## Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday Chapter 5

###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:1:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/5:1:1)

**כיצד**
**המביא כדי יין ממקום למקום לא יביאם בסל כו'.** הנה התוס' ר"פ המביא ד"ה לא יביאם הק' וז"ל ותי' דאמרינן בשבת פ' מפנין ד' קופות או חמשה וכ"ש שיהא מותר ביום טוב וי"ל דהתם מיירי בשבת דאינו יכול להוציא לחוץ ואין רואין אותו כו' יע"ש והטור בסי' שכ"ג הביא דין זה לענין שבת וכתב מרן הב"י שדעתו שלא כדעת התוספות אלא דס"ל דאפילו בשבת שאינו מטלטל אלא מזוית לזוית אסור וכתב עוד וז"ל מיהו מדברי הר"ן נר' קצת שסובר כדעת רבינו דשבת וי"ט שוין לענין זה שכתב לא יביאם בסל ובקופה לתת ג' או ארבע בתוך קופה אחת מפני שנראה כמעשה דחול לשאת משואות כו' ואע"ג דמסקינן בפ' מפנין דאפושי משוי עדיף מאפושי בהילוכה שאני הכא דעביד כעובדין דחול עכ"ל ודבריו תמוהים דאיך אפשר לומר שהטור סובר שלא כדעת התוספות דאם כן קשה דמה יענה לההיא דפ' מפנין ופסקו הטור סי' של"ג וכן הקשה הרב במג"א ס"ק ז' ומכח זה כתב דמ"ש הטור דלמעט במשוי עדיף מיירי שמוליכין דרך מבוי המעורבת דשכיחי ביה רבים וזה ודאי דוחק דכל כי האי הו"ל לפרש ומצאתי להריטב"א בשיטת כ"י דמס' שבת פרק מפנין שהק' קושית התוס' וז"ל מפנין ד' או ה' קופות של כדי יין וא"ת מ"ש מיום טוב דאסור להביאן בקופות דמחזי כעובדין דחול והכא גבי אורחין שרי וי"ל דאה"נ דלמצות הכנסת אורחין שרי ביום טוב כמו בשבת כו' יע"ש ואם כן אפשר שזה דעת הטור ז"ל דס"ל דדוקא לצורך מצות הכנסת אורחין שרי הא לא"ה לא מיהו מ"ש מר"ן שדעת הר"ן נראה כדעת הטור לא הבינותי דבריו שהרי דעת הר"ן ע"כ לחלק כתי' התוספות דגבי יום טוב כיון שהוא מביאן דרך רה"ר אוושא מילתא טפי ומחזי כעובדין דחול מה שאין כן בשבת דאינו מטלטל אלא מזוית לזוית דאל"כ קשה דמה תי' הר"ן באומרו שאני הכא דמחזי כעובדין דחול אי משום שהוא מביאן בקופה התם נמי שרי להביאן בקופה ותו קשה עליו שהרי בסי' תק"י כתב מרן הב"י ז"ל שמדברי רש"י שכתב המביא כדי יין ממקום למקום בתוך התחום או על ידי עירוב משמע דס"ל דבמקום רואין דוקא הוא דאסור אבל מטלטל במקום שאין רואין כגון מזוית לזוית באותו בית יע"ש וכלשון זה שכתב רש"י כתב ג"כ הר"ן ואם כן איך כ' בסי' שכ"ג שדעתו כדעת הטור דאפילו בשבת שאינו מטלטל אלא מזוית לזוית אסור וצריך עיון:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:2:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/5:2:1)

**אבל**
**ע"ג בהמה לא יביא כלל כדרך שהוא עושה בחול.** כתב מרן הב"י סימן תצ"ד וז"ל שביתת בהמתו ומחמר י"א שאחר שנקראת מלאכה הרי זה ביום טוב בכלל לא תעשה כל מלאכה וי"א שאף ביום טוב מותר שאין לאוסרה רק בשבת שפרט לך בה הכתוב עכ"ל. והקשה מורינו הרב מקרא קודש דף קצ"א ע"א דבשלמא מחמר איקרי מלאכה דכתיב ל"ת כל מלאכה אתה ובהמתך וכמ"ש בפרק מי שהחשיך ופסקו רבינו בפ"ך מה' שבת אבל שביתת בהמתו דליכא בשבת רק עשה דלמען ינוח כמ"ש רבינו אם כן בי"ט דלא כתיב רק ל"ת כל מלאכה מהיכא תיתי לאסור שביתת בהמתו ביום טוב ע"ש ולע"ד נראה שזה שכתב רבינו ז"ל דבשביתת בהמתו ליכא רק עשה במחלוקת היא שנויי' שמדברי רש"י בפ"ק דע"ז דט"ו מבואר דס"ל דבשביתת בהמתו עובר בלאו דל"ת כל מלאכה ממ"ש בד"ה גזירה משום שאלה וז"ל ועביד בה מלאכה בשבת וקא עבר בלאו דכתיב ל"ת כל מלאכה כו' וכל בהמתך דהשתא בהמת ישראל היא ומצוה הוא על שביתתה ע"כ וכן נראה מדברי הר"ן שם שכתב וז"ל ומקשו הכא ל"ל טעמא דמחמר בלאו מחמר נמי כגון דלא שמעיה לקליה איכא משום שביתת בהמתו וכ"ת איסורא דחמיר מיניה נקט דהיינו דמחמר דעביד איסורא בגופיה כו' והשתא אם איתא דשביתת בהמתו אינו אלא עשה אמאי הוצרך לומר דלאו דחמיר מיניה נקט דעביד איסורא בגופיה ות"ל משום דמחמר הוי לאו ושביתת בהמתו אינו אלא עשה ואיסור לאו לחוד ואיסור עשה לחוד כמ"ש הגאון בפ"ח ד"ה ומבשרם וכן כתב המאירי שם בשיטה כ"י וכן מבואר ג"כ ממ"ש בסמוך וז"ל אבל לדידן דקי"ל דמחמר פטור כי היכי דלא חיישינן לשביתת בהמתו בנסיוני ה"נ לא חיישינן ללאו דמחמר דכיון דהאי לאו והאי לאו כי היכי דלהאי לא חיישינן כו' וכן מבואר גם כן ממ"ש בסמוך שאם אתה אומר כן בטלת איסור מחמר לגמרי דכיון דאין במחמר חיוב מלקות ולא קרבן מהו איסורו כו' ואם איתא הא נ"מ לאיסור לאו אלא משמע ודאי ס"ל דשביתת בהמתו עובר עליו בלאו ואם כן איכא למימר שזהו ג"כ דעת י"א שכתב הכלבו ז"ל ואי קשיא לך דא"כ בפ' מי שהחשיך פריך לרמב"ח דקאמר המחמר אחר בהמתו חייב ממתניתין דקתני המחלל את השבת בדבר שחייב' על שגגתו חטאת וזדונו סקילה לאו מכלל דאיכא מידי דאין חייבין על שגגתו חטאת וזדונו סקילה ומאי ניהו לאו דמחמר ודחי אלא תחומין ואליבא דר"ע והבערה אליבא דר' יוסי והשתא אמאי ל"ק שביתת בהמתו אליבא דכ"ע דעובר עליו בלאו ואין חייבין על שגגתו חטאת י"ל דלישנא דמחלל את השבת משמע במחלל בגופו כנ"ל:
**עוד** הקשה שמדברי רבינו בפרקין והסמ"ג שכתבו דאין מוציאין משא ע"ג בהמה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול וכתב הרב המגיד שיש מי שכתב משום שאין משתמשין בב"ח והרשב"א כתב ב' הטעמים משמע דמדאורייתא שרי דליכא משום שביתת בהמתו בי"ט והתימא על מרן הב"י שאחר שכתב שאין נראה כן דעת הפוסקים מדסתמו דבריהם אלמא ס"ל דבי"ט נמי אסור איך הביא דברי רבינו והסמ"ג לסתור דבריו וכן כתב הב"ח ז"ל שמדברי רבינו ז"ל והסמ"ג מבואר דשביתת בהמתו ליכא בי"ט ע"ש. ולפ"ד נראה שאין מדבריהם ראיה כלל דאיכא למימר דהוצרכו למיהב טעמא משום שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול או משום משתמש בב"ח למיסר אפילו היכא שאין הבהמה שלו דאז ליכא משום שביתת בהמתו אם כן היכי אסור מהנהו טעמי ותדע שהרשב"א בס' עבודת הקודש בס' בית מועד שער ג' כתב דין זה דאין מוציאין משא ע"ג בהמה וכתב ב' הטעמים ולפי דברי הב"ח צריך לומר דהרשב"א גם כן סבירא ליה דשביתת בהמתו ליכא ביום טוב אלא דוקא בשבת שפרט לך בו הכתוב ואלו בסוף שער ד' כתב וז"ל או גרים התושבים ואחד עבד ואמה של ישראל אפילו אינן תושבין אין עושין מלאכה לישראל בשבת וי"ט דבר תורה שנאמר וינפש בן אמתך כו' והשתא אי ס"ל דאין שביתת בהמתו בי"ט משום דלא פרט בו הכתוב אם כן מה"ט נמי לא יהיה מוזהר על שביתת עבדו ואמתו שהרי לא פרט בו הכתוב אלא משמע ודאי דס"ל להרשב"א דשביתת בהמתו נמי מוזהר עליה בי"ט ואם כן ע"כ לומר כמ"ש ועיין במה שכתב מרן הב"י סימן תקכ"ו משם הרמב"ן בספר תורת האדם ע"ש ויש לי קצת מן התימה על מור"ם דבסי' רמ"ו ס"ג פסק בפשיטות דשביתת בהמתו ליכא בי"ט ואילו בסי' ש"ד פסק מרן שם דצורכי חולה שאין בו סכנה דקי"ל אומר לגוי ועושה וכן מת ביום טוב ראשון דק"ל יתעסקו בו עממים אסור לומר לעבד ישראל אפילו הוא עכו"ם דכיון דמלאכת העבד אסורה מן התורה לא הותרה כו' והשתא לפי מה שפסק דאין אדם מצוה על שביתת בהמתו ביום טוב היה ליה לחלוק שם ולומר דבמת בי"ט ראשון יכול לומר לעבד לעשותו ואפילו בעבד שקבל עליו ז' מצות דכי היכי דאין שביתת בהמה בי"ט ה"נ אין מוזהרים על שביתת עבדו וכמ"ש והר"ב תי"ט הביא ראיה לדעת הסוברים דאינו מוזהר על שביתת בהמתו בי"ט מדתנן פ"ב דביצה ג' דברים ראב"י מתיר וחכמים אוסרים פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון כו' ומקרדין את הבהמה בי"ט והשתא מדאצטריך למתני בי"ט ש"מ דבבא קמייתא דהיינו פרתו לאו בי"ט אלא בשבת וכן פי' רש"י והר"ן ואם כן מוכח דאינו מצוה על שביתת בהמתו בי"ט ותיובתא למאן דס"ל דאדם מצוה על שביתת בהמתו בי"ט דאם כן למאי איצטריך למתני כלל בי"ט הא כולה בי"ט איירי א"ד ע"ש ולי נראה דלא קשיא דאיכא למימר דמאי דאיצטריך למתני בי"ט לאו לאשמועי' דבבא קמייתא דוקא בשבת אסרי רבנן ולא בי"ט דהא ודאי אפילו בי"ט אסרי רבנן משום דאדם מצוה על שביתת בהמתו אלא אצטריך למתני ביום טוב דלא נטעי בהיתרא דראב"ע דכי היכי דברישא מתיר ראב"ע אפי' בשבת הכי נמי מתיר קירוד בבהמה אפילו בשבת דומיא דרישא להכי קתני בי"ט לאשמועינן דדוקא בי"ט מתיר ראב"ע אבל בשבת מודה דאסור ואע"ג דדבר שא"מ הוא ודשא"מ אפילו בשבת מותר אפ"ה קירוד בבהמה אסור מק"ו דאדם דאמרי' בפ' חבית דקמ"ז ע"ב דאין גוררין במגררת בשבת משום דהוי עובדין דחול ופסקו רבינו בפ' כ"א מה' שבת דין כ"ט ע"ש אלא שמצאתי להמרדכי שם בפ"ב דביצה שכתב משם רשב"א דכי היכי דשרי לקרד את הבהמה בי"ט ה"נ בשבת ואף לפי דבריו י"ל דאע"ג דאדם מצוה על שביתת בהמתו בי"ט אפילו הכי שרו רבנן לצאת ברצועה שבין קרניה וכיון דלא עביד אלא לנוי או לשימור משמע ודאי דאינו אלא איסורא דרבנן גרידא ובי"ט לא גזרו ומ"מ לדעת הטור ז"ל שכתב בסימן תקכ"ב דאפילו בי"ט אסור לצאת ברצועה שבין קרניה צ"ל דס"ל כמ"ש לעיל דמשום הכי איצטריך למתני בי"ט לאשמועי' דדוקא בי"ט מתיר ראב"ע אבל לא בשבת ושלא כדעת המרדכי ז"ל ושוב מצאתי כן להתוס' בפ"ה דשבת דנ"ג ע"א ד"ה מהו ליתן שכתבו שם אחר תי' דלא שרי קירצוף אלא בי"ט אבל בשבת אסור יע"ש כנ"ל:
**מעשה חושב**
**(קיז)** שביתת בהמתו ומחמר כו' שנקראת מלאכה הרי זה בכלל לא תעשה כו'. לכאורה דמסוגיא דיש חורש כו' מכות דף כ"א ע"ב תיובתא לדעה זו דא"כ ללקי נמי משום שביתת בהמתו דהא דקתני התם והן מוקדשים הרי לא קאי אלא על שור אבל החמור לפי שפרשו התוס' שם הוא של חולין ובפשיטות שהוא של החורש ואמאי לא לקי עליה אלא ע"כ דאין איסור דשביתת בהמתו ביו"ט (למאן דס"ל דבשבת איכא לאו דלא תעשה כל מלאכה וגו' וכל בהמתך) וא"כ יקשה אי ס"ד דשביתת בהמתו שייך נמי ביו"ט א"כ אדפריך הש"ס לר' ינאי וללקי נמי משום זורע ליפרך לכ"ע דללקי נמי משום שביתת בהמתו. ולא עוד אלא דאפשר דפירוקי' דרבא דמשני התם דאין חלוק מלאכות ביו"ט לא שייך זה בלאו דשביתת בהמתו משום דהוא ובהמתו הו"ל שני גופים ואין צריכים לחלוק מלאכות בכה"ג. אבל יש לדון טובא בזה אי לוקין אלאו דשביתת בהמתו משום דכיון דביו"ט לא כתיב בהמתך אלא דבשבת כתיב (לדעה זו דס"ל דלאו דלא תעשה כל מלאכה קאי נמי אבהמתך) א"כ הא הו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד דאין לוקין עליו והגם דלדעה זו ילפינן יו"ט משבת לענין שיש גם ביו"ט לאו אבל מ"מ לא לאו שיש בו מלקות ודוק. [עיין שבת קנ"ד ע"ב וברמב"ם פרק כ' מהלכות שבת]:
**(קיח)** דהוצרכו למיהב טעמא כו' למימר אפילו היכא שאין הבהמה שלו כו'. ולענ"ד אין צריך לזה דגם בל"ז הקושיא מעיקרא ליתא משום דאפילו אם הבהמה שלו מ"מ ביו"ט מותר להוציא משא עליה דמה בכך דיש משום שביתת בהמתו ביו"ט הא זהו רק לענין דאסור לו לעשות בה מלאכה כחרישה וכדומה אבל הוצאה ביו"ט מותרת שהרי אין הוצאה ליו"ט ואפילו הוא עצמו מותר להוציא מן התורה כל דבר ואפילו מדרבנן ליכא איסור אלא באבנים שאין בהם צורך כלל ולהכי צריך רבינו והסמ"ג לאסור הוצאת משא על גבי בהמה ביו"ט מטעם עובדא דחול ושימוש בבע"ח למ"ש הרב המגיד למיסר אפילו משא דיש בה צורך ותימא על הגאון המחבר ז"ל ועל מורו הרב מקרא קודש שלא הרגישו בכל זה. וגם תירוצו של הגאון המחבר ז"ל אכתי אינו עולה יפה לדעת הפוסקים דס"ל דמחמר שייך נמי בבהמת חבירו וכמ"ש הר"ן ז"ל בפרק קמא דע"ז דמשום הכי קאמר הש"ס שם דגזרינן משום מחמר ולא קאמר משום שביתת בהמתו והיינו משום דמחמר שייך נמי בבהמת חבירו והתם לאחר פיסוק דמים אינה תו של ישראל ע"ש היטב וא"כ תיפוק לי' דאסור להוציא משא ע"ג בהמה ביו"ט משום מחמר דאורייתא:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:3:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/5:3:1)

**אין**
**יוצאין בכסא כו' ואיש שהיו רבים צריכין לו יוצאין בכסא אחריו כו'.** כ"נ דעת הרי"ף מדלא הזכיר דין האמור בגמרא והוא תימא שהרי בגמרא אסרו בהדיא כיתוף ומ"ש מרן הכ"מ הוא דוחק כמו שיראה המעיין וראיתי למוהר"ש אלגאזי ז"ל בספר רצוף אהבה סימן נ"ט שתי' וז"ל ויראה שטעמם מכח קושית התוספות שהקשו בד"ה שאני ילתא דבעיתא שהרי לא התירו אלא בשיש בו צורך רבים ולא באו לתרץ דבת ראש הגולה היתה אלא ס"ל למפרשים פי' אחרינא דה"פ אמר רבי אמי ובלבד שלא יכתף פיר' בדין הכסא שאתם שואלים גם אנחנו מקילים ומתירין ובלבד שלא יכתף ואין אנו מחלקין חילוק אחר אלא כיון שלא כיתף מותר אפי' באין רבים צריכין לו וכי קאמר לעיל ריב"ל אם רבים צריכים לו מותר היינו אפילו בכיתוף כו' יע"ש:
**והנה** פירוש זה כתבו המאירי ז"ל בשם יש מפרשים שכתב וז"ל וי"מ דילתה לא צריכים רבים לה הוה ומפרשי' דאין רבים צריכין לו מותר ובלבד שלא באלונקי ואם רבים צריכין לו מותר ואע"ג דלא בעית א"נ בעית אף על גב דאין רבים צריכים לו מותר אפי' באלונקי וזקן שבשכונת ר"י בר אידי רבים צריכי' לו הוה ולא בעית הוה כו' יע"ש ולפי פיר' זה צ"ל דברייתא דקתני אין יוצאין בכסא כו' בכסא על ידי כיתוף קאמר האמנם לדעת רבינו ז"ל נראה דלא ניתן ליאמר זה דאם איתא דס"ל כתירוץ י"מ הללו אם כן הוה ליה להתיר בכסא שלא ע"י כיתוף אפי' באין רבים צריכים לו ומדבריו שכתב ואיש שהיו רבים צריכים לו יוצאין בכסא אחריו מבואר באין רבים צריכים לו אפי' שלא על ידי כיתוף אסור ותו דאם איתא הו"ל לאשמועינן ג"כ דהיכא דבעיתא מותר אפילו באין רבים צריכים לו דהיינו הך דילתא לפירוש י"מ הללו ולכן נראה לי דס"ל לרבינו דודאי הך דילתא רבים צריכים לה הוה ומשום הכי שרינן היכא דבעיתא דאי לא הוה צ"ל רבים משום ביעותא גרידא לא שרינן דלא עדיפא מסומא דקתני בברייתא אין הסומא יוצא במקלו אע"ג דבעית וכדעת התו' ז"ל אלא דס"ל לרבי' דריב"ל דקא' אם רבים צריכים לו מותר פליג' אהך דר' אמי דקאמר ובלבד שלא יכתף והיינו משום דגריס בההיא דלעיל זקן אחד היה בשכונתינו והיה יוצא באלונקי שלו וכמו שכן הביא הגירסא המאירי שכתב וז"ל והיו מוצאין אותו באלונ' פ' הוא הכתוף האמור למטה וא"כ מדחזינן לריב"ל דפסיק ותני אם רבים צריכים לו מותר משמע דכולה מילתא תליא ברבים צריכים לו דאם לא כן הכי הוה ל"ל אם רבים צריכים לו ובעית מותר וכבר המאירי ז"ל נדחק בזה וכתב דזקן דרב יעקב בר אידי בעית הוה והיינו דאשתרי אלונקי לגבייהו וזה ודאי דוחק דא"כ לא הו"ל לריב"ל למסתם סתומי שריותא דידיה כיון דעיקר מילתא תליא בבעית אלא משמע דריב"ל אפי' באלונקי שרי אם רבים צריכים לו ור' אמי דקאמר ובלבד שלא יכתף אפי' רבים צריכים לו פליג אהא דריב"ל ופסק רבינו כריב"ל משום דכיון דמילתא דרבנן היא פסקינן לקולא ואי קשיא לך לפי דרך זה מאי פריך בגמ' איני והא רב נחמן שרא לילתא למיפק באלונקי ואמאי לא משני דר"ן ס"ל כריב"ל דברבים צריכים לו שרי למיפק באלונקי י"ל דתלמודא הכי פריך דמדחזינן לר"ן דקאמר לחמא בר אדא זיל לגבי דרבי יעקב בר אידי ובעי מיניה כסא מה אתון ביה וס"ל דמאי דמספקא ליה לר"ן היינו ברבים צריכים לו דאי באין רבים צריכין לו הא בריית' היא בהדיא דקתני אין יוצאין בכסא משמע דר"ן לא שמיע ליה הא דריב"ל דקאמר אם רבים צריכים לו מותר ומש"ה מספקא ליה מילתא ואם כן היינו דפריך תלמודא דהא ר"ן גופיה הוה שרי לילתא וא"כ היכי מספקא ליה ומשני דשאני ילתא דבעיתא ובהא קים ליה ודאי לר"ן דשרי וכי הוה מספ"ל מילתא היינו דוקא ברבים צריכים לו גרידא כנ"ל ודוק:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:4:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/5:4:1)

**אין**
**מוליכין את הסולם כו'.** משנה פ"ק ד"ט ב"ש אומרים אין מוליכין את הסולם משובך לשובך כו' וב"ה מתירין ופי' רש"י אין מוליכין קס"ד כו' סולם המיוחד לכך וניכר שהוא של שובך עכ"ל ויש לדקדק מאי קס"ד דקאמר דהא במסקנא נמי הכי הוא כדאמרינן לקמן דסולם של עלי' לכ"ע אסור דבד"א דר"י לפרש הוא דאתא ואפי' לאיכא דאמרי קמא דאמרינן דבני ר"ח סברי מדקא אמרינן בסולם של עלייה לא פליגי מכלל דת"ק סבר פליגי מ"מ פשיטא דלית הלכתא כוותייהו אנא כר"ח דא"ל צאו ואסרו מה שהתרתם משום דבד"א דר"י לפרש הוא ועיין בהרב ח"ה ואשר אני אחזה לומר בדעת רש"י דקי"ל הלכה כא"ד בתרא דקאמר אמר ר"ח בר אמי מחלוקת ברה"י דב"ש אית להו דרבי יאודה א"ר וב"ה לית להו דר"י א"ר אבל ברה"ר ד"ה אסור וכמו שכן הוא דעת רבי' בפ' זה וכן דעת הרז"ה ור' נסים גאון כמו שכתב הר"ן ז"ל יע"ש וס"ל לרש"י דלהך א"ד בתרא מתני' איירי אפילו בסולם של עליה דכיון דטעמייהו דב"ה משום דס"ל דבחדרי חדרים דליכא רואים מותר אם כן מה"ט נמי יש להתיר אפילו בסולם של עליה דאיכא למימר דדוקא בסולם של שובך דאפי' ברה"ר ליכא חשדא כ"כ דשובכו מוכיח עליו משום הכי התירו ברה"י ולא גזרו שמא יבא להתיר אף ברה"ר משא"כ בסולם של עליה דברה"ר כיון דאיכא חשדא ודאית דיאמרו להטיח גגו הוא צריך אפי' ברה"י אסור גזירה אטו ר"ה דהא ליתא דהא כיון דהא דר"ח בר אמי דאוקי לפלוגתייהו דב"ש וב"ה ברה"י הוא משום דס"ל כת"ק דר"א ור"ש דאמר שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם וכמ"ש רש"י ז"ל בד"ה תנאי היא אם כן פשיטא ודאי דלב"ה אפי' בסולם של עליה דאיכא חשדא שרי משום דלא גזרו בחדרי חדרים דהא במי שנשרו כליו בדרך איכא חשדא דיאמרו שכבסן בשבת ואפי' הכי התירו וכן מבואר מדברי התוס' בפרק חלון דף ע"ז ע"ב ד"ה א"ד דלמאן דלא ס"ל כרב יש להתיר ברה"י אפי' בסולם של עליה יע"ש ועיין בהרא"ש וכיון שכן ע"כ צ"ל דהא דאמרינן בברייתא דלקמן במה ד"א בסולם של שובך אבל בסולם של עליה ד"ה אסור ואמרינן דלפרושי דברי ת"ק היינו משום דס"ל לר"י כר"א ור"ש דבמקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור ומוקמי שריותא דב"ה אפי' בר"ה ומשום הכי קאמר דבשל עליה ד"ה אסור ובני ר"ח דקאמרי סולם בא לידינו והתרנוהו ס"ל ה"נ כהנהו תנאי דמוקמי' לשריותא דב"ה בר"ה וכרב דס"ל הכי אמנם לפום מאי דקיימא לן כלישנא בתרא דר"ח בר אמי דמוקמי לשריותא דב"ה ברה"י דוקא א"כ ב"ה מתירין אפי' בסולם של עליה וזהו שכתב רש"י קס"ד בסולם המיוחד לכך כו' כלומר דהיינו ללישנא קמא דר"ח בר אמי דמוקמי לפלוגתא בר"ה ומשום דשובכו מוכיח עליו אבל ללישנא בתרא דהלכתא כותיה ב"ה שרו אפי' ברה"י כנ"ל ועל מ"ש רבינו אע"פ שכל מקום כו' כאן התירוהו משום שמחת יום טוב והראב"ד ז"ל השיג על רבינו וזה לשונו הוא אמר דבר זה כו' אלא העמידה כתנאי כו' עד ובית הלל דשרו בתרוייהו שרו ועיין מה שתי' ה"ה ואכתי קשה מנ"ל לרבי' לפרש הכי ולהוציא פשט הסוגייא מפשטה ואמאי לא פירש כפי' רש"י ותו דאכתי תקשי דכי פריך בגמרא ללישנא קמא דקאמר ר"ח דברה"י ד"ה מותר איני והאמר רב כו' אמאי לא משני דהכא אפילו רב מודה משום שמחת יום טוב ועיין בספר גו"ה סימן שנ"א:
**ונלע"ד** לתרץ לקו' הא' דרבינו הוכרח לפרש כן משום דאי כפי' רש"י דע"כ צ"ל אף לרב חנן דר"א ור"ש דסברי דכ"מ שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בח"ח אסור סבירא לי' דטעמייהו דב"ה משום דסברי שובכו מוכיח עליו ואפילו בר"ה מתירין אם כן מנא ליה לר"ח דלת"ק דלית ליה הא דר' ושריות' דב"ה היינו ברה"י דוקא ולאפושי פלוגתא נימא דכ"ע מודו בשריותא דב"ה דהיינו אפילו בר"ה משום דשובכו מוכיח עליו ופליגי בעלמא אי אסרו בח"ח או לא דהא עדיפא דאפושי פלוגתא לא מפשינן משום הכי הוצרך לומר רבינו דלכולהו תנאי מתוקמא שריותא דב"ה ברה"י דוקא דבר"ה להאי איכא דאמרי אין סברא שיהו מתירין ב"ה משום חששא דלהטיח גגו הוא צריך דטעמא דשובכו מוכיח עליו לא ס"ל השתא ובהכי ניחא קו' הב' דלעיל לא מצי לתרוצי הכי משום דבשלמא לאיכא דאמרי בתרא תריץ שפיר דרב ס"ל דשאני הכא משום שמחת יום טוב משום דרב ס"ל דבר"ה אין סברא שיהיו מתירין דאיכא מראית העין דחמיר אלא ע"כ שריותא דב"ה ברה"י והשתא ע"כ לומר האי חילוקא דאל"כ תקשי דוכי ר"א ור"ש שבקי ב"ה ועבדי כב"ש משא"כ לאיכא דאמרי קמא דס"ל דשריותא דב"ה היינו אף בר"ה מטעמא דשובכו מוכיח עליו וקאמר דברה"י מודו ב"ש דשרי ואהא פריך איני כו' דאי ס"ל כרב מנ"ל לחלק בהכי נימא דתרווייהו שווין ומשני כתנאי ודו"ק ובהא דר"י אמר רב דאמר כ"מ שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בח"ח אסור ראיתי להרב באר שבע בתשו' סי' טז שהקשה מהא דגרסינן בפ' דם שחיטה ובפ' אע"פ ד"ס דם שע"ג הככר גוררו ושל בין השנים מוצצו ואינו חושש ופרש"י מוצצו דליכא דחזי ליה דהא אר"י א"ר כ"מ שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בח"ח אסור וליכא למימר דהך ברייתא ס"ל כת"ק דר"א דשוטחם בחמה אבל לא כנגד העם מדלא פריך עליה בגמ' ומשני תנאי היא כדפריך התם בשמעתין ובפ' במה אשה יע"ש שנתעצם הרבה בקו' זו ולע"ד נראה ליישב עם מ"ש התוס' בפ' במה אשה דס"ב ע"א ד"ה והתניא וז"ל תימא לר"י דילמא משום מראית העין דוקא הוא דאסור מדרבנן כמו קושר בשיר כו' ואומר ר"י דשלא יאחזנו בידו משמע אפי' בקומצו דליכא מראית העין אלא איסור דאורייתא איכא ואפי' למ"ד כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בח"ח אסור הכא לא שייך למיגזר דאפי' עומד בשוק ונושאן במקומו אין כאן מראית העין עכ"ל וכונתם לומר דדוקא במידי דע"כ איכא משום מראית העין בעומד בשוק וכגון ההוא דשוטחן בחמה והולכת סולם דמתני' גזרו אפי' בח"ח פן יבא לעשותו בשוק אמנם במידי דאפילו עומד בשוק אין כאן מראית העין לא גזרו דכוותה נמי הכא בדם השינים כיון דאפי' עומד בשוק אין כאן מראית העין לא גזרו והרב הנזכר תי' דשמא י"ל דלא אמר רב כ"מ שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בח"ח אסור אלא דוקא במקום שיש לחשוד אותו שעושה איסור דאורייתא כההיא דשוטחן בחמה שאם יראו יסברו שכבסן בשבת שהוא איסור מלאכה דאורייתא אבל הכא גבי דם אדם אפי' אם פי' לגמרי אינו אסור אלא מדרבנן מפני מראית העין לא גזרו רבנן לאסור אפי' בח"ח וכן חילקו התוס' בהדיא בפ' אע"פ גבי צינור שעלו בו קשקשין עכ"ד ולע"ד ק' שהרי הכא נמי דכוותה בדם שפיר יש לחשוד אותו שעושה איסור תורה וכמו שכת' רש"י בפרק אע"פ בד"ה וחילופה שם וז"ל כלומר דמדפריש איסור מדרבנן דמיחלף בדם בהמה ואתו למי' דם בהמה אכל ומש"ה אמר דדם שע"ג הככר גוררו דאמרי' דם קא אכיל ואם כן אמאי לא גזרי' אפי' בח"ח דומי' דמי שנשרו כליו ותו דאכתי תקשי מה יענה לדעת הר"ן שכתב בפ' אעפ"י דטעמא דדם השינים משום דליכא דחזי ליה כמ"ש רש"י ואילו מדברי הר"ן בשמעתין מוכח דלא ס"ל כחילוק התו' מדהוצרך לתרץ לההיא דצינור שעלו בו קשקשים בפנים אחרים ולכן היותר נכון מ"ש ודע שהתו' שם ד"ה אין מוליכין הקשו וז"ל תימה אפי' הכין אותם מאתמול מ"מ אית בהו משום צידה וי"ל דמיירי בקטנים שלא פרחו ע"ש וכפי דבריהם צ"ל דהא דאמרינן לקמן די"א אפיסק' דואם אין שם אלא הם כו' ה"ד אלימא במפורחים איכא למימר הנך אזלו לעלמא כו' הכי קאמר אלימא במפורחים פריח' מועטת כו' דאילו בפריחה גדולה תיפוק ליה משום איסור צידה ושלא כפי' רש"י ז"ל שם וכן כתב הר"ן בשיטה מקובצת למוהר"א לפפא ז"ל ועיין בפר"ח ז"ל סימן תצ"ז ס"ק ובב"ח ז"ל ובספר תפארת שמואל נתקשה בזה והניחו בצ"ע והרא"ש ז"ל אמתני' דזמן שחורים ומצא לבנים הק' קו' התוס' ז"ל משם הר"י ותיר' כתי' התוס' ויש לגמגם דאמאי נטר להקשות אמתני' דזימן שחורים ולא ק"ל אמתני' דידן כמו שהקשו התוס' ז"ל ולכאורה עלה בדעתי לומר דה"ט משום דבמתני' דידן איכא למימר דמאי דקתני מוליכין את הסולם משובך לשובך מיירי ליתן להם מזונות ולא ליקח מהם לצורך אכילת י"ט והתו' אפשר לשיטת' שכתבו בריש אין צדין ד"ה ואין נותנים דכל שאסור משום צידה אסור ליתן להם מזונות גזירה שמא יצודם ומשום הכי ק"ל שפיר דאפילו נימא דמתני' מיירי ליתן להם מזונות קשה דכיון דאסור לצודם אסור ליתן להם מזונות אלא דהא ליתא מדאמרינן לקמן אלמא גבי שמחת י"ט ב"ש לחומרא כו' משמע בהדיא דהולכת סולם דמתניתין לצורך אכילת י"ט היא ולכן נראה דממתני' לא ק"ל דאיכא למי' דמיירי בגוזלות מקושרים וא"נ בקטנים כ"כ שלא פרחו עדיין כלל אבל ממתני' דהתם ק"ל שפיר דמדקתני זמן שחורים ומצא לבנים כו' משמע דמיירי בגוזלות הפורחים וזה פשוט עוד ראיתי לעמוד אמ"ש התוס' שם באותה סוגייא בד"ה ולא היא וא"ת והא כ"מ דתני במה לחלוק וי"ל דהיינו במשנה אבל לא בברייתא עכ"ד ויש לדקדק לכאורה לדבריהם ז"ל מהא דגרסינן בפרק ע"פ דק"ב אמר רב נחמן ב"י מאן תנא עקירות ר"י דתניא חברים שהיו מסובין ועקרו רגליהם לילך לבה"כ כו' וכשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחילה אר"י בד"א בזמן שהניחו שם מקצת חברים אבל לא הניחו שם מקצת חברים כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע ופרשב"ם ז"ל שם מכלל דרבנן פליגי עליה דאף ע"ג דלא כו' דאמרינן בעירובין כ"מ שאמר ר"י במה לחלוק ולכאורה היינו יכולים לומר דר"ן ב"י דקאמר התם מאן תנא עקירות ר"י ס"ל כבני ר"ח דהכא דסברי דאפי' במה דברייתא לחלוק ומ"ש התו' הכא אינו אלא לר"ח דקאמר ר"י טעמא דת"ק קא מפרש אך ק' לזה ממ"ש התו' ז"ל שם בד"ה תניא כותיה דר"ח וז"ל פירש רשב"ם הא דלא מייתי סיעתא מרבנן דר"י כו' וי"ל משום הכי לא מייתי סיעתא מיניה משום דאיכא למ"ד בסנהדרין דבמה נמי לפרש ע"כ וק' טובא דלפי מ"ש בשמעתין אמאי הוצרכו לזה ואמאי לא כתבו בפשטות דמשום הכי לא מייתי סיעתא מינה משום דבמה דברייתא לפרש למאי דקי"ל כר"ח וכן ק' לדעת הרא"ש דבשמעתין כתב וז"ל תניא אמר ר"י בד"א בסולם של שובך כו' ולפרושי דברי הת"ק אתא והכי הלכתא משמע דס"ל דבמה דבריי' לפרש ואילו בפרק ע"פכתב וז"ל ואיני יודע למה כתב הרי"ף לא סמכינן אשינוייא דר"ן ב"י אין שינוייא מבורר בגמרא יותר מזה דכיון דמצא ברייתא דעקירות ר"י ופליג את"ק דבד"א דברייתא ד"ה פליג את"ק ואם כן ברייתא קמייתא כו' יע"ש:
**ולכן** נראה לי דמ"ש התוס' וי"ל דהיינו במשנה אבל לא בברייתא אין כונתם לומר דבמה דבריית' בכולהו דוכתי בא לפרש כמו אימתי דמתני' אלא כונתם משום דמשמע להו דמ"ש ר"י כ"מ דאמרי' במה לחלוק אימתי לפרש הכונה לומר דלא אשכחן בשום דוכתא במה דר"י לפרש ואהא כתבו דהיינו דוקא במשנה אבל לא בברייתא כלומר דבברייתא לא נאמר כלל זה וזמנין דבא לפרש ומיהו היינו דוקא היכא דאיכא הוכחה דלפרש דברי ת"ק הוא דאתא הא לא"ה סתמא דמילתא לחלוק בא והיינו דקאמרי' בגמ' ממאי דמדקתני מוליכין את הסולם משובך לשובך משמע דהא לא"ה אפי' ר"ח הוה מודה דלחלוק הוא בא ומשום הכי ק"ל שפיר דאמאי לא מייתי סיעתה מרבנן דר"י משום דכיון דליכא הוכחה דלפרש הוא בא סתמא דמילתא בד"א לחלוק הוא בא כמו במה דמתניתין ואהא הוצרכו לומר משום דאיכא מ"ד דבמה דמתניתין נמי לפרש אפי' בלתי הוכחה והיינו דק"ל להרא"ש ז"ל על דברי הרי"ף וקאמר דבד"א דברייתא ד"ה פליג את"ק כלומר היכא דאיכא הוכחה שוב ראיתי להמרדכי ז"ל שם ר"פ ע"פ שכתב וז"ל ת"ק דר"ח כו' וא"ת ואמאי לא מייתי סיעתא לר"ח מת"ק דר"י דלעיל כו' וי"ל משום דמצי למימר דההיא דלעיל כולה ר"י היא ולפרש מילתא דת"ק כו' וא"ת והא אמרי' בסנהדרין דלכ"ע במה לחלוק י"ל ה"מ במשנה אבל לא בברייתא עכ"ל. ולדעת התוס' ז"ל יש ליישב כמו שכתבתי מיהו מ"ש המרדכי דלכ"ע במה לחלוק תימ' הוא דהא ריב"ל ס"ל בפי' כו' דבמה נמי לפרש וצ"ע וע"פ מה שכתבתי נראה שיש ליישב מ"ש התוס' בפ"ק דגיטין ד"ז ע"ב ד"ה אמר ר"י אימתי כו' ועי"ל דנראה כו' דדוקא במשנה אימתי לפרש אבל בברייתא לא עכ"ל ולכאורה נראה שהתוספות מחלפה שיטתייהו מן הקצה אל הקצה דבשמעתין כתבו דבמה דברייתא לפרש ואלו בגיטין כתבו דאימתי דברייתא לחלוק אכן כפי מ"ש הנה נכון שדבריהם שפה אחת ודברי' אחדים שכוונתם ז"ל דבברייתא לא נאמר כלל זה ובמה ואימתי שוין הן דלפעמים בא לחלוק ולפעמים בא לפרש ובדברי התוס' דגיטין שכתבו דאימתי דברייתא לחלוק קשה טובא מהא דגרסי' בריש מגילה אמתני' דקתני מגילה נקראת בי"א בי"ב כו' אמ"ר בב"ח אמרי' זו דברי ר"ע סתומאה אבל חכמים אומרים אין קורין אותה אלא בזמנה מיתיבי אמר ר"י אימתי בזמן שהשנים כתקנן וישראל שרויים על אדמתם אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה ר"י אליבא דמאן אלימא אליבא דר"ע אפילו בזמן הזה איתיה להאי תקנתא (דהא ר"ע בזה"ז ואומר במתני' דמקדימין) אלא לאו אליבא דחכמים ובזמן שהשנים כתקנן מיהא קרינן תיובתא והשתא כפי דברי התוספ' ז"ל מאי קושיא נימא דר"י בא לחלוק דלר"ע אפי' בזמן הזה ואתא ר"י למימר דדוקא בזמן שהשנים כתקנן הוא דקורין ורבנן דר"ע הכי נמי דסבירא להו דאפי' בזמן שהשנים כתקנן אין קורין אותה אלא בזמנה אלא ודאי משמע דאמתי דר"י לפרש הוא בא ואפי' בברייתא ומש"ה פריך שפיר דאפי' בזמן הזה איתא להאי תקנתא ואע"ג דבסנהדרין אמרי' דרמי ב"ח ס"ל דאמתי נמי לחלוק מ"מ פריך תלמודא הכא שפי' אליבא דרבי יוחנן דר"י ס"ל בפ' חלון דאמתי לפרש וכן ק' למ"ש הרב יבין שמועה דקכ"א בכלל קל"ח וז"ל כל דברי ריב"ל הם בדיוק אמר כ"מ שאמר ר"י למעט דרבי יהודה אין תנא אחרינא דקאמר אמתי ובמה אינו נוהג כלל זו אמר אינו אלא לפרש דברי חכמים לומר דדוקא כי קאי ר"י אחכמים אבל כי קאי ר"י אתנא אחרינא לא ע"כ וק' טובא דלפי זה אמאי לא משני דר"י קאי אדר"ע ואתא ר"י לחלוק אר"ע וא"נ אמאי לא משני דהך ברייתא רבי יוסי בר יהודה היא וכדמתרץ רב אשי בתר הכי דהשתא אי' למימר שפיר דאמתי לחלק בא וצ"ע:
**שוב** אחר זמן מצאתי בשיטה מקובצת למסכת בבא בתרא מב"י בדף קל"ב ע"ב אמאי דאמרינן התם בגמרא תנן ר"י אומר אם קבלה עליה אע"פ שלא כתב לה אבדה כתובתה מכלל דת"ק סבר כתיבה וקבלה בעי וכ"ת כולה ר"י היא והא תניא אמר ר"י אימתי שהיתה שם וקבלה עליה כו' ופי' רשב"ם שם דר"י לפרושי דברי ת"ק הוא דאתא כדאמ' בסנהדרין אמתי לפרש יע"ש שכתב משם תוספ' הרא"ש וז"ל וקשה לישני' דרמב"ח דאמר בפרק ז"ב דאמתי לחלוק ועוד לפי פי' ר"ת ז"ל דפיר' דאפילו למ"ד אמתי לפרש ה"מ במתני' אבל בברייתא לא ומכח ההיא דדם הניתז כו' וי"מ דהכי פריך מדאשכחן תנא דפליג אר"י אית לן למימר דת"ק דמתני' היא ולא נאמר ג' מחלוקות בדבר ורבי' מאיר תי' דהכי פריך והא תניא ר"י אומר אמתי כו' ואם איתא דמתני' כולה רבי יוסי היא ופירושה דאו הא או הא סגיא אם כן אין שייך לומר אימתי בזמן שהיתה שם וקבלה עליה שהרי אמתני' קאי ומתני' מוכחא בהדיא דלא בעי קבלה דלא שייך למתני אמתי אלא היכא דמילתא דת"ק נשנית בסתמא כגון ההיא דדם הניתז דאיכא לפרושי מילתיה דת"ק בכל ענין ואיכא לפרושי דוקא שאין שם דם אלא הוא ועלה שייך למתני אמתי וכן בכל דוכתא דאיכא אמתי דוק ותשכח אבל הכא אם איתא דכולה רבי יוסי היא א"כ פי' בהדיא דבכתיבה או בקבלה סגיא ואם כן על מה קאי ר"י שאמר אמתי אלא ע"כ רבי יוסי פליג את"ק ורבי יאודה לפרושי דברי הת"ק הוא דאתא והא דאמרי' דאמתי לפ' במתני' דוקא אבל בברייתא לא ה"ק כ"מ שאר"י במשנה לפ' אבל בברייתא יש מהן לפ' והכא מוכח דבע"כ לפרש הוא דאתא כדפי' עכ"ל:
**ושמח** לבי כמוצא שלל רב ודע שעל פי דברי הרא"ש ז"ל הללו יש ליישב מה שהקשינו לדעת התוספות מההיא דריש מגילה דאיכא למימר דתלמודא הכי פריך ר"י אליבא דר"ע אפי' בזה"ז איתיה להאי תקנתא כלומר דר"ע בזמן הזה הוא וקאמר דמקדימין ואם כן לא שייך לומר אמתי בזמן שהשנים כתקנן שהרי אר"ע קאי ור"ע קאמר בהדיא דאפי' בזה"ז קורין ולא הול"ל בהאי לישנא אלא הכי הול"ל ר"י אומר בזה"ז הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה אלא לאו אליבא דרבנן שהיו קודם החרבן קאי דהשתא שייך שפיר לישנא דאמתי ודוק אלא שיש לדקדק לכאורה בעיקר תי' זה שהרי בההיא דדם הניתז דפרק כסוי הדם דפ"ח משמע בהדיא מדברי התוס' שם ד"ה רבנ' ובפ"ק דגיטין דהכי הוו גרסי וכסהו מלמד שכל דמו חייב לכסות מכאן אמרו דם הניתז כו' חייב לכסות ר"י אומר אמתי בזמן שאין שם דם אלא הוא וכתב שם ר"ת דהכא הלכ' כר"י דבמתני' בא לפרש אע"ג דבברייתא ע"כ בא לחלוק דבהדי' קתני כל דמו הרי דאע"ג דבדברי ת"ק מפורש בהדיא דפליג אר"י אפ"ה קתני לישנא דאמתי וא"כ ה"נ נימא הכי ויש ליישב דהתם שייך שפיר לישנא דאמתי ואע"ג דפליג אתנא קמא בהדיא דהתם קאי אימתי אמ"ש ת"ק מכאן אמרו חכמים דם הניתז כו' חייב לכסות ואהא קאי ר"י לומר דאמתי אמרו חכמים בזמן שאין שם דם אלא הוא ואף ע"ג דהרא"ש שם בפ' כ"ה דקס"א ע"ג לא הביא בגירסתו בדברי ת"ק מכאן אמרו נר' שט"ס הוא וכמובן כנ"ל ודע שמדברי תוספי הרא"ש נראה שיש להוכיח כמ"ש הרב יבין שמועה דוקא כי קאי ר"י אחכמים אמתי לפרש אבל כי קאי אתנא אחרינא לא נאמר כלל זה דאי כפי דעת הרב אדק"ל להרא"ש לפר"ת תיקשי ליה נמי לדידי' דמאי פריך לישני דמתני' כולה ר' יוסי היא ואמתי דקתני ר"י לחלוק הוא דהא כי קאי אתנא אחרינא אמתי דר"י לחלוק אלא משמע דאפילו כי קאי ר"י אליבא דתנא אחרינא אמתי לפרש ולמאי דאקשינן לעיל מההיא דפ"ק דמגילה מצאתי בשיטה כ"י להריטב"א שכתב וז"ל והא דמסקינן ליה בתיובתא ולא אמרינן דר"י דעת ג' הוא ופליג אדר"ע וארבנן משום דהא לא ניחא דפליג אכולהו דהא מיירי במתני' ולא פליג ולא ניחא ליה נמי למימר דברייתא ר"י בר יאודה ומתני' ר"י ותרי תנאי אליבא דר"ע דהא ניחא לן לאוקומי מתני' כר"ע ואידך כרבנן ותיהוי תיובתא דרב אחא מלאוקמא ר"ע בתרי תנאי עכ"ל ועיין במה שכתב מרן הכ"מ פ"ד מה' ברכות דין ד' ובמה שכתב פ"י דהלכות ט"מ דין י' ובמה שכתב רבי' בפי' המשנה בעירובין פ' חלון משנה המתחלת נותן אדם שנראה מדבריו שהוא פוסק כר"י דבמה דברים אמורים לחלוק הפך דעת מר"ן ועיין במ"ש מרן הכ"מ הלכות ע"ז פ"ח דין ומשמע בהדיא מדבריו שרבינו סובר דאמתי דר"י לפרש אפי' בברייתא ועיין במ"ש מרן הכ"מ רפ"ה מהל' עיה"כ ומצאתי למוהר"ח בנבנשתי בשיטה כ"י למסכת סנהדרין פ"ד מיתות דף ס"ב שכ' על דברי מרן אלו וז"ל ולי נראה דכבר כתבו התוספ' בעירובין דה"ד במשנה אבל לא בברייתא ושמא י"ל דה"ד בשלא הוזכר מחלוקת זה אלא בברייתא אבל בשהוזכר מחלוקת זה במשנה אע"ג דאמתי דר"י אינו אלא בברייתא אינו אלא לפרש עכ"ל ולא ידעתי איך אשתמיט מיניה דברי התוס' דפ"ק דגיטין שכתבנו לעיל דמבואר שם דס"ל דאפי' כשהוזכר מחלוקת זה במשנה ודברי ר"י גילה דקתני אמתי אפי"ה בברייתא לחלוק הוא בא וכ"ש בההיא דמר"ן ז"ל ועיקר קו' כבר כתבתי דלק"מ ודוק:
**וכן** דעת הרי"ף בפרק כל הנשבעין ועיין בס' מקראי קדש למורינו הרב המופלא דף קי"ז ע"א שתמה עליו וז"ל ומה שכתב דאמתי לפרש ליתא דהיינו דוקא במשנה אבל לא בברייתא וכן כתב הוא עצמו בכמה דוכתי עכ"ד ולא קשיא מידי שדעת רבינו כדעת הרי"ף ודלא כהתוס' ומ"ש שכן כתב מרן בכמה דוכתי אדרבא נהפוך הוא שבפ' ד' מה' ברכות כתב כדעת הרי"ף ורבי' דאפי' במה דברייתא לפרש ועוד נראה שאף התוס' מודים היכא דליכא הוכחא דלחלוק הוא בא וכמ"ש לעיל ואם כן נמצא דשפיר כתב מרן הכ"מ שהרי התם ליכא הוכחא דלחלוק הוא בא אחר זמן רב נדפס ס' לשון למודים למוה' ז"ל וראיתי לו שם בחלק א"ח סי' צ"ד שעמד בזה בקצת דברים שכתבנו ע"ש באורך ודוק עוד ראיתי לעמוד על מ"ש רש"י שם באותה סוגיא בד"ה סולם בא לידינו וז"ל הולכת סולם של עלייה לשובך מה שהכריחו לרש"י לפרש כן עיין להר"ב ח"ה ז"ל ובס' מאיר עיני חכמים כתב דפי' כן משום דאי דחזרת סולם של עליה בא לידיהם אם כן קשה מה ראו להורות כרשב"א ולא כר"י דאסר אבל השתא דפירש דהולכת סולם התירו אתי שפיר דפסקו לפי סברתם אליבא דכ"ע דאף ר"י לא פליג ארשב"א וקאמר דבסולם של עליה ד"ה אסור אלא בחזרה אבל בהלכה אפי' ר"י מודה עכ"ד ודבריו תמוהים בעיני דאם כן אמאי הוצרכו בתלמודא לומר אינהו סבור מדקאמר ר"י כו' מכלל דת"ק פליגי נימא דאינהו ג"כ סברי דר"י לפרושי דברי רשב"א הוא דאתא אלא דס"ל דר"י קאי אחזרה ואתא לפרושי ולמימר דדוקא בסולם של שובך התירו ב"ה בחזרה משום דשובכו מוכיח עליו אבל בשל עליה ד"ה אסור בחזרה דחיישינן שמא יאמרו להטיח גגו הוא צריך אבל בהולכה משום צורך י"ט כ"ע מודו ור"ח סבר דאפילו בהולכה קאמר מדקתני משובך לשובך וכבר ראיתי למוהר"ש אלגאזי בספר הליכות אלי דף ע"ח ע"ב שהוקשה לו כן בגופא דשמעתתא ותירץ וז"ל וי"ל דאי ר"י קאי אחזרה א"כ ר' דוסא דקאמר בתר הכי מטהו מחלון לחלון לא שייך גבי חזרה עכ"ד ואין תירוצו מובן אצלי דהא מצינן למימר שפי' דס"ל לבני ר"ח דר' דוסא קאי אתנא קמא ומאי דקא שרי ת"ק קא אסר ר"י וכדס"ל לר"ח לאיכא דאמרי בתרא ולכן נר' דס"ל לתלמודא דע"כ ר"י קאי אהולכה ג"כ דבשל עליה אסור דאי בהולכה שרי אפי' בחזרה נמי שרי לב"ה דהא טעמייהו דב"ה דשרו בחזרת סולם של שובך אע"ג דקא טרח טירחא שלא לצורך היינו משום דס"ל דהתירו סופן משום תחילתן וכ"כ המאירי וא"כ מהך טעמא יש להתיר אפי' בשל עליה גם כן אלא ודאי משמע דאפילו בהולכה אסר ר"י ועיין בשיטה מקובצת למוהר"ב כנ"ל:
**מעשה חושב**
**(קיט)** אבל הכא גבי דם אדם אפילו אם פירש לגמרי כו'. תמהני מאי איכא בין דם אדם שפירש לגמרי ובין דם שעל הככר והא האי שאם פירש לגמרי דאסור משום מראית העין היינו ע"כ שלא יחשדוהו שדם בהמה הוא וה"נ בדם שעל הככר דאטו דם שעל הככר דגוררו הוא משום שלא יחשדוהו שדם אדם הוא ולאחר שפירש בא על הככר וא"כ הא החשש שיש בדם אדם שפירש לגמרי איכא נמי בדם שעל הככר או שבין השיניים אי שייך גם בזה חשדא דלאו מן השינים הוא תו איכא חשדא דדם בהמה הוא וא"כ לפ"ז אמאי צריך המחבר להקשות מדברי רש"י ז"ל והרי אפילו בלא זה ע"כ האי דאסור משום מ"ע היינו שיחשדוהו שדם בהמה הוא:
**וי"ל** דהמחבר הביא דברי רש"י ז"ל משום דלמאי דקיי"ל דדם שמלחו או שבישלו אינו עובר עליו כזעירי א"כ ניהו נמי דיחשדוהו שדם בהמה הוא מ"מ הא א"א למחשדי' דאכל דם חי ותפל משום דבטלה דעתו אצל כל אדם אלא ע"כ שיחשדוהו דאוכל דם שמלחו או שבישלו דהוא נמי אסור מדרבנן וא"כ י"ל דמשום הכי ליכא בדם שבין השינים מפני מראית העין משום דאפילו אם אכיל דם בהמה באופן זה נמי לא עבר אלא מדרבנן ולא דמי להאי דשוטחן בחמה דהוי דאורייתא ולהכי מביא המחבר דברי רש"י ז"ל משום דס"ל לרש"י ז"ל דדם שבישלו נמי אסור מדאורייתא וכמ"ש רש"י בחולין דף ק"ט סוף ע"א דחלב בהמה חייב כרת אם לא קרעו לאחר בישולו וא"כ הרי גם בדם שבין השינים יש בו נמי חשד באיסור דאורייתא. אבל יהי' איך שיהיה לא ידענא איך הי' הס"ד לומר דליכא משום מראית העין בדם שבין השינים משום דהחשד אינו אלא באיסור דרבנן דא"כ הא גם הדם שעל הככר יהי' מותר בחדרי חדרים והו"ל לתנא לאפלוגי בדידי':
**ובעיקר** הדבר הנ"ל של הרב באר שבע אני תמה וכן בהאי שכתבו התוס' בפ' אע"פ גבי צינור שעלו בו קשקשים שהביא רבינו המחבר שכתבו שם נמי דבאיסור דרבנן לא גזרו בחדרי חדרים קשה לי דלמ"ש התוס' בשבת דף צ"ה ע"א בד"ה הרודה כו' דבנין ביו"ט אינו אסור אלא מדרבנן משום עובדין דחול אבל מדאורייתא מותר לבנות ביתו ביו"ט משום מתוך דהמגבן כו' דחייב בשבת משום בונה כו' וא"כ לפ"ז אי נימא דבאיסור דרבנן לא גזרו בחדרי חדרים א"כ מאי קאמר רב חנן בר אמי בפ"ק דביצה דף ט' ע"א באידך לישנא שם מחלוקת ברשות היחיד דב"ה לית להו דרב יהודה אמר רב דאפילו בחדרי חדרים אסור. ולפי הנ"ל הא אפילו אי חשדי לי' דלהטיח גגו הוא צריך מ"מ הא ליכא בזה אלא איסור דרבנן דמדאורייתא מותר משום מתוך שהותרה כו' ובדרבנן הא אמרת דלא אמר רב דאפילו בחדרי חדרים אסור ומאי האי נמי דפריך התם לימא רב דאמר כב"ש והרי י"ל דב"ש וב"ה תרוייהו כרב ס"ל (אי נימא דס"ל לרב דדוקא באיסור תורה אסור אפילו בחדרי חדרים וכנ"ל). אלא דה"ט דב"ש וב"ה. משום דאזלי לשיטתייהו. דב"ש דלית להו מתוך שהותרה כו' א"כ הרי אם הטיח גגו ביו"ט עובר אל"ת דמלאכה דאורייתא. מ"ה גם ברה"י אסור: אבל לב"ה דאית להו מתוך שהותרה כו'. וא"כ הא ליכא בהטיח גגו ביו"ט אלא איסור דרבנן ומש"ה ברה"י מותר. ולפ"ז מאי פריך התם הש"ס לימא רב דאמר כב"ש:
**ודוחק** לומר דהאי דיאמרו דלהטיח גגו הוא צריך היינו באין בזה צורך כלל ליו"ט. דאטו בשופטני עסקינן. דבשלמא בחוה"מ דאיסורו קיל איכא למיחש לזה דמכוון במלאכתו במועד. כיון דהוא בטל ממלאכה שהוא אינו דבר האבד משא"כ ביו"ט עצמו (וכן ללישנא קמא י"ל כן והבן):
**ועיין** בר"ן פ' המביא דף כ' ע"א בד"ה דמר שרקי לי' תנורא כו' שכתב להדיא דגם הטחת טיט מותר מה"ת בין גיבולו ובין טיחתו. ודברי הר"ן אלו אשתמטתי' לגיסי הגאון בעל חתם סופר ז"ל חא"ח סי' ק"ן בסופה. שכתב דדוקא עשיית אוהל מותר מה"ת ולא הבונה בטיט וסיד דאיכא משום ממרח. והא ליתא וכמ"ש:
**אבל** נראה דגברא רבה אמר מלתא אין מזניחין אותו. והיינו דמרי גיסי הגאון שם קאי אדברי תוס' שבת הנ"ל והמה לשיטתייהו. דבפ' אעפ"י הנ"ל ע"כ ס"ל דטיחה ומירוח ביו"ט אסור מה"ת. ולא כפי' הר"ן הנ"ל. דאל"כ הא יקשה לדידהו קושייתי הנ"ל. דמאי פריך לימא רב דאמר כב"ש הא אי טיחה ומירוח מותר מה"ת ביו"ט ואינו אסור אלא מדרבנן משום דמחזי כעובדין דחול, א"כ הא ליכא תו משום מראית העין גם לרב. אע"כ צ"ל דס"ל להש"ס דטיחה ומירוח ביו"ט אסור מה"ת. ולפיכך פירשו באמת בתוס' שם בפ' המביא דלא כהר"ן. וס"ל נמי דלשמא ימרח נמי לא חיישינן וכמ"ש הרא"ש שם. והיינו משום דלמאי שכתבו בכתובות בפ' אעפ"י ע"כ הדבר מוכרח כן. ונכונים דברי מר גיסי הגאון בעל חתם סופר ז"ל בסי' הנ"ל ודו"ק.
**אמנם** אכתי מוכח מסוגיא דשבועות דף ט"ו. כדעת הר"ן ז"ל בפ' המביא הנ"ל. דטיחה ומירוח מותר ביו"ט מה"ת. דהא ע"כ דמצוה לא מקרי צורך קצת דאל"כ הי"ל לומר דבנין מקדש מותר ביו"ט משום מתוך דמגבן כו'. דחייב בשבת משום בונה. והתם נמי א"א הי' למבני קודם יו"ט:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:6:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:6:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/5:6:1)

**כל**
**שנאותין בו אפילו בחול כו'.** הנה הסמ"ק כתב וז"ל כל מה שנאותין ממנו בי"ט משלחין כגון סנדל המסומר והוא תמוה שהרי מתני' היא בהדיא אבל לא סנדל המסומר והרב שיורי כנה"ג בסימן תקי"ו סעיף א' כתב וז"ל ומצאתי בלקוטי מוהרי"ל שבסוף דרשותיו עמד בזה ותירץ דהתוס' בפ' במה אשה ד"ס ד"ה בסנדל כתבו בתי' הא' דסנדל המסומר מותר לשלחו כו' ובינותי בדברי מוהרי"ל וראיתי שהוא מבין בדברי התוס' דפרק במה אשה שהן ב' תירוצים תי' הא' וי"ל תי' הב' ונראה לר"י וס"ל דלפי תי' הא' שתירץ דהחמירו בו לפי שבא תקלה על ידו כי היכי דאסר ליה בשמעתין ראב"ש לטלטלו לכסות בו את הכלי אע"פ ששאר כלים שמלאכתן לאיסור שרי לטלטלן לצורך גופן ומקומן כו' לרבנן דראב"ש כי היכי דשרי לטלטלו לצורך גופו ומקומו מותר לשלחו ביום טוב ולתירוץ הב' אפילו לרבנן דראב"ש אסור לשלחו ביום טוב אף ע"ג דשרי לטלטלו והסמ"ג ס"ל כתי' הא' דלרבנן דראב"ש מותר לשלוח סנדל המסומר בי"ט ויש לתמוה אפילו נימא דבתי' הא' הא בהא תליא ולמאן דאסר לטלטלו אפי' לצורך גופו ומקומו אסור לשלחו בי"ט ולמאן דמתיר לטלטלו מותר לשלחו היכי שבק סמ"ק סברת ראב"ש ופסק כמחלוקתו הרי מסקינן בפ' החולץ סתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם משנה והכא אע"ג דאיכא מחלוקת בברייתא בפ' במה אשה בפ"ק דביצה סתם לן תנא כראב"ש דתנן אבל לא סנדל המסומר וכ"ת כיון ששנה בברייתא סברת החולק בסתם הו"ל כרבים ויחיד ורבים הלכה כרבים ליתא שהרי ר"י במשנה ס"ל כראב"ש מדקאמר אף לא סנדל לבן משמע דמודה לת"ק בסנדל המסומר כו' ע"ש שהאריך ליישב דברי מוהרי"ל ואשתומם על המראה איך יצאו דברים אלו מפה קדוש דאיך יעלה על הדעת לומר דמתני' דקתני אבל לא סנדל המסומר ראב"ש היא דס"ל דאסור לטלטלו ומשום הכי אסור לשלחו ונהפוך הוא דבשמע' קאמר אביי בהדיא סנדל המסומר מותר לטלטלו מדקתני אין משלחין ואי ס"ד אסור לטלטלו השתא לטלטולי אסור לשלחו מבעיא גם מ"ש עוד היכי שבק סמ"ק סברת ראב"ש ופסק כמחלוקותו כו' הם דברים תמוהים דבפ' במה אשה אמרינן בהדיא אמר רב אחדבוי אמר רב מתנה אין הלכה כראב"ש ואם כן משום הכי פסק הסמ"ק כרבנן דראב"ש וליכא למימר דהיכי שבק סמ"ק סברת ראב"ש שכתב הרב לאו דוקא וכונתו להקשות לרב מתנה ג"כ דהיכי קאמר דאין הלכה כראב"ש הא הו"ל סתם במשנה ומחלוקת בבריית' דהא ליתא דאם כן מאי קא ק"ל בתר הכי וז"ל ועוד שהרי כתב הר"ן דאי שקיל וטרי תלמודא אליבא דסתם משנה הלכה כסתם והכא בין בפ"ק דביצה בין בפרק במה אשה שקלו וטרו אמוראי אליבא דסתם ותו שהרי כתב הרשב"א והביאו מוהר"ב בתשובה סי' א' ד"ה דאיכא אמוראי טובא דפסקי דסתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כברייתא ואפשר ליישב דבריו דלרב מתנה ודאי אין להקשות דהיכי פסק דאין הלכה כראב"ש כיון דהוי סתם במשנה ומחלוקת בברייתא משום דאיכא למימר דרב מתנה פליגא אההיא דפ' החולץ וס"ל דהלכה כמחלוקת דברייתא מיהו לדעת הסמ"ק ק"ל דהיכי פסק כרב מתנה כיון דמסקינן בפ' החולץ דהלכה כסתם משנה אלא דעדיפא מינה היה לו להרב להקשות ממאי דפריך התם אהא דרב מתנה פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים ומשני מ"ד מסתבר טעמא דראב"ש קמ"ל ואם איתא מאי פריך הא טובא אשמועינן דאין הלכה כסתם משנה והנראה שאשתמיטיה מיניה:
**וליישב** דעת הסמ"ק ז"ל נראה לי דהסמ"ק הוק' לו כקו' התוס' ורש"י ז"ל שהקשו בהא דרב ששת שרא לשדורי תפילין ביומא טבא ואקשינן עלה ממתני' דקתני זה הכלל כל שנאותין ממנו בחול משלחין אותו בי"ט והק' התוס' ורש"י דא"כ סנדל המסומר נמי אמאי אין משלחין אותו בי"ט הא ניאותין בו בחול ותירץ דסנדל המסומר אסור לשלחו דילמא אתי לנועלו משא"כ תפילין דאי מנח להו ליכא איסורא והסמ"ק ז"ל לא ניחא ליה בהאי תי' ואפשר משום דס"ל דאסור להניחן וכמו שכן נראה מדברי התוס' בפרק במה אשה מדלא תי' כן וכמו שאכתוב לקמן ואשר ע"כ הוצרך לומר דרב ששת דס"ל דמתני' ה"ק כל שנאותין ממנו בחול משלחין אותו בי"ט ע"כ ס"ל דטעמא דמתני' דקתני אבל לא סנדל המסומר אע"ג דנאותין ממנו בחול היינו משום דמתני' ראב"ש היא דס"ל דסנדל המסומר אסור לטלטלו אפילו לצורך גופו ומקומו ומשו"ה אסור לשלחו ופליגא אאביי דקאמר דמתני' ס"ל דמותר לטלטלן שזה דוחק דכולי האי הי"ל להזכירו על דל שפתיו ולא למסתם סתומי ובתפילין כיון דמותר לטלטלן לצורך גופו ומקומו דלא גרע מכלי שמלאכתו לאסור ונאותין ממנו בחול משו"ה משלחין אותו בי"ט וא"ת אם כן תקשי לר"ש דאי מתני' ראב"ש היא השתא לטלטלו אסור לשלחו מבעיא וכדקאמר אביי י"ל דהא לא קשיא ליה לרב ששת דס"ל דאין משלחין אצטריכא ליה דאף ע"ג דאיכא שמחת י"ט שחבירו שמח ונהנה בו כמ"ש התוספות בפרק במה אשה וכן כתב הריטב"א הובאו דבריו בשיטה מקובצת המיוחסת למוהר"ב אפילו הכי אסור וממילא משתמע דאסור לטלטלו לצורך גופו או מקומו דליכא שמחת י"ט וא"כ לפום מאי דקי"ל הלכתא כרבנן דראב"ש אידחיא הך מתני' דהכא ופסק הסמ"ק ז"ל כרב ששת משום דמדקאמר שרא להו לשדורי תפילין משמע דהכי עבד עובדא ומעשה רב ותו מדחזינן לאביי דאקשי ליה ממתני' דזה הכלל כו' ושני ליה הכי קאמר כו' משמע דכותיה ס"ל והדר ביה וא"ת אכתי תקשי דכיון דאיכא סתם במשנה ומחלוקת בברייתא היכי פסקינן כמחלוקת בברייתא והיכי פריך עליה התם בגמרא פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים י"ל משום דסתמא דמתני' דבפרק במה אשה דקתני לא יצא האיש בסנדל המסומר משמע דסתמא כרבנן דראב"ש דאי אסור לטלטלו השתא לטלטלו אסור לצאת בו מבעיא וסתמא בדוכתא עדיפא כנ"ל ליישב דעת הסמ"ק ע"צ הדחק לפי חומר הנושא:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:10:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:10:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/5:10:1)

**חפצי**
**הפקר הרי הן כרגלי מי שזכה בהם.** כתב הראב"ד ז"ל טעה במשנתינו ושל עולי בבל כרגלי הממלא וכבר נפקא לן מהלכתא דבעירובין אוקימנא לן כרבנן ואנן קי"ל כריב"ן ומזה הטעם לא הביא הרי"ף בהלכותיו מחלוקת רב נחמן ור' ששת כו' אבל יש לנו עליו טענה שהרי מחלקותם עומדת במעיינות הנובעים ע"כ וכונת דבריו להק' על הרי"ף שהי"ל להביא מחלוקת זה דר"ן ורב ששת אע"ג דפליגי אליבא דלאו הלכתא משום דנפקא מינ' לנהרות המושכין ומעיינות הנובעים דהרי הן כרגלי כל אדם וס"ל כדעת התוס' שכתבו בפ' מי שהוציאוהו דף נ"ז ד"ה בי"ט דלאו כרגלי כל אדם קאמר אלא כרגלי הממלא ראשון ושלא כדעת רש"י וכ"כ הרב ל"מ יע"ש וקשה טובא שדבריו סותרים למ"ש הרשב"א בחידושיו מכ"י למסכת עירובין וז"ל שם והראב"ד פי' דגבי גשמים שירדו בי"ט ומעיינות הנובעים דקתני הרי הן כרגלי כל אדם היינו כרגלי כל אדם ממש שאפי' מילא מהן ראובן הרי שמעון יכול להוליכם ברגליו ואפי' הן ברשותו של ראובן אבל גבי בור של הפקר דקתני כרגלי הממלא היינו כרגלי הממלא ממש וטעמא דמילתא דנהרות העומדין שלא היו נוחין בין השמשות אינן ראויין לקנות שביתה כלל ואפי' יש להם בעלים דלא עדיף מימיו מגופו והרי גופו אילו היה מהלך בה"ש לא קנה שביתה אבל בור של הפקר שהיו ראויין לקנות שביתה אילו היו להם בעלים שהרי נוחין הם אלא שאין להם עכשיו בעלים וכיון דמילא מהן זה הרי הן כנכסיו ע"כ וכ"כ בחידושי הריטב"א שנדפסו מחדש משמו יע"ש הנה בהדיא שדבריו סותרים למ"ש בהשגות וצ"ע ועיין במה שכתב רבינו בפ' י"ב מהלכות שבת דין י"ז וז"ל לפיכך מותר לאדם לעקור חפץ כו' ואע"פ שהחפץ הולך כמה מילין בשבת כו' וכתב הרב המגיד משנה בפ' המוציא תפילין כו' ומסקנא דשמעתא רב אשי אמר הכא בחבית דהפקר כו' ומאן אמר' לו ריב"ן דאמר חפצי הפקר קונין שביתה כו' ובהלכות לא הביאו סוגיא זו גם רבינו לא הזכיר כי אם המשנה כפשטה והכונה להם בזה הוא שענין תחומין מתבאר במקומו ופשוט הוא דלא עדיף שבת להתיר מי"ט ואם בי"ט הכלי שיש להם בעלים לא ילך חוץ לתחום כ"ש בשבת וידוע שאין הלכה כריב"ן וכן דעת הראב"ד והרז"ה עכ"ל ונראה ודאי שכונת דבריו במ"ש וכן דעת הראב"ד לאו אמאי דסליק מיניה קאי שכתב דאין הלכה כריב"ן דהא ליתא שהרי דעת הראב"ד ז"ל דקיימא לן כרבי יוחנן בן נורי דחפצי הפקר קונין שביתה אלא כונת דבריו אעיקר דינא שפסק רבינו כר"י דאמר נותן אדם לחבירו וחבירו לחבירו בר"ה להא הוא שכתב שכן הוא דעת הראב"ד לפסוק כר"י ממ"ש שם בהשגה כל זה לא התירו אלא במקום הדוחק ולאפוקי מדעת הרמב"ן שפסק דלא כר"י דס"ל דאפי' בשעת הדחק אסור:
**אמנם** במ"ש רבינו דמותר להוליכו על ידי זה כמה מילין בשבת ומשום דס"ל דחפצי הפקר הן קונין שביתה בהא ודאי פליג עליה הראב"ד ז"ל וס"ל דאינו יכול להוליכו אלא עד אלפים אמה ומה שלא השיג עליו הראב"ד שם הוא משום דסמך על מה שהשיג בהלכות י"ט כי שם ביתו כנ"ל פשוט והרב לח"מ נתקשה בזה והניחו בצ"ע ולעד"נ כדכתיבנא ודו"ק:
**ובגופא** דשמעתתא דקאמר התם במאי קמפלגי מ"ס בירא דהפקר' הוא ומ"ס בירא דשותפי כו' ק"ל אמאי לא פריך לר"ן מברייתא דפרק מי שהוציאוהו דקתני בור של שותפים יש להם אלפים אמה לכל רוח דבשלמא אם בירא דהפקרא הוא ה"מ ריב"ן דאמר חפצי הפקר קונין שביתה ומתני' רבנן אלא אי בירא דשותפי קשיא מתני' וברייתא אהדדי ויש ליישב:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:14:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:14:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/5:14:1)

**בור**
**של יחיד כו' ושל אותה העיר כרגלי אותה העיר.** משנה פרק משילין ופירש"י כרגלי אותה העיר אלפים אמה לכל רוח חוץ לעבורים וכתב הרב תי"ט וזה לשונו ונראה בעיני דדוקא כשלא עירב אחד מהם דאם לא כן הוא מעכב כדפי' רש"י ז"ל במשנה ג' גבי כלים המיוחדים כו' אבל הטור ז"ל בסימן שצ"ז כתב אלפים אמה לכל רוח ואפילו ערב אחד מהם לרוח אחד אינו יכול להוליכם עמו ע"כ וכתב הב"י שכן נראה מפירוש רש"י וק"ל דלדברי הטור משמע דאע"ג שזה אינו יכול להוליכם למקום שעירב מ"מ לא הפסידו אחרים בעירובו של זה ואינו מעכב על ידם וקשה מ"ש מההיא דכלים דקתני מתני' דאם אינם מיוחדים הרי אלו כמקום שהוליכם ואם עירב אחד מהם לצפון והשאר לא עירבו הוא מעכב על ידם להוליכם לדרום ובשם הרשב"א והר"ן ז"ל כתב הב"י דמתני' בשלא עירב אחד מהם אבל כל שעירב הוא מוליכן למקום שעירב דהוי כבור שותפין ויש ברירה ואפשר לי לומר שגם רש"י יסבור כזה כו' סוף דבר שדברי רש"י מתיישבים כאחד מב' הפנים שכתבתי אבל לדברי הטור וכן לסברת ב"י בפרש"י צ"ע עכ"ד:
**ולע"ד** נראה דס"ל להטור ז"ל דאע"ג שזה אינו יכול להוליכם למקום שעירב אפילו הכי לא הפסידו אחרים בעירובו של זה משום דהחלק שיש לו לזה בבור הוא מתבטל בשאר המים של אנשי אותה העיר דבטלי ברובא ואע"ג דקי"ל דדבר שיל"מ אפילו באלף לא בטיל כדמסיק רב אשי לעיל כבר כתב הטור ז"ל בסימן ש"ך משם הר"ב התרומות דהא דדשיל"מ לא בטיל היינו דוקא כשהאיסור בעין מתחילה ואחר כך נתערב בהיתר אבל כל שלא ניכר מעולם אלא תחילת איסורו בא ע"י תערובות שרי ומטעם זה התיר גיגית מלאה ענבים שבועטין אותן במקלות אם יש בגיגית יין צלול שיצא מע"ש שכל יין ויין שיוצא בשבת מן הענבים מתבטל ביין של ע"ש ועיין במרן הב"י שם וכמ"ש לעיל ואם כן ה"נ דכוותה בבור של אותה העיר כיון שלא הוכר איסורו בעין מתחילה אלא תחילת איסורו דהיינו בשעת קניית העירוב בה"ש בא ע"י תערובות בטלי ברובא וכההיא דהתם ממש ולא דמי לההיא דכלים שאינן מיוחדים שאחד מעכב על כולם דהתם לא שייך לומר בהו דלבטיל ברובא שהרי לכל אחד ואחד יש לו חלק וזכות בכל הכלים בשעה שירצו כן נ"ל גם מ"ש הר"ב תי"ט שדברי רש"י ז"ל מתיישבים באחד מב' פנים ושלא כדברי מרן לא ידעתי איך אשתמיט מיניה לשון רש"י ז"ל שכתב בפרק מי שהוציאוהו ע"ב ד"ה כרגלי אותה העיר וז"ל אלפים לכל רוח ואם עירב זה למזרח או למערב אין יכול זה להוציאם חוץ לאלפים אמה ע"כ הנה בהדיא שדברי רש"י ז"ל הן הם דברי הטור ממש וכדברי מרן ז"ל ודו"ק:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:15:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:15:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/5:15:1)

**ושור**
**של פטם כו' מפני שדעת בעליו מעי"ט כך הוא שיקחו ממנו כו' ונמצא שור זה כבור של עולי בבל שהוא הפקר לכל.** עיין בהר"ן והרמב"ן במלחמותיו שכתבו טעם זה שכתב רבינו ומבואר מדבריהם שהוצרכו לפרש טעם זה ליישב דעת הרי"ף ז"ל שפסק כרב דאמר דבהמה אסורה משום דינקי תחומין אהדדי ואם כן קשה ליה הא דשמואל דאמר שור של פטם הרי הוא כרגלי כל אדם דאמאי הא הוה ליה כשור של ב' שותפין וינקי תחומין מאהדדי וכמו שתמה עליו הרז"ה ז"ל ואם כן יש לדקדק על הראב"ד ז"ל בהשגותיו שהשיג שם על רבינו ז"ל וכתב וז"ל זה שיבוש אלא מפני שהוא זוכה לכל אחד ואחד בחלקו מעי"ט ואע"פ שאין לו לשמואל ברירה ה"מ דבר של שותפים כו' והשתא קשה שהרי משמע שדעת הראב"ד ז"ל כדעת הרי"ף ורבינו דפסקו כרב דבהמה אסורה משום דינקי תחומין מדלא השיג על רבינו באותו פרק בדין ך' שפסק להא דרב ואם כן קשה דמה תיקן הראב"ד באומרו דאע"ג דשמואל לית ליה ברירה ה"מ כו' אכתי תקשי דהן לו יהי דנימא דהכא מודה שמואל דיש ברירה מ"מ הא קא ינקי תחומין מאהדדי וליכא למימר דס"ל ז"ל דשמואל פליג אדרב וס"ל דלא חיישין איניקת תחומין דא"כ היה לי' להראב"ד לומר דהא דשמואל לאו אליבא דהלכתא היא ולא קיימא לן כותיה ומדבריו שם מבואר שלא בא להשיג על רבינו אלא על הטעם שכתב שהוא כנכסי הפקר ומשום דאזיל לשיטתיה שפסק כר"י בן נורי דחפצי הפקר קונין שביתה וכמ"ש ה"ה אבל לעיקר דינא מודה ליה ומצאתי בספר תמים דעים סימן רמ"ב בהשגות הראב"ד על המאור ז"ל שכתב וז"ל כתוב שם ונראין דברי הר' שלמה דלא חיישינן ליניק' תחומין משום דקי"ל כשמואל כו' א"א אף אני כך כתבתי בתחילה וחזרתי בי וההוא דשור של פטם לא תיובתא ולא סיעתא איכא דאפשר דבשחטו מעי"ט איירי כו' יע"ש ומ"מ זה לא יתכן ליישב דברי הראב"ד בהשגות שהרי רבינו ז"ל כתב וכן אם שחטו בעליו בי"ט ומכר בשרו כו' כל אחד מן הלוקחים מוליך מנתו למקום שהוא הולך וא"כ הי"ל להראב"ד להשיג ולומר דאם שחטו בי"ט שאסור ושלא כדעת רבינו ומדלא השיג עליו מבואר שהודה לדברי רבי' ז"ל ולכן נראה שדעתו ז"ל בהשגות כמ"ש המאירי ז"ל בשיטה כ"י וז"ל ולדעתי לא קשה לרבי' הגאון כלל דשותפין קפדי אהדדי ואיכא למיחש ליניקת תחומין אבל פטם יניקת תחומין שלו הן והוא מעמיד חתיכה מעי"ט עם כל מה שינקה או שתינק עד למחר בשעת מכירה ברשות מי שיקחנה בי"ט ניחא ליה דמאן דזבין לזכו' במנתיה ולימעט' לתחומין כי היכי דליכול כולהו ולזבין וכי מזבין חתיכה מזבין כל מה שינקה כנ"ל עכ"ל:
**ואין** זה מן התימה לומר שחזר בו ממ"ש בהשגותיו על המאור שהרי שם כתב ואי משום ברירה אפשר דבאוכל אית ליה ברירה ולא דמי למשקין דעריבי כו' ואילו ממ"ש בהשגות על רבינו מבואר שחזר בו מטעם זה כנ"ל:
**וראיתי** להרב ל"מ שהקשה לטעם רבינו דס"ל לשמואל חפצי הפקר אין קונין שביתה דא"כ בעירובין פ' מי שהוציאוהו דמ"ט דאמר שמואל חפצי עכו"ם אין קונין שבית' והוה בעי לאוקמי בגמרא דשמואל ס"ל כר"י בן נורי דאמר חפצי הפקר קונין שביתה ואפילו הכי בחפצי גוים מודה דאין קונין שביתה והק' ע"ז מברייתא ואסיקו דלעולם שמואל כרבנן ס"ל וחפצי גוים אצטריכה ליה והשתא קשה דאדפריך מברייתא אמאי לא פריך מדשמואל אדשמואל דהוי קושיא אלימתא טפי דהכא בשור של פטם לפי טעם רבינו סובר שמואל דחפצי הפקר קונין שביתה כו' יע"ש:
**ונלע"ד** ליישב דמה שהוצרך רבינו זה הוא משום דאזיל לשיטתיה דס"ל דהלכה כרב דבהמה אסורה משום דינקי תחומין וא"כ דחיקא ליה לומר דהא דשמואל פליגא אדרב מאחר דחמינן לתלמודא דמייתי לה כהלכתא פסיקתא ואם איתא הו"ל לתלמודא למימר ופליגא אדרב וא"כ משום הכי הוצרכו לומר דהא דשמואל אליבא דכ"ע ומשום דהו"ל כנכסי הפקר והיינו לפום מסקנא דמסיק בפ' מי שהוציאוהו דשמואל ס"ל כרבנן דחפצי הפקר אין קונין שביתה:
**אמנם** לפום מאי דס"ד התם דשמואל כר"י בן נורי לא מצי למפרך מהא דשמואל משום דהוה מצינו למימר דה"ט דשמואל מפני שהוא זוכה לכל אחד וא' בחלקו וכמ"ש הראב"ד ואי משום דינקי תחומין איכא למימר דשמואל פליג אדרב וס"ל דלא חיישינן ליניקת תחומין כנ"ל:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:16:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:16:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/5:16:1)

**הגחלת**
**כרגלי בעלים כו' ושלהבת כרגלי מי שהביאו.** משנה שם והשלהבת בכל מקום ופירש רש"י ז"ל כגון הדליק נרו בשלהבת חבירו אינו מעכב דאיסור תחומין כו' ונראה דכי קתני סיפא גחלת של הקדש מועלין בו ושלהבת לא נהנין ולא מועלין היינו נמי דומיא דרישא שהדליק נרו משלהבת של הקדש ואפילו הכי קתני לא מועלין ומכאן קשה למה שראיתי בתשובת הרדב"ז ח"א שנדפסו בקרב ימים שכתב בתשובה סימן רצ"ז וז"ל וכבר הוכחתי בתשובה אחרת שאם הריח תפוח או ורד של הקדש מעל כיון שנהנה מגופו של הקדש ומה שאמרו אין מועלין בו היינו כששומע קול כלי שיר או שמריח ריח קטורת אחר שעלה תמרתו או שהיה נר של הקדש דלוק והלך לאורו אבל אם לקח כלי שיר של הקדש ונגן בו או הקטורת והריח בו או הדליק מנר של הקדש וכיוצא בדברים אלו שנהנה מגוף ההקדש יש בו דין מעילה עכ"ל ולע"ד מדברי רש"י מוכח דכי קתני מתני' שלהבת של הקדש לא נהנין ולא מועלין היינו בהדליק נר משלהבת של הקדש ולפי דבריו צ"ל דמ"ש שלהבת של הקדש לא נהנין ולא מועלין מיירי בשהיה נר של הקדש דלוק והלך לאורה ולא מדומיא דרישא וזה דוחק דבחדא מחתא מחתי להו בברייתא דקתני ה' דברים כו':
**ועוד** נראה להוכיח כן ממ"ש התוס' בפרק החליל דנ"ג ד"ה אשה היתה בורר' חטי' לשמחת בית השואבה וז"ל בירושלמי פריך היאך בוררת הא איכא מעילה דשמן ופתילה היו של הקדש ומשני דקול ומראה וריח אין בהם משום מעילה וק' דבפ' כל שעה אמרי' עלה מעילה הוא דליכא הא איסורא איכ' וי"ל דבוררת לאו דוקא אלא כלומר היתה ראויה לברור מרוב אורה עכ"ל וכונת' מבואר' דס"ל דהירושלמי פליג אתלמוד' דידן וס"ל דקול ומראה וריח אפילו איסורא ליכא ומשום הכי ס"ל להירושלמי דהיתה בוררת ממש קאמר ותלמודא דידן דס"ל דאיסורא מיהא איכא ס"ל היתה ראויה לברור מרוב אורה קאמר וכ"כ הרב היפה מראה ז"ל בפ' החליל דנ"ה ע"כ בכונת התוספ' וכ"כ הרשב"א שם בחידושיו אלא שמ"ש דהירוש' ס"ל דאיסורא נמי ליכא וכלישנא קמא דפרק כ"ש ולהכי מתרץ משום דאין מעילה במראה הוא דבר תמוה שהרי מבואר בדברי רש"י והתוס' שם דפ' כ"ש דללישנא קמא איסורא מדרבנן איכא ולא התירו אלא משום צורך בית קדש הקדשים וא"נ משום דלא אפשר כפי' רש"י ע"ש והשתא ק' לכאורה דאיך אפשר לומר דהירושלמי פליג אתלמודא דידן וס"ל דקול ומראה וריח אפי' איסורא ליכא הא מתני' קתני בהדיא שלהבת של הקדש לא נהנין ולא מועלין הרי דאיסורא דרבנן מיהא איכא אלא מוכרח דס"ל להירושלמי דמתני' מיירי בבא להדליק נרו מנר של הקדש דכיון דהא מיהא נהנה מגופו של הקדש משום הכי איסורא דרבנן מיהא איכא אבל אם היה נר של הקדש דלוק ונהנה לאורה אפילו איסורא ליכא וא"כ מינה נשמע לתלמודא דידן דאע"ג דפליג הירושלמי וס"ל דאפילו בנהנה מאורה של הקדש איסורא מיהא איכא מ"מ בהא לא אשכחן דפליג ואיכא למימר ודאי דאפילו בבא להדליק נרו מנר של הקדש ס"ל דליכא מעילה ועוד מבואר כן ממ"ש רבינו בפ"א מה' שופר ה' ג' וז"ל וכן שופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא שאין בקול דין מעילה ע"כ הרי מבואר דאפילו בלקח כלי שיר של הקדש ונגן בו ס"ל לרבינו דאין בקול דין מעילה הפך ממ"ש הרב ז"ל:
**הגהות הרה''ג יוסף שאול נאטאנזאן - על שער המלך**
**הגחלת**
**כרגלי בעליה.** עיין מ"ש המחבר על דברת הרדב"ז ס' רצ"ז ועיין מש"ל פ"ה מכלי מקדש ה"ח כתב כסברת הרדב"ז ועיין ס' יום תרועה למהרלב"ח ריש דף כ"ח מוזכר ג"כ סברא זו וקושית השעה"מ מיושב בקל ועיין בשו"ת רדב"ז חלק ג' ס' תרכ"א וכפי הנראה להתשובה הלז רמז בס' רצ"ז ושם הוזכר דבריו בבאור והרגיש בדברת שעה"מ ומ"ש במ"ש הרמב"ם דאין בקול דין מעילה אדרבה משם ראי' לרדב"ז ועפי"ז יתיישב דברי רבינו שם עיין בלח"מ שם ודוק שוב מצאתי ברש"י ריש כריתות שכתב דהמריח בקטורת של מקדש לא אזהרה ולא כרת דריח אין בו משום מעילה ולא דמי לסך שמן המשחה דהתם אית בי' מעשה משום הכי אית בי' לאו וכרת ועיין בהגהת הגאון מ' וואלף באסקוויץ שנדפסו בווין ומשם מבואר דלא כרדב"ז ומש"ל ויום תרועה הנ"ל שוב מצאתי בתו"י יומא דף נ"ט ע"ב ד"ה והרי תרומת הדשן מבואר שם דמריח הדס של קודש י"ל דמעל וצע"ג ועיין שעה"מ פ"ז מע"ז ה"ו:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:20:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Rest on a Holiday 5:20:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Rest%20on%20a%20Holiday/r/5:20:1)

**וכן**
**שנים שלקחו בהמה בשותפות כו'.** כתב ה"ה וז"ל ואסיקנא דרב סבר יש ברירה ובהמה אסורה משום דקא ינקי תחומין אהדדי ונראה דאע"ג דמאי דינקי תחומין ומתגדל כל אחד משל חבירו אינו אלא דבר מועט ומתבטל ברוב אפילו הכי ס"ל לרב כדמסיק רב אשי לקמן דכל דשיל"מ אפי' באלף לא בטיל ואפילו באיסורא דרבנן אבל ליכא למימר דס"ל כרבא דאמר לקמן גזירה שמא תעשה עיסה בשותפות דהא ודאי דע"כ לא קאמר רבא אלא דוקא גבי אשה ששאלה מחברת' מים ומלח דאי שרית ליה למימר דהרי היא כרגליה אע"ג דחלק חבירו מעורב בו אתי למטעי ולמשרי נמי עיסה בשותפות:
**אמנם** הכא דליכא שאלה כלל ואין כאן דבר הנראה לעינים שחלק חבירו מעורב בו פשיטא ודאי דלא אתו למטעי ולמאי דשתיק רב לקמן וס"ל דבהמה נמי מותרת ס"ל דאע"ג דדבר שיל"מ לא בטיל היינו דוקא במים ומלח וכיוצא משא"כ הכא דאין בו ממש כלל ועדיפא מההיא דפוטר ר"י במים מפני שאין בהן ממש משום הכי שרי משום דבטיל ברוב וכ"כ הרשב"א בס' עבודת הקדש ע"ש ודע שמסוגיא הלזו ק' לי על מה שכתב הטור בסי' ש"ך וז"ל כתב בעל התרומות גיגית מלאה ענבים שבועטין כו' ואם יש בגיגית יין צלול שיוצא מערב שבת מותר שכל יין ויין היוצא בשבת מן הענבים מתבטל ברוב וכתב מרן הב"י שם שכ"כ המרדכי בפ"ק דשבת ולא דמי לדשיל"מ שיכול להמתין עד אחר השבת ואפי' באלף לא בטיל דה"מ כשהאיסור בעין מתחילה ואח"כ נתערב בהיתר אבל הני לא ניכר מעולם אלא מעט שיוצא ומתערב עם המשקין שיצאו אתמול ע"כ וק' לכאורה דאם כן אמאי אסר רב הכא מטעמ' דינקי תחומין מאהדדי הא מתבטל הוא ברוב ואי משום דהוי דבר שיל"מ ה"מ כשאיסורו בעין מתחילה ונתערב אח"כ אמנם הכא מעט מעט שיונק ומתגדל מחלק של חבירו תכף ומיד שמתגדל הוא מתבטל ברוב הכשר ואם כן הוי ממש כי ההיא דגיגית שכתב הבעה"ת ולהא ודאי היינו יכולים לומר דהיינו דקא מותבי להו רב כהנא ורב אסי לרב לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומין כלומר דכיון דלא חששו לאיסור מוקצה ע"כ דהיינו טעמא משום דכיון דלא הוכר איסורו בעין מתחילה אלא מעט מעט שיונק מחלק חבירו הוא מתבטל מש"ה לא אמרינן בהו דבר שיל"מ ואם כן מהאי טעמא לא ניחוש לאיסור תחומין וכיון דשתיק רב ש"מ דאודי להו וס"ל דאפילו בהמה שרי מה"ט וכמו שכן הוא דעת הרא"ש והטור בסי' שצ"ו יע"ש האמנם הדבר הק' הוא על מרן הב"י בשולחנו הטהור דבסי' שצ"ז פסק כדעת הרי"ף ורבינו שסוברים דבהמה אסורה מטעמא דינקי תחומין מהדדי ואם כן ע"כ דה"ט דאע"ג דמה שיונק ומתגדל מחלק חבירו הוא מתבטל ברוב אפי"ה הו"ל דשיל"מ ולא בטיל כדאסיק רב אשי ואילו בסי' ש"ך ס"א פסק כסברת הר"ב התרומות וע"כ היינו טעמא משום דכל שלא הוכר האיסור ונתערב אח"כ אלא מעט מעט שיוצא הוא מתערב לא אמרינן בהא דשיל"מ אפילו באלף לא בטיל ואם כן ק' מ"ש מהא דבהמה דאסרינן מטעמא דינקי תחומין הא ה"נ דכוותא ויש לחלק דהתם שאני דלא הוכר האיסור כלל שהרי היין בעודו בתוך הענבים הן מותרין באכילה ונמצא דחלוק האיסור לא בא אלא בשעת שיוצא מן הענבים ואם כן כיון דבאותה שעה מתערב עם המשקין שיצאו מאתמול מש"ה שרי ולא אמרינן בהו דשיל"מ משא"כ הכא אע"ג דמה שיונק ומתגדל מחלק חבירו לא הוכר איסורו בעין אלא תיכף ומיד שמתגדל הוא מתבטל הא מיהא חלק חבירו שממנו יונק ונתגדל דבר הניכר הוא והרי הוא אסור לו היום וא"כ הו"ל הוכר האיסור שהרי הוכר האיסור שממנו ינק ונתגדל כנ"ל מיהו אכתי ק' מהא דגרסינן בפ' הנודר מן הירק דף נ"ח תניא אר"ש כל דבר שיל"מ כגון טבל כו' לא נתנו בו חכמים שיעור כו' אמרו לו והלא שביעי' אין לו מתירין ולא נתנו בו חכמים שיעור דתנן השביעית אוסרת בכל שהוא במינה אמר להם אף אני לא אמרתי אלא לביעור אבל לאכילה בנ"ט ופי' רש"י והר"ן שם שאם תנטל בצל של ששית ונטעו בז' והוסיפה כל שהוא מבטל את העיקר ומחייב בביעור וה"ט משום דהו"ל דבר שיל"מ כיון דבידו לאוכלו קודם הביעור כמבואר שם ואי כפי דעת הר"ב התרומות ק' דה"נ הרי לא הוכר האיסור אלא מעט שיוצא ומתגדל הוא מתערב עם ההיתר ואם כן היכי אמרינן דשיל"מ אפילו באלף לא בטיל וכן קשה ממ"ש התוס' ז"ל במרובה דס"ט ד"ה כל הנלקט בס"ד וז"ל ועוד דמה שגידל בטלי ברוב ואע"ג דדשיל"מ אפילו באלף לא בטיל מ"מ מדאורייתא בטיל עכ"ל ושמא יש ליישב דע"כ לא כתב הר"ב התרומות אלא דוקא באיסורא דרבנן אבל באיסורא דאורייתא מודה שהרי המרדכי ז"ל בפ"ק דשבת כתב על זה וז"ל ואפי' עצים שנשרו מהדקל מותרין להסיקן בי"ט על ידי שמרבה עליהן עצים כיון דליתיה לאיסורא בעיניה אף ע"ג שהעצים הן בעין כ"ש הכא כו' ע"ש וא"כ איכא למימר דהבו דלא להוסיף עלה דע"כ לא שרינן התם בפ"ק דמכלתין מטעמא דמיקלא קלי איסורא אלא באיסור מוקצה דרבנן אבל לא באיסור דאורייתא אך ק' ממ"ש מור"ם ז"ל בסי' שי"ח ס' וז"ל ואם קצץ פרי מן המחובר לחולה בשבת אסור אפילו היה חולה מבעוד יום אסור לבריא בשבת משום שגדל והולך בשבת ויש בו משום מוקצה ע"כ והשתא קשה שהרי מה שגידל בטל ברוב ואי משום דהוי דשיל"מ הא כל שלא הוברר האיסור מתחילה שרי ועיין במגן אברהם בסי' קס"ח עי"ש וז"ל אם לא שנאמר דגדולים חשיבי כאיסור ניכר כיון שתמיד הן גדלים ועומדים ומתרבים על העיקר ודוק ובדברי המרדכי ז"ל ואין להקשות שדבריו סתרי אהדדי דבסוף חולין הקשה ר' משולם על ההיא דאמרינן דש"ז של זב מטמא במשא לפי שאי איפשר בלא ציחצוחי זיבה וכי האי גוונא אמרינן דיבמה שרקקה דם חליצתה כשרה לפי שאי אפשר בלא ציחצוחי רוק הא קי"ל דדם מבטל רוק ותי' דכל שתחילת ביאתו ואיסורו לעולם הוא מעורב לא שייך בו ביטול ע"ש ועיין במה שכתב הרב מש"ל בפ' ראשון מה' טו"מ הלכה י"ד יע"ש ואם כן איך כתב דכיון שלא היה הדבר בעולם אלא תיכף ומיד מתערב עם המשקין שיצאו מאתמול משום הכי מתבטלים ברוב אפי' בדבר שלא היה מעולם הא איפכא מסתברא דכיון שלא הוכר האיסור אלא תחילת ביאתו הוא מעורב לא שייך בו ביטול ואפי' בדבר שאין לו מתירין הא ודאי לא קשיא מידי דיש לחלק ולו' דע"כ לא כתב המרדכי משם רבינו משולם דכל שתחילת ביאתו לעולם הוא מעורב לא שייך בו ביטול אלא דוקא התם שההיתר והאיסור שניהם יחד תחילת ביאתם מעולם באו מעורבים והילכך כיון דלא הוברר ההיתר מתחילה משא"כ הכא שההיתר כבר היה מבורר מע"ש והילכך כי בתר הכי האיסור מתערב בו פשיטא ודאי דבטיל כיון שהיה רוב היתר בפני עצמו ואפי' בדבר שיל"מ וזה פשוט:
**מעשה חושב**
**(קכ)** דאע"ג דמאי דינקי תחומין כו'. אפ"ה ס"ל לרב דכל דשיל"מ אפילו באלף לא בטיל כו' דברי תימא הן. דהא לרב לשיטתי' דס"ל דמין במינו לא בטיל. הרי בפשיטות ניחא. דמשום הכי לא בטיל המיעוט ברוב. משום דהו"ל מין במינו. דס"ל לרב דל"ב. ובזה יתיישב לן שפיר ג"כ הא דמתמה הגאון המחבר ז"ל על הטור בסי' ש"כ. דס"ל שם בגיגית. דיין היוצא בשבת בטל במיעוטו ואין בו משום דשיל"מ דלא בטיל. משום דאין האיסור ניכר. וע"ז הקשה מהא דבסוגיין קאמר רב דבהמה אסורה משום דינקי תחומין מהדדי. ולא בטל במיעוטו. אף על פי שאין האיסור ניכר, ע"כ תוכן קושייתו. אמנם לדידי לק"מ משום דעד כאן לא קאמר הטור התם על פי טעמו של המרדכי אלא לענין דשיל"מ בלבד. דרק בזה אמרינן דבדבר שאין ניכר איסורו לא אמרינן דלא בטיל. משא"כ להאי דסבירא ליה לרב דמין במינו לא בטל מדאורייתא. דבזה אמרינן דאף על פי שאין ניכר איסורו נמי לא בטיל. ותדע שהרי אפילו בהאי דקיי"ל דבעלי חיים לא בטלי. התם נמי הא לא בטלו אפילו היכא דנולד האיסור בתערובות. דמה"ט הא מחיר כלב אסור אף על גב דנולד בתערובות כדאיתא בתמורה ולא אמרינן דמחיר כלב בטל בט' צאן אחרים. וכן לענין אותו ואת בנו. אפילו היכא דנולד בתערובות כגון ששחט האם בשעה שהבן כבר הי' מעורב. ואפ"ה לא בטיל. מטעם דבע"ח לא בטלי וה"נ במין במינו:
**אמר עקיבא סופר** נ"ה המבלה"ד תרוצו של מו"ז זצ"ל דרב לשטתו דסבירא ליה מב"מ לא בטל עולה יפה רק אם נאמר דרב סבירא ליה תחומין דאורייתא. אבל לפי מה שהביא בעצמו לעיל דברי הרלב"ח דבבהמה וכלים הוה תחומין דרבנן וכן לפי מה שהבאתי לעיל אות ס' דברי הט"א חגיגה י"ז דביו"ט אף י"ב מילין הוה דרבנן אין תירוץ זה עולה יפה במח"כ דבאיסור דרבנן מודה ר' יהודה דמב"מ בטל כמבואר בתוס' חולין צ"ט ד"ה שאני, אך עיין בתשובות זקני מאור הגולה רעק"א זצ"ל סי' קפ"ט שתפס בפשיטות דרב ס"ל גם בדרבנן מב"מ לא בטל ולא ידעתי מאין הוציא זה כי זקני זצ"ל לא הראה מקום לזה (ועיין חולין דף ק' דאוקי רב אמורא ודרש כיון דנתן טעם כו' אוסרת כל החתיכות מפני שהן ממינה ואמרינן שם דכר"י אמר לשמעתתי'. והנה להסוברים טע"כ לאו דאורייתא וכן א"נ דחנ"נ בשאר אסורים רק דרבנן מוכח לכאורה כשטת רעק"א זצ"ל דרב ס"ל דגם בדרבנן מין במינו לא בטל. ועיין בתוס' חולין ק"ח ע"ב ד"ה אמאי מותר כו' ועיין פסחים דף ל' ע"א ובשעה"מ לקמן פט"ו מהלכות מאכלות אסורות אבל מכל זה אין הכרע וראיה ברורה) ואם נאמר כן יפה תירץ מו"ז זצ"ל כמובן. והנה מה דפשיטא לי' למו"ז ז"ל פה דהדין של המרדכי היכא דאין האיסור ניכר דבטל הוא רק בדשיל"מ ולא בשאר דברים חשובים כמו בע"ח צ"ע טובא דבתשובות חות יאיר סי' קל"ג כתב דבהמה כשנתערבה באחרות ושחט לברתה דמותר לשחוט מתערובות דדשיל"מ ל"ה כמ"ש הרמ"א וה"ה חשיבות דבע"ח עכ"ל עיי"ש ועיין בפמ"ג יו"ד סי' ק"ב במשבצות אות א' שהחזיק בזה, ומה שתמה מו"ז זצ"ל מסוגיא דתמורה דמחיר כלב לא בטל בתשעה צאן, היא הערה גדולה וחזקה, וי"ל דלמ"ד יש ברירה הוי כמו אפשר לברר האיסור דיכולים ליטול אחד ולומר דזה האיסור מש"ה אין בו דין ביטול, ומצאתי סברא זאת והערה זו אח"כ בחדושי זק' מאור הגולה רעק"א זצ"ל הנדפסים מחדש סביב ליו"ד ח"ר סי' ט"ז סעיף י"ב עיי"ש) ע"כ הגה"ה.
**(קכא)** ויש לחלק דהתם שאני כו'. ולכאורה אכתי קשה דהרי שתיק רב ומוכח דלא ינקי מהדדי: