## Sha'arei Torat Bavel on Bava Metzia Daf 58b

###### Sha'arei Torat Bavel on Bava Metzia 58b:1
[Sha'arei Torat Bavel on Bava Metzia 58b:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Bava%20Metzia/r/58b:1)

(נח ב תוספות) **ד"ה דאזיל סומקא ואתי חיורא ומה שמאדים בתחילה לפי שהדמים מתאספין לברוח.**—ז"ל הרע"ב באבות פ"ג מי"א: "המתבייש פניו מאדימות תחלה ואח"כ מתלבנות וכו' בתחלה הרוח מתנועע לצד חוץ כמי שמתמלא חמה ופניו מאדימות וכשאינו מוצא טענה כיצד יסיר הבושה ההיא מעל פניו, הוא דואג בקרבו ונכנס הרוח לצד פניו מפני הצער ופניו מתכרכמים ומתלבנים וזהו שאמרו בענין ההלבנה דאזיל סומקא ואתי חיורא". הנה הרע"ב נותן טעם לדרכי הטבע ע"פ הרוח כדרך הקדמונים, ואין להם יסוד בטבע. ומה שנראה מסוף דבריו ד"מתכרכמים" הוא נרדף עם "מתלבנים" אינו נכון, כי לשון כרכום מצוי בירושלמי כמו בכלאים פ"ט ה"ד. נתכרכמו פני רבי, ובסנה' פ"א ה"ג: נתכרכמו פני ר"ש, ועניינו שנתאדמו פניו ככרכום, ומפורש כן בחגי' פ"א ה"ב: "בגין דלא מסמקי אפוי". ובבאר שבע סנה' צט א כתב: "הא דנקט בכל דוכתא המלבין ולא המאדים פני חבירו ברבים אע"פ שמתחלה פניו מאדימות ואח"כ מתלבנות היינו משום שלא הוקש המלבין פני חבירו לשופך דמים אלא בשביל שפניו מתלבנות, שהוא עיקר הרגשת הצער ולא בשפניו מאדימות". ואין זה מחוור. ועי' תוי"ט אבות שם, שבאמת יש גירסא שם "המאדים פני חבירו ברבים". בין כך ובין כך תפסו אחת מן השתים שדרכן לבוא למתבייש. אבל ראיתי בכפתור ופרח פרק עשירי שכתב: "טעה אריסטו שאמר בספר המאמרות שלו דאזיל חיורא ואתי סומקא ודברי חכמינו ז"ל הם אמת". והרי דבריו אינם אמיתיים, כי עין בעין נראה שהמתבייש פניו מאדימים תחלה, ואח"כ מתלבנים הרבה.


###### Sha'arei Torat Bavel on Bava Metzia 58b:2
[Sha'arei Torat Bavel on Bava Metzia 58b:2](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Bava%20Metzia/r/58b:2)

(שם) **ד"ה חוץ וכו' אין לפרש דאין עולין לעולם דהא אמרינן בסמוך הבא על א"א יש לו חלק לעוה"ב וכו'.**—כדעת התוס' כ"ה דעת הרמב"ן בשער הגמול והר"נ בחדושי סנהדרין (מז א) וז"ל: "כל חייבי מיתות המתים מתוך רשעם יש להם חלק לעוה"ב חוץ ממשומד ופורק עול וכו' ובכללן אנשי עיר הנדחת שאין להם חלק לעוה"ב אא"כ התודו". אבל מדברי הרמב"ם (הל' תשובה רפ"ח) נראה, שכל חייבי כריתות שמתו ברשעתן אין להם חלק לעוה"ב. ומקורו בת"כ פ' אמור [פרק י"ד ד']: "לימד על הכרת שאינו אלא אבדן". והרמב"ן לטעמו בשער הגמול שם כתב, שהאבדן הזה אינו אלא עונש צער, לא שימות הרשע ותאבד נפשו (ע"ש).


###### Sha'arei Torat Bavel on Bava Metzia 58b:3
[Sha'arei Torat Bavel on Bava Metzia 58b:3](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Bava%20Metzia/r/58b:3)

וצ"ל לדעת הרמב"ם דמ"ש כאן הבא על א"א מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב, דודאי מיירי כשלא עשה תשובה אלא שב"ד דנו אותו והרגוהו כהלכה, דאז יש לו חלק לעוה"ב, אבל המלבין פני חבירו, שאין עליו עונש ב"ד, אם לא עשה תשובה אין לו חלק לעוה"ב. והא דאמרינן "חוץ מג' שיורדין ואינן עולין" היינו בשמת על מטתו ולא עשה תשובה. ועי' סנהדרין (מז א), דמשמע שאפי' אנשי עיר הנדחת אם נהרגו ע"פ ב"ד יש להם חלק לעוה"ב אע"פ שלא עשו תשובה, ושם השוו אנשי עיר הנדחת להרוגי מלכות. ובקה"ר עה"פ "מי יודע רוח בני האדם" (ומובא מדרש זה בתורת האדם לרמב"ן שער הסוף): ר' חנינה פתר קרייה בהרוגי מלכות שהן באין לחיי עוה"ב אע"פ שאינן מתודין. וא"כ אף דין אנשי עיר הנדחת שנהרגו ע"פ ב"ד כן הוא. וכן משמע בחדושי רמ"ה סנהדרין שם, וכן בחדושי הר"נ (שהעתקנו לעיל). ומה ששנינו שם (מג ב) "כל המומתין מתודין שכל המתודה יש לו חלק לעוה"ב" (וכ"כ הרמב"ם בהל' סנה' פי"ג) צריך לפרש, שיש להם חלק לעוה"ב בלא שום עונש שמים כל שהוא לאחר מיתתם, אבל אלו שנהרגו ע"פ ב"ד ולא התודו יש להם עונש לאחר מיתתם, ואחר שיקבלו עונשם יבואו לעוה"ב. וכן משמע מזה שכתב הרמב"ם בראש הל' תשובה: כל מחוייבי מיתות ב"ד וכו' אין מתכפר להן במיתתן וכו' עד שיעשו תשובה ויתודו. ועי' תוספתא סנהדרין פ"ט: הרוגי ב"ד יש להם חלק לעוה"ב מפני שמתודין. צריך ג"כ לפרש בלי שום עונש כלל.


###### Sha'arei Torat Bavel on Bava Metzia 58b:4
[Sha'arei Torat Bavel on Bava Metzia 58b:4](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Bava%20Metzia/r/58b:4)

והנה בירושלמי פאה פ"א ה"א איתא: ד' דברים שהן נפרעין מן האדם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב ע"ז וג"ע וש"ד ולה"ר, לדעת הרמב"ם עניינו שאין להן חלק לעוה"ב, וכ"כ בהל' דעות פ"ז ה"ג: "ג' עבירות נפרעין מן האדם בעוה"ז ואין לו חלק לעוה"ב ע"ז וג"ע וש"ד ולה"ר כנגד כולם". ולדעת החולקים על הרמב"ם עניינו, שאע"פ שהיו לו יסורין בעוה"ז אין מנכין לו מעונשו לעוה"ב, ולאחר שיקבל עונשו משלם יזכה בחלקו לעוה"ב. ועי' ירושלמי פיאה שם: "ע"ז וג"ע ר' יונה ור' יוסי חד אמר כקלות וחד אמר כחמורות וכו' כי אנן קיימין באותו שלא עשה תשובה ומת ביסורין". ומשמע דאם מתו שלא ביסורין לכ"ע אין להם חלק לעוה"ב, ואם מתו ביסורין בזה נחלקו ר' יונה ור' יוסי.


###### Sha'arei Torat Bavel on Bava Metzia 58b:5
[Sha'arei Torat Bavel on Bava Metzia 58b:5](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Bava%20Metzia/r/58b:5)

ודע שר' ישעיה דטראני בתוספותיו כאן כתב: "הבא על א"א מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב פי' אם עשה תשובה, ומאי דאמרן לעיל יורדין ואינן עולין כשלא עשה תשובה". ודבריו נפלאים דאם הבא על א"א יש לו חלק לעוה"ב מיירי בשעשה תשובה, א"כ איך מסיים "והמלבין פני חבירו אין לו חלק לעוה"ב", שהרי אין לך דבר עומד בפני כל בעלי תשובה, כדאיתא בירושלמי פיאה שם, וכ"כ הרמב"ם (הל' תשובה פ"ג הי"ב), וכ"ה בפסיקדר"כ פיסקא שובה ובתדא"ר ספכ"ב. ואף שבפר"א פט"ו משמע דיש עבירות שאין תשובה מועילה להם אין למידין מדברי אגדה.


###### Sha'arei Torat Bavel on Bava Metzia 58b:6
[Sha'arei Torat Bavel on Bava Metzia 58b:6](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Bava%20Metzia/r/58b:6)

והנה בריקאנטי פ' תשא (דף קכא ע"ד) כתב בשם החכם ר' עזרא: "תמצא במקומות רבים בדברי רז"ל "אין לו חלק לעוה"ב" ר"ל אין לו בית בפני עצמו אוצר שהוא ברשותו והוא מושל עליו, וזהו עושין לו מדור לפי כבודו (עי' שבת קנב א), ומי שאין לו זכות הוא עומד במקום שעומדים רבים". וברור שאין דעת ר' עזרא, שבכ"מ שאמרו חז"ל "אין לו חלק לעוה"ב" עניינו כן, אלא שיש מקומות שאין פירושם שאין להם חלק לעוה"ב כל עיקר, אלא שאין להם חלק מיוחד, והם כל אלו המקומות שהפליגו חז"ל בעבירות הנראות כקלות, ואמרו בהן "אין להם חלק לעוה"ב", והן שמנה אותן הרמב"ם בהל' תשובה פ"ג הי"ד, ועוד יש אחרות כאלה.