## Sha'arei Torat Bavel on Ketubot Daf 103b

###### Sha'arei Torat Bavel on Ketubot 103b:1
[Sha'arei Torat Bavel on Ketubot 103b:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Ketubot/r/103b:1)

(קג ב) **ההוא יומא דאשכבתיה דרבי וכו'.**—עי' מ"ש ביבמות קכב א.


###### Sha'arei Torat Bavel on Ketubot 103b:2
[Sha'arei Torat Bavel on Ketubot 103b:2](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Ketubot/r/103b:2)

(שם) **שמעון בני חכם גמליאל בני נשיא וכו'.**—ידוע שאצל הנשיא היו עוד שני מינויים שהיו נקראים אב"ד וחכם (עי' מו"ק כב ב וקידושין לג ב). ומבואר בהוריות (יג ב), שאב"ד גדול מחכם. וענין מינוי אב"ד נודע שהוא ממונה על כל הדיינים ודברי משפט שבין אדם לחבירו, ולפעמים היה מלמד בישיבה תלמידים וחכמים במקום הנשיא, ולכן היו מכנים אותו גם "ראש ישיבה" או "ריש מתיבתא". ועל מינוי זה אמר רבי כאן: "חנינא בר חמא ישב בראש". ועבודת החכם נראה שהיתה בכל צרכי הציבור וצרכי העיר ולפרנס העניים מן הכסף שהיה גובה מיושבי העיר. וכפי הנראה שהיה מכונה גם "חבר עיר" (עי' מגלה כז ב). ועל מינוי זה התכוין רבי במה שצוה: "שמעון בני חכם".


###### Sha'arei Torat Bavel on Ketubot 103b:3
[Sha'arei Torat Bavel on Ketubot 103b:3](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Ketubot/r/103b:3)

ומה ששאלו כאן "מאי קאמר" - ענין הדברים: למה הקדים רבי לומר מי יתמנה לחכם בטרם יאמר מי יהיה נשיא, שהוא ראש כל החכמים והגדול שבהם. ולכן אמרו, דה"ק אע"פ ששמעון בני חכם וראוי להיות נשיא יותר מגמליאל, מ"מ אצוה, שגמליאל יהיה נשיא מפני שהוא הבכור. ושוב מצאתי בספר הפלאה כן.


###### Sha'arei Torat Bavel on Ketubot 103b:4
[Sha'arei Torat Bavel on Ketubot 103b:4](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Ketubot/r/103b:4)

(שם) **אי בעית אימא איפוך ואבע"א לעולם לא תיפוך וכו'.**—הנה לא נתברר להם מי נפטר קודם רבי או רבי חייא. אבל מזה שמצינו בירושלמי פ"ט ה"ה (וכן בקידו' פ"א ה"ד), דר' אלעזר היה תלמידו של ר' חייא רבה ואח"כ היה תלמידו של ר' יוחנן, ור' יוחנן היה מן התלמידים הקטנים בישיבת רבי (עי' חולין קלז ב), ולא זכה לראותו בפניו, כדאיתא בירושלמי ביצה (פ"ה ה"ב, סג ע"א): "ר' יוחנן ורשב"ל תריהון אמרין אנן לא זכינן לאוריתא אלא בגין דחמינן אצבעתיה דרבי מן גולגיקין¹ דידיה". וכשמת ר' יוחנן עדיין לא היה ר' אלעזר אלא כבן ששים שנה, כדמשמע בחגיגה (יג א): "כי קש ר' אלעזר נח נפשיה דר' יוחנן". ולפי מ"ש באגרת רש"ג מלך ר' יוחנן תמנין בתר ר' חנינא דהוה בתר ר' אפס דהוה בתר רבינו הקדוש. ומוכרח שר' חייא האריך ימים אחר רבי. ועוד שבזה שאמר ר' חייא "אותו היום שמת רבי בטלה קדושה" - עניינו כפי' התוס', שבטלה קדושת כהונה לכל אדם, ואין דין כזה נוהג אלא בנשיא בלבד ולא בשאר החכמים אפי' בגדולים ומפורסמים (עי' פסח' ע ע"ב וירושלמי ברכות פ"ג ה"א). עוד מצינו ביבמות (לב ב), שבר קפרא ור' חייא נחלקו בג' הלכות, וכל אחד קפץ ונשבע, שרבי אמר כמותו. וברור שמחלוקתם היתה אחרי מות רבי, מאחר שלא באו לשאול אותו איך אמר¹.

footnotes:
¹ [= נעל, מל' יונית  calceus ברומית.]
¹ עי' שבועות כו א כעין זה ברב כהנא ורב אסי, שכל אחד נשבע, דהכי אמר רב, ואח"כ באו לפני רב ואמר כחד מינייהו.