## Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Sales Chapter 11

###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Sales 11:2:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Sales 11:2:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/11:2:1)

**וכל**
**אסמכתא אינה קונה שהרי לא גמר בלבו כו'.** עיין במרן הב"י ח"מ סימן ר"ן שהקש' על דין זה מהא דתנן פ' מי שמת האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה נקבה יטול מאתים ילדה זכר יטול מנה ואמאי הא כל דאי אסמכתא היא והאריך ביישוב קו' זו ובס"ד כתב משם הרשב"א בתשו' דלא אמרי' אסמכתא אלא כל שהוא בדרך קנס יע"ש. וראיתי להרב זקן שמואל שהק' דמאי ק"ל ממתני' דאם ילדה אשתי זכר כו' הרי אמרי' בגמ' שם המזכ' לעובר לא קנה וא"ת משנתינו דעתו של אדם קרוב' אצל בנו ופי' רשב"ם קרוב' אצל בנו וגמר ומקני בכל לבו אבל לעובר אחר לא וא"כ ה"נ נימא לענין אסמכתא דאע"ג דבעלמא לא קנה משום דסמכה דעתיה ולא קנה גבי בנו קנה מטעמא דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ולע"ד לק"מ שהרי טעמא דדעתו של אדם קרוב' אצ"ב ר"י הוא דקאמר לה התם אמנם ר"ה ס"ל דהמזכ' לעובר אפי' בנו לא קנה ואותבינן עלה ממתני' דאמר ר"ה משנתינו איני יודע מי שנאה והשתא אליבא דר"ה דלית ליה טעמא דדעתו של אדם קרובה אצל בנו תי' לי' מתני' בלא"ה דהו"ל אסמכתא וכי פרכינן בגמ' ולימא ליה בשילדה ומשני לה משמע דאי הוי קתני שילדה הוי ניחא לי' מתני' שפיר ואמאי הא אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא וכן נמי ק' לר"ן דס"ל דהמזכה לעובר אם אמר עד שתלד קנה ומוקי למתניתין בהכי וכן רב ששת דס"ל דהמזכה לעובר דעלמא קנה לית לי' טעמ' דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ותו דלעיל מיניה מייתי התם תלמודא ברייתא דקתני המבשרני במה מיפטר רחמה של אשתי אם זכר יטול מנה כו' ילדה זכר נוטל מנה והתם ליכא טעמא דדעתו של אדם קרובה אצל בנו וזה פשוט:
**כתב** הר"ב לחם רב בתשו' סי' רכ"ה על ראובן שהתנה עם אשתו בשעת נשואין שלא יוכל לישא אשה אחרת עליה בתוך עשר שנים שמלבד הנדונייא חייב ליתן לה ט"ז אלפים לבניה כתב הרב ז"ל שפטור ראובן בקנס זה מטעם אסמכתא כפי כלל זה שכתב הרשב"א ז"ל דכל שהוא בדרך קנס הוי אסמכתא וא"כ ה"נ דרך קנס הוא שחייב עצמו בדבר שאינו חייב יע"ש באורך והר"ב מש"ל ז"ל כתב עלי' וז"ל ולי נראה דלא שייך אסמכתא בהא כיון דתנאי זה היה בשעת נשואין אפשר דאף אסמכתא מהני כי היכי דמהני דבר שאינו קצוב לדעת רבינו כמ"ש בפרק כ"ג מה' אישות דין י"ז וא"כ ה"נ גבי אסמכתא אע"ג דבעלמא לא קנה בנישואין קנה ואף שלדעת רבינו דבר שאינו ברשותו לא מהני כמ"ש פ"ו מה' זכיה ומתנה הגם דיש חולקין עליו עוד נר' דאסמכת' דומה לדבר שאינו קצוב דטעמא דכולהו הוי משום דלא סמכה דעתיה א"ד יע"ש ובעניותי היה נר' להביא סמך לדבריו מההיא דגרסינן פ' יש נוחלין דקל"א על ההיא דבעי רבא התם בבריא איך כו' תא שמע דאמר לי' רב נחמן לרבי שניתן משנתכם כריב"ב דתנן לא כתב לה בנין דכרין דיהויין ליכי מיני אינון ירתון כסף כתובתי כו' וא"ל ר' יסבון תנן כו' א"ל ר"פ לאביי בין למ"ד ירתון תנן ובין למ"ד יסבון תנן הא אין אדם מקנה דשלב"ל ואפילו לר"מ דאמר אדם מקנה דבשלב"ל הני מילי לדבר שישנו בעולם אבל לדבר שאינו בעולם לא אמר והשתא קשה אם איתא דאסמכת' לא קנייא אפילו במתנה בשעת נשואין אדפריך ר"פ מטעם דשלב"ל אמאי ל"ק לי' נמי מטעם אסמכתא שהרי כתובת בנין דכרין אסמכתא היא שכך כותב לה אם תמותי בחיי ואירש כתובתיך בנין דכרין כו' בשלמא לדעת הרשב"א ז"ל דס"ל דכל תנאי שאינו בדרך קנס לא הוי אסמכתא ניחא שפיר דה"נ אינו דרך קנס אלא חפצו ורצונו הוא שאם תמות בחייו שירשו בניה את כתובתה אכן לדעת רבינו וסיעתיה דס"ל דאפילו בשאינו דרך קנס אסמכתא לא קניא ומתני' דאם ילדה בש"מ דוקא היא ק' אלא משמע דכל בשעת נשואין לית ביה משום אסמכתא ואת זה שמעתי מפי הקדוש החכם השלם רב ועצום כמוהר"י אשכנזי זלה"ה דהוי מקהי אקהתא מסוגייא הלזו לדעת החולקים על רבינו ז"ל דס"ל דבשעת נשואין אפילו בדשלב"ל קנה דאם כן מאי קא ק"ל לר"פ בין למ"ד ירתון כו' הא אין אדם מקנה דשלב"ל הא כתובת בנין דכרין בשעת נשואין היא וכל בשעת נשואין אפילו דשלב"ל קנה וליכא למימר דע"כ לא ס"ל ז"ל דבשעת נשואין א"מ דשלב"ל אלא דוקא במקנה לאשתו דהיא איתיה בעולם אבל במקנ' למי שלא בא לעולם כההיא דכתובת בנין דכרין אפילו בשעת נשואין נמי לא מהני ולא מידי שהרי לר"מ דס"ל בעלמא אדם מקנה דשלב"ל מודה הוא דאין אדם מקנה לדשלב"ל דהא ליתא דאכתי למאי דפריך ר"פ מעיקרא בין למ"ד ירתון כו' ואפילו לר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל לדשלב"ל מי אמר מאי ואפילו לר"מ דקאמר הא בכתובות בנין דכרין אפילו רבנן דר"מ מודו כיון דבשעת נשואין הוא ולא הו"ל לאקשויי אלא והא אין אדם מקנה לדשב"ל גרידא ויש להתיישב בזה ואין כאן מקומו ומ"מ נראה דמסוגייא הלזו יש לה סמוכות לדברי הר"ב מש"ל ז"ל כמ"ש:
**האמנם** חזי הוי' שדברי רבינו ז"ל עומדים מנגד וזה ממ"ש פ' כ"ה מהלכות מו"ל דין ח' וז"ל וערב וקבלן שחייבו עצמם על תנאי אע"פ שקנו מידו לא נשתעבד כיצד כגון שא"ל תן לו ואני אתן לך אם יהיה כך וכך כו' ובדין י"ג כתב וז"ל מי שלא פי' קצב הדבר שערב כגון שא"ל כל מה שתתן תן לו ואני ערב יש מן הגאונים שהורו שאפילו הלוהו מאה אלף נשתעבד הערב בכל וירא' לי שאינו חייב כלום שכיון שאינו יודע קצב הדבר ששעבד עצמו לא סמכא דעתו והמתבאר מדברי מוהראד"ב סימן קע"ו ומוהריב"ל בח"א סי' קמ"ה שדעת יש מן הגאונים הוא דאע"ג דבעלמא אין אדם מתחייב בדבר שאינו קצוב כדעת רבינו ז"ל גבי ערב שאני דבההיא הנאה דמהימן לי' גמר ומשתעבד נפשיה והשתא אם איתא לדעת הרב מש"ל ז"ל דקנין אסמכתא ודבר שאינו קצוב שקולים הם וכל היכא דמהני דבר שאינו קצוב מהני נמי קנין אסמכתא אם כן צ"ל שלדעת יש מן הגאונים דס"ל דערב בדבר שאינו קצוב משתעבד ה"נ ערב על תנאי אע"ג דאית ביה משום אסמכתא משתעבד וכיון שכן תימא על עצמך למה זה בדין ערב על תנאי כתב רבינו ז"ל בסתם דלא משתעבד ולא הביא שום מחלוקת ובדין י"ג בדין ערב בדבר שאינו קצוב הביא מחלוקת הגאונים ז"ל אלא מוכח בהדייא דדבר שאינו קצוב ואסמכתא לאו בחדא מחתא אזלי ואפילו במידי דדבר שאינו קצוב מהני אסמכתא לא מהני דגריעא טפי וזה נ"ל ראיה שאין עליה תשובה לדברי הרב לחם רב ז"ל ההיא דפ' יש נוחלין דפריך בין למ"ד ירתון כו' צ"ל דחדא מינייהו נקט וה"ה דהוה מצי לאקשויי מטעם אסמכתא ושוב ראיתי להרב לחם רב סי' כ"ח שנשאל על נדון כיוצא בזה על מי שנתחייב בשעת נשואין שלא יוכל לגרשה ואם יגרשנה שיחוייב לתת לה סך מה נוסף על כתובתה ועתה רוצה לגרשה ואתי עלה הרב ז"ל לפטור את שמעון מטעם אסמכתא וכתב וז"ל ואין לומר דמשום דהוי בשעת כניסה לחופה אין כאן אסמכתא דומה למ"ש הרמב"ן ז"ל דבשעת נשואין אדם מתחייב בדבר שאינו קצוב וכבר ראיתי מי שרצה לומר כן ואינו נראה בעיני וכן ראיתי להרא"ם ז"ל בסי' כ"ז גבי ראובן שקדש את בת שמעון ובשעת קדושין עשו תנאי ביניהם וכתב שם דיש אסמכתא יע"ש ומהתימא על הרב מש"ל איך אשתמיט מיניה תשובה הלזו גם על הרב לחם רב ז"ל יש לתמוה שכתב ס' הלזו בשם יש מי שרצה לומר דסברא זו היא מוצאת לכת הקודמין ז"ל הנה באה תשובת הריב"ש ז"ל סימן שמ"ה וז"ל כתב הר"י בן יחייא ז"ל כתבו הגאונים דכל תנאי שנעש' בשעת הקדושין נקנה באמירה ואפילו שלא בא לעולם ואפילו בלשון אסמכתא כו' יע"ש הנה מבואר שדעת יש מי שרצה לומר שכתב הרב ז"ל היא ממש סברת הגאונים ז"ל ואם כן תימא על הרב ז"ל שדחה סברא הלזו מכח תשובת הרא"ם והנרא' לי ליישב דבריו דודאי לסברת הגאונים ז"ל דס"ל דבשעת נשואין אדם מקנה דשלב"ל ה"נ דמהני אסמכתא כמ"ש הם ז"ל ומ"ש הרב אינו אלא לדעת רבינו ז"ל דס"ל דדשלב"ל לא מהני בשעת נשואין ה"נ לא מהני אסמכת' ואהא כתב הר' ז"ל שיש מי שרצה לומר שאף לדעת רבינו אסמכתא קני בשעת נשואין דומיא דדבר שאינו קצוב דדא ודא חדא היא והיינו דקא דחי הרב ז"ל סברא הלזו מאותה תשו' שכתב הרא"ם ז"ל דבשלמא אם נאמר שדעת רבינו כי היכי דלא מהני אסמכתא ניחא שפיר מ"ש הרא"ם דיש שם אסמכתא דס"ל כדעת רבינו ז"ל אמנם לדעת יש מי שרצה לומר דס"ל דאפילו לדעת רבינו אסמכתא מהני בשעת נשואין א"כ דברי הרא"ם הם דלא כמאן כנ"ל:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Sales 11:7:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Sales 11:7:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/11:7:1)

**כל**
**האומר קנה מעכשיו אין כאן אסמכתא כלל כו'.** יש להסתפק בדין אסמכתא אם נאמר במתנה על תנאי דלשעבר כגון אם הלך פ' למקום פ' אתן לך כך וכך וכיוצא בזה ומה שהביאני לס' הזה מפני שחפשתי בכל המקומות שבתלמוד ולא מצאתי שהביאו דין זה אלא בתנאי דלהבא והנראה אצלי שדין זה במחלוקת הוא שנוי שלדעת רבינו וסיעתי' דסבירא להו דבמעכשיו אין בו דין אסמכתא א"כ כל שהתנה בתנאי דלשעבר הרי הקנה לו מעכשיו שהרי מאותה שעה הוא קנוי לו אם היה אותו מעשה ואולם לדעת החולקים על רבי' וסבירא להו דאפילו במעכשיו יש בו דין אסמכתא נראה דאף בתנאי לשעבר יש בו דין אסמכתא ושוב אחר זמן רב מצאתי אחר החיפוש להר"ב לחם רב סי' קפ"ב שנשאל על ראובן ושמעון שהיו ביניהם הפרשיות על דבר כותל מפסיק בין שני חצירות וביררו ולקחו ביניהם ברורים ובתוך הטענות נתפשרו האנשים אשר להם הריב בפני הברורים שאם תזכר שם כותל בשיגי"ל אשר ביד אחד מהם שיהיה הכותל שלו ואם לא תהיה שם כותל בשיג"יל שיהיה הכותל מהאיש אשר אין לו שיג"יל ואתי עלה הרב לבטל פשרה הלזו מטעם אסמכתא וכתב וז"ל ואם באנו לבטלה משום דכתב הרמב"ם פי"א מהלכות מכירה וכל תנאים שמתנים בני אדם ביניהם לא קנה דכל האומר אם יהיה אם לא יהיה לא גמר והקנה כו' עד מ"ש נמצא דבנ"ד דליכא שום חד מהני דאינו בידו ולא אמר מעכשיו ולא החזיקו קודם נראה לדעתו דהוי אסמכתא גמורה ולא מהני א"כ מצי למימר המוחזק קי"ל כהרמב"ם והרב ן' מיגאש שמסכים לדעתו עש"ב הרי מבואר דס"ל דאפי' בתנאי דלשעבר כנדון שלו יש בו דין אסמכתא אלא שמה שנר' מדברי הרב שאפי' לדעת רבינו דסבירא ליה דבמעכשיו אין בו דין אסמכתא בתנאי דלשעבר יש בו דין אסמכתא לדעתי הדבר תמוה שהרי כל תנאי דלשעבר הרי קנוי הוא לו מעכשיו וצ"ע:
**הגהות הרה''ג יוסף שאול נאטאנזאן - על שער המלך**
**מ"ש** אי אסמכתא שייך בתנאי דלשעבר וכתב דלשיטת הרמב"ם דמעכשיו מסלק אסמכתא ה"ה תנאי לשעבר מסלק אסמכתא. לפענ"ד ליתא דכל הטעם דבמעכשיו לא שייך אסמכתא כתב רבינו דאילו לא גמר להקנותו לא הקנה לו מעכשיו וזה דוקא היכי שאמר מעכשיו אבל כאן לא אמר מעכשיו רק שממילא הוי כמו מעכשיו. שפיר שייך לומר בדבאמת לא גמר להקנותו שסבר שלא נתקיים התנאי כלל ואסמכתא הוא. ובזה י"ל מ"ש נדפס בשם הגאון מ' דוד דייטש ז"ל שהקשה דנעלם משעה"מ דברי הש"ס סנהדרין כ"ה בהך דלא יתן נזירות אלא להפלאה ושם לשעבר הוא. ולפמ"ש א"ל דכל טעם ספיקו של שעה"מ משום דמעכשיו מסלק אסמכתא וה"ה תנאי דלשעבר אבל בנזיר דבעי כי יפליא ויהי' נזיר בברור אף דהי' בתנאי דלעבר מ"מ נזיר בברור לא הוי וי"ל בזה קושית התוס' שהקשו שאני התם הא כתיב כי יפליא ולפמ"ש א"ש דבאמת בלהבא הוי אסמכתא אף בלי קרא אבל שם דהוי לשעבר לכך צריך לכתוב שם כי יפליא ודוק היטב:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Sales 11:16:1
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Sales 11:16:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/11:16:1)

**חייב**
**עצמו בדבר שאינו קצוב כגון שאמר הריני חייב לזון אותך כו'.** מי שנתחייב לזון את חבירו בסתם בשנה אחת נפטר מנדרו וכן קהל שפטרו את ראובן מן המס יכולין לטעון שלא פטרוהו אלא מן המס הראשון משום דיד המקבל מתנה על התחתונה כ"כ הרא"ש בתשו' כלל ו' סי' י"ט ויש לי לתמוה על מוהרש"ך ז"ל ח"ב סי' קמ"ה שכתב על נדון כיוצא בזה על קהל א' שפטרו את עשרה מבני רומנייא מכל מיני מסים וארנוניות וז"ל איני רואה מקום שיהיו רשאים יחידי הקהל לתבוע בשום זמן לתביעת שום דבר מבני רומנייא מכח הפיטור שעשו להם הקדמונים דכיון שקבלו בסתם החיוב חל לעולם והביא ראיה ממ"ש הרא"ש בפסקיו פ"ג דשבועות דכל שאסר עליו פירות פ' בסתם אע"פ שלא הזכיר לעולם מ"מ כיון שלא קבע זמן ממילא נאסר עליו לעולם דאיזה זמן תתן לו ואתמהא דאיך אשתמיט מיניה תשו' הרא"ש ז"ל שכתב בהדייא דיכולים לטעון שלא פטרוהו אלא מן המס הראשון ולפי דבריו נמצאו דברי הרא"ש שכתב בתשו' סותרים למ"ש בפסקיו ולולי דברי הרב ז"ל אין כאן מקום קושיא לדברי הרא"ש מדידיה אדידיה שהרי כתב מוהראנ"ח ח"א סי' ק"ך דהתם ה"ט משום דאיזה זמן תתן לו אבל הכא גבי פיטור מסים יש להם זמן קבוע מידי שנה בשנה וכן גבי מזונות יש להם זמן קבוע משנה לשנה שכשאדם רואה ומכין צורך מזונות מכין אותם משנה לשנה וכדאמרי' בעלמא מזונותיו של אדם קצובים משנה לשנה וכפי בחינה זו י"ל דשנה אחת קאמר דיד בעל השטר על התחתונה יע"ש אכן לדברי מוהרש"ך דס"ל דאפילו בפיטור מסים לעולם משמע ק' והנראה אצלי ליישב דבריו דס"ל דע"כ לא כתב הרא"ש דיכולים לטעון שלא פטרוהו אלא מן המס הראשון אלא דוקא היכא דליכא אלא דררא דממונא ואין כאן איסור שבועה בדבר בהא הוא דאמרינן כיון דיד בעל השטר על התחתונה יש לדון לשון הפיטור לכל הפחות אמנם היכא דאיכא איסור חשש שבועה בדבר בהא ודאי אמרינן דמסתמא כיון שאסר עליו בשבועה ולא קבע זמן דעתו לאוסרן עליו לעולם דאי כונתו לאוסרן עליו לזמן ידוע לא הוה מעייל איניש נפשיה בסי' איסור כיון דל' סתם משמע נמי לעולם הי"ל לפ' דבריו שלא ליכנס בס' איסור וע"פ זה דברי מוהרש"ך נכונים שלא כ"כ אלא כלפי נדון שלו שכתוב בשטר פטורין שקיימו וקבלו עליהם בגזירת נח"ש שלא לבקש מהם שום דבר מעולי המלכות דכיון דאיכא חשש איסור שבועה בדבר אמדינן דעתייהו שדעתם היה לפטור אותם לעולם דאל"כ הי"ל לפרש מפני חומר שבועה שבו וזהו שדקדק מוהרש"ך בלשונו וכתב איני רואה כו' מכח הפיטור שעשו להם הקדמונים וקיימו וקבלו עליהם בגזירת נח"ש כו' דהיינו מטעמא דאיכא חומר שבועה בדבר כמ"ש. ודע שהרשב"א ז"ל בתשובה הביאה מרן הב"י א"ה סימן קי"ד חולק על דברי הרא"ש ז"ל שכתבנו שכתב דכל המקבל לזון את חבירו בסתם כל זמן שצריך מזונות משמע ואם כן בפיטור המס נמי דכוותא ס"ל דלעולם משמע שהרי הרא"ש ז"ל השוה הנושאים ביניהם ובחדא מחתא מחתינהו וכ"כ מוהר"א ששון סי' מ"ח והר"ב פני משה ח"א סי' ע' ומהתימא על הר"ב פמ"א ח"א סי' קכ"ג שאחר החיפוש מצא להרשב"א בחדושי גיטין גבי ההיא דע"מ שתניקי את בני שנסתפק בתנאי שבממון אם אמר בית זה נתון לך במתנה על מנת שתזון את בני סתם אי לעולם קאמר או הו"ל כמפרש יום אחד ושיש לחלק דבשלמא בנדון הרשב"א דקאי הס' אצל התנאי אמרי' דעל המקבל מתנה להביא ראיה דיום א' קאמר ולהכי מוקמינן מתנה בחזקת הנותן אבל בנדון הרא"ש דקאי הס' בגוף המתנה על המקבל מתנה להביא ראיה דלעולם קאמר א"ד והוא תימא שהרי במתחייב לזון את חבירו סתם דקאי הס' בגוף המתנה ואפי"ה ס"ל להרשב"א דלעולם קאמר כנ"ל:


###### Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Sales 11:16:2
[Sha'ar HaMelekh on Mishneh Torah, Sales 11:16:2](https://torahapp.org/share/book/Sha%27ar%20HaMelekh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/11:16:2)

**אע"פ**
**שקנו מידו לא נשתעבד כו'.** כתב הר"ן ז"ל בפ"י יוחסין וז"ל וכתב הרב דמהא שמעינן שאדם יכול לתת במתנה או להתחייב עצמו בדבר שאינו קצוב שלא כדברי הרמב"ם שכתב שהמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב לא נשתעבדו ושמעתין מוכח' דאלו בעי למיתב ליה במתנה קנה כל נכסים שנפלו לו קודם גסיסה ואע"ג דלא ידע מאי על ליה ומאי קני ליה כו' יע"ש ויש לדקדק ממ"ש מרן הב"י סי' ס' וז"ל כתב הרשב"א בתשו' שנשאל על מי שחייב עצמו לחבירו בקנין כו' והשיב שנקרא קצי' ולא עוד אלא אפילו לא קצץ סך ידוע אלא שאמר הריני מתחייב עצמי בקנין לתת בכל שנה פירות היוצאים משדה זו וכיוצא בזה ה"ז כקוצץ וחייב יע"ש ועל פי תשובה זו דן הר"ב משפט צדק ח"ב סי' י' דהנותן מתנה חמישית מנכסיו לא גרע מהאומר הריני מחייב לתת בכל שנה מעשר פירות היוצאים בשדה זו דהוי דבר קצוב יע"ש והשתא א"כ מאי ק' לי' להר"ן ז"ל הא ה"נ כיון דמה שנותן לו היינו פי ב' שיפלו לו אח"כ א"כ הו"ל דבר קצוב דומה ממש להמתחייב עצמו לתת מעשר פירות שכתב הרשב"א דהוי דבר קצוב ולכן נראה שהר"ן ז"ל חולק אתשו' הרשב"א הלזו וס"ל דהמתחייב לתת מעשר פירות היוצאים משדה זו חשיב דבר שאינו קצוב כיון שאינו יודע אם יוציא הרבה אם יוציא קמעא האמנ' הדבר ק' למ"ש מוהרח"ש ז"ל בתשו' הובאו דבריו בס' משפט צדק סי' הנזכר שהק' על תשו' הרשב"א הלזו ממ"ש הרמב"ן בתשו' הביאו הר"ב התרומות שער ס"ד וכתבו מרן הב"י שם סמוך ונראה דהאומר לחבירו מדת כו"כ חטין אני נותן לך בכל שנה ושנה דבר שאינו קצוב הוא שמא יוקרו החטין ע"כ הרי דאע"ג דקיצץ המדות כתב הרמב"ן דהוי דבר שאינו קצוב ותי' דשאני נדון הרמב"ן דנתחייב במנין קצו' ואיכא למיחש שמא יוקרו החטין אבל בנדון הרשב"א שלא אמר לו אלא מעשר היוצא דבר קצוב מקרי דהמעשר נוטל בין יוציא הרבה בין יוציא קמעא ושבח הר"ב משפט צדק ז"ל תי' זה יע"ש נראה דס"ל דהרמב"ן ז"ל לא פליג אתשו' הרשב"א ז"ל והוא תימא שהרי הרמב"ן ז"ל באותה תשוב' שכתב הר"ב התרומות הביא ראיה לסתור דעת רבינו ז"ל דהמתחייב בדבר שאינו קצוב לא קנה מסוגיא דידן וכמ"ש הר"ן והשתא אי ס"ל להרמב"ן ז"ל כדעת הרשב"א מאי ק"ל שאני הכא דכיון דמה שנותן לו היינו פי ב' מנכסיו הו"ל דבר קצוב וצ"ע והר"ב בני שמואל בחי' על הטור סי' ס' ובתשו' ס"י תי' דודאי אליבא דר"מ כיון דס"ל דאלימא הקנין להקנות דשלב"ל כ"ש אלים להקנות דבר שאין לה קצבה וכמו שנראה מדברי הריב"ש סי' שמ"ה במ"ש אלא אם ירצה הרב לחלק ביניהם יע"ש והנה לכאורה יש לדקדק עליו דאיך אפשר לומר דלר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל כ"ש דאלים להקנות דבר שאין לו קצבה שהרי מתחייב בדשלב"ל יוכיח דאע"ג דאדם מתחייב בדשלב"ל אפי"ה אין אדם מתחייב בדבר שאין לו קצבה וא"כ היא גופה נמי נימא אליבא דר"מ דאע"ג דאדם מקנה דשלב"ל אין אדם מקנה דבר שאינו קצוב האמנם הנראה ודאי שהתי' לזה ברור דבשלמא גבי דשלב"ל דה"ט דלא קנה משום דכיון דדבר הנקנה ליתיה בעולם לא סמכה דעתי' לאקנויינהו והילכך במתחייב עצמו בדשלב"ל כיון דגופו איתי' בעולם וגופו הוא המתחייב ודאי דגמיר ומשעבד נפשי' משא"כ בדבר שאין לו קצבה דהמונע הקנין הוא משום דכיון דלא נתן קצבה לדבר לא סמכה דעתי' דקונה אם כן כי מתחייב גופו לדבר שאין לו קצבה מאי הוי הרי ס"ס דבר שאין לו קצבה הוא מתחייב אמנם לר"מ דס"ל דאפי' בלשון הקנאה אדם מקנה דשלב"ל וע"כ היינו משום דס"ל דקונה בכל דהו סמכא דעתי' לאקנינהו א"כ ה"נ בדבר שאין לו קצבה נמי סמכה דעתי' לאקנויינהו וזה מוכרח לדעת הריב"ש ז"ל ודוק ועיין בהרב נת"מ ז"ל דף צ"ו ע"ב.
**ודע** שכפי דברי הרב בני שמואל הללו יש ליישב השגת הראב"ד ז"ל פ' י"א מהלכות מכירה שהשיג לדעת רבינו מסוגיא דפ' הנושא שהקשה מאותה משנה לר"ל וסייעו לר"י והיו סבורים שאינן בשטרי פסיקתא יע"ש די"ל דתלמודא ה"ק דבשלמא לר"י איכא לאוקמא למתני' בשכתב לה בשטר ולא תקשי דהו"ל דבר שאינו קצוב דאיכא למימר דמתני' ר"מ היא דס"ל א"מ דשלב"ל ומכ"ש דאדם מתחייב בדבר שאינו קצוב אלא לר"ל דלא מצי לאוקמי למתני' בשנתחייב לה בשטר ובקנין דא"כ מאי למימרא כמ"ש רש"י ז"ל שם דכיון דס"ל בעלמא דאדם מקנה דשלב"ל מכ"ש דבר שאינו קצוב אמנם לר"י ניחא דמתני' מיירי שאמר לי' חייב אני לך מנה בשטר והא קמ"ל דחייב אני לך מנה בשטר מהני ואתיא כר"מ ודוק. אך קשה לי בדברי מוהרש"ח ז"ל ממ"ש רבינו ז"ל פי"ג מהל' אלו דין ג' האומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה יש לו עליו אונאה בד"א בסתם שאינו יודע כמה אונאה יש בו כדי שימחול כו' אבל במפרש כו' כיצד כו' ומבואר מדברי ה"ה שם שרבינו מפרש מ"ש בפ' הזהב אמר רבא ל"ק הא בסתם הא במפרש שלא כפירש"י ז"ל שם שכתב דבסתם הוא שלא פי' לו שיש בו אונאה והוא סבר שאין בו אונא' ומפרש הוא שפירש ואמר יודע אני שיש בו אונא' ואני מוכרו ע"מ שאין בו אונא' אלא רבינו מפרש דה"ק אמר רבא ל"ק כאן בסתם כאן במפרש כלומר דרב מיירי בשאמר יודע אני שיש בו אונא' ועל מנת שאין לך עלי אונא' אני מוכרו לך דכיון דלא פירש שיעור האונא' הו"ל דבר שאינו קצוב ואין אדם מוחל דבר שאינו קצוב כמו שאינו מתחייב בדבר שאינו קצוב וכ"כ הטור סי' רל"ב גבי המוכר ע"מ שאין אתה חוזר עלי מום שכתב רבינו שאם לא פירש המום שהיה בו ה"ז חוזר דהיינו משום דלשיטתי' אזיל דאין אדם מתחייב בדבר שאינו קצוב יע"ש ומפרש הוא שפירש שיעור האונא' בהדיא כדקתני בברייתא יודע אני שאינו שוה אלא מנה כו' ועיין בהרב מקור ברוך סי' מ"ג שכתב שמכאן יצא לו לרבינו דין זה. והשתא לפי דברי מוהרש"ח שכתב דלר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל כ"ש דמתחייב בדבר שא"ק א"כ קשה דהיכא קאמר רבא דרב דאמר יש לו עליו אונא' מיירי בשלא פירש שיעור האונא' ומשום דאין אדם מוכר דשא"ק הא רב ס"ל בעלמא דא"מ דבר שלב"ל ומכ"ש דשא"ק לדעת מוהרש"ח וכבר הי' אפשר ליישב לזה דודאי מימרא דרב דקאמר יש לו עליו אונאה ע"כ מיירי בשלא פי' לו שיש בו אונא' אלא סתם ואמר ע"מ שאין לך עלי אונא' ומש"ה יש לו עליו אונא' דלא ידע דמחיל כפי' רש"י אבל כל שפירש ואמר יודע אני שיש בו אונאה ועל מנת כן אני מוכרו לך אין לו עליו אונאה אליבא דרב דכיון דס"ל דאדם מתחייב בדשא"ק הו"ל כאלו פי' בהדיא ואמר לו יודע אני שאינו שוה אלא מנה אלא שרבינו ז"ל דייק ברייתא דקתני אבל במפרש מוכר שאמר ללוקח חפץ זה שאני מוכר בק"ק יודע אני שאינו שוה אלא מנה כו' דל"ל לברייתא לאשמעינן דינא במפרש בהדיא שיעור האונאה ולישמועינן רבותא יודע אני שיש בו אונאה סתם אלא משום דברייתא ס"ל דאין אדם מתחייב בדשא"ק וכרבנן דר"מ דס"ל דאין אדם מקנה דבר שלב"ל משו"ה נקט בדוקא שיעור האונא' אלא מיהו אכתי ק"ל למ"ש עוד הרב מוהרש"ח ז"ל ליישב דעת רבינו למאי דק"ל לפי שיטתו מההיא דפרק הניזקין דקתני אין מוציאין לאכילת פירות כו' ומההיא דמה שתעלה מצודתי מכור לך דלא אמר כלום משום דאין אדם מקנה דשלב"ל הא מה שעלתה מצודתי קנה אע"ג דהוי דבר שאינו קצוב וכתב הרב הנזכר דע"כ לא כתב רבינו ז"ל דאין אדם מתחייב בדשא"ק אלא דוקא במתחייב עצמו בלא כסף ובלא מחיר אבל כל דמטי לי' הנאה אף רבינו ז"ל מודה דמתחייב בדשא"ק ומשו"ה גבי מה שעלתה מצודתי כיון דאיכא הנאת זוזי גמר ומכר ואע"פ שרבי' ז"ל פכ"ב מה' מכירה כתב מה שתעלה מצודתי נתון לך ל"ק דעיקרא במכירה איירי כמ"ש מה שאירש מאבא מכור לך ורצה נמי ללמדינו דין זה בנתינה ולאו דוקא את"ד ועיין בהרב מש"ל בפ' זה מה שהקש' לתי' הרב גד"ת ממ"ש רבינו דין זה דמה שתעלה מצודתי גבי מתנה וכנרא' דאשתמיט מיני' דברי מוהרש"ח ז"ל והשתא ק' שהרי גבי אונאה כתב רבינו ז"ל וכן לוקח שאמר למוכר חפץ זה שאני נוטל ממך יודע אני ששוה מאתים על מנת שאין לך עלי אונאה אני לוקח אין לו עליו אונאה משמע בהדיא דאפי' גבי לוקח נמי אם לא פי' לו שיעור האונא' יש לו עליו אונא' וע"כ היינו משום דהו"ל דשא"ק הרי דאפי' גבי מכירה דאיכא הנאת זוזי ס"ל לרבינו דאין אדם מתחייב בדשא"ק שוב ראיתי להר"ב התרומות שער ס"ד ח"א שהביא שם תשובת הרמב"ן לסתור דברי רבינו ז"ל וז"ל וכשחזרנו על כל צדדינו לא מצאנו שדינו של הרב דין ולענין אונאה שחלקו בין בסתם בין במפרש ההיא טעמא רבה הוא משום דבסתם איכא מחילה דהא בשאר כל מקח וממכר הוא דבכל מו"מ נמי כל א' יודע שחבירו מעלה בדמי ממכרו כמו שיוכל לעלות ורחמנא אמר לא תהוי מחילה כדי שירא' לתגר הא לענין מתנה ומחיל' כיון דמחית נפשיה להני ספקא גמר ומשעבד נפשיה א"ד יע"ש הנה מבואר מדבריו שהרמב"ן ז"ל מפרש מה שאמר רבא כאן בסתם כאן במפרש כפי' רבינו ז"ל ואפ"ה כתב דאין להביא ראיה לדעת רבינו דהתם שאני דגזירת הכתוב הוא דלא תיהוי מחילה שהרי בכל מו"מ אדם יודע שחבירו מעלה בדמי ממכרו ואפי"ה אמרה תורה דלא תיהוי מחיל' א"כ מעתה מתרצת' שפיר מה שהקשינו לדעת מוהרש"ח ז"ל ולפי הנרא' אשתמיט מיני' מהר"ב מקור ברוך ז"ל דברי הרמב"ן ז"ל הללו ממ"ש שמצא ראי' נכונ' לדעת רבינו ז"ל ולא זכר שראי' זו של כת הקודמין היא ודחאוה בב' ידים ומכלל האמור יש ליישב מה שהקש' הרב מקור ברוך ז"ל על הטור ז"ל סי' רל"ב שהביא דברי רבינו ז"ל גבי המוכר ע"מ שאין אתה חוזר עלי מום ה"ז חוזר עד שיפרש המום כו' וכתב עליו הטור ז"ל וזה נוטה לצד דבריו שכתב שאין אדם מקנה לחבירו דשא"ק ואני כתבתי למעל' שדעת א"א כו' והקש' עליו דלמה לא הביא הטור ז"ל סי' רכ"ו גבי אונאה לשון רבינו ז"ל ויכתוב עליו דאזיל לשיטתי' ולמה זה איחר עד כה גבי מום לכתבו יע"ש אכן כפי דברי הרמב"ן ז"ל שכתבנו הנה נכון דגבי אונאה אפי' למאן דס"ל דאדם מתחייב בדשא"ק מודה הוא דכל שלא פי' האונאה יש לו עליו אונא' דגזירת הכתוב הוא דלא תיהוי מחילה בכדי שירא' לתג' כמ"ש הרמב"ן אבל גבי מוכר חפץ ע"מ שאין אתה חוזר עלי מום דליכא גזירת הכתוב משו"ה כתב הטור ז"ל דאזיל לשיטתי' וזה פשוט: