## Sha'arei Torat Bavel on Avodah Zarah Daf 30b

###### Sha'arei Torat Bavel on Avodah Zarah 30b:1
[Sha'arei Torat Bavel on Avodah Zarah 30b:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Avodah%20Zarah/r/30b:1)

(ל רע"ב) **אבל אית בהו חלא מיגרי בהו.**—לפירש"י ענין זה שאין הנחשים אוכלים מהם. אבל בתוס' רי"ד מהדורא ג' יפרש להיפך, שהנחש מתגרה בהם ומתאוה הרבה לאוכלם. ועי' בהגהות הרש"ש, שכן פירשו גם התוס' שבת קי ע"א ד"ה וליתי, וכן עיקר. וראייה לזה מלעיל יח ב: אלך ואתגרה בשינה, ועוד כעין זה ביומא סט ב, סוכה לח א, נדה יג ב ובכורות ל ע"א.


###### Sha'arei Torat Bavel on Avodah Zarah 30b:2
[Sha'arei Torat Bavel on Avodah Zarah 30b:2](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Avodah%20Zarah/r/30b:2)

(ל ע"ב) **חבית שנתגלתה אע"פ ששתו ממנה ט' וכו' א"ר ירמיה זה שוקע וכו'.**—בתוס' תרומות פ"ז אין דברי ר' ירמיה, ונוספו בתוך הבר' לפרשה, וכדרך התל' במקומות רבים (עי' לדוגמא ב"ב קמא א וברשב"ם שם ד"ה דעסקי). ומקור דברי ר' ירמיה מצאנו בירושלמי תרומות פ"ח ה"ה [מה ע"ד]: "ביומוי דר' ירמיה איתגליין גוגייתיה דסדרה רובה שתון קדמיין ולא מייתון אחריין ומייתון. אני אומר אירס שוקע היה". וכן למטה כאן דאיתא כאן "אמר רבי זהו שוקע" יש להגיה: אמר רבי ירמיה זהו שוקע. וכ"ה [בכ"י מינכן ובכ"י ספרד] וברי"ף ורא"ש.


###### Sha'arei Torat Bavel on Avodah Zarah 30b:3
[Sha'arei Torat Bavel on Avodah Zarah 30b:3](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Avodah%20Zarah/r/30b:3)

והנה כבר נודע לחוקרים האחרונים ע"י הרבה נסיונות, שארס הנחש הנוגע בבשר האדם, בין בחיצוניותו ובין בפנימיותו ואפי' בחלל גופו אינו מזיק ומרעיל את גופו אלא א"כ חודר הארס לתוך הדם ומתערב בו ע"י פצע בבשר האדם ואפי' סירטא כל שהוא. ולכן אפשר שאדם יאכל וישתה מאכלות ומשקים, שנתערב בהם ארס הנחש, והאוכלו והשותהו אינו מרגיש כלום, שהארס שבא בחלל הגוף כלעומת שבא כן יצא, ולא חדר אל תוך דם האדם, מפני שבחלל גופו לא היה שום פצע וחבורה או מכה; אבל זה שאכל ושתה מאותם מאכלות ומשקים והיתה בחללו איזו סירטא אפשר שיתערב הארס בתוך דמו וימות. וא"כ אין צורך לומר "זה שוקע".


###### Sha'arei Torat Bavel on Avodah Zarah 30b:4
[Sha'arei Torat Bavel on Avodah Zarah 30b:4](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Avodah%20Zarah/r/30b:4)

(שם) **אחרים אומרים מקום שיש סירטא אסור וכו'.**—מהא דפרכינן הכא "אחרים היינו ת"ק" וכל הסוגיא מוכח דהתלמוד פירש "מקום שיש בו סירטא" שאמר אחרים היינו כל מקום שבגוף האדם, שיש בו סדק אפי' מברייתו ומבטן, ואף שהעור שלם בלי שום פצע כל עיקר. אבל לא נראה כן מתוס' תרומות פ"ז הי"ד, דהכי תני בה: "אחרים אומרים לא אמרו אלא בזמן שיש בו סירטא", ומתוך שהחליפו שם את ה"מקום" ב"בזמן" מוכח דסירטא היינו איזה פצע או חבורה כל שהוא. וכ"ה שיטת הירושלמי שם פ"ח ה"א [מה ע"א], דהכי איתא התם: "אחרים אומרים לא אסרו אלא מקום סירטא, פניו כסירטא הם (פי' שגם הירושלמי פירש דסירטא היינו פצע, כמו "המסרט על בשרו" בשבת פי"ב מ"ד, אלא שהוסיפו שדין הפנים כסירטא, משום שתוך העינים ותוך הפה העור דק הרבה, וארס הנחש יכול לחדור דרך העור הדק לתוך הדם) ראש אצבעות ידיו ורגליו כסירטא הן (פי' שדרך ראשי האצבעות, שיוצאים מהם ציצים דקים סמוך לצפרנים, וגם יקרה פעמים שדם יוצא מהם, ובמקומות אלו הארס יכול להתחלחל לתוך הדם ומרעילו, ועי' שבת צד ב רש"י ד"ה ציצין). ולשון "סירטא" הוא לשון המקרא "ובבשרם לא ישרטו שרטת" (ויק' כא ה).