## Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Inheritances Chapter 10

###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Inheritances 10:4:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Inheritances 10:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Inheritances/r/10:4:1)

**ואם**
**טעו ב"ד בשומא כו'.** כתב ה"ה פ' הא"מ אמר ר"ן כו' ואסיקו דר"ן לא אמר הגדילו אין יכולין למחות אלא בשלא טעו בשומא אבל טעו בשומא אפילו ר"ן מודה כו' הנה התוס' שם ד"ה הא דטעו כו' כתבו ז"ל ה"ה דהוי מצי למימר הא דטעו בשתות והא דטעו בפחות משתות כו' יע"ש והנראה דס"ל דחכמים לא פליגי עליה דרשב"ג אלא בשתות וקשה דא"כ שמואל דאמר יכולים למחות בפחות משתות דלא כמאן והרב ח"ה ז"ל תירץ דשמואל ס"ל דה"ה דפליגי נמי בפחות משתות ונקט שתות לרבותא דרשב"ג ואע"ג דלית הלכתא כרשב"ג כחא דהיתרא עדיף וכן תירץ הרב ע"י יע"ש. ויש לדקדק בתירוץ זה דאי משום להודיעך כחו דרשב"ג א"כ הו"ל למינקט מתני' ביתר משתות דאפילו ביתר משתות ס"ל לרשב"ג ז"ל דאמרינן מה כח ב"ד יפה כדאמרינן התם בפ' אלמנה נזונת עד כמה אמר רב ששת כו' עד פלגא תניא נמי הכי אמר רשב"ג ב"ד שמכרו כו' מכרן קיים ע"ש אלא ודאי משמע דשתות דנקט מתני' משום חכמים הוא דנקט דדוקא בשתות הוא דפליגי ואפשר ליישב דבריו דאי הוי נקט מתני' ביתר משתות אז הוי טעינן ודאי בסברת חכמים דלא פליגי אלא דוקא ביתר משתות דכיון דס"ל דאין כח ב"ד יפה א"כ כח ב"ד ככח הדיוט דביתר משתות בטל מקח בשתות קנה ויחזיר אונאה ופחות משתות אינו מחזיר אונאה דלא הוי מסתבר למימר דלרשב"ג כח ב"ד יפה מכח הדיוט ולרבנן הורע כחן מכח הדיוט ופליגי מן הקצה אל הקצה אמנם השתא דנקט מתני' שתות דס"ל לחכמים דאפילו בשתות המקח בטל והורע כחן מכח הדיוט מסתבר לן למימר דה"ה פחות משתות אלא דנקט שתות משום דאגב אורחיה בעי לאשמועינן כחו דרשב"ג דאפילו בשתות המקח קיים ודוק. ועוד נראה לי ליישב דלשמואל ל"ק מחכמים דלא פליגי אלא בשתות משום דאיכא למימר דס"ל לשמואל דדוקא בשום הדיינים הבאים לפרוע לבעל חוב מנכסי יתומים או מנכסי הלוה כיון שעליהם מוטל לפרוע חוב אביהם אינן כשלוחים ובפחות משתות מכרן קיים משום שנאמר אליו אם לא היית חפץ בשומא היה לך להשתדל בפרעון המלוה וכמ"ש ה"ה ז"ל בפ' כ"ב מהל' מ"ול דין ט"ו דמה"ט כתב רבינו שם דב"ד ששמו לטורף בנכסי לוקח וטעו בכ"ש מכרן בטל משום דכיון שאין על הלוקח מוטל לפרוע החוב הזה הרי הן כשלוחין יע"ש. וא"כ הכא נמי גבי יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן כיון דלא שייכי היתומים ביה דכל זמן שהיו קטנים אין צורך להם לחלוק אלא משום הגדולים ואין חייבים לחלק כל זמן שהם קטנים להנאת הגדולים הרי הן כשלוחין ואפילו טעו בכ"ש מכרן קיים כדין השלוחין ועיין בהר"ב מש"ל ז"ל שם וניחא נמי השתא מאי דלא פריך בגמרא נימא כתנאי משום דאיכא למימר דשמואל דאמר אפילו כרשב"ג דע"כ ל"ק רשב"ג התם אלא משום שהיה להם לפרוע חוב אביהן כנר"ל ודוק:
**כתב** הרב ע"י דמאי דכתבו תוס' דהו"מ למימר בטעו בפחות משתות הוא משום דאזלי כשיטת ר"ת ז"ל שכתבו לעיל שבוררין להן חלק יפה ע"י שומת ב"ד אבל למ"ד דאין צריך שומת ב"ד אלא אפוטרופוס בורר להם חלק יפה לא ק"ל מידי שהרי בפ' אלמנה ניזונת קאמר רב שמואל בר ביסנא משמיה דר"נ דשליח הרי הוא כאלמנה דאפילו בכ"ש המקח בטל וא"כ היכי קאמר ר"ן הכא הגדילו אין יכולין למחות וכתב שדוחק לומר דמשום דהושם ע"י ב"ד משום הכי יש לו כל דין הב"ד דדוקא בשתות בטל יע"ש ודבריו סתומים שהרי אפילו בשליח הדיינים שעשאוהו שליח למכור קאמר התם דשליח כאלמנה כמ"ש התוס' לקמן בשם ר"ת ואפילו לפירוש ר"ת ז"ל דההיא מיירי בשליח דעלמא מ"מ מודו מיהא דמיירי נמי בשליח הדיינים אלא דבהא פליגי דלפי' ר"ה לא מיירי התם אלא בשליח הדיינים אבל בשליח דעלמא כ"ע מודו דהרי הוא כאלמנה ולפי תי' ז"ל אפילו בשליח דעלמא נמי פליגי וזה מבואר ממ"ש בפ' אלמנה נזונת ד"ה רבא אמר וז"ל ונראה לי דהכא מיירי אפילו בשליח דעלמא כו' יע"ש וא"כ איך כתב הרב דמשום דהושם ע"י ב"ד יש לו כח ב"ד ומה בין אפוטרופוס לשליח דדיינים שהושם ע"י ב"ד וכ"כ ה"ה ז"ל בפי"נ מהלכ' מכירה דין ט' עמ"ש רבינו יראה לי שהאפוטרופוס דינו כשליח וז"ל לפי מה שפירש דשליח ב"ד הרי הוא כאלמנה אפוטרופוס שמינוהו ב"ד הרי הוא כשליח ויהי' זה פשוט כו' עי"ש מ"ש שאפוטרופוס שמנוהו ב"ד גרע משליח ב"ד והרי הוא כשליח דעלמא אלא שראיתי להתוס' ז"ל בפ' אלמנה נזונית ד"ה והא דס"ל דהאפוטרופוס שמנוהו ב"ד עדיף טפי משליח הדיינים שכתבו וז"ל אי לאו דפסיק הלכה כחכמים לא הוי ק"מ מהא דאמר ר"ן שליח הרי הוא כאלמנה אפילו מיירי בשליח הדיינים וי"ל דלא שייך בדידיה כ"כ מה כח ב"ד יפה כמו באפוטרופוס יע"ש ונראה שטעמם ז"ל משום דכיון דמנוהו ב"ד לפקח על כל עסקי היתומים מה היה להם לב"ד לעשות הרי הוא ככח ב"ד עצמם משא"כ בשליח הדיינים שלא עשאוהו שליח אלא על דבר פרטי וא"כ כפי מה שכתב נראה דמה שכתבו התוס' דהו"מ למימר בטעו בפחות משתות אפילו למאן דס"ל דאין צריך שומת ב"ד ק"ל ודלא כמ"ש הרב ומהתימה עליו איך אישתמיט מניה דברי התוס' הללו וכן מבואר ג"כ ממ"ש בפ' הנז' ד"ה בוררן וז"ל ומיהו אומר רבי' דאין זו קו' הא דלא אמר יכולים למחות בגוד או אגוד דה"נ הומ"ל יכולים למחות בשטעו בפחות משתות כו' יע"ש ובראש דבריהם כתבו שם משם רבינו הנזכר דבוררין להם בלא שומת ב"ד קאמר ואפ"ה ק"ל דאמאי ל"ק יכולים למחות בפחות משתות מיהו לזה איכא למימר דמ"ש דה"נ הו"מ למימר כו' לשיטת ר"ת הוא דקאמרי כלומר דמה שדקדק ר"ת מדלא קאמר יכולים למחות בגוד או אגוד אין זו קושיא דלדידי' נמי תיקשי דה"מ למימר יכולים למחות בפחות משתות כיון דהוא ס"ל דצריך שומת ב"ד וכן ראיתי למוהרי"מט ז"ל שם בחידושיו שפירש כן דברי התוס' ליישב מש"הק שם לתי' התוס' שכתבו בד"ה רבא אמר דשליח כדיינים דקאמר ר"ן היינו לענין הא דמקח קיים אבל האונאה מיהא צריך להחזיר וז"ל ומיהו קשה דלקמן הוצרך ר"י לתרץ הא דאמרינן במאי צריכין למחות ברוחות דא"נ דהו"מ למימר יכולים למחות בפחות משתות אלמא בפחות משתות נמי יכולים למחות ולבטל את המקח והרא"ש ז"ל הביא תי' זה משמו של ר"י והוא רבינו הנז' סתם וקשיא דידיה אדידיה ותירץ דשמא לדבריו של ר"ת קאמר כו' יע"ש אלא שבעיקר קו' לא ידעתי להבין דבריו דמאי קו' דמ"ש התוס' בד"ה דהמקח קיים והאונאה הוא דצריך להחזיר לא כתבו כן אלא לרבא אליבא דר"ן דס"ל שליח כדיינים אבל למאי דקיי"ל התם דשליח הרי הוא כאלמנה המקח נמי בטל וא"כ שפיר ק"ל לרבינו דהו"מ למימר יכולים למחות בפחות משתות דס"ל לשמואל דהמקח בטל דשליח הרי הוא כאלמנה ור"ן דקאמר אין יכולים למחות משום דס"ל דאפוטרופוס עדיף משליח ב"ד כמ"ש התוס' ובהא הוא דפליגי שמואל ור"ן וא"נ דס"ל לשמואל כחכמים דרשב"ג אפילו בפחות משתות ובדיינין גופייהו המקח בטל ונקט שתות להודיעך כחו דרשב"ג כמ"ש לעיל וכן צ"ל ע"כ אף לפי מה שפי' הוא ז"ל דלדבריו של ר"ת הוא דק"ל דהומ"ל יכולים למחות ברוחות אע"ג דלשי' ר"ת בוררין להם ע"י שומת ב"ד קאמר וא"כ קשה דהיכי קאמר הו"מ לאוקמה בפחות משתות הא אפילו שליח ב"ד קאמר ר"ן דשליח הרי הוא כדיינים כ"ש הכא דהשומא ע"י ב"ד עצמן וא"כ היכי קאמר שמואל יכולים למחות והמקח בטל אלא עכצ"ל כמ"ש דכונתם ז"ל הוא דנימא דשמואל ס"ל שליח ה"ה כאלמנה ואע"ג דמיירי הכא ע"י שומת ב"ד עצמו מ"מ חשיבא כשליח כמ"ש הר"ן ז"ל והריטב"א יע"ש וא"כ מאי קא ק"ל להרב ז"ל. וראיתי להתוס' בפ' השולח דל"ד ד"ה ב"ד שכתבו וז"ל והא דלא קאמר יכולים למחות בפחות משתות משום דלא מסתבר כו' וכ"ש אם נפרש דמכרן קיים ומחזיר אונאה דא"ש טפי עכ"ל ודבריהם באו סתומים ולכאורה נראה שכוונתם ז"ל למ"ש מוהרי"מט ז"ל האמנם הא ודאי נראה דליתא כמ"ש ולכן נראה שכוונתם ז"ל דאם נפרש דפחות משתות מכרן קיים ומחזיר אונאה א"ש דלא מוקי לה בפחות משתות משום דלישנא דר"ן דקאמר אין יכולים למחות משמע דאין יכולין למחות כלל ואפילו לענין אונאה ואילו בפחות משתות מחזיר אונאה כנ"ל ודוק:
**ועל** מ"ש לעיל משם ה"ה ז"ל עיין בהר"ב גד"ת שער ג' ח"ג ס"א מה שתמה עליו בזה וכתב הוא ז"ל שמתשובת הרי"ף שהביא הבע"הת מבואר דלוקח לאו דוקא ולא יצאו מן הכלל אלא נכסי יתומים מהטעם שכתב מפני שהם ברשות ב"ד דהיינו להיותם יתומים דמסתמא ב"ד הם אביהם והו"ל כאלו הם בעלי דבר ולא שלוחים משא"כ ב"ח ולפ"ז נכסי לוקח ונכסי לוה שוים הם לענין זה דלא שייך גבייהו טעמא שהם ברשות ב"ד ולפיכך דינם כדין שליח דאפילו בכ"ש חוזר את"ד יעש"ב. ולע"ד יש לתמוה על זה מהא דאמרינן לקמן אמר רבא הא דאמרת שתות קנה ומחזיר אונאה לא אמרן אלא בלא אמר נפלוג בשומא דב"ד אבל אמר נפלוג בשומא דב"ד לא וחלוקתן בטלה והיא גירסת הרי"ף והתוס' הרי מבואר דאפילו באחרים או בשותפין שחלקו כמ"ש רבינו בפי"ג מה"מ שאינן יתומים ולא שייך גבייהו טעמא שהם ברשות ב"ד אפ"ה דוקא בטעו שתות מכרן בטל אבל בפחות משתות לא דאל"כ אדנקט רבא מלתי' בחלוקת שתות קנה לישמועינן רבותא בפחות משתות גופיה דקאי בי' וצ"ע:
**ולענין** הלכה כל הפוסקים ז"ל פסקו כר"ן וכתב מרן הב"י סימן רפ"ט דהיינו משום דהלכה כר"ן בדיני עיי"ש. וראיתי להר"ב כנ"הג ז"ל שם בהגהת ב"י אות ב' שהקשה על דברי מרן הללו שלא נאמר כלל זה אלא כנגד רב ששת לא כנגד כ"ע כמ"ש הרא"ש ז"ל בפ' הזהב ואפילו לדעת התוס' שכתבו בפ' האומנין דהלכה כר"ן בדיני לגבי כ"ע לגבי שמואל אין כלל זה אמור כיון דשמואל נמי הלכתא כותי' בדיני וכתב הרא"ש ז"ל דהיינו משום שהיה מדקדק בהם וכיון שכן מאיזה טעם נפסוק הלכה כר"ן לגבי שמואל כיון דשמואל נמי מדקדק בהם והוא רביה דר"ן יע"ש. והנה הרב ז"ל כתב כן מסברא דנפשיה דלגבי שמואל אין הלכה כר"ן כאלו הוא דבר פשוט ולא כי אלא דעת הרי"ף ז"ל בפרק המפקיד גבי ההיא דהמפקיד פירות אצל חבירו אפילו אין מדודין דהלכה כר"ן אפילו לגבי שמואל כאשר יראה הרואה אלא אי להא קשיא לדעת הרא"ש ז"ל קשיא דבפ' הזהב ובפ' המפקיד כתב דאין הלכה כר"ן אלא כנגד רב ששת לא כנגד רבותיו ר"י ושמואל ואלו בהא דשמעתין כתב בפרק אלמנה נזונת דהלכה כר"ן דהגדילו אין יכולין למחות וכן ראיתי להרב ש"ך סימן ס"ו ס"ק ק"ח שתמה עליו בזה:
**ולע"ד** אי מהא אפשר ליישב דמה שפסק הרא"ש בהא דשמעתין דהלכה כר"ן לאו משום דהלכה כר"ן בדיני וכמדוקדק מדבריו בפרק א"נ שכתב והלכתא כר"ן בדיני כאשר כתב בשאר מקומות אלא ה"ט משום דס"ל דהא דאמרינן בפרק השולח דל"ה והלכתא כנחמן כו' דקאי אהא דיתומים שבאו לחלוק ולא כפרש"י ז"ל וכ"כ המרדכי והרשב"א ז"ל שם משם ר"ח ז"ל יע"ש ובה' גרושין הוכחתי שכן דעת הרא"ש יע"ש מיהו מה שהקשה הרב ש"ך מההיא דפרק מציאת האשה ובפרק המדיר הא ודאי צ"ע ועיין בכנה"ג חא"ח בכללי הגמ' דקע"ה ע"א סימן נ"ז ובדף קס"ד ע"ג:
**שוב** מצאתי להרב גו"ה שכתב בכללי הדלת סימן קמ"ה משם מוהר"ב ז"ל שמ"כ בדרכי התלמוד שחבר רבינו סעדיה גאון וז"ל דהא דאמרינן בריש בתרא ר"נ א"ש גג הסמוך לחומה כו' ור"נ דידיה אמר כו' וכן בפ' הא"מ אמר ר"נ א"ש יתומים שבאו לחלוק כו' והלכתא כר"נ בהא אפילו דבעלמא הלכה כשמואל לגביה מתרי טעמי חדא דרבו הוא ועוד דהלכתא כשמואל בדיני לגבי כ"ע היינו טעמא משום דפי' דר"נ דידיה אמר היינו קבלת עצמו מאחרים לא כמו בעלמא שפירוש דידיה אמר היינו סברת עצמו עכ"ל יע"ש: