## Sha'arei Torat Bavel on Makkot Daf 16b

###### Sha'arei Torat Bavel on Makkot 16b:1
[Sha'arei Torat Bavel on Makkot 16b:1](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Makkot/r/16b:1)

(טז ב) **נמלה לוקה חמש.**—פירש"י דאל תשקצו אינו בחשבון, משום דאשר תרמוש לשון בריות גדולות הוא. והקשו ע"ז בתוס' (עירובין כח א) מדדרשינן בסנה' (נט ב) ובכל חיה הרומשת זה נחש אע"פ שהולך על גחונו. ועי' ריטב"א כאן, שדחה קושיית התוס', משום דמקרא זה נאמר קודם שנתקלל הנחש "על גחונך תלך"¹; אלא שהרמב"ן בהשגותיו על ס' המצות להרמב"ם שרש ט הקשה גם הוא על פירש"י מדכתיב "וכל השרץ הרומש על הארץ" (ויק' יא מד), ועוד כתיב "ויגוע כל בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השורץ על הארץ" (בר' ז כא), ועוד כתיב "הרומשת במים" (ויק' יא מו). ולכן תירץ הרמב"ן שם דלאו זה אינו במנין מפני שהוא לאו שבכללות, שכולל בהמה טמאה ועוף טמא ושרץ העוף ושרץ הארץ וכאלה. ועוד תירץ באופן אחר, שלאו זה אינו אלא אזהרה שלא ישקצו את נפשותם בנאסרים עליהם בלאוים המפורשים במקומות אחרים, וזה כענין הכתוב "ושמרתם מצותי".

footnotes:
¹ ועי' נדה כג א מה שתירץ ע"ז בהגהות רש"ש שם.


###### Sha'arei Torat Bavel on Makkot 16b:2
[Sha'arei Torat Bavel on Makkot 16b:2](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Makkot/r/16b:2)

(שם) **חמש משום בריה ואחת משום כזית נבילה.**—כתב בכ"מ הל' מאכלות אסורות פ"ב הכ"ד: לאו משום שמה דנבילה אלא משום בשר שרץ טמא. ותמה עליו בל"מ שם, ד"מאחר שהוא לוקה חמש מלקיות משום שרצים איזה לאו דשרץ תו איכא". ונראה שדעת הכ"מ דאף שאותו לאו של כזית שרץ טמא הוא עצמו הלאו דבריה, מ"מ אם התרו בו, דכשתאכל כזית זה תתחייב שש מלקיות: חמש משום בריה ואחת משום כזית - הרי זה חייב ו' מלקיות, וכדאיתא כעין זה בירושלמי נזיר פ"ו ה"א [נד ע"ד]: "ר' אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה אכל ה' נמלים כאחת בהעלם אחד (צ"ל: בהתרייה אחת, דאין מלקות בשוגג, ולא הוזכר "העלם אחד" אלא לענין חטאת) חייב על כל אחת ואחת משום בירייה רססן ואכלן אינו חייב אלא אחת והוא שיהא בהן כזית (פי' וחייב משום כזית של שרץ טמא, אבל א"א לומר משום כזית נבילה, דא"כ יהא חייב שתים, אחת משום נבילה ואחת משום שרץ טמא, דלאו של שרץ טמא להיכא אזל) וכו' אכל מן הריסוסין כזית ונמלה חייב שתים. אין כיני אכל מן הריסוסין פחות מכזית והשלים להן נמלה חייב שתים, אין כיני אכל נמלה שיש בה כזית חייב שתים". וברור שהירושלמי מיירי דהתרו בו דכשתאכל נמלה זו שיש בה כזית תהא חייב שתים, דלשיטת ירושלמי אין בנמלה אלא מלקות אחת, ואין הכפל הלאוין מרבה את המלקיות, וכדעת הרמב"ם בס' המצות שלו ל"ת קע"ט¹.

footnotes:
¹ ועי' רמב"ן בהשגותיו על ס' המצות שרש ט', שהאריך לחלוק על הרמב"ם בזה, כי שיטת תלמוד שלנו כן, אלא שכפל הלאוין מרבה המלקיות. וע"פ זה כתבו התוס' בד"ה ולא בסוגיא שלנו כאן, שאם אכל נמלה גדולה שיש בה כזית לוקה שש, חמש משום בריה ואחת משום כזית נבילה.


###### Sha'arei Torat Bavel on Makkot 16b:3
[Sha'arei Torat Bavel on Makkot 16b:3](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Makkot/r/16b:3)

ועוד בירושלמי שם ה"ה [נה ע"ב]: אם היתה צלוחית אחת של יין והתחיל (כלומר: הנזיר) לשתות בה, אמרו לו תהא יודע אם תשתה את כולה יש בה עשרה זתים ותתחייב י' מלקיות מקבל התרייה בדעת הזאת¹.

footnotes:
¹ והרמב"ם בפיה"מ פרק זה על המשנה "נזיר שהיה שותה יין כל היום" רמז על ירושלמי זה, אבל השמיטו ביד חזקה בהלכות נזירות, משום דאין שיטת תלמודנו כן, כדמוכח לקמן כ ע"ב (ועי' שם תוס' ד"ה לא).


###### Sha'arei Torat Bavel on Makkot 16b:4
[Sha'arei Torat Bavel on Makkot 16b:4](https://torahapp.org/share/book/Sha%27arei%20Torat%20Bavel%20on%20Makkot/r/16b:4)

והנה פי' הכ"מ שכתבנו למעלה היה עולה יפה לפי דעת הרמב"ם במאכלות אסורות (שם), שא"א שילקו כמה מלקיות משום בריה באיסור אחד, והיא שיטת הירושלמי. אבל לשיטת הגאונים ורש"י ותוס' ורמב"ן ושאר המפרשים של תלמודנו כל חמשת הלאוין שבנמלה הם משום איסור אחד משום כפל הלאוין א"א לומר דמ"ש כאן "וא' משום כזית נבילה" היינו משום שרץ טמא, וכשהתרו בו משום כזית ומשום בריה, שכבר כתבנו שאין בהתריה אחת שתי מלקיות משום איסור אחד בלאו אחד לפי שיטת תלמודנו. ועוד דא"כ ילקה עשר מלקיות, ה' משום בריה וה' משום כזית שרץ טמא. ואפי' למה שכתבו כאן התוס' בד"ה ריסק, דעל הלאוין משרצים שאינם כתובים בלשון אכילה אינו לוקה עד שיאכל בריה שלמה, מ"מ יהא לוקה שבע מלקיות, שהרי יש בין חמשת הלאוין דשרצים שתים שכתוב בהם לשון אכילה. ומוכרח דזה שאמרו כאן "משום כזית נבילה" היינו איסור נבילה ממש מדכתיב "לא תאכלו כל נבילה" (דב' יד כא), שכולל אף נבלת שרץ טמא, וכמ"ד איסור חל על איסור (עי' מעילה טז א).