## Sha'arei Torat Bavel on Berakhot Daf 64a

###### Sha'arei Torat Bavel on Berakhot 64a:1
[Sha'arei Torat Bavel on Berakhot 64a:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Berakhot/r/64a:1)

(סד א) **אל יאמר לו לך בשלום וכו'.**—לפי מה שדקדקתי במקראות ראה זה מצאתי, שדרכם ע"פ רוב לומר בלשון הליכה בלמ"ד "לשלום" ובלשון שיבה וביאה בבי"ת "בשלום", כמו ושבתי בשלום אל בית אבי (בר' כח כא), העם הזה על מקומו יבא בשלום (שמ' יח כג), לא בא אדוני המלך בשלום (ש"ב יט לא). וכן בלשון המשנה: בא בשלום רבי ותלמידי (ר"ה ספ"ב, כה א)¹, ובלשון התלמוד: אמרתי מתי תבא בשלום (שבת נו ב), ובלשון הירושלמי: אם גמרת לצאת תבא בשלום (ברכות פ"ג סוף ה"א, ו רע"ב). ובלשון הליכה: לכו לשלום (שופ' יח ו), לכי לשלום (ש"א א יז). וכן בלשון שאילה: וישאלו איש לרעהו לשלום (שמ' יח ז), וישאלו לו לשלום (שופ' יח טו). ולא כן בלשון המשנה והתלמוד כמו: והקרובים באים ושואלים בשלום הדיינין ובשלום העדים (סנה' פ"ו מ"ו, מו א). ובלשון התלמוד: שאיל בשלמא דר' ברונא אחי (ברכ' ט ב), ובלשון הירושלמי: חדא דלא שאיל בשלומי (ברכ' פ"ב ה"א, ד ע"ב). וגם במקרא יש יוצאים מן הכלל כמו: ועתה שוב ולך בשלום (ש"א כט ז), וילך בשלום (ש"ב ג כ"ג).

footnotes:
¹ ועי' מ"ש ע"ז בתפארת ישראל.


###### Sha'arei Torat Bavel on Berakhot 64a:2
[Sha'arei Torat Bavel on Berakhot 64a:2](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Berakhot/r/64a:2)

(שם) **ת"ח מרבים שלום בעולם שנא' וכו' אל תקרי בניך אלא בוניך.**—הנה בסוף יבמות נזיר וכריתות וסוף פ"ד דתמיד, שמאמר זה כפול שם נשמט הסיום שיש כאן "אל תקרי בניך אלא בוניך". וכתב רש"י ביבמות שם: ה"ג אר"ח ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. וזה מורה שרש"י מוחק את הסיום הנ"ל מפני שלכאורה אין צורך כאן ל"אל תקרי", שהרי מקרא מלא הוא "וכל בניך למודי ה'" (פי' שיהיו כולם ת"ח) "ורב שלום בניך" (פי' שהם ירבו שלום). וכן בירושלמי סוף מסכת זו: א"ר אלעזר בשם ר' חנינה ת"ח מרבין שלום בעולם מה טעם וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. ותו לא מידי. אבל ראיתי ל"באר שבע" סוף כריתות שכתב "שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך חסרון הניכר יש כאן אל תקרי בניך אלא בוניך וכ"ה בסוף ברכות". וכבר ביארנו, שאין ניכר כאן כל חסרון, ולהיפך משמע דכל המוסיף גורע; ומ"מ יש ליישב יתרון זה, שענין הכתוב לפי פשוטו אינו אלא שת"ח מרבים שלום לעצמם בלבד אבל לא לאחרים וכ"ש לכל העולם, אלא שא"כ למה כפל הכתוב את השם, והכי הוה ליה למיכתב 'וכל בניך למודי ה' ורב שלום להם' כדרך הכתוב שלא לשנות את השם ולכתוב כינוי במקומו. לכך יש לדרוש ד"בניך" הראשון ו"בניך" האחרון אין שניהם מענין אחד, שאין ענין "בניך" הראשון בנים ממש כענין השני אלא "בוניך" שהם ת"ח; ולפי זה יהיה ענין הכתוב: "וכל בוניך" דהיינו ת"ח הנמנים להורות הוראות לרבים ולשפוט בין אדם לחבירו יהיו "למודי ה'" באמת דיינים הגונים וראויים לזה ואז יהיה "ורב שלום בניך" פי' שלכל בני ישראל יהיה שלום רב כי ת"ח כאלו ירבו שלום בעולם כי ידונו דין אמת לאמתו. אבל אם מעמידים דיינים שאינם בקיאים בהלכה להיפך ירבו מחלוקות בעולם ויחייבו את הזכאי ויפטרו את החייב (ועי' סנה' ז ב).


###### Sha'arei Torat Bavel on Berakhot 64a:3
[Sha'arei Torat Bavel on Berakhot 64a:3](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Berakhot/r/64a:3)

ויש להוסיף עוד ולדקדק בלשון "למודי ה'", דהוה ליה למיכתב "למודי תורת ה'". אבל הענין הוא ע"פ מה דאיתא בסנה' צג ב בדוד: וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום. והמכוון לפי דעתי הוא, שלפעמים יקרה שהדיין דן דין תורה, ולא די שלא ישלים בזה בין בעלי הדין אלא שעוד ירבה מחלוקת ביניהם, כגון שהוא דבר שא"א לאחד מבעלי הדין לעמוד בו, או שאחד מהם הוא עני ומך מערכו, ואם יצטרך לשלם יפול תחת משאו, או שאחד מהם הוא גבור ועשיר ובעל דין קשה, אשר בודאי לא ישמע לו, ובאופן זה לא יגמר הדין על פי דין תורה, והרי אין הלכה כדיין זה, שלא עשו כמותו. לכך צריך הדיין לצפות בחכמתו ולראות אם יהיה סוף ההלכה כפי הדין שיפסוק הוא. ואם יראה שלא תהיה הלכה כמותו אז יתאמץ בלבו לעשות פשרה בין בעלי הדין, ופסקו יהיה דבר השוה לכל נפש. ועל זה הוא שאמרו באבות סוף פ"א: על שלשה דברים העולם עומד על האמת ועל הדין ועל השלום, שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. והיינו שלפעמים א"א להעמיד עצמו על דין תורה, כמ"ש בב"מ (ל ע"ב): לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה, ואז ידבקו בפשרה, והיינו נמי מה ששנינו באבות פ"ד מ"ז: החושך עצמו מן הדין פורק ממנו איבה. וענין זה היה בדוד כמו שאמרו בסנה' ו ע"ב: ויהי דוד עושה משפט וצדקה - והלא כל מקום שיש משפט אין צדקה, וצדקה אין משפט?! אלא איזהו משפט, שיש בו צדקה? הוי אומר זה ביצוע. ולכן היה הלכה כמותו בכל מקום. וכן הוא כאן שאמר הכתוב וכל בניך למודי ה', דהיינו שהדיינים יהיו חכמים ונבונים, שיעשו ביצוע ופשרה במקום שאין הדין יכול להתקיים, ואז הם למודי ה' דהיינו שיהיה הלכה כמותם, ואז ירבו שלום בעולם.