק דרכו להביא בתוך י"ד ולפיכך כיון שנכנסה אותה שנה אפילו יום אחד הוי פרקו לעונשין ומפני זה חייב כל תינוק ותינוקת בזמנים ההם להתענות ולהשלים ולעשות שאר כל המצות כל חד וחד בחיובייהו. **אבל אם לא הביאו שתי שערות כו'.** פירוש ואע"פ שנודע ודאי שהם בני י"ג וי"ד עדין דין קטן וקטנה להם לכל דבר עד שיהו בני עשרים שנה. ושתי שערות שאמרו צריכות שיהיו במקום ערוה ושיהיה שיעור השערות כדי לכוף ראשן לעיקרן ושיהיה בעיקרן גומות. וענין זה שתבאר מתבאר בפרק יוצא דופן ובפרק בא סימן והרב ביאר ענינים אלו בפ"ב מהלכות אישות. **קטן שהוא פחות מבן תשע אין מענין אותו כו'** פי' אין חייבין אביו ואמו ואצ"ל ב"ד למנוע ממנו מאכל אפי' שעה אחת והמענה אותו ומונע ממנו מאכל או משתה אפילו שעות מונע ממנו חסד ויראת שדי יעזוב והרי הוא בכלל שופכי דמים כדגרסינן בירושלמי פרק ב' שעירי יום הכפורים ר' חייא בר' בא הוה משתעי ההיא עובדא חד בר נש הוה מהלך בשוקא וברתיה עמיה אמרה ליה אבא צחינא אמר לה אורכן צבחר כלומר כתר לי זעיר אמרה ליה אבא צחינא אמר לה אורכן צבחר ומיתת. ר' אחא כד מתפני מוסף הוה אמר קומיהן אחנא מאן דאית מינוק יזיל בגיניה כלומר מי שיש לו תינוק ילך בשבילו להברותו. ומפני זה ראוי למחות ולהזהיר על זה שלא לענותן עד שיגיע זמנן דקים להו לרבנן דתוך זמן זה שאמרנו אין יכול לסבול שום עינוי בלא סכנה גדולה ומצות השם ומשפטי תורתו אינן נקמה בעולם אלא חסד ורחמים וחיים בעולם שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם: